בתשובה לדה-קארט, 26/02/04 0:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום רב, וראשית תודה שקראת את המאמר. בנוגע לטענות שהעלת, אשיב אליהם אחת לאחת, ברשותך: 1. בנוגע לטענת המומחיות: נבחרי הציבור נעזרים בכלים, בדעת מומחים, במידע צבאי ובמידע מסווג אחר שאינו זמין לכל אזרח אחר באוכלוסיה. לא לכל אזרח יש סבלנות לשבת בועדות ולשמוע מומחים, ולשאול שאלות וכו' וכו' וכו'. 2. ואם הכנסת החליטה על זה זה אומר בהכרח שזה לא מוריד ממעמדה? הכנסת נמצאת בירידה חדה מזה שנים במעמדה הציבורי ובמרכזיותה בכל הקשור לעינייני שלטון וממשל. לא צריך לפרט את אוזלת ידה של מפלגת השלטון בהזזת נושאים חשובים לה בכנסת. משאל עם הוא עוד ירידת מדרגה במעמד הכנסת - לא רק חוקי, אלא גם ציבורי. 3 ו4: איננו מסכימים גם כאן, כנראה. נניח משאל עם על פינוי רמת הגולן: האם תציג שם שאלה בסגנון כזה: האם אתה בעד או נגד פינוי רמת הגולן עד למרחק של 150 מטר מהגבול הבין-לאומי, תוך הצבת 4 תחנות התראה ביטחוניות בעומק השטח, פינוי המתיישבים לרצועות יישוב חלופיות באיזור הגליל והנגב תוך הקצאת משאבים מתקציב הביטחון לפיתוח ותיעוש איזור יישובם החדש, במקביל לקבל מענק כספי-ביטחוני מארצות הברית? אולי אותו אדם מתנגד ל4 תחנות התראה, והוא רוצה לפחות 6 ולדעתו הממשלה עשתה טעות שלא תבעה גם את פירוז השטח, ואולי גם הוא בעד הצעה שהועלתה בזמנו של פינוי הגולן מיושביו היהודיים, ושמירתו כשטח ניטרלי למשך 20 שנה, שהשקט הביטחוני בתקופה זו הוא תנאי להעברת השטח למרות סורית? 5. בנוגע לעיניין האחריות: הכל טוב ויפה, איך אמרת? בתיאוריה. בפועל, ראש הממשלה מכסה את עצמו יופי על ידי משאל העם. לסיכום, אני שוב רוצה להודות לך על הקריאה, ועל ההערות המעמיקות. כנראה שאיננו מסכימים. אך בדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה, אומרים שזה דבר חיובי. סוף שבוע נעים לך, שחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות. לגבי סעיף 1: בדיוק היום שמעתי מחבר סיפור נחמד שגם היה באמת. בדיונים על חוק ההסדרים באחת השנים האחרונות, התחילו חברי הכנסת להתעמק באיזו נקודה מסויימת ולדוש בה מכל הכיוונים. אחד מפקידי האוצר שאל את שר האוצר דאז למה הם מתעסקים בנקודה השולית הזאת כל כך הרבה. התשובה הייתה: "כי רק אותה הם מבינים". אבל זה יותר מסיפור - זאת עובדה. אם תבחן את חוק ההסדרים ואת הסעיפים שהוסרו ממנו בדיוני הכנסת, מדובר באותם סעיפים שהם יחסית נהירים לבני-תמותה רגילים. ככל שהסעיף פחות ברור, כך הסיכוי שהוא יוסר מהחוק קטן. זה, כמובן, בדיוק ההפך ממה שצריך לקרות, שכן חוקים מעורפלים הם דבר רע. אבל לא משנה. מה שניסיתי להגיד הוא שחברי הכנסת אינם מצויידים בכלים לדון בחוקים שמובאים לפניהם, ולפעמים עצם קיום הדיון בכנסת מדרבן את המחוקקים ליצור חוקים סבוכים יותר וברורים פחות. הצורך בניסוח שאלה למשאל עם לפחות יוביל להצעות חוק ברורות יותר, לפחות בנושאים הללו. 3/4: כאן כל אדם יאלץ לעשות את השיקול שלו. אין הבדל בין זה לבין הבחירה במפלגה מסוימת בבחירות. מעטים האנשים שהתמזל מזלם ויש מפלגה שמתאימה פיקס לדעות שלהם. מעטים עוד יותר האנשים שלמפלגה הזאת שלהם יש גם סיכוי לעבור את אחוז החסימה. לכן כל אחד עושה פשרות, ובוחר לפי מה שהכי קרוב לעמדה שלו. אותו דבר במשאל עם. מביאים את ההסכם כפי שהושג להחלטת הציבור, וכל אדם צריך להחליט אם ההסתייגויות שלו הן מספיק חזקות כדי לפסול את ההסכם הזה או לא. אם שתי תחנות ההתראה החסרות הופכות את ההסכם לחסר ערך לדעתך - הצבע נגד. אם לאו, הצבע בעד. פשוט וקל. (וכל זה בלי לטעון שאני דוגל במשאלי עם. הנטייה האישית שלי גם היא נגדם, אבל אני חושב שהטיעונים שלך אינם מוצדקים ברובם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, דבר ראשון - בנוגע לתקציב, סיפור אחר לגמרי. יש הרבה מה לומד, אבל לא מעיסוקיינו כאן... דבר שני - כשאתה הולך להצביע בבחירות יש לך כמה מפלגות להצביע. לא מפלגה אחת שאתה צריך להגיד אם אתה רוצה אותה, או לא. אגב, אם אתה אומר לא, אז מה האלטרנטיבה? לפעמים זה לא ממש קיים... ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא ברור לי למה. התקציב הוא דוגמא לחוק סבוך. אין בעיה ליצור עוד חוקים כאלו, שיעברו כי אף אחד לא הבין את הבעייתיות שבהם. אני די בטוח שיש הרבה כאלו בספר החוקים שלנו. 2. אבל כשאתה הולך להצביע, אתה מצביע על סדרה ארוכה של נושאים, ולכן יש מקום ליותר מאשר כן ולא. ומה באשר לשיטות דו-מפלגתיות כמו זו האמריקאית? שם, למעשה, לאזרחים שרוצים להשפיע באמת יש רק שתי אפשרויות: פיל או חמור. אתה יכול גם להצביע לניידר, אבל זה בערך כמו להשאר בבית, מבחינת ההשפעה של זה. אם אני אומר לא, אז אני אומר להם לחזור לשולחן הדיונים (או לא) ולהשיג משהו קצת יותר טוב, ולחזור אלי. כשהקוויבקים הודיעו לממשל בקוויבק בשנות ה-80 שהוא לא רוצה להפרד מקנדה (ברוב של 55 אחוזים, אם אני זוכר נכון), מה הממשל הבין מזה? הוא הבין "תחזרו אלינו אח"כ, כרגע לא מתאים לנו". והם חזרו. ב-95', הפער כבר היה של אחוז בודד אחד - 50.5 אחוזים הצביעו נגד הפרדות. אז מה, אז אי אפשר להצביע נגד? אפשר. בטח שאפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לכל מילה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |