בתשובה לדה-קארט, 29/02/04 17:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו דנים בשאלה מהי הדרך הדמוקרטית הסבירה להחליט על פינוי או אי-פינוי, ולעניין זה חומה ומגדל או אקסודוס לא מעלה ולא מוריד, אלא אם כן אני מפספס משהו. מה שנשארים איתו היא שאלת עוגמת הנפש של המפונים. האם לדעתך הדרך להכריע בשאלות בהן כרוכה עוגמת נפש רבה לציבור לא קטן היא משאל עם? כי אם כן, ברצוני ליידע אותך שההחלטה על ההתנחלויות גרמה, וגורמת, הרבה עוגמת נפש לציבור לא קטן (אני לא מדבר על הפלשתינאים, שאינם חלק מהמשחקים במשחק הדמוקרטי שלנו, אלא על אזרחי ישראל). משום מה לא זכור לי ששמעתי אז קריאה למשאל עם מפיותיהם של הדמוקרטים החדשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט מפספס משהוא. הדוגמאות באו להראות שהידיעה על אפשרות הפינוי אינה מאיינת את המשמעות של עוגמת הנפש בהחלטה על הפינוי כפי שטענת בתגובתך הקודמת. לדעתי (כפי שכבר אמרתי פעמיים רצוף), הדרך להכריע בנושאים כאלו היא כל דרך דמוקרטית - קרי בכנסת זה גם תקין. ההחלטה על הקמת ההתנחלויות גרמה הרבה עוגמת נפש, וגם ההחלטה על פינויין תגרום להרבה עוגמת נפש, וזה בערך מתאזן - אבל רק עבור אלו שלא מפנים אותם.... חוץ מזה זה אתה טיפה מסיט את הדיון - בתגובות הקדמות גרסת שעוגמת הנפש שתגרם למתיישבים אינה הבדל מהותי בין ההחלטה ליישב אותם (שכאמור, לא היתה החלטה כזו בכלל, הם באו מרצונם החופשי) לבין ההחלטה לפנותם. אם ירדת מטיעון זה, מוטב שתגיד לי שכן אין לי מחלוקת איתך בעניין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי מהטענה, אבל אין לי הרבה להוסיף על מה שאמרתי. לדעתי עוגמת הנפש איננה מהווה מדד סביר לתמיכה במשאל עם. גם ההחלטה של ביבי על קיצוץ הקצבאות גרמה הרבה עוגמת נפש לציבור רחב. המתיישבים אומנם באו מרצונם החופשי, אבל ההחלטה להתיר להם לעשות זאת היתה (בצורה זאת או אחרת, והרבה פעמים בדיעבד) החלטה של הממשלה בגיבוי הכנסת. מי שהחליט, על סמך ההחלטה הזאת, לעבור ולהתיישב בשטחים היה צריך לקחת בחשבון שכפי שההחלטה התקבלה יכולה להתקבל החלטה הפוכה, בידי אותו גוף. בעיני השאלה היא שאלה של הגינות המשחק הפוליטי. מאחר ואני פחות או יותר ממחזר את עצמי, זכות המילה האחרונה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שנכשלתי להעביר לך את כוונתי ולו במעט. האמירה שלך היתה מאוד פשוטה: אין הבדל מהותי בין התיישבות ופינוי, לכן ראוי שיתקבלו באותו מנגנון דמוקרטי. אני טוען שיש עוגמת נפש בפינוי מתיישבים, והיא כן הבדל מהותי ולפיכך הטענה שלך לא תקפה. לא טענתי שחייבים משאל עם, ובטח לא טענתי שעוגמת הנפש מהווה הצדקה למשאל עם. בקשר לפסקה השניה שלך - העובדה שהמתיישבים היו צריכים לקחת זאת בחשבון היא נכונה מאוד. וזה לגיטימי לחלוטין לקבל את ההחלטה ההפוכה. ועדיין, זה לא הופך את סילוקם מבתיהם לאקט נטרלי שאין הבדל מהותי בינו לבין זה שאפשרו להם להתיישב בו. זה שאתה מבצע פעולה מתוך ידיעה שעלולים לדרוש ממך לבטל אותה, זה אכן אומר שאפשר לדרוש ממך לבטל אותה, אבל זה בטח לא אומר שאפשר להתעלם מהמחיר שאתה משלם על ביטולה. לפי גישה זו שהבאת, אין משמעות הומנטרית לגירוש עובדים זרים לא חוקיים שחיים פה שנים, כי הם היו צריכים לקחת זאת בחשבון. וכך גם אין מה לשלם למתנחלים שיפונו פיצויים (נניח, מעבר למה ששילמו על הבית) כי הם היו "צריכים לקחת בחשבון". אני מוצא את גישה זו מאוד סטרילית ולא הומניטרית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |