 |
דונלד טראמפ נפצע בניסיון התנקשות | 4224 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
״כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת", שמואל א כ, ג | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות ספין ממשלת בכיינים ומתחנפים. באמת אין לתאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שמר נתניהו רוצה יחס שיוויוני ליצחק רבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרק, סרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קליע שנורה ממרחק של 150 מטר שרט את אזנו של טראמפ. משב רוח קל היה יכול לשלוח אותו כמה ס"מ ימינה (או שמא העדרו של משב רוח ששלח אותו כמה ס"מ שמאלה), ההתנקשות היתה מצליחה והיינו קמים בבוקר לעולם שונה. ממש משק כנפי פרפר. האם ההיסטוריה כל כך שברירית ורנדומלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. למרות שבפתיל מקביל, מנסים לשכנע אותנו לעייפה שהחלפת מנהיג לא משנה את המציאות הפוליטית. האירוניה קופצת ראש לבריכה ריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומצד שני, עוד עשוי להתברר שזה לא קליע שיועד לטראמפ ובמקרה החטיא אותו, אלא ארוע טרור שכוון לקהל ובמקרה חלף גם ליד אוזנו של טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ הוא שליח האל. ארצות הברית הדתית זקוקה נואשות לשליחים עם דם, אגרוף ודגל. אם לא יהיו הפתעות (כמו תקיפה אמריקאית באיראן), הרי שב-5 לנובמבר טראמפ יגשים עוד חלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונה שתחרט לדורות בזכרון. שפילברג לא היה בונה תמונה טובה מזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונא לא לשכוח שהרופא (לא אנשי הביטחון, שאמירה כזאת מפיהם בהחלט הגיונית) אמר לו שזה נס שהסריטה באוזן לא הרגה אותו. אורית סטרוק היא ילד על ידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יותר ׳נס׳ - יולי 44 או יולי 24? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אבל השלט שאני שוקל להכין יאמר משהו כזה. (במקור חשבתי על "שחור" אבל she who must be obeyed חושבת אחרת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמוה הוא שהשרה סטרוק לא מכירה את הלאוו - ׳לא תנסו את ה' אלהיכם׳ שאוסר לסמוך על ניסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סמוטריץ' לא ממש הפנים את הרעיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה, מרים, אביגיל, חנה, דבורה, חולדה, אסתר, אורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או הנס של יריב לוין ש'שכח' את ההיסטוריה הקרובה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא רוצה טורקי קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה אחד של אלימות בולע את כל המילים והמחשבות הריקות שבעולם. באומץ שהיא דורשת, במסתורין הניחן באומץ הזה, היא מנפצת את הפחדנות ואת הסתמיות שבמילים ויוצרת ואקום חדש אליו מילים אחרות מחויבות להיכנס ולמלא. ההיסטוריה כולה היא פשוט שורה מגוונת של מעשים אלימים. והאמנות שלנו, היא הבחינה העמוקה והביטוי הממוסגר של האלימות החבויה בנו. מכל סוגי האלימות, זו של המתנקש הפוליטי היא המעניינת ביותר. בדרך כלל, עבור אדם לקחת חלק בהיסטוריה, עליו לעבור שנים על גבי שנים של מהמורות, של מאבקים, של התגברות על שלב ועוד שלב של מכשולים; בין אם הוא אמן, איש עסקים, ספורטאי, או כל דבר אחר בעל משמעות כבדת משקל. אף אחד לא נכנס בשערי ההיסטוריה אילולא עבר לפני כן שנים רבות מאוד בנתיב שהגורל הועיד לו. זה מתפקד כמסנן אבולוציוני הכרחי; אינך ראוי לגדולה, אילולא הקדשת עצמך אליה. כולם צריכים לעבור את זה - כולם, מלבד אחד. המתנקש הפוליטי מפלח עבורו קיצור דרך מלא סיכונים. באמצעות פעולה אחת יחידה ומרוכזת, הדורשת כוח תכנון אדיר ורצון מטורף - המתנקש הפוליטי מזריק את עצמו לתוך דפי ההיסטוריה, באמצעות לחיצת ההדק האחת שלו. עין הכוונת - כמו אל תוך הרווח בין פסקה לפסקה. מנהיג צריך לנהל קמפיינים ארוכים. להיפגש עם העם, לדבר עם התורמים. יום אחר יום אחר לילה של ספינים תקשורתיים ואייטמים דמגוגים. להמתין חצי עשור להזדמנות נוספת לזכות בכוח העצום שהוא מבקש. המתנקש רק זקוק לשנייה אחת של קו נקי למטרה. ולשבועות או חודשים הדרושים כדי להכין את עצמו אל השנייה הזו. ולא כדמות אטומה. כלומר, היה כזה, או היה כזה - וזה מה שהוא היה. אלא, כדמות מלאת מסתורין. כה רב תמיד אופף את מניעיו ואת תהליכי נפשו. ומסתורין הוא האלמנט המרתק ביותר של הפסיכולוגיה האנושית. וכאשר המתנקש מת, מסתורין זה הופך לנצחי ואינסופי; מותיר לנו להשתמש בכוחות הדמיון שלנו כדי לעשות סדר בדמות המהממת. ואנו צובעים אותה בהתאם לתודעה הקולקטיבית שלנו. המתנקש הפוליטי הופך למראה שלנו. לא משנה מה היו כוונותיו, שמו הופך אחד עם הרוח של התקופה. אפילו יותר ממנהיגיה - בדיוק בזכות המסתורין שדמותו הותירה. יש בנו תיעוב טבעי לשנים ארוכות. לדברים שדורשים זמן. לכלליות מופשטת ורחבה. למתח המעצבן של הסבלנות ולמאמץ הסיזיפי של מטרות אשר הדרך אליהן תלולה כהרים ועמקים. אך יש לנו משיכה לסיטואציה. למה שמיידי ומפתיע. אנו אובססיביים לרגע. שאל אדם מה הוא עשה כל חייו - והוא יגמגם. שאל אותו על סיטואציה מסוימת, והוא יוכל לומר לך דברים רבים. מהרגע שזה התחיל עד הרגע שזה נגמר. ואת כל המחשבות שחלפו בראשו. המתנקש הפוליטי הוא המלך של הרגע. שום דבר לא מבטא את עוצמתו של הרגע, כמוהו. הוא הביטוי המובהק ביותר שלו. שכן זו האלימות שהרגע מתבטא בה בצורה המובחנת ביותר. הגנב. האנס. סוחר הסמים. הרוצח הסדרתי. המתנקש השכיר. כולם חוזרים על עצמם. עשית זאת פעם אחת, כנראה שתעשה זאת עוד פעם. אך המתנקש הפוליטי עושה זאת רק פעם אחת, פעם אחת ויחידה שלא תחזור שוב לעולם. אויבו הנצחי שהוא הפוליטיקאי, המלך, או המנהיג החברתי - ראוי לו כיריב תמטי: הניסיון כנגד ההחלטיות. הסבלנות כנגד הזריזות. המילים כנגד המעשה. הסדר - כנגד הכאוס. מבעד למרקם הרוטט של החברה, מתוך ההיבטים הקורנים של ההיסטוריה - הם מנהלים מערכת יחסים אינטימית ומיוחדת. מערכת יחסים של אהבה אותה לעולם לא נכיר. עם פסיכולוגיה עמוקה ומלאת רבדים. הערצה. בדידות. פחד. ניצחון. הרגשות המורכבים והנחוצים ביותר מעורבבים ביניהם - כאשר גורלה של המדינה כולה נמצא על הקו. המתנקש חי בצילה של המטרה שלו. שומע אותו כל יום. רואה כל שעה. בעוד שהפוליטיקאי כלל לא מודע לקיומו של המתנקש. בהתנקשות האולטימטיבית, שבה כל הניגודיות התמטיות נמתחות אל קיצן - הוא מת בלי לדעת שהוא חי בכלל. והמתנקש מקנא לאהבה שהמנהיג זוכה לה. הוא מקנא לשנים שאהבה זו דורשת כדי להתפתח, וליכולות האיכותיות אשר מרוויחים אותה - יכולות שלו לעולם לא יהיו לו. זה הפער הרחב הזה ביניהם, אשר דורש מן המתבודד היחיד, כמו אצבע הנשלחת אל גירוד מציק - להדביק. הסוד למוטיבציה טמון בהבנת כובד המשקל של הרווח החברתי של המדינה ההמונית. בכך שהוא מחסל אותו, המתנקש חולם להפוך לאחד עם המנהיג הכריזמטי. הוא מבקש לעצמו טעימה מתהילתו. והמנהיג הכריזמטי בתורו, בקנאה שדמותו עוררה, באומץ לעשות מעשה מסוכן שהיא חשפה - תהילתו מתעלה; והופכת לאגדה… |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באומץ לעשות מעשה מסוכן שהיא חשפה - תהילתו מתעלה; והופכת לאגדה…" - אני מקווה שגם את זה הבאת כפנטזיה של אותו מתנקש ג'נרי עליו אתה מדבר, ולא שכך אתה חושב. על כל היטלר אחד שלא הרגו בזמן יש מאות מנהיגים סבירים שחוסלו בידי אלה שיודעים את ה"אמת". כולנו מכירים כמה דוגמאות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. גם רוצח סידרתי הוא פעמים רבות דמות ראשית בסיפור המיתי הנרקיסיסטי שהוא רוקם בתוך ראשו. זה ״נו, פסדר״ אם קצת מנתחים את העולם הפנימי, עם ניסיון להבין את המניעים מנקודת מבטו, מתוך רצון לפרש או להבין טוב יותר1 איך אדם מביא את עצמו לשפל הנמוך ביותר שיש לאנושות להציע, אבל אסור לשכוח גם לצאת מהטריפ (הקצת חולני) הזה. בסופו של יום, בהסתכלות יותר סבירה מבחוץ/מן הצד, הילד הזה שניסה לרצוח את טראמפ הוא אפס מטומטם שעשה מעשה גם בזוי וגם מאוד בנאלי. ילד שזרק את החיים שלו (ואת החיים של הקורבן הרנדומלי שלו) לפח האשפה, סתם, פשוט סתם, בגלל רעיון מטומטם זה או אחר שהסתובב לו בראש. לא תהילה, לא מיתי ולא התעלות. סתם עוד אידיוט-חלאה-פתטי רצחני אחד לאוסף גדול של כלומניקים. האנושות אף פעם לא סבלה ממחסור חמור של כלומניקים שכאלה. ולנושא אחר: לדעתי, השאלה שאנחנו באמת צריכים לשאול את עצמנו, בחברה המתיימרת להיות מודרנית, היא למה אנחנו עדיין משתמשים בשיטות משטר אינפנטיליות בהן שמים איש על סוס, נותנים לו להחזיק דגל ויאללה אנשי המפלגה ו/או המדינה אחריו. אם האיש הספציפי נופל מהסוס (באופן יותר או פחות ״טבעי״), זה יכול להשפיע השפעה הרת גורל על מדיניות, על המפה הפוליטית, על יחסי כוח ועל גורל של חברות המונים עם כלכלות של מעצמות. למה אנשים בוגרים עדיין משחקים ב״משחקי הכס״ האלה במאה ה-21? משעמם לנו? זה רעיון חלמאי לקשור גורל של מדינה שלמה (של העולם?), של גורל תאגידים וכלכלות בזהות של איזה חרצוף שמושיבים על איזה כס מלכות ל-X שנים. האם כל הרעיון של דמוקרטיות מודרניות לא היה בגלל הזיהוי של הבעיה הזאת של אי היציבות של משטר-יחיד ולכן עברו לשיטות משטר בירוקרטיות יותר / מבוזרות יותר / מבוססות שיטות מפלגתיות? בשיטת משטר נורמלית/סבירה, אם הורגים איזה בעל תפקיד, מישהו אחר נכנס למלא את תפקידו והכל אמור להמשיך פחות או יותר כרגיל. צער במשפחה, בשביל הממלכתיות אפשר להוריד את הדגל לחצי התורן לאיזה שבוע ויאללה ממשיכים. כי לכתו של זה, עם כל העצב שבדבר, לא אמורה להיות שונה יותר מלכתו של כל בעל תפקיד אחר במערכת. אריק הביע פליאה בתגובה 770031 מאפקט הפרפר שיכול להיות למעשה כל כך קטן של לחיצה על הדק של איזה פלוני. אני חושב שזה שימוש במושג שמפספס קצת את העניין המוזר שברצח פוליטי. לא מדובר במעשה קטן שמשפיע בסידרה ארוכה של קשרי סיבה-תוצאה על מהלכים בהיסטוריה. הבאג במערכות הפוליטיות המבוססות-חרצוף, בהן אנחנו משתמשים, זה שהפרפר יכול לגרום להוריקן במהלך אחד בקשר ברור וישיר של סיבה-תוצאה וזה ההוריקן המידי שהתרחש שימשיך להשפיע על מהלכי ההיסטוריה. זה תוצא פרפר שהוא אנלוגי לעולם בו הפרפר מפעיל נשק גרעיני במרכז עיר, במקום משק הכנפיים מהביטוי המקורי. זה לא פיצ׳ר. זה באג ואפשר אחרת2. _______________ 1 וזה סוד הקסם של דמויות של תומאס האריס, למשל. 2 נשיא שוויץ [ויקיפדיה] ותפקידי ראש המדינה והממשלה שחלים באופן שווה על שבעת חברי מועצת הברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לשיטת ממשל? בישראל ובארצות הברית יש שיטות ממשל מאוד שונות. בישראל, אם הורגים את אריאל שרון, מחליף אותו אהוד אולמרט בצורה מסודרת. ואם מדיחים את אולמרט, ציפי לבני היא המחליפה הטבעית שלו. ועדיין כל הסדר הזה התערער בצורה מוחלטת למרות שיטת הממשל. לנתניהו אין אף יורש מוסכם. אגב, מבחינה פורמלית טראמפ, בשעת המעשה לא היה אפילו מועמד במירוץ (המפלגה שלו עדיין לא הכריזה עליו כמועמד). כמוכן בארצות הברית אפשר להחליף נשיא לא מתפקד כמו ניקסון. לא מדובר על בעיה של השיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. אם אתה מכנה את ״השיטה״ רק במובן של ההגדרות הפורמליות, אני כמעט מסכים (אבל גם אז - יש עוד המון מה לעשות בחוק הפורמלי כדי להקטין את חומרת הבעיה). אבל שיטת משטר היא לא רק החוק היבש ואיך שאפשר בתאוריה להתנהל במסגרתו בצורה יותר ״נכונה״. ה״שיטה כוכבית״ זה מה שאני מדבר עליו וזה כולל גם את הנורמות הפוליטיות, התנהלות המערכת, העדפות הבוחר והתנהגות המפלגות/פוליטיקאים. למשל א׳: בארה״ב חיסול נשיא (או מועמד לנשיאות) זה אירוע הרה גורל, גם אם בתאוריה סגן הנשיא יכול להכנס לתפקיד ולא קרה כלום. גם בלי קשר לנושא ההתנקשויות הפוליטיות, השאלה מי זוג החרצופים שמתמודד בבחירות זו שאלה סופר גורלית וזה מאוד חלמאי לדעתי שזו השטות שמתעסקים בה מאות מליוני אזרחים של המעצמה החזקה בעולם. למשל ב׳: בישראל, מאז שנות ה-90 והקמפיין של רבין (וההרפתקה הקצרה עם חוק הבחירה הישירה בסיבוב הבחירות לאחר מכן), יש מצב אנומלי בו נכנס לציבור עמוק לראש (בעידוד המפלגות) הג׳וק שהציבור הולך לקלפי לבחור ראש ממשלה. ״אגב, מבחינה פורמלית טראמפ, בשעת המעשה לא היה אפילו מועמד במירוץ״ פה לקחת את הדגש על פורמליסטיקה כבר ממש רחוק. למה זה חשוב? הוא החרצוף של הרפובליקנים ולהגיד שלא ״באמת״, בדיוק ברגע היריה, זה ניטפיקינג די משונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פרוש מדוע? משום שאנו הקצה של מאות אלפי שנות אבולוציה שבהם התמחינו בבחירת קוף האלפא של הלהקה שלנו. אתה אינך מבין דבר עקרוני. האיש על הסוס אינו בהכרח "פיהרר" שהכל יישק על פי דברו. מדוע הממלכה המאוחדת זקוקה למלך? האם המלך מנהל את המדינה? לא. המלך הוא אוניה פרסונלית המסמלת את המכנה המשותף ש ל הממלכה המאוחדת שאת ענייניה מנהלת מערכת בה המלך הוא גורם שולי. מדוע כל חברה גדולה זקוקה למנכ"ל או יו"ר הדירקטריון. בד"כ המנכ"ל מנהל את העניינים באמצעות צוות של יועצים ומנהלים שבלעדיהם כל המערכת תתמוטט. ובכל זאת נדרשת דמות מרכסית שתרכז את העבודה הזו ותישא באחריות הכוללת. ולכן אנו זקוקים למועמד יחיד ומוסכם של השמאל הפוליטי. המועמד הזה ייצג לציבור הרחב את ההכרעה שהוא נדרש לעשות בקלפי. לא מדובר בתיקון אחת ממערכות השלטון ולא מדובר בבחירת הדרך בה ננצח את החזבאללה. מדובר בהכרעה פשוטה: אנחנו או הם. חברה פתוחה וסובלנית או אוטרקיה קנאית וחשוכה. ואת הבחירה הזו מייצגת הבחירה בין נתניהו לבין המועמד להחליפו. הצורך בקונקרטיזציה ובייצוג מוחשי של דילמות מבניות הוא צורך נפוץ של המוח האנושי. באותה מידה יכולת לשאול מדוע אנו צריכים לבחור מלכת יופי מסויימת ולא מסתפקים בהגדרה תאורטית של הנתונים הפיזיים המגדירים יופי נשי. כאשר אני מטיף לבחירתו של אייזנקוט כמועמד המחנה לרוה"מ, איני עושה זאת משום שאני חושב שעצם הבחירה בו תגרום לעשרה מנדטים של חרדים ומזרחיים לוותר על השטריימל ולהתחיל לאכול גפילטע פיש. כולנו רואים שמדובר באדם לא כריזמטי וקצת אפור. הוא פשוט אמור לייצג את המחנה והבחירה. וזה בדיוק תפקידו של האיש על הסוס. האיש על הסוס המקורי שייצג את רעיון השיוויון והאחווה של המהפיכה הצרפתית התגלה בסופו של דבר כאוטוקרט שהכתיר עצמו לקיסר. האפרוריות וההתרחקות מפולמיקה של אייזנקוט אינם לגנותו אלא לזכותו. הפוליטיקה שלנו זקוקה לקצת אפרוריות והתרחקות מפולמוס. אם אתה סולד מגנרלים על סוס, תתרכז בדילמה עצמה ובבחירה שבפניך. להרבה מאד אנשים חשוב מי האיש שהם הולכים אחריו. בשעת הקרב, הסיכוי שאנשים ילכו בעקבות אדם שהם מכירים, הרבה יותר גדול מהסיכוי שהם ילכו בעקבות רעיון או אידיאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״משום שאנו הקצה של מאות אלפי שנות אבולוציה שבהם התמחינו בבחירת קוף האלפא של הלהקה שלנו״ נו אז? אנחנו כבר הרבה זמן לא קופים ואנחנו מנהלים חברות המונים מודרניות ולא שבט או להקה. האדם כבר מאות שנים שוקל מחדש (שוב ושוב) איך לנהל את חברות ההמונים שלו ומנסה כל מיני דרכים שונות ומשונות שקרובות יותר ופחות למודל בחירת קוף האלפא. חלק מהחברות מתרחקות מהמודל הזה יותר וחלק אחר לא. אי אפשר להתיחס אל כך כאל נתון מחויב המציאות או כאל ״טבע האדם״. אני אפילו לא טוען שצריך להתעלם לחלוטין מהנטיה האנושית הזאת (ולכן זה איש קש) ולבטל תפקידים כמו נשיא ו/או ראש ממשלה. אני בסה״כ אומר שצריך לעשות לכל הפחות סובלימציה לנטיה הזאת ולהפוך אותה לפחות חשובה. אני לא מתווכח איתך שזה מה שאנשים עושים ושזו נטיה אנושית נפוצה. אני לא חושב שאפשר לטעון שהיא הכרחית או מחויבת הטבע האנושי. זאת משום שגם אפשר לדמיין אפשרות אחרת וגם אפשר לראות איך זה עובד במקומות (עם בני אדם!) בהם בחרו לא להתנהג בצורה הפרימיטיבית הזאת. או להפוך אותה לפחות חשובה למערכת הפוליטית - למשל כמו בדוגמה שלך עם משפחת המלוכה ב-UK. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לארצם של שעוני הקוקיה (שהומצאו בכלל בגרמניה) אולי שוקי יוכל לתת דוגמא מההיסטוריה למדינה שהצליחה להתנהל באופן סביר כשבראשה עומדת הנהגה בלי ''ראש'' מוסכם - בדומה לכנופיית הארבעה המפורסמת בסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוויץ זו דוגמה קיצונית (לחיוב) אבל לא חייבים ללכת אל הקיצון כדי להתיחס אל הביקורת שלי. כאמור, אני לא דורש שבני אדם יפסיקו לגמרי להתנהג כמו קופים עם תחביב לבחירת אלפא. אני רק אומר שצריך (לכל הפחות) להודות בפגם המובנה בנטיה הזאת, להסכים (לפחות במידה מסוימת) שזה לא לגמרי הגיוני להתעקש להמשיך לעודד את התופעה בקונטקסט של חברת המונים מודרנית ושאפשר לחשוב על מנגנונים כדי להגן מפני התופעה ו/או לעשות לה סובלימציה. אני אפילו לא ממציא את הגלגל כשאני אומר את זה - בשביל זה המציאו כלים כמו הגבלת כהונה או ביזור/צמצום סמכויות לראש ממשלה / נשיא ומנגנונים להתמודדות העלמות פתאומית של האלפא תורן כבר קיימות בשיטות הפורמליות כבר היום. הצרה היא יותר בנורמות הפוליטיות הפסולות / הרגרסיה למשיכה אל פופוליסטים, בשנים האחרונות, יותר משזה פגם מהותי בשיטות פרלמנטריות כמו בישראל. אבל לגבי ארה"ב אני מתעקש - השיטה הפורמלית שלהם לבחירת נשיא (והדגש שהם שמים על כך) היא באמת (לדעתי) שיטה שמעודדת חוסר יציבות, התנקשויות ותרבות פוליטית בסגנון משחקי הכס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדוגמה הקלאסית היא הרפובליקה הרומאית שנוהלה למעשה ע"י הסנאט. במקביל לסנאט היו עוד מוקדי שלטון, בפרט היו שני קונסולים שתפקדו כמעין ראשי ממשלה. אבל הללו היו כאמור שניים ונבחרו כל שנה (ע"י הסנאט אני חושב). גם ספרטה היתה דיארכיה (שני מלכים) שנוהלה בפועל ע"י גרוסיה (אסיפת הזקנים) והאפורים (קבינט של חמישה בכירים שפקחו על המלכים והגרוסיה). נדמה לי, אבל, שהויכוח הולך לשוליים הרחוקים ממה שכתבתי. אם אביב רוצה לומר שהתכונה האנושית לנהות אחר משיח מורם מעם שיפתור את כל הבעיות היא בעייתית, אין לי אלא להסכים. העניין הוא שהבעייה בישראל היא אחרת לגמרי: יש לנו כאן 5 מיליון מנהיגים. יש כאן גישה נפוצה שאחד הוריאנטים שלה הוא מה שהציג כאן דב אנשלוביץ. ע"פ גישה זו "הריבון הוא הבוחר". לגישתם אנו חיים בדמוקרטיה אתונאית בה הבוחר אמור לקבוע את המדיניות הצבאית, חברתית, כלכלית והנבחרים הם רק כלי של הוצאה לפועל של המדיניות שנבחרה. אין טעם לפרט שוב עד כמה התאור הזה מנותק מן המציאות. משל היינו מחליטים למנות רופאים בקלפי. במדינת ישראל מתחוללת מלחמת אזרחים בין מחנה פאשיסטי-תאוקרטי לבין מחנה התומך בחברה פתוחה וסובלנית. למאבק הזה צריך לעשות קונקרטיזציה בדמות בחירה בין שני מועמדים לראשות הממשלה. אנו לא נקראים לשפוט בין המדיניות הבטחונית של יאיר גולן לבין זו של בני גנץ. אנו נקראים לבחור בין ממשלה המובלת ע"י עבדקנים, גזענים ומקופחים מקצועיים או ממשלה שתובל ע"י חילוניים ליברלים. אם תנתן לבוחר הזדמנות להתפצל לעשרות רסיסים ועניינים, הוא יעשה זאת וכמקובל יבחר גם תה וגם קפה, פשוט כדי להתחמק מן הבחירה. לכן הדרישה לאיחוד המחנה ובחירת מועמד מוסכם אינה נסמכת על שיקולים אלקטורליים או על אמונה משיחית במועמד זה או אחר. היא נסמכת על הצורך לחדד לבוחר את ההכרעה שהוא צריך לעשות. אני רוצה להצביע על האבסורד בכך שדורשים ממפלגות לקיים הבטחות שספק אם ביכולתן לקיים ולעומת זאת רוצים לשחרר אותן אפילו מהתחייבות לגבי זהות רוה"מ, דבר שהוא בהחלט נתון לבחירתם. הבעיה עם בנט לא היתה שהוא עשה משהו לא בסדר, אלא זה שבעצם רק מעט מאד אנשים בחרו בו אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העניין הוא שהבעייה בישראל" בפתיל זה הדגש שלי היה דווקא על ארצות הברית ו(אותי) לא ממש עניין לדבר על הביצה המקומית (כלומר אחרים כמובן מוזמנים, אבל אני בחופש). אז ספציפית לארה״ב - יש דברים במערכות האיזונים והבלמים שלהם שאני מעריך. אבל הבחירות לנשיאות תמיד נראו לי כמו משהו הזוי (בלשון המעטה). זה שכל כך הרבה תלוי (בארה״ב ובכל העולם), באיזה קרב פופולריות מטומטם בין איזה שני זקנים דמנטים, נראה לי הזוי (בלשון המעטה). אם הדבר הזה הוא לא שיטת משטר מטומטמת ומסוכנת, אני חושב שגם הרבה שיטות אחרות (שיותר בקונצנזוס להגיד שהן גרועות) צריכות לקבל פטור מהשיפוטיות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נשאר לך רק להסביר איך ארה"ב עם הדמוקרטיה הנשיאותית שלה נחשבת לדמוקרטיה המובילה בעולם, אות ומופת לכל הדמוקרטיות האחרות. היסטורית, השיטה הנשיאותית בארה"ב נוצקה בדמותו של ג'ורג' וושינגטון הנשיא הראשון (עוד גנרל על הסוס שהוכתר למנהיגות). כדאי לדעת כי במקור מי שזכה בבחירות הוכתר לנשיא ואילו המתחרה שהפסיד הוכתר לסגן הנשיא. המהפכה האמריקאית הובלה ע"י קבוצה יוצאת דופן בגודלה של אישים בולטים שהתכנסו בקונגרס קונטיננטלי והובילה את 13 המושבות לעצמאות מבריטניה. כבר בשנים הראשונות בלט הקונגרס הזה בחוסר היעילות, הפלגנות וחוסר היכולת לפעול ונוצרה הרגשה שיש צורך בדמות מרכזית שכביכול לא תהיה חלק מן המערכת הפוליטית ותלכד סביבה את כל הפלגים. הרגש הזה התקיים בו זמנית עם רגש חזק של התנגדות לשלטון מרכזי חזק ורפובליקניזם קונפדרטיבי עם דגש על זכויות הפרט מול עריצות השלטון. וושינגטון שהיה ידוע הן כאדם נחוש והן כמתון שאינו מעורב בפלגנות הפוליטית ומקובל על כל הזרמים נבחר לנשיא בהסתייגות הברורה שלא מדובר במלך אלא כראשון בין שווים. אישיותו ופעולתו הנבונים והמתונים של וושינגטון הם שסללו את הדרך לכוח העצום שיש היום בידי נשיא ארה"ב. ובכלל לענ"ד הבעיה של ארה"ב אינה בדיארכיה הדו-מפלגתית שלה ובמשטר הנשיאותי אלא במערכת המשפט הבלתי אפשרית שלה והנבחרת באופן פוליטי, שאין בה מספיק עצמאות לשמש כאיזון לכוח הנשיאותי. זה מה שהטריף אותי במהפכה החוקתית של הפאשיסטים לוין את רוטמן. בתור תיקון הם הציעו לפגוע דוקא בנקודת החוזק של הרשות המשפטית. במקום לתקן את לשכת עוה"ד המושחתת והלא מייצגת בחרו לעלות עם D9 על בג"ץ שגם כך הושחת ע"י המדיניות האנטי-דמוקרטית של איילת שקד וגדעון סער שבחרו שופטים לפי מפתח פוליטי ולא לפי משקלם הסגולי במערכת המשפט. המערכה נגד ביה"מ העליון התחילה עם דניאל פרידמן ורות גביזון והסתיימה עם הנבלים לוין את רוטמן. נ.ב. יצא לי קצת דמגוגי ומטאטא מתחת לשטיח את הבעיות הקשות גם כאן וגם שם, אבל לטעמי ברור שהגישה המתנשאת והמבטלת כלפי הדמוקרטיה של ארה"ב אינה יכולה להיות צודקת. הבעיה של ארה"ב היא קיומם של חוגים רחבים התומכים בפופוליזם ובריאקציה של טראמפ ו-MAGA. מי שרוצה להאשים בכך את השיטה האמריקאית, צריך להוכיח זאת. כאשר מנסים שיטה דמוקרטית על ציבור שאין לו ערכים דמוקרטיים יש בעיה והפיתרון אינן בהכרח בגילנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ארה״ב נחשבת לדמוקרטיה המובילה בעולם למרות שיטת הבחירות לנשיאות ולא בגללה. חוץ מתחרות פופולריות דבילית בין שני חרצופים, לשיטה האמריקנית פיצ׳רים רבים אחרים שהם בלתי תלויים בשיטת הבחירות לנשיאות והם היו יכולים להתקיים גם עם שיטות אחרות. הפיצ׳רים של שיטתם: - הפרדת רשויות שיטת המשטר בארה"ב מבוססת על עקרון הפרדת הרשויות לשלוש רשויות נפרדות ועצמאיות: הרשות המחוקקת (הקונגרס), הרשות המבצעת (הנשיא והסוכנויות הממשלתיות), והרשות השופטת (בתי המשפט). הפרדת הרשויות מונעת ריכוז כוח רב מדי בידיים של גורם אחד ומבטיחה ביקורת ופיקוח הדדיים. - מערכת משפט בלתי תלויה בתי המשפט בארה"ב, ובמיוחד בית המשפט העליון, פועלים באופן עצמאי ובלתי תלוי. הם יכולים לבקר ולבטל חוקים שמפרים את החוקה ולפקח על פעולות הרשות המבצעת והמחוקקת. - החוקה והזכויות החוקה האמריקנית והאמנה לזכויות האדם (Bill of Rights) מספקות מערכת רחבה של זכויות וחירויות בסיסיות לכל האזרחים. החוקה מגבילה את כוח הממשל ומבטיחה את זכויותיהם של היחידים. - שלטון החוק בארה"ב יש מחויבות לשלטון החוק, שמשמעותו שכולם כפופים לאותם חוקים, כולל בעלי תפקידים בשלטון. זה כולל הגנות משפטיות מפני אי צדק ושרירותיות של השלטון. - ייצוג דמוקרטי בקונגרס הקונגרס האמריקאי מורכב משני בתי מחוקקים: הסנאט ובית הנבחרים, המייצגים את האזרחים באופן פרופורציונלי. הדבר מאפשר ייצוג רחב ומגוון של דעות וצרכים ברחבי המדינה. - חופש הביטוי והעיתונות בארה"ב ישנה הגנה חזקה על חופש הביטוי והעיתונות, שמאפשרת ביקורת ציבורית חופשית על הממשל ועל תהליכים פוליטיים, ומאפשרת לאזרחים להשתתף באופן פעיל בדיונים ציבוריים. - בחירות למדינות ולרשויות המקומיות הבחירות לרשויות המקומיות ולממשלים המדינתיים (כולל המושלים, בתי המחוקקים המדינתיים, וראשי הערים) מעניקות כוח רב לאזרחים להחליט על מדיניות בתחומים רבים וחשובים. - אזרחות פעילה בארה"ב ישנה מסורת ארוכה של מעורבות אזרחית, הכוללת ארגונים חברתיים, עמותות, והתארגנויות אזרחיות אשר משפיעות על המדיניות הציבורית ומקדמות שינוי חברתי. השילוב של עקרונות אלו יוצר מערכת דמוקרטית יציבה ומובילה, המאפשרת שליטה ובקרה אפקטיביים, זכויות פרט רחבות והגנה על חירויות הפרט. הבחירות לנשיאות הן רק חלק ממערכת זו, אך המערכת הדמוקרטית רחבה ומורכבת הרבה יותר. הבחירות לנשיאות בארה״ב (לדעתי) הן כמו חור אבטחה חמור בגוף תוכנה שהוא בסה״כ מתפקד, יציב, חיובי ועם המון פיצ׳רים חיוביים. גוף תוכנה שכזה יכול לתפקד טוב לאורך זמן, כל עוד השיטה שמה בקדמת הבמה מועמדים לנשיאות עם מרכיב ממלכתי ושיש להם כבוד לשאר מוסדות השלטון. ברגע שנכנסים למערכת קטעי קוד מאובנים (Legacy) כמו ביידן ו/או נוזקה (Malware) כמו דונאלד טראמפ, קל יותר לראות את חור האבטחה במערכת ועד כמה היא יכולה להיות פגיעה. אבל לא הם יצרו את חור האבטחה הזה. הוא תמיד שם. כלפי פנים, אני לא כל כך דואג לארה״ב. אני חושב שגם אם יצורים כמו טראמפ יובילו ל״זמנים מעניינים״, חוסר יציבות ואולי אפילו לאלימות, איכשהו האמריקנים יצליחו למצוא את הידיים ואת הרגליים שלהם בתוך המהומה והם יצאו מכך מחוזקים יותר בצד השני. הנד-נד הלא יציב הזה בין שני חרצופים בו ״Winner takes all״ הוא הרבה יותר מדאיג והרסני כאשר מדובר במדיניות החוץ של ארה״ב. המעצמה עם הצבא הגדול בעולם מתנהגת כמו פיל עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית בחנות חרסינה. אפגניסטן: מדיניות החוץ של ארה"ב באפגניסטן השתנתה בצורה דרסטית בין הנשיאים. במהלך כהונתו של ג'ורג' וו. בוש, ארה"ב פלשה לאפגניסטן ב-2001 במטרה להפיל את שלטון הטליבאן ולחסל את אל-קאעידה. בתקופת הנשיא ברק אובמה, הוגבר מספר הכוחות באפגניסטן במסגרת "ההתעצמות" (surge) כדי לייצב את המדינה ולהכין את הכוחות האפגניים לקחת אחריות. עם כניסתו של דונלד טראמפ לתפקיד, המדיניות השתנתה לכיוון של מו"מ עם הטליבאן ונסיגה חלקית של הכוחות. לבסוף, תחת הנשיא ג'ו ביידן, הוחלט על נסיגה מלאה מהמדינה, שהובילה לקריסת הממשלה האפגנית ועליית הטליבאן לשלטון. הסכם הגרעין עם איראן: במהלך כהונתו של אובמה, נחתם הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA) ב-2015, שמטרתו הייתה להגביל את תוכנית הגרעין האיראנית בתמורה להקלה בסנקציות. כשהנשיא טראמפ נכנס לתפקיד, הוא יצא מההסכם ב-2018, חידש והגביר את הסנקציות על איראן, דבר שהביא להסלמה במתחים באזור. מאז כניסתו של ביידן לתפקיד, ישנו ניסיון לחזור להסכם או להגיע להסכם חדש, אך המצב עדיין לא ברור ויציב. היחסים עם קוריאה הצפונית: בתקופת אובמה, המדיניות כלפי קוריאה הצפונית התמקדה בלחץ כלכלי ובידוד דיפלומטי. עם כניסתו של טראמפ, המדיניות השתנתה בצורה קיצונית, וכללה פגישות פסגה עם קים ג'ונג-און וניסיונות להגיע להסכם פירוק נשק גרעיני. למרות זאת, לא הושגו תוצאות משמעותיות והמתיחות נמשכת. ביידן חזר למדיניות זהירה יותר, כולל דרישות להוכחות לפירוק נשק לפני הקלות בסנקציות. היחסים עם קובה: אובמה פתח בדיפלומטיה ושיפור היחסים עם קובה, כולל פתיחת שגרירויות והקלות בסנקציות ב-2015. טראמפ הפך רבות מהמדיניות הזו והחמיר את הסנקציות מחדש. ביידן לא שינה משמעותית את המדיניות של טראמפ עד כה, מה שגרם למתח מחודש בין המדינות. יש גם את הזיגזג של הסכם פריז לשינוי האקלים ועוד דוגמאות. יכול פה מישהו לקפוץ ולהגיד ״אבל היי! הזיגזג המופרע הזה לא נובע משיטת הבחירות לנשיאות בארה״ב אלא תוצאה רגילה של משטר דמוקרטי!״. משטר דמוקרטי שבו תמיד יש סיכוי לחילופי שלטון ושינויי מדיניות. בעוד שאני מסכים שהסיכוי לחילופי שלטון ושינוי מדיניות זה פיצ׳ר ולא באג של השיטה הדמוקרטית, אני חושב שבדמוקרטיות עם שיטת בחירות בו הבחירות לפרלמנט זה העניין העיקרי (בלי או עם פחות דגש על בחירה ישירה לבחירת חרצוף-עליון למדינה), קואליציות וצמצום סמכויות העומד בראש, הנד-נד והזיג-זג לאחר חילופי שלטון נוטה להיות פחות קיצוני. המערכות מורכבות יותר, כוללות הובלה ומשיכה של יותר אנשים לכיוונים שונים ומבוססות פחות על קפריזות ואופי של אדם ספציפי שלפעמים לוחץ לפעול לכיוון מסוים ממניעים פרסונליים, אגו מנופח או סתם הפרעות אישיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זמן ששיטת האלקטורים נמשכת אין טעם לדבר על בעיות אחרות שם, אם כי השאלה איך ייתכן שדווקא שני אלה הגיעו לגמר מעניינת ומפחידה. זה כמו שאלה היו מתמודדים על מקום הראשון בדראפט ל NBA. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שאנחנו לא נשנה גם את זה וגם את זה, יש טעם לדבר על זה כמו שיש טעם לדבר על זה. לגבי צמד החרצופים: יאפ. כל הסימנים מראים שביידן כבר בדרך החוצה, אז עדיין הכל די בערפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מבין מבין השיטין1 שהשלטון באותם מקרים התנהל בצורה סבירה? אם כן, זה טיפה מעודד אותי. אני לא חושב שתמצא הרבה מתנגדים *רעיונית* לאיחוד המחנה, אבל עם אותם "5 מיליון [ה]מנהיגים" שיש לנו כאן, הבעיה עליה מתנפצים כל החלומות האלה היא שאף אחד מהם אינו משכמו ומעלה מספיק כדי לשכנע את האחרים להצטרף אליו, ולמחול לו על אותם נושאים בהם הוא אינו חושב בדיוק כמו האחרים, וכאלה תמיד נמצאים בשפע. מאיזה צד בכלל בוצעים את הביצה? אגב, מסתבר שיש שם לדמוקרטיה עפ"י אנשלוביץ ורעיו לדיעה: היא נקראת "דמוקרטיה אלקטורלית". לדעתי בעידן במודרני, בו שינויים קורים במהירות האור, הרעיון הזה צריך ללכת בעקבות העגלות של מחלקי הקרח. ____________ 1- אצלי זה כבר "מבין השיטיון" ולראיה: שלוש פעמים מחקתי "מבין" אחד מהשורה הראשונה והחזרתי אותו כשהבנתי מה הדביל ההוא כתב שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השלטון באותם מקרים התנהל בצורה סבירה" - זה לא כתבתי. למעשה השיטה הספרטנית היתה נוראה. האם ההיסטורית של כל השלטונות העריצים והאפלים ולא רק של ארה"ב הדמוקרטית. גם הרפובליקה הרומית קרסה לתוך עצמה כאשר הוכיחה חוסר יכולת מוחלט לנהל אימפריה בהקף שיצרה. הלוז הוא במה שאמר מקיאבלי; המקור לכל הפגמים אינו בשלטון כזה או אחר, אלא בפגמים הטבעיים של כל בני האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
party pooper שכמותך. לפני כמה דקות סיימתי לצפות בסרטון הזה שלדעת מח"ש מבטא התנהגות נאותה של השוטרים, וניסיתי להאחז באיזה קש שיציל אותי מצלילה נוספת לתהומות הייאוש, אבל המציאות, כהרגלה, צוחקת עלי. אני מקווה שתוגש תביעה אזרחית נגד כמה שוטרים חביבים שהשתתפו בחגיגה. והרופאה המזוינת שלי מסרבת להעלות את המינון של ה-SSRI כי בגילי זה מסוכן. לך תסביר לה שלקפוץ מהקומה השביעית מסוכן יותר (מטאפורה, מטאפורה, לא צריך להזעיק משטרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-מ' במח"ש זה "מחיקת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או: מחלקת חיפוי [על] שוטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי איחוד המחנה ומשכמו ומעלה: נכון. אין לי שום הוכחה שאייזנקוט הוא ג'ורג' וושינגטון הישראלי. אפשר רק לקוות. אני משתמש בנקודה זו בטיעון המשלים הבא: ישראל נמצאת כרגע באשמת נתניהו, לוין ורוטמן במצב פוסט-דרייפוסרי. היא נזקקת לתקופת החלמה ממושכת. מסירת המושכות לדמות קצת אפורה המתרחקת מפולמוסנות ופלגנות עשוייה להועיל. בהקשר הזה, דמותו של יאיר לפיד, היא דמות מפתח. אדם שכוונותיו ללא ספק טובות, אבל העדר כישורים ניהוליים (אם אפשר להתבטא כך) מסלילה אותו לעיסוק מוגזם בפולמוסנות פוליטית. נאומו על מה שיזכר מנתניהו הוא נאום משובח ראוי למלומד העוסק בתולדות ישראל המודרנית, אבל זה לא מה שצריך להעסיק פוליטיקאי השואף ליצור אלטרנטיבה שלטונית. הבעיה האחרונה של ישראל כרגע היא מה יחשבו על נתניהו בעוד 30 שנה. הבעיה שלנו היא אם תהיה ישראל בעוד 30 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד ברק: איך להפיל את הממשלה תמיד מעניין להקשיב לאהוד ברק. מאחר והאיש היה רוה"מ מדובר בהצצה למה ואיך חושב רוה"מ בישראל, שיודע את כל מה שאנו לא יודעים. למי שחבל לו על שעה או לא יכול לשמוע את האיש, אתמצת: הוא מציע שמיליון איש יעלו על הכנסת, יקימו עיר אוהלים סביבה ויטילו עליה מצור. להערכתו זה יקח 4-5 ימים עד שהממשלה תיפול. אני מקווה שאיש לא יכעס עליי או יופתע אם אומר שמדובר באדם חכם מאד אך מסוכן. אני הקטן, ממש לא מבין מנין הביטחון המוחלט שלו בתכניותיו. לי זה מזכיר את הביטחון של המהמר בזכייה. יש לי שתי השגות על התכנית שלו: א. אני לא בטוח שאהוד ברק מבין שרוב החילונים-ליברלים מרותקים בשלשלאות של מחוייבות קיום ופרנסה ולבלות חופשה של שבוע באוהל על גבעת רם דורש מצידם מידה גדושה של אמון ובטחון בהנהגת התנועה (שמי היא בדיוק?) שתוביל אותם אל הארץ המובטחת. ב. אני לא חושב שמאה או מאתיים אלף איש שיקימו ג'ימבורי מסביב לכנסת יפילו את הממשלה ובפרט שהם אינם מן השבטים התומכים בממשלה. כל התזה של אהוד ברק נראית לי נכלולית. אותם נבחרים שנבחרו כדי לטפל בעיניינינו, מתנערים מחובתם ומטילים את המטלות בחזרה על הציבור. כנגד ההימור של אהוד ברק "על גויותינו", אני מציע תכנית אחרת לביצוע נבחרינו. אם יצליחו להתארגן, להציג מועמד מוסכם ולהביא סקרים טובים, תיווצר אוירה של לקראת ניצחון גורף. כל העורכידינים גוטליב, סעדא וכיוב' יתחילו לחשב את הפרנסה שלהם לקדנציה הבאה. ואז יווצרו התנאים להתמוטטות קואליציית ה-64 מבפנים. בקיצור, זה לא אנחנו, זה אתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עניין קטן (על השאר אולי אגיב, אם איכשהו אביא את עצמי למצב בו אני מסוגל לכתוב יותר משתי שורות קוהרנטיות) לגבי אפקט הפרפר: אריק התייחס לעובדה שמשב רוח קל בזמן מעופו של הקליע היה עלול לשנות את ההיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סותר את זה אלא מחדד משהו כדי להדגיש נקודה ספציפית שלא קשורה למה שאריק אמר. משב רוח קל --> אירוע זניח --> שינוי קל בתנאי התחלה של מערכת כאוטית --> ידה ידה ידה --> שינוי מהלכי ההיסטוריה מול משב רוח קל --> טראמפ מת --> שינוי מאוד משמעותי בתנאי ההתחלה שברור שישפיע אפילו על מערכת לא כאוטית --> ידה ידה ידה --> שינוי מהלכי ההיסטוריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמערכת גלובלית שתלויה עד כדי כך בתנאי התחלה זעיר היא מערכת כאוטית בהגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהמערכת הגלובלית היא לא כאוטית. יש פה קצר בתקשורת ו/או אי הבנה של מה שניסיתי להגיד, כנראה באשמתי. כתבתי ״ישפיע אפילו על מערכת לא כאוטית״ ונראה שאתה קראת את זה כ-״ישפיע על המערכת הגלובלית שהיא לא מערכת כאוטית״. אבל זה לא מה שכתבתי וזה לא מה שאמרתי על המערכת הגלובלית. אתה שם את הדגש בדברי על הדבר הלא נכון. רק אמרתי שהמקרה של משב-רוח המשפיע על הצלחה/אי הצלחה בהתנקשות פוליטית זה קשר סיבה-תוצאה עם תוצאה הרת גורל משמעותית מידית כבר בצעד אחד, בעוד שבתאור הרגיל של ״תוצא הפרפר״ מדובר בשרשראות ארוכות של סיבה-תוצאה קטנות (עם אפקט שמצטבר להבדלים גדולים בגלל תלות רגישה בתנאי ההתחלה). אקט ההתנקשות יותר דומה למשב רוח קל שמפיל משהו לכיוון של כפתור שגורם לפצצת אטום להתפוצץ או לא להתפוצץ במרכז ניו-יורק, מאשר שזה דומה לתאור הספציפי של תוצא הפרפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי. תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה בלי קשר: הביטוי המקובל בעברית הוא ״אפקט הפרפר״. אני מנסה לשחזר איך נתקע לי במוח הביטוי ״תוצא הפרפר״ ואני לא רואה בשום מקום מישהו שמשתמש בביטוי בצורה הזו. אפילו לא שמתי לב שזה מה שאני כותב כשאני מזכיר את הביטוי. מאיפה זה הגיע? אולי ככה הופיע הביטוי בתרגום הראשון לעברית של הספר של קרייטון פארק היורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. לא זכור לי שאי פעם נתקלתי במושג הזה אבל זה, כמובן, לא אומר כלום; אפילו בהודעה הקודמת שלך בכלל לא שמתי לב ל"תוצא", אולי בגלל שהפרפר הצבעוני משך את כל תשומת הלב שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תוצא'' כתרגום ל''אפקט'' הוא ותיק למדי, אף פעם לא תפס בצורה חזקה אבל אף פעם לא ממש נעלם - נדמה לי שפעם בכמה שנים אני נתקל בו. הפעם הראשונה שנתקלתי בו היתה בנעורי המאוחרים, לא זוכר איפה, בצירוף ''תוצא המנהרה'' שהיה מבלבל במיוחד כי בהקשר של מנהרה ''תוצא'' נדמה שקשור ליציאה ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. היו לי בשנות ה-90 שני ספרים שכללו התיחסות לכאוס, שניהם בתרגום של עמנואל לוטם: פארק היורה של קרייטון וכאוס: מדע חדש נוצר של ג׳יימס גליק. התאוריה הנוכחית שלי שזה הגיע למוח שלי משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'כאוס'של גליק זכור לי כספר המדע פופולרי הגרוע והמעצבן שקראתי. ייתכן וגם התרגום אשם. וייתכן שכבר קיטרתי על זה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ וזה לא התרגום אשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(את ''תוצא המנהרה'' קראתי במאמר שהוקדש לתוצא הזה באיזשהו מקום שבו היו מאמרי מדע פופולרי לנוער, אבל אני לא מצליח להיזכר איפה היה מקום כזה. בטח מישהו פה יידע.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מדע (כתב עת) [ויקיפדיה]? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מדע'' לא היה לנוער, למיטב זכרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא בפירוש ניסה להכניס לשימוש מונחים מדעיים בעברית. אני זוכר ספציפית את “חצידור” כתרגום של hemisphere (בעיקר של חצאי המוח) ו”זקפין” בתור שמו של איבר המין הזכרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. היה גם מגזין לנוער ששכחתי את שמו. נזכרתי במערכון דוכן הספרים של הגשש (שש והצי, מחר יום הולדת)- ''הילד קרא הכל, לחתיכות הוא קרא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מגזין לנוער ששכחתי את שמו "לדעת" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, סביר מאוד. באמת אין לי סיבה לחשוב שזה היה לנוער, כנראה קראתי את זה בגיל 17-18 וכבר הייתי מסוגל לקרוא מדע פופולרי למבוגרים. אני עדיין לא זוכר ממש שהיה "מדע", ושקראתי בו, אבל נחיה עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כמה חוברות עד היום. פרסום של מכון וייצמן. לא הוגדר כמגזין לנוער אלא "עיתון מדעי לכל", אבל בני נוער היו מן הסתם חלק גדול מקהל היעד. בלי מתמטיקה וסיבוכיות החומר היתה ברמה שתלמידי תיכון יכלו להבין. משהו בסגנון בטאון חיל האויר. אני זוכר אותו לטובה. נראה לי מושקע מאד וברמה גבוהה. אולי לא scientific american אבל מתאים יותר ממנו לקורא צעיר. כמובן שהיום אין לו זכות קיום, אבל דוגמה טובה ליתרונות שיש לעיתון מודפס ואין באינטרנט. כאשר היתרון העיקרי הוא שמישהו כבר סינן עבורך את הזיבורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> פרסום של מכון וייצמן מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק ולמוסד וייצמן אין קשר עם מכון וייצמן. אני רואה שכתובת המוסד היא ירושליים ולא רחובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי מאד לטובה. ממנו למדתי על פרקטלים, על אבני פנטומינו, רצועת מוביוס ועוד ועוד חידות מתמטיות ותובנות פיזיקליות על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתעקשות שלכם לא לתת לבודד הצעיר הזה את מה שמגיע לו עקב ההיבטים המוסריים נובע או מצדקנות צרה או מקנאה מוסתרת. ההבדל בינו לבין רוצח סדרתי או כל קרימינל שגם מצליח להכניס את עצמו לתוך ההיסטוריה - היא המניע הפילוסופי. קרימינל פשוט עושה את מה שהוא עושה מחשקים אישיים. חרמנות, תאוות בצע, או פסיכופתיות טהורה. המניע של המתנקש הפוליטי הוא עילאי. הוא מעוניין בתהילה טהורה. אין פה חשק אינסטינקטיבי ונמוך. אלא רצון פילוסופי גבוה. הקרימינל הפשוט נכנס לספרי ההיסטוריה עקב הקיצוניות הטהורה של מעשיו. המתנקש הפוליטי לעומת זאת, משנה סדרי עולם, הופך שולחנות גאופוליטיים שלמים. אילו טראמפ לא היה מסית את ראשו מעט הצידה (גילוי נאות - אני מאמין שטראמפ הוא האישיות הגדולה ביותר של המאה עשרים ואחד עד כה. אדם שריסק את האליטה המנוונת של המערב בכוח רצונו בלבד) אז אמריקה הייתה מוטלת לכאוס. העולם כולו, וגם אנחנו - היינו סופגים השלכות האדירות ובלתי הפיכות לגורלנו. אני מסוגל להעריץ את האומץ האדיר של הבודד הצעיר, את כובד המשקל של מעשה כל כך פשוט שהיה מסוגל לשנות כל כך הרבה - גם אם הייתי בוכה אם היה מצליח במזימתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת פוליטית שתלויה כל כך באדם אחד, ושעשויה - לפחות לשיטתך - להתדרדר לכאוס בגלל מותו הפתאומי, יש בה טעם לפגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? על מה אתה מדבר? אין שום היתכנות פיזית או פסיכולוגית למערכת כזו כל עוד לא יווצרו שינויים משמעותיים בנוירולוגיה של המוחות שלנו. בכל מקרה, זה בדיוק היופי בתופעה של המתנקש הפוליטי. זה הביטוי העוצמתי ביותר של אינדיווידואליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ביטוי עוצמתי זה? סתם לפלף חסר משמעות לעומת הביטוי העוצמתי לאינדיווידואליות שיכול להיות למחבל מתאבד שמפעיל פצצה גרעינית במרכז עיר. אם כבר תהילת עולם, אז למה לא עם קצת יותר VFX? באותה מידה אפשר גם לכתוב תגובה על ״הפסיכולוגיה של הג׳וקר״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של המתנקש הזה - הפסיכולוגיה של הג'וקר משנות ה 60, זה שהיה אתנחתא קומית בסגנון וייל אי קויוטי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר עילאי ברצון לרצוח, לסכן חפים מפשע או לזרוק לפח את חייך, בטח שלא בגלל עניין כל כך דבילי ונמוך שבנמוכים כמו רצון נרקיסיסטי ל״תהילה טהורה״. במקרה הזה של הילד המתנקש, בדיוק כמו במקרה של טראמפ עצמו - אתה מסתכל על משהו שהוא השפל והבזוי ביותר שיש למין האנושי להציע ואתה בטעות חושב שזה הר האברסט. במבוך של להבדיל בין טוב לרע, הלכת לאיבוד (כנראה דילגת על איזו פניה באלבקרקי). את אומץ הלב שהיה בילד הזה אפשר למצוא בכל חולה נפש שבוחר לתקוע לעצמו כדור בראש, בכל מחבל שהולך להתפוצץ במרכז מסעדה בשם האל או בכל רומיאו דפקט שקופץ מאיזה גשר בגלל אהבה נכזבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, כל סוג של אומץ ראוי להערכה. להיות בלתי מסוגל להעריך תכונות עילאיות כמו אומץ, בגלל שאינך נמצא בצד של האנשים המגלים אותה או עקב היבטים מוסריים מסובכים, זה לשלול מעצמך את היכולת לשפוט אסתטית ופילוסופית את העולם בקשת הרחבה והעמוקה שלו. גם את האומץ של המחבלים אני מסוגל להעריך. ההבדל הוא שהם סך הכול בורג קטן במערכה גדולה מאוד. המתאבד אמיץ, אך אין זה מעשה היסטורי ואין הוא משפיע על דבר. מכל מעשי האלימות האפשריים, ההתנקשות הפוליטית היא האינדיווידואלית, הקרה, והייחודית ביותר. שום סוג של אלימות לא מתקרב אליו. המתנקש הפוליטי, בפעולה יחידה ומהירה, מכופף את העולם ואת ההיסטוריה כולה תחת רצונו האישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך הזכירה לי קטע מהסרט "בלתי נסלח" של קלינט איסטווד. יש אקדוחן אנגלי שמכנה עצמו "דוכס המוות". הוא מסתובב עם סופר שכותב את עלילות הגבורה שלו. הוא מתאר באזני הסופר בצורה מאד רומנטית וציורית למה כדאי להתנקש בנשיא ארה"ב. ואז מגיע השריף (ג'ין הקמן) לעצור אותו ואומר לו באגביות: היי בוב. אתה שוב מדבר על להתנקש בנשיא? ועוד ב 4 ביולי? כמה זמן אח"כ יש סצינה נהדרת בבית המעצר שבה ג'ין הקמן מתאר איך דוכס המוות הוא למעשה ברווז המוות. באידיש זה נשמע יותר טוב. על כל פנים, לא התרשמתי מה"רצון פילוסופי גבוה"1. נשמע לי כמו דיבורי דוכס המוות. -- 1 אגב במגזין הפילוסופי קיטור.. סליחה, פלטפורמת הגיימינג הפופולרית steam , המתנקש פרסם לפני מותו את המשפט הבא: "13 ביולי יהיה הפרמיירה שלי, צפו בהתרחשות בעודה מתפתחת". איך אומרים שם? Achivement unlocked |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני משער שאתה מעריץ גם את יגאל עמיר, ואין לי יותר מדי חשק לשוחח איתך. עימך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והעניין האומץ, מתאבדי החמאס מגלים אומץ רב לא פחות מכל מתנקש פוליטי, ואם כבר להעריץ מישהו בגלל האספקט הזה, צריך יותר אומץ כדי להתאבד עבור צעד קטן בדרך למטרה הנשגבת, מאשר מעשה שמשמעותו מיידית וברורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להגיד לך שלצד הדיון על ערך האמת וערך המוסר של התגובה שלך, שאין לי מה להוסיף לו, היא כתובה יפה ומעניינת מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, ביידן יורד מהבמה. הציניקנים יאמרו שההתנקשות אכן הצליחה, אבל לא מול מי שחשבו בהתחלה. יאללה בלגן. לדעתי מבחינת ישראל, ביידן היה המנהיג ששמר יותר מכל על אזרחי ישראל בשנה האחרונה. יותר ממנהיגי ישראל עצמם. קשה להאמין שזה יהיה טוב ליהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח. יתכן שקאמלה האריס עדיין לא מתעבת את נתניהו. מה שאי אפשר להגיד על ביידן וטראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, למה כולם מניחים שזה סגור שהיא זאת שתרוץ? לא מתכננים איזה Open convention קודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אבל אני חושב שזה הסיפור: האלקטורים בועידות הם דמויות סימליות. אני יודע בודאות שאלקטור אינו יכול שלא להצביע עבור המועמד שנשלח לבחור. המקרה בו המועמד פורש הוא שונה, אבל לדעתי האלקטור עדיין מחוייב להצביע עבור המועמד שהמועמד המקורי בוחר. במילים אחרות, אילו ביידן היה נמנע מלהמליץ על האריס, אזי היה פתח למיני פריימריז בועידה. אבל ברגע שביידן בחר בהאריס, כל האלקטורים שלו עוברים אליה אוטומטית והסיפור גמור. קרוב לודאי שהבחירות עצמן יהיו מאוד קרובות. בתור ניחוש, ללא בסיס של ממש, אני מהמר שהאריס תנצח. אין לי ראיות של ממש שבקהל הבוחרים של טראמפ יש אנשים נורמלים, אבל ההרגשה שלי היא בכל זאת שההתנהגות הבהמית של טראמפ כלפי ביידן תפגע בו. כאשר ביידן התגלה בחולשתו בדיבייט, כל מה שטראמפ היה צריך לעשות זה לשמור על איפוק וללקט את פירות הניצחון. טראמפ כמובן לא הצליח להתאפק ועלב בגסות בהמית בקשיש הגריאטרי שהתפרק לעיניו. לדעתי זה היה גשר אחד רחוק מדי. טראמפ ישלם על הנבזות שלו. למיטב הבנתי, אמור להתקיים חלק שני של הדיבייט שבו האריס מן הסתם תחליף את ביידן והרבה תלוי בתוצאות הדיבייט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי. צירי המפלגה הדמוקרטית של ביידן אינם מחוייבים להצביע להאריס. מי שמחזיק בכוח זה הממסד של המפלגה: יש להם את האפשרות להחליף את הצירים אם לא יצביעו לפי הנחיותיהם. יש בערך 3950 צירים ש-750 מהם לא מחוייבים לאפאחד (כולל ביידן). להאריס יש כבר כנראה 500 צירים, אבל היא צריכה כ-1900 כדי להיבחר. אאל"ט המושלים ניוסום וויטמור כבר הודיעו שלא ירוצו, אבל מועמדים אחרים יכולים להציג עצמם. אולי מתוך הפרוגרסיבים. בסה"כ כרגע האריס נמצאת פחות או יותר באותו מצב כמו ביידן ביחס לטראמפ (טראמפ-ביידן 45-53 לעומת טראמפ האריס 47-45). מה שאמרתי נכון הוא שהרבה תלוי בדיבייט הבא מול טראמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי טראמפ כבר מצטער על הנצחון המשפיל מדי שניצח בעימות המפורסם. מול ביידן הקמפיין שלו כבר מתוקתק ומשומן ומטורגט היטב, והיה לו הרבה יותר קל להתמודד מולו מאשר מול מישהי חדשה שייקח לו זמן למצוא איך להשתלח בה בצורות מספיק פופוליסטיות ואפקטיביות כמו שהוא ובוחריו אוהבים. הרבה יותר קשה לחזות איך יקבל הציבור האמריקאי את המועמדת החדשה, ומאד סביר שיש אוכלוסיות שהיא דוקא תגדיל את התמיכה מהן. במדגם המאד מדעי שלי של הלכי הרוח בציבור האמריקאי - המבוסס על קומיקאים אמריקאים ביוטיוב - יש המון ביקורת גם מהצד השמאלי על ביידן, וחלק גדול ממנה הוא אכן על הסניליות ופגעי הגיל. להאריס אין את הפגמים האלה, וזה יכול לעשות שינוי משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יצטרך להתאים את עצמו למציאות החדשה. זה לא שהוא לא התמודד בעבר מול מועמדת -אישה- או שאין לו את הוולגריות המספיקה כדי ׳למעוך׳ אישה (ניקי היילי עם מול של ציפור), אבל לפחות על הטיקט של הגיל ומגרעותיו הוא יצטרך לוותר. קשה יותר להעריך, איך הציבור האמריקאי מוכן לקבל את זה שמחליפים לו שחקן ראשי באמצע הסדרה בשחקנית משנה. בבית הקלפים זה לא עבד, אפשר להמר שגם כאן זה לא יעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ייקח לו זמן למצוא איך להשתלח בה בצורות מספיק פופוליסטיות ואפקטיביות כמו שהוא ובוחריו אוהבים.'' - טראמפ מתקשה בלמצוא דרכים יעילות להשתלח בפוליטיקאים כמו שרוב בני האדם מתקשים לנשום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני שהיתה מועמדת הוא כבר קרא לה פסיכופאטית ולגלג על הצחוק שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין קמפיין אפקטיבי זו אופרציה מורכבת להרים, זה לא משהו שעובד מהיום למחר. ולראייה מפי האתון - הוא בעצמו כבר התחילה לקטר על "למה החליפו לי מתחרה באמצע המסלול". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגדת הסכין בגב קמה לתחייה באימפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שטויות. שום סכין בגב. ככה מפלגה דמוקרטית צריכה לעבוד וכך ראוי. אם צריך להעביר ביקורת על המפלגה הדמוקרטית, אז בדיוק לכיוון ההפוך - הם כבר מזמן היו צריכים לעשות את המהלך הזה וחבל שהם היססו כל כך הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכבר העירו על מצבו, התקבלו קיטונות של בוז כלפי המבקרים מסיבות של - לא יפה ללעוג למבוגרים, או - זאת ביקורת פוליטית לא עניינית, או - אם זה פורסם בfox, אז בטוח שזה פייק. יש כינוי ארמי ׳ סגי נאור׳ לעיוור או ׳בית החיים׳ לבית הקברות שמפאת הכבוד אומרים זאת. להריץ מבוגר עם בעייתיות קוגניטיבית לנשיאות זאת איוולת במקרה הטוב, או מזיד במקרה הרע כדי להכשילו ולמנות מישהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"או מזיד במקרה הרע כדי להכשילו ולמנות מישהו אחר" אני לא מבין את סיפור הקונספירציה המוזר הזה ואיזה הגיון פנימי יש בו. מי הם הדמוקרטים שהריצו את ביידן כדי שהוא יכשל? כל הסימנים מראים שמדובר באיוולת - הם הריצו את ביידן כי הם פחדו לנענע את הספינה והם קיוו לטוב. זה לא כי הם רצו שהוא יכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה קורה באמת בבית הקלפים והאם באמת נכונות השמועות שמשפחתו של ביידן האשימה את אובמה בניסיון להריץ את אשתו מישל ולכן ביידן מיהר להכריז על קמלה כמועמדת. סביר להניח שזדון ברמתו הטהורה לא הייתה כאן, אבל כאמור האיוולת הפוליטית כל כך איוולתית, עד שהרצון לאמץ בסתר קונספירציות גובר על ההיגיון שבאמת הייתה כאן פשלה אנושית שבאה ממקום טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתאור כזה צריך כבר לתת שם מיוחד. אולי ״קונספירציה מדרגה שניה״ או קונספירציה²? קונספירציה² שהיא כל כך מסתורית וכל כך נשלטת על ידי אילומינטי בלתי ידוע, כך שחלק מתאור הקונספירציה זה שאנחנו לא יכולים אפילו לתאר אותה. עכשיו אני אפילו לא יודע אם להניח על הראש כובע מנייר כסף. אולי זה בדיוק מה שהם מצפים שאני אעשה? מפחיד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורסם כאן, אבל משיטוט קצר עולה שבכל זאת קמלה היא המועדפת על ידי המפלגה בגלל היבטי מימון. כך או כך - עדיין לא ברור אם הוא מתפטר וכך נותן לקאמלה יתרון מסוים או שהוא הולך להשאר נשיא עד ינואר. למה נייר כסף? אתה מפחד מקרינה אלקטרומגנטית סמויה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להריץ מבוגר עם בעייתיות קוגניטיבית לנשיאות זאת איוולת במקרה הטוב, או מזיד במקרה הרע'' - אני מכיר מפלגה מסויימת שהחליטה לעשות את זה בפעם השלישית ברציפות לא מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באם יורשה לי לשאול - מי היא אותה מפלגה שמנהיגה הוא מבוגר עם בעיות קוגניטיביות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא חשבתי על פיל גדול וסגול ודורסני, אבל הוא התמודד לפחות שש פעמים בשש השנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ושכבר העירו על מצבו, התקבלו קיטונות של בוז כלפי המבקרים מסיבות של - לא יפה ללעוג למבוגרים" רק הערה נוספת: גם זה, איך לאמר בעדינות, לא מדויק. זה נכון שהיו גורמים במפלגה שאמרו את הדברים הנ״ל, אבל היו גם המון אנשים בתוך המפלגה ובקרב פעילים ליברלים באופן כללי, שלחצו על החלפת ביידן במישהו אחר ודרשו לבחון מחדש את ההתמודדות שלו. המצב היה ויכוח פנימי בתוך המפלגה הדמוקרטית ותומכיה והצד שתמך בפרישתו של ביידן היה משמעותי אפילו לפני הכישלון בדיבייט. הדיבייט היה המסמר האחרון, אבל הביקורת הפנימית על ריצתו של ביידן לא התחילה אז. במפלגה הדמוקרטית הקול שחושב שלא ראוי להריץ זקן דמנטי לנשיאות ניצח. לקח קצת זמן, אבל הצליחו. כל הכבוד. במפלגה הרפובליקנית אין בכלל ויכוח - הם ממשיכים לרוץ בכל הכוח אחרי זקן דמנטי עבריין ומאוד טיפש שסובל (נהנה?) ממגלומניה (ועוד כמה הפרעות אישיות חמורות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת עקבתי אחר בעיותיו הרפואיות של טראמפ. סביר להניח שגם הוא לוקה בליקויים עקב גילו ואישיותו הבעייתית. כמו שהסינים קלטו את הארוע בנוגע לאישים הנ״ל : "הקצב הכאוטי הזה כמעט שלט בכל הדיון, ורבים הבינו: אחד סובל ממחלת אלצהיימר והשני חולה נפש, הם באמת מתאימים זה לזה". https://hebrewnews.com/article/59894 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו ביידן היה מצליח לעבור את העימות בהצלחה ולגרום לטראמפ לצאת ׳לוזר׳, אני מניח שביידן היה ממשיך להיות מועמד לנשיאות חרף מצבו. כי במבחן התוצאה, הוא כן משחק יפה מול המסך .וזה מה שהקהל מבקש. הציטוט הבא מגלה אמת מכוערת. ׳האמריקאים לא בוחרים נשיא, אלא מישהו שיותר מתאים לשחק את הנשיא בטלוויזיה. בדיון הערב, טראמפ שיקר ודיבר שטויות, אבל רוב צופי הטלוויזיה לא שמו לב לזה. לעומת זאת, גילו המתקדם והגמגום של ביידן הפחיתו מאוד את הניקוד שלו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ, הסינים אמרו אמת. כבר הצעתי מועמדים טובים יותר אבל גם לי יש באג במועמדים- שאטנר יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות? נדמה לי שגם לאונרד נימוי1. אז בעצם סטאר טראק המקורי היה Jews in Space? 1 טריוויה ידועה היא שהוא לקח את הסימן לברכה הוולקנית מברכת הכהנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על נימוי ידעתי מזמן. בחייך- לאונרד1, כמו לאונרד כהן. אבל זה ששאטנר יהודי חדש לי. _____ 1 שזה בכלל לנרד. צריך להוסיף לפתיל ההוא עם גאליבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לפי http://en.wikipedia.org/wiki/Leonard זה בכלל לא אומר שנושא השם יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל בדוגמאות יש הרבה יהודים- לנרד ברנסטין, לנרד סוסקין ועוד. אפילו לני קרביץ נקרא על שם דוד יהודי שלו, גיבור מלחמת קוריאה. זה היה שם מאוד נפוץ אצל יהודים אמריקאים ילידי תחילת עד אמצע המאה ה 20. כמובן שזה לא שם יהודי בהגדרה, אבל בפועל, בגלל שיהודים אמריקאים לא יקראו לבנים שלהם ג'ון, פיטר, פול או ג'ורג, הם נשארו עם מגוון מצומצם יותר של שמות פופולריים. זה כמו שאם למישהו קוראים ג'רמיה או אייזיאה (שלא לומר שונדה) אני ישר אחשוב שהוא שחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> זה היה שם מאוד נפוץ אצל יהודים אמריקאים ילידי תחילת עד אמצע המאה ה 20. קראתי פעם איפשהו שהשמות היהודים-אמריקאים הנפוצים מהתקופה הזאת (לנארד, שלדון, סידני, אירווינג,...) נבחרו דווקא כי הם היו אנגלו-סקסיים "שורשיים", במטרה להתערות בחברה האמריקאית. צחוק הגורל שתוך דור או שניים הם הפכו לסימן תיוג "יהודי בהסתברות גבוהה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לנרד סוסקין היתה לי התקלות אישית מעליבה, ומאז אני מחרים אותו1 1 לא קונה ספרים שלו ולא שומע הרצאות שלו ביוטיוב. אני בטוח שזה ממש מכאיב לו :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרחוק הוא עושה רושם של טיפוס נחמד. אם אתה מוכן לספר, אשמח לשמוע מה היה שם. אולי עוד אצטרף לחרם (זה יהיה קל, ממילא לא קניתי ספרים או הלכתי להרצאות שלו. אבל אני יכול להחליט לעשות את זה בכוונה מעכשיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הסיפור הוא כזה - הייתי בהרצאה שלו באוניברסיטת פרינסטון לפני כעשור וחצי. היתה הרצאה לקהל הסטודנטים הרחב, לא הרצאה טכנית מן הסתם, על חורים שחורים. היתה הרצאה טובה, וכשהגיע לחלק של השאלות, שאלתי שאלה שנראתה לו כנראה מספיק מעניינת כדי לענות באריכות. אחרי ההרצאה הוא נשאר ליד הבמה ועם אחרים גם אני וזוגתי ניגשנו אליו לומר כמה מילים. נראה שהוא התרשם ממה ששאלתי, כי הוא התחיל לשוחח איתי בעניין. ואז הוא שאל מאיזה אוניברסיטה אני, וכשגילה שבסך הכל יש לי תואר שני בפיזיקה ואני לא איש סגל, הוא עשה קסם. הוא פשוט העלים אותי. כאילו התפוגגתי לו משדה הראייה כלא הייתי והוא עבר הלאה. עכשיו, אני מבין את התועלתנות שבהתנהגות הזו. לו הייתי עם דוקטורט בתחום, יש סיכוי שאולי יכולתי להביא לו תועלת. מרגע שהבין שאני סתם חובב, הענין שלו התאפס. ובכל זאת, זה היה קצת מעלי(ם)ב. מאז אנחנו קוראים לו ''הקוסם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני לגמרי מבין את המוטיבציה לחרם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
______ 1 אם אתה בשוונג, אתה מוזמן להוסיף את כריסטיאן/כריסצ'ן (למשל סלייטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישבתי והכרחתי את עצמי להקשיב לנאום נתניהו בקונגרס, אחרי שקראתי בכמה מקומות אפילו את מבקרי ראש הממשלה מהללים את הנאום. זה הבולשיט הקרינג׳י הרגיל של נתניהו ואני ממשיך להרגיש לבד / כאילו כל העולם ואחותו תחת איזו השפעה של איזה לחש קסמים שסתם במקרה (רנדומלית לחלוטין) הצלחתי לעבור את ״גלגול ההצלה״ מפני ההשפעה שלו. לא רק התוכן הבנאלי של הנאום (ומחיאות הכפיים הקרינג׳יות אחרי כל חצי משפט בנאלי, הנותנות תחושה שמחיאות הכפיים היו מגיעות גם אם היה סתם מאלתר או מקריא ג׳יבריש מהדף) אלא גם ה Delivery הלא אמין של הפתוס. נואם טוב צריך יכולת משחק שעוזרת לו להשמע כאילו הוא מאמין בדברים אותם הוא אומר. כשנתניהו מדבר על כאב של הזולת / מעלה איזה משפט המדבר על הזדהות עם חטופים או גורל משפחות הנרצחים, זה נשמע כמו מישהו פסיכופט שמנסה לזייף אמפתיה או מישהו שמזכיר איזה עניין דרך אגבי מרשימת המכולת שלו. לאיש הזה חסר איזה רכיב בסיסי במוח ובלב. הרכיב הזה כל כך חסר לו עד שהוא לא יודע אפילו איך לזייף הבעת רגש או קשר אנושי כלשהו לעולמו הפנימי של הזולת. אני לא מבין איך מישהו מצליח להתרגש מנאומים שלו. עוד רגע מביך (לפחות אותי) הוא האופן בו הודה לנועה בקהל. קצת הזכיר לי את נאום קבלת האוסקר של סטיבן שפילברג שבו הוא הודה לששת המיליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך קצת קרינג'י. ספילברג, בניגוד לנתניהו, לא אחראי כלל וכלל למותם של ששת המיליונים. לנתניהו יש אחריות חלקית אבל גדולה גם לעצם ה-7 באוקטובר, ואחריות מלאה למצבם של החטופים בחודשים האחרונים. זה יותר קרוב לזה שגרינג היה מודה להם מאשר ספילברג. זה שהוא הודה לנועה זה יותר ממביך, בהחלט. זה בזוי. זה עלוב, זו התנהגות של פסיכופת שאנשים מבחינתו הם אביזרים בהצגה שלו ותו לא. ועל הדרך - התקשורת כבר ידעה אתמול ב-9 בערב שהוחזרו 5 גופות של חטופים. למה לא שידרו את זה לפני או במקביל לנאום? אולי כי זה היה מזכיר לצופים את המציאות האמיתית שנתניהו אחראי לה ולא רק את ההצגה המכוערת שהוא מנופף בה? עוד אחד מההישגים של נתניהו במלחמה1 הוא הפיכת התקשורת לגייס חמישי שמתרפס בפניו ולא מסוגל למלא את תפקידו הציבורי. 1 ויש לו הרבה בראייה ההליוצנטרית. הוא אכן קרוב לנצחון המוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שהוא לא אחראי? תמיד חשבתי שסטיבן ספילברג היה הבמאי של מלחמת העולם השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא זכה באוסקר שינדלר :-) לא סתם הוא קרא ככה לדמות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לבדוק מה באמת מקור השם של הפרס והגעתי לסיפור המשונה עם ה״דוד אוסקר״ שבכלל עסק בחקלאות. מישהו צריך כבר לעשות מעשה ולהחליף למציאות את הכותבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה בשעתה פיסת טריויה חביבה. הטענה היא שמישהו בועדה אמר שהפסלון מזכיר לו דוד שלו ששמו היה אוסקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוג הפרטים שמתאימים לתוכנית הבריטית QI. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב שניה את מה שנתניהו עשה או לא עשה ועד כמה הוא ראש ממשלה דרעק. הנקודה בתגובה שלי היא לא הביקורת הרגילה והטריביאלית על נתניהו. כל מה שאמרת זה (בהיבריש) ״הולך בלי להאמר״. הנקודה העיקרית שאני מנסה לדבר עליה (אבל לא יודע בדיוק איך לעשות זאת) היא העניין הספציפי של יכולות הנאום שלו שאנשים אומרים שיש לו. אני מסתכל ולא רואה את הדבר שאנשים אומרים לי שהוא שם. זה כאילו כל העולם ואחותו מתמוגגים מאיזה נתח בשר, אבל כל פעם כשאני הולך לראות על מה אנשים מדברים אני רואה שמדובר באיזו הזמנה ממקדונדלס. זה אולי מספיק טעים להרבה אנשים ודי פופולרי, אבל איכותי או מרשים זה ממש לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כבר כתב בקבוצות שהציון שהוא נותן לנאום זה 7/10. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש פה ענין. הענין הוא שנתניהו הוא שקרן פתולוגי. זה אומר שהוא יכול לומר בלי להניד עפעף ובשכנוע עמוק דברים שלא קשורים למציאות. הוא לא הראשון. גם טראמפ כזה. גם רודנים ידועים מההיסטוריה (שאכן היו נואמים מצוינים). אומרים שככה מתנהגים גם אנשים במערכות יחסים מתעללות שיודעים לומר בדיוק מה שהצד השני רוצה לשמוע למרות שאין מאחורי זה כלום. ברגע שהבנת שמה שאתה רואה זה תיאטרון בובות שאין מאחוריו כלום, כבר אי אפשר להחזיר אותך לתמונת המציאות שבה המוח שלך מאמין למה שהוא אומר, ולכן אתה כבר לא מסוגל לאכול את זה ולהרגיש שבע. מי שעדיין במציאות המדומה, זה עובד עליו (ועוזר מאד שגם הכתבים בטלויזיה מזילים ריר על הנאום הזה. כבר אמרנו למה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. ביל קלינטון מסוגל לשקר בלי להניד עפעף. למרות שאני יודע את זה, כשהוא מדבר אני לא מצליח לזהות אם זה שקר או אמת. נתניהו, להבדיל, למיטב הבנתי, הוא ממש שקרן גרוע. אני ממש לא מצליח להבין איך זה לא מובן מאליו לכל מי ששומע אותו. אני מתקשה לחשוב על פעם ששמעתי אותו משקר ואמרתי לעצמי שאולי הוא מאמין למה שהוא אומר (אם כבר, אולי יש לו בעיה הפוכה, אולי גם כשהוא אומר אמת הוא נראה כמו שקרן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה. עדיין אני חושב שיש כאן הטיה. קלינטון נהנה אצלך מהספק. לא גיבשת דעה מוצקה על המניעים שלו ועל מאפייני אישיותו. על נתניהו גיבשת דעה מוצקה וכל מה שאתה רואה בו הוא דרך הפריזמה של הדעה הזו. תומכיו רואים אותו דרך פריזמה שונה לחלוטין של מניעים ולכן יכולים לא לראות את השקר או להתעלם ממנו או אפילו לראות ולשתף איתו פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מוזר. בלי קשר לתוכן למיטב הבנתי הוא פשוט נואם גרוע. כשאני קורא את ההשתפכויות על (נגיד) בן כספית אני חייב לשאול את עצמי מה אני מפספס. נתניהו לנאומים זה כמו מריל סטריפ למשחק. אני מקווה שיום יבוא ואני אבין את ההתלהבות של שאר העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה בשניקל שלי לגבי אנשים כמו בן כספית זה שהם לא באמת מאמינים בדברי ההלל האלה. בדומה לאמירות גנציות או של לפיד, בהן הם מידי פעם משרבבים לביקורת שלהם איזו מחמאה לנתניהו (או השוואה בין ה״נתניהו של פעם״ מול ה״נתניהו של היום״), זו החלטה אסטרטגית/צינית מודעת. שזה בעצם ניסוח עדין לכך שהם פשוט משקרים. בראש שלהם (לדעתי) קהל היעד שלהם, באמירות הללו על נתניהו, הוא מצביעי ליכוד. מצביעי ליעוד שהם מנסים לדוג והמחמאות לנתניהו זה בסך הכל ניסיון שלהם לשים פיתיון. לכן הם בעצם מתחנפים קודם לקהל היעד שלהם (עם הסנטימנט ״צדקתם כשראיתם באיש מנהיג דגול בעבר״), אבל אז מזריקים את התוכן שהסנטימנט שלו הוא ״אבל הגיע הזמן לעבור צד והנה הסיבות״. זה לא ביביזם, אבל זו כן תופעה שלילית (לדעתי). הדפקטים האלה לא מבינים שהם רק מקדמים את פסיכוזת ההמונים שיש בישראל עם פולחן האישיות חסר ההצדקה סביב הפוליטיקאי העלוב והראוי לכל גינוי הזה. בניסיון שלהם לדוג איזה ליכודניק פה ושם, הם רק מטפחים את ההילה סביב נתניהו, במקום לעבוד על לפוצץ את הבלון. כבר זמן מה (מאז הבגידה של גנץ במחנה והכניסה הראשונה שלו לממשלת נתניהו) אני מכנה את התופעה הזאת ״המרכז הקיצוני בישראל״. פסיכוזת המונים בד״כ עובדות עם מנגנונים כאלה. קידום שקר שמשלב מספר גדול של אנשים שבאמת מאמינים בתוכן של השקרים עם מספר גדול של אנשים שזורמים עם השקרים כי באינטרס שלהם (או לכל הפחות שהם חושבים בטעות שזה האינטרס שלהם) להראות כאילו גם הם מאמינים בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לבחון איכויות נואם צריך להתחיל מזיהוי ולימוד נואמים טובים. מהר מאד אתה מגלה שנואמים טובים, זה הרבה דברים ולא כולם זה אותו דבר. למשל במהלך השנים הבחנתי שרוב בני האדם הם נואמים גרועים עד מספיק בקושי. יש נואמים טובים רבים (למשל מנחם בגין) שהיחוד שלהם הוא ביכולת ליצור אינטראקציה עם המאזינים. רוב בני האדם נכשלים בכך ובעצם מקריאים נאום "כתוב", שאינו "מתכתב" עם הקהל ומאבדים אותו. נואמים טובים אחרים יודעים להציג דברים באופן פשוט המבהיר את לוז העניין. אני חושב שהיה זה הצורר בספרו מיין קאמפ שכתב שלבני אדם יש יכולת מוגבלת מאד להבין ולזכור, אבל יכולת אינסופית לשכוח. לכן הנואם צריך להתמקד במסרים בודדים ופשוטים ולחזור עליהם שוב ושוב. במובן הזה נתניהו נואם טוב +. הוא בוחר מסר או שניים מאד פשוטים ומצליח לחזור עליהם שוב ושוב מבלי שהמאזין מבחין שזה אותו דבר בעשר צורות. לא טרחתי להאזין לנתניהו בקונגרס, אבל שמעתי אותו במסיבת העיתונאים לאחר הפצצת נמל חודיידה. בסה"כ גנרל קורילה מסנטקום התלונן ששולחיו לא מאשרים לו פעולות משמעותיות וחה"א הישראלי הזדרז לספק את הסחורה. זו פעולה עם משמעות מוגבלת. הסעודים כבר החריבו את הנמל וזה לא עזר להם בשורה הסופית. והנה נתניהו בנאומו: הנחיתי, הוריתי, הדרכתי ... וכך נוצר הרושם שלא רק מדובר בניצחון מכריע, אלא שנתניהו הטיס את המטוס שהוביל את הכוח. אני חושב שאתה טועה משום שאתה משווה את נתניהו לדמובתנס. אתה צריך להשוות אותו ל-95% מהאנושות שלא מסוגלים לאחוז את תשומת הלב של המאזינים למשך הזמן הנדרש לברכה עם כוס מורמת. תשווה אותו לסמוטריץ או לשרי החוץ ברוטציה שלו עם האנגלית העילגת וחוסר המודעות העצמית. בעיניי נאומי נתניהו בזמן האחרון הם בעיקר פאתטיים. זה לא אומר שהוא לא יודע לנאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שנתניהו הוא נואם טוב יותר מן הממוצע ואפילו מרוב גדול של האנשים זה ברור ומוסכם ולא מנוגד לשום דבר שאני אמרתי. ״אני חושב שאתה טועה משום שאתה משווה את נתניהו לדמובתנס.״ אני חושב שאתה טועה משום שלסבתא יש גלגלים. ״תשווה אותו לסמוטריץ או לשרי החוץ ברוטציה שלו עם האנגלית העילגת וחוסר המודעות העצמית.״ אני אומר שהקציצה היא מקדונלדס. ג׳אנק פוד זה אכיל ומזון מאוד פופולרי. לא אמרתי שזה לא אוכל. להשוות לסמוטריץ או לשרי החוץ ברוטציה שלו עם האנגלית העילגת וחוסר המודעות העצמית זה כמו להגיד שמקדונלדס זה אוכל איכותי כי הוא מתעכל טוב יותר מחלוקי נחל או נסורת שבבי אלומיניום. להגיד שנתניהו הוא נואם טוב כי הוא מצליח לשכנע רבים שכאילו ״נתניהו הטיס את המטוס שהוביל את הכוח״ זה אד פופולום. הרי התחלתי את כל הפתיל הזה עם לשים מיד על השולחן את ההנחה שהרוב חושב שהוא נואם טוב. אם מניחים מראש שאני טועה כי הרוב חושב אחרת, אז אכן לא נשאר לי מה להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך תסביר לאנשים שאוהבים מקדונלדס שזה לא אוכל איכותי, ומי שזה האוכל העיקרי שלו יסבול מהתדרדרות מהירה בבריאותו1. אנקדוטה - לא מעט אנשים אוכלים במקדונלדס בזמן טיול בחו"ל, לא בגלל שהם כל כך אוהבים מקדונלדס אלא משום שהם יודעים מה הם יקבלו שם, וחוששים מהלא נודע של אכילה במסעדות מקומיות. אז בהשוואה לחברי הקואליציה נתניהו הוא כוכב (ברור! למה אתה חושב שהם שם?) ועבור רוב הציבור (זה שלא גיבש את הדעה המוצקה על מבנה אישיותו הפתולוגי) הוא נואם מספיק טוב. רייגן היה נואם מצויין, ואובמה פשוט יוצא מהכלל. ביבי לא, אבל הוא לפחות מתכונן ועושה את שיעורי הבית בשקדנות (וככה זה נשמע- מלאכותי לאוזן הרגישה) _____ 1 לאכול בגדול [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מודע לכל זה. רק רציתי לבדוק שגם אחרים רואים את מה שאני רואה ומהפתיל הזה אני מבין שבהחלט כן (ואז מוסיפים לזה תאור למה אחרים כן מתרשמים מנתניהו שזה נכון אבל לא רלבנטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שצריך להבדיל בין התוכן של הנאום להגשה שלו. מבחינת תוכן, נתניהו (וכותבי הנאומים שלו) הוא בהחלט נואם טוב. אמנם יש הרבה יותר טובים ממנו, אבל כמו שאמרת הוא יותר טוב מ-99% מהאנושות (לא חוכמה) ומרוב הפוליטיקאים (בישראל ובעולם, וזאת כבר קצת יותר חוכמה). מבחינת ההגשה, לדעתי, נתניהו נואם מאד חלש. הנאומים שלו אף פעם לא נראים כמו אדם שמנסה להעביר מסר שהוא מאמין בו אלא כמו שחקן (לא מוצלח) שמתחפש לאדם שמנסה להעביר מסר ולמד את התפקיד בעל פה. יותר טוב מ-99% מהמין האנושי, בוודאי, אבל זאת לא חוכמה, ל-99% מהמין האנושי אין הכשרה או נסיון בנשיאת נאומים (וזה לא כישרון מולד) ולנתניהו יש גם הרבה הכשרה וגם הרבה נסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הזה יצר בראשי תמונה (מטרידה ומשעשעת כאחד) בה ביבי כמתמודד ב״הכוכב הבא״, אבל בנאום במקום בשירה. הוא נואם ומקבל הערות בסגנון ״לא יודע, זה היה קצת טכני מדי, לא היה בזה רגש״, ״אתה צריך יותר להשתחרר, הרגיש לי שאתה לא באמת מביא את עצמך״, ״עשית דרך יפה עד עכשיו אבל בשלב הזה של התכנית אנחנו מצפים ליותר״. אחריו עולה אריק סיני. קאט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ולכן השאלה אינה אם נתניהו נואם טוב או לא, אלא מה משיגים כל הנאומים שלו. או שמא מוטב שנאמר מה הם אינם משיגים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ביביסטים מפמפמים את המסר שהנאום היה היסטורי בכל אמצעי התקשורת מה שמחזק את התחושה שכולם מהללים את הנאום. ב. הנאום היה סביר, לכן אין יותר מדי מה לבקר (חוץ מהיעדר התוכן). ג1. גם מבקרי נתניהו יכולים לטעות ולחלק מחמאות כשהן לא מוצדקות (ביבסטים, לשמחתם, פטורים מהבעיה הזאת. הם יודעים שצריך תמיד לחלק מחמאות למנהיג ולבקר את השמאלנים הבוגדים). ג2. רמת השנאה ההסתה והציניות שנתניהו לרוב מפגין בנאומים שלו כל כך גבוהה שכשהוא נושא נאום שלא כולל הסטת אחריות וסימון אויבים ד. כנראה הגעת למסקנה שנתניהו פסיכופט, מה שמייצר אצלך הטיית אישוש (לפחות אצלי זה המצב). ניסיתי למצוא סקר שבדק במישרין מה אנשים חשבו על הנאום של נתניהו. הדבר הכי קרוב שמצאתי היה סקר של ערוץ 12, ממנו עולה ש-15% שינו את דעתם על נתניהו לטובה, אחוז דומה שינה את דעתו לרעה ו-65% לא שינו את דעתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. כן. זה העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אפשר לבקר את הרגע המבחיל ביותר שבו נתניהו מציג את נועה ארגמני שעומדת "ליד רעייתו", וכשהמצלמה עוברת אליהן מתברר שבעצם אבא של נועה עמד ביניהן, אז הוא אולץ להתחלף עם נועה כדי שרעיית ראש הממשלה תידבק ותלטף ותחזיק את ארגמני כאילו היא הצעצוע שלה (פונקציונלית היא בדיוק היתה שם בשביל זה). מישהו הרשה לה לגעת בה כל הזמן? לא נראה שהיא שאלה רשות. מה זה הדבר הזה? להשתמש בחטופה שמן הסתם עברה גהינום והתעללות במשך 8 חודשים - כתוצאה ממחדל של הממשלה שלו - בתור אביזר תצוגה לאשתו, זה באמת שפל חדש, פוטיומקין בואכה טרזינשטדט משלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טעם שנעסיק עצמנו בנושאים טפלים. נתניהו הוא נואם טוב וזה הופך אותו לאחד מיחידי סגולה. אז מה. נתניהו משתמש בחטופה משוחררת כעזר המחשה לנאומו. אם היא משתפת פעולה עם זה, זה עניינה. הדבר החשוב הוא כנראה שאנו נמצאים בעיצומו של מו"מ על הפסקת אש. עם כל התעוב שלי לממשלת ה-64, אין זו אשמתה. זו תוצאה של העובדה שצה"ל אינו מסוגל לכבוש את הרצועה במחיר סביר. במשך השנה האחרונה ישראל שלמה מחיר בינלאומי כבד מאד וצה"ל עדיין אינו שולט בכל הרצועה. התוצאה היא מו"מ על הפסקת האש. אני מזכיר לכם את תוצאות הנאום היפה הקודם של נתניהו בקונגרס. התוצאה היתה שאיראן השיגה נשק גרעיני. השאלה הנכונה היא איך מועיל הנאום של נתניהו לישראל. דוקא כאן נראה שאפשר להסכים עם הפונז. במקום להתמקד בסיכום הפסקת האש עם החמאס, נסע רוה"מ לנאום בגבעת הקפיטול. קרוב לודאי שהמטרה היא פנימית. זה עושה רושם על הבייס וזה משהו שגנץ לא יכול לעשות. אפשרות נוספת היא שנתניהו אינו מעוניין בהפסקת אש אלא בהמשך הלחימה. והנאום בגבעת הקפיטול נועד למסמס את המגעים. אני לא פוסל עמדה זו מכל וכל. הבעיה היא שמדיניות כזו נשענת על משענת קנה רצוץ. צה"ל מדבר על הכרעת החמאס בטווח של שנים. המחיר של מדיניות כזו הוא חודשים, אם לא שנים של מלחמת התשה בצפון. אני לא חושב שאפשר להוביל מהלך כזה בלי תאום ציפיות עם הציבור. נראה שנתניהו לא יכול להציע לציבור מדיניות ברורה ועקבית. מה שיש לו להציע זה קונץ פטנטים. אחד מהם זה נאומים על הקפיטול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> נראה שנתניהו לא יכול להציע לציבור מדיניות ברורה ועקבית. לא!! (באיזו מערה גרת ב 15 השנים האחרונות?) הוא הבין מזמן (או אפילו יצר את המציאות הזו בעצמו) שאין לו צורך להציג מדיניות כלל, קל וחומר ברורה ועקבית. רק "להביא שלטון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״עם כל התעוב שלי לממשלת ה-64, אין זו אשמתה. זו תוצאה של העובדה שצה"ל אינו מסוגל לכבוש את הרצועה במחיר סביר. במשך השנה האחרונה ישראל שלמה מחיר בינלאומי כבד מאד וצה"ל עדיין אינו שולט בכל הרצועה.״ צה״ל לא שולט ברצועה? רגע מה? ההתחרבשות של הצבא בעזה היא לא כשל מבצעי של הצבא אלא תקלה שנובעת ממדיניות ממשלה (או אולי יותר נכון להגיד ממחסור של דבר שכזה). צה״ל לא קיבל מעולם מהממשלה פח זבל שיש לנו את ההוראה לכבוש שטחים בעזה ולהפעיל בהם ממשל צבאי (קבוע או זמני לשם מימוש צעד מדיני כלשהו). זה לא שהצבא נכשל במשימה. הוא מעולם לא קיבל אותה ואף אחד לא באמת יודע (בישראל או בעולם) מה המטרה של הלחימה בעזה. מסתבר שהנרטיב השקרי של הממשלה הזאת מתחיל לקבל אחיזה אפילו בקרב אלה שמתעבים אותה. במקום להאשים את האוחז בפטיש, מאשימים את הפטיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך ולא מאשים את הפטיש. נתניהו מסבך אותנו בסבך של שקרים והזיות (''הוריתי, הנחיתי, נצחתי, ...) עד שקשה אפילו למצוא את קצוות החוטים. זה נכון שהמעשה הצבאי והמדיני משולבים, כמאמר קלאוזביץ. נתניהו אכן מוביל מדיניות שבה הצבא אמור לספק את כל הסחורה מבלי שהמדיניות מספקת שום תמיכה. אבל במקרה זה, אי אפשר לומר שצה''ל לא קבל הוראה לכבוש את הרצועה (או ''למוטט את החמאס'' בלשון הכפל המדינית) וזה לא שהוא לא רוצה לעשות זאת (''תנו לצה''ל לנצח''). הוא פשוט לא יכול. ואני לא מציע לנו לדבר כמו המורה להתעמלות הקפדן האומר לתלמיד השמנמן המסרב לבצע סלטה, ''אין לא יכול. יש לא רוצה''. הקמת ממשל צבאי אזרחי בשטח שאינך שולט בו משולה לפיתרון הבעיות שלך ע''י הזרקת סמים. צה''ל לא יכול להשתלט על הרצועה בעלות סבירה בזמן, משאבים ןנפגעים מכל הסוגים. אפשר לחקור ולהתווכח מדוע, אבל העובדה נותרת בעינה. זהו המצב שמוליד את הצורך במו''מ עם החמאס על הפסקת אש. יתכן שנתניהו מנסה למטב את תנאי ההסכם ויתכן שכלל אינו מעוניין בהפסקת אש אלא בוחר בהמשך הלחימה עד לשיפור המצב או עד ל''הכרעה''. זו עשוייה להיות בחירה לגיטימית, אלמלא העובדה שנתניהו הנכלולי נמנע מלהציג אותה באופן גלוי לציבור. הצגת מדיניות כזו תסבך אותו עם בנחמין ושולחן השבת שלו שיש להם מדיניות אחרת (טרנספר, התנחלות והקמת המקדש) וגם תחייב אותו לשאת בתוצאות אם המשך הלחץ הצבאי לא יניב את התוצאות המקווות או אם המחיר יהיה כבד מדי. אפשר לכן לומר שהמדיניות שבה בוחר נתניהו היא ההיפך מנאום ה''דם, יזע ודמעות''. הוא מבטיח הכל לכולם ובמחיר מציאה. ולכן קרוב לודאי שלא יספק את הסחורה. ואז שוב יוכל להאשים את השמאל הבוגד והתבוסתני. למנהיג כזה לא קוראים יריב פוליטי. קוראים לו אוייב. האשמה אינה על צה''ל, העושה כמיטב יכולתו ובהצלחה לא מבוטלת, אלא על המדיניות שמעצבת ומכוונת את צה''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט אפשר לומר שצה"ל לא קבל הוראה לכבוש את הרצועה משום שזה בדיוק המצב. ההוראה האמורפית ״מוטטו את החמאס״ (שכן ניתנה לצה״ל) היא ממש לא אותה ההוראה. אפילו לא קרוב. אולי צה״ל יכול לכבוש את עזה ואולי לא. אתה יכול להעריך שלא, אם אתה רוצה, אבל אי אפשר לשפוט זאת על בסיס האופן שבו צה״ל עובד כרגע - על פי הפקודות שהוא מקבל מביבי לא לכבוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להסכים שלכבוש את הרצועה ולמוטט את החמאס זה בעיקרון לא אותו דבר. בויכוחים כאן, מפאת קוצר המצע אנו נאלצים לצמצם מציאות מאד סבוכה להפשטות חלקיות ולא מושלמות. לכן אנו מסתבכים בויכוחים מיותרים שאינם תורמים דבר. אנסה להבהיר את העניין, באמצעות הפשטה אחרת אולי מוצלחת יותר. בוא נאמר ש"הכרעת" החמאס משמעותה שאינך צריך יותר לנהל איתו מו"מ (כדאמרין בעלמא כניעה בלתי מותנית). צה"ל לא יכול להגיע לכך, או ליתר דיוק, להגיע לכך ידרוש מחירים בלתי נסבלים. אנא נסה לעמת את ההפשטה שלך המדגישה את ההבדל בין למוטט את החמאס לבין לכבוש את הרצועה, עם כמה מהיבטי המציאות המלאה. למשל, אם צה"ל היה מקבל הוראות עוד יותר דרקוניות ממה שקיבל, לכבוש את הרצועה גם במחיר של טבח/הרעבת מאות אלפי אזרחים, יתכן מאד שהדבר היה ניתן לביצוע בזמן קצר יותר. זה פשוט היה מזיז את הויכוח משאלת ההיתכנות לשאלת המחיר. בפועל, אתה רואה שנתניהו מורה לצה"ל להיכנס לרפיח, והצבא ממסמס את ההוראה הזו ע"י הרחקת תאריך היעד של השגת המטרה שוב ושוב. בפועל צה"ל רחוק מאד מכיבוש רפיח ואנו מגלים כעת שגם חאן יונס לא ממש נכבשה. אתה בטוח שכל הדחיות האלו משרתות את נתניהו שמקפיד לחזור ולהבטיח "כפסע"? אגב, אולי מישהו שמתמצא יותר ממני בעובדות בשטח יכול להסביר לי איך צה"ל שולט בציר פילדלפיה לכל אורכו (לטענתו לפחות) מבלי להשתלט על חלקים שלמים בתוך רפיח, כאשר בצפון בתי העיר רפיח ממש נוגעים בגבול? האם ההסבר הוא שלפחות בקטעים הצפוניים צה"ל והחמאס שולטים באותה מידה בציר פילדלפיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שמשמעות כיבוש הרצועה היא הרעבת מאות אלפי אזרחים. לא ברור לי מאיפה מגיעה ההנחה הזאת. אם כבר אז בדיוק להיפך. ״בפועל, אתה רואה שנתניהו מורה לצה"ל להיכנס לרפיח, והצבא ממסמס את ההוראה הזו ע"י הרחקת תאריך היעד של השגת המטרה שוב ושוב.״ לא. אני ממש לא רואה את זה. צה״ל נכנס לרפיח בדיוק ברגע שבו נתניהו נתן את ההוראה לדרג הצבאי לעשות זאת. כפי שציינתי למעלה, נראה שהנרטיב השקרי של ממשלת-ימין-על-מלא-אוויר בו הממשלה פוקדת על צה״ל לעשות והפיקוד הצה״לי מהסס או אף מסרב, מתחילה לקבל אחיזה גם בקרב אלו המציגים את עצמם כמתעבי הממשלה. מקרה קלאסי של שקר שנאמר מספיק פעמים כדי שיהפוך ל״אמת״. ישראל לא יכולה לנצח את החמאס בלי לכבוש את רצועת עזה. זה עד כדי כך פשוט. אפשר להתוכח אם צריך או לא צריך לכבוש את עזה, אבל זה לא ההקשר של הפתיל. העובדה היא שממשלת ישראל (האוחז בפטיש) לא החליטה לכבוש את עזה ולכן אי אפשר להאשים את צה״ל (הפטיש) שהוא לא עומד במשימה שמעולם לא ניתנה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה בטוח שכל הדחיות האלו משרתות את נתניהו שמקפיד לחזור ולהבטיח "כפסע"?" כן. משוכנע. הנה אפילו אותך הוא הצליח לשכנע שהבעיה היא צה״ל ולא החלטות ממשלה. אם אותך הוא מצליח לשכנע בשקר הזה, תאר לעצמך איזה כוח שכנוע יש לטריק הפוליטי הזה על אלה שמתעבים את נתניהו פחות ממך. סיום מצב החרום / הלחימה עלול להוביל את ישראל לבחירות וזה הדבר שנתניהו עובד על לדחות כמה שרק אפשר. הכרעה ו-Resolutions זה הדבר האחרון שהוא רוצה או צריך. מצב חירום תמידי ונאומים בקפיטול, זה הרבה יותר שימושי כדי לשמור את עצמו על הכסא. ״בפועל צה"ל רחוק מאד מכיבוש רפיח ואנו מגלים כעת שגם חאן יונס לא ממש נכבשה.״ כאילו דה?! המרחק של צה״ל מכיבוש רפיח או חאן יונס הוא אינסופי. זאת משום שצה״ל לא קיבל את ההוראה לכבוש את רפיח או את חאן יונס. אי אפשר להגיע למקום שבכלל לא הולכים אליו. כדי לכבוש שטח, עליך לשלוט בשטח וזה כולל את הצורך לשלוט ולהיות אחראי על האוכלוסיה האזרחית. בלי שלטון שכזה (או כל שלטון אלטרנטיבי אחר שאף אחד לא הציע או הפעיל1), נשאר שלטון חמאס. ישראל (עפ״י החלטת הממשלה) החליטה שהיא לא רוצה אחריות על האוכלוסיה האזרחית של עזה או לשלוט על האוכלוסיה האזרחית בעזה. צה״ל לא יכול לכבוש כשאלו האילוצים. תחת האילוצים הללו, צה״ל (וכל צבא אחר, יהיה זה מקצועי ככל שיהיה) יכול רק לתת מכות ואת זה הוא עושה. ________ 1 היו נסיונות נלעגים של נתניהו, בתחילת השנה, לתת את השליטה בשטח לחמולות ידועות ברצועה. הצעות שאו שנענו בסירוב (בגלל פחד מהחמאס) או שהסתיימו בהוצאה להורג של אלו שלא סירבו באופן ברור, פומבי ומיידי מספיק (ראה ההוצאה להורג של המוכתר של חמולת דורמוש - סאלח דגמש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיש לך כישרון יוצא מן הכלל להבין אותי שלא לפי כוונתי או שדבריי בלתי ברורים באופן יוצא מן הכלל. אני כיוונתי לתוכניות בנוסח גיורא איילנד של הרעבת האוכלוסיה (משהו בנוסח ביאפרה) או אם צה"ל היה משמיד מן האויר ללא הבחנה כל מבנה או פיר ממנו נורתה אש, יתכן שניתן היה לנקות את השטח בשבועות ספורים. נדמה לי שגם כתבתי במפורש שצה"ל רוצה לממש את ההוראות שניתנו לו, אבל הדבר כנראה בלתי אפשרי. בעניין חוסר הרצון של הממשלה לשלוט באוכלוסיה האזרחית, אתה חצי צודק. ראשית אני חושב ששנינו מסכימים שהמכשלה הראשית של הממשלה היא חוסר יכולת/רצון להציג תוכנית אחידה. יש שם לפחות שלוש "תכניות" שהן קרובות אבל לא זהות (ביבי, גלנט ובנחמין). שנית ספק רב אם הרעיון לנהל את האוכלוסיה הוא רעיון כזה טוב. ראשית אי אפשר להקים ממשל אזרחי במקום הנשלט ע"י כנופיות טרור. זה יראה הרבה יותר גרוע משלטון החוק הישראלי בישובים של ערביי ישראל. במילים אחרות צה"ל צריך להיות קבע בכל מקום בו יש ממשל צבאי. ספק רב אם זה בכלל אפשרי, בפרט שבכל רגע הכוחות עשויים להידרש בחזית אחרת. שנית, נתניהו יודע משהו שהוא לא מגלה לחסידיו השוטים. ההתנתקות לא היתה מרצון. היא היתה בחירה באפשרות הפחות גרועה. האם לחזור למצב של יו"ש בתוספת כנופיות חמאס אלימות בכל פינה, נשמע לך רעיון כל כך טוב? לי, הרעיון של יצירת אוטונומיה מפורזת שפתוחה לכניסת כוחות צה"ל בכל עת, נשמע פחות גרוע מכפיית שלטון השחיתות וההזויים המשיחיים על אזרחי עם אחר. אני חושב שאתה טועה בי באופן מהותי. קשה לומר שמשהו שממשלת ה-64 טוענת משכנע אותי. אני פשוט לא קונה כל מה שמקובל במחנה שלי. (ודוק, אני לא טוען שאתה עושה זאת. אני פשוט חושב שמתוך הרצון לנגח את ה"ימין", לפעמים מתעלמים מן האפשרות שלא כל מה שהם טוענים הוא בהכרח מופרך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״נדמה לי שגם כתבתי במפורש שצה"ל רוצה לממש את ההוראות שניתנו לו, אבל הדבר כנראה בלתי אפשרי.״ אכן כתבת ואני כותב משהו אחר כי אני לא מסכים עם הטענה הזאת. צה״ל רוצה לממש את ההוראות שניתנו לו וזה לדעתי בדיוק מה שצה״ל עושה. את ההוראה לכבוש שטחים בעזה, צה״ל מעולם לא קיבל, אז צה״ל עובד במסגרת האילוצים שהוגדרו לו על ידי הדרג המדיני. הדיון אם צריך או לא צריך לכבוש את עזה הוא דיון אחר ואפשר להעלות טיעונים בעד ונגד בדיון אחר מסוג זה. לא חשוב מה מחליטים לגבי כיבוש עזה, זו החלטה של הדרג המדיני ולא איזו ״בעיה״ או ״מגבלה״ שמצאנו בצה״ל. אם הדרג המדיני היה מחליט לכבוש את עזה, נותן את ההוראה הזאת לדרג הצבאי ואז צה״ל היה נכשל במשימה, רק אז אפשר היה להסביר לנו שצה״ל נכשל במשימה שניתנה לו על ידי הדרג המדיני. אבל לא ניתנה משימה שכזו בשום שלב מאז ה-7 באוקטובר. אם אתה טוען ש״טוב שלא עשו כך״ (כי זה לא רעיון טוב לכבוש את עזה לדעתך) אז אתה (וגם הממשלה שאתה לא אוהב) לא יכולים לבוא בטענות על גרירת הרגליים אל הפיקוד הצה״לי על כך שהוא רחוק מכיבוש רפיח וחאן יונס. לגבי זה ששני המחנות טועים - זה נכון גם לדעתי, אבל זה לא רלבנטי לההערה הספציפית שלי בפתיל זה. התיחסתי ספציפית לגבי הטענה שלך שצה״ל לא מצליח או לא יכול להשתלט על שטחים ברצועת עזה ושההוכחה לכך היא כביכול מצב ההתחרבשות בלחימה. על כך אני עונה שההתחרבשות הזאת בעזה היא תוצאה של החלטות הדרג המדיני. אתה יכול לטעון, אם אתה רוצה, שגם עם הוראות אחרות לחלוטין של הדרג המדיני (שלא קיימות במציאות, אבל כן יכולות להיות קיימות באיזו מציאות אלטרנטיבית), גם אז צה״ל היה נכשל או מתחרבש, אבל זה כבר דיון תאורתי / פרידיקציה לגבי תוצאה של משהו שממשלת ישראל וצה״ל לא עושים ולא עשו. אי אפשר להשתמש במה שכן עושים (החלטה לא לכבוש את הרצועה) כדוגמה ללמה התסריט התאורטי (החלטה לכבוש את הרצועה) הוא בלתי אפשרי. לסיכום כל מה שאמרתי במשפט אחד: אי אפשר לטעון שצה״ל נכשל בכיבוש עזה (או חלקים מעזה) מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא נתן לצה״ל את ההוראה לעשות זאת. צה״ל קיבל את ההוראה ״להכות בחמאס״, לחתוך את עזה לפרוסות, לאבטח את ה-Partition הזה של עזה ולהפעיל את צה״ל ככוח ששומר על הגבול עם מצרים, כדי לחנוק את אספקת הנשק והעזרה מבחוץ לחמאס. זו המשימה שצה״ל קיבל וזו המשימה שצה״ל מבצע (די בהצלחה, בהתחשב בדרישות). ההתחרבשות היא לא באימפלמנטציה של הכוח הלוחם אלא ב(אין)תוכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב נו - לא יצא במשפט אחד. יותר בכיוון של פיסקה ארוכה ומסורבלת מן הנחוץ, שחוזרת על אותו הדבר, אבל התעייפתי ולחצתי ״אשר״ בכל זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתירה מזו - בסוף דצמבר.תחילת ינואר, אחרי "כיבוש" שתיים וחצי ערים בגדה, בהוראת הדרג המדיני יצאו מעזה 90% מהכוחות שהיו בה בשלב המלחמה העצימה ונשארנו עם לחימה בעצימות נמוכה מאד שכל מטרתה היתה הארכת מצב המלחמה עד אין קץ. ואפילו עסקת חטופים לא יצאה לנו מזה. שום דבר מהדברים הללו הוא לא באשמת צה"ל, הכל הוראות המדרג המדיני. ז"א שלא רק שצה"ל לא קיבל את המשימה לכבוש את עזה - הוא קיבל הוראות שסותרות את המשימה הזו, מאיטות עד מאפסות את ההתקדמות והתמרון, ושומטות את ההישגים שכבר הושגו באותו תמרון עצים שהיה בחודשיים הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם כנראה שבאמת לא הייתי מספיק ברור. אתה טוען ש"לכבוש את הרצועה" ו"למוטט את החמאס" זה שני דברים שונים. בתאוריה זה נכון. בפראקטיקה לא. תלוי איך אתה מגדיר את "לכבוש". לפי מה שאתה כותב "כיבוש" משמעותו הקמת ממשל צבאי שיספק לאזרחים את כל הצרכים החיוניים ויחליף בתפקיד זה את החמאס. וזה לא נכון. אם צה"ל יצליח לחסל את ראשי החמאס ואת ראשי המערכת הצבאית שלה או להבריח אותם מן הרצועה ולפרק את המערכות הצבאיות שלה, זה יהיה מיטוט החמאס. גם אם צה"ל לא יהיה בכל פינה ברצועה ולא ידאג לסידורי הביוב של התושבים. אני כופר בדיכוטומיה שאתה מנסה לכפות. או ששני המושגים הם היינו הך או שהם דברים שונים לגמרי. בפועל "לכבוש את הרצועה" זה מושג מעורפל לא פחות מ"הניצחון המוחלט". אולי אפשר למוטט את החמאס בלי לתחזק מושלים צבאיים מושחתים ופרימיטיבים שיירדו באוכלוסיה? בעובדה החמאס די מפורק כבר עכשיו בלי ממשל צבאי. מספיק מפורק כדי שגורמים שונים במחנה שלנו יתבעו להפסיק את הלחימה. כדי לצאת מן הניסיון ל"צמצם" מצב פוליטי מסובך לנוסחאות פשוטות/פשטניות אסטה מעט לנקודה הבאה: מדוע נתניהו נמנע מלהכריז על הקמת ממשל צבאי או מקים אותו ללא הכרזה רשמית? אני לא חושב שזה בגלל בנחמין וסמוטריץ (למיטב זכרוני סמוטריץ דווקא קרא להקים ממשל צבאי). סיבה אחת יכולה להיות התנגדות בינלאומית לכיבוש או התנגדות מן המחנה שלנו לכיבוש הרצועה. נתניהו כבר הראה שהוא יודע להתגבר על התנגדויות כאלו. סיבה יותר חזקה עשוייה להיות התנגדות של המטכ"ל. ממשל צבאי כפי שכבר כתבתי יחייב אחזקת כוח צבאי עצום שיעסוק בשיטור הרצועה ובאבטחת פעולות הממשל. כוח צבאי כזה פשוט אין. יתר על כן ישראל לא מצליחה לקיים משילות בתוך שטחיה שלה, מנין המומחיות לקיים משילות בתוך אוכלוסיה עויינת? ולעניינינו, נתתי לך הגדרה חילופית של "למוטט את החמאס" שאינה כוללת הכרזת כיבוש ומינוי מושלים צבאיים: להגיע למצב בו אין יותר צורך לנהל מו"מ עם החמאס. האם ניתן להגיע למצב כזה מבלי לפתור את כל הבעיות ההומאניטריות של ערביי עזה? על כך אפשר להתווכח. להכריז על יעד של "לכבוש את הרצועה", זו אחת מהטעויות שנתניהו לא עשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי דבר וחצי דבר ממה שאתה כותב בשלושת המשפטים הראשונים שלך. אולי כיוונת למגיב אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, מי זה "בן חמין"? עוד מינוי של בן גביר? עוד לא הספקתי להתרגל אל "הצל". מי הבא בתור? דארת קיגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בן הגביר שנלקח מהחמין בשולחן השבת שלו ונמשח לקבוע את מדיניות הביטחון והקמת המקדש של ממלכת ישראל השלישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגם אתה מבין שצה"ל החל להוציא כוחות מהרצועה כדי למנוע התשה של הכוח הלוחם וכדי להתכונן למערכה גדולה יותר בצפון ולא במסגרת הוראה של נתניהו להאיט את הניצחון המוחלט ולמנוע את הגעתו המיידית. הפעולה העצימה של צה"ל ברצועה אולי ירדה שלב בגלל הצורך לקבל את החטופים שחמאס רצה להפטר מהם ובגלל שידידנו והפחות ידידינו הבינלאומיים הטילו וטו על המשך הטראנספר של מאות אלפים מבתיהם, טבח של עשרות אלפי בלתי חמושים בין ההריסות ומדיניות הירי לכל עבר שאיימה לגרום טראנספר של מאות אלפי פליטים פלשתיניים לתוך סיני וערעור היציבות הרופפת של המשטר במצריים ואולי גם ירדן ודרדורם למצב לבנוני? התאוריה ההליוצנטרית יש בה גרעין של אמת. היא הופכת להבלותא כאשר מכריזים עליה כעל עיקר אמונה. אפילו במצב הקטסטרופלי דהיום ניצחון האופוזיציה אינו מובטח. מה יקרה אם נתניהו יזכה כאן ועכשיו לניצחון המוחלט שלו או למשהו שאפשר להכריז עליו ככזה? אם אתה בונה על שופטי העליון וועדת החקירה הממלכתית, אתה שוכח שהראשונים הוכיחו שאינם מסוגלים להגן אפילו על עצמם והשניים פתחו מסורת של ועדות היושבות במשך שנים ומייצרות דו"חות לפח הזבל של ההיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין ולא נעליים. אם צה"ל היה מקבל את ההוראה "יש לכם חודשיים להילחם לפני שיהיו עלינו לחצים חזקים מדי, תכבשו את 4 הערים בעזה בשבועיים" - הוא היה עושה את זה בחודשיים1. הפעילות *לא* ירדה בגלל עסקת החטופים של נובמבר2, ולצערנו גם לא מונפה כדי לקבל עוד חטופים, כמו שאפשר היה לעשות עם ממשלה פחות מושחתת וכושלת3. על איזה נצחון מוחלט אתה מדבר? ברצינות? כשהמצב האסטרטגי שלנו בדרום ובצפון הם הרבה יותר גרועים ממה שדמיינו שאפשר בדצמבר? כששום מטרה שהוגדרה באוקטובר לא הושגה? כשעשרות רבות של חטופים מתו ומתים בגלל הניהול הכושל של המלחמה והמדיניות? 1 עד כדי הגדרת "לכבוש", אבל נגדיר "כמו שכבשנו את העיר עזה בנובמבר". 2 למרות כל החששות ה"כבדים" שהיו שהיא תפסיק את המלחמה העצימה. 3 היום כבר כולם יודעים שהעסקה שעכשיו על השולחן היא בתנאים הרבה יותר גרועים4 מזו שהיתה בפברואר. 4 יותר גרועים לחטופים, יותר טובים לממשלה ההליוצנטרית כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לניצחון המוחלט והעסקאות השונות,אתה נובח על העץ הלא נכון. תנסה לשכנע את חסידי ה-64. כיבוש במובן של "כמו שכבשו את עזה" זו בהחלט הגדרת עבודה מוצלחת. אני בדיוק התייחסתי לכיבוש הזה. כיבוש עזה התאפיין ע"י 2 מרכיבים: ריכוז כוח עצום באויר וביבשה שהפעיל אמצעים דרסטיים שכללו החרבה דרסטית של חלקים גדולים מן העיר, תוך טבח של רבבות וגרוש רוב האוכלוסיה לרפיח. הצורך בריכוז כוח מכריע, מסביר לך מדוע לא פעלו במקביל במקומות אחרים ובציר פילדלפיה בפרט. בעובדה השיטה הזו לא הופעלה, לא בחאן יונס ולא ברפיח. תרשה לי לשער שזה לא קרה בגלל מזימות של נתניהו אלא בגלל סוג של don't מצד ביידן. אין שום סימן שהמתודות היותר איטיות ופחות דרסטיות בחאן יונס ורפיח הופעלו בלחץ נתניהו ובהתנגדות הצבא (תאר לעצמך את תגובת בנחמין והסמארטץ' השני). ובכלל אין לנתניהו צורך במלחמה שתמשך לנצח. גם משהו שאפשר להציגו כניצחון מוחלט לחסידיו יספיק. (ולחסידיו יש אמונה עצומה בכל מה שמוכרים להם. גם כאן הציגו לנו את מינויו של בנחמין לשר כדמוקרטיזציה של המשטרה). כמה זמן אתה חושב שנתניהו יכול למכור את ה"כפסע" שלו לציבור הישראלי ההיסטרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'אין לנתניהו צורך במלחמה שנמשכת לנצח' - פה איבדת אותי. יש לו אלפי סיבות וצרכים למלחמה כזו. כמה זמן הוא יכול למכור את ה"כפסע"? אם היית שואל אותי בדצמבר הייתי אומר חודשיים, היום אני אומר עשר שנים. שים לב שככל שעובר זמן מהכרזת ה'כפסע' שלו התמיכה בו רק גוברת. וגם התקשורת אגב לצידו - התקשורת אוהבת ומלבה מצב לחימה. זה טוב לרייטינג. ראה את כל הכתבים המתלהמים על 'בואו ניכנס בלבנון'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהמצב הוא לא רק שהתומכים בו או יותר קולות בתקשורת הם יותר ויותר לצידו. (כפי שהיה צפוי כבר בשמיני לאוקטובר) ככל שימשיך הזמן וככל שישראל תהיה עמוק יותר בבוץ העזתי וגם הלבנוני, כך תשמע יותר ויותר קולות פשרניים יותר כלפי ביבי מיותר ויותר אנשים מתונים-בעיני-עצמם. זה ינוע מכאלה שאפילו הפגינו נגד הממשלה ופתאום יצהירו (אריק אחרי התקפת טילים מאיראן סטייל) הצהרות בסגנון ״טוב, אני ביביסט״ (נגיד, למשל, סתם זורק מספר, אחרי 1500 אזרחים הרוגים בחיפה והקריות) ועד לאמירות כאילו-פחות-קיצוניות סטייל ״זו לא השעה״ או ״אני לא ממעריצי ביבי, אבל זה לא רעיון טוב להתאבד כדי להפיל ראש ממשלה״. ביבי יודע שאוכלוסיה מפוחדת זו אוכלוסיה שקל יותר לתמרן. ביבי הוא פסיכופט (לא בלשון ציורית - הוא ממש כזה). משני הדברים הללו הגזירה היא טריביאלית. עד כמה שזה נשמע מנוגד לאינטואיציה - ככל שמדיניות הממשלה שלנו תעשה יותר רע לישראלים ולישראל, ככה היציבות של הממשלה הזאת תגבר1. ככל שצה״ל יכנס ליותר ויותר בלאנדרים - ככה יהיה קל יותר לשבץ בתפקידי מפתח ״אנשים מטעם״ ובובות משטר. המלחמה הזאת גם תוביל לכל הדברים שכאילו הפכו ללא-רלבנטיים בשביעי לאוקטובר (ההפיכה המשטרית שנעלמה מסדר היום כעניין טקטי בלבד). לא יודע עוד כמה צעדים ו/או אפשרויות מילוט נשארו עד לשח-מט, אבל ההסתעפויות בעץ-משחק-השחמט הולכות ומצטמצמות לכיוון די ברור. ___________________ 1 אולי המגמה הזאת תשבר בשלב כלשהו, לא יודע, אבל זה לפחות מה שיקרה כשאנחנו נרד במדרגות למטה, לפחות איזה מדור גיהנום אחד או שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתחבר לגישה האוטומטית כלפי נתניהו. כולם במחנה השמאל מסכימים שלכתו של נתניהו היא דרישה הכרחית והתחלה טובה. אבל אני לא חושב שזה לב העניין. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים והאוייב ימצא קויזלינג אחר לשרתו אם יחשוב שהוא עדיין צריך אחד כזה. אסור להתעלם מכך שנתניהו הוא אדם אינטלגנטי ומנוסה מאד בתחום הפוליטי-מדיני. יש לא מעט דברים שהוא נוטה לשכוח כשנוח לו. דברים שיריביו ומשתפי הפעולה שלו אפילו לא הספיקו ללמוד. אתן לך דוגמה. נתניהו פיתח וכעת מתחיל לחשוף ספקנות וחוסר ביטחון ביכולות של צה"ל. הדו"ח של צה"ל על בארי והדו"ח המתמהמה על ניר עוז, מגלה שלצד הרצון לגלגל אחריות על מישהו אחר, יש לכך סיבות טובות. נראה ששכבת פיקוד הביניים של צה"ל הקרבי (ממג"ד ומעלה) עשירה באנשים שאינם מתאימים לתפקיד. איני יודע איך להגדיר במדוייק את המחלה, אבל באופן כללי אומר שמדובר במפקדים קרביים שהם בעלי מנטליות של מפקדים עורפיים ותומכי לחימה. הם, צריך לקוות, מסוגלים להוביל נוהל קרב בתנאי שגרה. כלומר כל עוד הכל מתנהל פחות או יותר לפי התכנון. ברגע שקורה משהו החורג מנוהל הקרב לו הורגלו הם נמלטים אל המוכר להם (ישיבות, נהלים ושגרים), כמו אותה תצפיתנית המשגרת קודים וסיסמאות חירום אל תוך הלא כלום. ברק חירם מספר ש"עד שהגעתי הכול התנהל בכאוס מוחלט". והוא הגיע לקיבוץ בארי 8 שעות אחרי האזעקות ובכלל היה צריך לפקד על כל גזרת נתיבות. היו מסביב לבארי כוחות ואף אחד ממפקדיהם לא תפס פיקוד. מה עשתה מפקדת האוגדה כל אותן שעות? מפקד פיקוד דרום ישב באותו זמן בב"ש. מדוע הפקודות היו צריכות להגיע מן הקריה? בקיצור משהו מאד חולה בצה"ל. זה מחזק פי כמה את האמרה הידועה המתארת צבא כקרס זהב של חכה. כל הישג אפשרי עשוי להיות לא שווה את הסיכון באובדנו. לפיכך אני רואה הצדקה למדיניות הממשלה לנסות כמעט בכל מחיר להימנע מלחימה בשתי חזיתות. המדיניות הזו עולה ביוקר לתושבי הפריפריה הצפונית. רבים מחסידי השמאל נלהבים לעשות שימוש בזעקות ה"תנו לצה"ל לנצח" של אותם אידיוטים שקל להם לשכוח שצה"ל פועל כבר 10 חודשים נגד ארגון שלא גילה יכולות צבאיות של ממש ועדיין הפריפריה הדרומית סופגת פגיעות יומיומיות. פעולת צה"ל נגד ארגון החמוש הרבה יותר טוב ושחייליו הם ותיקי קרבות לא תוציא אותם כל כך מהר מקו האש. היא רק תכניס ישובים אחרים לקו האש. בעניין זה נתניהו הוכיח הרבה יותר שיקול דעת מגלנט. בכלל, גלנט, אולי אפילו יותר מנתניהו מרבה להשתמש באיומים ריקים וממעט במעשים שמביאים תוצאות. לכן אני איני רוצה לבקר באופן אוטומטי כל מהלך של נתניהו. המצב סבוך מדי מכדי שיהיה ניתן להתיר אותו באמצאות הנחות פשטניות כמו ההליוצנטריות או הפסיכופטיות של נתניהו. כדאי תמיד לזכור שסינוואר ונסראללה הרבה יותר פסיכופאתים. נדמה לי שכתב האישום העיקרי נכד נתניהו הוא שהביא אותנו למצב זה ולא צעד זה או אחר שהוא עושה כאשר מצבנו כבר היה בכי רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו לא חיים באותה המציאות. התשובה לנ״ל כנראה תהיה ארוכה, אז אדחה אותה ליום אחר. לעת אתה אסתפק באמירת מזל טוב על החיסול של החלאה בטהרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לעת עתה למרות ש״לעת אתה״ זה חידוש לשוני די משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו חידושים לשוניים משעשעים שנולדו בחטא, תמיד נהניתי לקרוא על מישהי ש"מתעקבת" כשבדמיוני אני רואה אותה מדדה על עקבים גבוהים בנסיון למהר כשהיא מתמרנת בין המהמורות ורוכבי האופניים על המדרכה. ואני הייתי פעם בעל הניק tarzac שנוצר כהלחמה של המעופף מהג'ונגל עם prozac בגלל שגיאת הקלדה (פרוידיאנית?). הניק הזה התאים מאד לאותה קבוצה, ודי לפחימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהדבר הכי חכם שאני יכול לומר על החיסולים החדשים זה שאמם של החלאות היא כל הזמן בהריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מרכולתם של בתי החרושת לנשק לעולם לא אוזלת. במקרה שלו, הפלה זה מוצדק גם בשלישון ה-248. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אבי ז''ל היה אומר שעל כל מנוול שתחסל יוולדו שלושה חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. יחד עם זאת צריך לשבח את התגובה הישראלית. בסה''כ מתוך כלל התגובות המסוכנות נבחרה התגובה הפחות גרועה. מבחינת הרצון למנוע התלקחות רב חזיתית, החיסולים הממוקדים הם הפחות מתלקחים. הבעיה היא ששוב קבלנו עדות לכך שהמדיניות הבטחונית והבינלאומית של ישראל מתוכננת ע''י קציני המטכ''ל ולא ע''י ההנהגה הפוליטית. בצורה הזו ההנהגה המדינית נדרשת אך ורק לאשר תוכניות של אחרים וניתן גם להתחמק מאחריות וגם להצדיק את נוכחותם של אווילים משרישים כמו מאי גולן ועמיחי אליהו ליד שולחן הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא רק שנאום טוב1 בקונגרס יחד עם שני חיסולים מוצלחים מכפרים, בעיני רבים מדי, על שנתיים איומות. _____________ 1- בלי להכנס לויכוח, בעיני חסידיו זה היה נאום מצויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה אף פעם לא מפתיע שפופוליזם זה פופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12 ילדים מתים האמצע קצת מקלקלים את השבוע, לא? אם היה לי רגע קטן ואינפיניטסימלי של נחת השבוע, זה כשהדרוזים סוף סוף אמרו לו בפנים את האמת שמגיעה לו כבר תשעה חודשים. זה שהישראלים לא הצליחו לומר לו זאת עד היום באותו אופן זו נקודת עניות מעליבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מצב לחימה. זה טוב לרייטינג זה קצת שטחי, לא? יש לנו מושג אם "קשת" מוכרת יותר פרסומות ביותר כסף בימים אלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרייטינג של ערוץ 12 עלה ב-70 אחוז מאז המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה אומר שגם ההכנסות מפרסומות עלו ב-70% ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי שזה טוב לרייטינג. והראתי שזה טוב (מאד - הרבה יותר ממה שציפיתי) לרייטינג. מש''ל. הניטפוק ''האם רייטינג טוב לפרסומות'' נשמע לי חלש מאד. ברור שרייטינג משפיע על רווחיות הערוצים, אחרת לא היו מודדים אותו. מי שטוען שלא, הוא זה שצריך להביא הוכחות לזה, כי זו טענה מאד מרחיקת לכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך הרייטינג מתומחר, אבל אני יכול לתת דוגמאות בהן הרייטינג לא משפיע על התמחור. * אם יש 2 ערוצי תקשורת ששולטים בשוק באופן שווה והרייטינג עלה אצל שניהם גם באופן שווה. * תקציבי פרסום שנתיים שלא ניתנים לשינויים * אפיקי פרסום נוספים שעומדים לרשות המפרסמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן נראה שהדוגמאות התיאורטיות האלו לא רלוונטיות לערוצי הטלוויזיה הישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שרוב שטחי הפרסום המסחרי בטלויזיה הישראלית לא נמכרים מראש לחברות הפרסום הגדולות שהן אלו שמוכרות למפרסמים הגדולים את בנק השניות ברמות מחיר בהתאם לשעות הפריים או בוקר או קדם פריים או לילה. התקציב לרוב סגור לשנה מראש וכך גם השניות שבהן הפרסומות של הארגון יפורסמו. במקרה כזה העלייה ברייטינג לא רק שלא תעלה את ההכנסות היא עלולה גם להעלות את ההוצאות שכן יש להערך בפורמטים שונים של שידור חירום שהוא הנפוץ בעיתות מלחמה והוא לא תמיד הכי רווחי. הרייטינג עולה אבל לא ההכנסות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונז צודק ואני לא מבין מה אתם רוצים ממנו. לא צריך לטעון שהתקשורת מרוויחה עכשיו מהעליה ברייטינג כדי לטעון שהתקשורת מעוניינת ומקדמת עכשיו את העליה ברייטינג. נתוני רייטינג גבוהים עכשיו הם נתונים שיכולים לשמש את התקשורת בעתיד לשכנע מפרסמים לפרסם בערוץ. זה נראה לי דיון מאוד משונה אם הפונז צריך להוכיח משהו שאמור להיות כל כך טריביאלי ומוסכם. איך אפילו טענה טריביאלית (ממש ממגירת הדברים שהם ״כאילו דה?!״) כמו ״המדיה פועלת ומעוניינת ביותר רייטינג״ נהיה משהו שאפשר להציג כמשהו קונטרוברסלי? למה ההתעסקות בכמה שקלים נכנסו החודש לערוץ זה או אחר קשור למה שהפונז אמר? אלו טיעונים גרועים כטיעונים מחלישים. להיפך - אפשר אפילו להגיד שאלו טיעונים מחזקים. דווקא עכשיו, כשהמדיה הישנה מתקשה להיות רווחית, שיקולי הרייטינג של הערוצים עולה (לפעמים על חשבון המקצועיות העתונאית) כי הם נאבקים על כל שקל ומנסים להוכיח למפרסמים הנוטשים שהם עדיין מסוגלים לספק עיניים שיצפו בפרסומות. המדיה הישנה מנפנפת בידיה בפניקה, בזמן שהיא מנסה להישאר עם הראש מעל המים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסתדרת לי התמונה בראש- לנפנף בידיים בפאניקה בזמן שמנסים לשמור את הראש מעל המים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחקת פעם כדורמים? (אגב, זה העינוי הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת: בזמן שאתה מפרכס נואשות בנסיון לא לטבוע מגיע בריון ומכניס לך ברך בביצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נראה לי שתיארת במדויק את מצבנו הקיומי מזה כשנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתה כאן כוונה לערער מוסכמות, אלא יותר לחדד אותן. 'נתוני רייטינג גבוהים *עכשיו* הם נתונים שיכולים לשמש את התקשורת *בעתיד* לשכנע מפרסמים לפרסם בערוץ'. > המפרסמים יודעים שזאת הייתה תקופת מלחמה והיה אקשן. אבל *עכשי*ו השלום הפציע, אז אין צפי ל'אקשן' ומכאן שהם לא ישלמו על מחירי 'אקשן' כשהכל שליו וצבעוני. > מה עוזר למפרסם המידע שפעם היה לערוץ רייטינג גבוה כשהיום יש לו רייטינג ברצפה. פוטנציאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> המזה״ת לא עובד ככה. ההנחה שהמלחמה בעצימות זו או אחרת תהיה פה גם לפני חתימה על חוזי פרסום חדשים בעוד מספר חודשים היא יותר מסבירה. > נו באמת. די. ערוצי המדיה מעוניינים ברייטינג. זה כל מה שהפונז טען בהקשר הספציפי הזה וזו טענה טריביאלית שעדיף לפתוח לדיון דברים כמו ״האם כדור הארץ הוא לא שטוח?״ לפני שעוסקים בה. אפרוש בזאת מהתת דיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי (המאד דלה) העלות של הפקת שעת חדשות היא כמעט אפסית לעומת העלות של הפקת שעת דרמה מקורית. אני לא יודע אם ההכנסות לא עולות, אבל אם הצלחת להוריד את העלות ב-50% בלי לפגוע בהכנסות אז נראה לי שדי הרווחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז''א שיש העדפה להפיק חדשות כי הם עולים פחות מהפקות מקוריות וגם פחות מאלצות להחזיק 'במלאי' כתבי שטח ותיאום על פני שעות ארוכות. בנסיבות אלו - מצב מלחמה זה טוב לרווחים של ערוצי הטלוויזיה הישראלים ששורת הרווח שלהן גדלה כתוצאה מצמצום הוצאות ולאוו דווקא בגלל עליית הרייטינג שבכל מקרה הוא בשיא בתקופות לחימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לרייטינג של ערוץ טלוויזיה נקודתי עם טונות יח״צ, העלייה היא בכל המדיות וחדשות כידוע מזה שנים נצרכים לא רק מהמסך הביתי. טלגרם כמשל, היא יצרנית התוכן המרכזית של ערוצי הרשות השנייה בכל הקשור לענייני ערבים וגם היא עלתה בשיעור של 70%. עוד עליות בפייסבוק, דיסקורד, טיקטוק, x ——- |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |