בתשובה לצבי חזנוב, 25/05/08 13:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''דבר רק בשבחם של המתים'' קורט וונגוט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"האספסוף אוהב רק שליטים מתים" (פושקין, "בוריס גודונוב"). אלא שאני אפילו לא לכל המתים ממוכן לחלוק כבוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי לעניין לחפור בטעויות שלנון עשה בזוגיות שלו. אף אחד לא מושלם. ואם הוא בגד ביוקו/ סינתיה/ הפליק לג'וליאן, זה ממש לא עניינינו. דיוקן האמן כאישיות גועלית היא תופעה ידועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כשהאמן, הגועלי כאדם-והבינוני בהחלט כאמן, לדעתי-מתעשר ממכירת הערכים הנשגבים שאין לו ולא יהיו לו בכלל, וכשכל אורח חייו הוא הניגוד המוחלט שלהם, אז הוא סתם גועלי ולא אמן. בדיוק מאותה הסיבה, אני לא סובל את ה"בשורה החברתית" הגדולה ביצירותיו של טולסטוי (וכבר נאלצתי לקרוא את כל היצירות המטיפניות שלו, כשאכלתי את לחם העוני המזומן למתרגמים ספרותיים!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה כבר יומיים להבין למה הרצח של לנון שימח אותך, ולא מצליחה. לדעתי אתה סתם מחמיר איתו. גם לי יש אידאלים שאני לא מסוגלת לעמוד בהם: למשל, אני מאוד אוהבת בעלי חיים, (אני גם מתנדבת בגן חיות), אבל לא יכולה שלא לאכול אותן או לנעול אותן. תשמח אם הדב הסורי יטרוף אותי מחר בעבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל לכל, הוא צבוע: מי שמתפרנס ממכירת "אהבה ולא מלחמה", אסור לו להרביץ לילדים שלו. מי שמתפרנס ממכירת "אנטי חומרנות", הוא בכלל תרתי דסתרי. אז שלפחות ידאג להסתיר היטב את תאוותו לנכסים חומריים בהחלט. (מלבד זאת, פרויד שלכם כבר הוכיח לכם, למיטב הבנתי, שאין הרבה הבדל בין מלחמה לאהבה, כי שתיהן כרוכות בהפעלת סמלים פאליים. וסרואנטס אמר את זה הרבה לפניו "כי גם האהבה היא מלחמה, ובשירותה של זאת כיליתי ימים רבים"). אבל כהסטוריון, ובעיקר-כבן תרבות המערב, אני לא יכול שלא להאשים אותו בתבוסתה של תרבות המערב בפני חבורת מפליצי אורז רצחניים במיוחד. והתבוסה לא היתה רק בשדות האורז ההם. בעקבותיה (לא רק בגללה, אבל היא האיצה מאוד את התהליך), נולד המושג "שלום עכשיו". עם כל אויב שהוא, פםנימי וחיצוני גם יחד. וגם השקר הוא אויב, לכן ה"פוסט מודרניזם" הוא מין שלום-עכשוויות פילוסופית מסוכנת במיוחד. מעניין למה הוא לא נולד לפני שנות החשישים ההן. אבל ליסה היקרה, בואי נדבר על מה ששנינו אוהבים-חיות... אגב, למה שלא תתנדבי במקום שבו לא מתעללים בחיות, אלא, למשל, מרפאים אותן? התאמיני לי שאהבתי לחיות היא חלק משנאתי לגזע הלא-אנושי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי חשבתי שכולם אסור להרביץ לילדים שלהם, בלי קשר לשאלה ממה הם מתפרנסים.1 1 למען הסר ספק, זו לא הזמנה לדיון נוסף בשאלה "הכאה כשיטת חינוך - קווים לדמותה". כבר היו לנו מאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה הפכתי לאב מאמץ, אם כי של ילד זעיר ונבחן שלעולם לא ילמד לדבר או לציית. (אםילו לזה שהציל אותו ממוות אכזר הוא מסרב לציית). אז גם לילד המיוחד הזה אני לא מרביץ לעולם. נהפוך הוא, אהני לומד ממנו המון. מובן מאליו שהכאה היא שיטת חינוך גרועה. לא "אכזרית" אלא פשוט גרועה. היא מחנכת רק לפחד ולעבדות. והילד הנ"ל שלי משתחווה לי מעצמו, בלי שום מכות מצדי (הייתכן שבאדון הקודם שלו היכה אותו?...) לענייננו: מ"אנשי בשורות" למיניהם" מותר, כמובן, לדרוש הרבה יותר מאשר מסתם בני אדם. לכן החטאים האנושיים שלהם ראויים הרבה פחות לסליחה או להבנה. תארי לך שצל"שניק מפורסם היה נחשף בפחדנותו; או שפציפיסט מפורסם היה מצולם כשהוא מתאמן בנשק אוטומטי? או נזיר מפורסם היה נתפס עם אשת חברו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול באיזה שם תרגמת? בשמך זה לא מופיעים תרגומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם "גרשון חזנוב" בהוצאת "כרמל". למען הסר כל ספק-לפחות ספר אחד של טולסטוי בהחלט נהניתי לתרגם: "חאג'י מוראט". בוא נאלצתי להפגין את כישורי לא רק ברוסית, אלא גם בערבית ובמזרחנות בכלל. אני ממש משתומם שהוליווד לא טרחה עד עצם היום להסריט את הספר הזה, כי היה יוצא ממנו מערבון נפלא, המתרחש, לשם שינוי, בהרי הקווקז. תיאורי מרדף כאלה אי אפשר לקרוא-והלוואי ואתבדה-אפילו אצל כותבים אמריקאיים קלאסיים (אולי אצל סיטון-תומפסון, אבל גיליתי לאחרונה שהוא קנדי) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |