בתשובה לליסה האמיתית, 25/05/08 12:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
3. לא הייתי קורא לביטלס חלוצי הרוק. אלבום הרוק היחיד שלהם הוא האלבום הלבן וגם בו יש את אובלדי-אובלדה... שאר המוזיקה שהם יצרו היא בעצם פופ (ובתחילת דרכם קאברים לרוק'נ'רול). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו רוק אנ רול, אם לא השורש ממנו צמח הרוק המודרני? ולצורך העניין, גם להקת הגראנג' רוק נירוונה עשוייה להיות מקוטלגת כלהקת פופ. פופ, במובן של מוסיקה פופולרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק'נ'רול הוא כמובן הבסיס לרוק אבל לא בו הצטיינו הביטלס ולא ממנו באה תהילתם. גם אלביס פרסלי הידרדר למלודיות שמאלציות לאחר תקופת הרוק'נ'רול שלו והפך בעצם להיות זמר פופ. המונח פופ הוא גם מונח כללי לכל מה שפופולרי (ולכן גם קטעי ג'אז ומוזיקה קלאסית שצועדים במצעד הפזמונים יכולים להיקרא פופ) וגם סיגנון מוזיקלי מסוים שמציין מלודיות קליטה וגישה מסחרית למרות שגם בו יכולים להיות גישות למוזיקה איכותית יותר כמו פרינס או ביורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, למה שום דבר מכל זה לא צמח לפני 1945 (למרות שאוזני המערב כבר התרגלו-יחסית-לרעש יום יומי בקצב הולך וגובר)? ולמה אך ורק במערב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא רק, אבל בין היתר בגלל סיבות טכניות הקשורות בהמצאות כמו פיתוח הרדיו (שלא בשפופרות), כבלים (לגיטרה חשמלית), רמקולים (לסאונד שמתאים לאיצטדיונים) וכולי. אי אפשר לנתק את ההתפתחות התרבותית מההתפתחות הטכנית, והאפשרויות הנפתחות בכל תקופה שלובות זו בזו. באותה מידה אתה יכול לשאול למה בתיאטרון לא היה קלוז אפ עד המצאת הקולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אומר, שפשוט לא היה רצון כזה-סליחה, תאווה כזאת, להפוך את הרעש והעשן לתמצית נשמתו של המערב. ייתכן שמיש התחיל את המגמה המגעילה הזאת הוא דווקא ווגנר, אבל בכל זאת-לפחות אצלו היה משהו מלבד רעש ועשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמגעיל כאן זה בעיקר סגנון הכתיבה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם התוכך של דבריך מגעיל (אבל לא כמו הסגנון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נדבר אך ורק על התוכן: למה לפני שנות החמישים ואילך לא היה רצון כזה להפקת כה הרבה רעש וכה הרבה עשן שנחשב ל"אמנות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שלפני שנות החמישים (ואילך) לא היה רצון כזה, אני לא בטוח שהיום יש, אני לא בטוח שהסגנון המוזיקלי שאתה מפנה כלפיו את הוונדטה ההיסטרית שלך מתאפיין דווקא ברצון להפקת כה הרבה רעש וכה הרבה עשן, ואני לא בטוח שהוא תמיד נחשב (או שואף להחשב) לאמנות (או אפילו ל''אמנות''), ובעיקר, אני לא בטוח שלכל זה יש קשר להשקפותיך הביזאריות להפליא על היופי שהוא האמת (או להפך) או על תמצית נשמתו של המערב. בקיצור - לא נראה לי שאני האיש המתאים להשיב על השאלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות העשרים עד הארבעים עוד היה קורט ווייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה על דעתך את היינה קם מקברו, צועד ברחובות הפלסטיק של המאה העשרים ואחת, ובעקבות זאת כותב שורה כמו "אט זורמת בנפשי/ מנגינת הטוהר//?..." או את שוברט, בעקבות חוויה כזאת, כותב את הלחן שכתב לשורה הנ"ל?.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, הם תמיד היו מסוגלים לשאוף ליופי! השאלה למה אין להם ממשיכים במאה העשרים ואחת? ולמה באוזניו של בן המאה העשרים ואחת "אט זורמת בנפשי" נשמע כמו עונש מהבגרות בספרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק זה לא רוק כבד. A Hard Day's Night, Help, Rubber Soul, Revolver וכמובן האלבומים שבאו אחרי מועדון הלבבות השבורים של סמל פלפל (כולל) היו רוק, ורוק חלוצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק הוא ז'אנר מוזיקלי שנוצר בהשפעת הבלוז והקאנטרי (ובמקרים מסוימים כמו בוב דילן וניל יאנג, גם פולק) והם נשמעים היטב בו (ע''ע רולינג סטונס, לד זפלין, אריק קלפטון עם להקותיו השונות, דיפ פרפל ועוד). במובן זה, המוזיקה המלודית המתקתקה של הביטלס, המוזיקה הפסיכדלית (מלבד שילובים של רוק כמו אצל ג'ימי הנדריקס) ומה שנקרא בטעות ''רוק מתקדם'' אינם אלא סוגים שונים של פופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%A7_%28%... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה של השקפה. אני תומך בגישה המנומקת יפה בלינק http://www.sikurmemukad.com/music/?p=348 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא שאלה של השקפה, זאת שאלה של הגדרה. מר לוויתן ורון מייברג מנסים לשכתב את ההיסטוריה, ולהגדיר מחדש את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי קורא להם רביעיית נגנים וזמרים מפורסמים במיוחד, עשירים במיוחד, ושחצנים במיוחד, עם קולות נחמדים, כישרון די סביר, אבל בטח לא מחוללי שום מהפיכה. ול"משורר הגדול" שלהם", נביא השלום שהרביץ לבנו יחידו ונביא האהבה שבגד באשתו, אני בכלל לא יודע איך לקרוא. למען האמת, אני חושש שהוא עוד עלול לענות אם אקרא לו פעם! ותודה לזלמן ארן (שר החינוך והתרבות האחרון, כנראה, במדמנת ישראל שבאמת השתדל לתרבת ולחנך), על שניסה-בהצלחה חלקית-להגן על הנוער שלנו מפני רביעיית החיפושיות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דבר רק בשבחם של המתים'' קורט וונגוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האספסוף אוהב רק שליטים מתים" (פושקין, "בוריס גודונוב"). אלא שאני אפילו לא לכל המתים ממוכן לחלוק כבוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי לעניין לחפור בטעויות שלנון עשה בזוגיות שלו. אף אחד לא מושלם. ואם הוא בגד ביוקו/ סינתיה/ הפליק לג'וליאן, זה ממש לא עניינינו. דיוקן האמן כאישיות גועלית היא תופעה ידועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כשהאמן, הגועלי כאדם-והבינוני בהחלט כאמן, לדעתי-מתעשר ממכירת הערכים הנשגבים שאין לו ולא יהיו לו בכלל, וכשכל אורח חייו הוא הניגוד המוחלט שלהם, אז הוא סתם גועלי ולא אמן. בדיוק מאותה הסיבה, אני לא סובל את ה"בשורה החברתית" הגדולה ביצירותיו של טולסטוי (וכבר נאלצתי לקרוא את כל היצירות המטיפניות שלו, כשאכלתי את לחם העוני המזומן למתרגמים ספרותיים!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה כבר יומיים להבין למה הרצח של לנון שימח אותך, ולא מצליחה. לדעתי אתה סתם מחמיר איתו. גם לי יש אידאלים שאני לא מסוגלת לעמוד בהם: למשל, אני מאוד אוהבת בעלי חיים, (אני גם מתנדבת בגן חיות), אבל לא יכולה שלא לאכול אותן או לנעול אותן. תשמח אם הדב הסורי יטרוף אותי מחר בעבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל לכל, הוא צבוע: מי שמתפרנס ממכירת "אהבה ולא מלחמה", אסור לו להרביץ לילדים שלו. מי שמתפרנס ממכירת "אנטי חומרנות", הוא בכלל תרתי דסתרי. אז שלפחות ידאג להסתיר היטב את תאוותו לנכסים חומריים בהחלט. (מלבד זאת, פרויד שלכם כבר הוכיח לכם, למיטב הבנתי, שאין הרבה הבדל בין מלחמה לאהבה, כי שתיהן כרוכות בהפעלת סמלים פאליים. וסרואנטס אמר את זה הרבה לפניו "כי גם האהבה היא מלחמה, ובשירותה של זאת כיליתי ימים רבים"). אבל כהסטוריון, ובעיקר-כבן תרבות המערב, אני לא יכול שלא להאשים אותו בתבוסתה של תרבות המערב בפני חבורת מפליצי אורז רצחניים במיוחד. והתבוסה לא היתה רק בשדות האורז ההם. בעקבותיה (לא רק בגללה, אבל היא האיצה מאוד את התהליך), נולד המושג "שלום עכשיו". עם כל אויב שהוא, פםנימי וחיצוני גם יחד. וגם השקר הוא אויב, לכן ה"פוסט מודרניזם" הוא מין שלום-עכשוויות פילוסופית מסוכנת במיוחד. מעניין למה הוא לא נולד לפני שנות החשישים ההן. אבל ליסה היקרה, בואי נדבר על מה ששנינו אוהבים-חיות... אגב, למה שלא תתנדבי במקום שבו לא מתעללים בחיות, אלא, למשל, מרפאים אותן? התאמיני לי שאהבתי לחיות היא חלק משנאתי לגזע הלא-אנושי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי חשבתי שכולם אסור להרביץ לילדים שלהם, בלי קשר לשאלה ממה הם מתפרנסים.1 1 למען הסר ספק, זו לא הזמנה לדיון נוסף בשאלה "הכאה כשיטת חינוך - קווים לדמותה". כבר היו לנו מאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה הפכתי לאב מאמץ, אם כי של ילד זעיר ונבחן שלעולם לא ילמד לדבר או לציית. (אםילו לזה שהציל אותו ממוות אכזר הוא מסרב לציית). אז גם לילד המיוחד הזה אני לא מרביץ לעולם. נהפוך הוא, אהני לומד ממנו המון. מובן מאליו שהכאה היא שיטת חינוך גרועה. לא "אכזרית" אלא פשוט גרועה. היא מחנכת רק לפחד ולעבדות. והילד הנ"ל שלי משתחווה לי מעצמו, בלי שום מכות מצדי (הייתכן שבאדון הקודם שלו היכה אותו?...) לענייננו: מ"אנשי בשורות" למיניהם" מותר, כמובן, לדרוש הרבה יותר מאשר מסתם בני אדם. לכן החטאים האנושיים שלהם ראויים הרבה פחות לסליחה או להבנה. תארי לך שצל"שניק מפורסם היה נחשף בפחדנותו; או שפציפיסט מפורסם היה מצולם כשהוא מתאמן בנשק אוטומטי? או נזיר מפורסם היה נתפס עם אשת חברו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול באיזה שם תרגמת? בשמך זה לא מופיעים תרגומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם "גרשון חזנוב" בהוצאת "כרמל". למען הסר כל ספק-לפחות ספר אחד של טולסטוי בהחלט נהניתי לתרגם: "חאג'י מוראט". בוא נאלצתי להפגין את כישורי לא רק ברוסית, אלא גם בערבית ובמזרחנות בכלל. אני ממש משתומם שהוליווד לא טרחה עד עצם היום להסריט את הספר הזה, כי היה יוצא ממנו מערבון נפלא, המתרחש, לשם שינוי, בהרי הקווקז. תיאורי מרדף כאלה אי אפשר לקרוא-והלוואי ואתבדה-אפילו אצל כותבים אמריקאיים קלאסיים (אולי אצל סיטון-תומפסון, אבל גיליתי לאחרונה שהוא קנדי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... ונביא האהבה שבגד באשתו..." כאן אולי המקום להזכיר בעדינות את החוט המקשר בין ג'ון לנון לבין אורי צבי האלמותי: ציפורים קטנות ויודעות דבר מלחשות שלא רק ג'ון אלא גם אורי צבי - לא בדיוק החזיק את המה-שמו הקדוש שלו נעול בתוך המכנסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מעולם לא התיימר להטיף אהבה לכל העולם וגרושתו... ובעיקר-הוא לא כתב ''תחלום על עולם בלי חמדנות'', בעודו מתגורר בבניין היוקרתי ביותר באמריקה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא בסך הכל לקח את אשתו-אהובתו הצעירה ממנו ב-30 שנה, גרם לה להתגרש מבעלה הקודם אחרי שנת נישואין אחת - וביחד בנו זוג היונים בית על מגרש שקיבל המשורר במתנה מעיריית רמת גן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי חיים שלמים של ייסורים, יריקות בפרצוף, ונידוי ממלכתי-שלא הצליח לחסל את תהילתו המוצדקת, עוד הייתה לו חוצפה לקבל בית (רק בית, לא ארמון) מעיריית רמת-גן! איזו נבזות מצדו! אתה ממש מאלץ אותי להשמיע מילים גסות כמו "מרכז פרס לשלום"?.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בטחון שהיה זה זלמן. בעניין זה ישנן כמה וכמה גרסאות, הנה רק שתיים מהן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שהיה אז שר חינוך ותרבות שניסה לעשות את מלאכתו נאמנה! עוד סיבה לחלום על מכונת זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אני מתאפקת כבר בערך שלושה ימים ואמרו לי שזה לא בריא להתאפק. אז הנה - כשאתה כותב עם סימני קריאה1 זה נותן תחושה שאתה צועק. אני בטוחה שאתה לא מתכוון לצעוק וייתכן בהחלט שזו בעיה שלי - אבל אם תוכל לסנן קצת את סימני הפיסוק הבלתי נחוצים, אעריך את זה עד מאד. לא אוהבת שצועקים עלי. גם לא צעקות מקוונות. 1או סימני תמיהה, או רצפים של שלוש נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אשתדל להירגע. אני באמת יצור עצבני מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לו שני בנים, ואתה מדבר שטויות בקצב שחריג אפילו ביחס לאייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאיפה הגיע הסיפור על כך שהוא הרביץ לאחד מהם? (שים לב שאני שואלת אותך ולא את חזנוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא שגם כן חושב את עצמו לזמר גדול. הוא עצמו סיפר על כך לעיתונאים, בתקווה לנתץ מעט את האליל ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם היו זמרים (אתה יודע, אתה לא יודע הכל. גם הזיכרון שלך כבר הוכיח את עצמו ככושל יותר מפעם אחת בשבוע האחרון. אולי כדאי שבפעם הבאה, לפני שאתה כותב משהו, תוודא שהוא נכון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שמח לקבל תיקונים. הכוונה, כנראה, לג'וליאן לנון. הוא מצליח לערער אפילו את הערצתי המתמדת לממושקפים גבוהים ורזים. העיקר, אני לא מבין למה רק אני נגעלתי מג'ון הקדוש ההוא כבר ברגע הראשון, ולמה מישהו בכלל טרח להעלות אותו לדרגת מהפכן או הוגה דעות או אפילו משורר ברמה סבירה ומעלה. בכל פעם שאני נאלץ להקשיב לשיריו או לסיפורי תהילתו אני נזכר ב58000 חללי מלחמת וויטנאם, ובעוד מי יודע כמה "אנשי סירות" שלא זכו להגיע לשום חוף, בשעה שהנביא הזה וחסידיו התפלשו בבוץ של וודסטוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אתה נגעלת ממנו, בגלל שאתה, כמו שראינו, מגבש דעה מראש, ומחכה שמישהו יתקן אותך. אז הנה תיקון. קח לעצמך רגע של שקט, נתק את עצמך מכל הדעות הקדומות המשעממות והנחרצות שלך, ונסה להקשיב ל http://www.last.fm/music/John+Lennon/_/Working+Class... או http://www.last.fm/music/John+Lennon/_/Jealous+Guy. אם אתה לא מבין למה זה גאוני אין לך נפש, וכל הדיבורים האלה הם סתם דיבורים של רובוט מכני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכחיש שהוא ידע לכתוב מנגינות. אבל המילים שלו עלובות לגמרי. יופי, הוא "לא מוכן לחיות בעולם ללא אהבה". אז שייצא ויאהב משהו או מישהו(מה שהוא לא הצליח לעשות במציאות) ! כאמור, וכראוי להיאמר,איזו אהבה הוא או חסידיו הפגינו כלפי 58000 אמריקאים אמיצים, כלפי רבבות אחרים שחזרו מהמלחמה וספגו יריקות וכינויים כמו "רוצחי תינוקות", וכלפי העם הוויטנאמי המדוכא?! זאת ראשית חכמה. שנית, אני מבין, פחות או יותר-איך עושים מלחמה. אבל איך, לכל הרוחות, "עושים אהבה"? לא איך מזיינים, אלא דווקא איך עושים אהבה! גדולי המשוררים וההוגים בעולם לא ידעו לענות על השאלה הזאת. אז מי שמוכר לי"עשיית אהבה במקום מלחמה", מוריד את האהבה לדרגת זיון חינם, בשעה שאחרים הולכים להיהרג במקומו (כן, מוכר לי, כי למרות "שנאתם לחומרנות" הם דווקא ידעו יפה מאוד להתעשר מהערכים הנשגבים שלהם!) לפי שעה, הוא זוכה ממני בדיוק לאותה העררצה השמורה לווגנר מצד אלו שחזרו מ"ארץ שם" שלישית, שמחתי מאוד שדווקא אחד המעריצים שלו רצח אותו. סימן שבני אדם מסוגלים גם להתפכח מעבודת אלילים של גיל ההתבגרות. והמצער מכל הוא שהדיעות הקדומות שלי המצליחו לשעמם אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלישית, שמחתי מאוד שדווקא אחד המעריצים שלו רצח אותו". אותי דעות כשלך מפחידות. ולגבי אותם 58,000 אומללים שמתו בלי להבין למה,(סה"כ כ-2,000,000 הרוגים אם אתה סופר גם וייטנאמים): אולי אם הלחץ מלמטה היה רועש יותר ומוקדם יותר, חלקם היו ניצלים.(צדי פתוחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלפחות כמה מהם (בטח לא הרוב-גם לא כל הרוגי מלחמת העולם הראשונה היו מתנדבים פיוטיים כמו רופרט ברוק) התנדבו כדי לעצור את הסכנה האדומה. ומכל מקום, אצלם בוודאי שהיתה יותר אהבה, במובן שאני מעדיף לייחס למילה הזאת (לאמריקה, לחבריהם-לנשק, לנערות המלוכסנות שלהםף,ואולי גם לרעיון החירות?), מאשר לכל המתפלשים בבוץ של וודסטוק. אגב, למה היה צריך לשנוא את אלה שכבר הצילחו לחזור הביתה? (ואני מתכוון כרגע לחפ"שים בלבד). שנית, כל הצעירים, היפים והעירומים של וודסטוק גילו את נפשם היפה, לגמרי במקרה, כשניקסון המכוער-כעליל והזקן-בעליל (במובן השטחי ביותר של המילה הזאת) העז לתבוע גם מהם לשפוך את דמם. עד אז, לגמרי לא כאב להם שכל מי שמעבר לשער הכניסה לברקלי ייהרג קצצת מעבר לאוקיינוס. למען הסר כל ספק-העונש שאני מעדיף להטיל על אמנים גרועים הוא שכחה ולא רציחה. השמחה היחידה שלי כאן הוא שדווקא אחד המעריצים שלו הצליח להתפכח ולהתנקם בו (למרות שהיה עדיף לנקום בצורת שריפת תקליטים, או "חשיפת" אורח חייו הבהחלט לא אנטי-חומרני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמחתך" הבלתי מובנת וחסרת הבושה, ובכלל, דבריך כולם - מזעזעים, בתגובה זו ובתגובה שקדמה לה. אך את תשומת ליבי משכה במיוחד המילה "התפכח", וזוית הראייה המדאיגה-מאוד העומדת מאחריה, ואנסה להתייחס אליה מעט בהרחבה. השימוש שאתה עושה במילה זו - מעורר חלחלה, תיעוב וצמרמורת שאין להם שיעור. מן המשנה שאתה פורש כאן עולה שכל מעריץ של זמר/שחקן/פוליטיקאי צבוע/"אמן גרוע", ש"מתפכח" מן האמון במושא הערצתו - רשאי לרצוח אותו, אם איננו יכול להביא להשכחתו הציבורית. ממה "התפכח" יגאל עמיר? מכל מקום, הרוצח המעורער-עם-קבלות מארק דייויד צ'פמן לא "התפכח" שום "התפכחות" מן הסוג שאתה מדמיין לך. צ'פמן הוא חולה נפש שניסה להתאבד ומאוחר יותר העביר את חייו האלמוניים והאומללים מאשפוז למשנהו. בין שאר ההפרעות שלו, הוא מאמין שהינו התגלמותו במציאות, התגלמות בשר-ודם - של הולדן קולפילד, גיבור "התפסן בשדה השיפון". בשאלה מדוע רצח את לנון עסקו ועוסקים רבים, ביניהם אמנים, יוצרי סרטים, סופרים, אנשי תקשורת - ובייחוד פסיכיאטרים שבילו בעת משפטו ומאז ועד היום מאות (אלפי?) שעות בנסיון להבין את מניעיו (חבל שהם לא פגשו אותך, הרי אתה יכולת להסביר להם את כל העניין בשתי דקות, בשתי מילים - צ'פמן "התפכח"! - כמה פשוט, כמה גאוני! - ממש כמו שאר הדיאגנוזות המבריקות שלך בדיון זה!). מכל מקום, אם להסתמך על דבריו הבלתי-קוהרנטיים ותוך חיבור רופף בין הסתירות שביניהם לאורך השנים - הסיבה האמיתית היא שבעמקי נפשו המעוותת, ראה צ'פמן את פרסומו העולמי הרב של לנון כגורם המעכב את פרסומו-שלו, והקולות התמידיים שבראשו גברו עם הזמן ואמרו לו "לעשות את זה כבר", כלומר - להיפטר מלנון, ע"מ שיתפנה מקום בשבילו-עצמו, כמפורסם האמיתי והבלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה התפכח יגאל עמיר? מהמון אשליות: למשל, המדמוקרטיה הישראלית...אבל אין לי חשק להצדיק עוד את משכורתם של כל מיני "מחלקות יהודיות" הקוראות ברגע זה את מכתבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר אל הקיר. חזנוב לא מסוגל להבדיל בין חשיפה צהובה למדיה, שריפת ספרים/תקליטים ורצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר כל ספק-במכתבי האחרון הצהרתי במפורש שאני מעדיף שכחה ולא רציחה. רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים. דרושה הבהרה נוספת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יש לכם כולכם נגד מופרעים? לא קראתם את כתביו של מישל פוקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו שום דבר גורף נגד מופרעים, אלא רק נגד מופרעים נוטפי שנאה המצדיקים רצח ואחר כך מנסים "להבהיר", כלומר - לטשטש את הרושם, ללא הצלחה. ואת ניתוחיו של פוקו לגבי ההפרדה בין השפוי לבין המוגדר כנורמלי ולגבי אופן הטיפול הרפואי-ממסדי בבעיה אתה מבין כנראה בערך ברמת ההבנה המאפיינת אותך בכל שאר הנושאים שהעלית כאן. רמז דק: אתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות שגיליתי עכשיו: התכוונתי לומר "ההפרדה בין ה*לא*-שפוי לבין המוגדר כנורמלי", ולא כפי שכתבתי (שכחתי את ה"לא"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי את טעותי. דבר אחד אני בטח הבנתי מכתבי פוקו: לעתים קרובות מדי, "מטורף" הוא בסך הכל מיעוט בלתי נסבלשל איש אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים." כלומר, מדבריך אלה ניתן להבין שאם הנרצחים שהם להגדרתך "אנשים קטנים" היו נשכחים לאחר הירצחם ולא הופכים ל"קדושים גדולים" - הרצח היה מותר. יפה. שתי נקודות על ההבהרה המוצלחת! ואגב, אנשים קטנים, גדולים, ענקים, גמדים ובינוניים יעדיפו לא לקבל שום פרס, אם הפרס הזה הוא רצח שיהפוך אותם לקדושים גדולים לאחר מותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, יש אפילו אנשים קטנים שמתאבדים בכוונה כדי ''לגדול'' בתודעת הסביבה לאחר מותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמיטב זכרוני, לא היה צורך בשום עיתונאיפ צהובים כדי לחשוף את "סלידתו" של ג'ון הקדוש מהחומרנות: הוא הרי תיעד ושידר בשידור חי כל פרט בחייו, אפילו את המתרחש במיטתו הזוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעיון רב את תגובתך זאת. והשורה האחרונה ה חיזקה עוד יותר את כל מה שחשבתי על ארבעת החיפושיות ההן, בעיקר על המשורר הגדול שלהם: הבשורה הגדולה שלהם היתה "הצלחנו להיות גדולים יותר מיישוע". "גדולים", כמובן, במובן הכי קטן והכי פרעחי של המילה: עשירים, מצולמים, ונערצים על ההמון המתואר בצורה מבריקה כל כך ב"בראיין כוכב עליון". וכל זה, בלי להסתכן לא רק בצליבה, אלא אפילו לא בהתקפה על חלפני בית המקדש. אז פתאום גם מעריץ בבוקר מגלה שקל נורא להתפרסם, אם לא בתור גדול-יותר-מיישוע, לפחות בתור גדול יותר מיהודה-איש-קריות או מפילאטוס. חשבת לרגע למה, מרוב אהבה, הם הפסיקו לסבול יום אחד אפילו זה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מההסבר בנוגע למרק צ'פמן ובנוגע לסכנות שבדרך החשיבה שלך - הגעת שוב לאותה תובנה מבריקה (ולעוסה עד זרא) לגבי הביטלס? אם כך, האנטילופה צודק - אין טעם לבזבז משאבי זמן ואנרגיה ונסיונות להסביר בשפה מובנת - כאשר בסופו של דבר מתברר שוב ושוב שמדברים אל הקיר. שלום וכל טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שששש... אם לא תפריע לו, תיכף הוא יגיע למסקנה שפול מקרטני מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא חי :-) גם ממשיך להוציא אלבומים טובים מדי פעם (לפחות זה הלפני אחרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ___ גם לגבי אלוויס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |