|
"בכל וואדי הם משוטטים, ותמיד מדברים על מה שאינם עושים" (תיאורם של המשוררים בקוראן, ב"סורת המשוררים").
"מוטב לאדם שגופו יתמלא במוגלה מאשר שמוחו יתמלא בשירה" (אמירה המיוחסת למחמד).
המשורר המזרחי כמעט-תמיד היה מלכך פנכה ממלכתי (או מתבודד במערה, אבל פה באמת יש רק דוגמה אחת המעידה על הכלל). במאתיים השנה האחרונות, הוא פשוט חקיין (די עלוב) של אבותיו הדגולים מהמאה העשירית. וזאת משום ש"אסלאם" פירושו "הכנעה", האל הוא "אדון", האדם הוא "עבד" (שים לב שבקוראן אללה מדבר לעתים קרובות ב"אנחנו מלכותי", לעומת ה"אני", האנושי יותר, של הברית הישנה והחדשה); יש "נביא אחרון", המנסה לחסל את כל שאר הנביאים, והוא כמובן אלוף העולם בצחות-לשון (ואלו אצלנו המנהיג הוא גם מגמגם וגם אומר במפורש "הלוואי וכל בני ישראל נביאים").
אתה מעלה על הדעת משורר מוסלמי העורך מסע פרטי-בהחלט בעולם הבא-ומכניס לגיהינום את כל גדולי הרוח והחומר של זמנו!?
אתה מתאר לך שמשורר מוסלמי יאשים את אללה בבגידה?! או יתבע ממנו לשחרר את המוסלמים מהאסלאם שלהם?!
ככה זה, כשאסור לשאול לא רק למה, אלא גם "איך זה ייתכן".
|
|