חתונה אמריקאית | 1143 | ||||||||||
|
חתונה אמריקאית | 1143 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
היתה זאת ההלוויה הראשונה אליה הגעתי בחיי הבוגרים. לא ממש ידעתי למה לצפות. על אחת כמה וכמה כשאני גם אמור לארגן את הדברים. מגיע לו אדם לבוש שחורים וכובע (רב? חזן? אני באמת לא זוכר), ומתחיל לזמרר בארמית. אני לא מאמין שאפילו אדם אחד בקהל פרט לו הצליח להבין על מה הוא מדבר. אולי אפילו לא הוא. "טקס"? איך טקס יכול להיות בעל חשיבות כשאף אחד לא מבין אותו? האם תפילה בעברית היתה פוגמת במשהו? כן, היא היתה פוגמת במונופול של הממסד החרדי. אסור חלילה שפשוטי העם יבינו משהו, פן ימצאו דברים טובים יותר לעשות. אם חלילה יצא לי לארגן לוויות נוספות, אני יכול להבטיח לכם שאם אשלם למישהו לומר משהו, הוא יגיד את זה בעברית. הוא רוצה לומר דבר בארמית, צ'צ'נית, או לטינית? אין בעיה, יבורך. אני לא אשלם לו על זה. באותו מעמד איבדתי אגב את כל שיירי אמונתי בבורא עולם. או שמא יש לומר פולחני לדת היהודית? כי אני עדיין מאמין שיש מישהו למעלה, אבל אם הוא אטום כפי שהדת היהודית מתארת אותו, אז לא תודה, הענין אינו בשבילי. הדבר קרה בעת הקדיש. הקשבתם פעם למילותיו של הקדיש? שבחים ותארים לבורא עולם, ואף לא מילה אחת על אבא שלי, ששוכב כאן לפנינו! |
|
||||
|
||||
רבים מאנשי חברה קדישא אכן עורכים לוויות כמצוות אנשים מלומדה, אבל הטקסטים הנאמרים שם רובם בעברית (פרקי תהלים). בקדיש ("יתגדל ויתקדש שמיה רבה, בעלמא די ברא כרעותיה" 1) יש אלמנט של צידוק הדין. הוא לא מחליף ולא נועד להחליף את ההספד, שבו סופדים לנפטר. 1 יתגדל ויתקדש שמו הגדול, בעולם שברא כרצונו |
|
||||
|
||||
בכל שנה, אנחנו עולים לקבר של סבא שלי ושומעים הספד לא אישי מאדם שבכלל לא הכיר אותו ולא יודע להגיד אתהשמות של הנכדים המתאבלים. סבתא שלי נראית מרוצה, אז אנחנו ממשיכים. בניגוד לשבעה, שהיא טקס מאד נכון בעיני - מכריחים את האדםלפגוש חברים בזמנים הקשים לו, כולם מביאים לו אוכל ומטפלים בו, תוחמים לו את זמן האבל ל-7 ואח"כ ל-30... אני לא מבינה איך הגויים מתאבלים בלי זה. אבל טקס הקבורה הוא נורא ואיום. |
|
||||
|
||||
אין שום דבר באמונה היהודית שמונע אתכם מלהספיד את הסבא בעצמכם, בנוסף לחזן/רב/מספיד שהסבתא שלך רוצה. |
|
||||
|
||||
ראשית רצוני לשלוח לך ולמשפחתך את תנחומי. מה שהרב החזן אמר לא היה בארמית. אין שום דבר בארמית שאומרים בלוויה. אולי הרב הבליע את המילים שלו כדי שאתה לא תבהל. הרב אומר בלוויה הסתכל בשלשה גברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבוןץ באת מטיפה סרוחה ואתה הולך ולעפר ואתה עתיד ליתן דין וחשבון. |
|
||||
|
||||
הקדיש עצמו הוא בארמית. |
|
||||
|
||||
את הקדיש היה על האייל המרושע לומר בעצמו. |
|
||||
|
||||
אני די בטוח שכשהחזן מקריא את המשנה בפרקי אבות, הוא לא משבש אותה עד כדי כך. |
|
||||
|
||||
[לגבי החתונה האמריקאית, זאת אומרת. ] נשמע לי שלפחות חצי ממה שהפריע לך (ושתיארת בכשרון רב) הוא שהכול היה "מושלם, מלאכותי, יקר, סינתטי". אבל יכולות להיות (ואכן יש) חתונות אחרות, מלאות חום אנושי אמיתי, אבל לא לפי כללי המסורת האורתודוכסית. אני חושבת שיש הרבה מה לומר לטובת טקסים שבהם הקהל אינו מופרד למיניו. ושבהם יש שיוויוניות בין בני הזוג, כך שהם מקדשים זה את זה. וגם עניין שבעת הסיבובים של הכלה סביב החתן, סיבובים שמסמלים שחייה מסתובבים סביבו (כמדומני, ואנא תקני אותי אם אני טועה), גם זה מיותר בעיניי. והטבילה ההכרחית במקווה... בקיצור, יש מקום לעדכון טקס הנישואין, כך שיבטא נורמות מודרניות של חיים וחשיבה. וזה לא חייב לבוא על חשבון החום והרגש, והשמחה המתפרצת. נ.ב. למענך, אני מקווה שילדייך אכן יתחתנו כפי שאת ובעלך והוריכם וסביכם עשו זאת. אבל למה בעצם את מניחה כך? |
|
||||
|
||||
נדמה לך שאת יודעת איך יראו החתונות של הילדים שלך... מה שאת אולי לא מוכנה לקבל היא העובדה שגם האורתודוקסיה עצמה עוברת שינויים כל הזמן. הרי קשה להאמין שהחתונה של הסבא רבא-רבא (סתם נטפלתי אליו כי זה הרבה דורות אחורה) שלך היתה דומה במשהו לחתונה שלך. כן, אני יודע הנוסח של הכתובה היה כמעט זהה ובאותה שפה (אגב, את יודעת מה כתוב בכתובה שלך? הרי אני מניח שהארמית המדוברת שלך לא משהו. מה את אומרת? אה, תירגמו לך. נו שוין) אבל הרבה מאוד דברים היו שונים לגמרי (איזה דברים? למשל האוכל, למשל המוזיקה, למשל הריקודים, למשל הלבוש שלבשו הנוכחים, למשל השפה שבה דיברו האורחים, למשל המנהגים העממיים סביב טקס החופה, הנוהג להראות תמונות משפחתיות כדוגמא אחת מני רבות, למשל התפאורה שבה התרחשה המסיבה למשל אופי המשא ומתן שקדם לביצוע טקס החתונה למשל אופי ההיכרות בין החתן והכלה קודם לחתונה). היופי ביהדות הרפורמית (או שמא אחד הדברים היפים) היא העובדה שהאנשים שמשתתפים בטקס מעוניינים, בהרבה מקרים, לקבוע בעצמם באיזה אופן הטקס שלהם יהיה שונה, לקחת אחריות על ההבדלים שמניתי. טקס מסוג כזה נאלץ לשקף באופן נאמן יותר את הערכים של בני הזוג ומשפחתם (כך למשל העובדה שהאישה מקדשת את הבעל משקפת את העובדה שבתרבות המערבית בימינו לא נהוג לרכוש נשים אלא חתונה נעשית מתוך כבוד הדדי ושותפות. בין האישה והבעל, לא בין הבעל ואבי הכלה). מצב שבו אתה נאלץ להחליט מה יהיה התוכן הרוחני של החתונה שלך מחייב, במיוחד אצל אנשים שכן מדברים עברית, שתהיה לך מידה של אחריות כלפי מה שנאמר. כך נעשה אקט פרשני. פרשנות של הטקסטים המסורתיים לאור הערכים של בני הזוג. האם מוטב פשוט להתעלם מהפן הערכי של החתונה ולעשות כאילו? כלומר, האם עדיף לחייך יפה ולשמוע את הרב (כזה שהמדינה מכירה בחתונות שהוא עורך) מגבב רצף של תפילות שזהה לחלוטין לרצף התפילות שהיה בחתונה של סבא שלי (מעניין אם הם הבדילו בין ארמית לעברית בפינלנד) אבל שהמשמעות שלו לגבי, במקרה הטוב, קרוב לאפס ובמקרה הרע מנוגד לחלוטין למה שאני חושב שצריך לקרות מתחת לחופה? אני מאמין שהמעשה היהודי הנכון הוא לבצע אקט של פרשנות. לא רק מתחת לחופה אלא תמיד. אני חושב שהיהדות (שלי) ממהותה היא דת ביקורתית שאינה קופאת על שמריה אלא מקיימת יחסים דיאלקטיים עם תרבות הגויים. מבדילה את עצמה אבל גם מתקשרת. |
|
||||
|
||||
אבוי לנו ולדורות הבאים אחרינו שחס וחלילה לא יעברו אותו טקס נישואין שעברו אבותינו. אבוי לנו שלא יזכירו את חורבן בית המקדש וישימו את יד ימינם ערבון לזכרון ירושלים. אבוי לנו ולדורות הבאים. לעומת הדאגה שלך לטקס נישואי ילדיי חברותייך, לי ישנה בעיה הרבה יותר פרקטית. שפר (?) מזלי ומצאתי לי בת זוג שאמה אינה יהודיה ולכן, ע"פ ההלכה, גם היא אינה יהודיה. הגיע יום בו החלטנו למסד את הקשר ולהינשא אך ראי זה הפלא, מדינתי אינה מאפשרת לי לעשות כך. אני והיא שנינו אזרחים שומרי חוק, עשינו צבא ואנו משלמים מיסים (הרבה) אך המדינה אינה מוכנה להשיא אותנו, בכלל. |
|
||||
|
||||
משנה בעיקר לענינים כלכליים (משכנתא, מיסים, וכד'). כמו כן לעיגון כל נושא המחיובות ההדדית שלא ע"י מסמך הנחתם בעזרת עורך דין (מה שמוריד קצת מהתמימות והיופי שבמעשה עצמו , לא?) ומעל לכל, קטנוניות (-;, אבל לא ממש, זוהי זכות בסיסית של אזרח במדינה להינשא, לנו היא לא ניתנת וזה מקומם, בעיקר שמדובר פה באפליה על רקע דתי. איך היית מגיב אם היו אוסרים על יהודים להתחתן בצרפת נגיד ? |
|
||||
|
||||
אז זהו, שכמה מהמגיבים באותו דיון טוענים שהיתרונות הכלכליים אינם ברורים. אמנם ייתכן שבמקרה שלכם, בגלל משתנים כמו גיל, רכוש והכנסה של כ"א מכם, יש לנישואין רשומים יתרון. באשר למחויבות ההדדית, למה לרוץ לעו"ד? קרא מה שכתוב באותו דיון על ידועים בציבור. וחוץ מזה, מדוע איש-דת ופקיד מרשם האוכלוסין במשרד הפנים אינם מורידים מהתמימות והיופי באותה מידה שעו"ד עושה זאת? ולמרות זאת, אני מסכים איתך שהמצב הנוכחי הוא פגום ובוודאי גם מעצבן. כיוון שהעניין בעצם איננו מניעת נישואין אלא מניעת הכרה ממלכתית בנישואין, הרעיון שלי הוא, כפי שהצגתי אותו אז, לבטל את מרשם הנישואין הממלכתי. |
|
||||
|
||||
1) נכון. לדוגמא כאשר יש ילדים האם מוגדרת כאם חד הורית וזכאית להטבות רבות יותר מזוג נשוי, אך זה מרגיש כמו לרמות. 2) המעמד בו אני ובת זוגתי יושבים מול מסמך בלשון משפטית המכסה את כל המקרים בהם נחליט לבטל את ההסכם נראה לי לא נעים. עניין של הרגשה. |
|
||||
|
||||
והמעמד בו אתה מקבל בעלות על אשתך בתמורה לטבעת ששווה ערך לפרוטה (לפחות), זה כן נראה לך? בכל מקרה, ההבדל היחיד בין חתונה דתית לבין המעמד שאתה מתאר זה שבחתונה דתית עניין ההסכם המשפטי הוא מובלע, וגם עובד בד"כ יותר לטובת הגבר. |
|
||||
|
||||
1) לא, למה אלה שתי האופציות היחידות ? אני הייתי שמח אם היו מאפשרים לי להתחתן בטקס המנוהל ע"י חקיין של אלויס לדוגמא. 2) ההבדל הזה מאוד משמעותי. ברגע שאני מתחתן באופן רשמי, נישואים המקובלים על המדינה, ישנם חוקים הקובעים לגבי המעמד שלנו ולגבי מה קורה במקרה של פרידה (מזונות וכו'). אם אני נישא ע"י הסכם עם עורך דין בארץ אין שום חוק לגבי מצבי פרט לאותו הסכם. משום כך עליי לשבת עם בת זוגתי ולעיין בו, להחליט מי יקבל כמה אם חס וחלילה וכו'. לי זאת נראית חוויה לא נעימה. |
|
||||
|
||||
כמה האישה תקבל במקרה ותפרדו. הרב שלנו, למשל, הציע סכום שהוא 1000 פעמים השמות שלנו בגימטריה (ולא, זה לא מגיע ל-999,000 ש"ח, כמו שקיוויתי). חבל שלא קוראים לנו תמר ותומר. |
|
||||
|
||||
את מקירה מישהי שקיבלה את הסכום עליו חתם הבעל בכתובה לאחר הגירושין ? אני לא. מובר במנהג ומבחינה מעשית די מתעלמים ממנו. לעומת זאת, במקרה של גירושין (מנישואים המוכרים ע"י המדינה) הזכויות של שני הצדדים קבועות בחוק ומוכרות (מזונות וכו). |
|
||||
|
||||
שרגא שלום, זה אכן מקומם שלא ניתנת לכם האפשרות להנשא בישראל, אכן זהו אבסורד. אך הרשה לי לבקש ממך הבהרה לגבי הזכויות שנעלמו מכם כזוג לעומת אלה הנשואים ברבנות. אישתי ואני נישאנו בקפריסין למרות שלא הייתה בעיה הילכתית עקרונית להנשא גם דרך הרבנות,פשוט החלטנו לוותר על ''תענוג'' המקווה הקניין וכו' , אך נכון להיום איני יודע על שום הבדל או הגבלה שחלה עלינו כזוג שהתחתן בחתונה אזרחית לעומת זוג שהתחתן בחתונה אורתודוקסית (זה כולל משכנתא ושאר ההיבטים הכלכליים . . . ). |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שהתחתנת בקפריסין ולא בארץ. במקרה יש לנו היכולת וכנראה זה גם מה שאנחנו נעשה, אך בניגוד אליך לי אין ברירה. כאמור מקוממת העובדה שאיננו יכולים להתחתן בארץ. |
|
||||
|
||||
גם בעיני העובדה שלא ניתן להינשא בארץ בנישואין אזרחיים היא בעייתית ביותר. המדינה אמורה להציע אופציות לנישואין עבור כל אזרחיה, גם כאשר אלה בוחרים להינשא לבחירי ליבם הלא יהודים. יותר מזה, לדעתי, האופציה האזרחית אמורה להיות פתוחה גם בפני אזרחים שיכלו תיאורטית לבחור באופציה האורתודוקסית. לפני כמה שנים נכתב חוק על ידי יוסי ביילין ושני משפטנים (דתיים) מבר אילן שאפשר נישואין אזרחיים (או כמעט אזרחיים) במדינת ישראל. החוק הובא למליאה על ידי ברק בעיתוי לא מתאים מבחינה קואליציונית ונגנז. הבעיה העיקרית של ההלכה היהודית צריכה להיות עם גירושין. ההשתלטות של המוסדות הרבניים על הנישואין היא מיותרת, לדעתי. |
|
||||
|
||||
ומדוע השתלטותם על הליך הגירושין אינה מיותרת? |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל בין שני דברים: ההשתלטות של בית הדין הרבני בצורתו הנוכחית על תהליך הגירושין (עם העדפה ברורה לצד הגבר והאובססיביות המוגזמת לשמירה על שלום בית) היא בעייתית בעיני. עריכת הטקס עצמו בצורה דתית מאפשרת לנו להישאר עם אחד. (אחרת יווצרו בעיות משמעותיות באמת בנישואין בין חילונים לדתיים). והדבר הזה נראה לי סיבה מספיקה כדי לעשות את המאמץ. |
|
||||
|
||||
כלומר יש לכפות על החילונים חתונה דתית כדי שבניהם יוכלו להינשא לדתיים? האם משמעות הדברים היא שאם אתחתן בטקס אזרחי, בני ובנותי יוכלו להינשא רק לחילונים? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שטלי התכוונה שהיא מעדיפה חתונה דתית כדי ''להישאר עם אחד'' (מה שלא נכון אגב, אין הכרח להתחתן בטקס דתי כדי שהילדים יחשבו לא-ממזרים, שהרי אישה, על פי היהדות, נקנית בשלוש דרכים, לא רק בחופה), אבל בשום מקום לא התייחסה לכפייה, אלא לדעתה האישית וסיבה מצידה ''לעשות את המאמץ'' (שכפי שאמרתי, מיותר מלכתחילה). |
|
||||
|
||||
התכוונתי שאני מעדיפה *גירושין* על פי הדת כדי להישאר עם אחד. |
|
||||
|
||||
אם כך סליחה, הנחתי שיש לי מספיק הקשר כדי לענות. כמובן שגירושים נדרשים על פי ההלכה, אחרת ילדים מאב אחר יחשבו לממזרים. |
|
||||
|
||||
אין הכרח להתחתן בכלל כדי שילדים יחשבו לא ממזרים. ילד שנולד לאם לא נשואה אינו ממזר לפי היהדות. רק ילד שנולד לאשה מגבר שאינו בעלה, בזמן שהיא נשואה. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא גם במקרה שזהות האב לא ידועה. שכן אותם ילדים גדלים ומתחתנים, ויש סיכוי (גם אם מזערי) שיתחתנו עם קרובים מדרגה ראשונה בלי לדעת זאת. |
|
||||
|
||||
לא. זה לא מה שכתבתי. עניתי על שאלה בענייני גירושין, והתייחסתי לגירושין. אני *בעד* מתן אפשרות לטקס אזרחי במדינת ישראל. הן לזוגות שלא רלוונטי עבורם טקס דתי והן לזוגות שלא מעוניינים בו. הגירושין צריכים (לדעתי) להיות מוסדרים עם הממסד הדתי כדי לפתור בעיות של נישואין בהמשך בין חילונים לדתיים. |
|
||||
|
||||
נשמע לי מוזר מאד. אם מדובר על טקס אזרחי, הצדדים חותמים על חוזה אזרחי באישור נוטריון שיש לו תוקף בבית משפט וניתן להתירו במקרה של הפרת חוזה או בהסכמת שני הצדדים. כיצד את מציעה להעניק לממסד הדתי סמכות על חוזה כזה? מעבר לכך, הטיעון לגבי "להישאר עם אחד" הוא חסר תוקף, מאחר שהממסד הדתי לא היה יכול להוכיח מעבר לכל ספק שאני יהודי ושאיני ממזר גם אם היה מקדיש לכך משאבים אדירים, מה שהוא בוודאי לא עושה כדי לנהל את הרשימה השערורייתית של פסולי חיתון. |
|
||||
|
||||
הרעיון שטלי מציעה הוא פשוט למדי: במסגרת טופס טיולים יוצא, לאחר שמולאו כל הדרישות הפקידותיות להתרת החוזה, יש לגשת לרבנות עם הניירת, ולקבל טופס גט ממולא כהלכתו, שאותו ימסור בן הזוג לבת הזוג בפני שני עדים. עכשיו הם זוג לשעבר, וסוף סיפור. |
|
||||
|
||||
כלומר בית הדין הרבני יוותר על סמכויותיו והרבנות תסכים לקבל את התרת החוזה האזרחית כבעלת תוקף הלכתי? That will be the day...
|
|
||||
|
||||
בדיוק להיפך: מסירת הגט היא זו שנותנת את התוקף ההלכתי לשאר הפרוצדורה. |
|
||||
|
||||
ברור, אבל מי אישר את מתן הגט ומהיכן נשאבת הסמכות שלו? |
|
||||
|
||||
מי צריך לאשר את מתן הגט? אם מולאו כל הסעיפים שבטופס שהמצאתי (קיים הסדר רכוש, קיים הסדר בעניין ילדים, הוסכם מי יגור איפה וכדומה), אין לרבנות שום עניין (שאני מצליח לחשוב עליו) לעכב את מתן הגט. בניגוד למצב בנישואין, אין דבר כזה "פסולי גירוש". לכן הרבנות שותפה בתהליך הזה רק באופן טכני, כדי להבטיח שהגירושין נעשו כהלכה. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין כלום ברבנות ובכל זאת נדמה לי שלוח הזמנים שנתתי לתחילת השימוש בטופס הטיולים שהמצאת הוא ריאליסטי. |
|
||||
|
||||
א. לא נתת לוח זמנים... (וזה די מתאים) ב. אין צורך לציין שאינני מדבר בשם הרבנות הראשית. בסך הכל הסברתי את הצעתה המקורית של טלי (לדעתי). |
|
||||
|
||||
א. נתתי ב. ההצעה כפי שהסברת אותה היא מצויינת, אך יש חשש שבבואך להינשא יתברר שטופס הטיולים של הוריך אבד ו/או שהם לא הזדכו על חשבון בנק משותף בבנק למסחר ולכן אתה נחשב ממזר. |
|
||||
|
||||
א. מצאתי רק "...That will be the day" ב. העובדה שהוריך אינם נחשבים גרושים אינה יכולה לפגוע בך, ודאי לא להפוך לממזר. |
|
||||
|
||||
א. בדיוק אז ב. אם אמך היתה נשואה בשנית כשנולדת וגירושיה הראשונים לא נכנסו לתוקף מבחינת הרבנות, אתה לא ממזר? |
|
||||
|
||||
אתה כן. אבל בדיוק כמו שבכל מדינה מסודרת אינך יכול לשאת שתי נשים, כך צריך להיות בישראל: לא תוכל להנשא (לא חשוב איך) בלי שתיקי הגירושין מנישואים קודמים סגורים. ומכיוון שההצעה המקורית היתה שכל גירושין יעברו דרך הרבנות, לא צריכה להיות בעיה. |
|
||||
|
||||
מישהו יודע אולי מה אחוז הנישואין בין דתיים וחילונים בישראל? בתפוצות? צריך בכלל לפתור בעיה שאולי לא ממש קימת? |
|
||||
|
||||
כי להכריח חילונים להתחתן בטקס דתי זה דבר בעייתי יותר מבחינה הלכתית: מכיוון שבגידות הן דבר מקובל יותר ופתוח יותר בחברה החילונית, ישנו סיכוי רב יותר לממזרים מבחינה הלכתית. דבר זה נמנע כאשר מאפשרים טקס לא הלכתי, כי אז ממילא כל ילד יהיה תוצר של בעילת פנויה, כלומר, אז מעמדם של ילדים של הבעל יהיה זהה לזה של ילדי המאהב, הם לא יהיו ממזרים מבחינת ההלכה, ומצבם יהיה פשוט יותר. ממילא אין משמעות לעריכת הטקס מבחינה דתית במובן של "להשאר עם אחד," כל עוד ה"עם" הזה מגדיר עצמו לפי חוקי ההלכה, אותם מקיים מיעוט בו, ואותם אינו מכיל על רובו. אין סיבה להכיל בכפיה דווקא את החוק הזה, שכאמור גורם ליותר בעיות הלכתיות ממה שהוא פותר. |
|
||||
|
||||
בגידות הן דבר מקובל יותר ופתוח יותר בחברה החילונית? למה לא מספרים לי שום דבר. |
|
||||
|
||||
דיברתי על גירושין על פי ההלכה, לא על נישואין על פי ההלכה. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר צריך גט מהרבנות, אבל ניתן להגיע להסכם בגישור, לקבל תוקף משפטי בבית דין לעינייני משפחה. |
|
||||
|
||||
אתה מוכן לנמק מה טיפשי בו? [לטעמי הוא לא רק מעניין, וכתוב בסגנון מהנה, אלא גם מעלה בעייה חשובה, ולא משנה באיזה צד של המתרס אתה נמצא.] |
|
||||
|
||||
המאמר טיפשי משום שהכותבת משווה בצורה מתנשאת וטיפשית, לדעתי, בין חתונה דתית על פי המסורת היהודית, כבודה במקומה מונח, לבין חתונה רפורמית על פי המסורת האמריקאית, שגם אם אינה כוס התה שלי, כבודה במקומה מונח. החתונה הדתית מתוארת במשפטים קצרים ונאמרת בלשון כמעט מכנית (משמע - אתם יודעים כבר על מה מדובר) ונגמרת במילה - חתונה. משמע, "אתם יודעים, נו... פשוט כמו שחתונה צריכה להיות". לעומתה, החתונה האמריקאית מתוארת בתחילה כ"חתונה מהסרטים" וזאת משום שהזוג אמריקאים ( מהנהן בזלזול אחד האורחים). מאוחר יותר מתואר הטקס בפרוטרוט תוך כדי הערות על כך שהכלה מעיזה גם היא לקדש את החתן וישמור האל לא הוזכרה בטקס בירתנו ירשליים !!! מזל שהכותבת הצילה את המצב ושרה את "אם אשכח ירושלים". לסיום, מתמרמרת הכותבת כי אין ריקודים או עוף מכובס (בניגוד למאכלים הלא מזוהים) אני יכול להבין את הנימה ההומוריסטית שניסתה הכותבת להעביר. המאמר טפשי משום שהוא מתנשא שלא בצדק ומתחסד בצורה שאין לי מה לאמר עליה פרט לכך שהיא... טפשית. בפעם הבאה מדוע לא תכתוב מאמר המשווה את טקס המילה הברברי הנעשה בבנות הבדואים לעומת טקס המילה היהודי המסורתי, ההומני ,הקדוש והכי חשוב, המוגש עם עוף ! |
|
||||
|
||||
משעשע, הרי גם אני קראתי וחשבתי לעצמי כמה יפה החתונה הרפורמית מול זו האורתודוכסית. כמה יפה הוא שהיהדות מאפשרת גמישות, תכנים אישיים ומשמעות אישית לטקס שאני מכירה כנוקשה כ"כ. אחד הדברים עליהם אני מצטערת עד היום הוא שהתחתנתי בארץ, בחתונה אורתודוכסית. לא, לא היו שבעה סיבובים, לא היתה הפרדה בין גברים לנשים, לא היה רבע עוף, לא אולם ולא תמונות משפחתיות. גם לא היה מקווה (שם מתחתי את הקו האדום). אבל כן היו שני ביקורים שלי אצל הרבנית (ומי שעשתה את זה יודעת בדיוק על מה אני מדברת - אחת מהסיטואציות הסוריאליסטיות ביותר שחוויתי אי פעם), וכן היה טיפ לרב וטיפ לעוזר הרב. הטקס היה קצרצר (לדרישתנו/תביעתנו), בנוכחות מאוד מצומצמת של בני משפחה וחברים קרובים, ורק חיכינו שהרב ועוזרו יעופו משם כמה שיותר מהר לפני שמגיעים האורחים ומתחיל הכיף. אני מניחה שזה הכל עניין של אמונה. כאתיאיסטית, באופן טבעי הגישה שלי שונה מאוד מהגישה של טלי המאמינה. את כל המסורות היהודיות אני מתאימה לצרכיי - משנה ומוסיפה, מבטלת והופכת, כי אני מביטה על המסורת כעניין תרבותי, גמיש ובעל משמעות אישית. לכן יפה היה בעיני לקרוא על הטקס הרפורמי. לכן הנוקשות האורתודוכסית מרגיזה אותי. לכן ליל הסדר שאני עורכת כאן בניו-יורק לחברים, כנראה מאוד שונה מזה שעורכת טלי לבני משפחתה, ועדיין אני עורכת אותו מדי שנה. ובשבילי הוא טוב. |
|
||||
|
||||
רוב החברים שלנו אינם יהודים, ואת הסדר מנהל Rick (לא-יהודי) בהנאה עצומה. יש לנו הגדות דו-לשוניות, כך שהישראלים (3-4 אנשים) קוראים בעברית, והשאר (בערך 12 איש) קוראים באנגלית. אנחנו קוראים את רוב ההגדה, מדברים הרבה, שותים הרבה מאוד, ולבסוף אוכלים (ולרוב לא חוזרים להגדות יותר). כיוון שאת רוב המאכלים מכינים החברים, כשרות היא לא הצד החזק של הסדר, באופן טבעי (לפני שנתיים היתה Ally אמורה להביא סלט. היא התקשרה לפני הסדר למכר משותף, אמריקאי חצי-יהודי, ושאלה אותו לרעיונות כשרים לפסח. הוא המליץ בחום על סלט פסטה קר, כך שאפילו פסטה עלתה על שולחננו בערב פסח). אין כל-כך מה לספר. סתם סדר של חילונים. |
|
||||
|
||||
תגידי נוגה - את אתיאסטית יהודית או אתיאסטית אחרת? |
|
||||
|
||||
מה? אתיאיסטית מבחינת אמונה. יהודיה-ישראלית מבחינת מסורת ותרבות, עם השפעות מזרח-אירופאיות. |
|
||||
|
||||
מה את מתאמצת לענות לחנטרישים חוצפנים |
|
||||
|
||||
הסיבה שתיאור החתונה הדתית הוא מתומצת יותר בהשוואה לזו הרפורמית נעוץ בעובדה שרוב הקוראים (כך הנחתי) היו בחתונה כזו ולא היו בכזו, ולכן השניה מעניינת יותר. וסתם הערה קטנה ובלתי חשובה: לא אוכלים עופות מכובסים בחתונות בדרך כלל. (עוף מכובס = עוף ממרק עוף) לגבי ברית המילה - תודה, נתת לי רעיון למאמר הבא. |
|
||||
|
||||
יפה שאת מתמקדת בתפל במקום לענות לביקורת הכנה שלי, גם אם היא קצת ערסית. ובכל זאת, מהיכן ההתנשאות ומדוע ? |
|
||||
|
||||
לא היתה לי כוונה להתנשא. אני חושבת שעניתי על השאלות הקונקרטיות כבר כאן: תגובה 90711 במידה ולא, אשמח להרחיב. |
|
||||
|
||||
עד היום הייתי ב- 6-7 חתונות של משפחה וחברים. אפילו באחת מהן לא הייתה הפרדה בין בנים לבנות באיזשהו שלב במהלך הערב, ובטח שלא בזמן הריקודים. אני מניח שאני לא יותר מדי יוצא דופן מבחינה זו בקרב קוראי האייל - מה גורם לך לחשוב שרובנו היינו בחתונה "כזו"? לי נראה שלא היינו באף אחת מהן. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לטקס עצמו (החופה), שהוא די דומה בחתונות הנערכות בארץ (מהיותן חתונות אורתודוקסיות). לגבי חתונה דתית ממש - הואריאציות הן רבות. בין חתונה מעורבת לגמרי, חתונה שבה הריקודים נפרדים אבל הישיבה מעורבת, לחתונה נפרדת לגמרי. ויש עוד ניואנסים נוספים. |
|
||||
|
||||
כשזוג 'חילונים' מתחתן - זו איננה חתונה בסגנון העדות האורתודוקסיות כי אם בסגנון העדות הקונפורמיסטיות. ומה מפריע למקטרים דלעיל לבצע טקס פרטי באמצעות עדים ולאשררו בדיעבד? ללא רב וללא בטיח! וזה הזמן לערבב כלי מיטה עם תשמישי קדושה ואתכם הסליחה: הלוויות - מדוע להזמין את החזן / כלי-קודש? רוצים קדיש? תאמרו קדיש. רוצים להספיד? תספידו. רוצים לאכול ולשיר - כן, אין שום 'חוק הלכתי' במנהגי אבלות, רק מנהגים (כשמם כן הם) ותעשו מה שבראש שלכם. אני למשל מביא רביעיית נגנים מאחינו הסובייטים שינגנו לנוכחים באזכרות הורי את קטע החורף משל ויולדי בארבע העונות. |
|
||||
|
||||
ורציתי להגיד גם: אישי ואישי וזוגי וזוגי, בגלל ש(בניגוד למצופה) המילים הללו עדין לא נכתבו כאן מספיק. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי |
|
||||
|
||||
הכותרת אומרת שאהבתי את הקטילה שלך. לגבי היתר? א' לא היה נעים לי להכניס סתם כותרת וב' היתה כאן פעם איזושהי "ידיעה חדשותית" נדמה לי, על לידות או משהו, וכל הדודות כאן התחילו לספר על חוויותיהן ועל איך התמודדו עם העניין הבעלים שלהן. רק שהן לא אומרות בעלי, אלא אישי או זוגי1. 1 זכותן, אני לא אומר. |
|
||||
|
||||
כל מי שילדה בחיים היא דודה? כי אותי לימדו שמי שילדה היא אמא. אבל לך תדע, היום שמשנים מושגים כל הזמן... |
|
||||
|
||||
בהתחלה רציתי לכתוב פאקצ'ות אבל לא הייתי בטוח שאני יודע מה זה, או שיש מילה כזאת. בסוף הלכתי על דודות , אבל אם את רוצה אני מוכן לשנות את זה ל"דודות". 1 סתם, היא לא. |
|
||||
|
||||
אומרים באמת פקצות (fakatzot), מילה שפירושה דומה קצת לפוסטמות. לפי דעתי מקורה הוא בראשי התבות פק"צ, אבל אני לא זוכרת מה פירושם. וזה נראה לך טרחני לומר "אישי" או בן זוגי"? |
|
||||
|
||||
אז כן, אני הולך על פאקצות. כולם לקרוא שוב את ההודעה ההיא ולהחליף שם רטרואקטיבית, איפה שצריך. אם זה נראה לי טרחני? אני יודע? זה לא כאילו שיש לי תובנות מעמיקות או משהו מנומק לומר בנושא. פשוט לפעמים כל מיני פאקצות שכל הזמן אומרות: "אישי ואישי וזוגי וזוגי", מעצבנות אותי, אז אני מתעצבן. 1 סתם, לא קוראים לה סימה. |
|
||||
|
||||
ביום ההוא תקראי לי ''אישי'', ולא תקראי לי עוד ''בעלי'' (הושע, בערך בהתחלה). |
|
||||
|
||||
מה הקונטקסט? |
|
||||
|
||||
אלוהים רוצה למחות את שמו של בעל. |
|
||||
|
||||
אבל עצם העובדה שאיזה מישהו המציא את הביטוי הזה כבר לפני כך וכך אלפי שנים, אמורה לשנות לי משהו? |
|
||||
|
||||
חשבתי שתשמח בהעשרת ידיעותיך התרבותיות. עמך הסליחה, בעתיד אשתדל שלא לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
אני תמיד שמח בהעשרת ידיעותי התרבותיות. התכוונתי שזה לא אמור לשנות את התחושה שאני חש בנוגע למילה הזאת, ולשימוש בה. בעצם, עכשיו אני נזכר שבכלל כתבתי את ההודעה ההיא רק בשביל משחק המילים בכותרת: אישי ואישי! הבנת?1 1 טוב בסדר, אז זה לא משהו. די עלוב אפילו. אבל בזמנו זה נראה היה נכון. |
|
||||
|
||||
כן, זה היה די עלוב. גם כל ההשתלחות בנשים יולדות, אם כבר 1 1 זהו, אמרתי את זה. |
|
||||
|
||||
לי זה תמיד נראה כמו סיבה מצוינת לא לעשות כלום, אבל מה אני מבין. חוץ מזה, בשביל הפרוטוקול, מעולם לא השתלחתי בנשים יולדות. חוץ מזה, מעולם גם לא השתלחתי במאמר שלך, אבל אולי זה רק בגלל שמישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני. |
|
||||
|
||||
1) זה בעיני השתלחות בנשים יולדות (במורד הפתיל): תגובה 91813 2) עכשיו כן השתלחת במאמר שלי ("מישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני") 3) זה לא מאמר, זה טור אישי. |
|
||||
|
||||
1) כל הפתיל מדבר על חלק מהכותבות באייל - שמהוות עד כמה שדוע לי אחוז מזערי מכלל היולדות בעולם - ואין בו שום אמירה לגביי "נשים יולדות". בדרך כלל אני לא נוהג לשתף את קוראי האייל בחוויות אישיות מעברי, אבל אני אחרוג ממנהגי ואציין שאני חייב את חיי לאישה יולדת. 2) עכשיו? מה קרה לך?! עשיתי את זה כבר מזמן (תגובה 91813) 3) סליחה. |
|
||||
|
||||
1) אוקיי. לא אהבתי 1 את ההשתלחות שלך באותו אחוז מיולדות האייל שחלקו את חוויות הלידה שלהן. חוץ מזה, מישהו הכריח אותך לקרוא את הדיון ההוא? (לא היה קשה לנחש שם לאיזה כיוון הוא יילך). 2) נכון. אבל כדי לחסוך לי אתה מוזמן לקרוא את תשובותיה של אסתי, שם. תגובה 90672 1 הבחירה בביטוי זה היא כדי להימנע מהשתלחות. |
|
||||
|
||||
באמת לא זוכרת :-) אולי פמיניסטית קצרת צוואר? בתקופה שהסלנג הזה יצא, התעמקתי המון במדורה של סמדר שיר "דברים קטנים" במעריב לנוער, שם הסבירו כל מילת סלנג חדשה. אבל זה כנראה לא הופיע שם. |
|
||||
|
||||
תגובה 83309 |
|
||||
|
||||
בחייכם, כל הענין של קידושין נישואין וגירושין הוא ענין דתי ולא טקס. קודם כל כמה עמי ארצות עשו מזה פולחן, ואחר כך הם מתגוללים על הרבנות שזה לא מספיק אישי/ הומני/מתקדם- מחק את המיותר. הרפורמים והקונסרווטיבים שרואים את עיקר היופי בדת היהודית ב"גפלטע פיש" וב"הפי הנוקה", הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך, ועוד מסבירים לאורטודוקסים איך צריך לעשות את זה נכון. מה שנקרא הילדים מסבירים להורים איך לעשות ילדים. רבותי תחליטו- אתם רוצים להיות יהודים אז תתחתנו כמו יהודים. רוצים להיות גויים? כואב לי הלב, אבל תעשו מה שאתם רוצים. ואו . קי. אל תגידו לי שאפשר להיות יהודי אבל לא בדרך האורטודוקסית, כי אם זה כך אז לידיעתכם אני ממחר אני רופא בכיר למחלות לב אבל לא בדרך האוניברסיטאית. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מכילה לפחות משפט אחד המבוסס על בורות: "הרפורמים והקונסרווטיבים ... הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך". ובכן, ההבדל המהותי העמוק והמשמעותי בין הקונסרווטיבים לבין הרפורמים (והחילוניים), הוא מחויבותם להלכה. הם מכירים אותה, מבינים אותה, לומדים אותה ומתבססים עליה. ההבדל המהותי בינם לבין האורתודוקסים הוא ביחס לאשה, בישיבה משותפת (של גברים ונשים) בבית הכנסת, ובעובדה שגם נשים משתתפות בתפילה, בלימוד (כן, של ההלכה), ובקריאה בתורה. |
|
||||
|
||||
הרעיון המרכזי פחות. מדוע שימור מנהגים (במקרה זה מנהגי חתונה) הוא בעל ערך רב יותר (כפי שהכותבת מרמזת) מאשר הרצון לעצב טקסים לפי טעם והרגשה אישית.(ובמאמר מוסגר אולי כל הענין של ''חתונה'' הוא מיותר וטרחני) מדוע העובדה שהכותבת משערת שילדיה ינהגו בהתאם לצפיותיה נחשבת בעיניה כהתנהגות אנושית בעלת סגולה מיוחדת. |
|
||||
|
||||
מדוע לא תפנה אותן אל הכותבת. |
|
||||
|
||||
בטקסים, מעצם היותם טקסים, יש משהו מוזר עד מגוחך. ויהא זה טקס יהודי, נוצרי או הינדי. למסתכל מהצד שאין לו הכרות עם הטקס תמיד ייחשף האלמנט הזה. לדעתי, מה שהופך את הטקס לחוויה שונה הוא העובדה שאלפי שנים הוא נחגג באותה הצורה. זו נקודת החוזק שלו. ולכן אני מתייחסת ביותר חיוב לטקסים משומרים בהשוואה לטקסים מחודשים. בנוגע לעיצוב טקסים בטעם אישי, יש לשים לב שלא התייחסתי במאמר לטקס אישי נוסח "צהר". הכלה והחתן בטקס שהשתתפתי בו *לא* שותפו בבחירת הטקסטים על ידי הרב. הוא עיצב את הטקס לבד. לא היה כאן ביטוי אישי של הזוג אלא ביטוי אישי של הרב. הכלה למשל דווקא רצתה שהכתובה תיקרא בחתונתה, אלא שהרב לא ידע לעשות את זה. ובאופן כללי, בחלק מהפעמים הביטוי האישי הוא באמת אישי, בפעמים אחרות יש איזשהו זרם שמכתיב מה "הביטוי האישי" של אותו הזמן, כמו אופנה בלבוש. כמה ביטוי אישי יש בלהיות חלק מן העדר האינדיבידואלי? מדוע אני חושבת שילדי ינהגו בהתאם לציפיות? זה באמת רק ניחוש ואיני יכולה *לדעת*. הסיבה לניחוש נובעת מכוח האינרציה, ויותר מזה מכוח החינוך, ואיני מדברת דווקא על חינוך דתי או חילוני, אלא על העובדה שקיימת אפשרות שהם ירצו לכבד את הוריהם והורי הוריהם בחתונתם בטקס שישמח גם אותם. ואם לא, תהיה לי השראה לעוד טור אישי... |
|
||||
|
||||
אין לי מושג אם אנחנו חלוקים או לא אבל מה שהופך את הטקס (החתונה לפחות) למנוכר במקרים רבים אצל ציבור גדול הוא בדיוק הדבקות ,של הממסד בישראל, במסורת אבות שאיננה רלבנטית ואיננה מעוררת שום הזדהות בקרב מי שדוחה (לפעמים בשתי ידיו את אותה מסורת). סתם נקודה נסופת שאינה קשורה במישרין. לפחות במקרה שלי ושל בת זוגתי לפני ה''טקס'' כבר חיינו כמה שנים טובות ביחד היה לנו כבר ''רכוש משותף'' וחיי שותפות מלאים שלא נבנו על שום פן טקסי אלא על מחויבותינו האישית. הטקס כשלעצמו לא הוה ''טקס מעבר'' קלאסי וחיינו לא השתנו במאומה מבחינת היום יום.זה היה יותר מיסוד חברתי של משהו שכבר היה קים שנים מספר (חוץ מזה שקבלנו כסף שאיפשר לנו לחזור אחר האוניברסיטה לטיל במזרח לכמה וכמה חודשים טובים). כך שהמשמעות של הטקס היא מאוד שונה אני משער מן הטקס המסורתי ה''קלאסי''. |
|
||||
|
||||
יש חלקים בטקס שהם הכרחיים, ואחרים שהם תוספות לא הכרחיות. רבנים רבים (מצהר אבל לא רק) יודעים לעשות את ההפרדה הזו, לשמור על החלקים ההכרחיים ולתת מספיק מקום לביטוי אישי. (ראה למשל: תגובה 90702) לגבי משמעות הטקס היום ובעבר - במובן מסוים מדובר בשני המקרים במיסוד רשמי של מערכת יחסים. נכון שמידת האינטימיות ששררה קודם במערכת היא שונה בין הדורות. ועדיין, גם אתם רציתם למסד את המערכת בצורה פורמלית, מסתבר. וזוהי אחת המטרות העיקריות של הטקס מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
נו באמת מי נתן לרבנים גם (מצהר) את הסמכות להחליט מה נכון או מה לא נכון בטקס נישואין? ואם אני רוצה למסד את מערכת היחסים שלי אז למה אני צריך לעשות זאת בעזרתה של ההלכה היהודית,שהיא לא ממש רלונטית לחיי. |
|
||||
|
||||
כאמור, הייתי מעדיפה שתהיה לך בחירה אם לעשות את זה בטקס דתי או לא. ואז, במידה שתבחר לעשות את זה בטקס דתי, אני חושבת שראוי שיהיה תואם לכללי הטקס הדתי (זה לא אומר שלא יכולים להיות בו אלמנטים של ביטוי אישי). |
|
||||
|
||||
בחייך, טלי. אם היית בארץ עכשיו, היית יודעת שיש כאן כבר לא מעט זמן הרבה חתונות אורתודוכסיות-חדשות. כלומר, לפי כללי ההלכה, אבל מקושטות בחידושים שהזמן והמקום יצרו. בנות לומדות שנים במדרשות כמו "ברוריה" ו"מתן" ומחפשות דרכים להפוך את הטקס ליותר שיוויוני, בלי לפגוע בהלכה. כלה אחת אומרת לחתן "הרי אתה לי לאיש" - וראי זה פלא, מתברר שזו אפשרות שהופיעה כבר בגמרא (!). בחתונה אחרת אם החתן נושאת דברים מתחת לחופה. כן כן, אימו של החתן, פרופסור מאונ' בר אילן, אשה אורתודוכסית בכיסוי ראש קפדני, נשאה דברים, ברובם דברי תורה, מתחת לחופה. לא "במקום" איזשהוא שלב בטקס, אלא בנוסף. וכל מיני רבנים שנכחו בארוע (לפני שנה) התכבדו לשמוע דברי תורה מאשה. (זה שהיא פרופסור למחשבת ישראל, זה שולי כמובן...). בחתונה אחרת מי שמנחה את הטקס (קורא לרבנים להגיד כל אחד בתורו אחת משבע הברכות) הן האחיות של החתן והכלה. בחתונה אחרת הכלה לוקחת את המקרופון אחרי הטקס ומקריאה לחתן קטע של הרב קוק. וכיוצ"ב. כל החידושים הללו נעשו נפוצים מפני שהזמנים השתנו ובנות הופכות לתלמידות חכמים בעצמן, והן רוצות חלק אקטיבי בטקס. כל עוד מדובר בתוספות, מתברר שרבנים אורתודוכסים שעורכים את החופה לא מתנגדים. עובדה. אני מבינה למה את נצמדת בסנטימנטליות לדבר המוכר. אבל חידושים לא תמיד פסולים ובעיקר, חידושים יש גם בישראל ולא רק באמריקה... מכאן, שאינך יכולה לדעת איך באמת יראו החתונות של ילדייך... |
|
||||
|
||||
פירסם הניו יורק טיימס בפעם הראשונה חתונה הומוסקסואלית בדפי החתונות שלו. החתונה נערכה בין שני גברים יהודים על ידי רב רפורמי במדינת ורמונט, שם מכירים בטקסי נישואין בין גייז ולסביות. אם ילדי הכותבת יעדיפו במקרה את בני מינם, האם היא יכולה לדמיין איך יראו החתונות שלהם? |
|
||||
|
||||
הזכרת בטור שלך את השורה "הדא בתולתא" (או מה שזה לא היה) בכתובה. בואי ניקח את צמד המילים הללו, לדוגמא - האם יש טעם בהן? למה כשאשה מתחתנת אחרי שחייתה עם חתנה במשך כמה שנים, וכמובן שהם לא ממש ישנו במיטות נפרדות, למה היא צריכה לשקר שקר כזה אדיוטי לרבנית? למה הצהרה שקרית אווילית שכזו צריכה ללוות את טקס החתונה? לא, היא לא בתולה. כן, הם שכבו עשרות ומאות פעמים בכמה שנים שהם חיים ביחד. מה הביג דיל? הרי אין אף אחד, כולל הרבנים, שחושבים שהיא באמת בתולה. על מי אנחנו עובדים, בעצם? ואני לא מדבר בכלל על המקווה, שכל בחורה נשואה שדיברתי איתה על זה סיפרה עליו כעל חוויה טראומטית... |
|
||||
|
||||
מבחינת העולם העתיק (ואפילו הלא כל כך עתיק) היתה זהות רעיונית בין בתולה לבין רווקה (גם כאשר לא היתה זהות אמיתית, הדבר הוצנע). הבתולתא של הכתובה בא לבטא את הרווקות של הכלה. והסיבה שהדבר מופיע שם היא בגלל שמדובר במסמך משפטי שבו לביט הזה (רווקה / לא רווקה) יש משמעות כלכלית. אבל לשקר לרבנית? מנסיוני, ואף חקרתי ושאלתי, הרבנית נמנעת מן השאלה "האם את בתולה?" הדבר היחיד שמבררים ברבנות הוא האם הכלה העתידה (כמו גם החתן העתידי) רווקים (בהנחה שהם יהודים כמובן). הטראומטיות של חווית המקווה (שאיני מזלזלת בה בכלל) יכולה להצטמצם קצת כאשר הולכים למקווה ידידותי. |
|
||||
|
||||
הבנתי שטבילה בים או במעיין שקולות לטבילה במקווה? |
|
||||
|
||||
אולי, אבל רק אם תצליח לגרור לשם את הבלנית, שתאשר את הטבילה. |
|
||||
|
||||
לא בלנית, כל אשה (למשל חברה של הטובלת) יכולה למלא את הפונקציה |
|
||||
|
||||
נכון. ואני מכירה נשים שבחרו בפתרון הזה כמשהו יותר סימפטי. זה גם פתרון שכיח במקומות מסוימים בחו''ל, שבהם שירותי מקווה אינם נגישים. |
|
||||
|
||||
פשוט לא ללכת. יש רבנים שלא מתעניינים בזה, כי לדעתם, אם זה לא אומר כלום לכלה, אין טעם לעשות את זה. עמותת "צהר", שכבר הוזכרה כאן, ידועה בארבעת העקרונות שלה (לאו דווקא לפי סדר החשיבות): 1. הרב לא שואל אם הכלה הלכה למקווה ובטח לא מבקש פתק. 2. הרב לא דורש תשלום (גם לא למונית). 3. הרב מגיע בזמן ועורך חופה אחת בערב. 4. הרב מאפשר להוסיף תוספות כמו מתן טבעת לחתן ואמירת דברים. מה שכן, כדאי להתקשר כמה חודשים מראש, בעיקר באיזורים עמוסים ובזמנים עמוסים, אחרת אין להם רב לשלוח. יצויין כי הח"מ חותנה ע"י מכר של אחותה, שהוא רב אורתודוקסי לחלוטין ואינו משתייך בשום צורה לעמותה הנ"ל, כך שאין מדובר בקידום מכירות מכל סוג שהוא. |
|
||||
|
||||
ממה שאני יודעת על עמותת צהר, רק טוב אוכל לומר עליהם. עם זאת, אני חייבת לחלוק על המשפט הראשון. הרבנים לא סוברים ש''אם זה לא אומר כלום לכלה, אין טעם לעשות את זה''. סביר להניח שהם מאמינים שיש טעם לטבילה. לעומת זאת הם בוחרים שלא לכפות, אלא לשכנע, כמיטב יכולם. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי הם לא שואלים על מנת לא לקבל שקר כתשובה. הם מתדרכים אותך כי עלייך לטבול, במסגרת הכנותייך לחופה. הם אינם שואלים אותך אם אכן טבלת בפועל. (באותה מידה הם אינם שואלים את נהג המונית המוביל אותם לחתונה האם יש לו רשיון נהיגה.) |
|
||||
|
||||
את המשפט נשוא המחלוקת שמעתי משתי חברות שלי שהתחתנו דרך צהר, והוא נשמע לי מאוד הגיוני, למרות ששמעתי חתנים שאומרים שגם שבירת הכוס לא אומרת להם כלום ואולי אפשר לדלג על זה. על כך אני עונה: שבירת הכוס (ושום קטע בטקס, בעצם) לא כרוכה בהתערטלות והשפלה. בכל מקרה, תהיה הסיבה שבגללה הם לא מבקשים פתק אשר תהיה, לי זה לא משנה, העיקר שלא יכריחו אותי ללכת למקווה. |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם החופה האורתודוקסית. עם הכתובה יש לי אומנם בעיה תיאורטית, אבל הייתי יכולה לפטור אותה בבדיחה (אם זה ממש חשוב למשפחה, אז נו מילא). אבל המקווה? עד כאן. חיטוט פיזי ברשות הפרט שלי, פשפוש באיבריי ושיחה עם הרבנית על הלכות מיטה, עם זה אני כבר לא יכולה להשלים. ולכן - בהנחה שמישהו כבר יציע לי סוף סוף, לכל הרוחות - טקס אורתודוקסי הוא מחוץ לתחום. |
|
||||
|
||||
לא הלכתי. לא למקווה, לא לים, לא לאמבטיה. כלום. והרב לא שאל. וזהו. __________________ ובסגנון העלמה עפרונית: נגה, שעבדה על הממסד הרבני בהצלחה. |
|
||||
|
||||
ואנחנו סתם הלכנו לשחיה לילית בכינרת. היה מאד רומנטי, ממש נטול בגדים ומאד טיקסי ומטהר. ואחר כך התחתנו בחתונה קונסרבטיבית נחמדה, ובירח הדבש קפצנו לניו יורק למשרד הרישום בשביל החותמת. |
|
||||
|
||||
פופק, מנסים לרמוז לך משהו. (העיקר שאת לא לוחצת, ברקת) |
|
||||
|
||||
מה דעתך באמת, אתה חושב שאני צריכה להציע לו? כי הוא לא מציע לי. זו בטח אי הבנה. |
|
||||
|
||||
חיטוט פיזי ברשות הפרט? פשפוש באיברים? איפה זה כתוב ??? האישה והיא בלבד אחראית על בדיקתה. היא לא חייבת להסכים לשום מגע פיזי של הבלנית. (וחלקן כלל לא מנסות לבצע מגע כזה). התפקיד היחיד של הבלנית הוא לראות שהגוף כולו מכוסה במים בזמן הטבילה. זהו. |
|
||||
|
||||
זה לא כתוב ועדיין מתנהל. בלניות בודקות כל פינה בגוף לאחר המקלחת ולפני הטבילה וכל נסיון להתנגד לעניין מלווה באיום שלא יסכימו לטבילה. כשאני ניסיתי להתנגד דחו את הטבילה שלי עד שהסכמתי לשוחח בטלפון עם כבוד הרב ולשמוע ממנו שאני אישה חוטאת, על גבול הפרוצה ושעלי לחשוב פעמיים אם להקים בית ומשפחה הואיל וילדיי יראו בהתאם. |
|
||||
|
||||
אחרי שאני אמרתי לבלנית ש''היא יותר קטנונית מאלוהים'' עזבו אותי במנוחה. אבל ברצינות, אני מקווה שזו לא תופעה שכיחה. ואם כן, זה נראה לי מיותר, מטופש, מרתיע, ואפילו לא עוזר כי בלאו הכי האישה עושה את מרבית העבודה לבד בבית, בלי שום פיקוח. אולי (אמן כן יהי רצון) ירחיבו קבוצות כמו צוהר את תפקודן כדי לפתור גם את הבעיה הזו ליצירת מקוואות יותר חביבים למשתמש, ועדיין ברוח ההלכה היהודית. |
|
||||
|
||||
כנראה שזה תלוי בבלנית, כי שתי ידידות שלי שהתחתנו, לא נתקלו בקשיים כאלה במקווה. |
|
||||
|
||||
יש להן זכות בכלל לאיים עלייך? ז"א, אם זה לא כתוב בשום מקום, אז מה הקטע של הבלנית לבדוק כל פינה בגוף? חשבתי שהיא רק צריכה לבדוק שכל הגוף נמצא בתוך המים. כשאני שומעת על בלניות כאלה בא לי להשאר רווקה לנצח. |
|
||||
|
||||
שאתן מסכימות לשטויות האלה. |
|
||||
|
||||
זה לא שטויות. מוזר הוא עולמינו זה, ויש בו דברים מוזרים הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
הפטנט הוא לבוא מצויידת בידע. תפקיד הבלנית הוא אך ורק לבדוק שכל הגוף נמצא בתוך המים. |
|
||||
|
||||
לא. אין להן זכות. אבל כשאת ערב נישואייך ואת יודעת שאת צריכה את האישור האדיוטי, את תתרפסי על ארבע גם אם יהיה צורך בכך. |
|
||||
|
||||
באמת צריך את האישור הזה? כלומר, מביאים פתק מהבלנית לרבנות? מישהו בודק אותו? |
|
||||
|
||||
מביאים לרב במעמד החתימה על הכתובה. ישנם רבנים שמבקשים בפירוש את האישור וישנן כלות ששואלות בפירוש מראש האם הרב ירצה את האישור על הטבילה. אני התביישתי משתי הסיטואציות ולכן נמנעתי מהן. |
|
||||
|
||||
מעניין. מעולם לא ביקשו ממני את האישור. ויותר מזה, אני חושבת שמעולם לא נטלתי כזה מהבלנית. |
|
||||
|
||||
אני מניח שעל ידי חוגים המקורבים לדת. הדף מעוטר בצמד יונים מתנשקים וגולגולת עם עצמות צלובות. התוכן, בקיצור: להווי ידוע לך!!! כי תורת העם היהודי אוסרת באיסור חמור וגמור, להשתתף בחתונות מעורבות בריקודים מעורבים. כתוצאה מהשתתפות והמצאות במקומות טמאים אלה נגרמו הרבה בגידות וזנות הרס משפחות הרבה אנשים שבורים, פצועים ואומללים |
|
||||
|
||||
אני מצטערת, אבל מחשבותי נדדו (מעצמן כמובן) לדיון על הזנות. בהדרכת כלות שעברתי, טענה הרבנית שילדים שנולדו לנשים שלא שמרו על טהרת המשפחה (קרי הנידה) סבלו מבעיות התנהגות, היו לא רגועים וחולים. זאת בהשוואה כמובן לילדים שאימותיהן כן טבלו במיקווה. אותי שעשעה כל ההרצאה הואיל ושבועיים קודם החלו המהומות ברח' בר אילן, חרדים השליכו בשבת חיתולים מלאי צואה על שוטרים ולאחר מכן הגדילו לעשות והשליכו אמבטיה מחלון קומה שלישית. ללא ספק עונג שבת, שלום ובטחון. |
|
||||
|
||||
את רואה? זה מה שאני שונאת. מתווכחים על שטויות, ממציאים כללים חדשים כאילו הם אלוהים בכבודו ובעצמו, ואחרי זה עוד מתלוננים שלאנשים אין זיקה לדת. איך תהיה להם, אם מאמללים אותם? |
|
||||
|
||||
אינך חייבת להתחתן דרך הרבנות, תוכלי לעשות זאת בכיף באיטליה נניח ולערוך טקס למשפחה ולחברים בארץ,בעיני זהו פתרון מצוין אלא אם כן יש איזו רגישות לנושא הדת במשפחתך או במשפחת חתנך העתידי . . . בכלל,רובנו איננו חיים את חיינו ע"פ הכללים האורתודוקסיים,אז מדוע,לעזאזל,בוחרים רובנו להתחתן בדרך זו ? |
|
||||
|
||||
רוב האנשים שלא רוצים להתחתן בחתונה אורתודוכסית לא יכולים להתחתן אחרת כי בארץ אין נישואין אזרחיים (למה? לא יודעת), ולא כולם יכולים ורוצים לברוח לאיטליה. |
|
||||
|
||||
''לברוח לאיטליה'' - נראה לי כי נסחפת מעט. השיקול האם לבחור במה שאני מכנה ''מסע הצביעות''(דהיינו,חתונה אורתודוקסית) או באלטרנטיבות (הלא רעות יחסית) הקיימות היום,נשאר בידי הפרטים. החשיבות,לדעתי,בבחירה באלטרנטיבה נעוצה בעובדה שככל שמספר הולך וגדל של פרטים יחליטו לבחור בחלופות הקיימות ילך ויגדל הלחץ לכך שתהיה חלופה לחתונה האורתודוקסית גם בתוך ישראל. מה לעשות,להתלונן ולקבול בכתב באייל הקורא לא תמיד מספיק כדי לשנות את פני המציאות,דרוש גם מעשה. (לגבי העניין של ההיבט הכלכלי,זו אכן בעיה,מה גם שחתונה אורתודוקסית או לא אינה עניין זול בכל מקרה). |
|
||||
|
||||
אתה זה (או זו) שכתבת שאפשר לעשות זאת בכיף באיטליה. ודיברתי על ההיבט הכלכלי מבחינת נסיעה לחוץ לארץ בשביל להתחתן, זה מוסיף עוד יותר להוצאות החתונה. |
|
||||
|
||||
אני זה. איני יכול להתווכח עם הטענה שיש כאלה שאין באפשרותם. שנינו שותפים לדיעה שהמציאות הנוכחית לא ממש ראציונלית, אני טוען שמי שיש באפשרותו לעבור למחאה יותר אקטיבית צריך לעשות זאת,אחרת לא ''יזוזו'' דברים. |
|
||||
|
||||
חתונה אורתודוכסית אפשר לסגור בזול מאוד- ברבנות, שני עדים, וטבעת. |
|
||||
|
||||
לא צריך גם מניין? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני חושב, שאת טועה. לפי הרב, שחיתן אותנו, לקידושין די בשני עדים (ואפילו אין צורך ברב) אבל לנישואין (שבע ברכות וכו') צריך מנין. |
|
||||
|
||||
טקס בנוכחות שני עדים וטבעת שוות פרוטה תופס. נכון שרצוי לקיים את הטקס במלואו. |
|
||||
|
||||
טקס קידושין תופס גם עם טבעת ושני עדים ואז האישה אסורה לכל אחד, כולל למקדש. נישואין נעשים בנוכחות מנין ואז האישה מותרת לבעלה. |
|
||||
|
||||
יותר משוה פרוטה |
|
||||
|
||||
אבל http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut2.htm מסעיף 5 נשמע שעניין המניין הוא תקנה שלא כולם סגורים עליה. ואני גם זוכרת שקראתי פעם (בעיתון אמנם...) על זוג שרצה, מסיבות שונות, לצמצם את כל העסק למינימום ההכרחי, והתחתן ברבנות עם שני עדים. אולי את שבע הברכות אי אפשר לברך בלי מניין, אבל האם הן הכרחיות לקיום קטע ה"נישואין"? (שים לב שבקישור, בתיאור הקידושין יש 6 אלמנטים, שרק שלושת הראשונים בהם /הכרחיים/. לגבי "נישואין" זה קצת פחות ברור). |
|
||||
|
||||
וגם אם צריך מניין? מה הבעיה להשיג כזה ברבנות? |
|
||||
|
||||
לא יודע אם יש בעיה, סתם תמהתי. מכל מקום, הרעיון שאני בטוקסידו וברקת בשמלת כלה וכפפות לבנות מנסים לשדל עוברים ושבים על מדרגות הרבנות לבוא למניין הוא די משעשע. אני בהחלט יכול לחזות סצנריו שבסופו היא מתחתנת עם אחד מהם דווקא, למרות הקשקשים והתנין, אבל מבטיחה לי שאם אחכה כמה שנים היא אולי תתגרש ונוכל לנסות שוב. |
|
||||
|
||||
וחמישה מפוצלי אישיות הם מניין? אני מניחה שלא תהיה בעיה ברבנות למצוא 5 רבנים ועוד חמישה קבצנים והרי לך מניין. תבקש מאחיך הגדול שיבוא לשמור על הכלה. |
|
||||
|
||||
אחי הגדול יניח עין אחת על הכלה הכשרה וכבר הם בדרך לירח כלולות בהאיטי. (אני זונח כאן את הפתיל הזה. *את* אמנם חברת מערכת, אבל אותי הם יבעטו לכל הרוחות עוד רגע). |
|
||||
|
||||
לפני שיבעטו אותך, יש לי וידוי קטן - אחיך ואני נפרדנו לפני שבוע. |
|
||||
|
||||
שוב, אני לא מדבר על הקידושים, שלהם די בשני עדים. (למרות שמקובל וכו') לקיום הנישואים דרוש מנין ואני מסכים איתך לגבי חוסר הבהירות במקור שהבאת. המקור שלי לנושא הוא הרב, שהשיא את אשתי ואותי והוא היה די נחרץ בנושא. מאחר ונפגשנו איתו פעמיים (ראי הקישור למאמר שלי בסוף המאמר הזה) והוא הקריא לנו מספרות הקודש העניפה בנושא, אני מאמין לו. דרך אגב, הורי התחתנו בחצר האחורית של הרב בנוכחות מנין ונשותיהם. כפי שאילת ציינה, אין בעיה לארגן מנין ברבנות ואני מכיר יותר מזוג אחד, שהתחתן כך. |
|
||||
|
||||
מניין זה ללוויה. פולני משהו, נכון? גם אני חשבתי. |
|
||||
|
||||
נכון,אבל עדיין הרוב החילוני המתחתן בחתונה אורתודוקסית מוציא מעט יותר על חתונתו מההוצאה הכרוכה בחתונה ברבנות, שני עדים וטבעת. אני מניח כי רוב רובם של המתחתנים הוציאו לפחות כמו ההוצאה הכרוכה בחתונה בקפריסין,לדוגמא. אך בדבריי התכוונתי בעיקר להיבט העקרוני ופחות לכלכלי,לעניות דעתי על כל מי שאינו מסכים עם המונופול של המוסד האורתודוקסי בכל מה שקשור לחתונה בישראל לעשות מעשה ולא לחרוק שיניים ולטפס על מדרגות הרבנות. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אנשים שנכנסים לחובות בשביל לממן חתונה נובו-רישית מגוחכת לא יסכימו לשלם אותו סכום כסף בשביל חתונה שאף אחד לא יראה. שלא לדבר על זה שבלי החגיגה הגדולה לא מקבלים צ'קים, שאמורים לכסות לפחות חלק, אם לא הכל, מההוצאות. |
|
||||
|
||||
אם התחתנת פעם אתה בוודאי יודע שהצ'קים לא חוזרים למממן (כלומר שהמממן נותן צ'קים והם לא חוזרים תרתי משמע). |
|
||||
|
||||
בואי נכיר בעובדה שהמשמעות הכלכלית של אותו מסמך ארכאי לא באמת קיימת. הסיכוי שאשה אכן תקבל, במקרה של גירושים, את הסכום שנרשם בכתובתה בימים שבהם חתנה היה מאוהב ומבולבל הוא אפסי. מעבר לכך, רבניות שואלות גם שואלות שאלות מביכות, קנטרניות וגועליות ולצערי מה שאת מכנה ''מקווה ידידותי'' הוא מקווה שינוהל ע''י חילונית או רפורמית - דבר שככל הידוע לי, לא קיים בארץ. |
|
||||
|
||||
זה נכון שכיום אין לכתובה משמעות כלכלית אמיתית. כל מה שנותר הוא המשמעות הטקסית. לגבי שאלות מביכות, קנטרניות וגועליות, בעיקרון הן לא אמורות לשאול דבר, רק לעזור בעת הטבילה. אם הן חורגות מתפקידן, אפשר פשוט לבקש מהן להפסיק. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר ציינתי, בכל פעם שניסיתי להעיר איימו עלי בכך שלא אקבל אישור על הטבילה. ככה זה כשכופים. |
|
||||
|
||||
אני כבר כתבתי על זה, שרוב הנשים הנשואות, שאני מכיר, לא הלכו למקווה לפני החתונה. תגובה 40454 |
|
||||
|
||||
לא בא לי, מצטערת, להתחיל לברר אצל איזה רב אפשר להיות בטוחה שיעלימו עין. גם לא לקוות שהרבנית לא תתקשר אלי הביתה אחרי החתונה לשאול איך הולך ואם אני שומרת שבת (דבר שקרה לחברה שלי). ההתנהלות החילונית בעניין הזה היא התנהלות של ילדים שחומקים מבית הספר עם הילקוט. אז אני אולי לא רצה לפוצץ מייד את בית הספר, אבל גם לא אתעסק בהתחמקויות מהמורה ומרישום בפנקס השחור. אני מעדיפה לא להגיע לבית הספר בכלל. (מטאפורות, מטאפורות. היכן נעורי?) |
|
||||
|
||||
נשברתי. ניסע לקפריסין וזהו. |
|
||||
|
||||
הקפריסאים בטח מרוצים מאיתנו מאוד- גם החתונות, גם הכדורגל (בזמן האחרון), גם חברות ההייטק שעברו מכאן לשם- משתלם להם להחזיק אותנו בתור שכנים. |
|
||||
|
||||
יש! :-) חכה שנייה, אני משנה את השם על ההזמנה הזוגית. |
|
||||
|
||||
ברכותיי! (she said, tring to hold back her tears, tring to ignore the pain in her broken, shattered heart).
|
|
||||
|
||||
תודה, תודה. אל תקחי ללב. מה שלא יהיה הציטוט הזה, פופק לא שווה את זה, בינינו. |
|
||||
|
||||
מה פופק?! הלו, דיברתי על שוטה הכפר... חתונה בקפריסין.. הזמנות... לפני שניה קיבלת הצעת נישואין ועכשיו את כבר לא זוכרת עם מי זה היה? תתביישי! |
|
||||
|
||||
נו אלא מה? אם היא היתה שמה לב ממי ההצעה הגיעה היא לא היתה מסכימה אלא אומרת "נא המתן לתשובה שתגיע בתוך שנתיים שלוש, יקירי". |
|
||||
|
||||
כן, בטח זוכרת, נשבעתי לו אמונים לנצח - שוטה הכפר זה ההוא עם התנין. הא! |
|
||||
|
||||
אישתי ביקרה במקוה לפני החתונה ולטענתה זו הייתה חויה חיובית, היא אמנם לא חזרה עליה מאז אבל שום טראומות לא נירשמו. גם הביקור אצל הרבנית לא היה טראומתי. |
|
||||
|
||||
הלכתי למקווה לא מתוך תחושת חובה אלא מתוך התפיסה שהואיל וגדלתי כיהודיה ואני נישאת בטקס יהודי דתי, אקיים את הטקס כולו ללא הנחות. אם כבר קונים אותי כחתיכת בשר, מה זה כבר משנה אם צללתי בעירום לעיני כל החפצות? למרות זאת, הבלניות הקשו עלי את החיים והציקו ללא הרף. אני מניחה שזה היה בגלל שאני לא נראית חרדית בתולתא וכולי. |
|
||||
|
||||
הבלניות ?? ברבות? (רק מוודאת ששמעתי טוב ושזה לא טעות קולמוס). |
|
||||
|
||||
שלוש או ארבע. אחת מנהלת. אחת מקבלת את הנכנסות למקום ובודקת לפני המקלחת. אחת בודקת אחרי המקלחת ואחת מכשירה את הטובלת. |
|
||||
|
||||
זה אכן נשמע נורא ! מנסיוני במקוואות, הפעם היחידה שפגשתי יותר מאחת (להוציא את גובת הכסף בכניסה) היתה באותה פעם שטענתי שהבלנית יותר קטנונית מאלוהים. בשאר הפעמים, על אף שעוררתי מהומה לא פעם, בלנית אחת ויחידה. מותר לשאול איפה המקווה הזה? והאם שמעת מעוד נשים על טקס שכולל יותר מבלנית יחידה? |
|
||||
|
||||
בירושלים רבתי. כאן הקדושה קדושה יותר. בכל המקוואות בהם הייתי (עם חברות ובנות משפחה) היו יותר מבלנית אחת. |
|
||||
|
||||
הצוות כולל בדרך כלל יותר מבלנית אחת מפאת העומס (תלוי בעומס הטובלות באזור. יש מקוואות ברמת גן ובתל אביב שבהן יש בלנית בודדת). אבל במקוואות שאני הייתי, מעולם לא היתה *אתי* יותר מבלנית אחת. |
|
||||
|
||||
איתי כן. כנראה שהיה להן ערב שקט. |
|
||||
|
||||
אגב, לא רק חילוניות סובלות: |
|
||||
|
||||
בפסטיבל הסרטים האחרון השתתף סרט שעסק בתיעוד חוויות המקווה של נשים דתיות וחרדיות. מסתבר שגם הן לא מלקקות דבש. לצערי, לא מצאתי לינק אבל אני אודה לכל מי שכן ימצא. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שיש כאן התייחסות לסרט, אם כי הן הסרט והן המאמר אינם מצטיינים בדיוק. |
|
||||
|
||||
בסרט לא צפיתי. במה לוקה המאמר? |
|
||||
|
||||
למשל, הרעיון שצרויה (ציירת במקצועה) אינה יכולה לטבול כשהיא מלאה בכתמי צבע למרות שברחוב היא כן הולכת כך - זו לא ההלכה. יש נשים שלא יכלו להרות בגלל מחזור ביוץ קצר אבל כיום קל יחסית לפתור את הבעיה. בקשר ל"הפקרת פצועה" אחרי לידה: למרות שאני מבינה את הכותבת, שמעתי דעות אחרות. כך למשל אמרה מישהי, שבתקופה שלאחר הלידה היא הרגישה בנוח שניתנה לה אפשרות להתרכז בעצמה ובתינוק מבלי להרגיש לא בסדר כרעייה. לא מפתיע שמצאו חסידת גור ששונאת לטבול. (אם צובטים אותן, הן לא מצטבטות?) לעומת זאת, חסידת גור המוכנה להתראיין אינה חסידת גור טיפוסית או מייצגת, וקשה ללמוד ממה שאמרה על כלל הקהילה. |
|
||||
|
||||
(אני לא רב) בעניין כתמי הצבע שלצבעית יש דעות לכאן ולכאן. מובן שלא על הבלנית לפסוק בעניין אלא על הרב, אבל זו בעיה מהחיים ולא בעיה של המאמר. הפסקה השלישית והרביעית אינן מעידות על חוסר דיוק. לגבי ספירת חמישה ימי נידה לפני שבעת הנקיים: אמנם, זו החמרה שמקובלת היום על כולם. יש מקרים בהם היא אינה שייכת: כלה לפני חתונתה, מי שדילגה על טבילה, מי שראתה באמצע הספירה. ויש מקרים בהם עשויים רבנים להקל בעניין זה (למשל, למי שסובלת מהבעיה שהזכרת בפסקה השנייה). |
|
||||
|
||||
כל ההערות שלך לא מראות בעיה במאמר אלא בדברי המרואיינות. בנוגע לכתמי הצבע, הכוונה (שהובהרה היטב לדעתי במאמר) היא שלא יהיה חוצץ בין המים לגוף. מסיבה זו בודקים היטב מאחורי האוזניים, מקפידים על גזיזת ציפורניים ובודקים שקפלי הגוף (מרפקים, צוואר וכו') נקיים. בנוגע לחוויה שאחרי הלידה. ראשית, מדובר בחוויה אינדבידואלית. שנית, אני לא חושבת שמי מהן התכוונה ליחסי מין או למילוי תפקידי רעיה. בימים הראשונים שאחרי הלידה חלה ירידת הורמונים דרסטית שגורמת לשינויי מצב רוח. הידיעה שיש מישהו שיכול לחבק במידת הצורך, תורמת ליולדת. מעבר לכך, ההקפדה על אי נגיעה מוחלטת לא נשמעת לי הגיונית בהתאם למצב. לסיום, אני לא חושבת שחיפשו מישהי שתייצג את כלל הקהילה. בדיוק כמו שצרויה עצמה, אינה מייצגת ציבור נשים חילוניות. המטרה היתה להראות שאפילו נורמה שטבועה כל כך עמוק בחברה הדתית יכולה להיסדק מסיבות הגיוניות. |
|
||||
|
||||
לעניין הצבע והחציצה, אם זו מלאכתה ולא ניתן להסיר את הצבעים בקלות, זה לא נחשב לחציצה (בגדול. אין פה ניסיון לפסוק הלכה). בנוגע לחוויה שלאחר הלידה, כאמור אני מסכימה אתך. רק אמרתי שמצאתי גם כאלה שנהנו מההפרדה. אי הדיוקים במאמר שהתייחסתי אליהם הוא בהבאת עוברות מפי המרואיינות מבלי להצליב את הנתונים הללו עם דעת מומחה (במקרה זה, רב למשל). זה לדעתי חלק מתפקידו של עיתונאי אחראי. |
|
||||
|
||||
גם אם דעת הרב היא שהצבע אינו חוצץ, אין כאן סתירה לטענה שהבלנית הציקה לה. |
|
||||
|
||||
התפתח כאן ויכוח, מעניין כשלעצמו שחורג הרבה מגבולות המאמר - שירים מישהו את הכפפה ויכתוב מאמר "נגדי" (כמו שמלמדים יפה את התלמידים האמריקאים לעשות). לעניין עצמו; מדובר במאמר שמציע הצגת עולם שונה בצורה משעשעת-משהו. לא מדובר במאמר עומק, אלא בהצצה לחוויה אישית שאותנו מעניינת מחמת השונות. אישית, מעולם לא הייתי בחתונה כזו המתוארת בכתב (למרות שדווקא כן הייתי בחתונות של אמריקאים) והמאמר מהווה מעין טריגר או "חטיף" לעורר את הסקרנות וללמוד עוד. |
|
||||
|
||||
שלא כמו רב קוראי האייל, אני כבר חוויתי את חתונת בתי הבכירה (לפני כחודש). זה באמת היה דומה במידה רבה לחתונה שלי.. מלבד התפאורה- אצלה החופה היתה בחוץ, על רקע שקיעה יפהפיה, לעומת שלי- על גג מבנה באיזור מסחרי ומכוער. אפילו המנגינה בה החתן בא להביא את כלתו לחופה היתה דומה. לא שזה חיוני אבל כך זה יצא. הדמיון בין הטקסים גורם לכך שכל חתונה היא הדהוד של החתונות הקודמות והעתידיות. וזה מאד יפה ומרגש בעיני. (זה גם קצת מוזר לחתן בת, למען האמת, לא ממש הרגשתי שהייתי שם באמת). אני רוצה להוסיף משהו בעניין ביטוי אישי בחתונה. הדבר האחרון שעניין אותי כאשר התחתנתי זה לעשות ''שואו'' לקהל. אם הייתי יודעת שהחבר'ה מצפים ל''ביטוי אישי'' ולטקס יחודי וכו' זה היה מכניס אותי ללחץ אטומי, שממש לא התאים לי. אני כל כל אוהבת את הרעיון שיש טקס ברור ומוגדר בו החתן והכלה לא ''נשפטים'' על יצירתיותם, ולא נדרש מהם כלום, אלא כל אחד וכל אחת יכולים לתפקד נפלא מבלי שיצפו מהם לשום דבר מיוחד. את היצירתיות שלי אני מבטאת בדרכים שלי ובזמן שזה מתאים לי. ה''אופנה'' של טקסים יחודיים יכולה לגרום ללחץ, שיטה את מרכז תשומת הלב של בני הזוג והאורחים מהעניין עצמו- המחוייבות ההדדית שבני הזוג מצהירים עליה קבל עם ועולם- ל''מצעד הפזמונים'' שידרג את המקוריות של ה''ביטוי האישי'' של החתן והכלה. הטקס של הנישואין הרי לא בא לבטא את מערכת היחסים האישית בין בני הזוג. את זה הם שומרים לעצמם ולחוג חבריהם הקרוב, אלא בא להצהיר הצהרת מחוייבות חברתית קהילתית שבה מערכת היחסים הפרטית והאופי היחודי של בני הזוג לא רלוונטים. כמובן שהנאמר לעיל אינו נכון עבור כולם, אולם מבחינתי הטקסים השמרניים מוצדקים, גם אם זה מציל רק חלק מהאנשים מהבעיה. |
|
||||
|
||||
אפשר לשאול איזו מנגינה זו היתה? אותה שאלה לטלי, אם יותר לי. |
|
||||
|
||||
אם חלף פרק הזמן המקובל בדרך כלל בין נישואי האם לנישואי בתה, סביר להניח שלא היה זה לצלילי הוא (בואי כלה), המקובל משום מה כחטיף הכרחי בכל חתונה. סביר יותר שהיה זה מארש החתונה של מנדלסון, מתוך ''חלום ליל קיץ''. |
|
||||
|
||||
תהליך הבאת הכלה לחופה מורכב משני החלקים. בהתחלה החתן בא לכסות את כלתו ואז חבריו מלווים אותו במנגינת עו-הו-הוד ישמע בה-הרי יהו-הודה ו-הו-הובחוצות ירושלים... אני לא יכולה להעביר את המנגינה במילים אולם תראה את זה לכל דוס מצוי והוא יזמזם לך את המנגינה. בהמשך, כאשר החתן כבר הגיע לחופה, מגיעים חבריו כדי לרקוד לפני הכלה, ולהוביל אותה לחופה. אז המנגינה היא או-הו או-הו או-הו אי-אי-אי-אי, (המנגינה שהמפד"ל אמצה פעם כג'ינגל בחירות). מעניין לציין שהמילים המקוריות של המנגינה הזאת הן מהדיון בגמרא בין בית הלל ובית שמאי: "כיצד מרקדין לפני הכלה?" בית שמאי אומרים "כלה כמות שהיא" ובית הלל אומרים "כלה נאה וחסודה". כלומר בית שמאי אומרים שצריך להצמד לאמת, ולכן אם הכלה מכוערת, צריך לשבח דבר אחר בה, ולא את יופיה. בית הלל אומרים לומר תמיד שהיא נאה וחסודה, מפני שבעיני חתנה היא נאה, אחרת לא היה נושא אותה. יש דמיון בין מה שכתבתי בתגובה הקודמת לבין מה שאומרים בית הלל- באקט הציבורי של החתונה צריכה להיות התייחסות אחידה לכל הזוגות. אין מקום לשפיטה של בני הזוג לגופם. ההנחה שהם נאים ורצויים זה לזה היא מובנית בכללי הטקס, ואין הם צריכים להראות ולהוכיח זאת. אני לא יכולה להתאפק מלהתייחס גם למילים של השיר הראשון. המילים הן פסוק מירמיהו, נביא החורבן המיוסר, אשר מדי פעם ריכך את נבואותיו הקשות בנבואות נחמה. הפסוק הוא "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה". כאשר אני שומעת בחתונה את המילים הללו, במנגינה האופיינית להתחלת החופה, אני מקבלת "עור ברוז". אני מרגישה שאני נוכחת בהתגשמותה המדהימה של הנבואה מלפני אלפי שנים. הרי יש כאן את "הרי יהודה וחוצות ירושלים" ויש כאן "קול חתן וקול כלה". אני חושבת על דורות של יהודים חשובים וחכמים, שקראו את הפסוקים הללו, וחשבו שהם מדברים על עתיד מעורפל ורחוק, והנה אני, הקטנה, זכיתי לחיות את ההתגשמות שלה. |
|
||||
|
||||
בתור גרושה, שהייתה נשואה ע"פ נישואין אורטודוקסים בארץ, היום לו הייתי חייה בזוגיות לא הייתי מתחתנת פורמלית. הייתי כותבת הסכם חיים משותפים, הכוללים בעיקר היבטים ממון. ובזוגיות מנסה להיות בתקשורת פתוחה השואלת שאלות ומגדירה כל פעם מחדש מהי הזוגיות וכיצד נכון לנו שתבוא לידיי ביטוי. הרי שום הסכם אינו "חיי" ובעל משמעות אם האדם אינו בדין ודברים עם עצמו/ה למשמעות של הזוגיות וכיצד תבוא לידיי ביטי. ולגבי חתונה סינטטית = היא מראה לצורת החיים שרובינו חיים. האם בסופו של דבר זוג שהתחתן בצורה המסורתית יותר מכבד, אוהב ומתחשב וזוג שהתחתן כביכול בסינטטיות? |
|
||||
|
||||
האם (בהיותך רווק/ה, אם אינך כזה/ו כיום) היית שוקל/ת הקמת משפחה עם מישהי/ו מ"הצד השני" (חילוני/ת אם את/ה דתי/ה, דתי/ה אם את/ה חילוני/ת) (בהנחה, כמובן, שאתם אוהבים זה את זו מאד)? 1. כן, בודאי (מה הקשר?) 2. כן, בתנאי שהוא/היא "י/תמיר את דתו/ה" (י/תתחיל / י/תפסיק להאמין באלוהים) 3. כן, בתנאי שהוא/היא י/תתחיל / י/תפסיק לשמור מצוות - מבלי לשנות את אמונתו/ה. 4. כן, בתנאי שהילדים יתחנכו לפי (חוסר) אמונתי. 5. לא. 6. אני זן-בודהיסט. (זהו, נגמרו לי הסלשים במקלדת.) |
|
||||
|
||||
בוצע כבר, המפקד. |
|
||||
|
||||
א. סליחה, לא ידעתי. ב. איפה? איפה? עברתי על רשימת כל הסקרים (פעמיים) והדבר הכי קרוב שמצאתי היה "האם שני בני-הזוג במשפחה חד-מינית צריכים להרשם כהורי ילדיהם?" (מה שלא ממש קשור - אבל היה יכול לסבך לי עוד יותר את עניין הסלשים). |
|
||||
|
||||
''בוצע כבר'' זאת אומרת כבר התחתנתי עם מישהו שמידת הדתיות שלו שונה מאד משלי. בינתיים הכל בסדר. על הסקרים באייל לא מתיעצים איתי. |
|
||||
|
||||
כמובן. איך לא הבנתי?1 ועכשיו נזכרתי גם שראיתי הודעות שלך עם התייחסויות לנושא (אבל אז חתמת "ל.ב.פ., ניו-יורק" - איך אני אמור לדעת שאת אותו בן-אדם? :-) בכל אופן - הידיעה שישנם זוגות כאלה (ושאצל לפחות אחד מהם הכל בסדר) משמחת אותי מאד. מה שעורר אותי לשאול את השאלה היה שנתקלתי לא מזמן במישהי שענתה "לא" גורף (ומנומק), מה שגרם לי צער רב2. 1 ואיזה מזל שלא השתמשתי בכינוי הקבוע שלי. 2 לא רק בגלל חששי לאחדות העם, אלא בעיקר מפני שלא באמת סתם "נתקלתי" בה ושאלתי אותה את השאלה - אלא גם היו לי (פעם) תקוות שתשובה חיובית תוביל לתוצאה מעשית מסוימת3 3 וזאת הסיבה המקורית שלא השתמשתי בכינויי הקבוע. חששתי שמתישהו אני לא אצליח להתאפק מלשחרר את הוידוי הקטן הזה, ולא רציתי שהוא יתנוסס כאן לנצח תחת שמי. |
|
||||
|
||||
אין לך מה לדאוג, אף אחד לא יכול לנחש את הניק הרגיל שלך. |
|
||||
|
||||
זה יהיה פרוידיאני מצידי להגיד שזה לא אני? נו, אני אקח את הסיכון: זה לא אני! |
|
||||
|
||||
לרגע לא חשבתי :-) |
|
||||
|
||||
אתה רואה? אם היית חושב קצת, לפחות לרגע, אולי לא היית שוטה. אגב, הכפר הגלובלי זה איפשהו בגליל, נכון? פשוט מאז שאיימת שתחכה לי באיזו סימטה אני לא רגוע כשאני הולך ברחוב, ורק המחשבה על כך שמה לי ולגליל הרחוק, מרגיעה אותי. |
|
||||
|
||||
שלילי חזק! יש אצלנו כל מיני כפרים, שונים ומשונים (וגם שוטים ועקרבים לא חסרים), אבל יש גבול. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מאיפה ההתייחסות לצור שלום? זו השכונה הצפונית של קרית ביאליק, לא גליל במובן התקני (חלק מעמק עכו - מישור החוף הצפוני), ורק אם אתה קורא לקריות "גליל" אז גם צור שלום. (ובשם ההגינות, חלק מקרית אתא שאינה רחוקה, כבר נמצא בגליל מבחינה גיאוגרפית - בגבעות המערביות של הגליל התחתון). |
|
||||
|
||||
טוב, אני מניחה שלא באמת יהיה סקר כזה 1 ולכן תשובתי- "שיעשה מה שבא לו, כל עוד הוא לא מפריע לי" בדיוק כמו בבית! אבא אתיאסט, אמא מסורתית, וכל אחת מהאחיות שלי אי שם על הסקאלה. זה יוצא בסדר, כי מה שלא נעשה, לפחות אחד מההורים יהיה מרוצה... 1ואם כן, סביר להניח שלא תהיה לי בעיה לחזור על עצמי. |
|
||||
|
||||
וצריך להוסיף: 2א. כן, בתנאי שהוא/היא לא י/תדרוש ממני "להמיר את דתי". 3א. כן, בתנאי שהוא/היא לא י/תדרוש ממני להתחיל/להפסיק לשמור מצוות. ויש כנראה עוד המון אפשרויות שלא חשבתי עליהן - אבל ככה זה בסקרים. (ואם מישהו מתעניין, אני מצביע 2א. (קצת מוזר ששכחתי את ההצבעה שלי ברשימה המקורית, לא?)) |
|
||||
|
||||
אני מצביעה (1), אולי בלי ה "מה הקשר?". סתם: כן. אני מאמינה שיש הרבה מרכיבים להתאמה, והתאמה דתית לא צריכה לעמוד בראש הרשימה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שזה תלוי במידת הדתיות. חרדי לעולם לא יתחתן עם בחורה שהיא ''סתם'' מסורתית (בטח שלא עם חילונית) אלא אם היא תתחרד. אני, מהצד השני, לא רואה את עצמי מסתדר לאורך זמן עם מישהי ששומרת כשרות. כמובן שאם זו תהיה אהבת חיי וידה ידה ידה, זה לא מה שימנע ממני להיות איתה, אבל זה בהחלט יפריע לי. אבל אם היא גם שומרת שבת, אז אני אצטרך להמשיך לחיות בלי אהבה, כרגיל. |
|
||||
|
||||
עם צמחונית היית מסתדר? |
|
||||
|
||||
כן, נראה לי. תלוי איזה סוג של צמחונית. אם זה צמחונית שתנסה לכפות עלי צמחונות (כלומר, תסרב ללכת איתי למסעדות שמוכרות גם בשר, למשל, או להחזיק פסטרמה במקרר המשותף), כנראה שלא. אם היא סתם תאכל סלט בזמן שאני לועס סטייק, זה ממש לא מפריע לי. |
|
||||
|
||||
חרדי לעולם לא יתחתן עם בחורה שהיא "סתם" מסורתית (בטח שלא עם חילונית) *גם* אם היא תתחרד. הם מתרצים זאת בחשש נידה. |
|
||||
|
||||
אני מתחילה להבין למה קוראים להם ''חרדים''- יש להם המון חששות- חשש נידה, חשש שביעית, חשש מעשר... |
|
||||
|
||||
וגם כתוב להם ''בה'' בכל מקום. זו כבר עילה לבהלה. |
|
||||
|
||||
בה? בס"דר. [אבל חשש חשיש אין להם, נכון?] |
|
||||
|
||||
חשש נידה? תסביר בבקשה. |
|
||||
|
||||
יהודים מסורתיים, ובודאי שחילוניים, (ואפילו ''מזרחניקים''), חשודים ע''י החרדים (לפחות לגבי חלקם בצדק), כמי שאינם מקפידים על הילכות נידה וטהרה ר''ל. אי לכך בניהם (ובנותיהם) הינם, אליבא דאותם חרדים, ''בני נידה'', ואסורים לבוא בקהל. אגב, לגבי גרים לא קיימת הבעיה, מכיוון שמי שאינו יהודי אינו חייב בהילכות נידה וטהרה. |
|
||||
|
||||
ואם בחורה לא שמרה פעם אבל עכשיו כן שומרת, ילדיה (שנולדו רק אחרי שהתחילה לשמור) עדיין יחשבו "בני נידה"? |
|
||||
|
||||
בהסתיגות המופיעה בכותרת (ומתיחסת גם לנכד): לא, אבל היא כנראה כן (בהנחה שאמה לא שמרה). |
|
||||
|
||||
הבחורה עצמה היא בת נידה אם אימה לא שמרה, אבל בניה לא יהיו. על כל פנים, אין איסור הלכתי לשאת ''בת נידה''. |
|
||||
|
||||
כפי שכתב הגלילי, רבים החרדים הנמנעים מלהתחתן בחוזרים בתשובה, אף על פי שהתירו רבים מהאחרונים במפורש את שלא נאסר מעולם. |
|
||||
|
||||
אם לא נאסר, ואין כאן בכל מקרה אפילו בעיה של מראית עין, אז למה הם נמנעים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש לזכור שבחברות החרדיות לא מדובר בנישואין מאהבה. למעשה הנתונים היחידים כמעט שיש לך על בן הזוג הפוטנציאלי הם הנתונים שיש על בני משפחתו. אם הוא חרדי - אתה יודע עליו ''הכל'' - כל שושולת היוחסין והמעמד החברתי הנוכחי. אם הוא חוזר בתשובה - הדבר היחיד שאתה יודע עליו הוא שמשפחתו ''בעייתית''. מה שהופך את הבחירה לפחות מועדפת בכל מקרה. זאת ועוד, בנישואין מבוססי שידוך כל אחד מבני הזוג משחק תפקיד קבוע שיוצר הרמוניה מסוימת בבית. הוא משחק את התפקיד של אביו. היא משחקת את התפקיד של אמה. תחת ההנחה שקיימת הקבלה גבוהה בין הבית שממנו הוא בא לבית שממנו היא באה, מערכת הנישואין מחזיקה. בן זוג שבא מחוץ לקהילה יהא מודע פחות לכללים הללו, והאופציה לחיכוך עולה. |
|
||||
|
||||
מתרחקים צדיקים גמורים title/> אכן כך. ולזאת ניתן להוסיף אמונות תפלות, כמו שאופי הבנים הוא כשל אחי האם וכו'. כל זאת, למרות מה שנאמר ב"תאוריה" עליה מבוססת הכותרת. לפחות עד לפני 4 שנים (כיום אני פחות מעודכן), בעל תשובה חרדי משיאים בד"כ לבעלת תשובה כמוהו או לבעלת מום או חלילה למזרחית, גם אם הוא עצמו בסדר (-: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |