בתשובה לeasy, 10/05/12 20:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. התלבטתי אם לתת שם רמז עבה כמו פיל. מסתבר שזו הייתה טעות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא טרח להשלים. מדובר, כמובן, על תומס אלווה אדיסון. המצאתו הגדולה ביותר, ככל הנראה, הייתה ההמצאה הסדרתית של המצאות במעבדה, ע"י צוות של עובדים. ההמצאות נרשמו כפטנטים על שמו. אחד המוצרים הגדולים ביותר שעליהם הוא עבד, ואשר נכשל בסופו של דבר, הוא אספקת חשמל. היו לו פטנטים שקשורים לאספקת זרם ישר. אחד המכשירים הראשונים שנועד לצרוך זרם חשמלי היה הנורה החשמלית. אדיסון הקים את Edison Electric Light Company (בצירוף משקיעים עשירים) עוד בשנת 1878. הדגמים המוצלחים הראשונים (והפטנט הראשון של) נורה הם משנת 1879. לאספקת חשמל בזרם ישר יש בעיה קטנה: אובדן הספק כתוצאה מהתנגדות. זה חייב כבלים קצרים יחסית ועבים יחסית ע"מ להפחית את ההספק שמתבזבז על התנגדות הכבלים. התוצאה: הרבה תחנות חשמל בכל מקום. למזלנו, ולרוע מזלו של אדיסון, היה מי שחשב על משהו טוב יותר: זרם חילופין. התוצאה: מלחמת הזרמים [ויקיפדיה]. בין תוצאותיה, בסופו של דבר: הכיסא החשמלי, פיל שהועלה עליו כקורבן, החברה שייסד אדיסון מייצרת עד היום נורות וחשמל ואילו טסלה שהמציא את זרם החילופין מת עני וחסר כל. לשאר החידה: התעשיה האמורה היא תעשיית הקולנוע. היה פעם בארץ קולנוע אדיסון [ויקיפדיה]. אמנם לאדיסון היה תפקיד בראשית ימי הקולנוע. הוא (כלומר: אנשי מעבדתו) המציא לא מעט מהציוד בראשית ימי התחום. מכיוון שהתחום עניין אותו, הוא החליט להכנס לעסק. לדוגמה, הוא העתיק סרט צרפתי מצליח (יחסית לאותם ימים - A Trip to the Moon [Wikipedia]) והפיץ אותו בארה"ב ללא ידיעת המפיק המקורי. כנראה שמכאן הוא הבין שרצוי לשלוט על ההפצה. כאמור, היו לו כמה פטנטים בתחום הקולנוע (אז זה עדיין היה ראינוע). ב-1908 הוא יצר קרטל של בעלי פטנטים (בעיקר) ששלטו בתחום. בתגובה החליטו כמה מפיקי סרטים לעבור לאזור של עיר שקרויה על שם "העיר של גבירתנו, מלכת המלאכים" (לוס אנג'לס) שבקליפורניה. למקום הזה היו שני יתרונות ע"פ בירת התרבות ניו-יורק: * הרבה ימי שמש, שאפשרו צילום בחוץ בחלקים רבים יותר של השנה * בית המשפט המקומי לא קיבל את טענות הפטנטים של אדיסון ושות'. כך נוצרה לה הוליווד (שתכננתי כבר לתת רמז על היותה תעשייה צינית) כתוצאה מאי הקפדה על חוקי פטנטים. נקווה שהיא לא תחרב כתוצאה מהקפדת יתר על חוקי זכויות יוצרים. ומה עם בוש? מדובר אכן על Bush אמריקאי ולא על Bosch גרמני. אך למרות זאת, Irving T. Bush [Wikipedia] היה סתם מסיח. הוא גם היה איש עסקים מניו-יורק וככל הידוע לא קרוב משפחה של הנשיא ג'ורג' בוש או של הנשיא ג'ורג' בוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוליווד היא תעשייה צינית? מדוע? (אלא אם אתה טוען שכל בידור הוא ציני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא צינית, מה שאי אפשר להגיד על המקבילה ההודית שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם יבוא לך להסביר פעם אל תהסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחזור על עצמי: תגובה 562984. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפרסום, אבל לא הבנתי את הקשר להוליווד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יער(?) צינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת המשך באותו כיוון: איזו עוד תעשייה צינית הגיעה מאמריקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוסטרליה קוראים את זה אחרת (בגלל שאין מבטא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הקשר לסוריה? הבומבילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על הצמח Ilex paraguariensis ועל התעשיה שהתפתחה ממנו. הצמח נפוץ באזור צפון ארגנטינה ודרום ברזיל. הוא סווג לראשונה בפראגוואי (הרבה לאחר ביותו) ומכאן שם המין הלטיני). הוא נודע, בין השאר, בתכולת הקפאין שלו ולכן הילידים המקומיים השתמשו בו להכנת משקה מעורר. מקובל לשתות את המשקה מכלי (באורח מסורתי: מדלעת) שבו עלים מרוסקים של הצמח. לכלי מוזגים מים רותחים ואת המשקה שותים דרך קשית שתיה. בהמשך התפתחו קשיות מורכבות יותר שבראשן מסננת בצורת כדור. הן מכונות "בומבילה" (או ליתר דיוק, אם הבנתי נכון, bombilla מבוטא "בומביז'ה"). המשקה נפוץ בחלקים שונים של דרום אמריקה. מהגרים שונים מרחבי העולם הגיעו לשם אבל חלקם עברו משם לארצות אחרות. כך הגיעה תרבות המשקה הזה גם לישראל (בקנה מידה קטן) ולסוריה (בקנה מידה גדול יותר. אין לי מושג איך בדיוק). כצפוי, אם יש "משקה אנרגיה", הוא נכנס גם לבקבוקים, לדוגמה, המשקה המגעיל שנקרא "Club Mate" שאין לי מושג למה אנשים מסויימים אוהבים. הסוג Ilex נקרא בעברית צינית. המין מכונה yerba mate ואכן מדובר על המשקה ששמו הוא mate. באנגלית יש למילה משמעות נוספת (חבר אוסטרלי) ולכן לפעמים כותבים באנגלית את השם הזה כ־maté (למרות שאין שימוש בצורה הזו בספרדית או פורטוגזית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שבארץ המשקה אהוב כבר כמה דורות על הדרוזים, לפי כתבה של רונית ורד (שהתמקדה במג'דל שמס) ודרוזי אחד שהכרתי (מהכרמל, אאז''נ). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |