|
||||
|
||||
אבוי לנו ולדורות הבאים אחרינו שחס וחלילה לא יעברו אותו טקס נישואין שעברו אבותינו. אבוי לנו שלא יזכירו את חורבן בית המקדש וישימו את יד ימינם ערבון לזכרון ירושלים. אבוי לנו ולדורות הבאים. לעומת הדאגה שלך לטקס נישואי ילדיי חברותייך, לי ישנה בעיה הרבה יותר פרקטית. שפר (?) מזלי ומצאתי לי בת זוג שאמה אינה יהודיה ולכן, ע"פ ההלכה, גם היא אינה יהודיה. הגיע יום בו החלטנו למסד את הקשר ולהינשא אך ראי זה הפלא, מדינתי אינה מאפשרת לי לעשות כך. אני והיא שנינו אזרחים שומרי חוק, עשינו צבא ואנו משלמים מיסים (הרבה) אך המדינה אינה מוכנה להשיא אותנו, בכלל. |
|
||||
|
||||
משנה בעיקר לענינים כלכליים (משכנתא, מיסים, וכד'). כמו כן לעיגון כל נושא המחיובות ההדדית שלא ע"י מסמך הנחתם בעזרת עורך דין (מה שמוריד קצת מהתמימות והיופי שבמעשה עצמו , לא?) ומעל לכל, קטנוניות (-;, אבל לא ממש, זוהי זכות בסיסית של אזרח במדינה להינשא, לנו היא לא ניתנת וזה מקומם, בעיקר שמדובר פה באפליה על רקע דתי. איך היית מגיב אם היו אוסרים על יהודים להתחתן בצרפת נגיד ? |
|
||||
|
||||
אז זהו, שכמה מהמגיבים באותו דיון טוענים שהיתרונות הכלכליים אינם ברורים. אמנם ייתכן שבמקרה שלכם, בגלל משתנים כמו גיל, רכוש והכנסה של כ"א מכם, יש לנישואין רשומים יתרון. באשר למחויבות ההדדית, למה לרוץ לעו"ד? קרא מה שכתוב באותו דיון על ידועים בציבור. וחוץ מזה, מדוע איש-דת ופקיד מרשם האוכלוסין במשרד הפנים אינם מורידים מהתמימות והיופי באותה מידה שעו"ד עושה זאת? ולמרות זאת, אני מסכים איתך שהמצב הנוכחי הוא פגום ובוודאי גם מעצבן. כיוון שהעניין בעצם איננו מניעת נישואין אלא מניעת הכרה ממלכתית בנישואין, הרעיון שלי הוא, כפי שהצגתי אותו אז, לבטל את מרשם הנישואין הממלכתי. |
|
||||
|
||||
1) נכון. לדוגמא כאשר יש ילדים האם מוגדרת כאם חד הורית וזכאית להטבות רבות יותר מזוג נשוי, אך זה מרגיש כמו לרמות. 2) המעמד בו אני ובת זוגתי יושבים מול מסמך בלשון משפטית המכסה את כל המקרים בהם נחליט לבטל את ההסכם נראה לי לא נעים. עניין של הרגשה. |
|
||||
|
||||
והמעמד בו אתה מקבל בעלות על אשתך בתמורה לטבעת ששווה ערך לפרוטה (לפחות), זה כן נראה לך? בכל מקרה, ההבדל היחיד בין חתונה דתית לבין המעמד שאתה מתאר זה שבחתונה דתית עניין ההסכם המשפטי הוא מובלע, וגם עובד בד"כ יותר לטובת הגבר. |
|
||||
|
||||
1) לא, למה אלה שתי האופציות היחידות ? אני הייתי שמח אם היו מאפשרים לי להתחתן בטקס המנוהל ע"י חקיין של אלויס לדוגמא. 2) ההבדל הזה מאוד משמעותי. ברגע שאני מתחתן באופן רשמי, נישואים המקובלים על המדינה, ישנם חוקים הקובעים לגבי המעמד שלנו ולגבי מה קורה במקרה של פרידה (מזונות וכו'). אם אני נישא ע"י הסכם עם עורך דין בארץ אין שום חוק לגבי מצבי פרט לאותו הסכם. משום כך עליי לשבת עם בת זוגתי ולעיין בו, להחליט מי יקבל כמה אם חס וחלילה וכו'. לי זאת נראית חוויה לא נעימה. |
|
||||
|
||||
כמה האישה תקבל במקרה ותפרדו. הרב שלנו, למשל, הציע סכום שהוא 1000 פעמים השמות שלנו בגימטריה (ולא, זה לא מגיע ל-999,000 ש"ח, כמו שקיוויתי). חבל שלא קוראים לנו תמר ותומר. |
|
||||
|
||||
את מקירה מישהי שקיבלה את הסכום עליו חתם הבעל בכתובה לאחר הגירושין ? אני לא. מובר במנהג ומבחינה מעשית די מתעלמים ממנו. לעומת זאת, במקרה של גירושין (מנישואים המוכרים ע"י המדינה) הזכויות של שני הצדדים קבועות בחוק ומוכרות (מזונות וכו). |
|
||||
|
||||
שרגא שלום, זה אכן מקומם שלא ניתנת לכם האפשרות להנשא בישראל, אכן זהו אבסורד. אך הרשה לי לבקש ממך הבהרה לגבי הזכויות שנעלמו מכם כזוג לעומת אלה הנשואים ברבנות. אישתי ואני נישאנו בקפריסין למרות שלא הייתה בעיה הילכתית עקרונית להנשא גם דרך הרבנות,פשוט החלטנו לוותר על ''תענוג'' המקווה הקניין וכו' , אך נכון להיום איני יודע על שום הבדל או הגבלה שחלה עלינו כזוג שהתחתן בחתונה אזרחית לעומת זוג שהתחתן בחתונה אורתודוקסית (זה כולל משכנתא ושאר ההיבטים הכלכליים . . . ). |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שהתחתנת בקפריסין ולא בארץ. במקרה יש לנו היכולת וכנראה זה גם מה שאנחנו נעשה, אך בניגוד אליך לי אין ברירה. כאמור מקוממת העובדה שאיננו יכולים להתחתן בארץ. |
|
||||
|
||||
גם בעיני העובדה שלא ניתן להינשא בארץ בנישואין אזרחיים היא בעייתית ביותר. המדינה אמורה להציע אופציות לנישואין עבור כל אזרחיה, גם כאשר אלה בוחרים להינשא לבחירי ליבם הלא יהודים. יותר מזה, לדעתי, האופציה האזרחית אמורה להיות פתוחה גם בפני אזרחים שיכלו תיאורטית לבחור באופציה האורתודוקסית. לפני כמה שנים נכתב חוק על ידי יוסי ביילין ושני משפטנים (דתיים) מבר אילן שאפשר נישואין אזרחיים (או כמעט אזרחיים) במדינת ישראל. החוק הובא למליאה על ידי ברק בעיתוי לא מתאים מבחינה קואליציונית ונגנז. הבעיה העיקרית של ההלכה היהודית צריכה להיות עם גירושין. ההשתלטות של המוסדות הרבניים על הנישואין היא מיותרת, לדעתי. |
|
||||
|
||||
ומדוע השתלטותם על הליך הגירושין אינה מיותרת? |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל בין שני דברים: ההשתלטות של בית הדין הרבני בצורתו הנוכחית על תהליך הגירושין (עם העדפה ברורה לצד הגבר והאובססיביות המוגזמת לשמירה על שלום בית) היא בעייתית בעיני. עריכת הטקס עצמו בצורה דתית מאפשרת לנו להישאר עם אחד. (אחרת יווצרו בעיות משמעותיות באמת בנישואין בין חילונים לדתיים). והדבר הזה נראה לי סיבה מספיקה כדי לעשות את המאמץ. |
|
||||
|
||||
כלומר יש לכפות על החילונים חתונה דתית כדי שבניהם יוכלו להינשא לדתיים? האם משמעות הדברים היא שאם אתחתן בטקס אזרחי, בני ובנותי יוכלו להינשא רק לחילונים? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שטלי התכוונה שהיא מעדיפה חתונה דתית כדי ''להישאר עם אחד'' (מה שלא נכון אגב, אין הכרח להתחתן בטקס דתי כדי שהילדים יחשבו לא-ממזרים, שהרי אישה, על פי היהדות, נקנית בשלוש דרכים, לא רק בחופה), אבל בשום מקום לא התייחסה לכפייה, אלא לדעתה האישית וסיבה מצידה ''לעשות את המאמץ'' (שכפי שאמרתי, מיותר מלכתחילה). |
|
||||
|
||||
התכוונתי שאני מעדיפה *גירושין* על פי הדת כדי להישאר עם אחד. |
|
||||
|
||||
אם כך סליחה, הנחתי שיש לי מספיק הקשר כדי לענות. כמובן שגירושים נדרשים על פי ההלכה, אחרת ילדים מאב אחר יחשבו לממזרים. |
|
||||
|
||||
אין הכרח להתחתן בכלל כדי שילדים יחשבו לא ממזרים. ילד שנולד לאם לא נשואה אינו ממזר לפי היהדות. רק ילד שנולד לאשה מגבר שאינו בעלה, בזמן שהיא נשואה. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא גם במקרה שזהות האב לא ידועה. שכן אותם ילדים גדלים ומתחתנים, ויש סיכוי (גם אם מזערי) שיתחתנו עם קרובים מדרגה ראשונה בלי לדעת זאת. |
|
||||
|
||||
לא. זה לא מה שכתבתי. עניתי על שאלה בענייני גירושין, והתייחסתי לגירושין. אני *בעד* מתן אפשרות לטקס אזרחי במדינת ישראל. הן לזוגות שלא רלוונטי עבורם טקס דתי והן לזוגות שלא מעוניינים בו. הגירושין צריכים (לדעתי) להיות מוסדרים עם הממסד הדתי כדי לפתור בעיות של נישואין בהמשך בין חילונים לדתיים. |
|
||||
|
||||
נשמע לי מוזר מאד. אם מדובר על טקס אזרחי, הצדדים חותמים על חוזה אזרחי באישור נוטריון שיש לו תוקף בבית משפט וניתן להתירו במקרה של הפרת חוזה או בהסכמת שני הצדדים. כיצד את מציעה להעניק לממסד הדתי סמכות על חוזה כזה? מעבר לכך, הטיעון לגבי "להישאר עם אחד" הוא חסר תוקף, מאחר שהממסד הדתי לא היה יכול להוכיח מעבר לכל ספק שאני יהודי ושאיני ממזר גם אם היה מקדיש לכך משאבים אדירים, מה שהוא בוודאי לא עושה כדי לנהל את הרשימה השערורייתית של פסולי חיתון. |
|
||||
|
||||
הרעיון שטלי מציעה הוא פשוט למדי: במסגרת טופס טיולים יוצא, לאחר שמולאו כל הדרישות הפקידותיות להתרת החוזה, יש לגשת לרבנות עם הניירת, ולקבל טופס גט ממולא כהלכתו, שאותו ימסור בן הזוג לבת הזוג בפני שני עדים. עכשיו הם זוג לשעבר, וסוף סיפור. |
|
||||
|
||||
כלומר בית הדין הרבני יוותר על סמכויותיו והרבנות תסכים לקבל את התרת החוזה האזרחית כבעלת תוקף הלכתי? That will be the day...
|
|
||||
|
||||
בדיוק להיפך: מסירת הגט היא זו שנותנת את התוקף ההלכתי לשאר הפרוצדורה. |
|
||||
|
||||
ברור, אבל מי אישר את מתן הגט ומהיכן נשאבת הסמכות שלו? |
|
||||
|
||||
מי צריך לאשר את מתן הגט? אם מולאו כל הסעיפים שבטופס שהמצאתי (קיים הסדר רכוש, קיים הסדר בעניין ילדים, הוסכם מי יגור איפה וכדומה), אין לרבנות שום עניין (שאני מצליח לחשוב עליו) לעכב את מתן הגט. בניגוד למצב בנישואין, אין דבר כזה "פסולי גירוש". לכן הרבנות שותפה בתהליך הזה רק באופן טכני, כדי להבטיח שהגירושין נעשו כהלכה. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין כלום ברבנות ובכל זאת נדמה לי שלוח הזמנים שנתתי לתחילת השימוש בטופס הטיולים שהמצאת הוא ריאליסטי. |
|
||||
|
||||
א. לא נתת לוח זמנים... (וזה די מתאים) ב. אין צורך לציין שאינני מדבר בשם הרבנות הראשית. בסך הכל הסברתי את הצעתה המקורית של טלי (לדעתי). |
|
||||
|
||||
א. נתתי ב. ההצעה כפי שהסברת אותה היא מצויינת, אך יש חשש שבבואך להינשא יתברר שטופס הטיולים של הוריך אבד ו/או שהם לא הזדכו על חשבון בנק משותף בבנק למסחר ולכן אתה נחשב ממזר. |
|
||||
|
||||
א. מצאתי רק "...That will be the day" ב. העובדה שהוריך אינם נחשבים גרושים אינה יכולה לפגוע בך, ודאי לא להפוך לממזר. |
|
||||
|
||||
א. בדיוק אז ב. אם אמך היתה נשואה בשנית כשנולדת וגירושיה הראשונים לא נכנסו לתוקף מבחינת הרבנות, אתה לא ממזר? |
|
||||
|
||||
אתה כן. אבל בדיוק כמו שבכל מדינה מסודרת אינך יכול לשאת שתי נשים, כך צריך להיות בישראל: לא תוכל להנשא (לא חשוב איך) בלי שתיקי הגירושין מנישואים קודמים סגורים. ומכיוון שההצעה המקורית היתה שכל גירושין יעברו דרך הרבנות, לא צריכה להיות בעיה. |
|
||||
|
||||
מישהו יודע אולי מה אחוז הנישואין בין דתיים וחילונים בישראל? בתפוצות? צריך בכלל לפתור בעיה שאולי לא ממש קימת? |
|
||||
|
||||
כי להכריח חילונים להתחתן בטקס דתי זה דבר בעייתי יותר מבחינה הלכתית: מכיוון שבגידות הן דבר מקובל יותר ופתוח יותר בחברה החילונית, ישנו סיכוי רב יותר לממזרים מבחינה הלכתית. דבר זה נמנע כאשר מאפשרים טקס לא הלכתי, כי אז ממילא כל ילד יהיה תוצר של בעילת פנויה, כלומר, אז מעמדם של ילדים של הבעל יהיה זהה לזה של ילדי המאהב, הם לא יהיו ממזרים מבחינת ההלכה, ומצבם יהיה פשוט יותר. ממילא אין משמעות לעריכת הטקס מבחינה דתית במובן של "להשאר עם אחד," כל עוד ה"עם" הזה מגדיר עצמו לפי חוקי ההלכה, אותם מקיים מיעוט בו, ואותם אינו מכיל על רובו. אין סיבה להכיל בכפיה דווקא את החוק הזה, שכאמור גורם ליותר בעיות הלכתיות ממה שהוא פותר. |
|
||||
|
||||
בגידות הן דבר מקובל יותר ופתוח יותר בחברה החילונית? למה לא מספרים לי שום דבר. |
|
||||
|
||||
דיברתי על גירושין על פי ההלכה, לא על נישואין על פי ההלכה. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר צריך גט מהרבנות, אבל ניתן להגיע להסכם בגישור, לקבל תוקף משפטי בבית דין לעינייני משפחה. |
|
||||
|
||||
אתה מוכן לנמק מה טיפשי בו? [לטעמי הוא לא רק מעניין, וכתוב בסגנון מהנה, אלא גם מעלה בעייה חשובה, ולא משנה באיזה צד של המתרס אתה נמצא.] |
|
||||
|
||||
המאמר טיפשי משום שהכותבת משווה בצורה מתנשאת וטיפשית, לדעתי, בין חתונה דתית על פי המסורת היהודית, כבודה במקומה מונח, לבין חתונה רפורמית על פי המסורת האמריקאית, שגם אם אינה כוס התה שלי, כבודה במקומה מונח. החתונה הדתית מתוארת במשפטים קצרים ונאמרת בלשון כמעט מכנית (משמע - אתם יודעים כבר על מה מדובר) ונגמרת במילה - חתונה. משמע, "אתם יודעים, נו... פשוט כמו שחתונה צריכה להיות". לעומתה, החתונה האמריקאית מתוארת בתחילה כ"חתונה מהסרטים" וזאת משום שהזוג אמריקאים ( מהנהן בזלזול אחד האורחים). מאוחר יותר מתואר הטקס בפרוטרוט תוך כדי הערות על כך שהכלה מעיזה גם היא לקדש את החתן וישמור האל לא הוזכרה בטקס בירתנו ירשליים !!! מזל שהכותבת הצילה את המצב ושרה את "אם אשכח ירושלים". לסיום, מתמרמרת הכותבת כי אין ריקודים או עוף מכובס (בניגוד למאכלים הלא מזוהים) אני יכול להבין את הנימה ההומוריסטית שניסתה הכותבת להעביר. המאמר טפשי משום שהוא מתנשא שלא בצדק ומתחסד בצורה שאין לי מה לאמר עליה פרט לכך שהיא... טפשית. בפעם הבאה מדוע לא תכתוב מאמר המשווה את טקס המילה הברברי הנעשה בבנות הבדואים לעומת טקס המילה היהודי המסורתי, ההומני ,הקדוש והכי חשוב, המוגש עם עוף ! |
|
||||
|
||||
משעשע, הרי גם אני קראתי וחשבתי לעצמי כמה יפה החתונה הרפורמית מול זו האורתודוכסית. כמה יפה הוא שהיהדות מאפשרת גמישות, תכנים אישיים ומשמעות אישית לטקס שאני מכירה כנוקשה כ"כ. אחד הדברים עליהם אני מצטערת עד היום הוא שהתחתנתי בארץ, בחתונה אורתודוכסית. לא, לא היו שבעה סיבובים, לא היתה הפרדה בין גברים לנשים, לא היה רבע עוף, לא אולם ולא תמונות משפחתיות. גם לא היה מקווה (שם מתחתי את הקו האדום). אבל כן היו שני ביקורים שלי אצל הרבנית (ומי שעשתה את זה יודעת בדיוק על מה אני מדברת - אחת מהסיטואציות הסוריאליסטיות ביותר שחוויתי אי פעם), וכן היה טיפ לרב וטיפ לעוזר הרב. הטקס היה קצרצר (לדרישתנו/תביעתנו), בנוכחות מאוד מצומצמת של בני משפחה וחברים קרובים, ורק חיכינו שהרב ועוזרו יעופו משם כמה שיותר מהר לפני שמגיעים האורחים ומתחיל הכיף. אני מניחה שזה הכל עניין של אמונה. כאתיאיסטית, באופן טבעי הגישה שלי שונה מאוד מהגישה של טלי המאמינה. את כל המסורות היהודיות אני מתאימה לצרכיי - משנה ומוסיפה, מבטלת והופכת, כי אני מביטה על המסורת כעניין תרבותי, גמיש ובעל משמעות אישית. לכן יפה היה בעיני לקרוא על הטקס הרפורמי. לכן הנוקשות האורתודוכסית מרגיזה אותי. לכן ליל הסדר שאני עורכת כאן בניו-יורק לחברים, כנראה מאוד שונה מזה שעורכת טלי לבני משפחתה, ועדיין אני עורכת אותו מדי שנה. ובשבילי הוא טוב. |
|
||||
|
||||
רוב החברים שלנו אינם יהודים, ואת הסדר מנהל Rick (לא-יהודי) בהנאה עצומה. יש לנו הגדות דו-לשוניות, כך שהישראלים (3-4 אנשים) קוראים בעברית, והשאר (בערך 12 איש) קוראים באנגלית. אנחנו קוראים את רוב ההגדה, מדברים הרבה, שותים הרבה מאוד, ולבסוף אוכלים (ולרוב לא חוזרים להגדות יותר). כיוון שאת רוב המאכלים מכינים החברים, כשרות היא לא הצד החזק של הסדר, באופן טבעי (לפני שנתיים היתה Ally אמורה להביא סלט. היא התקשרה לפני הסדר למכר משותף, אמריקאי חצי-יהודי, ושאלה אותו לרעיונות כשרים לפסח. הוא המליץ בחום על סלט פסטה קר, כך שאפילו פסטה עלתה על שולחננו בערב פסח). אין כל-כך מה לספר. סתם סדר של חילונים. |
|
||||
|
||||
תגידי נוגה - את אתיאסטית יהודית או אתיאסטית אחרת? |
|
||||
|
||||
מה? אתיאיסטית מבחינת אמונה. יהודיה-ישראלית מבחינת מסורת ותרבות, עם השפעות מזרח-אירופאיות. |
|
||||
|
||||
מה את מתאמצת לענות לחנטרישים חוצפנים |
|
||||
|
||||
הסיבה שתיאור החתונה הדתית הוא מתומצת יותר בהשוואה לזו הרפורמית נעוץ בעובדה שרוב הקוראים (כך הנחתי) היו בחתונה כזו ולא היו בכזו, ולכן השניה מעניינת יותר. וסתם הערה קטנה ובלתי חשובה: לא אוכלים עופות מכובסים בחתונות בדרך כלל. (עוף מכובס = עוף ממרק עוף) לגבי ברית המילה - תודה, נתת לי רעיון למאמר הבא. |
|
||||
|
||||
יפה שאת מתמקדת בתפל במקום לענות לביקורת הכנה שלי, גם אם היא קצת ערסית. ובכל זאת, מהיכן ההתנשאות ומדוע ? |
|
||||
|
||||
לא היתה לי כוונה להתנשא. אני חושבת שעניתי על השאלות הקונקרטיות כבר כאן: תגובה 90711 במידה ולא, אשמח להרחיב. |
|
||||
|
||||
עד היום הייתי ב- 6-7 חתונות של משפחה וחברים. אפילו באחת מהן לא הייתה הפרדה בין בנים לבנות באיזשהו שלב במהלך הערב, ובטח שלא בזמן הריקודים. אני מניח שאני לא יותר מדי יוצא דופן מבחינה זו בקרב קוראי האייל - מה גורם לך לחשוב שרובנו היינו בחתונה "כזו"? לי נראה שלא היינו באף אחת מהן. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לטקס עצמו (החופה), שהוא די דומה בחתונות הנערכות בארץ (מהיותן חתונות אורתודוקסיות). לגבי חתונה דתית ממש - הואריאציות הן רבות. בין חתונה מעורבת לגמרי, חתונה שבה הריקודים נפרדים אבל הישיבה מעורבת, לחתונה נפרדת לגמרי. ויש עוד ניואנסים נוספים. |
|
||||
|
||||
כשזוג 'חילונים' מתחתן - זו איננה חתונה בסגנון העדות האורתודוקסיות כי אם בסגנון העדות הקונפורמיסטיות. ומה מפריע למקטרים דלעיל לבצע טקס פרטי באמצעות עדים ולאשררו בדיעבד? ללא רב וללא בטיח! וזה הזמן לערבב כלי מיטה עם תשמישי קדושה ואתכם הסליחה: הלוויות - מדוע להזמין את החזן / כלי-קודש? רוצים קדיש? תאמרו קדיש. רוצים להספיד? תספידו. רוצים לאכול ולשיר - כן, אין שום 'חוק הלכתי' במנהגי אבלות, רק מנהגים (כשמם כן הם) ותעשו מה שבראש שלכם. אני למשל מביא רביעיית נגנים מאחינו הסובייטים שינגנו לנוכחים באזכרות הורי את קטע החורף משל ויולדי בארבע העונות. |
|
||||
|
||||
ורציתי להגיד גם: אישי ואישי וזוגי וזוגי, בגלל ש(בניגוד למצופה) המילים הללו עדין לא נכתבו כאן מספיק. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי |
|
||||
|
||||
הכותרת אומרת שאהבתי את הקטילה שלך. לגבי היתר? א' לא היה נעים לי להכניס סתם כותרת וב' היתה כאן פעם איזושהי "ידיעה חדשותית" נדמה לי, על לידות או משהו, וכל הדודות כאן התחילו לספר על חוויותיהן ועל איך התמודדו עם העניין הבעלים שלהן. רק שהן לא אומרות בעלי, אלא אישי או זוגי1. 1 זכותן, אני לא אומר. |
|
||||
|
||||
כל מי שילדה בחיים היא דודה? כי אותי לימדו שמי שילדה היא אמא. אבל לך תדע, היום שמשנים מושגים כל הזמן... |
|
||||
|
||||
בהתחלה רציתי לכתוב פאקצ'ות אבל לא הייתי בטוח שאני יודע מה זה, או שיש מילה כזאת. בסוף הלכתי על דודות , אבל אם את רוצה אני מוכן לשנות את זה ל"דודות". 1 סתם, היא לא. |
|
||||
|
||||
אומרים באמת פקצות (fakatzot), מילה שפירושה דומה קצת לפוסטמות. לפי דעתי מקורה הוא בראשי התבות פק"צ, אבל אני לא זוכרת מה פירושם. וזה נראה לך טרחני לומר "אישי" או בן זוגי"? |
|
||||
|
||||
אז כן, אני הולך על פאקצות. כולם לקרוא שוב את ההודעה ההיא ולהחליף שם רטרואקטיבית, איפה שצריך. אם זה נראה לי טרחני? אני יודע? זה לא כאילו שיש לי תובנות מעמיקות או משהו מנומק לומר בנושא. פשוט לפעמים כל מיני פאקצות שכל הזמן אומרות: "אישי ואישי וזוגי וזוגי", מעצבנות אותי, אז אני מתעצבן. 1 סתם, לא קוראים לה סימה. |
|
||||
|
||||
ביום ההוא תקראי לי ''אישי'', ולא תקראי לי עוד ''בעלי'' (הושע, בערך בהתחלה). |
|
||||
|
||||
מה הקונטקסט? |
|
||||
|
||||
אלוהים רוצה למחות את שמו של בעל. |
|
||||
|
||||
אבל עצם העובדה שאיזה מישהו המציא את הביטוי הזה כבר לפני כך וכך אלפי שנים, אמורה לשנות לי משהו? |
|
||||
|
||||
חשבתי שתשמח בהעשרת ידיעותיך התרבותיות. עמך הסליחה, בעתיד אשתדל שלא לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
אני תמיד שמח בהעשרת ידיעותי התרבותיות. התכוונתי שזה לא אמור לשנות את התחושה שאני חש בנוגע למילה הזאת, ולשימוש בה. בעצם, עכשיו אני נזכר שבכלל כתבתי את ההודעה ההיא רק בשביל משחק המילים בכותרת: אישי ואישי! הבנת?1 1 טוב בסדר, אז זה לא משהו. די עלוב אפילו. אבל בזמנו זה נראה היה נכון. |
|
||||
|
||||
כן, זה היה די עלוב. גם כל ההשתלחות בנשים יולדות, אם כבר 1 1 זהו, אמרתי את זה. |
|
||||
|
||||
לי זה תמיד נראה כמו סיבה מצוינת לא לעשות כלום, אבל מה אני מבין. חוץ מזה, בשביל הפרוטוקול, מעולם לא השתלחתי בנשים יולדות. חוץ מזה, מעולם גם לא השתלחתי במאמר שלך, אבל אולי זה רק בגלל שמישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני. |
|
||||
|
||||
1) זה בעיני השתלחות בנשים יולדות (במורד הפתיל): תגובה 91813 2) עכשיו כן השתלחת במאמר שלי ("מישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני") 3) זה לא מאמר, זה טור אישי. |
|
||||
|
||||
1) כל הפתיל מדבר על חלק מהכותבות באייל - שמהוות עד כמה שדוע לי אחוז מזערי מכלל היולדות בעולם - ואין בו שום אמירה לגביי "נשים יולדות". בדרך כלל אני לא נוהג לשתף את קוראי האייל בחוויות אישיות מעברי, אבל אני אחרוג ממנהגי ואציין שאני חייב את חיי לאישה יולדת. 2) עכשיו? מה קרה לך?! עשיתי את זה כבר מזמן (תגובה 91813) 3) סליחה. |
|
||||
|
||||
1) אוקיי. לא אהבתי 1 את ההשתלחות שלך באותו אחוז מיולדות האייל שחלקו את חוויות הלידה שלהן. חוץ מזה, מישהו הכריח אותך לקרוא את הדיון ההוא? (לא היה קשה לנחש שם לאיזה כיוון הוא יילך). 2) נכון. אבל כדי לחסוך לי אתה מוזמן לקרוא את תשובותיה של אסתי, שם. תגובה 90672 1 הבחירה בביטוי זה היא כדי להימנע מהשתלחות. |
|
||||
|
||||
באמת לא זוכרת :-) אולי פמיניסטית קצרת צוואר? בתקופה שהסלנג הזה יצא, התעמקתי המון במדורה של סמדר שיר "דברים קטנים" במעריב לנוער, שם הסבירו כל מילת סלנג חדשה. אבל זה כנראה לא הופיע שם. |
|
||||
|
||||
תגובה 83309 |
|
||||
|
||||
בחייכם, כל הענין של קידושין נישואין וגירושין הוא ענין דתי ולא טקס. קודם כל כמה עמי ארצות עשו מזה פולחן, ואחר כך הם מתגוללים על הרבנות שזה לא מספיק אישי/ הומני/מתקדם- מחק את המיותר. הרפורמים והקונסרווטיבים שרואים את עיקר היופי בדת היהודית ב"גפלטע פיש" וב"הפי הנוקה", הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך, ועוד מסבירים לאורטודוקסים איך צריך לעשות את זה נכון. מה שנקרא הילדים מסבירים להורים איך לעשות ילדים. רבותי תחליטו- אתם רוצים להיות יהודים אז תתחתנו כמו יהודים. רוצים להיות גויים? כואב לי הלב, אבל תעשו מה שאתם רוצים. ואו . קי. אל תגידו לי שאפשר להיות יהודי אבל לא בדרך האורטודוקסית, כי אם זה כך אז לידיעתכם אני ממחר אני רופא בכיר למחלות לב אבל לא בדרך האוניברסיטאית. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מכילה לפחות משפט אחד המבוסס על בורות: "הרפורמים והקונסרווטיבים ... הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך". ובכן, ההבדל המהותי העמוק והמשמעותי בין הקונסרווטיבים לבין הרפורמים (והחילוניים), הוא מחויבותם להלכה. הם מכירים אותה, מבינים אותה, לומדים אותה ומתבססים עליה. ההבדל המהותי בינם לבין האורתודוקסים הוא ביחס לאשה, בישיבה משותפת (של גברים ונשים) בבית הכנסת, ובעובדה שגם נשים משתתפות בתפילה, בלימוד (כן, של ההלכה), ובקריאה בתורה. |
|
||||
|
||||
הרעיון המרכזי פחות. מדוע שימור מנהגים (במקרה זה מנהגי חתונה) הוא בעל ערך רב יותר (כפי שהכותבת מרמזת) מאשר הרצון לעצב טקסים לפי טעם והרגשה אישית.(ובמאמר מוסגר אולי כל הענין של ''חתונה'' הוא מיותר וטרחני) מדוע העובדה שהכותבת משערת שילדיה ינהגו בהתאם לצפיותיה נחשבת בעיניה כהתנהגות אנושית בעלת סגולה מיוחדת. |
|
||||
|
||||
מדוע לא תפנה אותן אל הכותבת. |
|
||||
|
||||
בטקסים, מעצם היותם טקסים, יש משהו מוזר עד מגוחך. ויהא זה טקס יהודי, נוצרי או הינדי. למסתכל מהצד שאין לו הכרות עם הטקס תמיד ייחשף האלמנט הזה. לדעתי, מה שהופך את הטקס לחוויה שונה הוא העובדה שאלפי שנים הוא נחגג באותה הצורה. זו נקודת החוזק שלו. ולכן אני מתייחסת ביותר חיוב לטקסים משומרים בהשוואה לטקסים מחודשים. בנוגע לעיצוב טקסים בטעם אישי, יש לשים לב שלא התייחסתי במאמר לטקס אישי נוסח "צהר". הכלה והחתן בטקס שהשתתפתי בו *לא* שותפו בבחירת הטקסטים על ידי הרב. הוא עיצב את הטקס לבד. לא היה כאן ביטוי אישי של הזוג אלא ביטוי אישי של הרב. הכלה למשל דווקא רצתה שהכתובה תיקרא בחתונתה, אלא שהרב לא ידע לעשות את זה. ובאופן כללי, בחלק מהפעמים הביטוי האישי הוא באמת אישי, בפעמים אחרות יש איזשהו זרם שמכתיב מה "הביטוי האישי" של אותו הזמן, כמו אופנה בלבוש. כמה ביטוי אישי יש בלהיות חלק מן העדר האינדיבידואלי? מדוע אני חושבת שילדי ינהגו בהתאם לציפיות? זה באמת רק ניחוש ואיני יכולה *לדעת*. הסיבה לניחוש נובעת מכוח האינרציה, ויותר מזה מכוח החינוך, ואיני מדברת דווקא על חינוך דתי או חילוני, אלא על העובדה שקיימת אפשרות שהם ירצו לכבד את הוריהם והורי הוריהם בחתונתם בטקס שישמח גם אותם. ואם לא, תהיה לי השראה לעוד טור אישי... |
|
||||
|
||||
אין לי מושג אם אנחנו חלוקים או לא אבל מה שהופך את הטקס (החתונה לפחות) למנוכר במקרים רבים אצל ציבור גדול הוא בדיוק הדבקות ,של הממסד בישראל, במסורת אבות שאיננה רלבנטית ואיננה מעוררת שום הזדהות בקרב מי שדוחה (לפעמים בשתי ידיו את אותה מסורת). סתם נקודה נסופת שאינה קשורה במישרין. לפחות במקרה שלי ושל בת זוגתי לפני ה''טקס'' כבר חיינו כמה שנים טובות ביחד היה לנו כבר ''רכוש משותף'' וחיי שותפות מלאים שלא נבנו על שום פן טקסי אלא על מחויבותינו האישית. הטקס כשלעצמו לא הוה ''טקס מעבר'' קלאסי וחיינו לא השתנו במאומה מבחינת היום יום.זה היה יותר מיסוד חברתי של משהו שכבר היה קים שנים מספר (חוץ מזה שקבלנו כסף שאיפשר לנו לחזור אחר האוניברסיטה לטיל במזרח לכמה וכמה חודשים טובים). כך שהמשמעות של הטקס היא מאוד שונה אני משער מן הטקס המסורתי ה''קלאסי''. |
|
||||
|
||||
יש חלקים בטקס שהם הכרחיים, ואחרים שהם תוספות לא הכרחיות. רבנים רבים (מצהר אבל לא רק) יודעים לעשות את ההפרדה הזו, לשמור על החלקים ההכרחיים ולתת מספיק מקום לביטוי אישי. (ראה למשל: תגובה 90702) לגבי משמעות הטקס היום ובעבר - במובן מסוים מדובר בשני המקרים במיסוד רשמי של מערכת יחסים. נכון שמידת האינטימיות ששררה קודם במערכת היא שונה בין הדורות. ועדיין, גם אתם רציתם למסד את המערכת בצורה פורמלית, מסתבר. וזוהי אחת המטרות העיקריות של הטקס מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
נו באמת מי נתן לרבנים גם (מצהר) את הסמכות להחליט מה נכון או מה לא נכון בטקס נישואין? ואם אני רוצה למסד את מערכת היחסים שלי אז למה אני צריך לעשות זאת בעזרתה של ההלכה היהודית,שהיא לא ממש רלונטית לחיי. |
|
||||
|
||||
כאמור, הייתי מעדיפה שתהיה לך בחירה אם לעשות את זה בטקס דתי או לא. ואז, במידה שתבחר לעשות את זה בטקס דתי, אני חושבת שראוי שיהיה תואם לכללי הטקס הדתי (זה לא אומר שלא יכולים להיות בו אלמנטים של ביטוי אישי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |