|
||||
|
||||
הזכרת בטור שלך את השורה "הדא בתולתא" (או מה שזה לא היה) בכתובה. בואי ניקח את צמד המילים הללו, לדוגמא - האם יש טעם בהן? למה כשאשה מתחתנת אחרי שחייתה עם חתנה במשך כמה שנים, וכמובן שהם לא ממש ישנו במיטות נפרדות, למה היא צריכה לשקר שקר כזה אדיוטי לרבנית? למה הצהרה שקרית אווילית שכזו צריכה ללוות את טקס החתונה? לא, היא לא בתולה. כן, הם שכבו עשרות ומאות פעמים בכמה שנים שהם חיים ביחד. מה הביג דיל? הרי אין אף אחד, כולל הרבנים, שחושבים שהיא באמת בתולה. על מי אנחנו עובדים, בעצם? ואני לא מדבר בכלל על המקווה, שכל בחורה נשואה שדיברתי איתה על זה סיפרה עליו כעל חוויה טראומטית... |
|
||||
|
||||
מבחינת העולם העתיק (ואפילו הלא כל כך עתיק) היתה זהות רעיונית בין בתולה לבין רווקה (גם כאשר לא היתה זהות אמיתית, הדבר הוצנע). הבתולתא של הכתובה בא לבטא את הרווקות של הכלה. והסיבה שהדבר מופיע שם היא בגלל שמדובר במסמך משפטי שבו לביט הזה (רווקה / לא רווקה) יש משמעות כלכלית. אבל לשקר לרבנית? מנסיוני, ואף חקרתי ושאלתי, הרבנית נמנעת מן השאלה "האם את בתולה?" הדבר היחיד שמבררים ברבנות הוא האם הכלה העתידה (כמו גם החתן העתידי) רווקים (בהנחה שהם יהודים כמובן). הטראומטיות של חווית המקווה (שאיני מזלזלת בה בכלל) יכולה להצטמצם קצת כאשר הולכים למקווה ידידותי. |
|
||||
|
||||
הבנתי שטבילה בים או במעיין שקולות לטבילה במקווה? |
|
||||
|
||||
אולי, אבל רק אם תצליח לגרור לשם את הבלנית, שתאשר את הטבילה. |
|
||||
|
||||
לא בלנית, כל אשה (למשל חברה של הטובלת) יכולה למלא את הפונקציה |
|
||||
|
||||
נכון. ואני מכירה נשים שבחרו בפתרון הזה כמשהו יותר סימפטי. זה גם פתרון שכיח במקומות מסוימים בחו''ל, שבהם שירותי מקווה אינם נגישים. |
|
||||
|
||||
פשוט לא ללכת. יש רבנים שלא מתעניינים בזה, כי לדעתם, אם זה לא אומר כלום לכלה, אין טעם לעשות את זה. עמותת "צהר", שכבר הוזכרה כאן, ידועה בארבעת העקרונות שלה (לאו דווקא לפי סדר החשיבות): 1. הרב לא שואל אם הכלה הלכה למקווה ובטח לא מבקש פתק. 2. הרב לא דורש תשלום (גם לא למונית). 3. הרב מגיע בזמן ועורך חופה אחת בערב. 4. הרב מאפשר להוסיף תוספות כמו מתן טבעת לחתן ואמירת דברים. מה שכן, כדאי להתקשר כמה חודשים מראש, בעיקר באיזורים עמוסים ובזמנים עמוסים, אחרת אין להם רב לשלוח. יצויין כי הח"מ חותנה ע"י מכר של אחותה, שהוא רב אורתודוקסי לחלוטין ואינו משתייך בשום צורה לעמותה הנ"ל, כך שאין מדובר בקידום מכירות מכל סוג שהוא. |
|
||||
|
||||
ממה שאני יודעת על עמותת צהר, רק טוב אוכל לומר עליהם. עם זאת, אני חייבת לחלוק על המשפט הראשון. הרבנים לא סוברים ש''אם זה לא אומר כלום לכלה, אין טעם לעשות את זה''. סביר להניח שהם מאמינים שיש טעם לטבילה. לעומת זאת הם בוחרים שלא לכפות, אלא לשכנע, כמיטב יכולם. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי הם לא שואלים על מנת לא לקבל שקר כתשובה. הם מתדרכים אותך כי עלייך לטבול, במסגרת הכנותייך לחופה. הם אינם שואלים אותך אם אכן טבלת בפועל. (באותה מידה הם אינם שואלים את נהג המונית המוביל אותם לחתונה האם יש לו רשיון נהיגה.) |
|
||||
|
||||
את המשפט נשוא המחלוקת שמעתי משתי חברות שלי שהתחתנו דרך צהר, והוא נשמע לי מאוד הגיוני, למרות ששמעתי חתנים שאומרים שגם שבירת הכוס לא אומרת להם כלום ואולי אפשר לדלג על זה. על כך אני עונה: שבירת הכוס (ושום קטע בטקס, בעצם) לא כרוכה בהתערטלות והשפלה. בכל מקרה, תהיה הסיבה שבגללה הם לא מבקשים פתק אשר תהיה, לי זה לא משנה, העיקר שלא יכריחו אותי ללכת למקווה. |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם החופה האורתודוקסית. עם הכתובה יש לי אומנם בעיה תיאורטית, אבל הייתי יכולה לפטור אותה בבדיחה (אם זה ממש חשוב למשפחה, אז נו מילא). אבל המקווה? עד כאן. חיטוט פיזי ברשות הפרט שלי, פשפוש באיבריי ושיחה עם הרבנית על הלכות מיטה, עם זה אני כבר לא יכולה להשלים. ולכן - בהנחה שמישהו כבר יציע לי סוף סוף, לכל הרוחות - טקס אורתודוקסי הוא מחוץ לתחום. |
|
||||
|
||||
לא הלכתי. לא למקווה, לא לים, לא לאמבטיה. כלום. והרב לא שאל. וזהו. __________________ ובסגנון העלמה עפרונית: נגה, שעבדה על הממסד הרבני בהצלחה. |
|
||||
|
||||
ואנחנו סתם הלכנו לשחיה לילית בכינרת. היה מאד רומנטי, ממש נטול בגדים ומאד טיקסי ומטהר. ואחר כך התחתנו בחתונה קונסרבטיבית נחמדה, ובירח הדבש קפצנו לניו יורק למשרד הרישום בשביל החותמת. |
|
||||
|
||||
פופק, מנסים לרמוז לך משהו. (העיקר שאת לא לוחצת, ברקת) |
|
||||
|
||||
מה דעתך באמת, אתה חושב שאני צריכה להציע לו? כי הוא לא מציע לי. זו בטח אי הבנה. |
|
||||
|
||||
חיטוט פיזי ברשות הפרט? פשפוש באיברים? איפה זה כתוב ??? האישה והיא בלבד אחראית על בדיקתה. היא לא חייבת להסכים לשום מגע פיזי של הבלנית. (וחלקן כלל לא מנסות לבצע מגע כזה). התפקיד היחיד של הבלנית הוא לראות שהגוף כולו מכוסה במים בזמן הטבילה. זהו. |
|
||||
|
||||
זה לא כתוב ועדיין מתנהל. בלניות בודקות כל פינה בגוף לאחר המקלחת ולפני הטבילה וכל נסיון להתנגד לעניין מלווה באיום שלא יסכימו לטבילה. כשאני ניסיתי להתנגד דחו את הטבילה שלי עד שהסכמתי לשוחח בטלפון עם כבוד הרב ולשמוע ממנו שאני אישה חוטאת, על גבול הפרוצה ושעלי לחשוב פעמיים אם להקים בית ומשפחה הואיל וילדיי יראו בהתאם. |
|
||||
|
||||
אחרי שאני אמרתי לבלנית ש''היא יותר קטנונית מאלוהים'' עזבו אותי במנוחה. אבל ברצינות, אני מקווה שזו לא תופעה שכיחה. ואם כן, זה נראה לי מיותר, מטופש, מרתיע, ואפילו לא עוזר כי בלאו הכי האישה עושה את מרבית העבודה לבד בבית, בלי שום פיקוח. אולי (אמן כן יהי רצון) ירחיבו קבוצות כמו צוהר את תפקודן כדי לפתור גם את הבעיה הזו ליצירת מקוואות יותר חביבים למשתמש, ועדיין ברוח ההלכה היהודית. |
|
||||
|
||||
כנראה שזה תלוי בבלנית, כי שתי ידידות שלי שהתחתנו, לא נתקלו בקשיים כאלה במקווה. |
|
||||
|
||||
יש להן זכות בכלל לאיים עלייך? ז"א, אם זה לא כתוב בשום מקום, אז מה הקטע של הבלנית לבדוק כל פינה בגוף? חשבתי שהיא רק צריכה לבדוק שכל הגוף נמצא בתוך המים. כשאני שומעת על בלניות כאלה בא לי להשאר רווקה לנצח. |
|
||||
|
||||
שאתן מסכימות לשטויות האלה. |
|
||||
|
||||
זה לא שטויות. מוזר הוא עולמינו זה, ויש בו דברים מוזרים הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
הפטנט הוא לבוא מצויידת בידע. תפקיד הבלנית הוא אך ורק לבדוק שכל הגוף נמצא בתוך המים. |
|
||||
|
||||
לא. אין להן זכות. אבל כשאת ערב נישואייך ואת יודעת שאת צריכה את האישור האדיוטי, את תתרפסי על ארבע גם אם יהיה צורך בכך. |
|
||||
|
||||
באמת צריך את האישור הזה? כלומר, מביאים פתק מהבלנית לרבנות? מישהו בודק אותו? |
|
||||
|
||||
מביאים לרב במעמד החתימה על הכתובה. ישנם רבנים שמבקשים בפירוש את האישור וישנן כלות ששואלות בפירוש מראש האם הרב ירצה את האישור על הטבילה. אני התביישתי משתי הסיטואציות ולכן נמנעתי מהן. |
|
||||
|
||||
מעניין. מעולם לא ביקשו ממני את האישור. ויותר מזה, אני חושבת שמעולם לא נטלתי כזה מהבלנית. |
|
||||
|
||||
אני מניח שעל ידי חוגים המקורבים לדת. הדף מעוטר בצמד יונים מתנשקים וגולגולת עם עצמות צלובות. התוכן, בקיצור: להווי ידוע לך!!! כי תורת העם היהודי אוסרת באיסור חמור וגמור, להשתתף בחתונות מעורבות בריקודים מעורבים. כתוצאה מהשתתפות והמצאות במקומות טמאים אלה נגרמו הרבה בגידות וזנות הרס משפחות הרבה אנשים שבורים, פצועים ואומללים |
|
||||
|
||||
אני מצטערת, אבל מחשבותי נדדו (מעצמן כמובן) לדיון על הזנות. בהדרכת כלות שעברתי, טענה הרבנית שילדים שנולדו לנשים שלא שמרו על טהרת המשפחה (קרי הנידה) סבלו מבעיות התנהגות, היו לא רגועים וחולים. זאת בהשוואה כמובן לילדים שאימותיהן כן טבלו במיקווה. אותי שעשעה כל ההרצאה הואיל ושבועיים קודם החלו המהומות ברח' בר אילן, חרדים השליכו בשבת חיתולים מלאי צואה על שוטרים ולאחר מכן הגדילו לעשות והשליכו אמבטיה מחלון קומה שלישית. ללא ספק עונג שבת, שלום ובטחון. |
|
||||
|
||||
את רואה? זה מה שאני שונאת. מתווכחים על שטויות, ממציאים כללים חדשים כאילו הם אלוהים בכבודו ובעצמו, ואחרי זה עוד מתלוננים שלאנשים אין זיקה לדת. איך תהיה להם, אם מאמללים אותם? |
|
||||
|
||||
אינך חייבת להתחתן דרך הרבנות, תוכלי לעשות זאת בכיף באיטליה נניח ולערוך טקס למשפחה ולחברים בארץ,בעיני זהו פתרון מצוין אלא אם כן יש איזו רגישות לנושא הדת במשפחתך או במשפחת חתנך העתידי . . . בכלל,רובנו איננו חיים את חיינו ע"פ הכללים האורתודוקסיים,אז מדוע,לעזאזל,בוחרים רובנו להתחתן בדרך זו ? |
|
||||
|
||||
רוב האנשים שלא רוצים להתחתן בחתונה אורתודוכסית לא יכולים להתחתן אחרת כי בארץ אין נישואין אזרחיים (למה? לא יודעת), ולא כולם יכולים ורוצים לברוח לאיטליה. |
|
||||
|
||||
''לברוח לאיטליה'' - נראה לי כי נסחפת מעט. השיקול האם לבחור במה שאני מכנה ''מסע הצביעות''(דהיינו,חתונה אורתודוקסית) או באלטרנטיבות (הלא רעות יחסית) הקיימות היום,נשאר בידי הפרטים. החשיבות,לדעתי,בבחירה באלטרנטיבה נעוצה בעובדה שככל שמספר הולך וגדל של פרטים יחליטו לבחור בחלופות הקיימות ילך ויגדל הלחץ לכך שתהיה חלופה לחתונה האורתודוקסית גם בתוך ישראל. מה לעשות,להתלונן ולקבול בכתב באייל הקורא לא תמיד מספיק כדי לשנות את פני המציאות,דרוש גם מעשה. (לגבי העניין של ההיבט הכלכלי,זו אכן בעיה,מה גם שחתונה אורתודוקסית או לא אינה עניין זול בכל מקרה). |
|
||||
|
||||
אתה זה (או זו) שכתבת שאפשר לעשות זאת בכיף באיטליה. ודיברתי על ההיבט הכלכלי מבחינת נסיעה לחוץ לארץ בשביל להתחתן, זה מוסיף עוד יותר להוצאות החתונה. |
|
||||
|
||||
אני זה. איני יכול להתווכח עם הטענה שיש כאלה שאין באפשרותם. שנינו שותפים לדיעה שהמציאות הנוכחית לא ממש ראציונלית, אני טוען שמי שיש באפשרותו לעבור למחאה יותר אקטיבית צריך לעשות זאת,אחרת לא ''יזוזו'' דברים. |
|
||||
|
||||
חתונה אורתודוכסית אפשר לסגור בזול מאוד- ברבנות, שני עדים, וטבעת. |
|
||||
|
||||
לא צריך גם מניין? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני חושב, שאת טועה. לפי הרב, שחיתן אותנו, לקידושין די בשני עדים (ואפילו אין צורך ברב) אבל לנישואין (שבע ברכות וכו') צריך מנין. |
|
||||
|
||||
טקס בנוכחות שני עדים וטבעת שוות פרוטה תופס. נכון שרצוי לקיים את הטקס במלואו. |
|
||||
|
||||
טקס קידושין תופס גם עם טבעת ושני עדים ואז האישה אסורה לכל אחד, כולל למקדש. נישואין נעשים בנוכחות מנין ואז האישה מותרת לבעלה. |
|
||||
|
||||
יותר משוה פרוטה |
|
||||
|
||||
אבל http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut2.htm מסעיף 5 נשמע שעניין המניין הוא תקנה שלא כולם סגורים עליה. ואני גם זוכרת שקראתי פעם (בעיתון אמנם...) על זוג שרצה, מסיבות שונות, לצמצם את כל העסק למינימום ההכרחי, והתחתן ברבנות עם שני עדים. אולי את שבע הברכות אי אפשר לברך בלי מניין, אבל האם הן הכרחיות לקיום קטע ה"נישואין"? (שים לב שבקישור, בתיאור הקידושין יש 6 אלמנטים, שרק שלושת הראשונים בהם /הכרחיים/. לגבי "נישואין" זה קצת פחות ברור). |
|
||||
|
||||
וגם אם צריך מניין? מה הבעיה להשיג כזה ברבנות? |
|
||||
|
||||
לא יודע אם יש בעיה, סתם תמהתי. מכל מקום, הרעיון שאני בטוקסידו וברקת בשמלת כלה וכפפות לבנות מנסים לשדל עוברים ושבים על מדרגות הרבנות לבוא למניין הוא די משעשע. אני בהחלט יכול לחזות סצנריו שבסופו היא מתחתנת עם אחד מהם דווקא, למרות הקשקשים והתנין, אבל מבטיחה לי שאם אחכה כמה שנים היא אולי תתגרש ונוכל לנסות שוב. |
|
||||
|
||||
וחמישה מפוצלי אישיות הם מניין? אני מניחה שלא תהיה בעיה ברבנות למצוא 5 רבנים ועוד חמישה קבצנים והרי לך מניין. תבקש מאחיך הגדול שיבוא לשמור על הכלה. |
|
||||
|
||||
אחי הגדול יניח עין אחת על הכלה הכשרה וכבר הם בדרך לירח כלולות בהאיטי. (אני זונח כאן את הפתיל הזה. *את* אמנם חברת מערכת, אבל אותי הם יבעטו לכל הרוחות עוד רגע). |
|
||||
|
||||
לפני שיבעטו אותך, יש לי וידוי קטן - אחיך ואני נפרדנו לפני שבוע. |
|
||||
|
||||
שוב, אני לא מדבר על הקידושים, שלהם די בשני עדים. (למרות שמקובל וכו') לקיום הנישואים דרוש מנין ואני מסכים איתך לגבי חוסר הבהירות במקור שהבאת. המקור שלי לנושא הוא הרב, שהשיא את אשתי ואותי והוא היה די נחרץ בנושא. מאחר ונפגשנו איתו פעמיים (ראי הקישור למאמר שלי בסוף המאמר הזה) והוא הקריא לנו מספרות הקודש העניפה בנושא, אני מאמין לו. דרך אגב, הורי התחתנו בחצר האחורית של הרב בנוכחות מנין ונשותיהם. כפי שאילת ציינה, אין בעיה לארגן מנין ברבנות ואני מכיר יותר מזוג אחד, שהתחתן כך. |
|
||||
|
||||
מניין זה ללוויה. פולני משהו, נכון? גם אני חשבתי. |
|
||||
|
||||
נכון,אבל עדיין הרוב החילוני המתחתן בחתונה אורתודוקסית מוציא מעט יותר על חתונתו מההוצאה הכרוכה בחתונה ברבנות, שני עדים וטבעת. אני מניח כי רוב רובם של המתחתנים הוציאו לפחות כמו ההוצאה הכרוכה בחתונה בקפריסין,לדוגמא. אך בדבריי התכוונתי בעיקר להיבט העקרוני ופחות לכלכלי,לעניות דעתי על כל מי שאינו מסכים עם המונופול של המוסד האורתודוקסי בכל מה שקשור לחתונה בישראל לעשות מעשה ולא לחרוק שיניים ולטפס על מדרגות הרבנות. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אנשים שנכנסים לחובות בשביל לממן חתונה נובו-רישית מגוחכת לא יסכימו לשלם אותו סכום כסף בשביל חתונה שאף אחד לא יראה. שלא לדבר על זה שבלי החגיגה הגדולה לא מקבלים צ'קים, שאמורים לכסות לפחות חלק, אם לא הכל, מההוצאות. |
|
||||
|
||||
אם התחתנת פעם אתה בוודאי יודע שהצ'קים לא חוזרים למממן (כלומר שהמממן נותן צ'קים והם לא חוזרים תרתי משמע). |
|
||||
|
||||
בואי נכיר בעובדה שהמשמעות הכלכלית של אותו מסמך ארכאי לא באמת קיימת. הסיכוי שאשה אכן תקבל, במקרה של גירושים, את הסכום שנרשם בכתובתה בימים שבהם חתנה היה מאוהב ומבולבל הוא אפסי. מעבר לכך, רבניות שואלות גם שואלות שאלות מביכות, קנטרניות וגועליות ולצערי מה שאת מכנה ''מקווה ידידותי'' הוא מקווה שינוהל ע''י חילונית או רפורמית - דבר שככל הידוע לי, לא קיים בארץ. |
|
||||
|
||||
זה נכון שכיום אין לכתובה משמעות כלכלית אמיתית. כל מה שנותר הוא המשמעות הטקסית. לגבי שאלות מביכות, קנטרניות וגועליות, בעיקרון הן לא אמורות לשאול דבר, רק לעזור בעת הטבילה. אם הן חורגות מתפקידן, אפשר פשוט לבקש מהן להפסיק. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר ציינתי, בכל פעם שניסיתי להעיר איימו עלי בכך שלא אקבל אישור על הטבילה. ככה זה כשכופים. |
|
||||
|
||||
אני כבר כתבתי על זה, שרוב הנשים הנשואות, שאני מכיר, לא הלכו למקווה לפני החתונה. תגובה 40454 |
|
||||
|
||||
לא בא לי, מצטערת, להתחיל לברר אצל איזה רב אפשר להיות בטוחה שיעלימו עין. גם לא לקוות שהרבנית לא תתקשר אלי הביתה אחרי החתונה לשאול איך הולך ואם אני שומרת שבת (דבר שקרה לחברה שלי). ההתנהלות החילונית בעניין הזה היא התנהלות של ילדים שחומקים מבית הספר עם הילקוט. אז אני אולי לא רצה לפוצץ מייד את בית הספר, אבל גם לא אתעסק בהתחמקויות מהמורה ומרישום בפנקס השחור. אני מעדיפה לא להגיע לבית הספר בכלל. (מטאפורות, מטאפורות. היכן נעורי?) |
|
||||
|
||||
נשברתי. ניסע לקפריסין וזהו. |
|
||||
|
||||
הקפריסאים בטח מרוצים מאיתנו מאוד- גם החתונות, גם הכדורגל (בזמן האחרון), גם חברות ההייטק שעברו מכאן לשם- משתלם להם להחזיק אותנו בתור שכנים. |
|
||||
|
||||
יש! :-) חכה שנייה, אני משנה את השם על ההזמנה הזוגית. |
|
||||
|
||||
ברכותיי! (she said, tring to hold back her tears, tring to ignore the pain in her broken, shattered heart).
|
|
||||
|
||||
תודה, תודה. אל תקחי ללב. מה שלא יהיה הציטוט הזה, פופק לא שווה את זה, בינינו. |
|
||||
|
||||
מה פופק?! הלו, דיברתי על שוטה הכפר... חתונה בקפריסין.. הזמנות... לפני שניה קיבלת הצעת נישואין ועכשיו את כבר לא זוכרת עם מי זה היה? תתביישי! |
|
||||
|
||||
נו אלא מה? אם היא היתה שמה לב ממי ההצעה הגיעה היא לא היתה מסכימה אלא אומרת "נא המתן לתשובה שתגיע בתוך שנתיים שלוש, יקירי". |
|
||||
|
||||
כן, בטח זוכרת, נשבעתי לו אמונים לנצח - שוטה הכפר זה ההוא עם התנין. הא! |
|
||||
|
||||
אישתי ביקרה במקוה לפני החתונה ולטענתה זו הייתה חויה חיובית, היא אמנם לא חזרה עליה מאז אבל שום טראומות לא נירשמו. גם הביקור אצל הרבנית לא היה טראומתי. |
|
||||
|
||||
הלכתי למקווה לא מתוך תחושת חובה אלא מתוך התפיסה שהואיל וגדלתי כיהודיה ואני נישאת בטקס יהודי דתי, אקיים את הטקס כולו ללא הנחות. אם כבר קונים אותי כחתיכת בשר, מה זה כבר משנה אם צללתי בעירום לעיני כל החפצות? למרות זאת, הבלניות הקשו עלי את החיים והציקו ללא הרף. אני מניחה שזה היה בגלל שאני לא נראית חרדית בתולתא וכולי. |
|
||||
|
||||
הבלניות ?? ברבות? (רק מוודאת ששמעתי טוב ושזה לא טעות קולמוס). |
|
||||
|
||||
שלוש או ארבע. אחת מנהלת. אחת מקבלת את הנכנסות למקום ובודקת לפני המקלחת. אחת בודקת אחרי המקלחת ואחת מכשירה את הטובלת. |
|
||||
|
||||
זה אכן נשמע נורא ! מנסיוני במקוואות, הפעם היחידה שפגשתי יותר מאחת (להוציא את גובת הכסף בכניסה) היתה באותה פעם שטענתי שהבלנית יותר קטנונית מאלוהים. בשאר הפעמים, על אף שעוררתי מהומה לא פעם, בלנית אחת ויחידה. מותר לשאול איפה המקווה הזה? והאם שמעת מעוד נשים על טקס שכולל יותר מבלנית יחידה? |
|
||||
|
||||
בירושלים רבתי. כאן הקדושה קדושה יותר. בכל המקוואות בהם הייתי (עם חברות ובנות משפחה) היו יותר מבלנית אחת. |
|
||||
|
||||
הצוות כולל בדרך כלל יותר מבלנית אחת מפאת העומס (תלוי בעומס הטובלות באזור. יש מקוואות ברמת גן ובתל אביב שבהן יש בלנית בודדת). אבל במקוואות שאני הייתי, מעולם לא היתה *אתי* יותר מבלנית אחת. |
|
||||
|
||||
איתי כן. כנראה שהיה להן ערב שקט. |
|
||||
|
||||
אגב, לא רק חילוניות סובלות: |
|
||||
|
||||
בפסטיבל הסרטים האחרון השתתף סרט שעסק בתיעוד חוויות המקווה של נשים דתיות וחרדיות. מסתבר שגם הן לא מלקקות דבש. לצערי, לא מצאתי לינק אבל אני אודה לכל מי שכן ימצא. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שיש כאן התייחסות לסרט, אם כי הן הסרט והן המאמר אינם מצטיינים בדיוק. |
|
||||
|
||||
בסרט לא צפיתי. במה לוקה המאמר? |
|
||||
|
||||
למשל, הרעיון שצרויה (ציירת במקצועה) אינה יכולה לטבול כשהיא מלאה בכתמי צבע למרות שברחוב היא כן הולכת כך - זו לא ההלכה. יש נשים שלא יכלו להרות בגלל מחזור ביוץ קצר אבל כיום קל יחסית לפתור את הבעיה. בקשר ל"הפקרת פצועה" אחרי לידה: למרות שאני מבינה את הכותבת, שמעתי דעות אחרות. כך למשל אמרה מישהי, שבתקופה שלאחר הלידה היא הרגישה בנוח שניתנה לה אפשרות להתרכז בעצמה ובתינוק מבלי להרגיש לא בסדר כרעייה. לא מפתיע שמצאו חסידת גור ששונאת לטבול. (אם צובטים אותן, הן לא מצטבטות?) לעומת זאת, חסידת גור המוכנה להתראיין אינה חסידת גור טיפוסית או מייצגת, וקשה ללמוד ממה שאמרה על כלל הקהילה. |
|
||||
|
||||
(אני לא רב) בעניין כתמי הצבע שלצבעית יש דעות לכאן ולכאן. מובן שלא על הבלנית לפסוק בעניין אלא על הרב, אבל זו בעיה מהחיים ולא בעיה של המאמר. הפסקה השלישית והרביעית אינן מעידות על חוסר דיוק. לגבי ספירת חמישה ימי נידה לפני שבעת הנקיים: אמנם, זו החמרה שמקובלת היום על כולם. יש מקרים בהם היא אינה שייכת: כלה לפני חתונתה, מי שדילגה על טבילה, מי שראתה באמצע הספירה. ויש מקרים בהם עשויים רבנים להקל בעניין זה (למשל, למי שסובלת מהבעיה שהזכרת בפסקה השנייה). |
|
||||
|
||||
כל ההערות שלך לא מראות בעיה במאמר אלא בדברי המרואיינות. בנוגע לכתמי הצבע, הכוונה (שהובהרה היטב לדעתי במאמר) היא שלא יהיה חוצץ בין המים לגוף. מסיבה זו בודקים היטב מאחורי האוזניים, מקפידים על גזיזת ציפורניים ובודקים שקפלי הגוף (מרפקים, צוואר וכו') נקיים. בנוגע לחוויה שאחרי הלידה. ראשית, מדובר בחוויה אינדבידואלית. שנית, אני לא חושבת שמי מהן התכוונה ליחסי מין או למילוי תפקידי רעיה. בימים הראשונים שאחרי הלידה חלה ירידת הורמונים דרסטית שגורמת לשינויי מצב רוח. הידיעה שיש מישהו שיכול לחבק במידת הצורך, תורמת ליולדת. מעבר לכך, ההקפדה על אי נגיעה מוחלטת לא נשמעת לי הגיונית בהתאם למצב. לסיום, אני לא חושבת שחיפשו מישהי שתייצג את כלל הקהילה. בדיוק כמו שצרויה עצמה, אינה מייצגת ציבור נשים חילוניות. המטרה היתה להראות שאפילו נורמה שטבועה כל כך עמוק בחברה הדתית יכולה להיסדק מסיבות הגיוניות. |
|
||||
|
||||
לעניין הצבע והחציצה, אם זו מלאכתה ולא ניתן להסיר את הצבעים בקלות, זה לא נחשב לחציצה (בגדול. אין פה ניסיון לפסוק הלכה). בנוגע לחוויה שלאחר הלידה, כאמור אני מסכימה אתך. רק אמרתי שמצאתי גם כאלה שנהנו מההפרדה. אי הדיוקים במאמר שהתייחסתי אליהם הוא בהבאת עוברות מפי המרואיינות מבלי להצליב את הנתונים הללו עם דעת מומחה (במקרה זה, רב למשל). זה לדעתי חלק מתפקידו של עיתונאי אחראי. |
|
||||
|
||||
גם אם דעת הרב היא שהצבע אינו חוצץ, אין כאן סתירה לטענה שהבלנית הציקה לה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |