|
||||
|
||||
אתה מוכן לנמק מה טיפשי בו? [לטעמי הוא לא רק מעניין, וכתוב בסגנון מהנה, אלא גם מעלה בעייה חשובה, ולא משנה באיזה צד של המתרס אתה נמצא.] |
|
||||
|
||||
המאמר טיפשי משום שהכותבת משווה בצורה מתנשאת וטיפשית, לדעתי, בין חתונה דתית על פי המסורת היהודית, כבודה במקומה מונח, לבין חתונה רפורמית על פי המסורת האמריקאית, שגם אם אינה כוס התה שלי, כבודה במקומה מונח. החתונה הדתית מתוארת במשפטים קצרים ונאמרת בלשון כמעט מכנית (משמע - אתם יודעים כבר על מה מדובר) ונגמרת במילה - חתונה. משמע, "אתם יודעים, נו... פשוט כמו שחתונה צריכה להיות". לעומתה, החתונה האמריקאית מתוארת בתחילה כ"חתונה מהסרטים" וזאת משום שהזוג אמריקאים ( מהנהן בזלזול אחד האורחים). מאוחר יותר מתואר הטקס בפרוטרוט תוך כדי הערות על כך שהכלה מעיזה גם היא לקדש את החתן וישמור האל לא הוזכרה בטקס בירתנו ירשליים !!! מזל שהכותבת הצילה את המצב ושרה את "אם אשכח ירושלים". לסיום, מתמרמרת הכותבת כי אין ריקודים או עוף מכובס (בניגוד למאכלים הלא מזוהים) אני יכול להבין את הנימה ההומוריסטית שניסתה הכותבת להעביר. המאמר טפשי משום שהוא מתנשא שלא בצדק ומתחסד בצורה שאין לי מה לאמר עליה פרט לכך שהיא... טפשית. בפעם הבאה מדוע לא תכתוב מאמר המשווה את טקס המילה הברברי הנעשה בבנות הבדואים לעומת טקס המילה היהודי המסורתי, ההומני ,הקדוש והכי חשוב, המוגש עם עוף ! |
|
||||
|
||||
משעשע, הרי גם אני קראתי וחשבתי לעצמי כמה יפה החתונה הרפורמית מול זו האורתודוכסית. כמה יפה הוא שהיהדות מאפשרת גמישות, תכנים אישיים ומשמעות אישית לטקס שאני מכירה כנוקשה כ"כ. אחד הדברים עליהם אני מצטערת עד היום הוא שהתחתנתי בארץ, בחתונה אורתודוכסית. לא, לא היו שבעה סיבובים, לא היתה הפרדה בין גברים לנשים, לא היה רבע עוף, לא אולם ולא תמונות משפחתיות. גם לא היה מקווה (שם מתחתי את הקו האדום). אבל כן היו שני ביקורים שלי אצל הרבנית (ומי שעשתה את זה יודעת בדיוק על מה אני מדברת - אחת מהסיטואציות הסוריאליסטיות ביותר שחוויתי אי פעם), וכן היה טיפ לרב וטיפ לעוזר הרב. הטקס היה קצרצר (לדרישתנו/תביעתנו), בנוכחות מאוד מצומצמת של בני משפחה וחברים קרובים, ורק חיכינו שהרב ועוזרו יעופו משם כמה שיותר מהר לפני שמגיעים האורחים ומתחיל הכיף. אני מניחה שזה הכל עניין של אמונה. כאתיאיסטית, באופן טבעי הגישה שלי שונה מאוד מהגישה של טלי המאמינה. את כל המסורות היהודיות אני מתאימה לצרכיי - משנה ומוסיפה, מבטלת והופכת, כי אני מביטה על המסורת כעניין תרבותי, גמיש ובעל משמעות אישית. לכן יפה היה בעיני לקרוא על הטקס הרפורמי. לכן הנוקשות האורתודוכסית מרגיזה אותי. לכן ליל הסדר שאני עורכת כאן בניו-יורק לחברים, כנראה מאוד שונה מזה שעורכת טלי לבני משפחתה, ועדיין אני עורכת אותו מדי שנה. ובשבילי הוא טוב. |
|
||||
|
||||
רוב החברים שלנו אינם יהודים, ואת הסדר מנהל Rick (לא-יהודי) בהנאה עצומה. יש לנו הגדות דו-לשוניות, כך שהישראלים (3-4 אנשים) קוראים בעברית, והשאר (בערך 12 איש) קוראים באנגלית. אנחנו קוראים את רוב ההגדה, מדברים הרבה, שותים הרבה מאוד, ולבסוף אוכלים (ולרוב לא חוזרים להגדות יותר). כיוון שאת רוב המאכלים מכינים החברים, כשרות היא לא הצד החזק של הסדר, באופן טבעי (לפני שנתיים היתה Ally אמורה להביא סלט. היא התקשרה לפני הסדר למכר משותף, אמריקאי חצי-יהודי, ושאלה אותו לרעיונות כשרים לפסח. הוא המליץ בחום על סלט פסטה קר, כך שאפילו פסטה עלתה על שולחננו בערב פסח). אין כל-כך מה לספר. סתם סדר של חילונים. |
|
||||
|
||||
תגידי נוגה - את אתיאסטית יהודית או אתיאסטית אחרת? |
|
||||
|
||||
מה? אתיאיסטית מבחינת אמונה. יהודיה-ישראלית מבחינת מסורת ותרבות, עם השפעות מזרח-אירופאיות. |
|
||||
|
||||
מה את מתאמצת לענות לחנטרישים חוצפנים |
|
||||
|
||||
הסיבה שתיאור החתונה הדתית הוא מתומצת יותר בהשוואה לזו הרפורמית נעוץ בעובדה שרוב הקוראים (כך הנחתי) היו בחתונה כזו ולא היו בכזו, ולכן השניה מעניינת יותר. וסתם הערה קטנה ובלתי חשובה: לא אוכלים עופות מכובסים בחתונות בדרך כלל. (עוף מכובס = עוף ממרק עוף) לגבי ברית המילה - תודה, נתת לי רעיון למאמר הבא. |
|
||||
|
||||
יפה שאת מתמקדת בתפל במקום לענות לביקורת הכנה שלי, גם אם היא קצת ערסית. ובכל זאת, מהיכן ההתנשאות ומדוע ? |
|
||||
|
||||
לא היתה לי כוונה להתנשא. אני חושבת שעניתי על השאלות הקונקרטיות כבר כאן: תגובה 90711 במידה ולא, אשמח להרחיב. |
|
||||
|
||||
עד היום הייתי ב- 6-7 חתונות של משפחה וחברים. אפילו באחת מהן לא הייתה הפרדה בין בנים לבנות באיזשהו שלב במהלך הערב, ובטח שלא בזמן הריקודים. אני מניח שאני לא יותר מדי יוצא דופן מבחינה זו בקרב קוראי האייל - מה גורם לך לחשוב שרובנו היינו בחתונה "כזו"? לי נראה שלא היינו באף אחת מהן. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לטקס עצמו (החופה), שהוא די דומה בחתונות הנערכות בארץ (מהיותן חתונות אורתודוקסיות). לגבי חתונה דתית ממש - הואריאציות הן רבות. בין חתונה מעורבת לגמרי, חתונה שבה הריקודים נפרדים אבל הישיבה מעורבת, לחתונה נפרדת לגמרי. ויש עוד ניואנסים נוספים. |
|
||||
|
||||
כשזוג 'חילונים' מתחתן - זו איננה חתונה בסגנון העדות האורתודוקסיות כי אם בסגנון העדות הקונפורמיסטיות. ומה מפריע למקטרים דלעיל לבצע טקס פרטי באמצעות עדים ולאשררו בדיעבד? ללא רב וללא בטיח! וזה הזמן לערבב כלי מיטה עם תשמישי קדושה ואתכם הסליחה: הלוויות - מדוע להזמין את החזן / כלי-קודש? רוצים קדיש? תאמרו קדיש. רוצים להספיד? תספידו. רוצים לאכול ולשיר - כן, אין שום 'חוק הלכתי' במנהגי אבלות, רק מנהגים (כשמם כן הם) ותעשו מה שבראש שלכם. אני למשל מביא רביעיית נגנים מאחינו הסובייטים שינגנו לנוכחים באזכרות הורי את קטע החורף משל ויולדי בארבע העונות. |
|
||||
|
||||
ורציתי להגיד גם: אישי ואישי וזוגי וזוגי, בגלל ש(בניגוד למצופה) המילים הללו עדין לא נכתבו כאן מספיק. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי |
|
||||
|
||||
הכותרת אומרת שאהבתי את הקטילה שלך. לגבי היתר? א' לא היה נעים לי להכניס סתם כותרת וב' היתה כאן פעם איזושהי "ידיעה חדשותית" נדמה לי, על לידות או משהו, וכל הדודות כאן התחילו לספר על חוויותיהן ועל איך התמודדו עם העניין הבעלים שלהן. רק שהן לא אומרות בעלי, אלא אישי או זוגי1. 1 זכותן, אני לא אומר. |
|
||||
|
||||
כל מי שילדה בחיים היא דודה? כי אותי לימדו שמי שילדה היא אמא. אבל לך תדע, היום שמשנים מושגים כל הזמן... |
|
||||
|
||||
בהתחלה רציתי לכתוב פאקצ'ות אבל לא הייתי בטוח שאני יודע מה זה, או שיש מילה כזאת. בסוף הלכתי על דודות , אבל אם את רוצה אני מוכן לשנות את זה ל"דודות". 1 סתם, היא לא. |
|
||||
|
||||
אומרים באמת פקצות (fakatzot), מילה שפירושה דומה קצת לפוסטמות. לפי דעתי מקורה הוא בראשי התבות פק"צ, אבל אני לא זוכרת מה פירושם. וזה נראה לך טרחני לומר "אישי" או בן זוגי"? |
|
||||
|
||||
אז כן, אני הולך על פאקצות. כולם לקרוא שוב את ההודעה ההיא ולהחליף שם רטרואקטיבית, איפה שצריך. אם זה נראה לי טרחני? אני יודע? זה לא כאילו שיש לי תובנות מעמיקות או משהו מנומק לומר בנושא. פשוט לפעמים כל מיני פאקצות שכל הזמן אומרות: "אישי ואישי וזוגי וזוגי", מעצבנות אותי, אז אני מתעצבן. 1 סתם, לא קוראים לה סימה. |
|
||||
|
||||
ביום ההוא תקראי לי ''אישי'', ולא תקראי לי עוד ''בעלי'' (הושע, בערך בהתחלה). |
|
||||
|
||||
מה הקונטקסט? |
|
||||
|
||||
אלוהים רוצה למחות את שמו של בעל. |
|
||||
|
||||
אבל עצם העובדה שאיזה מישהו המציא את הביטוי הזה כבר לפני כך וכך אלפי שנים, אמורה לשנות לי משהו? |
|
||||
|
||||
חשבתי שתשמח בהעשרת ידיעותיך התרבותיות. עמך הסליחה, בעתיד אשתדל שלא לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
אני תמיד שמח בהעשרת ידיעותי התרבותיות. התכוונתי שזה לא אמור לשנות את התחושה שאני חש בנוגע למילה הזאת, ולשימוש בה. בעצם, עכשיו אני נזכר שבכלל כתבתי את ההודעה ההיא רק בשביל משחק המילים בכותרת: אישי ואישי! הבנת?1 1 טוב בסדר, אז זה לא משהו. די עלוב אפילו. אבל בזמנו זה נראה היה נכון. |
|
||||
|
||||
כן, זה היה די עלוב. גם כל ההשתלחות בנשים יולדות, אם כבר 1 1 זהו, אמרתי את זה. |
|
||||
|
||||
לי זה תמיד נראה כמו סיבה מצוינת לא לעשות כלום, אבל מה אני מבין. חוץ מזה, בשביל הפרוטוקול, מעולם לא השתלחתי בנשים יולדות. חוץ מזה, מעולם גם לא השתלחתי במאמר שלך, אבל אולי זה רק בגלל שמישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני. |
|
||||
|
||||
1) זה בעיני השתלחות בנשים יולדות (במורד הפתיל): תגובה 91813 2) עכשיו כן השתלחת במאמר שלי ("מישהו אחר כבר עשה את זה (בהצלחה) לפני") 3) זה לא מאמר, זה טור אישי. |
|
||||
|
||||
1) כל הפתיל מדבר על חלק מהכותבות באייל - שמהוות עד כמה שדוע לי אחוז מזערי מכלל היולדות בעולם - ואין בו שום אמירה לגביי "נשים יולדות". בדרך כלל אני לא נוהג לשתף את קוראי האייל בחוויות אישיות מעברי, אבל אני אחרוג ממנהגי ואציין שאני חייב את חיי לאישה יולדת. 2) עכשיו? מה קרה לך?! עשיתי את זה כבר מזמן (תגובה 91813) 3) סליחה. |
|
||||
|
||||
1) אוקיי. לא אהבתי 1 את ההשתלחות שלך באותו אחוז מיולדות האייל שחלקו את חוויות הלידה שלהן. חוץ מזה, מישהו הכריח אותך לקרוא את הדיון ההוא? (לא היה קשה לנחש שם לאיזה כיוון הוא יילך). 2) נכון. אבל כדי לחסוך לי אתה מוזמן לקרוא את תשובותיה של אסתי, שם. תגובה 90672 1 הבחירה בביטוי זה היא כדי להימנע מהשתלחות. |
|
||||
|
||||
באמת לא זוכרת :-) אולי פמיניסטית קצרת צוואר? בתקופה שהסלנג הזה יצא, התעמקתי המון במדורה של סמדר שיר "דברים קטנים" במעריב לנוער, שם הסבירו כל מילת סלנג חדשה. אבל זה כנראה לא הופיע שם. |
|
||||
|
||||
תגובה 83309 |
|
||||
|
||||
בחייכם, כל הענין של קידושין נישואין וגירושין הוא ענין דתי ולא טקס. קודם כל כמה עמי ארצות עשו מזה פולחן, ואחר כך הם מתגוללים על הרבנות שזה לא מספיק אישי/ הומני/מתקדם- מחק את המיותר. הרפורמים והקונסרווטיבים שרואים את עיקר היופי בדת היהודית ב"גפלטע פיש" וב"הפי הנוקה", הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך, ועוד מסבירים לאורטודוקסים איך צריך לעשות את זה נכון. מה שנקרא הילדים מסבירים להורים איך לעשות ילדים. רבותי תחליטו- אתם רוצים להיות יהודים אז תתחתנו כמו יהודים. רוצים להיות גויים? כואב לי הלב, אבל תעשו מה שאתם רוצים. ואו . קי. אל תגידו לי שאפשר להיות יהודי אבל לא בדרך האורטודוקסית, כי אם זה כך אז לידיעתכם אני ממחר אני רופא בכיר למחלות לב אבל לא בדרך האוניברסיטאית. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מכילה לפחות משפט אחד המבוסס על בורות: "הרפורמים והקונסרווטיבים ... הפכו את כל הענין ההלכתי שאותו אינם מבינים לקרקס מגוחך". ובכן, ההבדל המהותי העמוק והמשמעותי בין הקונסרווטיבים לבין הרפורמים (והחילוניים), הוא מחויבותם להלכה. הם מכירים אותה, מבינים אותה, לומדים אותה ומתבססים עליה. ההבדל המהותי בינם לבין האורתודוקסים הוא ביחס לאשה, בישיבה משותפת (של גברים ונשים) בבית הכנסת, ובעובדה שגם נשים משתתפות בתפילה, בלימוד (כן, של ההלכה), ובקריאה בתורה. |
|
||||
|
||||
הרעיון המרכזי פחות. מדוע שימור מנהגים (במקרה זה מנהגי חתונה) הוא בעל ערך רב יותר (כפי שהכותבת מרמזת) מאשר הרצון לעצב טקסים לפי טעם והרגשה אישית.(ובמאמר מוסגר אולי כל הענין של ''חתונה'' הוא מיותר וטרחני) מדוע העובדה שהכותבת משערת שילדיה ינהגו בהתאם לצפיותיה נחשבת בעיניה כהתנהגות אנושית בעלת סגולה מיוחדת. |
|
||||
|
||||
מדוע לא תפנה אותן אל הכותבת. |
|
||||
|
||||
בטקסים, מעצם היותם טקסים, יש משהו מוזר עד מגוחך. ויהא זה טקס יהודי, נוצרי או הינדי. למסתכל מהצד שאין לו הכרות עם הטקס תמיד ייחשף האלמנט הזה. לדעתי, מה שהופך את הטקס לחוויה שונה הוא העובדה שאלפי שנים הוא נחגג באותה הצורה. זו נקודת החוזק שלו. ולכן אני מתייחסת ביותר חיוב לטקסים משומרים בהשוואה לטקסים מחודשים. בנוגע לעיצוב טקסים בטעם אישי, יש לשים לב שלא התייחסתי במאמר לטקס אישי נוסח "צהר". הכלה והחתן בטקס שהשתתפתי בו *לא* שותפו בבחירת הטקסטים על ידי הרב. הוא עיצב את הטקס לבד. לא היה כאן ביטוי אישי של הזוג אלא ביטוי אישי של הרב. הכלה למשל דווקא רצתה שהכתובה תיקרא בחתונתה, אלא שהרב לא ידע לעשות את זה. ובאופן כללי, בחלק מהפעמים הביטוי האישי הוא באמת אישי, בפעמים אחרות יש איזשהו זרם שמכתיב מה "הביטוי האישי" של אותו הזמן, כמו אופנה בלבוש. כמה ביטוי אישי יש בלהיות חלק מן העדר האינדיבידואלי? מדוע אני חושבת שילדי ינהגו בהתאם לציפיות? זה באמת רק ניחוש ואיני יכולה *לדעת*. הסיבה לניחוש נובעת מכוח האינרציה, ויותר מזה מכוח החינוך, ואיני מדברת דווקא על חינוך דתי או חילוני, אלא על העובדה שקיימת אפשרות שהם ירצו לכבד את הוריהם והורי הוריהם בחתונתם בטקס שישמח גם אותם. ואם לא, תהיה לי השראה לעוד טור אישי... |
|
||||
|
||||
אין לי מושג אם אנחנו חלוקים או לא אבל מה שהופך את הטקס (החתונה לפחות) למנוכר במקרים רבים אצל ציבור גדול הוא בדיוק הדבקות ,של הממסד בישראל, במסורת אבות שאיננה רלבנטית ואיננה מעוררת שום הזדהות בקרב מי שדוחה (לפעמים בשתי ידיו את אותה מסורת). סתם נקודה נסופת שאינה קשורה במישרין. לפחות במקרה שלי ושל בת זוגתי לפני ה''טקס'' כבר חיינו כמה שנים טובות ביחד היה לנו כבר ''רכוש משותף'' וחיי שותפות מלאים שלא נבנו על שום פן טקסי אלא על מחויבותינו האישית. הטקס כשלעצמו לא הוה ''טקס מעבר'' קלאסי וחיינו לא השתנו במאומה מבחינת היום יום.זה היה יותר מיסוד חברתי של משהו שכבר היה קים שנים מספר (חוץ מזה שקבלנו כסף שאיפשר לנו לחזור אחר האוניברסיטה לטיל במזרח לכמה וכמה חודשים טובים). כך שהמשמעות של הטקס היא מאוד שונה אני משער מן הטקס המסורתי ה''קלאסי''. |
|
||||
|
||||
יש חלקים בטקס שהם הכרחיים, ואחרים שהם תוספות לא הכרחיות. רבנים רבים (מצהר אבל לא רק) יודעים לעשות את ההפרדה הזו, לשמור על החלקים ההכרחיים ולתת מספיק מקום לביטוי אישי. (ראה למשל: תגובה 90702) לגבי משמעות הטקס היום ובעבר - במובן מסוים מדובר בשני המקרים במיסוד רשמי של מערכת יחסים. נכון שמידת האינטימיות ששררה קודם במערכת היא שונה בין הדורות. ועדיין, גם אתם רציתם למסד את המערכת בצורה פורמלית, מסתבר. וזוהי אחת המטרות העיקריות של הטקס מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
נו באמת מי נתן לרבנים גם (מצהר) את הסמכות להחליט מה נכון או מה לא נכון בטקס נישואין? ואם אני רוצה למסד את מערכת היחסים שלי אז למה אני צריך לעשות זאת בעזרתה של ההלכה היהודית,שהיא לא ממש רלונטית לחיי. |
|
||||
|
||||
כאמור, הייתי מעדיפה שתהיה לך בחירה אם לעשות את זה בטקס דתי או לא. ואז, במידה שתבחר לעשות את זה בטקס דתי, אני חושבת שראוי שיהיה תואם לכללי הטקס הדתי (זה לא אומר שלא יכולים להיות בו אלמנטים של ביטוי אישי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |