 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה שאחד הדברים הראשונים שעידו יעשה בגן עדן זה LOGIN, הוא כנראה יגיב ב " COLL, תראו איזה חיבור מהיר יש כאן...." ואז ירוץ לברר איך זה עובד ואיך בדיוק הוא הגיע לכאן. אז אם אתה קורא (ואתה ואני שנינו חסרי כל אמונה) אז רק רציתי שתדע: א. אני מצטער (ובשם כולם - אנחנו מצטערים). ב. לא ברור לי כלל, איך כל זה קרה, ואיך עכשיו מתנהגים. את עידו הכרתי עוד מהתיכון, ביה"ס להנדסאים - המקום שכנראה זוכה תמיד בתחרויות יחס תלמידים\קיטורים. אבל לא לכולם ולי, ואני חושב שגם לך כל עניין ביה"ס די התאים. זה פשוט מקום לאנשים לא רגילים. וכך אחרי כמה שנים נפלנו לאותו מדור "ביחידת הפיתוח של חייל הקשר האלקטרוניקה והמחשבים". גיסו אותך לא בשל היותך רגיל, אלא בשל היותך מדהים, שונה כל כך מהאחרים. במשך כל אותם שנים איפשרת לנו להתרכז בשאלות של מה צריך לעשות, גם כשלמען האמת לא היה לנו מושג קלוש מאיפה מתחילים. - הולכים לעידו, מדברים ומסתדרים. מאוחר יותר למדנו גם לא להתרגש כשאתה מכריז הכרזות של "אני לא מבין בזה כלום" נו מילא תוסיפו עוד 0.5uS ללוז, עידו יצא להפסקת לימודים. אין מה לדבר, אין ספק שעשית לי אישית את החיים הרבה יותר קלים, מה שרק צריך צועקים עידווווו ואתה כבר חולף תדלת בריצה, שמח שיצא לך שוב לעזור לנו "חבורת חמריתנים". אני לא הרמטכ"ל, וגם לא הרמ"ד אבל אני יכול להבטיח לך בשמם שמה שעשית היו דברים חשובים. יצא שכל פעם שהיינו יושבים לעבוד יחד פתאום הימים היו מתארכים, אבל בינינו שנינו יודעים שבימים האלו (על אף שחזרנו מאוד מאוחר) היינו חוזרים מאושרים. היתה רותם את כל ההתלהבות שלך לדברים עליהם היינו עובדים, ותמיד בשלב שהינו מציגים תוצאות אנשים היו המומים. את זה אני לא ישכח, לא אני לא האחרים. יושב לי בראש מקרה אחד שבו היינו מסובים. השעה אחת בלילה אנחנו עובדים בלחץ אטומי ותוך כדי האיפיונים המצוקמקים נזכרים שבעצם RTLinux SB64 Driver אנחנו ממש ממש עכשיו צריכים. מזל שהינו עיפים ולחוצים מידי כדי לעשות ניתוח סיכונים.אתה הספקת למנם כבר שעה על מיטת השדה בחדר שלך, אמרת שאם צריך משהו אז אתה כאן - נבוא נעיר אותך - אתה לא ממש ישן רק מחכה לראות מה צריכים. אז באתי וקיימנו שיחה קצרה ואילו היו הנתונים. מובן שעוד אף אחד בעולם לא כתב דבר כזה ונוסף על כל הצרות, אתה הערכת את אחוזי ה CPU (ריכוז) שלך בין 50 ל 70. בשלוף אמרת שאין לך מושג, וזה כנראה עבודה של כמה ימים. אם נקפוץ לסוף, אז בסביבות 8 בבוקר הלכת לישון, אחרי שהדריבר עבד וכולם היו מאושרים. נראה שאף אחד לא יחליף אותך, לא בזה וגם לא בקומקסים בבדיחות ובקיטורים היומיים. ניסיתי פעם לשכנע אותך לצאת איתנו לנחל דרגות. בתגובה על טיעונים של " מה ? שוב תשב לייד המחשב ? " השבתה " כן, כך החיים שלי מאושרים !!!" (ואחר כך חנקת אותי, שם בין המצוקים) אתה תחסר לי המון, אין לי דרך אחרת לסכם איך נפרדים. שלום חבר, לא לדאוג, בסוף כולם לאותו מקום מגיעים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |