|
||||
|
||||
אתה דוחה את ההשוואה שלי לסאדו-מאזו, ובפסקה הבאה אתה מדמה את המצב בו מורים מתייחסים אל תלמידים כאל בני-אדם שווים להם כאילו התלמידים יחזיקו ב_שוט_ מעל המורים. מישהו הרי חייב להחזיק בשוט, אחרת לא תהיה משמעת. אגב, המשמעת שלומדים בביה"ס היא לא משמעת עצמית, היא בעיקר משמעת חיצונית של תעשה או שיצליפו בך. הדנג'ן במיטבו. בחיים האמיתיים אתה יכול פשוט להפסיק לעבוד עם מישהו שאתה לא מסתדר איתו, או שאתה יכול לנסות בכל זאת להסתדר איתו, ואיכשהו התהליך לא כולל טלפון להורים או ישיבה בפינה (אלא אם כן זו פינת קפה). |
|
||||
|
||||
כשרוב של התלמידים רשאי להעיף מורה כי הוא לא נאה בעיניהם, כן, זה להחזיק בשוט. צר לי אם הדימוי משעשע אותך יתר על המידה. בשום שלב לא אמרתי שהמורים צריכים להתייחס אל תלמידים כאל בני אדם. אבל כן, מישהו צריך להחזיק בשוט, כי אחרת יש אנרכיה. משמעת חיצונית היא חלק ממשמעת עצמית. כשאתה בן 3, אתה לא רץ לכביש כי ההורים אומרים שאסור. רק בגיל 8 אתה מבין שאסור לרוץ לכביש כי אפשר להדרס. אם תדלג על השלב של גיל 3, אולי לא תזכה להגיע לשלב של גיל 8. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |