 |
עידו היה החבר הכי טוב שלי. לכתוב את המילה 'היה' בהקשר שלו כבר כואב לי כל כך, כי אני לא מסוגלת לתפוס את זה, לא מסוגלת להאמין.. זה לא יכול להיות אמיתי. אחותי אמרה לי בצהרים ומאז אני נמצאת באיזה סיוט ואני לא יכולה לתפוס שאני כבר לא אתעורר ממנו.
זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה מה שאני מרגישה ואם זאת קלישאה אז אני לא יכולה לעשות כלום נגד זה.
מה עוד אני יכולה לומר? כל מי שהכיר את עידו יודע שהוא היה בן אדם נהדר, טוב בצורה שממש בלתי תאמן. כולם כתבו את זה, אבל בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה, הוא היה האדם הכי קרוב אלי, בין מעט האנשים שאני אוהבת בצורה מוחלטת, הכי הרבה שאפשר. הוא תמיד היה שם בשבילי, בטוב וברע, ועכשיו אני מרגישה כל כך נורא שלא ניצלתי כמו שצריך את הזמן שהוא היה פה.. שלא יכולתי לעשות כלום.
אני מצטערת על הרגשנות. תנחומיי המלאים ועמוקים לאסף, נדב וההורים. הכול הולך להיות כל כך קשה עכשיו.. :~(
שירה גינת
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש