 |
אני קורא שוב ושוב את המילים המרטיטות האלה, ומרגע לרגע מתחזקת בי התחושה שמדובר בשיר דתי מובהק. מדובר לא רק בחזרה משדה הקרב, אלא ביציאה מן הקבר (אולי לא קבר גופני, אבל בטח קבר רוחני). איך? בכוח האמונה והציפיה בלבד ("ואף על פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא". שימו לב שמה שמדאיג אותו הוא לא רק המוות, אלא השכחה, שהיא המוות האמיתי. לא אצליח להוכיח שזאת היתה כוונת המשורר, אבל את "את חכי לעת כפורים, את-חכי בחום" אני מעדיף לפרש כ "את חכי, גם כשכולם יכפרו בתחייתי. את-חכי בחום, כלומר בלהט!"
ולא חשבתם אפילו לרגע ש"כופרים" הם אנשים שליבם מכוסה כפור? כלומר, שהם כבר לא מסוגלים להתרגש משום דבר ולא לקוות לשום דבר?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש