בתשובה לשלומי, 19/07/24 19:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין שום דבר עילאי ברצון לרצוח, לסכן חפים מפשע או לזרוק לפח את חייך, בטח שלא בגלל עניין כל כך דבילי ונמוך שבנמוכים כמו רצון נרקיסיסטי ל״תהילה טהורה״. במקרה הזה של הילד המתנקש, בדיוק כמו במקרה של טראמפ עצמו - אתה מסתכל על משהו שהוא השפל והבזוי ביותר שיש למין האנושי להציע ואתה בטעות חושב שזה הר האברסט. במבוך של להבדיל בין טוב לרע, הלכת לאיבוד (כנראה דילגת על איזו פניה באלבקרקי). את אומץ הלב שהיה בילד הזה אפשר למצוא בכל חולה נפש שבוחר לתקוע לעצמו כדור בראש, בכל מחבל שהולך להתפוצץ במרכז מסעדה בשם האל או בכל רומיאו דפקט שקופץ מאיזה גשר בגלל אהבה נכזבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, כל סוג של אומץ ראוי להערכה. להיות בלתי מסוגל להעריך תכונות עילאיות כמו אומץ, בגלל שאינך נמצא בצד של האנשים המגלים אותה או עקב היבטים מוסריים מסובכים, זה לשלול מעצמך את היכולת לשפוט אסתטית ופילוסופית את העולם בקשת הרחבה והעמוקה שלו. גם את האומץ של המחבלים אני מסוגל להעריך. ההבדל הוא שהם סך הכול בורג קטן במערכה גדולה מאוד. המתאבד אמיץ, אך אין זה מעשה היסטורי ואין הוא משפיע על דבר. מכל מעשי האלימות האפשריים, ההתנקשות הפוליטית היא האינדיווידואלית, הקרה, והייחודית ביותר. שום סוג של אלימות לא מתקרב אליו. המתנקש הפוליטי, בפעולה יחידה ומהירה, מכופף את העולם ואת ההיסטוריה כולה תחת רצונו האישי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |