|
||||
|
||||
יש שיטת ניהול שמתבססת על ההנחה הזאת (CCPM), לפחות כך ראיתי אותה מיושמת (1). בקצרה, לוקחים את לוחות הזמנים ומקצרים אותם לזמנים לא ריאליים, את כל הזמן ש'נחסך' שמים כחוצצים (Buffer) בסוף כל שרשרת בפרויקט. כך, במקרה הגרוע ינוצל כל זמן החוצץ, במקרה הטוב חלק מהמשימות יבוצעו לפני זמני היעד והזמן יחסך לכל הפרויקט. כשלימדו אותנו את השיטה באחד ממקומות עבודתי המוקדמים (ימי הבועה), המשילו את המשימה ללמידה למבחן, כאשר אם המבחן נדחה בשבוע, נתחיל ללמוד אליו שבוע מאוחר יותר ובסוף נהיה בלחץ זמן בכל מקרה. השיטה עשויה, אם אני זוכר נכון, לחסוך 30% מזמן הפרויקט, אבל היא אינה לוקחת בחשבון (לפחות לא במקרה שאני חוויתי) את השחיקה והלחץ שנגרם לעובדים בכך שתמיד ניצב בפניהם יעד לא ריאלי (1) אני לא מומחה לשיטה ויכול להיות שהישום שלה היה לא מדויק במקרה שאני נחשפתי אליו |
|
||||
|
||||
העבודה מתרחבת כדי לתפוס את הזמן שהוקצה לה. |
|
||||
|
||||
תגובה 86331 |
|
||||
|
||||
אצלינו ניסו פעם שיטה דומה של איזה גורו ניהול ישראלי לשעבר (נדמה לי שקראו לזה בשם תורת האילוצים או שם מפוצץ אחר). אפילו הביאו תוכנה מפוארת שהתחברה לגאנטטים. באיזשהו שלב השיטה נקברה וחזרו לשיטה הישנה של לסמוך על ראשי הצוותים שהם יודעים מה הם אומרים. |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים בדיוק על אותו דבר - השיטה שדיברתי עליה יצאה מ- TOC. זה למעשה הרחבה של גולדרט לתיאוריה שלו. אצלנו זה ב'אופק העולם החדש' במקרה או שניסו את השטות הזאת בעוד מקומות? |
|
||||
|
||||
TOC, נכון. לא מכיר את החברה שאתה מדבר עליה. אני גם לא בטוח שזאת שטות, על הנייר זה נראה משכנע, רק שאצלנו זה לא הלך. |
|
||||
|
||||
מנסיוני רב השנים מה שמתפתח היא תרבות ארגונית בה ידוע לכל שאין שום חשיבות למה שמוגדר כלו"ז של הפרוייקט, מאחר ואף אחד לא מתכוון לעמוד בו ממילא. כמו שאמר דוגלאס אדאמס: I love deadlines. I like the whooshing sound they make as they fly by. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |