 |
שלושה ימים עברו מאז שהודיעו לי שעידו נהרג.
בהתחלה, חשבתי שזה חלום רע. סיוט שממנו אני אתעורר בשלב כלשהו, ואז אני אוכל להתחבר לאינטרנט ולדבר שם עם עידו, כמו תמיד. כי הלוא תמיד היה אפשר למצוא את עידו כדי לשאול אותו שאלות, להעביר חוויות על היום, או סתם לדבר.
רק בהלוויה התחלתי לעכל את העובדה שזה לא יקרה.
עידו היה בין האנשים היותר אופטימיים שהכרתי. הוא תמיד היה מקדם את פני עם ''היי'' מאושר, גם באינטרנט וגם בפגישות לא וירטואליות, ומיד שואל לשלומי. תמיד מתעניין, רוצה לדעת, לעזור במקרה שצריך.
קשה לחשוב על זה שלעולם לא אוכל לדבר איתו יותר.
היה שלום, עידו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש