 |
האייל ששאל - ינואר 2004 | 1788 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טריוויה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אבא של דורון? אבינעם אבי ברק היה מקדש נפתלי (שופטים ד'). נחשב? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי איזה שם מחתרתי של דמות מראשית המדינה? פסבדונים של איתמר בן יהודה ( בן אב"י)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מחשבה- אולי זה עיברות של דמות באיזה מחזה? כמו רם ויעל ( רומיאו ויוליה) ואיתי(?) ה<משהו> במקום אותלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתיאל הכושי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קדש נמצאת בגליל1, בנחלת שבט נפתלי2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וינצ'נזיו גלילאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה- אבא של? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. אבל אני דוקא חשבתי על הבן של (לנכד קוראים קוזימו, כך שגם אם העניין מופרך, המקריות עדיין נראית לי כשווה ניטפוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לאבינועם? קוזימו זה נועם באיטלקית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיטלקית כנראה שלא, אבל את cosy (באנגלית) ניתן לתרגם כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלים פשה, חכים ביי והחברה הם סולטאנים עות'מאניים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביי" דווקא מצלצל לי כמו שם של מושל ממלוכי. את סלים פאשא מצאתי כשם של מושל מצרי בסודן בשנים 1853-1854 את הביי מצאתי כחלק משם של שיר פופולרי (רינגטונים להורדה נדמה לי. דף בהולנדית). כמוכן היה אזכור של מישהו עם השם הזה כאיזשהו גיבור(?) שנולד ב־1896 ונפטר ב־1923 (במלחמה עם היוונים?) בכל מקרה התואר פאשא היה נפוץ למדי בתקופה העותומנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיד פשה היה שליט מצרים בשתי קדנציות (על שמו פורט סעיד). הקדנציה השניה שלו נמשכה כשנה. זה גם היה (+\-) משך הקדנציות של מוסטפה ביי (קפריסין), של באבא שייח (אירן), ושל הסלימים פשה (סודן, אוזבקיסטן). מאחר ומדובר בשמות שכיחים בעולם המוסלמי, קשה להחליט אם דוקא לחבר'ה האלה התכוון רון בן יעקב בשאלתו. לא מצאתי אבו חסן שיתאים לליין, אך לא אתפלא אם בסוף יתברר שמדובר בכלל בדמויות מתוך "אלף לילה ולילה" או מהאופרה של לויד-וובר (באבא = עלי בבא?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעשיתי סלט. פורט סעיד נקראת ע"ש מוחמד סעיד פשה ששלט במצרים בשנים 1854-1863. הקדנציה השניה של *ראש הממשלה* מוחמד סעיד פשה נמשכה חצי שנה (1919), לעומת הקדנציה הראשונה של שליט בעל אותו שם שנמשכה 8 חדשים (1743-1744). בקדנציה השניה שלו, החליף האחרון את סעיד א-דין פשה שסחב רק 5 חדשים (1756-1757). טרי-טרי: היה אקשן בשתי הדקות האחרונות של המשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיר ארתור קונן דויל כתב את ''ליגת אדומי השיער'' מה שמביא אסוציציות לאירים שוודאי מתים בסט פטריקס דיי שלרוע המזל חל במרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם כולם ערבים ? סתם סתם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי קצה חוט, רק תחושה שזה ה-20 לאפריל, תאריך "יפה" : 20.04.2004 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קשור ל ט.ס. אליוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא (1) אמר לי לא להגיב בימים הראשונים, לא לאשר או לשלול אלא אם מישהו נותן פתרון מלא. לכן אני לא אאשר ולא אשלול שום דבר שנכתב עד כה, אבל תדעו שאני *כן* פוקח עין על הדיון. (1) ירדן ניר-בוכבינדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאריך מצויין ה20 לאפריל - יום ההולדת של היטלר. (יהיה בן 115 השנה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יומולדת של סדאם חוסין ב 29 לאפריל . מוסוליני ופילגשו חוסלו ב 28 אפריל . המוני סקוטים מתו מידי אדוארד הראשון 27 אפר 1296 פרנסיס דרייק טיבע חלק מהצי הספרדי ב 19 אפר 1587 17 אפריל כיכר טייננמן 15 אפריל הטיטאניק 3 אפריל הסעודה האחרונה . ויש עוד המון . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירייה באפלה: יש איזה יום באפריל הקרוב שהוא ארוך יותר מכרגיל באיזור-זמן מסויים? לא ברור בעצם מה זה "כרגיל" בשאלה (אותו יום בשנה שעברה, אותו יום במקומות אחרים בעולם, או משהו אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יכול להסתדר אם אחד האיים באיזור קו התאריך החליט לעבור את הקו, כך שבמקום ראשון יהפוך להיות אחרון. במקרה כזה יהיה שם יום אחד שיארך 48 שעות. לא ברור לי אם אכן זה קורה, ולמה דוקא באפריל, אבל אם ההשערה נכונה הרי שההימור שלי הוא על 1.4. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם ללכת בקטן: אם באוסטרליה יחזרו באפריל לשעון חורף, מן הסתם ימותו יותר מצאצאי ה- convicts (וזה אולי הקשר לקונן-דויל). ב- 2003 הם העדיפו לחזור ב- 30/03 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק כמובן. בשביל שבאפריל היום יתארך (ולא יתקצר), הדרישה היא שהמדינה תהיה בחצי הכדור הדרומי. נראה שהמועמדות היחידות הן נמיביה, פאראגוואי ואיי פולקלנד. למישהו יש רעיון על קשר לקונן דויל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי שגם טונגה וגם פקיסטאן "מפסיקים" את השימוש בשעון קיץ. מה זה אומר בדיוק לגבי אורך היום, אין לי מושג אבל נדמה לי שווטסון נפצע ברגלו (או בכתפו) בפקיסטאן (או שמא זה היה באפגניסטן?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה: פקיסטן השתמשה בשעון קיץ ב-2002 ו-2003, והוא החל בלילה של השבת הראשונה בחודש אפריל. השנה השימוש שם הופסק לפי קישור קודם שהובא כאן, מה שיהפוך את יום ראשון ה-4 באפריל בפקיסטן ל*ארוך* יותר בשעה אחת מכפי שהיה בשנים קודמות. יותר אנשים ימותו מן-הסתם ביום זה לעומת היום המקביל באותן שנים ספורות קודמות - האם זה "כרגיל" זו כבר שאלה אחרת. ואין לי רעיון לגבי סר קונן-דויל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זהו אבי ברק, הנזכר בהפטרה לפרשת השבוע, פרשת "בשלח" (מתוך שירת דבורה בס' שופטים) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי ברק==> אבינועם ברק==> אבינועם ברוג ( אח של אהוד) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באפריל יש המון ארועים http://www.stardancer.ctshosting.com/dates/april.htm של עלייה לרגל, בהם חלק מהמון אחוז להט יכול לרמוס בכיף חלק אחר של ההמון,(ע"ע חאג' במכה) אבל נראה לי שלא זו הכוונה . לקונן דויל יש סיפור בשם (אפשר גם לשמוע את כל התסכית בלינק!!) שבו נפגשים לראשונה ווטסון והולמס, אבל לא הצלחתי למצוא קבוצה אתנית שחוגגת בלעדית את 1 באפריל??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב 29 לאפריל חל ליל ולפורגיס . הקבוצה אולי פגאנית ? או קורבנות ערפדים ? הקשר לקונאן דויל אפשרי דרך adventure of the sussex vampire או the leather funnel שכמדומני מתרחש באותו יום .
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליל ולפורגיס חל בלילה שבין ה-30 באפריל ל-1 במאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק איתך , כמובן . זה עדיין יכול להכלל באפריל לצורך הדיון ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שכן. אבל לא שמעתי שהתמותה עולה בלילה הזה בקרב קבוצה כלשהי (אלא אם יש ריבוי תאונות אוויריות בקרב המכשפות המעופפות על מטאטאיהן לאירועים המרכזיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעט יהודים דווקא נולדו בתאריך הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שזו לא פעם ראשונה, אני מוצא לנכון להעיר: כשאתה כותב תגובה מסוג זה, כדאי ומנומס לפרט קצת יותר. אם יש לך ביד תשובה מפורטת, פרט (מתי שלט כל אחד). אם זו תשובה חלקית, פרט מה מתוכה אתה יודע ומה לא. ואם זה סתם ניחוש בעלמא, כתוב שזה סתם ניחוש בעלמא. אבל משפט כזה, שנראה כמו תשובה אבל נשאר סתום משהו, משאיר את שאר משתתפי הדיון במצב לא נוח, חוששני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלאת שבוע לפרסום החידה, להלן מצבכם: 1. רק אחד מהתאריכים שהוזכרו הוא התאריך הנכון, אבל ממש לא מהסיבות שהוזכרו. 2. האנשים צפויים למות מדום לב פתאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי משגת התואר המכובד דוקטור איננו ראשי תבות של שתי מלים . לכן לא ראוי לכתוב ד"ר (כפי שגם מופיע ,לצערי , על החותמת של אשתי) . אני חושב שצריך לכתוב דר' ( עם גרש ) . באנגלית למשל משתמשים בנקודה על מנת לקצר . גם ראשי תבות באנגלית מופרדים באמצעות נקודות . ולגבי דום הלב : האם צפוי שינוי בשדה חשמלי באזור מסוים ? ארוע מבהיל שלא ניתן להתכונן אליו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"פ האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב ד"ר – זהו מקרה חריג. ראה http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision5.html סעיף 31, תת-סעיף ג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשבתי שזה ר"ת של דוקטור לרפואה, כמו MD . אדם שיש לו סתם דוקטורט במשהו , כותב דוקטור או PHD. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מקרה שבו לא מתחשק להם לשנות סדרי- עולם אז הם מעדיפים להתעלם מהחוקים שלהם-עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו בלבד שעניין הדוקטור כבר נדון באייל - אפילו תגובה ברוח תגובתך זו כבר נכתבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל בפני כבודו על שלא ראיתי את התגובה שעליה אתה מדבר בזמן שקראתי את *כל* הסיפורים ו*כל* הסקרים ו*כל* העדכונים ו*כל* התגובות שבאתר הנכבד והעמוס הזה. כנראה שהתגובה לא משכה את תשומת-ליבי, וכך הייתי לכותב הראשון בהיסטוריה של האייל שחזר כבר על נושא שנידון ע"י אחד מקודמיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו בלבד שעניין החזרה על נושא כבר נדון באייל - אפילו תגובה ברוח תגובתך זו כבר נכתבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו בלבד שעניין החזרה על נושא כבר נדון באייל - אפילו תגובה ברוח תגובתך זו כבר נכתבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מתוכננת איזו הוצאה-להורג מרובת-משתתפים מתישהו באפריל? במקומות רבים בעולם יש למוצאים-להורג נטייה להשתייך למוצא אתני מסויים. 1 לראובן: בצחוק, בצחוק. לא נעלבתי :-) וכדה"ב, כמובן, אם מישהו תוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצירוף של אפריל ודום-לב מעלה בדעתי את ה-1 באפריל, April Fools Day. שבו מותחים אנשים (אבל רק עד 12 בצהריים, והכי טוב שזה יהיה על הבוקר!). אם המתיחה מוצלחת מאוד, אולי קורבנה נמצא בסכנת דום לב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה מוצא אתני מסויים? נדמה לי שאחד באפריל פופולרי בקרב אנשים ממוצאים רבים ומגוונים. אחיו הגדול של ריימונד סמוליאן המקסים הבטיח לו בבוקר 1 באפריל אחד, כשריימונד היה בן איזה 6, שהוא ימתח אותו היום כמו שלא מתחו אותו אף פעם. בסוף היום, כשלא קרה כלום, סמוליאן היה צריך לחשוב אם אחיו מתח אותו בסופו של דבר או לא. פלא שנהייה לוגיקאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר ליכטיג בר זוהר, הדוקטור למחול במערכון של הגשש. [-אתה מרפא רקדנים? - לא, אני מלמד רקדנים. -וזאת פרנסה? -לא, אך זוהי חוויה] ובקשר לעניין האתני, אתה צודק כמובן. וגם לא ברור לי איך כל זה קשור לקונאן-דויל. בקיצור, זה בטח לא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלבים מגודלים בציפוי זרחני עלולים לגרום להתקף לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ.... ה4 לחודש נחשב תאריך חסר מזל בקרב סינים, לדעתי. אולי סינים רק באמריקה? אפריל הוא ה4.4. 2004, כך שמדובר בתופעת "כלבם של בני בסקרוויל" של סינים שמחכים שיקרו להם דברים רעים בתאריך הזה, וימותו ממתח גבוה? או שזה נקרא פתור כבר, וכולם הבינו חוץ ממני? קשה, קשה. הציור של ג"קי הולך לי יותר בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סינים ויפאנים אכן מתים ברביעי לחודש יותר מכל תאריך אחר. תנחומיי למשפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויהודים מתים יותר אחרי החגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא ש''חגים'' איננה ,למרבה הצער, עונה מוגדרת, יש המבקש נפשו למות בחגי תשרי דווקא, אני אישית אלרגית לפסח. הסינים לפחות עקביים, הם במתח מהרביעי לחודש, וזהו. יהודים תמיד חייבים איכשהו להתפלג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי איזה מאכל שגורם לאלרגיות, שאוכלים ביום מסוים? אבל איזה אלרגיה גורמת לדום לב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצות בהחלט גורמות תופעות קשות, ונאכלות ביום מסוים. אבל הפתרון שלי נראה לי הגיוני. יש תופעה שנקראת ''כלבם של בני בסקרוויל'', והסינים והיפאנים באמת באמת מתים ממנה בתאריך הרביעי לחודש. אפריל כנראה יותר קשה להם. באפריל זה גם הפסח שלנו, כך שיהודים-סינים הם בקבוצת סיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שאני התעניינתי, מצות נאכלו במשך שבוע שלם. כנראה שכחו להודיע לי על הקיצור, ואני מברך את הממסד הדתי על הרפורמה המתבקשת הזאת שתחסוך ממני את הריטואל המייגע של הקפאה-הפשרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 באפריל הקרוב יהיה 4.4.04 - מתח כפול ומכופל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבעה באפריל הקרוב לא יהיה דווקא 4.4.04, אלא 4.4.4 או 04.04.04 או 04.4.004 או 4.4.2004. מאז תחילת האלף הנוכחי אני נוהג לרשום על המסמכים את השנה בספרה אחת. נותרו לי חמש שנים וחצי להתענג על האפשרות הזו, שלא תשוב אחר כך תשעים שנה. אני ממש לא מבין מדוע לא הכל עושים כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי יותר משנה אחרי תחילת האלף1 להפסיק לכתוב את השנה בארבע ספרות. 1 בשנתיים הקודמות ביליתי רבות בסריקת מערכות למניעת באג 2000. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי לאשתי בזמנו להתחתן בתאריך 02.02.02, אבל היא, טיפוס בינארי שכמותה, העדיפה את 10.10.01. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אשתי טיפוס בינארי שכמותה, כל הזמן אומרת לי אפס אחד, אפס אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעסה. ציינתי כבר שאשתי לא פולניה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאריך 29.2.2004 עדיין פנוי. אחר כך לא יציקו לך עם ימי נישואין בכל שנה, אלא בכל 4 שנים. רווח נקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו. בקרוב בטח יבוא הדוקטור עם פתרון בית-הספר השלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נכון. הדוקטור היה חולה ונבצר ממנו להגיע למחשב עד כה. הפתרון המלא: בסינית-קנטונזית וביפנית למלים "ארבע" ו"מוות" יש צליל דומה. מחקר 1 רצה לבדוק האם סינים ויפנים שחיים בארה"ב מתים יותר ברביעי לחודש מאשר בימים אחרים. התשובה היתה חיובית - נמצא עודף תמותה משמעותי סטטיסטית. בקבוצת הביקורת שכללה אמריקאים ממוצא אנגלוקסי לא היה עודף תמותה. ההסבר שנתנו החוקרים: הסינים/יפנים שהיו חולים כל כך פחדו מהתאריך המתקרב, שהם מתו יותר מהרגיל. החרדה הכרוכה במוות המתקרב הביאה לידי ביטוי מחלות שעמדו להתפרץ ממילא כמו אוטם שריר הלב את התופעה הם כינו בשם "אפקט כלבם של בני בסקרוויל" גם בספר הנ"ל (מאת ארתור קונן דויל כמובן) צ'רלס בסקרוויל היה ידוע כבעל "לב חלש" והרעים בסיפור חיסלו אותו באמצעות כלב ענק צבוע בצבע זרחני. הנ"ל מת מפחד, פשוטו כמשמעו. לפיכך מעניין כמה סינים ויפנים ימותו ב-4.4.4 1 "The Hound of the Baskervilles effect: natural experiment on the influence of psychological stress on timing of death." המאמר המלא מופיע ב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהחוקרים נאלצו להביא בחשבון תופעה שנדונה במחקר אחר, והיא שאמריקאים באופן כללי נוטים למות יותר בשבוע הראשון של כל חודש. לא קראתי את הטקסט המלא של המאמר האחר, ולא ברור לי אם מוצע שם איזשהו מנגנון שיסביר את התופעה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר האחר מציין שהמוות היה בעיקר מסיבות של שימוש בסמים, אלכוהול, רצח וכו'. ההסבר שהם מציעים הוא שמתן קצבאות (federal funds) ב-1.1 מאפשר לרוכשי הסמים והאלכוהול להצטייד מחדש בחומרים הנ"ל. ביבי היה אוהב את הטיעון הזה... פתרון אחר שהוצע ונפסל ע"י המחברים הוא שהצוות החדש שמגיע לביה"ח בתחילת החודש פחות מיומן ולכן מתים יותר, אך למעשה עודף התמותה היה בולט בעיקר אצל אנשים שהגיעו מתים לביה"ח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי שהתמותה בקרב האוכלוסיה שציינת מגיעה ל 100%! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא-אם-כן שמעון פרס הוא יפני או סיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לא ל"תמותה בקרב אנשים שמגיעים מתים לביה"ח " שאצלם באמת התמותה מגיעה ל-100% אלא לפרופורציה: כמה אנשים מגיעים לביה"ח מתים כל יום, בשבוע הראשון לחודש ------------------------------------------------------------------------------- כמה אנשים מגיעים לביה"ח מתים כל יום, בשאר החודש לעומת הפרופורציה: כמה אנשים מתים בביה"ח כל יום, בשבוע הראשון לחודש ------------------------------------------------------------------------------- כמה אנשים מתים בביה"ח כל יום, בשאר החודש הפרופורציה הראשונה היתה גבוהה יותר ולכן אין זו אשמת הצוותים הרפואיים בבית החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצית להגיד יחס, לא פרופורציה, אבל אם אעיר עוד משהו שוב תתקן אותי בפנים חמורות סבר, אז אני שותק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? פנים חמורות סבר? רק בלוויות, וגם זה בקושי. (אצלנו במשפחה אנשים מסוגלים להגיד בלוויה ביום גשום: "גם למות צריך לדעת מתי", כך שלא בטוח שאני מסוגל לשמור על פנים חמורות סבר גם בנסיבות אלו. ארועים כאלו מעלים בי החשש שיעקב פופק הוא בכל זאת איזה קרוב משפחה נסתר שלי. עצם היותו וירטואלי ודמיוני לא צריכה להפריע במשפחה כמו שלי.). סתם רציתי להבהיר נקודה מתודולוגית שכנראה לא הצגתי כראוי קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הימרתי שאתה הוא פופק עד שמפעילו האמיתי התגלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן יובל? ממתי נהיית ספקולטור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, חודש אפריל הוא חודש סיני? 2004 זה למניינם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על סינים ויפנים החיים באמריקה, ובמיוחד ניכר האפקט בקליפורניה שם יש קהילות גדולות. ההנחה היא שהם, כמו כולם, משתמשים בעיקר בלוח הגריגוריאני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביפאן, נדמה לי, משתמשים בגרגוריאני. מי שלומד קורס ביפאנית נתקל בקוריוז הזה: השיטה היפאנית לכתוב ולהגות מספרים היא מסובכת, כמו כל דבר בשפה הזו, בין השאר בגלל הזיווג הכושל בין שיטת הכתב שהם אימצו מהסינים לבין השפה המקורית שלהם. לכלל הלא-פשוט להגיית המספרים, יש יוצא מהכלל, ארבע - כדי להימנע מהגיית ההברה שנשמעת כמו "מוות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק בשביל הצדק הקוסמי: בצרפתית יש משקל-יתר לארבע, בגלל שמונים ותשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבצרפתית "בלגית" המציאו מילה ל90 במקום ארבע-עשרים. אגב, עכש"י אין מילה בצרפתית ל"זול". הם אומרים "פחות יקר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי הבלגים נשארים עם הארבעה עשרימים, אבל לשבעים הם אכן קוראים בשמו ולא ששים עשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספטון וננטון (אל תצפו ממני לאיית את זה בצרפתית) הם מותגים שוויצרים. הבלגים אכן משתמשים רק באחד מהם, אבל למיטב זכרוני דווקא בננטון (תשעים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כעת נרשמתי לאינטרנט והגעתי לכתבה זאת. לידיעתך ספטון זה שם יווני בא מתרגום השבעים של התנ''ך ספטו אגאתה. ספטון ביוונית מציין שבתון זה בכלל לא שם צרפתי למעשה זהו שם המשפחה שלי והסבא שלי הגיע מיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה נרשמים לאינטרנט?? גם אני רוצה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי כמה אגאתות חביבות, אגאתה הקדושה, אגאתה כריסטי, אגאתה האמיצה מתגובה 388841 - אבל חוששתני שהבחורה הנחמדה עליה את מדברת, זאת מהשבעים - מקובל יותר לקרוא לה - "ספטואגינטה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י המילון שלי, נראה שאתה צודק שאין מילה ל"זול". אבל כנראה שנוטים יותר לומר "קניה טובה" (בון מרשֶה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שבאנגלית אין מילה ל"בתיאבון" תמיד הפתיע אותי, בייחוד בהתחשב במשקלם הממוצע של האמריקאים. הצרפתים, כידוע, מתאמצים לשמור על ייחודיותם הקונטיננטלית. בפרט הם עושים מאמץ שלא לייבא מילים מודרניות מלשון הכופרים דוברי האנגלית. נסו לנחש, בלי גוגל, מה זה "מגנטוסקופ" ו"אורדינטר"; מישהו פעם מנה בפני עוד כמה כאלה, אני אנסה להיזכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להשתתף כי אני מכיר את המונחים, רק אוסיף שיש לצרפתים גם נטיה לתת ראשי תיבות בסדר הפוך מאנגלית, כמו SIDA וOLP. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה, אני מניח, פשוט כי זה הסדר הטבעי (בצרפתית) של המילים בביטוי, נניח Organization pour la Liberation de Palestine או משהו כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל זה עדיין מוזר לזר . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אסוציאציה לא ממש קשורה, אבל שיהיה: כאמור נזקקתי לעיתים לקרוא טקסטים מתמטיים בצרפתית. זה לרוב לא מאוד קשה כי אין הרבה פרוזה ("יהי", "אם כן", וכאלה), אך פעם נתקלתי במשהו שבלבל אותי: הגדירו סדרה של מספרים להיות כזו וכזו וגם croissant. לא הצלחתי לנחש מה יש לסדרת מספרים להיות croissant - ניסיתי לפי ההקשר, ונכשלתי, גם כשחשבתי על כל מיני מטפורות מעולם דברי המאפה. האור הגיע כשבהמשך לקחו סדרה אחרת שהיתה decroissant, ואז תפסתי: פשוט הנחתי שברור שהסדרה (היא היתה של אילו אינדקסים) צריכה להיות עולה (increasing) ולא הבנתי שהמחבר הדקדקן טרח לציין זאת במפורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי. אני מנחש שכאשר הירח בצורת סהר, סימן שהוא במגמת ''גדילה''. כמו זורח וגורע בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במטה נאטו בבריסל יש שלט OTAN. ומגנטוסקופ (לא מבטאים מנייטוסקופ ?) זה כנראה מכשיר שמקרין תמונות ממדיה מגנטית, מה שאנחנו מכנים וידאו (או דויד?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידאו. יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דויד (ובתרגום לעברית - DVD) זו מדיה אופטית, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב חוסר התקדמות: 1. אין קשר לברק בן אבינועם. 2. סופר עליו שהיה נע בלווית יונה נושא כליו. (ואין קשר ליונה בן אמיתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון שלצערי לא מצאתי שום סימוכין אינטרנטיים לו: האם מדובר בתרגום ישן ל"דון קיחוטה" שבו דון קיחוטה הפך לאבינועם הגלילי וסנשו פנסה ל"יונה"? אם כן, מעניין איך קראו לדולסיניאה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרעיון של מדור הטריוויה הוא בשאלות שאין להן סימוכין אינטרנטיים. בכל מקרה התשובה נכונה ואני אביא עוד פרטים בערב. (כאשר הפרטים יהיו בידי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם במסגרת הגיור, אולץ אבינועם דנן להלחם בטחנות שעל יובלי הירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בתרגום של "דון קיחוטה", שנעשה בשנת 1871 ע"י נחמן פרנקל וזכה לכותרת "ספר אבינעם הגלילי או המשיח האוויל". בשער הספר נכתב: "חלק ראשון. בו ידובר נכבדות מגבורות ישע ימין איש רב פעלים אשר חי כשנתיים ימים אחר חורבן ביתר, ויתברך בלבו לעשות כמעשה אבא סקרא, בר דרומא ובר כלבא להושיע את ישראל. וירכב על סוסו ערוך מלחמה וילך תעה בכל הארץ לארכה ולרחבה ולחזק ידים רפות וברכיים כושלות ולעזור עשוק מיד עושקו. כאשר עשו כל הגבורים המתנדבים בעם אשר חיו בימים ההם. כי בימים ההם אין מלך בישראל. איש כל הישר בעיניו יעשה. ע"פ הרוכב התעה מסרבאנטיס." המידע כמו גם הציטוטים נלקחו מההערות לתרגום ה(יחסית) חדש לעברית של דון קיחוטה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1994. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אני גם יודע מאיפה הגיעה התשובה שלי. גם אני קראתי את התרגום הנ''ל, כולל ההערה הזו, אבל הספר נותר כנראה בבית הורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי "נושא הכלים" גרם לאסוציאציה לדון קיחוטה. נזכרתי ב"דון קיחוטה" שראיתי בתיאטרון החאן בירושלים, בה שיחק אבינועם מור חיים בתפקיד הראשי. אבינועם מור חיים ידוע לבני דורי בתפקידו כ"אישוני הכבאי" בשכונת חיים (ולכן שאלתי אם תפקידו הקודם היה כבאי) ד.א. האם מישהו יודע אם הנ"ל יליד הגליל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי ראית את "דון קיחוטה" בתיאטרון החאן?? אני כותבת עבודה על היצירה וזה ממש יעזור לי. תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי רעיון מי הוא, אך כדי לא לפגום בהנאת האחרים ארמוז: האם יש בעברו עבודה ככבאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ואל תחשוש, אני לא רואה שהחידה הזאת מהנה את קוראי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שינסו בזריזות את http://glz.msn.co.il/glz/smart/176E6321E3C44275AC31F... . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהנה, מהנה, אלא מה? אתה זה שהתלוננת שהחידות נהפכות לחידות הגיון, וכנראה שחידה זאת אמורה לייצג קונטרה: דרוש ידע טהור. אבל אם לא קופץ לי לראש מיד מי זה אותו גלילי, אין לי סיכוי. מכיוון שלא קפץ, אני ממתין, אולי הרמזים יגידו לי איפה להתחיל לחפש. ובקשר ליונה, זה יונה ציפור או יונה אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה נושא כליו - לנושא כליו קראו יונה. עוד לא שמעתי על ציפור נושאת כלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע שהיונה נושאת כלי זית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור כולם ממוצא אירופאי (ולצורך זה, תורכיה לא נחשבת אירופה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלים פשה הוא דמות באופרה "Abduction from the Seraglio" של מוצרט. ב"The Italian Girl in Algiers" של רוסיני יש "ביי" בשם מוסטפה. אבו חסן (או אבו-אל-חסן) מופיע ב"The Rose of Persia" של גילברט וסאליבן. בינתיים לא הצלחתי לאתר את האחרים, חוץ אולי מעלי-בבא שהזכיר הקשה. הרמז שהם "ממוצא אירופי" מתייחס אולי למלחינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אופרה הקרויה "סעיד פשה" של מישהו בשם ריכרד שטאהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, עלי להודות שזה כבר מזמן רק גיגול - כל מה שאני תרמתי לפתרון זו הידיעה שאתה ספץ במוסיקה ושלמוצרט היתה אופרה שהתרחשה בארמון (או הרמון) של שליט תורכי (או טורקי), וגם זה רק בגלל שלפני כמה חודשים צפיתי שוב ב"אמדאוס". אני לא כל כך טוב באופרות. יש ככל הנראה עוד סלים פשה ב"A Turk in Italy" של רוסיני, ויש אחד "באבא הטורקי" ב"The Rake's Progress" של סטרווינסקי, ובחיי שאפילו לא ידעתי שהוא בכלל כתב אופרות. כך שנראה שכולם מהאופרה, וכולם טורקים חוץ ממוסטפה ביי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ספץ, סתם אספן של זוטות. עד עכשיו פתרת את: מוסטפה ביי, האיטלקיה באלג'יר, רוסיני סלים פשה, הטורקי באיטליה, רוסיני סלים פשה, החטיפה מהארמון, מוצרט בבה, דרכו של הפוחז, סטרווינסקי לא הכרתי את שושנת פרס של גילברט וסאליבן, אבל הדמות שלהם היא חסאן ולא אבו חסאן. בכל מקרה, האבו חסאן שלי בא מהאופרה בשם זה של וובר. גם לא הכרתי את האופרה של שטאהל, סעיד פשה. הסעיד פשה שאני התכוונתי היה מהאופרה שודד הים של ורדי. המשותף כמובן - כולם דמויות ערביות באופרות אירופאיות. אך, איזו דמות יוצאת דופן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, עכשיו גם לעלעל בכל הליברטי, למצוא מיהו זה שבעצם לא מופיע כדמות של ממש, או מיהו החרומף, או היהודי? רחמים, רון... אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כולם בס ואחד טנור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, באבא נשמע לי דווקא מצו-סופרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלים פשה, הסולטן הקשוח אך הגון מ"Entfuehrung aus dem Serail", אינו שר אלא מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבלנות מה פה קבלנות. טוף, כל מה שאתה צריך לעשות זה לעבור בזהירות על הדמויות אחת לאחת ולגלות איזו מהן יוצאת דופן (וזה היה רמז כפול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מהן היא אישה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד איזה אישה. הידעת[ה]? (אני בטוח ששלחתי כבר את התגובה הזו ומשום מה היא נעלמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה היה סתם ניחוש על סמך הרמז העבה שלך. מיהי? (בחייאת זום-זום, אל תשלחני לגגל שוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זאת בטח לא היא... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מסקרנות, ידעת או גיגלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוונותי. פשוט לא היה לי לב להמשיך ולראות את אלון ביסוריו. (אם הייתי יודע, הייתי כותב זאת כבר קודם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייסורי פה הם כלום לעומת איך שאני מתענה בגלל שאתה לא עונה לי לדואל ששלחתי לך באחד האמשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על אישיות אמנותית, שיצירתה מחברת בין פרח לבן למשורר לאומי של עם קטן שנאנק תחת עולה של מעצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופן, אדם מיצקביץ', פולין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרושו, אני רואה שהתחלת מהחצי השני. אבל אם תתרכז בחצי הראשון תגלה שהאישיות הזו הרבה יותר קרובה אליך, קרובה לליבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון שלום, אמטיר עליך שלל ניחושים, אולי הכמות תיצור איכות:) או שיבוא הקשה המקשה ויפתור פתרונים. 1. לאה גולדברג: ומחר נצא כולנו אל הגן ונראה שם את הפרח הלבן ולכבוד היקינטון בני ישיר את הפזמון... 2. ל.גולדברג מתרגמת את היינה (משורר לאומי?) ללחן של מנדלסון: ...עופה נא אל הגינה בה פריחה התחילה אם תפגוש בשושנה תן את ברכתי לה. 3. יוסף אחאי ללחן מוצרטי: יורה יקר השקה נא, רווה שדות גנים למען תעלנה תפרחנה שושנים. 4. ערב של שושנים, נצא נא אל הבוסתן. (משה דור ויוסף הדר). 5. לוין קיפניס עם הלחן הזהה ללחן היידי של מארגאריטקעס: מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד (ורודה?). 6. השושנה של אליקיום צונזר (משירי חיבת ציון): על אם הדרך שמה מתגוללת שושנה חכלילת עיניים... 7. ולס להגנת הצומח של נעמי שמר: כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע... 8. שיר ההודיה של זעירא: ליוית אותי ארצי בלובן שקדיה... נכתב ע"י זעירא כאשר שירת בצבא הבריטי (מעצמה) ונסע ברכבת מא"י המנדטורית לקהיר ב-1942. 9. שוב נעמי שמר: זקוף ולבן פרח החצב פצח הענן בזמר טיפטף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, עפר אני לרגלי מכמני הידע והספרים שלך. "הפרח הלבן" היחיד מופיע באופציה מספר 1, למרות שיש פרחים לבנים בניחושים האחרים, ואם כי אתמההה מה עושות שם שושנות [אדומות]. אבל... התשובה לשאלה (אם תיקרא אותה בעיון) איננה לאה גולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השושן אינו אדום אלא באמת לבן. אתה כנראה מבלבל אותו עם הוורד (אבל להגנתך: גם כותבי השירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי על קו החוף ישוטטו הילדים שושן אדום אני אקשור לשערך כשמעלינו חופה של כוכבים'' (אהוד בנאי, ''כולם יודעים'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתב לך שכ"ג, השושן יכול להיות לבן. ראה כאן: 1. ...בני גן אחד כשני אחים צימחו עלה, צימחו חוחים, עת בא הבוקר צחור גוון, פקח עיניים הלבן... (שני שושנים של אורלנד וזעירא). 2. חבצלת השרון שלי שושנה בין החוחים... (שיר מספר שמונה של רוטבליט וגבריאלוב...נה נה נה דיגידם) והרי חבצלת (החוף) השרון היא ממשפחת הנרקיסיים, pancratium maritinum, ויש המזהים אותה, כרוטבליט, עם שושנת העמקים התנ"כית. פריחתה באוגוסט בנויה מפרחים לבנים ענקיים הנפתחים על חוף הים בשעות בין הערביים לקראת רפרפי הלילה. אך למה זה אשחית את זמנך בהבלים? הב לנו רמז נורמלי ולא אמשיך ליגע אותך עוד בפרחים לבנים ושירים אודותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יקינתון הוא לבן. (כבר אמרתי את זה, לא?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר 6 מזכיר לי את המורה שלי למתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למדת אצל ד"ר יצחק צויזנר? איפה זה היה? באליאנס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר? איתנו הוא שיחק כדורגל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על רוסיני (בגלל ווילהלם טל) אבל אני לא מוצא קשר לפרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו ישראלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז אתה בטח מתכוון ללימור לבנת שאסרה מלחמה הן על הגראס והן על דרוויש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, כאילו כזה. רק צריך לברר באיזה CD שרה השרה, או אולי שורה השרה בבנק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהובתי שלי *לבנת* צואר? 1 (גם מתי כספי, כמדומני, שר שיר של דרוויש). מביך להודות, אבל את ענין הבנק פספסתי. אפשר הסבר? 1 מה שמזכיר לי: האין בשיר הנ"ל איזו שורה העוסקת בלובן הפריחה בפרדסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
CD בבנק - סוג חיסכון certificate of deposit. תגובה 198551 על הפרח הלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתחיל עם פרחים כאלה אז אין מניעה שאני אביא "פרח משוגע" אחד: היא הייתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקליט הוא שירי רבקה גוילי שהלחינה את שיר היקינתון של לאה גולדברג, וגם את השיר ''עם חמדתי נועדתי'' של ו''ב ייטס, המשורר הלאומי האירי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, אתה משהו :-) אפשר עוד פרטים על רבקה גוילי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים הם לא תמיד הוגנים, כנראה החמצתי את ההנחתה כי זה היה *קל מדי* 1 עברתי אתמול על הדיסק הזה במומה, כי חשבתי גוילי, ותראה איך שדווקא בשירו של ייטס, מומה משמיטים את המחבר: קצת על רבקה מפי אריאל הירשפלד יש כאן. (גם את זה קראתי אתמול). 1 כמו שאמר המדריך שלי לטניס אי אז כשעליתי לרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, מעשה שטן, דווקא אותה! או שמא לא שטן, כי אם רב"י שפרץ לאתר מומה ומחק מידע חיוני? :-) ואני, שמזמרר לבתי בכל ערב את פזמון ליקינתון, תהיתי לא פעם מי הלחין ומעולם לא חיפשתי. תודה רבה על הקישור למאמרו של הירשפלד. ומי הלחין שיר אחר המשמש אותי כשיר ערש: "החליל, הוא פשוט ועדין וקולו כמו קול של הלב"? טוב, בדקתי: דוד זהבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בדקתי? מסתמא נהיית לקוני מרוב קריאה בלקאן. דוד זהבי אהב את החלילית ואף ניגן בה היטב, לדבריו מצא את השיר החליל בחוברת "דבר לילדים" ב-1938 ומכיוון שתיאור החליל וצליליו כה הרשימו אותו ניסה לתאר זאת בעזרת הלחן. והיה ראוי שירדן יכתוב פעם מאמר על שירי ערש:) יתפתח דיון מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מירי ברוך חקרה את התפתחות שירי הערש היהודיים במאה ה-20. את המחקר, אם אני זוכרת נכון, ניתן למצוא בין ספרוני האוניברסיטה המשודרת. ברוך מאפיינת את שירי הערש בחזרות רבות על מילים והברות, לחן נעים ורך ומילים שלא מיועדות בהכרח להרגיע את הילד כי אם את אמו. מקולה הרגוע, נרגע גם הילד. היא מחלקת את הדברים ל- 3 תקופות: 1. ימי מלחמת העולם העולם השניה. שירים מזעזעים למדי. אבא לא בסביבה. לא ברור על איזו רכבת עלה ומה עלה בגורלו. האם מתחננת לתינוקה שלא יבכה משום שמאחורי הדלת ממתין חייל גרמני שיהרוג אותם אם ישמע רעש. על הילד לישון כעת, משום שלא ידוע מה יעלה בגורלו מחר. 2. ימי טרום קום המדינה. אבא לא בבית, הוא עובד בשדה או שומר על הישוב. הגורן בוערת והלולים חוסלו, אך הילדים לא צריכים לדאוג. הילדות יגדלו ויהיו כמו אמא - ידאגו לגברים הצעירים שתפקידם יהיה לבנות את ארץ ישראל ולשמור עליה מפני הפורעים, בדיוק כמו שאבא עושה. 3. לאחר קום המדינה. נוכחות הורית פחות מודגשת. שירים על הסביבה, הצמחים, הגן וכו'. הילדים שרים לעצמם על עצמם וישנן פעמים בהן הם נשארים לבדם, משום שההורים עסוקים בענייניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי צריך לבחור שיר שיקשה עלי לשיר כשיר ערש, הייתי בוחר בזה. אתה כנראה זמר די טוב, או שבתך סובלנית. אני הולך על הקלסיקות - לילה לילה, שחמט , וציפי פרימו מחולון לון לון. כמובן שאני לא ממש זוכר את המילים ויוצא לי להמציא או להמהם הרבה מהשיר. יש לנו גם מסורת של ''שירי אמבטיה'' עם רפרטואר של ''בתיה'' , ''שיר השכונה'' ועוד שירים קופצניים שמתאימים להשפרצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד שמח, בשביל בתך, שאתה לא ממש זוכר את המילים של "לילה לילה" (שמספר משהו מפחיד במסווה של שיר ערש) ושל "שחמט" (שמילותיו לא התכוונו מעולם להיות שיר ערש). (אנחנו מדברים על אלתרמן וחנוך לוין, בהתאמה, נכון?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אלתרמן... תגובה 199033 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי היה שר לי את ''לילה לילה'' והאוירה הרומנטית-גותית של השיר היתה אהובה עלי ביותר. ''אחד היה טרף, שני אכלה חרב'' - איזה כיף היה להירדם עם המלים המסתוריות האלה. טוב, אולי כאן טמון המפתח לאישיות המעוותת שיצאה בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה לא בת. מי ששר לבתו את המילים: "נומי נומי הדרך ריקה, נומי נומי רק את מחכה" שלא יתפלא אם אחר כך היא תכתוב שיר כמו "עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה", ו/או תקפוץ מהחלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כשאני שרתי אותו שיר לבני שיניתי את המלים ל"נומה נומה, הדרך ריקה/נומה נומה קשה השתיקה". צר לי לבשר שהוא יצא עם אישיות גרועה לא פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר, נומי נומי, את שמך לא זכר. מכל רפרטואר שירי הערש, זה השיר האהוב ביותר על הצאצאית שלי. כנראה בגלל שבגילאים מסוימים, קולטים רק את הקסם ולא את הזוועה (בכל זאת מדובר בנסיכה ואבירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע מדובר בבן , אבל גם בתי וגם בני האחר זכו לאותו טיפול. במילא הם שומעים את השירים עוד לפני שהם מבינים את המילים, וכשכבר מבינים את המילים + המשמעות, שירי ערש כבר לא מעניינים אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שר בסדר, אבל לא אני בחרתי את "החליל" כשיר ערש - אבא שלי שר אותו לי, אז לא ממש היתה לי ברירה. ובתי, יש לומר, עדיין סובלנית מאוד לזיופים. האמת שמה שמרדים אותה הכי טוב (בדיסק, לא בשירה) זה הפרק הראשון מתוך ה-Double Violin Concerto של באך, מה שקוראים לפעמים בעברית, משום מה, "הקונצ'רטו הכפול לכינור" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימיו הראשונים של ערוץ 2 כטלויזיה מסחרית, כשהורידו את "העולם הערב" והתחילו עם השטויות שנמשכות עד היום, היתה למרב מיכאלי איזו תכנית בערב שבת (נדמה לי שקראו לה "ששי חי"). באחת התכניות היא ארחה את רבקה גוילי. מסתבר שהלחן השגור בפי הציבור מכיל טעות קלה באחת המילים (לבושתי, איני זוכר באיזו). גוילי סיפרה איך פעם נסעה צפונה באוטובוס עם הכשרה של הפלמ"ח. הללו העבירו את הדרך בשירה, ובין היתר שרו את הפזמון ליקינטון. גוילי ניסתה להסביר להם כי טעות בפיהם, ונענתה במשהו כמו "דודה, מה כבר את מבינה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אחרי שהוצאתי את התקליט האיזוטרי של רבקה גוילי, בא לי לאוורר עוד דיסקים ששוכבים במגרה. לפני כמה שנים קניתי דיסק רק על סמך שמם של האמנים, היוצר והמבצע, שני ענקים בתחומם. אבל, לבושתי הרבה, חוץ מכמה דקות ששמעתי, הדיסק שכב והעלה אבק. אני מניח שזה קורה לרבים מאיתנו, שקונים ספר או תקליט מתוך תאווה גדולה, רק כדי להניח אותם על המדף כדי ''שיבשילו'' או שיגיע זמנם. אלא שהקשבה לדיסק תוך נסיעה נעימה בבוקר בהיר ונעים עלולה להרוס את היום. ''כי אולי לחינם את שירינו ניגנו ואולי לא נרחיק ברכבם הרעוע'' בשארית כוחותי שלפתי את הדיסק אחרי הרצועה השביעית, וכך הצלתי את היום. הדיסק היה מתאים יותר בדרך חזרה... אלא שאז איתרע מזלי וכשסיימתי להקשיב לדיסק, ניגנו ברדיו את האדג'יו לכלי מיתר של סמואל ברבר, יצירה עגוממית להפליא. כנראה שלא ניתן להתחמק מצער העולם. ''עכשיו ערבית. עכשיו החלונות העבת. כיבית המנורה והמראות תדהה.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שאיזכור תקליט המיוחד הזה לא ישאר מיותם. הכוונה היא לדיסק בו יוסי בנאי מקריא משירי נתן אלתרמן "פגישה לאין קץ". הקראת שירים איננה דבר של מה בכך ויוסי בנאי מפליא להתאים את האינטונציה, קצב הדיבור וחיתוכו ל-22 השירים שבדיסק. המוסיקה מקורית שנכתבה במיוחד לדיסק, והמושמעת ברקע, מוספיה נופך אינטימי המדגיש את השירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דיסק של רבקה גוילי? מה יש בו? היכן ניתן להשיג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקינתון, עשרים ושניים שירים בהלחנת רבקה גוילי. מבצעות/ים: יהודית רביץ, אחינועם ניני וגיל דור, נחמה הנדל, בוריס אגייב, רונית אופיר, לאה אברהם, דן אטינגר, קרן דוידוביץ, רון לאור, מקהלת עירוני א' ותמיר חסון. פזמון ליקינתון, שיר אביב, אחלל בחליל, יום יפה, בא החורף, שיר עצוב, הירח הצהוב ועוד ועוד, 25 שירים סה"כ. לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא יודע אם מישהו אי-פעם יקרא את התגובה הזו, ממרחק ארבע שנים וחצי...) גם אני זוכר את התוכנית הספציפית הזו של "שישי חי", באירוחה של רבקה גוילי. למיטב זכרוני, עם זאת, היא קבלה (תוך הדגמה על מקלדת) לא על טעות בטקסט אלא דווקא על טעות רווחת בלחן. וליתר דיוק, במשפט השני בכל בית. למשל בבית הראשון: "לילה לילה מסתכלת הלבנה בפרחים אשר הנצו בגנה" הטעות הרווחת היא בשתי ההברות האחרונות של המלה "הנצו", שבד"כ שרים אותן טון שלם וחצי-טון, בהתאמה, מתחת למה שגוילי כתבה למעשה. הטעות הרווחת נשמעת כך: בעוד שהלחן כפי שנכתב נשמע כך, כבביצוע המקסים הבא: איתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שקוראים, ותודה. גם בתגובה לה הגבת צויין שהטעות היא בלחן, אבל הניסוח היה מטעה קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ביצוע מקסים! פעם ראשונה שאני אוהב את השיר הזה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם גברים ובבה היא אישה מזוקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה. ואם כבר ביקרנו באלג'יר, הנה אתגר גיאוגרפי למי שרוצה לבחון את היכרותו עם עולמנו, בלי לגגל. סדרו את הערים הבאות לפי הסדר, מהדרומית לצפונית: האליפקס, נובה סקושה (או סקוטיה, איך שאתם רוצים) טוקיו, יפן ונציה, איטליה אלג'יר, אלג'יריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגיר ונציה האליפקס טוקיו ? אני זוכר איך נדהמתי לגלות שפריס יותר צפונית מג'נבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע פגיעות. אבל אתה מתקרב (שיטת ה''בול פגיעה'' קצת מטעה כאן, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוקיו, אלג'יר, הליפקס, ונציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שזה היה יחסית קל בהתבסס על תשובות ה''בול פגיעה מקודם''. היה לי ברור שונציה צפונית לאלג'יר, וזכרתי גם משהו על כך שטוקיו נמצאת ממש בדרום. יחד עם הנתונים על הבולים והפגיעות מקודם, זה השאיר רק אופציה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הליפקס וונציה, ברור שהפכתי אותן, אבל שתיהן נמצאות מעל 40 מעלות צפון בעוד שאלג'יר נמצאת מתחת ל40 מעלות צפון. האם הפכתי גם את טוקיו ואלג'יר? היתכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. ה-40 צפון זה נתון מהראש? כל הכבוד. בכל אופן, מדהים שטוקיו היא העיר הכי *דרומית* ברשימה, לא? ולא מפליא גם שונציה, העיר הים-תיכונית שטופת-השמש, היא צפונית יותר מנובה סקושה הקנדית, שבעצמה נמצאת צפונה מבוסטון הקפואה? אני זוכר את הפתעתי בפעם הראשונה שבדקתי איך הערים בעלות המזג הארקטי בצפון ארה"ב (כמו מינאפוליס) נמצאות ביחס לערים האירופיות המוכרות. לא להאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קו ה40 מעלות עובר בים התיכון ולכן ידעתי על ונציה ואלג'יר. בנובה סקוטיה הייתי לא נורא מזמן וזכרתי שחציתי את קו ה40 בדרך לשם מניו אינגלנד. לגבי טוקיו, בחיים לא הייתי מנחש שהיא כל כך דרומית. הנה חידה דומה: סדר את הערים הבאות ממזרח למערב: חיפה, ירושלים, באר שבע ואילת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממממ.... נראה לי שבאר-שבע נמצאת מערבית לאילת, וודאי שחיפה מערבית לירושלים, אבל חוץ מזה אני כמעט לא בטוח בכלום. אם לא הייתי חושד במוקשים, הייתי אומר כנראה ירושלים, אילת, באר-שבע, חיפה, אבל באמת מסקרן אם יש פה איזו מכשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית אומר את זה היו לך בול אחד ושלוש פגיעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבתני כגמולי. בחשש קל: ירושלים, חיפה, אילת, באר-שבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לשניות בזמן, או לשניות-קשת גיאוגרפיות? חשבתי שאולי אתה מנסה לומר שחיפה נמצאת רק כמה שניות מזרחית לאילת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. רוב האנשים מתקשים להאמין שאילת מערבית לחיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מתקשה להאמין. יפה מאוד. וינקלר שם פרק של חידות גיאוגרפיות בספר המתמטי שלו, בלי סיבה מיוחדת חוץ מזה שהוא טוען שחובבי חידות מתמטיות נוטים לאהוב גם את אלה. הבעייה שרובן מתמקדות בגיאוגרפיה של ארה"ב (כמה מפתיע) ולא במיוחד מתאימות ללבנטינים. בכל זאת, הנה זו שהוא מזכיר ראשונה, בתור דוגמה הכתובה ישר עם פתרון. היא נחמדה: איזו מדינה בארה"ב הכי קרובה לאפריקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הלא-נכונה היא פלורידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. (אני מתחכם, כמובן. רוצה לומר, זו באמת התשובה הלא-נכונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש פרוע: אלסקה? (בגאודזיה העוברת בקרבת הקוטב הצפוני) אם לא, הייתי מנסה להמר על קרוליינה. דרך אגב, ניסיתי לתקן במקצת את דרכי הנלוזות. הקיבלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לא קרוליינה אז אולי טקסס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא. הא! גדול, הוינקלר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. (קיבלתי, תודה רבה, ותכף אענה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיראק! (וגם איך קוראים למדינה המעפנה ההיא מדרום ללבנון שמעצבנת את הצרפתים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) נו, מה יהיה? שכחתם פינה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאפקתי הרבה, אבל זה נראה קל (ביחוד לאור אי נכונות פלורידה): קו החוף המזרחי של ארהב נוטה בשיפוע חזק ימינה. לאור קרבת קוי הרוחב של נובה סקוטיה ואלג'יר, וכן העיוותים שמכניס קימור כדור הארץ ככל שמצפינים הרי שמיין היא מועמדת טובה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מא מיין מאן! בהחלט. לא נחמד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משהו, כל מי שאי פעם טס לחוף המזרחי של ארה"ב אמור לדעת שהמדינה הראשונה שמעליה עוברים בארה"ב היא מיין. לי היה אפילו התענוג המפוקפק לנחות בבאנגור - מיין לתדלוק, מה שהוסיף עוד שעה איחור לארבע שכבר היו לי. מזל ש Tower-Air נסגרה כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם מי שעוקב אחרי המטוס במפה שמוצגת היום לאורך הטיסה רואה את זה. בכל זאת, זה מבלבל קצת. הגעתי פעם לשדה-התעופה בבאנגור, מיין, בדרך לפגישה ליד עיר שנקראת Bar Harbor - איזור מקסים, דווקא, אם אתה עוצר שם ליותר מתדלוק. אבל הסיפור הזה, עם ה-767 (נדמה לי) שמגיע מישראל לניו-יורק רק אם אין רוח נגדית קצת חזקה מדי, היה באמת מרגיז לאללה. גם אותי פעם הנחיתו לתדלוק, אבל אני חושב שאלה היו דווקא אל-על. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה 747 אחרי נחיתת ביניים באתונה שנמשכה 4 שעות, ככה שחוץ מנסיון למלא כמה שפחות דלק מחוץ לארה"ב אין לי דרך להסביר את זה. (אני מניח שגם דלק מטוסים הוא יותר זול בארה"ב מאשר באירופה) לגבי Bar Harbor, אכן מקום מקסים, הפלגתי משם במעבורת לYarmouth - Nova Scotia בדרך להליפקס. יש שם באזור תופעת טבע מענינת, אתה יודע מהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במפרץ Bay of Fundy יש את ההפרש הגדול ביותר בעולם בין גאות ושפל - עד 16 מטרים. ליד Annapolis Royal יש תחנת כוח שמופעלת בכוח הגאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית: אנרגיה סהרורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירח אינו נופל אל כדור הארץ בגלל הכוח הצנטריפוגלי. אותו כוח עצמו היה אמור למנוע את הגאות. אז מה בעצם יוצר את הגאות? מתוך התרנגולת ממינסק של צ'רניאק - http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=105563&... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקי ניוטון, כפי שהם נלמדים בביה"ס וגם בתואר ראשון מתיחסים לגופים קשיחים. הירח הוא גוף קשיח, אבל כדה"א לא ובאופן מעשי, לו כדה"א היה עשוי מנוזל בלבד (או היה מכוסה כולו בנוזל בגובה מספיק) הוא היה נעשה אליפסואיד שהציר הארוך שלו בכיוון הירח ומסתובב יחד איתו. הגאות והשפל זה קרוב של המצב הזה. באופן מעשי, גאות ושפל כרוכים בהפיכת אנרגיה לחום (ע"י שינויים אלסטים בכדה"א או ע"י חיכוך) ולכן השאלה הנכונה, היא מה מקור האנרגיה הזאת. התשובה היא שהירח וכדה"א, כתוצאה מאיבוד האנרגיה הזה מאבדים ממהירות הסיבוב העצמי שלהם. על כדה"א השינוי הוא זניח ביותר, אבל על הירח זה שינוי ניכר יותר, שגם גורם לירח להתרחק מאיתנו כ3 ס"מ בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גאות היא מקור אנרגיה שכן מתכלה? באסה. (בעצם, בטח כל מקורות האנרגיה מתכלים בטווח הרחוק. המונח "מקור בלתי-מתכלה" מתייחס אולי לכאלה שההתכלות שלהם לא תלויה באופן חזק בצריכה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(או לכאלה שיתכלו עוד כל כך הרבה זמן שזה כמעט לא רלוונטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל התרחקות הירח, הגאות הולכת ונחלשת עם הזמן. יש לציין שהגאות לא נגרמת ישירות מכח המשיכה של הירח (ולראיה, כח המשיכה של השמש על כדה''א חזק בהרבה מזה של הירח ועדיין הגאות מושפעת בעיקר מהירח) אלא מההבדלים בכח המשיכה של הירח על פני המקומות השונים בכדה''א, וההבדלים האלו קטנים עם המרחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצול הגאות לצורכי אנרגיה, מקטין את אנרגית הגאות. יש לעצור את תחנת הכוח הנ''ל לפני שנאבד את הירח. (נדל''ן..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. יש להקים התיישבות על הירח, ובעזרת ניצול מוגבר של אנרגיית הגאות לשגר אותם למסע בין כוכבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסע בין כוכבי? נסה שוב. הירח לא יברח- הוא פשוט ינעל במסלול מקביל לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. אז כדאי לנצל גם את הגאות על השמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאות על השמש? אתה משתטה! אבל אפשר להשקיע אנרגית שמש ביצירת גאות ושפל על כדוה"א ולדחוף את הירח באמצעות לחצי כבידה למסע בין כוכבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני1 המערכת מתכנסת למצב שבו הירח סובב את כדור הארץ במרחק של 478,000 ק"מ (בניגוד ל- 383,000 הנוכחיים), כאשר הוא מרחף באופן קבוע מעל אותה נקודה. עדיין לא ידוע מי יזכה לראות את הירח תלוי מעל הראש באופן קבוע, ומי יצטרך לצפות בו בתלת-וויזיה. במקביל, היממה תתארך, עד שתגיע לאורך של ... (התשובה במהופך. מה נראה לכם סביר?) 1 אני זוכר גם דברים שעוד לא קרו (התשובה לשאלה בגוף הסרט: בערך ארבעים ושניים יום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? כדי שהירח יהיה כל הזמן מעל אותה נקודה, הוא צריך זמן מחזור של 24 שעות ולא של 42 יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירח מתרחק, ולכן (אם חוקי קפלר עדיין בתוקף) זמן הסיבוב שלו סביב כדור הארץ ("חודש") הולך ומתארך. בסופו של דבר הירח עומד מעל אותה נקודה, ואז זמן הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו (הידוע בכינויו "יממה") צריך להיות שווה לאורך החודש (ושניהם שווים ל-42 ימים מהזן הנוכחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הירח מתרחק, ולכן (אם חוקי קפלר עדיין בתוקף) זמן הסיבוב שלו סביב כדור הארץ ("חודש") הולך ומתארך." נכון. "זמן הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו (הידוע בכינויו "יממה") צריך להיות שווה לאורך החודש" למה? למה זמן הסיבוב של כדה"א סביב עצמו צריך להשתנות? בפרט, זה יפר את שימור התנע הזוויתי של המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם הירח נמצא כל הזמן מעל לאותם ראשים, אז לפי ההגדרה זמן הסיבוב של כדור הארץ שווה לאורך החודש. 2. החיכוך (בגלי הגאות והשפל) מאט את מהלך כדור הארץ, ומאריך את היממה. זו השפעה שקל יותר להבין מאשר ההתרחקות ההדרגתית של הירח. 3. כל עוד המערכת ארץ-ירח מסתובבת סביב מרכז הכובד שלה, יש לאן לנקז את כל התנע הזוויתי בלי ששום טיפת תנע תלך לאיבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה הגיון: התנע הזוויתי של כדה"א הוא Iw כאשר I זה מומנט האינרציה של כדה"א ו-w זה תדירות הסיבוב של כדה"א. התנע הזוויתי של הירח הוא בקרוב טוב mRV=mR*SQRT(GM/R)=m*SQRT(GMR) כאשר M מאסת כדה"א, m מאסת הירח ו-R זה המרחק ביניהם וכן מניחים מסלול מעגלי.מסקנה, אם הירח מתרחק והתנע הזוויתי נשמר, תדירות הסיבוב צריכה לרדת פרופורציונית לשורש השינוי ברדיוס. מסתבר שאתה צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאם מודדים קרבה ע"י מרחק האוסדורף (*מ*ארה"ב *ל*אפריקה), התשובה נהפכת לרוד-איילנד ... :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שעלי להבין את זה, אך נראה שנכשלתי בבחינה. מרחק האוסדורף איננו סימטרי? ולמה רוד איילנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, המגובה על ידי ההגדרה ב- http://visual.ipan.sztaki.hu/mysquash/node4.html , מרחק האוסדורף אכן איננו סימטרי. הסיבה שכתבתי "רוד איילנד" היא שנראה לי שהנקודה הרחוקה ביותר מאפריקה ברוד איילנד היא קרובה יותר לאפריקה מאשר הנקודה הרחוקה ביותר מאפריקה במיין. אני טועה איפשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, עכשיו הבנתי :-) לא טרחתי לבדוק מהו מרחק האוסדורף, וחשבתי על משהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שירושלים היא המזרחית. ושאילת מזרחית לבאר שבע. ומבין האפשרויות הבאות: 1. ירושלים, חיפה, אילת, באר-שבע. 2. ירושלים, אילת, חיפה, באר-שבע. אני מנחש ש- 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המאמרים של טברסקי וכהנמן (אאל"ט) עוסק במידת הביטחון שאנשים מייחסים לידע שלהם. למיטב זכרוני, אחד הניסויים המתוארים במחקר מתבסס על העובדה המפתיעה שרומא נמצאת צפונית לניו-יורק. ואפרופו בטחון בידע: רון הווארד, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד, מלמד כבר הרבה שנים קורס בקבלת החלטות. כדי שהתלמידים יפנימו את את החומר הנלמד, גם בוחן-האמצע וגם המבחן הסופי בקורס שלו בנויים בשיטה האמריקאית, אבל עם "טוויסט": במקום פשוט לסמן את התשובה הנכונה, הנבחנים צריכים להעניק הסתברויות (שמסתכמות ב- 1) לכל אחת מארבע האפשרויות, והציון בשאלה נקבע לפי ה*לוגריתם* של ההסתברות שניתנה לתשובה הנכונה. כך, מי שנתן 0 אחוז לתשובה הנכונה אפילו בשאלה אחת, מקבל בשאלה מינוס אינסוף, ונכשל בקורס. קצת אידיוטי, לטעמי, אבל מעורר מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיני זה קצת אידיוטי, אבל מצד שני אני לא פרופסור בסטנפורד. מה שכן, תמיד ראיתי כחולשה של מבחן ''אמריקאי'' את העובדה שגם תשובה לא-נכונה בעליל (תמיד יש כזו) וגם תשובה כמעט-נכונה (תמיד יש גם כזו, ולפעמים אפשר אפילו להתווכח) מניבות אותו ציון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבלת החלטות? לפי הידוע לי העובדה המפתיעה הזו היא מתוך מאמרים בנושא "איך אנשים חושבים אודות המרחב" בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. מסתבר שאנשים נוטים לסדר את המרחב בצורה הירארכית. דוגמא: ירדן היא מזרחית לישראל, ולכן כל מקום בירדן (עקבה) נתפס כנמצא ממזרח לכל מקום בישראל, למרות שכמובן עקבה היא מערבית לערים רבות בארץ. המודל ההירארכי לא מסביר את העובדה שקיים אפקט דומה (שהוזכר כאן) עבור אילת. ההסבר לכך הוא שאנשים מפשטים את הצורות הגיאוגרפיות (הגבול המזרחי של ישראל - השלמה - נתפס כלא-נטוי) ואף נוטים לחשוב שה*יחסים* בין הגופים הם פשוטים (לדוגמא, שאפריקה ודרום-אמריקה הן מקבילות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט מאד שאני מבין בפסיכולוגיה, באמת הגיוני שהטעות נובעת מהאופן בו אנשים חושבים אודות המרחב, ושסוגיה זו שייכת לתחום העיסוק של הפסיכולוגיה הקוגנטיבית. ברם, כהנמן וטברסקי התעניינו במאמרם Variants of Uncertainty מ- 1982 במשהו קצת אחר: בפער שקיים לעיתים בין מה שהם קוראים "הסתברות סובייקטיבית" לבין המציאות. מניסוי המתואר במאמר עולה שאנשים נטו לייחס דרגה גבוהה של ביטחון לתשובה "ניו יורק" לשאלה "מי צפונית יותר, ניו יורק או רומא?", למרות שהיא שגויה. אני לא יודע אם יש תיאוריה כללית המנסה להסביר או לתאר את התופעה הזו, ואני גם לא בטוח שהנ"ל שייך לתחום "קבלת ההחלטות"; אולי "שיפוט" זו מילה טובה יותר. התוכל להרחיב קצת על המודל ההיררכי? נשמע לי מעניין. האם המפה המפורסמת של הרכבת התחתית בלונדון, על "עיוותיה", מתבססת על (או עולה בקנה אחד עם) מודל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא אוכל להרחיב - הידע שלי בנושא הוא אגבי. אנקדוטה מעניינת: אשתו של טברסקי, ששמה הפרטי זרח מפרחוני, היא חוקרת בתחום זה (שאפשר אולי לקרוא לו "הפסיכולוגיה של המרחב"). אולי הוא לווה מאשתו דוגמא עבור המאמר? אולי המאמר שימש השראה לעבודות שלה? אולי אייל אחר יודע את התשובה. בכל אופן, המפה המפורסמת של התחתית של לונדון היא אכן דוגמא קלאסית ל*הפשטה* שעובדת מצוין. אחד מאתרי המפות משתמש ברעיון הזה כדי להציג מפה מופשטת של הוראות נסיעה. לצערי הרב, ההודעה הבאה מרמזת שהאתר אינו עוד... Vicinity Corporation, including the MapBlast! Website, is now part of Microsoft Corporation.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לעודד את רב"י להתרצות ולחלצנו מהבוץ, הנה סיפור קטן וחידה פרטיזנית טמונה בו. בשנת 1980 הופיע התרגיל הבא במבחן כל-ארצי אמריקאי בשם PSAT (מעין חימום ל-SAT) אותו לוקחים תלמידים בגיל תיכון, כמדומני. * תרגיל: לוקחים פירמידה עם בסיס ריבועי ופירמידה עם בסיס משולשי, שבשתיהן כל המקצועות (צלעות) הן באורך 1. מדביקים דופן משולשית של האחת לדופן משולשית של האחרת, ונוצר גוף חדש. כמה דפנות יש לו? רוב התלמידים סימנו את התשובה הצפויה, וקיבלו את הציון המלא. תלמיד אחד סימן תשובה אחרת, וכשקיבל את מבחנו לא התעצל והתקשר ל-ETS, הרשות הממונה על המבחן, ושטח את טענתו: אתם טועים, אני צודק. הוא צדק. הוא לא תיחמן ולא מצא שום טריק, הוא פשוט צדק. ה-ETS הודה בטעות, ומאז הוא מציב פאנל של מתמטיקאים מומחים לבקר את השאלות והפתרונות המוצעים1. מהי התשובה ה"צפויה", מהי התשובה הנכונה שמצא התלמיד, ואיך הוא מצא אותה תוך כדי הבחינה בכוח דמיונו בלי חישובים? 1 הסיפור הזה מופיע בספר החידות החדש של פיטר וינקלר, והוא היה חבר בפאנל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. איך הוא עלה על זה? הילד פשוט תותח. אני (ומסתבר שלא רק אני :) ) לא הייתי שם לב לולא הוזהרתי מראש שהתשובה אינה טריוויאלית. איני יודע מה היתה הגישה של התלמיד, אבל ניתן לספק הסבר באופן הבא: אם מניחים שתי מקביליות עם זווית של 60 מעלות 1, שכל צלעותיהן באורך יחידה, זו על זו, מדביקים שתי צלעות חופפות כלשהן ומפשקים את הנגדיות בצורת אוהל עד שהמרווח ביניהן שווה אף הוא ליחידה אחת, מקבלים את הצורה המבוקשת ע"י השלמה לגוף בעל נפח. 1 יתר הזוויות, כמובן, נקבעות באופן חד ערכי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, כמובן, ועשית את זה מהר...! מה שכן, אני לא בטוח כמה קל לראות "בראש" שהגוף שתיארת הוא אכן מה שיוצא (צריך לבדוק שכמה דברים שם מסתדרים. יש אכן דרך יותר ברורה, אבל צריך דמיון בשביל לחשוב עליה - אני סתם קראתי את זה אצל וינקלר, כי זה לא מופיע כחידה אלא כסיפור). ניתן קצת זמן לעוד איילים ואיילות להגיב ולנסות להבין מה בעצם קורה כאן, ונשלח פתרון בית-ספר. בכל אופן שיחקת אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 197431 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הצפויה היא, כמובן, שבע. לפירמידה הראשונה יש 5 דפנות (4+1). לפירמידה השניה יש 4 דפנות (3+1). כשמחברים את שתי הפירמידות, נוצר גוף בעל 7 דפנות (5+4-1-1 משום שדופן אחת של כל צורה הופכת להיות דופן פנימית). תשובה אחרת, יכלה הייתה להיות שש, אבל משום שיש זוית בין שתי הפירמידות, אין התמזגות בין בין שתי דפנות. לכן לא ברור מה לא נכון בתשובה הצפויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הצפויה היא באמת שבע דפנות. תוכל להסביר את המשפט "משום שיש זוית בין שתי הפירמידות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר של האלמוני לגבי השבע ברור. אבל ייתכן מצב בו בין שתי פאות, שיש ביניהן צלע אחת משותפת, יש זווית של 180 מעלות – כלומר, הן מתמזגות לכדי פאה אחת. משיקולי סימטריה זה יקרה פעמיים, ולכן התשובה היא 5. (או שלא. גם כשאני לא כל-כך עייף, אני לא טוב בדברים האלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, התמזגות של דפנות אכן מאפשרת הקטנה של מספר הדפנות הכולל. דוגמה פשוטה: קחו שתי קוביות (6 דפנות כל אחת) והדביקו אותן לאורך דופן. לתיבה המתקבלת אין 10 דפנות אלא 6: ארבע דפנות בכל קוביה התמזגו עם בנות-זוגן בקוביה השנייה. וינקלר משער שמי שחיבר את השאלה על שתי הפירמידות היה מודע לאפשרות זו, וכמו האלמוני הוא פסל אותה מייד - לא נראה שכשמחברים פירמידה מרובעת לפירמידה משולשת זה קורה. אמה מה, זה בדיוק המצב. והתשובה הנכונה, כפי שאמרת, היא 5. השאלה היא, איך רואים שזה כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטורף לחלוטין! אולי גאוס בונה יכול לעזור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא במילה "רואים". בפירמידה אנחנו "יודעים" שהדפנות יוצרות זוית קהה עם מישור הבסיס. אבל אם ניקח פירמידה מרובעת ו"נפיל" אותה על צידה, קל "לראות" (גם בדמיון) שהדפנות החדשות, פרט לדופן המרובעת, יוצרות זווית חדה עם מישור הבסיס החדש. לא מאמינים? בנו פירמידה מנייר ותבדקו. אם מישור הבסיס הוא המישור שיוצרת הפאה המשותפת לשתי הפירמידות, אז הפאות של הפירמידה המשולשת יוצרות איתו זווית קהה והפאות של הפירמידה המרובעת יוצרות איתו זווית חדה ולכן אפשר להבין למה יתכן שסכום הזוויות הוא 180 מעלות. מסימטריה נובע שזה יקרה בשני זוגות של פאות ולכן המספר הנכון הוא 5. אין לי הסבר טוב למה הסכום יוצא בדיוק 180 מעלות. יתכן שיותר קל לראות את זה אם מדביקים שתי פירמידות משולשות על פאות נגדיות של פירמידה מרובעת. מקבלים מעין מנסרה שמהבסיס שלה נחתכו שני משולשים בצדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי לחלוטין איך אתה מודד את הזויות, אבל אם הצלחתי לעקוב חלקית אחר ההסבר, אז יש לי הרגשה (ז"א: לא הרהרתי בענין עד תומו) שפירמידה "על הצד" צריכה לתת זויות ישרות עם מישור הבסיס (פרט, כאמור, לפאה המרובעת). הסבר אחר (למעשה וריאציה של תגובה 197380) הוא לקחת גוף דמוי טובלרון (או דמוי עזריאלי המשולש, בשביל הפטריוטים שבחבורה) שבו הגובה כפול מכל צלע של משולש הבסיס. מבצעים חיתוך מקדקוד כלשהו של הגוף עד למרכז הדופן הנגדית (לא הבסיס!). מבצעים חיתוך מקביל (לחיתוך הראשון) מקצה אותה דופן נגדית ועד מרכז הצלע שעליה יושב הקדקוד הנ"ל. מתקבל גוף בעל חמש פאות: שתיים משולשות מקבילות (תוצאת החיתוכים), אחת רבועה, ושתיים בצורה של מקביליות שוות צלעות. גוף זה הוא תוצאת ההדבקה. כדי לראות זאת, נבצע כעת חיתוך נוסף במישור הנקבע ע"י שני האלכסונים הקצרים של המקביליות ונקבל שתי פירמידות שלאחת מהן בסיס ריבועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. הזווית (הפנימית) בין שתי פאות של פירמידה ריבועית היא קצת פחות מ110 מעלות. אם אתה רוצה ערך מדויק, זה יוצא: 2ArcSin(sqrt(2/3)) איך מחשבים? תחתוך את הפירמידה לחצי לאורך האלכסון הראשי של הבסיס ותבנה דופן חדשה במקום החתך. קיבלת גוף שבנוי משני משולשים שווי שוקיים עם בסיס בגודל שורש שתיים כפול אורך השוק ומשני משולשים שווי צלעות. תחתוך את הגוף בציר הסימטריה לאורך הבסיס המשותף לשני המשולשים שווי השוקיים ותקבל שהחתך הוא משולש שווה שוקיים שאורך הבסיס שלו הוא שורש שתיים כפול אורך השוק והגובה שלו הוא סינוס 60 מעלות כפול אורך השוק. זווית הראש היא המספר שנתתי לך.יותר קל לחשב את הזווית (הפנימית) בין הפאות של הפירמידה המשולשת. התוצאה היא: ArcCos(1/3)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מחשבים היא שאלה משנית. חשוב יותר להגדיר קודם באיזה מישור נמדדת הזוית (כשמדובר בשתי פאות). אם פירמידה מצרית (''אידאלית'') תתהפך על הצד, אדם שיקרב אליה מכיוון הפאות המשולשות, יראה לפניו קיר אנכי שגבהו אינו אחיד. בכל אופן, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תפיל פירמידה שוות צלעות עם בסיס מרובע על צידה, תקבל שני קירות לא אנכיים, אלא בזווית של קצת יותר מ70 מעלות כלפי חוץ, שגובהם אינו אחיד וקיר אחד בזווית של כ125 מעלות בגובה אחיד. (אני לא יודע אם פירמידות מצריות הן שוות צלעות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה וריאציה נוספת על הפתרון הקודם, אבל אולי יותר אינטואיטיבית: נניח שלרשותנו שתי פירמידות עם בסיס ריבועי (ופאות שהן משולשים שוי צלעות). נניח אותן על שולחן, ונצמיד את אחד ממקצועות הבסיס שלהן. קל להשתכנע שהמרחק בין שני ה"שפיצים" הוא בדיוק יחידה אחת (כל שפיץ נמצא בדיוק מעל מרכז הבסיס הריבועי). כעת נתבונן בחלל שקדקדיו הן קצוות המקצוע שהצמדנו, וכן שני השפיצים. חלל זה הוא טטרה-אדר, והראינו כבר שכל ששת מקצועותיו הם באורך יחידה. במלים אחרות: פירמידה משוכללת (שבסיסה ופאותיה כולן משולשים שווי צלעות) תתאים בדיוק בחלל זה. אבל אם נוסיף שם פירמידה כזו - ברור ששתים מפאותיה "ייבלעו" בפנים של הגוף הנוצר, וכי השתיים האחרות יחברו בצורה מישורית את פאות שתי הפירמידות הקיימות (וייצרו טרפזים בשני הצדדים). מכאן שהפאות אכן מתמזגות (כל שנותר הוא "להעלים" אחת מהפירמידות המקוריות כדי לקבל את הבניה שבשאלה). איך זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. זו לפחות דרך אחת לראות את הפירמידה המשולשית (טטראדר) מוצמדת לריבועית באופן כזה שבו ברור ששתים מדפנותיה מתמזגות עם אלו של אחותה, בלי אף חישוב. פתרון בית-ספר, רק לסיכום: התשובה הצפויה: שבע דפנות. חמש מהאחת, ארבע מהאחרת, פחות שתיים שהודבקו ונמצאות בפנים הגוף. התשובה של התלמיד: לגוף המתקבל יש רק חמש דפנות. שני זוגות של דפנות משתי הפירמידות מתמזגות לכדי דופן אחת. דרך לראות זאת: לוקחים שתי פירמידות "מצריות" (בסיס ריבועי) עומדות איתן בצמוד זו לזו, ומביטים בחלל הנוצר ביניהן, כלומר בגוף שקדקודיו הם שני הקדקודים הצמודים ושתי הפסגות. בגוף זה המרחק בין כל זוג קדקודים הוא 1, לכן הוא בדיוק פירמידה משולשית משוכללת (טטראדר) כמו בשאלה. יש לפירמידה זו דופן אחד צמודה לפירמידה א' (זו דופן פנימית), דופן אחת צמודה לפירמידה ב' (זו דופן חיצונית חדשה, כי תיכף נעלים את פירמידה ב'), ועוד שתי דפנות שבדיוק "ממשיכות" דפנות של פירמידות א' ו-ב', ולכן הן לא חדשות. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום ב"ידיעות אחרונות" התפרסמה הכתבה "עשה להם אוניברסיטה": תלמיד כיתה ט' בשם רועי שרון נשאל בבחינה "מדוע הרעיון המרכזי הוא עיקר הסיפור הקצר?", וענה "הרעיון המרכזי הוא עיקר הסיפור הקצר מכיוון שדרכו ניתן להסיק את כל המסקנות או לפחות את רובן על מה שהיה מסופר בסיפור ועל מה הדגש והכוונה. הרעיון המרכזי הוא למעשה השיא של הסיפור שבו צריך להתמקד." המורה פסלה את תשובתו מכיוון שלא הופיעה בה המילה "מסר". התלמיד, בתגובה, פנה לכמה מומחים לספרות (אריאל הירשפלד, סמי ברדוגו, יעקב אלבוים ואחרים), שתמכו בתשובתו ו/או הביעו ביקורת על השאלה. התוצאה: ציונו שונה, והוא קיבל ניקוד חלקי (7 מתוך 15) על השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לא התביישו לתת לו ניקוד חלקי בלבד? פשוט עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי: למה הרעיון המרכזי הוא השיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה מטומטמת. הרעיון המרכזי הוא עיקר היצירה הספרותית לסוגיה, ולא רק הסיפור הקצר. אם עיקר היצירה הוא לא הרעיון המרכזי שלה אלא משהו אחר בה, אז יש מקום לדיבורים והסברים. אחרת, "רעיון מרכזי=עיקר היצירה" הוא ברירת המחדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שמחברי השאלה התכוונו להבהיר שבסיפור קצר (להבדיל מרומן או נובלה) יש רעיון מרכזי אחד שתופס את רוב הנפח, ואין כמעט רעיונות משנה. אבל כמובן שבכל מקרה השאלה מעצבנת ופדגוגית, ומרגיז שלא מצאו דרך טובה יותר ללמד ספרות (שלא לדבר על להנחיל אהבה לספרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני פשוט לא מבין מה פירוש ''רעיון מרכזי'' אבל התשובה שלו נראית לי גרועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא בהחלט מטומטמת, והציפייה שהתשובה תדבר בהכרח על מסר מטומטמת עוד יותר, אבל הרעיון המרכזי איננו עיקר היצירה הספרותית לסוגיה. יש יצירות שעיקרן הדמויות, האוירה, העלילה או דברים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורה לא צריכה לקבל חופש ספרותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום חופש ספרותי? היא לא סופרת את התלמידים שלה ממטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה ממש לא מסובכת, עניין שניות ספורות בזמן אייל - השיר הפותח את הג'ינגל של רשת ג'1 מה שמו ומי שר אותו? 2 זאת לא טריוויה, אני באמת רוצה לדעת. 1בוקר עלה, בהרים הגבוהים/טיפסתי נושם ***/נולד ב** נושן/הו מה עייף/והד לי ענה מהרי הבשן... 2 אריק לביא? אריק סיני? אריק ובנץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר ההד, אריק לביא (לפי המילים, לא מכיר את הג'ינגל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההד ביצוע: אריק לביא מילים: יעקב שבתאי לחן: יוחנן זראי בוקר עלה בהרים הכחולים טיפסתי נושם בשבילים עתיקים נולד בי שיר זמר נושן: "הו, מה כחול!" והד לי ענה מהרי הבשן: "הו, מה כחול, כחול, כחול, כחול!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהוא של אפריים שמיר, והפזמון שלו הולך בערך ככה: "אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות, שתוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות, אני, אדע לפחות, שעשיתי הכל בשבילך." (ובבתים הוא מלמל איזה משהו על זה ש"למה את פוחדת מכל שטות, פוחדת מטעות. תמיד את מוכרחה, להיות בטוחה" וכאלה) __________ העלמה עפרונית, בונה על הידע האיילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דני ליטני, לא אפריים שמיר. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יחס חם", מתוך אלבום (בכורה) נהדר באותו שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, ''משבר אמון'' קוראים לשיר. מתביישת בפינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר, היחס החם שלנו אליך מונע משבר אמון בעקבות ההחלקה הקטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה! _________ העלמה עפרונית, ממשיכה לספק תשובות אזוטריות לחברים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ואתה לא מפסיד שאתה לא מכיר את הג'ינגל. כל פעם מחדש אני מתלהבת כשיש את ההתחלה של השיר, רק בשביל שישבר לי הלב פעם אחרי פעם. הנבלות) __________ העלמה עפרונית, לוקחת דברים בפורפורציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגינת הפתיחה של "נכון להבוקר" (ופעם, "נכון לעכשיו") בגל"צ - מאיפה ושל מי? (גם שאלה זו איננה חידת טריוויה. אני תוהה בסוגייה כבר הרבה זמן, ופשוט לא מצליח למצוא תשובה. הודעות בפורומי מוסיקה, התייעצות עם חייל בתחנה בדימוס, ואפילו מכתב לתחנה עצמה לא הועילו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי רמז: יובל שאל אותי את זה לפני כמה שבועות, ושלחתי שאלה לפורום ב-walla. מישהו ענה שזה Spyro Gyra אבל הוא לא זכר את שם הקטע. לא איתרתי את הקטע בדיסקים שברשותי, אבל אני רחוק מלהכיר את כל השירים שלהם, ומבחינת סגנון זה נשמע אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמי שענה לך התבלבל עם מנגינה של תוכנית בוקר אחרת בגל"צ (שאולי כבר אינה קיימת), ושהיא באמת של ספיירו ג'יירה. לא זוכר את שם התכנית, אבל שם הקטע הוא It doesn't matter, ואפשר לשמוע אותו ב- http://music.barnesandnoble.com/search/product.asp?u... למרות שהסגנון מתאים, לא נראה לי שזה ספיירו ג'יירה כי הסולו במנגינה שאני מחפש מנוגן על ידי חליל-צד, בעוד שג'יי בקנשטיין, המנהיג של ספיירו ג'יירה, הוא סקסופוניסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ייתכן שהוא התבלבל. כרגע נבצר ממני להאזין לקטע ששלחת, אני אנסה מחר. בעסה, אז אין אפילו קצה-חוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין במוסיקה אבל זה לא סוג של מיקרוב או טפיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, אתה אולי האיש היחיד בעולם שמכיר את הפירוש ה*זה* לביטוי, ולא את הלהקה... :-) כן, זה משהו כזה, וגיגול קצר בטח גם יביא בדיוק מה זה, ואני גם זוכר שחברי הלהקה נתקלו בביטוי הביולוגי והוא מצא חן בעיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, ואני עד עכשיו חשבתי שזה שם של אמן ולא של להקה, כמו ספיירו אגניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספיירו אגניו, אומרים, גם היה מיקרוב או תולעת. ואם אנחנו כבר בשמות להקות, מי קוראים לעצמם על שם המען של מכתב שקיבלו פעם מחברת-תקליטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אבל נדמה לי ש2U זה טופס האבטלה הבריטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבטלה זה UB40. מטוס ריגול זה U2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, הייתי קרוב, לפחות לא אמרתי שמפלס 52 זה מפציץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בודאי מתכוון למפלס 42 ... :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? רחוב 42 זה מחזמר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ומפלס 42 היא להקה: (האתר המקביל עם 52 במקום 42 הרבה פחות מרשים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, די, חשבתי שקלטת שאני צוחק. התכוונתי גם להגיע ל"נס ברחוב 34" אבל נגמר לי הקיטור באמצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמה של הלהקה אליה אתה מתכוון הוא DIRE STRAITS, ואין דמיון ל STREET. השם הוא ביטוי באנגלית שמשמעותו "מצב קשה ביותר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהתבדחת, הגעת קרוב - אם כי לא בהכרח במובן אליו התכוונת (זה מסוג הרמזים שרק מזיקים, נראה לי, אז אתם מוזמנים לעשות את הבלתי-אפשרי ולהתעלם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The Residents?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. בראשית דרכם הם שלחו דמו לחברת תקליטים גדולה כלשהי ולא ציינו שם, והמכתב שקיבלו בחזרה נשלח פשוט "For the attention of: residents". ולמי שלא מכיר, נציין שמדובר בלהקה מסתורית מאוד - הם פעילים בהתמדה בערך מראשית שנות השבעים, ועד היום (ככל הידוע לי) אף אחד לא יודע מי הם ואיש לא ראה אותם בלי התחפושות החביבות עליהם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים שאלתי את הביולוגית החביבה עלי והיא אומרת שזה סוג של אצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתם שב-Google Directory יש עץ פילוגנטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה קטע. היום במקרה נתקלתי באלבום שלהם Three wishes ונדמה לי שקטע מהקטע Pipo's Song שימש/משמש כאות פתיחה של אחת מתוכניות הבוקר בערץ 2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול מאוד להיות, אני כבר מזמן לא ראיתי תוכניות בוקר בערוץ 2 :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים היא היתה מתוך שיר של ג'אמירוקוואי. את שמו איני זוכר אבל יש לי חבר מוסיקאי שיודע ואם באמת זה חשוב , אשמח להטריד אותו. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
we're too young to die
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו המוזיקה של ''מה בוער'' עם רזי ברקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי מה שם התוכנית אבל לא תיארתי לעצמי שיש עוד שיר של ג'מירוקוואי ברדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רזי ברקאי, אבל נדמה לי שבתקופה שאני הקשבתי לרדיו בארץ, קראו לתכנית שלו עם המנגינה הנ''ל ''הכל דיבורים''. בכל אופן, המנגינה שאני מחפש רצה ברדיו כמה שנים טובות לפני שיצא התקליט הראשון של ג'מירוקוואי, ותעלומת מקורה בעינה עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רזי עבר מרשת ב' לגלי צה''ל, ויחד איתו, אות הפתיחה, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקנים אותי פה. מסתבר שאני חושב לא נכון ואות הפתיחה של ''הכל דיבורים'' נשאר ברשת ב'. רק רזי נדד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תשובה! המנגינה נקראת Pra Vose, והיא של הרכב הנקרא Seawind, מאלבום מ-1980 הנושא את אותו השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש!!! מזל טוב! מעניין כמה תמלוגים הם קיבלו בזכות אינספור ההשמעות בגל"צ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך נתפצחה הקושיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיגלתי כמה מילים רלוונטיות, הגעתי ל- http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?... , מצאתי את קובץ הקול של אות הפתיחה, וכשניגנתי אותו הופיעו בחלון ה-windows media player שם הלהקה ושם השיר. איך לא חשבתי על זה קודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים נפתרה אצלי תעלומה דומה אחרת. אשכרה יותר מעשרים שנה חיפשתי את המקור של שתי מנגינות שבילדותי היו מלוות את שקופיות הרצף בטלוויזיה החינוכית (כתבתי פעם על עוד מנגינה כזו בתגובה 183778). חוץ מאשר לשרוק אותן לאנשים, ומדי פעם לקבל הנהון של הכרה, לא הצלחתי להתקדם. פעם אחת, בסופרמרקט בארה"ב, שמעתי אחת מהן בתור מוזיקת רקע, אבל זה לא עזר לאתר את המקור. פיצוח ראשון היה לפני כשנתיים דרך מישהו שכיוון אותי לחצוצרן הרב אלפרט. חפרתי קצת בדיסקוגרפיה שלו, וגיליתי שהקטע הוא Route 101. אחד הוידאו קליפים הצ'יזיים ביותר שנעשו אי פעם, ללא ספק. פיצוח שני היה בשבוע שעבר בתוכנית של בועז כהן ב-88FM. הוא פשוט השמיע את הקטע, ומסתבר שמדובר בקטע בשם Feels So good של חצוצרן אחר, צ'אק מנג'יוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על איזכור נשכחות! חשבתי שהשניה היא נעימת הסיום של הסדרה "לו גרנט", אבל כנראה שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. את Route 101 אינני זוכר משקופיות הרצף, אבל היא הייתה הפתיח של תכנית יומית ברשת ב׳ בראשית שנות התשעים. את התכנית הגישו, לפחות בהתחלה, רבקה מיכאלי ואהוד מנור, ברוטציה (ו/או לפעמים ביחד), והיה לה שם בן שתי מלים, חמש הברות (אם סופרים שווא נע בתור הברה) שעמדתי לכתוב שאינני מצליח להיזכר בו כעת, ובעודי כותב דוגמאות למה הוא לא היה (״רבע לשבע״, ״תשע ורבע״) נזכרתי: ״עשר עד עשר״. את Feels So Good אמנם אני זוכר משקופיות הרצף, אך באותה עת היא גם כיכבה בתכנית קרקס ששודרה בלימודית, כליווי להליכה על חבל או אילוף פילים או משהו כזה. אחרי שנים שלא שמעתי אותה, נתקלתי בה—עם מלים—בפרק ב״חברים״: Morning’s Here. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים, היתה תוכנית ברשת גימ"ל, לא כל שבוע או לא כל השנה, שהאות שלה היה יצירה בארוקית להרכב קאמרי, אני מנחש שלא פחות מבאך אבל לא אפול מהכיסא אם הנדל. נפתח בנושא בכלי נשיפה ממתכת, אחר כך נושא בחליל, חוזר הנושא הראשון, עוד נושא שאני לא זוכר, שוב הראשון, ואז נושא (ויולה? צ'לו?) בפייד אאוט לקריינות הפתיחה של התוכנית. למישהו יש מושג על מה אני מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע לפזם את המנגינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה הולך ככה: טם, טה-טם, טה טה טם, טה טללללה טה טה דם... סתם, יותר מאוחר אנסה את כוחותי הדלים על הפסנתר ומקווה לתת לפחות את שישה התווים הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעבדתי עם אלון עמית על קבצי המוזיקה שבדיון 1777, היינו צריכים להשיג את "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט, אבל שנינו לא הצלחנו להיזכר איך קוראים ליצירה. אלון ידע מה לעשות: הוא הלך לאיזה אתר שמזינים לו סדרה של "למעלה-למעלה-למטה-למעלה-למטה..." בהתאם למרווחים שבמנגינה המבוקשת, ואכן, מיד קיבלנו את השם הנכון של היצירה (בתור האפשרות הראשונה, ועל בסיס פחות מ-10 מרווחים, אם אני זוכר נכון). ניסיתי עכשיו למצוא את האתר הזה שוב, כדי לחסוך לך לפתוח את הפסנתר, אבל לא הצלחתי. אולי הוא בכלל כבר לא קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את זה, אבל אני לא בטוח שהוא טוב גם לקלאסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את זה שמיועד גם למוזיקה קלאסית, אבל את היצירה הזאת הוא לא מצא. יש לו גם אופציה של שירה למיקרופון במקום נגינה על מקלדת וירטואלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי, יש לי! אתמול חשבתי על שם אלטרנטיבי לאתר הזה - במקום musipedia (השם הנוכחי), לקרוא לו melodyctionary. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+ לעליה, - לירידה, = להישארות: סול-פה#-מי+פה#-סי=סי. מקצב: לא מאוד רחוק מ- 3/4, 1/4, 3/4, 1/4, 1/2, 1. אחר-כך: סי+מי-רה#+מי-רה#+מי+פה#=פה#+סול: 1/2, 1/4, 1/4, 1/4, 1/4, 1/2, 1/2, 1/2, 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזהה, אבל אני מכיר מעט מאד רפרטואר קלאסי. שאלת פעם מישהו בקיא באמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי עכשיו מישהו שבקיא באמת (בכל דבר), האינטלקט האיילי הקולקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלילים מוכרים, אני מנסה לאתר את זה אבל לא לגמרי הבנתי את שיטת ציון הקצב שלך. תוכל להסביר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אני מכיר את המלודיה וזוכר אותה. אחפש מחר. אני חושב שזה דווקא בכיוון ויואלדי או מישהו אחר מהבארוק המאוחר. יש סיכוי שזה עיבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בנושא החסר. יכול להיות שהוא בא לפני נושא החליל, והוא משחק בין שני כלים, לא זוכר איזה, ואם אני לא עושה בושות גדולות מדי אז הוא לגמרי באך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוך כדי הניסיון הקצר לחיפוש נתקלתי בלינק המלבב הבא: קולאז' בן שעתיים של קטעים ששימשו כאותות של תוכניות רדיו בשנות השבעים-שמונים (לפחות אחד עדיין מכהן). חוץ מהערך הנוסטלגי וערך הטריוויה, יש כאן גם לא מעט מוזיקה מפתיעה וכיפית להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין, תודה. אחד הדברים שלוכדים את האוזן בהאזנה לפתיחים אלו הוא האורך של רבים מהם - שירים עם מספר בתים שמקומם כבר לא יכירם במציאות ז"זה (זכיינים וזפזפנים). (כן, זה פרק 967 של "היום זה לא מה שהיה פעם") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להזהיר את קוראינו הצעירים כי הקטעים שבפודקאסט ברובם ארוכים בהרבה ממה ששימש כפתיח התוכנית; נראה שהעורך הכניס את הקטעים במלואם, לפחות היכן שלא היו ארוכים מדי. אבל נכון, גם הפתיחים היו ארוכים להפתיע. ומפתיע גם שכאותות בתוכניות אקטואליה לא היססו להשתמש בקטעים מסובכים לאוזן כמו Take Seven. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאה ליאור החביבה, שהגישה בשנות השמונים את התוכנית "צליל וצבע", כתבה אלי כי האות הוא רונדו של Thijs van Leer. את המידע היא קיבלה מחיים א-דור שהיה עורך התוכנית. למעשה זכרתי את עטיפת התקליט שהושאל מחבר של הורי, אבל לא זכרתי את השם. זה תקליט של מוסיקת בארוק ופסאודו-בארוק בעיבודים לא נורא מזיקים לחליל ויחידת קצב, לעיתים אולי גם הרכב גדול יותר. התחלתי לחפש את הקטע הספציפי בדגימות באמזון ונמאס לי. שתפו אותי אם תמצאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! רונדו II. עד כמה שהצלחתי להבין תייס ון ליר הוא המבצע, אבל המלחין הוא רוחיר ואן אוטרלו. דגימה קטנה אפשר לשמוע באמאזון (רצועה 9), ודגימה גדולה יותר כאן (הייתי מוכן לשלם כמה מעות כדי להוריד את הקטע כולו, אבל האתר לא הסכים, אולי לא אוהב ישראלים). תודה לך וללאה ליאור! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אומר בהתחלה: "אה, זה... זה קטע די מוכר, לא הפך ללהיט של ממש אבל אולי אתם עדיין זוכרים אותו - רונדו A של רוחיר ואן אוטרלו. ורונדו במקרה זה הוא נושא עם וריאציות, ו*לא* עוגייה ממולאת1". ראו פסקה אחרונה בהגדרה - בסלנג אמסטרדמי קוראים "רונדו" לסוג (אותו מתכון, צורה אחרת) של העוגייה הממולאת הפופולרית בהולנד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... Rondo Een (כלומר רונדו 1. סוף תיקון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רונדו I. אותה אדרת בשינוי גברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הקטע! היתה תקופה ששרתי אותו במקלחת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו נעימות מהרדיו ומבצעים הולנדים עלומים: אתמול גיליתי, בלי מאמץ מיוחד, את המקור של תו תוכנית הבוקר של רוני ידידיה מ-88FM. מדובר בקטע בשם Daybreak, מתוך האלבום היחיד (ששמו Orion) של להקת רוק מתקדם הולנדית בשם Pantheon, מתחילת שנות השבעים. עוד פרטים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור השני שלי לא עובד, אבל הקטע כולו כבר זמין ביוטיוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! גם אותי התעלומה הזו מלווה מאז שנות השמונים. ככל הזכור לי, התוכנית שודרה במוצ"ש לפנות ערב, אחרי שעתיים של מצעד שירי להקות צבאיות ("חיילים יצאו לדרך", אאל"ט). ותודה, כמובן, גם לירדן. כבר מקריאת תגובה 550656 היה לי ברור שלקטע הזה הוא מתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבאמת מפתיע אותי, בדיעבד, זה שבחצי השני של המאה העשרים אנשים הלחינו, ולא רק לצורך התרגיל אלא לצורך הקלטה וביצוע פומבי, מוזיקת בארוק. אני אפילו לא יודע אם אני בעד או נגד (-:. וגם, שבקטע הזה יש באמת יחידת קצב (תופים עדינים), שבזיכרון שלי לא היתה בכלל, והיא בלתי-בארוקית בעליל, ומיותרת לחלוטין אם יורשה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במחצית הראשונה של המאה ה21 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות לאנסמבל הגלילי, הגלילי, אבל בדף שקישרת לא מוזכרים לחנים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע (אין לי יותר מדי זמן לחפש), אבל ההרכב מבצע גם יצירות מקוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחד שמלחין בארוק, ועוד מוקדם, היום: עילם רותם. ראיון איתו. בעיתון של היום, עדיין לא זמינה אונליין, ביקורת מהללת של חגי חיטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו תייס ואן ליר בא לארץ. מסתבר שז'אנר הפסאודו-בארוק היה לאו דווקא דומיננטי בקריירה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד אות של תוכנית רדיו מאז, מובהק מאוד סגנונית ותקופתית - סווינג - שמתברר שהוא פסטיש הולנדי מאוחר בהרבה. https://www.youtube.com/watch?v=kn8-DXBq3lE, ואם תחפשו בספוטיפיי את שם הקטע וההרכב תמצאו את הקלטת האולפן ששימשה כאות של "שעה קלה על כלכלה". תודה לאנונימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיר האחת ייפגשו, בשניה לעולם לא. מי הם השניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
?? וסתם שתי תהיות (שלגמרי לא קשורות) בנוגע לפרסומות בטלויזיה: 1. רק לי זה נראה מוזר שמראים לי את ריטה שוקרון ומתעקשים לידע אותי ש"זאת מרגלית"? 2. האם זה מקרי ש*אשה מבוגרת ואשכנזיה* היא זו שדופקת את האוטו מיד בתחילת הנסיעה, בפרסומת של הפניקס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זאת תשובה נכונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1623 פיתח אלכימאי זה תהליך ייצור הנשמר בסוד עד היום. שליט הארץ העניק לו שם התואם את מקצועו החדש, והחברה המשפחתית נושאת את השם המוכר עד עצם היום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חיכיתי שזה יבוא. אני לא בטוח שכך עלית עלי, אבל איך שלחצתי על "אשר" תפסתי שלשים את השנה המדוייקת היה שטות. חבל, אבל מילא. רציתי לשים שאלה על Zildjian סתם בתור חברה משפחתית חמודה ששולטת בשוק שלה (כמדומני) ושמה מוכר מאוד - כל מי שמסתכל על מתופפים בהופעות רואה את הלוגו המסוגנן שלהם מצטלצל מדי פעם. רק כשהתחלתי לחפור גיליתי שהסיפור עוד יותר יפה: זו החברה המשפחתית הוותיקה ביותר בארה"ב, והיא ממש קיימת ברציפות מאז 1623, כבר 14 דורות. לאחרונה עברה החברה לניהולה של קרייגי זילדז'יאן, האשה הראשונה שעומדת בראש החברה. לפי הפרטים באתר של החברה השם זילדז'יאן הוענק למייסד אוודיס ע"י הסולטן הטורקי אחרי שגילה את תהליך הטיפול במתכות. נדמה לי שהחברה האחרת היחידה, או המשמעותית היחידה, בשוק המצילות היא Paiste, ומסתבר שגם היא עסק משפחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור אחד לבונוס שגם במלואו בא לידי ביטוי ושכנראה האל''מ הציג אותו לאמריקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין עניין בחידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהבעיה היא בניסוח התמציתי-מדי ש''ארוז'' כולו, כאילו קצת בכוח, בתוך משפט אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לפרק. הבונוס נובע ממקור אחד אבל לאותו מקור מתייחסות שתי שפות קרובות. בנוסף, המקור המלא גם הוא בא לידי ביטוי. כנראה שהאל''מ לקח את אותו מקור והשתמש בו כדי להציג את מרכולתו בארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הכי קרוב שיש לי בינתיים: בונוס שבטקסס נקראה כך, ככל הנראה, ע"ש הבונוס שהיו היזמים אמורים לתת למתיישבים. היזם הראשי היה *סרן* ויליאם דונוהאמט (אם כך נכתב שמו): היה גם מפקד צבאי ביזנטי בשם בונוס, אבל הוא, מן הסתם, לא התקרב לארה"ב (לפחות הוא היה איש טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צדקת רק בזה שתרגמת את הדרגה, אם כי בהחלט מדובר באל''מ. אבל, הנ''ל לא היה אל''מ של הצבא האמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"מ של קנטאקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נראה שהחידה לא מעניינת במיוחד אז אני יכול לומר שמדובר בחידה לשונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבונוס יש מלה נרדפת בסלנג בעברית. החידה היא על מקור הביטוי הזה בסלנג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוף משנה מקנטאקי נשמע כמו קולונל סאנדרס (אני פעם חיברתי חידת טריוויה סביבו). מילת סלנג עברית די קרובה ל"בונוס" זו "צ'ופר", שהמקור שלה, אליבא דרוביק רוזנטל, הוא הפועל Chupar, שקיים בספרדית ובלדינו - שתי שפות קרובות. איך השאר מתקשר? לא יודע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה לא מנומס לשאול פעמיים על אותו אחד. יש המון קולונלים מקנטקי. הראשון שהעניק את הדרגה לסאנדרס העניק את אותה דרגה גם ליותר מ-2000 אנשים, כולל לא מעט כוכבי בידור (תחום חביב על רון). ר' http://kycolonels.org/index.cgi?id=52 וכבונוס: עוד גנרל (לשעבר קולונל) בונוס ובנו קולונל בונוס: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל הגיע הכי קרוב לתשובה. מסתבר שצ'ופר בא כנראה מביטוי בלדינו ולא מעיוות של 'שיפור'. בלדינו אומרים 'צ'ופר לוס דדוס' שזה 'ללקק את האצבעות', והביטוי המלא גם אומץ בעברית. היום צ'ופר קרוב לבונוס במשמעות של פרס מפנק, תמריץ או מחווה אבל פעם צ'ופר היה משהו טעים במיוחד, ובספרדית 'פרה צ'ופרסה לוס דדוס' זה 'מעלה ריר'. בשנות ה 1960 לקנטקי פרייד צ'יקן הייתה פרסומת מפורסמת שבה קולונל סאנדרס נראה מלקק את הביסים האחרונים מפולקע מטוגן עם והסיסמא היתה משהו כמו 'טוב כמו ללקק את האצבעות'. סאנדרס לא היה קולונל בצבא אלא קיבל תואר קולונל כבוד שמדינת קנטקי נוהגת להעניק לכל מני אישים. אבל, בגיל 16 הוא התנדב לצבא (ושיקר על הגיל), בילה את רוב השירות בקובה וייתכן שהוא למד שם את הביטוי הספרדי. מה שהכי יפה, את כל הסיפור הזה כתב הבלשן של עיתון פורוורד שתהה על תרגום לעברית של המלה freebie מנאום באנגלית של נתניהו. עיתונאי אחד תרגם את זה 'מתנה' והשני 'צ'ופר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהגיע לא סתם קרוב לתשובה, אלא לתשובה המלאה, זה הקשה המקשה. אני רק בניתי קצת על הרמז שהוא שחרר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון התחיל, אני ממשיך: היצירה הידועה ביותר שלו נועדה בעיקר כדי לקדם מוצר אחר שלו, שכשל בדיעבד (לא לפני שהצליח לגרום להרג מיותר בקנה מידה גדול). בוש עזר לו להיכנס לשוק האירופי. בהמשך התביעות שלו גרמו לבריחתה של תעשייה חדשה למקום שבו המערכת לא אכפה את הפטנטים. מי האיש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. התלבטתי אם לתת שם רמז עבה כמו פיל. מסתבר שזו הייתה טעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא טרח להשלים. מדובר, כמובן, על תומס אלווה אדיסון. המצאתו הגדולה ביותר, ככל הנראה, הייתה ההמצאה הסדרתית של המצאות במעבדה, ע"י צוות של עובדים. ההמצאות נרשמו כפטנטים על שמו. אחד המוצרים הגדולים ביותר שעליהם הוא עבד, ואשר נכשל בסופו של דבר, הוא אספקת חשמל. היו לו פטנטים שקשורים לאספקת זרם ישר. אחד המכשירים הראשונים שנועד לצרוך זרם חשמלי היה הנורה החשמלית. אדיסון הקים את Edison Electric Light Company (בצירוף משקיעים עשירים) עוד בשנת 1878. הדגמים המוצלחים הראשונים (והפטנט הראשון של) נורה הם משנת 1879. לאספקת חשמל בזרם ישר יש בעיה קטנה: אובדן הספק כתוצאה מהתנגדות. זה חייב כבלים קצרים יחסית ועבים יחסית ע"מ להפחית את ההספק שמתבזבז על התנגדות הכבלים. התוצאה: הרבה תחנות חשמל בכל מקום. למזלנו, ולרוע מזלו של אדיסון, היה מי שחשב על משהו טוב יותר: זרם חילופין. התוצאה: מלחמת הזרמים [ויקיפדיה]. בין תוצאותיה, בסופו של דבר: הכיסא החשמלי, פיל שהועלה עליו כקורבן, החברה שייסד אדיסון מייצרת עד היום נורות וחשמל ואילו טסלה שהמציא את זרם החילופין מת עני וחסר כל. לשאר החידה: התעשיה האמורה היא תעשיית הקולנוע. היה פעם בארץ קולנוע אדיסון [ויקיפדיה]. אמנם לאדיסון היה תפקיד בראשית ימי הקולנוע. הוא (כלומר: אנשי מעבדתו) המציא לא מעט מהציוד בראשית ימי התחום. מכיוון שהתחום עניין אותו, הוא החליט להכנס לעסק. לדוגמה, הוא העתיק סרט צרפתי מצליח (יחסית לאותם ימים - A Trip to the Moon [Wikipedia]) והפיץ אותו בארה"ב ללא ידיעת המפיק המקורי. כנראה שמכאן הוא הבין שרצוי לשלוט על ההפצה. כאמור, היו לו כמה פטנטים בתחום הקולנוע (אז זה עדיין היה ראינוע). ב-1908 הוא יצר קרטל של בעלי פטנטים (בעיקר) ששלטו בתחום. בתגובה החליטו כמה מפיקי סרטים לעבור לאזור של עיר שקרויה על שם "העיר של גבירתנו, מלכת המלאכים" (לוס אנג'לס) שבקליפורניה. למקום הזה היו שני יתרונות ע"פ בירת התרבות ניו-יורק: * הרבה ימי שמש, שאפשרו צילום בחוץ בחלקים רבים יותר של השנה * בית המשפט המקומי לא קיבל את טענות הפטנטים של אדיסון ושות'. כך נוצרה לה הוליווד (שתכננתי כבר לתת רמז על היותה תעשייה צינית) כתוצאה מאי הקפדה על חוקי פטנטים. נקווה שהיא לא תחרב כתוצאה מהקפדת יתר על חוקי זכויות יוצרים. ומה עם בוש? מדובר אכן על Bush אמריקאי ולא על Bosch גרמני. אך למרות זאת, Irving T. Bush [Wikipedia] היה סתם מסיח. הוא גם היה איש עסקים מניו-יורק וככל הידוע לא קרוב משפחה של הנשיא ג'ורג' בוש או של הנשיא ג'ורג' בוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוליווד היא תעשייה צינית? מדוע? (אלא אם אתה טוען שכל בידור הוא ציני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא צינית, מה שאי אפשר להגיד על המקבילה ההודית שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם יבוא לך להסביר פעם אל תהסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחזור על עצמי: תגובה 562984. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפרסום, אבל לא הבנתי את הקשר להוליווד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יער(?) צינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת המשך באותו כיוון: איזו עוד תעשייה צינית הגיעה מאמריקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוסטרליה קוראים את זה אחרת (בגלל שאין מבטא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הקשר לסוריה? הבומבילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על הצמח Ilex paraguariensis ועל התעשיה שהתפתחה ממנו. הצמח נפוץ באזור צפון ארגנטינה ודרום ברזיל. הוא סווג לראשונה בפראגוואי (הרבה לאחר ביותו) ומכאן שם המין הלטיני). הוא נודע, בין השאר, בתכולת הקפאין שלו ולכן הילידים המקומיים השתמשו בו להכנת משקה מעורר. מקובל לשתות את המשקה מכלי (באורח מסורתי: מדלעת) שבו עלים מרוסקים של הצמח. לכלי מוזגים מים רותחים ואת המשקה שותים דרך קשית שתיה. בהמשך התפתחו קשיות מורכבות יותר שבראשן מסננת בצורת כדור. הן מכונות "בומבילה" (או ליתר דיוק, אם הבנתי נכון, bombilla מבוטא "בומביז'ה"). המשקה נפוץ בחלקים שונים של דרום אמריקה. מהגרים שונים מרחבי העולם הגיעו לשם אבל חלקם עברו משם לארצות אחרות. כך הגיעה תרבות המשקה הזה גם לישראל (בקנה מידה קטן) ולסוריה (בקנה מידה גדול יותר. אין לי מושג איך בדיוק). כצפוי, אם יש "משקה אנרגיה", הוא נכנס גם לבקבוקים, לדוגמה, המשקה המגעיל שנקרא "Club Mate" שאין לי מושג למה אנשים מסויימים אוהבים. הסוג Ilex נקרא בעברית צינית. המין מכונה yerba mate ואכן מדובר על המשקה ששמו הוא mate. באנגלית יש למילה משמעות נוספת (חבר אוסטרלי) ולכן לפעמים כותבים באנגלית את השם הזה כ־maté (למרות שאין שימוש בצורה הזו בספרדית או פורטוגזית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שבארץ המשקה אהוב כבר כמה דורות על הדרוזים, לפי כתבה של רונית ורד (שהתמקדה במג'דל שמס) ודרוזי אחד שהכרתי (מהכרמל, אאז''נ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל ככלי לנסיכות ניגריות. ברכות יקרות, מה שלומך? שמי אמנדה מקנייט, קיבלתי את הדוא"ל שלך מהאתר (http://www.haayal.co.il/) ארצה לדון איתך, |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |