אלה חיים אלה? | 2949 | ||||||||||||
|
אלה חיים אלה? | 2949 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אני עובד כבר יותר מ-8 שנים בהיי-טק, ונכון שהיו ימים שנשארתי בעבודה לתוך הלילה ונכון שהיו נסיעות לחו"ל בהתראה של 12 שעות ועוד כאלה שזמן הטיסה הלוך ושוב עלה על זמן השהיה במדינת היעד ונכון שלפעמים התקשרו אלי באמצע ארוחת ערב או ההשכבה של הילדים והכל נכון, אבל זה לא חייב להיות ככה. המקרים האלו, שקרו היו היוצא מן הכלל. בכל שנות עבודתי לא נשארתי יותר מ-20 פעמים אחרי 20:00 בעבודה, לא הייתי בחו"ל יותר מ-30 יום, ולא התקשרו אלי הביתה בשעות הערב או הלילה יותר מ-50 פעמים. איך זה? כי שמתי לבוסים שלי גבולות. אחד היתרונות הגדולים בתחום ההיי-טק הוא הכוח שיש לעובדים מול המנהלים. זה בא לידי ביטוי במשכורות ובתנאים הנלווים (רכב, בונוסים, ביטוחים, פעילויות חברתיות) אבל זה גם בא לידי ביטוי ביחס בין העובד והבוס. עובד שחיי המשפחה יקרים לו יכול להבהיר שפעמיים בשבוע הוא יוצא מוקדם לקחת את הילדים מהגן ואז מותר להתקשר אליו רק במקרי חירום. הוא יכול להבהיר ששעת ההשכבה היא שעה קדושה ורק מקרה חירום יגרום לו להשאר בעבודה במקום להשכיב את הילדים (ומקרי חירום לא קורים כל יום. אם כן, תחליף מקום עבודה). הוא יכול להבהיר ש-9 שעות עבודה ביום זה מספיק, ואם בחוזה כתוב אחרת, אז בואו נדון על חוזה עבודה חדש, עם 9 שעות עבודה ביום ומשכורת בהתאם. חלק ניכר משנות עבודתי עבדתי במשרה חלקית - ארבעה ימים בשבוע. וכך גם היום. אני מוותר על 20 אחוזים מהמשכורת (ומהפנסיה) ומפחית מאוד את סיכויי להתקדם למשרות ניהוליות (אני לא מעוניין) אבל גם ככה המשכורת שלי מספיקה לחלוטין. אני מקפיד להיות בזמן בבית לארוחת הערב עם הילדים (וכמובן גם להשכיב אותם) ובתקופות שעבדתי חמישה ימים בשבוע הייתי יוצא לפחות פעם בשבוע ב15:30 כדי לאסוף את הילדים מהגן. עובדי ההיי-טק הם לא משועבדים ולא מסונוורים. יש ביניהם וורקוהוליקים שמעדיפים את העבודה על האישה והילדים (אני יכול רק לרחם עליהם), יש ביניהם רודפי בצע, יש ביניהם צעירים חסרי משפחה שמנצלים את זמנם הפנוי לחסוך כסף שיעזור להם להסתדר בחיים לכשיקימו משפחה, ויש ביניהם גם לא מעט אנשים שב-17:00 סוגרים את המחשב והולכים הביתה, שומרים על איזון בריא בין עבודה ובין משפחה, אפילו אם זה אומר שהם לא יקבלו בונוס בסוף השנה. זה בסדר גמור, גם בלעדיו הם ירוויחו מספיק טוב. ובקשר ל"לויאליות", אני לא מכיר מקום עבודה עם תחלופה כל כך גבוהה כמו בהיי-טק. (אולי שמירה ואבטחה) פחות מ-5 אחוזים מהאנשים שעבדו בקבוצה אליה הצטרפתי באוקטובר 1999 עדיין היו שם כשעזבתי בינואר 2008. נכון שחלקם פוטר, אבל רובם המכריע עזבו מרצונם לחפש הזדמנויות אחרות. |
|
||||
|
||||
''ומקרי חירום לא קורים כל יום. אם כן, תחליף מקום עבודה'' - העניין הוא שבהרבה חברות המצב החירומי מובנה אל תוך הארגון. נכתב איפשהו שזו דרך עבודה ששואבת מהמנטליות הצבאית רצופת הבלת''מים (ממנה הגיעו במקור יזמים רבים). בכל מקרה, על מקום העבודה הממוצע היא משפיעה לא טוב - דד-ליינים לא ריאליים, בעבודה ב''בלוקים'' לא מאורגנים ולא מסודרים, הקפצות לרוב וגם ציפייה שהעובדים ישכחו בכל פעם כמה לא-מאורגנת היתה הפעם שעברה, ויבליגו - שוב. |
|
||||
|
||||
אישית עבדתי עד היום ב5 חברות הייטק, אחת בת 30 איש, שתיים באזור ה70, אחת עם 600 עובדים בארץ + המונים בחו"ל, ואחת עם כמה אלפים. דווקא בזו עם ה30 איש, שהיו לה עם קשרים הדוקים למשרד הבטחון (מפא"ת הייתה הלקוח העיקרי/יחידי), העבודה הייתה הכי רגועה. גם לי אישית וגם לעובדים האחרים. אני חייב לומר שההתרשמות הכוללת שלי דומה לשל איזי ולא לסטריאוטיפ. |
|
||||
|
||||
בשלוש חברות ההיי-טק שעבדתי בהן עד היום לא נתקלתי במצבי חירום כדרך חיים. קורה פה ושם, בעיקר בימים שלפני ''דד ליינס'', אבל מדובר בפעם-פעמיים בשנה. |
|
||||
|
||||
טוב, כנראה שיש ויש. האקס שלי, שהיה בכיר בתחום כמה שנים טובות, פרש בפניי פעם מסכת תלונות על כל עניין ''הדד-ליין הרצחני'', הידוע מראש לכישלון, ועל הטיפשות שבקביעה לא ריאלית של הדד-ליין. |
|
||||
|
||||
זה נכון. לא היה לי דד-ליין אחד בחיים שהיה ריאלי. מצד שני, כאמור, אין יותר מדי כאלה. |
|
||||
|
||||
זה בטח בגלל שמבינים שממילא העבודה לא תהיה מוכנה בדד-ליין שנותנים לעובדים, אז מקדימים אותו כדי שתהיה מוכנה בזמן שבאמת צריכים אותה. מזכיר לי את הימים הנוראים של הקורסים במדמ"ח, עם הטקסים של דחייה לרגע האחרון, התבכיינות קולקטיבית למרצה, וקבלת דחייה מצטברת של שבוע. זה ככה גם בעבודה? |
|
||||
|
||||
זה לא בגלל זה. הדד-ליינס בדרך כלל קשורים בגורמים חיצוניים, כמו לקוחות או חברות איתן יש שיתוף פעולה. אי-עמידה בהם, למרות שמדובר בעניין קבוע וכמעט בלתי נמנע, גורר תמיד ''מיני'' משבר דיפלומטי עבור ההנהלה. |
|
||||
|
||||
במשך שנים חשבתי שזמני יעד (לא רוצה לכתוב דד-ליין) לא ריאליים הם תופעה מגונה שנובעת מחוסר כישורים ויכולת של ההנהלה. לפני כמה שנים התערערה אמונתי (ועדיין לא שבה על כנה) עקב מאמר שנתקלתי בו. במאמר צוטטו מחקרים שטענו שהצבת זמני יעד לא ריאליים אמנם מגדילה את הסיכוי שלא לעמוד בזמן, אך מקצרת את זמן הפרויקט ואפילו באופן משמעותי (כמה עשרות אחוזים למיטב זכרוני), כל זאת בהשוואה להצבת יעדים סבירים. איכשהו המחשבה האינטואיטיבית שלי היא שזמני יעד מטורפים דווקא יצרו תחושת יאוש ולא יתרמו לעמידה במשימה, אבל אולי הניסיון מראה שדווקא מדיניות כזו מביאה להגברת התפוקה. |
|
||||
|
||||
גם בתחום שלי (הלא היי טקי) יש פרויקטים שזמני היעד שלהם הם בדרך כלל ליום לפני שהחומר הגיע אליך בכלל. לי זה תמיד נותן תחושה שאפשר להתברבר איתם לגמרי, כי זמן היעד ממילא עבר... |
|
||||
|
||||
בדרך כלל זה עובד ככה: החברה נגשת למכרז. על כל הסעיפים הטכנים היא מציינת Comply למרות שבפועל זה נכון רק לחצי מהם, אחרת ההצעה תדחה על הסף. לא ידוע בשלב הזה מה סיכויי הזכיה, לכן לא עושים מאמץ רציני למלא במהירות את הפערים בין ההצהרה במכרז ובין מצב המוצר בפועל, לכל היותר עושים משנים קצת את סדרי העדיפויות בתכנית הפיתוח המקורית. השלב הטכני מסתיים, החברה נשארת במכרז ועוברת לשלב הפיננסי, כעת יודעים מי המתחרים במכרז (אלו שנגשו ועברו את השלב הטכני) ויש כבר מושג מהם סיכויי הזכיה. אם הם נראים טובים, מתחילים לעבוד על החלקים החסרים. זוכים במכרז - עכשיו כבר ברור שאין מספיק זמן לסיים את הכל עד מועד האספקה, אבל אם יודיעו את זה ללקוח הוא יקח את מספר שתיים. קובעים את זמן היעד לפי המכרז מתוך ידיעה ששבועיים לפני יבקשו מהלקוח הארכה. שבועיים לפני מבקשים מהלקוח הארכה של חודש, הלקוח מסכים לשבוע (גם לו יש התחייבויות כלפי הלקוחות שלו), שלושה שבועות עובדים כמו מטורפים, כולל ימי עבודה ארוכים וימי שישי קצרים, בערב שלפני הכל מתרסק, וכולם בהסטריה, באיחור של שבוע הלקוח מקבל את המוצר כשהוא מלא באגים, סופגים קצת קנסות על האיחור, הרבה צעקות על הבאגים, מוציאים בתוך חודש גרסת עדכון שפותרת את הבאגים הבולטים ביותר (בעיקר כאלו שקשורים לממשק המשתמש) ונושמים לרווחה. |
|
||||
|
||||
תיאור ממש אמיתי של העליה שלנו עם הERP . |
|
||||
|
||||
אז אולי תנסו להשתנות? הרי באופן זה, בשונה מחברות רבות בישראל, לעולם לא תגיעו לרווחיות הנשענת על שווקים בחו"ל. למרות שנהניתי מן התגובה של איזי ואף הכרתי חברות כאלו, לא כולם עובדים כך. חברות הדואגות לשמן הטוב לטווח הרחוק ישתדלו להמנע מתבנית זו. למשל החברה בה אני עובד בשנים האחרונות החלה כסטארט-אפ שכאשר ניגש לפילוטים, תמיד הבטיח כמעט תמיד פחות (פיצ'רים, איכות, מהירות אספקה) ממה שידע שייתן בסופו של דבר. |
|
||||
|
||||
החברה שלך לא הפסידה במכרזים לחברות שמבטיחות יותר ממה שהן יכולות לתת? |
|
||||
|
||||
אכן החברה לא קיבלה כל פרוייקט בו רצתה. קשה לי לזכור כרגע מדוע (לא אני ניהלתי וגם עברו שנים). אך בעזרת שמה הטוב1 וטכנולוגייתה העדיפה הפכה היא רווחית אחרי שנתיים ועם תוספת השקעה היא רכשה את המתחרות האמריקניות. 1 המדיניות אותה ציינתי קודם לכן הושפעה מאוד ממצב דומה לשתיאר איזי, אותו חוויתי בחברה קודמת. דברים אלו הופנמו ע"י המנכ"ל בחברה החדשה שהיה חסר ניסיון. |
|
||||
|
||||
הרווחיות שלנו מעולה ולאט לאט אנחנו משתלטים על ה-ERP .התכוונתי בעיקר לחברה המיישמת ולדרך ההתארגנות תוך כדי תנועה וברגע האחרון. |
|
||||
|
||||
איציק ש., בעל הון ואון - בגילך (עשרים שנות חינוך מתחת לחגורה, לא?) בקריירה חדשה כתוכניתן, או כבעלבית? |
|
||||
|
||||
לא זה ולא זה. |
|
||||
|
||||
יש שיטת ניהול שמתבססת על ההנחה הזאת (CCPM), לפחות כך ראיתי אותה מיושמת (1). בקצרה, לוקחים את לוחות הזמנים ומקצרים אותם לזמנים לא ריאליים, את כל הזמן ש'נחסך' שמים כחוצצים (Buffer) בסוף כל שרשרת בפרויקט. כך, במקרה הגרוע ינוצל כל זמן החוצץ, במקרה הטוב חלק מהמשימות יבוצעו לפני זמני היעד והזמן יחסך לכל הפרויקט. כשלימדו אותנו את השיטה באחד ממקומות עבודתי המוקדמים (ימי הבועה), המשילו את המשימה ללמידה למבחן, כאשר אם המבחן נדחה בשבוע, נתחיל ללמוד אליו שבוע מאוחר יותר ובסוף נהיה בלחץ זמן בכל מקרה. השיטה עשויה, אם אני זוכר נכון, לחסוך 30% מזמן הפרויקט, אבל היא אינה לוקחת בחשבון (לפחות לא במקרה שאני חוויתי) את השחיקה והלחץ שנגרם לעובדים בכך שתמיד ניצב בפניהם יעד לא ריאלי (1) אני לא מומחה לשיטה ויכול להיות שהישום שלה היה לא מדויק במקרה שאני נחשפתי אליו |
|
||||
|
||||
העבודה מתרחבת כדי לתפוס את הזמן שהוקצה לה. |
|
||||
|
||||
תגובה 86331 |
|
||||
|
||||
אצלינו ניסו פעם שיטה דומה של איזה גורו ניהול ישראלי לשעבר (נדמה לי שקראו לזה בשם תורת האילוצים או שם מפוצץ אחר). אפילו הביאו תוכנה מפוארת שהתחברה לגאנטטים. באיזשהו שלב השיטה נקברה וחזרו לשיטה הישנה של לסמוך על ראשי הצוותים שהם יודעים מה הם אומרים. |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים בדיוק על אותו דבר - השיטה שדיברתי עליה יצאה מ- TOC. זה למעשה הרחבה של גולדרט לתיאוריה שלו. אצלנו זה ב'אופק העולם החדש' במקרה או שניסו את השטות הזאת בעוד מקומות? |
|
||||
|
||||
TOC, נכון. לא מכיר את החברה שאתה מדבר עליה. אני גם לא בטוח שזאת שטות, על הנייר זה נראה משכנע, רק שאצלנו זה לא הלך. |
|
||||
|
||||
מנסיוני רב השנים מה שמתפתח היא תרבות ארגונית בה ידוע לכל שאין שום חשיבות למה שמוגדר כלו"ז של הפרוייקט, מאחר ואף אחד לא מתכוון לעמוד בו ממילא. כמו שאמר דוגלאס אדאמס: I love deadlines. I like the whooshing sound they make as they fly by. |
|
||||
|
||||
לא יודע על מה אתם מדברים. מנסיוני (יותר מ-10 שנים בפיתוח תוכנה), רוב (בערך 70%) הפרוייקטים עומדים בלוח הזמנים שלהם בלי מאמץ מיוחד (למרות שזוכרים טוב יותר את הפרוייקטים שלא עמדו או שהיה צריך להשקיע מאמץ מיוחד על מנת שיעמדו), ורוב הפרוייקטים בהם היה צריך להשקיע מאמץ מיוחד זה נגרם בגלל הערכות לא נכונות של הפיתוח. הבעיה היא שהרבה מפתחים לא לוקחים מראש מרווחי ביטחון מתאימים ומכפילים מספיק גבוהים. |
|
||||
|
||||
אכן כך וההמלצה היא להציב גבולות לחברה. כך גם עושה אני וכך אני גם נוהג עם הכפופים לי ככל הניתן - וכמעט תמיד ניתן1. זה משתלם הן לחברה2 והן למשפחה: 1 ירד בעריכה. 2 מוריד אחוזי עזיבה והשקעה בהכשרת חדשים, מוריד כמויות באגים ומשפר איכות רעיונות (ההתרחקות מן העבודה "מוציאה מן הקופסא") |
|
||||
|
||||
אני חולקת עליך בעניין "לשים גבולות לבוסים שלי".בחלק מהפעמים אפשר,בחלק מהמקרים,אבל בסופו של דבר זה עניין של תרבות ארגונית ושל "רוח הבוס",ובעיקר של התפקיד. יצא לי לעבוד לא פעם בסופי שבוע,באמצע הלילה,ואני לא מדברת כלל על השעות המוטרפות שעובדים כשנמצאים בחו"ל. אז נכון- לפעמים יש גם שכר נאה בצד,או הטבות כלשהן,אבל אני מסכימה עם חיים שזה בעצם כלוב של זהב-כי היכולות שלך "להשתמש בהטבות" נמוכה יחסית.אני לא חושבת שההתיחסות לאלה שמעדיפים את העבודה על המשפחה נכונה רק להייטק-באותה מידה זה יכול להיות מוסכניק,או בעל פיצוציה שיעבוד לילות. לגבי לויאליות- רוב חברות ההיטק (ובפרט הצעירות יותר) רוצות לשעבד את העובדים למה שנקרה "המשפחה המודרנית" ולהבטיח לעצמם את הלויאליות של עובדיהם- הרי בשביל זה יש בונוסים ואופציות לא? בעיני זה לגיטימי בכל מקום עבודה. התחלופה בענף הזה היא פועל יוצא של שחיקה בתפקיד,ושל יכלות לקפיצה בשכר ותו לא. |
|
||||
|
||||
מאחר והביקוש לעובדי היי-טק הוא גבוה, מי שנשאר בחברת היי-טק עם תרבות ארגונית שהופכת אותו לעבד, את החברה לביתו ואת ''רוח הבוס'' לחוקת המדינה, עושה זאת מרצונו ומטעמיו האישיים. מי שרוצע את אוזנו לא יכול לבוא בתלונות למזוזה. |
|
||||
|
||||
אולי אתה גאון היי-טק, ולכן יכול להכתיב את תנאי ההעסקה שלך. אבל לעובד היי-טק ממוצע אין ברירה בד''כ והוא חייב להיכנע לדרישות החברה. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון שאני אולי עובד עם גאוני היי-טק - כפי שכבר אמרתי, פחות מ-5 אחוזים מהאנשים שעבדו בקבוצה אליה הצטרפתי באוקטובר 1999 עדיין היו שם כשעזבתי בינואר 2008. לאף אחד מהם לא היתה בעיה למצוא לו עבודה אחרת. |
|
||||
|
||||
יתרה מזאת בכל מה שהוא לא הייטק כל ה''רע '' היחסי מתקיים שם ואילו כל הטוב של ההיטק לא מתקיים. צר לי מי שכותב מאמר כזה מעולם לא עבד בלא הייטק ולא מבין כמה זה גרוע פי כמה |
|
||||
|
||||
נו כן, כן, הכל נכון, אמרו את זה קודם. אבל בעוד כמה שנים החברה תימכר במאות מיליוני דולארים ואתה תהיה איש עשיר, תפרוש בגיל ארבעים ואז כבר לא תזדקק לפלאי הרזולוציה כי תהיה חלוץ הרבולוציה: אתה תיהנה מהילד שלך באופן בלתי אמצעי, פנים אל פנים - לא דרך תמונה. ואם תרצה תהיה צייר או שתמציא דיאטה חדשה או התעמלות חדשה או שתהיה מורה-הארה או שתגדל ירקות אורגניים במצפה בגליל - והכל יהיה רק מבחירה, לא מתוך אילוצי פרנסה. |
|
||||
|
||||
הי, מהייטק חיים לא רע, הייתי אומר אפילו טוב, אבל מיליונרים בגיל 40 (והכוונה לאנשים עם מליון דולר נזיל ביד)? כאלה אין הרבה בכלל. לשכירים בהיי טק, בסופו של דבר, קשה לצבור הון גדול מאד. מצד שני, גם אין סכנה רבה שהם יאבדו את הבית לבנק, ובהחלט ייתכן שלפני גיל 40 הם יגמרו עם המשכנתה תוך שמירה על רמת חיים גבוהה לאורך הדרך. |
|
||||
|
||||
התמונה המתוארת במאמר אומנם מעט מוקצנת אך המציאות בהחלט עגומה. ברם, דומה כי אין בנמצא אלטרנטיבה ראויה. מה עדיף? להיות פועל יצור באיזה מפעל, שעובד קצת פחות, מקבל הרבה פחות, וזוכה למנה גדושה לא פחות של הטפות מוסר מהמנהלים הרודים בו? או אולי להיות מורה המנסה לשווא להתמודד עם 40 נערים מאותגריי נימוסים והליכות הדחוסים יחדיו בכיתה בעל כורחם? בטח לא כדאי לפתוח עסק עצמאי שיגזול את זמנך מן הבוקר עד הערב ולא תשתחרר ממנו אפילו בחלומות הלילה שעלילתם תחל לסוב על תזרים מזומן וגובה המע"מ... מתוך ההשוואה נדמה לי אפוא כי ההיי-טק הוא הרע במיעוטו. נתנחם בכך שמצבם של אחרים גרוע משלנו... כל זה אגב מזכיר את "שיר המקצוע" המצוין של מאיר אריאל: |
|
||||
|
||||
"עובד קצת פחות, מקבל הרבה פחות, וזוכה למנה גדושה לא פחות של הטפות מוסר מהמנהלים הרודים בו." תוסיף על זה גם עובד בעבודה משעממת, סיזיפית ולפעמים קשה הרבה יותר. נסה לדמיין את עצמך עובד במוסך במשך 10 שנים, או שוטף רצפות, או ממלצר במסעדה, או פורק משאיות, או אפילו מחלק לאנשים עיתון מחייך ואומר "יום טוב". אני לא מצליח לדמיין את עצמי עושה דבר כזה אפילו שנה אחת. מבחינתי, מפונק שכמותי, עבודה כזאת היא סיוט שלא מתקבל על הדעת. וכל זה, בשכר מינימום פחות או יותר. אולי זה באמת די מפליא שכל כך הרבה שנות אבולוציה הביאו את המין האנושי למצב שבו אחת הדרכים הטובות ביותר להבטיח את ההישרדות היא לשבת באולמות הרצאה ולרשום, ואחר כך להקליד שעות על מחשב, אבל זה לוא דווקא רע. |
|
||||
|
||||
גם אני חייב להעיר שהמציאות המתוארת במאמר אמנם קיימת, אך לחלוטין אינה מוכתבת. אשתי ואני עובדים שנינו בחברות היי טק. היא חוזרת כל יום לילדים (כלומר - יוצאת מהעבודה ב- 15:00), אני מוציא אותם בבוקר למוסדות (נשמע טוב, הא?), ונדיר מאוד שאני יוצא מהעבודה אחרי 17:30. נכון, לפני מספר שנים עבדתי שעות מטורפות והייתי וורקהוליק במלוא מובן המילה, אבל אז החלטתי על שינוי סדר העדיפויות שלי. היום אני מרגיש שהאיזון בין העבודה והמשפחה בריא הרבה יותר, וכל זה ללא התפשרות כלשהי על רמת החיים. |
|
||||
|
||||
אני באמת תוהה מה מצב הנשים בהיי-טק... יש גם אמהות שעובדות בחברות הללו? איך הן מסתדרות עם השעות, הדד ליינס וכו'? |
|
||||
|
||||
מה היית עושה באותן 12 שעות במקום לעבוד? רובץ על הספה מול הטלוויזיה? |
|
||||
|
||||
נתת כאן כמה מאפיינים שונים מאוד ואפילו מנוגדים. למשל, לא נראה לי שאותם אנשים שמפגינים לויאליות והתלהבות ונשארים בשמחה עד אחת בלילה כדי להציל את העסקה עם הקוריאנים הם אותם אלה שהיו מעדיפים בעצם לעבור לווטרינריה או לצורפות אם הם היו יכולים. כמו כן, אותם אנשים שמרגישים להם הרבה מאוד כסף -- בגלל העבודה -- אבל מעט זמן זמן לבזבז אותו -- בגלל העבודה -- הם לא אותם אנשים שישקיעו ארבעה ימים כדי לחסוך עשרה שקלים על מצלמה דיגיטלית. יש כל-מיני טיפוסים, וחלקם אולי לא עובדים קשה בכלל. |
|
||||
|
||||
לאחרונה, נפגשנו קבוצה גדולה של עבדי הייטק, ונתבקשנו לענות על שאלון, שבו היו 15 פרמטרים לבחירת מקום העבודה. המשימה הייתה לדרג אותם לפי מידת החשיבות שלהם. בסיום התרגיל, אמרתי לקבוצה שיש לי השגות. אני יכול להכין שאלון דומה בקשר לבחירת הסופרמרקט המועדף, לדרג פרמטרים כמו מגרש החנייה, מחירים, מבחר מוצרים, האם העגלות מושכות ימינה או שמאלה ואפילו גילה של הקופאית החיננית. אבל נא לא לשכוח, שבסופו של דבר, כל מה שאני רוצה זה תבנית ביצים! זאת אומרת, מקום העבודה צריך להיות לא יותר מאשר הדבר הזה שמוכרחים כדי שאפשר יהיה לחיות, ולא החיים עצמם. מעניין שהייתי היחידי שם שהתייחס כך למקום העבודה. נ.ב אני נוהג ברכב חברה ומשתמש בחדר הכושר וכולי, אבל לא שוכח שהחיים האמתיים שלי, הם לא שם. |
|
||||
|
||||
אבל בסופר אתה לא מבלה שמונה שעות (מינימום) ביום, כך שאפילו בגישה המתונה ביותר, ראוי לבחור מקום עבודה בקפידה. |
|
||||
|
||||
א. למה אתה חושב שהחיים האמיתיים שלך הם לא [גם] שם, במקום העבודה? ב. האם אתה חושב שיש מקום לאנלוגיה בין מטרת קניית ביצים בסופר לבין מטרת - מהי? - מקום העבודה? |
|
||||
|
||||
בנאום הפרידה שלי ממקום העבודה הקודם, ציינתי שבניגוד למה שאמרו כמה מאלו שפרשו לפני, שהחברה לא היתה הבית שלי ולא המשפחה שלי, והמלצתי למי שמרגיש שזה כן הבית שלו, לעבוד פחות שעות ולמי שמרגיש שזאת המשפחה שלו, להתחתן או לאמץ כלב. |
|
||||
|
||||
אבל ייתכן שאדם נשוי ובעל משפחה גם הוא ירגיש שהקולגות הם המשפחה (היותר קרובה) שלו. עצוב, אבל קיים. |
|
||||
|
||||
לאלו אני ממליץ להתגרש ולהקים משפחה חדשה (או לאמץ כלב). |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני יודע מה השבת בסקר על היחס לבעלי חיים... |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה טועה. איזי הוא חתולאי ידוע: דיון 1167 |
|
||||
|
||||
אני מניח שאם לא הייתי נשוי, הייתי מגדל (גם) כלב. כלב ממלא את הפונקציה של ''מישהו שאוהב אותך, מתגעגע אליך ואכפת לו ממך'' הרבה יותר טוב מחתול (אך כמובן פחות טוב מבת זוג אוהבת...) |
|
||||
|
||||
בסוף השורה הראשונה הייתי מאד מודאג מהמשפט הזה... |
|
||||
|
||||
מי יוריד את הכלב כשאתה רווק ועובד היי-טק? |
|
||||
|
||||
קודם כל, לא צריך להוריד אותו, אני גר בבית צמוד קרקע. חוץ מזה, לפני ואחרי העבודה יש את הזמן לסיבוב איכותי של שעה איתו. גם כשהייתי רווק עובד היי-טק לא הייתי מאלו שמבלים במקום העבודה את כל שעות הערות שלהם. |
|
||||
|
||||
כלומר המלצת להם להיות יותר כמוך? הם לא חשו שזו התנשאות? |
|
||||
|
||||
לא חושב, הם הכירו אותי מספיק זמן וידעו שזה מה שאני חושב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמי שמעביר חלק ניכר כל כך מחייו במקום שהוא רואה רק כדרך להרוויח כסף, הוא אדם אומלל ושחוק. למי שעובד בהיי טק, יש צ'אנס לעשות משהו יצירתי אמיתי ולהנות מהיצירתיות הזו, וחבל לבזבז את החדווה הפוטנציאלית הזו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שחלק גדול ממה שנכתב פה נכון לחלקים רחבים במשק ואינם יחודיים להי טק. מישהו יכול להתייחס לכך או שהאתר באמת אוסר כניסה על אנשים שלא יודעים לתכנת? |
|
||||
|
||||
כן, האתר עוסק כניסה על אנשים שלא יודעים לתכנת. כל משתמש חדש מתבקש להציג מדמכים באשר לתחום השכלתו ומקום עבודתו, תעודת יושר מן המשטרה ותוצאות בדיקת פוליגרף. |
|
||||
|
||||
מסמכים? איזו מן דרך זו לבדוק אם מישהו יודע לתכנת? האתר בטח מונע גלישה בעזרת דפדפנים רגילים וכך כל אחד מהגולשים צריך לתכנת לעצמו דפדפן. לצורך השתתפות בדיונים מסויימים צריך לתכנת מערכת הפעלה. |
|
||||
|
||||
סוף סוף הבנתי מדוע אינני מצךליחה להגיב בדיון הזה. |
|
||||
|
||||
להיפך, אנחנו מעריכים מאוד אנשים שלא למדו לתכנת והשקיעו את חייהם במחקר טהור על מתמתיקה גבוהה או לוגיקה. ;-) |
|
||||
|
||||
כמי שעבד כמעט 15 שנה בהיי טק בישראל, ועבר לא מזמן לעבוד בהיי טק באירופה, אני יכול להעיד על כמה הבדלים בין ישראל לאירופה (טוב, אנגליה). 1. בישראל יום עבודה ממוצע (אחרי הבועה) היה בערך 9 או 10 שעות. כאן יום העבודה הוא בדרך כלל 8 שעות ופחות. 2. בישראל ראיתי רק בעלי מניות או מנהלים בכירים עובדים בסופי שבוע (בפיתוח), כאן בהחלט אפשר (לא ראיתי את זה קורה, אבל זה מה שאומרים) לדרוש מעובד רגיל לבוא לעבוד בסוף שבוע (אם יש סיבה מוצדקת). 3. כאן אף אחד לא מסתיר את סדרי העדיפויות שלו, ואתה אמור לעבוד בשביל לקדם את הקריירה שלך ולא בשביל "הלקוח", וזה מה שהמנהלים מצפים ממך במפורש. 4. אין לנו קיובקלים. 5. הסיסמאות האמריקאיות הדביליות ("הערכים של החברה") שולטים בכל מקום רשמי. 6. האנגלים אוהבים ביורוקרטיה ונהלים כמו שהישראלים אוהבים לאלתר. לכל דבר יש נוהל. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את סעיף 3. |
|
||||
|
||||
בארץ, כשהבוס רוצה שעובד יעשה משהו, הוא מתחיל לזבל במוח על הלקוח היפאני שמחכה שהמשהו יעשה, כאן, כשהבוס רוצה שהעובד יעשה משהו, הוא אומר לעובד שהמשהו הזה ישפיע על חוות הדעת השנתית שלו. ולהפך, בארץ, כשעובד מחליט עם לעשות משהו או לא, הוא בודק מה יקרה למוצר/חברה עם המשהו הזה לא יעשה, כאן, כשעובד מחליט עם לעשות משהו או לא, הוא בודק מה יקרה לקרייירה שלה/המשכורת שלו עם המשהו לא יעשה. שני דברים ששכחתי להזכיר: 6. כאן אין החזרת נסיעות ובטח שלא רכב חברה. המקסימום הוא הלוואה לכרטיס נסיעה עונתי בתחבורה ציבורית או ליסינג של אופניים. 7. כאן אין אוכל על חשבון החברה/ בהשתתפות החברה. פשוט אין תלושים. |
|
||||
|
||||
אולי הוא מתכוון שבתרבות העבודה האנגלית אין טעם לבקש עזרה ממי שלא תלוי בך לקידומו האישי. (או בתרגום לישראלית: סוציומאטים) |
|
||||
|
||||
טל - האם יש אפשרות להוסיף אזהרה לאישור התגובה במקרה שנוספו תגובות חדשות לפתיל? (אולי על פי הפרמטר LastView ?) |
|
||||
|
||||
טל ביקש בעבר ששאלות או בקשות טכניות יופנו אליו בדואל, אחרת סביר שהוא יפספסן. |
|
||||
|
||||
"אין לנו cubicles" - אין "לנו" בישראל או אין "לנו" באנגליה? |
|
||||
|
||||
אין לנו, בחברה בה אני עובד עכשיו. |
|
||||
|
||||
2. בארץ ראית רק בכירים ובעלי מניות עובדים בסופ"ש? אני ראיתי את זה קורה, לא בהיי-טק, אצל לא-בכירים. |
|
||||
|
||||
בהיי טק בישראל ראיתי רק בכירים ובעלי מניות עובדים בסופ''ש (וגם זה בקושי). |
|
||||
|
||||
נאה, נאה. היתה תקופה שהייתי מתאמנת בקראטה עם עוד כמה אנשים, בלובי של הבניין בו אחת מאיתנו עבדה. בימי שישי בצהריים. לכאורה המקום היה אמור להיות נטוש, אבל היתה חברה אחת שאנשים עבדו בה בקביעות. |
|
||||
|
||||
לפי כל מיני כתבות, בעריכת דין למשל המצב מקביל אך קשה בהרבה (בעיקר אצל המתחילים), ושם לעובדים גם יש פחות כושר מיקוח. וריאציה אחרת על הנושא, ידועה מאוד, היא רופאים. |
|
||||
|
||||
גם בעריכת דין זו שאלה של בחירה. מי שמחפש את מקומו במשרדי הסופרמרקט, שלא יבכה כששעות העבודה הרשמיות נגמרות בתשע בלילה. מי שסדר העדיפויות שלה שונה, בהחלט יכולה למצוא תחומי עבודה מעניינים בשעות סבירות. לעו''ד אולי (כנראה) יש פחות כושר מיקוח מאשר למתכנתים, אבל חוץ מהמשרדים המסחריים יש עולם שלם של אפשרויות שם בחוץ. זו שאלה של סדר עדיפויות. באופן אישי, אני מעדיפה לצאת מהעבודה כשעוד אור בחוץ גם במחיר וויתור על הנוף המשגע מהקומה השלושים ומשהו בעזריאלי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
משרדי בוטיק קטנים או "סתם" משרדים קטנים שעובדים מול אנשים פרטיים ולא מול חברות.1 אמנם תמיד יכול להיות מצב חירום זה או אחר, אבל השאלה היא מה קורה בשיגרה. לגבי רמת העניין, זה כמובן תלוי בכל אחד ומה שמעניין אותו. גם עו"ד שעובד כיועץ משפטי בחברה (לא חברת הייטק...) עובד בשעות סבירות. אבל הדוגמא הכי בולטת היא המגזר הציבורי. למעשה, נראה לי שפרט למשפט מסחרי על גווניו השונים ומשפט פלילי, אין סיבה שעו"ד יצטרך לעבוד *בשיגרה* עד השעות הקטנות של הלילה. כמובן, הסיכוי הוא שלעו"ד שמתעסק בזכויות אדם יהיו יותר מקרי חירום מאשר זה שמתמחה בדיני תעבורה, אבל עדיין. תרבות העבודה הלא בריאה הזו (לטעמי) היא אחת הסיבות בגללן אני לא רואה את עצמי עובדת בעתיד באחד ממשרדי הענק. עם כל הכבוד ליוקרה שכרוכה בכך, אני מעדיפה שחיי יהיו מורכבים מדברים נוספים חוץ מאשר עבודה ושינה. 1 נראה לי שהדוגמא הקלאסית ביותר היא דיני משפחה. תחום מאד מעניין2 שלא עובדים בו מול תאגידים וחברות ענק או מול גורמים מחו"ל ולכן לא נדרשים לשעות מופרכות. 2שאני מקווה לא להתעסק בו בחיים. |
|
||||
|
||||
רופאים זה סיפור אחר. העבודה שלהם חשובה בהרבה ממה שרובנו נעשה בשנים שהוקצבו לנו. אבל גם מעבר לבחירה1 מראש להציל חיי אדם גם במחיר של פגיעה מסויימת בחייהם, לרוב הרופאים שעבדתי איתם היתה בחירה מסויימת לגבי כמות השעות שהם מבלים בעבודה, חלקם בילו הרבה יותר מדי וחלקם זמן סביר (גם אם במידה מסויימת על חשבון אקסטרות, כמו מחקר). הדבר כמובן נכון יותר ככל שמתקדמים בוותק. 1 גם מג"ד בצה"ל לא מבלה יותר מדי זמן בבית, יש עבודות שהן גם שליחות. |
|
||||
|
||||
באופן עצוב, נדמה לי שזה נכון גם לגבי יחידות מסוימות בצבא. לכל הפחות, זה היה נכון בתקופתי - היינו אמורים להגיע מוקדם וללכת רק לקראת חצות (במקרה הטוב), בטענה ש''העבודה היא חור שחור'' ו''תמיד יש משהו לעשות''. בפועל, בעיקר מרחנו זמן והשתדלנו להיראות עסוקים, כי פשוט לא היה כל-כך הרבה לעשות. זה היה מדכא עד עפר. |
|
||||
|
||||
יש תופעה של אנשים שנשארים עד מאוחר בעבודה בכדי לחזור הביתה לילדים שבעים ומקולחים. רובם מסווים את הסיבה האמיתית אפילו לחבריהם לעבודה, אבל פגשתי לפחות שניים שהודו בפה מלא שזו הסיבה שבגינה הם מורחים את יום העבודה עד מאוחר. |
|
||||
|
||||
חלק מסווים את הסיבה האמיתית אפילו מעצמם. |
|
||||
|
||||
זה שרוב הצבא ככה. |
|
||||
|
||||
זה נורא לא רק בגלל בזבוז הזמן, אלא בגלל העובדה שאף אחד מלמעלה לא מכוון את זה: החיילים של הדור הקודם עושים את זה לדור הנוכחי, כי הם מצליחים לשכנע את עצמם שהשטויות שהם פולטים הן אמת. אשכרה לקח לי שנה וחצי להבין איך שטפו לנו את המוח שם - עד אז חשבתי שזה רק אני, ושבעצם היתה המון עבודה וסתם לא ידעתי איפה לחפש אותה. מאוחר יותר הייתי בצבא בתפקידים שבהם לא עשיתי כלום ולאף אחד לא היה אכפת, וגם בתפקידים שבהם עשיתי די הרבה אבל מבלי לשגע את עצמי - אבל חצי השנה הראשונה הזו חקוקה אצלי כניסוי המוצלח ביותר, והאכזרי ביותר, בפסיכולוגיה חברתית שבו נטלתי חלק מימי. |
|
||||
|
||||
הזכרת לי את הימים הראשונים שלי בצבא. במדור די מעניין בקריה, קיבלתי הסבר מלומד על כמה העבודה שלנו חשובה ואינטנסיבית וחיונית לתפקודו של הצבא קצת יותר מזו של כל הלוחמים האלה שסתם מתרוצצים רוב הזמן. ואכן, מהר מאוד ראיתי אנשים שנשארים במשרד עד אמצע הלילה, הרבה פעמים אפילו ישנים בו כדי להרוויח עוד שעת עבודה בבוקר. רק שאז פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. יחד עם כל חיילי הבסיסים העורפיים קיבלנו הנחיה חד משמעית לצאת כך שנגיע הביתה לפני החושך והסקאדים. בכפוף להנחיה הזו התקצר יום העבודה פלאים, והעבודה, עד כמה שיכולתי להבחין לא נפגעה כהוא זה. חודשיים אחר כך בערך, עם סיום המלחמה חזרה אותה תחושת שליחות לפעם בכולם ויום העבודה נעשה שוב אינסופי, ושוב חזרנו להיות סיירת מטכ''ל של הג'ובניקים או איזה קשקוש הזוי באותה מידה. |
|
||||
|
||||
רופאים זה סיפור אחר. מס' בוגרי הרפואה מוגבל בכוונה על מנת להקטין את ההיצע ברפואה הציבורית וע''י זה לחזק את הרפואה הפרטית. המתמחים הצעירים עובדים כ''כ קשה כדי שהם יוכלו להרוויח הרבה בהמשך הקריירה. |
|
||||
|
||||
וכאן המקום להזכיר שהיו ימים בארץ שהיה בהם מושג: אסור להרעיש בין שתיים לארבע". כלומר- היו ממש אנשים שהיו בבית בין שתיים לארבע, והיו ישנים סייסטה. בשעה אחת בצהריים היו כולם סוגרים את העסקים והולכים הביתה לארוחת צהריים ולחטוף תנומה קלה, וחוזרים לעבודה בארבע לעוד שעתיים שלוש. היום זה נראה כמו חלום רחוק בכל הענפים. אז נכון שהיום אנשים גם עובדים רחוק יותר מהבית והפקקים בדרך יכולים לגזול את כל שעות ההפסקה, אבל נדמה לי שזה גם קשור לעולם ערכים שונה. אחרי הכל, כולם רוצים להרוויח הרבה הרבה כסף כדי שיהיה להם שתי מכוניות במשפחה, וחו"ל פעם פעמיים בשנה ובית גדול עם גינה וטלויזיה עם הרבה אינצ'ים. אי אפשר להשיג את כל אלו בלי לעבוד לפחות עשר שעות ביום. נדוניה, שלא יכולה להתרגל גם לשמונה שעות עבודה ביום |
|
||||
|
||||
זה באמת עדיין קורה בחנויות במרכז ערים מסוימות, חולון למשל (אפילו יש/היה חוק עזר עירוני שלפיו החנויות סגורות ביום ג' אחה"צ). עד היום אמא שלי סקפטית כשאני אומרת לה שאלך לקנות משהו בחנות לידי (בת"א): "הם פתוחים בצהריים?". |
|
||||
|
||||
וברמת גן. ובגבעתיים. אם כי אני לא משוכנעת שעדיין נוהג היום. אני לא נמצאת בימי שלישי אחה''צ לבדוק את זה. |
|
||||
|
||||
וכמובן בירושלים. אני כבר כמעט לא מגיעה לחנויות שנסגרות בצהרים, או אחר הצהרים של ימי שלישי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שרוב האנשים שנחו בין שתיים לארבע היו פנסיונרים. אם כי בשנים ההם הייתי ילד וכל אדם מעל גיל 35 היה חשוד בעיניי כפנסיונר. |
|
||||
|
||||
חלק גדול מהשכנים שלי בשנות החמישים והשישים1 היו עקרות בית. חלק לא מבוטל נוסף היו גברים שהגיעו הביתה להפסקת צהריים. כמו כן היתה בשכונה גם מורה אחת שסימה את עבודתה הרשמית בצהריים. היא היתה האמא שלי. ___________ 1- של המאה הקודמת, נודניקים. |
|
||||
|
||||
אמא שלי הצליחה לישון צהריים פעמיים בשבוע, בימי ב' ו-ד'. מה היה מקצועה? ___________ קנב תדיקפ |
|
||||
|
||||
לא ייאמן. היא(1) שוב צודקת! ______________ (1) חברה שנתנה לי פעם סימנים להבחין בילדי מורים. ממש אין אפס. |
|
||||
|
||||
מה הסימנים ועל מי עוד מהמגיבים באייל אתה יכול להגיד שהוא בן של מורה (או שהוא לא בן של מורה)? |
|
||||
|
||||
ככל הנראה הסימנים הם: - אינטליגנציה גבוהה לאין שיעור. - חוש הומור משובח שבמשובחים. - עברית תקנית חסרת דופי. - חביבות ומאור פנים לכל אדם באשר הוא אדם. - חולשה בלתי מובנת לחתולים. - פגם גנטי שמונע מבעליו לעשות שגיאות בכל תחום שהוא. - צניעות מובנית. מה שהופך אותי ליחיד באייל. |
|
||||
|
||||
אני בן של מורה (ללשון) אבל העברית שלי רחוקה מלביות תקנית והחולשה שלי לחתולים מאד מובנית, כנראה ששני הסימנים האלה לא נובעים מהעבודה של ההורה המורה. |
|
||||
|
||||
אולי אתה מאומץ. |
|
||||
|
||||
LOL. אצלנו בבי"ס הבן של המורה היה זה שמציקים לו שנה שלמה, כי יום אחד אמא שלו הגיעה לעבודה ברוכסן פתוח במכנסיים.
|
|
||||
|
||||
עד השורה האחרונה סימנתי Vים אחד אחרי השני. כדי לא לעורר את קנאה חשוב לציין שישנם גם צדדים אפלים ליחוס זה. אני מניח שישנו מקום בו קיימת קבוצת תמיכה לשכמונו. |
|
||||
|
||||
למעט הסעיף השישי הכל אמת: פשוט שכתבת "אותי" התכוונת כנראה ל-easy. נו, טעות לעולם חוזר, אפילו אצל צאצאים של מורות. ("שכתבת" ולא "כשכתבת" בגלל חוק וישנה וכדי לעצבן אותך) |
|
||||
|
||||
פעם, ב''כיתת חנונים'' אחת, בחטיבת ביניים אי-שם בשרון, הסתבר שלכל ה''מחוננים'' (פרט לשניים, לא ברור איך הם הגיעו) יש אימא מורה. |
|
||||
|
||||
כל אם עובדת בשנות ה 70-80 בישראל היתה מורה. |
|
||||
|
||||
' כולן? כי זכור לי במעומעם שאמי הורתי דווקא חתמה כרטיס נוכחות במפעל 'עוף טוב'. חטיבת הכרעיים. מחלקת הסרת שיער הגוף בלייזר. הנחה קבוצתית לשוכני הלול. שלומי סרנגה מגולח למשעי בדיסק עם תג מחיר חד-פעמי: |
|
||||
|
||||
הערכה גבוהה להשכלה ולידע, אמון רב במדע, רציונליזם לא מעורער, עברית (או שפת המקום) תקנית ונטייה לתקנה אצל הזולת. היו עוד סימנים אבל את חלקם שכחתי (זה היה מזמן). איילים אחרים? עקרונית הייתי חושבת שהאתר מלא בילדי מורים, אבל קשה ליי כרגע להמר ספציפית. |
|
||||
|
||||
גם אמא שלי הייתה מסייסטת כל יום,1 וזה ממש לא היה בשנות החמישים או השישים. 1מה שגורם לי להיות מאד ממורמרת בימים אלו. |
|
||||
|
||||
1 למה? כי היא לא מרשה לך להתקשר בשעות האלה? |
|
||||
|
||||
כי לאף אחד לא נראה הגיוני שאני אשנו''ץ לי בשעות האלו של היום (חוץ מאשר לה שחושבת שזה רעיון מאד הגיוני). |
|
||||
|
||||
שטויות, אני עובד הרבה פחות מאבא שלי כשהיה בגילי, וחי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה. מי שישן בין 2 ל-4 היו הילדים של השכנים בשביל שהאמהות שלהן תוכלנה לשתוף את הבית, ולא אנשים מבוגרים. |
|
||||
|
||||
עכשיו כשאתה מזכיר את זה, בעצם גם אני עובד פחות מאבי כשהיה בגילי. והוא עוד היה עובד מדינה! |
|
||||
|
||||
אמר את זה מזמן |
|
||||
|
||||
יש קישור לספר (המצוין) שלו בצד המאמר. |
|
||||
|
||||
No one says on their deathbed 'I wish I had spent more time with my business'
|
|
||||
|
||||
1. אנשים חושבים "חבל שלא עשיתי יותר עם החיים", והמשמעות היא לרוב שחבל שהם נהיו שכירים שדופקים שעון כמה שיותר מוקדם ואז בורחים הביתה לאיזה עיסוק אסקפיסטי חלול או למונוטוניה הבסיסית של גידול הילדים, אלא הכוונה היא שחבל שלא טרחו להשקיע מספיק בכדי להיות רופאים או השקיעו במימוש הרעיון שהיה להם לכסאות גלגלים מונעים סולארית. 2. אף אחד גם לא אומר "מזל שבחרתי לבלות יותר זמן עם הילדים," או "מזל שלא למדתי רפואה." אף אחד לא *יודע* איך הוא היה יותר מאושר. |
|
||||
|
||||
2. אבל כל אחד *יודע* אם הוא מאושר בדרך כלל, או חש שלמות עצמית (או לחלופין מתוסכל תמידית ולא מסופק). |
|
||||
|
||||
אבל הוא לא יודע שאחרת הוא היה יותר מאושר, או פחות מתוסכל, להוציא אולי במספר מצומצם של דרכים ספיציפיות. אבל לא יודע מה הייתה התמונה הגדולה. (אפשרי שאני טועה - אולי יש אנשים שמכירים את עצמם מספיק טוב.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא נוהג לקבל הצעות לא מנומקות מאנשים שלמיטב ידיעתי, רק חושבים שהם יודעים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא בכוונותיהם הטובות אני מטיל ספק, אלא בצדקתם. |
|
||||
|
||||
בנאדם שיודע שהוא מאושר, בד''כ לא מפריעה לו המחשבה ''באיזה תסריט של ויתור על בחירה ערכית שלי הייתי יכול להיות מאושר יותר''. |
|
||||
|
||||
אדם מאושר על ערש הדווי שלו הוא תופעה חריגה עד כדי כך שהאפשרות שהיה מאושר יותר אילו פעל אחרת זניחה לחלוטין. מעט מאלו שזוכים בפרס הגדול בלוטו חושבים "שיט, אם הייתי שולח טוטו אולי הייתי מרויח יותר". (לכבוד יום הולדתך העגול הממשמש ובא זאת המתנה שלי: אני מסכים איתך!) |
|
||||
|
||||
(מה, ברקת כבר בת 20? איך שהזמן רץ) |
|
||||
|
||||
60. כמו המדינה. _____ ברקת, מפברקת. |
|
||||
|
||||
אנשי הייטק, מתי תבינו שאתם היחידים שבאמת מקבלים תמורה בעבור ההשקעה שלכם? המשכורות שלכם מאפשרות לכם לחיות בכבוד ולא לדאוג לכסות מינוסים. |
|
||||
|
||||
מבינים טוב מאוד, הבכיינים. אחרת, היו מחליפים מקצוע. (דורפל עובד הייטק לעתיד.) |
|
||||
|
||||
שימו לב שרוב הדיון מתנהל על ה''איזון הנכון'' בין עבודה ומשפחה... די עלוב, למען האמת, אם כי קשה לחשוב ברצינות על החלופות... |
|
||||
|
||||
לא, מהפכן דה-לה-שמאטע מזדקן ובודד, זה עלוב. בורגני עם עבודה, משפחה, טיפה רכוש וחברים בשישי בסלון, זה אחלה. |
|
||||
|
||||
אולי הוא התכוון שהאיזון הנכון צריך להיות לא רק בין עבודה למשפחה, אלא להכיל עוד כמה דברים, כמו תחומי עניין אישיים, משהו מעבר לפליית הכינים ההדדית עם בני המשפחה וחברי הקבוצה הרחוקים יותר. |
|
||||
|
||||
אפרופו עובדי היי-טק, אולי האיילים העובדים בתחום יכולים לספר איזה אחוז מעמיתיהם לא יודע להקליד בלי להביט במקלדת? לא מתכוון להתנשא חלילה, אבל זה פשוט מאוד הפתיע אותי (באוניברסיטה) שהרוב לא יודע. |
|
||||
|
||||
תנסה לעבור ממקלדת אמריקאית (ישראלית)1 למקלדת אחרת, למשל בריטית2. אחר כך תראה כמה ליש"ט יצאו לך במקום #. |
|
||||
|
||||
1. ההבדל מזערי. אני אומר על סמך ניסיונות (דומים) רבים מאוד. יש תקופה קצרה ומאוד מעצבנת, אבל זהו. אחריה, אתה שולט בחדשה באותה המידה כמו ששלטת בישנה. אבל 2. איך זה רלוונטי? זה סתם אפרופו לאפרופו? |
|
||||
|
||||
לא. תנסה לעבוד עם מקלדת צרפתית, וגם אחרי התקופה הקצרה והמעצבנת, תמצא את עצמך מתעצבן כל פעם שאתה מנסה להקליד @ |
|
||||
|
||||
האלמוני דיבר על מעבר בין אנגלית לאמריקאית ששתיהן QWERTY, אבל יש ביניהן הבדלים מינוריים (כמו בדוגמא שהוא נתן: Shift 4) המקלדת הצרפתית, להבדיל, היא AZERTY - שונה משמעותית משתיהן. מנסיון בן מספר חודשים בבריסל - זה לא נחמד, אבל גם לזה מתרגלים. |
|
||||
|
||||
אבל איך מקלידים את האקסונ(ט)ים השונים? |
|
||||
|
||||
יש להם את השיפטים שלהם. |
|
||||
|
||||
פרץ נוסטלגיה: 6 בספטמבר 1999, קפה-אינטרנט בשאמוני, צרפת. תעריף יקר לחצי שעה. לקח לי רבע או חצי שעה לכתוב איזה מייל, רוב העיכוב בגלל התנסות ראשונה עם המקלדת השונה - השילוב עם ניסיון בהקלדה עיוורת קטלני עוד יותר - ורוב שאר העיכוב בגלל התנסות ראשונה עם לינוקס באיזו גרסה מוקדמת. כשכבר כמעט היה מוכן, רציתי כנראה לבחור את כל הטקסט, ולשם כך ללחוץ קונטרול-A. כמובן שיצא קונטרול-Q. יצא שזה סגר את החלון בלי אזהרה. לפחות בעלי המקום, לנוכח הכמעט-דמעות, נתנו לי עוד זמן בחינם. לפי התאריך, רוב הסיכויים שהמייל עסק בעלייתו הקרובה לאוויר של איזה אתר אינטרנט אחד. |
|
||||
|
||||
אתה זוכר את התאריך, אבל לא את תוכן המייל? אתה זוכר במקרה גם מה לבשת*? * ומדובר בחצאית ונעלי עקב? |
|
||||
|
||||
לא זכרתי את התאריך בראש. טוב שיש אלבום תמונות. |
|
||||
|
||||
אני לא יכול בלי בכלל להסתכל. למעשה אחת הסיבות שהתחלתי להגיב באייל היתה שגיליתי שאני לא יכול להדפיס מהר בעברית. בגלל הכתב הנורא שלי בתיכון לקחתי חוג ב"הדפסה עיוורת". הגעתי עד ל20 מילים בדקה ( זה די נמוך) אבל עם הזמן איבדתי את היכולת. מה שאותי הפתיע כשהגעתי להיי טק היתה העובד שיש הרבה פחות "האקרים" משציפיתי. כלומר אנשים ש*נהנים* מלשרבט כמה שורות קוד כדי לבנות סקריפטים לפעולות יום-יומיות. |
|
||||
|
||||
"למעשה אחת הסיבות שהתחלתי להגיב באייל היתה שגיליתי שאני לא יכול להדפיס מהר בעברית" - מקורי מאד, ראובן, אבל אתה מפוטר בכל זאת. (אי פעם, כשעברנו מ- MF ל- PC וגילינו את נפלאות שולה המוקשים היינו כותבים בדו"ח שעות העבודה "תרגול שימוש בעכבר"). |
|
||||
|
||||
ובחזרה לשאלה המקורית - אפשר אחוזים? דרך אגב, אני מחשיב מי שמשתמש רק בארבע אצבעות, אבל לא מסתכל על המקלדת אף פעם, כמקליד עיוור (אולי כי אני משוחד). "מקליד עיוור" זה בלי להסתכל; "מקליד יעיל" זכאי לשם נפרד. |
|
||||
|
||||
האקרים זה לא האנשים (טוב, הנערים) שפורצים לפנטגון בשעות הפנאי שלהם? שזורקים כל מיני וירוסים למי שמעצבן אותם? |
|
||||
|
||||
במילה אחת: לא. בשתי מילים: לא מדויק. |
|
||||
|
||||
הפיקציה הזאת על הילדים שמבינים מחשבים יותר טוב מאנשים מבוגרים ובשלים, שהקדישו את הקריירה לבנייתם, היא מהמעצבנות שאני מכיר. |
|
||||
|
||||
כשאתה היית ילד זאת לא הייתה פיקציה. |
|
||||
|
||||
ואפילו עכשיו זאת לא תמיד פיקציה, לעזאזל. |
|
||||
|
||||
בהחלט. |
|
||||
|
||||
אה, רפרנסים? |
|
||||
|
||||
רוב מכריי מתחלקים בין אלה שילדיהם מסדרים להם כל בעיה עם המחשב ואלה שנזקקים לשם כך לשלם לאיזה ילד מהשכונה (כי אין להם משלהם). |
|
||||
|
||||
אבל דורפל כתב: "הפיקציה הזאת על הילדים שמבינים מחשבים יותר טוב מאנשים מבוגרים ובשלים, שהקדישו את הקריירה לבנייתם, היא מהמעצבנות שאני מכיר." אני מניח שרוב מכריך לא הקדישו את הקריירה שלהם לבניית המחשבים המדוברים? |
|
||||
|
||||
אבל הפיקציה *הזאת* ממילא לא עלתה כאן קודם, רק דורפל הוא שהמציא אותה. |
|
||||
|
||||
הפיקציה הזאת קיימת גם קיימת, והייתה נפוצה בהרבה בזמן הבועה ולפניה - ילדים שכביכול פורצים לפנטגון, ילדים שכביכול פורצים תוכנות (לעומת פשוט מורידים cracks וומריצים אותם), וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
מי אתה חושב שכותב את ה-cracks האלה? נוגה אלון? ברור שבעיקר נערים בגילאי 14-18. זה לא מצריך ידע אקדמאי, וגם לא ידע "מקצועי" של הנדסת תוכנה, אלא רק ידע יחסית איזוטרי והרבה הרבה סבלנות וזמן פנוי (כדי לשבת ימים מול הקס-אדיטורס ודיסאסמלבר). "פריצה לפטנגון" זה סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
"ברור שבעיקר נערים"? ברור איך?! (שים לב שגם בגרסה שלך, המיתוס הוא עדיין מיתוס, רק מכיוון אחר - אני אומר שאין תופעה כזאת [אחת הוריאציות שלה], ואתה אומר שיש לה [לאותה הוריאציה] הסבר אחר לגמרי מכשרון מופלא של בני הדור הצעיר בכל הנוגע לאלקטרוניקה.) |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את הטענה שלך. אני מכיר באופן אישי אנשים שבצעירותם פרצו לכל מיני מחשבים בכוויית, ובבחרותם עברו לעסוק בעניינים יותר מועילים. אתה אומר שהם לא קיימים? |
|
||||
|
||||
מן הסתם זה לא יספיק כדי לשכנע אותי שהתופעה קיימת. אני לא מכיר אותך ולא את האנשים האלו שעליהם אתה מדבר. אני לא יודע מה בדיוק אתה טוען שהם עשו, ולכן אם זה מסובך ומעיד על כך שהם ראויים לתואר העמום "גאון מחשבים". אני לא יודע איך הם כביכול עשו זאת - את הסיפור על קולומבוס והביצה אתה מכיר?1 --- בעולם המחשבים, לפעמים - אבל ממש לא בתדירות ובהיקף כמו שסדרות טלוויזיה וסרטים מסויימים מציגים זאת - יש פרצות אבטחה מהסגנון שמי שמפרסם אותן וכותב כלי לניצלון, למעשה מנפיק לכולם מפתח, ואז פריצה לאותה מערכת שקולה לפתיחת דלת שמישהו לא השכיל להחליף את מנעולה בזמן, באמצעות אותו מפתח שחולק חינם לכל האוכלוסיה. אם על פריצות מסוג זה אתה מדבר, סלח לי, אבל אני לא כל כך מתרשם. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא מבין את הטענה שלך. מהו המיתוס שאתה טוען שאין לא ביסוס במציאות? חשבתי שאתה מדבר על "גאוני מחשבים" במרכאות, צעירים בגילם, שמוצאים כל מיני שטיקים וטריקים שמבוגרים לא חשבו עליהם. זה איננו סתם מיתוס אלא מציאות. אם אתה לא מתרשם, זה לא מפתיע. מקובל עליי שפיתוח מערכת הפעלה הוא פרויקט מרשים יותר, והוא מבוצע בדרך כלל על ידי מהנדסים מנוסים ומבוגרים. |
|
||||
|
||||
על איזה "שטיקים וטריקים" אתה מדבר? |
|
||||
|
||||
למשל, מציאת פורט פתוח במחשב כווייתי, זיהוי הסרביס שמאזין עליו וכן הגרסה שלו, חיפוש רגישויות, כתיבת סקיפט שמנצל אותן, תחושת ניצחון על האומה הערבית. ועכשיו אני אשאל - בשלישית - על איזה מיתוס *אתה* מדבר? |
|
||||
|
||||
אולי הגיע הזמן לעשות קצת סדר בפתיל הזה. דורפל התרעם במקור על תגובה 474973, שבא נכתב: "האקרים זה לא האנשים (טוב, הנערים) שפורצים לפנטגון בשעות הפנאי שלהם?". "גאון" לא יכול לפרוץ לפנטגון בשעות הפנאי שלו. גאון אמיתי יכול. גילוי נאות: גם הח"מ מוצא את המיתוס שדורפל מדבר עליה מעצבן. תגובה 474973 באה בעקבות תגובה 474621, שבה דיבר ראובן על "האקרים". באופן כללי המושג "האקר" יכול לשמש לצורך תיאור של מספר משמעויות1, בזמן שמי שלא מכיר את התחום בד"כ מכיר רק משמעות אחת (פריצה למערכות ממוחשבות). ראובן השתמש במושג במובן של כתיבת קוד קצר בשפת סקריפט בלי הרבה תכנון עם צפי של קצר של תוחלת חיים. בניגוד לקוד מתוכנן בקפידה, גדול, ובעל צפי לתוחלת חיים ארוכה יחסית. מתכנתים מתייחסים לפיסת קוד מסויימת בתוך בסיס קוד גדול שנתפסת כלא אלגנטית ואד-הוקית באופן שלא מתאים לשאר הקוד סביבה כ "Hack". למשל אם בקוד של דרייבר כללי לכרטיס סאונד, מופיע קטע שמשנה את ההתנהגות של הדרייבר במקרה ומדובר בכרטיס מאוד ספציפי מכיון שאותו כרטיס מתנהג באופן ששונה מהסטנדרט, פיסת הקוד ההיא תיחשב כ "hack", ויש שיוסיפו ויאמרו "a dirty hack" והמהדרין יאמרו "a horrible, ugly, complete and utter hack!". אם לחזור לעניין הגאונים של אמא, השטיקים והטריקים שאתה מדבר עליהם לא הומצאו על-ידי ילדים בני 14. אותם ילדים בני 14 שפורצים לשרת בכווית ישתמשו בתוכנה לסריקת פורטים שנכתבה על-ידי מומחה אבטחה ותיק, יחפשו את השם והגרסה של השרת בבסיסי נתונים קיימים של exploits שנחשפו על-ידי מתכנתים מנוסים, ויורידו סקריפט או תוכנה שמנצלים את הפרצה הספציפית ההיא כדי לפרוץ לאותו שרת, שנכתבה על-ידי מישהו אחר. אין יותר 2script kiddiness מזה, ואין כאן שום "שטיקים וטריקים שמבוגרים לא חשבו עליהם". הנכס העיקרי שאותם ילדים מנצלים כדי לבצע את מעשי הגאונות הנ"ל, הוא זמן פנוי, והסיבה היחידה שההתקפות שלהם מוצלחות היא שאותם שרתים לא מתוחזקים כראוי. אבל מי שחשב את אותם שטיקים וטריקים במקור דווקא היו המבוגרים שעוסקים בתחום. הלינק הבא מכיל קובץ PDF שמספר את סיפור ההתקפה על GRC. הסיפור הזה ממחיש מצויין את הדברים שדורפל, MRP ואני מנסים להסביר: http://www.crime-research.org/library/grcdos.pdf -- |
|
||||
|
||||
תגובה 475234 |
|
||||
|
||||
בטח שזו פיקציה. |
|
||||
|
||||
הפריצה לפנטגון היא לא פיקציה. ההאקר דנן הוא הבן של חברים של הורי. באמת. __ ואני יכולה להגיד לכם שהנישואין של הוריו לא שרדו את המשבר. |
|
||||
|
||||
איזה משבר כבר יכול להתעורר ממה שהוא עבירה מבחינה פורמלית, אך לא בעיה מוסרית או חברתית רצינית, אלא יותר שובבות נעורים? |
|
||||
|
||||
? הילד ישב בכלא. זה לא משבר זה? |
|
||||
|
||||
אולי לילד, אבל למה ההורים במשבר? הרי אין קלון בעבירה, (כמה זמן הוא ישב?) |
|
||||
|
||||
שאלת הקלון נוגעת יותר לפוליטיקאים. לאנשים מן השורה, ילד בכלא הוא בעיה מספיקה בהחלט. |
|
||||
|
||||
אני לא מבינה: אחד ההורים עזר לו בפריצה והשני התנגד? |
|
||||
|
||||
ילד אחד מכל מיליון שמשתווה למבוגרים הטובים בתחום (לא עוקף אותם באורח פלא - מה קרה, לפני 20 שנים לא היו אנשים אינטיליגנטיים כמוהו? לא עומד במבחן המספרים הגדולים) זה 1. לא תופעה 2. לא המיתוס שהיה קיים בציבור הרחב בימי הבועה. ילד שיודע לכוון לך את השעון בוידאו זה לא מה שאני מדבר עליו, מן הסתם. ילד שיודע להתקין חלונות זה מן הסתם גם לא. אנשים שחושבים שפעולות שגרתיות שכאלו, רק בגלל שהם לא יודעים לבצע אותן, הן משהו מסובך ומרשים, הם ככל הנראה חצי ממקור המיתוס המעצבן שעליו אני מדבר. |
|
||||
|
||||
המיתוס הוא בקשר ל*מספר* ה"ילדים" (נערים או בחורים צעירים יהיה יותר מדוייק בהגדרה, כנראה) - לא בקשר לאירוע היסוד עצמו. לא היו מיליון פורצים כאלה ולא אלף ואולי גם לא מאה ולא עשרה (אם כי עשרה ייתכנו בהחלט, בעקבות הראשון). היה נער/בחור צעיר שפרץ לפני שנים - עשר שנים ומעלה - למחשב של הפנטגון. לפי ויקי העברית זהו ישראלי בשם אהוד טננבאום, אבל ויקי האנגלית לא שמעה עליו וגם לי זכור שזה היה נער/בחור צעיר אמריקאי ולא ישראלי. שם האמריקאי הנ"ל אינו זכור לי, אבל החדשה והסערה שהיא עוררה - כן זכורה. כך שהמיתוס כנראה אינו לגמרי מיתוס אלא יש בו, כאמור, גרעין של אמת, שתפח לממדי ענק. |
|
||||
|
||||
גם ויקי האנגלית שמעה עליו (http://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_hacker_hist... סעיף שלישי ב-1988) |
|
||||
|
||||
ב-1998. ובאותה שנה מסופר גם על שני האקרים ששדדו כמה עשרות אלפי דולרים מבנק בסין דרך האינטרנט, וקיבלו פסק דין מוות. |
|
||||
|
||||
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-820768,00.ht... - צעיר מאוד, אבל לא נער בן 14. חוץ מזה, כבר אמרתי שהמיתוס הוא על כך שזו 1. תופעה 2. שהעילויים הצעירים מצליחים לעקוף בסיבוב את בני תחומם המבוגרים עוד בצעירותם, ולא רק להשתוות אליהם, במקרה הטוב, בשלב הזה, ולהגיע לפסגה - ולא בקלות יתרה - רק לאחר שהם בעצמם מגיעים לגיל בשל כשל המובילים הנוכחיים בתחום, שגם הם לא היו קוטלי קנים בצעירותם, והשתפרו מאז. |
|
||||
|
||||
בן 22 כשהורשע, אבל לאחר מספר שנים של פריצות. צעיר למדי. וכפי שכבר אמרו לך, המבוגרים יותר שעוסקים בתחום בדרך כלל עוסקים בעניינים רצינייים יותר מאשר פריצות מסוג זה. |
|
||||
|
||||
המבוגרים עוסקים במניעת פריצות מהסוג הזה, ומדובר בעניין הרבה יותר קשה. |
|
||||
|
||||
או בניצול מסחרי שלהן. |
|
||||
|
||||
אמרתי - עניינים רציניים יותר. |
|
||||
|
||||
האם אתה היית זה שטען כאילו הפיקציה שדורפל עמד עליה, איננה פיקציה אלא אמיתה? אם כן, אז לא ברור לי ההגיון מאחרי הטענה, לאור ההבהרות האחרונות בדיון – אחרת אין לי מה להוסיף. |
|
||||
|
||||
להאקינג יש כמה רמות, חלק ניכר מהפורצים (ועוד יותר לפני עשור) הם באמת צעירים למדי (14-17 נגיד), אבל מדובר בעיקר בילדים שיודעים להפעיל (בצורה מעולה) כלים שאחרים כתבו. ביחד עם סבלנות אינסופית ולא מעט כישרון אילתור הם מצליחים את מה שמומחי אבטחה מעטים מנסים. רמה אחרת לגמרי היא כתיבת הכלים, גם כאן לבני התשחורת יש מקום של כבוד. קח למשל את DVD Jon, היום בן 24 אבל כבר ב18 שיחרר לרשת כלים לעקוף זכויות לאמפי3 על לינוקס. יש הבדל מהותי בין לדעת ולהיות מסוגל לעשות, הרבה פרופסורים למדעי המחשב לא מסוגלים להתקין דריבר, שלא לדבר על לכתוב שתי שורות קוד ברצף. העובדה שהאקרים צעירים לא תמיד מכירים עד הסוף את כל התאוריה מאחורי מה שהם עושים, לא גורע מההשגים שלהם. |
|
||||
|
||||
אני מדור אחר. התכוונתי גם למבוגרים שפשוט נהנים לתכנת, גם כתחביב. אני לא מצליח להזכר מתי מישהו מאנשי התוכנה בחברה שלי סיפר לי על אפליקציה שהוא כתב להנאתו. מעבר למגבלות הזכרון שלי ולאנטיפטיות הטבעית שאני משדר, זה הפתיע אותי. |
|
||||
|
||||
"הפיקציה הזאת על הילדים שמבינים מחשבים יותר טוב מאנשים מבוגרים ובשלים, שהקדישו את הקריירה לבנייתם, היא מהמעצבנות שאני מכיר." אני דווקא פגשתי רבים כאלו. דווקא אנשי מחשבים שהקדישו את הקריירה לבנייתם - כמו לינוס טורוולדס - יש מעט (יחסית לכמות המקצוענים ש"סתם" מכינים תוכנות פשוטות בויזואל בייסיק וכו') זהו טבע האדם שלילדים יש יכולות שלמבוגרים אין - כמו בלמידת שפה מדוברת. אם ילד חכם, שמתעניין במחשבים + אינו מתעניין בלימודיו מבית הספר + אינו מאוד פעיל חברתית - ירצה לבנות תוכנה שמשחקת שח היטב - הוא פשוט יעשה זאת. שנים רבות אחר כך, באוניברסיטה, בקורס בעל דרישות קדם מרובות, הוא יגלה שהשיטה שהמציא נקראת alpha beta pruning עם iterative deepening search. כשיהפוך למבוגר הוא יאבד את יכולות הילדות ובנוסף הוא יעבור אינדוקטרינציה אקדמית. לאחר שעות מרובות אותן הוציא על עבודות ולמידה למבחנים - הוא יהיה מותש אינטלקטואלית. לחשיבה תהיה לו אסוציאציה של סבל, בנוסף ליכולת המופחתת שיש לו בזקנתו. בשלב זה הוא יוכל לעבוד בנושאים המעטים בהם יש לו ניסיון. אולי הוא אפילו יהיה מומחה מהולל להנדסה אחורנית ולבניית מנועים גרפיים - אבל בדירה מתחת יש ילד בן 16 שעושה את זה יותר טוב. הסתייגות: סביר שדבריי כבר אינם תקפים לעידן האינטרנט. כיום תכנות נהפך בעיקר לחיבור בין ממשקים קיימים, בניית אתרים שיעבדו בכלל הגלשנים, החישובים הגרפיים עברו לחומרה יעודית, וכו'. אך הדברים היו תקפים פעם, ב"תור הזהב" של ה demoscene |
|
||||
|
||||
לא מוכיחים שמיתוס לכאורה הוא למעשה אמת לאמיתה על ידי חזרה על פרטיו באופן מפורט יותר. |
|
||||
|
||||
אכן לא מוכיחים טענה על ידי חזרה עליה. אבל זה לא רלוונטי כי לא עשיתי זאת. מה כן עשיתי? *טענתי שמתוך התרשמות אישית שלי הטענה הייתה נכונה. אינני טוען שזה מוכיח את הטענה, הרי אנשים גם טוענים שהם התרשמו אישית שהם נחטפו על ידי חייזרים. *תיארתי מדוע ואיך התרחשה התופעה. אכן נכלל בתיאור קצת פירוט על ה"מיתוס". (דווקא התיאור המורחב יכול לעזור לך לסתור את גרסת ה"מיתוס" אותה אני מציג אם אתה מעוניין לשכנע בעמדתך על ידי טיעונים רלוונטיים) *ניחשתי שהתופעה כבר לא מתקיימת כיום כמו בעבר, משום שעל המשכיותה באותו סדר גודל אין לי התרשמות אישית וגם זה נראה לי בלתי סביר. |
|
||||
|
||||
"הוא יגלה שהשיטה שהמציא..." זה בהחלט מריח כמו מיתוס. טיעונים רלבנטיים: הספקנות היא לגבי תופעה קיימת של ילדים שמגיעים לאלגוריתמים לא ממש טריויאלים בכוחות עצמם (למשל, MINIMAX ועוד עם האופטימיזציה של alpha-beta cutoffs) בלי לקרוא על האלגוריתם באינטרנט, לשמוע עליו ממורה/מרצה או מקריאה באיזה ספר לימוד. אני לא בטוח שהנסיון שלך באמת כלל מפגש עם יותר מילד אחד כזה (סביר להניח שפחות מאחד) וסביר להניח שהתאור שלך כולל יפוי רומנטי של המציאות. PRODIGY שממציא את הגלגל המתמטי מחדש וילד מחונן במחשבים (יהיה זה מחונן ככל שיהיה), זה לא אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
אני מסתייג מטענתך ש minimax הוא אלגוריתם לא ממש טריויאלי. לדעתי אם תמצא ילד בן שבע שמשחק שח באופן סביר, ותשאל אותו איך הוא עושה את זה, ותבקש ממנו לפרט (תשאל "מה זאת אומרת חושב קדימה?") אז הוא יתאר בפניך את האלגוריתם. אז אולי הוא לא יכתוב לך אותו בשפת תכנות אבל הוא מבין אותו באופן אינטואיטיבי. לגבי alpha-beta, חפש מישהו שמשחק שח די טוב, אבל מבלי שלמד בחוג שח (או מספר) על פתיחות, סיום, עקרונות, טריקים, וכו', וסביר שאם תגרום לו לתאר לך את תהליך המחשבה שלו תגלה שהוא אפילו משתמש ב alpha-beta, גם אם הוא לא יודע מה זה והוא לא חושב שהוא אי פעם ממש חשב על זה. בנוסף, לפי הויקיפדיה ( http://en.wikipedia.org/wiki/Alpha-beta_pruning ) נראה ש alpha-beta הומצא פעמים רבות באופן בלתי תלוי. ובנוסף, ציטוט מפי ג'ון מקרתי, חתן פרס טורינג ( http://www-formal.stanford.edu/jmc/slides/wrong/wron... ): alpha-beta pruning characterizes human play, but it wasn't noticed by early chess programmers .... We humans are not very good at identifying the heuristics we ourselves use.
|
|
||||
|
||||
אני לא מסכים. אלגוריתמים קלאסיים/פשוטים/בסיסיים הם קלים להבנה ואולי אף טריוויאלים לאחר שאנו מכירים אותם, אבל אני לא מסכים שזה טריוויאלי להגיע אליהם לגמרי בכוחות עצמנו. "גם אם הוא לא יודע מה זה והוא לא חושב שהוא אי פעם ממש חשב על זה" זה בדיוק ההבדל. הבנה אינטואיטיבית שלא ממש חשבנו עליה, יש לנו גם לגבי משפטים בתורת הקבוצות (אפילו כמה לא טריוויאלים שביניהם) ולגבי משפט פיתגורס. יש פער של מספר שלבים בין חשיבה אנושית יוריסטית/אינטואיטיבית לבין ניסוח פונקציות יוריסטיות ותכנותן בשפת מחשב. הבנה אינטואיטיבית פשוטה של ילד (גם בן 15) איננה מספיקה על מנת לתכנת תוכנה שמשחקת שחמט (בצורה טובה משמעותית מבחירה רנדומלית של הצעד הבא). המרחק בין הבנה אינטואיטיבית של הלך מחשבה, לבין תוכנית מחשב שמממשת תהליך מכניסטי מוגדר היטב איננה צעד אחד. את ההבנה האינטואיטיבית של משחק שחמט (יוריסטיקה, חשיבה קדימה, לקיחה בחשבון של גורם עוין והתיעלות החשיבה קדימה ע"י התעלמות מיתירות במידע) צריך לתרגם פעמים: פעם ראשונה מהבנה אינטואיטיבית להבנה המכניסטית של התהליך ורק אז להבנה איך לישם זאת בשפת תכנות (החלק השני הוא החלק הקל אם אתה יודע לתכנת). הטענה שהמקרה הסביר הוא זה שבו ילד בן 15 יכול לעשות זאת בכוחות עצמו ולהמציא את האלגוריתם לבד (ללא עזרה מספרים ו/או חומר עזר), דורשת ביסוס (על מנת להחלץ ממגרת המיתוס או הרומנטיזציה של יכולות הנעורים). לי היא נשמעת בלתי סבירה. אל תבין אותי לא נכון: אני לא אומר משהו נגד הילד בן ה-15 שפתח ספר וקרא ולמד משהו על אלגוריתמים בבינה מלאכותית (בדיוק להיפך). אין ספק שזה ילד חכם ומוצלח. אבל ילדים שלומדים משהו מספרים זה סיפור עם קצת פחות זוהר מהמיתוס הנ"ל (משום מה). אני גם לא טוען שאין ילדים נדירים ומוכשרים במיוחד שהצליחו להגיע אל אלגוריתמים קלאסיים לגמרי בכוחות עצמם. |
|
||||
|
||||
ככל שאני מצליח להבין, אנחנו בדו-קרב של אינטואיציות; האינטואיציה שלי היא כמו של יאיר (בנוגע למינימקס; גיזום אלפא-ביתא הוא סיפור אחר). נדמה לי שאתה אולי מדמיין לא נכון את התהליך: הילד לא חושב על האלגוריתם באופן אבסטרקטי, אלא משפר את התוכנה שלו באופן איטרטיבי. הוא יתחיל אולי באמת מכתיבה של תוכנית שבוחרת אקראית של המהלך, אבל באופן מיידי ממש, בלי צורך בשום גאונות, יגיע לרעיון של העדפה, במהלך הקרוב, למהלכים של הכאת כלי יריב, ואז להעדפת הכאה של כלים "שווים". כשהוא יחשוב איך אפשר לשפר הלאה, *כמעט לא תהיה לו ברירה* אלא לחשב את המהלך הכי טוב של היריב בסיבוב הבא; וגו'. בכל שלב כזה כבר יש לו ביד תוכנית שרצה ועושה את השלב הקודם, ושהוא מכיר באופן אינטימי, וזה בהחלט עוזר להתמקד. במילים אחרות: לא מדובר בתרגום מהבנה אינטואיטיבית להבנה מכניסטית, וממנה לשפת תכנות, אלא בתרגום מהבנה אינטואיטיבית ישירות לשפת תכנות, ואז הכללה להבנה מכניסטית מופשטת. השלב השני הוא אופציונלי, ואןלי שמור באמת לגאונים שבחבורה. (וידוי: לכל צורך ועניין לא התנסיתי בתכנות, ובקושי בשימוש במחשבים בכלל, לפני הצבא. עכשיו הייתי צריך לשאול את הדוד מה זה הדמוסצנה הזאת שלך.) |
|
||||
|
||||
עם מינימקס נטו אני עוד עלול להשתכנע, אבל עם גיזום אלפא-ביתא נראה לי שכבר צריך להיות אחרי השלב השני, לדמיין בראש את העץ ולהגיע לתובנה שאפשר לגזום ענפים מיותרים. |
|
||||
|
||||
זה המקום להכניס קצת אמפריציזם2 לויכוח. מישהו שמע על נער שכתב תוכנית שח סבירה? תוכנית שח בכלל? דמקה? שש בש? אולי מסתובבים אי שם בעולם כמה גאונים קטנים שמוצאים עניין בתכנות מתקדם, אבל זאת ודאי תופעה נדירה מאד. ישנם גם שניים שלושה ילדים שמחברים סימפוניות בגיל ארבע, אבל אף אחד לא משתמש בהם כאישוש לטענה שילדים הם מלחינים מוכשרים יותר ממבוגרים. מלבד הידע הנחוץ, תכנות הוא עיסוק שדורש דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכולים, שני מאפיינים שהופכים אותו לבלתי אטרקטיבי בעליל עבור נערים ונערות. ____________ 1- די עם הפרסומת הסמויה, כאן זה לא "השרדות". 21- לא, זה המקום להכניס קצת מלים לועזיות לויכוח. |
|
||||
|
||||
נערים שכותבים תוכנית שח סבירה זה בגדר האפשר (גם אם לא נפוץ במיוחד). נערים שעושים זאת מבלי להשתמש ברעיונות קיימים עליהם הם קראו באינטרנט, בספרים או באמצעות ידע מפה לאוזן, זה כבר סיפור אחר. חוקי ניוטון הם פשוטים (כמעט טריוויאלים מנקודת מבט מודרנית). למרות זאת, *מאוד* לא סביר שאנשים יגיעו אליהם בכוחות עצמם. כתפי ענקים וכל הג'אז הזה. |
|
||||
|
||||
כנער כתבתי תוכנית כללית לפתרון משחקי לוח (על בסיס תחרות אבולוציונית בין אלגוריתמים, דווקא משהו נחמד, אולי אני צריך ליישם את זה מחדש בשפה סבירה יותר), לגרסה מלאה של שח לא הגעתי מתוך עצלנות בעיקר, אבל גם זה היה עובד בה. שנים מאוחר יותר גיליתי ששיחזרתי כמה תופעות ביולוגיות מעניינות (מעבר רוחבי של מידע גנטי למשל) ושאכן יש צורה כזו (תחרות בין אלגוריתמים) לפתרון בעיות. |
|
||||
|
||||
הציטוט השני שהבאת דווקא מחזק את העמדה שלי בדיון ומחליש את זו שלך: alpha-beta pruning characterizes human play, but it wasn't noticed by early chess programmers .... We humans are not very good at identifying the heuristics we ourselves use.
|
|
||||
|
||||
כל הקביעות שלך בתגובה לעיל הן חסרות בסיס ונובעות מתפישה מוטעית של המציאות. אלו טענות שיכולות להיות נכונות במקרים מסויימים, אבל הניסיון להכליל אותן כנכונות עבור כל או מרבית המקרים הוא אבסורדי. "כשיהפוך למבוגר הוא יאבד את יכולות הילדות" מה הן יכולות הילדות המיסתוריות הללו? "הוא יעבור אינדוקטרינציה אקדמית" לא ברורה לי הטענה עצמה. בכל מקרה עד היום לא הייתי עד למקרה של מתכנת שהאקדמיה גרמה לו נזק. הייתי עד להרבה מקרים של מתכנתים, מבריקים או בינוניים, שהיכולות שלהם היו פחותות ממה שהן היו יכולות להיות לו היו לומדים נושאים מתקדמים בתכנות, בין אם באקדמיה או באופן עצמאי. "הוא יהיה מותש אינטלקטואלית" אני לא מרגיש מותש. בשנה האחרונה למדתי שתי שפות חדשות. קולגות שלי בולעים ספרים על נושאים שונים בתכנות או על פלטפורמות ספציפיות בקצב מסחרר. שוב - עדיין לא נתקלתי במתכנת שהצמאון שלו לידע בתחום פחת באופן משמעותי. יש כאלו שמלכתחילה היו בעלי צמאון גדול לידע בתחום ויש כאלו שלא. אבל אצל כולם הוא נשאר דומה. "לחשיבה תהיה לו אסוציאציה של סבל" שוב - הכללה חסרת בסיס. גם בעצמי וגם בקולגות שלי אני רואה הנאה וסיפוק מהתמודדות עם אתגרים אינטלקטואלים. "[ה]יכולת המופחתת שיש לו בזקנתו" 30+ זה לא זקנה, והיכולות עדיין לא מופחתות ברמה כזו אקוטית. עשר או חמש עשרה שנה של ניסיון וידע לעומת זאת תורמים הרבה יותר מאשר מעט היכולת שפחתה. "בשלב זה הוא יוכל לעבוד בנושאים המעטים בהם יש לו ניסיון" שוב - חסר בסיס. אנשים עוברים לתחומים שונים כל הזמן. קולגה שלנו שעזב עבר לחברה שמשתמשת בפלטפורמה אחרת, שאותה הוא למד בעצמו במשך השנתיים האחרונות. אני יכול להעיד לגבי עצמי, כמי שנתפש בצעירותו כאחד מילדי הפלא שלך, שהיכולות, הידע, וההבנה שלי היום עולות כמה מונים על מה שהן היום כשהייתי בתיכון ובתחילת דרכי בהיי-טק אחרי הצבא. בנוסף ניסיון החיים והניסיון בתחום תורמים לי רבות. אף אחד אצלנו לא מוצא לנכון לגייס "ילד פלא" מבריק וחסר ניסיון לתפקיד בכיר ו/או ללא פיקוח של אחד מראשי הצוותים. |
|
||||
|
||||
"מה הן יכולות הילדות המיסתוריות הללו?" ""זהו טבע האדם שלילדים יש יכולות שלמבוגרים אין - כמו בלמידת שפה מדוברת."" במחזור החיים של היונקים, הגיל הצעיר מיועד לא רק לגדילה פיסית, אלא גם לגדילה אינטלקטואלית. בגיל 30 אבות אבותינו היו קרובים לסוף, וההשקעה שבלמידה היתה פחות מחזירה את עצמה מאשר בילדות. אם טבענו מותאם לתנאי הסביבה של אבותינו, אנשים בני 30 אמורים לשאול פחות למה למה למה מאשר ילדים בני 7. נראה שזה אכן כך. הם לא הפסיקו להסתכרן בגלל שהם יודעים כבר את כל התשובות, גם לא כי הם יודעים שאף אחד לא יודע את התשובות, אלא מפני שהם עברו את שלב הלמידה והגילוי. הם נמצאים בשלב בו הם בעצמם מגדלים ילדים, צדים, נלחמים בשבטים אחרים ועוד עניינים של מבוגרים. you can't teach an old dog new tricks
|
|
||||
|
||||
הניסיון מלמד שאפשר דווקא ללמד כלבים ''זקנים'', באמצע חייהם, טריקים חדשים, ושאת הישנים הם עוד לא שכחו, אלא דווקא שכללו. |
|
||||
|
||||
ראשית הרשה לי להביע טרוניה כללית בנוגע לנסיון להסביר את כל התופעות הקוגניטיביות כולן תוך השענות על חברת ציידים-לקטים ו-"כללי היסק/גזירה" אבולוציוניים/גנטיים. המעבר מממצאים ארכיאולוגיים/אנתרופולוגיים למסקנות בתחום היכולות השכליות הוא במקרה הטוב ניחוש מושכל... ובמקרים רבים פשוט נסיון לספר סיפור קוהרנטי. אז נכון, אולי לפי שעה זה עדיף על "שום סיפור", אבל זה לא באמת מדע. או לכל הפחות לא כזה שניתן לגזור ממנו טענות חד-משמעיות. וכעת לאמירה לא מבוססת משל עצמי (לא זוכר אם שמעתי את זה ממישהו, וייתכן שהעניין עלה כבר אפילו ב-"אייל")... נראה לי שלמרות שבמתמטיקה השגים רבים וחשובים הושגו בשנות ה-20 המוקדמות של החוקרים, הרי שבמדעי המחשב תוצאות חשובות הן פרי עבודתם של חוקרים בעשורים ה-3, ה-4 ואף החמישי לחייהם. ייתכן שדווקא במדמ"ח נחוצה מזיגה אחרת של חדשנות ונסיון על מנת להגיע להשגים. |
|
||||
|
||||
אולי זה פשוט נובע מכך שמדעי המחשב במתכונתם היום ורוב חלוציו עסקו בתחום אחר לפני. טיורינג במתמטיקה (כמו עוד המון), שנון בהנדסה וכדומה. |
|
||||
|
||||
הדוגמאות שלך ארכאיות ובנוסף מחטיאות לחלוטין: טיורינג פרסם את העבודה שלו על מכונות חישוב ב- 1936, כשהיה בן 24. שאנון המציא את האלגברה הבוליאנית ב- 1937, כשהיה בן 21 ואת תורת האינפורמציה ב- 1948 כשהיה בן 31. |
|
||||
|
||||
אם "שאנון המציא את האלגברה הבוליאנית", האם בול המציא רק את המשחק בול פגיעה? |
|
||||
|
||||
אם הייתי כותב "המעגל הלוגי" היית מרוצה? אתה מוזמן לקרוא את הגרסה המלאה http://dspace.mit.edu/handle/1721.1/11173 . |
|
||||
|
||||
לא, לא הייתי מרוצה. אני לא מרוצה באופן גורף. (ואנא, אל תקח אותי ברצינות יתר. הפסוקית העלתה חיוך קט על פני וחשבתי לשתף אותו עם אחרים דוקא ביום העצוב הזה) |
|
||||
|
||||
כמו כן תודה על הקישורית. זאת הפעם השניה היום שאני מופתע לראות שמישהו שחשבתי שהוא בר מינן מזמן עדיין נלחם באנטרופיה. |
|
||||
|
||||
לא רוצה לצער אותך אבל:http://en.wikipedia.org/wiki/Claude_Shannon |
|
||||
|
||||
מצד שני, אפשר להתנחם בכך שאוחזת עץ השקד עדיין מש''קית ת''ש. |
|
||||
|
||||
אולי יש יותר מאחת שנושאת את השם הזה. |
|
||||
|
||||
מישהו צריך ליידע את האדונים הנכבדים מ MIT. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא נלחם פה בשום מפלצת אגדית, סתם ריב טיפשי על חתיכות שמש. |
|
||||
|
||||
אני לא מאמין שנתנו לפתיל הזה להתפתח עד לכאן ואף אחד מאיתנו לא נזכר בקאנות': |
|
||||
|
||||
הרבה הישגים במתמטיקה הושגו ע"י חוקרים צעירים, אבל עדיין אני מאמין שממוצע הגיל להישג גדול הוא 30 ולא 16, יותר מכך נראה שעם הזמן הגיל הזה רק עולה כי אנשים צריכים ללמוד יותר לפני שהם יכולים לעשות באמת משהו גדול. למעשה גם "ילדי פלא" במתמטיקה שהגיעו להישגים גדולים לא הגיעו אליהם בלי ללמוד - לרוב אלו אנשים שמתחילים ללמוד מתמטיקה ברמה של אוניברסיטה (והרבה פעמים גם במסגרת של אוניברסיטה) בגיל 12-13. לגבי מדעי המחשב אני לא שמעתי על ילד שבלי ללמוד הצליח לכתוב תוכנה שמשחקת שח, מזהה אוביקטים, מכפילה מטריצות או עושה כל משימה אלגוריתמית לא טריויאלית יותר טוב ממה שהיה ידוע למדע. |
|
||||
|
||||
שלב הלמידה והגילוי ושלב העמקה, ההפנמה והחידוש, הם שני שלבים שונים. ילדים אכן טובים יותר בשלב הראשון1. מבוגרים כבויי עיניים לא טובים בשלב השני (אבל לא כולם כאלה). __________ 1 הדוגמאות למעלה מדגימות בדיוק את זה. הילדים *משחקים* ומגלים כל מיני אלגוריתמים (לעתים רחוקות בשל תובנה עמוקה, לעתים קרובות במקרה או ע"י קריאת חומר שהוא כבר ידוע בתחום) שעושים כל מיני דברים יפים ומעניינים, אבל שהם לא לגמרי מבינים. |
|
||||
|
||||
לא רק אתה היית ב-demoscene. גם אני זוכר משם משהו. ב"תור הזהב" של ה-demoscene, ילדים פתחו ספרים וקראו המון חומר על מבנה החומרה (שכתבו וניסחו אנשים מבוגרים), גנבו זה מזה הרבה ידע באמצעות הנדסה אחורנית של קוד שכתבו מבוגרים וילדים אחרים וחזרו שוב ושוב על אותם טריקים שחוקים ומוכרים של פוליגונים מסתובבים, סקרולרים של טקסט בהם מקדישים 10 דקות לכתיבת קוד פשוט ושעתיים ארוכות בכתיבת הד"שים לחצי עולם, כתבו מוזיקה באמצעות Sequencers שפיתחו אנשים מבוגרים והשתמשו בטריק הפשוט (אך שתמיד הפיל מהכסא את מי שלא הבין את הטריק המלוכלך) של Unlimited Bobs הטענה שפעם מצבור הידע היה פרי של עבודה אישית והיום העבודה היא עבודה קולקטיבית ושל חיבור ממשקים קיימים, היא עוד מיתוס אחד לאוסף. אגדת ה-Lost Art. גם בתחום המחשוב, כמו בכל תחום אחר, לא חסרים מיתוסים ונוסטלגיה חסרת הצדקה. ____________ למי שלא מכיר את הבובים: בימים הרחוקים ההם, ילדים גיקים מה-demoscence אהבו להתחרות זה עם זה, מי מצליח להזיז יותר אוביקטים (Sprites) על המסך בצורה החלקה ביותר (ועם מינימום ניצול משאבים). מתישהו מישהו עלה על הטריק של שימוש ב-multi buffering של המסך על מנת ליצור את האשליה של הזזת מספר אינסופי של אוביקטים שונים על המסך. הדגמה איטית ב-JAVA: על ה-Atari ST ועל ה-Amiga זה היה הרבה יותר מרשים (Java Applets זה איכס). |
|
||||
|
||||
...ובאותה תקופה עבדתי בחנות ספרים, וכשנכנסו ילדים וביקשו למצוא ספרים על עכברים וג'וקים הפניתיי אותם בספקנות מסוימת למדף ספרי הטבע... |
|
||||
|
||||
עכברים זה באמת לחובבי טבע. הילדים המוזרים האמיתיים מהתקופה ההיא היו שואלים אותך שאלות עם מילים מוזרות כמו rasterizer, blitter או Copper. שלא לדבר על הצנימים שהם הכינו ב-Video Toaster, מספר שנים לאחר מכן. |
|
||||
|
||||
שכני לחדר מתגאה במקלדת שלו: http://www.fahad.com/pics/das_keyboard_lrg.jpg ככלל, אני לא מכיר אף אחד מעל גיל 40 שעובד בשיטה עיורת. בין הצעירים יש רבים, חלקם מסוגל גם לדבר תוך כדי הקלדה עיורת, מה שמשאיר אותי עם אותה הרגשה שיש לי כשאני רואה איך דיויד קופרפילד מעלים פיל. |
|
||||
|
||||
קמצנים. אצלנו מחליפים את המקלדת אחרי שהיא נשחקת ככה. |
|
||||
|
||||
נעים מאוד, יוסי. במקרה שלי, הגעתי אל המחשב בגיל מאוחר יחסית (למרות שתמיד ידעתי שיום אחד נהיה חברים), ואולי בגלל זה לא פיתחתי הרגלים מגונים. לפעמים אני מקליד קוד תוך כדי שאני מסתכל ישר בעיני בן שיחי, בדרך כלל זה בשלב השיחה בו אני מהנהן בהסכמה בלי ממש להקשיב. |
|
||||
|
||||
קוראים לזה ''בנוי לקשר''. |
|
||||
|
||||
' כסומא בחשכת דרכי החיים והקשרים, אתמוך יותר בהשערה כי 'הקלדה עיוורת' הולכת טוב עם מקשי שפת ברייל. |
|
||||
|
||||
למען האמת, מעט מאד מה"צעירים" מקלידים בשיטה עיוורת מלאה (עשר אצבעות על המקלדת, לכל אצבע כמה מקשים מוגדרים היטב, בלי להסתכל בכלל על המקלדת או על המסך), רובם משתמשים בשיטה חצי עיוורת (5-8 עצבאות בשימוש, אותו מקש נמצא תחת אחריות של שתי אצבעות או יותר, מבטים על המקלדת מידי פעם, ועל המסך בשאר הזמן). דווקא המבוגרים, שלמדו להשתמש במכונת דפוס ישנה (בלי לראות את הדף) משתמשים בשיטה עיוורת בצורה יעילה יותר. |
|
||||
|
||||
בלי לראות את הדף? אם הכוונה היא למכונת כתיבה, נדמה לי שכן היה אפשר לראות את הדף. או שאת מתכוונת למכונת דפוס בבית דפוס מקצועי? |
|
||||
|
||||
במכונות כתיבה ישנות, או לפחות בחלקן, אי אפשר היה לראות את השורה הנוכחית, אלה רק את השורה הקודמת (אפשר היה להזיז את הנייר קדימה, ואז לראות את מה שכתבת כרגע, ואז להחזיר, אבל זה מאד מאד מאד מאט, וכל החוכמה שבכתיבה עיוורת היא להאיץ את הכתיבה). |
|
||||
|
||||
פעם נהגתי לשרוק (בעיקר קטעים של גרשווין, קול פורטר ואירוינג ברלין) ולזמזם (בעיקר פרסומת ישנה לסובארו, סו-סו-סובארו-סו) - ולתקתק לפי הקצב. כשחזרתי להקליד אחרי הפסקה של שנים איבדתי גם את ההנאה מהכשרון הזה וגם את הבטחון בהקלדה העיורת המוחלטת, וכיום אני מעדיפה להסתכל על המקלדת ועל המסך לסירוגין. |
|
||||
|
||||
פעם חשבתי כמה יפה יכול להיות אם שילוב מחוכם של סינתסייזר ומקלדת יגרום לכך שאלגוריתמים כתובים היטב יהיו גם נעימים לאוזן. בהינדוס לאחור אולי יתגלה שמוצרט בכלל הוכיח משפטים בטופולוגיה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה כבר התגלה. |
|
||||
|
||||
אולי הפילרמונית תבצע את משפטי גדל. |
|
||||
|
||||
קודם שילמדו לנגן, ובלי רשרושים של עטיפות צוקריות. |
|
||||
|
||||
עיקר הרשרושים הם מכחכוחים, והתזמורת לא יכולה להשתלט עליהם. |
|
||||
|
||||
אתה טועה. אם הם ינגנו, ואם הם ינגנו חזק יותר, ואם הם ינגנו באולם ריק אז אולי יש סיכוי. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. אבל מאידך גיסא, באולם ריק לא ייצאו להם משפטי גדל, מקסימום איזה סדרת פיבונצ'י. |
|
||||
|
||||
מבצעים אותם כל שנה בתחרות רובינשטיין. |
|
||||
|
||||
אתה בן של מורה, נכון ? |
|
||||
|
||||
נכון. היה לא מזמן אפילו פתילון קטן שעסק בהשלכות הגנאלוגיה על אופיי המחורבן. את רואה, אמא, זה הכל בגללך. |
|
||||
|
||||
טוב, אולי לא בדיוק. |
|
||||
|
||||
פעם דיברו קצת על עניינים קשורים, בפתיל מתגובה 192260. והאיש הזה, שקשה לתעתק שמות כמו שלו ולכן כל אחד עושה מה שבא לו, אבל ההגייה היא, כנראה - דוד (ולא דייויד, מה לעשות, הוא בלגי דובר צרפתית... :-)) רייה (ה"ייה" בסגול, תוך כיווץ שפתיים), כתב על מתמטיקה ומוסיקה. וכאן יש קטעים מהתרגום לעברית: |
|
||||
|
||||
לא הייתה מתגאה בכך ששילמתי שמונים דולר על מקלדת שאפשר לייצר בקלות על ידי קניית מקלדת שחורה רגילה, ושיוף הצבע מהמקשים. (אבל אני כבר הרבה זמן נלחם בדחף לקנות את המקלדת הזאת בעצמי. הניסיון מלמד שמה שאני לא מצליח לשכוח ממנו, אני בסוף קונה. לגבי הפריט הספיציפי הזה - המקשים אכן נוחים כפי שהם טוענים? משקלים נפרדים לפי המיקום וכו', זה באמת משנה?) |
|
||||
|
||||
ובכן: הוא טוען ששיוף מקלדת רגילה הוא עבודה קשה כי הצבע די עמיד (כימאים שמכירים ממס טוב יכולים, אולי, לפתוח סטארטאפ). לעומת זאת הוא מכיר מישהו שריסס מקלדת רגילה בספריי והתוצאה לא רעה. לגבי משקל שונה לפי המיקום, הבחור לא ידע על זה בכלל עד שלא שאלתי, כך שככל הנראה האפקט - אם קיים - אינו מורגש. אבל עיקר שכחת: "By using gold plated key switches, Das Keyboard is rated up to 50 Million key strokes where as regular keyboards barely reach 10 to 15 Million strokes" מה שנותן למקלדת הזאת אורך חיים של חצי שנה תמימה! (אגב, נזכרתי שפעם החלפנו למישהו את האותיות m ו- n במקלדת, ועברו עלינו כמה דקות של הנאה עד שהוא הבין מה קרה שם. אין לך מושג איזה נאצות יוצאות מפה של אדם תרבותי כשהוא חושב שהמקלדת מתעמרת בו) |
|
||||
|
||||
(אין לי מושג, אבל אני מתכנן לגלות! תודה לך על הרעיון.) |
|
||||
|
||||
(מובן שמקלידים בשיטה העיורת מחוסנים מפני התעלול) אגב שיוף ההדפסה, ייתכן שיותר קל עם מקלדת מהזן הזה: http://www.geeksugar.com/715398 השאלה אם עזרים מהמשפחה http://www.engadget.com/2007/11/03/wooden-mouse-keyb... הם cool נתונה בויכוח. סקר! סקר! |
|
||||
|
||||
אלו שקישרת אליהם סתם מכוערים. מה שיפה זה סגנון ה-steampunk. http://jakeofalltrades.wordpress.com/2007/04/20/img_... אפרופו:http://steampunkworkshop.com/keyboard.shtml http://www.englishrussia.com/?p=1547 |
|
||||
|
||||
לפני מספר שנים עמית לעבודה עשה לי תעלול אכזרי: הוא כתב סקריפט שהחליף שתי אותיות סמוכות במקלדת, חיכה זמן קצר והחליף אותן חזרה (ואז כמובן החליף שתי אותיות סמוכות אחרות, וחוזר חלילה). עבדנו ב- UNIX, ושם יש אפשרות להגדיר key bindings - כלומר לקבוע שלחיצה על m במקלדת דווקא תדפיס n על המסך. זה אכזרי במיוחד, כי אתה כל הזמן עושה שגיאות, אבל כשאתה מוחק ומתקן (תוך שאתה מוודא שלחצת על המקש הנכון) אז זה יוצא בסדר (בינתיים האותיות התחלפו חזרה). לקח לי זמן להבין שמישהו מתעלל בי (הוא היה החשוד המיידי - זה לא היה התעלול הראשון שלו, ולא האחרון). הדרך לעלות על זה היתה לחיצה רצופה על d שהניבה את הרצף הבא: dddddddddddddddddddddddddddddddddfffffffffffffdddddddddddddddddd הקלדתי אז (והיום) בשיטה חצי עיוורת (רוב הזמן העיניים על המסך, מדי פעם על המקלדת), וזה ממש לא חיסן אותי מפני התעלול כמובן.
|
|
||||
|
||||
nice idea.
how did he gain access to your account (or system root)? |
|
||||
|
||||
אה, זה קל. הוא פשוט ניצל רגע של היסח הדעת, שבו קמתי לרגע מהמחשב מבלי לנעול אותו. הסקריפט כבר היה מוכן לשעת כושר כזאת, וכל מה שהוא היה צריך זה להקליד שורה אחת ב- command line שלי. |
|
||||
|
||||
שעת הנקמה הגיעה. אם תשמעו על התמוטטות של חברה טכנולוגית מובילה בגלל עיכובים בלתי צפוים בפיתוח, אז כנראה שזה אני. |
|
||||
|
||||
(איזה רשע אתה!) |
|
||||
|
||||
בעוד חודש תכיר. ______ ברקת, עם רמז עבה לגבי יום ההולדת שלה. |
|
||||
|
||||
ידעתי! תמיד אמרתי שזה המזל האהוב עליי! |
|
||||
|
||||
יו, הלוואי שהייתי יודעת להעלים פיל. הלוואי שהיה לי פיל! _________ העלמה עפרונית, כותבת עיוור גם עם דף ועט. |
|
||||
|
||||
איפה תכננת להחזיק את הפיל הזה? באמבטיה? |
|
||||
|
||||
קודם שיהיה לי פיל, אחר כך אני אחשוב על הפרטים הלוגסיטים. |
|
||||
|
||||
את רואה! זו בדיוק הבעיה עם הנוער בימינו. את תקחי ככה פיל, בלי מחשבה מראש, תחזיקי אותו בחדר הבטחון, ומיד כשהוא יתעשת הוא יתבע אותך על הטרדה פילפולית. זה הגיוני? |
|
||||
|
||||
אה, אין לי חדר בטחון. רואה? נפתרה הבעיה! |
|
||||
|
||||
את תקחי ככה פיל, בלי מחשבה מראש ובסוף אני ואבא נצתרך לנקות אחריו. (וגם בסוף, יסתובב סביבי, כל הזמן, פיל שמחפש קצת תשומת לב, כי לך ימאס ממנו אחרי חודש) |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על מה שיגידו השכנים על בחורה שאיזה כלבלב או איגואנה כבר לא מספיק לה, והיא נשרכת לכל מקום עם הפיל הזה. |
|
||||
|
||||
ומאוחר יותר יעירו השכנים על איך שגם בגילו המתקדם הוא עדיין מתנהג כמו גור קטן, לא מפסיק לזנק על אורחים הנכנסים בדלת ולדרוש שיקחו אותו על הידיים. |
|
||||
|
||||
לא נורא. יש גם יתרונות: אפשר לאכול יותר שוקולד כי פיל זה מאד מרזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
פסנתר כבר יש לך? |
|
||||
|
||||
פסנתר? השתגעת? איפה אני אחזיק פסנתר בדירה הקטנה שלי? |
|
||||
|
||||
בתור מי שמשתמש במקלדת שאין עליה אותיות עבריות, שמתי לב שאם אני מסתכל על המקלדת תוך כדי הקלדה אני מאבד לחלוטין את היכולת לדעת איפה כל אות נמצאת. זאת למרות שאיני מקליד הקלדה עיוורת תקנית, משתמש רק בכמה אצבעות ומזיז אותן יתר על המידה. |
|
||||
|
||||
אצלי יש אותיות עבריות ועדיין, אם אני מסתכל על המקלדת - קצב ההקלדה יורד משמעותית. אבל הדבר היותר מוזר הוא שקצב ההקלדה מקסימלי כאשר גם על המסך איני מסתכל (וגם מספר טעויות ההקלדה יורד). אני תוהה אם ישנם עוד שאצלם זה כך. |
|
||||
|
||||
אני שוכח לפעמים את הקוד בכספומט אם אני מנסה להזכר במספר במקום לתת לאצבעות להקיש אותו בעצמן. לא ממש קשור, סתם עוד תופעה מוזרה. |
|
||||
|
||||
דווקא כספומט דורש ממני לחפש ברישומיי את הקוד. אני משתמש בו לעיתים רחוקות (פחות מאחת לחודש) כך שאין טעם להקצות לו נוירונים במוח הזוחל, המצוי כידוע באצבעות1. עם ססמאות במחשב המצב הפוך. לרוב איני מסוגל לרשום אותן על דף או לומר אותן - אך האצבעות זוכרות. 1 א' ב' בביולוגיה! 2 2 אם כבר הזכרנו זוחלים, עכשיו אני כבר מבין מדוע כילדים תמיד הוזהרנו שלא לאכול תנין בביס אחד: http://www.google.com/search?q=python+alligator |
|
||||
|
||||
יש מעט ספקולציה בהערה הזו, על הקולגה שמתרגש מהמצלמה החדשה שלו. טכנולוגיה היא דבר מלהיב, ואני מניח שאין כאן רבים אשר יעידו כי אין אף מכשיר או חפץ שילהיב אותם אם יהפוך לשלהם. מובן שהכל במידה; הגבול בין התרגשות נערית חביבה לבין רכשנות מטריאליסטית ואובססיבית מטושטש, והאחרונה באמת מעוררת צער. יצויין כי התלהבות מהמצלמה או הנייד או המכונית החדשים אינה ייחודית לעובדי היי טק, ולעתים קרובות פוקדת דווקא את אותן שכבות האוכלוסייה שאינן יכולות להרשות לעצמן מותרות. כדרך אגב אציין שבחברת ההיי טק בה עבדתי בעבר, רבים מהעובדים התהלכו כמו אינסטלטורים או נהגי אוטובוס (מהדור הישן). באים עם כפכפים לעבודה, בחולצה יש חורים ואת המכונית מכסה שכבת אבק עבה. הטבות ומשכורות גבוהות פירושן אינו בהכרח אורח חיים בזבזני או ראוותני או חומרני. אשר לבת שלו, לא ניתן להסיק מהתלהבותו מהמצלמה על טיב היחס שלו לבתו. יש זמן להתלהבות ממצלמות וזמן ל... התלהבות מבנות. הם ניתנים להפרדה ולא ניתן להסיק מהאחד על האחר. |
|
||||
|
||||
אפשר לחשוב שעובדי צווארון כחול לא מתלהבים מגאדג'טים, או מחפצים אחרים, כמו נעליים אופנתיות. עוד לא הספקתי לעבוד בהייטק, אבל המאמר הזה נשמע לי כמו קיטור שטותי אחד ארוך. |
|
||||
|
||||
יש מישהו, מסתכל על השמש, נהנה מאורה ומחומה. בא מישהו אחר מהצד ואומר לו "אחי, אתה מסתנוור!" כן, דבר טוב זה ממכר. אבל זה אומר שצריך להחליף אותו בדבר רע? |
|
||||
|
||||
בהייטק,כמו בכל מקום אחר, אדם צריך לדעת את שוויו. אם הוא באמת טוב ומועיל, הוא יוכל להתמקח ולהראות, הלכה למעשה, איך 9 שעות עבודה שלו שווים ל 12 של אחרים. אבל על כל מתכנת בחסד יש ארבעה מתכנתים בלאי, שהיעד שלהם זה בעיקר לשרוד את הזמנים בהם אנשים מציפים אותם בבעיות. אותם אנשים כנראה גם יכלו לעזוב, אבל לא להתמקח |
|
||||
|
||||
"אדם צריך לדעת את שוויו": כדאי לדעתי לא להשתמש במונחים הללו. "אם הוא באמת טוב ומועיל"- זה כבר יותר סימפטי. שווויו של אדם מריח קצת מהפיכתו לסחורה. |
|
||||
|
||||
' אפשר להפעיל את מכבסת הסמנטיקה במלוא העוצמה (כולל סחיטה), ועדיין, במקום שבו משתמשים במונחים כמו 'שוק העבודה', עובד בשכר הוא בבחינת סחורה או מוצר. עדיף לשכיר לדעת את *שוויו* העצמוני (ובעיני המעביד הסובייקטיבי הספציפי) על מנת למקסם את שכרו ותנאיו. אין פה וולנטריות מאף צד. כולם מתקשרים על בסיס תועלת אישית/ארגונית/הונית. |
|
||||
|
||||
אוקיי, הבנתי את ההרצאה. לא ירדת לסוף דעתי לגבי הבעייתיות הסמנטית של קביעה לגבי אדם כמה הוא שווה בניגוד לקביעה כמה שווה עבודתו. הסמנטיקה איננה משהו מישני אלא היא קובעת לפעמים את התודעה. קביעת הסמנטיקה היא כלי בסיסי בעולם הפרסום, התעמולה הפוליטית וקביעת סדר היום - מה שנקרא מכבסת המילים. ודאי קראת את 1984 נכון? |
|
||||
|
||||
' זו שוב מכבסת מילים. אדם *שווה* משהו (יותר/פחות יחסית לאחר/ים) גם בלי שום קשר לשווי עבודתו. ניתן לחשוב על אדם רם-מעלה, נדיב וישר, לעומת עבריין מין סדרתי ומורשע. שניהם, אגב, יכולים להיות מהנדסי תוכנה מוכשרים ומתוגמלים באותה המידה. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק שורש העניין. המגמה היא להעריך אדם רק לפי ערכו בשוק העבודה. |
|
||||
|
||||
' זו לא בעיה, זה הכרח (בשוק העבודה). אם לא ייקבע ערך ''שווי'' עבודת אדם ספציפי, אבסולוטית וביחס, יהיה קשה לקיים מערכת אירגונית הכוללת פרטים רבים ושונים. |
|
||||
|
||||
התקבלת לעבודה אצלי כמנהל משאבי אנוש. |
|
||||
|
||||
בלי פוליגרף לגבי שימוש במריחואנה? |
|
||||
|
||||
גם לחפצים יש שווי שונה בהתאם לאדם המביט בהם, והתועלת שיכולה לצמוח לו מהם משתנה מאדם לאדם מבלי שהחפץ ישתנה. כך גם בעלי חיים. כך גם אנשים. אתה יכול להיות ''בחור זהב'' מהבוקר עד הלילה מבלי שזה יהיה שווה לי שום דבר. הרתיעה מדיון על שוויו של אדם, בהקשר של התועלת שהוא יכול להצמיח לאדם אחר, היא תכונה נרכשת, ואני לא מעוניין לקנות אותה. |
|
||||
|
||||
' מצטרף, מסתמך ומתעלף על המודל. |
|
||||
|
||||
ואני לא מעוניינת לקנות אותך, גם אם ישלמו לי על הקנייה הזאת. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, בעולם שלי, אותך ממילא לא היו מכניסים לחנות. |
|
||||
|
||||
גללי שוורים, אפשר לדבר על ערך שיכולות של אדם בזמןנתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, לדבר על שוויו של אדם זה מגוחך ומשפיל. |
|
||||
|
||||
לדבר על ''ערך שיכולות של אדם בזמן נתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, והנסיבות מאפשרות זאת, ולא מתעוררות הפתעות שמונעות ממנו את מימוש הפוטנציאל התעסוקתי המלא שלו, בגלל, שכידוע, יש דברים יותר חשובים מעבודה בחיים'' לוקח הרבה יותר זמן מלדבר על ''השווי שלו עבורנו''. |
|
||||
|
||||
לדבר על ''שווי העסקתו'' זה גם קצר. |
|
||||
|
||||
אמנם, אבל אני לא חושב שלדבר על ''שוויו'' וזהו זה משפיל או מגוחך. |
|
||||
|
||||
למה אתה נגרר ל"יש דברים יותר חשובים מעבודה בימינו"? אני יודע איך מעריכים עובד בדרך כלל. ברוב המיקרים בצורה די שיטחית שאפילו איננה לגמרי לטובת החברה; כדי שההערכה תהיה קלה ומדידה מנסים לתת שווי כספי לעבודה שלו. המחקר המודרני מראה שלחלק לא מבוטל של העובדים יש תרומות חיוביות או שליליות שכרוכות בתכונות האישיות וההשפעות החברתיות שלהם קרי- האיכויות שלהם כאנשים.לדברים הללו אין שווי כספי ולכן לא תמיד שמשקללים אותם לשווי של התכונות האנושיות של העובד לחברה. אתן לך דוגמה קצת קיצונית שכנראה נתתי פעם באייל: ישבתי פעם בישיבה של הנהלת בית ספר ואחד המשתתפים -גיזבר של קיבוץ מסויים- החל לקטר על המורים חברי הקיבוצים שאינם מממשים את כל הנקודות שיכולים לקבל עקב קורסים בקיץ (באותה תקופה שכר המורים בקיבוצים היה אחיד). הוא גם ירד עליהם שחלקם לא טרחו להשלים את התואר. "נעשה חשבון של הכספים שנכנסים על שמם ונראה כמה הם שווים". רבים הנהנו בהסכמה וכמעט אף אחד לא התקומם על תפיסת העולם המעוותת שהוא הביע. איכותו של מורה נקבעת על פי הכסף שנכנס ממשרד החינוך! הוא יכול להיות מורה גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. ומורה, מה לעשות, הוא מקצוע שאיננו מדיד למרות שהיו הצעות למדוד את עבודתו. |
|
||||
|
||||
הצעה למדידת טיב ההוראה של מורה: תשאל את התלמידים שהוא לימד בשנים עברו ואת הוריהם. |
|
||||
|
||||
מספיק לשאול את התלמידים ולא צריך גם את הוריהם. מסכים איתך שתלמידים הם מקור מעולה להערכת מורה. |
|
||||
|
||||
בתור תלמיד לשעבר, ומורה לשעבר, אני מוחה. תלמידים (בכל גיל) לעולם יטענו שמורה שנותן להם כדורגל והולך לנוח בצל הוא מורה טוב. |
|
||||
|
||||
כן, אבל יש גם תלמידות. |
|
||||
|
||||
אל תשאל ישירות האם המורה המסויים הוא טוב או לא; שאל האם היה להם מעניין בשעורים. |
|
||||
|
||||
היה לי מורה להיסטוריה שהשיעורים שלו נחשבו למעניינים למדי, דבר אחד קטן שהיה חסר בהם זה לימודי היסטוריה, הוא מורה טוב ? |
|
||||
|
||||
אז מה למדתם? |
|
||||
|
||||
אולי היו כאלו שלמדו משהו, אבל לא היסטוריה. נניח לצורך הדיון שהשיעורים שלו עידכנו חלק ניכר מהתלמידים באירועים עכשווים ומיעוט קטן השתפר בכישורי הרטוריקה שלו. הוא מורה טוב ? |
|
||||
|
||||
שום היסטוריה בכלל? גם לא שליחת התלמידים לספר, או תשובות לשאלות רלונטיות? |
|
||||
|
||||
היה לי מורה כזה, והוא אפילו לא היה מעניין. את כיתה ט' סיימנו עם הסכמי ורסאי. את כיתה יא' התחלנו עם הסכמי ורסאי. "למדנו היסטוריה" כל כיתה י'. מה למדנו? אין לי שמץ של מושג. _________________ כשהגעתי לי"א והתחלתי ללמוד עם כל המורים הטובים, הבנתי את העניין: בית הספר לא רוצה לזרוק מורים גרועים, ולכן הוא משאיר אותם ושולח אותם ללמד את כיתות ט' וי', שם הם לא יביאו כל כך הרבה נזק. |
|
||||
|
||||
אז מאין הידע הרב שלך בהיסטוריה? |
|
||||
|
||||
ממנוע החיפוש של האייל. |
|
||||
|
||||
...שיש לקוות שלא יהפוך בעצמו להיסטוריה. |
|
||||
|
||||
"אירועים עכשוויים" בתחום הפוליטי/כלכלי/מדיני או מה שהוא אכל לארוחת בוקר או מי זכה באירוויזיון? |
|
||||
|
||||
תלמידים מתחילים להתעצבן על מורה שמדבר רק על ארוחת הבוקר שלו. מנסיוני, הזמן האפקטיבי משעור הוא לא יותר מחצי שעה. אם המורה עסק חצי שעה בחומר הלימוד ובזמן הנותר עשה דברים אחרים-דיינו. |
|
||||
|
||||
לא חייבים ללכת עד המורים. כולנו ראינו מה היה ''שווה'' לנו ברק בתור ראש ממשלה. |
|
||||
|
||||
את הגזבר באמת לא מעניינת איכותו כמורה, ומבחינתו הוא באמת יכול להיות גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. זו אינה תפיסת עולם מעוותת, היא פשוט צרה להחריד (טוב, אפשר להגיד שתפיסת עולם צרה להחריד היא מעוותת, אבל אתה מבין את הכוונה). בכל מקרה, אין לזה שום קשר לאופן שבו מוערך העובד (המורה, במקרה הזה). אילו בשיחות ההערכה של המורה היו אומרים לו שהוא מועמד לפיטורין כי הוא לא מכניס מספיק כסף, או אילו היה זה מנהל בית הספר שאומר את הדברים, כי אז היה המצב שונה. אגב, הגזבר כן צודק בנקודה מסוימת: מי שיכול להכניס יותר כסף - ראוי שיעשה זאת, בלי קשר לאיכותו כמורה. משל למה הדבר דומה? תאר לעצמך דיון בהנהלת חברה, שבה לאנשים מסוימים יש "רכב חברה" - הרכב והדלק על חשבון החברה. פונה קצין הרכב בטרוניות על כך שחלק מהעובדים מנצלים את הרכב ללא חשבון בסופי שבוע. בנוסף הוא מתלונן על כך שיש עובדים שגרים רחוק ומבזבזים יותר דלק בנסיעות לעבודה, ודורש להעריך עובדים לפי הוצאות הרכב שלהם. במקרה כזה הגיוני שמנהל החברה יבקש (או ידרוש) מעובדים לצמצם את הוצאותיהם בסופי שבוע (מקביל לדרישה ממורים להכניס יותר כסף), אבל שהוא לא יאמץ את הראיה שמעריכה עובד לפי כמה דלק הוא חוסך (מקביל להערכת מורים לפי כמות הכסף שהם מכניסים). לסיכום - אין קשר בין הדוגמא שהבאת לבין האופן שבו מעריכים עובדים (אני מדבר על הערכת מנהלים, לא על הערכת גזברים). ייתכן שבמקרים מסוימים ההערכה היא שטחית, או שהיא מנסה להכניס פרמטרים מדידים בקלות, אבל אני לא חושב שהשווי הכספי הוא המדד שבו משתמשים (אלא במקרים שבהם זו הגדרת העבודה - כמו סוכן מכירות). |
|
||||
|
||||
זה לא היה גזבר בית הספר; זב ביב גזבר של אחד מקיבוצי הבעלות וחבר בהנהלת בית הספר.הדוגמה היתה על מנת להאיר איזו תפיסה רווחת שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות. |
|
||||
|
||||
ידיד שלימד בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן סיפר לי שסטודנטים היו מתקשרים אליו לפני תחילת השנה לשאול בכמה הקורס שלו יגדיל את רווחיהם. |
|
||||
|
||||
עדיין, אותו גזבר הביא את נקודת המבט שלו כגזבר הקיבוץ. זו לא בהכרח עמדת הקיבוץ (אם ניסית לרמוז שהופעל לחץ של הקיבוץ, כאחד מהבעלים) ובוודאי שזו לא עמדתו של מנהל ביה"ס. באופן כללי, אני מניח שבדיונים כאלו כל אחד "מושך" לכיוון שלו, ומציג את הדברים מנקודת המבט שלו - ואין לשפוט מכך על ההחלטה הסופית. באותו אופן, אם הגזבר היה טוען שיש לקצץ בשיעורי הכימיה (שעולים כסף בשל השימוש בחומרים) ולהוסיף שיעורים זולים יותר - האם היית טוען שעמדת ביה"ס היא שכימיה חשובה פחות מספרות? לא היית טוען זאת אפילו אם באמת היתה מתקבלת החלטה לקצץ בשיעורים, מחוסר תקציב. לגבי ה"תפיסה שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות" - שתי הערות: 1) לדעתי המקום שבו התפיסה הזו מתגבשת הוא דווקא ביה"ס, שם התלמיד רגיל שנותנים לו ציון ושופטים אותו על פי ציון זה. אם אתה רוצה לשנות את התפיסה הזאת - המקום להתחיל בכך הוא בבית הספר. האם אתה רואה את עצמך מסתדר ללא מתן ציון לתלמידים? אגב, מורים הרבה פעמים אומרים ש"הציון הוא לעבודה ולא לתלמיד" - וזה נכון גם בשוק העבודה: הציון הוא לעבודה ולא לעובד. ובכל זאת, עתידו של העובד\תלמיד נקבע ע"ס ציון זה. 2) גם בשוק העבודה, כמו בבית הספר (ואף יותר), לפעמים צריך להשוות בין אנשים. בוא ניקח את זה לכיוון החיובי דווקא: נניח שהוטל על מנהל ביה"ס לבחור מורה *אחד*, מצטיין, שיקבל תעודת הערכה משרת החינוך. האם עליו לומר - "הערכתי את המורים השונים אינה מדידה, אין לי אפשרות לבחור מורה כזה" ולוותר על הפרס? לא תמיד (ואולי לרוב) ההחלטה שקולה - לפעמים מעורבים בה שיקולים זרים, ולפעמים היא סתם שטחית. אבל הדרך להתמודד אינה לכפור בעצם הרעיון שמשווים בין אנשים שונים. |
|
||||
|
||||
אתה מתפרץ אצלי לדלת פתוחה; אינני ממעריציה הגדולים של מערכת החינוך.לגבי הגיזבר ההוא: א. הוא ישב שם כחבר בהנהלת בית הספר ובית הספר תפקידו לספק חינוך לילדים ואיננו מרכז רווח. ב. הרב הנהנו בראשם כשהוא דיבר. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי עקרוני להמשיך להתווכח דווקא על אותה ישיבה זכורה לדראון עולם (אצלך). מעבר לכך, מהדברים שלך עולה שהבעיה היא לא בכך שמשתמשים במדד לא רלוונטי, אלא בכך שמשתמשים במדד בכלל, ובכך מצמידים "ערך" לאדם. כלומר, אתה מתנגד לקביעת ערך אפילו אם המדד יהיה הכי רלוונטי שאפשר (תקן אותי וגו'). ראשית, אני לא חושב שבעצם מתן ציונים לעובדים הפכנו אותם לרכוש המעביד. שנית, זהו כלי הכרחי לקבלת החלטות לגבי עובדים (קידום, קביעת משכורת, בונוסים, העלאות בשכר, פיטורים וכו'), וגם כלי חשוב למשוב לעובדים(1). אם המנהל לא משקיע זמן ומאמץ בניתוח פרמטרים שונים אז הוא לא עושה את עבודתו נאמנה (וצריך לתת לו ציון נמוך ב"טיפוח כח אדם"), אבל ללא המדדים האלו הוא לא יוכל לבצע את עבודתו כלל. --------------- (1) אפשר להעביר משוב לא כמותי, אבל הוא יכול בקלות להיות מעורפל ולא אפקטיבי (בעיקר אם המנהל מתחמק מביקורת ישירה). כמובן שגם משוב שכולל רק מספרים ולא הסברים הוא לא אפקטיבי. |
|
||||
|
||||
איך בודקים כמה כסף "מביא" מורה? איך בדיוק הוא עושה את זה? |
|
||||
|
||||
מה? איפה כתבתי שבודקים (או שצריך לבדוק) כמה כסף מביא מורה? אם אתה מדבר על כך שכתבתי שמורה צריך להכניס יותר כסף אם הוא יכול - הכוונה היתה זהה לזו של שאיציק כשדיבר על כך - הכסף שהמורה מקבל ממשרד החינוך. את זה בודקים בתלוש המשכורת החודשי שמגיע אליו. רק כדי להבהיר (שוב) - אין הכוונה שצריך להעריך את המורה בשום צורה על סמך זה. |
|
||||
|
||||
לא אמרת שצריך לבדוק, אבל עכשיו לא מובן לי למה הכוונה - כלומר, אם מדובר במשכורתו, אז אותה הוא מביא למשפחתו, לא? |
|
||||
|
||||
לא במקרה הזה. מדובר בבית ספר קיבוצי. כל המשכורות הולכות לקיבוץ, והמורה (כמו כל חבר קיבוץ אחר) מקבל תקציב חודשי, על סמך פרמטרים שאינם קשורים בעבודתו (כמו כמה ילדים יש לו). את אותו התקציב יקבל פועל פשוט ומנהל מפעל, אם הם חולקים את אותם הפרמטרים. כיום זה כבר לא עובד כך ברוב (אולי בכל) הקיבוצים. |
|
||||
|
||||
אה... הבנתי. ואפרופו - אם אתה/ם מתמצאים בקיבוצים, שאלה לי: בקיבוצים המופרטים, לפי מה נקבעת שייכות הדירות? והאם חברי הקיבוץ משלמים עליהן? |
|
||||
|
||||
אני חושב שבכל קיבוץ זה שונה, אבל העקרון הוא בערך כזה: לוקחים את השווי הכולל של הנכסים, שנקבע ע"י גורם מקצועי (יש לזכור שלא כל הדירות הן בעלות אותו השווי). נניח שיוצא מליון ש"ח. כעת מעניקים לכל חבר "נקודות", על סמך מפתח שקשור בעיקר בתקופת הותק שלו בקיבוץ. נניח שחילקנו אלף נקודות. כעת מגדירים את השווי של כל נקודה בהתאם (במקרה זה אלף ש"ח). לכל חבר יש מאזן זכות לפי מספר הנקודות שלו, ומאזן חובה לפי שווי הנכס שברשותו. יוצא שחלק מהחברים נמצאים בזכות וחלק בחובה (נניח, זוג זקנים שגר בדירה קטנה יהיה בזכות, וזוג צעיר שגר בדירה גדולה יהיה בחובה). המאזן הכללי הוא כמובן אפס. הכסף עובר בין החברים בהתאם. כמובן שיש עוד המון פרטים קטנים אך חשובים (למשל - מקזזים את העלייה בשווי הנכס כתוצאה משיפוץ שמומן ע"י החבר), אבל זו בגדול השיטה. כל זאת כמובן רק בקיבוצים שבהם התבצע "שיוך נכסים", ואלו לא כל הקיבוצים שעברו ל"שכר דיפרנציאלי" (כלומר שאתה מקבל תקציב לפי העבודה ולא רק לפי צרכיך). |
|
||||
|
||||
תודה.:) |
|
||||
|
||||
למעט קבוץ אחד או שנים, כמעט אף אחד מהקיבוצים המופרטים עדיין לא עשה שיוך דירות. |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך משנה לצורך הדיון אם שיוך הדירות (בטאבו) קרה בפועל או לא, כל זמן שכבר יש נוסחא מוסכמת, וברור לכל הצדדים מה הם יקבלו וכמה הם ישלמו. |
|
||||
|
||||
על כל ארבעה מתכנתים בלאי שמנסים לשרוד את זה שהציפו אותם בבעיות, יש מנהל פרויקטים בלאי שמחלק עבודה בצורה קפריזית, לא יעילה וללא יכולת חשיבה לטווח ארוך. הסיבה שהוא בלאי, כמובן, היא שיושבים לו על הראש לקוחות בלאי, מנכ''ל בלאי ומשקיע בלאי שהסכים לזרוק את כספו על פרוייקט שכל האנשים הטכניים שמבינים עניין ידעו מתחילתו שלא יצא ממנו שום דבר (אבל מנהלי הבלאי לא הקשיבו - הם מעוניינים במשקיעים). בסוף מגלים שלבועה כולה יש בלאי. שומעים את קול פיצוץ הבועה, מתפזרים ומקימים חברת סטארט-אפ בלאי חדשה. העיקר שלכולם יש מקום עבודה. ובלאי חוזר חלילה. |
|
||||
|
||||
עכשיו גם את, יחד עם כותב המאמר, הרסת את הדימוי הסקסי והנוצץ שהעלו בי החיתוכים הי-טכ. עוד פיסה של יופי נגוזה מן העולם, באכזבה המרה שהיא הבגרות. |
|
||||
|
||||
ברשותך, אני אמשיך קצת לירוק לבאר ממנה אני שותה... אני חושב שצריך להבדיל בין HI-TEC אמיתי (חברות תוכנה וחומרה מבוססות מחקר ופיתוח מדעי) לבין HI-TEC צעצוע (חברות לפיתוח אפליקציות, אתרי אינטרנט ופרויקטי תוכנה בועתיים). התאור למעלה נראה מתאים יותר ליענו HI-TEC מהסוג השני. חברות שההתנהלות שלהן מזכירה יותר התנהלות של מתפרה (מתכנת האפליקציות כתופרת של המאה ה-21 זה דימוי ידוע) מאשר את התנהלותו של מרכז מחקר ופיתוח של על מוליכים או של הדור הבא של המאיצים הגרפיים. |
|
||||
|
||||
Hi-Tech
|
|
||||
|
||||
High-Tech
|
|
||||
|
||||
High-Technology
|
|
||||
|
||||
ממש צמיחה ב-Hi-Tech, מה שקרה בפתיל הזה. |
|
||||
|
||||
טכנולוגיה עילית. |
|
||||
|
||||
אני חייב לציין שמצאתי את התגובה שלך מעט מעליבה, בעיקר בגלל שיש בה גרעין של אמת. הייתי רוצה לציין שני דברים: 1) את האבחנה שאתה מבצע כבר עשו: חברות מהסוג השני מוגדרות מזמן בתעשייה כ-IT (Information Technology) 2) לא כל חברות ה-IT מתנהלות באופן הנ"ל. אפשר לפתח אפליקציות ואפליקציות ווביות באופן מקצועי. |
|
||||
|
||||
1) נכון. 2) כמובן. אבל קשה להיות מתכנת אפליקציות מבלי להתקל בחברה אחת כזו לפחות (סביר להניח שיותר) במהלך הקריירה. הדברים נכתבו במרמור מחוייך ולא מתוך רצון לדייק. |
|
||||
|
||||
2א) תהיה מתפרה יעילה ומקצועית ככל שתהיה, היא בכל זאת מתפרה. |
|
||||
|
||||
אם זו מתפרה מקצועית ויעילה, אז מדוע הדימוי השלילי? |
|
||||
|
||||
חולמים על עולם מופשט של חשיבה אלגוריתמית, מכונות טיורינג, סיבוכיות, הוכחות, דיוק קפדני ומתמטיקה ומתעוררים בתוך עולם של צוארון כחול, ספריות בדוט נט, באגים בדיזיין (זין בדיבאג), שליחת XMLים משמימים, ממשקי AJAX, ישיבות ארוכות בהן מתווכחים אם הלוגו צריך להיות כחול או ירוק בהיר ותפירת מוצרי מדף (שפותחו כבר בבתי התוכנה האמיתיים) זה לזה. לא שיש משהו בצווארון כחול. חברי הטובים ביותר... |
|
||||
|
||||
אני בספק כמה אנשים חולמים על הדברים שציינת. בכל אופן אצלנו לפחות מרבית המתכנתים שואבים סיפוק מהעבודה שלהם. עבורי ועבור שאר המתכנתים הבכירים, אנחנו לא מתעסקים הרבה עם "שליחת XMLים משמימים, ממשקי AJAX" וגו', אלא דווקא עם האכיטקטורה הכללית יותר של המערכת - תכנון מחלקות, תכנון בסיסי נתונים, אופטימיזציה, פלטפורמות כאלו ואחרות, פיתוח של ספריות לצרכים מסויימים, אבטחה, וכד'. כראשי צוותים אנחנו גם עוזרים ומלמדים את המתכנתים הפחות מנוסים, ומפקחים על רמת הקוד שהם מייצרים. אנחנו לא מוצאים את העבודה שלנו משמימה, אלא להיפך. זה בדיוק ההבדל בין עבודה מקצועית לעבודת כסת"ח, והיכולת לשאוב סיפוק והנאה מהעבודה בהתאם. |
|
||||
|
||||
שלב תכנון המחלקות מראש, תכנון בסיסי נתונים, אופטימיזציה, השקעה בפיתוח של ספריות לשימוש חוזר, אבטחה: אוסף מושגים שגרמו למנהלי הפרויקטים, בחברה הגרועה ההיא, להכנס לויברציות ולתהות על מה המפתח הנודניק הזה מדבר, כל פעם מחדש. איזה כיף שעשיתי מעשה ואני מזמן לא שם. |
|
||||
|
||||
גם אני לא, ואצלנו כל הדברים שציינו לעיל קורים, ומנהלי הפרוייקטים הם לא אלו שקובעים את המדיניות מהבחינה הזו - וכל זה בתחום של IT. ולכן שוב השאלה: למה ההכרח ש-High Tech זה טוב ו-IT זה רע? |
|
||||
|
||||
''הדברים נכתבו במרמור מחוייך ולא מתוך רצון לדייק.'' |
|
||||
|
||||
לא הבנתי שמדובר באותו האלמוני. |
|
||||
|
||||
בהההה. כל האלמונים אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
חברות מהסוג השני מוגדרות IT. חברות מהסוג הראשון מתנהלות כמו החברות מהסוג השני :-) |
|
||||
|
||||
באמת? ז"א ברור שלא בצורה קיצונית כל כך (בדיוק כמו שחברות IT לא מתנהגות באמת כך), אבל האם בהגזמה זה נכון גם עבור חברות מהסוג הראשון? האם זה נפוץ או לא בלתי שכיח בעליל, למשל, שחברת תוכנה גדולה כמו IBM זורקת פרויקט לפח, לאחר שהושקעו בו שעות עבודה רבות ולמרות שחוות הדעת של רבים מהמהנדסים הזהירה מראש שזה הכיוון אליו הולך הפרויקט? |
|
||||
|
||||
אני מניח שנאסא אמורה להיות דוגמה קלאסית לרמה טכנולוגית משובחת אולם התחקירים לאחר התפוצצויות המעבורות שלהן מעוררי צמרמורת. מה יגידו אזובי הקיר? |
|
||||
|
||||
היה לי מרצה להנדסת תוכנה (אאז"נ הוא עבד ב-IBM) שטען שרוב מוחלט של שורות הקוד שנכתבות בשוק התוכנה, נכתבות על מנת להזרק לפח בסופו של דבר. גם בפרויקטים שנחשבים למוצלחים בסופו של דבר. האם יש שמץ של אמת בטענה? |
|
||||
|
||||
מנסיוני הצנוע, יותר ממחצית זמני הושקע בפרויקטים שפני לקוח לא שזפו אותם. |
|
||||
|
||||
ומה אופי החברה בה אתה עובד? מה התחום? |
|
||||
|
||||
תוכנה. דיברנו על שורות קוד, לא? |
|
||||
|
||||
זה בדיוק נושא הפתיל והקונספציה המוטעת שהוא מעלה: תוכנה זו מילה כללית מידי והיא כוללת סוגי עבודה שונים ומגוונים. איזה תחום בתוכנה? |
|
||||
|
||||
השורות שנזרקות לפח זה לא תמיד דבר רע. כאשר אני משפר תוכנית בסוף התהליך התוכנית המשופרת היא בדרך כלל קצרה מהמקורית. |
|
||||
|
||||
בנאי טוב לא מותיר את הפיגומים מסביב לבנין. (או משהו בסגנון..) |
|
||||
|
||||
הלוואי והיה מדובר בפיגומים. על פי רוב במצבים כאלה אני מסתכל על הקוד המקורי ושואל את עצמי מה לעזאזל חשבתי כשכתבתי אותו. |
|
||||
|
||||
"Plan to throw one away; you will anyhow."
|
|
||||
|
||||
"If you plan to throw one away, you'll throw two."
|
|
||||
|
||||
לתכנת קצר ונקי מלחתחילה, לאחר תכנון ארוך ומושקע בו לא כותבים אפילו שורת קוד אחת, זו הדרך אותה אני מעדיף. הבעיה היא למכור את הדרך הזו למנהלי פרויקטים שמרגישים נוח רק אם יש התקדמות ''אמיתית'' (לשיטתם). |
|
||||
|
||||
אני מעדיף לכתוב בחצי שעה את כל הפרוייקט בשלוש שורות קוד וללא שום באג. תכנון ארוך ומושקע לא באמת פותר את כל הבעיות. גם הגישה ההפוכה של extreme programming לא פותרת את הבעיות. בואו נכיר בזה שכנראה מדובר בבעיה קשה וששיטות הנדסת התוכנה למניהן אומנם מועילות אך בטח לא מושלמות. |
|
||||
|
||||
אה, בטח. ניזכרתי מי היה זה שאמר שהעביה כנראה קשה ושנצטרך ללמוד לחיות עם זה. |
|
||||
|
||||
למרות זאת, הוא גם אמר שכן יש הבדל מהותי בין מתכנתים טובים לבין מתכנתים ממש טובים. אי אפשר לפרמל, להגדיר שיטה חד משמעית או לסכם את אומנות הנדסת התוכנה למספר כללי אצבע, אבל האומנות קיימת בכל זאת. המתכנתים הלא ממש טובים צריכים ללמוד לחיות עם זה. |
|
||||
|
||||
נכון. אני מבכה את זה שגם המתכנתים הממש טובים יוצרים באגים לעיתים. |
|
||||
|
||||
ממש לא נחון! |
|
||||
|
||||
עזוב אותך מתכנון. מתכנת אמיתי עובד רק בניסוי וטעיה. |
|
||||
|
||||
ואם הוא ממש רציני, גם אינו מתעסק עם ניסוי. |
|
||||
|
||||
ואם הוא עוד יותר רציני, הוא גם אינו מתעסק עם טעיה אלא מתרכז בהטעיה. |
|
||||
|
||||
לא בלתי שכיח זה כמו, נניח, שכיח? |
|
||||
|
||||
כן. לא בלתי שכיח בעליל זה כמו, נניח, מתרחש מידי פעם גם אם לא נפוץ. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין יותר מידי בניהול, אבל יצא לי לראיין כמה מהנדסים שצברו נסיון בחברות כאלה. לא יכול להיות שמהנדס תוכנה עם נסיון של 3 או אפילו 5 שנים לא ידע לקרוא 20 שורות קוד פשוטות ולדעת מה הוא עושה (שלא לדבר על לכתוב), ולא יכול להיות שבוגר מצטיין של הטכניון בהנדסת תוכנה או מדעי המחשב לא ידע מתי להשתמש בעץ בינארי (מאוזן) ומתי בהאש. בקיצור, אם אתה מהנדס צעיר, ורוצה לפתח קריירה בהנדסת תוכנה (להבדיל מניהול) פשוט על תתקרב לחברות האלה. כמראיין, הגעתי למסקנה שכל שנת נסיון בחברה גרועה זה כמו מינוס חצי שנה נסיון בחברה נורמלית. |
|
||||
|
||||
פורסמה רשימה של חברות גרועות? סתם, שנדע ממי להזהר. |
|
||||
|
||||
צ''ל ''אל'', תודה סליחה ושלום. |
|
||||
|
||||
אין ספק שאחד הדברים שהפתיעו אותי היתה היקף הגמישות שאנשי ה Pre-Sale לוקחים לעצמם. בדר"כ הוא יבטיח דבר שיגיע לידי מימוש בעוד שנה, לוחות הזמנים תלויים כמובן באופי המוצר. כמובן דבר שגורר פיתוחים מואצים ולו"ז מטורף שבדר"כ לא יכלול בדיקות לעומק. אבל אולי זו אחת הסיבות שהייטק הישראלי כל כך מצליח, רק לנו יש מספיק חוצפה להבטיח דברים שאין לנו לטובתנו רק אזכיר שגם ביל גייטס עשה את זה ותראו איפה הוא היום |
|
||||
|
||||
"הייטק הישראלי כל כך מצליח" האמנם? |
|
||||
|
||||
העובדה שהתעשייה קיימת ומתפתחת ולא מרוקנת מתוכן בזמן שפעילויות עוברות להודו/סין/מזרח-אירופה מראה שיש לנו איזשהו יתרון יחסי על פניהם שאינו קשור לעלות הכספית. וזוהי הצלחה, לפחות בקנה המידה שלי. |
|
||||
|
||||
קיום תעשייה והצלחה של תעשייה זה לא אותו הדבר. יש פה כמה מהנדסים מוצלחים שכדאי לחברות אמריקניות להעסיק ומספר מסוים של פיתוחים מעניינים, בזה אין ספק. ישראל איננה מעצמת היי-טק כפי שהאגדה "מוח יהודי עושה לך פטנטים" היתה רוצה שנאמין. שלא לדבר על תחום ה-IT ואפליקציות ה-WEB בו איכות התוצרת והמקצועיות נמוכות בכמה סידרי גודל מול הסטנדרטים בעולם. מספיק לגלוש במה שיש לאינטרנט הישראלי להציע ולהציץ ב-Source Code או ב-HTML של אתרי אינטרנט שמיוצרים פה, על מנת לראות את הרמה המקצועית הנמוכה שיש כאן בתחום. |
|
||||
|
||||
מה? אף אחד בדיון עדיין לא אמר: או: |
|
||||
|
||||
לא צברתי שעות נוספות. אם הצטברו שעות בחודש הייתי לוקח יום חופש בסוף החודש. חובה למצוא נושא נוסף לעסוק בו, אני עשיתי תואר שני בתחום שונה לחלוטין. |
|
||||
|
||||
דווקא הכתבה הזו מביעה, לטעמי, את שייכות הכותב לבועת ההיי-טק. במשך השנה האחרונה עבדתי כמוכר ספרים ברשת גדולה. כמעט כל התופעות עליהן מתריע כותב המאמר כמיוחדות לעולם ההיי-טק היו שם. עובדים שבכלל מגדירים עצמם כבעלי מלאכה או אנשי רוח בתחומים אחרים? יש. מה לעשות שאין במשק דרישה לכל-כך הרבה צורפים, טבחים, עורכים לשוניים, מתרגמים, ספרנים, פיסיקאים, וכן הלאה. אז עובדים במה שאפשר. עובדים שמשקיעים את נשמתם בעבודה, עובדים 12 שעות ביום ויותר וגם בסופ"ש? יש. רק שבקמעונות עובדים ממילא שישה ימים בשבוע, ו-12 שעות ביום גם יכול לומר לעבוד בשתי חנויות שונות באותו היום (ולא, לא משלמים על השעות בין משמרת אחת לשניה). ואנשים עושים זאת גם מבלי שמכריחים אותם (בעיקר בשביל השעות הנוספות, אבל לא רק). תת-תרבות עם טקסים, סמלים, מונחים ושפה? ההנהלה מנסה לדחוף את זה תמיד, אם כי ההטמעה בקרב העובדים נמוכה מכפי שנשמע שהיא בהיי-טק (ובהתחשב בגובה השכר בקמעונות, זה לא ממש מפתיע). גאדג'טיזם הוא מחלה הפושה בכל מקום, ולא רק אצל מי שיכול להרשות לעצמו לקנות את הדבר החדש ביותר פעם בשבוע (אלא רק פעם בחצי שנה, נגיד). ההבדל העיקרי הוא שבהיי-טק מקבלים יותר כסף, הרבה הטבות, ובנוסף ייתכן שהמוח שלך לא יישאר רדום למשך שעות שלמות ברציפות. בקיצור, צר לי, לא קונה את דימוי איש ההיי-טק המסכן והאומלל שהכותב מנסה לצייר. |
|
||||
|
||||
א. מבלי לנסות לשכנע אותך שאיש ההיי-טק הוא מסכן ואומלל, ברצוני להצטרף לאלו המפקפקים לכל הפחות מעט בתמונת המניות חדרי הכושר והספא/אספרסו של איש ההיטק הממוצע. אני פשוט תוהה אם התהום שבין עובד ההיטק הממוצע לכל האחרים היא כל כך עמוקה. ב. רוב עובדי ההי-טק עובדים במפעלים גדולים מאוד שלפחות חלק ניכר מעובדיהם אינם אנשי הי-טק. איני חושב שיש פערי שכר תהומיים בין סוגי העובדים באותו מפעל (הפערים הגדולים הם בד"כ אישיים) ולא נראה לי שיש גם פער מהותי בשכר של עובדים במקצוע זהה בין מגזרי המפעלים (האם נהג או מזכירה במפעל הי-טק הם משרה מבוקשת יותר מנהג או מזכירה בתנובה/ח"ח? לא חושב). אני גם לא רואה נפוטיזם גדול יותר בתעשיה האוירית מאשר ברשות התעופה או באלביט לעומת נמל אשדוד. ג. האם יש הבדל ניכר לעין ברמת החיים בין עובדי ההי-טק לעובדים אחריפ. נראה לי שנעשה כאן מעשה של הנגדת קצוות. מעמידים את המקרה החריג של כמה ילדים שמכרו סטרט-אפ מול קבוצת עובדים של מתפרה בקרית גת שכנראה מלכתחילה לא היה לה קיום כלכלי ושוכחים ש"כל העולם" נמצא בין שתי הקצוות האלו. ד. אני גם לא בטוח שבהי-טק "המוח שלך לא יישאר רדום למשך שעות שלמות ברציפות". ריבוי הדיונים, הישיבות וסיעורי המוחות האופייני דוקא להי-טק בהחלט מאפשר למי שנפשו חשקה בכך, מנוחה נכונה ושלמה של מוחו. |
|
||||
|
||||
א. זה פחות או יותר מה שאמרתי. הפערים העיקריים (להם לא הייתי קורא "תהום") הם בשכר ובמידת העניין. ב. אין פערים בין עובדי נקיון ותחזוקה לבין מזכירות לבין מתכנתים לבין מנהלים בכירים? אבל בכל מקרה, מה לזה ולהודעה עליה אתה מגיב? ומה עניין הנפוטיזם? ג. יש הבדל ניכר בין רמת החיים של מתכנת מתחיל לבין רמת החיים של מוכר ספרים עם ותק של חמש שנים. הפער בשכר נטו הוא פי שניים אם לא יותר. ד. השווה בין דיונים כאלה לבין התהליך בו מסבירים בפעם החמשים אלף מדוע ספר זה או אחר לא משתתף במבצע השרירותי החדש של רשת הספרים המעסיקה אותך. האם טרחת לקרוא את ההודעה עליה אתה מגיב? אם לומר את האמת נראה כאילו אתה עונה על טענות שהועלו ע"י אדם אחר, ולא על ידי. הטענה שלי היא פשוטה: הטרוניות של מחבר המאמר על החיים הריקניים בהיי-טק אינן מתייחסות לתכונות המייחדות את עולם ההיי-טק, ומתעלמות ממבנה עולם התעסוקה שמחוצה לו. המאמר מצטרף לסוגת הכתבות המנסות לתאר את הצדדים האפלים של חיי המצליחים, כשהמסקנה המתבקשת היא שעל אלה שהצליחו פחות לשמוח בחלקם ולהמשיך את הסדר הקיים כפי שהוא. |
|
||||
|
||||
לפני שהויכוח בינינו מדרדר לדו-שיח של חרשים, בוא ננסה לטהר את האוירה. נכון שתגובתי רלאבנטית יותר לתגובות אחרות (לא שלך) המציירות את כל עשרות אלפי עובדי תעשיות ההי-טק ככפילים של ביל גייטס הזוכים לחיות כמו אותה רביעיה קריקטוריסתית-טלביזיונית מהסטרט-אפ של הוילה עם היפהפיות בבריכה. הבעתי את דעתי שאפילו התפיסה הצנועה הרבה יותר שלך ("שבהיי-טק מקבלים יותר כסף, הרבה הטבות, ובנוסף ייתכן שהמוח שלך לא יישאר רדום למשך שעות שלמות ברציפות") היא אולי פיקציה והמצב בתעשיות ההיטק הרבה יותר דומה לנעשה בשאר המשק מאשר אתה סבור. ב. ההרגשה שלי היא שבהייטק (כמו בכל המגזרים של החוזים האישיים) תמצא הבדלי שכר גדולים על בסיס אישי ולאו דוקא מקצועי. למשל, אני מאמין שלא תתקשה למצוא מזכירה אחת המרויחה פי שניים ממזכירה אחרת באותה חברה. בהרבה מקרים תמצא שהתואר מנהל בכיר בהייטק אינו אומר דבר מלבד העובדה שאותו עובד מרויח יותר מעובדים זהים לו אך נטולי תואר. השוואה, אפילו מינימליסטית כמו שלך בין עובדי הייטק לעובדים קמעונאיים, אינה תופסת יותר מהשואת שכרך לשכרו של מר סטימצקי. הנפוטיזם הוזכר מן הסיבה הבאה: נפוטיזם במקום העבודה הוא אינדיקציה מצויינת לרמת השכר באותו מקום. העובדה שהנפוטיזם נפוץ יותר בנמל אשדוד מאשר באלביט יכולה לרמוז על יחסי המשכורות האמיתיים. ג. אתה בודאי תופתע לשמוע שאני ממש לא בטוח לטובת מי הפער. אני איני סתם מיתמם אלא חושב על שכרו של מנהל סניף גדול של רשת ספרים לעומת משכורת של מתכנת עובד קבלן. לגבי "הצדדים האפלים של חיי המצליחים" אין צורך להתרגז. כפי שנדמה לי שטענת זה באמת חלק מאוצר הקלישאות והשטאנצים התקשורתיים המתארים את חייהם של יקירי התקשורת הידוענים. אני עצמי, כאשר אני שומע את הדוגמנית התורנית, השחקן-כוכב, איש העסקים ש"כבש את אמריקה" או ידוען הסטרט-אפ, המתארים את חייהם ועבודתם הקשה, אני מנסה לתאר לעצמי אותם כעובדת מתפרה, פועל ייצור בחברה קבלנית או מנקה בתי שימוש. |
|
||||
|
||||
לטהר את האווירה זה תמיד טוב. עדיף מאשר לצרוח ולשאוג, ובדרך כלל יותר בריא. מכיוון ששנינו מנסים לטעון שהמצב בתעשיות ההיי-טק הרבה יותר דומה לנעשה בשאר המשק ממה שמצטייר מהכתבה, אני ממש לא מבין איזו סיבה יש לנו להתווכח, חוץ מעל העובדה שלי אישית קשה להאמין, פשוט ממה שאני ראיתי בשטח, שישנם מתכנתים, בודקי תוכנה או מפתחים שמתחילים מגבול שכר המינימום, חוץ מהיוזמה המפוארת של חברת מטריקס במיקור חוץ פנים במודיעין עלית. ב. האמת היא שבהחלט ייתכן שאתה צודק. גם בתחום הקמעוני יש לא מעט הבדלים אישיים, אלא שהם ברמת עשרות האחוזים ולא יותר. זה גם שוק ללא חוזים קיבוציים (לפחות כרגע). אגב, למר סטימצקי עד כמה שאני יודע אין יותר שכר, הוא חי על רווחי מניות. על כל פנים, זו לא הייתה הנקודה העיקרית בתגובה שלי, אותי יותר מטריד שהכותב נותן ייחוד היי-טקי לתופעות שהן כוללות בשוק העבודה בחברה בה אנו חיים. עדיין לא הבנתי את עניין הנפוטיזם. אם בא לך להרחיב בנפרד, אשמח. ג. טוב, מהידע האישי שלי, מנהל הסניף הגדול של רשת הספרים מקבל פחות מן המתכנת המתחיל עובד הקבלן. אתה מוזמן שלא להאמין לי, אבל אני מציע לך לחשוב לא רק על מנהל הסניף הגדול, אלא על כל הדרג הניהולי האיזורי והמשרדי שיש לרשת להחזיק, על כמה דרגות יש מעל מנהל הסניף הזה בתאגיד, ועל כמה קל להחליף את הדרג הבא אחריו ברשימה (קרי מוכרנים פשוטים). באופן כללי, למרות שהמצב הזה ''משתפר'' משנה לשנה, עדיין הרבה יותר קשה להחליף דרג זוטר בשוק התכנות ובדיקת התוכנה מאשר להחליף דרג זוטר בקמעונות, תפירה או נקיון. ואף-על-פי-כן התופעות עליהן מטריע הכותב כייחודיות לשוק ההיי-טק הריקני מופיעות גם שם באותה המידה, בתלוי, כמובן, במידת ההון הפנוי שניתן להשקיע במצלמות דיגיטליות. |
|
||||
|
||||
התיחסתי למה שהתגלה אצל קבוצות עובדים בנמל אשדוד כאשר שר האוצר נתניהו ניסה לשנות משהו ארגוני שם. מצד אחד התגלה שקבוצת עובדים אחת שמנתה כמה עשרות עובדים (הסוורים אני חושב) מורכבת מקבוצות של 6-10 עובדים שכולם קרובי משפחה. במקביל התברר ששכרם החודשי של עובדים אלו היה 30-50 אלף ש"ח (בנטו). אני מנחש ש-95% ויותר מעובדי ההיטק לא מגיעים למשכורות כאלו ואני יכול גם להבין מדוע העובדים האלו עשו כל מאמץ כדי לשריין את המשרות המתפנות אצלם לקרובי משפחתם. ההנחה שלי, היא שנפוטיזם בולט במקום העבודה מעיד או על עבודה קלה במיוחד או משתלמת במיוחד. מסיבה זו אני מנחש כי השכר בנמל אשדוד או בחברת חשמל אינו פחות מבתעשיית ההיטק. (הנחה זו אינה בסתירה ואולי אפילו מחייבת קיומם של עובדי קבלן בשכר רעב במקומות אלו). |
|
||||
|
||||
יצא לי לשמוע (ממקור שני) על מסקנותיה של עובדת משרד מבקר המדינה אשר חקרה את הנפוטיזם בחברת חשמל. בין קרובי משפחתם של עובדי חברת חשמל יש (באופן טבעי) מהנדסים, תכנתים, עורכי דין, מסגרים, חשמלאים וגם "עובדים בלתי מקצועיים". ע"פ ממצאיה של אותה עובדת משרד מבקר המדינה, הנפוטיזם מאוד נפוץ בחברת החשמל (אפילו מנהלי החברה נדהמו מהיקפו), אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שהנפוטיזם אינו מחולק באופן מאוזן לרוחב החברה. בין המהנדסים בחברת חשמל (ויש לא מעט כאלה בחברה) מעטים יחסית הם כאלה שהם קרובי משפחה של עובדים אחרים. באגפי הלוגיסטיקה והמחסנים (וכן בתחום הפקידוּת), כמעט ולא תמצא "חסרי משפחה". הסיבה לכך היא (כנראה) שלמהנדסים ותכנתים, חברת חשמל איננה מקום עבודה מאוד אטרקטיבי. לפקידים ולמחסנאים - כן. |
|
||||
|
||||
השאלה היא איך קרה שבחברת החשמל דווקא המקצועות האטרקטיביים הם פקידות ומחסנאות, בעוד ההנדסה איננה מקצוע אטרקטיבי. התאוריה (חסרת הבסיס) שלי: הנפוטיזם והאטרקטיביות מזינים ומחזקים זה את זה. מקצועות הפקידות והמחסנאות הם מקצועות עם דרישות קבלה (השכלה/נסיון) נמוכות יותר בעוד אינם נחשבים (בצדק או שלא בצדק) בזויים (כגון נקיון או שמירה). לכן קל יותר לישם נפוטיזם (כל בן משפחה עונה על דרישות התפקיד). בשל קיום הנפוטיזם (בהתחלה בקנה מידה מצומצם), לאט לאט נוצרו אינטריגות בקרב עובדי מקצועות אלה (בני משפחה עם מדיניות של שמור לי ואשמור לך), יותר מאשר במקצועות אחרים (כגון הנדסה). משום שעובדים אלה קרובים ומאורגנים יותר, אז הכוח הפוליטי שלהם עולה. משום שהכוח הפוליטי מתגבר, אז קל לעובדים אלה להפעיל לחצים לשיפור תנאיהם, בהשוואה לעובדים אחרים המתקבלים לחברה מ"בחוץ" ואינם קשורים זה לזה. משום שהתנאים משתפרים, מקצועות אלה הופכים לאטרקטיביים יותר ובכך מעודדים אף יותר את תופעת הנפוטיזם. בקיצור: סוג של תגובת שרשרת או פיצוץ נפוטיזם אקספוננציאלי. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם החלק הראשון של התגובה שלך, אבל לא עם השני. הנפוטיזם בחברת החשמל הוא (או לפחות היה) מדיניות גלויה ורשמית של החברה. כלומר, בהנתן שני מועמדים בעלי כישורים שווים, ייבחר בעל הקישורים השווים יותר. מובן שאינך יכול להציב את בנה של הבת דודה לתפקיד מהנדס, אם הוא לא מהנדס. אם הוא כן מהנדס, לא בטוח שהוא יעדיף לעבוד בחברת החשמל. ישנם מקומות עבודה אטרקטיביים יותר למהנדס1. כאשר מדובר בפקיד, חברת החשמל הוא מקום עבודה אטרקטיבי *ביחס לאלטרנטיבות*. אין משמעות הדבר שתנאיו של פקיד בחברת החשמל עולים על אלו של פקיד, אלא שהפער בין שכרם (בוודאי אם אתה משקלל את ההטבות הנלוות) בחברת החשמל קטן מאשר במקומות עבודה אחרים. |
|
||||
|
||||
א. לפני כמה ימים התפרסם בתקשורת (במסגרת סקר שנתי כלשהו) שחברת אינטל הפכה למעסיק הטוב ביותר במדינת ישראל כשהיא מדיחה מן המקום הראשון את חברת החשמל. המקום הקבוע של ח"ח בראש (עד עכשיו) נראה לי כעדות מסייעת להשערה שיש קצת הגזמה ביחס למשכורות המופלגות בהייטק. מצד שני יתכן שהסקר מתבסס על משהו כמו שביעות רצונם הסובייקטיבית של עובדי החברות (בחברת החשמל יש כנראה הרבה יותר עובדים לא מקצועיים שציפיות השכר שלהם נמוכות כך שקל לחברה להתעלות עליו. גם אינטל ביחס לחברות הייטק אחרות, מעסיקה הרבה עובדים שאינם בעלי רקע מקצועי-טכנולוגי). ב. אפרופו נפוטיזם, עלה בדעתי שאולי יש הגיון להתיחס לתופעה בגישה של "לא תחסום שור בדישו". אולי הבקרה צריכה להיות על התוצאות בלבד (הספק העבודה עלות וטיב השרות). ללקוח (נניח של שרותים עירוניים) לא כל כך אכפת אם הפקידה היא בת דודה של חבר מועצת העיר או לא. אותו מעניין איכות השרות שהיא מספקת. האם למשל במקרה של שיוויון כישורים צריך להעדיף את זה שאינו בעל קשרים משפחתיים? אני לא יודע. |
|
||||
|
||||
"שכרם של עובדי חברת החשמל וחברת מקורות המשיך להיות הגבוה במשק" |
|
||||
|
||||
הייתי שמח לראות בידיעה הזאת אישור להשערתי כי המשכורות המופלגות בהייטק הן לפחות במידת מה ''סיפור טוב'' של התקשורת. אבל הידיעה התקשורתית הזו היא כמקובל בלתי ברורה. נראה שהמדובר ברשימה חלקית של שכירים במגזר הציבורי או משהו כזה. אפילו שכירי תעשייה במגזרים הפרטיים (טקסטיל. מוסכים, מתכת, כימיה) אינם נזכרים וכמובן שלא מגזרי ההייטק והאקדמיה, כך שקשה להסיק משהו מן הידיעה הזו. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי אין קשר בין המקום הקבוע של ח"ח בראש (עד עכשיו) לבין השאלה האם יש או אין הגזמה ביחס למשכורות המופלגות בהייטק. מצד אחד כמות המשרות אותן יכול "כל אחד" למלא, גדולה לאין שיעור מכמות המשרות המקבילות בחברות ההייטק. מהצד השני, חברת החשמל, מעצם מהותה, מנפקת שרותים 52/24/7. כמות לא קטנה של עובדים נדרשת (באופן קבוע, לא על ב Mode מבצע) לעבודה בשעות ובימים בהם רוב העובדים במדינת ישראל נמים את שנתם או מבלים עם בני משפחותיהם. לדרישה זאת יש מחיר אשר מקפיץ את ממוצע השכר בחברה.1 ___ 1 כן, אני יודע, גם אחיות בבתי החולים מספקות שרות 52/24/7, ולמרות זאת אינן נמצאות בראש טבלאות השכר. |
|
||||
|
||||
' רוב עצום מקרב 12K עובדי חח"י לא יחווה משך כל שנות הפעילות והשכר וההטבות המופלגות אפילו שבת אחת במשמרת. בחח"י מועסקים כ-500 א/נשים במשכורת של מנכ"ל משרד ממשלתי, פלוס. מטבע הדברים, במשרדי הממשלה יש רק מנכ"ל אחד למשרד. מלבד האוצר, בו יש שמונה תפקידים במשכורת זו. בניגוד לתפקיד מנכ"ל, הדורש השכלה וכישורים מסוימים, אין בחח"י מגבלה דומה. לדוגמא - מזכירה אחת, נטולת תארים והכשרה מיוחדת, הגיעה בזכות יחסיה עם ההנהלה, ובעיקר הוועד, למשכורת חודשית של כ-45K ש"ח. |
|
||||
|
||||
ראיתי את רשימת "50 מקומות העבודה הטובים בישראל" בעיתון דה-מארקר, ואין לי אלא להסכים אתך ואולי אף להוסיף ולשער שלכל הסקר הזה יש חשיבות/משמעות אפסית. א. נראה שהסקר בעייתי בשני מימדים. במה שהוא כולל יש מספר דברים המעוררים שאלות ואף תמיהות (חברת הייטק יחידה בעשירייה הראשונה (אינטל) לעומת 7 בשנייה, מה ה"מציאה" הגדולה בחברות הטלפוניה למיניהן ובבנקים?). במה שהוא אינו כולל, הוא אינו מתיחס למגזרים שלמים ורחבים כמו עצמאיים למיניהם, עובדי ציבור (כמו האחיות שהזכרת ושאר עובדי מערכות החינוך, הבריאות וכו'). ב. הסקר מתואר במאמר כ"דירוג החברות שהכי כדאי לעבוד בהן", אח"כ כ"טבלת 50 החברות שהכי טוב לעבוד בהן" ולבסוף מן הכתוב בדברי ההסבר נראה שמדובר בסקר בו נתבקשו הנדגמים לדרג את החברות ע"פ מידת רצונם לעבוד שם. מובן שמדובר ב-3 דברים שונים לגמרי. אם, כפי שמסתבר להיות, התאור השלישי הוא הקרוב ביותר, הסקר מבטא סבך של תדמיות והערכות אישיות שאין להן הרבה קשר עם מדדים אובייקטיביים כמו למשל רמת השכר הממוצע. ג. לסיכום או שהסקר יכול ללמד אותנו מעט מאד על שאלת המשכורות בהייטק לעומת שאר המשק ו/או השונות בטווח המשכורות בתוך החברות והמגזרים קרובה מאוד לטווח המשכורות במשק בכלל, כך שלתוצאות הסקר אין משמעות אובייקטיבית רבה מדי. |
|
||||
|
||||
ב. יש בנקים1 שהם בהחלט "מציאה" - משכורות נאות, קביעות לוותיקים, בונוסים, סכומי כסף גדולים מאוד כמתנה לחג, תנאי פרישה נוחים, פנסיה טובה וצ'ופרים גם לפנסיונרים (אירועים, מסיבות וכולי). 1 אני מכירה את "לאומי" וכך זה שם. |
|
||||
|
||||
טוב, כוונתי היתה לתהות מדוע משכורות עובדי הטלפוניה והבנקים צריכות להיות גבוהות משל עובדי חברות כרטיסי האשראי למשל. למיטב ידיעתי אין מחסור חריף במועמדים לעבוד בבנק או אפשרויות גדולות יותר למעול בכספי הלקוחות (בבחינת אחריות ששכרה בצידה). אגב: בסקר, מבין 3 הבנקים הגדולים, לאומי דוקא שלישי. אולי השכר הממוצע בבנקים גבוה, אך ההרגשה היא שלמשכורות הבכירים יש תרומה מכריעה למצב הזה. |
|
||||
|
||||
אני מכירה שכר של ותיקים מאוד, לא בכירים, ללא תואר אקדמי (ובעצם גם ללא תעודת בגרות! אבל זה בגלל הוותק), והוא היה שכר להתברך בו. אין לי מושג איך להסביר את זה לעומת המשכורות בחברות האשראי למשל. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון את דברייך, יפה שאת מנסחת את דברייך כפי שאת עושה. רבים היום היו כותבים את זה בלשון גינוי. לא מעט מקומות עבודה לא היו נותנים לותיקים להגיע לאן שהגיעו. |
|
||||
|
||||
טוב, אתה לא מצפה שאגנה את האנשים שפרנסו אותי מהמשכורת הזאת :-P |
|
||||
|
||||
לא צריך להיות "גאון", צריך רק להבין כמה החברה צריכה אותך, העניין שלא אתה ולרוב גם לא החברה ידעו כמה, עד שלא יהיה צורך ממשי לבדוק את זה. כלומר, לא לפחד מלהתפטר במידה והם לא מוכנים לקבל את התנאים שלך (יומיים עבודה בשבוע נניח). מיומיים עבודה אפשר להרוויח משכורת לא רעה בהייטק(מס הכנסה ממש מעודד את זה), וזה נותן לך 5 ימים לדברים שאתה אוהב. |
|
||||
|
||||
שמוסר עבודה זה דבר משעמם. כן, אני יודע שתהיה לו השפעה לגבי עתידי בחברה, אבל הוא עדיין משעמם תחת. אני זוכר שגם אני הייתי משקיע שעות עבודה רבות, ומה יצא לי מזה? רקע אדום מתחת לסמל החיל? כומתה צבעונית? זה עשה אותי סקסי? אני מבקש, אל תספרו לי סיפורי גבורה על עובדים שעבדו שעות מטורפות, פתרו באגים קריטיים, וזכו לבונוס בצדק! תנו סיפורי גבורה אלטרנטיביים על הברזות, התחמקויות וכיפוף חוקים באופן כללי. |
|
||||
|
||||
קבל סיפור: אני מכחיש בתוקף שמדובר עלי. |
|
||||
|
||||
גאוני. מזכיר איזה טרול בפורום ''מובטלי היי-טק'' - לימים ''עבודה בהיי-טק'' בתפוז שטען כי מספר שורות הקוד הוא מדד לתפוקת העובד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |