 |
הזכרת לי את הימים הראשונים שלי בצבא. במדור די מעניין בקריה, קיבלתי הסבר מלומד על כמה העבודה שלנו חשובה ואינטנסיבית וחיונית לתפקודו של הצבא קצת יותר מזו של כל הלוחמים האלה שסתם מתרוצצים רוב הזמן. ואכן, מהר מאוד ראיתי אנשים שנשארים במשרד עד אמצע הלילה, הרבה פעמים אפילו ישנים בו כדי להרוויח עוד שעת עבודה בבוקר.
רק שאז פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. יחד עם כל חיילי הבסיסים העורפיים קיבלנו הנחיה חד משמעית לצאת כך שנגיע הביתה לפני החושך והסקאדים. בכפוף להנחיה הזו התקצר יום העבודה פלאים, והעבודה, עד כמה שיכולתי להבחין לא נפגעה כהוא זה. חודשיים אחר כך בערך, עם סיום המלחמה חזרה אותה תחושת שליחות לפעם בכולם ויום העבודה נעשה שוב אינסופי, ושוב חזרנו להיות סיירת מטכ''ל של הג'ובניקים או איזה קשקוש הזוי באותה מידה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש