 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שחלק גדול ממה שנכתב פה נכון לחלקים רחבים במשק ואינם יחודיים להי טק. מישהו יכול להתייחס לכך או שהאתר באמת אוסר כניסה על אנשים שלא יודעים לתכנת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האתר עוסק כניסה על אנשים שלא יודעים לתכנת. כל משתמש חדש מתבקש להציג מדמכים באשר לתחום השכלתו ומקום עבודתו, תעודת יושר מן המשטרה ותוצאות בדיקת פוליגרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסמכים? איזו מן דרך זו לבדוק אם מישהו יודע לתכנת? האתר בטח מונע גלישה בעזרת דפדפנים רגילים וכך כל אחד מהגולשים צריך לתכנת לעצמו דפדפן. לצורך השתתפות בדיונים מסויימים צריך לתכנת מערכת הפעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף הבנתי מדוע אינני מצךליחה להגיב בדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך, אנחנו מעריכים מאוד אנשים שלא למדו לתכנת והשקיעו את חייהם במחקר טהור על מתמתיקה גבוהה או לוגיקה. ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעבד כמעט 15 שנה בהיי טק בישראל, ועבר לא מזמן לעבוד בהיי טק באירופה, אני יכול להעיד על כמה הבדלים בין ישראל לאירופה (טוב, אנגליה). 1. בישראל יום עבודה ממוצע (אחרי הבועה) היה בערך 9 או 10 שעות. כאן יום העבודה הוא בדרך כלל 8 שעות ופחות. 2. בישראל ראיתי רק בעלי מניות או מנהלים בכירים עובדים בסופי שבוע (בפיתוח), כאן בהחלט אפשר (לא ראיתי את זה קורה, אבל זה מה שאומרים) לדרוש מעובד רגיל לבוא לעבוד בסוף שבוע (אם יש סיבה מוצדקת). 3. כאן אף אחד לא מסתיר את סדרי העדיפויות שלו, ואתה אמור לעבוד בשביל לקדם את הקריירה שלך ולא בשביל "הלקוח", וזה מה שהמנהלים מצפים ממך במפורש. 4. אין לנו קיובקלים. 5. הסיסמאות האמריקאיות הדביליות ("הערכים של החברה") שולטים בכל מקום רשמי. 6. האנגלים אוהבים ביורוקרטיה ונהלים כמו שהישראלים אוהבים לאלתר. לכל דבר יש נוהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את סעיף 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ, כשהבוס רוצה שעובד יעשה משהו, הוא מתחיל לזבל במוח על הלקוח היפאני שמחכה שהמשהו יעשה, כאן, כשהבוס רוצה שהעובד יעשה משהו, הוא אומר לעובד שהמשהו הזה ישפיע על חוות הדעת השנתית שלו. ולהפך, בארץ, כשעובד מחליט עם לעשות משהו או לא, הוא בודק מה יקרה למוצר/חברה עם המשהו הזה לא יעשה, כאן, כשעובד מחליט עם לעשות משהו או לא, הוא בודק מה יקרה לקרייירה שלה/המשכורת שלו עם המשהו לא יעשה. שני דברים ששכחתי להזכיר: 6. כאן אין החזרת נסיעות ובטח שלא רכב חברה. המקסימום הוא הלוואה לכרטיס נסיעה עונתי בתחבורה ציבורית או ליסינג של אופניים. 7. כאן אין אוכל על חשבון החברה/ בהשתתפות החברה. פשוט אין תלושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא מתכוון שבתרבות העבודה האנגלית אין טעם לבקש עזרה ממי שלא תלוי בך לקידומו האישי. (או בתרגום לישראלית: סוציומאטים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל - האם יש אפשרות להוסיף אזהרה לאישור התגובה במקרה שנוספו תגובות חדשות לפתיל? (אולי על פי הפרמטר LastView ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל ביקש בעבר ששאלות או בקשות טכניות יופנו אליו בדואל, אחרת סביר שהוא יפספסן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין לנו cubicles" - אין "לנו" בישראל או אין "לנו" באנגליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו, בחברה בה אני עובד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בארץ ראית רק בכירים ובעלי מניות עובדים בסופ"ש? אני ראיתי את זה קורה, לא בהיי-טק, אצל לא-בכירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיי טק בישראל ראיתי רק בכירים ובעלי מניות עובדים בסופ''ש (וגם זה בקושי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה, נאה. היתה תקופה שהייתי מתאמנת בקראטה עם עוד כמה אנשים, בלובי של הבניין בו אחת מאיתנו עבדה. בימי שישי בצהריים. לכאורה המקום היה אמור להיות נטוש, אבל היתה חברה אחת שאנשים עבדו בה בקביעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי כל מיני כתבות, בעריכת דין למשל המצב מקביל אך קשה בהרבה (בעיקר אצל המתחילים), ושם לעובדים גם יש פחות כושר מיקוח. וריאציה אחרת על הנושא, ידועה מאוד, היא רופאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעריכת דין זו שאלה של בחירה. מי שמחפש את מקומו במשרדי הסופרמרקט, שלא יבכה כששעות העבודה הרשמיות נגמרות בתשע בלילה. מי שסדר העדיפויות שלה שונה, בהחלט יכולה למצוא תחומי עבודה מעניינים בשעות סבירות. לעו''ד אולי (כנראה) יש פחות כושר מיקוח מאשר למתכנתים, אבל חוץ מהמשרדים המסחריים יש עולם שלם של אפשרויות שם בחוץ. זו שאלה של סדר עדיפויות. באופן אישי, אני מעדיפה לצאת מהעבודה כשעוד אור בחוץ גם במחיר וויתור על הנוף המשגע מהקומה השלושים ומשהו בעזריאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משרדי בוטיק קטנים או "סתם" משרדים קטנים שעובדים מול אנשים פרטיים ולא מול חברות.1 אמנם תמיד יכול להיות מצב חירום זה או אחר, אבל השאלה היא מה קורה בשיגרה. לגבי רמת העניין, זה כמובן תלוי בכל אחד ומה שמעניין אותו. גם עו"ד שעובד כיועץ משפטי בחברה (לא חברת הייטק...) עובד בשעות סבירות. אבל הדוגמא הכי בולטת היא המגזר הציבורי. למעשה, נראה לי שפרט למשפט מסחרי על גווניו השונים ומשפט פלילי, אין סיבה שעו"ד יצטרך לעבוד *בשיגרה* עד השעות הקטנות של הלילה. כמובן, הסיכוי הוא שלעו"ד שמתעסק בזכויות אדם יהיו יותר מקרי חירום מאשר זה שמתמחה בדיני תעבורה, אבל עדיין. תרבות העבודה הלא בריאה הזו (לטעמי) היא אחת הסיבות בגללן אני לא רואה את עצמי עובדת בעתיד באחד ממשרדי הענק. עם כל הכבוד ליוקרה שכרוכה בכך, אני מעדיפה שחיי יהיו מורכבים מדברים נוספים חוץ מאשר עבודה ושינה. 1 נראה לי שהדוגמא הקלאסית ביותר היא דיני משפחה. תחום מאד מעניין2 שלא עובדים בו מול תאגידים וחברות ענק או מול גורמים מחו"ל ולכן לא נדרשים לשעות מופרכות. 2שאני מקווה לא להתעסק בו בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים זה סיפור אחר. העבודה שלהם חשובה בהרבה ממה שרובנו נעשה בשנים שהוקצבו לנו. אבל גם מעבר לבחירה1 מראש להציל חיי אדם גם במחיר של פגיעה מסויימת בחייהם, לרוב הרופאים שעבדתי איתם היתה בחירה מסויימת לגבי כמות השעות שהם מבלים בעבודה, חלקם בילו הרבה יותר מדי וחלקם זמן סביר (גם אם במידה מסויימת על חשבון אקסטרות, כמו מחקר). הדבר כמובן נכון יותר ככל שמתקדמים בוותק. 1 גם מג"ד בצה"ל לא מבלה יותר מדי זמן בבית, יש עבודות שהן גם שליחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן עצוב, נדמה לי שזה נכון גם לגבי יחידות מסוימות בצבא. לכל הפחות, זה היה נכון בתקופתי - היינו אמורים להגיע מוקדם וללכת רק לקראת חצות (במקרה הטוב), בטענה ש''העבודה היא חור שחור'' ו''תמיד יש משהו לעשות''. בפועל, בעיקר מרחנו זמן והשתדלנו להיראות עסוקים, כי פשוט לא היה כל-כך הרבה לעשות. זה היה מדכא עד עפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תופעה של אנשים שנשארים עד מאוחר בעבודה בכדי לחזור הביתה לילדים שבעים ומקולחים. רובם מסווים את הסיבה האמיתית אפילו לחבריהם לעבודה, אבל פגשתי לפחות שניים שהודו בפה מלא שזו הסיבה שבגינה הם מורחים את יום העבודה עד מאוחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מסווים את הסיבה האמיתית אפילו מעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שרוב הצבא ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נורא לא רק בגלל בזבוז הזמן, אלא בגלל העובדה שאף אחד מלמעלה לא מכוון את זה: החיילים של הדור הקודם עושים את זה לדור הנוכחי, כי הם מצליחים לשכנע את עצמם שהשטויות שהם פולטים הן אמת. אשכרה לקח לי שנה וחצי להבין איך שטפו לנו את המוח שם - עד אז חשבתי שזה רק אני, ושבעצם היתה המון עבודה וסתם לא ידעתי איפה לחפש אותה. מאוחר יותר הייתי בצבא בתפקידים שבהם לא עשיתי כלום ולאף אחד לא היה אכפת, וגם בתפקידים שבהם עשיתי די הרבה אבל מבלי לשגע את עצמי - אבל חצי השנה הראשונה הזו חקוקה אצלי כניסוי המוצלח ביותר, והאכזרי ביותר, בפסיכולוגיה חברתית שבו נטלתי חלק מימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי את הימים הראשונים שלי בצבא. במדור די מעניין בקריה, קיבלתי הסבר מלומד על כמה העבודה שלנו חשובה ואינטנסיבית וחיונית לתפקודו של הצבא קצת יותר מזו של כל הלוחמים האלה שסתם מתרוצצים רוב הזמן. ואכן, מהר מאוד ראיתי אנשים שנשארים במשרד עד אמצע הלילה, הרבה פעמים אפילו ישנים בו כדי להרוויח עוד שעת עבודה בבוקר. רק שאז פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. יחד עם כל חיילי הבסיסים העורפיים קיבלנו הנחיה חד משמעית לצאת כך שנגיע הביתה לפני החושך והסקאדים. בכפוף להנחיה הזו התקצר יום העבודה פלאים, והעבודה, עד כמה שיכולתי להבחין לא נפגעה כהוא זה. חודשיים אחר כך בערך, עם סיום המלחמה חזרה אותה תחושת שליחות לפעם בכולם ויום העבודה נעשה שוב אינסופי, ושוב חזרנו להיות סיירת מטכ''ל של הג'ובניקים או איזה קשקוש הזוי באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים זה סיפור אחר. מס' בוגרי הרפואה מוגבל בכוונה על מנת להקטין את ההיצע ברפואה הציבורית וע''י זה לחזק את הרפואה הפרטית. המתמחים הצעירים עובדים כ''כ קשה כדי שהם יוכלו להרוויח הרבה בהמשך הקריירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |