 |
נראה שנכשלתי להעביר לך את כוונתי ולו במעט.
האמירה שלך היתה מאוד פשוטה: אין הבדל מהותי בין התיישבות ופינוי, לכן ראוי שיתקבלו באותו מנגנון דמוקרטי. אני טוען שיש עוגמת נפש בפינוי מתיישבים, והיא כן הבדל מהותי ולפיכך הטענה שלך לא תקפה. לא טענתי שחייבים משאל עם, ובטח לא טענתי שעוגמת הנפש מהווה הצדקה למשאל עם.
בקשר לפסקה השניה שלך - העובדה שהמתיישבים היו צריכים לקחת זאת בחשבון היא נכונה מאוד. וזה לגיטימי לחלוטין לקבל את ההחלטה ההפוכה. ועדיין, זה לא הופך את סילוקם מבתיהם לאקט נטרלי שאין הבדל מהותי בינו לבין זה שאפשרו להם להתיישב בו. זה שאתה מבצע פעולה מתוך ידיעה שעלולים לדרוש ממך לבטל אותה, זה אכן אומר שאפשר לדרוש ממך לבטל אותה, אבל זה בטח לא אומר שאפשר להתעלם מהמחיר שאתה משלם על ביטולה.
לפי גישה זו שהבאת, אין משמעות הומנטרית לגירוש עובדים זרים לא חוקיים שחיים פה שנים, כי הם היו צריכים לקחת זאת בחשבון. וכך גם אין מה לשלם למתנחלים שיפונו פיצויים (נניח, מעבר למה ששילמו על הבית) כי הם היו "צריכים לקחת בחשבון". אני מוצא את גישה זו מאוד סטרילית ולא הומניטרית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש