 |
|
 |
||
|
||||
 |
התמונה המתוארת במאמר אומנם מעט מוקצנת אך המציאות בהחלט עגומה. ברם, דומה כי אין בנמצא אלטרנטיבה ראויה. מה עדיף? להיות פועל יצור באיזה מפעל, שעובד קצת פחות, מקבל הרבה פחות, וזוכה למנה גדושה לא פחות של הטפות מוסר מהמנהלים הרודים בו? או אולי להיות מורה המנסה לשווא להתמודד עם 40 נערים מאותגריי נימוסים והליכות הדחוסים יחדיו בכיתה בעל כורחם? בטח לא כדאי לפתוח עסק עצמאי שיגזול את זמנך מן הבוקר עד הערב ולא תשתחרר ממנו אפילו בחלומות הלילה שעלילתם תחל לסוב על תזרים מזומן וגובה המע"מ... מתוך ההשוואה נדמה לי אפוא כי ההיי-טק הוא הרע במיעוטו. נתנחם בכך שמצבם של אחרים גרוע משלנו... כל זה אגב מזכיר את "שיר המקצוע" המצוין של מאיר אריאל: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"עובד קצת פחות, מקבל הרבה פחות, וזוכה למנה גדושה לא פחות של הטפות מוסר מהמנהלים הרודים בו." תוסיף על זה גם עובד בעבודה משעממת, סיזיפית ולפעמים קשה הרבה יותר. נסה לדמיין את עצמך עובד במוסך במשך 10 שנים, או שוטף רצפות, או ממלצר במסעדה, או פורק משאיות, או אפילו מחלק לאנשים עיתון מחייך ואומר "יום טוב". אני לא מצליח לדמיין את עצמי עושה דבר כזה אפילו שנה אחת. מבחינתי, מפונק שכמותי, עבודה כזאת היא סיוט שלא מתקבל על הדעת. וכל זה, בשכר מינימום פחות או יותר. אולי זה באמת די מפליא שכל כך הרבה שנות אבולוציה הביאו את המין האנושי למצב שבו אחת הדרכים הטובות ביותר להבטיח את ההישרדות היא לשבת באולמות הרצאה ולרשום, ואחר כך להקליד שעות על מחשב, אבל זה לוא דווקא רע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |