לזכרו של עידו רזון | 282 | ||||||||||
|
לזכרו של עידו רזון | 282 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מיוחד"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
הכרתי את עידו מאולטינט, כמו רבים אחרים. לאולטינט התחברתי בערך באותו הזמן שהוא התחבר, לפני 5-6 שנים, ומתחילת דרכו הוא היה בולט בחוש ההומור שלו, בחכמתו והידע הרחב שלו, ומעל לכל, בנכונותו לעזור לזולת עם כל כשרונותיו אלו. לא פעם קרה שהוא התחבר לאינטרנט בשביל לבדוק משהו באיזה מילון או אתר איזוטרי כדי לענות על שאלה שאף אחד זולתו היה מצליח להשיב עליה. למרות שבזמן האחרון הוא החל להתרחק מהדואר, ולא היה מחובר באותה מידה כמו תמיד, עדיין היה שומר על קשר, אם באמצעות האינטרנט (ICQ, IRC) ואם באמצעות הגעה למפגשים, כל פעם שהיה אחד. ההודעה הפתיעה אותי לגמרי.. רק ביום שני האחרון ראיתי אותו בפגישה, והוא היה נמרץ ומלא חיים כתמיד.. וכעת, להתרגל לרעיון שהוא מת, נהרג, שאני לא אראה אותו יותר, ולא אקרא הודעה שלו או אראה שורות שלו ב-IRC, שלא אדבר איתו.. למחשבה הזו קשה להתרגל. קשה להאמין שלא מדובר בבדיחה חולנית במיוחד, והתקווה שזה אכן לא קרה רק מגדילה את הכאב.. עידו, היית אדם נהדר, והיתה זו זכות להכיר אותך. יהי זכרו ברוך. |
|
||||
|
||||
לא הכרתי לעומק את עידו רזון. מהיכרותי הוירטואלית איתו אני רק זוכר בחור אהוד, שנון וחכם בצורה מפחידה. חבל. אינני יודע מהן נסיבות מותו, אבל ברור שזהו מוות מיותר, בטרם עת, של אדם שהיה יכול להגיע לגדולה. חבל. |
|
||||
|
||||
הידיעה על מותו של עידו זיעזעה אותי. הכרתי אותו מהודעותיו באולטינט ומפגישות אולטינט. בפגישות הוא תמיד היה מלא חיים ושמחה. זה פשוט מזעזע. מי יתן ויבולע המוות לנצח, ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים. נחום ונגרוב |
|
||||
|
||||
הדבר האחרון שציפיתי לשמוע בטלפון היה שעידו נהרג. הכרתי אותו וירטואלית במשך ארבע שנים, כשמדי פעם נפגשנו בפגישות אולטינט או אצלו בבית לעיתים רחוקות. הוא תמיד היה הטיפוס המיוחד- אינטלקטואל שאין כמותו מצד אחד, ואדם משעשע להפליא מצד שני. מה שעושה את הכל עוד יותר עצוב. אנשים כמותו לא באים בקלות.. יהי זכרו ברוך. (אני עדיין לא שלם עם הניסוח, אבל אחרי חצי שעה של מחיקות אני חייב להגיע לפשרה. קשה להביע רגשות במצב כזה..) |
|
||||
|
||||
עידו רזון. היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה... הכרתי בחיי אנשים רבים, הכרתי חברים-לוחמים שאבדו, אבל איש כמו עידו לא הכרתי. מעולם לא פגשתי אדם שהינו תמצית היושר עלי אדמות, אדם טוב בשיעור שקשה למצוא, אדם שסגולותיו האישיות האפילו אף על חוכמתו העצומה... אדם שבלעדיו העולם עני היום יותר. עני יותר ביושר, באחריות, בטוב לב ועני יותר בחוכמה. זכרו של האיש הטוב והחכם הזה, האיש שלא יזדקן עוד לעולם, ילווה אותי לעד. |
|
||||
|
||||
יפה מאוד מה שאתם כותבים לעידו רזון למרות שאני לא מכירה אותו |
|
||||
|
||||
זה תמיד נראה כמו קלישאה - אנשים מספרים דברים נפלאים על אנשים שמתו. אפילו זה כבר קלישאה - להגיד שזו קלישאה, אבל הוא *באמת* כזה... והנה, שוב אני מאבד חבר שבאמת אין לי מילה רעה להגיד עליו. הטיפוס העליז וההיפראקטיבי ביותר שהכרתי מעודי. וכשהקופצנות הזאת באה יחד עם חוכמה שיכולתי רק לקנא בה, זה הופך אותו לאדם מיוחד מאוד. ולחשוב שוויתרתי על הזדמנות להפגש איתו לפני מספר ימים. אילו ידעתי... |
|
||||
|
||||
הכרתי את עידו גם מאולטינט, וראיתי אותו בשתי פגישות של הרשת. הוא לא כתב הרבה ברשת בזמן האחרון, אבל אני זוכר אותו. עידו היה אדם טוב. תמיד חשבתי שיהיה לו עתיד מזהיר בתחום המחשבים, הוא פשוט ידע הכל. עצוב :~-( יהי זכרו ברוך! |
|
||||
|
||||
עידו בשבילי לא היה אולטינט. אני דווקא הכרתי אותו דרך הנדסאים. היתה תקופה שהייתי מבלה בבית ספר ההוא הרבה זמן (אני עצמי לא למדתי שם) ומדברת איתו לעתים מאוד תכופות. תמיד מצאתי אוזן קשבת ועיינים חכמות. היה לו המון מה להגיד, על הכל, והרבה. הוא היה דעתן ותמיד ניצוץ החיים דלק בו. הודעה מעיין זו באה כרעם ביום מאוד בהיר. החיים הם כל כך שברירים. אבל כל כך. עידו, אני אתגעגע. |
|
||||
|
||||
כמה חבל לי לשמוע שעידו מת. עידו היה אחד האנשים הכי חכמים, הכי שנונים והכי חריפים שהכרתי. תוסיפו לזה אופי חברותי ונעימות-רוח, וקיבלתם את עידו. הכרתי את עידו דרך הדואר האלקטרוני (סינט, אולטינט, יו ניים איט) עוד ביום בו התחלתי לכתוב (לפני 7 שנים), ותמיד ידעתי שמדובר באדם מרשים, הן בחוכמתו והן באישיותו האובייקטיבית והחברותית. פגשתי את עידו, במקרה, מספר פעמים במסגרת שירותו הצבאי. דיברנו הרבה והחלפנו חוויות. קשה לי לתאר לעצמי שהוא מת. כל-כך חבל. ללא ספק היה מגיע לגדולות; עם כזה שכל וכזו אישיות, אני לא חושב שמישהו יכול לחשוב אחרת. חבל. יהי זכרו ברוך. איציק שבתאי |
|
||||
|
||||
באחת משנות לימודי באוניברסיטה עבדתי בבית הספר להנדסאים במעבדה לפיזיקה. עידו שהיה אז בכיתה י''א היה מגיע לבקר במעבדה מידי פעם, בענייני פרויקט הגמר שלו ועזרה לתלמידים אחרים בפרויקטים שונים. הוא עזר גם לי בכמה הזדמנויות בתרגילי בית במחשבים. כשרק כשראיתי את התמונה הבנתי שעידו רזון הוא אותו עידו מהנדסאים (למרות שהיה לי חשד מסוים). למרות שלא ממש הכרתי אותו, רואים מייד שמדובר באדם מבריק ביותר, שנעים לשהות במחיצתו, יודע לצחוק ולהצחיק וששמח לעזור. חבל. |
|
||||
|
||||
לא היכרתי את עידו, אפילו לא וירטואלית, אבל ליבי נצבט כשראיתי כאן את תמונתו של הבחור הצעיר וההודעה על מותו. למשפחתו של עידו וחבריו, הרשו לי להשתתף בצערכם ולכבד כאן את זכרו בשני שירים: *לכל איש יש שם (זלדה) לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו. * כריתת כנף (אורי צבי גרינברג) לפתע ולפתאום בבוקר לא עבות וריח כל הצומח נדף וכל הצפורים עפות במין כנף אחת... אללי לכל רואן בכך והוא לא נטל בידיו את ענבי עיניו ולא סחט! גם הצפורים עצמן אינן יודעות מי קצץ להן כנף לפתע ולפתאום הן עפות כך באוויר נוטות אל צד.. ואף דם אינו נוטף ואין הכר כי לכל צפור היו שתי כנפיים להעביר לבבות דכסיפין מהכא להתם - עכשיו אין יותר להתם. בדבר אלוהים כמו בחלום נחתכה כנף ועל מקום החיתוך חתם. |
|
||||
|
||||
קראתי את השירים שכתבת, הכל נכון עד כאב. השיר של אצ"ג נכנס ממש לתחושות האבל על עידו. אודה לך אם תוכל לציין היכן ניתן למצוא את השיר של א.צ.ג sara@haramaty.com
|
|
||||
|
||||
שרה, את שירו של אצ"ג ציטטתי מאנתולוגיה לשירה עברית בשם Hebrew Verse בעריכת ט. כרמי בהוצאת פינגווין (1981), לונדון. להערכתי תתקשי לאתר אנתולוגיה זו, אבל אין לי ספק שתוכלי למצוא את השיר לאחר חיפוש קצר במדף שירה בספריה או אפילו בחנות ספרים. ג.שמעון |
|
||||
|
||||
לא במקום. לא הוא. הוא היה לפני כולנו, ודווקא אצלו לא היה צפוי שזה יקרה. לא נתפס. |
|
||||
|
||||
לא היכרתי את עידו לעומק וכעת אני מצטער עמוקות על כך. כל שהיכרתיו היה משיחות קצרות על גבי הרשת. ו.ה אודן הוא נעלם במות החורף: הפלגים היו קפואים, שדות התעופה כמעט נטושים, ושלג השחית את הפסלים הציבוריים; המבשר שקע בפיו של היום המת. באילו כלים הסכמנו יום מותו היה יום קר וקפוא. יהי זכרו ברוך... |
|
||||
|
||||
אני לא תיארתי לעצמי. איך בן אדם הולך למקום אחד ולא חוזר. אני הכרתי את עידו מהדואר, את התוכנות שהוא כתב, את ההגיגים שהוא הוציא, איך הוא נעלם לנו ? אמונה ? אני לא מאמין, איך דבר שכזה קורה ? איך? למה? למה? אולי לא הכרתי את עידו מספיק טוב, אבל אני מרגיש כאילו חלק ממני כואב. אני נזכר במכתבים שהוא היה כותב, איך היה יורד על כולם, שואל שאלות מתחכמות, שאלות חכמות. איך הכל נעלם ? איך? מי הרשה לו לעזוב ? איך צעיר כמוהו נעלם מהאופק ? אני מקווה שיהיה לו עולם טוב, ושינוח על משכבו בשלום יהי זכרו ברוך לעולם ועד. חן. |
|
||||
|
||||
כמו רבים אחרים, לא הכרתי את עידו באופן אישי. ההיכירות שלי איתו היתה וירטואלית לחלוטין מלבד פגישה או שתיים. אך למרות זאת, היו בעידו תכונות שיחרטו לעד בזכרוני. יושרו, חוכמתו, הגינותו, חוש ההומור שלו... היכולת לשלב מוח חריף וחודר עם טוב לב ואהבה. היכולת לנתח מצבים מסובכים כאשר הנימה התמימה והילדותית לא אובדת. אנחנו - האנשים שמכירים אותו - כולנו יודעים את גודל ההפסד. אלו האנשים שלא הכירו אותו - שמפסידים יותר מכל. אני שולח תנחומים למשפחה ובעיקר לאחיו אסף - חזק ואמץ, לחבריו הקרובים ולכל מי שהשם ''עידו רזון'' מעורר ויעורר בו קונוטציות חיוביות לעד. נותר לי רק לקוות כי ישנם עוד אנשים כמו עידו בעולם, מפני שעולם ללא אנשים כמותו אשר הם משכמם ומעלה בכל הקשור למוסריותם ואהבתם את הזולת, אינו עולם ששווה לחיות בו. עפר ברזובסקי. |
|
||||
|
||||
גם אני זוכר את עידו מאולטינט. וכשלירון סיפר לי היום מה קרה, פשוט נאלמתי דום. הדבר האחרון שציפיתי לו זה שעידו יהרג. תמיד היה נדמה לי שהוא ימשיך את ריצתו ההיפראקטיבית גם כשאני בקושי אצליח לקום. אני הערצתי (ועדיין מעריץ) את הידע המופלא שלו. כמו אורקל, הוא ידע את התשובה לכל שאלה (ושלא כמו הראשון, התשובות גם נוסחו בבהירות!). אני חוזר ונזכר בחוש ההומור שלו, בחיוך הכמעט תמידי שלו. רק ביום שני פגשתי אותו, ואני מצטער שלא דברתי איתו יותר אז. כמו שדובי העיר, אילו רק ידעתי... |
|
||||
|
||||
זה לא יכול להיות שעידו מת. אני לא מאמין עכשיו, בדיוק כמו שלא האמנתי שסיפרו לי לפני 6 שעות בערך. אפילו שלא היינו קרובים במיוחד - רק שיחות מקצועיות באולטי ושיאנט, שיחות קצרות בICQ וקשקושים בIRC, אני מרגיש קרוב, בדיוק כאילו חבר קרוב מת. עידו שהיה אחד מהאנשים הוותיקים ברשתות הדואר בישראל היווה את אחד מאנשי המחשבים המעולים ביותר שהיו. איבדנו אדם מדהים - מקצוען כמו שרק עידו יכול היה להיות. אני לא מכיר הרבה אנשים ששאלה פשוטה שמעניינת אותם, מפעילה אצלהם שעות של חיפושים וכתיבת מאמרים שלמים בנושא כמו עידו. אני אתגעגע אליו, אפילו שלא היינו קרובים. יהי זכרו ברוך, זהר אלקיים. |
|
||||
|
||||
לא הכרתי את עידו הרבה. אני זוכר אותו בעיקר בהיותו כותב פעיל, בעיקר באיזור I_OS. רק לפני כמה דקות קיבלתי את ההודעה של לירון בICQ. מזועזע. |
|
||||
|
||||
לא אנשים שחולים, לא אנשים שפושעים, לא אנשים עצובים, לא אנשים רגילים, ולא אנשים טובים. כמו שאני זוכר ואזכור, עידו היה בן-אדם טוב, מצחיק, שבאמת יודע הכל (או הרוב), אחד שקשה שלא לחבב על הפעם הראשונה שרואים (או קוראים), ואחרי שמכירים, ממש לאהוב את הבן-אדם. אני פשוט לא מצליח לעכל את הדבר הזה, שפתאום קוברים מישהו שאני מכיר, מישהו עם תחומי עניין דומים לשלי, מישהו כל-כך חי. הייתי רוצה להרגיש יותר כעס, וללכת להאשים מישהו, אבל אין כלום, יש רק הלם וצער. תנחומי למשפחה. |
|
||||
|
||||
הכותבים הקודמים כבר ציינו את שתי הנקודות העיקריות שכל מי שזכה להכיר את עידו לא יוכל להתעלם מהם: מוחו המבריק, ואופיו המיוחד. טוב-לב, היפר-אקטיבי, חייכן, וישר במידה שלא תאומן, באופן שגבל בתמימות ממש. עידו תרם רבות לענווה בעולם, בשני אופנים שונים: ראשית, ענוותו שלו. למרות כשרונותיו המרובים, הוא כאילו סירב להכיר בערך עצמו, והיוהרה היתה ממנו והלאה. שנית, הענווה שהנחיל לאחרים. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי נלחם בבעיה בתחום עיסוקנו המשותף, שעידו פתר ללא הינד עפעף כמעט. אני בטוח שרבים מאלו שנתקלו בו במהלך חייו זכו ללמוד ממנו שיעור בענווה. את הידיעה המרה קיבלתי מאחיו הבכור וחברי, אסף, ולרגע העולם עצר מלכת. אם היה דבר שהייתי בטוח בו בקשר לעידו הרי שהיה זה עתידו המזהיר; הוא היה מסוג האנשים ששום דלת במסלולם המקצועי לא תשאר סגורה בפניהם. העובדה כי עתיד זה לא יבוא לידי מימוש מסרבת להיקלט בהכרתי. אסף, נדב, ושאר בני המשפחה: היו חזקים. זכרו של עידו יחיה לנצח בליבם של כל מכריו הרבים. יהי זכרו ברוך. |
|
||||
|
||||
היכרותי עם עידו היתה מוגבלת לאולטינט, אך גם ללא התוודעות אישית אליו נוכחתי לדעת שהוא מיוחד. העדות הכי ברורה לכך באה כאשר ניהלתי איתו דיון על משחקי ההרפתקאות הישנים שהיו נפוצים פעם, והוא טען כי הוא מעדיף את משחקי 'סיירה', שהיו עשירים בעלילה, על גבי משחקי 'לוקסארטס', שהיו סתם מצחיקים. רק אנשים מיוחדים חושבים כך. אני זוכר גם שהוא היה עם הלב במקום הנכון. היה ברור לכולם שהוא מבריק; אבל בניגוד להרבה גאונים אחרים, הוא לא נתן לאינטיליגנציה שלו לסובב לו את הראש. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו, אפילו דרך המחשב. את הידיעה על מותו של חייל מפליטת כדור שמעתי ברדיו בדרכי חזרה מהצבא, אך אני עדיין מזועזע מכך שזה היה עידו. חבל. טמטום. |
|
||||
|
||||
ואין מילים לתאר כמה כואב ואיך כואב ולמה כואב פשוט כואב וכואב וכאוב ולא עובר המילים חיוורות, ההרגשה בלתי ניתנת לתיאור אז לא אנסה פשוט כואב |
|
||||
|
||||
כל המילים, שלדעתי מתארות את עידו, כבר נכתבו בעמוד הזה לפני שהספקתי בעצמי לכתוב אותן. ומדוע? כי כולם כתבו עליו דברים מדהימים. כולם יודעים איזה אדם נפלא עידו היה; את ההערכה כלפיו, מכל מי שמכיר אותו - ניתן בבירור לראות. ולי לא נותר דבר לעשות חוץ מלהזדהות עם אותם אנשים.. חבל שהלכת, עידו. חבל. |
|
||||
|
||||
עידו היה החבר הכי טוב שלי. לכתוב את המילה 'היה' בהקשר שלו כבר כואב לי כל כך, כי אני לא מסוגלת לתפוס את זה, לא מסוגלת להאמין.. זה לא יכול להיות אמיתי. אחותי אמרה לי בצהרים ומאז אני נמצאת באיזה סיוט ואני לא יכולה לתפוס שאני כבר לא אתעורר ממנו. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה מה שאני מרגישה ואם זאת קלישאה אז אני לא יכולה לעשות כלום נגד זה. מה עוד אני יכולה לומר? כל מי שהכיר את עידו יודע שהוא היה בן אדם נהדר, טוב בצורה שממש בלתי תאמן. כולם כתבו את זה, אבל בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה, הוא היה האדם הכי קרוב אלי, בין מעט האנשים שאני אוהבת בצורה מוחלטת, הכי הרבה שאפשר. הוא תמיד היה שם בשבילי, בטוב וברע, ועכשיו אני מרגישה כל כך נורא שלא ניצלתי כמו שצריך את הזמן שהוא היה פה.. שלא יכולתי לעשות כלום. אני מצטערת על הרגשנות. תנחומיי המלאים ועמוקים לאסף, נדב וההורים. הכול הולך להיות כל כך קשה עכשיו.. :~( שירה גינת |
|
||||
|
||||
אהבתי את עידו. זה היה תמיד משעשע לדבר איתו ולספר לו על מה שקורה איתי, כי הוא הבין איך אני חושב, ודיבר בשפה שלי. לא האמנתי שדבר כזה יקרה לו. אני אתגעגע. |
|
||||
|
||||
היכרתי את עידו באופן שיתחי בלבד אך גם מזאת ראיתי בו משהו שאין לכל האנשים משהו שעושה אותו ראוי לתהילה או לעתיד טוב יותר הו לא היה צריך למות ככה זה יום עצוב לכולנו תנחומי למשפחה ויהי זיכרו ברוך |
|
||||
|
||||
כמה נורא זה, להתחבר לאיי.סי.קיו. ולמצוא הודעה שעידו השאיר לי אתמול וביקש תשובה. ---------------------------- רוצה לומר מלים רכות מלים אשר נוגעות בפנים, רוצה, אך המלים שותקות ואין דברים מנחמים. רוצה לומר מלים יודעות מלים יפות של חכמים, אך המלים תמיד טועות ואין דברים מנחמים. רוצה לומר מלים שקטות דברים פשוטים ועדינים, אך המלים תמיד בוטות ואין דברים מנחמים. רוצה לומר אך לא יכול יש שאלות אך אין עונים, ורק הזמן רופא הכל צופן דברים מנחמים. ---------------------------- עידו, אז לא הבנתי מה אמרת לי עכשיו אני מבינה לפעמים - היופי שבחיים לא מצוי ביופי הוא מצוי בחיים. ---------------------------- כדור עולה כמו ככר לחם. כמה שזה אירוני, מלחם אפשר לחיות שבוע ומכדור - למות לתמיד. |
|
||||
|
||||
כמו הרבה אחרים, גם אני הכרתי את עידו באולטינט. גיליתי בחור חכם ונבון. עידו שידע לעבוד על מחשב, ותמיד היה מוכן לענות לשאלות. עידו שאהב את באפי, או יותר נכון את ווילו (מה לעשות, לא כולם אוהבים ציידות ערפדים, גם אם הן בלונדיניות משגעות). עידו, שכשאמרתי לו שהוא נמוך, הוא צחק ואמר שהוא עדיין משתמש בכרטיסיית נוער של ''אגד''. עידו שידע מה הוא רוצה לעשות בחייו (או לפחות, זו ההרגשה שהיתה לי). עידו, שהיום הוא איננו. אולי לא הכרתי אותו באופן אישי מדי, ואולי לא הייתי קרוב אליו יותר מדי, אבל הרגשתי היום תחושה מוזרה... מדכאת... כל היום לא ידעתי מאיפה באה אלי הידיעה הזו, על מותו של חבר, בן גילי (אמנם קצת נמוך, אבל מדבר בגובה העיניים). לא ידעתי אם לכתוב כאן או לא, כי אני לא יודע אם יש לי מה להוסיף למה שאמרו על עידו, ולבסוף החלטתי לכתוב בכל זאת, כי אולי ההודעות האחרות מבטאות את מה שהאחרים מרגישים, אבל ההודעה שלי מבטאת את מה שאני מרגיש. סער פרי |
|
||||
|
||||
תמיד חשבתי שאנשים כמותו לא יכולים למות. עידו תמיד היה זה עם הפתרונות, תמיד זה עם השאלות החכמות שבסוף הביאו אותך לתשובה שחיפשת. עידו היה זה שכולם שאלו אותו מה שלא ידעו בעצמם. עידו דווקא היה זה שתמיד חשבתי שישרוד לעד. הוא היה מסוג האנשים שלא יכולים למות, מאלה שחיים לנצח. היה לו עבר מזהיר מאחוריו, ועתיד אפילו יותר מזהיר לפניו. גם אני, כמו רבים, הכרתי את עידו בעיקר מהעולם האלקטרוני. תמיד כשהיו לי שאלות מקצועיות, עידו היה הראשון שפניתי אליו. ידעתי שאם מישהו אחד יודע לענות לי על השאלות, עידו הוא האחד. היריעה קצרה מלכתוב בה את כל סגולותיו וקסמיו של עידו. לכן אסיים, ואשאיר מקום לדמיון. מי שלא הכיר את עידו, לא ידע מה הוא מפסיד, ומי שכן הכיר את עידו רק עכשיו מתחיל להבין מה הוא הפסיד. תמיד חשבתי שאנשים כמותו לא יכולים למות. רן ליברמן. |
|
||||
|
||||
ששמעתי היום על מותו הטראגי של עידו, האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי זה האדם שהיה כותב על תיכנות באולטי בסגנון משעשע כזה. ככה הוא נחרט בדמיוני - מין גאון מחשבים שמחייך תמידית. חבל שהוא הלך - כי עוד אחד כמוהו, כבר יהיה קשה למצוא. היה שלום. לוינסון |
|
||||
|
||||
חסרים בעולם הרבה אנשים כמו עידו, וחבל שחסרונו של עידו, ששום הודעות בשום פורום לא יכולות לפצות עליו, מוסיף עכשיו על חסר העולמי. דרך הפורומים של אולטינט הכרתי את עידו, שהיה בשבילי האח שאף פעם לא היה לי, כמישהו שאני מזדהה איתו והוא מזדהה איתי בצורה מושלמת, כמעט בכל נושא. דיברנו בכל העניינים, הטכניים וגם הלא-טכניים. חבר טוב כמוהו ושותף אמיתי לחיים אף פעם לא היכרתי. |
|
||||
|
||||
אני, כמו רבים אחרים, הכרתי את עידו רק בצורה הוירטואלית, באולטינט. אבל ההכרות השטחית הזאת מספיקה בשביל לדעת שעידו היה בן-אדם מבריק. הרצון לעזור, חוש ההומור והידיעות שלו- אלה הדברים שאותם אני אזכור בו. אלה הדברים שייחדו אותו והפכו אותו לבן-אדם שהוא היה. יהי זכרו ברוך. |
|
||||
|
||||
לא הייתי בקשר עם עידו מאז שהפסקתי לכתוב באולטינט, לפני כשנתיים וחצי. לכל אורך אותה תקופה היו ביננו התכתבויות. השיחות שלנו היו שופעות הומור, שעם הזמן נהפך לאישי יותר ופרטי יותר. היתה ביננו שפה משותפת. טוב ליבו היה ניכר לעין. הוא היווה אחד מעמודי התווך של אותה קהילה קטנה ווירטואלית שהיינו אז. בזכרונותי מאותה תקופה, הוא מופיע שוב ושוב. זכרונו יישאר עימי. יוני |
|
||||
|
||||
איך שראיתי את ההודעה שחן שגיב שלח לי, מייד חשבתי שזה בדיחה עלובה, אך לא חשבתי שזה קרה במציאות. עידו הוא תמיד היה חביב הציבור, היה צוחק, מבדר, מבין עניין. את עידו הכרתי דרך הדואר (שיאנט / אולטינט), הוא היה בא לפגישות עד עכשיו אני לא מאמין איך זה היה יכול לקרות לו ?! הוא האדם האחרון שהייתי חושב שיקרה לו משהו, הייתה לו מוטיבציה גבוהה ורצון עז. עידו, יהיה קשה בלעדיך. יהי זכרו ברוך |
|
||||
|
||||
איזה לא מתאים זה. ''חייל נהרג מפליטת כדור''. עידו. זה פשוט לא מתאים, זה לא מתקמפל, רן-טיים ארור. זה חלון כחול של חלונות שממנו אי-אפשר לעשות ריבוט. ''בואי נצא מהסרט הזה...'' |
|
||||
|
||||
עידו, הבוקר כששמעתי, משהו מת בי. ככה פתאום, ללא שום אזהרה, חלק ממני מת והלך איתך. עידו. היית בשבילי הרבה יותר מסתם חבר וירטואלי, למרות שמאז אולטי לא דיברנו הרבה. היית אחד מאותם מעטים שאפשר היה לראות בערוץ ככה מה שנקרא "מאולטי הישנה" שגרם לי תמיד להרגיש טוב, להרגיש בבית, זה היה כמו לבוא למקום מלא זרים ולראות פתאום פרצוף מוכר. עידו, השתחררתי אתמול לאחר 3 שנים בצה"ל, מדוע לא תוכל אתה להגיע ליום זה? ו.... עידו? ... כואב לי. |
|
||||
|
||||
רק ביום שני הוא רץ אלי בפגישת משתמשי אולטינט, מנפנף בידיו לשלום, כולו מאושר. הוא סיפר לי בגאווה שהוא יקבל את הסמ''ר בעוד שבוע. דיברנו, צחקנו.. אני מנסה לעכל הכל, ולהכניס זאת לעובדה שהוא מת. בלתי אפשרי כמו שאמרו אחרים. זה לא מסתדר, לא עם עידו. תחושת האובדן הזו חזקה מדי כדי לתרגם אותה למילים. כל הזמן עוברות לי תמונות בראש, ובכולם אני זוכר אותו צוחק או מספר איזו בדיחה, שר לנו שירים באי אר סי, מספר בהתלהבות על תוכנה חדשה שמצא, מגיע אל הפגישה בפעם הראשונה על מדים, עם כזה חיוך מאושר. איבדנו חבר יקר, עם לב כל כך רחב, שתמיד היה זמין ונכון לעזור לכל מי שביקש. אני מוסר המון תנחומים למשפחתו, אנחנו איתכם בכאבכם. יהי זכרו ברוך |
|
||||
|
||||
היום כבר חזרתי הביתה. היום בלילה אולי תבוא לי שינה מתוקה. את ההודעה שמעתי מאוחר, אחת-שתיים בליל חמישי, אורי פולגר קצר ותמציתי במשיבון האלקטרוני של הסלקום. שמעתי את ההודעה שלוש שעות אחרי שתי מיתות אחרות שקרו בטווח של שעות (אחת) וימים (השנייה), של אנשים שאני מכיר. כנראה שפורטיס צדק, המוות אינו מחוסר עבודה. גם בשפל כלכלי לא תראו את מלאך הקציר חותם אבטלה, וגם כאשר אתה מרגיש שטוב לך ואתה בטוח זה בא ומכה. אני עובר פה בין התגובות ורואה עבר מתוק, חלום רחוק כאילו קופץ אלי משום מקום, אולטינט ישנה, הממלכה האלקטרונית שלנו, רם-און וגדי ושמעון מורמי מתגוששים על פאקטים של דואר טקסט שרובו חסר טעם וחלקו כמו אור בוהק בקצה מנהרת הכלומניקיות. בתוך המהומה הזו, בין פגישה לפגישה, בין מועצה לועדת אתיקה, למכרים ישנים (איציק שבתאי! רני ליברמן! לירון נוימן!), לחברים חדשים, אתה לומד להכיר ולאהוב את כולם. זה מה ומי שעידו היה בשבילי. דמות משפיעה, בעל מילה, אדם שהכל מעריכים אותו, מתקצירי פרקים של בבילון 5 (נראה חסר טעם? לא לי) ועד חבר ועדת אתיקה ממונה. כמו חלק מהגוף החי, הנושם הזה, חלק ממני, איבר מגופי, חלק שנקטע היום. חלק שאבד. עוד אובדן בלתי יתואר. עוד עצב. |
|
||||
|
||||
גם אני הכרתי את עידו דרך הרשת ודרך אולטינט, לא יצא לי לדבר איתו הרבה, אבל כל פעם שאני חושב עליו אני נזכר תמיד בפגישות אולטינט ובחיוך הגדול שתמיד היה על פניו, אני זוכר שהוא תמיד דיבר עם שמחה. קשה להבין איך דבר כזה יכל לקרות לו, דווקא לו. אני עדיין לא קולט את זה. |
|
||||
|
||||
לעידו, מומחה מס' 1 בפופ זבלי, שונא משחקי תפקידים בדם, co sysop של טרומפלדור, מצטט eternal flame מתוך שינה, בעל חוש הומור שנון, מתעלל בשירים של סוזאן וגה, לובש חולצות של סטאר-טרק ובבילון 5, מתכנת מבריק, ומעל הכל בן אדם נהדר, זה נשמע קלישאה, אבל למה?? אוהבת, עדי (Lukkke( |
|
||||
|
||||
הפעם הראשונה שנתקלתי בשם "עידו רזון" הייתה אי שם בכיתה ט' בפורום "מסע בין כוכבים" באולטינט, לא ידעתי אז שאנו נהיה חברים, שכל פעם אצטרך פריט מידע טריוויאלי וחסר חשיבות כלשהי כמו שם של שחקן והאם הוא הופיע גם ב"בבילון" וגם ב"מסע בין כוכבים" ומתי עידו תוך דקה היה מחזיר לי תשובה מיידית. או לאחר מכן, שנתקלתי בו בצבא כשהוא פתח לי את הדלת בדרך למדור שהייתי צריך להגיע אליו, תמיד עם צחוק, תמיד עם חיוך, ותמיד ניסה לגרש אותי מהמשרד :) או בכנסי המד"ב השונים, שבו היה פונה אליי בקלינגונית ואני הייתי עונה לו, ולמרות שהפסקתי להשתמש בדרך הזו הוא עדיין המשיך לפנות אלי כך. ורק לפני שבוע ראיתי אותו, צוחק ושמח כתמיד, ופתאום הוא הלך. ככה סתם. הייתי בלוויה, כיסיתי את קברו, הנחתי פרחים , קול יריות הכבוד הדהד באוזני אבל המחשבה עדיין בלתי נתפסת. אבל אני חייב לקבל אותה, עידו לא יחזור יותר. אבל הרבה אנשים זוכרים את עידו, חלק יותר טוב, חלק פחות טוב, אבל כולם זוכרים אותו לטובה. כי פשוט לא היה דבר רע בך. אני אפרד ממך באימרה בקלינגונית כמו שאתה נפרדת ממני בפעם האחרונה. Ido, puqloD Nissim vi'tich Razon: BI'tIqDaq HoSna' tu'lu תרגום : כח אמיתי בא מהלב.ולך היה המון לב. היה שלום חבר יקר, חגי יעקובסון. |
|
||||
|
||||
יהי זיכרו ברוך |
|
||||
|
||||
הי עידו, זה אני, גלעד. רציתי רק להפרד, להגיד שלום בפעם האחרונה. לתת ביטוי להרגשה מרירה. אנחנו מכירים כבר שנים, מהביביאסים ואולטינט הישנה. הייתי קורא ארוכות את ההודעות הארוכות שפרסמת לALL ומעריך את ההומור והעומק שבוקעים מתוכן. עבורי, הידיעה כי אנחנו משרתים באותה יחידה היתה נפלאה. הרגשתי איזה גאוות שיוך שאני אתה חולקים בעצם מוצאנו המשותף, מין הרגשה מוזרה של הזדהות והערצה. חיבבתי אותך ושמחתי על ההכרות איתך. את ההומור המטורף, המרץ, התום, הענווה. מול זה המקצועיות הבלתי תאומן והשכל החריף בפתרון כל בעיה שהועלתה וכל פרוייקט, לחוץ ומטורף ככל שהיה. האובדן עבורי אינה ברור וקשה לעיכול. למרות זאת הרבה עבורי השתנה, והרבה בחיי לא יהיה כשהיה. אתה איתנו, ואנחנו איתך. כולנו כואבים קשות את אובדנך. שלום עידו. גלעד |
|
||||
|
||||
אחרי כל המילים היפות שאנשים כתבו פה, אין סיכוי שאוכל להשאיר הודעה שתזכר. כולנו באולטינט אנשים צעירים (מי יותר ומי פחות), אבל זה כבר האדם השני שנהרג מתוכנו. הראשון, ירון בלום נהרג בפיגוע בבית-ליד, גם הוא כחייל. ועכשיו, עידו רזון. ילד בנשמה. אדם חוזר הבייתה קרוב לחצות, חושב רק על מקלחת ולישון. מפעיל ת'מזכירה, ושומע הודעה מבהילה. פשוט נבהלתי. נכון, אני לא מכיר את עידו אישית. נכון, היו כאלה גם באולטינט שהכירו אותו טוב ממני. ונכון ששנינו לאחרונה קצת התרחקנו מהדואר. אבל זה כואב. כואב לשמוע על מישהו שאתה מכיר, גם אם קצת, שנהרג. מה אומר ומה אוסיף? אוכל רק לחזק את המשפחה, ואותנו, חבריו הוירטואליים. אני "שמח" על ההזדמנות שנתן לנו האייל הקורא, לכתיבת מספר מילים לזכרו. עידו, לא נשכח אותך! היה חזק שם למעלה. יהי זכרו ברוך. |
|
||||
|
||||
תמיד היית אחד האנשים שהיו שם. כתבת באולטי, הגעת לפגישות, גם לפגישות פסיכוטיות, למסיבות שהיו לי, אפילו לגשר ביום כיפור הגעת פעם אחת. או פעמיים. הזמן שחלף מקשה עלי את הזכרון. ותמיד, אבל ממש תמיד, היה לך חיוך שמח על הפנים. היית היפראקטיבי, רץ מפה לשם, לא חושש להיראות מגוחך, לא חושש לצחוק על עצמך, לא מהסס להפגין את טעמך במוסיקה, שהיה גם טעמי, אבל לא ממש מה ששאר הסביבה החשיבה כדבר איכותי. אני זוכרת את מסיבת הגיוס שלך - הזכרון הראשון שלי ממך, למען האמת. תמיד היית שם בתור אדם שאפשר לפנות אליו. שאפשר לומר לו דברים. ידעתי שתחת מעטה השובבות מסתתרת נפש רגישה. כולנו ידענו את זה. לא ממש נקלט לי שאתה איננו, שלעולם לא תחייך אלי יותר דרך האייסיקיו, או בחיים. וזה עצוב לי כ''כ... עידו, היית אדם גדול. אני אתגעגע נורא. |
|
||||
|
||||
לא הכרתי את עדו היטב. פגשתי אותו במסיבת יום הולדת השנה ולמרות שהייתי ירוק בחברה הוא התייחס אלי בידידות.כך גם בערוץ אולטינט כשהוא ''דיבר'' אלי כאל חבר שלא פגש זמן רב. אני מצטער שלא אזכה להכירו טוב יותר ושמח שלעיתים נדירות מדי חיינו הצטלבו. |
|
||||
|
||||
היה שלום. |
|
||||
|
||||
זה פשוט לא יכול להיות. ל א ע י ד ו. רק לפני כמה ימים דיברתי איתך. היית שמח ושנון כרגיל. הכל היה בסדר. והיום ראיתי איך מכסים אותך. לו רק יכולתי לדעת, הייתי מגיע לפגישה בתחילת השבוע. זה פשוט לא נתפס. בתוך תוכי אני עדיין מצפה שתעלה און-ליין. שמישהו יתקשר ויודיע שזאת רק טעות. שתשלח לי הודעה... ובפגישה הבאה תכניס את היד לעיסה עם חרדל וקולה, ותשיר עם כולם את ''בוהמיאן רפסודי''. וברגילה הבאה שלי נלך יחד לכנס של מסע-בין-כוכבים. זה לא יכול להיות. שיהיה לך טוב, שם למעלה. ''וניפגש בסוף, אתה יודע.'' המום, שלך דויד. |
|
||||
|
||||
וכבר אמרו הכל, וזה כבר כל כך מיותר שאגיד משהו. ועדיין, אני פשוט חייב. עידו, אהבתי אותך מאוד. היית בנאדם מדהים. ראיתי בך את מה שכולם ראו בך, וזה היה המון. בכל פעם שפגשתי אותך, יצא לי לחשוב אח"כ על זה במשך כמה ימים. פשוט קרעת אותי מצחוק. אני לא חושב שהאדם נמצא בגוף שלו. עדיין, כשאובד מישהו, זה _כל כך_ כואב. אז הייתי חייב לדבר, גם עם עצמי, גם עם הקרובים אלי, וגם אליך, דרך האייל. אני תמיד אזכור אותך עם החיוך. עידו - _להתראות_. ארז |
|
||||
|
||||
אני מסכימה איתך, נשמתו של האדם אינה הולכת לאיבוד. היא ממשיכה את דרכה ואת חייה לעולם שמעבר. שם ממשיכים החיים במימד שאנו בחיינו הגשמיים איננו מסוגלים לראות.כאילו יש זכוכית מפרידה ביננו לבינם, ואנו בכאבנו איננו יכולים לראות אותם שוב לעולם. נהדר שאתה מסוגל להביע כך את רגשותיך למרות האובדן והדרגה והימים הקשים. תודה ט. |
|
||||
|
||||
היום, בהלוויה שלך, חשבתי על כל אשר אבד לי. ככה, בשבריר שניה, אבד לנצח. אבד לעולם. אבד ליקום כולו. בכיתי. זאת תגובה שלא שיערתי שתעורר בי אי פעם. החיוך מעולם לא מש מפני כשהייתי במחיצתך. אני מקווה שאתה יודע את המשמעות של מי שהיית בשבילי - אדם נדיר שכמוהו לא הכרתי עוד, וספק אם אי פעם אפגוש מישהו דומה לו. סליחה, עידו, על שלקחתי אותך כמובן מאליו. אם רק הייתי יכול לגמוע עוד לגימה מהידע שלך, מכל הטוב שבך, שלא היה בו כל דופי... אבל פספסתי את ההזדמנות, ואני לא אסלח לעצמי על זה אף פעם. אולי אתה תוכל. להתראות, אלעד. |
|
||||
|
||||
כנראה שאחד הדברים הראשונים שעידו יעשה בגן עדן זה LOGIN, הוא כנראה יגיב ב " COLL, תראו איזה חיבור מהיר יש כאן...." ואז ירוץ לברר איך זה עובד ואיך בדיוק הוא הגיע לכאן. אז אם אתה קורא (ואתה ואני שנינו חסרי כל אמונה) אז רק רציתי שתדע: א. אני מצטער (ובשם כולם - אנחנו מצטערים). ב. לא ברור לי כלל, איך כל זה קרה, ואיך עכשיו מתנהגים. את עידו הכרתי עוד מהתיכון, ביה"ס להנדסאים - המקום שכנראה זוכה תמיד בתחרויות יחס תלמידים\קיטורים. אבל לא לכולם ולי, ואני חושב שגם לך כל עניין ביה"ס די התאים. זה פשוט מקום לאנשים לא רגילים. וכך אחרי כמה שנים נפלנו לאותו מדור "ביחידת הפיתוח של חייל הקשר האלקטרוניקה והמחשבים". גיסו אותך לא בשל היותך רגיל, אלא בשל היותך מדהים, שונה כל כך מהאחרים. במשך כל אותם שנים איפשרת לנו להתרכז בשאלות של מה צריך לעשות, גם כשלמען האמת לא היה לנו מושג קלוש מאיפה מתחילים. - הולכים לעידו, מדברים ומסתדרים. מאוחר יותר למדנו גם לא להתרגש כשאתה מכריז הכרזות של "אני לא מבין בזה כלום" נו מילא תוסיפו עוד 0.5uS ללוז, עידו יצא להפסקת לימודים. אין מה לדבר, אין ספק שעשית לי אישית את החיים הרבה יותר קלים, מה שרק צריך צועקים עידווווו ואתה כבר חולף תדלת בריצה, שמח שיצא לך שוב לעזור לנו "חבורת חמריתנים". אני לא הרמטכ"ל, וגם לא הרמ"ד אבל אני יכול להבטיח לך בשמם שמה שעשית היו דברים חשובים. יצא שכל פעם שהיינו יושבים לעבוד יחד פתאום הימים היו מתארכים, אבל בינינו שנינו יודעים שבימים האלו (על אף שחזרנו מאוד מאוחר) היינו חוזרים מאושרים. היתה רותם את כל ההתלהבות שלך לדברים עליהם היינו עובדים, ותמיד בשלב שהינו מציגים תוצאות אנשים היו המומים. את זה אני לא ישכח, לא אני לא האחרים. יושב לי בראש מקרה אחד שבו היינו מסובים. השעה אחת בלילה אנחנו עובדים בלחץ אטומי ותוך כדי האיפיונים המצוקמקים נזכרים שבעצם RTLinux SB64 Driver אנחנו ממש ממש עכשיו צריכים. מזל שהינו עיפים ולחוצים מידי כדי לעשות ניתוח סיכונים.אתה הספקת למנם כבר שעה על מיטת השדה בחדר שלך, אמרת שאם צריך משהו אז אתה כאן - נבוא נעיר אותך - אתה לא ממש ישן רק מחכה לראות מה צריכים. אז באתי וקיימנו שיחה קצרה ואילו היו הנתונים. מובן שעוד אף אחד בעולם לא כתב דבר כזה ונוסף על כל הצרות, אתה הערכת את אחוזי ה CPU (ריכוז) שלך בין 50 ל 70. בשלוף אמרת שאין לך מושג, וזה כנראה עבודה של כמה ימים. אם נקפוץ לסוף, אז בסביבות 8 בבוקר הלכת לישון, אחרי שהדריבר עבד וכולם היו מאושרים. נראה שאף אחד לא יחליף אותך, לא בזה וגם לא בקומקסים בבדיחות ובקיטורים היומיים. ניסיתי פעם לשכנע אותך לצאת איתנו לנחל דרגות. בתגובה על טיעונים של " מה ? שוב תשב לייד המחשב ? " השבתה " כן, כך החיים שלי מאושרים !!!" (ואחר כך חנקת אותי, שם בין המצוקים) אתה תחסר לי המון, אין לי דרך אחרת לסכם איך נפרדים. שלום חבר, לא לדאוג, בסוף כולם לאותו מקום מגיעים. |
|
||||
|
||||
הכרתי את עידו כאדם צעיר, חד תגובה, מהיר מחשבה, ומעניין. מאד מעניין. שום דבר לא היה שטותי או שטחי.הכל היה חשוב . הכל היה מסקרן, הכל היה מרתק. את הכל הוא רצה לדעת לעומק. והוא לא רק רצה - הוא ידע! ומעל לכל הידע והסקרנות היה תמיד חיוך, ורצון לתת והתרסה של תראו אותי, כמה אני יודע, ויכול, ונותן.ופתאום אתה איננו. "ארג יומם אודו שתי" אמר שאול טשרניחובסקי על אלו שמתו צעירים. מאריג חייהם - נותרו רק חוטי האורך, של הסיכוי, של התכנון ושל התקווה. חוטי הרוחב -היוצרים את האריג- לא נטוו עדין. נותרה המסגרת. נותר הסיכוי, המימוש כבר לא יהיה. יהי זכרך ברוך , עידו. אלו שהכירו אותך יזכרו אותך תמיד כסיכוי, כתקוה, כגעגוע |
|
||||
|
||||
טוב, אז אנחנו מכירים שלוש שנים, ותמיד ראיתי אותך בתור האיש הקטן, החמוד והמוזר שאפשר היה לשקוע בשיחות מדהימות איתו. כמובן, שכל מה שאני כותב כאן אינו חדש - חמישים ושלושה אנשים כבר כתבו לפני בדיוק אותם דברים, ואתה יודע מה אומרים - הרוב יודע מה שהוא אומר (וגם על זה אתה יכול להתווכח...). אז אני לא אוסיף עוד מלים, חוץ ממלה אחת - סליחה. יונתן מוזס |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים, אני לא זוכר מתי, חבר שלח לי שתיים מן הביקורות שעידו כתב על Deep Space Nine. קראתי, נהניתי להפליא, וחשבתי לעצמי: "וואו! איזה בנאדם מבריק! אני חייב להרים לו טלפון...". אז התקשרתי אליו, ואמרתי: "צ'מע, דיס איז גרייט סטאף! לא מספיק שרק אולטינט יהנו מזה." "עזוב," הוא אמר. "זה סתם משהו שאני כותב בשבילי ובשביל החברים שלי." התעקשתי. "עידו, הביקורות שלך פשוט מעולות...אני רוצה שנשים אותם על הרשת כך שכולם יוכלו לראות אותם." לא היה קל לשכנע אותו. הוא היה נורא צנוע. החלטנו לבסוף לעשות משהו ביחד. לצערי, איפשהו במהלך הדרך, העיסוקים של שנינו הפריעו למטרה, DS9 הפסיקה להיות משודרת בארץ, והרעיון נכנס למגירה. אבל מבחינתי לא היה כל ספק - אני עם עידו עוד אעשה משהו. עידו היה נתקל בי תמיד, עם המון מה לומר. אני זוכר שאם הייתי עסוק, הוא היה ממשיך הלאה באותה מהירות בה הגיע, אותה מהירות בה דיבר, ומוצא אנשים אחרים להצחיק עם איזו שנינות או לספר להם באריכות רבה על תכונות גזע חיזרי זה או אחר. אני לא אעשה יותר שום דבר עם עידו. האיש הקטן, התזזיתי, החמוד והמצחיק הזה כבר לא איתנו. האיש המבריק, המשכיל, האינטליגנטי הזה לא יכתוב עוד שום דבר "בשבילו ובשביל החברים שלו". החברים שלו. עשרות אנשים שפגשו אותו בצבא, או מתרוצץ בעליצות בכנסי המד"ב, או דרך הכתיבה שלו, או דרך האינטרנט, שפגשו אותו IRL או שלא ראו אותו מעולם. לנו זה כואב. אז ביי עידו. ויהא השוורץ עמך. |
|
||||
|
||||
אתה, ילד אני אומר לך, לא איכפת לי בכלל איך מתת. אם מידיך שלך או מידי צר ואורב - תמיד תהיה מסכן שלי. ואני יודע היטב, שאם היית שומע שמישהו מרחם עליך עצוב בגללך, מייד היית מתרגז נהיה חסר מנוחה. אבל ככה זה! אתה זה ששוכב מתחת לאבן, ואני עומד לידה. וכך זה יהיה לנצח, או לפחות עד שיבוא גם סוף-סוף, יום הכלבים שלי. |
|
||||
|
||||
אין לי מה להוסיף על עידו. כולם כאן כתבו עליו, ולהגיד עוד פעם איזה בן אדם נפלא הוא היה, מיותר. היה. כל כך קשה לדבר עליו בזמן עבר. ורק הדמעות נשארו... |
|
||||
|
||||
מיכל מתקשרת אלי ביום חמישי ואומרת לי שעידו נפטר. קיבלתי שוק, קיוותי שזה לא נכון, ושאלתי אותה אם היא בטוחה, ואז התקשיתי לקבל את זה, אני עדיין חושב שאני לא מצליח לעקל את זה. עידו היה בנאדאם כזה נמרץ מלא שמחת חיים, וראינו אותו בפגישה רק השבוע, ובשנייה אחת, הכל נגמר... למה.. למה דווקא אתה, עידו? לזכרך עידו: ----------- קשה להאמין שזה באמת נכון קשה להאמין שזה באמת קרה קשה להאמין למציאות המרה ולעובדה שזה נוגע לך להיזכר שרק השבוע היית בפגישה וזה שבלתי אפשרי להתעלם מנוכחותך אז למה באמת, למה עכשיו, למה בנסיבות כאלה, ולמה דווקא אתה?... את זה תמיד נשאל. אבל ברגעים כאלה, שאלות מסוג כזה נראות קצת מוזרות. אז במקום לשאול.. פשוט נזכור.. נזכור את הטוב שהיה את הכיף שעברנו איתך בפגישות ובכלל ולמרות שזה קשה, ניזכר ברגעים הנעימים שהיו לנו ביחד. עידו רזון, תמיד נזכור אותך. עידו רזון, זכרונך לברכה. :~( רון ברקו. |
|
||||
|
||||
ההספד שנקרא על קברו של עידו: לא רבים זכו שתהיה להם נשמה תאומה כמו עידו, מישהו שיכול לדבר איתם על הכל, להבין הכל עוד לפני שגמרו לדבר, לעזור, לטפל , לתמוך. עידו נגע בכל-כך הרבה אנשים, ומי יודע אם הוא בעצמו ידע את זה. כל מי שדיבר עליו הזכיר קודם את חוכמתו המופלאה ואת נטיתו הנהדרת לעזור לכל אדם. כי חוכמה אינה שווה כלום כשהיא אינה באה לידי ביטוי. אני לא חושב שהיה אדם שנזקק לעידו והושב ריקם. עידו היה אדם בעל תכונות אופי כל-כך משובחות. גאוניותו המופלאה, חוש ההומור , האנרגייה, המשמעת העצמית, הנאיביות, החריצות, כושר הלימוד, כושר הכתיבה, ובעיקר חוסר האנוכיות המופלא. כאילו ידע רק לתת ולא לקבל אף-פעם. לא בכדי כל מי שהכיר אותו, אפילו לזמן קצר, אהב אותו מייד. לפעמים הוא לא הבין למה אנשים שהוא כמעט לא מכיר כל-כך רוצים בחברתו. אבל אנחנו מבינים. אני לא מאמין שאני לא אראה אותו יותר בבוקר יוצא לצבא, בערב חוזר עם המדים, מתרוצץ בבית, יושב על המחשב, מתעצבן שאני קורא מאחורי הגב שלו. עד סוף ימיי אני יודע שאני לא אפסיק לחשוב עליו. כל סיפור, כל בדיחה שאני שומע, אני חושב "אני חייב לספר את זה לעידו", "מה עידו היה חושב על זה","בטח עידו יידע מה לעשות". עידו היה אדם כל-כך לא סנטימנטלי, אני לא יודע איך היה מגיב אם היה רואה אותנו כאן ביחד בוכים, מתפללים. אולי היה צוחק, אולי היה מגחך, אולי היה אומר שב-STAR-TREK עושים את זה יותר טוב, אולי היה מבין. בכל מקרה אני יודע שהוא היה אוהב אותנו בדרכו המיוחדת, וכך נזכור אותו. - אסף |
|
||||
|
||||
יצחק שלו שירו נא למתים בטרם ימותו שירו נא למתים בטרם ימותו כי מה בצע בשירכם להם והם חרשים משמוע ואטומים מהבין (...) אלא נא תרע עינכם בחיים לתת להם את המגיעם במשפט. אל נא תקפצו שפתיכם מהעניק את המילה הטובה במועדה. כי טובה המילה הנאמרת בעוד חי שומעה. שלמו שלמי תודתכם למתים בטרם ימותו, כי עוד מעט ועברו מן הארץ והיו לכם כנושי נצח והחוב אשר חבתם להם-חוב עולם לא יפרע. את המילים אשר תאמרו לחרות עלי מצבתם, לשאת בספוד הסופדים ולהזכיר בימי שבעה, בימי שלושים ובימי שנה-את המילים האלה הקדימו לאמור!כי הנה ראיתיכים מנשאים את שם המתים אשר בחייהם לא הפלתם להם בנחלה גם פליטת קולמוס קטנה אחת, ואומרה אל לבי לו ידעו המתים את מחשבותיכם הטובות עליהם ואת המון רגשיכם-כי אז חזקים שבעתיים, גאים שבעתיים ושבעתיים לא בודדים היו בהתייצבם איש לקראת יומו! (...) השיר הזה של יצחק שלו (אבא של מאיר שלו) יותר משהוא בא לבטא אמת - הוא מצליח לתאר תחושה של החמצה. של משהו שלא הספקת -לומר ורצית. תמיד יש תחושה של החמצה כאשר מת מישהו אהוב ויקר . ממה שראיתי,ממה שקראתי וממה ששמעתי, עידו זכה והיה . עטוף באהבה, בחברות, ומאד ידע שאוהבים אותו. ואם יש בכך מעט נחמה, גם זה משהו. |
|
||||
|
||||
חזרתי עכשיו, סמוך ל"שלושים", (מה שנקרא אצלכם "גילוי מצבה"), לקרוא את ההודעות בהאייל, ונתקלתי בהודעה שלך. לא יכלתי לדבר אתכם בלווייה, ולצערי לא עלה בידי להגיע בימי ה"שבעה". בניגוד לעידו, אותו פגשתי בפגישות אולטינט רבות מספור ושוחחתי מעט גם ביי אר סי, אותך כמעט ולא הכרתי. אינני יודע אם אתה זוכר אותי מוויכוחים שאולי היו לנו באיזור האמונות או הפוליטיקה של אולטינט הישנה, ואם אתה זוכר, אינני בטוח שזה לטובה :( רציתי להגיד לך כמה מילים של נחמה, אבל נגמרו לי המילים. אסיים בפסוק, שהוא מפלטו של המאמין כשהוא נתקע בלי מילים משלו: "בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים". |
|
||||
|
||||
נחום היקר, לצערי ''פיספסתי'' את התגובה שלך קודם - בזמן האחרון לא חשבתי שיהיו תגובות באמצע העמוד ותמיד בדקתי רק את סופו. גם אני מצטער שלא יכולתי לפגוש אותך פנים-אל-פנים. עידו סיפר לי קצת עליך ואני זוכר את הדיונים דווקא לטובה - למרות שדעותינו שונות לגמרי. אתה בטח זוכר איך אני נדנדתי לו שיבקש ממך את אוסף שירי דון מקלין מהביביאס שלך... הכי חשוב - מעולם לא הספקתי להודות לך על העזרה שלך בהודעות לחברים ביום הפטירה. אולי אני משתמש בביטוי לא בצורתו המקורית אבל מבחינתי בהחלט עשית מצווה. תודה על שהיית חבר של עידו בחייו וגם אחריהם. מי יתן ולא תאבד עוד אנשים יקרים ללבך. - אסף |
|
||||
|
||||
עידו... כבר יומיים אני מתלבטת אם לכתוב..ואם כן אז מה לכתוב..ואני לא ממש מצליחה למצוא את המילים..אפילו לא עכשיו.. כתבו עליך כ"כ הרבה דברים יפים פה..הלוואי שהיית יכול לקרוא אותם עכשיו.. אולי היית יודע עד כמה אתה חשוב לאנשים..עד כמה אתה חשוב לי... כל פעם שאני מתחברת אני מחכה לראות אותך שם..היחיד שבאמת אכפת לו אם משהו עובר עליי או אם משהו לא בסדר..היחיד שמנסה לעזור..היחיד ש.... היחיד שלא יהיה מחובר יותר... :( כשאני חושבת על כל ההזדמנויות שהיו לנו להיפגש ועל איך שלא ניצלתי אותן אני פשוט מתחילה לבכות כי אני לא יודעת מה עוד לעשות.. איך פספסתי את ההזדמנויות האלה.. אחרי שקראתי את כל ההודעות שמתי לב שיש כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי עליך.. וזה כואב לי שככה זה נגמר.. :( אני לא יודעת מה עוד להגיד...אז אני אסיים פה... אני מתגעגעת אליך נורא... ביי.... |
|
||||
|
||||
שלושה ימים עברו מאז שהודיעו לי שעידו נהרג. בהתחלה, חשבתי שזה חלום רע. סיוט שממנו אני אתעורר בשלב כלשהו, ואז אני אוכל להתחבר לאינטרנט ולדבר שם עם עידו, כמו תמיד. כי הלוא תמיד היה אפשר למצוא את עידו כדי לשאול אותו שאלות, להעביר חוויות על היום, או סתם לדבר. רק בהלוויה התחלתי לעכל את העובדה שזה לא יקרה. עידו היה בין האנשים היותר אופטימיים שהכרתי. הוא תמיד היה מקדם את פני עם ''היי'' מאושר, גם באינטרנט וגם בפגישות לא וירטואליות, ומיד שואל לשלומי. תמיד מתעניין, רוצה לדעת, לעזור במקרה שצריך. קשה לחשוב על זה שלעולם לא אוכל לדבר איתו יותר. היה שלום, עידו. |
|
||||
|
||||
לא ממש הכרתי אותו. פה ושם, אי-מייל, כנס, שם שנאמר. אבל כשאני קוראת את כל ההודעות כאן, אני פתאום מבינה שהפסדתי הרבה, ושבאמת היה אדם ואיננו, וזה משהו שתמיד קשה להתמודד איתו. אז אין יותר מילים. |
|
||||
|
||||
תאריך: 6/8/00 עידו היקר, עבדנו תקופה קצרה יחדיו באותה מעבדה. תכנת מבריק, ראש גדול, מקצוען אמיתי ועם זאת צנוע וביישן. היית ידען בתחומים רבים, רגיש ואכפתי. זכיתי לראות שמץ מתוכנות שכתבת וכן תוכנת הפסנתר שהורדת מהרשת, ששיפצת בכשרון רב ואף הפלאת לנגן בה, ועוד רשימה ארוכה של עבודות, שירים ומסמכים שכתבת, מעידים על היותך איש אשכולות. בחור בוגר, עם נשמה עדינה ותמימות של ילד. ניחנת בחוש הומור מפותח, יכולת התחברות לאנשים, עזרה לזולת, עדינות וטאקט שנדיר למצוא אף אצל אנשים מבוגרים ממך. עידו חברי, כואב לי שכך נקטפת בדמי ימיך ושכך אנו נפרדים. מה קרה שמה בדיוק? לעולם לא נוכל לדעת. השארת משפחה וחברים המומים וכואבים בבית, בצבא וב-ECI. תמיד אזכור אותך, עידו. יוסף גבאי - ECI |
|
||||
|
||||
עידו יקר. אני כן זכיתי להכיר אותך והכרתיך היטב. נפלה בידי זכות גדולה. אני כואבת ובוכה וממאנת להאמין. הכרתיך בגיל 7, ילד קטן עם ניצוצי גאוניות. ילד רגיש, כנה, מלא חום ואהבה, עוזר לזולת, תזזיתי, עם הומור (כן, כן, כל זה היה לו כבר בצעירותו(! הייתי מורתך שנתיים ואותך אני לא אשכח לעולם! תלמידים רבים אני מלמדת, אוהבת, זוכרת אבל אתה היית ה-תלמיד! עידו יקר שלי, תמיד אמרתי להוריך, לצוות המורים ולבני ביתי "אנחנו עוד נשמע עליו...הוא עוד יגיע רחוק". צר לי, צר לי מאוד. הידיעה על מותך הכתה אותי בהלם. אימך התקשרה אלי בשבת ושתינו התייפחנו. מה יכולתי להגיד לה??? אימך ספרה לי שתכננתם לבקר אותי, שאהבת אותי במיוחד. אסף ספר לי שתמיד דברת עלי בהערכה וכששמעתי את זה ליבי נקרע. אני יודעת שהיה לנו קשר מיוחד במינו. עקבתי אחריך מרחוק: שמעתי על הישגיך, על גיוסך, על תרומתך הרבה בתחום המחשבים. ועכשיו כשאני קוראת את כל מה שחבריך כתבו אני מתרגשת ואומרת: וו'אלה גם הם עמדו על האיכויות שלו. ואני ידעתי את כל מה שכתבו מזמן... גאון קטן שלי, זוכר איך היית עושה לי חשובי חשבון בע"פ כשלא השתמשתי במחשבון? זוכר איך התפעלתי מהידע והסקרנות שלך בתחום המחשבים עוד כשלא ידענו מהו מחשב? זוכר איך היית מנשק אותי ואת הבנות נשיקות רבות רבות על הלחי? זוכר איך היית מתנסח גבוהה והיית פצפון? זוכר איך היית מצחיק את הכיתה וסוחף גם אותי? אני בוכה איתך, עם משפחתך, עם חבריך. תלמיד יקר ואהוב שלי, אותך אני לעולם לא אשכח! שלך תיקי |
|
||||
|
||||
מוזר. עידו היה בנאדם עשר, נחמד, משעשע .. אין לי יותר מדי מה לכתוב, הכרתי אותו מהאולטינט ומשם אני זוכר אותו, יצא לי כמה פעמים לדבר איתו בטלפון ובאינטרנט, ובפגישות המועטות שבאתי אליהן. פגשתי אותו בבקו''ם כששנינו התגייסנו ... ולצערי, אל קו הסיום הוא לא יגיע איתי. עוד לא הבנתי מה קרה לך שם, איך ולמה ... והפעם - לא תוכל להסביר. |
|
||||
|
||||
אני פשוט בהלם לא יודע כיצד להגיב. הכרנו מספר שנים אך לא ממש דברנו. היה בחור שקט ועדין. אנו חיים בעולם שלא ניתן לדעת מה יכול להתרחש בין רגע לרגע. חשוב לחיות כל רגע כעולם מלא ושלם. יהי זכרו ברוך! |
|
||||
|
||||
הרבה אנשים כתבו כאן לפני, והרבה אין לי מה להוסיף. אבל בכל זאת הייתי רוצה לכתוב כאן משהו. יותר בשביל עצמי מאשר בשביל שאחרים יוכלו לקרוא. אני לא ממש יכולה להסביר את זה, אבל אני מניחה שאתה מבינים. הארוע נודע לי משני אנשים: מצד אחד, ידיד משותף הרים אלי טלפון (תודה דור), ומצד שני חבר של אחי סיפר לי על חייל שנהרג אצלם בבוקר מפליטת כדור. אין לי הרבה מאוד זכרונות מעידו: החלפנו פה ושם מכתבים באולטינט, ראיתי אותו בפגישות- אבל לא הרבה יותר מזה. אני זוכרת את העוגות שהוא הביא לאחת הפגישות (ואיך שגרמתי לטל להאכיל אותי באחת מהן :) ), את הסנדל שהוא חילץ מרגלי בתגובה למסורת פתיחת השרוכים שלי. אני זוכרת גם פעם אחת ששלחתי נטמייל למישהו (היי ניר :) ), והנטמייל הגיע אל עידו. הוא החזיר לי את הנטמייל תוך נתינת הכתובת הנכונה והבטחה כי הוא לא קרא אותו ("כיוון שנטמייל זה אישי, לא קראתי אותי", הוא כתב). כרגע יש לי בעיקר תמונות שלו בראשת ובכולן, אבל ממש בכל אחת מהן- הוא עם חיוך שפוך על הפנים. אין לי הרבה זכרונות מעידו, אבל מה שיש לי חקוק ושמור עמי. יהי זכרו ברוך. |
|
||||
|
||||
עידו. אני זוכר אותך.. תזיזיתי, חי, נושם. אדם שלם. מבוגר בנפשו הרבה מכפי גילו. אני חש בקושי רב להתבטא ואני מרגיש שכל מילה היא מיותרת. מחנק חזק בגרון של כאב וזעזוע. אתה תזכר לי היטב מתקופה מתוקה זו של חיי. יהי זכרך ברוך. רועי אזרד. |
|
||||
|
||||
עבר כבר כמעט שבוע ורק עכשיו אינ מתחילה לעכל שאין עידו יותר, את עידו הכרתי דרך אסף, אחיו. בכל מסיבה שעשינו הזמנו את שניהם, עידו תמיד היה משוכנע שאנחנו מזמינים אותו רק בגלל אסף, אני לא יודעת אם הוא הבין כמה כולם אוהבים ומעריכים אותו. תמיד התייחסתי אליו בתור הבחור החמוד הזה שנראה כמו ילדון ומתרוצץ כל הזמן, ובכל דבר שביקשתי הוא עזר לי, ואני הכרתי רק חלק קטן ממנו, פגשתי אותו יחסית מעט. עכשיו שאני שומעת ורואה מה כולם כותבים ואומרים עליו ואני מרגישה שהפסדתיי כל כך. עידו, נשברתי ככשמעתי את הבשורה הקשה ביום חמישי, אני אתגעגע אליך, היית קרן אור בשביל כולנו, העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך. |
|
||||
|
||||
היכרותי עם עידו היתה דרך אולטינט בשנת 94 בערך. אני זוכר שהייתי מרפרף על ההודעות וברגע שהייתי רואה "עידו רזון" - הייתי עוצר ומתחיל לקרוא. ידעתי שתמיד אמצא משהו חכם בהודעות שלו. תמיד היה לו מה לחדש לי. דרך הכתיבה המסודרת שלו גם הרשימה אותי. ולמרות שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא בה פגם. עם השנים הצבא גרם לי ולעידו לעזוב את אולטינט. מידי פעם נתקלתי בו בערוץ אולטינט. לפני כשבועיים, בערך, נתקלתי באיזושהי בעיה בתיכנות. אפשר להגיד שמתוך אינסטינקט, שלחתי הודעה באייסיקיו לעידו. אחרי כמה שעות של התכתבות הוא נתן פתרון לבעיה. ניסיתי את הפתרון - וזה עבד. חזרתי במהירות לאייסיקיו ורציתי לרשום - "זה עובד! אבל למה?!". והוא אמר - "חייב ללכת". אני עדייו לא יודע למה זה עובד. אבל זה עובד. אני לא אמחק את עידו מהרשימה שלי באייסיקיו. רק בשביל לדעת שתמיד יהיה לי למי לפנות. |
|
||||
|
||||
על העמוד הזה שמעתי לפני כמה ימים. בהתחלה לא רציתי לכתוב כי כולם כתבו כאלה דברים יפים ורק שאני לא אקלקל בטעות... אני מנסה כבר חצי שעה לכתוב משהו ולא מצליחה. מחקתי כבר כל כך הרבה פעמים. מוזר לי לקרוא עכשיו תגובות מאנשים ששמעתי עליהם כל כך הרבה פעמים. כולם תמיד נשמעו לי כל כך רחוקים ועכשיו כולנו בעצם באותו מצב, ועידו הוא זה שאיננו... עידו יחסר לי... כי מעבר לכך שהיה כל כך טוב ומצחיק וחכם בצורה כמעט מפחידה... הוא ידע להקשיב כל כך. אבל כל מי שכתב כאן כבר יודע את זה, כמו שאני רואה. ואיך אפשר שלא? להתראות עידו... מי עוד יספר לי בהתלהבות על אמה ועל כנסי מדע בדיוני ועל מתי כבר תחזור באפי ויתגאה בי על כך שראיתי איזה סטאר טרק בשבילו? .. אני אתגעגע... נעמה |
|
||||
|
||||
אחרי שכל כך הרבה פעמים הקדשנו את השיר הזה אחד לשניה, אני עדיין שומעת אותו וחושבת על כל מה שהיית ולעולם תהיה בשבילי. אוהבת, ומתגעגעת כל כך. )-: ------------------------------------------ Sad, drunk and poorly
Sleeping really late Sad, drunk and poorly Not feeling so great Wandering lost In a town full of frowns Sad, drunk and poorly Dogs digging up the ground And I feel the light In the night, in the day And I feel the light When the sky's just mud and grey And I feel the light When you tell me it's okay Cos you're so great, and I love you.. Tea, tea and coffee Helps to start the day Tea, tea and coffee Shaking all the way City's alive A surprise, so am I Drink tea and coffee Get no sleep today And I feel the light In the night, in the day And I feel the light When the sky's just mud and grey And I feel the light When you tell me it's okay Cos you're so great, and I love you.. |
|
||||
|
||||
אני היכרתי את עידו במפגשים של סטארבייס972 והוא בהחלט היה אישיות בולטת בידיעותיו ובכישרונותיו לי אישית קשה להקליד את הרגשותי כרגע, אבל אני חייב לציין שקהילת חובבי מסע בין כוכבים בין שאר אלו שזכו להכיר את עידו איבדו נכס יקר בטרם עת ברוך דיין אמת Ido - May The Prophets Be With You.
|
|
||||
|
||||
רציתי להגיד לך שלום אחרון. לא תמיד יוצא להגיד שלום אחרון. גם לך לא יצא לי להגיד. בשלום אחרון הייתי רוצה להעביר לך הרבה: את המטען הרגשי, החיבה את הכרת הטוב את ההערכה שיש לי כלפיך לי קשה להעביר את המטען שלי, בלי שתעזור לי בלקבל. והמטען שלך -נותר אצלך. אני אוהב אותך מאד, עדו. אני נזכר בפניך -כמה הרבה הן אומרות: העיניים הביישניות, בלי טיפת גאווה. הפה -שלא היה מספיק מהיר בכדי להעביר את מחשבותיך. האוזניים -המקשיבות לכל אחד, השומעות את מה שמאחורי הדברים. המצח -שמסתיר מאחוריו את החכמה וההבנה האדירים שלך. תנועות הידיים המהירות ימינה ושמאלה בביטול -רומזות על איזו מבוכה. וההליכה המהירה -כאילו ידעת, שאין עוד הרבה זמן, וצריך למהר אם רוצים להספיק. אני רוצה להודות לך על התקופה שבילינו יחד על השקעתך ועזרתך, על שהנעמת לנו את הזמן בחוש ההומור שלך, באופטימיות שלך ובטוב הלב שלך. לא יהיו עוד עדו-ים. הלכת בלי להשאיר המשך. עידו, אתה תחסר לנו מאד. להורים. כעת שבתי מקריאת מגילת איכה, בתשעה באב תש"ס. ופסוק יג בפרק ב מתנגן ולא יוצא לי מהראש: מה אעידך, מה אדמה לך הבת ירושלים, מה אשווה לך ואנחמך בתולת בת ציון, כי גדול כים שברך, מי ירפא לך ? ובאמת משפחת רזון לאחר כזו מכה, איזה תנחומים יש לנו להציע ? מי ירפא לך ? אנחנו לא מצליחים לעכל את שקרה. כיצד נעזור לכם, שמכתכם גדולה עשרות מונים ? אלא שבביקורים בביתכם ראיתי משפחה חזקה, משפחה מלוכדת. יונה, עם העוצמה שלך, נסים, עם האופטימיות והשמחה שלך, אני מאמין שתצליחו לאזור את הכוחות ולהמשיך קדימה. בעצם, אני די בטוח בכך. |
|
||||
|
||||
הכרתי אותך לפני שנים, ולזמן קצר מדי. הנה מנחתי. A Dream within a Dream / סע לשלום, המפתחות בפנים.
Edgar Allan Poe ---------------------------------------- !Take this kiss upon the brow ,And, in parting from you now -Thus much let me avow You are not wrong, who deem ;That my days have been a dream Yet if hope has flown away ,In a night, or in a day ,In a vision, or in none ?Is it therefore the less gone All that we see or seem .Is but a dream within a dream I stand amid the roar ,Of a surf-tormented shore And I hold within my hand -Grains of the golden sand How few! yet how they creep ,Through my fingers to the deep !While I weep- while I weep O God! can I not grasp ?Them with a tighter clasp O God! can I not save ?One from the pitiless wave Is all that we see or seem ?But a dream within a dream |
|
||||
|
||||
עידו, מאז יום חמישי בבוקר אני חושב וחושב למרות שמעולם לא היטבתי להתבטא בכתיבה החלטתי לכתוב מספר שורות על מנת להיפרד בן סירא אמר: במות אדם נדע חייהו כמה חבל שזה נכון הדברים שלמדתי עליך בשבוע החולף אין לי אלא להצטער שלא ידעתי קודם עולם ומלואו, הרגשה נוראית של פספוס פספוס שלי שלא זכיתי להכיר אותך כפי שהיום אני מכיר אותך, אני זוכר אדם חייכן שבכל בוקר העלה את מצב רוחי באמצעות בדיחת דילברט חדשה או סתם סיפור משעשע שהיה תלוי על הדלת. אני זוכר ראש מציץ בפנים סקרניות ובודק מי מרעיש במסדרון, אבל זה רק קצה קצהו של עולם ושמו עידו. בכל השבוע, כשביקרתי בבית הוריך למדתי עד כמה דיברת וסיפרת על חייך בצבא, עלינו. עד כמה אהבת את המדור והענף. כולם מספרים על כישוריך יוצאי הדופן, וחוכמתך המופלאה. על תמימותך וענוותך, ואני ידעתי , אך לא ידעתי. למדתי וזה קשה, חבל, חבל, חבל. שלום עידו |
|
||||
|
||||
"because wer'e young,because we're gone". יהי זכרו ברוך
|
|
||||
|
||||
עצוב. רק עכשיו נודע לי שעידו מת, וקשה לי להתחבר לזה. זה קרה לפני שבועיים, ורק עכשיו אני שומע על זה. אני חושב, האם גם אני שמעתי ברדיו הודעה על פליטת כדור ופשוט התעלמתי ממנה, או שבכלל לא שמעתי, ומה עשיתי באותו זמן, וכן הלאה. קריאת כל ההודעות של כל האנשים שכתבו על עידו, מעלה בי המון רגשות נוסטלגיה נוכח כל השמות הישנים שלא ראיתי כבר זמן רב, וכמובן העצב שמחלחל בי לאט לאט. את עידו היכרתי מזמן מזמן באולטינט, כמו רוב האנשים פה, ומאוד הערכתי אותו מבחינה מקצועית. הוא תמיד ידע לתת תשובות מדוייקות וברורות לשאלות שנשאל (אפילו שלעיתים הן היו קצת ארוכות מדי...). קשה לי לנסח את עצמי במצב כזה, אז עמכם הסליחה... יהי זכרו ברוך. ש. דאון |
|
||||
|
||||
את עידו הכרתי בצבא. עידו שירת ביחידה שבה כל אחד "גאון" אבל עידו היה בכמה סידרי גודל מעל כולם, הוא היה משהו מיוחד בקנה מידה עולמי. בהתחלה הייתי מבקר אותו כדי לשאול אותו שאלות אבל מהר מאוד הייתי מבקר אצלו רק כדי לשאול מה נשמע, לדבר, להחליף חויות מהסוף שבוע, לצחוק, למתוח ביקורת על פרק בבילון 5, לספר על ספר טוב שקראתי (ובדרך כלל הוא כבר קרא אותו) ועוד... פשוט ממש אהבתי לדבר איתו. עכשיו כשאני חושב על עידו אני נתקף בסערת רגשות. יותר מכל אני מתמלא רגשות של כאב וצער, אפילו עכשיו קשה לי כל כך להשלים עם העובדה שעידו לא כאן. עולים בי הרגשות של פיספוס, תחושה של החמצה, על כל הזמן שלא הכרתי אותו ועל זה שלא ניצלתי את הזמן טוב, הרגשות של פיספוס על העתיד שנקטע (התכוונתי לשמור עם עידו קשר גם אחרי הצבא). עולים בי חיוכים כשאני נזכר בהומור של עידו, בצורה שהיה מזייף בשירה אבל בכל זאת אף פעם לא מתבייש, באיך שהיה מקליד, בתנועות הקופצניות שלו, בתחרויות שלנו של "מי ישן פחות"... כל חיוך מלווה אחריו בעינים דומעות כשאני נזכר שעידו לא כאן. |
|
||||
|
||||
שלום. בעוד כמה ימים אייקון. הכנס שעידו היה חלק כל כך גדול ממנו. הוא היה ה-"גופר" (gofor) בכנס הקודמים וטען שזה התפקיד הכי חשוב, וציטוט: it's the best being the gopher הוא כתב את חידון סטארטרק, והתרוצץ כל הזמן בסינמטק...you get around hanging with captian stubing and the gang. אני מקווה שסיפרת לגין רודנברי את הnitpicker's guide for first contact למרות שהוא בטח לא ראה את הסרט. אז אנחנו נקריא את כל הטקסט הכל כך מצחיק הזה בכנס, בהקרנה של הסרט. עבר כבר זמן מאז שעידו נפטר, ואני חושב עליו די הרבה. אני נתקל בעבודה בהצפנות של RSA ו DES ו SSL וחושב על עידו. אני מוצא פאשלות בסטארטרק וחושב על עידו. אני מוריד פרקים מהאתר אינטרנט שעידו שלח לי וחושב עליו... אני מקווה שהקו אינטרנט בגן עדן מספיק מהיר, ואם לא, בטח שיפצרת אותו כבר.... אני רוצה רק להקדיש לך שיר של זמר שכמוני נורא אהבת, ודרשת לשמוע רק שירים שלו כשעשינו מסיבה בבתי של לי לאסף. שירו של Weird Al Yancovik I'll Be Mellow When I'm Dead. שממש מתאר את עידו, שלא נח לרגע, קיפץ ממקום למקום ושימח את כולם.עידו, לא שכחנו, והכנס הזה, בשבילך. עודד שרון I'll Be Mellow When I'm Dead
by Weird Al Yancovik I don't care about your karma. I don't care about what's hip. No space cadet's gonna tell me what to do. I won't swim in your Jacuzzi. You can't make me settle down. I'd rather kick and jump and bite and scratch, And scream until I'm blue. I may as well be hyper, As long as I'm still around. 'Cause I'll have lots of time to be laid back, When I'm six feet under ground. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. When are you Cosmic cowboys Gonna get it through your head. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. .. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I can't stand the smell of incense. I don't really like to jog. No Joni Mitchell eight-tracks in my car. (ooh) I hate anything organic. Even health food makes me sick. You won't catch me sipping Perrier Down in some sushi bar. I tell you, now's the time to go for All the gusto you can grab. You'll have plenty of time to be low-key When you're laid out on the slab. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. .. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. When are you Cosmic cowboys Gonna get it through your head. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. .. I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. I don't want no part of that vegetarian scene. I won't buy me a pair of designer jeans. No redwood hot tub to my name. I got all that I want, And if it's all the same to you, I don't need a course in self-awareness To find out who I am. And I'd rather have a Big Mac or a Jumbo Jack Than all the bean sprouts in Japan! So don't ask me what I'm into. I don't need to prove I'm cool. I'll break your arm, If you ask me what's my sign. I won't tell you where my head's at. I don't need to see no shrink. Psychosis may be in this year, But I'm really not that kind, And I'm in no hurry to be casual. In fact I think I'll wait Until I'm pushing up the daisies. (Like, wow, man, can you relate?) I'll be mellow when I'm dead. I'll be mellow when I'm dead. . . . |
|
||||
|
||||
את עידו הכרתי זמן קצר בהנדסאים ולאחר בצבא. פגשתי אותו יום לפני מותו, משועשע מהחיים כרגיל הוא סיפר שזו הפעם האחרונה שהוא שומר, עם הדרגה הקרבה הוא לא ישמור וכתוצאה - לא יסחוב יותר את הרובה המעיק. זמן רב עבר ועדיין לא קיבלנו את התשובה, מה היה שונה בפעם זאת מכל הפעמים הקודמות? למה הפעם עזב? מה קרה, טעות או תכנון? אולי רק אחרית הימים תגלה את התשובות, אך הוא תמיד יחיה בליבינו. |
|
||||
|
||||
אני חושב עליך הרבה, עידו. הרבה מאוד. ובעצם אני לא כותב כאן בשבילך, כי אתה הרי יודע, אלא בשבילי, ואולי גם בשביל כל מי שיקרא, שיידע שלבי לבי אתך, ועם המשפחה. אני רואה את המלים של דני, ושל יפתח, וכל כך מזדהה, ולשפוך את לבי - זה לא ייגמר, אז אשמור את זה לעצמי. זה לא השלב של לפרוק ולהשתחרר, וגם לא השלב של התנחומים אלא פשוט תחושת אבל שלא משתנה. אני רק אשתף את מי שקורא במלות הפרידה שנשאתי על קברך, טרי עבורי בדיוק כמו אז, באזכרה בקרית שאול 1.9.2000. עידו. הלומי צער עודנו, משווים בנפשנו לראותך יושב בחדר הקטן, ומקליד מחוכמתך - בסגנונך אתה לא יודע עד כמה - נגעת בכולנו, בכל אחד ואחד אתה לא יודע עד כמה - חשבנו עליך, כולם, רק טוב כולנו כאחד - מהנדסים, הנדסאים, מתכנתים ושאר תארים קנאנו קמעה במשהו מיכולותיך המדהימות, וידענו שאתה מיוחד תמיד העלית בנו חיוך על הפנים והערכה מבפנים ואהבנו אותך כחבר, ושמחנו שאתה נכס שלנו אנחנו - שיום יום היינו בחברתך מתקשים לעכל את האובדן והחסר וחור גדול נפער, ולסוגרו לא נוכל כבד לנו עידו, הרגשות קשים נתת תמיד כל-כך הרבה, ודרשת כה מעט הספורים עליך כה רבים, ובכולם אנחנו שוחקים, ולבנו מתרחב כשהסצינות רצות לנו בראש - ואתה במרכזן אנחנו החברים לא צריכים - לא תמונה, לא תצלום כדי לזכורך היטב, לראותך מדבר, מתבדח, הולך, אוכל או סתם עובד ומסביר לנו דברים וכשאחשוב עליך ידיד תמיד אחייך לי בעצב ואשמח שזכיתי להכירך, ולו לכמה שנים אוהבים אותך, ושותפים מלאים תמיד עם המשפחה בזכרונך החברים מהיחידה לבי לבי אתך, ועם המשפחה. |
|
||||
|
||||
עידו היה ציטוט. רק ציטוט. לא פנים, לא קול. ציטוט, כמו שייקספיר, רק ששייקספיר לא יגיב לך בזמן אמת על רעיון מטורף שלך ברעיון עוד יותר מטורף, ועל נסיון שלך להיות שנון - בשנינות מקוונת ומכוונת היטב. שיחותינו עם אסף רזון, חברי הטוב - בשעות בהן אנשים שפויים ערים אולי רק בוונואטו או אי הפסחא. טלפון? אאוט. פגישה אישית? איפה. אנחנו נפגשים over IP, באמצעות תכניות דו-שיח שונות ומשונות. ותמיד, מאחורי גבו, כשהוא בבית - האח יודע-הכל, עידו. "עידו קרא מאחורי גבי את מה שכתבת והוא אומר, ש..."; "סיפרתי לעידו והוא..."; או אפילו, באינטרנטית: [IDO] ציטוט מדבריו, ואז [IDO/]. מי אמר שאין רגשות ב-HTML. ואז הידיעה, וההלוויה, ואחרי כמה חודשים שוב אסף על הקו הוירטואלי, ולפתע נוצר מחסום, הס מלהזכיר את השם שעמד מאחורי הגב. לא לפתוח את הדלת לכאב. עד היום, עד הקישור שמוביל לקישור הזה, עד שהייתי חייב לכתוב את השורות העילגות הללו, אם כי אני כמעט בטוח שכעת, בחלוף זמן כה רב, אף אחד כבר לא יקרא אותן. (גם לא עידו, סביר להניח; קישור האינטרנט מהעולם הבא הוא כה טוב שניתן לראות לא רק את העמודים שנכתבו, אלא גם את אלה שעוד ייכתבו; בפרט, עידו כבר מזמן קרא את מה שכתבתי רק היום, ובוודאי הגיב בצורה שנונה וחריפה. נחכה, נקשיב, ופעם אולי נשמע). |
|
||||
|
||||
חדרו של המתאבד \ ויסלבה שימבורסקה אתם ודאי סבורים כי החדר היה ריק, אבל היו שם שלושה כסאות ולכולם מסעד חזק, ומנורה טובה נגד החושך. שולחן כתיבה, עליו ארנק, עיתונים. בודהא שאנן נפש, ישו נוגה-דואג. שבעה פילים למזל ובמגרה פנקס כיס. סבורים אתם שכתובותינו לא היו בו? סבורים אתם שחסרו ספרים, תמונות, תקליטים? אבל היתה שם חצוצרה מנחמת בידים שחורות. ססקיה עם פרח מן הלב. השמחה ניצוץ האלים. על המדף אודיסאוס, שנתו מחיה נפשות אחרי תלאות הספר החמישי. בעלי מוסר, שמם רשום בהברות של זהב על גבם המעובד היטב של הספרים המדינאים, ממש בסמוך, היו זקופי קומה. ולא בלי מוצא, ואפילו רק מבעד לדלת, ולא בלי מראות עתיד, ואפילו רק מבעד לחלון, נראה היה החדר הזה. המשקפיים נגד קוצר הראיה מונחים היו על אדן החלון. זבוב אחז זמזם, כלומר עדיין היה בחיים. אתם סבורים כי לפחות המכתב הבהיר משהו. ואם אומר לכם שלא היה מכתב -- וכה רבים הננו, הידידים, ולכולם נמצא מקום במעטפה הריקה השעונה על הכוס. |
|
||||
|
||||
חשבתי היום על עידו. סתם כך, נזכרתי בו. דמיינתי מה היה עושה לו היה חי היום, איך היה נשמע, איך היה מתבגר; איפה היה עובד, מה היה עושה בשעות הפנאי, עם מי היה משתף פעולה. חבל, חבל על דאבדין. |
|
||||
|
||||
הגעתי לעמוד הזה דרך הקישור של טל ונשביתי ראשית בצילום, בחיות, בחיוך ובנועם הפנים. וכשקראתי את הגעגועים והאהבה והערכה (ודמעתי, המיוחדות והאהבה שעידו עורר בלטו בכל הודעה) הרגשתי שמעט למדתי להכיר מי היה עידו וכמה ניתן ללמוד ממנו ענווה וטוב לב ונכונות לעזור. יום הזכרון החל עבורי השנה עם עידו. |
|
||||
|
||||
גם אני לא הכרתי את עידו, וגם אני נשביתי במין קסם מיוחד הנשקף מן התמונה. נדמה לי שזהו הקסם שבתום. |
|
||||
|
||||
מאז הפרוייקט עם אי.סי.איי בשנת 2000 עבר זמן - שש שנים כמעט אחרי ואינני יכול לשכוח את עידו, בכל פעם שאני עובר מכיכר המדינה, דרך רחוב ז'בוטינסטי מזרחה, אל דרך נמיר, אני נזכר בעידו, בתמימותו, בצניעותו, בביישנותו ובחוכמה הרבה בה ניחן. מתגעגע חבר, יוסי |
|
||||
|
||||
תיהיה נישמתך צרורה בצרור המלאכים! יהיה זכרך ברוך! |
|
||||
|
||||
מזמור לדוד יי) מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו, נמאס, ואת יראי יי) יכבד, נשבע להרע ולא ימיר. כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה, לא ימוט לעולם. לזכרו של עידו רזון ממני, גולש עובר אורח. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע למה אבל היום נזכרתי בעידו. עברו לא מעט שנים מאז וחיפוש קצר בגוגל הביא אותי לפה. אני גם הכרתי את עידו מ-ULTINET אם כי לא היכרות קרובה מדי. מאחר ועברו לא מעט שנים, אינני זוכר יותר מדי מאותה תקופה אך אני כן זוכר שהקפדתי באדיקות לקרוא את התקצירים של עידו על BABYLON 5. התקופה הזו חרוטה כמו קפואה בי ועידו רזון הוא חלק מאותה תקופה ואני נזכר בו בחיוך כמו שאני נזכר בתקופה זו בחיוך. בהחלט ידעת להעריך את הדברים הטובים בחיים - ספרים,סדרות מד"ב וקווסטים של SIERRA. שלא תחשוב שלא זוכרים אותך - גם האנשים שלא ממש הכירו אותך טוב. THAT'S MUST COUNT FOR SOMETHING בידידות,אדי |
|
||||
|
||||
Like you, I don't know why, but today I remembered Ido and had to run a search.
I remember him from time to time, out of the blue, without an explanation. Only good thoughts and good memories from meeting the friendly face, in a rather (to me) unfriendly school and having a decent chat with a more than decent human being who seemed to be completely void of negativity and simply being a very pleasant and special individual. He was such a special and unique person that even though our acquaintance was short, I guess he'll forever be in my thoughts. |
|
||||
|
||||
Without knowing it, he really did change my life...
|
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |