בתשובה לשחר להב, 28/02/04 2:51
שבע סיבות טובות לדחות את הנימוקים נגד משאל עם 201441
אורי • בתשובה לשחר להב שבת, 28/2/2004, 21:35
1. "מעולם לא התקיים "שלטון העם" במובנו הטהור והמקורי. זה מה שאני אומר. ואם זה כבר כל כך הרבה שנים לא התקיים, סימן שזה לא מציאותי."
יש כאן כשלים לוגיים מסוג ignoratio elenchi ו-argumentum ad populum. לעצם העניין, הפגמים בשיטה הדמוקרטית האתונאית אינם רלוונטיים ליכולת לקיים משאל עם תחת תנאים אחרים היום.

2. "קבלת החלטות הם לא דבר כל כך פשוט. יש תהליך עמוק לכך: שקילת חלופות, ניתוח ולמידה של ידע ונתונים שהציבור, גם אם הוא חשוף אליהם, לא טורח תמיד להתעמק בהם - משיקולי זמן, עיניין ויכולת. תפקיד חברי הכנסת הוא להתעמק בהם"

א. תפקיד חברי הכנסת – הרשות המחוקקת – הוא לחוקק ולא לקבל החלטות ביצועיות. למעשה, השאלה שעוררה את הויכוח ואת המאמר כלל אינה מחייבת מעורבות של חברי הכנסת.
ב. השאלות המועלות לדיון במשאל עם הן – עקרונית וגם במקרים שאני חושב שיש בכך תועלת – שאלות ערכיות ולא שאלות שעיקרן מידע, כך שמומחיותם של המחליטים אינה רלוונטית.

3. "בין חברי הכנסת יש כאלו שזו היא להם הקדנציה השניה, השלישית ועוד, ויש כאלו שזוהי להם הקדנציה הראשונה, אחרי שירות כאלופים וקצינים בצה"ל, כבכירים בשוק העבודה, כל אחד בתחומו, כראשי מנגנוני הביטחון השונים. אלו הם רוב חברי הכנסת."

א. כאמור, זו נקודה לא רלוונטית כיוון שחברי הכנסת ממילא אינם אמונים על קבלת ההחלטות הללו (כזכור, זו הרשות המחוקקת, לא הרשות המבצעת).
ב. ומכאן שאנו נותרים עם המומחים.
ג. למומחה בתחום אין לתת עדיפות או בלעדיות בהכרעה בשאלות שהן ערכיות במהותן. תפקיד חברי הכנסת, מומחים, וגורמים אחרים להעלות בפני העם את הצדדים השונים של הבעיה כדי לאפשר לו לערוך החלטה חכמה ככל האפשר – לא לסלקו מהליך ההכרעה.

4. "הסמכות שהנבחרים מקבלים היא מוחלטת!!! במגבלות החוק וערכי המדינה, ולתקופת זמן קצובה."

א. ובכך אתה מעלה את הטיעון ומאיין אותו באחת. אם הסמכות תחומה בחוק (חוקה, חוקים) וערכי המדינה – הרי שממילא ניתן להעלות טיעונים שיתבעו משאל עם בכל שאלה מהותית.
ב. בבחירות איננו בוחרים מי ינהל את המדינה אלא רק את בית המחוקקים.
ג. הטיעון לפיו דמוקרטיה היא סוג של שבץ מוחי המתרחש פעם בארבע שנים ובין שתי הנקודות עלינו לשבת על כסא הגלגלים שלנו ולהזיל ריר בשקט עת האנשים המוסמכים מנהלים את העניינים משקף, לטעמי, ראיית הדמוקרטיה כסוג של "מחווה נומינלית." לאזרח במדינת ישראל – מחוץ לפעולות אלימות – יש יכולות אפסיות להשפיע על הרשות המבצעת ונבחרי העם, כך ש"השתתפות במעגלי ההשתתפות השונים בפוליטיקה" היא אמירה ריקה – מה המשמעות של השתתפות כזו מצד ההשפעה על מקבלי ההחלטות? בבחירות שבהן אינך בוחר את נציגיך ישירות (אלא רק גוש מפלגתי) אין להשתתפות זו משמעות רבה.
ד. לא ברור לי מה כל כך מבהיל בכך שסמכותם של השליטים לא תהיה מוחלטת. מה רע בכך שאדם שאינו שבע רצון מחוק, תקנה או הליך לא ילך ויאסוף כמות נכבדה של חתימות ויעלה את השאלה למשאל עם? מה הבעיה בכך שניתן יהיה לערער על חוק שמחוקקת הכנסת? אלו הרי התגלמויות נאצלות של הרעיון הדמוקרטי.

5. "בוא נדבר ת'חלס: משאל עם על מעמד דת ומדינה בישראל. המיעוט הדתי יפגע ממנו מאוד. לא טוב, צריך למצוא הסכם פשרה. מה גם שמשאל עם על דבר 5 אחד, גורר גם את האחר. צביונה היהודי והלאומי של המדינה חשוב כפליים מנצרים!"

א. שאלות דת ומדינה הן השאלות שאתה מבקש להפקיד בידי "מקבלי ההחלטות"? מתי נכנסים המומחיות והידע שלהם כאן לתוקף?
ב. בשאלות דת ומדינה לא שורר הסכם פשרה אלא כפייה דתית (חוקי אישות, קבורה, וכדומה) מטעם מיעוט על פני הרוב. משאל עם שיאפשר נישואים שלא דרך הפוחלצים הקלריקלים אינו מהווה פגיעה במיעוט הדתי.

6. "כבר השבתי לסעיף זה. אני לא מבין מה בדיוק אתה אומר. שאלה של משאל עם חייבת להיות כן או לא, והדברים יותר מורכבים מזה."

א. זאת כנראה הבעיה: אתה לא מבין. השאלה במשאל עם מנוסחת ככן או לא (או עם אפשרות שלישית, כפי שנעשה מספר פעמים בשוודיה). תפקיד הגורמים השונים בציבור הוא להעלות את המורכבות הכרוכה בהכרעה כזאת או אחרת.
ב. בכל מקרה, ההכרעות בשאלות המועלות על פי רוב במשאל עם הן כן בינאריות (כן או לא). האם מצטרפים לשיטת האירו? האם נסוגים מנצרים? האם להקים כור אטומי בלב תל-אביב? אלו שאלות שאין בהן תשובת "אולי" או "גם וגם". או שנסוגים, או שלא. או שמצטרפים, או שלא. או שמקימים, או שלא.

6. "לכל כישלון יש אבא... האחריות, אולי באופן רישמי היא עליו, אבל לא יקרה לו כלום. ראש ממשלה שלא בטוח בהחלטה שלו, יכול להסתתר מאחורי גבו הרחב של הציבור."

עד היום, בכל מקרה בו הייתה לראש ממשלה עמדה בנושא שעלה במשאל עם, הוא שילם בכיסאו כאשר כשל במשאל, כך שהבעיה שאתה מעלה כוזבת.

===========

ענייני סגנון: הגדרות כמו "אנטי דמוקרטי" או "טיעון קלוש" בהחלט סבירות ומקובלות בדיון כל עוד הן מתייחסות לטיעוניך ולא לך גופך. אין לי כוונה להעליב, אבל אין לי שום עניין אישי בך, לחיוב או לשלילה. זו הסיבה שלא אמרתי שאתה אנטי-דמוקרטי ושיכולתך החשיבתית קלושה – אלא טענתי שבמקרה הספציפי הזה *טיעוניך* אנטי-דמוקרטיים וקלושים.
להיפך, דומה כי מי שנעלב באופן אישי ומעלה טיעונים לגופו-של-אדם ולא לגופו של עניין הוא אתה, עניין שלטעמי גורע מאיכות הדיון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות