 |
|
 |
||
|
||||
 |
בחייך, טלי. אם היית בארץ עכשיו, היית יודעת שיש כאן כבר לא מעט זמן הרבה חתונות אורתודוכסיות-חדשות. כלומר, לפי כללי ההלכה, אבל מקושטות בחידושים שהזמן והמקום יצרו. בנות לומדות שנים במדרשות כמו "ברוריה" ו"מתן" ומחפשות דרכים להפוך את הטקס ליותר שיוויוני, בלי לפגוע בהלכה. כלה אחת אומרת לחתן "הרי אתה לי לאיש" - וראי זה פלא, מתברר שזו אפשרות שהופיעה כבר בגמרא (!). בחתונה אחרת אם החתן נושאת דברים מתחת לחופה. כן כן, אימו של החתן, פרופסור מאונ' בר אילן, אשה אורתודוכסית בכיסוי ראש קפדני, נשאה דברים, ברובם דברי תורה, מתחת לחופה. לא "במקום" איזשהוא שלב בטקס, אלא בנוסף. וכל מיני רבנים שנכחו בארוע (לפני שנה) התכבדו לשמוע דברי תורה מאשה. (זה שהיא פרופסור למחשבת ישראל, זה שולי כמובן...). בחתונה אחרת מי שמנחה את הטקס (קורא לרבנים להגיד כל אחד בתורו אחת משבע הברכות) הן האחיות של החתן והכלה. בחתונה אחרת הכלה לוקחת את המקרופון אחרי הטקס ומקריאה לחתן קטע של הרב קוק. וכיוצ"ב. כל החידושים הללו נעשו נפוצים מפני שהזמנים השתנו ובנות הופכות לתלמידות חכמים בעצמן, והן רוצות חלק אקטיבי בטקס. כל עוד מדובר בתוספות, מתברר שרבנים אורתודוכסים שעורכים את החופה לא מתנגדים. עובדה. אני מבינה למה את נצמדת בסנטימנטליות לדבר המוכר. אבל חידושים לא תמיד פסולים ובעיקר, חידושים יש גם בישראל ולא רק באמריקה... מכאן, שאינך יכולה לדעת איך באמת יראו החתונות של ילדייך... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |