 |
|
 |
||
|
||||
 |
עידו... כבר יומיים אני מתלבטת אם לכתוב..ואם כן אז מה לכתוב..ואני לא ממש מצליחה למצוא את המילים..אפילו לא עכשיו.. כתבו עליך כ"כ הרבה דברים יפים פה..הלוואי שהיית יכול לקרוא אותם עכשיו.. אולי היית יודע עד כמה אתה חשוב לאנשים..עד כמה אתה חשוב לי... כל פעם שאני מתחברת אני מחכה לראות אותך שם..היחיד שבאמת אכפת לו אם משהו עובר עליי או אם משהו לא בסדר..היחיד שמנסה לעזור..היחיד ש.... היחיד שלא יהיה מחובר יותר... :( כשאני חושבת על כל ההזדמנויות שהיו לנו להיפגש ועל איך שלא ניצלתי אותן אני פשוט מתחילה לבכות כי אני לא יודעת מה עוד לעשות.. איך פספסתי את ההזדמנויות האלה.. אחרי שקראתי את כל ההודעות שמתי לב שיש כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי עליך.. וזה כואב לי שככה זה נגמר.. :( אני לא יודעת מה עוד להגיד...אז אני אסיים פה... אני מתגעגעת אליך נורא... ביי.... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |