 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו הרבה אחרים, גם אני הכרתי את עידו באולטינט. גיליתי בחור חכם ונבון. עידו שידע לעבוד על מחשב, ותמיד היה מוכן לענות לשאלות. עידו שאהב את באפי, או יותר נכון את ווילו (מה לעשות, לא כולם אוהבים ציידות ערפדים, גם אם הן בלונדיניות משגעות). עידו, שכשאמרתי לו שהוא נמוך, הוא צחק ואמר שהוא עדיין משתמש בכרטיסיית נוער של ''אגד''. עידו שידע מה הוא רוצה לעשות בחייו (או לפחות, זו ההרגשה שהיתה לי). עידו, שהיום הוא איננו. אולי לא הכרתי אותו באופן אישי מדי, ואולי לא הייתי קרוב אליו יותר מדי, אבל הרגשתי היום תחושה מוזרה... מדכאת... כל היום לא ידעתי מאיפה באה אלי הידיעה הזו, על מותו של חבר, בן גילי (אמנם קצת נמוך, אבל מדבר בגובה העיניים). לא ידעתי אם לכתוב כאן או לא, כי אני לא יודע אם יש לי מה להוסיף למה שאמרו על עידו, ולבסוף החלטתי לכתוב בכל זאת, כי אולי ההודעות האחרות מבטאות את מה שהאחרים מרגישים, אבל ההודעה שלי מבטאת את מה שאני מרגיש. סער פרי |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |