בתשובה לאלון עמית, 26/02/04 0:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני מסכים עם רוב הנקודות שהעלה הכותב. בנקודה אחת יש לי הסכמה עימו, והיא ניסוח השאלה. מעבר לכך, מהיכרותי עם הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שלנו, ברור לי מראש שהשאלה תהיה מנוסחת בצורה שתבטיח בחירה באופציה המועדפת על השלטון. לדעתי צריך לגשת לניסוח השאלה בזהירות מופלגת. דרך אחת היא הבאה של תכנית מסודרת וסגורה להכרעת העם ("התכנית כוללת א. ב. ג. וכו', האם יש לקבלה או לדחותה"). לדרך זו יש מגבלה כשמדובר במו"מ עם האוייב, מכיון שהיא חושפת את הקלפים מולו. דרך אחרת היא להביא הסכם חתום להכרעת העם. לדרך זו יתרון אחד גדול: היא נותנת קלף מיקוח חזק בידי הנושאים ונותנים מצידנו, בסגנון "דרישה זו שלכם לעולם לא תעבור את מבחן העם", (זהו קלף שאוייבינו יודעים להשתמש בו היטב, בעיקר בנושא זכות השיבה). אפשרות זו גם מונעת הכנסה של שיקולים זרים בהסכם (למשל מתן שוחד של הצד השני, או צד שלישי - לנציגינו במו"מ). עם זאת, נוצרת בעיה של השפעה בלתי הוגנת לטובת אישור ההסכם, שכן אי אישורו פירושו הכרזת מלחמה (וכאן מדובר על עניין עקרוני של אישור הסכם מול מדינה זרה, לא על מצבנו כיום, שבו כבר מתקיימת מלחמה). דרך שלישית היא שאלה ברירה; "תמורת אילו תנאים תחתום על הסכם שלום מול האוייב: א. אין לחתום עימם על הסכם שלום בשום תנאי. ב. יש לדרוש מהם 90% משטחם . . . י. שלום תמורת שלום יא. ניתן לוותר על 10% משטחנו . . . כא. יש לחתום על הסכם כניעה ללא תנאי (כמובן שהאפשרויות ניתנו כאן לשם דוגמה בלבד). הבעיות באפשרות זו צצות מיד לעין: סיבוכיות וחוסר הכרעה ברור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שונה במאום אם השאלה תופנה לאישור הכנסת (במקום לאישור העם): במקרה של תוכנית - היא תחשף, במקרה של הסכם מוגמר - יכולת ההחלטה היא מוגבלת, ובמקרה של הגדרה של תנאים מוגמרים, יש סיבוכיות וחוסר הכרעה ברור. אפשר לא להעמיד את זה לאישור הכנסת ולהסתפק באישור הממשלה (וגם שם יהיו תופעות דומות, אולי בפחות עוצמה) אבל זה כבר באמת חורג בהרבה מסמכויות הרשות המבצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום תמורת שלום זה ניסוח כמעט טאוטולוגי. דיי ברור שאם אנו לא תוקפן שרירותי, אזי לא נתקוף מישהו במקרה של שלום או אי לוחמה או פעולות איבה מצדו. אין בשלום תמורת שלום רלוונטיות לסכסוך שמתבטא בתביעה של צד אחד כלפי צד שני. זאת פנייה להפסקת אש לא לפיתרון של סכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישה תוקפנית ואלימה כלפי העם הפלסטינאי, שמתבטאת בהרג שרירותי באזרחים, מצטיירת מדבריך כאופציה עדיפה על המצב הנוכחי, שבו יש יתרון לצד התוקפן והתובעני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום קשר בין הדברים. השאלה איך לנהל את הסכסוך (עם מקל או עם גזר ובאיזה מינון) לא קשורה לשאלת פיתרון הסכסוך-שנוגע בתביעה של צד אחד כלפי השני-שלום תמורת שלום לא מתייחס לתביעה, הוא מדבר מעליה, אפילו לא פוסל אותה ישירות. הלחימה והאלימות הם אמצעים בסכסוך ולא המהות שלו. הפלסטינאים לא תובעים להילחם בנו אלא חלק מהאדמה, או את כל האדמה שבין הירדן לים. על זה הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דהיינו, אם הייתה ישראל מלכתחילה תובעת את גירושם של כל הפלסטינאים באשר הם מכל ארץ ישראל, היינו בעמדת מיקוח טובה יותר, והיינו יכולים להגיע לפשרה מוסכמת על כולם של ''איש באדמתו יחיה'', או במילים אחרות, שלום תמורת שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת הייתה התביעה הראשונית הסכסוך היה בהחלט שונה. לגבי עמדת מיקוח טובה יותר אני מניח שבמידה מסויימת זה נכון. אבל אז העולם היה עוד יותר נגדינו ואולי זה היה נותן לפלסטינאים יותר תמיכה בינ''ל ממה שיש להם עכשיו. בכל אופן במקרה כזה, שלום תמורת שלום היה ניסוח עמום ולא ישיר (אולי) לטיעון - וויתור על תביעת הגירוש שלנו תמורת וויתור על טביעת השטחים שלכם. כמובן שבמבחן הסבירות היינו צריכים להביא תירוץ נסבל לרצונינו וזכותינו לגרש את הערבים (וזאת בתחילת הסכסוך, בעצם כסיבה לתחילתו, כגורם לו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יריב היקר. עם כל הכבוד (ויש קצת כבוד), מה גורם לך לחשוב שהצנחת מלים לועזיות נטולות קשר תועיל לטיעוניך? לו היית קורא בעיון את תגובתי לעיל, היית מבין שהניסוחים החלופיים שמופיעים שם מנותקים מההקשר של הסכסוך הנוכחי, אלא באים כדוגמא להסכמות (או דרישות) מאוייב כלשהו, עימו יש סכסוך קרקעי, החל מאי הסכמה לשלום עימו בשום תנאי (אם האוייב נתפס בעיניך כהתגלמות הרע על פני אדמות, לדוגמא: הדרישה של בעלות הברית במלה"ע 2 להכרעה מלאה של מעצמות הציר ללא תנאי, או להבדיל, ההכרזה באמנה הפלסטינית לפיה הישות הציונית אינה לגיטימית, והמאבק בה הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה), דרך פשרות קרקעיות שונות, וכלה בכניעה ללא תנאי. נתפסת לאחד מהניסוחים החלופיים, ועליו בנית רהב נטול משמעות, שאפילו אינו נכון. האם הניסוחים הבאים; "אדמה תמורת אדמה" (חילופי שטחים), "סחורה תמורת סחורה" (סחר חליפין) ו"טובה תחת טובה" (יחסי גומלין" הן טאוטולוגיות?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטיעונים שלי לא הופנו כלפיך או כלפי תגובתך, אלא כ''אופ-טופיק'' ובאופן כללי לגבי הביטוי ''שלום תמורת שלום'', שהוא מובן מאליו וקצת מגוחך. ''אדמה תחת אדמה'', רק לשם הדןגמה שהבאת שונה לחלוטין ואיננו מובן מאליו-זה הוא סחר מכר. ''שלום תמורת שלום'', בהקשר של סכסוך שבו יש תביעות אחרות מלבד שלום, הוא פיתרון שמתעלם מתביעות הצד השני, אפילו לא שולל אותם, או מסרב להם-פשוט לא מתייחס. אלא אם כן אתה תוקפן חולני או נכלולי ברור שבמצב של שלום, לא תתקוף את הצד שמולך. נ.ב סליחה על הלועזית מעומק הלב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דווקא "שלום תמורת 40,000 רובים" הוא מגוחך. משמעו של "שלום תמורת שלום", הוא כי כל צד מוותר על תביעותיו מהצד שכנגד. לדוגמה: ויתור ישראלי על כל התביעות (השבת עבר הירדן המזרחי לידיים יהודיות, טיהור אתני של הערבים משטחי המדינה, השבת הרכוש היהודי ע"י מדינות ערב, שיקום פליטים, ביטול האיסור של כניסת יהודים לחצי האי ערב, דמוקרטיזציה, זכויות האישה, זכויות למיעוטים אתניים לא-ערבים וכו') תמורת תמורת ויתור ערבי על כל התביעות (השמדת המדינה היהודית, עבר הירדן המערבי, זכות השיבה, מס הד'ימה, וכו') ולגבי הקביעה כי אלא שבמצב של שלום לא תתקוף את הצד שמולך, זוהי קביעה כל כך תמימה, ותעיד על כך העובדה כי (כמעט) כל מלחמה התחילה ממצב של חוזה שלום. כן, איפלו מלחמת העולם השניה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את הויתור על שאיפות ההשתלטות העולמיות של מועצת זקני ציון.וויתור על השליטה בקפטלזים העולמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שלום תמורת 40 אלף רובים הוא מגוחך, אז מה? ולגבי התביעות שהעלת (עבר הירדן וכו'...) הן מעולם לא היו תביעות ישראליות רשמיות ואם נניח שכן היו גם אז הניסוח "שלום תמורת שלום" היה מעורפל ולא לעניין. אומנם משתמע ממנו בצורה פרשנית על וויתור תביעות הדדי אך זה לא נאמר ויש בהחלט מקום שלא יובן כך. במשמעותו הסרייטית (אם לא מבינים אותו כמטאפורה) זה משפט עקום לוגית (אם הוא מתייחס לשתי צדדים שלא עושים מלחמה להנאתם ואנחנו וודאי שלא עושים זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב לגבי התקיפה ממצב של "שלום" שציינת-זה בדיוק הנקודה שדפוקה בביטוי "שלום תמורת שלום" - הוא מדלג מעל לדרישות צד אחד ולכן לא סביר שיהייה יציב (אלא עם כן יוותרו על הדרישות). גרמניה במלהע"ח 2 פתחה במלחמה ממצב של שלום כיביכול אבל לא ממצב של אפס דרישות. הדרישות שהושתקו בהפסקת האש (השלום תמורת שלום) הן שהביאו למלחמה. וחוץ מזה שבמקרה הזה לא מדובר במדינה שוחרת שלום בבסיסה-כמונו למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר במדינה שוחרת שלום בבסיסה-כמונו, משמעו: שאותה מדינה, להבדיל מאיתנו, אינה שוחרת שלום בבסיסה, או שאותה מדינה, כמונו, אינה שוחרת שלום בבסיסה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יצאתי מנקודת הנחה-ואני מקווה שהיא נכונה-כי האפשרות הראשונה שהעלית נכונה-אנחנו שוחרי שלום וגרמניה של לפני מלהע"ח 2 דווקא חיפשה את המלחמה כאיזשהו קטליזטור לאומני מחייה (כפי שהתבטאו כמה לאומנים ונאצים שם). בכל זאת אצלנו חדוות המלחמה כשלעצמה איננה רווחת גם בימין. יש לו דרישות אחרות והן לא מלחמה אלא שלמות הארץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |