 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי להגיד לך שלום אחרון. לא תמיד יוצא להגיד שלום אחרון. גם לך לא יצא לי להגיד. בשלום אחרון הייתי רוצה להעביר לך הרבה: את המטען הרגשי, החיבה את הכרת הטוב את ההערכה שיש לי כלפיך לי קשה להעביר את המטען שלי, בלי שתעזור לי בלקבל. והמטען שלך -נותר אצלך. אני אוהב אותך מאד, עדו. אני נזכר בפניך -כמה הרבה הן אומרות: העיניים הביישניות, בלי טיפת גאווה. הפה -שלא היה מספיק מהיר בכדי להעביר את מחשבותיך. האוזניים -המקשיבות לכל אחד, השומעות את מה שמאחורי הדברים. המצח -שמסתיר מאחוריו את החכמה וההבנה האדירים שלך. תנועות הידיים המהירות ימינה ושמאלה בביטול -רומזות על איזו מבוכה. וההליכה המהירה -כאילו ידעת, שאין עוד הרבה זמן, וצריך למהר אם רוצים להספיק. אני רוצה להודות לך על התקופה שבילינו יחד על השקעתך ועזרתך, על שהנעמת לנו את הזמן בחוש ההומור שלך, באופטימיות שלך ובטוב הלב שלך. לא יהיו עוד עדו-ים. הלכת בלי להשאיר המשך. עידו, אתה תחסר לנו מאד. להורים. כעת שבתי מקריאת מגילת איכה, בתשעה באב תש"ס. ופסוק יג בפרק ב מתנגן ולא יוצא לי מהראש: מה אעידך, מה אדמה לך הבת ירושלים, מה אשווה לך ואנחמך בתולת בת ציון, כי גדול כים שברך, מי ירפא לך ? ובאמת משפחת רזון לאחר כזו מכה, איזה תנחומים יש לנו להציע ? מי ירפא לך ? אנחנו לא מצליחים לעכל את שקרה. כיצד נעזור לכם, שמכתכם גדולה עשרות מונים ? אלא שבביקורים בביתכם ראיתי משפחה חזקה, משפחה מלוכדת. יונה, עם העוצמה שלך, נסים, עם האופטימיות והשמחה שלך, אני מאמין שתצליחו לאזור את הכוחות ולהמשיך קדימה. בעצם, אני די בטוח בכך. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |