 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפסטיבל הסרטים האחרון השתתף סרט שעסק בתיעוד חוויות המקווה של נשים דתיות וחרדיות. מסתבר שגם הן לא מלקקות דבש. לצערי, לא מצאתי לינק אבל אני אודה לכל מי שכן ימצא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שיש כאן התייחסות לסרט, אם כי הן הסרט והן המאמר אינם מצטיינים בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט לא צפיתי. במה לוקה המאמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, הרעיון שצרויה (ציירת במקצועה) אינה יכולה לטבול כשהיא מלאה בכתמי צבע למרות שברחוב היא כן הולכת כך - זו לא ההלכה. יש נשים שלא יכלו להרות בגלל מחזור ביוץ קצר אבל כיום קל יחסית לפתור את הבעיה. בקשר ל"הפקרת פצועה" אחרי לידה: למרות שאני מבינה את הכותבת, שמעתי דעות אחרות. כך למשל אמרה מישהי, שבתקופה שלאחר הלידה היא הרגישה בנוח שניתנה לה אפשרות להתרכז בעצמה ובתינוק מבלי להרגיש לא בסדר כרעייה. לא מפתיע שמצאו חסידת גור ששונאת לטבול. (אם צובטים אותן, הן לא מצטבטות?) לעומת זאת, חסידת גור המוכנה להתראיין אינה חסידת גור טיפוסית או מייצגת, וקשה ללמוד ממה שאמרה על כלל הקהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא רב) בעניין כתמי הצבע שלצבעית יש דעות לכאן ולכאן. מובן שלא על הבלנית לפסוק בעניין אלא על הרב, אבל זו בעיה מהחיים ולא בעיה של המאמר. הפסקה השלישית והרביעית אינן מעידות על חוסר דיוק. לגבי ספירת חמישה ימי נידה לפני שבעת הנקיים: אמנם, זו החמרה שמקובלת היום על כולם. יש מקרים בהם היא אינה שייכת: כלה לפני חתונתה, מי שדילגה על טבילה, מי שראתה באמצע הספירה. ויש מקרים בהם עשויים רבנים להקל בעניין זה (למשל, למי שסובלת מהבעיה שהזכרת בפסקה השנייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההערות שלך לא מראות בעיה במאמר אלא בדברי המרואיינות. בנוגע לכתמי הצבע, הכוונה (שהובהרה היטב לדעתי במאמר) היא שלא יהיה חוצץ בין המים לגוף. מסיבה זו בודקים היטב מאחורי האוזניים, מקפידים על גזיזת ציפורניים ובודקים שקפלי הגוף (מרפקים, צוואר וכו') נקיים. בנוגע לחוויה שאחרי הלידה. ראשית, מדובר בחוויה אינדבידואלית. שנית, אני לא חושבת שמי מהן התכוונה ליחסי מין או למילוי תפקידי רעיה. בימים הראשונים שאחרי הלידה חלה ירידת הורמונים דרסטית שגורמת לשינויי מצב רוח. הידיעה שיש מישהו שיכול לחבק במידת הצורך, תורמת ליולדת. מעבר לכך, ההקפדה על אי נגיעה מוחלטת לא נשמעת לי הגיונית בהתאם למצב. לסיום, אני לא חושבת שחיפשו מישהי שתייצג את כלל הקהילה. בדיוק כמו שצרויה עצמה, אינה מייצגת ציבור נשים חילוניות. המטרה היתה להראות שאפילו נורמה שטבועה כל כך עמוק בחברה הדתית יכולה להיסדק מסיבות הגיוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הצבע והחציצה, אם זו מלאכתה ולא ניתן להסיר את הצבעים בקלות, זה לא נחשב לחציצה (בגדול. אין פה ניסיון לפסוק הלכה). בנוגע לחוויה שלאחר הלידה, כאמור אני מסכימה אתך. רק אמרתי שמצאתי גם כאלה שנהנו מההפרדה. אי הדיוקים במאמר שהתייחסתי אליהם הוא בהבאת עוברות מפי המרואיינות מבלי להצליב את הנתונים הללו עם דעת מומחה (במקרה זה, רב למשל). זה לדעתי חלק מתפקידו של עיתונאי אחראי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם דעת הרב היא שהצבע אינו חוצץ, אין כאן סתירה לטענה שהבלנית הציקה לה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |