שאל ת'עם 1824
חמש סיבות למה לא לרצות משאל עם בישראל.

מזה שנים משמש משאל עם כפיתרון וירטואלי לבעיות פוליטיות ומדיניות בישראל. היה זה יצחק רבין המנוח שהודיע על כוונתו להביא להכרעת העם כל שינוי גבול עתידי - דבר שאפשר למפד"ל להיכנס לממשלתו הראשונה בקיץ 1974. מאז הועלה אותו פתרון קסמים בדמותו של משאל עם כל אימת שהממשלה התקרבה להכרעה גורלית - אם זה בתקופת ממשלתו השנייה של רבין בנושא החזרת הגולן לסוריה, ואם בהודעתו של ברק שיביא את אותו הסדר סופי לשלום עם הפלשתינאים להכרעת העם, ובמקרים רבים נוספים. רצה הגורל והתוכניות וההכרזות לקיים משאל עם על אותם נושאים לא עלו בסופו של דבר, וכך יצא שמדינת ישראל היא אחת משש המדינות הדמוקרטיות־מערביות היחידות שבהם לא התקיים משאל עם מעולם. יחד עם זאת, ולאור הדיבורים ההולכים וגוברים בדבר משאל עם על תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה שרון, יש מקום לבחון את אותו פיתרון שהילך ומהלך קסם על רבים.

לכאורה - איזה חיסרון יכול להיות במשאל עם? משאל העם הוא המייצג האולטימטיבי של השלטון הדמוקרטי: שלטון העם, על־ידי העם, למען העם - כפי שהגדיר אותו הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן. האזרחים בוחרים באופן ישיר ודמוקרטי את דרכה של האומה בה הם חיים. זוהי חזרה לאמה של הדמוקרטיה המוכרת לנו כיום: הדמוקרטיה הישירה נוסח אתונה. על פניה, זו יכולה להיות דרך מושלמת לפתור סכסוכים פוליטיים וחילוקי דעות מדיניים: אם הפוליטיקאים לא מצליחים להחליט - העם יאמר את דברו. ואפילו לא דיברנו על כך שהכרעות גורליות צריכות להתקבל ישירות על ידי העם. מי לא יכול לחתום על פתרון כה מושלם, דמוקרטי, ראוי וצודק?

אך חשוב לזכור כמה עובדות: מבחינה הסטורית, אותה 'דמוקרטיה ישירה' - שנשמעת מוצלחת כל־כך, הראויה כל־כך - לא התקיימה מעולם. הכיצד? הלוא כל תלמיד כיתה ח' לומד בשיעור הראשון באזרחות כי פירוש המילה 'דמוקרטיה' מקורו באתונה שביוון, ופירושה: שלטון העם. באתונה, כך אנו לומדים, הייתה דמוקרטיה ישירה: אחת לכמה זמן התאספו כל האזרחים, וכולם ביחד החליטו החלטות וניהלו את העיר. לא יפה להרוס תמונה יפה ומושלמת זאת לראשית דרכה של הדמוקרטיה ולסייג אותה בעובדות. לא יפה, אבל אין ברירה. באתונה, לנשים לא הייתה זכות הצבעה, או השתתפות. כך גם לעבדים. שערי אותה דמוקרטיה אתונאית היו גם סגורים בפניהם של העניים ופשוטי העיר. הייתה זאת קבוצה קטנה יחסית של בעלי ממון, זכרים אתונאים אמידים - שניהלה את העיר.

למשאל יש יתרונות רבים ומגוונים: הוא מבטא באופן ישיר וחד את מהות הדמוקרטיה כשלטון העם; הוא משמש מקור ללגיטימיות הנדרשת להחלטה משמעותית, אשר תחסר כאשר זו תנתן בידי קבוצה מצומצמת של כמה מאות חברים בלבד; הוא מאפשר לשלטון לחמוק מהכרעה קשה כאשר אינו בטוח שהוא יכול להגיע אליה ולבצעה; וכבונוס הוא גם מגביר את השתתפות האזרחים, ותורם לתרבות הפוליטית ולמודעות הפוליטית של העם היושב בציון. אין ספק כי כל אלו הם יתרונות חשובים, ראויים, ואין להקל בהם ראש. אך יש לראות גם את החסרונות שבמשאל, שממבט ראשון אולי קשה לזהותם.

ראשית, הכרעות פוליטיות ומדיניות, ובעיקר החלטות כה גורליות כפי שמוצגות כמועמדות לעריכת משאל עם בישראל, דורשות ידע רב - ביטחוני, מדיני, כלכלי, דמוגרפי, משפטי, דיפלומטי, ועוד ועוד. לכלל הציבור אין את המידע הרב החשוב מאוד להכרעות מסוג זה. לא רק שאין לו את המידע - אין לו גם את הניסיון והידע הנחוצים לקבלת הכרעות כאלו: בשלטון יושבים אנשים שעוסקים בנושאים אלו שנים על גבי שנים, לעיתים במשך כל חייהם הבוגרים. יש להם ידע עצום, שאזרח מן השורה לא יכול להבינו, והניסיון העומד לרשותם הוא נקודה חשובה לא פחות. חוסר היכולת של ההמון לקבל הכרעות הכרוכות במידע רב (חלקו סודי), בידע רחב ובניסיון מעשי יקר מפז הוא הסיבה הראשונה שבגללה הדמוקרטיה הישירה לא עבדה מעולם, ולא תעבוד. כפי שלא לכל אחד יש את הידע והניסיון לבנות שולחן או לרפא חולים, כך אין לכלל הציבור את היכולת לקבל החלטות הכרוכות בידע ובניסיון חשובים בהרבה.

שנית, העברת מחלוקת להכרעת העם מהווה חתירה תחת סמכותו והלגיטימיות של השלטון - ובהשלכה, גם על אלו של הדמוקרטיה הייצוגית בכלל. העלאת נושא למשאל עם כמוה כהכרזת אי־אמון בממשלה, בנבחרי העם כולם, ובמערכת השלטונית הדמוקרטית. עקיפה מסוג זה של נבחרי הציבור, שנבחרו על ידו להגיע בדיוק אל אותן ההכרעות - פוגעת אנושות בדמוקרטיה הייצוגית הנהוגה בישראל, ובמוסדות השלטון שמעוקרים מסמכות מעשית.

סיבה נוספת מדוע משאל עם אינו מתאים לדמוקרטיה, ובמיוחד לישראל, נעוצה במשפט השני אותו למדנו בשיעור אזרחות. כשהמורה שואל את תלמידיו מהי דמוקרטיה, תמיד יימצא אותו תלמיד שיאמר: "דמוקרטיה היא שלטון העם", והמורה יפסול את דבריו, ויקבע נחרצות: דמוקרטיה היא שלטון העם, תוך שמירה על זכויות המיעוט. משפט זה אינו לראווה בלבד: אילו היו מועלים כל הנושאים למשאל עם, היה הרוב גובר תמיד על המיעוט, ויכול היה לדרוס את זכויותיו במחי יד. הפילוג בחברה הישראלית הוא גדול ועמוק, שכן אנו חברת מהגרים וקיבוץ גלויות מתקיים בתוכנו. לא סתם התעקש ראש־הממשלה הראשון דוד בן־גוריון להכניס את חירות ומק"י למועצת העם הזמנית, ולא לחינם העניק לחרדים את הסכם הסטטוס־קוו: הדמוקרטיה הישראלית עבדה מאז קמה על עקרון ההסכמיות: פשרה, לא הכרעה מוחצת. משא ומתן, לא כניעה. גישור על חילוקי דעות, לא שבירת הכלים. בזכות עקרונות אלו עמדה המדינה על רגליה בשנותיה הראשונות, למרות הפיצול החברתי והפוליטי הרב בקרבה. במשאל עם יש משום סכנה מוחשית לעריצות הרוב - אותו חולי שממנו כל דמוקרטיה צריכה להיזהר כמו מאש.

הסיבה הרביעית היא טכנית בעיקרה: לא ניתן במשאל עם להציג אפשרויות רבות, מגוונות ובעלות גיוון רחב. משאל עם חייב להיות על שאלה של כן או לא. בשאלות כה משמעותיות - התשובה לא פשוטה כלל. ברוב הנושאים בחיים אין עניין של שחור או לבן, ובשאלות כה גורליות, על אחת כמה וכמה. יתר על כן, דניאל כהנמן, הזוכה הטרי בפרס נובל לכלכלה, כבר הוכיח, כפי שידוע לכל חוקר מתחיל, כי לניסוח השאלה יש השפעה מכרעת על התשובות. כמעט כל שאלה ניתנת להצגה בשתי דרכים שונות, כשכל דרך תיתן תוצאות הפוכות. הפשטות של השאלה - כן או לא, בתוספת הבעייתיות בניסוחה - גורמים לפקפק באמינות התוצאות שמנפק לנו משאל העם. ועוד לא דיברנו על הדמגוגיה הרבה שבאה בצידו...

הסיבה החמישית והאחרונה לדיוננו כאן, נעוצה בסיבות פרקטיות־שלטוניות: כאשר השלטון קורא לציבור להכריע בשאלה מסוימת, הוא בעצם מתנער מאחריות. לדוגמא, ניקח מקרה היפותטי: ראש־הממשלה משה כהן רוצה לפנות יישוב מבודד בשטח אויב משום שלא ניתן להגן עליו כראוי, ומעלה נושא זה למשאל עם. העם אמר את דברו, וקבע כנגד עמדת ראש־הממשלה כהן. בהנחה, לא סבירה, כי כהן נשאר בתפקידו ולאחר חודש נכנסים מחבלים לאותו ישוב והורגים את יושביו - מי ייתן את הדין למחדל? ראש־הממשלה לא אחראי לתוצאות, שהרי העם החליט, והעם קובע. ואילו העם החליט לפנות את היישוב, ולמחרת פינויו תופסים מחבלים את השטח ויורים ממנו טילים אל עבר ערי ישראל - האם אז ראש־הממשלה אחראי? דומני כי התשובה גם הפעם הינה - לאו. הציבור הוא הנושא באחריות. משאל העם, אם כן, עלול לשמש לשלטון כמפלט לפריקת האחריות שיש לו כלפי הציבור. תעודת ביטוח ותו לא.

חמש סיבות טובות למדי למה לדחות את רעיון הקסמים, נוטף הדבש של משאל העם. ואם לא לדחות אותו על הסף - לפחות לחשוב פעמיים לפני שמקבלים אותו, ומוצאים בו מזור ותרופה לכל תחלואינו ובעיותינו.
קישורים
חוק משאל העם עבר בקריאה טרומית - עדכון חדשות באייל הקורא
האם יש לקיים משאל עם על הנסיגה מהגולן? - סקר באייל הקורא
פוליטיקה - כתב עת - גליון 5: משאל עם - תקצירי המאמרים
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  השגות לכל חמשת הסיבות • דה-קארט • 29 תגובות בפתיל
  שאלת תמה • ברקת • 3 תגובות בפתיל
  בקשר להתנגדות השניה שלך • רון בן-יעקב • 20 תגובות בפתיל
  תיקונים הסטוריים • האייל האלמוני • 6 תגובות בפתיל
  יואב קרני על משאל עם • האייל האלמוני
  מאיפה בא משאל העם? • אורי
  שואל כעניין, משיב כהלכה • קהלת
  נגד • שוטה הכפר הגלובלי • 16 תגובות בפתיל
  דרך אפשרית לפתור את בעיית הניסוח. • ערן דרור
  שבע סיבות טובות לדחות את הנימוקים נגד משאל עם • אורי • 14 תגובות בפתיל
  עובד, ועוד איך עובד • האייל השוויצו-אירי. • 6 תגובות בפתיל
  מאמר טוב. ויש עוד סיבה : • ג'וד-שבא • 10 תגובות בפתיל
  דמוקרטיה ישירה • שגיא • 2 תגובות בפתיל
  תשובות למתנגדי דמוקרטיה ישירה • אמנון • 12 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים