בתשובה לניר א., 09/04/08 22:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אדם צריך לדעת את שוויו": כדאי לדעתי לא להשתמש במונחים הללו. "אם הוא באמת טוב ומועיל"- זה כבר יותר סימפטי. שווויו של אדם מריח קצת מהפיכתו לסחורה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
' אפשר להפעיל את מכבסת הסמנטיקה במלוא העוצמה (כולל סחיטה), ועדיין, במקום שבו משתמשים במונחים כמו 'שוק העבודה', עובד בשכר הוא בבחינת סחורה או מוצר. עדיף לשכיר לדעת את *שוויו* העצמוני (ובעיני המעביד הסובייקטיבי הספציפי) על מנת למקסם את שכרו ותנאיו. אין פה וולנטריות מאף צד. כולם מתקשרים על בסיס תועלת אישית/ארגונית/הונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הבנתי את ההרצאה. לא ירדת לסוף דעתי לגבי הבעייתיות הסמנטית של קביעה לגבי אדם כמה הוא שווה בניגוד לקביעה כמה שווה עבודתו. הסמנטיקה איננה משהו מישני אלא היא קובעת לפעמים את התודעה. קביעת הסמנטיקה היא כלי בסיסי בעולם הפרסום, התעמולה הפוליטית וקביעת סדר היום - מה שנקרא מכבסת המילים. ודאי קראת את 1984 נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זו שוב מכבסת מילים. אדם *שווה* משהו (יותר/פחות יחסית לאחר/ים) גם בלי שום קשר לשווי עבודתו. ניתן לחשוב על אדם רם-מעלה, נדיב וישר, לעומת עבריין מין סדרתי ומורשע. שניהם, אגב, יכולים להיות מהנדסי תוכנה מוכשרים ומתוגמלים באותה המידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק שורש העניין. המגמה היא להעריך אדם רק לפי ערכו בשוק העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זו לא בעיה, זה הכרח (בשוק העבודה). אם לא ייקבע ערך ''שווי'' עבודת אדם ספציפי, אבסולוטית וביחס, יהיה קשה לקיים מערכת אירגונית הכוללת פרטים רבים ושונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקבלת לעבודה אצלי כמנהל משאבי אנוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי פוליגרף לגבי שימוש במריחואנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לחפצים יש שווי שונה בהתאם לאדם המביט בהם, והתועלת שיכולה לצמוח לו מהם משתנה מאדם לאדם מבלי שהחפץ ישתנה. כך גם בעלי חיים. כך גם אנשים. אתה יכול להיות ''בחור זהב'' מהבוקר עד הלילה מבלי שזה יהיה שווה לי שום דבר. הרתיעה מדיון על שוויו של אדם, בהקשר של התועלת שהוא יכול להצמיח לאדם אחר, היא תכונה נרכשת, ואני לא מעוניין לקנות אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מצטרף, מסתמך ומתעלף על המודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מעוניינת לקנות אותך, גם אם ישלמו לי על הקנייה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, בעולם שלי, אותך ממילא לא היו מכניסים לחנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גללי שוורים, אפשר לדבר על ערך שיכולות של אדם בזמןנתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, לדבר על שוויו של אדם זה מגוחך ומשפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר על ''ערך שיכולות של אדם בזמן נתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, והנסיבות מאפשרות זאת, ולא מתעוררות הפתעות שמונעות ממנו את מימוש הפוטנציאל התעסוקתי המלא שלו, בגלל, שכידוע, יש דברים יותר חשובים מעבודה בחיים'' לוקח הרבה יותר זמן מלדבר על ''השווי שלו עבורנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר על ''שווי העסקתו'' זה גם קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם, אבל אני לא חושב שלדבר על ''שוויו'' וזהו זה משפיל או מגוחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה נגרר ל"יש דברים יותר חשובים מעבודה בימינו"? אני יודע איך מעריכים עובד בדרך כלל. ברוב המיקרים בצורה די שיטחית שאפילו איננה לגמרי לטובת החברה; כדי שההערכה תהיה קלה ומדידה מנסים לתת שווי כספי לעבודה שלו. המחקר המודרני מראה שלחלק לא מבוטל של העובדים יש תרומות חיוביות או שליליות שכרוכות בתכונות האישיות וההשפעות החברתיות שלהם קרי- האיכויות שלהם כאנשים.לדברים הללו אין שווי כספי ולכן לא תמיד שמשקללים אותם לשווי של התכונות האנושיות של העובד לחברה. אתן לך דוגמה קצת קיצונית שכנראה נתתי פעם באייל: ישבתי פעם בישיבה של הנהלת בית ספר ואחד המשתתפים -גיזבר של קיבוץ מסויים- החל לקטר על המורים חברי הקיבוצים שאינם מממשים את כל הנקודות שיכולים לקבל עקב קורסים בקיץ (באותה תקופה שכר המורים בקיבוצים היה אחיד). הוא גם ירד עליהם שחלקם לא טרחו להשלים את התואר. "נעשה חשבון של הכספים שנכנסים על שמם ונראה כמה הם שווים". רבים הנהנו בהסכמה וכמעט אף אחד לא התקומם על תפיסת העולם המעוותת שהוא הביע. איכותו של מורה נקבעת על פי הכסף שנכנס ממשרד החינוך! הוא יכול להיות מורה גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. ומורה, מה לעשות, הוא מקצוע שאיננו מדיד למרות שהיו הצעות למדוד את עבודתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה למדידת טיב ההוראה של מורה: תשאל את התלמידים שהוא לימד בשנים עברו ואת הוריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק לשאול את התלמידים ולא צריך גם את הוריהם. מסכים איתך שתלמידים הם מקור מעולה להערכת מורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תלמיד לשעבר, ומורה לשעבר, אני מוחה. תלמידים (בכל גיל) לעולם יטענו שמורה שנותן להם כדורגל והולך לנוח בצל הוא מורה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל יש גם תלמידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשאל ישירות האם המורה המסויים הוא טוב או לא; שאל האם היה להם מעניין בשעורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה להיסטוריה שהשיעורים שלו נחשבו למעניינים למדי, דבר אחד קטן שהיה חסר בהם זה לימודי היסטוריה, הוא מורה טוב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה למדתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היו כאלו שלמדו משהו, אבל לא היסטוריה. נניח לצורך הדיון שהשיעורים שלו עידכנו חלק ניכר מהתלמידים באירועים עכשווים ומיעוט קטן השתפר בכישורי הרטוריקה שלו. הוא מורה טוב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום היסטוריה בכלל? גם לא שליחת התלמידים לספר, או תשובות לשאלות רלונטיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה כזה, והוא אפילו לא היה מעניין. את כיתה ט' סיימנו עם הסכמי ורסאי. את כיתה יא' התחלנו עם הסכמי ורסאי. "למדנו היסטוריה" כל כיתה י'. מה למדנו? אין לי שמץ של מושג. _________________ כשהגעתי לי"א והתחלתי ללמוד עם כל המורים הטובים, הבנתי את העניין: בית הספר לא רוצה לזרוק מורים גרועים, ולכן הוא משאיר אותם ושולח אותם ללמד את כיתות ט' וי', שם הם לא יביאו כל כך הרבה נזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מאין הידע הרב שלך בהיסטוריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממנוע החיפוש של האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...שיש לקוות שלא יהפוך בעצמו להיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אירועים עכשוויים" בתחום הפוליטי/כלכלי/מדיני או מה שהוא אכל לארוחת בוקר או מי זכה באירוויזיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידים מתחילים להתעצבן על מורה שמדבר רק על ארוחת הבוקר שלו. מנסיוני, הזמן האפקטיבי משעור הוא לא יותר מחצי שעה. אם המורה עסק חצי שעה בחומר הלימוד ובזמן הנותר עשה דברים אחרים-דיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים ללכת עד המורים. כולנו ראינו מה היה ''שווה'' לנו ברק בתור ראש ממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגזבר באמת לא מעניינת איכותו כמורה, ומבחינתו הוא באמת יכול להיות גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. זו אינה תפיסת עולם מעוותת, היא פשוט צרה להחריד (טוב, אפשר להגיד שתפיסת עולם צרה להחריד היא מעוותת, אבל אתה מבין את הכוונה). בכל מקרה, אין לזה שום קשר לאופן שבו מוערך העובד (המורה, במקרה הזה). אילו בשיחות ההערכה של המורה היו אומרים לו שהוא מועמד לפיטורין כי הוא לא מכניס מספיק כסף, או אילו היה זה מנהל בית הספר שאומר את הדברים, כי אז היה המצב שונה. אגב, הגזבר כן צודק בנקודה מסוימת: מי שיכול להכניס יותר כסף - ראוי שיעשה זאת, בלי קשר לאיכותו כמורה. משל למה הדבר דומה? תאר לעצמך דיון בהנהלת חברה, שבה לאנשים מסוימים יש "רכב חברה" - הרכב והדלק על חשבון החברה. פונה קצין הרכב בטרוניות על כך שחלק מהעובדים מנצלים את הרכב ללא חשבון בסופי שבוע. בנוסף הוא מתלונן על כך שיש עובדים שגרים רחוק ומבזבזים יותר דלק בנסיעות לעבודה, ודורש להעריך עובדים לפי הוצאות הרכב שלהם. במקרה כזה הגיוני שמנהל החברה יבקש (או ידרוש) מעובדים לצמצם את הוצאותיהם בסופי שבוע (מקביל לדרישה ממורים להכניס יותר כסף), אבל שהוא לא יאמץ את הראיה שמעריכה עובד לפי כמה דלק הוא חוסך (מקביל להערכת מורים לפי כמות הכסף שהם מכניסים). לסיכום - אין קשר בין הדוגמא שהבאת לבין האופן שבו מעריכים עובדים (אני מדבר על הערכת מנהלים, לא על הערכת גזברים). ייתכן שבמקרים מסוימים ההערכה היא שטחית, או שהיא מנסה להכניס פרמטרים מדידים בקלות, אבל אני לא חושב שהשווי הכספי הוא המדד שבו משתמשים (אלא במקרים שבהם זו הגדרת העבודה - כמו סוכן מכירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה גזבר בית הספר; זב ביב גזבר של אחד מקיבוצי הבעלות וחבר בהנהלת בית הספר.הדוגמה היתה על מנת להאיר איזו תפיסה רווחת שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידיד שלימד בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן סיפר לי שסטודנטים היו מתקשרים אליו לפני תחילת השנה לשאול בכמה הקורס שלו יגדיל את רווחיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, אותו גזבר הביא את נקודת המבט שלו כגזבר הקיבוץ. זו לא בהכרח עמדת הקיבוץ (אם ניסית לרמוז שהופעל לחץ של הקיבוץ, כאחד מהבעלים) ובוודאי שזו לא עמדתו של מנהל ביה"ס. באופן כללי, אני מניח שבדיונים כאלו כל אחד "מושך" לכיוון שלו, ומציג את הדברים מנקודת המבט שלו - ואין לשפוט מכך על ההחלטה הסופית. באותו אופן, אם הגזבר היה טוען שיש לקצץ בשיעורי הכימיה (שעולים כסף בשל השימוש בחומרים) ולהוסיף שיעורים זולים יותר - האם היית טוען שעמדת ביה"ס היא שכימיה חשובה פחות מספרות? לא היית טוען זאת אפילו אם באמת היתה מתקבלת החלטה לקצץ בשיעורים, מחוסר תקציב. לגבי ה"תפיסה שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות" - שתי הערות: 1) לדעתי המקום שבו התפיסה הזו מתגבשת הוא דווקא ביה"ס, שם התלמיד רגיל שנותנים לו ציון ושופטים אותו על פי ציון זה. אם אתה רוצה לשנות את התפיסה הזאת - המקום להתחיל בכך הוא בבית הספר. האם אתה רואה את עצמך מסתדר ללא מתן ציון לתלמידים? אגב, מורים הרבה פעמים אומרים ש"הציון הוא לעבודה ולא לתלמיד" - וזה נכון גם בשוק העבודה: הציון הוא לעבודה ולא לעובד. ובכל זאת, עתידו של העובד\תלמיד נקבע ע"ס ציון זה. 2) גם בשוק העבודה, כמו בבית הספר (ואף יותר), לפעמים צריך להשוות בין אנשים. בוא ניקח את זה לכיוון החיובי דווקא: נניח שהוטל על מנהל ביה"ס לבחור מורה *אחד*, מצטיין, שיקבל תעודת הערכה משרת החינוך. האם עליו לומר - "הערכתי את המורים השונים אינה מדידה, אין לי אפשרות לבחור מורה כזה" ולוותר על הפרס? לא תמיד (ואולי לרוב) ההחלטה שקולה - לפעמים מעורבים בה שיקולים זרים, ולפעמים היא סתם שטחית. אבל הדרך להתמודד אינה לכפור בעצם הרעיון שמשווים בין אנשים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתפרץ אצלי לדלת פתוחה; אינני ממעריציה הגדולים של מערכת החינוך.לגבי הגיזבר ההוא: א. הוא ישב שם כחבר בהנהלת בית הספר ובית הספר תפקידו לספק חינוך לילדים ואיננו מרכז רווח. ב. הרב הנהנו בראשם כשהוא דיבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי עקרוני להמשיך להתווכח דווקא על אותה ישיבה זכורה לדראון עולם (אצלך). מעבר לכך, מהדברים שלך עולה שהבעיה היא לא בכך שמשתמשים במדד לא רלוונטי, אלא בכך שמשתמשים במדד בכלל, ובכך מצמידים "ערך" לאדם. כלומר, אתה מתנגד לקביעת ערך אפילו אם המדד יהיה הכי רלוונטי שאפשר (תקן אותי וגו'). ראשית, אני לא חושב שבעצם מתן ציונים לעובדים הפכנו אותם לרכוש המעביד. שנית, זהו כלי הכרחי לקבלת החלטות לגבי עובדים (קידום, קביעת משכורת, בונוסים, העלאות בשכר, פיטורים וכו'), וגם כלי חשוב למשוב לעובדים(1). אם המנהל לא משקיע זמן ומאמץ בניתוח פרמטרים שונים אז הוא לא עושה את עבודתו נאמנה (וצריך לתת לו ציון נמוך ב"טיפוח כח אדם"), אבל ללא המדדים האלו הוא לא יוכל לבצע את עבודתו כלל. --------------- (1) אפשר להעביר משוב לא כמותי, אבל הוא יכול בקלות להיות מעורפל ולא אפקטיבי (בעיקר אם המנהל מתחמק מביקורת ישירה). כמובן שגם משוב שכולל רק מספרים ולא הסברים הוא לא אפקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בודקים כמה כסף "מביא" מורה? איך בדיוק הוא עושה את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? איפה כתבתי שבודקים (או שצריך לבדוק) כמה כסף מביא מורה? אם אתה מדבר על כך שכתבתי שמורה צריך להכניס יותר כסף אם הוא יכול - הכוונה היתה זהה לזו של שאיציק כשדיבר על כך - הכסף שהמורה מקבל ממשרד החינוך. את זה בודקים בתלוש המשכורת החודשי שמגיע אליו. רק כדי להבהיר (שוב) - אין הכוונה שצריך להעריך את המורה בשום צורה על סמך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרת שצריך לבדוק, אבל עכשיו לא מובן לי למה הכוונה - כלומר, אם מדובר במשכורתו, אז אותה הוא מביא למשפחתו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במקרה הזה. מדובר בבית ספר קיבוצי. כל המשכורות הולכות לקיבוץ, והמורה (כמו כל חבר קיבוץ אחר) מקבל תקציב חודשי, על סמך פרמטרים שאינם קשורים בעבודתו (כמו כמה ילדים יש לו). את אותו התקציב יקבל פועל פשוט ומנהל מפעל, אם הם חולקים את אותם הפרמטרים. כיום זה כבר לא עובד כך ברוב (אולי בכל) הקיבוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... הבנתי. ואפרופו - אם אתה/ם מתמצאים בקיבוצים, שאלה לי: בקיבוצים המופרטים, לפי מה נקבעת שייכות הדירות? והאם חברי הקיבוץ משלמים עליהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבכל קיבוץ זה שונה, אבל העקרון הוא בערך כזה: לוקחים את השווי הכולל של הנכסים, שנקבע ע"י גורם מקצועי (יש לזכור שלא כל הדירות הן בעלות אותו השווי). נניח שיוצא מליון ש"ח. כעת מעניקים לכל חבר "נקודות", על סמך מפתח שקשור בעיקר בתקופת הותק שלו בקיבוץ. נניח שחילקנו אלף נקודות. כעת מגדירים את השווי של כל נקודה בהתאם (במקרה זה אלף ש"ח). לכל חבר יש מאזן זכות לפי מספר הנקודות שלו, ומאזן חובה לפי שווי הנכס שברשותו. יוצא שחלק מהחברים נמצאים בזכות וחלק בחובה (נניח, זוג זקנים שגר בדירה קטנה יהיה בזכות, וזוג צעיר שגר בדירה גדולה יהיה בחובה). המאזן הכללי הוא כמובן אפס. הכסף עובר בין החברים בהתאם. כמובן שיש עוד המון פרטים קטנים אך חשובים (למשל - מקזזים את העלייה בשווי הנכס כתוצאה משיפוץ שמומן ע"י החבר), אבל זו בגדול השיטה. כל זאת כמובן רק בקיבוצים שבהם התבצע "שיוך נכסים", ואלו לא כל הקיבוצים שעברו ל"שכר דיפרנציאלי" (כלומר שאתה מקבל תקציב לפי העבודה ולא רק לפי צרכיך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעט קבוץ אחד או שנים, כמעט אף אחד מהקיבוצים המופרטים עדיין לא עשה שיוך דירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך משנה לצורך הדיון אם שיוך הדירות (בטאבו) קרה בפועל או לא, כל זמן שכבר יש נוסחא מוסכמת, וברור לכל הצדדים מה הם יקבלו וכמה הם ישלמו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |