האם הדרך לרב-תרבותיות עוברת דרך האימפריאליזם התרבותי? | 1915 | ||||||||||||
|
האם הדרך לרב-תרבותיות עוברת דרך האימפריאליזם התרבותי? | 1915 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
Thanks for the interesting article, Avi. What I feel is missing, and might supply an answer to the question whether Western Capitalism is good or bad for society, is the question of appreciation versus appropriation.
I'm less familiar with the examples you provide, and more familiar with world music (mostly Andean music and, more recently, African music). Naturally, these genres invoke a far more severe problem of misappropriation, because the people who produce the original music are indigenous cultures, often naive and unaware of the cynical use that Western industry does on their backs. When learning of musical styles in indigenous cultures, one must exercise caution not to do the following things: 1. "water down" the musical style, lose its quality and its original form. 2. claiming expertise where there isn't one. 3. hindering local musicians from making a living. This is far better explained in an interesting article I recently read, "drumming for dollars": http://www.chidjembe.com/drumdollars.html |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שאלן פרקר הכניס לסרט פרשנות שווטרס לא העלה כבר בתקליט. תקשיב לשיר In The Flesh: Pink isn't well he stayed at the hotel וכן הלאה וכן הלאה. ווטרס היה מודע לכוח המשחית שהתהילה הפקידה בידיו, וזה ייסר אותו (כמו שכל דבר ייסר אותו...).and they sent us along As a surrogate band And we're gonna find out where you fans really stand Are they any queers in the theatre tonight? Get them up against the wall רמז מטרים לזה יש כבר בצד השני, בשיר One Of My Turns. ווטרס לא העלים עין מהציניות השוחקת והמתחסדת של עולם הרוק המסחרי. הוא ידע שהופכים את הצעקה שלו לדולרים טבין וטקילין. למעשה, הוא מדבר על זה כבר בתקליט Wish You Were Here. זאת המכונה של Welcome To The Machine, שמופעלת על ידי אלה שמציעים לו סיגר... |
|
||||
|
||||
i'm not sure, but i have a feeling that all these examples have one thing in common: they come from an age before the democratization of information, namely: the internet.
As globalization comes hand in hand (and in fact can't be accomplished without) information flowing freely around the globe, i think music might actually benefit from that, allowing greater cheaper (indeed, for free) global exposure, unbound by corporate interests. much as the print revolutionized the world and made us all readers (as written material was cheaper and everywhere), so the internet makes us all publishers... |
|
||||
|
||||
כדי להוריד משהו(להשקיע זמן ומשאבים) אתה צריך לרצות אותו, האינטרנט ברוב המקרים לא חושף אותך למידע שלא היית נחשף לו גם כך תוך כדי שימוש באמצעי ההפצה המוסרתיים, אם ייבדקו את השירים הפופולרים בתוכנות ההורדה השונות הפער בינם לבין 10 השירים הראשונים בMTV(או להבדיל בגלגל"צ) יהיה קטן. |
|
||||
|
||||
אבל יש לי בעיה עם ההגדרות. רב-תרבותיות אינה ניסיון למיזוג אופקים וספיגת ערכים מתרבויות שונות (זה קרוב יותר לרעיון כור ההיתוך), אלא ניסיון לאפשר לתרבויות שונות לדור בכפיפה אחת זו עם זו, להתקיים באותו מרחב ועדיין לשמור על ייחודן. לכן, השאלה ''האם הדרך לרב-תרבותיות עוברת דרך האימפריאליזם התרבותי'', צריכה, לטעמי, לבדוק את ההשפעה של האימפריאליזם על התרבויות המקומיות ועל האפשרות שלהן לשרוד בעולם אימפריאליסטי. איש לא חולק על כך שהזרם המרכזי יודע ''לנכס'' תרבויות משנה (למען האמת, זאת אחת הטענות כנגדו). |
|
||||
|
||||
צריך להנגיד את המאמר הזה עם המאמרים של ברקת על האבוריגינים (דיון 1741 דיון 1742). שם הניכוס של התרבות שלהם לא הועיל להם כלל, ואכן היתה ניכוס התרבות של העניים על ידי העשירים. איך זה מסתדר עם הכוח המפרה של האימפריאליזם התרבותי? איך שלא מסתכלים על זה, הנהנים העיקריים היו האימפריאליסטים ( קרי הנוער הלבן שלא העז לקנות תקליטים של זמרים שחורים, ובעלי חברות התקליטים עצמם). |
|
||||
|
||||
בראשית המאמר מוצגות ההגדרות של "אימפריאליזם תרבותי" מול "רב תרבותיות" אבל ההגדרות הן זהות. ההבדל היחידי הוא דרך ההצגה השלילית באחד והחיובית באחר. ה"ספיגה" ה"מכבדת" של ה"רב תרבותיות" מוצגת כתהליך חיובי של הרחבת אופקים ושינוי נקודת מבט בעוד שההתפשטות של ה"אימפריאליזם" היא "הרס". לי נדמה שבעצם מדובר באותו דבר. דומני שמלבד מקרים מאוד זניחים של שבטים מבודדים אי שם בג'ונגלים של דרום אמריקה יהיה מאוד קשה למצוא תרבות (ובוודאי שתרבות מוסיקלית) שאיננה מהווה תוצאה של "אימפריאליזם תרבותי" כזה או אחר. אין דבר כזה "תרבות אותנטית". האבחנה הזאת מתחדדת כאשר אנחנו בוחנים את הדוגמאות שהובאו. האם ניתן לטעון שבלוז היא מוסיקה "אותנטית"? באיזה מובן? מדובר פה בפירוש בסינטזה בין מוסיקה "מערבית" ובין מקצבים אפריקאיים. גם הרגאי (ויהיה זה הרגאי ה"אותנטי" ביותר שתוכל למצוא) עדיין משתמש, ברמה הבסיסית ביותר בהרמוניה "מערבית". גם הבלוז וגם הרגאי קרובים הרבה יותר לבאך מאשר למוסיקה אפריקאית "אותנטית"... (וזה בלי להתיחס לעובדה ששני סוגי המוסיקה מושרים בניב כזה או אחר של אנגלית...) הנחת היסוד של מתנגדי ה"אימפריאליזם התרבותי" היא שההשפעות התרבותיות נובעות ממניעים אפלים ומיכולת בלתי מוגבלת של ה"חזק" להשפיע על החלש. הפיצה1 האמריקאית איננה פופלארית משום שהיא (נגיד) טעימה ושיש לה ביקוש בארץ היעד2 אלא ההיפך, אנשי הזדון הקפיטליסטים מחפשים שווקים חדשים ולכן הם מייצרים את הביקוש על ידי שטיפת מוח תוך כדי הרס התרבות ה"אותנטית". למציאות יש בעיה עם התיאוריה הזאת. ה"אימפריאליזם התרבותי" הוא פשוט איש קש. חוזי השחורות עשויים לראות בפופלאריות של מייקל ג'קסון או מדונה בישראל "הרס התרבות" אבל האמת היא שהאימפקט הוא מינורי למדי. למרות מכונות יחסי הציבור המשומנות של האמנים הבריטיים/אמריקאיים, המוסיקה הפופלארית בישראל היא דווקא מוסיקה "מזרחית". גם בתחום הטלוויזיה לא נחלו הקפיטליסטים האמריקאים השמנים עם הסיגר יותר מדי הצלחה, אמנם סיינפלד ו"חברים" השתלטו על כל חלקה טובה כאן אבל דומה שיהיה קצת קשה להשוות את זה עם ההצלחה של "שמש", "לחיי האהבה" או "המורדים". 1 או כל מזון/מוסיקה/אופנה אחרת. 2 במובן שבו כולנו מחפשים איזה משהו טעים לאכול ומוכנים לנסות דברים חדשים ומעניינים. |
|
||||
|
||||
שתי הערות: קודם כל, אני מצטרף להבחנה של יהונתן אורן בנוגע לרב תרבותיות מול כור היתוך. חשוב להבחין בין שני הדברים, וגם לדעתי התיאור במאמר של "רב תרבותיות" מתאים יותר לתיאור של "כור היתוך" (*המנוגד* לרב תרבותיות), אשר דווקא משתלב היטב עם התרבות הגלובלית, ועיקרו הוא השלטת התרבות הדומיננטית על מגזרים בחברה. זה מה שדר' דר ביצוע הבחין בו גם כן. הערה שניה היא שמוזיקה ואוכל הם בדיוק שני הפרמטרים היוצאים מן הכלל כשרוצים לבחון הגמוניה תרבותית: אלו הם שני מאפיינים שמאיימים פחות ונתפסים כ"אקזוטים" ולכן דווקא בהם קבוצות שוליים יכולות להתבטא. ציין דר' בר ביצוע את ישראל: המאכלים המזרחיים והמוזיקה המזרחית הם פופולריים ביותר, אולי הפופולריים ביותר, למרות שעדיין קיימת אפליה חמורה לרעת מזרחיים בכל שאר הפרמטרים. |
|
||||
|
||||
אולי תנסה להבהיר מהם אותם "פרמטרים" אשר אינם יוצאים מהכלל. ניקח למשל את ה"הגמוניה האמריקאית". במה, חוץ מאולי קולנוע, זאת מתבטאת? בספרות? תיאטרון? אופנה? הגות פוסט מודרניסטית? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהוא התכוון יותר להשפעה של אוכלוסיות שבשלוי החברה על התרבות של הזרם המרכזי ככה שהאמריקניזציה של התרבות הישראלית לא ממש קשורה. הדוגמא שהוא נתן היא לגבי המזרחיים בישראל שבעוד שהאוכל שלהם נאכל בשקיקה ע''י כמעט כולם, והמוזיקה שלהם כבשה לה מקום של כבוד בחברה הישראלית, האנשים עצמם נוכחים פחות במוקדי קבלת ההחלטות, באקדמיה, אין להם ייצוג הולם בתאטרון, בתוכנית הלימודים ובספרות. |
|
||||
|
||||
המזרחיים בישראל נוכחים פחות במוקדי קבלת ההחלטות? מה אחוז המזרחיים בכנסת? בממשלה? בראשות הרשויות המקומיות? |
|
||||
|
||||
אני יודע על 6 שרים וסגני שרים ממוצא מזרחי מתוך 24 חברי ממשלה (אבל אני לא יודע מה המוצא של לימור ליבנת, ציפי ליבני, יהודית נאות וישראל כץ). הכנסת פחות רלוונטית כיוון שדרך הכניסה אליה מכתיבה שהמספרים יהיו מתאימים. מה עם בתי משפט, תפקידים בכירים במשרדי ממשלה, חברות ציבוריות, דירקטוריונים, תקשורת, מטכ"ל. קח בחשבון שבהרבה מהמקומות הללו כרטיס הכניסה למזרחי יהיה התנערות מהמטען התרבותי המזרחי. לגבי הנוכחות שלהם בתרבות: כמה הצגות בעלות אג'נדה מזרחית ראית לאחרונה? כמה ספרים שנכתבו במדינות מוסלמיות (או ע"י יוצאי אותן מדינות) זכית לראות בתוכנית הלימודים? כמה זמן מוקדש ליהדות מדינות צפון אפריקה בלימודי ההסטוריה? |
|
||||
|
||||
ניתן להעריך *בזהירות* שהתרומה התרבותית של יהדות צפון אפריקה לספרות\אמנות בתקופה שלפני קום המדינה ומעט אחריה בתחום שאינו לימודי קודש לא הייתה גבוהה, אין סיבה להניח שהיהודים במדינות אלו היו מפותחים(בפרמטרים מערביים) באופן משמעותי מהסובבים אותם. אין אלתרמן\ביאליק\הרצל תימני. וחבל שכך. |
|
||||
|
||||
שלום שבזי הוא בן המאה ה-17. סבורני שהדברים כיוונו ליצירה מאוחרת מעט יותר. |
|
||||
|
||||
אלבר קמי תופס? ואלבר כהן? ואלבר ממי? אני בטוח שאחרים יוכלו לשלוף כותבים והוגים אחרים שמוצאם בצפון אפריקה. |
|
||||
|
||||
להפתעתי התברר לי מקריאת ספרו הנפלא של אלבר קאמי "אדם הראשון" כי מוצאו ממשפחה קתולית ואפילו אדוקה. כלומר אין קשר יהודי ולכן לא בטוח שהוא נכס כזה גדול מבחינה פוליטית. אני לא יודע מה מצבו של קאמי בחינוך הישראלי. אישית אני בעד, אם כי חוששני שרשימות הקריאה סובלות מעודף של ספרים שאינם מתאימים/מותאמים לגיל הרלאבנטי (החטא ועונשו, אל המגדלור). |
|
||||
|
||||
אני הבנתי אחרת מהציטוט הנמצא כאן: http://www.manof.org.il/sh.asp?x=471 הפילוסוף הצרפתי אלבר קמי כותב בספרו ``שחרורו של היהודי``: ``בשלהי התבגרותי קצה נפשי להיות יהודי. רשמתי אז ביומני ``היות יהודי: בעיקרו מצב דחוק, כפות!`` מדוע אקבל עליי הגבלה זו כמעט בראשית דרכי בחיים? מדוע אוותר על הרפתקות נפלאות כה רבות כדי להישאר מובס בין מובסים? רצוני לטעום מכל המזונות, ליהנות מכל התענוגות אהיה גא על גופי ואיתן ברוחי, אעסוק בכל סוגי הספורט ואבין את כל הפילוסופיות.`` ייתכן וישנה כאן טעות (קשה לי לברר משום שאני באופן אישי משתעמם ממנו ברמות שלא מאפשרות חקר מעמיק של הנושא). |
|
||||
|
||||
זו טעות הקלדה או בלבול בין שני אלברטים. ``שחרורו של היהודי`` מאת קאמי - אין דבר כזה. לברר אם בכלל קיים כותר שכזה, זה לא "חקר מעמיק". |
|
||||
|
||||
אכן אלבר ממי: (The Liberation of the Jew (1966. על "אדם הראשון" של קאמי אני ממליץ לך בחום. אחד הספרים המרגשים והטובים של המאה. אין כאן מקום לטעות, כיון שמדובר בספר אוטביוגרפי המתאר את ילדותו של קאמי. קאמי מוצאו מחוגי ה"רגליים השחורות" - מהגרים צרפתיים ואיטלקיים באלג'יריה שהיו קתולים אדוקים ואף אנטישמים לא קטנים. (כמי שנשבר גם הוא במ"מיתוס של סיזיפוס" של אותו מחבר, אני מרשה לעצמי להמליץ על קריאה חוזרת של "הדבר" ו"הזר" אחרי תום לימודי הספרות בתיכון) אפרופו, אנו חייבים להזכיר לעצמנו שרוב החומר באינטרנט הוא יזמה אישית של אנשים פרטיים ומרובים בו השגיאות. גם אני נפלתי במקרה דומה בויכוח חסר הטעם שאנו מנהלים עם יעקב ש"ץ ע"ח נעמי שמר. קראתי במאמר המופיע באתר הכנסת כי המזרחי הצטרפה לקונגרס הציוני ב1905 או 1907 כאשר פולמוס אוגנדה היה ב-1903. למעשה המזרחי נוסדה ב-1902 וחבריה לא היו צריכים להצטרף לקונגרס כיון שכבר היו חברים בו ממילא כ"חובבי ציון" או מפלגות אחרות. להיפך עושה רושם שנציגי המזרחי היו חבורה די גדולה בקונגרס אוגנדה (200 מתוך 600 נשמע הפלגה גמורה, אבל במקורות אחדים מוזכרת הצלחה גדולה של המזרחי בבחירות לקונגרס השישי). בימים אלו אני מכין מעין סיכום עבור קוראי האייל על פיסיקת החלקיקים ותתפלא כמה שגיאות ואי הבנות יסודיות אני מוצא ברשימות של מרצים אוניברסיטאיים המופיעות באינטרנט. |
|
||||
|
||||
לפני יומיים, בטלויזיה, איזה ביולוג (?) סיפר על ההומו-ארקטוס שחי לפני 50,000 שנה (והפעם, לשם שינוי, זאת לא היתה בעיית תרגום). אפילו אני יותר זקן מזה. |
|
||||
|
||||
זו אכן טעות שלי בהתבסס על מידע מוטעה. תודה על התיקון. בדרך כלל אני משתדל להסתמך באינטרנט על מקורות ראשוניים ולא על משניים. לפעמים נופלים. לגבי קאמי, לא נאלצתי לקרוא אותו לבגרות, כך שהוא לא התקלקל לי ו''הדבר'' אפילו היה מעניין. הספרים האחרים עוררו בי תפהוקת שאינה בת-ריסון ולכן נטשתים. |
|
||||
|
||||
''אין סיבה להניח שהיהודים במדינות אלו היו מפותחים(בפרמטרים מערביים) באופן משמעותי מהסובבים אותם.'' |
|
||||
|
||||
אופס, אישרתי מוקדם מידי. מה שהתכוונתי לכתוב זה שהעובדה שאתה משתמש בפרמטרים מערבים כדי לקבוע שהתרבות המזרחים פחות מפותחת מהמזרחית הוא מקור הבעיה. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לתת דוגמא לפרמטרים אחרים? |
|
||||
|
||||
אם תוכל לפרט את הפרמטרים המערביים לקביעת מידת המפותחות של תרבות אני אשמח לתת לך את פרמטרים אלטרנטיביים. לדעתי אין דרך אמיתית לעשות את זה מלבד הקביעה שתרבות מפותחת (או נכונה או תרבותית, בחר את המילה המועדפת עליך)על פי הפרמטרים המערביים היא תרבות שמובילי התרבות המערביים קבעו שהיא כזו. |
|
||||
|
||||
פאראמטר אולי קצת גס, אבל יעיל: לבדוק תמותת תינוקות. |
|
||||
|
||||
1. תמותת תינוקות כמדד לאיכות היצירה התרבותית? לא ניראה לי. 2. אני לא יודע מה הייתה שיעור תמותת התינוקות ברוסיה הצארית או שיעור תמותת הבוגרים בזו של סטאלין. אני די בטוח שהוא העיד ע למידת פיגור גדולה ועם זאת רבים משירי העם שדור ההורים שלי גדל על בירכיו הם תרגומים של שירים משם. |
|
||||
|
||||
1)מי דיבר על איכות יצירה? אני מדבר על תרבות במובן ציביליזציה. תרבות מפותחת היא תרבות שבה אחוז התינוקות שנפטרים הוא קטן. זה פארמטר אחד, ולדעתי בין החשובים. 2)מה, אין במרוקו שירי עם? באמת מפגרים. |
|
||||
|
||||
1. אני מדבר על יצירה תרבותית. 2. בוא ננסה שוב. רוב שירי העם שהדור של ההורים שלי (הדור שנולד בשנות ה 40 וה 50 בישראל) למד בתנועות הנוער ובבתי הספר הם שירים רוסיים מתורגמים. את המוזיקה שאמא שלי "הכירה מהבית" היא התביישה לשמוע בחוץ כי הסביבה שבה גדלה ומערכת החינוך שבה למדה שיכנעה אותה שמדובר במוזיקה פרימיטיבית. עכשיו. האם הציויליזציה שהייתה בלוב/ מרוקו/ מצריים/ עירק בשנות החמישים טובה על פי הפרמטרים האוניברסליים מזו שהייתה ברוסיה באותה תקופה? אני בכלל לא בטוח. |
|
||||
|
||||
אם כך, בקובה חיה ונושמת הציביליזציה המפותחת ביותר עלי אדמות.. :) |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ההומור, האם התמותה שם גדולה, ואתה רומז שלא אמרתי אם הקשר הוא ישיר או הפכי? אם התמותה היא אכן מהנמוכות, אני עומד מאחרי דברי ( ביטוי מאוס, מה המקבילה העברית?) - הם אכן ציביליזציה מתקדמת. |
|
||||
|
||||
את הרשימה אפשר למצוא ב http://www.cia.gov/cia/publications/factbook/rankord... קובה נמצאת במקום ה-39, ישראל במקום ה-46, סינגפור מובילה (אחריה, שבדיה הונג קונג ויפאן). |
|
||||
|
||||
תודה, כרגיל סופרים כאן מהסוף. קובה אפילו עדיפה במעט על ארה"ב.האם יש לזה סיבה מיוחדת? עד היום לא קישרתי את קובה עם שירותי בריאות וסניטציה מעולים. |
|
||||
|
||||
לא צריך שרותי בריאות טובים, מספיק שיש לך שירותי רישום גרועים. |
|
||||
|
||||
זה חשד סביר, שלא נעלם מעיני, ובכל זאת, אולי נמרוד יכול להאיר את הנקודה הזאת. |
|
||||
|
||||
בימים ה(לא כל-כך)טובים של ברה''מ, התהלכו בעתונים סיפורים על זקנים מופלגים בני מאה וחמישים שחיים בכל מיני מקומות אקזוטיים כמו קוקז וקירג'יסטאן וניזונים מחלב עיזים ומיני אזוב. בדיעבד הסתבר שהדרך הטובה ביותר להגיע לאריכות ימים כזאת היא לא לנהל רישום של תאריכי הלידה. |
|
||||
|
||||
יש דברים בגו. למרות האמברגו הכלכלי הקשה, קובה מפתיעה בהרבה מאוד תחומים: קולנוע (למרות השלטון המדכא), מוזיקה ואומנות גרפית. גם הפרוזה והשירה מפותחים ביותר. שירותי הבריאות שלה הם מעולים (כאמור, למרות האמברגו שמקשה על רכש ציוד ותרופות), וניתן לזקוף זאת למערכת החינוך חינם (חינם באמת) והמעולה שיש להם (פועלים רבים במטעי הסוכר והטבק הם רופאים ובעלי תואר דוקטור במקצועות שונים, או אם תרצה - רופאים ואקדמאים עובדים שמה במטעי הסוכר והטבק...). אבל בלי ספק, אחוז האנאלפבתים הוא בין הנמוכים בעולם, ואחוז המשכילים הוא בין הגבוהים בעולם. באופן פרדוקסלי, מבחינות מסויימות האמברגו היטיב עם קובה: אי אפשר לייבא רכב לאי, אז חייבים לתחזק את המכוניות הישנות, והתוצאה: מכונאים יצירתיים, מוכשרים ובעלי ידי זהב. אי אפשר לייבא תרופות מסויימות, ולכן צריך לפתח אותן באופן עצמאי... עם זאת, אני חושב שיש גם השפעה של גורמים סביבתיים, כגון מזג האוויר, החיים בסביבה לא כ"כ מזוהמת ומחסור בהמבורגרים של מקדונלד ואוכל זבל מסוגים אחרים. (יש גם המון המון זקנים בקובה, ממש זקנים, שנראה שהם חולים פחות). |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה להצהיר ,אם כך, שלפחות בפרמטר חשוב זה, קובה היא ציביליזציה יותר מתקדמת. מ'כפת לי ( כמו ש א"פ אומר) אם אין שם מי יודע מה חופש פוליטי? לפחות הילדים מאושרים ( טוב, אי אפשר להסיק את זה מנתוני תמותה, אבל זה התחלה). |
|
||||
|
||||
תוחלת החיים בקובה מעמידה אותה במקום ה 25. מקום מכובד שהיא חולקת עם מדינות כמו בריטניה וטאיוואן, אבל לא משהו יחסית למדינה אחת נחשלת בפאתי המזרח התיכון שנמצאת המקום החמישי. |
|
||||
|
||||
מעניין למה כל הרבה מנסים לברוח משם... |
|
||||
|
||||
מי רוצה להיות זקן? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כאמור, בגלל מחסור בהמבורגרים..... אולי היינו שואלים איזה קובני ברשת, אבל מכיוון שהיאנטרנט הוא די לו חוקי בקובה (למשל, מודם הוא ציוד לא חוקי), אני חושב שזה יהיה קצת קשה... |
|
||||
|
||||
אנשים בורחים משם משום שהחיים הם לא מטרה בפני עצמה, והמדדים האלה (תוחלת חיים, מספר תינוקות מתים בלידה...) הם מדדים חלקיים מאד לאיכות החיים. |
|
||||
|
||||
לא מסכים, בריאות טובה נחשבת מותרות ברוב העולם. אני חושב שבאופן גס זה מדד מצויין. כל השאר- עושר, חופש פוליטי, השכלה, הם לא מתארים את קצה הקרחון אלא את הפסגה של קצה הקרחון. |
|
||||
|
||||
אין שחור ולבן, אי אפשר להגיע לבריאות מושלמת, לעושר מושלם, או לחופש מושלם, לכן צריך לבחור על כמה מהבריאות שלך אתה מוכן לוותר עבור כמה חופש... בקובה מתים 6.45 תינוקות מכל 1,000 לידות מוצלחות, בארה"ב 6.63. תוחלת החיים בלידה בקובה היא 77 שנים, בארה"ב 77.5. ובכל זאת, על כל 1,000 קובנים, 1.58 עוזבים את מולדתם, ועל כל 1,000 אמריקאים, 3.41 מהגרים אל ארצות הברית. אני חושב שאם לא היו בעיות חוקיות, לאומיות ומשפחתיות, כל אדם רציונלי היה מעדיף לחיות בישראל על סינגפור (למרות שסינגפור מובילה מבחינת הלידות החיות), ובארה"ב על ישראל (למרות שתוחלת החיים בישראל גבוהה מארה"ב). |
|
||||
|
||||
יש כאן עניין של תפוקה שולית פוחתת. אם יגידו לך שעל ידי רכישת מכונית מסויימת אתה מקטין את הסיכוי שלך להפגע ממטאוריט פי אלף, אולי תתרשם, עד שתגלה שהסיכוי המקורי היה אחד למליון. כך גם עם תמותת תינוקות ושאר מדדים "אבסולוטיים". ההבדל ביו 6 פרומיל ל7 פרומיל הוא זניח, ואפילו ההבדל ביו 3 פרומיל ל 6 פרומיל (100% הבדל!) הוא לא משמעותי. אבל כשאורח ממאדים יבוא בכל זאת לצבוע את הגלובוס ב"מתקדמים מול מפגרים" למען תלמידיו מרובי המחושים, המרחק בין 10% ל 6 פרומיל הוא בולט ואין צורך להוסיף אפקטים נוספים. אחר כך, בתואר שני באוניברסיטת אולימפוס מונס 1 ילמדו אותם על ההבדלים בין דמוקרטיה ודיקטטורה, ויציינו שיש קורלאציה חיובית בדרך כלל בין תמותה נמוכה וחופש פוליטי. דוקטורטים ייכתבו על "האנומליה של קובה" אבל פרופסורים שם ירימו משושה בפליאה אם מישהו ינסה לקבל קביעות בלהסביר את ההבדל בין 5 פרומיל ל 7 פרומיל בעזרת ניתוח אחוזי ההצבעה והמבנה של בתי המחוקקים בין שתי מדינות. |
|
||||
|
||||
אם האפשרות היא לחיות 90 שנה בגולאג, או 70 שנה בארה"ב, אני מעדיף את האפשרות השניה. קובה היא לא אנומליה, במדינות קומניסטיות יש חינוך (מבחינת אחוז בורים, תארים מתקדמים, מחקר וכו'), בריאות (מבחינת תמותת תינוקות ותוחלת חיים, לא מבחינת איכות חיים) וספורט (מבחינת השגים אולמפיים) גבוהה יחסית למדינות בעלות מאפיינים דומים. אין "קורלאציה חיובית בדרך כלל בין תמותה נמוכה וחופש פוליטי", אלא רק "קורלאציה חיובית בדרך כלל בין איכות חיים משוכללת וחופש פוליטי". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא בטוח שהייתי מעדיף שנה אחת כאדם חופשי על 21 שנה כאדם כלוא. אבל אם כשאהיה בן 69 יעמדו בפני האפשרויות לחיות עד 139 כאדם חופשי או עד 159 כאדם כלוא, על אחת כמה וכמה שהייתי בוחר בראשונה. |
|
||||
|
||||
כן, כן, רק צחקתי קצת, אתה קצת מקצין את האפשרויות, לא? שוב, התחלתי בתמותת תינוקות, ולא בכדי. דיברתי על יתרונות של תרבויות. דאגה לשלום ילדים זה אינדיקציה חשובה אצלי. אולי מדובר בממלכת רשע שמגדלת ילדים רק כדי לשעבדם ולכן משקיעה המון בטיפול בהם. אולי. יותר סביר בעיני שדאגה לילדים מראה על נאורות של חברה. לכן הנתון של קובה הפתיע אותי ( עם כל ההסתייגויית של זיופים וכולי). אני חושב שגם אתה תסכים שהקובנים לא דואגים לילדים שלהם כדי לשעבד אותם, אלא שזה סדר עדיפות תרבותי. אם מסיבה כלשהי המשטר שם מונע מהם גם *חופש פוליטי*, פסדר, גם "כמה אסירים לנפש" הוא אינדיקטור. |
|
||||
|
||||
יש בעולם מספר מדדים מקובלים שמשכללים, כל אחד בצורה אחרת, את המדינה הטובה ביותר. כולם מכילים בתוכם את תמותת התינוקות, תוחלת החיים, החופש הפוליטי והכלכלי, התוצר הלאומי הגולמי לנפש, רמת השכלה ועוד. אגב, היום פורסמה רשימה לפי אחד מהם http://www.nrg.co.il/online/1/ART/755/981.html (את הפרטים תוכל למצוא ב http://hdr.undp.org/reports/global/2004/). |
|
||||
|
||||
דווקא מבחינת "כמה אסירים לנפש", ארה"ב נמצאת במקום הראשון (לרעה) בעולם המערבי. |
|
||||
|
||||
תופעה: אנשים מהגרים מאירופה להודו בשביל לעבוד עבור חברות אירופאיות שעשו מיקור חוץ לעסקים שלהם בהודו: |
|
||||
|
||||
תמיד מעניין אותי אין 0.58 אדם מחליף מולדת. |
|
||||
|
||||
זה דווקא לא בעיה. אפשר לשהות במולדת החדשה 0.58 אחוז מהזמן (או פרומיל, לעניין זה). מה שמעניין יותר הוא איך מת 0.45 פרומיל תינוק. |
|
||||
|
||||
אנשים בורחים משם משום שהחיים בקובה קשים וללא הרבה תקווה לשינוי. נתוני תוחלת החיים אינם רלוונטים משום ש: א. הם אינם מצויים בתחום הידע של מרבית האנשים (לא במערב ובוודאי לא במדינה בה ידע איננו זורם בצורה חופשית כמו קובה) ב. ישנה סבירות מסויימת שהם שקריים. |
|
||||
|
||||
נתוני תוחלת החיים באמת לא רלונטיים, אבל לא בגלל הסיבות שנתת, יש להניח שמנהיגי קובה לא חוסמים נתונים כאלה, ואין סיבה להניח שהם שיקריים. הם פשוט, כמו שאמרת, לא רלונטיים, ראה הסבר ב תגובה 233735 ו תגובה 233748. |
|
||||
|
||||
כי שידורי הטלויזיה שהם קולטים מארה''ב מציגים חיים הרבה יותר טבים ממה שהם חווים בקובה. למרבה הצער, אחרי שברחת מקובה כבר לא ירשו לך לחזור. |
|
||||
|
||||
אני מבין. החיים בקובה נהדרים והחיים בארה''ב הם חרא. זה מסביר גם את העובדה שהתומכים והיוזמים העיקריים של האמברגו על קובה הם קובנים לשעבר. הם כנראה רוצים להוריד את רמת החיים בקובה לרמה הנהוגה בארה''ב... |
|
||||
|
||||
ו(בערך) באותו נושא:http://linux-on-line.net/downloads/fun/humorous-plus... |
|
||||
|
||||
למרבה הצער, החיים הם הרבה יותר מורכבים כשמפסיקים לחשוב רק בשחור-לבן טוב-רע. למשל, אם אתה מתחשב בשני גורמים חברתיים משמעותיים לנושא ההתנגדות של הגולים הקובנים לקסטרו: א. ככל שהצדדים הניציים קרובים יותר זה לזה (למשל, כמו במקרה של מלחמת אחים או במקרה של עמים קרובים זה לזה), הסכסוך הוא הרבה יותר רגשי, אלים ואכזרי. ב. תסמונת המהגר המקצין: מהגרים רבים מעוניינים להטמע בחברה החדשה ככל שניתן ולכן הם מאמצים ערכים "פטריוטים" בצורה קיצונית יותר ונחרצת יותר: עולי בריה"מ הפכו למעוז המפלגות הימניות (שלא נכנעות לערבים), הגולים הקובנים הפכו למעוז השמרנות. מה עוד, שמדובר בקבוצה פעילה שעושה הרבה מאוד רעש, כמו נוער הגבעות למשל. לקובנים שבורחים מהאי "ונעלמים" בניו יורק או מהגרים לאירופה אין איזה שהיא נקודה קבועה שמרכזת אותם, ולכן אנחנו לא יודעים כמה מהגולים הקובנים נשארים במיאמי ועושים רעש על החוף, וכמה מהם פשוט ממשיכים הלאה לחיות את חייהם. מצד שני, אתה יכול להמשיך ולחיות בשחור לבן, להאשים את כל מי שלא מתאים לסד המחשבתי שקבעת לעצמך ולהרגיש שאתה תמיד צודק, בעל עקרונות המוסר הנעלים ביותר וכו'. זה כמו להרטיב במיטה - בהתחלה זה חם ונעים אבל אח"כ (כשהמציאות תתחיל להתפוצץ בפנים) זה יהיה רטוב ומסריח - אבל בטח גם אז תמיד תדע להאשים מישהו אחר. |
|
||||
|
||||
הסיום מיותר קצת. אני לא חושב שאחד מכם הפגין הרבה יותר פתיחות מחשבתית מהשני. |
|
||||
|
||||
החיים הם אכן מורכבים אבל זה לא דורש הסברים כל כך נפתלים לתופעה ברורה כל כך. למהגרים הקובנים איכפת יותר משום שהם נולדו בקובה, יש להם משפחה בקובה והם מזדהים עם סבלם של אחיהם היושבים בקובה. את המקור לסבל הם מזהים, ובצדק, עם משטרו של קסטרו ולכן הם פועלים, בדרכם, לסילוק המשטר הזה. ההפרדה שעושים המהגרים הקובנים בין העם הקובני, איתו הם מזדהים, למשטר הקובני אותו הם מתעבים איננה אופיינית ואינני מכיר הרבה דוגמאות לכך. לא זכור לי שהמקסיקנים בארה"ב עסוקים יותר מדי בנסיון להטיל סנקציות על מקסיקו, גם הקנדים לא, וגם לא הישראלים... גם העולים החדשים מרוסיה אינם עוסקים בנסיונות לסכסך בין רוסיה לישראל. "אבל בטח גם אז תמיד תדע להאשים מישהו אחר." אני לא מאשים "מישהו אחר" אני מפעיל עקרון פשוט והגיוני. כל משטר, בכל מדינה, הוא האחראי הראשוני לרווחתם של האזרחים שלו. הדבר נכון בישראל כמו שהוא נכון בקובה. אם אזרחי קובה סובלים אזי הגורם לסבלם הוא, בראש ובראשונה, המשטר בארצם. האשמת האחרים היא לוקסוס השמור לדיקטטורים נוסח קסטרו ולאפולוגיסטים כמוך. אני משוכנע שאת מצבה הגרוע של ישראל אינך תולה במזימות ומעשי הערבים, אם יש מיתון או מלחמה האשמה היא בהנהגה שלנו. *שרון* יהיה המטרה לביקורת, לא אסד או מובראק או ערפאת משום שאלו הם, פחות או יותר, אילוצים שבמסגרתם פועלת ממשלת ישראל ותפקידה להוציא את המיטב מהמצב. במבט מבחוץ, אילו היית ישראלי בחו"ל, היית יכול גם אולי להאשים את כלל הישראלים בבחינת "תאכלו את מה שבישלתם", זאת משום שברור לכל אחד שההנהגה הישראלית נבחרת על ידי אזרחי ישראל (ולכן גם העוינות למשטר הישראלי תהיה נמוכה יותר, גם אם הוא מתנהג בניגוד להשקפתך). העויינות העזה שמגלים המהגרים הקובנים למשטר הקובני נובעת בעיקר משום שברור להם שאין בידי העם הקובני להחליף את המשטר הזה. הם מרגישים, בצדק, ש"גנבו להם את המדינה". |
|
||||
|
||||
כמה נאה שאפשר לשורר שיר תהילה כזה לקובה בלי שתצטרך חלילה לחיות בגן עדן זה. כמה נאה שאפשר לזמר באופן חופשי את תהילת המקום ששיעור הבריחה ממנו הוא עצום (1.58 אנשים לכל אלף בורחים מהמקום הקסום הזה מדי שנה, שיעור שהיה יכול להכפיל את עצמו אלמלא תפס משמר החופים בארצות הברית כ-60 אחוז מהנמלטים מקובה). כמה נאה שאפשר לדבר על "המון זקנים" תוך התעלמות מהעובדה שבקובה אחוז האוכלוסיה מעל גיל 65 קטן במיוחד (כעשרה אחוז, לעומת כפול מזה ברוב מדינות אירופה). כמה נאה שאפשר למצוא את הזווית החיובית בכך שאנשים המשלימים תואר שלישי יכולים למצוא עבודה רק במטעי הסוכר והטבק... כמה נאה שלא חייבים לזכור את הקבצנים בכל מקום, את הזונות בחמישים סנט, את העריץ הנאלח העומד בראש המדינה... בכלל, יפה לגלות עד היכן מגיעה המיופיה של סוציאליסטים. |
|
||||
|
||||
יש לי דז'ה וו או ששוב אתה מנסה להסיט את הדיון לקטע הזה של סוציאליזם מול קפיטליזם..? לא שרתי שיר הלל לקובה, ואיני מתיימר להציג את המודל הקובני כמודל לחיקוי - לכל היותר הצגתי כמה אספקטים שלא מתיישבים עם הסטיגמה הנכפית עליה מכיוונה של וושינגטון. |
|
||||
|
||||
אם ''סוציאליזם'' מול ''קפיטליזם'' הוא שם הקוד שלך ל''דיכוי'' מול ''חירות'' אז כן, אני מנסה להסיט את הדיון. למעשה, הוא כבר סטה לפני כן. לגבי ''הסטיגמה'' מכיוונה של וושינגטון -- אין לה קשר לדברים (מה גם שלא הייתי מודע לדיעות של ארצות-הברית על קובה). אפשר להשוות את המצב בקובה למצב בשלוש מדינות דומות שלא הוטל עליהן חרם מצב ארצות הברית כמו הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי ופנמה ולגלות שמצבן קשור לא ליחסי הסחר עם ארצות הברית אלא למידה שבה הדיכוי הכלכלי והאישי קיים בהן. |
|
||||
|
||||
אני לא מחלק את העולם לדיכוי מול חופש אם קפיטליזם מול סוציאליזם. זה נראה לי קצת שטחי לחלק את הכל לשניים, טוב-רע שחור-לבן. לא הבנתי את הדוגמה שלך לגבי האיטי ופנמה - כביכול אתה מחזק את ידיו של קסטרו, כי הוא, למרות האמברגו שמוטל על המדינה שהוא מנהל, מצליח להשיג תוצאות די טובות לעומת המדינות שהזכרת, שנכנעו לתכתיבי קרן המטבע והשוק החופשי. |
|
||||
|
||||
הדוגמה של האיטי ופנמה נועדה להראות שלאמברגו אין קשר אמיתי למצב במדינה, בניגוד לתירוץ הקלוש שהעלית, אלא רק למצב החירות באותם מקומות: ככל שהמדינה חופשית יותר (מבחינת החירות האישית והחירות הכלכלית) כך מצבה הכללי טוב יותר. |
|
||||
|
||||
ומהו מצב החירות בהאיטי ובפנמה? |
|
||||
|
||||
מצב החירות בהאיטי איום ונורא... והמצב שם איום ונורא, ממש כמו בקובה. בפנמה (כמו גם ברפובליקה הדומיניקנית) ישנו שיפור ניכר בשנים האחרונות, שתוצאותיו ניכרות: רמת החיים גם בפנמה וגם ברפובליקה הדומיניקנית גבוהה פי שלוש מזו שבקובה. לגבי האמברגו, אזכיר רק כי ברוב מדינות דרום אמריקה הסחר עם ארצות הברית מהווה רק כרבע מכלל הייבוא והייצוא, כך שהאפשרויות פתוחות בפני הקובנים. הבעיה אינה האמברגו אלא הדיקטטורה. |
|
||||
|
||||
''כך שהאפשרויות פתוחות בפני הקובנים''.... נו באמת.... איזה קובנים טיפשים...הם יכולים לייצא ולייבא אבל פשוט לא רוצים... באמת איזה מן טיפשון שאני.. |
|
||||
|
||||
הדבר העיקרי שמקומם בדבריך הוא יחוס כל תלאותיה של קובה לאמברגו1 ולא לשיטת המשטר הכושלת והאכזרית2 שלהם. ניתן רק לנחש שאילו לא היה אמברגו אמריקאי על קובה היית מייחס את סבלם של הקובנים ל"אימפריאליזם תרבותי" או "קפיטליזם חזירי". 1 המיותר המטופש והמזיק 2 שהיא, גם בהתחשב באמברגו, הסיבה העיקרית לסבל הרב של העם הקובני. |
|
||||
|
||||
אני אכן מייחס את מצבה הכלכלי של קובה לאמברגו שמוטל עליה, ולא לשיטת הממשל שלה, אך מצד שני, לא לך ולא לי יש את היכולת לדעת איך הדברים היו יכולים להתגלגל: מצד אחד, אין לי ספק שהאמברגו חונק את הכלכלה הקובנית (מונע ממנה יוצא ויבוא כמעט לחלוטין): לפני נפילת חומת הברזל, קובה סחרה עם מדינות הגוש הקומוניסטי ואיכות החיים שמה בהחלט הייתה גבוה מאוד, אבל מצד שני, אפשר לטעון שרוסיה הזרימה לשמה משאבים כדי לשמר את העמדה האסטרטגית שלה החצי הכדור המערבי. מצד שני, יתכן מאוד שמשטרו של קסטרו מחזיק מעמד בגלל הבידוד שבו נמצאת קובה. מה שאני אומר, הוא שאי אפשר לייחס את המצב הכלכלי הרעוע רק "לשלטון החושך והאימים של קסטרו", ולדעתי בתנאים שבה קובה מוצאת את עצמה, היא מסתדרת לא רע. באופן פרדוקסלי, האמברגו תורם ליכולת ההשרדות של קסטרו. |
|
||||
|
||||
אני חשבתי שאתה מתייחס רק לאמברגו מתוך צרכי רטוריקה. מסתבר שאתה באמת מאמין לכך... אציין רק שהטיעון הזה (למרות שקריותו) סותר במקצת דעות שהבעת בעבר נגד סחר חופשי... נותר לנו רק לתהות מהם המניעים המסתוריים הגורמים לממשל קסטרו להוסיף עוד מגבלות משלו על הסחר הבינלאומי. לא מספיק האמברגו? |
|
||||
|
||||
אין שום מיסתורין בכל הסיפור הזה. לקובה אין מחצבים טבעיים והיא זקוקה למשאבים שונים מחוץ למדינה. סוכר, טבק ורום הם הגידולים החקלאיים העיקרים שלה, שבעבר היא סחרה בהם בהצלחה בגלל איכותם וכמותם וכו'. כעת נמנע ממנה לייצא את הדברים הללו, בגלל הדוד השכן. הדוד הטוב גם מונע ממנה ליבא משאבים נחוצים להתפתחותה. אני חושב שבחלט יש קשר ישיר בין האמברגו הזה לבין המצב הכלכלי שבו היא נצמאת. אם אתה לא מסכים איתי בזה, אז כנראה שמדובר בדו שיח של חרשים שאין טעם להמשיך בו. בנוגע לכך שקסטרו מנסה למנוע השפעות מבחוץ, כפי שמתבטאות בצנזורה חמורה ובפיקוח הדוק על האינטרנט למשל - מה אתה רוצה ממני?! אני לא מצדד בקסטרו ולא רואה בממשלו דגם לחיקוי. כפי שכבר אמרתי מקודם - רק מנסה לנפץ כמה סטיגמות חשוכות של אנשים חשוכים כנראה. |
|
||||
|
||||
זה אמנם נכון שעל קובה מוטל אמברגו אמריקאי ושהדבר אכן פוגע מאוד בכלכלתה אבל קובה היא גם מדינה קומוניסטית וזה גורם משמעותי הרבה יותר. למיטב ידיעתי החרם האמריקאי נוגע לארה"ב, מדינות אחרות יכולות (ואכן עושות כך) לסחור עם קובה ומתירות לתיירים לבקר בה (ויש מידה מסויימת של מסחר גם עם ארה"ב ולא מעט כסף שזורם מהקהילה הקובנית בארה"ב1 כמתנות לקרובים) לא ברור לי איזה סטיגמות התכוונת לנתץ וממש לא ברור לי מדוע העובדה שהקובנים, לפחות לעת עתה, לא גוועים ברעב ומסתדרים "איך שהוא" צריכה לעמוד לזכות המשטר שם. 1 הכוח העיקרי שעומד מאחורי האמברגו... |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, האמברגו הוא אמברגו כולל, כלומר לחברות שסוחרות עם קובה נאסר לסחור עם חברות בארה''ב. לגבי הקהילה הקובנית במיאמי - יותר משהן שולחות כסף לקרוביהן, הן הפעילות ביותר נגד משטרו של קסטרו ומשמשות לובי קריטי להידוק האמברגו, כל שהן יותר מזיקות לכלכלת קובה מאשר עוזרות לה. |
|
||||
|
||||
הן הפעילות ביותר נגד משטרו של קסטרו ומשמשות לובי קריטי להידוק האמברגו |
|
||||
|
||||
לא מצאתי שום סימוכין לטענה הזאת. ככל הידוע לי האמברגו נוגע אך ורק לסחורות ותיירים אמריקאיים. |
|
||||
|
||||
או שחיפשת את המטבע מתחת לפנס: מצ"ב קיצורי דרך לשני אתרים מתוך מאות ואלפים: מציג בצורה תמציתית את ההחלטות השונות שהתקבלו ע"י ארה"ב והאו"ם בנוגע לקובה, בחתך של נשיאי ארה"ב. בתחילה האמברגו אכן היה חלקי, בהמשך הוא התפתח לאמברגו מקיף ביותר שכולל גם אמברגו במזון ובתרופות, ויש הרואים בכך עבירה על החוק הבנ"ל (אפילו לעירק של סדאם חוסיין מכרו תרופות ומזון). מומלץ לקרוא בעיון את הסקירה הקולחת. מאמר זה סוקר בצורה יותר מעמיקה (ואולי גם מעיקה..) את השתלשלות היחסים בין ארה"ב וקובה. כותב המאמר שם דגש על הצהרות של פוליטיקאים ואישי מפתח מארה"ב ביחסם לקובה, ובכלל זה צפיה מראשית המאה ה-20 ש"קובה תיפול לידי ארה"ב כמו תפוח", או הצהרות שהיו חסויות של ראש ה-CIA שקורא להרעבת תושבי האי, או התקפות של חיילי קומנדו אמריקאים על מלונות ויעדי תיירות בקובה, או שימוש באמצעים כימיים וביולוגיים נגד החקלאות הקובנית ועוד מיני טובין שכאלו. |
|
||||
|
||||
לגבי הקישור הראשון שלך: ההחלטות של האו"ם הן נגד החרם האמריקני, כך שאין לדבר כאן על פעולה משותפת של האו"ם וארה"ב. יתר על כן, מעיון בחוקים עצמם עולה שהסקירה "הקולחת" שהבאת רחוקה מדיוק. לפי חוק הדמוקרטיה הקובנית משנת 1992 של הקונגרס נקבע: סעיף 1704: אוסר על מדינות הנהנות מסיוע אמריקני להעניק סיוע כספי או מענקים לקובה, לא כולל תרופות ומזון. סעיף 1706: אוסר על חברות אמריקניות לסחור עם קובה. סעיף 1708: קובע כי ההגבלות יוסרו עם קיום בחירות חופשיות בקובה וכיבוד זכויות אזרח בסיסיות. כאן: http://www.state.gov/www/regions/wha/cuba/democ_act_... בהמשך, בתקנה משנת 1996, הוספו להנ"ל גם קנסות מינימליסטיים על סחר עם קובה של חברות אמריקניות (כאן: http://www.ustreas.gov/offices/eotffc/ofac/legal/sta...). התקנות הושעו זמנית בשנת 2001 (ראה כאן: http://www.whitehouse.gov/news/releases/2001/07/2001...). חשוב להזכיר: ההגבלות "עם שיניים" (ואפילו מינימליות) חלו במשך חמש שנים בלבד. ============ אשר לקישור השני: כל ההתקפות של ארצות הברית על קובה (פיסית) חלו בין השנים 1960-1962. כידוע, בשנת 1962 נחתם הסכם שבו התחייבה ארצות הברית להמנע מנסיון פלישה או תקיפה ישירה כלשהו, הסכם העומד בתוקפו עד היום. כלומר, אתה נותר עם הגבלת סחר ותיירות, בדיוק כמו שהדוקטור אמר. |
|
||||
|
||||
ההחלטות באו"ם שיוצאות נגד האמברגו הובאו כראיה לתוקפנותו וחוסר הצדק של האמברגו. בנוגע לאמברגו עצמו, אתה כמובן בורר רק חלק מהפרטים: החלטה משנת 1990: 1990....October. In alliance with conservative Republicans, Cuban émigrés and the U.S. Congress pass the Mack Amendment, which prohibits all trade with Cuba by subsidiaries of U.S. companies located outside the U.S., and proposes sanctions or cessation of aid to any country that buys sugar or other products from Cuba לגבי חוק הדמוקרטיה הקובני, הנה ציטוט יותר מדוייק:1992....February 5. U.S. Congressman Robert Torricelli introduces the Cuban Democracy Act, and says the bill is designed to "wreak havoc on the island." ומתוך מאמר המערכת של ה-NY Times: June 15. From an editorial in the NY Times: "…This misnamed act (the Cuban Democracy Act) is dubious in theory, cruel in its potential practice and ignoble in its election-year expediency… An influential faction of the Cuban American community clamors for sticking it to a wounded regime… There is, finally, something indecent about vociferous exiles living safely in Miami prescribing more pain for their poorer cousins."נדלג לקלינטון, שנת 1996: 1996....March 12. President Clinton signs the Cuban Liberty and Democratic Solidarity (Libertad) Act (also known as the Helms-Burton Act) which imposes penalties on foreign companies doing business in Cuba, permits U.S. citizens to sue foreign investors who make use of American-owned property seized by the Cuban government, and denies entry into the U.S. to such foreign investors. ואגב,"הגבלת סחר ותיירות" - זה גם מה שאני אמרתי, השאלה באיזה היקף. אני טענתי שארה"ב בהחלט משתמשת בעוצמתה כדי לאכוף את האמברגו גם על צדדים אחרים, ואני חושב שהוכחתי זאת. בכל אופן, אתה מסכים שלאמברגו יש "איזה שהיא" השפעה על הכלכלה הקובנית, או שאפשר לזרוק את הכל על הזקן הזה במדים? |
|
||||
|
||||
אם נחדד את הנקודה, הדר' ואתה טענתם שהמצב הכלכלי בקובה הוא תוצאה של הדיקטטורה הקובנית. הוספת אתה את המנטרה של מידת החופש האישי וגו', תוך ביטול מוחלט של השפעות האמברגו על הכלכלה הקובנית. (דיון שאני לא רוצה להיכנס אליו אבל רלוונטי הוא מהו הקשר בין מידת החופש האישי לבין מצבה הכלכלי של סינגפור, לדוגמה, אבל זה כבר משהו אחר...) |
|
||||
|
||||
הטענה היא שהמצב הכלכלי בקובה נוגע לאופיו הקומוניסטי של המשטר הקובני. לא מצאתי שום דבר בהודעה מלבד אותו נושא שאינך רוצה להכנס אליו. האם זוהי דרכך להגיד כל מיני דברים בלי להיות נצרך להגן עליהם? ולעניין עצמו, סינגפור איננה מופת של חירות ב*כל* מובן אפשרי. יש בה חופש כלכלי רב וזו הסיבה להצלחתה הרבה בתחומים הכלכליים. בדומה להונג קונג. כל השוואה לקובה היא כמובן מגוחכת. |
|
||||
|
||||
והטענה שלי היא שלהאשים את המשטר של קסטרו היא לא רק מגוכחת, אלא מטופשת לחלוטין, בהתחשב באמברגו הרשימי האימתני שמוטל על האי, והאמברגו הלא רישמי ואימתני אף יותר. נגיד שארה"ב תטיל את אותן ההגבלות שהיא מטילה על קובה על ישראל (אני אהיה איתך לארג' ונתייחס רק להגבלות הרשמיות, ולא לצעדים אחרים ומלוכלים): שאלת תם: האם החצים בבורסה באחד העם יהיו אדומים או ירוקים? (וכדי להוסיף עוד קצת ניחוחות לתבלין, הבא נגיד שה-CIA מנסה להתנקש בחיי ראש הממשלה פעם בשנה-שנתיים...) |
|
||||
|
||||
בוא נפתור לך את הדילמה בצורה פשוטה: הצבע על דוגמה אחת של מדינה שמשטרה קסטרואיני באופיו, הרחק מחופי ארצות הברית, שמצבה שונה מזה של קובה. אין חיה כזו... אתה נאחז בקרנות המזבח כמו יואב בן צרויה. |
|
||||
|
||||
ומה זה אמור ללמד אותנו? |
|
||||
|
||||
אם תמצא עריצות קסטרויאנית שמצבה טוב במידה משמעותית מזה של קובה, הרי שטענתך שלאמברגו האמריקני השפעה מכרעת על המצב בקובה תתחזק. |
|
||||
|
||||
ומכיוון שאין ''עריצות קסטרויאנית'' במקום אחר, אני ממש לא מבין לאיפה אתה רוצה לחתור בכך.. |
|
||||
|
||||
אבל היו: אלבניה, רומניה של צ'אוצ'סקו, ברה"מ, סין של מאו - אם להזכיר רק כמה, ואף אחת מהן לא היתה מוצלחת במיוחד מבחינת רווחת התושבים. |
|
||||
|
||||
נו אז....? אני עדיין לא מבין מה הקשר, אבל בא נעזוב את זה ונתמקד במה שאנחנו מסכימים לגמרי שאנחנו לא מסכימים עליו, בסדר...? :) |
|
||||
|
||||
אמרת משהו על מחסור בקיומן של דיקטטורות בסטייל קסטרויאני פחות או יותר, ולכן הצעתי לחרוג ממגבלות האקטואליה ולהסתכל על כאלה שהיו עימנו לפני זמן לא רב. "נו, אז...?" נשמע לי כמו תגובה די תמוהה. כנראה הדבר הנכון לעשותו הוא להניח לך לסייף עם אורי וברבי. |
|
||||
|
||||
בר ביצוע: מצוקתם של תושבי קובה נובעת מהמשטר הקומוניסטי המונהג בה. קפון: טענה מגוחכת. מקור הצרות הוא האמברגו. אורי: אם כן, אזי הבא דוגמה למדינה בעלת משטר דומה לשל קובה (עריצות קומוניסטית) שמצבה טוב יותר. קפון: למה? אורי: משום שאם קיימת מדינה כזאת אזי תתחזק טענתך בדבר היות האמברגו הגורם המכריע. קפון: אבל אין עוד מדינות כאלו. שכ"ג: היו: סין, ברה"מ, רומניה, אלבניה - ואלו לא היו טובות יותר מקובה. קפון: אז מה? "אני עדיין לא מבין מה הקשר" הקשר הוא אותו יחס המתקיים בין שיטת המשטר במדינה מסויימת למצבם החומרי והפוליטי של תושביה. עכשיו נשאר רק לברר: א. האם יש יחס כזה בעיניך? ב. באם התשובה היא כן: מדוע קשר כזה איננו מתקיים בכל הנוגע לקובה? |
|
||||
|
||||
ככל הידוע לי, מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה נשדדו ע"י רוסיה, כלומר משאבים הועברו ממדינות בריה"מ לרוסיה עצמה, ולכן מדינות אלו לא יכולות להוות נקודת השוואה טובה לקובה. לגבי סין - קשה לי להשוות בין סין הענקית לקובה הקטנה. בקיצור - למרות שאני חושב שהקומוניזם הוא שיטה רעה, אני מכיר בקיומם של גורמים נוספים. במקרה של קובה, עד נפילת חומת הברזל היא נהנתה מרמת חיים גבוהה יחסית ורמת "פיתוח אישי" גבוה יחסית. במילים אחרות, אני לא מוצא מתאם משכנע בין סוג המשטר לבין רמת המחיה במדינה: כלכלה קפיטליסטית לא מבטיחה עושר וכלכלה קומוניסטית לא מבטיחה עוני. ולכן, אני עדיין גורס שלאמברגו האימתני על קובה יש השפעה מערכת על הכלכלה הקובנית, במיוחד בעידן שלאחר נפילת חומת הברזל. |
|
||||
|
||||
"ככל הידוע לי, מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה נשדדו ע"י רוסיה, כלומר משאבים הועברו ממדינות בריה"מ לרוסיה עצמה, ולכן מדינות אלו לא יכולות להוות נקודת השוואה טובה לקובה." ולמרות זאת רמת החיים של תושבי ברה"מ נשארה נמוכה ביותר - עד להתמוטטות המוחלטת שלה. זאת אומרת שאפשר לקשור בין מצוקה של מדינה מסויימת לשוד שלה על ידי מדינה אחרת אבל רווחתה של המדינה השודדת איננו קשור בשוד. (כלומר, אינך יכול לקשור את עושרה של ארה"ב באימפריליזם שהיא כביכול נוקטת) "לגבי סין - קשה לי להשוות בין סין הענקית לקובה הקטנה." ואלבניה היא בכלל על חוף הים התיכון אז איך אפשר להשוות? מאוד נוח, אם יורשה לי לציין. "במקרה של קובה, עד נפילת חומת הברזל היא נהנתה מרמת חיים גבוהה יחסית ורמת "פיתוח אישי" גבוה יחסית." גבוה יחסית לאן? זמביה או קונגו? הקובנים, כזכור, ברחו גם אז בהמוניהם... מעבר לכך, מאחר וקובה זכתה להרבה מאוד תמיכה של ברה"מ, כשזאת הייתה קיימת, והמצב הזה איננו "טבעי" (במובן שרוב מדינות העולם הם עצמאיות) אנחנו יכולים להתעלם מכך - התמיכה של ברה"מ, במקרה הטוב, מעט ריככה את מצוקתה ה"טבעית" של קובה. "במילים אחרות, אני לא מוצא מתאם משכנע בין סוג המשטר לבין רמת המחיה במדינה: כלכלה קפיטליסטית לא מבטיחה עושר וכלכלה קומוניסטית לא מבטיחה עוני." אוקי. תשובה ברורה. לשיטתך אין קשר בין השיטה הכלכלית הנהוגה במדינה לבין רווחת תושביה. האם חשיבה זאת מבוססת על נתונים או שהיא בוקעת מנהמת לבך? ולסיום: אם אין מתאם משכנע בין סוג המשטר לבין רמת המחיה אז בעצם אין צורך בנקיטת כל עמדה ביחס לשיטת המשטר במדינה. אם ביביהו וד"ר בר ביצוע רוצים להנהיג את ה"קפיטליזם החזירי" שלהם פה לא תהיה לך תלונה. לא? |
|
||||
|
||||
הקומוניזם הוא לדעתי שיטה גרועה וכך גם הקפיטליזם של ביבי. ואם נחזור לקובה, אז התקיימה בה רמת חיים יחסית גבוה למדינות לטיניות אחרות. ואם נחזור שוב אחורה, אז כן, אני עדיין חושב שהאמברגו הזיק ומזיק ביותר לכלכלה הקובנית. אני חושב שמיצינו.. |
|
||||
|
||||
"הקומוניזם הוא לדעתי שיטה גרועה וכך גם הקפיטליזם של ביבי." מאחר וכבר הוצאת את ההשפעה הגרועה/טובה של שיטת המשטר על רמת החיים מגדר האפשרות נותר לי רק לתהות: באיזה מובן אלו הן שיטות גרועות? "ואם נחזור לקובה, אז התקיימה בה רמת חיים יחסית גבוה למדינות לטיניות אחרות." נתונים? או שזה עוד סברת כרס? |
|
||||
|
||||
מהיכן הביטוי הזה (כלומר, אני יודע שמא"פ, אבל מה המקור)? |
|
||||
|
||||
סברת כרס? כנראה לא מהמקורות, אבל יש לו ותק-מה. אבן-שושן מצטט אותו ממנדלי מו"ס וסוקולוב (ו"ימי צקלג" של יזהר, אבל זה יותר מאוחר). זה בטח כמו "מהרהורי ליבו", רק ממקום יותר בזוי. |
|
||||
|
||||
זוהי לשון נקיה לתגובה 229224 |
|
||||
|
||||
רמת חיים זה לא הכל, שיטות שלטון שפוגעות בחרותם של בני האדם הן שיטות גרועות, גם אם הפגיעה היא בחרותם של חלק מבני האדם, ורמת החיים הממוצעת גבוהה. |
|
||||
|
||||
רומניה לא הייתה חלק מהגוש הסובייטי פרופר (במובן של ניהול מדיניות עצמאית) ולבטח לא יוגוסלביה ואלבניה (שבכלל היו מסוכסכות עם ברה''מ). טענת הקש נדחתה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"והטענה שלי היא שלהאשים את המשטר של קסטרו היא לא רק מגוכחת, אלא מטופשת לחלוטין, בהתחשב באמברגו הרשימי האימתני שמוטל על האי, והאמברגו הלא רישמי ואימתני אף יותר." אין שום דבר מגוכח בכך לאור העובדות הבאות א. מצבה הכלכלי של קובה נמצא במתאם ישיר למדיניותה הכלכלית. ראה למשל אין איזכור לאמברגו. וכן ניתן ללמוד שם שקובה אכן סוחרת עם רוסיה, צרפת, גרמניה, ספרד. עוד דברים מעניינים: עד לאחרונה קיבלה קובה תמיכה מהאיחוד האירופי. זאת הוסרה כאשר קסטרו הכניס למאסר שמונים מתנגדי משטר ועיתונאים עצמאיים בחסות תשומת הלב העולמית שהופנתה למלחמה בעיראק. ב. האמברגו רחוק מלהיות אימתני. החוק לחירות ודמוקרטיה לקובה הוא אכן טיפשי אבל ממילא איננו מופעל במלואו (בוודאי לא בתחום השנוי במחלוקת של התרת תביעות נגד חברות המשתמשות ברכוש אמריקאי מופקע). והוא מאוד רחוק מלהיות מחסום בפני חברות לא אמריקאיות. היחידים שתולים את מצבה של קובה באמברגו לבדו הם קסטרו והאפולוגיסטים שלו. האם אתה אחד מהם? האם גם המצב המחורבן בעיראק של סדאם היה תולדה של החרם? ומה בדבר צפון קוריאה וסוריה? "נגיד שארה"ב תטיל את אותן ההגבלות שהיא מטילה על קובה על ישראל (אני אהיה איתך לארג' ונתייחס רק להגבלות הרשמיות, ולא לצעדים אחרים ומלוכלים): שאלת תם: האם החצים בבורסה באחד העם יהיו אדומים או ירוקים?" בהחלט יפגע בישראל אבל בוודאי לא יביא אותה למצב של קובה. על ישראל הוטל, כזכור, במשך עשרות שנים חרם ערבי. החרם הערבי חסם הרבה מאוד חברות זרות (למשל, כל חברות המכוניות היפניות - חוץ מסובארו, פפסי ועוד הרבה) מלסחור עם ישראל. אז? |
|
||||
|
||||
כמובן שאין איזכור לאמברגו, היות שהאתר שאתה מציע הוא לא אחר מאשר האתר של קרן המורשת השמרנית - גוף שמרני שמבקש לקדם את הערכים האמריקאים וכל הבג'רס הזה. זה כאילו שאני אנסה לסנגר על קובה ע"י הבאת ציטוטים מתוך האתר הרשמי של קובה, במיוחד בכל הנוגע לדברים קצת רגישים, כמו אסירים פוליטיים למשל... אני לא טוען שקיים מקור מידע אובייקטיבי לחלוטין אבל קצת יושר בבקשה. הבא נציג את ה"מי אנחנו" של קרן המורשת השמרנית: http://www.heritage.org/about/
Founded in 1973, The Heritage Foundation is a research and educational institute - a think tank - whose mission is to formulate and promote conservative public policies based on the principles of free enterprise, limited government, individual freedom, traditional American values, and a strong national defense. |
|
||||
|
||||
כן. אז? האם יש לך השגות על הנתונים? העובדה ש"קרן המורשת" מעוניינת לקדם ערכים של יוזמה חופשית, חירות אישית וערכים אמריקאיים איננה הופכת את המידע שהיא מביאה למוטה באופן אוטומטי ובוודאי שלא בעניין קובה. הדעה המקובלת בקרב הרבה מאוד ליברלים היא שהחרם מיותר וראוי שיפסק. |
|
||||
|
||||
בוודאי שהדעה המובאת שמה היא מוטית באופן מוחלט - קרן המורשת היא ''בסיס האם'' של ההתקפות על קובה, ולכן אל תצפה למצוא שמה פיסות מידע שעלולות לצבוע בצבעים לא כ''כ נעימים את ארה''ב. זה כמו להתעדכן על הסכסוך הישראלי פלסטיני מאתר האינטרנט של הרשות. |
|
||||
|
||||
זאת בניגוד להפנייה לאתר GreenLeft האמורה להיות אובייקטיבית? אל תהיה ליצן – כמעט כל אתר יהיה בעל הטיה כלשהי (אחרת, כידוע, אין מוטיבציה...). |
|
||||
|
||||
ציינתי במפורש שכל אתר שנמצא באינטרנט יהיה מוטה לצד זה או אחר, עם זאת, האתר של "המורשת" אינו נוטה לצד מסויים - הוא הוא אחד הצדדים. ועדיין לא עניתם על השאלה הפשוטה מכולן: האם האמברגו שמוטל על קובה מזיק לכלכלתה או מועיל לה? כנראה שזו שאלה רטורית.... |
|
||||
|
||||
"הוא הוא אחד הצדדים" באיזה מובן? האם "קרן המורשת" היא יוזמת החוק? מנהלת את ארה"ב? באיזה מובן היא יותר "אחד הצדדים" מאתר "שמאל ירוק"? |
|
||||
|
||||
להערכתי, במצבה הנוכחי האמברגו כנראה מועיל, משום שהוא מציב את השלטון בעמדת מצוקה מסוימת, הדורשת ממנו להצטנע ולוותר על חלק מהכסף הנדרש במצבים דומים לשימון מושחתי המפלגה. מנסיון בעריצויות אחרות, כאשר לרשות המדינה עומד משאב טבעי משמעותי (במקרה זה, הקרבה הפיסית לארצות הברית היא משאב כזה) הוא מרע את מצבם של התושבים במדינה ומבצר את העריצים בעמדתם. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שאתה באמת מתכוון לכך. זה לדעתך האפקט הכלכלי העיקרי של האמברגו? פחות כספי שחיתות? חבל, כי הממשל האמריקאי ב-50 שנה האחרות דוקא התכוון לשתק את הכלכלה הקובנית. האם תוכל להציע לו איזשהיא פעולה אחרת שבכל זאת תזיק לכלכלה הקובניות? יש פעולה כזו בכלל? ואם בקובה היתה כלכלת שוק, מה היה קורה לאמברגו - האם לפתע הוא היה הופך מזיק? ואגב, בכל העריצויות שבהן אין משאב טבע מצב התושבים גרוע בהרבה מהעריצויות שבהן יש משאב טבע. לסוג השלטון יש השפעה רבה על הכלכלה, אבל אין לו איזו קדושה או טומאה שקובעת את הערך של כל עניין כלכלי שהוא. |
|
||||
|
||||
בוודאי שאני מתכוון לכך והכוונות ושיטות הפעולה המטומטמות של האמריקנים אינן רלוונטיות. אחרי הכל, זו המדינה שנלחמה בווייטנאם, לא? וכמובן, אם הייתה כלכלת שוק בקובה לא היה אמברגו... |
|
||||
|
||||
טיעון בהחלט.... מעניין. אכן, צריך להרעיב עוד קצת את תושבי האי כדי ששליטיו המושחתים לא ינקרו את עיני התושבים. |
|
||||
|
||||
השוואת החרם הערבי על ישראל לחרם של ארה''ב על קובה היא....מעניינת, במיוחד בהתחשב בכך שארה''ב הייתה הלקוחה העיקרית של הסוכר הקובני, למשל. |
|
||||
|
||||
האשמת המשטר של קסטרו אינה מגוכחת, וודאי שאינה מטופשת לחלוטין, בהתחשב בכך שהאמברגו הרישמי האימתני שמוטל על האי, והאמברגו הלא רישמי ואימתני אף יותר, מוטלים על קובה בשל אותו משטר. לו היה שולט בקובה עריץ אחר, תומך נלהב של השכנה הגדולה, Our son af a bitch כמו שהיטיב להגדיר מקנמרה(?), לא היה מוטל אותו אמברגו. |
|
||||
|
||||
נדמה שלי שזה היה אייזנהאואר, בהקשר של מהפכת הבננות בגווטאמלה. |
|
||||
|
||||
כמובן שלא קלטת שאין שום הבדל בין חופש כלכלי וחופש אישי. החופש לבחור לך עיסוק, מקום מגורים, ולהינות מפרי עמלך הוא חלק חשוב ביותר – יש יאמרו, החשוב מכל – בחירות. כמובן שחופש כלכלי יכול להתקיים גם כאשר החירות הפוליטית מוגבלת (כפי שקורה בסינגפור) וכמובן שיתכן גם להיפך, אך כאשר שניהם נעדרים – כפי שקורה בקובה – המצב בכי רע. אני יכול לומר בפשטות: אם היום היה צונח העריץ הנאלח ומת ועל מקומו הייתה מכוננת מדינה שבה יש חירות פוליטית וחירות כלכלית, בתוך עשור רמת החיים בקובה הייתה משלשת את עצמה, ובתוך עשור נוסף היא הייתה הופכת למדינה המצליחה והעשירה ביותר בדרום אמריקה. |
|
||||
|
||||
הלוואי, אלא שלדעתי מה שיקרה אחרי מותו של קסטרו הוא שקובה תחזור להיות בית הזונות של ארה"ב, אף יותר מכפי שהייתה בתקופתו של בטיסטה. תראה למשל את מה שקרה מבחינה חברתית בבריה"מ לאחר נפילת הקומוניזם. פתיחה של קובה בבת אחת לשצף של השכן מלמעלה תהיה הרבה יותר הרת אסון. בקובה לא יהיו יותר קבצנים וזונות של 50 סנט לצידם לצידם של דוקטורים שעובדים במטעי הסוכר, אלא יותר קבצנים וזונות ב 50 סנט שעובדים לצד הופכי המבורגרים במקדונלד. |
|
||||
|
||||
לא מצאתי תופעה כזו בסנטו-דומינגו או האיטי, לדוגמה, למרות שהן מצויות באותו איזור. |
|
||||
|
||||
אך לא עברו ממשטר קומוניסטי דומיננטי ומתממשך ל''שוק החופשי''. |
|
||||
|
||||
אין שום הבדל בין משטר קומוניסטי לסתם משטר עריצות. |
|
||||
|
||||
כלומר, קסטרו ופינושה חד הם? שוב טיעון מעניין.... |
|
||||
|
||||
"ההחלטות באו"ם שיוצאות נגד האמברגו הובאו כראיה לתוקפנותו וחוסר הצדק של האמברגו" אתה ניסחת את דבריך בצורה שרומזת שגם האו"ם שותף לאמברגו. זאת פשוט דמגוגיה טהורה. כזכור, הוויכוח איננו האם האמברגו הזה טוב או רע (ואני כבר אמרתי שאני רואה בו דבר מיותר) הוויכוח הוא על השאלות הבאות: 1. האם האמברגו כולל מדינות אחרות (או מונע ממדינות אחרות לסחור עם קובה) 2. האם הוא הגורם למצוקתה של קובה. את שני אלו לא הצלחת לבסס עד כה. חוק ה"חירות ודמוקרטיה לקובה" מעניק, בין השאר, לחברות אמריקאיות את הזכות לתבוע חברות זרות על שימוש בנכסים אמריקאים מוחרמים בקובה. הציטוט שהבאת לא מדויק, בלשון המעטה. (נא לעיין בחוק). מעבר לכך, הוא מדבר על כך שארה"ב תפעל לקידום חרם על קובה באו"ם ולעידוד מדינות אחרות לפעול בצורה דומה. החוק הזה נדחה על ידי כל הגופים הבינלאומיים (כולל חוק נגדי מטעם האיחוד האירופי) בעיקר בגלל החלק הזה (נכסים אמריקאיים מוחרמים) הלכה למעשה הוא לא מיושם. מכאן ש: א. האמברגו איננו כולל מדינות אחרות (מלבד ישראל) 1. אף מדינה אחרת לא חוקקה חוק כזה 2. האו"ם לא קיבל החלטה כזאת (הוא, כזכור, מתנגד) 3. הסנקציות נגד חברות זרות נוגעות לרכוש אמריקאי מוחרם ולא באופן כללי. ב. החוק המסויים הזה *לא מיושם* הלכה למעשה. |
|
||||
|
||||
אז אתה לא הבנת את דבריי. לא הבאתי את החלטות האום כראייה לכך שגם האום מתשתתף באמברגו, אלא למידת חוסר הצדק שכרוך באמברגו זה. בנוגע להחלת האמברגו על מדינות אחרות, אני חושב שהוכחתי זאת לעילא. בנוגע לכך שהוא הגורם למצוקתה של קובה: אני חושב שהוכחתי זאת לעילא. |
|
||||
|
||||
"בנוגע להחלת האמברגו על מדינות אחרות, אני חושב שהוכחתי זאת לעילא." לא הוכחת את זה בשום צורה. הלינק שהבאת תופס בערך כמו לינק שאני אביא להודעה המקורית שלי ב"אייל הקורא". עיין בחוק ותראה שאין שום איזכור לטענה של חרם על חברות לא אמריקאיות מלבד עניין התביעות על שימוש ברכוש אמריקאי מופקע. מאחר וביצועו של סעיף זה נדחה רשמית (ותכל"ס לא עשו כלום) לא יכול להיות לזה שום קשר עם מצבה של קובה (שהיה מחורבן, כזכור, הרבה לפני קבלת החוק). "בנוגע לכך שהוא הגורם למצוקתה של קובה: אני חושב שהוכחתי זאת לעילא." איך הוכחת את זה? איפה בדיוק הניתוח שמראה שזו הסיבה? הרי אפילו את תנאי החרם אינך מכיר. |
|
||||
|
||||
למה שלא תחלץ קצת מבטלנותך ובמקום לצטט לי מהמסמך שאליו הפנית קודם (ושאותו קראתי) תטרח ותקרא את הצעות החוק שהועברו במקורן המלא (ושאליהן הפניתי אני). וכמובן, לא הוכחת שום דבר... לארצות הברית אין שום כוח לכפות על מדינות שאינן נהנות מסיוע אמריקני להגביל את סחרן עם קובה. כלומר -- היא יכולה בהחלט לנטרל את ישראל. אבל לא מעבר לזה. וכמובן שאפשר לזרוק את הכל על העריץ הנאלח אותו אתה מכנה ''הזקן הזה במדים.'' אפשר וגם צודק. |
|
||||
|
||||
''לארצות הברית אין שום כוח לכפות על מדינות שאינן נהנות מסיוע אמריקני להגביל את סחרן עם קובה'' נו באמת... הפריץ המוכה.. דמעה מתחילה לנצנץ בזווית עיני כשאני חושב על ארה''ב המסכנה שלא יכולה להשפיע על שום דבר אבל על שום דבר כשהיא רק רוצה לעזור לעם הקובני... אולי היא הייתה רוצה להשפיע דרך הסכמי הסחר שהיא חותמת, למשל, אבל היא פשוט לא יכולה.. |
|
||||
|
||||
ועוד טעות בדבריך: התקפות ארה"ב נמשכו גם אחרי 1962. התקפת הקומנדו, למשל התרחשה לא לפני 1992: Given a green light by the Torricelli Act, US terrorists increased attacks. For instance, in October 1992, Comandos L shot up a hotel at Varadero Beach and publicly took credit. At a televised news conference in Florida three months later, the head of Comandos L announced plans for more raids against tourist targets in Cuba, proclaiming, “From this point on, we're at war”.
|
|
||||
|
||||
זה לא קומנדו אמריקני. ההגדרה ''טרוריסטים אמריקנים'' היא לשון נקיה לומר קובנים בעלי אזרחות אמריקנית. |
|
||||
|
||||
"קובנים בעלי אזרחות אמריקאית" היא לשון מכובסת לכוחות המופעלים ע"י ה-CIA. |
|
||||
|
||||
חברה ישראלית בשם "המרכז לצרכי עישון בע"מ" מייבאת ומשווקת בישראל מוצרי טבק. למשל בין היתר סיגרים מארה"ב וסיגרים מקובה רק שאף אחד לא ילשין לדוד סמי |
|
||||
|
||||
אגב קבצנים וזונות בחמישים סנט - אני מאשים בכך את האמברגו הלא מוצדק בעליל שמטילה ארה''ב על האי. |
|
||||
|
||||
סרט מומלץ: סוכר מר (תרגום חופשי) על החיים ב"גן העדן" הקובני |
|
||||
|
||||
וגם ''תותים ושוקולד'' המופלא, שדן בהומוסקסואליזם בחברה הקובנית. |
|
||||
|
||||
או שירותי שקרנות טובים. |
|
||||
|
||||
הממ... משום מה היה נדמה לי שקובה נמצאת במקום הראשון.. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאם מפרידים בין אוכלוסיה יהודית וערבית, מקבלים שבאוכלוסיה היהודית אחוזי התמותה נמוכים יותר (נדמה לי סביב 6 פרומיל) ובאוכלוסיה הערבית גבוהים בהרבה. (כאחוז אחד) |
|
||||
|
||||
בקרב האוכלוסיה היהודית התמותה היא 4.1 פרומיל, מה שממקם אותה במקום ה-11. בקרב האוכלוסיה המוסלמית: 8.9 פרומיל (נוצרים ודרוזים, 8.2 ו-7.1, בהתאמה). |
|
||||
|
||||
זה כבר לחלוטין לא הגיוני. אם אחוז היהודים במדינה הוא X והשאר ערבים (נזניח נוצרים ודרוזים) ואחוז תמותת התינוקות הכללי הוא 7.21 פרומיל, בקרב יהודים 4.1 ובקרב ערבים 9.8 אז האוכלוסיה היהודית היא 47 אחוזים מהאוכלוסיה הכללית. גם אם נוסיף את הדרוזים והנוצרים לא נעבור את ה50 אחוז. |
|
||||
|
||||
איך זה בתור הסבר? |
|
||||
|
||||
עד כדי כך? רק 47 אחוזים מהתינוקות שנולדים בארץ הם יהודים? |
|
||||
|
||||
על פי הלמ"ס יש נתונים מעט אחרים: תמותת תיניוקות בערך 6 פרומיל, מתחלק 5, 10 בין יהודים ומוסלמים. תינוקות יהודים הם כשני שליש מהכל. |
|
||||
|
||||
מתמטית, זה כבר נראה יותר טוב. יתכן שהנתונים של הCIA לא מעודכנים כמו הלמ"ס. |
|
||||
|
||||
המספרים שקישר אליהם ראובן הם ישנים, ונכונים לשנת 1996. בשנים האחרונות היתה עליה חדה מאוד בתמותת תינוקות בדואים, אליה התייחסתי בתגובה 233671 |
|
||||
|
||||
קראתי כתבה בה נטען כי אחוז התמותה של תינוקות מוסלמים מוטה כלפי מעלה בשל התמותה הגבוהה מאוד אצל הבדואים. אחוז התמותה של מוסלמים לא-בדואים גבוה רק במעט מזה של יהודים. אחוז התמותה של תינוקות נוצרים, על פי הכתבה, נמוך משל תינוקות יהודים. אם אינני טועה, פורסמה הכתבה באתר ''הארץ'', אבל לא הצלחתי למצוא אותה. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם יש מספיק בדווים כדי להסביר את ההטיה. בכל אופן, נדמה לי שמומחי האייל לבדווים הם ד''ר רבינוביץ והעלמה. |
|
||||
|
||||
זה מה הביא הגוגל - נתוני 2001, אבל בלי הפרדה בין בדואים למוסלמים לא-בדואים. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
בשנת 2001 נולדו בארץ 137,000 תינוקות. 91,000 יהודים. 36,000 מוסלמים. |
|
||||
|
||||
אתה זה שהעלה את הטענה שאנחנו משתמשים בפרמטריים מערביים. אני לא בדיוק יודע למה אתה מתכוון במושג פרמטריים מערביים ומה האלטרנטיבות להם. בגלל זה שאלתי. |
|
||||
|
||||
המושג פרמטרים מערביים צוטט מהתגובה שלה הגבתי. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה נחשב ''תרומה תרבותית'' ואיך מודדים אותה. אם מדובר בספרות רומנים, בבאלט, ובמוזיקה קלאסית - אתה צודק. צורת הביטוי התרבותית של יוצאי ארצות ערב שונה מצורת הביטוי התרבותית האירופית. אני לא יודעת הרבה על מרוקו, אבל כן על כורדיסטן. מוזיקה מסוג מסוים קוטלגה ''עממית''. ספרות מורכבת מאוד מבחינת תכנים, צורה ומסרים שהועברה בעל פה, קוטלגה ''פולקלור'' רק בגלל שלא נכתבה. ריקודים מסובכים להפליא שבהם לכל צעד משמעות אמנותית, שלא לומר חברתית, הם ''ריקודי עם כורדיים''. ברגע שאנחנו מתייגים משהו כ''עממי'' אנחנו מראש מוותרים על המורכבות שלו או לא טורחים לבדוק האם היא קיימת, וכתוצאה מכך לא גם כוללים אותו במה שראוי להיקרא ''תרומה תרבותית''. |
|
||||
|
||||
כלפי הטענה שאתה מציג ניתן לשאול כמה שאלות: א. התרומה התרבותית של יהדות צפון אפריקה לא הייתה גבוהה: כלומר הם לא תרמו הרבה לתרבות *הציונית מערבית* או שבכלל הם היו שרויים במין פיגרון אמבי שכזה? אם הכוונה לתרבות הציונית-מערבית, אפשר לשאול על התרומה של עולי אשכנז לתרבות המזרחית.... ב. מהי ערכה של קביעה אם תרבות מסויימת היא "מפותחת" יותר מתרבות אחרת? מה אם תרבות א' מפותחת מתרבות ב' בתחום הכלכלי, אך תרבות ב' מפותחת מתרבות א' בתחום המוסרי? והאם ניתן בכלל לכמת תרבות ולשים אותה על המאזניים כנגד תרבות אחרת? אולי כל תרבות נושאת עימה את ההיסטוריה ההתפתחותית שלה, ואת המטענים והמשמעויות שהיא מייצגת עבור בניה? ושאלה אחרת: מהי בכלל תרבות עבור בניה? מה היחס של א' לתרבותו שלו, מה היא מסמלת עבורו, ומה היחס של ב' לתרבותו שלו, ומה היא מסמלת עבורו? נראה לי שבכלל בלתי אפשרי "למדוד את הגובה" בין שתי תרבויות, ובכלל זה התרבויות "המזרחיות" והתרבויות "המערביות". |
|
||||
|
||||
בעיה מהותית ואינהרנטית בנסיון ל"מדידת גובה" בין תרבויות, היא שסולם המדידה הוא בהכרח תלוי תרבות. מי שמנסה למדוד, בהכרח מסתכל על דברים מתוך זוית הראיה שלו (של התרבות שלו), ויכול להיות שכלל אין לו את הכלים להעריך תרבות שונה משלו. יש מאמר מצויין ומומלץ מאד של הפילוסוף צ'רלס טיילור (הפוליטיקה של ההכרה) שמטפל (גם) בסוגיה הזאת. Charles Taylor
The Politics of Recognition |
|
||||
|
||||
בבחינת הבגרות השנה בהיסטוריה הוקדשה שאלת חובה של 25% ליהדות ארצות האיסלאם. התלמידים הונחו ללמוד ספציפית על יהדות תוניסיה. התמורות אצל יהודי צפון אפריקה נלמדו בעזרת סיפורו האישי של הזמר ניסים סרוסי ששונן בקפידה. |
|
||||
|
||||
יפה, המצב השתפר. בתקופתי הוקדשו לנושא משהו כמו שני שעורים והרעיון של התייחסות בבחינת הבגרות לא עלה על הפרק. |
|
||||
|
||||
די אוף-טופיק, אבל בכל זאת מדברים כאן על תרבות, לא? "אם הכיבוש הקלוניאלי מתחיל תהליך הגירה בקרב היהודים." "בעבר נשים לא למדו כלל, עתה נשלחו הנשים לבית הספר המודרנים של כי"ח." "כל אחד מהדמויות מבטא אחת מהקבוצות הבולטות בחברה היהודית בתוניסיה בין שתי מלחמות העולם." שלושה ציטוטים מזדמנים מהלינק שהבאת. וזה באתר רשמי של בית-ספר?! אללה ירחם. אין שם אף מורה שטורח לעשות הגהה? כמו שכתוב בדף אחר באתר: "כולנו תקווה שאתר זה ישמש את המורים והתלמידים בצורה רבה." |
|
||||
|
||||
צריך גם לאזכר מי מאייש את תפקידי המפתח במשק הפרטי. רשתות חברתיות (ביטוי יפה לסך הקשרים והפרוטקציות שיש לאדם מסויים) מכתיבות בארץ את הנגישות לתפקידים במשק הפרטי, שהוא הסקטור המשפיע ביותר בישראל (גם אם לא נדבר על קשר בין הון לשלטון). לצורך דוגמה, מיהם הסמנכלים והמנכלים בחברות היי טק? מיהם ראשי החברות הגדולות במשק? ומאידך: מי תופס את המשרות הלא יוקרתיות והלא מכניסות? עדיין קיים מתאם חזק מאוד של מוצא (ומוצא ההורים) למקצוע ורמת הכנסה. |
|
||||
|
||||
אני קיבלתי את הרושם שבסקטור הפרטי המצב קרוב הרבה יותר לשויון מאשר בתפקידי הפקידות הבכירים בסקטור הציבורי. |
|
||||
|
||||
כמה דוגמיות של פרמטרים נוספים: תרבות פוליטית: האתוס הציוני כאתוס מערבי המתבסס על ערכי יסוד אירופאים (תנועת ההשכלה למשל); ומשתמש במוטיבים מערבים (אופי הטקסים הלאומיים). תרבות משפטית: חיקוי מודלים אירופאים ואמות מידה אירופאיות (למשל, התבססות על עקרונות מוסריים שהגו פילוסופים אירופאים). תרבות אדריכלית: עם הגב לים. תרבות פיתוח אזורי: תוכניות פיתוח הארץ (בראשן של אריאל שרון, המתכנן לא הגנרל) בהשראת הדגם האירופאי של פיזור ישובים במרחב. תרבות חינוכית: גם מבנה ואופי מוסדות החינוך בהשראת הדגמים המערביים, וגם התכנים (עם שינוי מסויים בשנים האחרונות). |
|
||||
|
||||
"תרבות פוליטית: האתוס הציוני כאתוס מערבי המתבסס על ערכי יסוד אירופאים (תנועת ההשכלה למשל); ומשתמש במוטיבים מערבים (אופי הטקסים הלאומיים)." הציונות היא תנועה שנוסדה באירופה, אין פלא שהיא "סובלת" מסממנים "אירופיים". איך זה בדיוק מפלה את המזרחים? "תרבות משפטית: חיקוי מודלים אירופאים ואמות מידה אירופאיות (למשל, התבססות על עקרונות מוסריים שהגו פילוסופים אירופאים)." במקום לאמץ את אמות המידה שהיו נהוגות במקום מימים ימימה כמו בקשיש, משפטים בהם צריך להוכיח את חפותו של אדם במקום את אשמתו, עונשי מלקות וקטיעת איברים. אכן קיפוח נוראי. "תרבות אדריכלית: עם הגב לים." ושכחת גם את הרחובות הצרים, אשפה מתגוללת ברחובות, בתים עשויים מבוץ ועוד הרבה דברים יפים... "תרבות פיתוח אזורי: תוכניות פיתוח הארץ (בראשן של אריאל שרון, המתכנן לא הגנרל) בהשראת הדגם האירופאי של פיזור ישובים במרחב." לנוכח ההצלחה המופלאה של התרבות המקומית לספק תנאי מחיה נאותים לתושבים זה ממש מאלף לראות כיצד דחתה הציונות את התרבות הזו לטובת קונספטים כל כך כושלים. פשוט גזענות. "תרבות חינוכית: גם מבנה ואופי מוסדות החינוך בהשראת הדגמים המערביים, וגם התכנים (עם שינוי מסויים בשנים האחרונות)." כנ"ל. שנאת המזרחים ממש עוורה את ההנהגה החינוכית. אילו היו נוהגים בפתיחות הנאותה יכולנו היום להיות בעמדה הרבה יותר טובה במלחמה באורינות. מארת האנושות. |
|
||||
|
||||
מתגובתך אני מבין שאתה מסכים שהתרבות בישראל עוצבה בדמותה של התרבות המערבית. לאו דווקא טענתי אם זה טוב או רע, פשוט הראתי שהיסודות של התרבות הציונית הם אירופאים מובהקים - ולכן מתנגשים בהכרח עם הסיסמאות היפות של ''קיבוץ גלויות''. בנוגע לדעות הערכיות (הפרימיטיוויות לדעתי) שהעלת כאן לגבי התרבות המערבית או המזרחית, הם מזכירות לי התנצחויות בסגנון למי יש יותר גדול. ההתיחסות הדו מימדית שלך ל''תרבות המזרחית'' (כאילו יש רק אחת, וכאילו היא כזו שטוחה), מזכירה לי סרט מצוייר או סרט פעולה של רמבו. איך זה שהרעים הם גם כ''כ מכוערים... |
|
||||
|
||||
"מתגובתך אני מבין שאתה מסכים שהתרבות בישראל עוצבה בדמותה של התרבות המערבית." חלקים מסויימים כן. בלי שום קשר ל"אימפריאליזם תרבותי". התרבות הישראלית היא, פשוט, ישראלית. באותם תחומים שציינת בהודעתך, אין ספק שמקורות ההשפעה היו מערבים ברובם. הסיבה לכך איננה קשורה בגזענות או אפליה אלא בהגיון פשוט. "לאו דווקא טענתי אם זה טוב או רע, פשוט הראתי שהיסודות של התרבות הציונית הם אירופאים מובהקים - ולכן מתנגשים בהכרח עם הסיסמאות היפות של "קיבוץ גלויות"" ומהם היסודות התרבותיים של סיסמאות "קיבוץ הגלויות" האם אין הן יונקות השראה גם ממקורות מערביים? הטענה שלך כאילו ההגמוניה האשכנזית כפתה על ה"מיעוט" המזרחי את ערכיה רחוקה מלהיות כל כך מובהקת. יותר נכון להגיד שהציונות ניסתה ליצור כאן תרבות חדשה והציונים, במידה רבה, כפו על עצמם שינוי תרבותי עמוק כמו למשל החלפת שפת אמם בשפה אחרת (ועוד הרבה דברים אחרים). האם היחס לעדות המזרח היה מתנשא, בהחלט, האם זו מסכת קיפוח נוראית שאין כדוגמתה? ממש לא. העובדה הפשוטה היא שפליטי מדינות ערב וצאצאיהם השתלבו בחברה ועיצבו אותה במידה שהיא הרבה יותר גדולה ממה שקורה כמעט בכל מקום בעולם (וראה צרפת, גרמניה, ארה"ב ושאר מדינות העולם הנאורות). "בנוגע לדעות הערכיות (הפרימיטיוויות לדעתי) שהעלת כאן לגבי התרבות המערבית או המזרחית, הם מזכירות לי התנצחויות בסגנון למי יש יותר גדול. ההתיחסות הדו מימדית שלך ל"תרבות המזרחית" (כאילו יש רק אחת, וכאילו היא כזו שטוחה), מזכירה לי סרט מצוייר או סרט פעולה של רמבו. איך זה שהרעים הם גם כ"כ מכוערים..." אלו הן קלישאות שחוקות ומראות עד כמה קלושה היכולת שלך להפעיל פרמטרים של הגיון ישר. מה שרע הוא פשוט רע וזה ממש לא מעניין אותי מאין הוא בא. מצטער שאני כזה "פרימיטיבי" אבל השיטה המשפטית בה התביעה נדרשת להוכיח את אשמתו של אדם עדיפה (באופן *מוחלט*) על שיטה בה אדם אשם ויש להוכיח את חפותו. אותו כנ"ל לגבי ביוב הזורם בצינורות תת קרקעיים מתחת לרחובות רחבים בהם בנויים בתי בטון - אלו עדיפים על ביוב ברחוב ומגורים בחושות. (וכן גם עדיף בעיני שרוב האוכלוסיה תדע קרוא וכתוב). גישות פרימיטיביות כמו שלי היו כנראה נחלתם של בוני הארץ וזו הסיבה שהם בחרו לבסס את שיטת המשפט או תכנון הערים על מקורות אחרים. לנו לא נותר אלא לשמוח שההשפעות התורכיות התמקדו בדוכני השווארמה ולא בנהלי מתן הבקשיש לפקידים. |
|
||||
|
||||
"קיפוח" היא בהחלט המילה המתארת נאמנה את היחס לבני עדות המזרח. אפשר כמובן להוסיף מילים אחרות, כגון דיכוי והשפלה. בנוגע להשוואת התרבויות, צריך להבין שקודם כל, ישנם תרבויות מזרחיות רבות, למרות שלפי הבנתי אתה מתייחס גם לטורקים וגם לפרסים כאל "ערבים" (למרות ששניהם לא..). למשל, גם לשלטון הטורקי היו תקופות טובות יותר, אך אתה מתמקד רק בשלהי התקופה העותמאנית. תקופות זוהר היו גם לשלטון הערבים ולשלטון הממלוכים, לדוגמה. אם אתה רוצה להסתכל על זה מכיוון אחר, אז אפשר לטעון שגם מערכת השלטון המהוללה שלנו יכולה להסתאב יום אחד, לא? דבר נוסף שצריך להבין הוא שלכל תרבות יש מנגנונים שונים שבעזרתם היא מתמודדת עם בעיות שונות. לדוגמה, מערכת הצדק הבדואית אולי נראית אכזרית וברברית במושגים מערביים, אך היא מותאמת לחברה הבדואית. מנגד אפשר לטעון נגד מערכת הענישה בארה"ב למשל, שמוציאה להורג אנשים מבלי שנראה שיש לכך השפעה מועילה על שיעורי הפשיעה במדינה. ביקורת נוספת על הגישה האתנוצנטרית שאתה נוקט היא שבאופן אמפירי אפשר לטעון שמירב האסונות, הסבל, הצער והאימה שהביא האדם לעולם - מקורם בתרבות האירופאית. במילים אחרות, אם התרבות הזו כ"כ מתיימרת להיות הטובה ביותר, איך זה שהיא אחראית לעשרות רצחי עם, לשתי מלחמות עולם רשמיות ועוד מורשת של סכסוכים אכזריים בכל מקום שבו דרכה כף רגלו של האירופאי, וגם לפשעים כנגד כדור הארץ, כגון הכחדת מינים, זיהום, ערעור מערכות אקולוגיות וכו'. בקיצור, אם אתה כבר רוצה לפתוח את הדברים, בו תעשה את זה עד הסוף. |
|
||||
|
||||
שכחת גם להזכיר שהערבים המציאו את האפס ושיחס המוסלמים ליהודים בארצותיהם היה נפלא ושבכלל, הכל יחסי ובעצם דברים כמו "טוב" ו"רע" הם מושגים יחסיים... גילית לי את אמריקה ועכשיו אני אדם טוב יותר. ככל הנוגע לי, הערבים היו יכולים גם להמציא את הגבס, נייר הטואלט ומחשב הכיס. זה לא הופך את האלמנטים המחורבנים בתרבות שלהם לפחות מחורבנים. יש דברים יפים וטובים בכל תרבות אנושית בדיוק כפי שיש דברים מכוערים ורעים. בבואי לברור מה מתאים *לי* עכשיו אבחר במה שנראה לי טוב יותר. ואיך אפשר להגיד מה טוב יותר ומה רע יותר? מסתבר שבהרבה מקרים אפשר, בקלות. עם כל הכבוד לטורקים ותרבותם המפוארת, שיטת המשטר שלהם, בתחילת המאה העשרים, הייתה די מחורבנת. את האלמנט *הזה* בתרבות שלהם לא ארצה לקחת בדיוק כפי שלא ארצה לקחת את הקומוניזם והנאציזם מתרבות המערב... שלא כמוך, כנראה, אני הרבה פחות עסוק ב"מה נכון פוליטית" ואיך "צריך" "לכבד" את תרבותם של האחרים. אני מסתפק בכך שאני מעוניין במקסימום חירות לעצמי ומכאן שגם לאחרים. אני חושב שאדם רשאי להחליט איך יבלה את זמנו החופשי, מאיזה מכולת יקנה חלב ובאיזה משלח יד יבחר. זהו התנאי האמיתי לפלורליזם. כפי שאנו רואים במקרה הישראלי, ככל שהתחום התרבותי יותר חופשי כך גדל מגוון הקולות בו וככל שהתחום יותר ריכוזי (ובהתאמה למידת מעורבות המדינה) אנחנו רואים "הגמוניה אשכנזית"... את הקיפוח של המוזיקה ה"מזרחית" בישראל גרמה העובדה שתחנות הרדיו והטלוויזיה היו בידי המדינה (ומכאן שהיו ביידי האליטה - האשכנזית). אילו היו בישראל מההתחלה תחנות מסחריות, לכל דכפין, לא היה נוצר הקיפוח הזה משום שהיה קהל. אתה כמובן יכול להמשיך ולחשוב שהדרך ל"רב תרבותיות" טמונה בכך שנקיים מאבקים ציבוריים לייצוג "מזרחיים" בכל מיני ועדות רפרטואר של תחנות טלוויזיה ממלכתיות אבל המציאות אומרת דברים אחרים ובצורה ברורה למדי. |
|
||||
|
||||
אם כך אתה טועה, מכיוון שאני לא עוסק בחרא מסוג Politcly correct. אני גם לא מתכוון להיכנס לדיון בנוגע למידת מוערבותה של המדינה, כי זה פחות רלוונטי לדיוננו. בנוגע לבחירות התרבותיות שלך - תבושם לך. אך שכשחברות שלמות זונחות תרבות אחת לטובת תרבות אחרת, נפגע העושר התרבותי והמורשת האנושית. אם נמשיל את זה לעולם החי (אתה בוודאי מזדהה עם השוואות לתאוריות דרוויניסטיות), אז ניתן להמשיל את זה שרק המין החזק ביותר ישלוט, כלומר תאר לך עולם שצורת החיים היחידה שבו היא ג'וקים. אני בכוונה לא מנסה לחזור ולהסביר מדוע אין דבר כזה תרבות טובה יותר ותרבות רעה יותר, מכיוון שנראה לי שאתה שקוע עמוק בהשקפה אתנוצנטרית שלא מאפשרת לך לבחון דברים שונים. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי את דר' בר ביצוע נכון, עיקר טענתו הוא שההשפעה של התרבות המערבית ולא להיפך בכמה תחומים חשובים ומהותיים נובעת מכך שהתרבות המערבית עולה על התרבות המזרחית. הטענה שלך ושל אחרים כאן, אם הבנתי אותה נכונה, היא שההשפעה המערבית על עמי המזרח היא תוצר של אימפריאליזם תרבותי (או פיסי) ולא תוצר של עליונותה המובנית של התרבות המזרחית (או התרבויות המזרחיות). כדי לאשש או להפריך את טענותיו וטענותיך, אפשר לבצע בדיקה פשוטה: האם ישנם מקרים בהיסטוריה בהם הייתה השפעה רחבה ומשמעותית של תרבות אחת על אחרת גם כאשר התרבות המשפיעה הייתה נחותה בעליל מבחינת כוחה האימפריאלי, הונה או כוח האדם שלה או כאשר לא כבשה את המדינה המושפעת. אם לא נמצא מקרים כאלו בהם הכוח החלש מבחינת הפוטנציאל האימפריאליסטי השפיע על הכוח החזק, הרי שהנחתך צודקת. אם נמצא מקרים כאלו, תוכח צדקתו של הדוקטור. כמה מקרי מבחן: א. רומא ויוון: כזכור לכל מי שעיין בספרי היסטוריה, יוון לא הגיעה מעולם למעמד אימפריאלי של ממש. גם בשיאה, הייתה האימפריה האתונאית לא יותר מכוח שולי מבחינה צבאית ומבחינת כמות כוח האדם שלה במרחב הים תיכוני. למרות זאת, התרבות היוונית אומצה בחום על-ידי שורה ארוכה של אימפריות רבות עוצמה, שהעלו את התרבות היוונית על כל צדדיה על ראש שמחתן, לעתים קרובות בלי שינויים ניכרים. הדוגמה הראשונה לכך הייתה מקדוניה, שבימי פיליפוס השני כבשה למעשה את יוון, אך נפלה שדודה בפני תרבותה והפכה למפיצה שלה בכל רחבי המזרח באמצעות האימפריה ההלניסטית. דוגמה שנייה הייתה רומא, שאימצה את התרבות היוונית על רוב תגיה ודקדוקיה (היו גם אימפריות אחרות, כולל המוסלמית, שעשו זאת). ב. איטליה ואירופה: במאות הארבע עשרה, חמש עשרה ושש עשרה לא היו הנסיכויות האיטלקיות שליטות באירופה. הן היו עוד כוח בין כוחות אחרים. גם וונציה או פירנצה בשיאן לא היו שוות ערך לממלכה ההבסבורגית או הבורבונית בשיא כוחן. למרות זאת, אימצה כל אירופה את התרבות שהגיעה מאיטליה, בין אם היה מדובר בספרות, פיסול, ציור, פילוסופיה, מדע, וכן הלאה. דירר נסע לאיטליה כדי להביא מתרבותה לצפון מתוך הכרה בנחיתות ברורה של תרבותו בתחומי היצירה שלו. צ'וסר גנב מבוקאצ'ו מנימוקים דומים. שייקספיר בחר למקם רבים ממחזותיו באיטליה מתוך ראיית המקום כנעלה יותר, וכן הלאה. ג. רומא והעולם: אחרי 476 חדלה האימפריה הרומית המערבית להתקיים. למרות זאת, המשיכה השפעתה התרבותית של האימפריה המתה להדהד ברחבי העולם כולו ולהשפיע, אפילו בלי נוכחותה החיה. קשה לדמיין את המשפט המודרני ללא הבסיס הרומי, את המדע בלא הלטינית, את הספורט בלי תרבות הספורט הרומית, וכן הלאה. כמובן שקשה להבין מדוע כל עם מאז ועד היום מעצב את שאיפותיו לגדולה בהשראת הרומים. לא לחינם בחרו עשרות מדינות בנשרים למיניהם כסמל לגדולתן ובחלום האימפריה בת אלף השנים כהשראה. ישנם מקרים רבים ומגוונים אחרים בהם הכוח החזק או לפחות הבלתי-תלוי אימץ אלמנטים משמעותיים מתרבויות אחרות מתוך הכרה בעליונותן של אלו. כך, לדוגמה, אימצו היפנים את הכתב הסיני (ואלמנטים תרבותיים אחרים), הקולנוע האמריקני אימץ את הקומדיה הצרפתית (מקס לינדר) והאנגלית (צ'פלין, סטן לורל), את המבנה הדרמטי של המלודרמה היידית כבסיס לכל המערבונים והמלודרמות, את השילוב בין הקומדיה הצרפתית והיידית כמודל לקומדיות המדברות מעידן הסקרובול והלאה, את הסופרים של סוף המאה התשע עשרה באנגליה כמודל, וכן הלאה. המסקנה המתבקשת היא שלטענותיך אין כלל על מה לסמוך וטענותיו של הדוקטור נכונות. ========= "באופן אמפירי אפשר לטעון שמירב האסונות, הסבל, הצער והאימה שהביא האדם לעולם - מקורם בתרבות האירופאית" אפשר לטעון זאת, אך זו לא תהיה טענה נכונה. ההבדל היחידי בין התרבות האירופאית לתרבויות האחרות היה באמצעים המשוכללים יותר שעמדו לרשות הראשונה לצורך הקטל שבני אדם נוהגים לבצע זה בזה. מורשת הסכסוכים בין עמים לפני הופעת התרבות האירופאית במקום הייתה לא פחות אכזרית ורצחנית. למעשה, האמירה שלך מייצגת את האתנוצנטריות במירעה: יצירת רומנטיזציה מזויפת של תרבויות לא-מערביות מתוך בורות מוחלטת במהותן. האם קראת אי פעם על תולדות המלחמות והאימפריות האפריקניות במערב אפריקה במאה השמונה עשרה והתשע עשרה? גילויי האכזריות והברבריות שם לא היו מביישים אף קולוניאל אירופאי. ומה בדבר ממלכות הטבח וההשמדה בדרום אמריקה הבתר-ספרדית? וכיבושיה האכזריים של סין לאורך השנים? והמלחמה הפנימית הרצחנית והבלתי פוסקת ביפאן הפיאודלית? |
|
||||
|
||||
אני חושב שההנחה שלך מוטעית ביסודה מכיוון שאני לא טוען שההשפעה המערבית תלויה *רק* באימפריאליזם פיזי או תרבותי. ברור שלטכנולוגיה, למשל יש השפעה בפני עצמה. גם הדוגמאות שהבאת הן די חלשות וקלושות: יוון, רומא ואיטליה שייכות לציביליזציה המערבית, ויתר על כן - רומא ויוון הן ערש הציביליזציה המערבית, כלומר לא מדובר פה ממש בתרבויות נחותות וזרות לחלוטין שמשפיעות על תרבויות חזקות זרות. =============== בנוגע לנושא השני, אני לא מתעלם מיצרו ההרסני של האדם גם בחברות ילידיות או בחברות לא מערביות. אבל הדבר שבו הציביליזציה המערבית מתגאה יותר מכל - הטכנולוגיה, שמאפשרת יצירת עודפים ויצירת מערכות פוליטיות מורכבות - הוא גם הדבר שהביא את מעשי ההרס הגדולים ביותר בעולם, גם מבחינת היקף השמד וגם מבחינת עוצמתו. |
|
||||
|
||||
אפשר היה להביא בקלות שפע דוגמאות אחרות: אימוץ התרבות הבבלית על ידי האשורים, אימוץ התרבות השומרית על ידי הבבלים, אימוץ אלמנטים לא מעטים מהתרבות המצרית על ידי היוונים, וכן הלאה. הדחייה בנימוקי קש של הטיעון שהבאתי מעידה על טיעוניך. =================== אשר לנקודה השנייה: אז התנגדותך היא לטכנולוגיה? |
|
||||
|
||||
דיון מעניין.. הצעת מבחן מדוייק, אך האם אתה לא מפספס את התוצאה? יוון אולי הייתה נחותה ממקדוניה ומרומא מבחינת העוצמה, המשאבים, כושר הארגון ויתר גורמים שהאבידו אותה בתוך השתיים. אך מכל יתר הבחינות לפי מבחן התוצאה מסתבר שהיא הייתה עליונה, הטכנולוגיות, הארגון החברתי, ההגות הפילוסופית, ולמעשה ניצחה. ( כפי שהתרבות המונותיאיסטית היהודית השתלטה על רומי, למרות שרומי החריבה את יהודה-(לניטשה)) מסתבר שעדיין התרבות המושכת יותר, והמתאימה יותר, ולכן גם חזקה יותר, מנצחת בתהליך שהוא אבולוציוני לכל דבר, (ונמצא נמרוד קפון הצודק). התרבות האמריקאית מתפשטת בעולם לא בזכות כפייה אמריקאית, אלא בזכות היתרונות שהיא מציעה לבני האדם ולחברות, אפילו אם במהותה היא תרבות פופלארית רדודה ונחותה מהרבה בחינות מתרבויות אחרות, היא המנצחת, וקל לה להפיץ את עצמה כאשר במקרה גם מדינת האם- ארצות הברית, היא מדינה מנצחת בכלכלה בפוליטיקה במדע וביתר פרמטרים. לכן בהערה לדוקטור, אני חושב שאין לבטל את המושג אימפריאליזם תרבותי. אחד הדברים שהפילו את החומות הייתה הפרופוגנדה ששכנעה את רוב הסובייטים ביתרונות שמציעה להם תרבות המערב. כנגד כמובן ביקשו הסובייטים גם כן להציג את היתרונות שמעניקה התרבות שלהם, למשל באמצעות טיפוח הספורט שהציג את הפנים המצויינות של המעצמה בפורומים הבינל של תחרויות הספורט.. וגם..התרבות המערבית היא המאפשרת את הפלורליזם שבו אפשר למצוא את החירות המירבית לכולם, לשמוע גם קולות אחרים, וגם לתסוס ולפתח תרבות משגשת ברמה מקומית, אך זה עדיין בתוך הפלורליזם המערבי. זה בסך הכל עוד ביטוי של תרבות מקומית- מערבית. |
|
||||
|
||||
זו למעשה טענתי: כאשר תרבות אחת עולה על תרבות אחרת בנקודות שונות, ישנה "זרימה השפעתית" מאותה תרבות לאחרת בנקודות אלו. הסוגיה האמריקנית כאן מורכבת במיוחד, לדעתי, משום שארצות הברית אינה מעצמה תרבותית מכוח עצמה אלא יותר מפעל אריזה מחדש של השפעות שהתנקזו אליה. כלומר, ארצות-הברית היא מעין מפיץ-מחדש של סחורה תרבותית קיימת באריזה המותאמת יותר לצריכה של מגוון רחב של אנשים. רוב המוצרים התרבותיים שמייצרת ארצות הברית הם קש שנועד לאנשים שראשם מלא בתבן. כך היה מעולם וכך יהיה לעולם. אנשים תבוניים מעולם לא היו קהל היעד שלה. |
|
||||
|
||||
לדעתי ארה''ב היא בהחלט מעצמה תרבותית, והסינטזה שהיא יצרה בין אלמנטים שונים גרמה לתרבות בעלת מאפיינים חדשים לגמרי. עגבניות יש בעולם החדש ואטריות יש בסין, אבל ספגטי בולונז יש רק במטבח האיטלקי.. אולי אפשר להמשיל את התרבות האמירקאית לעשב שוטה שמתפשט בכל מקום, אבל זו גם תרבות... |
|
||||
|
||||
יש משהו מאוד קוסם ברעיון האבולוציה התרבותית, אבל במידה מסויימת הוא גם אוחז עיניים. ראשית, ההשוואה להתפתחות האבלוציונית יוצרת את הרושם שמה שהכי חדש הוא גם הכי משוכלל, ולכן גם הכי טוב, בעוד שתרבויות לעיתים יורדות מגדולתן ומתנוונות. שנית, ההנחה האבולוציונית גורסת שעם הזמן, המין הופך למותאם יותר ויותר לסביבתו, אבל אם אנחנו מדברים על תרבויות, הרי שבני אדם *מעצבים* את סביבתם, כלומר אפשר לטעון שבעת שהאבלוציה מדברת על התאמת היצור לסביבתו, התרבות גם מתאימה את החברה לסביבה, אבל גם מתאימה את הסביבה לחברה. שלישית, ההנחה האבלוציונית גורסת שעם הזמן היצור מותאם יותר ויותר לסביבתו, אך אם נסתכל על החברות האנושיות, נראה שהקונפליקטים והבעיות החברתיות השונות לא הולכות ומתעדנות אלא הן משתנות גם הן עם התרבות (ולעיתים אף מחריפות). לסיכום, אין ספק שתרבויות משתנות, אבל אני לא חושב שהן משתנות רק לכיוון ההתפתחות, ואני לא חושב שאפשר להשוות אותן להתפתחות האבלוציונית. |
|
||||
|
||||
היי נמרוד.. הסייגים שציינת לא שכנעו אותי שאי אפשר להשוות את האבולוציה מן הרמה הביולוגית לרמה החברתית. אני אפרט.. - לדעתי האבולוציה אכן יוצרת רושם ומראית עין של התפתחות, ומכך יש להימנע, שכן אבולוציה אינה אלא תהליך פונקציונאלי. תשנה את המשתנים של הגרף וגם צורתו תשתנה. למשל ידוע לנו שהאדם לא ישרוד פצצת אטום, אך החרקים דווקא כן. כמו כן התהליך הוא דינמי, אבולוציה אינה פועלת רק על בני מין אחד אלא על כולם, הנמרים שהיה איכפת להם רק מאריות, לא הבינו מאיפה הגיע להם פתאום האדם. מדוע לכן הדבר אינו נכון לגבי הדינמיקה של עליית ושקיעת תרבויות? דמיין למשל את היצור הזוחל שפיתח כנפיים, אך גם ניוון את רגליו. - אמנם תרבויות פועלות על סביבתן ולא רק נפעלות על ידה, אך במה זה שונה מפעולה בסיסית של קינון? וגם, במה שונות מגמות הדמוגרפיה מתרבית חיידקית בצלחת פטרי? (ובכן זה בעיקר נכון לגבי חברות העולם השלישי שמידת שליטתן בסביבה אינה כה גבוהה והם תלויים בכמות מוגבלת של משאבים..) אני מסכים שהמושג התפתחות הוא מטעה, כל שכן כאשר ברמה האחת הוא מתייחס לתהליכים בני מאות אלפי שנים, וברמה האחרת לתהליכים בני מאות או עשרות שנים..אולי מתאים יותר להשתמש בביטוי ברירה טבעית.. |
|
||||
|
||||
היי דביר, אני אנסה לחדד את אותם ההבדלים בין האבלוציה הביולוגית ל"אבולוציה" התרבותית: בנוגע לעניין ההתנוונות/התפתחות, יש הבדל בין יען שכנפיו התנוונו (מכיוון שהוא לא זקוק להן), לבין תרבות שוקעת, שעקב סיאוב מערכות, למשל, היא מאבדת מעצמה. ההבדל הוא שבעוד שעל היען מופעלת מערכת של בררה טבעית, כלומר השפעות חיצוניות, הרי שעל התרבות מופעלים גם יסודות חיצוניים (מפגשים עם תרבויות אחרות, בצורת, שינויי מזג אוויר וכו'), וגם יסודות פנימיים. זה כאילו שאיזה יונה עצלנית במיוחד תחליט לנוון את כנפיה מסיבה כזו או אחרת, עד שבסוף תמות.. אין ספק שהאבלוציה וההתפתחות התרבותית הן תהליכים דינמיים, שגם מושפעים מיתר השחקנים על המגרש, אבל בניגוד באבלוציה הביולוגית, התרבויות מושפעות גם מדינמיקה פנימית. בנוגע להשפעת האדם על הסביבה ולהיפך, ברמת המיקרו אכן אפשר להשוות הקמת אוהל (למשל..) להקמת קן. ההבדל הוא שהאדם משפיע על הסביבה גם ברמת המאקרו (שינויים בטופוגרפיה, באקלים, בכל ההיבטים האקולוגים) - הוא משנה את כללי המשחק ללא הרף. כתוצאה מ"שינוי הכללים" שמתרחש ללא הפסקה, ההתפתחות התרבותית היא לא נגזרת רק של התאמה לסביבה, אלא גם התאמה לכללים החדשים שהיא בעצמה יצרה. דוגמה קטנה: בימינו זוג לסביות יכולות להקים משפחה, אין בכך בעיה פיזית, אך הדבר מעורר שאלות חברתיות שהתרבות צריכה להסתגל להן, ובכך התרבות ניצבת מול דילמות שהיא בעצמה יצרה. הבדל נוסף מתקשר למושג "ברירה טבעית" שציינת. בעוד שאורגניזם מתפתח בקו ישר (מקוף פרימיטיבי מתפתחים קופים מתקדמים), הרי שתרבויות מגיבות אחת עם השניה, כאילו שפיל מתחתן עם פינגווין ונולד להם פילגווין. זה לא אומר שתרבויות לא נכחדות וניגפות בפני תרבויות דומיננטיות יותר, אבל מתרחש גם תהליך אחר של היתוך תרבותי. |
|
||||
|
||||
אני שוב מדגיש, שלדעתי הקריטריון שאתה מציג הוא פשטני מדי ולא רלוונטי. אך בכל זאת, בכל הדוגמאות שהבאת, מדובר בתרבויות שכנות, או אם תרצה, וריאציות של אותה תרבות. אני גם לא מתנגד לטכנולוגיה. הטענה שלי היא שאין תרבויות טובות ותרבויות רעות (או אולי יש, אבל הן לא נבחנות במדדים שהוצעו כאן). אני טוען שתרבויות שונות מותאמות לחברות שונות. אני לא מתנגד לטכנולוגיה, אבל אני גם לא חושב שהיא נזר הבריאה. אם בתרבות מסויימת רמת הפיתוח הטכנולוגי היא לא גבוהה, אך החברה היא יציבה, הרמונית, יוצרת ומקיימת תרבות ומספקת את צרכי חבריה - לדעתי מדובר בחברה בריאה, טובה ומפותחת. לעומת זאת, אם בחברה אחרת רמת הפיתוח הטכנולוגי היא גבוה מאוד, אך כך גם רמת האלימות, הקונפליקטים המבניים ושאר תחלואים חברתיים, והחברה לא מצליחה לספק את צרכי חבריה, הרי שמבחינתי מדובר בתרבות..."חולה" או רעה. אני לא טוען בזה שכולנו צריכים לעבור לחושות בסיני, אלא אני טוען שלא צריך למדוד את הבדווי אם יש לו DVD באוהל או לא. לצערי אפשר לתת דוגמאות רבות לנסיונות כושלים של "קידום עמים נחשלים" (מתוך כוונה טובה), וכיצד נסיונות אלו הביאו רק הרס וחורבן שלעיתים לא ניתנים לתיקון. אני ממליץ על הספר "קידום עמים-גישה אחרת" של רענו ויץ כדוגמה. |
|
||||
|
||||
''בכל הדוגמאות שהבאת, מדובר בתרבויות שכנות, או אם תרצה, וריאציות של אותה תרבות'' אלו וריאציות של אותה תרבות רק בעינים אתנוצנטריות שאינן בקיאות בהבדלים ביניהן, כמובן. אבל אתה צודק -- באמת כשלא הייתה אפשרות להעביר מידע מעבר לאוקיאנוס אי אפשר היה להבחין בהשפעה של האימפריה הביזאנטית על תרבויות דרום אמריקה. אכן, טענתך משכנעת ביותר. שאר דבריך (''התרבות הלא טכנולוגית היא יציבה, הרמונית, יוצרת ומקיימת תרבות ומספקת את צרכי חבריה'') הם פנטזיה אתנוצנטרית טיפוסית של קינה על ''הדור של היום'' לעומת האידיליה של העבר. בפועל, אותה אידיליה של העבר מתקיימת תמיד רק בפנטזיה האתנוצנטרית. |
|
||||
|
||||
מצטער, אך כל הדוגמאות שהבאת מתייחסות בהחלט לתרבויות אחיות. האדם הלבן הגיע לכל פינה על פני כדור הארץ, ופגש את כל התרבויות הקיימות, כך שהטיעון שלך מתמוטט. בנוגע לטענתך שאני שוגה בפנטזיות - קיימות דוגמאות למכביר של הרס בלתי הפיך של חברות הרמוניות יחסית ע''י הכנסת יסודות ''מתקדמים''. |
|
||||
|
||||
ישמור אלוהים... אם האדם לבן אז מדובר בתרבויות אחיות? אוזניך שומעות את השטויות שפיך מפיק? |
|
||||
|
||||
נו, הבא ניטפל לפרטים הקטנים. ''האדם הלבן'', משמע הציביליזציה האירופאית, על תרבויותיה. |
|
||||
|
||||
נו, באמת... |
|
||||
|
||||
בוא ניקח כמה דוגמאות: א. כריתת דגדגן: האם הכריתה של דגדגן אצל נשים בדואיות (ובמקומות נוספים בעולם המוסלמי) היא אכזרית וברברית רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית? ב. קשירת רגליים: האם קשירת רגליהן של נשים סיניות כך שאלו תתעוותנה לחלוטין כדי שהן יראו "יפות" בנעלים היא אכזרית וברברית רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית? ג. סאטי: האם מנהג הודי זה (כפיית אלמנות1 להשרף חיים על מדורת הקבורה של בעליהן שמתו) הוא אכזרי וברברי רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית? ד. לינץ' בכושים: האם מנהג דרום ארה"בי זה הוא אכזרי וברברי רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית? ========== 1 כמעט אף אלמנה לא ביקשה להשרף מרצונה. שריפתה נועדה להבטיח שרכוש הבעל לא יצא מידי משפחתו. |
|
||||
|
||||
אתה יודע, המבצעים של כל אלו הם בני אנוש תופשים בפני עצמם... |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
כורתי הדגדגנים, קושרי הרגליים, שורפי האלמנות ורוצחי הכושים- כל אלו אכן פיתחו תפישות לפיהן המעשים הללו אינם אכזריים או ברבריים יותר מהרצוי. ובכן, אלא אם אתה מתנגד להגדרתם כאנושיים, התשובה הברורה מאליה לשאלותיך היא- כן. |
|
||||
|
||||
שאלתי הייתה האם המעשה הוא אכזרי וברברי רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית? – האם ב"כן" כוונתך שהוא אכזרי וברברי רק "במושגים מערביים" או שב"כן" כוונתך שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית. מה הוא מה? |
|
||||
|
||||
קטונתי מלפרש, ובכל זאת: "כל אלו אכן פיתחו תפישות לפיהן המעשים הללו אינם אכזריים או ברבריים יותר מהרצוי" אומר בבירור שבעיני מבצעי המעשים הם אינם אכזריים או ברבריים, ועל כן על פי תפישתם זו אינה אכזריות. כאן מגיע "ובכן, אלא אם אתה מתנגד להגדרתם כאנושיים" - מה שימנע מהתפישה שלהם להיחשב "תפישה אנושית" - אז התשובה היא "כן, זה אכזרי וברברי רק במושגים מערביים, אלא אם אתה בוחר לראות במי שמבצעים את המעשים הללו כאילו הוציאו את עצמם מהמין האנושי". |
|
||||
|
||||
אכן |
|
||||
|
||||
שניכם נופלים למלכודת הפשוטה של התעלמות מהעובדה שבמעשים הללו יש מבצע וקורבן. המבצעים עושים מעשה בלתי-אנושי, בלי קשר למושגים מערביים, משום שביסוד המעשה עומדת ראייתו של אדם אחר כמי שאינו בן אנוש באופן מלא או כלל לא. אי-האנושיות במעשים קשורה להתייחסות לנשים או לכושים (במקרים אלו) כאילו הם תת-אדם באופן אינהרנטי. |
|
||||
|
||||
היי, ניסיתי לפרש את דבריו, לא אמרתי שאני מסכים איתם. אבל מה שיש לנו כאן הוא בכל מקרה ויכוח על הגדרה. לפי ההגדרה שלך, "לא אנושי" זה להתייחס לנשים או לכושים כאילו הם תת אדם באופן אינהרנטי. אני בטוח שבשביל הלא אנושיים הללו, להתנהג אל כושי כאילו הוא שווה ערך לאדם לבן זו התנהגות "לא אנושית". המושג הזה של "אנושי" בכלל לא ברור. אם חושבים על "אנושי" בתור מה שמאפיין את רוב המין האנושי, אני חושש שדיכוי, התעללות והשפלה מאפיינים אותו הרבה יותר מאשר כבוד הדדי ומתן ערך שווה לכל אדם. אישית, לא ברורה לי כל ההתייפיפות הזו על מושגים מערביים/לא מושגים מערביים. אין לי שום בעייה לומר בפה מלא שהמושגים שלי, שמתנגדים לקיצוץ דגדגנים, הם מושגים מערביים טהורים, ואני חושב שהם עולים פי מאות מונים על פני המושגים הלא מערביים שמובילים לקיצוץ דגדגנים, ואמירות "הכל יחסי" הן לא מה שיזיז אותי מהעמדה הזו. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שלי אומרת שבתרבויות מסוימות יש מאפיינים של ברבריות ואכזריות שיתפשו ככאלו בכל הקשר אנושי (תפישה אנושית), ולא רק בהקשר של תרבות מערבית. כפיתוח, אמרתי שנהגים יתפשו כברבריים ואכזריים בכל הקשר אנושי כאשר ביצועם בא מתוך מצע שבו קבוצות של בני אדם נתפשות כתת-אדם (או ''לא אנושי''). הרעיון שכריתת אברים או פגיעה אחרת באנשים על בסיס רציונל שהם תת-אדם הוא אכן מערבי, אך הדבר אינו סותר את הטענה שהוא תקף בכל מקום, ומי שאינו דוגל ברעיון זה ראוי שיוגדר ברברי. |
|
||||
|
||||
אני חושש שאני לא מסכים איתך כאן. אתה אומר "יש מאפיינים של ברבריות ואכזריות שיתפשו ככאלו בכל הקשר אנושי" - אבל לא ברור יתפשו *על ידי מי*. בוודאי שלא על ידי מי שמבצעים אותם. אם כך, על פי תפיסת הקורבנות? זה בעייתי, שכן הרבה דרומיים חמומי מוח היו בטוחים שזוהי פגיעה קשה *בהם*, לבטל את העבדות, ושהם ה*קורבנות* של ביטול העבדות. אני מתקשה לראות את הזווית האובייקטיבית שלך כאן, שמצדיקה את כך שהעיקרון שלך "תקף בכל מקום". אם אתה רוצה לומר - כל התייחסות לקבוצות של בני אדם בתור תת אדם היא ברברית, וזו אקסיומה - זה מקובל. אבל אם לדעתך זו אינה אקסיומה, זה לא טריוויאלי בכלל להסביר את זה. |
|
||||
|
||||
זה אכן מה שטענתי: ההתייחסות לקבוצות בני אדם אחרים כתת-אדם היא המגדירה את המעשים המבוססים על הגדרה זו כברבריים. כדי לבאר מעט יותר (וגם כדי שניתן יהיה להחיל את הכלל ביחס לעבר), התנהגות ברברית תתרחש כאשר מתקיימים שלושה תנאים: א. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים תופשת את עצמה העליונה. ב. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים תופשת קבוצה אחרת כנחותה ממנה באופן אינהרנטי, בין אם מדובר בראיית הקבוצה אחרת כנחותה סתם, ובין אם מדובר בראייתה כתת-אדם. ג. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים רואה לעצמה תפקיד לתקן/לשפר/להשמיד/וכדומה את הקבוצה הנתפשת בעיניה כנחותה. ד. לקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים יש את האמצעים לביצוע התפקיד המוזכר בסעיף ג'. סעיף א' וב' מתרחשים תדירות, שכן לא התקיים מעולם עם שלא סבר שתרבותו הוא עולה על זו של עמים אחרים. סעיף ג' נדיר יותר וסעיף ד' נדיר עוד יותר. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שלך מעמידה באור לא כל כך סימפטי את בני העם הנבחר המנסים לצרוב בתודעת שכניהם בכוח הנשק. |
|
||||
|
||||
באותה המידה הדבר נכון הפוך. בני העם הנבחר בעיני מי? הערבים הם בני העם הנבחר בעיניהם, אנו נקראים בני חזירים וקופים. רק למען השעשוע, החלף בתודעתך בין השניים והרי לך הסבר למעשי הלינץ' שנערכו |
|
||||
|
||||
טוב, עם אקסיומות אין ממש מה להתווכח. הבעייה עם אקסיומות היא שכדי שניתן יהיה להפיק מהן איזו שהיא תועלת, עליהן להיות מקובלות על הרוב. דומני שרוב בני האדם לא יסכימו לגבי תפיסת הברבריות שלך, ולכן יש בה בעייתיות מסויימת. דבר אחד שניתן עוד להתפלפל עליו הוא הכוונה שלך כשאתה אומר "קבוצה נחותה באופן אינהרנטי". האם "אינהרנטי" פירושו "מולד"? כי אם כך, האינקוויזיטורים הנוצריים אינם ברברים, כי אמנם הם תופסים את עצמם כעליונים, תופסים את מי שלא נוצרי כתת אדם ורואה לעצמו תפקיד "לשפר" אותו, וגם בשעתו היו לה את האמצעים לכך - אבל הם לא תופסים את הנחיתות של הלא נוצרים כאינהרנטית, כי ללא נוצרים יש את ההזדמנות להתנצר ולהפוך להיות חלק מהקבוצה העליונה (גם אם היסטורית זה אולי לא נכון, אני לא יודע, מותר להניח את זה לצורך הדיון?) |
|
||||
|
||||
חלק נכבד מההליך האינקויזיטורי היה נסיון לנצר את הנאשם. |
|
||||
|
||||
" הם תופסים את עצמם כעליונים, תופסים את מי שלא נוצרי כתת אדם ורואה לעצמו תפקיד "לשפר" אותו, וגם בשעתו היו לה את האמצעים לכך" המשפט הזה פשוט מזעזע מבחינה תחבירית (הם, הוא, היא) אבל הוא מדבר בדיוק על זה - האינקוויזטורים ניסו לנצר את הנאשם, ולכן לסעיפים 3,4 הם עונים, אבל הויכוח הוא על סעיף 2. |
|
||||
|
||||
אני הבנתי כאילו לא היית בטוח אם האינק' רק הענישה או גם ניצרה, ובאתי לאשר את האפשרות השניה. אם חוסר בטחונך הוא לגבי זכויות המומרים, כמדומני שהן היו שוות לאלו של נוצרי מלידה. |
|
||||
|
||||
כאמור, האינקוויזיטורים לא ניסו לנצר נאשמים אלא לגרום ל"כופרים" (נוצרים שלא התאימו להגדרת נצרות של פרננדו ואיסאבלה או האפיפיור, למשל) להתוודות על חטאיהם ולחזור בהם. הממ... במחשבה שנייה, האינקוויזיציה דווקא כן מתאימה להגדרה: א. האינקוויזיציה תפשה עצמה כעליונה בהשוואה ל"כופרים." ב. האינקוויזיציה ראתה ב"כופרים" (הוסיטים, הוגנוטים, קלוויניסטים, מומרים, וכו') נחותים. ג. האינקוויזיציה ראתה לעצמה תפקיד לתקן את הקבוצה הנחותה. ד. לאינקוויזיציה היו אמצעים לביצוע התיקון. |
|
||||
|
||||
אינקוויזיציה? לנצר? ממתי הופעלה האינקוויזיציה נגד לא-נוצרים? |
|
||||
|
||||
לא נכון. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שמדובר כאן באקסיומה (הנחת יסוד) אלא בהגדרה. מכל מקום, אין צורך שתהיה מקובלת על רוב האנשים. טענה המתייחסת למציאות צריכה להשפט על פי ערכה ולא על פי עד כמה היא מקובלת על כלל אנשים. אינהרנטי: משמעו מובנה, קיים באופן קבוע בדבר מסוים, טבעי, וכו'. הוא אינו חייב להיות מולד. נוסף על כך, מאחר והאינקוויזיציה חקרה רק נוצרים (ר' כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Inquisition), דוגמתך שגויה. האינקוויזיציה שמשה כלי לחקר עבירות על החוק (בעיניה) ואינה שייכת לענייננו. חוץ מזה, כדאי לשים לב: טענתי שמעשיהם של מי שמתאימים להגדרתי ברבריים. אין בכך בהכרח משום זיכוי מלא של כל אלו שאינם עונים על הגדרה זו מתואר ברברים. |
|
||||
|
||||
"טענה המתייחסת למציאות צריכה להשפט על פי ערכה ולא על פי עד כמה היא מקובלת על כלל אנשים." יפה מאוד. איך אתה מסוגל לקבוע מה "ערכה" האובייקטיבי של טענה שכזו? אני נוטה לראות את תפיסת הברבריות שלך לא כהגדרה אלא כאקסיומה, מכיוון ש"ברברי" הוא מושג בעל קונוטציות רחבות גם בקרב מי שלא מסכים עם ההגדרה שלך. |
|
||||
|
||||
אקסיומה היא הנחת יסוד. כלומר, טענה ביחס למציאות המורכבת ממושגי יסוד ושלא ניתן לתקפה או להפריכה כשהיא לעצמה. הנחת יסוד לדוגמה: הקיים קיים. אני סבור שאי ההסכמה בינינו, לפיכך, הוא לגבי משמעות המונח אקסיומה. ייתכן שמה שאתה טוען הוא שהמונח "ברברי" אינו מוגדר היטב ולכן קשה לקבוע מיהו ברברי ומי אינו ברברי. ההגדרה המקובלת לברברי אליה התכוונתי כאן היא של אדם אכזרי, פראי ואלים. לגבי קביעת "ערכה" של טענה: מאחר ולא מדובר בהנחת יסוד (ויש דרכים לתקף או להפריך גם הנחות יסוד) ערכה נקבע בהתאם ליכולת להפריך אותה. כלומר, די אם תמצא קבוצה העונה על דרישות סעיפים א-ד שאינה מגלה מאפיינים של אכזריות, פראיות ואלימות וטענתי תופרך. |
|
||||
|
||||
עכשיו אתה טיפה שינית את הגישה שלך. עכשיו אתה מגדיר ברברי בתור "אכזרי, פראי ואלים" והופך את הקריטריונים שנתת למדד לברבריות. קודם הגדרת ברברי בתור מישהו שמקיים את התנאים שנתת: "ההתייחסות לקבוצות בני אדם אחרים כתת-אדם היא המגדירה את המעשים המבוססים על הגדרה זו כברבריים." עם הגישה שאתה מציג עכשיו אני די מסכים. אני באמת לא רואה דוגמאות של קבוצה שמקיימת את ארבע הדרישות שהצבת בלי שתפעיל אלימות. לא יודע בקשר ל"פראות" ו"אכזריות" - אלו מושגים סובייקטיביים מאוד. אלימות היא דווקא אובייקטיבית - בוקס הוא בוקס, לא משנה איך תסתכל עליו, וגם שטיפת מוח, דומני, תיחשב לאלימות על ידי כל מי שמשתמש במושג. למרבה הצער, אני חושש שעדיין ניצבת אקסיומה (מוסרית) בבסיס הטיעון שלך: "אלימות (לא משנה כלפי מי) זה רע". אני לא בטוח כמה אנשים מסכימים עם האקסיומה הזו. |
|
||||
|
||||
לא שיניתי את גישתי – הבאתי את ההגדרה המילונית לברברי. הדבר אינו סותר את התנאים להתקיימות ברבריות, רק מבהיר מהו טיבה של ברבריות. לשם השוואה, נאמר שהייתי אומר שישנם ארבעה תנאים שכאשר הם מתקיימים אדם הופך בהכרח לפדופיל; ואחר כך, הייתי מביא את ההגדרה המילונית לפדופיל. אין שום שינוי גישה כאן. ושוב אחזור על הנקודה – הטענה שלי אינה אקסיומה ואיני סבור כי אלימות היא תמיד דבר רע. לפעמים, היא הכרחית ומוצדקת. אם מישהו מתנפל עלי עם גרזן, אני אכסח אותו בלי שום לבטים בנוגע לאלימות. |
|
||||
|
||||
טוב, הודעה אחרונה שלי בנושא, כי אני הופך (וכנראה כבר הפכתי מזמן) לקטנוני: לי היה נדמה שאתה מגדיר ברבריות בשתי דרכים שונות: ראשית, לפי ההגדרה שלך, ושנית, לפי ההגדרה המילונית. לא משנה. שנית, אני חושב שאלימות היא כן דבר רע כלפי כל אחד. זה שהיא הכרחית לפעמים, לא הופך אותה לטובה. אם מישהו יתנפל עלי עם גרזן אני אכסח אותו בלי שום לבטים בקשר לאלימות, אבל זה לא יגרום לי לחשוב שעדיף היה לשנינו בלי לנקוט באלימות. (מה גם שבדוגמא הזו, אין ספק שגם אם אתה לא רואה את האלימות ההכרחית שלך כדבר רע, את האלימות של איש הגרזן אתה כן רואה כרעה). |
|
||||
|
||||
אני לא הבנתי עדיין איך ההגדרות האלו, או כל הגישה שלך בפתיל, מצליחה להבדיל בין הורים שמלים את בנם התינוק (ברבריות לשמה!) לבין הורים שנותנים חיסון לבנם התינוק (לא ברבריות, אני מניח). האם יש מובן שבו הראשונים תופסים את התינוק כתת-אדם, והאחרונים לא? |
|
||||
|
||||
ההורים בשני המקרים תופשים את הילד כמי שאינו כשיר (והוא אינו כשיר) להחליט בעצמו ברוב הנושאים. הם קובעים עבורו מה יאכל, מה ילבש, וגם מונעים ממנו נזקים על פי שיקולם. לדוגמה, הם נותנים לו חיסון המגן עליו מפני סדרה של מחלות קטלניות לעוללים. בכל המקרים הללו, התינוק נתפש כתת-אדם (או, הגדרה נוחה יותר לעיכול, טרום-אדם-שלם) ומתקיימים כל ארבעת התנאים שהצבתי – אבל התנאים שקבעתי מגדירים רק שכל פעולה ברברית תתקיים רק בהתממש ארבעת התנאים. לא קבעתי שהם חייבים להוביל או מובילים בהכרח לפעולה ברברית או שבהתקיים התנאים *כל* פעולה תהיה ברברית. לכן, הורים יכולים גם לתת חיסון לילדם (פעולה לא ברברית) וגם לכרות חלק מאבר מינו (פעולה ברברית). |
|
||||
|
||||
אני מבקש את סליחתך מראש, אבל מה שכתבת בדיון הזה די צורם לי. אני מתנצל מראש אם אני קטנוני מדי. הדבר הראשון שכתבת הוא: "התנהגות ברברית תתרחש כאשר מתקיימים שלושה תנאים". מכאן חשבתי שעולה שהתנאים גוררים את ההתנהגות, בערך כמו ש"בערה תתרחש כאשר מתקיימים שלושה תנאים". דהיינו, אלו תנאים מספיקים, (ואולי גם הכרחיים). בהמשך חיזקת את התפיסה של מספיק אך לא הכרחי באמירה הבאה: "טענתי שמעשיהם של מי שמתאימים להגדרתי ברבריים. אין בכך בהכרח משום זיכוי מלא של כל אלו שאינם עונים על הגדרה זו מתואר ברברים." דהיינו, התנאים הם בהחלט מספיקים, אך אינם הכרחיים כלל וכלל - גם מי שלא מתאים להם יכול להיות ברברי. אח"כ אמרת גם "די אם תמצא קבוצה העונה על דרישות סעיפים א-ד שאינה מגלה מאפיינים של אכזריות, פראיות ואלימות וטענתי תופרך" כלומר - די למצוא קבוצה לא ברברית שעונה על התנאים שהצבת, כדי להפריך את הטיעון שלך, וזה בדיוק מה שירדן עשה. עכשיו אתה טוען שהתנאים הכרחיים להתנהגות ברברית, אבל לא מספיקים. אני מניח שזו הייתה גם כוונתך בכל הדיון, ולכן אני מודה שלא הבנתי בכלל את הכוונה שלך במשך כל הדיון. |
|
||||
|
||||
אוקי, אנסה לסדר את הדברים כיוון שמהסיכום שלך עולה שבאמת יצרתי קצת בלבול: א. התנהגות ברברית מוגדרת כהתנהגות אלימה ואכזרית בעלת מאפיינים מערכתיים, תרבותיים או מוסדיים. כלומר, התנהגות אלימה אקראית או נסיבתית (לדוגמה, התגוננות מפני מתקיף) לא תחשב ברברית. לעומת זאת, התנהגות שיסודותיה נעוצים בהתנהגות תרבותית מסוימת או נוהג מוסדי מסויים יחשבו כברבריות. ב. ארבעת התנאים (לא שלושה, זו טעות הקלדה שלי קודם) הם תנאי הכרחי ומספיק להתנהגות ברברית. כלומר, כאשר ארבעתם מתקיימים, תתקיים התנהגות ברברית. ג. היקף ההתנהגות הברברית וחומרתה תלויים בנסיבות היסטוריות, מערכתיות, תרבותיות ומוסדיות. לדוגמה, אם ישנה מסורת המהללת את הברבריות או התנהגות ברברית, סביר להניח שהיא תתרחש בפועל בתכיפות רבה יותר מאשר כאשר ישנה מסורת השוללת אותה. ד. אם מתקיימים ארבעת התנאים ההכרחיים והמספיקים, אין משמעות הדבר ש*כל* התנהגות של הקבוצה תהיה ברברית. |
|
||||
|
||||
אז כמו שגדי הראה, מסתבר שהתנאים שלך הם לא הכרחיים ולא מספיקים; אולי הם רק מאפיינים כלליים, מין היוריסטיקה לא-מחייבת להכרעה מיהו ברברי. עכשיו אני חוזר הרבה אחורה בפתיל, לתגובה 233750: "כריתת דגדגן: האם הכריתה של דגדגן אצל נשים בדואיות (ובמקומות נוספים בעולם המוסלמי) היא אכזרית וברברית רק "במושגים מערביים" או שמדובר באכזריות לפי כל תפישה אנושית"? ענו לך שברבות מאותן חברות, מבחינתם של הכורתים והכורתות הם פועלים לטובת הקרבנות, ולכן לפי התפיסה שלהם - וגם הם בני-אדם - הכריתה אינה אכזרית. לא ברור לי עד עכשיו מה בדיוק היתה תשובתך לכך, אבל בכל מקרה פסלת את הכוונות המוצהרות כמבחן תקף. לאור העובדה שנראה שאין לך מבחן אחר להציע, אני מצטרף לגדי ולאחרים כאן, שגרסו שהשיפוט שמדובר במעשה ברברי הוא כן שיפוט סובייקטיבי, מתוך עולם הערכים והידע שלנו (הידע שלפיו חיסונים הם *באמת* מועילים, ואילו כריתת הדגדגן לא *באמת* מועילה, אלא אולי במסגרת החברה שהיא ממילא ברברית). "מושגים מערביים". מעבר לזה, אני בהחלט בצד שלך מול נמרוד, בכך שהעובדה שמדובר בשיפוט מתוך מושגים מערביים אינה מורידה מתקפותו. |
|
||||
|
||||
טענתי לא הייתה ששיפוט מתוך מושגים מערביים מורידה מערכו, כלומר לא שללתי את השיפוט ע"פ הערכים המערביים באופן גורף, אלא הצבעתי על כך שאין לשכוח שלפני שחורצים דין, יש להכיר את הנסיבות התרבותיות של התופעה הנידונה. אם נעזוב רגע את הדגדנים ונתמקד על ברית מילה (כדי להיות בצד המבוקר ולא בצד המבקר): אני חושב שאם באירופה יחליטו להעביר חוק האוסר על קיום ברית מילה באירופה, רוב הציבור היהודי ירגיש מורת רוח רבה וגם המילה "אנטישמיות" תוזכר פה ושם. המחוקק האירופאי יטען את כל הטיעונים "המערביים" כנגד ביצוע ברית המילה, ואילו המתנגדים לחקיקה יטענו שלא מדובר בקרימינלים או בסוטי מין ויש להבין שמדובר במסורת בת אלפי שנים וכו' - כלומר יש להתחשב ברקע התרבותי. עכשיו, מה הוגן יותר? שהמחוקק האירופאי יאסור על קיום ברית מילה מבלי ולו לשמוע את טענות היהודים, מן הטיעון שמדובר באקט אכזרי, ומבצעיו הם קרימינלים וסוטי מין; או שילמד תחילה את הנושא ויבדוק מהן הנסיבות התרבותיות של ברית המילה (מהן הסיבות, ההשלכות וכו')? אני לא טוען שיש *לאמץ* את הערכים התרבותיים של התרבות המבוקרת כאשר אנחנו מבקרים אותה, אלא *להכיר* את הרקע התרבותי וע"פ הידיעה הזו לחרוץ דעה. |
|
||||
|
||||
סתם מתוך סקרנות- מה דעתך על התופעה התרבותית הזאת? בקיצור: בעת מעשי האונס של גברי הג'נג'וויד הערבים נגד הנשים השחורות בדארפור, נוכחות במקום האונס נשות הג'נג'וויד, ושרות שירי שמחה, ושמחה לאיד. [לפעמים זה קצת פחות חמור. לפעמים נשות הג'נג'וויד רק מגדפות את השחורות ואומרות להן "אתן גורילות, אתן שחורות, ואתן לבושות רע"]. איך אתה מבין את הרקע התרבותי כאן, ואיזו דעה אתה חורץ על סמך זה? |
|
||||
|
||||
אין לי דעה על התופעה התרבותית, כי אין לי שום תובנה על התרבות של הג'נג'וויד (או של הנשים השחורות). התופעה עצמה מעוררת בי שאת נפש, כמובן, אבל אין לי שום דבר אחר מלבד אמוציות חזקות בנוגע לזה. כל מה שאני יכול לומר על ההיבט התרבותי של התופעה הזו הוא שזהו ביטוי של תוקפנות של קבוצה אתנית אחת כלפי קבוצה אתנית אחרת - לא משהו שאפשר לכתוב איתו תגובה ראויה. אני אולי יכול לשער מכך שנשות הג'נג'וויד שרות וצוהלות, שבתרבותן הנשים נמצאות במעמד נמוך מאוד, אולי כמו או כמעט כמו מקנה, ולכן הן לא רואות באונס הנשים השחורות מעשה מזעזע. מצד שני, אולי אני יכול לשער שבתרבות הג'נג'וויד, השושלות מתייחסות לנשים, ולכן האישה היא כבודה של המשפחה או של השבט, ולכן האונס של הנשים השחורות תוך כדי קריאות עידוד הוא ביטוי של השפלה חמורה עוד יותר של האנשים השחורים. ואולי בתרבות הג'נג'וויד זה מקובל לאנוס נשים? מכיוון שאני לא יודע, אפשר לשער עוד הרבה השערות פרועות לכל הכיוונים. כמו שאמרתי מקודם - לא צריך לכפות את המוסר שלנו על אחרים, ובאותה מידה אנחנו לא צריכים להכפיף את המוסר שלנו למוסר של הג'נג'וויד (בין אם בתרבותם זה בסדר לאנוס נשים, ובין אם מדובר ביטוי של נקמה גרידא מבחינתם או בביטוי של שנאה תהומית). |
|
||||
|
||||
אני רוצה להבין: נניח שהיה ביכולתנו לעצור את מעשי האונס הפומביים האלה; אז היינו צריכים להמנע מכך כי "לא צריך לכפות את המוסר שלנו על אחרים"? (זו דווקא דוגמא טובה לעמדה מוסרית שאסור לכפות על אחרים). |
|
||||
|
||||
לא הבנת נכון את עמדתי: קודם כל, מעשי האונס הן חלק ממאבק אתני בין שתי קבוצות, שלדעתי צריך לפעול להפסקתו, בלי קשר להיבטים התרבותיים שלו. שנית, המשמעות של המעשים עבורנו, עבור אנשי הג'נג'וויד ועבור הנשים השחרותת היא שונה - זה הבדל תרבותי שכדאי להיות מודעים לקיומו. החלטות מוסריות לגבי מעשים, עדיף שיתקבלו לאחר שבדקנו את המשמעויות התרבותיות של המעשה, במידת הניתן! (למרות שאיני יודע כלום על תרבות הג'נג'וויד, אם הייתי יכול, הייתי פועל להפסקת מעשי האונס ולא פותח במחקר אנתרפולוגי...). ב"לא צריך לכפות את המוסר שלנו על אחרים", אני מתכוון לכך שבכל אופן, כל אחד פועל על פי השיקולים המוסריים שלו. אני לא מבקש למחוק את השיקולים המוסריים שלי או של האחר, אך אולי אחרי שאני אהיה מודע להיבטים הפרשניים של התופעה (כלומר, לא רק להיבטים הגלויים של התופעה התרבותית), אולי אשנה את "גזר הדין" המוסרי שלי בהתאם. לדוגמה, בחברה מסויימת קיים בידול חזק בין המינים. אני יכול לנחות עליהם מהירח ולהטיף להם מוסר על שיוויון בין המינים, ואני יכול לבדוק תחילה איך החברה שלהם מתנהלת. אולי אני אגלה שאמנם קיים בידול בין המינים, אבל הנשים אינן מופלות לרעה אלא פועלות במסגרות נפרדות ומחזיקות בעמדות כח שונות, אלא שבגלל שאני בא מחברה מערבית שוביניסטית אני לא מודע לתופעה שכזו. אולי אני אגלה שהבידול נובע מצרכים קיומיים - הסביבה קשה וההשירדות של הקבוצה מוטלת על יכולות פיזיות, בהן גברים מצטיינים, ולכן הם אלה שנמצאים בעמדות הכח, ואילו הנשים נמצאות בעורף.. |
|
||||
|
||||
יש לי הרושם שהסייגים וההיסוסים התרבותיים שלך הם תמיד בכיוון אחד, באהדה לתרבויות, אפילו לא לאנשים, הלא-מערביות. נסה לדוגמא להפעיל את היסוסיך כלפי המתנחלים. |
|
||||
|
||||
הסיבה שאני אולי מוטה לכיוון הצד ''הילידי'' היא אולי העובדה שבמפגש בין תרבויות המערב לתרבויות ''ילידיות'', צד אחד נוטה לכפות את עצמו על השני, וזה לא היליד שכופה את עצמו על האירופאי... סיבה אחרת היא שאני מנסה להעביר מסר של פתיחות לאחר, במקרה הזה האחר הוא ''היליד'' ואנחנו ''האירופאי''. אם היינו סודנים שמקשקשים עכשיו מסביב למדורת שבט בערבות סודן, אולי הייתי מצדיק את פעולותיו של האדם הלבן... לגבי המתנחלים, למרות ההבדלים ביננו, אני רואה בהם אחים בעלי תרבות משותפת, גם אם היחס שלהם והיחס שלי לאותה תרבות הוא שונה. ההבדל ביני לבינם הוא הבדל אידאולוגי ופוליטי, אבל עדיין לא הבדל תרבותי. |
|
||||
|
||||
טוב, לאחר המשפט "כלכלה קומוניסטית לא מבטיחה עוני" (תגובה 235052), למרות היעדרו של מקרה בודד התומך בהשערה זו, לעומת עשרות מקרים הפוכים, אני כבר לא יודע מה לומר. תודה על תגובתך, אולי מישהו רהוט ממני ירים את הכפפה, או אני, כשאדע איפה להתחיל... אז בינתיים הנה מפה של ארצנו הקטנה, ממעוף הפלאש: http://www.eyeonisrael.com (יש לאפשר חלונות קופצים כשנכנסים). כדאי לנסות להתמקד באזור - למשל גוש דן. |
|
||||
|
||||
אולי הן שרות וצוהלות כי התחושה שבליבן, אולי מוגדרת במילים ואולי לא מוגדרת במילים - ''טוב, אם כבר אונסים ואין דרך לגרום שהאונס לא יקרה, אז שיאנסו כבר אותן ולא אותנו'', וכדי לחזק את המגמה הזאת הן יודעות שכדאי להן לחזק את ידי האונסים בני הקבוצה שלהן, כלפי הקבוצה האחרת. שיקול (או אינסטינקט) פשוט (ואכזרי, אבל הטבע כולו הוא אכזרי) של שרידות. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכתבתי בצורה לא ברורה. התכוונתי שהתחושה שבליבן, בין אם היא מוגדרת בדיוק במילים ובין אם היא רק תחושה, היא זו - ''טוב, אם כבר אונסים..'', וכולי. |
|
||||
|
||||
מאחר שאתה נוקד עמדה של משקיף נייטרלי על מדינות רחוקות ומסרב לכפות עמדה מוסרית גם בנושאים המקובלים אצלנו כרצח אונס והתעללות, מה עמדתך ביחס למינהג ניקמת הדם או הריגה למען כבוד המשפחה בגבולות מדינת ישראל. האם תתמוך בתיקון לחוק המתיר הריגה להגנת כבוד המשפחה, או לצורך נקמת דם, בקרב מוסלמים בישראל ובלבד שיוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי ההריגה המכוונת נועדה להגן על ''כבוד המשפחה'' או לנקום דמו של בן משפחה. אם אינך תומך בתיקון הנדון, איך אתה מוכן לכפיית ערכים מערביים על מי שתרבותו שונה. |
|
||||
|
||||
זו שאלה ממש מצוינת, ואני לא חושב שיש לי תשובה ממש מצוינת. אני לא אתמוך בשינוי החוק, מכמה סיבות: ראשית, אני חושב שיש להציב גבולות מוסריים. אולי זה לא פשוט לקבוע איפה יעבור הגבול, אבל לדעתי רצח בהחלט נמצא מחוץ לגדר. סיבה נוספת מדוע אני לא אתמוך בשינוי החוק היא שהתלבטות בנוגע למידת הפלורליסטיות של המדינה היא מסובכת כמו ההתלבטות המוסרית. השתתפתי פעם בויכוח אחר, שמה הייתי בצדו השני של המתרס (יהונתן אורן בוודאי זוכר): הייתי בין אלה שגורסים שיש לפעול ליצירת תרבות ישראלית משותפת, מעיין פלטפורמה שכל קבוצה תוכל למצוא בה את מקומה ואת הנישה שלה. מהצד השני נטען שהצעה שכזו היא אנטי פלורליסטית, ובעצם מכסה במילים יפות כוונה להשלטת התרבות הדומיננטית, ממש כמו בתקופת בן גוריון... בכל אופן, אני נגד התופעה שנקראת "רצח על רקע כבוד המשפחה", אבל השאלה היא איך מתמודדים עם התופעה. התיחסות לרצח שכזה כמו אל מקרה רצח פלילי רגיל היא מוטעית לדעתי. לדעתי החוק כיום לא מונע רציחות נוספות (כלומר הוא לא מרתיע רוצחים פוטנציאלים), והוא מהווה דוגמה לצורך להכיר את הרקע התרבותי של תופעה מסויימת, גם אם גומרים אומר למגר את התופעה. אני חושב שהחוק הוא לא אמצעי מתאים כדי להילחם בתופעה אם לא מקבלים את הלגיטימיות של הרצח, והוא גם לא אמצעי מתאים כדי לקבל את הלגיטימיות של הרצח, אם רואים בזה דבר לגיטימי. אני חושב שהמדינה צריכה לפעול בדרכים אחרות, תוך כדי התייחסות לרקע התרבותי של "רצח על רקע כבוד המשפחה". למשל, אולי ע"י נסיונות להידברות עם הקהילות הערביות כדי להמיר את הרצח באמצעי ענישה אחר, כגון תשלום קנס ע"י משפחת החבר של הבחורה, או הסכמה של המדינה לביצוע "גט" בין הבחורה למשפחתה או כל רעיון יצירתי אחר. |
|
||||
|
||||
גישתך אולי מתאימה לכל מיני מנהגים כגון נישואים כפויים, השפלת נשים, לבישת רעלה ברחוב וכו'. אבל לגבי רצח היא אנטי-מוסרית1. וכנראה מאוד שגם בלתי יעילה - למיטב ידיעותיי ההיסטוריות, הדרך היחידה לשרש מנהגים רצחניים היא באופן אגריסיבי, קרי אכיפה חמורה, וחינוך תקיף. אנא תקן אותי אם ידוע לך אחרת. איני יודע מדוע אתה סבור שהחוק אינו מרתיע (מאסר עולם, לא?) - זה נשמע די דמיוני, הרבה יותר סביר שהאכיפה הקיימת היא זו שלא מרתיעה. ולשם השוואה, כידוע גם חיסולים ונקמות במאפיה האיטלקית, הם בעלי רקע תרבותי עמוק ביותר. האם גם שם אכיפת החוק הוא אמצעי לא מתאים להלחם בתופעה? 1 אני יודע אני יודע, אבל כפי שאמרת, יש להציב גבולות מוסריים, אפילו בהנחה שזה רק המוסר המערבי שלנו. |
|
||||
|
||||
נשמע נורא. בני תרבות אמיתיים היו הורגים אותן ישר. |
|
||||
|
||||
תראה, גישה של "אף פעם אסור לפסול אף אחד על הסף, תמיד צריך לעצור ולבדוק" היא גישה חיובית, ואני בטוח שכולם כאן מסכימים איתה. אבל אחרי שזה מתפזר, ואנחנו נשארים עם תרבות שבה חותכי הדגדגנים עושים את זה כדי למנוע מהאישה הנאה מינית ובכלל לדכא אותה ככל הניתן, מה אנחנו אמורים לעשות הלאה? |
|
||||
|
||||
לצערי הרב, אני לא חושב שכולנו מסכימים עם הגישה שתמיד צריך לעצור ולבדוק - כך בדיוק התחיל הויכוח עם אורי, שטוען שישנם ערכים אוניברסלים שעל פיהם הוא שופט אם מעשה הוא מוסרי או לא, ואם תרבות היא מתקדמת או לא. מיותר לציין שהערכים האוניברסלים הם הערכים של אורי. בדוגמאות הקיצוניות שהובאו כאן, התשובה היא יחסית פשוטה: בכולנו מתעוררת סלידה כשמדובר בברית מילה לנשים, באונס, בגילויי טאבו כאלה ואחרים, ברצח וכו'. הבעיה מתחילה עם תופעות אחרות, כגון זניחת הזקנים בקרב האסקימוסים, הריגת תינוקות זכרים/נקבות, מבנה חברתי שמקצה קבוצות מסויימות למעמדים מסויימים, שחיטת חיות לצורך פולחן דתי ועוד ועוד ועוד... |
|
||||
|
||||
התנאים שלי בהחלט הכרחיים ומספיקים, כפי שתראה בהודעה ששלחתי קודם. עם זאת, אתה מעלה נקודה שיש לה תוקף: מה קורה כאשר המידע העומד לרשות הקבוצה מוגבל, ובגללו דומה כי ההכרעה אם מדובר במעשה נחוץ על פי הידע העומד לרשות הקבוצה, או שמדובר במעשה ברברי, אינה אפשרית. כדי להפוך את ההגדרה לברבריות לחזקה יותר (כלומר, מבחינה בצורה טובה יותר) צריך להרחיב מעט את ההסבר לשני הכללים האחרונים, הנוגעים לתחושה של הקבוצה שיש לה תפקיד לתקן/להשמיד/לטהר/וכו' את הקבוצה השנייה, והיכולת והאמצעים לעשות זאת. מתוך הגדרות אלו משתמעים יחסי כוח בין חזק לחלש. כלומר, דחפי ה"תיקון" והאלימות הברברית מופנים תמיד כלפי החלשים או חסרי האונים. נוסף על כך, ייתכן ויש צורך להוסיף סעיף חמישי להגדרה, שיקבע מה סוג הנזק הנגרם ומידת קביעותו. סעיף זה יעזור לבור את המוץ ויסייע לכונן כללים גלובליים יותר (תרתי משמע). לדוגמה, ברי כי עריפת ראשו של אדם או כריתת איבר חיוני לא יוכלו להחשב כפעולה "לטובתו" (וכנגד רצונו) גם בחברה שהידע העומד לרשותה על העולם מוגבל. גם בחברה שהידע שלה מוגבל, חייבים להסיק כי שריפת ילדים או כריתת דגדגנים אינה פעולה המיטיבה את מצבו של הילד או הילדה. |
|
||||
|
||||
כל עוד אתה מדבר על דברים שבני חברה אחת עושים לאחרת, טוב ויפה. אבל בשלוש הדוגמאות: כריתת דגדגן, כריתת ערלה, וחיסון - מדובר על משהו שבני חברה אחת עושים לצאצאיהם-הם. נראה לי ממש מובן מאליו שמה שמקובל בחברה לעשות לילדים, נחשב למשהו שטוב לילדים. ואם לא טוב לילדים כפרטים, אז חיוני מאוד-מאוד לחברה - ולכן, בעקיפין, טוב לילדים1. נראה לי בלתי-נתפס לחשוב שכלל האמהות בחברה כורתת-הדגדגנים רוצות להרע לבנותיהן. הספרטנים, כדוגמה קיצונית, מאוד הרעו לחלק מצאציאהם - אלו שבכו והומתו - אבל, מובן מאליו, הם לא המיתו את כולם. כמובן, יחסי דור ההורים לדור הילדים כרוכים בתחושת עליונות וכוח של המבוגרים; זו תחושה מוצדקת וחיונית. אולי בכל זאת תחפש הגדרה נפרדת? אני לא רואה למה הצורך לכסות את כל הברברים במכה אחת... 1 אין לי דוגמה קונקרטית בראש, סתם עלתה בדעתי האפשרות הלוגית. |
|
||||
|
||||
דיברתי על קבוצה, לא על חברה, מה שמייתר תשובה לשאר טיעונך, אני סבור. |
|
||||
|
||||
את זה הבנתי, אבל אולי אני לא מבין מי שתי הקבוצות בדוגמאות האלו. אני הנחתי שהמבוגרים והילדים. אני צודק? אם כן, אז הטיעון שלי כן תקף. אמרתי שהם מאותה חברה כדי להראות למה אבסורדי בעיני לחשוב שבדוגמאות האלו המבוגרים רוצים ברעתם של הילדים. ואחזור גם על החלק השני: במובן מסוים, המבוגרים אכן רואים את הילדים, בכל מקום, כנחותים מהם; וזה לא ברברי. בשום מובן אחר (כלומר - כן ברברי בפוטנציה), הדוגמאות האלו לא מראות שהמבוגרים דנן רואים את הילדים כנחותים מהם. |
|
||||
|
||||
אינני יודע מדוע אתה מייחס לי טענה ש"המבוגרים רוצים ברעתם של הילדים". אחזור ואציג כאן את הכללים: א. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים תופשת את עצמה עליונה. ב. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים תופשת קבוצה אחרת כנחותה ממנה אינהרנטית. ג. הקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים רואה לעצמה תפקיד לתקן/לשפר/להשמיד/וכדומה את הקבוצה הנתפשת בעיניה כנחותה. ד. לקבוצה הפוטנציאלית לביצוע המעשים הברבריים יש את האמצעים לביצוע התפקיד המוזכר בסעיף ג'. כלומר, מצד כורתי אברי המין אין שום שאיפה להרע לילדים, אלא תפישת עצמם כעליונים, תפישת הילדים כנחותים, שאיפה "לתקן" או "לשפר" את הילדים ויכולת לעשות כן. |
|
||||
|
||||
... וכך גם מצד ההורים הנותנים לילדם חיסון. |
|
||||
|
||||
ע' הערותי לגבי בלתי הפיכות הפגיעה וחומרתה. |
|
||||
|
||||
תוכל לקשר? לא הצלחתי למצוא את המילה "הפיך" בדבריך עד עכשיו, ואני לא רוצה להתייחס ספציפית להודעה שאני לא בטוח שאליה התכוונת. בכל מקרה, גם כאן נולדת בעיה. ברור ש"בלתי הפיכות" היא לא בהכרח מדד טוב (אחרת, ההורים שמכריחים את בנם הקטן לעבור ניתוח תוספתן הם ממזרים מרושעים) ולכן נשאלת השאלה איך ניתן למדוד "חומרה" - ושוב, אנחנו מגיעים למשהו סובייקטיבי בעליל. אני בטוח שהרבה חותכי דגדגנים יגידו ש(לדעתם) האישה ממילא מסוגלת לחיות בלי דגדגן, ואפשר לחשוב איזה הפסד זה. מאחר שהיא חיה בחברה שבה עלולים לחתוך לה את הגרון אם היא תגלה התעניינות רבה מדי בסקס, אולי זה אפילו לטובתה (אמנם, במגבלות החברה הספציפית הזו, שהיא מאוד ברברית על פי הקריטריון שלך, גם אם אינה חותכת דגדגנים). |
|
||||
|
||||
ר' הודעה תגובה 234976 ההודעה כולה: התנאים שלי בהחלט הכרחיים ומספיקים, כפי שתראה בהודעה ששלחתי קודם. עם זאת, אתה מעלה נקודה שיש לה תוקף: מה קורה כאשר המידע העומד לרשות הקבוצה מוגבל, ובגללו דומה כי ההכרעה אם מדובר במעשה נחוץ על פי הידע העומד לרשות הקבוצה, או שמדובר במעשה ברברי, אינה אפשרית. כדי להפוך את ההגדרה לברבריות לחזקה יותר (כלומר, מבחינה בצורה טובה יותר) צריך להרחיב מעט את ההסבר לשני הכללים האחרונים, הנוגעים לתחושה של הקבוצה שיש לה תפקיד לתקן/להשמיד/לטהר/וכו' את הקבוצה השנייה, והיכולת והאמצעים לעשות זאת. מתוך הגדרות אלו משתמעים יחסי כוח בין חזק לחלש. כלומר, דחפי ה"תיקון" והאלימות הברברית מופנים תמיד כלפי החלשים או חסרי האונים. נוסף על כך, ייתכן ויש צורך להוסיף סעיף חמישי להגדרה, שיקבע מה סוג הנזק הנגרם ומידת קביעותו. סעיף זה יעזור לבור את המוץ ויסייע לכונן כללים גלובליים יותר תרתי משמע).( לדוגמה, ברי כי עריפת ראשו של אדם או כריתת איבר חיוני לא יוכלו להחשב כפעולה "לטובתו" (וכנגד רצונו) גם בחברה שהידע העומד לרשותה על העולם מוגבל. גם בחברה שהידע שלה מוגבל, חייבים להסיק כי שריפת ילדים או כריתת דגדגנים אינה פעולה המיטיבה את מצבו של הילד או הילדה. ================= לגבי ניתוח תוספתן: קשה לקרוא לתוספתן איבר חיוני וקשה לומר שמי שעברו ניתוח כזה דואבים את האובדן לאורך ימים, מה ששונה מהמצב בכריתת דגדגן. |
|
||||
|
||||
לגבי הסרת עורלה: קשה לקרוא לעורלה איבר חיוני וקשה לומר שמי שעברו ניתוח כזה דואבים את האובדן למשך ימים, מה ששונה מהמצב בכריתת דגדגן. ושוב, כאמור, אי אפשר לפסול את אלו שרואים בכריתת דגדגן פעולה *לטובת* האישה, ובחברה המעוותת שהם חיים בה, ייתכן שזה אפילו נכון. אם תרצה, אפשר להרחיב את כריתת התוספתן להורים שמכריחים את בנם לעבור כריתת יד בגלל סרטן שמתפשט בה (או שלדעתך אסור להם?) |
|
||||
|
||||
אילו היו כורתים חלק מאיבר מינך כמבוגר היית דואב את האובדן והכאב משך ימים רבים וסובל מכאבים במשך שנים. זוהי גם אמת המידה הנכונה בה צריך להתייחס לפעולה: אילו היית מבוגר ריבוני על גופו, איך היית מתייחס לכך? וכמובן, לדעתי אין להורים זכות להכריח את בנם לעבור כריתת יד (יש לך מקרה ביזארי יותר?) אם הוא אינו רוצה בכך. המקרה, כמו כריתת תוספתן ובשונה מכריתת דגדגן, אינו חלק מריטואל תרבותי החל על *כל* החברים בקבוצה מסוימת אלא תוצר של מצוקה שמוצע לה פתרון מסוים על ידי גורם שלישי. הדוגמאות הללו דומות יותר לפנייה של הורים לרופא האליל של השבט בעקבות כאבים של ילדם והמלצתו על טיפול כלשהו. הטיפול עשוי להיות שגוי או אפילו מזיק, אבל הוא *כן* מצוי בהקשר שאינו ברברי ביסודו. |
|
||||
|
||||
במבוגר (ובכריתת יד) אין רגנרציה. |
|
||||
|
||||
ובכן מה? ומה הקשר לטיעון? |
|
||||
|
||||
האם מבוגר שעובר ברית-מילה (לא חסרים כאלה) באמת דואב את האובדן במשך שנים?... |
|
||||
|
||||
הוא לא יכול לחוש אבדן, כי הוא לא יודע מה הוא מפסיד (ולצורך העניין, גם מה הרוויח). אני לא יודע מדוע נצמדים לטקס היהודי דווקא: בארה"ב, ובמקומות רבים אחרים בעולם (במידה מופחתת), הסרת הסרח העודף הנ"ל הוא מעשה כירורגי פשוט ומהיר שמבוצע דקות לאחר הלידה (בסמוך לחיתוך חבל הטבור), כחלק מפרוצדורה רפואית, ולא טקס שבא לפגוע במישהו. |
|
||||
|
||||
יעני, ברבריות היגיינית... |
|
||||
|
||||
מה עניין ההגיינה לכאן? באותה מידה היית יכול לכנות כל טיפול פולשני אחר המשותף לכלל האוכלוסיה באופן זה (חיסונים, תספורות, מריטת שיער מהרגליים וכיו"ב). |
|
||||
|
||||
מה דעתך על טקס הקזת דם, כואב אבל ללא נזק טרמינלי, שעושים בשבט נידח לכל הבנות הג'ינג'יות בגיל שנתיים כדי לפייס את רוחות זקני השבט? לא ברברי? איך זה לעומת חיסונים? |
|
||||
|
||||
שוב, הבט על הרעיון העיקרי: כאשר הטקס נעשה על בסיס פרטני (הקזת דם לחולה במחלה מסוימת, נאמר) הוא אינו ברברי, גם אם הוא מטופש בעינינו. טקס כללי שנעשה בכפייה לקבוצה שלמה על ידי קבוצה אחרת, הוא כן ברברי. במקרה שלפנינו, הטקס אינו נשמע ברברי אלא מטופש. |
|
||||
|
||||
אבל חיסונים עושים לכולם, לא רק פרטנית. <אנחה> האמת היא שכבר מזמן שכחתי על מה הפתיל הזה בכלל; בפעם הקודמת שניסיתי לבדוק גיליתי שזה מלכחתילה היה מעורפל משהו. אם מישהו לא יעיר מחדש את המוטיבציה, אני נוטש את הפתיל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהויכוח נבע מכך שנמרוד קפון אמר שצריך לעצור ולחשוב לפני שפוסלים תרבויות על הסף, ואורי טען שאם תרבות מתנהגת על פי הכללים שהוא הביא, יש לפסול אותה על הסף, גם בלי לחפש את המניעים שגורמים לתרבות להתנהג בצורה שבה היא מתנהגת. אני חושב שאורי צודק ברעיון הכללי שלו - יש לפסול תרבויות מסויימות על הסף, אם הן גוררות שבמסגרתן נעשים דברים מסויימים (נניח בהקצנה: קורבנות אדם) - אבל חושב שהקריטריונים הספציפיים שהוא הציג הם כלליים מדי. מכאן ואילך יש 100 הודעות שמתעסקות בכלליות הזו, ולא מגיעות לכלום. אני חושב שאצטרף אלייך בפרישה מהויכוח הזה. |
|
||||
|
||||
לכל זה אני מסכים. אני חושב שהיתה גם מחלוקת יותר ספצפית בינך לבין אורי, והויכוח בעצם היה עליה: אתה אמרת שהפסילה האוטומטית שלנו היא מתוך ערכינו המערביים, ואין לנו סיבה להתכחש ולהתבייש בכך (ואני הסכמתי); אורי אמר שיש לה הצדקה אובייקטיבית יותר, שלכאורה גם תרבויות אחרות אמורות לקבל אותה, ואם לא הן - אז "שופט אובייקטיבי", מי שזה לא יהיה (אני מפעיל כאן קצת פרשנות על אורי, שלדעתי נובעת מתוך תגובותיו; הוא מוזמן, כמובן, לתקן את הרושם). זה באמת לא חשוב במיוחד, בהקשר הדיון הזה. |
|
||||
|
||||
ירדן, גדי, סבורני ששלושתנו הגענו לנקודת ''חוסר התועלת'' שלנו. הדיון נוצר בתגובה להודעתו של קפון, כאמור, שאמר ש''הכל יחסי וכולם בסדר'' כשלזה הגבתי בטענה שישנם כללים גלובליים מסוימים, וניסיתי לנסח את הכללים המגדירים אותם . גדי טען, אולי במידה של צדק, שהכללים אינם מנוסחים באופן ''מהודק'' דיו וישנם בהם חורים. הנסיון שלי היה לא לטעון כי הערכים המערביים מוצדקים באופן גלובלי אלא שישנה מערכת כללים בינקבוצתית מסוימת, שתניב או לא תניב תמיד התנהגות מגונה או לא. מכל מקום. אני חושב שהדיון בנקודה זו מוצה, כפי שציינתי בתחילת ההודעה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאתה שם בפיו של נמרוד מילים שהוא לא אמר. הוא (אולי) אמר ש''הכל יחסי'' אבל הוא בפרוש לא אמר (יתרה מכך, הוא אמר שלא) ''כולם בסדר'' |
|
||||
|
||||
"אני?" אמר האיש הכחול, "אני מסיפור אחר." |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שכל אלה הם לא אכזריים. אני לא מנסה ליצור רומטיזציה סביב "הפראים האצילים בני שבט הזולו" ולטעון שבעצם אנחנו דפוקים והם בסדר. אבל אני חושב שגם את התופעות האכזריות ביותר שהזכרת, צריך לבדוק על רקע התרבות שבה הן מתבצעות, ולא על רקע התרבות שלנו. זה לא אומר שצריך להסכים לכך או חס וחלילה, לאמץ את הדברים האלה. זה קצת כמו להסביר את מדיניותה של מדינת ישראל: כשאנחנו מתווכחים עם ישראלים, אנחנו אומרים משהו אחד וכשאנחנו מתווכחים עם זרים אנחנו אומרים דברים אחרים, לא בגלל שאנחנו לא עיקביים בדעותינו אלא בגלל שאנחנו מודעים לפרספקטיבה ולעומק ההבנה של בני שיחנו. |
|
||||
|
||||
ומדוע אתה מדבר/כותב בגוף ראשון-רבים? הדעות הביקורתיות שלך הן רק גוון אחד בספקטרום הדעות של התרבות המערבית הטולרנטית לחופש הביטוי, ותו לא! עליך להבין ולקבל שבעצם כל התופעות קיימות על רקע התרבות שבה הן מתבצעות - הכל כולל הכל |
|
||||
|
||||
אני לא מבין על מה אתה מתרעם. גם אני טוען שכל התופעות מתקיימות על רקע התרבות שבה הן מתרחשות - וכך צריך להתייחס אליהן. |
|
||||
|
||||
אוקיי, בוא נדבר על כריתת דגדגן ועל לינץ' בכושים - בבקשה, בדוק את התופעות הללו על רקע התרבות שבה הן מתבצעות. בעצם, מה זה אומר "לבדוק"? אני לא בטוח שהבנתי. נראה לי שהדיון התפתח מהאמירה שלך "דבר נוסף שצריך להבין הוא שלכל תרבות יש מנגנונים שונים שבעזרתם היא מתמודדת עם בעיות שונות." אולם לא ברור, גם אחרי שהבנו בדיוק למה כורתים דגדגן לילדות, במה זה אמור לשנות את גישתנו לתרבות שבה המנהג הזה רווח. למען האמת, אם כבר ההשפעה היא הפוכה: אם הייתה תרבות שבה הכל היה יפה ומושלם, פרט לבעייה הקטנה הזו שכורתים דגדגן לבחורות, ואפשר היה לקחת את כל האלמנטים מהתרבות פרט לאלמנט הזה, הכל היה טוב ויפה. אלא שאתה אומר, ובצדק, שכריתת הדגדגן היא דרכה של התרבות להתמודד עם בעיות שנובעות מאותה תרבות. מכאן שכריתת הדגדגן היא רק סימפטום של התרבות, ועל כן, אם אנחנו מתנגדים לכריתת דגדגנים, ההתנגדות שלנו לאותה תרבות היא עמוקה וחזקה יותר מאשר "איכס, הם כורתים דגדנים", אלא יותר משהו בסגנון "אוי ואבוי, החברה הזו לא מצליחה לתפקד בצורה תקינה בלי מנגנון אכזרי (לדעתנו) של כריתת דגדגנים. מכיוון שאנחנו לא רוצים לכרות דגדגנים, עלינו להמנע ככל יכולתנו מאימוץ אלמנטים מהתרבות הזאת". כל זה נגזר מהאקסיומה שלפיה כריתת דגדגנים היא דבר רע. אם אתה חולק על האקסיומה הזו, בבקשה, תנמק. אני חושב שהפכת כאן סיבה ומסובב - יש בתרבות כדי להצדיק את העוולות שנעשות בתוכה, במקום שהעוולות שנעשות בתוך התרבות יפסלו אותה. |
|
||||
|
||||
קראתי את התגובה שלך אולי חמש פעמים ומצאתי בה כמה וכמה רבדים, ואני לא בטוח שאני אצליח לענות על כולם... ראשית, בנוגע ל"בדיקת התופעה ע"י הרקע התרבותי שלה" אני מתכוון שלא צריך להתייחס רק למעשה עצמו, אלא גם לסיפור שמתרחש מסביב. אם אנחנו מדברים על כריתת דגדגנים, למשל, אז יש הבדל בין "איש אחד הלך ברחוב, פגש ילדה בת תשע וכרת לה את הדגדגן" לבין "בעולמם הרוחני של הבולבולאנים מהלכות רוחות רעות של אנשים רעים שמתו, וכשרוחות כאלה פוגשות בנערות בעלות דגדגן הן נכנסות לגופן והופכות אותן לצנצנת. כדי להגונן בפני מעשיהם של הרוחות הרעות, כורתים לילדות המגיעות לגיל תשע את הדגדגן...". אני לא אמור לקבל את גישתם של הבולבולאנים ואפילו לא למשוך כתף בראותי אותם מתנפלים על ילדה תמימה ("זה בסדר כי זה חלק מהתרבות שלהם"); אני יכול גם להקים ארגון שילחם בתופעה. בכל מקרה, כשאני אבין את ההקשרים התרבותיים הרחבים של התופעה, אני לא אראה את הבולבולאנים כפושעים צמאי דם שדינם מוות (כמו אותו כורת דגדגנים שהולך ברחוב), אלא כבני אדם כמוני שנולדו לתוך הקשר תרבותי מסויים, וככל שזה ישמע מזויע, אם אני הייתי נולד בקרבם, הייתי עושה את אותם המעשים. זה מתקשר לנקודה השנייה שאני מוצא בדבריך, והיא השאלה המוסרית. אני לא חושב שאנחנו צריכים לוותר על עקרונות המוסר שלנו כשאנחנו פוגשים מישהו זר, אבל באותה מידה אני לא חושב שאנחנו מחזיקים במידות המוסר המושלמות מכל, ולכן אסור לנו לכפות את *כל* עקרונות המוסר שלנו על *כל* מי שאנחנו פוגשים. צריך לציין שהציביליזציה המערבית כופה בדרכים שונות את המוסר שלה על חברות ילידיות. זה נראה לנו ברברי ששבט א' טובח בשבט ב', אבל לזרוק פצצת אטום נראה לנו מאוד תרבותי, כשאין ברירה אחרת. אני מודה שאני מתקשה לעשות Clear cut ולפסוק מתי צריך להתערב, מתי מותר ומתי זה רע להתערב. אני חושב שזו שאלה מוסרית, וכמו כל דבר בשאלות פילוסופיות מוסריות, יש הרבה דעות. אני בטוח שאסור לנו לחרוץ דין לפני שאנחנו בודקים לעומק את ההקשרים התרבותיים של התופעה. איזה דין נחרוץ - זו כבר שאלה אחרת. אני לא מסכים איתך באופן חד וחלק שתרבות יכולה *להצדיק* עוולות (אני חושב שהיא יכולה להסביר, אבל לא תמיד להצדיק). אני מסכים איתך שאסור לפסול תרבות בגלל העוולות שנעשות בגללה. |
|
||||
|
||||
בקשר לבולבולאנים, אני מסכים, אבל זה די מובן מאליו. אני לא חושב שהמשתתפים בדיון הזה חושבים שחותכי הדגדגנים עושים את זה בשביל הכיף האישי שלהם. אבל הרי חשבתי שלא את בני האדם אנחנו שופטים כאן, אלא בדיוק את *התרבות* שלהם, ואת השאלה האם יש לאמץ אותה או לדחות אותה, ואולי אף לנסות ולהשפיע על בעלי התרבות לשנותה. את דברי הסיום שלי לא הבנת - אני חשבתי שאתה כן אומר שתרבות יכולה להצדיק עוולות. אם אתה אומר שהיא יכולה רק להסביר, זה יותר טוב, אבל העניין הוא שהסברים, כל עוד אין בהם גם הצדקה ("יש לנשים בשבט מחלה גנטית ואם לא כורתים להן את הדגדגן הן מתות מוות בייסורים קשים") אינם רלוונטיים לשאלה שהצגתי למעלה. ואני דווקא כן חושב שאפשר לפסול תרבות בשל העוולות שנעשות בגללה, אם אותן עוולות סותרות את ההנחות המוסריות הבסיסיות שלנו - זאת בתנאי שאותן עוולות נובעות בצורה ישירה מהיסודות של אותה תרבות (זה מה שכתבתי עליו בהודעה הקודמת). יסלח לי גודווין, אבל התרבות הנאצית (שמסבירה נהדר את מעשי הנאצים) היא דוגמא לא רעה, ואני חושב שאם תרבות גורמת לעם אחד להשמיד בצורה שיטתית עם אחר, זוהי תרבות שמוטב לפסול על הסף. אגב, מאיפה המצאת את זה ש"לזרוק פצצת אטום נראה לנו מאוד תרבותי, כשאין ברירה אחרת."? ומי זה "אנחנו"? |
|
||||
|
||||
קראתי פעם על אנתרפולוג שמציע גישה שונה לגבי ההגדרה של תרבות כ"תרבות רעה", ולא ע"פ רמה טכנולוגית, עקרונות מוסריים או פרמטרים כאלה או אחרים (כמו שיעורי תמותת תינוקות....). אני זוכר שכלל האצבע שלו היו שלוש אבחנות להגדרתה של תרבות כתרבות רעה או חולה, כפי שהוא קרא לה. אני לא זוכר בדיוק את האבחנות שלו, אבל אם אני לא טועה זה היה משהו בסגנון של: א. תרבות שמקדשת מוות של בניה, והמוות תופס בה מקום מרכזי. ב. תרבות שמגדירה את עצמה כאנטי תזה לחברה או לתרבות אחרת. ג. תרבות שבניה לא משמרים את דפוסיה. לפי ההגדרה הזו, התרבות הנאצית אכן ניתנת להגדרה כתרבות חולה או תרבות רעה. ה"אנחנו" לצורך ההקצנה, מותז מפיו של המערבי האתנוצנטרי.. |
|
||||
|
||||
משהו לא מסתדר לי עם סעיף ג. זה גם מתקשר לי למאמר של גלעד על התפתחות המוסר. אם התרבות לא משתמרת, איך מדובר על תרבות? |
|
||||
|
||||
קורה שתרבויות נעלמות בגלל שדורות צעירים מפסיקים לשמר דפוסי תרבות (עקב מגע עם תרבויות חיצוניות, למשל). נניח ששבט חקלאי מקיים את אותם דפוסים במשך אלף שנה, למשל. אורח החיים החקלאי מכתיב להם את כל דפוסי החיים שלהם: המחזור השנתי, התמחות במקצועות מסויימים, מי גר ביחד באותה חווה, הטקסים הדתיים שקשורים בחקלאות וכו'. פתאום מגיעה משלחת של האו"ם ופותחת בכפר בית ספר עם חיבור לאינטרנט ומלמדת אותם על העיר הגדולה ועל כל החידושים הטכנולוגים שהתרחשו באלף השנים האחרונות.... שכבת הנוער של השבט מהגרת ברובה לעיר, או אפילו נשארת בכפר אבל זונחת את החקלאות לטובת מקצועות אחרים. כתוצאה מכך, גם שאר הדפוסים משתנים: הדת החקלאית מפסיקה להוות גורם משמעותי עבור הצעירים, וגם דפוסי השארות משתנים ועימם שאר דפוסי התרבות. כעבור עוד דור או שניים, התרבות נזנחת לחלוטין ולמעשה מתה. |
|
||||
|
||||
קטונתי מלהבין חצי דבר באנתרופולוגיה, אבל בתור הדיוט, האבחנות הללו נראות לי בעייתיות. תרבות של חותכי דגדגנים ובכלל מדכאי נשים לא תתקשה להיות תרבות "בריאה" על פי ההגדרה הזו. גם "שימור דפוסים" נראה לי כמו דבר בעייתי לתרבות, שאולי עדיף שיוחלף ב"גמישות לשינויים" - דפוסי ההתנהגות של לפני הספירה לא בהכרח רלוונטים לחיים המודרניים, ושימוש דוגמטי של דפוסי ההתנהגות של חברה יכול (אני חושב) להוביל לסטגנציה ולפגיעה באנשי החברה. אגב, אם התרבות הנאצית נופלת, זה בטח רק בסעיף הראשון, לא? (אולי בשני, אשמח אם יפקחו את עיני) אבל היא בהחלט לא מקדשת את המוות של בניה, אז הכוונה חייבת להיות רק מוות של "גזעים נחותים" - אבל קשה לי לראות איך זה שונה מתרבות שמקיימת תעשיית בשר, וגם בה המוות "תופס בה מקום מרכזי", אלא אם כלל האצבע גוזר הפרדה חדה בין מוות של בני אדם (שאינם שייכים לתרבות) למוות של בעלי חיים, ואז חסרה לכך סיבה. ואני לא חושב שגם המערבי האתנוצנטרי שלך יחשוב שלזרוק פצצת אטום זה מאוד תרבותי, אבל נוכל להסכים שלא להסכים על זה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שע''פ ההגדרה הזו, הבולבולאנים הם תרבות בריאה - אך זה עדיין לא אומר שאנחנו צריכים להסכים איתם או לא להלחם בכך - זו כבר שאלה מוסרית שכל אחד צריך להתמודד איתה. בנוגע לנאצים - אני אשתדל למצוא בדיוק את המאמר של אותו אנתרפולוג (עברתי עליו בריפרוף פעם, וזה יהיה לי קצת קשה למצוא אותו...). אני זוכר שהוא הגדיר את ההגדרות הללו בדיוק לאחר מחשבה על התרבות הנאצית והיפאנית במלחה''ע השנייה.. |
|
||||
|
||||
בדוגמה שלך אין למעשה הבדל בין הבולבולאנים וסתם כורת דגדגנים להנאתו – בשני המקרים, מבצעי המעשה מתייחסים לילדות ולנשים כאילו אינם בני אדם (ולכן ניתן לבצע בהן מעשים ברבריים מטעמים כאלו ואחרים). גם הדוגמה של אלכסנדרוביץ' בהמשך דינה דומה: תקפותו של הנימוק שמטעמו מבצעים את המעשה הברברי אינה רלוונטית – רלוונטית ההתייחסות למי שמבצעים בו את המעשה. "אני מסכים איתך שאסור לפסול תרבות בגלל העוולות שנעשות בגללה." -- כמובן שלא הבנת את מה שאלכסנדרוביץ' כתב – ויצרת יצור מעוות חדש. העוולות שנעשות בתרבות מסוימת צריכות גם צריכות לפסול אותה. אם לגדוון את הדיון – ולאור עמדותיך, דומה שזה מתבקש – זו בדיוק הבעייה העקרונית עם הנאצים. מה שפוסל את תרבותם אינו רק מעשי הטבח שביצעו, אלא העובדה שמיקמו אותם בתוך הקשר תרבותי שהצדיק אותם בטעמים של נחיתות אלו שהשמידו. |
|
||||
|
||||
למה לא? נשים הן בני אדם. לבני אדם מסוג נשים יש לכרות את הדגדגן. גברים הם בני אדם. לבני אדם מסוג גברים יש לקעקע את הפנים. כל מגדר, והמקום שלו בעולם. אבל כולנו בני אדם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שדווקא יש הבדל די מהותי בין שני המקרים, זה של הכורת להנאתו וזה של הבולבולאן - והוא שבמקרה הראשון, הכורת להנאתו כורת, אה, להנאתו, ואילו במקרה השני הבולבולאן כורת כי הוא חושב שכך הוא עוזר לנכרתת. בוא ננסח מחדש את הדוגמא: נניח שבשבט הבו' יש פגם גנטי חריף שגורם לכל הנערות בו למות עם בוא המחזור הראשון, אלא אם הדגדגן שלהן נכרת קודם לכן. על כן מבצעים בכולן כריתה שכזו, למרות הייסורים שכרוכים בכך. בשני המקרים אמנם לא שואלים את הנכרתת מה היא רוצה, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד ששניהם שקולים, לחלוטין לא. אלא שאני חושב שהדוגמא הזו בכל זאת מאוד חלשה, כי היא נאלצת להזדקק לפגם גנטי, שאותו אי אפשר לשנות, בניגוד למבנה תרבותי, שאותו כן אפשר לשנות (ואותו המבנה התרבותי, דומני, הוא הסיבה לכריתת דגדגנים ברוב המקומות שבהם עושים את זה). |
|
||||
|
||||
קראתי כתבה די מצמררת שכתבה אמא של ישראלית ששהתה בפאריקה (אני לא זוכר אם בנמיביה או בגבון..?), ותיעדה את כריתת הדגדגן וכל מה שמסביב. הכפריים נוהגים לכרות את הדגדגן לנערות מכיוון שהדגדגן מסמל את המין הגברי, ונערות עם דגדגן נחשבות לתערובת רעה של מין בשאינו מינו, מין שעטנז שכזה, אם תרצה... הכריתה היא אכזרית, נעשית בתנאים איומים ועל הרדמה אין על מה לדבר. בנוסף לסכנות ולסבל המיידיים, הנערה נמצאת בסכנה בכל פעם שתלד (מכיוון שגלד הכריתה אינו גמיש כמו העור המקורי). כלומר, במקרה הזה, לא רק שכריתת הדגדגן מספקת צורך מאוד ערטילאי, הרי שהיא ממש מפריעה להסתגלות האדם. תואר שמה מקרה מזעזע במיוחד של נערה בת 13 שנכנסה להריון, והייתה צריכה לעבור את הכריתה מייד עם היוודע דבר ההריון, שכן אסור לאישה ללדת אם לא כרתו לה קודם את הדגדגן. באותו מקום הוקם ארגון שמנסה לשים קץ לתופעה בכמה דרכים. אחת הדרכים היא הסברת הסכנות הכרוכת בכריתת הדגדגן והבאת נתונים מספריים על שיעורי תמותה לידיעת הכפריים. דרך אחרת היא לנסות ולמצוא ביטוי תרבותי אחר ופחות אלים, שיחליף את כריתת הדגדגן. |
|
||||
|
||||
מה פירוש ההגדרה "נערות עם דגדגן"? האם יש נערות שנולדו ללא דגדגן? |
|
||||
|
||||
אין שום הבדל בין המקרים, משום שבשניהם מופעל רציונל כוזב המבוסס על תפישת הכורת את הקרבן כנחות ממנו. בשני המקרים, ההצדקה לכריתה היא תועלת כלשהי, חשובה יותר, האמורה להיות מופקת כתוצר של הכריתה. במקרה הראשון, הכורת סבור שהנאתו (התועלת) חשובה מהסבל או הכאב של הקרבן. במקרה השני, הכורת סבור שבריאות הקרבן (התועלת) חשובה מהסבל או הכאב של הקרבן. במבנה כזה, לרציונל שניתן לכריתה אין חשיבות כלשהי, משום שהכריתה מבוססת על תפישת זכויות מסויימת של הכורת. הוא יכול היה לומר שהוא סבור שכריתת הדגדגן תביא לצמיחה רבה יותר של דגן בעונה הבאה, שידוגו יותר דגים או שירד גשם -- הנימוקים אינם משנים כלל. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אם לדעתך פעולה שפוגעת באדם אחד מתוך מטרה להסב תועלת לאדם אחר זהה לחלוטין לפעולה שפוגעת באדם אחד מתוך מטרה להסב לו עצמו תועלת - נסכים שלא להסכים. אגב, מעמדתך עולה שיש להימנע לחלוטין מאשפוז כפוי של חולי נפש שמהווים סכנה רק לעצמם, דהיינו לתת להם לקפוץ מהגג במקום לתת להם להחלים (ומי יודע, אולי להודות יום אחד למי שלא נתנו להם לקפוץ מהגג). |
|
||||
|
||||
אני חושב שברור שאיננו מסכימים כבר מקודם – אלא שהדוגמה שאתה מעלה (חולי נפש) היא סוג של סייג חלש ולא סתירה של טענתי. ישנם כמה הבדלים בין חולי נפש לקבוצה באוכלוסיה כפי שהוגדרה: א. חולי נפש אינם קבוצה מתוקף מוצא או מין אלא התקבצות של יחידים על רקע אורח חיים או אופן חשיבה. ב. חולי נפש המסוכנים לעצמם הם קבוצה קטנה בתוך אוכלוסית חולי הנפש בכללה, כך שעבור רוב בני האדם הם אינם קבוצה מסוימת בעלת נוכחות באוכלוסיה שהם נדרשים להגדיר עצמם ביחס אליהם (כלומר, אין אליהם בדרך כלל יחס כקבוצה מוגדרת). ג. ישנה שאלה פתוחה כאן עד כמה אנשים הסובלים ממגבלה קשה מאוד (פיגור עמוק או רצון להצית עצמם, לדוגמה) אכן יכולים להחשב בעלי כושר שיפוט מלא ביחס לעצמם ולאחרים. כלומר, השאלה היא האם הם יכולים אכן להיחשב חברים בני-דעת בחברה. ד. ישנה שאלה קשה מאוד עד כמה למדעים נסיוניים ולא מבוססים כמו פסיכיאטריה יש אכן כושר לגרום להחלמתם של חולי נפש. |
|
||||
|
||||
בהחלט יש הבדל. זהו ההבדל בין פשע (שהוא סטיה חברתית), לבין מעשה תרבותי (שהוא הליכה בתלם). אם נסתכל על זה מהעבר השני, אני חושב שאינך מרגיש פושע שכשאתה אוכל המבורגר, למרות שבעיני הודי אתנוצנטרי אתה מבצע פשע איום ונורא - אפילו נורא יותר מכורת הדגדנים שלנו. עכשיו מן הסתם תאמר לי שאיך אני בכלל משווה, כי פה מדובר בבני אדם ופה מדובר בבהמה, אבל ההודי האתנוצנטרי שלנו יגיד לך שפה מדובר בבן אדם ופה מדובר באלוהים עצמו. בקיצור - אני חושב שבהחלט יש הבדל לקונטקסט התרבותי של המעשה, וכל זה לא אומר שאתה צריך להסכים או להצדיק את המעשה. |
|
||||
|
||||
הדוגמה שלך שגויה כי: א. לא כל הודי הוא הינדו (חדל אתנוצנטריזם...) ב. הפרה בהינדואיזם אינה אלוהים אלא חיה מקודשת משום שהיא קרובה לליבו של קרישנה ונחשבת להשתקפות הארצית של הפרות המקודשות שרועה קרישנה. ג. הינדו לא יראה באכילת פרה "פשע איום ונורא" אלא ביטוי טבעי של "עידן קאלי" בו אנו מצויים היום, שיבוא אל קיצו כאשר ירד קרישנה ויכונן מחדש את התרבות הוודית האמיתית. ד. כתוצאה מ-ב' ו-ג', אוכלי הפרות ייחשבו בהינדואיזם לתוצר טבעי של עידן אפל, לא לפושעים. ההינדו לא יאכל פרה ולא יחבב אכילת פרה בסביבתו (משהו בנוסח היחס השולל של יהודים לאכילת חזיר) אך לא יראה באכילה כזו מצידם של לא מאמינים פשע. ================ הדוגמה היותר נכונה תהיה נאצים ויהודים. אני בטוח שלכך גם התכוונת, אלא שבגלל צלב הקרס (שמוצאו בהודו!) והדמיון בין יהודי להודי התבלבלת. |
|
||||
|
||||
נו, אז הלכת מסביב ולא ענית לעניין. |
|
||||
|
||||
מענה לעניין דורש שניים: א. מענה. ב. מי שיבין את המענה. ג. שהמבין ב-ב' יצמד לנושא הנידון. מאחר וניסיתי את א' כמה פעמים וב' ו-ג' לא הופיעו, חבל לי על זמני. |
|
||||
|
||||
כבר כתבו לך שכורתי הדגדגן לרוב חושבים שהם פועלים לטובת הנכרתת, אבל כדי לחזק - בהרבה מהמקרים מי שמבצע את הכריתה הוא אישה אחרת, לפעמים האם. האם הן מחשיבות את עצמן ללא בני אדם? |
|
||||
|
||||
כתבו. אז מה? מדוע צריכים הנימוקים וההצדקות של כורתי הדגדגן לעניין מישהו? האם העובדה שיש להם נימוקים – ועוד לא נמצא מעשה עוול שבעולם שלעושיו לא היו נימוקים לעשייתו – משנה את עצם התפישה שביסוד המעשה? אתה קולט את האבסורד שבעצם הטיעון שלך? לפי זה, צריך היה להתייחס אחרת לאלי פימשטיין אם היה טוען שהוא בעצם פעל לטובת בתו הנרצחת (מנימוק, נגיד, שהוא הציל אותה מעולם קודר ופסימי); או לאנסי ילדות שלגרסתם "הילדה פיתתה אותם" (כך חושבים השרצים הנ"ל). שותפותן של כרותות דגדגן אחרות בכריתת אבריהן של הצעירות מהן אינו טיעון רלוונטי כאן, בייחוד משום שמן הידועות הוא שנשים במקומות פרימיטיביים אלו אכן רואות עצמן כתת-אדם. |
|
||||
|
||||
בוא נלך עם זה לרגע - נניח שאלי פימשטיין *באמת* היה הורג את בתו "מתוך רחמים" כפי שתיארת, האם אתה חושב שהזעזוע מהמעשה שלו היה ברמה זהה לזו שיש עכשיו מהמעשה שלו? האם אתה חושב שהשופטים היו גוזרים לו את אותו עונש? דוגמת אנסי הילדות לא רלוונטית. גם בגלל שטענה כמו "הילדה פיתתה אותי" היא גם טענה עובדתית שניתן לבדוק, וגם לא מהווה הצדקה לאונס או ליחסי מין עם ילדות. פרט לכך, במקרה הזה אין שום טענה של פעולה לטובת הילדה, וגם קשה לראות טיעון שכזה (וכמובן, גם לא חייבים לקבל כל טיעון שכזה). יש כאן בעיית אמינות, נכון: איך אתה יודע אם מישהו פעל באמת בגלל הסיבות שאתה מייחס לו? אבל דווקא בהקשר של הדיון - בחינה של תרבויות - הבעייה לא קיימת, כי שם הסיבות יחסית גלויות, ולא מדברים על התנהגות של אדם זה או אחר, אלא של קולקטיב. |
|
||||
|
||||
א. מה החשיבות של דעתם של השופטים לנושא הדיון העקרוני? האם נימוק שנשמע משכנע משנה לתפישת העצמי ותפישת האחר העומדת ביסוד המעשה? ב. טענת "הילדה פיתתה אותי" היא מציאותית מאוד מבחינתם של פדופילים ולתפישתם הם גם עושים לטובת הילדה (היא "רצתה את זה" והם "מלמדים אותה"). הרי אינך כה תמים להניח שפדופיל – או כל אדם אחר – יעשה מעשה כלשהו בלי שיצטייד תחילה בהנמקות פנימיות שלפיהן המעשה נכון ומוצדק. רק מיעוט זעיר ביותר בין הסוטים, הרוצחים והפושעים באמת ניחמים על מעשיהם. רובם דבקים עד הסוף המר בטענה שהמעשה הרע נעשה על-ידי מישהו אחר (כוח שמעבר להם) או בגלל פעולה של מישהו אחר (הקורבן הופך לאשם האמיתי באסונו). ג. "אבל דווקא בהקשר של הדיון - בחינה של תרבויות - הבעיה לא קיימת, כי שם הסיבות יחסית גלויות..." האם הן אכן גלויות? האם לדעתך הסיבות הגלויות לטקס הסאטי הן הסיבות האמיתיות לו? האם רגלים נאות היו אכן הסיבה האמיתית לקשירת רגליהן של נערות סיניות? האם שריפת המכשפות אכן התבצעה משום שנשים אלו ביצעו מעשי כישוף וסיכנו את החברה? האם "הגנה על החברה" היא אכן הסיבה האמיתית לכריתת דגדגנים? לרוב, הסיבות האמיתיות נמצאות מאחרי הקלעים – כאשר על הבמה הקולקטיבית מופיעות הנמקות דתיות כאלו ואחרות, המשמשות הסוואה להן. |
|
||||
|
||||
א. כפי שכבר אמרתי, תפיסת העצמי ותפיסת האחר שונה בשני המקרים. יש הבדל, לדעתי, בין מצב שבו אדם פוגע באחר כדי להיטיב עם עצמו, ובין מצב שבו אדם פוגע באחר כדי להיטיב (לדעתו) עם האחר. יש מקרים שבהם האדם לא משכנע את עצמו שהוא מיטיב עם האחר כדי להצדיק את הפעולה שלו, אלא פועל את הפעולה שלו מכיוון שהוא משוכנע שכך הוא מיטיב עם האחר, או שאתה חולק על זה? ב. שוב, לא כל הצדקה פנימית שאדם ממציא לעצמו היא משהו שהחברה צריכה לקבל, והצדקת "היא רצתה את זה" היא הצדקה מגוחכת על פי כל קנה מידה (אלא אם מישהו טוען שבאופן כללי ניתן להניח כי ילדות קטנות "רוצות את זה"). אתה גם מערבב כאן שני דברים שונים - ראשית אתה טוען שעל פי הפדופילים, הם "עוזרים" לילדה. אחר כך אתה אומר "הקורבן הופך לאשם האמיתי באסונו" - אבל לפני רגע לא היה שום אסון בכלל. הפדופילים שלך לא מאוד קוהרנטיים. הכי חשוב הוא שתזכור שאנחנו לא מדברים כאן על אשמה או חוסר אשמה - בכל אחד מהמקרים מבצע הפשע אשם, וראוי לעונש, אולם זה לא אומר כלום על חומרת העונש שהוא ראוי לו (וזה עניין לדיון אחר, מה מטרת הענישה) או על הזעזוע שאנחנו נחוש מהפשע שלו. ג. למען האמת, כשאמרתי "הסיבות *יחסית* גלויות", עם דגש על "גלויות", הוא שגם את הסיבות שמאחורי התירוצים אפשר לראות, אם מסתכלים מספיק טוב. זאת להבדיל ממקרים שבהם אדם בודד פועל, ואי אפשר לדעת מה בדיוק הלך לו בראש, כשזה מגיע לתרבויות, אני מניח שיש חוקרי תרבות שמבינים מה שהם עושים שיהיו מסוגלים למצוא את הסיבות שמאחורי הקלעים. |
|
||||
|
||||
א. מידת המשוכנעות של המקרבן אינה רלוונטית. הנאצים היו משוכנעים לחלוטין שבחיסולם של היהודים הם פועלים באופן אלטרואיסטי ומקריבים את עצמם – בעשיית המעשים שאף להם נראו נתעבים – כדי להביא טובה גדולה לעולם. הנקודה הקריטית היא בכך שהמעשה נעשה על ידי העושה באופן כפוי, ולא על דעתו ובהסכמתו של הקרבן. ב. מי אתה שתשפוט אם ההצדקה הפנימית מגוחכת? טיעון כמו "היא רצתה את זה" או "כך יגדלו יבולים מוצלחים יותר בשנה הבאה" נשמע לנו מגוחך, אך לטוען הוא עשוי להשמע משכנע לחלוטין. לשיטתך, תהיה חייב לקבל את טענותיו של פימשטיין, אם יתגלה כי הוא היה שייך לכת "רוצחי הילדים לטובתם הם" ואכן האמין כי הוא גואל את בתו מגורל מר ממוות עם התרסקות המטאוריט המתודלק בכוח רצונם של הילדים על פני כדור הארץ. ואנחנו לא מדברים כאן על אשמה – זהו מונח משפטי שאינו רלוונטי לדיון – אנחנו מדברים כאן על העקרונות שלפיהם ניתן להגדיר ולשפוט מעשה כברברי. ג. "אני מניח שיש חוקרי תרבות שמבינים מה שהם עושים, שיהיו מסוגלים למצוא את הסיבות שמאחורי הקלעים." או שכן או שלא. מכל מקום, נראה לי מפוקפק למסור את השיפוט בנושא זה ל"חוקרי תרבות" שאולי צברו ידע על תרבויות מסוימות, אך יכולת השיפוט והניתוח הלוגי שלהם או הבנת המבנה החברתי אינה גדולה משלך או שלי. |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא אמשיך את הדיון בפתיל הזה, כי אני חייב להודות שלא ברור לי לאיזה כיוון אנחנו חותרים. אם אנחנו מנסים לבדוק איזה מעשים ניתן להגדיר כברבריים, זה כבר שייך לפתיל אחר. אני רק אשאל אותך שוב על המשוגע המאושפז בכפייה - האם לדעתך אשפוז בכפייה של מי שיהרוג את עצמו ללא אשפוז שכזה (אבל בדיעבד כנראה שיודה לאלו שהצילו אותו) הוא "ברברי"? |
|
||||
|
||||
אכן. זה דיון השייך למעשה לפתיל אחר. הדיון, להבנתי לפחות, נסב על עניין הכוונה כגורם בעל משמעות או לא לגבי ההתייחסות למעשה המוגדר ברברי (אכזרי ואלים). טענתי הבסיסית הייתה שהכוונה של המקרבן היא משתנה לא רלוונטי לקביעה אם מדובר במעשה ברברי, אם כי יכולה להיות לו משמעות בנימוקים לעונש (במובן המשפטי). לגבי המשוגע המאושפז בכפייה: העקרון הליברלי הבסיסי קובע כי לאדם יש חירות לעשות ככל העולה על רוחו, כל עוד זכות זו אינה פוגעת בזכות הדומה של כל אדם אחר. כאשר אנו מחילים את ההגבלה בחלק השני גם עצמית (כלומר, מאדם אל עצמו) אנחנו מגיעים למבוי סתום, דבר המחייב דחיית הגבלה של הזכות להתאבד. כשמגיעים לטירוף התמונה הופכת מורכבת יותר. ראשית, כדי שאפשר יהיה להגביל את חירותו של מטורף ליטול נפשו בכפו אין די בהגדרתו כמטורף או אפילו כמטורף אובדני – יש צורך בהיעדר מובהק של יכולת מהותית לקבוע אם הפעולה האובדנית סותרת את טיעון "ככל העולה על רוחו." האם יש לעצור מטורף המתאבד כי הוא חש סבל תמידי (כלומר, מבחין בכך שרע לו) ומעדיף להתאבד על המשך הסבל? בבחינה מעט יותר מעמיקה של שגעון ומשוגעים אובדניים, אפשר להבחין בשני סוגים עיקריים: א. כאלו הסובלים משבר נפשי שבעקבותיו החליטו לשים קץ לחייהם. ב. כאלו הסובלים ממחלת נפש מתמשכת שהביאה אותם לייאוש מחייהם. השייכים לסעיף א' לא יוגדרו בדרך כלל כמשוגעים ולכן כלל "דחיית הגבלה של הזכות להתאבד" חל עליהם. השייכים לסעיף ב' מחוננים ביכולת הבסיסית של הבחנה בין "טוב לי" ו"רע לי" וגם להם זכות להתאבד. כמובן שהנימוק ש"אחר כך הם יודו לך" אינו רלוונטי, כל עוד המאשפז אינו נדרש לתת דין וחשבון אם הם אחר כך לא יודו לו. כלומר, אם אשפזת בכפייה מישהו למשך שנתיים, ואחרי כן הוא לא מודה לך על כך, הרי שהגבלת את חירותו וגרמת לו סבל ניכר במשך שנתיים, סבל שרצונו הבסיסי היה להמנע ממנו. |
|
||||
|
||||
רגע, מה עם סוג ג', של אנשים שחושבים שהם שומעים קולות שצועקים עליהם "תקפוץ מהבניין, תקפוץ מהבניין"? או בגישה יותר "ריאליסטית", שחושבים שהממשלה רודפת אחריהם, ובורחים מסוכניה על ידי קפיצות מבניינים. אתה מבין את העיקרון. אגב, למרות שאני חושב שאני מקבל את הרוח של העיקרון הליברלי הבסיסי כפי שאתה מציג אותה כאן, הייתי רוצה שתנסח אותו מחדש, כי כמו שהוא כרגע לא הבנתי אותו: "לאדם יש חירות לעשות ככל העולה על רוחו, כל עוד זכות זו אינה פוגעת בזכות הדומה של כל אדם אחר." מה הכוונה ב"זכות דומה"? למעשנים אסור לעשן לידי, לא כי כך הם פוגעים בזכותי לעשן, אלא כי כך הם פוגעים בזכותי לבריאות. אני חושב שצריכה להיות הגדרה יותר קונקרטית של איזה זכויות של אנשים אחרים הן קדושות ואין לגעת בהן, ומאיזה מותר להתעלם ("זכותו" של אדם דתי לא לראות בחורות במכנסיים, למשל?). |
|
||||
|
||||
גישתי בנושא אנשים השומעים קולות צנועה ולא מתיימרת: אינני יודע אם אפשר לאתר אנשים כאלו מראש ולדעת כי אכן זה מה שמתרחש בתוך ראשם ואיני בטוח כלל ועיקר כי לפסיכיאטריה, על כל ענפי הפסבדו-מדע הקשורים בה, מחזיקה בידע עדיף בנושא זה. אם הם רוצים לקפוץ מבניין ואינם פוגעים באחרים, אין לי זכות למנוע בעדם. אני לא יודע יותר טוב מהם מה טוב בשבילם ויהיה זה יומרני מצידי – ומזיק מצד ההשלכות הנובעות – למנוע מהם לעשות משהו. זכור כי המקרה הקיצוני הזה הוא סוג של "איש קש" לנושא הדיון, משום שקבלת העקרון שלפיו אפשר לשלול מאדם את זכויותיו ולכלוא אותו כי מומחה (או "מומחה") קבע כך עשויה להוביל לשלילות אחרות. ============= לגבי ניסוח העקרון הליברלי: אפשר לשפר אותו ולומר כך: "לכל אדם מוקנית החירות לעשות ככל העולה על רוחו, כל עוד הוא אינו פוגע בחירותו של אדם אחר לעשות ככל העולה על רוחו." כלומר, ההגבלה על החירות היא מינימליסטית ונגטיבית ובוחנת למעשה רק סוגיה אחת: האם המעשה פוגע בחירותו של אדם אחר או לא. אם לקחת את המקרה שהבאת: אתה יכול בהחלט לתבוע כי איש לא יעשן בביתך או במקום שיש לך בעלות או חזקה עליו. בכוננך איסור כזה, אינך מגביל את הבאים לבקרך, משום שחירותך קודמת כאן באופן טבעי. כאשר אתה נמצא במקומות בבעלות אנשים אחרים, עליך לציית לכללים שהם קבעו (או לא להכנס למקומות אלו), משום שחירותם של בעלי המקום קודמת לחירותך כאן. המקומות בהם יש התערפלות מה של ההגדרות הם השטחים הציבוריים שאינם שייכים לא לך ולא לאחר. אם להשתמש שוב בדוגמה שלך, כאשר בוחנים את השאלה האם חירותן של נשים ללכת במכנסיים גוברת על חירותו של דתי שלא לראות אותם צריך פשוט לבחון את מידת הנגטיביות של ההגדרה, מידת המהותיות היחסית של החירות ואפשרויות ההימנעות מפגיעה בה. הדתי תובע כאן מנשים לשנות את אורח חייהן ולבושן בצורה משמעותית, כדי לאפשר לו טיול נטול פיתויים בכל רחוב. ברור מאליו כי החירות שלו נפגעת פחות מחירותן של הנשים כאן ולכן ברור כי אין להיענות לתביעתו. מצד שני, השכל הישר יכונן קו מסוים שיאפשר לדתי לטייל בניחותא במקומות מסוימים, ויתבע מנשים להמנע מללבוש מכנסיים בטיילן במאה שערים. |
|
||||
|
||||
יש כאן עדיין בעייתיות: לא ברור בכלל על פי איזה מדד כמותי אתה מגיע למסקנה כי החירות של הדתי נפגעת פחות מחירות הנשים. הנשים מתבקשות לשנות את לבושן (לא את אורח חייהן, אלא אם אתה טוען שאורח חיים קשור קשר בל ינותק ללבוש שאתה הולך איתו ברחוב) ואילו הדתי נדרש לוותר לחלוטין על הליכה ברחוב, שכן הליכה ברחוב היא פתח לכניעה ליצרו ומתן חירות לליבידו המתפרץ שלו, מה שמונע ממנו את המשך חייו כאדם דתי ללא מחשבות טומאה. אני מציג כאן את הגישה הדתית באופן די רגוע יחסית להצגות שלה שכבר נתקלתי בהן בעבר. |
|
||||
|
||||
בוודאי שאורח החיים קשור באופן הדוק ללבוש. תחשוב, לדוגמה, על האפשרויות הבאות: א. לו רעייתך, ברזלנית במקצועה, הייתה נדרשת ללכת לעבודת יומה בשביס, פאה נוכרית ובגדים ארוכים באמצע הקיץ – האם הדבר לא היה מייצג פגיעה משמעותית בחירותה ובאיכות חייה? ב. מאחר ורעייתך לא איוותה לה בגדי דתיה בחייה, היא הייתה נדרשת לרכוש ערכה כפולה של בגדים – במראה הדתי ובמראה הלא דתי – דבר שהיה פוגע בחירותה ובחירותך (היה לכם פחות כסף לרכוש דברים אחרים). ג. מאחר והיצר מצוי בכל מקום, הרי שאין לעצור כאן. אם זכותו של הדתי לדרוש מחצי האוכלוסיה להתלבש כטעמו (במקום שידרש להפנות מבטו למקום אחר) הרי שזכות דומה מוקנית לו לקבוע מה יוצג בשלטי חוצות (או אם בכלל ישנה זכות לשלטי חוצות), האם חנויות ייפתחו בשבת, אילו חנויות מותר יהיה לפתוח, וכן הלאה. כל אלו, הרי, מצויים ברשות הציבור וקשה לומר אם הפגיעה שישנה בחנות המוכרת בשר חזיר קלה יותר מנשים במכנסיים. העקרון שאני מפעיל כאן בדחיית תביעתו של הדתי הוא המידתיות: כלומר, באיזו מידה נפגעת החירות של אדם א' ואדם ב' המבקשים לבצע פעולה סותרת בו זמנית. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאתה מפעיל כאן מידתיות, אבל אני לא מבין מהו קנה המידה שאתה משתמש בו. לעת עתה, אורח החיים של הדתי (שהוא "חלש מדי" מכדי להיות מסוגל להפנות את ראשו) "נפגע" הרבה יותר משנפגע אורח החיים של האישה - הוא לא מסוגל להמשיך את חייו כאדם דתי ללא מחשבות פריצות, רחמנא ליצלן. אני מקווה שזה לא יהפוך לדיון על "זכותו" של הדתי לדרוש שאחרים יתלבשו כרצונו, כי ברור לך שאני איתך בעניין הזה. אני רוצה להבין מה הדרך שלך "למדוד" את הפגיעה בחירות. (ברור לי שאין כאן תרגום ישיר למספרים, אבל יש עקרונות פעולה שעומדים מאחורי זה, לא?) |
|
||||
|
||||
עקרון הפעולה, כפי שציינתי, הוא המידתיות: מידת פגיעה מושווית למידת פגיעה, פוזיטיביות מושווית לנגטיביות, ויכולת המנעות מושווית ליכולת המנעות. לדוגמה, אם אטען כי העובדה שנשים דתיות אינן מקיימות יחסי מין מלאים בפרהסיה פוגעת ברגשותי אישית ובקהילת הפרהסיוסיסטים באופן כללי ולפיכך אתבע כי הן תדרשנה לקיים יחסים עם העוברים ו/או השבים (לפי הראשון) – סביר להניח שתביעתי תידחה. מידת הפגיעה הממשית בי נמוכה (עד היום לא התקיים נוהג כזה בקרב נשים דתיות, ולכן איני יכול לקבול על פגיעה הנובעת מהיעדר כזה), מידת הנגטיביות של התקנה נמוכה (התקנה למצב היא חוק פוזיטיבי) ויכולת ההמנעות שלי מפגיעה גבוהה מאוד. אם לנסח את הדברים בדמות רשימת עקרונות: א. האם קיים חוק האוסר את הפגיעה קודם לכן? הכוונה למערכת חוקים מוסכמת על הכל הקיימת מקדמית. לדוגמה, אם תטען בזכות היתר להרוג אנשים שמעשנים על ידך, דין תביעתך להידחות, כיוון שקיים כלל האוסר מעשי רצח וכלל חדש אסור שיסתור כלל קודם (מבחינת ההגיון והפרקטיקה). אם לא קיים חוק המגביל את תביעתך, אפשר להמשיך לסעיף הבא. ב. האם הפגיעה הנטענת בחירות מתרחשת בשטח פרטי, ציבורי או ללא בעלים? כאשר הפגיעה הנטענת בחירות מתרחשת בשטח פרטי, היא בטילה. כאשר היא מתקיימת בשטח ציבורי, היא צריכה להיות כפופה לכללי השטח הציבורי. לדוגמה, קהילת הפרהסיוסיסטים תצטרך לקבל את העובדה שעירית רמת גן אוסרת בצו עירוני על "קיום יחסי מין בפרהסיה (כולל בעלי חיים)." אם אין תקנה בנושא בשטח ציבורי או שמדובר בשטח ללא בעלים (לדוגמה, יער או מדבר), אפשר להמשיך לסעיף הבא. ג. האם הפגיעה היא בחיים, גוף (כולל הגבלת תנועה), רכוש, תפישה רוחנית או נוהג – לפי סדר זה, הפגיעה תשקל מול הפגיעה ההפוכה בחירותם של אחרים לפי פגיעתה קודם כל בחיים (לדוגמה, לא תרצח קודם ללא תעשן), בגוף ("לא יחבוט אדם באלת בייסבול בעוברים ושבים" או קודם ל"אין משיחין בשעת הסעודה"), ברכוש (הוצאה כספית קודמת לפגיעה רוחנית) ורק לבסוף תפישה רוחנית או נוהג. לפי בדיקה זו, תביעתו של הדתי דינה ליפול כבר בסעיף ב', אלא אם כן ישנה הגבלה עירונית (לדוגמה) הקובעת אחרת. אם בכפר חב"ד מחליטים לקבוע כי "לא תסתובב אישה במכנסיים קצרים ברחבי הכפר" הרי שזכותם לעשות כן. בתל-אביב, סביר להניח, לא תתקיים הגבלה כזו. |
|
||||
|
||||
א. גם אלי פימשטיין הושם בכלא באופן כפוי ולא על דעתו. האם התרבות שעשתה לו את זה היא ברברית? |
|
||||
|
||||
ממש לא. במעשה הרצח שלו (ההפרה הקיצונית והבוטה ביותר של זכויות אדם אחר) פימשטיין הפקיע את זכותו הוא להמנות עם החברה. |
|
||||
|
||||
1. מה ענין התעללות ושלילת חופש לנידוי חברתי? 2. הודיה הייתה הבת שלו. על פי תפיסות מסויימות הבת היא רכוש האב וזכותו לפגוע בה כרצונו. |
|
||||
|
||||
1. לא דיברתי על נידוי חברתי, דיברתי על הפקעת זכות. כאשר אדם פוגע בחירותו של אדם אחר באופן מהותי ומכוון, הוא מוגדר מסוכן ולחברה רשות (ולמעשה, חובה) למנוע ממנו להמשיך לעשות זאת ואף להרתיע אותו ואחרים מעשיית מעשים כאלו להבא. זו משמעות הפקעת זכות עצמית. 2. על פי תפישות מסוימות (של פימשטיין, למשל) הרכוש בביתך שייך לו. מה עניין התפישות כאשר ישנה תקנה מוסכמת האוסרת על מעשים כשלו? |
|
||||
|
||||
1. לא נכון, כאשר אדם עובר על ה*חוק* החברה מתירה לעצמה להטיל עליו סנקציות שונות. עניין הפגיעה בחופש שעיו ביססת את טענתך נכון רק כאשר החופש הספציפי הזה מעוגן בחוק. לקחת את תפיסת העולם שלך וכפית אותה על החברה. 2. מוסכמת על מי? זה בדיוק העניין. בחברות אחרות המעשה שעשה היה יכול להתקבל בצורה שונה לחלוטין. |
|
||||
|
||||
1. לתומי סברתי שהדיון הוא על השקפתי ומידת היישימות שלה, לא על המצב כפי שהוא היום. 2. כנ"ל. |
|
||||
|
||||
אם ככה אז סליחה ואני כנראה די מסכים איתך. |
|
||||
|
||||
אלי פיימשטיין הוא בן התרבות הישראלית, היהודית, שבה רצח ילדה הוא אסור ולכן הוא סוטה חברתי. אם הוא היה שייך לתרבות אחרת, אז אולי היה אפשר להתחיל ולדבר על זה. |
|
||||
|
||||
עוד כמה דוגמאות: 1. בתרבות שלנו נהוג לכרות ערלות. אני מניח שאינך רואה בזה מעשה ברברי. 2. נהוג לערוך גם ניסויים בבעלי-חיים. כנראה שאינך רואה בהם מעשה ברברי. 3. העולם המערבי שלפני מאה שנה היה שונה מאד, ברברי במובנים רבים, לדעתנו. לא כן בעיני האנשים שחיו אז. |
|
||||
|
||||
כמה תשובות לדוגמאות: 1. בוודאי שזהו מעשה ברברי. כל בן תרבות יראה בכך התעללות חמורה בתינוקות חסרי ישע. כמובן שיש הבדל במידת הנזק הנגרם, משום שכאשר כורתים חלק מאיבר המין של תינוקות (ברית מילה) הנזק אינו מונע בדרך כלל קיום יחסי מין ואף הנאה (מופחתת) מהם, שכן רק באחוזים ספורים נגרם נזק קבוע לתינוק. 2. בעלי חיים אינם בני אדם, למיטב ידיעתי. דוגמה לא רלוונטית. 3. אז מה? לפני מאה שנה נסעו במכוניות איטיות, רעועות ומסוכנות, ואלו נחשבו בעיני בני הזמן לשיא הטכנולוגיה. האם מישהו שמכונית משנת 1907 הנוסעת בקמצ'טקה צריכה להחשב לשיא הטכנולוגיה כי בקמצ'טקה לא שמעו על מרצדס? |
|
||||
|
||||
אם לא מוסיקה ואוכל – אז מה? אפשר לקחת כאן כמה מועמדים: א. שפה ודיבור ב. לבוש, בגדים, אופנה ג. עיתונות וטלויזיה ד. בידור ה. ספרות ושירה ו. קולנוע ז. תיאטרון ח. אמנות פלסטית ט. אדריכלות למרות שבחלק מהתחומים נראה כאילו קיימת הגמוניה תרבותית בהשראה אמריקנית (במיוחד בתחומי שפה, לבוש, טלויזיה וקולנוע) מדובר ברוב המקרים באשליה יותר ממציאות. אם נבחן את מקרה הטלויזיה כבוחן בולט במיוחד (שבו ישנה תחושה חזקה מאוד של הגמוניה תרבותית אמריקנית) אפשר לראות כי היא קיימת באופן ההגשה (תסריטים, צורת דיבור של מנחים, עריכה, קדימונים) יותר מאשר בתכנים. בין התוכניות הפופולריות ביותר בשנים האחרונות בישראל, קשה למצוא תוכניות בולטות מארצות הברית. גם טענת הצורך ב"ישראליזציה" לצורך קבלת תכנים אמריקניים בעברית אינה תופסת באמת, אם זוכרים שהלהיט הגדול של העשור האחרון הוא טלנובלות (במקורן או בעיבוד ישראלי) המבוססות דווקא על מתכונת דרום-אמריקנית. |
|
||||
|
||||
בקשר לפסקה האחרונה: אני לא מבין איך אפשר לדבר על הצלחה או כשלון של מוצרי תרבות זרים בהשוואה לישראליים, לאור העובדה שכמעט בכל המקרים אנשים שאוהבים את "סיינפלד" מתעבים את "שמש" ולהיפך, ואנשים שאוהבים את מדונה לא ייתפסו מאזינים לשרית חדד. לפי הנ"ל, ההצלחה של מוצר תרבותי כלשהוא שמגיע מחו"ל אולי תלויה מעט בשיווק ובפרסום שלו, אבל בעיקר בסוג האנשים שגרים פה, לא? לפי תפיסתי, בין אוהבי "חברים" ובין מעריצי "זינזנה" יש הבדלי אופי עצומים, ממש שתי השקפות עולם שונות, כך שאני לא רואה איך "מכונת שיווק משומנת היטב" יכולה לשנות את זה. |
|
||||
|
||||
האמת היא שלא הבנתי מה אתה רוצה להגיד. בכל מקרה, ההנחה ש''כמעט בכל המקרים אנשים שאוהבים את ''סיינפלד'' מתעבים את ''שמש'' ולהיפך, ואנשים שאוהבים את מדונה לא ייתפסו מאזינים לשרית חדד.'' דורשת ביסוס. |
|
||||
|
||||
אני אהבתי את סיינפלד והחמישיה הקאמרית, את שמש אני באמת לא מי יודע מה אוהב אבל אתמול העדפתי לראות אסתי המכוערת ולפספס 24 (אל תדאגו, הקלטתי). |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין אימפריאליזם תרבותי לרב-תרבותיות, ההבדל הוא, לטעמי, בכיוון ההשפעה. באימפריאליזם תרבותי הכיוון הוא רק מהתרבות ה"כובשת" ואילו ברב-תרבותיות יש השפעות הדדיות בין שתי התרבויות. מכאן ועד לתאוריות קונספירציה המרחק הוא רב, אבל אם תבחן למשל את ההשפעות במדינה כמו הודו, תגלה חד צדדיות מפתיעה בזרימה של אלמנטים תרבותיים בינה ובין מדינות המערב, זה מתבטא בלבוש, שבו אופן הלבוש המערבי, קרי מכנסיים וחולצה נפוץ מאד בהודו, אך הלבוש ההודי (וקשה להצביע על סגנון יחיד) לא ממש תפס במערב, בקודים חברתיים: לחיצת יד במקום קידה למשל ואפילו בשפה, מילים באנגלית משמשות כחלק מהדיבור היומיומי ההודי ואין מילים שמקורן בתת היבשת שנכנסו לשימוש באנגלית, ועוד ועוד. אלמנט נוסף שצריך להתחשב בו, במיוחד כשמדברים על קפיטליזם, הוא מי צרכן התרבות ומי היצרן או ליתר דיוק לאן זורם הכסף, וכאן התשובה היא חד משמעית היצרן הוא ב99 אחוז מהמיקרים מדינות המערב ואפילו אפשר להגיד המדינות האנגלוסכסיות והצרכנים הם המדינות האחרות. הכסף על מוצרי התרבות זורם אל מדינות המערב ולא מהן. בהקשר הקפיטליסטי, אני חושב שיש להתייחס לארה"ב כשוק אחד גם בהיבט של השוק התרבותי ולכן המאמר טועה כאשר הוא מסתמך על דוגמאות שהן כולן פנים אמריקניות. בתוך ארה"ב לא קיימים הבדלי שפה והבדלים במבנה המשפחה והמוסדות החברתים בין חלקים שונים באוכלוסיה, ההבדלים נובעים בעיקר ממעמד סוציו-אקונומי שונה ולא מרקע תרבותי. 1 כל תוכנית שתהיה בשפה העיברית מקבלת אוטומטית עדיפות ברייטינג על תוכניות מיובאות, אימפריאליזם תרבותי לא מתבטא בהכרח בתוכניות מיובאת, אלא אולי יותר בפורמטים מיובאים. 2 לגבי התרבות המזרחית צריך לזכור שהיא השפעה (אימפריאליזם תרבותי?) של התרבות הערבית, ובהקשר של הקונפליקט המזרח תיכוני יש בארץ דחייה של כל מה שנתפס כערבי, למעט אולי אוכל. |
|
||||
|
||||
קצת מצחיק שאתה מביא את הודו כדוגמה ל"אימפריאליזם תרבותי". למיטב זכרוני הודו "נהנתה" מכיבוש *פיזי* של כוח אימפריאליסטי - מכאן שלא מפתיע שהאנגלית, שפתם של הכובשים האנגלים, הפכה לשפה כמעט רשמית מהודו. למרות שניתן היה בקלות לפסול את הדוגמה הזאת רק בשל הסיבה הפעוטה הזאת (שהרי אנו עוסקים במה שקורה *עכשיו* ולא בקולניאליזם הישן שפס מן העולם) , אתה גם טועה לחלוטין בנוגע לחד צדדיות. האם אין רבים במערב העוסקים ביוגה או מדיטציה? האם מקור המילים pundit, shampoo, pajamas, או juggernaut איננו הודי? ומה עם נירוואנה, קארמה ומנטרה? אינני מתמצא כלל באופנה אבל לא אופתע אם גם שם נגלה אי אלו השפעות הודיות. חד-צדדי זה לא... "אלמנט נוסף שצריך להתחשב בו, במיוחד כשמדברים על קפיטליזם, הוא מי צרכן התרבות ומי היצרן או ליתר דיוק לאן זורם הכסף, וכאן התשובה היא חד משמעית היצרן הוא ב99 אחוז מהמיקרים מדינות המערב ואפילו אפשר להגיד המדינות האנגלוסכסיות והצרכנים הם המדינות האחרות. הכסף על מוצרי התרבות זורם אל מדינות המערב ולא מהן." שטויות במיץ. כפי שהראיתי, מלבד, אולי, קולנוע1, מרבית ה"תוצר התרבותי" היא מקומית. מעבר לכך "במיוחד כשמדברים על קפיטליזם" זה פשוט לא נכון להגיד שיש צד שמרוויח ויש צד שמפסיד. בעסקה המתבצעת מתוך רצון חופשי, שני הצדדים מרוויחים. "כל תוכנית שתהיה בשפה העיברית מקבלת אוטומטית עדיפות ברייטינג על תוכניות מיובאות, אימפריאליזם תרבותי לא מתבטא בהכרח בתוכניות מיובאת, אלא אולי יותר בפורמטים מיובאים." גם זה לא נכון. ראשית, לפחות במקרה של ישראל, הצלחנו גם "לייצא" פורמטים. שנית, ישראל היא מדינה קטנה (ומוקפת אוייבים) וכמות המשאבים הייצירתיים/כלכליים בה מוגבלת יחסית, זה לא בלתי סביר לחלוטין להניח שגם הגויים הערלים עשויים לעלות, פה ושם, על רעיון מוצלח שניתן לבסס עליו סדרת טלוויזיה או שעשועון ובהחלט סביר שכמות הרעיונות הבאה מחו"ל תהיה גדולה יותר מאלו המיוצרים בארץ, בלי שום קשר למגמות זדון אימפריאליסטיות. ועדיין, אם נבדוק את הצלחות העבר וההוה נגלה שרובן היו דווקא מקוריות2 או יבוא ממקומות שקשה להגדירם כ"אימפריאליסטים" (ארגנטינה מנסה לכבוש אותנו?). "לגבי התרבות המזרחית צריך לזכור שהיא השפעה (אימפריאליזם תרבותי?) של התרבות הערבית, ובהקשר של הקונפליקט המזרח תיכוני יש בארץ דחייה של כל מה שנתפס כערבי, למעט אולי אוכל." ובגדים? (שרוואל) והשפה שאנחנו מדברים בה? (אהלן, אחלה, ג'ננה, תיז אל נבי) 1 וככל שהדברים נוגעים להודו, בה מופקים הרבה יותר סרטים מבארה"ב, גם זה לא נכון. 2 המעגל של דן שילון? הכספת? |
|
||||
|
||||
ראשית כמו שאמרת, הקולוניאליזם פס מן העולם, לכן זה לא שאין קשר בין מה שהיה למה שקורה היום אבל למשל בסין, שגם היא היתה קולוניה, האם האנגלית חדרה לשפה כמו בהודו? שנית כמו בכל דבר בחיים אין שחור ולבן, אני מסכים שיש היזון חוזר אבל לו היית שם על מאזניים בצד אחד, תוצרים תרבותיים שזורמים מהמערב אל שאר מדינות העולם ובצד השני תוצרים תרבותיים בכיוון ההפוך היית מגלה שהכף נוטה לכיוון המערב.1 הטיעון שבעיסקה שני הצדדים נהנים, לא רלוונטי לטענה שלי, אני לא טוען לכפייה תרבותית, אני מסתכל על כיוון הכסף, כן שני הצדדים נהנים אבל רק צד אחד משלם! ה Pajama, אגב היא דוגמא מצוינת להזרה של תרבות אחרת, לבוש מכובד בהודו, משמש כבגד לשינה בלבד במערב, כמה אנשים ראית הולכים בפיגמה ברחוב?, זה דומה מאד למה שקרה אצלנו עם השרוואל. לגבי יוגה ומדיטציה זו בהחלט שאלה מענינת, במזרח שתי התורות אומנויות הללו קשורות לדת אבל במערב הן הוצאו מההקשר הזה והן משמשות כסוג של התעמלות כמכשיר לרדיפה אחרי האושר. "וככל שהדברים נוגעים להודו, בה מופקים הרבה יותר סרטים מבארה"ב", אבל הסרטים הללו (ברובם - אל תתחיל להביא לי את החריגים כמו חתונת מונסון) מופצים רק בתת היבשת ההודית ובמקומות במערב שיש בהם אוכלוסיה ממוצא הודי ולא נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה בניגוד לסרטים ההוליודיים שכן נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה. 1 המעגל של דן שילון והכספת הן פורמטים בודדים שיוצאו לעומת עשרות?, מאות? שיובאו. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שאין קשר בין מה שהיה למה שקורה היום טענתי שאין לייחס לתופעה (כביכול) הנוכחית של "איפריאליזם תרבותי" את ההשפעות של "האימפריאליזם האמיתי". ההסבר לגבי סין הוא מאוד פשוט, היא מעולם לא הייתה קולוניה בריטית (חוץ מהונג קונג, ושם, מדברים אנגלית ועוד איך). זה קצת מצחיק שאני צריך "להוכיח" את זה. בדוק את מדינות אפריקה, למשל, ותגלה שבאופן מפתיע ביותר, במדינות שהיו קולוניות אנגליות, מדברים אנגלית, ובקולוניות צרפתיות/בלגיות, מדברים צרפתית. "הטיעון שבעיסקה שני הצדדים נהנים, לא רלוונטי לטענה שלי, אני לא טוען לכפייה תרבותית, אני מסתכל על כיוון הכסף, כן שני הצדדים נהנים אבל רק צד אחד משלם" טענה תמוהה ביותר. הכסף ניתן ב*תמורה* למשהו. באותה מידה ניתן לטעון שהסחורה נעה רק בכיוון אחד. שני הצדדים נהנים משום שכסף הוא משהו ש*מייצג* סחורה. כאשר אתה הולך לקנות חלב במכולת אתה נמצא במצב בו היית מעדיף שיהיה לך חלב במקרר על פני 5 שקלים בארנק. המכולתניק שלך נמצא במצב בו הוא מעדיף שיהיו לו עוד 5 שקלים בקופה על פני עוד קרטון חלב במקרר. בסיום העסקה *שניכם* "עשירים" יותר. "הPajama, אגב היא דוגמא מצוינת להזרה של תרבות אחרת, לבוש מכובד בהודו, משמש כבגד לשינה בלבד במערב, כמה אנשים ראית הולכים בפיגמה ברחוב?, זה דומה מאד למה שקרה אצלנו עם השרוואל." אני חושב שהמשפט הזה הוא דוגמה מצויינת למידת הגיחוך שניתן להגיע אליה עם גישות "פוליטיקלי קורקט". עם השרוואלים, דרך אגב, רבים הסתובבו ברחוב, לפני כמה שנים... (עכשיו רק צריך לברר אולי זה בעצם לבוש שינה ערבי ואז יהיה ניתן לטעון ל"הזרה" משום שאנחנו הולכים עם זה ביום). "לגבי יוגה ומדיטציה זו בהחלט שאלה מענינת, במזרח שתי התורות אומנויות הללו קשורות לדת אבל במערב הן הוצאו מההקשר הזה והן משמשות כסוג של התעמלות כמכשיר לרדיפה אחרי האושר." והרדיפה אחר האושר היא כמובן דבר בזוי ונאלח... האם צריך לחרוש את הרחובות שלנו לבוץ ולהתחיל להזרים את הביוב באמצע כדי שההשפעה ההודית הזו תהיה "אותנטית"? "[סרטים הודיים] אבל הסרטים הללו ... מופצים רק בתת היבשת ההודית ובמקומות במערב שיש בהם אוכלוסיה ממוצא הודי ולא נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה בניגוד לסרטים ההוליודיים שכן נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה." א. חלק מהסרטים הודיים מופצים גם ברחבי העולם. רובם, מן הסתם, מכוונים באופן מובהק לאוכלוסיה המקומית ונוטים לא להתאים לתושבי מדינות/תרבויות אחרות. ב. לפחות בהודו, הסרטים ההודיים יותר פופלאריים מסרטים אמריקאיים. זה כשלעצמו מקהה את העוקץ מטענות ה"אימפריאליזם התרבותי" העובדה הפשוטה היא שההודים פשוט מעדיפים את התרבות "שלהם" על פני תרבות זרה (למרות שזו מיוצגת על ידי מוצר מלוטש ועתיר מזומנים) ג. כפי שציינתי, אין ספק שהקולנוע האמריקאי מספק הרבה מאוד סרטים לשוק הבינלאומי, בדיוק כפי שתעשיית התוכנה האמריקאית מספקת הרבה מאוד תוכנה לשוק הבינלאומי. האם עלה על דעתך שאולי יש לכך קשר לעובדה שהסרטים האמריקאים נוטים להיות מופקים ברמה גבוהה הרבה יותר? "המעגל של דן שילון והכספת הן פורמטים בודדים שיוצאו לעומת עשרות?, מאות? שיובאו" המעגל לא יוצא, זה פורמט מקורי. גם הטלוויזיה והרדיו לא הומצאו פה. האם זה אומר שאסור לנו להשתמש בהם מחמת החשש להשפעות זרות? העובדה שאנחנו מהווים חלקיקו של פסיק באוכלוסית (ושטח) העולם יכולה להיות הסבר סביר לעובדה שהעולם משפיע עלינו יותר משאנו משפיעים עליו. |
|
||||
|
||||
בנוסף לדבריו של ברביצוע (: 1) אני מנחש שגם רוב הסרטים האמריקנים אינם נצרכים מחוץ לארה"ב. מה שמגיע אלינו הוא רק חלק מזערי של מה שנעשה שם. 2) באופן כללי, מה שנכון לישראל נכון גם לכל מדינה בארה"ב - קח אוכלוסיה של 6 מיליון איש בעולם ותגלה שהיא מושפעת יותר מאשר משפיעה. 3) מה לעשות, בתרבות האמריקנית יש פתיחות, אהבת חידושים, וגיוון, יצירתיות וקליטת השפעות יותר מכל מקום אחר בעולם. גיוון האוכלוסיה בארה"ב והטעמים אותם צריך לספק, הוא אחד הגורמים לקוסמופוליטיות תוצריה - כלומר להיותם חוצי גבולות ותרבויות. איני מבין מה לזה ול"אימפריאליזם". רוב העולם השלישי לעומת זאת הוא סגור וגזעני (הודו בפרט), מה שמגביל מאוד את התערובות מהן הוא שואב את יצירתו ובסופו של דבר את איכותה. גורמים נוספים, לדעתי הם יכולות השיווק האמריקניות (שגם הן תוצר של הגיוון התרבותי) המשתפרות והלומדות כל הזמן, וגם הנטייה לחיקוי מי שנתפס כמצליח ולאימוץ דרכיו גם בעניינים אחרים. את התפשטות הדמוקרטיה בעולם אני מייחס במידה לא מבוטלת לגורם אחרון זה. |
|
||||
|
||||
רוב העולם השלישי לעומת זאת הוא סגור וגזעני (הודו בפרט, אבל גם לישראלים לא חסר) |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שניתן להשתמש באותה המילה לציון מה שמתרחש בהודו (קסטות), סעודיה (כלפי אלו שאינם וואהבים) וחלקים גדולים באפריקה (כלפי פיגמאים וכלפי בעלי גוני העור הכהים יותר ע"י הבהירים יחסית) ולמה שהתרחש באיזושהי מדינה במערב ב30 השנים האחרונות, כולל ישראל. |
|
||||
|
||||
דוגמא עולמשלישית הפוכה לנ"ל: ברזיל. |
|
||||
|
||||
התוכל לפרט באשר לרדיפה של בעלי עור כהה יותר באפריקה על ידי בעלי עור בהיר יותר? |
|
||||
|
||||
קראתי סקירה בנושא לפני כמה שנים. אנסה למצוא על זה חומר ברשת (מילות מפתח: tribalism, ~color וכו'). |
|
||||
|
||||
לא מצאתי סיכום של הנושא 0. אסתפק ב4 דוגמאות. 1) בצפון מחוז דארפור שבצפון סודן: שבטים ערביים בהירים (יחסית), בשליחות ממשלת סודן, משמידים 1 בתקופה האחרונה ומגרשים 2 את המוסלמים הכהים יותר. את הכהים הלא מוסלמים נהוג היה לטבוח ולמכור בכל צפון אפריקה וברחבי המזה"ת כעבדים עד לא מזמן, כבר יותר מאלף שנה (נדמה לי שלמן המאה השביעית). 2) ברואנדה, הטוטסי משעבדים זה מאות שנים את עובדי האדמה ההוטו הכהים והנמוכים (שבתורם טבחו בהם לפני 10 שנים). הם עשו זאת בעזרת עדיפותם הצבאית והטכנולוגית (נראה שבאופן כללי הם מתקדמים יותר), למרות שההוטו עולים עליהם במספרם פי 6! את הנמוכים ביותר, הTwa הפיגמאים הם אף הכפיפו למשטר פאודלי. 3) ה"בנטו" בסומליה, הכהים משאר האוכלוסיה, נמכרים שם כעבדים. גם הם אגב, עובדי אדמה. 4) באתיופיה, בהירי העור, למשל הטיגרים והאמהרים, נהגו לפשוט על השבטים הכהים, שמהם הם התרחקו ביום-יום עקב נחיתותם, ולחטוף אותם לעבדות. ואולי זה המקום להבדיל בין רוצחים סדרתיים לבין ממציאי שפות תכנות: http://www.malevole.com/mv/misc/killerquiz/ (טעיתי בשניים). מי שמסיים, מוזמן לבדוק עצמו במקרה קשה במיוחד http://www.rightline.net/fun/microsoft.html . ___ 0 רוב המידע ברשת ובכלל, נגוע במיתוסים, אמונות טפלות, דגשים והשמטות מבית היוצר של התקינות הפוליטית הפוסט-קולוניאלית. לדוגמא: השבטים באפריקה הם המצאה קולוניאליסטית שמקורה הוא בשורשי התרבות היודאו-נוצרית שהשליכה את "שבטי ישראל" על אפריקה (מיתוס מס' 2 בhttp://jhunix.hcf.jhu.edu/~plarson/syllabi/121/myths...). במקום אחר חוזרים על הטענה השחוקה של האשמת המערב בקביעת גבולות שגרמו למלחמות בעולם השלישי (שהיה כה רגוע, קוסמופוליטי והומניסטי קודם לקולוניאליזם) ועוד... מילא באתרים איזוטריים, אבל כשזה יוצא גם מן האקדמיה - זו צרה אמיתית. 1 כ30,000 עד כה. 2 כמיליון עד כה. |
|
||||
|
||||
1. הג'אנג'וויד אינם כושים כלל, כך שאין כאן רדיפה של "כושים בהירים" אחרי "כושים כהים" אלא רדיפה (מתמשכת) של האוכלוסיה השחורה על ידי האוכלוסיה הערבית. זה דבר אחר. 2. הטוטסי אינם שונים מבחינה גנטית מההוטו וההבחנה ביניהם היא על רקע כלכלי ומעמדי, לא על רקע שוני בצבע העור (ר' http://en.wikipedia.org/wiki/Tutsi). הטווא – שמוצאם אכן פיגמאי – מהווים אחוז אחד בלבד ברואנדה ובורונדי, כך שלא אליהם התכוונת, מן הסתם. 3. למידע שאתה מציין אין זכר במקורות כלשהם שעליהם יכולתי לעמוד עליהם. הבנטו בסומליה מובחנים בעיקר על פי שיערם, לא צבעם (כך לפי: http://www.culturalorientation.net/bantu/sbpeop.html). מעמדם הנחות נובע בעיקר מהנסיון לבנות "אתוס סומאלי" שלפיו הסומאלי האמיתי הוא נווד ולא חקלאי. 4. מאבקם של האורומו במה שהם מכנים השלטון הקולוניאליסטי של אבסיניה (ר' כאן: http://www.oromoliberationfront.org/OLFMission.htm) אינו קשור לצבע. גם החטיפה לעבדות לא בוצעה על רקע של הבדלי צבע. בקיצור, אלו דוגמאות לא מבוססות. בלי לקבוע מסמרות ועל בסיס כמה וכמה ספרים שקראתי בנושא, מעולם לא ראיתי אזכור של רדיפה של שחורים על ידי שחורים אחרים מנימוקים של צבע עורם. ההתייחסות השונה לשחורים על פי צבע עורם היא בעיקר תוצר של חשיבתם של לבנים. |
|
||||
|
||||
1) אכן, באופן כללי, הערבים רודפים את מי ששונה מהם ולו במעט. הם אנסו, רצחו ושיעבדו כל אזור באפריקה אליו הם הגיע - הרבה לפני הקולוניאליזם הלבן ואחריו. 2) נכון, וגם מה שאמרתי. 3) ראה למשל http://news.bbc.co.uk/2/hi/africa/3042777.stm 4) הטיגרים, האורומו והאמהרים הבהירים משעבדים לא אחד את השני, אלא את השבטים הכהים: האנואק, הדינקה והשילוק. באופן כללי, מכיוון ששוני בצבע העור הוא גם שוני לאומי, שבטי, תרבותי, מעמדי וכלכלי, כל אפליה בעלת קורלציה פיגמנטלית היא בד"כ על רקע שונה. איכשהו, לפחות באפריקה, זה (כמעט?) תמיד בכיוון אחד: השעבוד הוא של הכהה ע"י הבהיר (למעט במקרה הערבים שרודפים כל מה שזז). |
|
||||
|
||||
1. מ.ש.ל. 2. הבא הוכחות לנכונות, בבקשה. 3. הבנטו מונים כ-40 אלף מתוך עשרה מליון (היינו, בערך ארבעה פרומיל) וזה פשוט לא מספיק למבנה של שיעבוד, הבנוי על קבוצה משועבדת גדולה שניתן להפיק ממנה תועלת מהותית. כלומר, יש כאן רדיפה על רקע שנאה אתנית. הנימוקים בכתבה של הביביסי נשמעים כמו הדים לאותה תפישה גזעית. הצילומים המובאים כאן סותרים גם את טענת הצבע, לפחות חלקית: http://www.courier-journal.com/cjextra/2003projects/... 4. בטבלה כאן (http://www.joshuaproject.net/countries.php?rog3=ET&a...) לא הצלחתי לאתר את הדינקה או השילוק ברשימה המפורטת. מספר האנואק הוא 26 אלף מתוך 71 מליון, כך שעצם סדרי הגודל מוציא מכלל חשבון שיעבוד שיטתי כלשהו (אין בו טעם). רדיפה על רקע שנאה מטעמי שוני במראה, בהחלט. צבע? לא ממש.http://www.somalibantu.com/Utah%20State.htm http://www.ncccusa.org/news/03news55.html שוב, הדוגמאות שלך לא משכנעות. עדיין חסרות לי דוגמאות משמעותיות ו"עסיסיות" יותר. |
|
||||
|
||||
אורי, פתילון זה החל בהערתי שבתגובה 233258 . נדמה לי שהדגמתי את הטענה ב4 דוגמאות אפריקאיות. אין כרגע בהישג ידי מחקר מקיף על "צבע ומעמד באפריקה השחורה", שמראה שהשבטים הכהים (או בעלי התווים הנגרואידים יותר) והנמוכים יותר נמצאים בד"כ בבעמדת נחיתות חברתית וחלקם אף נרדפים ומשועבדים וכן ששנאה ורדיפה על רקע גזעי נפוצים ביותר באפריקה מקדמת דנא. לגבי הסעיפים השונים, ובזאת אסיים את חלקי בפתיל (בתקווה...): 1) והנמשל? זו דוגמא לשיעבוד של אפריקאים כהים ע"י בהירים, במקרה זה ערבים. אם תמצא מקרה הפוך, אופתע. 2) ההוטו והטוטסי נראים שונים. ראה למשל http://www.ch228.thinkquest.hostcenter.ch/staemme-e.... . (הקישור הראשון שהעליתי, אתה מוזמן לחפש עוד). יש שם כמובן מתאם בין מעמד לגזע. 3) לא השתכנעתי שמשהו שכתבת בסעיף זה נוגד את שכתבתי אני, כולל עניין הצבע לו לא הבאתה מידע השוואתי. 4) חפש Dinka, shilluk, Nuer והמספרים יעלו. אגב, הם נמצאים בעיקר בסודן ומעט באתיופיה. בכל מקרה, אין דבריך נוגדים את מה שציינתי. לגבי עסיסיות: קח את 4 הסעיפים וטבול אותם במחית קיווי. |
|
||||
|
||||
הנה דוגמא חריגה - בקרב בני ה"עפר" דווקא השבטים הלבנים הם הנחשבים לנחותים, לעומת האדומים. אבל גם כאן השחורים הם הנחותים ביותר ואף ניצודו לצרכי מכירה לעבדות. |
|
||||
|
||||
עוד דוגמא אפריקאית-ערבית, בהמשך לסעיף 1 בתגובה 234376 . כבדרך אגב בנושא מגפת הארבה (בגירסא המודפסת) וההפיכה, מוזכר ב http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... איזה עניין פעוט: "30% מתושבי המדינה הם ערבים מורים, בהירי עור יחסית, והם מי שמשליטים את מרותם במדינה. 30% הם אפריקאים שחורים, והשאר הם בני תערובת וצאצאי עבדים. רוב האוכלוסייה הערבית מתגוררת בנואקשוט ובצפון המדינה, והאוכלוסייה האפריקאית מרוכזת בדרום, סמוך לגבול עם סנגל. על פי הערכות, האליטה הערבית מחזיקה גם כיום בכ-100 אלף עבדים שחורים."1 אז בפעם הבאה שמישהו מספר לכם בזעזוע שבשבדיה אחוז מחודדי האוזניים (או הג'ינג'ים) במשרות ניהוליות נמוך יחסית לשיעורם באוכלוסיה ועל הפעילות הנרחבת של אירגוני שיוויון וזכויות אדם בינ"ל בנושא, דעו על מה להיאנח. |
|
||||
|
||||
חוץ מהדיון העובדתי מול אורי, הפריע לי קצת השימוש שלך במילה "משעבדים". האם בחלק מהדוגמאות (טוטסי והוטו ברואנדה) מדובר על עבדות כהלכתה, ולא "סתם" על אליטה כלכלית (כמו יהודים וערבים בארץ)? |
|
||||
|
||||
ביחסים בין ההוטו והטוטסי מדובר בהשלטת שלטון פיאודלי של הטוטסי על הטו'א וההוטו. ראה למשל http://www.earlham.edu/~pols/globalprobs/burundi/des... : "The Tutsi leaders subjugated the rest of the population (the Hutu and Twa), through feudalism with land and cattle contracts, and consequently the Hutu and Twa became inferior caste members." במקרים האחרים, בהם ציינתי במפורש, אכן מדובר היה בעבדות כהלכתה, עד כמה שאני יודע.====================== ומכיוון שהצטברו לי חיוכוגנים שלא חלקתי עם האיילים, הנה אחד כזה, מלא אהבה לילדים: http://maddox.xmission.com/irule.html . |
|
||||
|
||||
הלינקים הלא-קשורים-לשום-דבר שאתה מצרף מדי פעם להודעותיך, משעשעים ביותר. :-) |
|
||||
|
||||
תודה על הח.ח. כפרס, הנה עוד אחד להפוגות בזמן העבודה: |
|
||||
|
||||
את זה בטח אתה מכיר... |
|
||||
|
||||
דווקא לא - הכרתי אחרים מן הסדרה. איך אפשר לא לאהוב את החיה הזו? (: נחש איזה אושפיז בא לארוחת הערב? |
|
||||
|
||||
הידד! ליסה עובדת יום בשבוע בספארי, חברתה הטובה שם היה הדובה הסורית באבט הנוהגת לנופף לה בידה בזמן חלוקת ה"ארטיקים" (פירות ודגים מוקפאים בדלי ומוגשים כגוש קרח). קוראים לה דובהבאבט כי דובהבאבאבאבט זה ארוך מדי. |
|
||||
|
||||
ארטידג, לא ארטיקים. והדובה באבט מנופפת לא רק לארטידג, אלא גם לגמבות, תפוחים, אבטיחים, מלונים וכיוצא באלה. לפעמים היא גם משלבת ידיים על החזה בתנוחת ראפר. |
|
||||
|
||||
ועוד על העבדות באפריקה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... : "כמו במדינות אחרות במערב אפריקה, התפתחה לפני מאות שנים מיריבויות בין קבוצות אתניות שונות שערכו פשיטות זו על זו, ובנוסף להחרמת הייבול ובעלי החיים של הקבוצה היריבה, לקחו בשבי גם את אנשי הקבוצה, שהפכו משועבדים. ... ילדיה של פטימה לא יישארו עימה לזמן רב: בגיל שנתיים, נהוג להפריד את ילדי העבדים מהוריהם, כדי שהקשר החזק ביותר של הילד יהיה עם האדון. בנוסף, העבדים בניז'ר אינם יכולים לבחור למי להינשא - האדון בוחר את בן הזוג בשבילם, ואף קובע בשבילם מתי יותר להם להיות ביחד." אגב, מן המפה נראה שישנה חפיפה מסויימת בין אזורי המפגש בין אוכלוסיה ערבית לשחורה לבין המשך קיום העבדות באזורים אלו... |
|
||||
|
||||
אכן אי אפשר להשוות. בעוד שבהודו הקסטות הן ביטוי של השקפת העולם ההוליסטית של התרבות ההינדית, הרי שבארץ הקסטות משקפות דברים אחרים לגמרי... |
|
||||
|
||||
אמנם רק חלק קטן מהסרטים של ארה"ב מגיעים לישראל, אך אל דאגה - היצירה המקומית עצמה מושפעת ממנה: (בקולונוע, לשמחתי אנחנו מושפעים יותר מהקולנוע האירופאי האיכותי יותר מאשר מהקולנוע הרדוד של ארה"ב, ככל הנראה בגלל מחסור בתקציבי פעלולים..). בוא נדבר על סדרות טלוויזיה: גם סדרות שעוסקות בנושאים ישראלים נכנסו לבלנדר סדרות הדרמה של ארה"ב, כגון טירונות. בא נדבר על תוכניות האירוח השונות (הישראליות), ונגלה שגידי גוב, יאיר לפיד, גיא פינס וכו' מחקים דגמים שמקורם בארה"ב. על תוכניות הבוקר, ערוץ הקניות טלוויזית ה"ריאליטי" כבר דיברנו? |
|
||||
|
||||
זוהי נקודה חשובה: אם נקח את החברה בארה"ב, אז לכאורה היא משלבת השפעות ומקורות משלל תרבויות. אבל בדיוק כמו פה, זה נגמר בלנגב חומוס ולשיר "בלבלי אותו": ההגמוניה הפוליטית, הכלכלית, המשפטית והמססדית בכלל היא עדיין של ה-WASP. אז הם מדברים קצת על צ'קרות, אוכלים סיני, אולי שומעים קצת ריצ'רד בונה ומדי פעם לובשים שרוואל, אבל במדינה שאמורה להיות מדינת כלל אזרחיה שבה הדת אמורה להיות מופרדת מהשלטון, עדיין רשום על הדולרים In god we trust והנשיא נשבע על הברית החדשה - אז על אחת כמה וכמה אי אפשר להניח שהם יוותרו על הציביון התרבותי שלהם עבור חזון פלורליסטי אמיתי. יותר משיש שמה שיח של תרבויות שוות מעמד, יש שמה תרבות ששולטת הכיפה, ותרבויות אחרות שמסתגרות בגטאות כדי לשמור על עצמאותן. אולי זה לא המצב במנהטן, אבל בארה"ב, זהו המצב. |
|
||||
|
||||
התשובה היא גם לד"ר בר ביצוע. תסתכלו טוב על המכלול השלם, זה נכון שיש יצוא תרבותי, שזורם חזרה למערב (לארה"ב) אבל באמת לבוא ולהגיד שיש כאן שיוויון - קצת (בעצם הרבה) הגזמתם. עצם הוויכוח מעיד על כך שעיקר הזרימה של תרבות וביטויה הוא מהמערב לשאר העולם. "בעסקה המתבצעת מתוך רצון חופשי, שני הצדדים מרוויחים." - אם נעזוב את קונספט ה"רצון החופשי" שהוא לכשעצמו מוטל בספק, לא כי משהו מאיים עליך באקדח, אלא כי אתה כאדם כפוף למסגרות חברתיות וכלכליות שמגבילות את רצונך החופשי. גם אז להגיד ששני הצדדים מרוויחים, זה נאיביות לשמה, הרי כשאני קונה מוצר צריכה אין לי רווח כלכלי מקניותו, אולי הפחתי למאושר יותר, אולי זה ממלא איזה צורך שלי אבל כלכלית בדכ"ך עם הקניה הפסדתי (ערך המוצר ירד אוטומטית לא?), אחרת היינו קונים כל היום ומתעשרים מזה. ואילו זה שקניתי ממנו שוב בפן הכלכלי הרוויח. כשיש צד אחד שהוא לרוב היצרן ןצד אחר שהוא לרוב הצרכן, אז יש מישהו שלרוב מרוויח ומישהו שלרוב משלם. רעיון הבחירה החופשית הוא הרעיון שמניע את גלגלי ה"אימפריאליזם התרבותי", אין כאן כפייה אמיתית, לפחות לפני כיבוש אפגניסטן ועיראק, אין כאן איומים בכח, יש כאן שילוב של אידאולוגיה עם כלכלה: לא מציעים לך רק מוצרים שישפרו את איכות חייך מציעים לך אידיאולוגיה שלמה, כשאתה קונה מכונית אתה קונה לא רק אמצעי שיוביל אותך ממקום למקום, אתה קונה גם סמל סטטוס, אתה קונה אידיאולוגיה ( מכונית "משפחתית" (5-7 מקומות ישיבה), מגדירה קונספט של משפחה, שמתאימה למשפחה מערבית אבל לא למשפחה בהרבה מקומות בעולם) ואתה קונה משהו שמצריך אותך להמשיך ולהיות צרכן (חלפים, אביזרים וכו'). כשמדובר באדם בודד, זה זניח, כשמדובר בחברה, אז פתאום מוסדות חברתיים כמו המשפחה, החוק והתרבות משתנים בעקבות הכנסת אותם מוצרים. "מה לעשות, בתרבות האמריקנית יש פתיחות, אהבת חידושים, וגיוון, יצירתיות וקליטת השפעות יותר מכל מקום אחר בעולם" - מאיפה אתה מביא את זה? , אולי אלא רק נסיבות היסטוריות ו/או מיקריות שהביאו לזה שארה"ב היא המעצמה השלטת כיום גם בתחום התרבות? האם ארה"ב לא עושה ככל יכולתה כדי לשמר את ההגמוניה שלה בכל תחום שבו היא שולטת, בוודאי בתחומי הידע?. "והרדיפה אחר האושר היא כמובן דבר בזוי ונאלח... האם צריך לחרוש את הרחובות שלנו לבוץ ולהתחיל להזרים את הביוב באמצע כדי שההשפעה ההודית הזו תהיה "אותנטית"" הרדיפה אחר האושר אינה דבר בזוי, היא פשוט קונספט מערבי, עוד מוצר שמשווק באריזה יפה למדינות אחרות. אני אינני נגד "האימפריאליזם התרבותי", אני לא חושב שמדינות העולם השני והשלישי צריכות לשמר את תרבותן ואורח חייהן המקורי, וגם לא שהמערב צריך לאמץ את תרבותן למען השיוויון, הנאורות או כל ערך אחר, אני פשוט חושב שצריך להכיר בזה, שקיים "אימפריאליזם תרבותי", כדי להיות ביקורתי לגבי איזה חלק מהתרבות המשתלטת אנחנו לוקחים ואיזה לא וכדי ללמוד את ההשפעות שלו. ולגבי האלמנטים מהתרבות ההודית שכן מגיעים למערב, מה שרציתי להגיד הוא שהם מוצאים מההקשר התרבותי שלהם ולכן הם פשוט לא משפיעים, או משפיעים מעט מאד) על התרבות המערבית, לעומת ההשפעה שיש למוצרי תרבות המערב על התרבות ההודית או כל תרבות אחרת. |
|
||||
|
||||
"להגיד ששני הצדדים מרוויחים, זה נאיביות לשמה, הרי כשאני קונה מוצר צריכה אין לי רווח כלכלי מקניותו, אולי הפחתי למאושר יותר, אולי זה ממלא איזה צורך שלי אבל כלכלית בדכ"ך עם הקניה הפסדתי (ערך המוצר ירד אוטומטית לא?), אחרת היינו קונים כל היום ומתעשרים מזה. ואילו זה שקניתי ממנו שוב בפן הכלכלי הרוויח." זה כנראה לא הכי קשור, אבל כשקראתי את הפסקה הזו נזכרתי ב"כינורו של רוטשילד" של צ'כוב, שבו הגיבור עוסק כל העת בעריכת חשבונות לגבי הפסדיו, ורואה שהוא מפסיד ללא הרף הון עתק. לאחר מכן הוא מגיע למסקנה שהמוות הוא הדבר הכלכלי ביותר האפשרי, ושאדם מת רואה לא הפסדים, כי אם רווח גדול ועצום. בקיצור, לדעתי הנאיביות היא בשיפוט של כל עסקה על פי הרווח הכלכלי שיוצא לבעלי העסקה ממנה. "רווח" צריך להימדד לא רק בכמות הכסף שנמצאת לך בכיס, ואם לא מכירים בזה, דומני שבאמת קל מאוד ליפול לתפיסה שלפיה הכלכלה היא משחק סכום אפס אחד גדול. בסופו של דבר, מה שהופך את החברה שלנו היום ליותר טובה מהחברה של לפני מאתיים שנה היא לא כמות הכסף שיש לכל אדם בכיס, אלא איכות החיים שלו. |
|
||||
|
||||
"תסתכלו טוב על המכלול השלם, זה נכון שיש יצוא תרבותי, שזורם חזרה למערב (לארה"ב) אבל באמת לבוא ולהגיד שיש כאן שיוויון - קצת (בעצם הרבה) הגזמתם. עצם הוויכוח מעיד על כך שעיקר הזרימה של תרבות וביטויה הוא מהמערב לשאר העולם." מעולם לא טענתי שיש שיוויון. הטענה מולה אני מתמודד מדברת על הרס התרבות המקומית והחלפתה ב"תרבות מערבית". זה קשקוש. העובדה הפשוטה היא שההודים נוטים לצרוך בעיקר תרבות הודית בדיוק כפי שהישראלים נוטים לצרוך בעיקר תרבות ישראלית. "גם אז להגיד ששני הצדדים מרוויחים, זה נאיביות לשמה, הרי כשאני קונה מוצר צריכה אין לי רווח כלכלי מקניותו, אולי הפחתי למאושר יותר," מאוד קשה להתמודד עם קונספט כל כך מעוות של מסחר. אבל אנסה שוב. עם החמישים ש"ח שיש לי בארנק אי אפשר לעשות כלום זו חתיכת נייר מכוערת למדי, בלתי אכילה ואיננה באמת אפקטיבית לצרכי הסקה. מקסימום, אפשר לגלגל איתה סיגריה. שני בקבוקי שמפו, לעומת זאת יכולים לעזור לי לשמור על שיער נקי לפחות חודש. אם כן מדוע מוכן בעל המכולת השכונתית לקבל את חמישים השקלים האלו תמורת שני בקבוקי השמפו? כסף הוא דבר אבסטרקטי לחלוטין. הסחורות והשירותים שניתן לקנות עם הכסף הזה הם הדבר הממשי. מאחר וגם אתה וגם בעל המכולת יודעים זאת (אם כי מסתבר שלך יש קצת קשיים עם הרעיון) אתם מבצעים את העסקה. שניכם מרוויחים משום ששניכם קיבלתם את מה שרציתם והמצב שלכם לאחר סיום העסקה טוב יותר משהיה לפניה. העובדה שכמות הכסף בקופת המוכר עלתה מתאזנת עם העובדה שכמות בקבוקי השמפו על המדף ירדה. "אולי זה ממלא איזה צורך שלי אבל כלכלית בדכ"ך עם הקניה הפסדתי (ערך המוצר ירד אוטומטית לא?)" לא. זה מאוד תלוי במוצר. קרטון חלב, במחיר החנות, יהיה לך מאוד קשה למכור מחוץ לסופר משום שאנשים רוצים להיות בטוח שמדובר בחלב טרי, לא חמוץ (ואם הוא כן חמוץ, אפשר להחליף). טבעת יהלומים, לעומת זאת, תוכל אולי למכור במחיר יותר גבוה. "אחרת היינו קונים כל היום ומתעשרים מזה." זה פחות או יותר מה שאדם סמית ודיוויד ריקרדו אמרו. המפתח ל"עושר העמים" הוא המסחר. המציאות גם מראה שזה גם מה שקורה. בכל אותם מקומות בהם יש לבני האדם חירות לסחור בסחורות ושירותים, רמת החיים עולה. וכן, אנחנו אכן קונים ומוכרים כל היום. קוראים לזה "עבודה". "עבודה" זה מין דבר כזה שאתה עושה במשך רוב היום ומקבל תמורתו, בסוף החודש כסף. את הכסף הזה אתה מוציא על דברים כגון "אוכל" (שזה מן דבר כזה שצריך לצרוך כדי לחיות) ואולי גם על "בירה" ו"סרט", "תיאטרון" או אולי גם "ספרים" (אני ממליץ על קצת יותר מילטון פרידמן ופחות נעמי קליין) "כשיש צד אחד שהוא לרוב היצרן וצד אחר שהוא לרוב הצרכן, אז יש מישהו שלרוב מרוויח ומישהו שלרוב משלם." אז רגע, כאשר אתה מקבל שכר מהמעסיק שלך אתה בעצם מנצל אותו? הכסף הרי זורם רק בכיוון אחד... "לא מציעים לך רק מוצרים שישפרו את איכות חייך מציעים לך אידיאולוגיה שלמה, כשאתה קונה מכונית אתה קונה לא רק אמצעי יוביל אותך ממקום למקום, אתה קונה גם סמל סטטוס, אתה קונה אידיאולוגיה" סליחה, לגבי אנשים שצריכים ללכת ברגל לכל מקום (או מקסימום אופניים) מכונית מהווה שיפור ניכר באיכות החיים. אני יכול להבטיח לך שבמקומות בהם אין לרוב האנשים מכונית, היא עדיין נחשבת למשהו מאוד נחשק. הרעיון של "סמל סטטוס" רחוק מלהיות חדש (אנשים עושים כמעט מכל דבר "סמל סטטוס") פעם זה היה כרכרות או כמות הגמלים והעיזים שהיו בבעלותך. היום זה גם מכוניות ושעונים או מערכות סטריאו. משעשע שבחרת דווקא במכוניות כדוגמה. אתה אוהב להציג את "ארה"ב" כגוף כל יכול שמסוגל למכור קרח לאסקימוסים. כמה מוזר שהאמריקאים מתקשים כל כך למכור מכוניות לשאר העולם. אפילו בתוך אמריקה מצבם עגום למדי... איך זה יכול להיות? "כשמדובר באדם בודד, זה זניח, כשמדובר בחברה, אז פתאום מוסדות חברתיים כמו המשפחה, החוק והתרבות משתנים בעקבות הכנסת אותם מוצרים." אלו הם הבלים שאין להם שום ביסוס עובדתי. המושג "מכונית משפחתית" נגזר מגודל המשפחות באותם מקומות בהם קונים מכוניות (אירופה, ארה"ב ויפן). "האם ארה"ב לא עושה ככל יכולתה כדי לשמר את ההגמוניה שלה בכל תחום שבו היא שולטת, בוודאי בתחומי הידע?." מי זאת בדיוק "ארה"ב"? ממשלת ארה"ב? החברות המסחריות הפועלות בתוכה? אתה חושב שיש כאן איזה מזימת השתלטות על העולם? כיצד בדיוק אותה "ארה"ב" "עושה ככל יכולתה כדי לשמור על ההגמוניה" (שאיננה קיימת)? "הרדיפה אחר האושר אינה דבר בזוי, היא פשוט קונספט מערבי, עוד מוצר שמשווק באריזה יפה למדינות אחרות." זאת ממש בדיחה. אין תרבות אנושית שאיננה רודפת אחרי האושר (והעושר). הדרך היחידה שתוכל לשכנע אנשים לדחות את האושר או להסתפק במה שיש להם היא או על ידי הבטחה שבחיים אחרי המוות יגיע האושר או איום בתנאים יותר גרועים אם יופרו החוקים. "ולגבי האלמנטים מהתרבות ההודית שכן מגיעים למערב, מה שרציתי להגיד הוא שהם מוצאים מההקשר התרבותי שלהם ולכן הם פשוט לא משפיעים, או משפיעים מעט מאד) על התרבות המערבית, לעומת ההשפעה שיש למוצרי תרבות המערב על התרבות ההודית או כל תרבות אחרת." גם ההשפעות המערביות על הודו מוצאות מההקשר התרבותי שלהם. אין דין ג'ינס על גופה של תואמת פמלה אנדרסון בשדרות רודיאו בלוס אנג'לס כדין ג'ינס על גופו של קבצן מוכה צרעת בכלכותה. אז? למרות העדויות הדי ברורות שהובאו כאן אתה עדיין מתעקש שבעצם עדיין ההשפעה של המערב על הודו גדולה יותר מההשפעה של הודו על המערב. לי ברור שיש השפעה הדדית וכן ברור לי שאין סימטריה משום שהמערב מציע להודו דברים מסויימים ואילו הודו מציעה דברים אחרים. כפי שטענתי בפתיל אחר, רעיונות טובים יביסו, בסופו של דבר, רעיונות גרועים. הגורם העיקרי לפער הכלכלי הגדול בין ארה"ב והודו נובע בעיקרו מהעובדה שהמשטר הכלכלי/פוליטי של הודו הוא משטר מחורבן1 זה ממש לא מפתיע שאף אחד לא חשב שזו דגם שיש להעתיקו. בתחום הניהול הפוליטי/כלכלי של המדינה אין להודו מה להציע. בתחומים אחרים כמו פילוסופיה יש לה מה להציע והשפעתה ניכרת. 1 המשטר היה מחורבן גם לפני בוא הסוציאליזם - שהוא, מן הסתם, ההשפעה המערבית המזיקה ביותר שהיתה על הודו. |
|
||||
|
||||
אולי בכל זאת זו נאיביות לומר ששני הצדדים מרוויחים? שהרי לו היה המצב כך, הרבה מדינות עניות היו לומדות את הטריק, היו מחקות את המודל האמריקאי שהוא בניגוד למודל ההודי, מוכיח את עצמו, ומתעשרות..למה זה לא קורה? לי נראה שזו מעין הכחשה שלא לראות שהשוק החופשי משרת את המדינות המפותחות על חשבון המדינות העניות, ממש כשם שמנהל משלם שכר מינימום כשהוא יודע שלעובד לא תהיה ברירה אלא לעבוד או לרעוב.. נדמה לי שתיאוריית התלות מתייחסת לדברים, המערב התעשר ראשון, ואת כל מערכת הסחר הבינל הוא מנהל מעמדה של יתרון, בעוד שרווחיו ממוצרי התעשייה גדלים, בעולם מתועש העושר הוא ללא גבול, הרווחים של המדינות העניות נשארים מוגבלים בהתאם למשאבי הסחר שלהם, חומרי הגלם היסודיים ומוצרי חקלאות, שאף הם מוגבלים. ישנה גלישה, יתרונות הציוויליזציה המערבית זורמים גם לעולם השלישי, אך בדרך כלל כופה המערב יחסי סחר שמנציחים את התלות מצד הפריפריה, ולמעשה מונעים ממדינות אלה להיות מה שכבר היו האירופאים, האימפריאליסטים הראשונים. גם האידיאולוגיה הליברליסטית מכירה בנתון זה, למעשה היא מוכנה להעלים עין כשמתרחש לנגד עיניה דרוויניזם חברתי ברמה בינל, ולקרוא לכך בשם נסבל- שוק חופשי. רכב הוא סמל תרבות. כשאתה קונה מכונית, אתה מתחיל לחיות כמו אמריקאי, כמו אירופאי, כמו יפני, כמו בורגני. חקלאי החי בתרבות חקלאית, ולמעשה גם פועל החי בתרבות פועלית, אינם זקוקים לרכב, אך זה נוח, אינך מוכן לוותר על היתרון, ומצטרף אל תרבות הקניין הפרטי. אם תחליף "מזימה" ב"מנגנון" אולי תקבל משפט שלא רחוק מן המציאות. מנגנון שהורכב בתהליך התפתחותי הוכח כחזק ביותר, ומציית לחוקים אגרסיביים משלו, ומי שלא ינהג לפיהם, ישתרך מאחור..הוא פשוט לא ימצא את מעמדו בחיים הקפיטליסטיים, לא דרושה לכך מזימה, כל מי שהגיע לעושר, יודע את כללי המשחק. |
|
||||
|
||||
"אולי בכל זאת זו נאיביות לומר ששני הצדדים מרוויחים? שהרי לו היה המצב כך, הרבה מדינות עניות היו לומדות את הטריק, היו מחקות את המודל האמריקאי שהוא בניגוד למודל ההודי, מוכיח את עצמו, ומתעשרות..למה זה לא קורה?" ומי אמר שזה לא קורה? האם ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, הונג קונג, אוסטרליה או כל מדינה אחרת לא היו עניות פעם? אם תיקח את הונג קונג וסינגפור כדוגמה תוכל לראות באופן ברור שהגורם העיקרי לעשרן של שתי המדינות הזערוריות הללו הוא המסחר, אין להונג קונג ולסינגפור דבר להציע, מלבד חופש כלכלי. "לי נראה שזו מעין הכחשה שלא לראות שהשוק החופשי משרת את המדינות המפותחות על חשבון המדינות העניות" הבלים. רמת החיים, בכל העולם1 עולה. רמת ה"עוני האבסולטי" (קרי-אנשים המרוויחים פחות מדולר ליום) ירדה מ50 אחוז בשנת 1950 ל 31 אחוז בשנת 1980 ומאז ירדה ל20 אחוז. מאחר ומדינות ה"מערב" כבר מיגרו את ה"עוני האבסולוטי" לפני 1950 (ובוודאי שלפני 80) ברור שהנהנות העיקריות הם דווקא מדינות העולם השלישי. העליה ברמת החיים היא פונקציה של צמיחה, זאת קורית אך ורק במדינות המנהיגות חופש כלכלי. "נדמה לי שתיאוריית התלות מתייחסת לדברים, המערב התעשר ראשון, ואת כל מערכת הסחר הבינל הוא מנהל מעמדה של יתרון, בעוד שרווחיו ממוצרי התעשייה גדלים, בעולם מתועש העושר הוא ללא גבול, הרווחים של המדינות העניות נשארים מוגבלים בהתאם למשאבי הסחר שלהם, חומרי הגלם היסודיים ומוצרי חקלאות, שאף הם מוגבלים." המערב התעשר ראשון משום שבו התפתחו, לראשונה, תנאים של חופש כלכלי. הבעיה המרכזית של המדינות העניות היא שהן אינן מתועשות. בניגוד למדינות המערב, מדינות העולם השלישי אינן צריכות "להמציא את הגלגל". הטכנולוגיה והידע כבר קיימים וניתן לנצל אותם כדי להגיע לרמת חיים גבוהה הרבה יותר מהר (מה שעשתה יפן בחמישים שנה לקח לבריטניה מאתיים שנה). "רכב הוא סמל תרבות. כשאתה קונה מכונית, אתה מתחיל לחיות כמו אמריקאי, כמו אירופאי, כמו יפני, כמו בורגני. חקלאי החי בתרבות חקלאית, ולמעשה גם פועל החי בתרבות פועלית, אינם זקוקים לרכב, אך זה נוח, אינך מוכן לוותר על היתרון, ומצטרף אל תרבות הקניין הפרטי." כלומר, הם בעצם לא מבינים מה טוב להם. הרבה יותר טוב לעבוד כל היום בשדה, ללכת ברגל או (במקרה הטוב) לרכב על איזה ג'מוס לשוק הפירות והירקות ולמות בגיל 43. אין ספק שלעומת התנאים ה"טבעיים" דוגמת אלו בוויאטנם הבורגנות נראית כחלום בלהות... איך נוכל להאיר את עיניהם? הרשה לי להציג תיאוריה קצת אחרת. אתה רואה ברמת החיים העולה של מדינות העולם השלישי סכנה. אתה מפחד ש"יקחו לך" משום שאתה יוצא מנקודת הנחה של משחק סכום אפס. אם לכל סיני תהיה מכונית אז לך יהיה פחות... הרעיון הזה לא נתמך על ידי שום נתון עובדתי. רמת החיים של הסינים עולה בלי שום ירידה מקבילה ברמת החיים של ארה"ב צרפת או גרמניה (או כל מדינה אחרת). כלכלת העולם איננה משחק סכום אפס ואנחנו (המין האנושי) יכולים להנות, ביחד, משיפור מתמיד ברמת החיים שלנו. 1 מלבד מדינות דוגמת קובה ומדינות אפריקה שנוקטות קו עקבי של התנגדות לסחר. |
|
||||
|
||||
שאלה קטנה: כשאתה מדבר על דולר ליום, זה בערך נומינלי? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי לא... הנתונים באים מן הבנק העולמי. אני אישית באתי להכרות איתם באמצעות ספרו של יוהן נורברג ''להגנת הקפיטליזם הגלובלי''... |
|
||||
|
||||
נו, עם שם כזה הספר לא יכול להיות גרוע. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מעניין.. יחד עם זאת, הדוגמאות שלכם להצלחה בעולם השלישי מתייחסות לשלוש מדינות, מתוך הארבע (להוציא את מדינות אירופה שציינת, שכבר היו מתועשות גם בשעת השפל שלהן לאחר המלחמה) אך אלו הן ארבע מתוך כל היתר, משהו כמו מאה ושבעים..(כשזה קרה אף הן החלו לנצל מדינות עניות מהן במזרח אסיה ועד לאפריקה). לדעתי לולא אותה הצלחה בקרב מדינות אלה, אף הן היו דוחות את האידיאולוגיה הניאו ליברלית, וזו עיקר טענתי שדרוש מיתאם בין רמות ההתפתחות השונות, ומה שטוב למערב, אינו טוב בדרך כלל לדרום. לכאורה הייתי מצפה לראות את אמריקה הלטינית כעבור מאתיים שנות שכנות צמודה להגמון, גם כן שופעת בדמוקרטיה ליברלית ובכלכלה חופשית, כאשר למעשה זה הדבר היחיד שלא פרח שם. למעשה התקופות היחידות של פיתוח התרחשו בעתות של שפל העולמי וביחסי הסחר, כאשר לעומת זאת בהתבסס הסחר החופשי (בעיקר בעקבות משבר החוב- מתוך כפייה) ננטשו כל אסטרטגיות הפיתוח, ואמלט הוסיפה שלא להתעשר מן הסחר בכותנה, קפה וכמה מתכות, שמעולם לא הצליח למגר בה את העוני, אך דווקא סיפק חומרי גלם בעלי ערך רב לתהליכי הקידמה של הקונים. מסתבר שזה שהמציאו את הגלגל לא מספיק, כאילו שהאחריות כעת מופנית כלפיך, רק תיקח ותיצור תעשייה משלך. אני לא רואה איזו מדינה תתחיל להרוויח במערכת של סחר חופשי אם מחר היא תתחיל לייצר כלי רכב, או כל מוצר תעשייתי אחר. הרבה מדינות קיפחו את מה שהשיגו עד לניסיונות הסרק האלה. עם כל היתרונות הבלתי מוכחשים של הסחר הבינ''ל, אני לא גורס משחק סכום אפס, כולם יכולים להרוויח, אבל עובדה היא שלא כולם מרוויחים, וכמצויין לעיל לא בגלל שהמדינות מעקשות. (אולי דווקא אתם מתעקשים, כי המערב וארגון הסחר העולמי הבינו בעצם די מזמן שדרושה מדיניות פרוטקציוניסטית בעולם השלישי.) עובדה היא גם שרוב המדינות מעדיפות מדיניות פרוטקציוניסטית ברמה איזורית. |
|
||||
|
||||
"יחד עם זאת, הדוגמאות שלכם להצלחה בעולם השלישי מתייחסות לשלוש מדינות, מתוך הארבע (להוציא את מדינות אירופה שציינת, שכבר היו מתועשות גם בשעת השפל שלהן לאחר המלחמה) אך אלו הן ארבע מתוך כל היתר, משהו כמו מאה ושבעים.." ראשית. כל מדינות העולם, כולל ארה"ב, יפן ומדינות אירופה היו "מדינת עולם שלישי" בשלב זה או אחר של ההיסטוריה. שנית, בוודאי לא ציפית שאמנה את כל המדינות בעולם. מה בדיוק רצית להגיד בזה? "כשזה קרה אף הן החלו לנצל מדינות עניות מהן במזרח אסיה ועד לאפריקה" מה זה ה"זה" שקרה. ומי ניצל את מדינות מזרח אסיה. לא הבנתי. "לדעתי לולא אותה הצלחה בקרב מדינות אלה, אף הן היו דוחות את האידיאולוגיה הניאו ליברלית" כלומר: אם זה לא היה מצליח אז לא היו מנסים את זה בעוד מקומות. נשמע הגיוני לא? זה אולי אפילו שיפור לעומת הקומוניזם לזניו. שהרי את הקומוניסטים ממש לא מעניין אם זה מצליח. העיקר שהם צודקים... "וזו עיקר טענתי שדרוש מיתאם בין רמות ההתפתחות השונות, ומה שטוב למערב, אינו טוב בדרך כלל לדרום." גם דמוקרטיה? מדוע מה שטוב לאירופה, ארה"ב ומזרח אסיה איננו טוב בשביל אפריקה או אמריקה הלטינית? גנטיקה? זווית הקרינה של השמש? "לכאורה הייתי מצפה לראות את אמריקה הלטינית כעבור מאתיים שנות שכנות צמודה להגמון, גם כן שופעת בדמוקרטיה ליברלית ובכלכלה חופשית, כאשר למעשה זה הדבר היחיד שלא פרח שם." אבל אמריקה הלטינית איננה שופעת בדמוקרטיה ליברלית וכלכלה חופשית. איך זה בדיוק מוכיח שדמוקרטיה ליברלית וכלכלה חופשית לא מתאימות לה? "ואמלט הוסיפה שלא להתעשר מן הסחר בכותנה, קפה וכמה מתכות, שמעולם לא הצליח למגר בה את העוני, אך דווקא סיפק חומרי גלם בעלי ערך רב לתהליכי הקידמה של הקונים." כלומר. כאשר אליטה מושחתת או דיקטטור אכזרי שולט בכלכלת המדינה יהיה מאוד קשה לארחיה להינות מפירות המסחר החופשי שנאסר עליהם לקיים... מדינות אמריקה הלטינית מעולם לא נקטו מדיניות של כלכלה חופשית באופן עקבי. מרביתן ממשיכות לסבול ממשטרים סמי-דמוקרטיים ריכוזיים. לא ברור לי כיצד העובדה שהקפיטליזם *לא* יושם במדינות אלו יכול להוות טיעון נגד הקפיטליזם... "מסתבר שזה שהמציאו את הגלגל לא מספיק, כאילו שהאחריות כעת מופנית כלפיך, רק תיקח ותיצור תעשייה משלך." בהחלט האחריות עליך... "אני לא רואה איזו מדינה תתחיל להרוויח במערכת של סחר חופשי אם מחר היא תתחיל לייצר כלי רכב, או כל מוצר תעשייתי אחר." ויפן, הונג קונג, דרום קוריאה או אירלנד מייצרות קישואים? מה פירוש "אני לא רואה איך" אלו דברים שקרו וקורים *עכשיו*. והם קורים *רק* במקומות בהם מונהג חופש כלכלי. ממש לא מקרי. "הרבה מדינות קיפחו את מה שהשיגו עד לניסיונות הסרק האלה." הערפל מסמיך... לא הבנתי. מי, מה, איפה. ברור לי שאתה *חושב* ש"הקפיטליזם לא עובד* אבל אינך מביא שום סימוכים לתחושות הבטן האלו. ברור לי שעברת אינדוקטרינציה מקיפה בה הובהר שסוף קפיטליסט לתליה ושהפועלים בשדות וויאטנם מאוד נהנים מה"תרבות החקלאית" שלהם. עכשיו נותר לך רק לחבר את זה באיזושהיא צורה למציאות... "עם כל היתרונות הבלתי מוכחשים של הסחר הבינ"ל, אני לא גורס משחק סכום אפס, כולם יכולים להרוויח, אבל עובדה היא שלא כולם מרוויחים," איזה עובדה? איפה הוכחת את זה? "וכמצויין לעיל לא בגלל שהמדינות מעקשות." מתעקשות על מה? "אולי דווקא אתם מתעקשים, כי המערב וארגון הסחר העולמי הבינו בעצם די מזמן שדרושה מדיניות פרוטקציוניסטית בעולם השלישי.)" אירגון הסחר העולמי עוסק בעיקר בהגנה על הפרוטקציוניזם של העולם הראשון. הטענה הבולטת ביותר של מתנגדיו (גם בצד השמאלי של המפה) היא שהוא אוסר על מדינות העולם השלישי לנקוט מדיניות פרוטקציוניסטית בשעה שהוא מתיר זאת לעולם הראשון (ובעיקר לארה"ב והאיחוד האירופי). "עובדה היא גם שרוב המדינות מעדיפות מדיניות פרוטקציוניסטית ברמה איזורית." בהחלט. זה לא הופך את זה למדיניות מוצלחת ומועילה. |
|
||||
|
||||
"ראשית. כל מדינות העולם, כולל ארה"ב, יפן ומדינות אירופה היו "מדינת עולם שלישי" בשלב זה או אחר של ההיסטוריה. שנית, בוודאי לא ציפית שאמנה את כל המדינות בעולם. מה בדיוק רצית להגיד בזה" רציתי להגיד שמקרים של ארבע מדינות אמנם מוכיחים שמדינה נחשלת יכולה לעשות זינוק במערכת יחסים של סחר חופשי מול המדינות המפותחות, אך כל יתר המדינות אינן מוכיחות שאפשר לעשות זאת, אם כי גם לא שאי אפשר, ובכל מתוך נקודת הנחה שלך שכל תרבות אנושית רוצה להתעשר, שיעורי ההצלחה של המוביליות מלמטה למעלה הם ביחס של אחד לארבעים ומשהו. בעיניי זה לא מספיק כדי לקבוע שמערכת הסחר החופשי בין מדינות עניות לעשירות היא השיטה הכדאית עבור כולם. אפילו לא עבור הרוב. מי שהשיג יתרון יחסי הוא גם מי שיעשה את מירב ההשקעות, או מי שישתלט על איזה פרוייקט מקומי שלך, אם רק ייראה שהוא מוצלח. כדי לזנק מלמטה עליך להצליח להתמודד עם כוחות חזקים ממך. במיוחד כשכללי השוק ממעטים את ההתערבות הממשלתית, והכוחות הפועלים אינם לוקחים בחשבון אלא את האינטרס הכלכלי. ארה"ב ויתר מדינות אירופה היו גם הן פעם מדינות עולם שלישי זה נכון, גם נתעלם לרגע מזה שרוב המדינות הללו גם היו מדינות אימפריאליסטיות שהתעשרו בין היתר על חשבון המשאבים של הקולוניות, וגם אם נתעלם מזה שרוב הזמן הן התפתחו מתוך מדינויות לאומניות, אני חושב שתורת הסחר החופשי כשלעצמה היא תורה שהוכיחה את עצמה. כל המדינות הללו הרוויחו והתאימו עצמן לכך, אך בשונה מן ההקשר של כלכלת השוק החופשי בין מדינות עשירות לבין מדינות עניות, לא היו מדינות עשירות מהן, ההתפתחות הייתה טבעית, בעוד שכאן מביא המערב מנגנון שכבר לבש את צורתו שלו ומבוסס על היתרון היחסי שלו, ומותאם ליחסים של ניצול. "כלומר: אם זה לא היה מצליח אז לא היו מנסים את זה בעוד מקומות. נשמע הגיוני לא? זה אולי אפילו שיפור לעומת הקומוניזם לזניו. שהרי את הקומוניסטים ממש לא מעניין אם זה מצליח. העיקר שהם צודקים" לדעתי זו סתם סיסמא. טוב ורע כפי שאתה ציינת הם מונחים יחסיים, ויש דעות שונות לגבי מדוע הקומוניזם הסובייטי לא הצליח. לגבי מדינות אסיה שהתעשרו, הרי הן הפנימו היטב את הרעיון הקפיטליסטי והן נוהגות ביחסי סחר המוטים בבירור לטובתן עם שכנותיהן העניות, ועם מדינות אפריקה, זה מדגים את ההקשר של רעיון הסחר החופשי. הליברליזם הכלכלי אינו טוב לעולם השלישי לא באשר הוא אינו מוצלח או באשר הן מדינות עניות, אלא בהקשר של יחסים מול מדינות עשירות. "בהחלט האחריות עליך.." כל עוד לא נשללות ממך הזדמנויות שאתה מסוגל לנצל, או היכולת ליצור אותן הזדמנויות. אני לא רואה איך מדינה תתחיל לייצר כלי רכב, כאשר היא תהא נאלצת להתחרות באלו שכבר התמחו בכך. אלמלא כן, ייתכן שזה היה כדאי. זה השוק החופשי שעליו אנו מדברים. ומה כאשר גם ביתר השווקים צמחו ענקיות- הרי שלא יהיה כדאי בחישוב כלכלי להתפתח אף בשווקים אלה. אתה אמור לנצל את היתרון היחסי שלך, ומה כאשר אין לך יתרון יחסי? זה מחזיר אותי לפיסקה השניה, אם רגע תעיין חזרה, בנושא הזינוק מלמטה. תרשה לי להניח שכלי הרכב העתידניים של האנושות יתפתחו באותן מדינות מתמחות, ביפן, טייוואן קוריאה, למרות שלאיזה ארגון ממשלתי או לא ממשלתי של מדינה ענייה אחרת, יש רעיון מבריק בקשר לכך. הרבה מדינות עניות שניסו לזנק, קיפחו את מה שהשיגו עד אז, כי אסטרטגיות הפיתוח שלהן נכשלו. אני מתייחס למדינות באמלט שלקחו הלוואות עתק בין היתר כדי להרבות את השקעות בתחומן, אך לא הצליחו לספק תוצרת מספיק טובה, ונאלצו מאוחר יותר בעקבות השפל של שנות השמונים, לשעבד את הונן, ובעיקר את מדיניותן מול קרן המטבע הבינ"ל. (סליחה על ריבוי הדוגמאות מאמלט- היישר מתוך עבודת הסמינר שלי..) "הערפל סמיך וכו'.." תסלח לי אבל אתה מאבד את תרבות הדיון.. הסעיפים מתוך אמנת gattו wto המדברים על פרוטקציוניזם לעולם השלישי ודוגמאות מעשיות לכך בתגובה הבאה. אני חושב שהרגיונליזם מהווה בין היתר בלם לברוטאליות של הקונספט הגלובאלי. אני חושב ובכך מקבל את הרעיון לפיו דמוקרטיה ליברלית אינה מתאימה למדינות שרמת ההתפתחות שלהן נמוכה. היא פשוט לא שורדת, עד מהרה היא מקבלת עווית, ונשארת בדרך כלל על הנייר, ממש כמו החוקות הרפובליקניות למינהן שנתקבלו באמלט במאה התשע עשרה, או הדמוקרטיה הרוסית של העשור האחרון. יישומן במציאות הוא נמוך, העיקר שאפשר להגיד דמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
כתבת: "רציתי להגיד שמקרים של ארבע מדינות אמנם מוכיחים שמדינה נחשלת יכולה לעשות זינוק במערכת יחסים של סחר חופשי מול המדינות המפותחות, אך כל יתר המדינות אינן מוכיחות שאפשר לעשות זאת, אם כי גם לא שאי אפשר... שיעורי ההצלחה של המוביליות מלמטה למעלה הם ביחס של אחד לארבעים ומשהו. בעיניי זה לא מספיק כדי לקבוע שמערכת הסחר החופשי בין מדינות עניות לעשירות היא השיטה הכדאית עבור כולם. אפילו לא עבור הרוב." אלא שעובדה קטנה נשכחה ממך: אחוז ההצלחה אינו אחד מארבעים שהצליחו אלא אחד מארבעים שניסו. בקרב אלו שניסו, אחוז ההצלחה הוא מאה אחוז. ויש גם הרבה יותר מארבע מדינות נחשלות שזינקו קדימה במהירות הבזק בעקבות כינון מדיניות של כלכלה חופשית יחסית: אירלנד, אסטוניה, דרום קוריאה, הונג-קונג, הונגריה, טאיוואן, יפן, ניו-זילנד, סינגפור, פולין, צ'ילה, צ'כיה, קפריסין, ועוד. אפילו ישראל הצנועה (ביישום כלכלה חופשית ובגודלה) הצליחה בחמש עשרה השנים האחרונות לצמוח ולהתעשר במידה מרשימה, במיוחד בהתייחס לעובדה שאוכלוסייתה גדלה בחמישים אחוז באותה תקופה. כתבת: "ארה"ב ויתר מדינות אירופה היו גם הן פעם מדינות עולם שלישי זה נכון... אך בשונה מן ההקשר של כלכלת השוק החופשי בין מדינות עשירות לבין מדינות עניות, לא היו מדינות עשירות מהן, ההתפתחות הייתה טבעית." זה כמובן לא נכון. רוב מדינות אירופה לא החזיקו בקולוניות משמעותיות מעבר לים (שתי דוגמאות מובהקות הן גרמניה ואיטליה) והתפתחו מתוך עמדה של נחיתות כלפי מדינות אחרות באירופה. גרמניה התפתחה מבחינה תעשייתית מאה שנה אחרי אנגליה ומעמדת נחיתות מובהקת, וכך גם איטליה. בשני המקרים, אחרי מלחמת העולם השנייה שתי המדינות התחילו למעשה "מאפס" מבחינה כלכלית. המדינות שתחת שלטונה של אוסטרו-הונגריה היו נתונות לכיבוש והאימפריה כולה הייתה מפגרת ביותר. זכור שאפילו מדינה כמו שוויץ – עוד מדינה נטולת קולוניות או סחר חוץ בולט – הייתה עד לאמצע המאה הזאת כפרית וענייה למדי. למעשה, לבד מאנגליה, גרמניה ובמידה מסוימת צרפת, רוב אירופה הייתה בתחילת המאה העשרים חקלאית וענייה למדי. היא הקדימה את רוב הקופצות של היום בחמישים שנה לכל היותר. כתבת: "טוב ורע כפי שאתה ציינת הם מונחים יחסיים, ויש דעות שונות לגבי מדוע הקומוניזם הסובייטי לא הצליח." למעשה, אין דיעות שונות. יש עובדות ואפולוגטיקה סוציאליסטית. כתבת: "לגבי מדינות אסיה שהתעשרו, הרי הן הפנימו היטב את הרעיון הקפיטליסטי והן נוהגות ביחסי סחר המוטים בבירור לטובתן עם שכנותיהן העניות, ועם מדינות אפריקה." האם יש לך עובדה כלשהי שתגבה את ההצהרות הללו? ומה עם המדינות שאינן מדרום מזרח אסיה? "אני לא רואה איך מדינה תתחיל לייצר כלי רכב, כאשר היא תהא נאלצת להתחרות באלו שכבר התמחו בכך... ביפן, טייוואן קוריאה." כלומר, השוק שבו שלטו ללא מצרים שלוש היצרניות האמריקניות לפני חמישים שנה היה אז משום מה פתוח ליצרניות היפניות. ואחרי שלושים שנה, כאשר הוא נשלט ללא מצרים על ידי היצרניות האמריקניות, היפניות והאירופיות, הוא משום מה היה פתוח ליצרניות הקוריאניות... אבל עכשיו כששולטות בו היצרניות היפניות, הקוריאניות, האירופיות והאמריקניות הוא הפך סגור לגמרי. הרמטית! אין ספק שהעובדות מדברות בעדך. האמריקנים שלטו בייצור הטלויזיות בתחילת שנות החמישים וחסמו באפקטיביות את הכניסה של גורמים עניים מתחרים מיפן, והיפנים, משהצליחו באופן פלאי ובלתי מוסבר לחדור לשולי השוק הזה (שוליים=80 אחוז) חוסמים באפקטיביות את הייצור הסיני, שאינו מצליח לכבוש לו יותר מ-90 אחוז של השוק. עד כדי כך זה אפקטיבי. סליחה שאני סרקסטי, אבל נוכח אמירות בעלמא המבוססות על תחושות בטן וסברות כרס קשה שלא לנקוט אמירות כאלו. "הרבה מדינות עניות שניסו לזנק, קיפחו את מה שהשיגו עד אז, כי אסטרטגיות הפיתוח שלהן נכשלו." סדר הדברים הוא הפוך: הרבה מדינות עניות שניסו לזנק, לא נקטו כלכלה חופשית עקבית וסבלנית, חשבו שהן מסדרות מישהו כשהשתמשו בהלוואות קרן המטבע למימון מדיניות פופוליסטית ובעיקר, התעלמו מהמציאות. במדינות אמל"ט – וכמי שכותב עבודה סמינריונית אתה מן הסתם מכיר את המצב מעט – שרר מצב מסוים לפני שהרעיונות של כלכלה חופשית בגרסת קרן המטבע הפכו פופולריים שם. ברוב מדינות אמל"ט שרר עד לאחרונה מצב בו קבוצה לא גדולה של בעלי קרקעות גדולים ובעלי הון גדולים שלטה בחלק נרחב מהמפה הכלכלית ודרך הצבא גם בפוליטיקה, כשרוב האוכלוסיה לצידה עניה מרודה. במובנים רבים, הייתה זו שיטה פיאודלית למחצה. ברוב מדינות אמל"ט ביקשו השליטים לרצות גם את האוכלוסיה הענייה וגם את האצולה הקרקעית ויצרו לפיכך "רפורמות כלאיים" כאלו ואחרות. מחד, שולבו ברובן אלמנטים המכוונים להגנה על האוכלוסיה הענייה (או, בראיה צינית יותר, מניעת התמרדות שלה) בדמות שכר מינימום, הבטחת עבודה ופיקוח על המחירים. את האצולה ריצו באמצעות הבטחת מונופול לאותה אצולה ברוב תחומי הכלכלה, הגנה מפני יבוא וסובסידיות לייצוא. כך נוצרה מערכת בה שומרו ענפי כלכלה מפגרים (בעיקר תעשיית מכרות וחקלאות) בבעלות האצולה הקרקעית והכנסתה של רוב האוכלוסיה הייתה נמוכה או דשדשה. הבעיה הקשה ביותר שעמה התמודדו מדינות אמל"ט עם מדיניות זו הייתה העובדה שחולשתן הכספית הגדולה אילצה אותן ללוות כסף ממדינות אחרות, אם באמצעות משיכת השקעות ואם באמצעות הלוואות ממש. כניסת גורמים זרים לשוק חייבה התמודדות עם שאלות קשות, בעיקר מאחר ואותם גורמים זרים היוו ערעור על הכוח של האצולה במדינה. בכל מדינות אמל"ט היה סבב תורן של הלאמת המוסדות הפיננסיים והתעשייתיים הזרים, שהביאה להתמוטטות הכלכלה בתוך זמן קצר (הזרים כפויי הטובה סרבו להעניק הלוואות שהפכו ל"מענק חובה מרצון" אחרי זמן מה) ואחרי זמן מה לסבב נוסף של נטילת הלוואות. מה שקורה בשנים האחרונות בחלק מהמדינות עם קרן המטבע מהווה דוגמה לאופן בו מנסות כמה ממשלות באמל"ט לאחוז במקל משתי קצותיו: גם ללוות מקרן המטבע ולקבל על עצמן את המדיניות הנדרשת (בעיקר: ריסון כלכלי, פתיחת המדינה לסחר עם ארצות-הברית ואירופה) וגם לא לקבל אותה (לא לנקוט ריסון כלכלי, אנטי פופוליסטי; להתיר יבוא חופשי בלי להתיר יבוא חופשי), מה שמוביל לעתים תכופות לסבב נוסף של התמוטטויות במדינות שבמילים פשוטות לוקחות את הלוואות קרן המטבע ושופכות אותן לשירותים. מדיניות ליברלית דורשת אחד משניים: או היעדר ברירה, חורבן או אומץ. במקום כמו הונג קונג, שאין לו משאבים טבעיים, מנצח האין ברירה. במקומות אחרים, החורבן הכלכלי או הפיסי הוא כה יסודי שהכלכלה יכולה להתחיל מן היסוד. במקרים אחרים, נדרש אומץ. באמל"ט הסחורה הזו מצויה בצמצום. |
|
||||
|
||||
להלן כתובת לאתר המפרט בנושא הפרוטקציוניזם לעולם השלישי. http://www.thirdworldtraveler.com/General/RulesGame_... בהערה לבר ביצוע, במידה רבה הצדק איתך, ארגון הסחר העולמי דואג לפרוטקציוניזם למדינות המפותחות, מן הסיבה הפשוטה שמעמדן של המדינות בארגון יחסי למעמדן הכלכלי. סעיף 6 באמנה כולל פיסקה שמאפשרת למדינות להגן על מוצריהן החקלאיים, בכך נבלם עיקרון השוק החופשי, והרווחים של המדינות החקלאיות יורדים בהתאם. סעיף 9 באמנה מאפשר תחת שיקול של "הפרעה לשוק" לנקוט במדיניות מתעדפת, מה שאיפשר למדינות מהצפון להטיל חומות מגן מסחריות על חומרי גלם מן הדרום. המאמר בקישור (מקור משני) מתאר אי אילו תיקונים, איזה "משטר סיוע" שהיקף פעילותו צנוע וסמלי. אבל למעשה כל זה לא ממש תומך בעמדה שלך. העולם הראשון מסתבר מנהל שוק חופשי לא באשר היא האידיאולוגיה המיטיבה עם כולם, אלא כל עוד היא משרתת את האינטרסים שלו. אורי, אני מקבל חלק מהערות שלך, אך יש לי הערות שכנגד. מדינות מזרח אירופה או אירלאנד שהזכרת, לא ממש היו מדינות עולם שלישי. באשר לישראל ולמדינות אסיה, אני רוצה לשאול, האם ההתפתחות שלהן קשורה לדעתך בין היתר גם לסיוע האמריקאי במיליארדי דולרים בכל שנה לכל אחת מהן. אם כן, אז הצמיחה שם היא לא לגמרי בזכות השוק החופשי.. על סין שכבשה נתח שוק רחב גם בשווקים "תפוסים" האם היא עשתה זאת מתוך ציות לכלכלה חופשית? לסין הקומוניסטית התכוונת כן? ומה באשר ל"נמרים האסיאנים" האם הם התפתחו מתוך שוק חופשי (עדיין לא בדקתי אבל אני שואל אותך...) או מתוך שוק מוגן..? אני לא חושב שתהליכי התיעוש פסחו על הנסיכויות של גרמניה או איטליה..כל היבשת נכנסה למהפכה התעשייתית עם הכיבוש של נפוליאון, שדה הפחם שבעמק הרוהר היה מן הגדולים ביבשת, ב 1850 הושלמו רשתות מסילות הברזל של בריטניה, בלגיה וגרמניה. הפריצה הגדולה אמנם באה מאוחר יותר בחלק ממדינות היבשת ביחס לאחרות. מעבר לכך כבר באותה תקופה הונהג סחר חופשי בין מדינות אלה לאחרות, מה שסייע וקידם את כולן. בכל מקרה אני לא מצליח לראות את הדמיון ביחס בין מדינות עשירות יותר לעשירות פחות באירופה של התקופה, לבין אירופה לאפריקה של היום. באשר לאמלט, אמנם הכשל העיקרי הוא בפער החברתי וחלוקת ההון, אבל אני לא רואה איך כוחות השוק, או "הברית" הכלכלית בין החר"ל לבין האליטה, דווקא משפרת את המצב. |
|
||||
|
||||
כמה הערות א. הפירוטים לגבי ארגון הסחר העולמי מיותרים. דומני שלא אורי ולא אני נתפס בטענה שהארגון הזה מייצג את הקפיטליזם. מעט מאוד ליברלים יכנו אותו כך. הקישור בין הארגון הזה לקפיטליזם הוא בעיקר ככלי לניגוח הקפיטליזם על ידי השמאל. ב. ישראל אכן מקבלת סיוע מארה"ב. הסיוע הזה מסייע לישראל לשמור על תקציב בטחון דומה לשל מדינות "נורמליות". מדינות מזרח אסיה, למיטב ידיעתי, לא מקבלות שום סיוע. לסיוע החוץ הנדיב שמקבלת מדינה יש קשר חלש ביותר עם רווחת האזרחים. העובדה שברה"מ פימפמה כסף לתוך קובה עזרה מעט מאוד כפי שגם פימפום הכספים למדינות אפריקה משנה מעט מאוד. כספים מעין אלו נוטים להגיע לידי הממשלה שעשויה, במקום להקים תשתית נאותה, להשקיע את הכסף בתותחים והרמונות למנהיגיה. גם מחצבים יקרים דוגמת נפט לא עוזרים, בניגוד למה שמקובל לחשוב (מאותה סיבה בדיוק - ראה מדינות ערב) ג. מה שקרה בסין הוא מאוד מעניין. סין איננה מדינה קפיטליסטית ובוודאי שאיננה "דמוקרטיה ליברלית" מה שקרה בסין מאז שמאו מת הוא בעיקר ביטול חלק מהאספקטים הכלכליים של הקומוניזם כמו חוואות "קולקטיבית" והקמת איזורי סחר חופשי, התרת השקעות זרות ועוד. התוצאות: גידול שנתי של 7 אחוזים ביבולים. הכפלת ההכנסה של 800 מיליון איכרים וגדילה פי ארבע של התל"ג ועוד. סין נשארה קומוניסטית בעיקר באספקטים של הדיכוי הפוליטי האכזרי. לסיום: "אבל אני לא רואה איך כוחות השוק, או "הברית" הכלכלית בין החר"ל לבין האליטה, דווקא משפרת את המצב." האם כוונתך: א. מדינות דרום אמריקה מפעילות מדיניות קפיטליסטית וזה לא עובד. ב. מדיניות קפיטליסטית לא יכולה לעבוד במדינות דרום אמריקה. ג. ? גם נימוקים ועובדות יתקבלו בברכה. |
|
||||
|
||||
"סין נשארה קומוניסטית בעיקר באספקטים של הדיכוי הפוליטי האכזרי." אני חשבתי שכשאומרים "קומוניזם" מתווכנים לשיטה כלכלית, שמתבססת על הלאמה קיצונית של הרכוש על ידי המדינה ושליטה רחבה שלה בשוק (ובתיאוריה, גם "שוויון" מוחלט בין בני האדם) ולא לצורת השלטון (האם הקומוניזם אומר משהו גם על הליכי הבחירות, וכו'?). האם לגישתך קומוניזם פירושו "דיכוי פוליטי אכזרי"? או שמא זו נגזרת הכרחית של צורת שלטון קומוניסטית, כלומר לא יכול להיות קיים שלטון קומוניסטי (שבתיאוריה יכול להיות טוב ומיטיב) מבלי שהדבר יגרור דיכוי פוליטי אכזרי? |
|
||||
|
||||
"האם לגישתך קומוניזם פירושו "דיכוי פוליטי אכזרי"? או ' שמא זו נגזרת הכרחית של צורת שלטון קומוניסטית, כלומר לא יכול להיות קיים שלטון קומוניסטי (שבתיאוריה יכול להיות טוב ומיטיב) מבלי שהדבר יגרור דיכוי פוליטי אכזרי?" לדידי קומוניזם הוא דבר גרוע גם בתיאוריה. אולי הכוונות היו טובות (אלו של מרקס היו "טובות" מן הסתם אם כי לדעתי הכוונות של אנשים כמו לנין, סטאלין, קסטרו, מאו, או קים ג'ונג איל וכל השאר, לא היו טובות) באשר לדיכוי הפוליטי ו"שלטון אימה". הדבר הוא נגזרת הכרחית של צורת המשטר הזאת. א. דיכוי החירות, באופן כללי הוא נגזרת הכרחית של התכנון הכלכלי. למשל, אינך יכול לשלוט בהשמתם המקצועית של אנשים ללא יכולת לכפות על האנשים לציית להוראות ההשמה. זה דורש בהכרח, התעלמות מרצונם. ב. חופש פוליטי מחייב מתן אפשרות ל"יוזמה חופשית פוליטית", זאת איננה ניתנת לניתוק מהאספקטים הכלכליים שלה. מפלגה פוליטת זקוקה ל"אמצעי יצור" דוגמת נייר לפמפלטים שלה, זמן שידור בטלוויזיה, משרדים ו*זמן פנוי* לפעיליה. מאחר ואלו מושגים אך ורק דרך המדינה יכולים הפוליטיקאים היושבים בשלטון לפעול בקלות רבה נגד המתחרים הפוליטיים. ג. זו טענה של פופר, למיטב זכרוני. תוכניות אוטופיות דוגמת הקומוניזם, דורשות ביצוע, "עד הסוף [המר]". אין אפס ואין אמצע. את הבורגנות חייבים למגר ואין כאן פשרות. בדיוק כפי שאין פשרות בעניין התכנון הכלכלי שהרי גם אם ניתן היה לאנשים להביע את דעתם בנוגע להחלטות הכלכליות1 עדיין נדרש ציות מוחלט, ברגע שאלו התקבלו2. מכאן שהבעת עמדה יכולה להתפס כ"נסיון חבלה" ב"הגשמת הסוציאליזם בימינו" - ומכאן שחופש הבעת הדעה, אינהרנטית, מוגבל ביותר. מכאן כמובן פתוחה האפשרות להדביק את ההאשמה של "נסיון חבלה" גם בעניינים שאינם בהכרח קשורים ל"הגשמת הסוציאליזם" (באם ימצאו כאלו). אני חושב שכל אלו מראים בעיקר שהיושב/ים בשלטון יכולים *בקלות* לדכא כל התנגדות פוליטית. האם מובטח שהם גם יעשו זאת? אם הם בני אנוש, בהחלט... 1 ואינך יכול להתיר זאת, כפי שהראיתי בסעיף ג'. 2 אם ביצוע ההחלטות של המתכנן נתונות לשיקול הדעת של האזרחים אזי שבעצם אין כאן תכנון אלא, לכל היותר, המלצות. |
|
||||
|
||||
א. מדינות מזרח אירופה, לפחות בחלקן, בהחלט יכולות להיחשב עולם שלישי מצד רמת החיים בהן. כנ"ל אירלנד. אפשר להפעיל בוחן המתחשב בנתונים כמו רמת ההשכלה של התושבים כמוציא מכלל חשבון את המדינה מהעולם השלישי, אך הדבר היה מאלץ אותנו להוציא מכלל העולם השלישי את רוב המדינות פליטות הקומוניזם, מה שאינו מסתבר מצד ההגיון. ב. לדעתי אין קשר בין התפתחות מדינות אסיה או ישראל והסיוע האמריקני בגלל כמה סיבות: 1. הסיוע הכלכלי למדינות אסיה אפסי, בוודאי בהתחשב בגודל האוכלוסיה שבהן. 2. הסיוע הכלכלי לישראל מסתכם בכ-800 מליון דולר מענק (בערך חצי אחוז מהתל"ג של ישראל) והיתר הוא סובסידיה עקיפה לתעשיה האמריקנית (ציוד שיש לקנות בארצות הברית) ושהוא ממילא הלוואה. כלומר, ישראל קונה מדי שנה ציוד ב-2.2 מיליארד דולר מארצות הברית, ומשלמת עבורו כמו הלוואה. אם בכלל, זהו גורם מעכב מבחינת השוק. 3. סין והנמרים האסיאניים, כמו יפן לפניהם, התפתחו מתוך שוק מעורב, שבו יש אלמנטים חזקים של פרוטקציוניזם ושליטת המדינה וגם אלמנטים של שוק פתוח. האלמנטים של שוק פתוח תרמו רבות לפריחה, אך היא הייתה מוגבלת בגלל אלמנטים אחרים. במלים אחרות, הן לא היו גן עדן של שוק חופשי, אך המידה המסוימת של חירות שהתקיימה שם הספיקה כדי להקפיץ מדינות אלו מספר דרגות כלפי מעלה (החריגים העיקריים הם טיוואן והונג-קונג). 4. הליכי התיעוש לא פסחו על גרמניה או איטליה, אך הם באו באיחור ניכר בהשוואה לבריטניה. במובן זה, מדינות אירופה היו מפגרות. כדי להזכירך, חבל הריין נמסר לפרוסיה בועידת וינה אחרי נפילת נפוליאון כמעט כ"עונש" – כיוון שהפוטנציאל התעשייתי והפחמי שלו כלל לא היה חלק מתפישת העולם הפרוסית. כמו כן, הסדרים נוסח הצולפראיין (כלומר, מעבר חופשי יותר של סחורות) הגיעו בשנות השלושים והארבעים בלבד. הדמיון בין מדינות אלו למדינות אפריקה היה בפיגור היחסי שלהן, שלא הפריע להן לתפוס את מקומן בין המובילות מאוחר יותר. 5. "באשר לאמלט, אמנם הכשל העיקרי הוא בפער החברתי וחלוקת ההון, אבל אני לא רואה איך כוחות השוק, או "הברית" הכלכלית בין החר"ל לבין האליטה, דווקא משפרת את המצב." לא הבנת – הברית הזו לא משפרת את המצב, היא מסבירה מדוע הוא לא משתפר. שלוש השיטות: הקומוניסטית, הפופוליסטית/פרוטקציוניסטית והפשיסטית כושלות מאותה סיבה בדיוק. |
|
||||
|
||||
א. "לכאורה הייתי מצפה לראות את אמריקה הלטינית כעבור מאתיים שנות שכנות צמודה להגמון, גם כן שופעת בדמוקרטיה ליברלית ובכלכלה חופשית" – שכנות צמודה לאיזה הגמון? ארצות-הברית הגיחה ממעמד של כוח זניח בזירה העולמית למרכז הזירה רק בשליש הראשון של המאה העשרים. משך רוב התקופה (למעשה, עד לפני שלושים-ארבעים שנה) היא הייתה רחוקה ממדינות כמו ברזיל וארגנטינה לא פחות מאירופה. ב. אם תעקוב אחר מצבן של המדינות השונות באמריקה הלטינית, תגלה כי ההטבה או ההרעה במצבן מתרחשת במקביל וביחס ישיר למידת הפתיחות והחירות הכלכלית שלהן. ארגנטינה, למשל, הייתה מדינה בעלת כלכלה חופשית יחסית עד לשנות השלושים (תחת שלטון האוניקאטו וה-UCR) ורמת החיים שם הייתה בהתאם גבוהה (שווה לערך לזו שבאירופה). אז הגיע הצבא והפרוניזם עם צעדים כמו שכר מינימום, בקרה על תנאי עבודה, הקפאת מחירים, הלאמת התעשיה והרכבות (בנימוקים פטריוטיים שונים). כתוצאה מכך, צללה ארגנטינה בתוך פחות מעשרים שנה (פרון הפך לשר העבודה בשנת 1943) למעמד של מדינה מהעולם השלישי. בצ'ילה, הייתה המדינה נתונה תחת שלטון בעל נטיות סוציאליסטיות והלאמתיות בין 1964-1970 (פריי) ואחר כך תחת דיקטטורה קומוניסטית (איינדה). התוכנית כללה הלאמה של המשאבים הטבעיים, הבנקים הזרים, רפורמה אגררית, העלאות שכר ופיקוח על המחירים. התוצאה: אפס עליה בתוצר לאורך עשור שלם, אלף אחוזי אינפלציה, אזרחים רעבים ברחובות, נהגים שובתים בגלל היעדר דלק, וכדומה. אחרי כינון הדיקטטורה של פינושה, הושלטה מדיניות כושלת ברוח סוציאליסטית, אך פינושה נטש אותה עד מהרה לטובת מדיניות כלכלית שאופיינה בנטיה מסוימת לכלכלה חופשית. התוצאה: בתוך עשרים שנה, ולמרות משבר איום בשוק הנחושת (שפגע בצ'ילה באופן טבעי) התוצר הלאומי הגולמי שילש את עצמו בתוך עשרים שנה. הדוגמאות במדינות אחרות אינן מובהקות כל-כך, בעיקר בשל היעדר שלטון בעל מדיניות של כלכלה חופשית לאורך זמן. עדיין, אפשר להבחין בהשפעה ברורה של המדיניות כמו בפרו, שבה אחרי קפאון של 15 שנה בתמ"ג חלה עליה של 50 אחוז בו בתוך שמונה שנים (משנת 1990). ג. "וזו עיקר טענתי שדרוש מיתאם בין רמות ההתפתחות השונות, ומה שטוב למערב, אינו טוב בדרך כלל לדרום." או, במילים אחרות, טוב למדינות עניות שידבקו בעוניין ולא ינסו לשאוף למה שמעבר ליכולתן. והכל, בלי להביא אפילו עובדה תומכת אחת. |
|
||||
|
||||
העובדות מצביעות על כך שהנחתך שיחסי הנחיתות בנקודת הפתיחה יישמרו גם הלאה פשוט שגויה. אתה טוען כי "המערב כופה יחסי סחר שמנציחים את התלות מצד הפריפריה" אך אפשר לראות על נקלה כי לא כך קורה בפועל. יפן, לדוגמה, הייתה בשנות החמישים דוגמה לייצור זול ומרושל – צעצוע "מיפן" היה דוגמה לצעצוע שנשבר עם השימוש הראשון בו, עשוי מחומרים זולים ואינו מחזיק מעמד. היום, יפן מוצגת כדוגמה הפוכה – ייצור איכותי וקפדני. אחרי יפן, עבר כתר "זול ולא איכותי" להונג-קונג, ואף היא הגיחה ממנו כמעוז של ייצור איכותי, וכך קורה אחר כך לתוצרת טיוואנית וקוריאנית והיום לתוצרת הסינית. בראיה קצרת טווח – מהיום להיום – בכל אחד מהמקרים נראה היה כאילו מתקיים מצב של ניצול: המערב ממשיך לשלוט בייצור האיכותי ועתיר הידע, ומותיר את הייצור הזול ודל הידע נחלתן של מדינות העולם השלישי ו"נועל" אותן בגומחה זו. בפועל, בזו אחר זו ואחרי תקופת "הריון" של צבירת נסיון וידע, מגיחות המדינות מהעולם השלישי מנחלתן המקורית והופכות חברות לגיטימיות ואף מועדפות בייצור של מוצרים שונים. הידע והנסיון שנצברו במתן שירותים "נמוכי מצח" מנוצלים אחר כך לשירותים עיליים יותר. לדוגמה, חברות בהודו העוסקות בתמיכה טלפונית לחברות אמריקניות ומתכנתים הודים המשמשים מאגר כוח זול לחברות תוכנה אמריקניות, יגיחו כעבור זמן מה עם חברות תוכנה שהן מעצמות תכנות, ברגע שייצבר אצלן מספיק נסיון. |
|
||||
|
||||
"כשיש צד אחד שהוא לרוב היצרן ןצד אחר שהוא לרוב הצרכן, אז יש מישהו שלרוב מרוויח ומישהו שלרוב משלם." לא הבנת את הכלל הראשון בכלכלה: מעשה הקנייה והמכירה מבוסס על כך ששני הצדדים מעבירים זה לזה "ערך" בגילומים שונים, כשהכסף הוא דרך מוסכמת לביטויו. לדוגמה, כשאתה קונה כיכר לחם, אתה למעשה מבצע עסקת המרה של עבודה וחומרים בעבודה וחומרים: העבודה והחומרים שנדרשו לך כדי להרוויח את הכסף בעבודה והחומרים שנדרשו ליצרן כדי לייצר את הלחם. "אבל כלכלית בדכ"ך עם הקניה הפסדתי (ערך המוצר ירד אוטומטית לא?), אחרת היינו קונים כל היום ומתעשרים מזה. ואילו זה שקניתי ממנו שוב בפן הכלכלי הרוויח." ערך המוצר משתנה עם הקנייה משום שהוא קשור בשימוש במוצר – אם קנית לחם ואכלת אותו, הרי ש"השתמשת" בו (צרכת "ערך") ובאופן טבעי ערכו יורד. לא ברור לי איך זה מהווה הפסד "במובן הכלכלי" שכן אכילת הלחם גם היא פעולה כלכלית. "רעיון הבחירה החופשית הוא הרעיון שמניע את גלגלי ה"אימפריאליזם התרבותי", אין כאן כפייה אמיתית, לפחות לפני כיבוש אפגניסטן ועיראק..." האם שאלת את עצמך פעם מדוע, בהיעדר כפייה, בוחרים אנשים לאמץ את המוצרים והאידאולוגיה המערביים? הליכים כאלו אינם קורים באקראי ואנשים אינם משנים את אורח חייהם "סתם" כי הם יכולים. מדובר בתהליך כאוב וממושך שאינו יכול להתקיים בלי תמריצים משמעותיים כמו חופש (לדוגמה, חירותן של נשים לפעול באופן חופשי יותר), הנאה גדולה יותר מהחיים, חיים ארוכים יותר, וכדומה. אפשר לראות כי כאשר ערך מסוים אינו מתקיים, אנשים יודעים היטב איך לדחות תרבות בנקודה בה ההיצע שלה נחות. לדוגמה, גם מסע הפרסום הנמרץ ביותר לא ישכנע את תושבי דימונה להכניס לביתם אח מבוערת, משום שאין בה צורך. "ולגבי האלמנטים מהתרבות ההודית שכן מגיעים למערב, מה שרציתי להגיד הוא שהם מוצאים מההקשר התרבותי שלהם ולכן הם פשוט לא משפיעים, או משפיעים מעט מאד) על התרבות המערבית, לעומת ההשפעה שיש למוצרי תרבות המערב על התרבות ההודית או כל תרבות אחרת." כלומר, תרבות מסוימת יכולה להשפיע רק בתוך ההקשר התרבותי שלה? ומה על התרבות האמריקנית, לדוגמה? האם כשמוציאים אותה מהקשרה (כלומר, מייצאים אותה) היא "משפיעה מעט מאוד"? אתה סותר את עצמך. |
|
||||
|
||||
תודה על השיעור הראשון בכלכלה, אבל מאז אדם סמית וריקרדו, למדנו גם שהתאוריה הכלכלית שלהם שמחוברת בטבורה לתועלתנות של בנתהם ומיל לוקה גם היא בחסר. התועלתנות מניחה שהאדם הוא יצור רציונאלי. למדנו מאז שהאדם הוא לא ממש יצור רציונאלי הוא פועל על פי היוריסטיקות, נוהג כמנהג העדר, לוקח סיכונים לא תמיד מחושבים, פועל על-פי מידע חסר ואפילו, שומו-שמיים, יכול להתחרט על פעולות שביצע באופן רציונאלי לחלוטין. נחזור לרגע לדוגמאת החלב, נניח שבמהל קניות קניתי חלב חזרתי עשיר יותר בחלב ומאושר יותר בחלקי לביתי גיליתי במקרר שיש עוד חלב נהדר שנשאר מהקניה הקודמת, אבל לשיטתכם אני עדיין מרוויח עשיר יותר ומאושר יותר נכון? ויותר לענינינו גם עם תאוריית היתרון היחסי של ריקרדו, שהוא לב ליבו של הסחר החופשי הגלובאלי יש מספר בעיות: ולעניין זה, מסחר חופשי הוא נהדר בספרות. אבל במציאות הוא לא ממש חופשי, כי "מי זאת בדיוק "ארה"ב"?", כן ממשלת ארה"ב, הדואגת ביד רמה וזרוע נטויה לאינטרסים האמריקנים, המטילה סנקציות, מנהלת רשימות שחורות, מתנה אישור עסקאות בקניה חוזרת מחברות אמריקאיות ויש האומרים (ואני יודע שזו דמגוגיה זולה) אפילו יוזמת מלחמות במדינות שמיצאות נפט. כל זאת ועוד למען שמירה על מסחר חופשי, כלומר חופשי לארה"ב. "אין תרבות אנושית שאיננה רודפת אחרי האושר" - כן אבל לא אצל כל תרבות זהו הערך הראשון במעלה, כמו שמיל הציב ואתם קיבלתם. יש גם ערכים אחרים למשל פופר מעדיף להציב במקום הראשון את מניעת הסבל, הדת מדגישה את ביצוע רצון האלוהים. "רעיונות טובים יביסו, בסופו של דבר, רעיונות גרועים" - מעבר לבעיתיות השפיטה בין טוב לרע שכבר דוברה בפתיל ההוא, גם אז זה לא נכון, הרעינות ההלניסטיים, שעליהם בעצם מבוססת התרבות שלנו דהיום, פינו את מקומם לטובת הכנסיה והאינקויזיציה, רפובילקת וימאר קיבלה בשקיקה את הנאציזם וההיסטוריה מלאה בדוגמאות נוספות, חשבת לרגע שאולי אנחנו רק בעוד סיבוב של הגלגל? "המושג "מכונית משפחתית" נגזר מגודל המשפחות באותם מקומות בהם קונים מכוניות (אירופה, ארה"ב ויפן)." א. מכוניות קונים כמעט בכל העולם, מה שמשתנה זה האחוז באוכלוסיה שיכול לקנות מכוניות. ב. מה שאני טוען הוא רחב יותר, כשאתה קונה טכנולוגיה מערבית (מכונית, מחשב טלפון) אתה קונה יחד איתה, הרבה פעמים, גם שינוי באורח החיים ואידיאולוגיה מערבית "האם שאלת את עצמך פעם מדוע, בהיעדר כפייה, בוחרים אנשים לאמץ את המוצרים והאידאולוגיה המערביים? " - אז איך אתה מסביר את האנטגוניזם שמעוררת התרבות הזאת אפילו בתוך קבוצות שחיות בה, למשל המוסלמים שחיים במערב, האיימיש, הצרפתים וסלידתם מהאמריקניות, החזרה לאיסלם בטורקיה. "המשטר היה מחורבן גם לפני בוא הסוציאליזם - שהוא, מן הסתם, ההשפעה המערבית המזיקה ביותר שהיתה על הודו" - הסוציאליזם אשם, בוודאי, לא יכול להיות שההסתגרות והנסיון לנהל משק סגור, אז איך זה שההשפעה המערבית המזיקה הזאת, בתמהיל שונה, כ"ך מצליחה במדינות צפון אירופה. הרעיון הסוציאליסטי ביסודו, שנקרא מדינת הרווחה, או הדרך השלישית, שכאן מנסים לזרוק אותו לפח, נראה לי הרבה יותר טוב מאשר הקפטילזם הדורסני של השיטה האמריקנית. |
|
||||
|
||||
"נחזור לרגע לדוגמאת החלב, נניח שבמהל קניות קניתי חלב חזרתי עשיר יותר בחלב ומאושר יותר בחלקי לביתי גיליתי במקרר שיש עוד חלב נהדר שנשאר מהקניה הקודמת, אבל לשיטתכם אני עדיין מרוויח עשיר יותר ומאושר יותר נכון?" מה זה בדיוק מדגים? שניתן לעשות טעויות? האם לא תגדיר את הדבר הזה כטעות? האם סביר להניח שתחזור על המעשה הזה שוב ושוב או שאולי תבדוק, בפעם הבאה, מה מצב החלב במקרר? "ולעניין זה, מסחר חופשי הוא נהדר בספרות. אבל במציאות הוא לא ממש חופשי" יפה. אם מסחר חופשי הוא אכן דבר נהדר בעיניך, מדוע אתה מתנגד לו? העובדה שארה"ב, האיחוד האירופי או ארגון הסחר העולמי נוקטים הרבה מאוד צעדים שמנוגדים למסחר חופשי כמו סובסידיות ומכסי מגן איננה מעידה דבר על הסחר החופשי אלא על הגופים הנ"ל. העובדות הם מאוד פשוטות. יש מתאם ברור בין מידת החופש הכלכלי (קרי - פתיחות לסחר חופשי) ובין רמת החיים החומרית. עוד לא מצאתי נתונים שסותרים את העקרון הזה. " "אין תרבות אנושית שאיננה רודפת אחרי האושר" - כן אבל לא אצל כל תרבות זהו הערך הראשון במעלה, כמו שמיל הציב ואתם קיבלתם. יש גם ערכים אחרים למשל פופר מעדיף להציב במקום הראשון את מניעת הסבל, הדת מדגישה את ביצוע רצון האלוהים." פרשנות שטחית. מדוע יש לבצע את רצון האלוהים? מדוע המציאו את גן עדן? פופר, נוחו עדן, מדבר על "מניעת הסבל" משום שהוא איננו חושב שאנו יכולים להגיע לאוטופיה (והשיטות האוטופיות, כמו הסוציאליזם, מסוכנות ביותר). זאת גישה ליברלית, כפי שבולט מהניסוח השלילי. המטרה היא עדיין אושר רק שפופר מודע לכך שיותר קל להגיד מהו סבל (ולמנוע אותו) מלהגדיר מהו אושר (וכיצד ניתן להשיג אותו). זה רעיון הפוך לרעיונות שאתה דוגל בהם. "רעיונות טובים יביסו, בסופו של דבר, רעיונות גרועים" כפי שאמרתי, בסופו של דבר. אתה יכול לייחס את זה לאופטימיות מופרזת אבל לדעתי, מצב האנושות היום, טוב יותר מבעבר. זה לא אומר שאין כוחות ריאקציה (כמו למשל הרעיונות שאתה מאמין בהם, מן הסתם). "מכונית משפחתית" א. אני יכול להבטיח לך שאותן שכבות שקונות מכוניות "בכל העולם" מקיימות משפחות בגדלים דומים לסטנדרטים מערביים. בכל מקרה, ייצרניות המכוניות נענות לצרכים של הצרכנים - ראה ההתאמות שעושים יצרנים אירופיים למכוניות הנקנות בארץ (נפחי מנוע, מזגנים וכו). ב. הטענה שלך היא מגוחכת. גודל המשפחה הממוצע בארץ X איננו נקבע על פי העובדה שלמכונית בת Y מושבים קוראים "מכונית משפחתית" (וראה הדוסים והערבים בישראל שמצליחים להתגבר יופי על שטיפת המוח של טויוטה). " "המשטר היה מחורבן גם לפני בוא הסוציאליזם - שהוא, מן הסתם, ההשפעה המערבית המזיקה ביותר שהיתה על הודו" - הסוציאליזם אשם, בוודאי, לא יכול להיות שההסתגרות והנסיון לנהל משק סגור, אז איך זה שההשפעה המערבית המזיקה הזאת, בתמהיל שונה, כ"ך מצליחה במדינות צפון אירופה. הרעיון הסוציאליסטי ביסודו, שנקרא מדינת הרווחה, או הדרך השלישית, שכאן מנסים לזרוק אותו לפח, נראה לי הרבה יותר טוב מאשר הקפטילזם הדורסני של השיטה האמריקנית." זה די מדהים שאני נזקק להפריך את הקשקוש הזה שוב ושוב כאן ב"אייל". למיטב ידיעתי, אין מדינה אחת בצפון אירופה שלא נעה בשנים האחרונות, מהר או לאט, לכיוון של כלכלת שוק. שוודיה, הדוגמה האולטימטיבית של ה"משק המעורב", עברה מהפך פולטי בתחילת שנות התשעים, מהפך שהוביל לרפורמות קפיטליסטיות (יחסית). המהפך ההפוך שקרה כעבור מספר שנים לא הוביל לשינוי בגישה - הרפורמות ממשיכות (בדומה למה שקרה באנגליה, הסוציאליסטים מגורשים מהשלטון וחוזרים אליו בדמות ה"דרך השלישית"). ראה "מדד החופש הכלכלי" שוודיה נמצאת בקטגוריה של "חופשי" (הכי גבוה) ביחד עם פינלנד. נורווגיה מצויה בקטגוריה של "בעיקר חופשית". כולן, אגב, מעל ישראל... השוודים, כמו הישראלים, זורקים את "מדינת הרווחה" לפח האשפה משום שזה המקום הראוי לשיטות כושלות. |
|
||||
|
||||
מעניין שאתה מציג את מדד החופש הכלכלי כחיזוק לשיטה הקפיטליסטית, היות שמדד זה מציג גם כיצד מדינות בעלות מדיניות סוציאליסטית (מדינות סקנדינוויה) עולות במידת החופש שלהן על פני מדינות אחרות. בנוגע לדוגמה האנגלית, אתה טועה ומטעה: האנגליה מנסים לתקן חלק מהנזקים שחולל התאצ'ריזם, למשל ע"י נסיונות להלאים מחדש את הרכבת (שלפני ההפרטה היא נחשבה לטובה ביותר באירופה, ולאחר ההפרטה היא הפכה לבין הגרועות ביותר). צריך לציין גם את ניו זילנד, שלאחרונה שר הכלכלה לשעבר שלה ניסה לתרץ כאן את מעשיו וחילק שבחים לביבי. כשבודקים מה באמת היה המצב לפני הרפורמות השמרניות ולאחריהן, מתקבלת תמונה שונה. למשל מתוך אתר העוקץ: וגם: |
|
||||
|
||||
"מעניין שאתה מציג את מדד החופש הכלכלי כחיזוק לשיטה הקפיטליסטית, היות שמדד זה מציג גם כיצד מדינות בעלות מדיניות סוציאליסטית (מדינות סקנדינוויה) עולות במידת החופש שלהן על פני מדינות אחרות." מאחר ומדד החופש הכלכלי מודד את *החופש הכלכלי* ומאחר וסוציאליזם מנוגד, מעצם טבעו, לחופש כלכלי ניתן להסיק שמיקומן הגבוה של מדינות סקדינביה מעיד על כך שהם אינן סציאליסטיות יותר... "בנוגע לדוגמה האנגלית, אתה טועה ומטעה: האנגליה מנסים לתקן חלק מהנזקים שחולל התאצ'ריזם, למשל ע"י נסיונות להלאים מחדש את הרכבת (שלפני ההפרטה היא נחשבה לטובה ביותר באירופה, ולאחר ההפרטה היא הפכה לבין הגרועות ביותר)." התאצ'ריזם הנוראי הציל את אנגליה. בזמן שתאצ'ר עלתה לשלטון אנגליה הייתה נתונה במשבר כלכלי חמור ביותר והיתה על סף פניה ל"בנק העולמי" לקבלת תמיכה. הפרטה היא תהליך שנועד לתקן את ההלאמה שקדמה לה. בהחלט יתכן שתהליך כזה (שהוא מיותר אם מלכתכילה לא מלאימים) יכול להתנהל בצורה משובשת מאחר והוא גם ממילא מתנהל על ידי המדינה. בוא נניח לדוגמה שממשלת ארה"ב הייתה מלאימה את תעשיית המוליכים למחצה בארה"ב בשנת 1960. ונניח שבשנת 1998 היא הייתה מחליטה להפריט אותה. האם אפשרי שתהליך ההפרטה (המפוקח על ידי הממשלה) היה יוצר שוק בריא ודינמי כמו השוק שנוצר באופן טבעי ללא הלאמה. ברור שלא. אינך יכול, בתהליך מלאכותי, ליצור מצב של שוק חופשי ותחרות בריאה יש מאיין אבל זה בוודאי לא טיעון נגד ההפרטה כשלעצמה. |
|
||||
|
||||
בניגוד למקובל לחשוב, התאצ'ריזם לא שיפר את מצב כלכלה הבריטית (היא המשיכה להדרדר בתקופת התאצ'ריזם), ובנוסף לכך הוא יצר בעיות חדשות והחריף קיימות (הקיטוביות בחברה הבריטית, הפער בין עשירים לעניים ועוד בעיות חברתיות שכבר דנו עליהם בדיון אחר). אתה יכול בבקשה לבדוק את מיקומה של בריטניה יחסית לשאר המדינות המפותחות בהקשר התמ"ג לנפש לאורך השנים? |
|
||||
|
||||
"סחר חופשי" כולל גם סחר בעובדים? משום שאם כך הדבר, אני חושב שישנן כמה דוגמאות פה ושם לישראלים שלא רוו נחת מהפתיחות והחופש של המשק הישראלי בתחום זה (בפרט, אני מדבר כמובן על העובדים הישראלים אשר נפגעו כתוצאה מהצפת המשק הישראלי בכוח עבודה זול), ואף ניתן לנחש שרמת החיים החומרית שלהם נפגעה. |
|
||||
|
||||
תגיד, זה איזשהו חוק שכשנגמרים הטיעונים הענייניים עוברים לדמגוגיה? העובדים שהגיעו לישראל לא הגיעו בכפיה. מצבם המחפיר הוא בעיה של העדר אכיפת רשויות, וכנראה עדיין יותר טוב מזה שבארץ מוצאם (כי הם עדיין מגיעים). הם אינם גוזלים עבודות של ישראלים, מאחר וישראלים מעולם לא עסקו בעבודות אלה (לכל היותר הם מחליפים את תושבי השטחים שאי אפשר להסתמך עליהם ככוח עבודה קבוע בשל המצב). |
|
||||
|
||||
ישראלים עבדו בעבודות האלו, עד שנפתח שוק העבודה לפלסטינים מהשטחים לאחר מלחמת ששת הימים. |
|
||||
|
||||
פרט טריוויה מרתק, אך אינו קשור לטיעון של גיל. |
|
||||
|
||||
אני חושש שדווקא ערן העמיק ממך בהבנת שאלתי, וטיעונו מבהיר זאת. לא דיברתי כלל על תנאי מהגרי העבודה בישראל, אלא ספציפית על השפעתם של מהגרי עבודה (אם אנו מקבלים את קיומה של התופעה באופן נירחב כחלק אינטגרלי מהמושג "סחר חופשי") על תנאי התעסוקה בקרב הישראלים, כולל רמת אבטלה, רמת השכר, ביטחון בעבודה וכולי. אתה אולי רגיל לזהות אוטומאטית "כוח עבודה זול" (כהגדרתי) עם מי שמכונים כיום בישראל "עובדים זרים", אולם כאשר אני מדבר על מהגרי עבודה, אני מתייחס גם לפלסתינים כמובן (והערתו של ערן היא בדיוק במקום). הטענה לגבי "אין מי שיעבוד" היא איננה הגיונית, בוודאי שלא מנקודת מבט של "כלכלת שוק". ישראלים עבדו בעבר בכל המקצועות אותם תפסו מהגרי העבודה, ואם ישלמו להם מספיק, הם יחזרו לעבוד שם. איך מושכים את הטובים והמוכשרים ביותר למקצוע הרפואה, עריכת הדין, או ייעוץ עסקי? פשוט, מבטיחים שכר גבוה למשרות בתחום (ולא מביאים מתחרים מהודו). תאמין לי שאחרי השבוע הראשון שבעלי המסעדות בתל-אביב מסיימים עם כלים מלוכלכים, יוקרתו המקצועית ושכרו הממוצע של תפקיד "שוטף הכלים" יעלו באופן מרשים. בשלב מסוים, הם יעלו עד כדי כך שאיזה ישראלי יסכים לעסוק בתחום. זה אלף בית של כלכלת שוק חופשי, לא? אולם למזלם הטוב של בעלי המסעדות, הם אינם נאלצים לעמוד בדילמה האכזרית שבין להעלות את שכר שוטפי הכלים ובין מעבר לשימוש בכוסות חד-פעמיות. יש המוני עובדים שהגיעו מסין ויסכימו לעבוד בשטיפת כלים. לא רק במניעת עבודה מישראלים מתבטאת פגיעתה של העבודה הזרה, אלא גם בהורדת שכרם של הישראלים אשר עובדים באותם תחומים ועוד לא איבדו את עבודתם. גם בלי תואר בכלכלה אפשר להבין את השפעתו של ההיצע העצום של עובדים זולים על המשכורת הממוצעת בתחום. עכשיו, התופעות הללו הן בלתי נמנעות כאשר מאפשרים את הגעתם של מהגרי עבודה למדינה כמו ישראל. ביקשו דוגמאות לכיצד "סחר חופשי" עלול לפגוע ברווחתם החומרית של אנשים, ואם מקבלים סחר בעובדים כחלק מאותו סחר חופשי, אז ניראה לי שלא מעט אנשים בארצנו שלנו מהווים דוגמא שכזו. |
|
||||
|
||||
אני חושש שערן נתן לך קש להיצמד אליו, ואתה עושה זאת בצורה מאולצת ביותר. הפסקת עבודת הפועלים מהשטחים והגעת העובדים הזרים לא קרתה ביום בהיר אחד. זה היה תהליך מתמשך וכואב, ולכל אורכו אפילו בני נוער ישראלים וסטודנטים (שעובדים במשכורת הכי נמוכה האפשרית חוקית במדינה) לא ממש נהרו בהמוניהם למלא את הפער. זו גם האינדיקציה בשבילך לגבי כמה מהם באמת עסקו בזה לפני 67. יש לציין כי התקופה לפני 67 היתה שונה מזו שאחריה בהיבט השפע - שהביא לפתיחה של מסעדות ושירותים נוספים, שדרשו כוח אדם זול, שהמגזר היהודי/ישראלי פשוט לא היה מוכן לספק. ישראלים המוכנים לעבוד בעבודה זו באותם תנאים עדיין יכולים, ואפילו היו עושים זאת, לולא דמי האבטלה ויתר מנגנוני יצירת האבטלה הנדיבים במדינה. וכן, תודות למשכורות הנמוכות של הפועלים האלה, שהגעתם מתאפשרת ע"י חופש העסקה, יותר קבלנים ובעלי עסקים מסוגלים לשרוד בתקופה הקשה (ולהעסיק מישהו, כולל ישראלים כמנהלי משמרות וכו'), לשלם מיסים חונקים לתפלצת הסוציאליסטית הישראלית, וגם לתת לך שירותים במחיר שאתה יכול להרשות לעצמך. אז תמצא לך קש אחר להיתפס בו. |
|
||||
|
||||
ישנם אנשים מעטים הרואים בשטיפת כלים או ערבוב טיח יעוד מקצועי. מאחר ושתי העבודות דורשות מיומנות נמוכה למדי ואיננה כרוכה באי נעימות גדולה (כמו פינוי זבל למשל), השכר בהתאם. רמת החיים של הישראלים העובדים (בניגוד לאלו שאינם עובדים) עלתה והנכונות של הישראלים לעבוד בעבודות אלו ירדה בהתאם. במצב כזה יש שני פתרונות א. שיפור טכנולוגי שיאפשר למכונות לעשות את העבודה השחורה במקום אנשים. ב. גיוס עובדים זולים יותר ממקום אחר. בישראל בחרו בעיקר באופציה א' ואיננו רואה בכך כל רע. העובדים הזרים (או הפלשתינאים) נהנו מרמת הכנסה גבוהה יותר ואנחנו נהנינו מהאפשרות לפנות כוח עבודה למשימות יותר פרודוקטיביות ומכניסות. הגורם העיקרי למצוקתם של העובדים הזרים היה ונשאר חוקי המדינה, אילו נתנו את רשיונות העבודה בידי העובדים, במקום בידי המעסיקים ומאפשרים שוק עבודה חופשי (על ידי ביטול שכר המינימום) המצב היה נראה טוב בהרבה. (ולראיה, נכונותם הגבוהה של העובדים הזרים להפוך להיות "בלתי חוקיים", למרות רדיפות המשטרה. הכבילה למעסיק היא העוול האמיתי) אין לקביעה הגורפת שלך שרמת השכר של הישראלים ירדה כתוצאה מבואם של העובדים הזרים על מה להתבסס. אותם אזרחים שאכן *עובדים* דווקא נהנו מעליה ברמת החיים והשכר. אותם אלו שאינם עובדים פסקו מלעבוד בעיקר משום שהמדינה מציעה להם אפשרות מחיה ללא עבודה. מי שגירש את הישראלים מהעבודות הפשוטות היו לא הפלשתינאים ולא הסינים אלה הגיל לדרמנים שחושבים שניתן למגר את העוני על ידי לקיחה מה"עשירים" ונתינה לעניים. אותם אזרחים ישראלים שאינם עובדים (כמחצית מכוח העבודה) נענים לכלל הפשוט ש"אם נותנים לך כסף בלי לעבוד, עדיף לא לעבוד"... |
|
||||
|
||||
סליחה? אם אני זוכר נכון את המילטון פרידמן שלי, הדברים קורים בערך כך (ואתה מוזמן לתקן): ראשית יש דרישה למשהו. למשל, לעפרונות עבור ילדי בית הספר בסין. על מנת לייצר עפרונות נזקק מערך הייצור לעץ, ועבור עץ יש צורך בחוטבי עצים. כך מעביר השוק החופשי (שהוא מנגנון אבסטרקטי למדי) את הצורך ב"חוטבי עצים" לבני האדם. כעת, אני מסכים שאולי באופן טבעי אף אדם לא היה חוטב עצים להנאתו, אבל גם על עריכת פטנטים אפשר להגיד את אותו הדבר בדיוק. ה"נכונות" של ישראלים (או כל אדם אחר) לעבוד בעבודה כלשהיא היא איננה ערך כלכלי שאני מכיר מאיזו תאוריה. אין כזה דבר "רמת נכונות". יש היצע של כוח עבודה, יש ביקוש, שכר, והם כולם תלויים וכמו כל דבר בכלכלה מגיעים לבסוף לשיווי משקל קדוש והרמוני. קח לעצמך דוגמה פשוטה: מה היה קורא אילו בישראל היה עולה צורך דחוף ומיידי במהנדסי תוכנה (משום שקפיטליסטים מסוגלים להרוויח הרבה מייצור מוצרי תוכנה) אולם הישראלים, מפונקים שכמותם, אינם מוכנים להשקיע שנים רבות בלימודים ואז לשבת ולתכנת כל היום (חוויה אשר רבים מגדירים כלא נעימה)? באופן טבעי, כתוצאה מהביקוש הגואה וההיצע הדל, מהנדסי התוכנה יהפכו להיות נדירים, ושכרם יעלה ויפרח ויספק חיים נוחים וסטטוס חברתי נחשק למי שבכל זאת יסכים לעשות את המאמץ. זה לא אמור להפריע לאף אחד, שהרי השכר הוא בעצם המדד לעד כמה מעריכה הסביבה את התרומה של העובד (ולא כמובן לעד כמה העבודה הינה פיזית, "שחורה", או טכנולוגית). לאף אחד לא מפריע שעורכי דין המתעסקים בחוזים בין פירמות מרוויחים הון עתק, ואף אחד לא מזדעק שמנהלי בנקים מרוויחים סכומים דימיוניים. מנהלי בנקים מוצלחים הם כנראה נדירים למדי, ולכן ה"שוק החופשי" גורם לכך שמשכורתם תהיה גבוהה. אף אחד לא דואג שמה ענף עריכת חוזים בין פירמות יתמוטט כתוצאה ממשכורות גבוהות מדי לעובדים, משום שגם כאן נכנס לפעולה השוק החופשי. בצדק יטענו עורכי הדין - מי שבוחר לחתום חוזה בין פירמות בשוק, מביא בחשבון גם את עלות העבודה. לא רוצה, לא צריך. אף אחד לא הכריח בעלי מניות לחתום חוזים. זה המחיר של העבודה המוצלחת והנדירה שאנחנו מבצעים. עכשיו, איפה בדיוק העסק הזה נופל כשמדובר על עירבוב טיח? הרי ערבוב טיח זו פעולה נחוצה אשר החברה הישראלית נזקקת לה. ככל פעולה אחרת, רמת הביקוש מול רמת ההיצע תקבע (באופן חופשי לחלוטין כמובן, כחלק מהמנגנון המופלא והמשוכלל של השוק) גם את רמת השכר, אשר ייגלם בדיוק את הערך אותו מקנה החברה הישראלית לחשיבות ערבוב הטיח. אין ישראלים שמוכנים לעשות את זה בעבור שכר מינימום (מכל סיבה שהיא. חוסר נעימות, קושי פיזי, בעיה פסיכולוגית עם חומרי גלם לבניין, או סתם מקרה מחוסר מזל)? כלכלת ההיצע והביקוש מסבירה לנו שרמת השכר תעלה עד שכן יסכימו, או שהחברה הישראלית תאלץ להסתדר בלי טיח מעורבב. כמו שרמת השכר במקצוע "עריכת חוזים בין פירמות" או "ניהול בנקים" עולה עד שמישהו מוכן לבצע את העבודה. אם במשך מספיק זמן לא יהיה טיח ומספיק ישראלים יביעו עניין בבניינים מבטון, בסופו של דבר מישהו יטריח את עצמו ללמוד לערבב טיח, כי זה ישתלם לו. עבור חמישים אלף שקל לחודש היית מערבב טיח? אני כן. אבל מה, מדינת ישראל לא מניחה למקצוע ערבוב הטיח לקבל את ערכו הנכון בעיני החברה הישראלית באופן חופשי, אלא "שוברת" את יכולת התחרות של מערבבי הטיח הישראלים (אכן, הפוטנציאליים) ע"י אספקה שוטפת של כוח עבודה זול. מה שלא קורה, דרך אגב, בתחום הנדסת התוכנה. משעה שהבנו שהדיבורים על "חוסר הנכונות לעבוד" לא סתם אינם נכונים אלא אף חסרי כל משמעות, אני חוזר על שאלתי. הרי אתה אינך מדייק כשאתה אומר ש"אנחנו" התפנינו לעסוק בעיסוקים פרודוקטיביים ומכניסים יותר בזכות העבודה הזרה. זהו חוסק דיוק משווע. ישראלים רבים "התפנו" לעסוק בלהיות מובטלים או בלעבוד את אותה העבודה עבור שכר נמוך יותר (אני אתעלם מהרמיזות על כך שלטענותי על ירידת שכר אין על מה להתבסס. בשנה ראשונה בלימודי הכלכלה נלמדים הגרפים המתאימים של ביקוש והיצע, והשפעת שינוי ההיצע על השכר). האם לא היית מסכים שהם נפגעו במקצת מהתרת העבודה הזרה, ולו "לטווח הקצר" (עשרים-שלושים שנה, נאמר)? |
|
||||
|
||||
אשתדל לא להאריך מאחר וכבר יצא לי לכתוב תגובות רציניות לדבריך בלי לקבל תשובות. ראשית, אנא הבהר לי מה טענתך באשר ל"שוק העבודה". אם רצונך להגיד שהשכר הוא פונקציה של עצה וביקוש הרי שאתה מתפרץ לדלת פתוחה. אם יש כאן איזה "הוכחה" שהדבר לא כך תצטרך להסביר. "אבל מה, מדינת ישראל לא מניחה למקצוע ערבוב הטיח לקבל את ערכו הנכון בעיני החברה הישראלית באופן חופשי, אלא "שוברת" את יכולת התחרות של מערבבי הטיח הישראלים" אתה יכול להסתכל על זה מהזווית הזו (ואני לא בטוח אם אתה רציני או לא). הטענה שלי היא שהאפשרות להשתכר ללא עבודה (קיצבאות ילדים וכו...) היא אלמנט הרבה יותר משמעותי ב"שבירת השוק" שגורמת הממשלה, מה גם שאלו מסופקות על ידי לקיחתן מאותם אלו ש*כן* עובדים... אינני רואה פגם בכך שהממשלה תתיר לאזרחי מדינות אחרות להגיע לישראל ולעבוד בה בדיוק כפי שאינני רואה בעיה בכך שמותר יהיה להביא סחורות זולות ממדינות בהם שכר העבודה נמוך יותר. שני הצדדים מרוויחים. "הרי אתה אינך מדייק כשאתה אומר ש"אנחנו" התפנינו לעסוק בעיסוקים פרודוקטיביים ומכניסים יותר בזכות העבודה הזרה." אני דווקא חושב שאני כן מדייק. רמת החיים ממשיכה לעלות בישראל. אותם מגזרים בהם היא קפואה או נסוגה הם אותם מגזרים שאינם עובדים ומתקיימים על קצבאות. "האם לא היית מסכים שהם נפגעו במקצת מהתרת העבודה הזרה, ולו "לטווח הקצר" (עשרים-שלושים שנה, נאמר)?" לא. אתה מסתכל על הנושא מזווית צרה מדי. ברור שאם היית מקפיא את המצב בכל חלקי השוק (כולל ההשפעות העקיפות) היית רואה ירידה ברמת השכר ואיתה ירידה ברמת החיים. אבל המצב בשאר חלקי המשק איננו קפוא. א. רמת הביקוש גם היא עולה (כמות שוטפי הכלים במסעדות עולה עם פתיחתן של יותר מסעדות) ב. העבודה הזולה מתגלמת בסחורות ושירותים זולים יותר - קרי - עלייה ברמת החיים. ג. העובדים הזרים בעצמם צורכים אי אלו דברים שוליים כמו אוכל, שרותי בריאות, בוטקאות של שיחות לחו"ל. מה שמגביר את הביקושים בתחומים אחרים. הטיעון שלך הוא, בסופו של דבר, חזרה אל העיקרון השגוי של "משחק סכום אפס". אם זה היה נכון אזי מדינה מבוססת הגירה כמו ארה"ב הייתה צריכה לסבול ממשבר עמוק מאוד לנוכח שטף האנשים הזרים שמוכנים לעבוד בכל עבודה בזול. |
|
||||
|
||||
טענתי בקשר לשוק העבודה היא (ואני חוזר בדיוק על דברי מההודעה לה השבת): דיבוריך על ה"נכונות" או "חוסר הנכונות" של ישראלים לעבוד הינם לא בלתי נכונים, אלא חסרי משמעות מבחינה כלכלית (בדומה לכל הסיפורים של שר האוצר שלנו). אם מהנדסי תוכנה היו מרוויחים אלפיים שקל לחודש (תוצאה אפשרית בהחלט של פתיחת שוק העבודה בתחום התוכנה לעשרות אלפי עובדים זולים מהודו או סין), אני חושש ששר האוצר היה נאלץ להוציא שעות יקרות ופרודוקטיביות מזמנו להסביר לנו מדוע כמה מנכבדי הכותבים ב'אייל' הינם נעדרי כל נכונות לעבוד. "רמת החיים ממשיכה לעלות בישראל" זו אמירה ללא משמעות כל עוד לא מפרטים. כיצד מודדים רמת חיים, ומתי בדיוק היא עולה? ב 2002 למשל, הכנסות כל העשירונים מלבד העשירון העליון ירדו, בעוד הכנסות העשירון העליון עלו ב 5.6%. האם לכך נקרא "המשך העלייה ברמת החיים"? ומה באשר למדד הנכון? אם נבחן את מספר היוצאים לחו"ל יסתבר לנו שבעשרות השנים האחרונות עלתה רמת החיים בישראל לאין שיעור. אם נבחן את מספר שנות העבודה הדרושות לקניית דירה, יסתבר לנו שרמת החיים הצטמקה באופן מבהיל (חוסר מזל משווע לאור העובדה שאנו טורחים לספק לקבלני הבניין עבודה זולה כל כך..) משנות החמישים. כמו כן, אפילו רמת חייו הכוללת בכל מדד כלשהוא של כל אדם בישראל עלתה בעקביות, אני מסרב להתפעל כל כך מהעובדה הפשוטה הזו, ועדיין מתעקש לקלקל את המסיבה. במפעלי ים המלח שבבעלות האחים עופר עובדים רבים מתושבי דימונה (ובכן, לא ממש במפעלים. מפעלי ים המלח כמעט ואינם מעסיקים עובדים, אלא לכל היותר שוכרים שרותים מחברות קבלן) מזה שנים רבות. כאשר לוקחים בחשבון שבמשך עשרות שנים שניים ואף שלושה דורות של מתיישבים בדימונה השקיעו את זיעתם ועמלם בניצול ופיתוח משאביה הטבעיים של ארצנו, אין כל תימה בכך ש"רמת החיים הכוללת" עולה. אם ננקה מעבודתם המועילה את האוכל שהם אוכלים, את המים שהם שותים ואת האוויר שהם נושמים (ללא כל ספק בערך פחות מהתוצר אותו הם מייצרים, בהתחשב בעלות ייצור המזון ואספקת המים בטכנולוגיה של היום), הרי שדימונה לבדה על עובדיה המוכשרים והמנוסים תרמה רבות להתפתחות של מדינת ישראל, ליצירת "יש מאין". תאמר אולי שהם קיבלו בתים ממדינת ישראל, או קצבאות ילדים או כל דבר אחר, אבל זהו כמובן מעגל סגור. הבתים או הצעצועים לילדים הם חלק מאותה "עלייה ברמת החיים" שאתה מדבר עליה. אותי מעניין ב-כמה- בדיוק עלתה רמת חייו של עובד קבלן דור שלישי במפעלי ים המלח מול העלייה ברמת חייו של סמי עופר, או של מהנדס תוכנה מוכשר ממרכז הארץ. מעניין אותי איך מתחלק מדי יום ביומו התוצר האדיר אשר מייצרת מדינת ישראל, בהכירי בכך שאת חלקו העצום מייצרים אנשים כגון אותם עובדי קבלן, סוורים בנמל, מערבבי טיח, וכל אותם בעלי מקצועות אותם לא היית רואה אולי כ"ייעוד מקצועי". בקיצור, אפילו אם רמת חייהם של עובדי הקבלן בדימונה היתה נשארת במקום במשך עשרים שנה או נהנית מעלייה זניחה, עדיין אין זה אמור להרשים אף אחד אלא לכל היותר להעלות תהיות. כאשר במקרים רבים רמת החיים אף יורדת אבסולוטית, זה אומר דרשני. בהתחשב בעובדה שישראל מייצרת הרבה יותר מהאוכל הדרוש להאכיל את אזרחיה והמלט לתיקון בתיהם עם השנים, משהו כאן משובש. אני חושש שעדיין אינני מבין מהסברך כיצד -בדיוק- מרוויח אזרח ישראלי מכך שעובד סיני שוטף כלים במסעדה, בשעה שהוא היה יכול לעשות זאת בשכר מכובד. המחיר במסעדות היוקרה אכן ירד מעט (או שאולי בעל המסעדה ירוויח יותר. כאמור, גם בתחום הבנייה סופקה עבודה זולה בשפע, ולאורך זמן לא עושה רושם שזה הוזיל את מחירי הדירות), אולם הישראלי שלנו הוא מובטל כעת. הוא לא אוכל במסעדות, הוא בקושי מסוגל לקנות אוכל בסופר, וכמעט וחוטף התקף לב אם מתקלקל המקרר, משום שהוא איננו מסוגל לעמוד בהוצאה כזו. מהנדסי תוכנה או סמי עופר אכן יהנו מההוזלה במסעדה (המהנדסים מעט יותר מסמי, שממילא איננו מתעניין במחיר ארוחותיו), אבל אני בספק אם זה עוזר למובטל שלנו. אדם נהנה ממחירים זולים בהתאם לכמות הדברים אותם הוא צורך, וסובל מהם באשר הוא עובד על מנת לייצר אותם. ככל שאנשים עובדים הופכים עניים יותר, פחות ופחות מעניינת אותם ההוזלה במחירים, ויותר הצטמקות ההכנסה שלהם. מתמטיקה בסיסית. טענה ג' בדבר הביקוש של העובדים הזרים הינה כמעט משוללת כל יסוד. אני אומר כמעט ולא לגמרי משום שאכן הגדלת האוכלוסיה מייצרת ביקושים ובאופן היסטורי היא מהווה את המדד האמין ביותר על מנת לחזות צמיחה כוללת של משק (אם כי שר האוצר שלנו לא רואה את זה כך כשמדובר על הולדת ילדים למשל). אולם מעבר לעובדה ששני אנשים אוכלים יותר מאדם אחד, דבריך הם חסרי כל הגיון. בהתחשב בעובדה שבישראל יושב אזרח מובטל אשר היה יכול לשטוף כלים במסעדה בשכר מכובד, ברור שכל הוצאה אשר מוציא העובד הזר במשק הישראלי (ויש לזכור שחלק נכבד ממשכורתו הוא מוציא מן המדינה) מתקזזת עם הסכום אותו האזרח הישראלי המובטל איננו מוציא (ואם הייתי רוצה לנקוט כמוך בגישה "מערכתית", הייתי מוסיף את עלות האשפוז שלו בגיל צעיר יחסית משום תזונה לקויה, קצבאות אשר יבטיחו שהוא לא יתפגר לך מתחת לבית, ועוד ועוד). טיעון א' באשר ל"רמת הביקוש" בתחום עצמו גם הוא פגום ובלתי הגיוני. אתה מנסה להכניס בדלת האחורית את הטענה ש"לטווח הארוך" וב"ראיה מערכתית" הצפת מדינת ישראל בשוטפי כלים אשר מוכנים לעבוד בשכר רעב (בקנה מידה ישראלי) תגרום באופן פלאי דווקא ל-העלאת- רמת השכר בתחום שטיפת הכלים, משום שייפתחו עוד מסעדות אשר ידרשו עוד שוטפי כלים. זהו אבסורד, משום ששוטפי הכלים הללו גם הם יהיו סינים, ואצלם חוקי הביקוש וההיצע אינם פועלים, משום שכמות העובדים הסינים יחסית למשק הישראלי היא אינסופית. הרי אתה אינך מרמז לכך שבישראל ייפתחו כל כך הרבה מסעדות חדשות עד ששוטפי הכלים הסינים לא יספיקו, נכון? או שאולי אתה סומך על כך שבשלב כלשהוא "בום המסעדות הגדול" בישראל יעלה על גדותיו עד כדי כך שישפיע על השכר הממוצע הכולל בסין וישראל גם יחד ובא לציון ולסין העממית גואל? טענה ב' הינה נכונה בגדול (אם כי יש יוצאי דופן בדמות מחיר דירה למשל), אולם עליה כבר הגבתי. לפועלי הקבלן של סמי עופר לא איכפת מה המחיר של פוספטים לייצוא. הם לא אוכלים את זה, לא לובשים את זה, ולא מחנכים בעזרת זה את הילדים שלהם. גרוע מכך - דברים שחשובים להם מאוד כמו מזון למשל, תלויים פעמים רבות בייבוא, ובמחירים של חומרי גלם בשוק החופשי העולמי. מחירם לא יוזל משום שסמי עופר או לקוחותיו מרוויחים מעט יותר בשל העובדה שהם מרוויחים שכר מינימום עבור עבודתם הקשה והמסוכנת. בוודאי שאני אינני מאמין ב"משחק סכום אפס". הראתי בתחילת דברי שאני חושב שאפילו עיר קטנה אשר נחשבת בישראל כענייה ובעלת תושבים חסרי השכלה וכישורים (יחסית) תורמת לא מעט להגדלת הפריון של החברה הישראלית בכללותה. אומנם יש לפעמים תחומים בהם מתקיים מצב קרוב למשחק סכום אפס (נוטים לייחס את זה לפעמים למשאבים מוגבלים, נושאי זיהום הסביבה וכדומה), אבל בגדול, מרגע שרתם האדם את הטכנולוגיה לצרכיו, הוא מסוגל לייצר הרבה יותר מכפי הדרוש לו לקיום, ועוד נשאר עודף עצום. הייתי יכול להמשיך ולכתוב רבות על ההבדלים בין הגירה לתוך מדינה רחבת ידיים ואדירת אוכלוסין כמו ארצות הברית לבין הצפה של מדינה קטנה כמו ישראל בידיים עובדות מסין (בכמויות שהן למעשה אינסופיות מבחינה פרקטית אם אתה אינך מאמין בהגבלה או במכסות) אשר נשארות כאן לזמן מוגבל ואז חוזרות עם כספן לסין, ולהסביר מדוע הראשונה דומה יותר לעליה המבורכת מרוסיה מאשר לשניה. אבל זה נראה לי מיותר, משום שאני לא מבקש ממך השוואות והפניות למדדים של חופש כלכלי שמוכיחים דבר זה או אחר. אני מבקש דבר פשוט - הסבר לי כיצד מובטל ישראלי נהנה כל כך מהצפת המשק הישראלי בעבודה זרה וזולה. לא באלגוריות, לא במשלים וב"ראייה מערכתית" מעורפלת, אלא בחיי היום-יום של המציאות הישראלית האכזרית. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי, אין לי וויכוח איתך על העובדה ששכר הוא פונקציה של היצע וביקוש. הישראלים "לא מוכנים" לעבוד בעבודות ששכרן נמוך מדי. שכרן של עבודות דוגמת ערבוב טיח או שטיפת כלים לא יהיה גבוה *לעולם* באופן טבעי משום שאלו דורשות מיומנות נמוכה וההבדלים בין עובד זה או אחר הם חסרי משמעות (בניגוד לפיתוח תוכנה למשל). שנת אלפיים ושתיים התאפיינה בעיקר במיתון שקשור הרבה יותר לאינתיפדה מאשר בכל אירוע אחר (למיטב זכרוני, לא קרה שום דבר מיוחד באגף העובדים הזרים באותו זמן או זמן קרוב לפניו - נקודות המוצא הן שישים ושבע (הפלשתינאים) או 93 (עובדים זרים בממשלת רבין). מחירי הדירות נקבעים בעיקר על ידי גחמות הממשלה. למיטב ידיעתי, המרכיבים העיקריים ביוקר היחסי של דירות הם: א. מיסים ישירים ב. מיסים על חומרי הגלם ג. מונופול באספקת מלט וברזל לבניין מספר היוצאים לחו"ל הוא בהחלט אינדיקציה אפשרית לעליה ברמת החיים. גם בעלות על טלפון נייד, יציאה לאכול בחוץ, מזגן, טלוויזיה וכן, אפילו דיווידי. "מעניין אותי איך מתחלק מדי יום ביומו התוצר האדיר אשר מייצרת מדינת ישראל, בהכירי בכך שאת חלקו העצום מייצרים אנשים כגון אותם עובדי קבלן, סוורים בנמל, מערבבי טיח, וכל אותם בעלי מקצועות אותם לא היית רואה אולי כ"ייעוד מקצועי"." על פי השקפתי, אם השכר נקבע על פי היצע וביקוש אזי סימן שמי ששכרו גבוה יותר מביא יותר תועלת, לאלו המשלמים לו, מבעל השכר הנמוך יותר. לערבב טיח או לשבות בנמל (זו ממש בדיחה, עובדי נמל...) יכול כל אחד, ואין זה משנה מי יעשה את העבודה. השאיפה שלי היא להגיע למצב בו נצטרך פחות ופחות אנשים שעושים את העבודה ה"שחורה" הזאת. אם היינו מדינת עולם שלישי, תשעים אחוז מהאוכלוסיה היו עובדים בשדה, כל היום, ומתים בגיל 50. במדינות "עולם ראשון" עובדים רק 2 אחוז (לא זוכר את המספרים, מן הסתם הרבה פחות) מהאוכלוסיה בשדה ואלו נהנים מ (נגיד) טרקטור ממוזג. האם זה רע? אתה רוצה להלין על כך שאיש עסקים X קיבל את מפעל Y מהמדינה במחירי סוף העונה בגלל שהוא אכל עם אריק או ביבי או אולמרט מאותו מסטינג. אני אחריך בהפגנות. אבל מה הקשר לכלכלה חופשית? אין. הפתרון לבעיה הוא ניתוק חיי הכלכלה מניהול הפוליטיקאים. אין לי שום בעיה What so ever עם מפעל *עסקי* (כלומר לא חברה ממשלתית) המשלם למנהל שלו או למתכנתים העובדים או למנקים או למי שאתה רוצה, כמה שהוא רוצה. "ברור שכל הוצאה אשר מוציא העובד הזר במשק הישראלי (ויש לזכור שחלק נכבד ממשכורתו הוא מוציא מן המדינה) מתקזזת עם הסכום אותו האזרח הישראלי המובטל איננו מוציא" אינני מסכים. א. ההנחה לגבי אבדן העבודה של הישראלי היא הנחת "משחק סכום אפס". גם ההנחה לגבי משכורותו היוצאת מהמדינה (והעבודה שלו? גם יוצאת מהמדינה? הרי שכרו הוא תמורה לדבר כלשהו, או שמא אתה טוען שאין בעבודתם ערך?). ב. הקיזוז גם הוא איננו קיים. המובטל הישראלי מקבל קצבת אבטלה ואיתה הוא ממשיך לצרוך (גם אם פחות). להתקזז זה בוודאי לא מתקזז. לכל היותר ניתן לטעון שעובד זר + מובטל צורכים פחות מפעמיים "מועסק ישראלי". "טיעון א' באשר ל"רמת הביקוש" בתחום עצמו גם הוא פגום ובלתי הגיוני ... הטענה ש"לטווח הארוך" וב"ראיה מערכתית" הצפת מדינת ישראל בשוטפי כלים אשר מוכנים לעבוד בשכר רעב (בקנה מידה ישראלי) תגרום באופן פלאי דווקא ל-העלאת- רמת השכר בתחום שטיפת הכלים, משום שייפתחו עוד מסעדות אשר ידרשו עוד שוטפי כלים." אתה כנראה לקחת אותי יותר מידי מילולית. הטיעון הוא, בפשטות, שאותם עובדים המתפנים ממשרה א' יכולים לעסוק במשרה ב' (ראה בהמשך). בניגוד לגישתך המניחה שמקום העבודה הוא המשאב, אני מתייחס לעובד כאל המשאב. " בוודאי שאני אינני מאמין ב"משחק סכום אפס"" האם כך? לא השתכנעתי. הנה למשל: "...אשר נשארות כאן לזמן מוגבל ואז חוזרות עם כספן לסין" והעבודה שהם עשו? נוסעת גם היא לסין בחזרה? קצת פשטני, לא? לשיטתך לישראל יש X כסף ואם Y ניתן לסינים אזי לישראל יש X פחות Y כסף. אתה מתעלם מהעובדה שעצם ביצוע העסקה (העובד עבד וקיבל את שכרו בתמורה) מייצר תועלת גדולה יותר לשני הצדדים. זו בהחלט חשיבה של "משחק סכום אפס". "אני מבקש דבר פשוט - הסבר לי כיצד מובטל ישראלי נהנה כל כך מהצפת המשק הישראלי בעבודה זרה וזולה. לא באלגוריות, לא במשלים וב"ראייה מערכתית" מעורפלת, אלא בחיי היום-יום של המציאות הישראלית האכזרית."" המובטל הישראלי איננו נהנה יותר או פחות מכל אזרח אחר מהתועלת שמפיק המשק הישראלי מהעובדים הזרים. העובדים הזרים פשוט אינם הגורם לאבטלה. מה שהם כן, זה בעיקר אחד הסימפטומים למחלות המשק הישראלי. לפי התיאור שלך התרחש התהליך הזה: א. עובדים זרים, זולים באופן משמעותי מהעובדים הישראלים נכנסו לשוק העבודה. ב. אלו תפסו את מקומם של העובדים הישראלים שהפכו למובטלים. עכשיו נותר רק לברר שני דברים. א. מדוע העובדים הזרים זולים באופן כל כך משמעותי מהעובדים הישראלים? ב. האם אלו באמת "תפסו את מקומם" של הישראלים או שאולי עברו הישראלים למשהו אחר? הסיבה העיקרית בשלה הפכו העובדים הזרים לכל כך אטרקטיביים היא עלות ההעסקה הנמוכה שלהם. אין צורך בתשלום ביטוח לאומי, אין מס הכנסה (לעובד בלתי חוקי) ואין שכר מינימום1. מצד שני, מבחינת העובד הזר, עלות מחייתו איננה שונה באופן מהותי מעלות המחייה של עובד ישראלי. הוא עדיין צריך קורת גג, אוכל, שירותי בריאות וכו. וזאת *בנוסף* על הכסף שהוא שולח למשפחתו. כל זה מוליך למסקנה הברורה שעלותם של העובדים הזרים איננה נמוכה יותר, עלותם של העובדים הישראלים גבוהה יותר (או מידי, לטענתי). כל זה איננו משנה כמובן את העובדה הפשוטה שבכל הנוגע לשכר, עדיף להעסיק עובד זר.2 אבל מה קרה לישראלים? הטענה שלי היא שהישראלים עברו לעבודות אחרות. ובתוך העבודות האלו אני כולל גם (ואולי אפילו בעיקר) את ה"עבודה באבטלה". לכל צורך מעשי, אותם אלו שאינם עובדים בישראל (המובטלים, ה"בלתי ניתנים להשמה" ומקבלי הקצבאות3) מקבלים "משכורת" (עלובה, אבל בהחלט מאפשרת קיום) תמורת זה שהם לא עובדים. "אין ארוחות חינם"? מסתבר שיש, וברגע שתציע אותם, יהיו כאלו הקופצים על המציאה. אתה יכול *לנסות* לטעון שזה בדיוק ההיפך (לקיחת העבודה על ידי הזרים דוחקת את הישראלים לאבטלה) אבל הטיעון הזה מתבסס על ההנחה שיש בעובדים הזרים משהו *אינהרנטי* שהופך אותם לאטרקטיביים יותר. ברור שהשליטה בעברית איננה אותו "משהו". יותר סביר להניח שהגורם המרכזי הוא עלות העסקתם הנמוכה יותר. זאת, בתורה, נמוכה יותר משום שעלות העסקת הישראלים *הוגבהה* באופן *מלאכותי* על ידי שוחרי טובות כמותך שחושבים שניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. וזה אולי חוקי, אבל לא עובד: לא תוכל להעלות את השכר במשק על ידי קביעה שרירותית של השכר משום שזאת בהכרח תוביל אנשים או לאבטלה או למציאת פתרונות אחרים, כמו עובדים זרים. 1 אני מתייחס אך ורק לעובדים ה*בלתי* חוקיים משום שהעובדים החוקיים הם, הלכה למעשה, עבדים בחסות המדינה. 2 אני די משוכנע שנהיה חלוקים לגבי הפתרון לבעיה. אני לא חושב שהפתרון יהיה על ידי הפיכת עלות ההעסקה של העובדים הזרים לגבוהה יותר. 3 ואני לא מדבר על קצבאות נכות... אוקי? |
|
||||
|
||||
אני חושש שאנחנו לא באמת מסכימים על כך שהשכר הוא פונקציה של היצע וביקוש. כלומר, אתה עושה קולות כאילו אתה באמת מאמין בכך (אני מניח שזה בעיקר משום שזה נשמע מאוד "כלכלי"), אולם פעם אחר פעם אתה מציג עמדות אשר סותרות לחלוטין את הגישה הזו, אשר התאור הטוב ביותר שניתן לתת להן לדעתי הוא פופוליזם נאו-ליברלי. עמדות ש"נשמעות טוב" באקלים החברתי-כלכלי הפסוודו-מדעי שבו אנו חיים. ואני אפרט: שכר, כמוסכם עלינו לכאורה, נקבע עפ"י חוקי היצע וביקוש. לכן, ובניגוד מוחלט לדבריך, אין משמעות לטענה בדבר שכר "גבוה מדי" או "נמוך מדי". נחזור על כך שוב. שכר לא נקבע לפי דרגת ה"פיזיות" של העבודה, לא על פי כמה היא "שחורה", "מגוונת", "עתירת ידע", או כל דבר אחר. בוודאי שלא על פי המיומנויות הנדרשות או על פי ההבדלים הפנימיים באותו תחום בין רמות העובדים (לכל היותר הבדלים שכאלו יכולים לעזור לנו להסביר הפרשי שכר ניכרים -בתוך- התחום, לא את רמת הסף או המקסימום). אני חוזר ומדגיש זאת משום שבכל פעם אתה מביא טיעון אחר אשר עומד בניגוד גמור לחוקי ההיצע והביקוש, ולדעתי המשותף לכל הטיעונים האלה היא נקודת המוצא הניסתרת שלך. עירבוב טיח זו עבודה נחותה מהנדסת תוכנה, ולכן "מגיע" למערבבי טיח פחות. זה אולי נכון ואולי לא, אבל לחלוטין לא רלוונטי לצרכי שכר. חוקרי ספרות השוואתית (סתם דוגמא) נאלצים אולי לעבור שנים של הכשרה, לימודים ארוכים והינם מחוננים בנפש רגישה ובכישורים סוציאליים מרשימים, ויש מי שיאמר שעבודתם נעלה בהרבה על עירבוב טיח. כנ"ל, בהשאלה מדיון שמתקיים במקביל ב'אייל', לגבי רבי-אמנים בשחמט. אין ספק שזו מלאכה שיש שיחשיבו אותה כנעלה בתבל כולה. אולם זה לא מלמד אותנו דבר וחצי דבר על יכולת ההשתכרות של חוקרי ספרות השוואתית או אמני שחמט. מאומה. על פי התאוריה הנאו-קלאסית, מה שמשפיע על הסטטוס החברתי והשכר של מקצוע הוא התועלת שהחברה הקרובה מפיקה ממנו. מה שלומד כל סטודנט בקורס במיקרו הוא שהשכר בתנאי תחרות חופשית שווה -בדיוק- לתפוקה השולית של הפירמה מעובד. (למען האמת אלו שטויות שהופרכו כבר, אבל לצורך הדיון נניח שאנחנו מקבלים את זה). נחזור על הדוגמא מקודם: נניח שיום בהיר אחד נעלמים כל שוטפי הכלים. מה היא התפוקה השולית של שוטף הכלים הראשון? ההבדל בין הכנסתה של מסעדה שמגישה את האוכל עם כלים מלוכלכים או חד-פעמיים, לבין הכנסתה של מסעדה שלה כלים נקיים בכמות של יום עבודה של שוטף כלים בודד. בהנחה שלסועדים יש משיכה מסויימת לכלים נקיים, התפוקה השולית הזו עצומה. התאוריה הנאו-קלאסית חוזה שהשכר שיוצע לשוטף כלים יהיה בשמיים. השכר ירד כמובן ככל שיגדל ההיצע של שוטפי הכלים (משום שההבדל בהכנסות בין שוטף הכלים החמישי לשישי הוא כבר אפסי, והתפוקה השולית מוגדרת כתרומתו של העובד האחרון), אולם איפושהוא באמצע חוזה התאוריה שיווצר אותו ארטיפקט מושלם של הכלכלה - שיווי משקל. עכשיו, אתה יכול לטעון ש"שטיפת כלים זו עבודה קלה שאיננה דורשת כישורים וכל אחד יכול לעשותה", ואני אשיב שאכן אם יהיה היצע בלתי מוגבל של שוטפי כלים ישראליים השכר לא יהיה גבוה. אבל אתה ידידי, אתה טוען (אתה לא לבד יש לציין להגנתך, שר האוצר שלנו טוען אותו הדבר בדיוק) שישראלים "אינם מוכנים" לעבוד בשטיפת כלים. אם כך התאוריה אותה מלמדים באוניברסיטאות מרצים לכלכלה שהם בעלי משכורת נכבדה ומכאן בעלי תפוקה שולית משובחת, התאוריה הזו מחייבת אותנו להסכים שבמצב כזה שכר שוטפי הכלים יהיה גבוה. אם אתה רוצה להצביע על פגם ספציפי בתאור הזה, אתה יותר ממוזמן. אבל אנא, נסה להקפיד שלא להסביר במשפט אחד שאתה מסכים לכך שהשכר נקבע על פי היצע וביקוש, ופסקה אחת אחר כך להסביר לנו שהשכר "גבוה מדי" או "נמוך מדי", או "לעולם לא יהיה גבוה" בגלל שהמשרה איננה דורשת מיומנות, או שאין הבדל בין העובדים. את ההסבר באשר לתוצר הבאתי רק כראיה לכך שאין זה מפליא כלל וכלל ש"רמת החיים הכוללת" עולה, ועל מנת להסביר מדוע אינני חושב שניתן להסתפק בכך. ברור לי שכל מי שמקבל את התאוריה הנאו-קלאסית כלל אינו מוטרד מ"צדק חלוקתי", משום שעל פי הגדרה אין לכזה ביטוי משמעות. פונקצית הפריון השולית מוכיחה לנו מתמטית שכל "גורם ייצור" מקבל בדיוק את חלקו המתאים על פי תרומתו היחסית. אני חושב כמובן שהתאוריה הזו היא שטות מוחלטת, אבל ברור לי מה נובע מכך שאתה מקבל אותה, ואינני מעוניין להיכנס לדיון על תקפותה של התאוריה. אני אינני מדבר לכן על -הצדק- שבחלוקת ההכנסות, אלא בסך הכל מתאר את אותה חלוקה, ומנסה ביחד איתך להבין מה ההשפעה על אותה חלוקה של הצפת מדינת ישראל בעובדים זרים וזולים. אתה טוען שהצפת המשק בעבודה זולה משפרת את מצבו החומרי של אזרח ישראלי שהינו מובטל וחי על דמי אבטלה במקום לשטוף כלים במשכורת מכובדת, ואני טוען שהיא פוגעת. אני לא מנסה כרגע לטעון שהיא פוגעת שלא בצדק או כן בצדק, משום שטענה שכזו אכן חורגת מכללי המשחק שאני מקבל עלי כרגע - קבלת הנחות היסוד של הכלכלה הנאו-קלאסית. נמשיך אם כך, באשר להפסד או הרווח לכאורה שנגרמים לישראל ישראלי, מובטל שנמנעת ממנו האפשרות לשטוף כלים בשכר מכובד משום שיש סיני שיעשה את זה בשכר רעב: לגבי א', כנראה שבאמת לא הסברת את עצמך די צרכך. כזכור, טענה א' שלך היתה: "א. רמת הביקוש גם היא עולה (כמות שוטפי הכלים במסעדות עולה עם פתיחתן של יותר מסעדות)", ואני לקחתי אותה (כנראה באופן "מילולי מדי") כפשוטה, קרי עלייה בביקוש למסעדות. כעת אתה מפרש ומסביר שבעצם הכוונה היא לכך שהישראלים אשר איבדו את משרתם בנקיון או בסיעוד "שוחררו" בעצם מהעבודות הללו על מנת שיוכלו לממש את עצמם במשרה אחרת (באופן מוזר אתה מחשיב את האבטלה כ"עבודה". גישה שגויה לחלוטין בהקשר הדיון שלנו, משום שעבודה זו איננה תורמת לתוצר מאומה). אולם אנו דנים בהשפעה שיש לעבודה הזרה על ישראל ישראלי, לא על התוצר של מדינת ישראל. ישראל ישראלי לא ימצא עבודה טובה ומכניסה יותר, מסיבה פשוטה. אם היתה כזו, הוא כבר מזמן היה עובר לעבוד בה, כסוכן כלכלי ממקסם-רווחים בשוק החופשי. הוא ישאר מובטל, או ייאלץ להסתפק בעבודה מכניסה פחות או קשה יותר (שהרי השכר הממוצע בתחום שבו הוא עוסק ירד, עקב ההיצע הבלתי מוגבל). דרך אגב, גם הטענה שהעובדים הזרים מגדילים את התוצר הישראלי בכללותו (אותה אתה מציין פעמיים כמדומני, בדמות "אבל העבודה שהם עושים נשארת כאן") איננה מבוססת. מכיוון שיש יותר בלתי מועסקים מאשר עובדים זרים, הרי גם לו ייעלמו מחר כל העובדים הזרים כוחות הפריון של החברה הישראלית ויכולת הייצור שלה לא היו נפגעים במאומה. התוצר של עובד זר מתקזז כנגד התוצר האבוד של ישראל ישראלי. כעת, אם היו יותר עובדים זרים ממובטלים, טענתך באשר לתוצר הכללי היתה הגיונית יותר. מליון רוסים אכן תורמים לתוצר הישראלי, ואין סיבה שמליון סינים או פלסתינים לא יעשו זאת (ועדיין, הפגיעה בישראל ישראלי בעינה עומדת. עם התל"ג של מדינת ישראל הוא לא הולך למכולת). הלאה. מדוע זולים העובדים הסינים? התשובה היא פשוטה מאוד, ולכן גם הלולינות שלך בנסיון להתחמק ממנה מרשימה ביותר. עובד סיני -איננו- חי כמו ישראלי. העבודה הסינית זולה משום הבדלי יוקר המחיה האדירים בין סין לישראל. עובד ישראלי שירוויח שכר של עובד סיני יחיה בארגז מטונף (כמו רבים מהעובדים הזרים) וילדיו יגדלו חסרי השכלה וקורת גג. רובם של העובדים הזרים בישראל -אינם- מעבירים את מרכז חייהם לישראל (ודרך אגב, אלו שכן בוחרים לעשות זאת, מבחינתי ברוך הבא. אין לי בעיה עם הגירה, אלא עם ייבוא ידיים עובדות זולות). הם מרוויחים בישראל שכר אשר יכול להפוך אותם ואת משפחתם לאנשים אמידים בסין, או מחזיק בחיים משפחה מורחבת שלמה בארצם, והם מוכנים לשם כך לעבוד עבודה קשה בתנאים מחפירים לזמן מסוים. לו היה ישראל ישראלי חושב לעבור בעוד שנתיים עם משפחתו לגאנה, גם הוא היה יכול לעבוד בשכר שכזה. לו היה חוסך עבור טיול של שנה בהודו, גם ישראל ישראלי היה עובד כשוטף כלים (למען האמת יש לי חבר אחד שעושה בדיוק את זה). על מנת לקיים משפחה בישראל בכבוד, זה פשוט לא מספיק. כל השאר (מס הכנסה, ביטוח לאומי, שכר מינימום וכולי) הם שוליים. הם מסבירים מהו המנגנון החוקי המאפשר לשלם מעט כל כך לעובד הזר, לא מדוע מבחינה כלכלית מחיר העבודה זול יותר (למה דומה הטיעון שלך? כאילו חברות מארה"ב עושות out-sourcing להודו בגלל המיסים הנמוכים או העדר בירוקרטיה. זו שטות. הן עושות זאת משום שהן יכולות לשלם בהודו שכר שהופך את העובד ההודי לאמיד, בעוד שכר דומה היה הופך את העובד האמריקאי לחסר בית). על סיום דבריך אין לי אלא להלין ששוב הינם מוכיחים שקבלתך את חוקי ההיצע והביקוש איננה אלא מן השפה לחוץ. שכר הוא איננו "גבוה מדי" או "נמוך מדי". הוא נקבע על פי היצע וביקוש, ואין משמעות לדיבורים על "העלאה מלאכותית" (אלא אם כן מדובר על כספי שוחד או שחיתות מתחת לשולחן או משהו כזה). ההיתר להביא מערבבי טיח מוריד את שכר מערבבי הטיח, והאיסור להביא מהנדסי תוכנה תורם לעליית השכר של מהנדסי תוכנה. אף אחד מהשניים איננו "מלאכותי". המשכורת של איש תוכנה בהודו הינה בין שליש לעשירית מהמשכורת של המקביל לו בישראל (תלוי בתחום הספציפי, נסיון, השכלה, וכולי). האם מכאן אתה מסיק שהמשכורות בתחום התוכנה הישראל הינן "מנופחות באופן מלאכותי"? |
|
||||
|
||||
כאשר אני מדבר על "היצע וביקוש" בניגוד לאותן תיאוריות נאות אשר מלמדים באוניברסיטה אני כולל בתוך זה גם את הבנתי את האופי של אנשים ואת אופי העבודות. "נקודת המוצא הניסתרת שלך. עירבוב טיח זו עבודה נחותה מהנדסת תוכנה, ולכן "מגיע" למערבבי טיח פחות" ערבוב טיח איננו דורש מוטיבציה, כשרון או הכשרה. הנדסת תוכנה כן. כמעט כל מהנדס תוכנה יכול לערבב טיח אבל מעטים מבין מערבבי הטיח יכולים להיות מהנדסי תוכנה. מה זה בעצם אומר? זה אומר שההיצע של של מערבבי הטיח הוא, לכל צורך מעשי, אינסופי. ההיצע של מהנדסי התוכנה ובוודאי הטובים שבהם הוא קשיח למדי (כאחוז מהאוכלוסיה). מכאן ששכרם של מערבבי הטיח יהיה *תמיד* נמוך משום שההיצע תמיד יוכל להדביק את הגידולים בביקוש (וגם ההיפך - הקיטון בביקוש יקטין את ההיצע - כאשר העובדים פשוט עוברים לעבודה אחרת). שכרם של מהנדסי התוכנה או כל עבודה בעלת דרישות כשרון מובהקות יהיה תמיד גבוה יותר משום שהיכולת של ההיצע להדביק את הביקוש מוגבלת הרבה יותר. (וגם אם זה היה עניין של הכשרה, וזה לא, זאת דורשת הרבה מאוד זמן) "אבל אתה ידידי, אתה טוען (אתה לא לבד יש לציין להגנתך, שר האוצר שלנו טוען אותו הדבר בדיוק) שישראלים "אינם מוכנים" לעבוד בשטיפת כלים." האמירה הזאת (לפחות מבחינתי) מכוונת להגיד שלאור העובדה שניתן להשתכר בצורה דומה (ואפילו אם פחות) גם בלי לעבוד, אף אחד לא מוכן לעבוד בעבודה מעין זאת. ועכשיו לסתירה כביכול. הביקוש למערבבי הטיח עדיין קיים, ואם אף אחד לא מוכן לעבוד בשכר הנמוך, זה יעלה ואיתו ההיצע. (אני מקווה שהצלחתי לאתר את כוונתך פה). דבר זה *עשוי* לקרות אבל ישנן עוד אפשרויות. אם יש מחסור במערבבי טיח, יתכן שעדיף, כלכלית, לבנות פחות בתים או לא לטייח אותם או לבנות אותם לאט יותר וכו. אם יש מחסור בקוטפי חסה, אולי עדיף לנסות להתפרנס ממשהו אחר ולא מחקלאות. "... ברור לי שכל מי שמקבל את התאוריה הנאו-קלאסית כלל אינו מוטרד מ"צדק חלוקתי", משום שעל פי הגדרה אין לכזה ביטוי משמעות. פונקצית הפריון השולית מוכיחה לנו מתמטית ... אבל ברור לי מה נובע מכך שאתה מקבל אותה, ואינני מעוניין להיכנס לדיון על תקפותה של התאוריה." בוודאי תשמח לשמוע שאינני מבין כלל על מה אתה מדבר. לא זכור לי שהמושג "פריון שולי" הופיע אי פעם בדברי ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שהוא גם לא יופיע בעתיד. אינני דוגל (או לא דוגל בעקרון) ב"תיאוריות" מעין אלו משום שכלכלה איננה מדע והגישה שלי היא, בראש ובראשונה, מוסרית ו"הגיון פשוט". הנוסחאות מעין אלו מעניינות אותי כשלג כאשתקד... אנא, במטותה, אל תחליט בשבילי במה אני מאמין. "אתה טוען שהצפת המשק בעבודה זולה משפרת את מצבו החומרי של אזרח ישראלי שהינו מובטל וחי על דמי אבטלה במקום לשטוף כלים במשכורת מכובדת, ואני טוען שהיא פוגעת." אני טוען משהו אחר: המובטל הישראלי היה מובטל גם אם לא היו עובדים זרים משום שהוא, מעשית, "עובד באבטלה". ללא עובדים זרים התוצאה הייתה האטת מהלך הפיתוח של הכלכלה. היו מיצרים פחות, בונים פחות וקוטפים הרבה פחות חסה. עם העובדים הזרים, יותר עבודה נעשית ו"עובדי האבטלה" נהנים מפירותיה. "באופן מוזר אתה מחשיב את האבטלה כ"עבודה". גישה שגויה לחלוטין בהקשר הדיון שלנו, משום שעבודה זו איננה תורמת לתוצר מאומה" המונח "עובדים באבטלה" מכוון להגיד שפרנסתם של אותם "עובדים" היא דמי אבטלה או קצבה. מנקודת מבטו של האזרח המצוי, עבודה היא אמצעי להשגת פרנסה. ואם ניתן להשיג פרנסה ללא עבודה אזי ברור שיהיו לא מעט קופצים על המציאה. זה כמובן לא תהליך מודע. אבל זה המסר הברור שהשוק המעוות משדר לו. "אולם אנו דנים בהשפעה שיש לעבודה הזרה על ישראל ישראלי, לא על התוצר של מדינת ישראל. ישראל ישראלי לא ימצא עבודה טובה ומכניסה יותר, מסיבה פשוטה. אם היתה כזו, הוא כבר מזמן היה עובר לעבוד בה" כפי שהסברתי, ישראל ישראלי לא עבד גם לפני שבאו העובדים הזרים. כל התיאוריה שלך בנויה על ההנחה השגויה שקודם באו העובדים הזרים ורק אח"כ איבדו הישראלים את עבודתם. וזה בדיוק ההיפך. "הרי גם לו ייעלמו מחר כל העובדים הזרים כוחות הפריון של החברה הישראלית ויכולת הייצור שלה לא היו נפגעים במאומה. התוצר של עובד זר מתקזז כנגד התוצר האבוד של ישראל ישראלי." זה היה נכון אילו בואם של העובדים הזרים אכן היה גורם לסילוקם של הישראלים מן העבודות הללו. "העבודה הסינית זולה משום הבדלי יוקר המחיה האדירים בין סין לישראל" אבל העובד הסיני הזר חי בישראל בתקופת עבודתו. הוא בהחלט חי בתנאים צנועים בהרבה מהתנאים של הישראלים אבל הוא גם שולח כסף הבייתה. זה גם ההבדל בין זה לבין אאוטסורסינג או פתיחת מפעלים בארצות בהם עלות העבודה זולה. לעלות המחיה בסין אין קשר עם עלות המחיה הממשית של העובד, בארץ. "שכר הוא איננו "גבוה מדי" או "נמוך מדי". הוא נקבע על פי היצע וביקוש, ואין משמעות לדיבורים על "העלאה מלאכותית"" ומה בדבר "שכר מינימום"? האם זה לא נסיון להעלות באופן מלאכותי את השכר? אתה צודק לחלוטין בדבר הייתכנות של הדבר, שכר המינימום איננו קונספט אפשרי, הוא מתקזז על ידי האבטלה שהוא גורם והירידה בפרודוקטיביות. אבל זהו בהחלט נסיון להעלאה מלאכותית של השכר. "ההיתר להביא מערבבי טיח מוריד את שכר מערבבי הטיח, והאיסור להביא מהנדסי תוכנה תורם לעליית השכר של מהנדסי תוכנה." שוב. ההנחה שלך היא שיש בעובדים הזרים משהו אינהרנטי שהופך אותם לזולים יותר. הסר את עניין המסים (שרחוק מאוד מלהיות שולי), שכר המינימום, ואת הטענה המגוחכת שיש לעלות המחיה בארץ מוצאם משמעות כאשר הם גרים בארץ אחרת ותשאר עם עובדים שעלות העסקתם דומה מאוד. |
|
||||
|
||||
"ערבוב טיח איננו דורש מוטיבציה, כשרון או הכשרה. הנדסת תוכנה כן. כמעט כל מהנדס תוכנה יכול לערבב טיח אבל מעטים מבין מערבבי הטיח יכולים להיות מהנדסי תוכנה. ... מכאן ששכרם של מערבבי הטיח יהיה *תמיד* נמוך משום שההיצע תמיד יוכל להדביק את הגידולים בביקוש." ועכשיו נציב "עובד סוציאלי" במקום "מהנדס תוכנה", ונראה מה יקרה. |
|
||||
|
||||
הויכוח בין ד"ר בר ביצוע לבין גיל לדרמן הוא מקרה טיפוסי כאשר בני פלוגתה אומרים דברי טעם אבל נוטים להתעלם מטענות נכונות של זולתם. צודק ד"ר בר ביצוע שחלוקת קיצבאות לאנשים בגיל העבודה ובכושר עבודה מונעים את הנכונות לעבוד תמורת שכר הדומה לגובה הקיצבה. (בחור ישיבה שלו הרבה ילדים נהנה מקצבאות ומהטבות כלכליות המסתכמות בסכום העולה במידה משמעותית על שכר המינימום). בנסיבות אלה, אנשים חסרי השכלה המתאימה לשוק העבודה, לא יציעו עצמם לעבודות פשוטות ששכרן נמוך. אבל כל זה נכון בתנאים הקיימים בשוק העבודה בישראל כאשר יש יבוא של כח עבודה זר. הצע של עובדים זרים ממדינות העולם השלישי, ששם שכר העבודה הוא עשרות דולרים בחודש, מוריד במידה ניכרת את מחיר העבודה (שכר עבודה). העובדים הזרים אינם מגיעים, בד"כ, עם משפחותיהם. הם חיים פה בגפם ברמת הוצאה לדיור מזון ובריאות נמוכה במידה ניכרת מעמיתיהם הישראלים. את מרבית שכרם הם שולחים לבני משפחותיהם, שם לכסף זה יש כח קניה גבוה כמה מונים ממה שיש לו בארץ. אין בזה כל חידוש, כך נוהגים עובדים זרים גם בארצות מפותחות אחרות כשלא מתירים להם להביא את משפחותיהם. הצרוף הקטלני של היצע גדול של עבודה זרה פשוטה עם מתן קצבאות הקובעות רף גבוה לכניסתם של ישראלים לשוק העבודה, הוא המייצר שעור השתתפות נמוך בכח העבודה עם שעור אבטלה גבוה בישראל. אולם זהו רק חלקו של הסיפור. יש הבדל תהומי בין ליברליזציה (סחר חופשי) בשוק הסחורות והשרותים (פרט לעבודה) לבין זרימה חופשית של עובדים זרים. אציין תחילה את הדומה ביניהם. בשני המקרים יש יבוא של עבודה פשוטה, במקרה האחד היא מגולמת במוצרי יבוא עתירי עבודה פשוטה ובמקרה השני העבודה מתבצעת כאן (במקרה זה היא חלק של התוצר המקומי). אבל ישנם הבדלים, כלכליים וחברתיים, רבי חשיבות. מהשיקולים שהזכרתי קודם, ההיצע הבין לאומי מארצות עולם שלישי של עובדים פשוטים לישראל הוא אין סופי. אם נתיר זרימה חופשית ישתנה באורח קיצוני, תוך זמן קצר, המבנה הדמוגרפי של המדינה. מי שסבור שכששעור העובדים הזרים באוכלוסיה יגיע לעשרות אחוזים הם לא יתארגנו ויתבעו תביעות אזרחיות, אינו רואה את הנולד ואת הנעשה במדינות אחרות. ייתכן שעל רקע הסכסוך הישראלי פלשתינאי והאיום הדמוגרפי הקיים יש שיקבלו אפשרות כזו בברכה. אבל צריך לזכור שאז לא תתקיים כאן מדינה יהודית (אחת היא איך נגדיר מדינה יהודית, על פי דת או לאום או תרבות). כללו של דבר - נחשול של עובדים זרים אינו דומה בתוצאותיו החברתיות לנחשול של מוצרים ולפחות צריך להרהר בכך. יש גם הבדל כלכלי משמעותי בין השניים (יבוא מוצרים ויבוא עובדים). בארץ ישנם ענפים לא סחירים בין לאומית (שתוצרתם כמעט ואינה נסחרת בין לאומית בשל הוצאות הובלה מאד גבוהות, למעשה פרוהיביטיביות), החשוב ביניהם, שגם מעסיק עבודה פשוטה הוא ענף הבניה. ענף הבניה העסיק בעבר בעיקר פלשתינאים מן השטחים וערבים ישראלים. אם לא יהיה יבוא של עובדים (סינים ופלשתינים), יעלה קודם כל השכר בענף הבניה בשעור ניכר מאד. שינוי זה ברמת השכר יוליד שתי תוצאות: שינויים טכנולוגיים בענף חוסכי עבודה והעסקה של עובדים ישראלים בשכר גבוה בהרבה מן הקיצבאות. בשלבים הראשונים (הטווח הקצר), היו הדירות והמבנים מתייקרים. אולם במרוצת הזמן, עם הנהגת השיפורים הטכנולוגיים, מחירי הדירות היו יורדים שוב. צריך לזכור שבהתקדמות טכנולוגית אין שום קדושה, היא קודם כל תוצאה של מחיר האלטרנטיבה. |
|
||||
|
||||
''אבל כל זה נכון בתנאים הקיימים בשוק העבודה בישראל כאשר יש יבוא של כח עבודה זר. הצע של עובדים זרים ממדינות העולם השלישי, ששם שכר העבודה הוא עשרות דולרים בחודש, מוריד במידה ניכרת את מחיר העבודה'' קרא שוב. התייחסתי לכך. עלות המחיה בארץ המוצא איננה משנה משום שהעובד גר בארץ. ההבדל המהותי הוא שעל עובדים זרים לא משלמים מיסים ואפשר לשלם גם פחות משכר מינימום. הסר את ההבדל הזה ועלות ההעסקה תהיה דומה. ''הצרוף הקטלני של היצע גדול של עבודה זרה פשוטה עם מתן קצבאות הקובעות רף גבוה לכניסתם של ישראלים לשוק העבודה, הוא המייצר שעור השתתפות נמוך בכח העבודה עם שעור אבטלה גבוה בישראל.'' הטענה שלי הייתה שהאבטלה הגבוהה קדמה להבאת הזרים. הקצבאות הם מחסום גבוה מספיק בשביל למנוע מהישראלים לעבוד, העובדים הזרים הובאו לכן משום שלא ניתן היה למצוא עובדים ישראלים. באשר להבדל בין עובדים זרים ובין יבוא סחורות. אין לי שום וויכוח איתך, ברור שיש הבדל בין הבאת קופסאות באוניה לבני אדם. זה לא ממש קשור להיבטים של אבטלה. באשר לטכנולוגיה. גם כאן יש הסכמה באופן כללי. טכנולוגיית הבניין בישראל מפגרת למדי, העבודה הזולה (הפלשתינאים ואחריהם הרומנים) בהחלט תורמת לכך אבל אני מאמין שיש עוד סיבות. |
|
||||
|
||||
"עלות המחיה בארץ המוצא אינה משנה משום שהעובד גר בארץ". לענין זה התייחסתי בתגובתי אבל אנסה לומר זאת ביתר בהירות. מנקודת ראות העובד נמדד השכר על פי כח הקניה שלו. מרביתם הגדול של העובדים הזרים הינם בעלי משפחות הנמצאים כאן בגפם כשהמשפחה נשארה במולדת, או רווקים הרוצים לחסוך לקראת הקמת משפחה או לתמוך בהורים ואחים שאינם גרים כאן. עובדים אלה חיים כאן בצמצום רב בסטנדרטים של דיור בריאות ותזונה הנחשבים בישראל לעוני משווע. את מרבית שכרם הם שולחים הביתה, לחו"ל. איך נעריך, אם כן, את כח הקניה של שכרם? כממוצע של כח הקניה של החלק הנצרך בישראל וכח הקניה של חלק השכר הנצרך בחו"ל. הואיל והחלק הנצרך בחו"ל גבוה יותר, יש משקל מכריע לנתח השכר הנצרך שם בחישוב הממוצע. אין צורך לומר שכח הקניה של דולר הנשלח למדינה בעולם השלישי, גבוה הרבה יותר מכח הקניה של דולר בארץ (בעיקר במונחים של מזון דיור ושרותים מקומיים) . צא וחשב עתה את ממוצע כח הקניה של שכרו של אותו עובד זר ותמצא שהוא גבוה בהרבה מזה של עובד פשוט בארץ. מה ניתו ללמוד מכאן? שגם אם תשווה את תנאי העלות למעסיק של עובד זר ועובד ישראלי (למשל ע"י ביטול שכר המינימום), יהיה כדאי לעובד הזר להציע עצמו בשכר יותר נמוך מזה שמקבל הישראלי. כך יוכל לגבור עליו בתחרות על מקום העבודה. ועדיין לא אמרנו כלום על כך שלא ניתן למעשה לכפות הענקת תנאים סוציאליים שווים לעובדים זרים בדרך אדמיניסטרטיבית, בוודאי שלא ניתן יהיה לכפות על מעסיקיהם להעניק להם שכר מינמום כי העובדים הזרים לא ישתפו פעולה עם השלטונות. קיצורו של דבר, יבוא בהיקף נרחב של עובדים זרים פרושו דחיקת ישראלים מעבודות פשוטות. "הטענה שלי היתה שהאבטלה קדמה להבאת העובדים הזרים". אין חשיבות לשאלה מה קדם למה: האבטלה או יבוא העובדים הזרים. העובדה שאחד קדם לשני, למשל שהקיצבאות קדמו לאבטלה, אינה מלמדת בהכרח על קשר סיבתי. אסתפק רק בהערה היסטורית קצרה. האבטלה הגדולה והקשה של שנות הששים (1965, 1966 וחלק משנת 1967), קדמה לעובדים הזרים הראשונים - הפלשתינאים מן השטחים, וקדמה בהרבה למדיניות הקיצבאות חסרת הרסן. ללמדנו שלאבטלה יש גם סיבות אחרות. הערה נוספת, חלק נכבד מן הקצבאות משפיעות יותר על שעור ההשתתפות בכח העבודה ופחות על שעור האבטלה. |
|
||||
|
||||
"איך נעריך, אם כן, את כח הקניה של שכרם? כממוצע של כח הקניה של החלק הנצרך בישראל וכח הקניה של חלק השכר הנצרך בחו"ל. הואיל והחלק הנצרך בחו"ל גבוה יותר, יש משקל מכריע לנתח השכר הנצרך שם בחישוב הממוצע." ממש לא. העובד הזר חי כאן בצמצום רב ביחס לישראלים אבל יוקר המחייה הרלוונטי הוא עדיין ישראלי משום שהוא עדיין צריך מגורים אוכל ושירותים אחרים הנקנים בישראל וזה ממש לא משנה כמה אלו עולים בארץ מוצאו. הסיבה בשלה הוא חי בצמצום רב איננה קשורה לכך שהוא מרוויח הרבה פחות אלא לכך שהוא לוקח נתח נכבד ביותר משכרו ושולח אותו הביתה. "ועדיין לא אמרנו כלום על כך שלא ניתן למעשה לכפות הענקת תנאים סוציאליים שווים לעובדים זרים בדרך אדמיניסטרטיבית, בוודאי שלא ניתן יהיה לכפות על מעסיקיהם להעניק להם שכר מינמום כי העובדים הזרים לא ישתפו פעולה עם השלטונות." אתה כנראה לא קראת את מה שכתבתי מכיוון שאני חושב שיש צורך בביטול ה"תנאים הסוציאלים" ושכר המינימום, לא באכיפתן (הבלתי אפשרית) על מעסיקי הזרים. "קיצורו של דבר, יבוא בהיקף נרחב של עובדים זרים פרושו דחיקת ישראלים מעבודות פשוטות" המסקנה הזאת נותרת לא נכונה משום שהביסוס שלה (השכר הנמוך לעובדים הזרים) נותר שגוי כשהיה. "אין חשיבות לשאלה מה קדם למה: האבטלה או יבוא העובדים הזרים." יש לזה חשיבות רבה אם הטענה שאתה דן בה היא "העובדים הזרים הם הגורם לאבטלה". "העובדה שאחד קדם לשני, למשל שהקיצבאות קדמו לאבטלה, אינה מלמדת בהכרח על קשר" לא *בהכרח* אבל בוודאי שאיננה שוללת קשר סיבתי. היא בוודאי שוללת את הטענה ההפוכה. "חלק נכבד מן הקצבאות משפיעות יותר על שעור ההשתתפות בכח העבודה ופחות על שעור האבטלה." וזה לא אבטלה? הייתי אומר שזה הרבה יותר גרוע. המובטלים ה"אמיתיים", קרויים "דורשי עבודה" ונתן להניח שרבים מהם אכן מחפשים ולא מוצאים עבודה. ה"בלתי נתנים להשמה" ושאר מקבלי הקצבאות ה"מקצועיים" הם בעיה הרבה יותר חמורה. הם כבר *לא* מחפשים עבודה. אתה יכול להחליף כל התיחסות ל"מובטלים" ב"שאינם עובדים", המינוחים השונים בהם משתמשים שירותי הרווחה באמת לא משנים הרבה. |
|
||||
|
||||
אתרכז בעיקר ולא בענינים משניים וטכניים, היינו רק בטענתי אותה אתה דוחה שהעובדים הזרים אמנם דוחקים את הישראלים משוק העבודה הפשוטה. המענין בדבריך הוא שאתה מאמץ את טענתי העובדתית שמרבית שכרם של העובדים הזרים נשלח לבני משפחותיהם בארצות המוצא, עם זאת אתה מתעלם מן המסקנה המתבקשת מעובדה זו. אומר זאת כך: הורים (בעלי משפחות), עמלים בדרך כלל לא למענם בלבד ואפילו לא למענם בעיקר, אלא למען בני זוגם וילדיהם. לכן, כשהם מחשבים את כח הקניה של השכר כשהם שוקלים להציע בשוק את עבודתם, הם מביאים בחשבון במדה מכרעת איזו רווחה כלכלית יביא השכר לבני משפחתם שלמענם הרחיקו לנסוע ולמענם הם מוכנים לחיות בתנאים קשים ביותר. המסקנה ממצב עובדתי זה היא, איפוא, שכח הקניה של שכר העובדים הזרים הוא צרוף של כח הקניה על פי רמת המחירים בישראל של אותו חלק מן השכר אותו מוציא העובד כאן למחייתו, ושל כח הקניה של חלקו הנותר של השכר הנשלח למשפחה להוצאות מחייתם שם, ועל פי רמת המחירים שם. כח קניה מיצרפי (או ממוצע) זה גבוה בהרבה מכח הקניה של שכר זהה שיקבל העובד הישראלי, המוציא את כל שכרו בישראל למחייתו ולמחיית משפחתו, על פי רמת מחירים ישראלית. מי שכח הקניה של שכרו יותר גבוה יכול בהצלחה להתחרות בשוק העבודה ע"י הנכונות לעבוד בשכר נמוך משכרו של הישראלי (אפילו אם נשווה את התנאים הסוציאליים). להדגמה ניתן לחשוב על עובד זר שמשתכר כאן 1500 דולר לחודש. נניח שהוא מוציא כאן לצרכיו 500 דולר ו 1000 דולר הוא שולח למשפחתו בסין. עבור משפחה סינית סכום של 1000 דולר לחודש הוא סכום עתק. נניח שהעובד הסיני מוכן יהיה לרדת עד שכר של 800 דולר לחודש כדי לשמור על מקום עבודתו או לזכות במקום עבודה של ישראלי (בשכר זה יוכל לשלוח 300 דולר למשפחתו במקום 1000 דולר, עדיין סכום מכובד בסין), עובד ישראלי, שהשתכר גם הוא 1500 דולר לחודש והתחרות תאלץ אותו להסתפק ב 800 דולר, לא ימשיך, כנראה, לעבוד בשכר של 800 דולר לחודש ובמקום עבודתו יזכה עובד זר. הוא יעדיף בתנאים אלה דמי אבטלה. נניח שתצליח לבטל את דמי האבטלה, אז תדון את משפחת העובד הישראלי לעוני ולחרפת רעב. טענתך החוזרת כי רק רמת המחירים בארץ היא הקובעת לצורך חישוב כח הקניה של שכר העובד הזר מתעלמת בעקביות מן השאלה איפה מוצא מרבית שכרו של העובד הזר. שמא תאמר לי מה שגוי בטיעון שהובא כאן ולא תסתפק באמירה שטענתי נשארה ללא ביסוס. |
|
||||
|
||||
אין לי וויכוח עם הטענה שהעובדה שיוקר המחיה בסין נמוך בהרבה מאפשר לעובד הסיני בישראל לפרנס יותר נפשות מאשר עובד ישראלי בישראל אבל העובדים הזרים אינם מתחרים בבעלי משפחות. ההנחה שלי היא שהעובדים הישראלים בעבודות דומות אינם בעלי משפחות. אם וכאשר יהיו עובדים ישראלים בענפי הבניין והחקלאות יהיו אלו רווקים או רווקות צעירים שחוסכים ללימודים, טיול וכו (וגם אם מדובר בזוג צעיר הרי שגם בן/בת זוגם יעבדו). ואיך בדיוק אני מרשה לעצמי להניח כזאת הנחה? פשוט מאוד: בעל המשפחה הישראלי, גם בלי סינים, צריך להתחרות בכל אותם בחורים או בחורות רווקים ואין לו שום סיכוי ממילא. התחרות של הסינים (ויהיה מצבם המשפחתי אשר יהיה) היא עם אותם צעירים ומכאן שגם השכר יהיה דומה (שלא לדבר על היתרון המסויים שבמגורים בבית המשפחה המאפיין חלק ניכר מאותם צעירים)... |
|
||||
|
||||
כדי לעמוד מאחרי הטענה שעובדים זרים אינם דוחקים ישראלים בעבודות פשוטות נאלצת להרחיק לכת בהנחות שאין להן שום ביסוס עובדתי אלא הן בגדר השערות לא מבוססות שמשקלן כקליפת השום. לא הייתי מייעץ לאף איש כלכלה או לקובע מדיניות להשקיע את כספו, ואפילו לא את כספי הציבור, על בסיס ההנחה שבענף הבנייה והחקלאות יעבדו רק (או כמעט רק) רווקים החוסכים ללימודים. הבדקת כמה רווקים כאלה יש לעומת מספר העובדים כיום בבנין וחקלאות? דומני שמרבית הסטודנטים אינם דוחים את לימודיהם עד שיחסכו די ללימודים, אלא עובדים במהלך הלימודים (העלות הכלכלית של דחיית התואר בשנה לפחות היא גבוהה מאד במונחי תוחלת הכנסה). מתי בפעם האחרונה נסית ללמוד לימודים אקדמיים או אחרים, ולעבוד במקביל תשע שעות ביום בבנין או בשדה? ומה עם הצעירים שהחליטו למרות מה שאמרתי להקדים עבודה ללימודים אבל על פי כישוריהם (ידיעת השפה והשכלה) יעדיפו עיסוק יותר קל ומענין מעבודת בנין כשהשכר בבנין או חקלאות הוא 800 דולר לחודש (על פי הדוגמא שהבאתי בתגובתי הקודמת) וכאשר בעיסוקים אלטרנטיביים ניתן להשתכר יותר מסכום זה? לפעמים, כשהנימוקים אוזלים, כדאי להרפות, אין זה מפחית מערכם של דברי טעם רבים שאמרת בזכותה של הכלכלה החופשית. |
|
||||
|
||||
"לא הייתי מייעץ לאף איש כלכלה או לקובע מדיניות להשקיע את כספו, ואפילו לא את כספי הציבור, על בסיס ההנחה שבענף הבנייה והחקלאות יעבדו רק (או כמעט רק) רווקים החוסכים ללימודים." מדוע נדבקת דווקא לעניין החיסכון ללימודים? זאת רק דוגמה. צא ובדוק כמה בעלי משפחות הופכים המבורגרים במקדונלדס. כמה עובדים במלצרות? וכמה בתור שליחים? לא נראה לי שתמצא הרבה, למרות שאין עובדים זרים בענפים הללו. עבודות כאלו, בדומה לערבוב הטיח אינן דורשות הכשרה או נסיון ומכאן שמתאימות לאנשים צעירים שאינם, בדר"כ בעלי נסיון או הכשרה, גרים אצל ההורים או עם שותפים ומכאן שמוכנים להסתפק בשכר נמוך. העובדים הזרים מתחרים בראש ובראשונה עם המגזרים הנמוכים (מבחינת דרישות השכר) יותר של שוק העבודה. העובדה שחלקם (הקטן לדעתי) נשואים איננה מעלה או מורידה דבר. "ומה עם הצעירים שהחליטו למרות מה שאמרתי להקדים עבודה ללימודים אבל על פי כישוריהם (ידיעת השפה והשכלה) יעדיפו עיסוק יותר קל ומענין מעבודת בנין כשהשכר בבנין או חקלאות הוא 800 דולר לחודש (על פי הדוגמא שהבאתי בתגובתי הקודמת) וכאשר בעיסוקים אלטרנטיביים ניתן להשתכר יותר מסכום זה?" ומה עם בעלי המשפחות? להם לא מגיע עיסוק אלטרנטיבי קל יותר? האם גם שם לא יוכלו הרווקים והזוגות הצעירים להביס אותם בקלות בתחרות על המשרות? |
|
||||
|
||||
אני חושב שעלית פה על הבעיה שמונעת מהישראלי להכנס מלכתחילה לענפים הללו. רווק ישראלי צעיר שמוצא עבודה בענף הבניה לא יוכל להבטיח לעצמו שום עתיד כלכלי סביר. מצד אחד השכר נמוך מכדי לאפשר לו לחסוך לעתיד (מה ששונה במקרה של הסיני. הסיני יעבוד 5 שנים בבניה בישראל, יחיה במכולה ויאכל זבל אבל אחרי הזמן הזה יהיה לו הון במושגים סיניים), לא מאפשר התקדמות מקצועית (כיון שאין התמקצעות של ממש, אחרי שבועיים של עבודה בערבוב טיח, תדע לערבב אותו באותה רמה כמו אחרי שנתיים), העבודה קשה מכדי לאפשר לעובד ללמוד ולהעין לעצמו אפיק תעסוקתי עתידי, כיוון שמדובר בעבודה פיזית העובד הופך ללא משתלם אחרי כמה שנים עם השחקות הגוף והירידה בתפוקה. התוצאה היא שעובד ישראלי צעיר שאין לו גב כלכלי (הורים לגור אצלם עד אחרי הלימודים, או עד שיחסוך מספיק כסף להתקדם הלאה) שנכנס לעיסוק בבניין ימצא את עצמו אחרי 10 שנים בלי שום תשתית כלכלית שתאפשר לו להמשיך להתקיים בכבוד (ובנוסף, צ'ופר בדמות בעיות גב/מפרקים). במצב של חופש אמיתי היה יכול אולי להתקיים איזה אירגון גג של פועלי הבניין שהיה מבטיח לעובדים שהתמידו מעל פרק זמן מסויים בעבודה, תנאים סוציאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד, אלא שהקמת אירגון עובדים כזה לא אפשרי בימנו (במקרים של עבודות שדורשות רמת מיומנות נמוכה אבל העובדים בהן מאוגדים וזוכים לתנאים טובים ולבטחון כלכלי לאורך זמן, לא קשה למצוא עובדים, למשל כוחות עזר בבתי חולים, סבלים בנמלי הים, או עובדי תברואה בחלק מהרשויות המקומיות). |
|
||||
|
||||
אין שום ייתרון בכך שנצליח למצוא איזה ''פטנט'' בכדי שאפשר יהיה לישראלים לעסוק בערבוב טיח או קטיף עגבניות. עדיף שנמצא פטנט שיאפשר לנו לעשות את העבודה הזאת ללא עובדים (או לפחות עם פחות עובדים) ולאפשר לכל אלו לעסוק במלאכות מעט יותר מעניינות ופרודוקטיביות. דומה שאתה מניח בטעות שהמשאב המוגבל כאן הוא המשרה ולא העובד... |
|
||||
|
||||
אחד הפטנטים האפשריים היה להביא את הקבלנים למכן את שיטות העבודה כך שהצורך בעבודות פשוטות שאינן דורשות כישורים יקטן למינימום ומקצועות הבניה יהיו מקצועות שדורשים התמחות ומיומנויות משמעותיות, בצורה כזו השחיקה הגופנית לא תגרום לכך שפועל יפלט מהעבודה בגיל 30 כי הגב שלו כבר הרוס והוא לא יכול להמשיך לעבוד וגם תיתן ערך מוסף לאדם שעובד במקצוע כבר 20 שנה על פני אדם שהתחיל בשבוע שעבר. בדרך לעשות את זה היא לגרום לכך שלקבלנים ישתלם יותר להשקיע בציוד היקר מאשר להמשיך ולהסתמך על עובדים זולים. יבוא עבדים נותן את התוצאה ההפוכה. |
|
||||
|
||||
אני לא מחפש פטנטים, אני רק דואג שהישראלי שלא יכול לעשות שום דבר חוץ מזה מסיבות של חוסר יכולת או חוסר מוטיבציה, לא ימות מרעב ולא יחיה במכולה באתר בניה עד גיל שלושים שבו הוא יפלט מהעבודה ויעבור לגור ברחוב. |
|
||||
|
||||
אני אשתדל לסכם ולאו דווקא לענות נקודה אחר נקודה, משום שכמו כל הדיונים בנושא הזה, גם הדיון הנוכחי הופך להיות מעגלי ולא מעניין במיוחד. כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים. למרבה האירוניה, חוסר ההסכמה שלך עם התאוריות של השוק החופשי (דעותיך על היצע וביקוש בשוק העבודה היו גורמות למילטון פרידמן התקף לב מינורי) איננו נוטה לכיוון הביקורת המודרנית המתבססת על הכרות עם הקפיטליזם "המבוגר", אלא דווקא לכיוון התאוריות הנאיביות של המאה ה-19, וספציפית תאוריית הערך של ריקרדו. למה הכוונה? אפשר להבין את זה אפילו מהמשפט הראשון שלך: אתה לא מקבל את חוקי ההיצע והביקוש כפשוטם (כמו ש"מלמדים באוניברסיטה"), אלא משתמש בהבנתך את אופיים של האנשים, ואופי העבודות. שים לב, -הבנתך-. לו מילטון פרידמן היה משתתף בדיון שלנו, הוא היה מרעים בקולו (או לפחות מנסה לכתוב את זה בצורה דרמטית) - ומאיפה לך הבנה טובה כל כך של כל שלל המקצועות והאומנויות של בני האדם? הכיצד אתה מתיימר לדעת יותר טוב מהאנשים עצמם מה הוא ה"אופי" של השרותים להם הם נזקקים? התאוריה הנאו-קלאסית (אשר ההיצע והביקוש בשוק העבודה הינם חלק ממנה) לא החלה עם פרידמן, אלא עם "המהפכה השולית" של סוף המאה ה 19 וראשית המאה העשרים. היא החלה עם זניחת הנסיונות של הכלכלנים הקלאסיים (ובראשם ריקרדו) למצוא את הערך "האמיתי" של דברים. בראשית המאה העשרים הבינו הכלכלנים ש"מחיר" זו איננה יישות פיזיקלית, ולא ניתן למצוא אותה במעבדה. אין שום ערך "אמיתי" או "פנימי" לשום דבר, לא לסחורה ולא לעבודה (באופן מסורתי זה היה הפוך - דווקא את מחירן "האמיתי" של סחורות ניסו לקבוע לפי עלותה ה"אמיתית" של העבודה). "מחיר" זו לא תכונה כימית. זה לא משקל או מספר אטומים, זה לא משהו שחייזר מעולם אחר יוכל לנתח במעבדה ולהבין את משמעותו במנותק מכלל החברה האנושית. לענייננו (שהרי אנחנו עוסקים בעבודה אנושית), עבודה שווה בדיוק כמה שאנשים מוכנים לשלם בשבילה. לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי. מעטים ביותר האנשים שיכולים לגרד לעצמם את הגב עם כפות הרגליים, אבל אני בספק אם יכולת ההשתכרות שלהם גבוהה. כל אפס שגדל ברחוב יכול למכור כליה, אפילו אם הוא לא יודע לקרוא. ועדיין ישלמו לו על זה עשרות אלפי דולרים. מדוע? לחזור אחרי - משום שקיים -ביקוש- לכליות להשתלה, ו-ההיצע- הינו קטן. ההיצע קטן לא בגלל שצריך כישורים יוצאי דופן על מנת לתרום כליה, אלא משום שה"נכונות לעבודה" במקצוע הזה היא אפסית. אנשים יכולים, אבל הם לא רוצים. התאוריה של השוק החופשי לא מתייחסת ל"כישורים", "רצונות", "שאיפות מקצועיות" או "שורשים מוסריים". לשוק לא איכפת -מדוע- ההיצע נמוך. השוק זה לא פסיכולוג. מבחינת השוק, יכול להיות שאין מערבבי טיח בגלל שצריך ללמוד תשעים שנה על מנת לעשות את זה, משום שצריך להיות יפה כמו דוגמן על, משום שחייבים ללבוש אחת משתי חליפות של וורסאצ'ה בעת העבודה ולכן ההיצע מוגבל לשני אנשים, משום שתשעים ותשעה אחוזים מהאוכלוסיה חולים במחלה נפוצה אשר גורמת להם להפוך לדלעת אם הם נוגעים בטיח, או, האל ישמור, משום שאנשים לא רוצים לעבוד בתור מערבבי טיח. בגלל שיש דמי אבטלה, בגלל הריח, בגלל הקושי הפיזי, הבושה מהחותנת, הפחד מגבהים, בטלנות, או אפילו סתם. פשוט סתם, סתם כך ללא סיבה. מקרה. לשוק לא איכפת. מה שהשוק רואה זה את פונקצית ההיצע של מערבבי טיח מול פונקצית הביקוש. אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול", ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים. הדעות הפרטיות שלך לגבי מה ערכו של שרות מסוים לחברה הישראלית פשוט לא משנות כלום. בשביל להעריך את זה יש לנו את השוק החופשי, אשר מסכם את דעתם של האנשים כולם (יותר נכון את אלו של הצרכנים, אבל בסיפור הזה כבר היינו) על חשיבותו של עירבוב הטיח. אני מסכים שהגישה הזו נראית חשודה במקצת. הרי "ברור" שמהנדס תוכנה "צריך" להרוויח יותר ממערבב טיח. הבעיה היא שהנסיון שלך לדרג עבודות לפי הערך שאתה מקנה להן על פי הבנתך את אופיין ואת האופי האנושי הוא לא דבר של מה בכך. למה להיצמד לכישורים בלבד? מה לגבי הקרבה, למשל? כל אדיוט שמדבר רוסית יכול להחזיק ביד מכשיר שעושה ביפ ולבדוק מהנדסי תוכנה מוכשרים כשהם באים עם בנות זוגם לאכול במסעדה על חשבון התוצרת של כשרונם הנדיר. אם חס וחלילה מחבל מתאבד ינסה לפגוע ביושבי המסעדה, המאבטח הזה יגן בגופו חסר הכישורים על עשרות מיושבי המסעדה. הוא יקריב את חייו בשביל שאני או אתה או איזה מהנדס תוכנה מוכשר נחיה. סתם ככה, במקרה זה יצא הוא, היה יכול להיות כל אחד אחר - שהרי לא צריך שום כישורים מיוחדים בשביל להתפוצץ. כמה זה היה שווה לך באותו רגע? כמה נראה לך שהחברה חייבת לאדם שמסכן את החיים שלו יום יום על מנת לשמור על מאות אנשים אחרים, למרות שכל אחד יכול לעשות את זה? מרגע שאנו מקבלים את חוקי ההיצע והביקוש ואיננו סומכים על הבנתך הפרטית באשר לאופיים של בני אדם ושל כל העבודות והאומנויות אשר נדרשות להם, הכל נעשה פשוט יותר. עירבוב טיח מבחינת השוק החופשי לא שונה מהנדסת תוכנה. אולי החברה הישראלית יכולה להסתדר ללא טיח, ואולי היא יכולה להסתדר ללא משחקי ג'אווה לדור השלישי של הסלולר. את האמת, אין לי מושג. והמושג שלך יש טוב בדיוק כמו זה שלי, וחשוב בדיוק כמותו. כלכלת השוק החופשי קובעת שאם אחרי ככלות הכל החברה הישראלית כן זקוקה לטיח, שכר מערבבי הטיח יעלה. שכר מינימום לא קשור לעניין בכלל, בדיוק כשם שהוא לא קשור לכמות מהנדסי התוכנה שיכול המשק הישראלי לייצר. למה יש לנו מהנדסים למרות שיש דמי אבטלה? כי כנראה שהחברה הישראלית צריכה אותם מספיק. אם החברה הישראלית צריכה מספיק גם מערבבי טיח ופועלי נקיון וקופאיות בסופרמרקט ומאבטחים וסוורים ופועלי מתכת ומורים ואחים סיעודיים, גם כאלו יהיו. או שהחברה הישראלית תחליט להסתדר בלעדיהם. כעת, אין ספק שדמי אבטלה או שכר מינימום משפיעים גם הם על היצע העבודה. כל מי שמקבל את חוקי ההיצע והביקוש מבין זאת. אולם אתה חוזר ומבלבל שני גורמים שלחלוטין אינם קשורים: היצע אינסופי של עובדים בתחום מסוים מוריד את השכר. אם היו בארץ עשרות אלפי מהנדסים הודים שהיו עובדים עבור אלף דולר לחודש, השכר בתחום התוכנה היה יורד לממוצע הזה. ואז, כן, אפשר בהחלט היה לדון בהשפעת דמי האבטלה או שכר המינימום על תחום התוכנה בישראל. אולם שים לב שאין קשר בין הדברים. היצע גדול של עובדים אשר יעבדו בשכר נמוך תמיד מקטין את השכר הממוצע, אלא אם כן מלכתחילה השכר הממוצע היה נמוך יותר. אולם לטענתך, ישראל "נאלצה" לייבא עובדים בתחומים כמו עירבוב טיח משום שהיא איננה מסוגלת לספק את צרכיה בתחום הטיח לבדה. מכאן בהכרח נסיק שההיצע בתחום זה איננו מאיים להציף את השוק לעומת הביקוש. אתה פשוט כושל כאן בהגיון מעגלי. אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. כל הסיפורים על סטודנטים או חיילים שחוסכים לטיול הם אבסורדיים. הם מתבססים על אקסיומה מהמאה ה 19. הביקוש יכול להיות בשמיים וההיצע יכול להיות של ארבעה אנשים וחצי, אבל מבחינתך השכר עדיין "צריך" להיות נמוך, ולכן רק תיכוניסטים או סטודנטים יכולים בכלל לשקול לעבוד בו. הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. לא צריך להניח הנחות מוזרות על ה"אופי" האמיתי של עבודות, לא להפוך תחומי עיסוק שלמים לכאלו המתאימים באופן אינהרנטי לחיילים משוחררים, ולא להסתבך בהנחות על תרומת העובדים הזרים לתל"ג הישראלי. השכר נקבע עפ"י מפגש עקומת ההיצע עם עקומת הביקוש. היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך. מעבר לכך יש כמה דברים מעניינים במה שאתה אומר (או לפחות כשלים מעניינים אם שואלים אותי, בניגוד לכשל המשעמם למדי בקשר לחוקי ההיצע והביקוש). גם בהודעה אלי וגם בהודעות אחרות אתה שופט את הכלכלה לפי "כוחות הייצור" שלה בעוד שבקפיטליזם מבוגר זה כבר שנים ארוכות לא האלמנט העיקרי. קפיטליזם מונע ע"י רווח, לא ע"י הנסיון לייצר בצורה יעילה מבחינה תעשייתית. ההערה כבדרך אגב על הקשר הישיר בין שכר מינימום והאבטלה, כמו רבות מההערות באשר ל"הוכחות בשטח" לכלכלת שוק חופשי' היא שנויה במחלוקת במקרה הטוב (חפש למשל מידע על מחקרם של קארד וקרוגר מהפקולטה לכלכלה בפרינסטון), ועל יוקר המחיה ומשמעותו כבר ענו לך אחרים באופן טוב בהרבה ממה שאני יכול אף לקוות לו. |
|
||||
|
||||
"כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים." אתה מתכוון שאני לא מתאים בצורה נוחה לסטראוטיפ המוטעה שיש לך לגבי תיאוריות "כלכלת שוק חופשי" ומרשה לעצמך לפטור את העניין בנימוק המרקסיסטי ש"ההויה קובעת את התודעה". עדיף בהרבה אילו היית מתמודד עם מה שיש *לי* להגיד ומתמודד עם הסתירות (אם ישנן) בין זה לבין המציאות במקום להטפל לסתירות שאתה מוצא בין מה שנדמה לך שהם דעותי ובין מה שאני אומר. לעצם העניין - אתה מבלבל (בצורה אופיינית) בין מה שלומדים באוניברסיטה בתור "כלכלה" ובין הפילוסופיה של ליברליזם/קפיטליזם. זה רחוק מלהיות אותו דבר. היומרה להבין את אופי האדם או את הגורמים השונים להתנהגותו היא הבסיס לכל פילוסופיה כלכלית - גם רעיון פשוט כמו "היצע וביקוש" מניח הנחות מסויימות לגבי בני אדם וכיצד הם נוהגים. "לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה( אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי." הטיעון שלי היה הפוך. העובדה שהיא פשוטה ואיננה דורשת כישורים תאפשר, תמיד, היצע גדול יותר של עובדים. "אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול"" שטויות במיץ. הביקוש לתוצרת של פעולת ערבוב הטיח יכול לגרום, באותה מידה, גם לפיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו לעשות זאת על ידי מכונות. היצע נמוך של מערבבי טיח יכול לגרום ללחץ בכיוון כזה (טכנולוגי) ויכול גם לגרום להאטה בקצב הבניה. הוא יכול גם, בהחלט, לגרום להעלאה בשכרם של מערבבי הטיח אבל זו בוודאי לא האפשרות היחידה. אתה עדיין תקוע במחשבה שאני מדבר על התוצאות של "היצע וביקוש" בעוד שאני מדבר על הגורמים המגבילים את ההיצע (או הביקוש). אם למדינת ישראל היה צורך דחוף בקורבנות אדם (רצוי בתולות צעירות) שיקשרו לסלע בים ליד יפו סביר להניח שהשכר המוצע עבור עבודה זאת היה עולה אבל לא סביר להניח שהיו רבים במיוחד קופצים על המציאה. מה קרה פה? כשל שוק? לא רוצה דוגמה קיצונית? קח למשל מוסיקאים: מדוע כל כך הרבה אנשים טורחים לשלם הרבה כסף למורים פרטיים או בתי ספר (ואני מדבר על אנשים מבוגרים, לא ילדים), להתאמן אינסוף שעות, לקנות ציוד יקר בשביל עבודה שהביקוש לה שואף לאפס? מדוע חוקי ההיצע והביקוש לא דוחפים את כל אלו למקצוע מעט יותר מכניס? מדוע כל כך הרבה מחברי המוסיקאים מוכנים לחיות כמו כלבים רק כדי להמשיך ולנגן? "ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים." איך אני אוהב את זה שאתה כל כך מוסרי וצודק ואני כל כך גזעני ורשע. אז אמנם לא אמרתי שום דבר באשר ל*אנשים* אבל מה זה משנה... השכר הנמוך אותו יקבלו לדעתי, בכל מקרה, מערבבי הטיח קשור באופן הדוק למדת פיזור הכשרון בתחום על פני האוכלוסיה. באותה מידה היינו יכולים להחליף את הנדסת התוכנה בהשמעת קולות שירה מהתחת (כשרון נדיר ביותר). אם היה ביקוש לזה, השכר היה עולה. "אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. " שוב פעם, כנראה שלא קראת. הטענה שלי דיברה על סדר הדברים. קודם כל הייתה אבטלה ומחסור בעובדי בניין וחקלאות ואחר"כ באו העובדים הזרים - לא להיפך. זה מבטל לחלוטין את הטענה הבסיסית שלך לגבי העובדים הזרים כגורם לאבטלה. "הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. ... היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך." זאת לא הגישה של כלכלת שוק אלו הם אותם דברים שלומדים באוניברסיטה תחת ההגדרה "כלכלה". הגישה של מרבית חסידי השוק החופשי שאני קראתי ושמעתי עליהם מדברת על "מעבר חופשי של סחורות ואנשים". אתה כמובן מתחמק באלגנטיות מהטיעונים שהבאתי בדבר זולותם של העובדים הזרים. העובדים הזרים אינם זולים יותר, באופן אינהרנטי, מהעובדים הישראלים, עלות העסקתם של העובדים הישראלים מוגבהת באופן מלאכותי על ידי הקצבאות ושכר המינימום. |
|
||||
|
||||
גיל - לא ממש קשור, אבל הזכרת סוורים, אז אני מרשה לעצמי לשאול: מה דעתך על שביתת עובדי הנמלים? איך לדעתך כדאי/צריך/ראוי/אפשר לפתור את הבעיה? |
|
||||
|
||||
1. לתת להם את הערבויות שהם דורשים לאי פגיעה בשכרם. קצת לא ריאלי כשמדובר בשר אוצר שהגדיר את אחת ממטרותיו כריסוק הועדים הגדול ואת עובדי הנמלים ראשון. 2. לפטר את כולם, לגייס פועלים חדשים (מבין המפוטרים והמובטלים) בתנאים ראויים וסבירים (כלומר דרך חברת כח אדם ובשכר מינימום) ולהפעיל את הנמלים (בהגנה משטרתית). זה מה ששר האוצר שלנו היה מת לעשות אבל לא מעז. 3. לשבת איתם למו"מ של 48 שעות רצופות עד שיגיעו להסכם. אחרי 24 שעות של חוסר שינה הפערים לא ניראים כל כך גדולים ואפשר למצוא נוסחת פשרה שתאפשר לכל אחד מהצדדים להכריז על נצחון. זה כנראה מה שיקרה אבל רק בעוד חודש. כשנזקי השביתה יגיעו ל 400% ממה שהמשק והממשלה ביחד אמורים להרויח מהרפורמה בעשר השנים הקרובות שעד הרפורמה הבאה. |
|
||||
|
||||
בזמן שלקח לי להגיב עושה רושם שהבעיה כבר נפתרה... השביתה עצמה היא כמובן מצערת - היא גרמה נזקים לא מחויבי המציאות (למרות שדבריו של טירה למשל על "נזק של 4.8 מליארד שקלים ומניעת יצירה של 25,000 מקומות עבודה" הם סתם דיבורים. ניחושי הנזקים הללו טובים בערך כמו הפרסומים של האוצר על 5000 השקלים שתחסוך כל משפחה בישראל בעקבות הרפורמה), ואולי ניתן היה למנוע אותה ע"י התנהלות חכמה יותר. אולם הדיון המעניין הוא לא באשר לדרכי ניהול המשא ומתן של הממשלה וההסתדרות, אלא על הסוגיה המקורית עצמה - הרפורמה. אני אינני יודע פרטים מדויקים על עבודת הנמלים כיום, ועל הרפורמות המתוכננות - אני רק יודע לדבר על הערכות שקראתי ושמעתי. למרבה הפלא לא הצלחתי להבין מה היא בדיוק פגיעתו הנוראה של מונופול הנמלים. לפי מה שקראתי גם נציגי התעשיינים מודים שמבחינה טכנית, נמלי ישראל אינם גרועים כלל וכלל. הם נותנים תפוקה שאיננה נופלת מתפוקתם של נמלים אחרים באירופה, העבודה מקצועית ויעילה, וגם המחירים אינם נוראים כל כך. מונופולים לא תמיד נותנים שרות גרוע, ותחרות לא תמיד מוזילה מחירים ומשפרת את השרות. אלו תוצאות שמתבססות על מודלים נאו-קלאסיים, שמתבססים בעצמם על הנחות יסוד רעועות. במציאות הדברים נוטים לפעמים להראות אחרת. בהרצאה שנתן גדעון עשת (כתב כלכלי ב'ידיעות') לפני מספר חודשים בתל-אביב, הוא נתן למשל דוגמא מפליאה ביותר בקשר לחשמל. מסתבר שאזרחי ישראל מקבלים שרות מצוין מהמונופול של חברת החשמל. התפוקה טובה, והמחירים זולים יחסית. עד כדי כך זולים, שעשת ידע לספר את הדבר הבא. כאשר החליטו האחים עופר לקחת על עצמם להקים את תחנת הכוח ברמת חובב, הם ערכו חישובים, וגילו שלמעשה הם אינם מסוגלים לייצר חשמל במחיר שיתחרה במונופול של חברת החשמל. הם כיתתו רגליהם אל שר התשתיות (נדמה לי שבאותו זמן היה זה פריצקי?), והפעילו עליו לחץ על מנת שיכריח את חברת החשמל -להעלות- את מחירי החשמל, על מנת "לפתוח את שוק החשמל לתחרות". מדהים, לא? לפי מה שעשת מספר, שוק החשמל היום פתוח לחלוטין לתחרות. מי שרוצה לפתוח תחנת כוח יכול לעשות זאת, וחברת החשמל מחויבת על פי חוק להוליך את החשמל שלו בתשתית שלה. זה פשוט לא משתלם לאף אחד. היו טענות של נתניהו על "אליפות העולם בשביתות", אולם אלו שקרים. בשנה שעברה היו שביתות ארוכות בנמלים של מדינות רבות באירופה (מה גם שלשביתה יש תמיד שני צדדים). הטענות העיקריות כנגד מונופולים כגון חברת החשמל או הנמלים הינן אם כך המשכורות המנופחות והתנאים המפליגים. אלו טענות נכונות רק בחלקן - בחברת החשמל יותר מבנמלים, ולעובדים אחדים יותר מלאחרים. עובדים רבים בנמלים משתכרים מעט יותר מהשכר הממוצע במשק, ואם לומר את האמת זה לא מפריע לי כהוא זה. אין לי שום בעיה שמפעיל ציוד כבד ומקצועי עם וותק של שנים, אשר עושה עבודה קשה, מקצועית, ובעיקר -מסוכנת- (מסתבר שהעבודה בנמלים הינה עבודה עם שעור פציעות מטורף), ירוויח גם חמש עשרה אלף שקל לחודש. עיני אינה צרה בו, ולא המשכורת שלו תמוטט את המשק הישראלי. מן הסתם ראוי לפקח יותר על מינויים פוליטיים, לפרסם משכורות חריגות, וכל אותם דברים שמוסכמים על כולנו. אני אינני תמים מספיק על מנת להאמין שתופעות מעין אלו יעלמו, אולם אני חושב שהן מחיר נסבל למדי. נשאר אם כך לבחון את האלטרנטיבה. מוסכם על רוב מי שבוחן את הנושא שהרפורמות המבניות בנמלים מטרתם להביא להפרטתם. ההפרטה תיצור קרטל של שתי חברות בידיים פרטיות. האם באופן כללי אני "בעד הפרטה"? אין לי לזה תשובה חד-משמעית. לגבי מונופולים יעילים למדי, אני חושב שלא. אני מעדיף מונופול ממשלתי בפיקוח על פני מונופול פרטי. בראשון, נהנים מהתוצרת לא רק מספר משפחות ספורות אלא אלפי משפחות של עובדים. כמו כן, הממשלה מקבלת את הרווחים - כחצי מליארד שקל במקרה של הנמלים. יאמרו שחלק מזה הולך על שחיתות, בירוקרטיה, חוקי פרקינסון וכל זה, ומן הסתם הם צודקים. אבל עד שלא נמצא תחליף מושלם לבירוקרטיה, זה עדיין עדיף לדעתי על כך שהכסף ימצא את דרכו ישירות לכיסי העופרים והדנקנרים. אם מדובר במונופול שנותן שרות גרוע ופוגע, אולי אכן כדאי להפריט אותו. כאמור, זה תלוי בנסיבות. כיום, עם אנשים באוצר כמו ירון זליכה שמסבירים לי ש"לא משנה המחיר, העיקר שנפריט", אני נוטה להתנגד לרוב ההפרטות. זה הרכוש שאבא שלי וסבא שלי ובני דורם עמלו קשה על מנת לבנות, ואני לא מתלהב ממכירה שלו במחירי סוף העונה למספר מצומצם של בעלי עניין. |
|
||||
|
||||
וכדי שלא ייצא שאני מתעלם מחלק מתשובתך (אליו שכחתי להתייחס): בוודאי שדמי אבטלה או קצבאות ילדים משפיעים גם הם על ה"נכונות לעבוד", וחסר משמעות הדבר לדבר על "יותר" במובן הזה.אני מניח שאתה יכול לחשב את הנגזרת (השינוי בהיצע העבודה יחסית לתוספת שקל למשכורת או הורדת שקל מקיצבת אבטלה), אבל זה משתנה מעבודה לעבודה, ואני לא יודע על מישהו שבדק את זה "מדעית". מהמעט שאני יודע על טבע האדם, נשמע לי מוזר שאנשים מוכנים לחיות בעוני תוך השפלה תמידית רק משום שזה נוח כל כך. אם תקרא קצת פורומים של מובטלים באינטרנט תגלה שרובם המכריע של הכותבים אינם חשים כך. הם מדברים על תחושת חוסר הערך העצמי, על הימים הריקים חסרי המעש, על הבושה מהמשפחה, הגברים שבהם מדברים על תחושה של פגיעה בגבריות, על ראיונות עבודה משפילים וחסרי טעם, וכולם כולם מדברים על ההשתוקקות העזה לחזור לעבוד. כמובן, יכול להיות שזה לא מייצג. אולי שאר המובטלים פשוט נהנים כל כך מחיי הבטלה עד שהם יצאו ליום כיף עם הילדים בכינרת על חשבון משלם המיסים בדיוק בימים שאני קראתי את הפורום. אתה מציע (ולמה לכבס את הדברים) שכל מי שלא עובד ירעב הוא וילדיו. אין ספק שזה יגדיל את היצע העבודה (וגם יוריד את השכר הממוצע במשק כדרך אגב), ואם נניח שמקומות העבודה הנוספים הללו אכן קיימים, גם את מספר העובדים בפועל. אולם העבודה עצמה, כך ראינו, לא מצילה מעוני בישראל של ימינו. עובדי הקבלן במפעלי ים המלח עובדים בעבודה שהיא כנראה קשה לא פחות מזו שלי או שלך, וקרוב לוודאי שהינה מסוכנת בהרבה. והם עניים, כולם עד האחרון שבהם. אם יש לבחור בין הרעבת אנשים עד שייאלצו להציע את עצמם לכל עבודה בכל מחיר ובין הפסקת היצע העבודה הזולה מבחוץ, אני בוחר בשני ללא היסוס. |
|
||||
|
||||
לאורך כמה פתילים פה אתה מעלה על נס את יתרונות התחרות החופשית בשוק משוכלל. אבל השוק כאן רחוק מלהיות משוכלל. גורמי הכח והמשאבים מחולקים באופן לא שווה, יש בעלויות צולבות ואינטרסים מעורבים. יש קשרים עמוקים בין בעלי הון לבין הגוף המחוקק והמבצע. בקיצור, יש כל כך הרבה נתונים *מבניים* שיפריעו לשוק החופשי האידיאלי הזה שאתה מתאר, שכל מהלך בכיוונו, גורר נזקים לגורמים חלשים בחברה. הפרטה זה יופי, נכון? תראה מה קרה למערכת הבריאות מאז שהופרטה. יש כאן מערכת בריאות, וחינוך, ואבטחה - פרטיות, לעשירים. חוסר השיוויון הכלכלי בחברה מרקיע שחקים ורק הולך ומתגבר עוד ועוד (לא בגלל הבדלים ביכולות, אלא בגלל הבדלים בנקודות המוצא הכלכליות והחינוכיות). מעמד הביניים נשחק והולך וקטן. כל התיאוריות הניאו-ליברליות היפות מתעלמות לחלוטין מסבך הבעיות והעוולות *המבניות* בשוק שאנחנו חיים בו. על שוק גדול ומשוכלל אפשר אולי לנהל דיונים בעלי ערך, בשוק שאנו חיים בו - זה לא מציאותי. |
|
||||
|
||||
"לאורך כמה פתילים פה אתה מעלה על נס את יתרונות התחרות החופשית בשוק משוכלל." אכן. "אבל השוק כאן רחוק מלהיות משוכלל." צודק. "גורמי הכח והמשאבים מחולקים באופן לא שווה, יש בעלויות צולבות ואינטרסים מעורבים. יש קשרים עמוקים בין בעלי הון לבין הגוף המחוקק והמבצע." אז בוא נפריד ביניהם. בוא נוציא את השליטה בכלכלה מיידי הפוליטיקאים. ברגע שזה יקרה ילכו בעלי ההון לפעול בשוק החופשי במקום לתרום בפריימריז... "בקיצור, יש כל כך הרבה נתונים *מבניים* שיפריעו לשוק החופשי האידיאלי הזה שאתה מתאר, שכל מהלך בכיוונו, גורר נזקים לגורמים חלשים בחברה." א. כלכלה חופשית היא דבר מצויין בעיקר לשכבות החלשות (החזקים, כמו שידוע לך בוודאי, מסתדרים מצויין גם במדינות קומוניסטיות) נדמה כאילו אתה מנסה לרמוז שהדבר אחרת. ב. הטיפול בגורמים ה*מבניים* הוא עיקר מטרתי משום שזו בדיוק עיקר הבעיה. הקשר הון -שלטון נובע מהעובדה שבכדי להשיג ולשמר את ההון הינך זקוק לקשר עם השלטון. עובדה זאת נובעת בעיקר מתוך כך שהשלטון העניק לעצמו סמכויות נרחבות בתחומים הכלכליים (כמו מכסים, קביעת שכר העבודה, רשיונות לעבוד במקצועות שונים וכמובן גם ההחזקה הממשית במפעלים ונכסים שונים). התרופה.. "הפרטה זה יופי, נכון? תראה מה קרה למערכת הבריאות מאז שהופרטה. יש כאן מערכת בריאות, וחינוך, ואבטחה - פרטיות, לעשירים." א. אני בעד מערכת בריאות וחינוך פרטיות לכולם. ב. מערכת הבריאות לא הופרטה (הלכה למעשה המדינה קובעת אילו שרותים ינתנו ובאיזה מחיר ושולטת באופן מלא בכל המשאבים) ב. בתחומים רבים דווקא יש שיפור. אתה כנראה לא זוכר איך נראו סניפים של "קופת חולים" בשנות השמונים. אני זוכר היטב. ג. מערכת החינוך בוודאי שלא הופרטה ובכל זאת מצבה עגום ביותר. מדוע? בגלל ש"הפריטו" את קופת חולים? ד. הפרטה זה יופי, באופן כללי. אפשר לנהל וויכוח על הנכונות של כלל זה במקרה של בריאות וחינוך (למרות שאני חושב שהוא תקף גם כאן) אבל ישנם תחומים רבים בהם ההפרטה, למרות חלקיותה, בהחלט הניבה תוצאות נהדרות. אף אחד היום לא מחכה לטלפון שבע שנים. "כל התיאוריות הניאו-ליברליות היפות מתעלמות לחלוטין מסבך..." עובדתית, זהו קשקוש מוחלט. תוכל לטעון שהפתרונות המוצעים על ידי התיאוריות ה"ניאו ליברליות" אינם מציאותיים או מוצלחים (וזו שגיאה) אבל התעלמות? האם טרחת לקרוא ולהבין את (למשל) מילטון פרידמן או האייק? על מה אתה חושב שהם מדברים? על הגדל התל"ג כאיזה מונח אבסטרקטי? העשרת העשירים? אתה עושה לעצמך עבודה קלה מדי. לדידך הוויכוח הוא בין אלו שמעוניינים בטובת החלשים (המחנה "שלך") ואלו המעוניינים ב"יתרונות השוק החופשי" (המחנה "שלי") כאילו לא מדובר באותו הדבר בדיוק. מנקודת המבט שלי, ושל כל ליברל (שאני מכיר לפחות) "יתרונות השוק החופשי" הם עוד חירות ועוד רווחה לכל המין האנושי והם הסיבה ה*בלעדית* לכך שאני קפיטליסט. עובדתית. החשיבה הליברלית מכוונת למציאת דרכים ולהבנת התהליכים המובילים להגדלת החירות והרווחה של כולם. אתה חושב שכלכלה חופשית איננה הדרך? אולי. אבל תעשה לי ולכל ליברל אחר שתתווכח איתו, טובה קטנה אחת: התמקד בעובדות ובהגיון הדברים ולא במניעים. |
|
||||
|
||||
למה אתה קורא לזה "סחר בעובדים"? |
|
||||
|
||||
המינוח המדויק הוא ''ניידות עבודה'', אני מניח, במקביל לניידות של הון. הרבה פעמים מחשיבים את תופעת מהגרי העבודה כחלק מ''סחר חופשי'' משום שהמושג הזה בימינו כולל אג'נדה נרחבת למדי של הסדרים כלכליים וחברתיים, כאשר ''הגמשת שוק העבודה'' הוא חלק מההסדרים הללו. אם לכך התכוונת, הרי שכמובן אינני טוען שיש קשר ל''סחר'' במובן של סחר בבני אדם, כמו למשל נשים הנסחרות לצרכי זנות. |
|
||||
|
||||
תודה. חששתי שמא גלשת לדמגוגיה, ואני שמח שהתבדיתי. |
|
||||
|
||||
למרות שלא מצאתי את התגובה המדוייקת עליה רציתי להגיב, אתעלק על תגובתך כדי להדגים דברים שציינת (או שזה היה אורי?). מתוך מוסף "הארץ" האחרון:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... . מומלץ להתעלם מן הקשקשת האנטי-אמריקנית המקדימה את הדברים ולהתרכז בעובדות. כמה ציטוטים: השלב הראשון, עבודות דחק (במקום חיטוט בזבל או גרוע יותר): ..."בימים הטובים יצאו אמריקאים לג'וגינג בפארק עם נעלי ריצה של נייקי שיוצרו במפעלי "וולקו" בסין - 84-77 שעות עבודה בשבוע במשמרות של 12-11 שעות, תמורת 16 סנט לשעה - וקנו תיקי יד של קתי לי ב"וול מארט" שיוצרו במפעלי "ליאנג שי" בסין - 70-60 שעות עבודה בשבוע במשמרות של 10 שעות תמורת פחות מ-20 סנט לשעה."... וההמשך - עליית רמת העבודות והשכר: "...אלפי אמריקאים התעוררו בוקר אחד וגילו לחרדתם שהם איבדו את מקום העבודה שלהם לטובת סינים או הודים חרוצים מהם, שמוכנים לעבוד קשה יותר תמורת הרבה פחות כסף. על פי הערכות שונות כבר מתקרב מספר המשרות שאבדו למשק האמריקאי למיליון, שיעור שעוד עשוי לצמוח בקצב של 30% בשנה. לשוק הגלובלי החופשי, מתברר, יש שני צדדים..." ... "חברת אנימציה מייצרת סרטים מצויירים שילדים אמריקאים צופים בהם בשבת בבוקר, רדיולוגים קוראים צילומי MRI של אמריקאים, פקידים פוסקים בטענות של לקוחות אמריקאים נגד חברת הביטוח שלהם, מתכנתים מעבירים את כל שירותי הביטוח הרפואי של מדינה במערב התיכון למערך אוטומטי, רואי חשבון מוסמכים ממלאים טופסי החזרי מס אמריקאיים ומאשרים משכנתאות אמריקאיות. ובתוך הבניין הסגול של 'אופיס טייגר' מנתחים כלכלנים שאפתנים חברות אמריקאיות הבשלות להשתלטות של תאגידים במקום שהם קוראים לו מזרח וול סטריט". והווה והעתיד: (מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...): "מאליק שוטט משתאה במחוזות ילדותו ומתאר בכתבתו את צמיחתו של מעמד בינוני חדש המכונה בהודו "זיפיס" (על משקל יאפיס), שעולה במספרו על כל אוכלוסיית ארצות הברית. "הזיפיס הם לא איום", כותב מאליק, "אלא סיכוי חסר תקדים לעסקים האמריקאים. הודו עוברת בום כלכלי שכמוהו רואה העולם אולי פעמיים ב-100 שנים... קניונים צצו בבנגאלור, כלכותה, מומביי ואינספור ערים קטנות. בזכות שערי ריבית נמוכים, הסרת הפיקוח הממשלתי וזרימה של 785 אלף משרות למוקדים טלפוניים ולבתי תוכנה, קונים הצרכנים ההודים כל דבר, ממחשבים ותוכנות ועד לטלפונים סלולרים ובגדים. על פי הערכות שונות, יוציאו 487 מיליון הודים מהמעמד הבינוני 420 מיליארד דולר בארבע השנים הקרובות"." סוף ציטוט. בעצם, לפחות על פי ההיגיון - בעלי העסקים הגדולים במערב מרוויחים עתה יותר, משום שהם משתמשים בעבודה זולה יותר ואילו הפועלים ולאט לאט גם מעמד הביניים מאבדים את מקומות עבודתם לטובת המזרח, ככה שהגלובליזציה פוגעת קודם כל במערב - היא מגדילה שם פערים, לטובת צמיחתו של מעמד ביניים וצימצום "העוני המוחלט" בעולם השלישי1, לא? 1 לפחות זה שלא נעתר להסתה לאומנית, דתית ואינטקלטואלית-מערבית-אנטיאמריקנית ופותח עצמו ליתרונות הגלובליזציה. |
|
||||
|
||||
המאמר שהבאת הוא דוגמה נאה לדמגוגיה. ראשית הניגוד שהוא מציג: "אחרי שנים של צריכה חסרת מעצורים בחסות האידיאלים של השוק החופשי." מול הפריחה בהודו. הוא מגוחך: כזכור, נזקיה של תאוות הצריכה חסרת המעצורים של המערב היו *אמורים* להיות רישוש העולם השלישי. עכשיו זה בעצם משהו אחר. אחרי שנים של "ניצול" בעצם השתפר מצבם של המנוצלים. ההנחה עליה מתבסס הטיעון "המקורי" נגד הגלובליזציה היא כך: אם לנו יהיה טוב (עם סחורות זולות או רווחים מוגברים) אזי חייב להיות רע למישהו אחר. זה כמובן הרעיון הישן של "משחק סכום אפס". אבל מה קרה כאן? בדיוק ההיפך ובדיוק כפי שנחזה על ידי "תומכי" הגלובליזציה. גם לנו טוב יותר וגם להם טוב יותר. מה עושים? מכים על חטא? לא בבית ספרנו. עכשיו יש סכנה חדשה. אילו נתונים מובאים במאמר? המאמר מתמקד בעיקר בהצגת השיפור הניכר בהודו. זה כשלעצמו לא יכול להיות רע (אלא אם אתה שונא הודים או משהו) אבל הנחת היסוד היא שאנשים יבצעו את הקישור הבא: "אם להודים טוב יותר, אזי חייב להיות לאמריקאים רע יותר". האם זה נשמע מוכר? הנתון היחידי באשר להרעת המצב, כביכול, מדבר על "מספר המשרות שאבדו למשק האמריקאי מתקרב למיליון" וחוזה שהמספר יעלה ב30 אחוז בשנה. מאחר והמקור, תקופת הזמן, או כל מידע אחר נוסף לא מובאים נותר לי רק לנחש שהנתון הזה (אם הוא בכלל נכון) מדבר על כמות ההודים שמועסקים על ידי חברות אמריקאיות. זהו נתון חסר משמעות מאחר והוא איננו מועמד מול הכמות של משרות חדשות שנוצרות בארה"ב. (על פי נתונים שאני מכיר נוצרו בארה"ב 17 מיליון מקומות עבודה חדשים בעשור בין 93 ל 2003.) ועכשיו תגובתי לדבריך: "בעצם, לפחות על פי ההיגיון - בעלי העסקים הגדולים במערב מרוויחים עתה יותר משום שהם משתמשים בעבודה זולה יותר" העבודה הזולה יותר שבהם משתמשים בעלי העסקים מייצרת גם סחורות זולות יותר אותן קונים, לעת עתה, בעיקר האנשים במערב. סביר להניח שלא היינו מנהלים פה דיון אילו הייתה מתעקשת ארה"ב לשמור בתחומה את "כל העבודה" בתעשיית המוליכים למחצה, דיסקים מגנטיים ושאר חלקי המחשב. "ואילו הפועלים ולאט לאט גם מעמד הביניים מאבדים את מקומות עבודתם לטובת המזרח" זו יכולה להראות כמו תחזית "הגיונית" אבל: א. היא לא נתמכת על ידי העובדות (למשל, אחוזי האבטלה בארה"ב שנעים בין 10 אחוזים (ב1983 ל5.5 כיום) ב. היא לא נתמכת על ידי הנסיון ההיסטורי. זה מראה לנו שחלק מתהליך ההתפתחות כולל הרס תעשיות ישנות ובניית חדשות - האם כניסת המיכון החקלאי (ש"חיסל" כ99 אחוזים מכמות המועסקים בחקלאות) גרם לירידה ברמת החיים ולאבטלה? כפי שניתן לראות גם בדוגמה של תעשיית ההי טק האמריקאית. האם העובדה שחלק עצום מהייצור עבר למזרח אסיה גרמה לאובדן מסיבי של מקומות עבודה? ברור שלא... (האם אמרתי כבר "משחק סכום אפס"?) "ככה שהגלובליזציה פוגעת קודם כל במערב - היא מגדילה שם פערים, לטובת צמיחתו של מעמד ביניים וצימצום "העוני המוחלט" בעולם השלישי. לא?" לא. היא בהחלט לא פוגעת במערב. מוזר... הטענה הראשונית של מתנגדי הגלובליזציה הייתה שהמערב "אונס" את העולם השלישי ומרוויח על חשבונו. עכשיו, כשטעמה של זאת נעשה מעט תפל לאור התוצאות ההפוכות הופך הטיעון לטיעון הפוך המערב נדפק והעולם השלישי מרוויח. האלמנט הקונסיסטנטי פה הוא כמובן אנשי העסקים... טוב שיש את מי להאשים. המאמר הזה הוא דוגמה לטרנד החדש... עכשיו הוא הגיע לארץ אני מניח... |
|
||||
|
||||
אתה קראת את המאמר הזה עד הסוף? אני הבנתי מהמאמר, שבשורה התחתונה, העברת העבודות להודו (על חשבון פועלי ארה"ב) גורמת לחיזוק של המעמד הבינוני של הודו ומי שידע לנצל זאת (למשל חברות אמריקאיות) יוכל להרוויח מכך. |
|
||||
|
||||
"אתה קראת את המאמר הזה עד הסוף?" התייחסתי רק למאמר הראשון. "אני הבנתי מהמאמר, שבשורה התחתונה, העברת העבודות להודו (על חשבון פועלי ארה"ב) גורמת לחיזוק של המעמד הבינוני של הודו ומי שידע לנצל זאת (למשל חברות אמריקאיות) יוכל להרוויח מכך." אם רק היית מוריד את ה"על חשבון פועלי ארה"ב" הייתי גם יכול להסכים איתך. |
|
||||
|
||||
תוסיף את המילה ''כביכול'' ל''על חשבון פועלי ארה''ב''. |
|
||||
|
||||
באתי לברך ויצאתי מקולל (: אם היית שם לב למשפט "מומלץ להתעלם מן הקשקשת האנטי-אמריקנית המקדימה את הדברים ולהתרכז בעובדות", היית מבין שמה שחשוב לי בשני המאמרים ההם היה הדוגמא שהוא הביא - שדווקא תומכת בגישה אותה הצגת בדיון זה ומנוגדת (במידת מה) לאנטיגלובליזציה של הכותב. שאלתי בסוף הציטוטים היא כבר עניין אחר. זו לא תלונה או דעה אלה סתם תהיה בפני אלו שיש להם ידע נרחב משלי - רצוי עם מינימום אידאולוגיה לכיוון זה או אחר. למשל עוד לא החלטי אם אני בעד יותר אבטלה במערב ע"ח פחות רעבים ללחם בהודו. לגופו של עניין: האין העברת מקצועות צווארון לבן למזרח תופעה חדשה? הסטטיסטיקות מ83' אינן נראות לי רלוונטיות לעניין. באופן כללי, אני נוטה לחשוב שאנו נכנסים לאט לאט, עם עליות ומורדות אבל במגמה שתלך ותתברר, לתקופה חדשה. כדי למצוא עבודה, צריך יהיה יותר ויותר כישרון מולד ויותר שנות השכלה נרכשת (ולא לכולם יש תחת ושכל ל20 שנות לימוד), עם ספי כניסה שעולים במהירות גדולה מידי. אם זה בגלל עליית בעלי-היכולת-הכללית-החשמליים (מחשבים) ואם זה, לפחות בשלב זה במערב, בגלל הגלובליזציה והשתפרות כל תהליכים הייצור והשיווק שלהם דרושים אתה פחות אנשים מאי פעם. זו אינה המהפכה התעשייתית (שחשבו שהיא תגרום ל... ובסוף היא דווקא...). זה נראה לי משהו לגמרי אחר. ואולם, אין לי די מידע בנושא, אחרת הייתי כותב על זה מאמר - או נמנע ממנו לאחר לימוד הנושא. |
|
||||
|
||||
"באתי לברך ויצאתי מקולל (:" דווקא שמתי לב להתחלה וזה הפך את המסר שלך לעוד יותר מבלבל במיוחד לאור השאלה בסוף... והמסר ממשיך להיות מבלבל - למשל: "למשל עוד לא החלטי אם אני בעד יותר אבטלה במערב ע"ח פחות רעבים ללחם בהודו." אם אתה חושב שזאת הבחירה אזי בעצם קיבלת את הטענה השגויה המרכזית - יותר משרות בהודו משמען פחות משרות בארה"ב. "האין העברת מקצועות צווארון לבן למזרח תופעה חדשה?" לא ממש. מידת הלובן של הצווארון גוברת עם העלייה ברמת הפיתוח של אותה ארץ "מזרחית". תופעות כגון רואי חשבון הודים שעוברים על דוחות אמריקאים היא אכן חדשה אבל החידוש פה איננו העקרון אלא התנאים המיוחדים החדשים: א. טכנולוגיה שעושה את הדבר אפשרי. ב. הפתיחות החדשה יחסית של הודו - ההודים, בניגוד לטיוואנים למשל, שולטים באנגלית מה שמאפשר להם לעשות עבודה באנגלית (כמו גם תמיכה טלפונית וכו...). "הסטטיסטיקות מ83 אינן נראות לי רלוונטיות לעניין." הסטטיסטיקות הן מתשעים ושלוש עד אלפיים ושלוש. תקופה שבהחלט מייצגת את עידן הגלובליזציה. "באופן כללי, אני נוטה לחשוב שאנו נכנסים לאט לאט, עם עליות ומורדות אבל במגמה שתלך ותתברר, לתקופה חדשה. כדי למצוא עבודה, צריך יהיה יותר ויותר כישרון מולד ויותר שנות השכלה נרכשת" אני לא מסכים עם התחזית הזאת. כדאי לזכור שהאנשים נשארים אותם אנשים. פיזור הכישרון הנחוץ לעבודות אלו ואחרות נשאר אותו פיזור והטכנולוגיה דווקא מקטינה את הצורך במיומניות טכניות (ואפילו אינטלקטואליות) בהרבה מאוד תחומים. תחשוב נגיד על מפעל מכוניות בשנות השישים לעומת מפעל מכוניות בשנות האלפיים. רוב העבודות שדורשות מיומנות כמו צביעה או ריתוך נעשות כיום ממילא על ידי מכונות. כלומר, העבודות ה"פשוטות" נעשות יותר קלות. מצד שני הגיוון גדל ואיתו גדל הביקוש לעבודות יותר "אינטלקטואליות". בוגר מדעי המחשב היוצא מן האוניברסיטה היום נהנה היום מהיצע גדול בהרבה של עבודות מאותו בוגר בשנת 1965. זה בטח לא רע... "זו אינה המהפכה התעשייתית (שחשבו שהיא תגרום ל... ובסוף היא דווקא...). זה נראה לי משהו לגמרי אחר." נחיה ונראה? התחזית שלי היא שבעוד עשרים שנה ינהלו בדיוק את אותם הוויכוחים על דברים אחרים ויגידו "זו לא המהפכה הטכנולוגית של שנות האלפיים, זה משהו אחר" (והלוואי וידעתי מה יהיה אותו דבר אחר... הייתי רץ להשקיע במניות) |
|
||||
|
||||
בגדול כבר ענו לך, אבל סרטים הודים, מוזיקה הודית, אוכל הודי ותרבות הודית מיוצאים בקביעות לעולם המערבי וחלקם מגיעים אפילו לישראל. לדוגמה: http://www.fisheye.co.il/story_1524 |
|
||||
|
||||
מאמר וביקורת מעניינים.. כבר בפתח הדברים אתה גורס שאין תופעה תרבותית שאינה תוצאה של אימפריאליזם תרבותי כזה או אחר, וגם בחלקו הראשון של המאמר אתה מאשר את עניין האימפריאליזם התרבותי, אך בחלקו השני אתה תוקף את מה שמוגדר כהנחת היסוד של התופעה. מדוע? לי נראה שבשל העניין הסמנטי אתה נקלע לסתירה במהות. אמנם מכונות יחסי הציבור של אמנים מערבים לא הצליחו להכניס אותם לראש רשימת המושמעים, אך האם המוזיקה המזרחית העכשווית אינה מבוססת אף היא על מקצבים מערביים. (אני משתמש בנימוקים שלך..) האם שמש אינה ערוכה בפורמט של "חברים"? ומה לגבי כוכב נולד ותכניות המציאות..היכן נולד האינטרנט ומהיכן הוא התפשט, ועל מה מבוססים הפורטלים השונים שבהם אנו משתמשים? האם לא על מה שמייצר ההגמון המערבי, קרי האמריקאי..? הפיצה אינה זקוקה למקדם מכירות טוב יותר מן הטעם המיוחד שלה, אך ממתי התחלנו לאכול בחוץ? כמה פעמים החלפת ארוחה של מקדונלדס בארוחה של בית? צאצאיך בוודאי יעשו זאת פי כמה מונים..אז אם נשמיט את הביטויים הסטריאוטיפיים, את האפלים מן המניעים, ואת הסיגר מן השמנים, האם זה לא נכון שהחזק אמנם משליט את טעמו על החלש? |
|
||||
|
||||
"כבר בפתח הדברים אתה גורס שאין תופעה תרבותית שאינה תוצאה של אימפריאליזם תרבותי כזה או אחר, וגם בחלקו הראשון של המאמר אתה מאשר את עניין האימפריאליזם התרבותי, אך בחלקו השני אתה תוקף את מה שמוגדר כהנחת היסוד של התופעה." אני לא יודע איך הגעת למסקנה הזאת. כתבתי במפורש שלדידי אין דבר כזה "איפריאליזם תרבותי" (וזו הסיבה שהקפדתי לשים את הביטוי במרכאות) בדיוק כפי שאין דבר כזה "רב תרבותיות". אלו הם מונחים הקיימים רק בספרים מאוד משעממים של "הוגים" פוסט מודרניסטיים למיניהם. "לי נראה שבשל העניין הסמנטי אתה נקלע לסתירה במהות. אמנם מכונות יחסי הציבור של אמנים מערבים לא הצליחו להכניס אותם לראש רשימת המושמעים, אך האם המוזיקה המזרחית העכשווית אינה מבוססת אף היא על מקצבים מערביים. (אני משתמש בנימוקים שלך..) האם שמש אינה ערוכה בפורמט של "חברים"? ומה לגבי כוכב נולד ותכניות המציאות..היכן נולד האינטרנט ומהיכן הוא התפשט, ועל מה מבוססים הפורטלים השונים שבהם אנו משתמשים? האם לא על מה שמייצר ההגמון המערבי, קרי האמריקאי..?" והיכן המציאו את נורת החשמל? ומה בדבר האנטיביוטיקה? האם לא ייתכן מצב בו אנו נחשפים לרעיון *טוב* ופשוט מוסיפים אותו לרפרטואר? ושוב, הפורמט המצליח ביותר בישראל של השנים האחרונות יובא דווקא ממדינות עולם שני ושלישי בדרום אמריקה. פורמט הטלנובלה חדר לישראל עם אפס שיווק והביס את המתחרים האמריקאים השמנים עם הסיגר דוגמת "היפים והאמיצים". מה זה אומר? איך זה מסתדר עם הקונספציה של "אימפריאליזם תרבותי"? באשר לדוגמאות שהבאת. דווקא המקצב הוא החלק היותר "אותנטי" במוסיקה "מזרחית". ההשפעות המערביות ניכרות בעיקר בטכניקה (למשל השימוש ב"מערכת תופים" מערבית) ובהרמוניה. לא צפיתי מספיק ב"שמש" כדי להיות בטוח לגבי ההשפעות. הרושם שלי הוא ש"צ'רלי וחצי" היה מקור השפעה גדול יותר מ"חברים". בארה"ב יש שוק טלוויזיה ענקי, משמעות הדבר, בין השאר, שכמות עצומה (בוודאי ביחס לישראל) של אנשים יצירתיים עוסקים בפיתוח רעיונות לתוכניות טלוויזיה. למרות העובדה שהאמריקאים הם יצורים נחותים ומטופשים, חוקי ההסתברות מחייבים שמדי פעם יעלה במוחם גם רעיון מוצלח שעשוי להצליח גם מעבר לים. "הפיצה אינה זקוקה למקדם מכירות טוב יותר מן הטעם המיוחד שלה, אך ממתי התחלנו לאכול בחוץ?" בעיקר מאז שיש לאנשים במדינה הזאת יותר כסף "לבזבז". האמריקאים, כזכור, לא המציאו את הקונספט של "לאכול בחוץ". אולי זה יפתיע אותך אבל יש אנשים הרואים בבישול ארוחה לעצמם ולבני משפחתם טרחה מסויימת והיו מעדיפים, לפחות לפעמים, לתת למישהו אחר כסף בשביל שהוא יעשה זאת. אני הייתי פשוט מגדיר את ה"לאכול בחוץ" כרעיון טוב ומייחס לטיב זה את ההצלחה שלו בישראל (כמו בכל העולם)... בכל מקרה, יש הרבה יותר דוכני סביח, פלאפל ושווראמה מסניפים של מקדונלדס. "אז אם נשמיט את הביטויים הסטריאוטיפיים, את האפלים מן המניעים, ואת הסיגר מן השמנים, האם זה לא נכון שהחזק אמנם משליט את טעמו על החלש?" לא. |
|
||||
|
||||
רק כדי לעשות סדר בבלגן, זהו הרצף הלוגי שאתה מציג: 1. הלבנים בארצות הברית הם לענייננו "המערב". 2. כושים בארצות-הברית ובג'מייקה הם לענייננו "המרקם התרבותי המקורי". 3. "אימפריאליזם תרבותי" הוא השפעה של "המערב" על "המרקם התרבותי המקומי," בלי שתתקיים השפעה בכיוון ההפוך (וזה רע) 4. רב-תרבותיות היא השפעה דו-צדדית בין "המערב" ו"המרקם התרבותי המקומי" (וזה טוב). 5. "המערב" משתמש בשיטות שיווק קפיטליסטיות כדי לכונן "אימפריאליזם תרבותי" ביחס ל"מרקם התרבותי המקומי." 6. במקרה הבוחן שלפנינו – ימי הבראשית של הרוקנרול – השתמשו נציגי "המערב" בערכים ותכנים של "המרקם התרבותי המקומי" ובשיטות שיווק קפיטליסטיות מול "המערב." (לענייננו, אלביס פרסלי או להקות אנגליות הן פשוט אמצעי שיווקי ותו לא). 7. התוצאה: "המערב" נכבש והושפע מתכנים של "המרקם התרבותי המקומי" משום שאלו הופעלו בשיטות שיווק קפיטליסטיות על-ידי נציגי "המערב." 8. לתהליך תועלת צידית משמעותית בדמות שילוב ואף קנוניזציה של הנציגים האותנטיים של "המרקם התרבותי המקומי." ישנן כמה בעיות, חלקן עקרוניות וחלקן עובדתיות, בטענותיך: 1. המוסיקה השחורה לסוגיה היא במובנים רבים מוסיקה מערבית, ולכן קשה לראות בה "מרקם תרבותי מקורי." 2. השפעות ניכרות ממוסיקה שחורה ומוסיקה ממרכז ודרום אמריקה על המוסיקה הפופולרית המיועדת לקהל לבן ניכרו כבר מתחילת המאה, גם בערוצים של "שיווק קפיטליסטי" וגם בדרכים אחרות. 3. ברוב המקרים מוסיקה כזו הוגשה ב"אדרת לבנה" (לדוגמה, המוסיקה של גרשווין שכיכבה במספר סרטים, בוסה נובה, סמבה ומקצבים אחרים מדרום אמריקה וכרמן מירנדות למיניהן). 4. יוצרי המוסיקה הזו זכו להכרה וקנוניזציה בארצות-הברית בהתאם להתקדמות מצב זכויות האזרח לשחורים, לדוגמה, ובלי שום קשר מהותי לשימוש בשיטות שיווק כאלו ואחרות. לשם השוואה, בצרפת זכו מוסיקאים שחורים להכרה והערכה שנים רבות לפני שהם (ואחרים) זכו לה בארצות-הברית – בדרך כלל במקביל (ולא בעקבות) הליכים של השפעה על המוסיקה המקומית. 5. לאורך השנים וגם היום, המוסיקה ללבנים בארצות הברית בעיקר מושפעת ממקורות מוסיקליים חיצוניים ורק לעתים נדירות משפיעה, כך שקשה לראות כאן, אפילו בקירוב, מנגנון של "אימפריאליזם תרבותי." נוסף על כך, הוספת כמה הערות (עם קיטוע שככל הנראה קשור לעריכה) על ישראל: 1. טענת שבשנים האחרונות זכו להצלחה יצירות המביאות את קולה של 'השכונה'. לא ברור לי הקישור בין טענה זו לאחרות, אלא אם כן אתה טוען שבני תורתי ודודו בוסי הם נציגי "מערב" המביאים את קולה של השכונה בדרך קלה לעיכול לאשכנזים בישראל או שהם עושים שימוש בשיטות שיווק "קפיטליסטיות." 2. טענת כי הפיצה אמנם נוצרה באיטליה, אך הגיעה לישראל כתוצר של אימפריאליזם תרבותי אמריקני. קשה לראות על מה מבוססת הטענה, במיוחד לאור המקום השולי יחסית של הפיצה במפת האוכל הישראלי והעובדה שאין נציגים בולטים של האימפריאליזם האמריקני השותפים להצלחת הפיצה (כל הרשתות האמריקניות כשלו בארץ). 3. אתה טוען כי ישנם מקרים בהם קיים רצון לחוות טעמים ממקומות אחרים (היינו, רב-תרבותיות "טובה") וזה מעומת עם בליסה צייתנית בהתאם להוראות שהגיעו מאמריקה ("אימפריאליזם תרבותי"). טענה זו עומדת בסתירה לעובדה שרצון לחוות טעמים ממקומות אחרים הוא מניע חלש למדי הקיים רק אצל אוכלוסיה עשירה ומצומצמת, כאשר רוב האנשים מודרכים על-ידי שיקולים ארציים יותר כמו מחיר וטעם. ההצלחה של השווארמה או הפלפל בישראל (כמה אלפי שווארמיות בישראל מול כ-120 סניפי מקדונלד) לא נובעת מהעובדה שהקהל בישראל אחוז רצון לחוות טעמים ממקומות אחרים אלא מכך שמדובר באוכל מזין במחיר שווה לכל נפש. ובהיפוך, הכשלון של קנטקי פרייד-צ'יקן, ברגר-קינג, דנקן-דונט, ווימפי, פפסי, וונדיז, סטרבקס, פיצה האט, דומינוס, ורבות אחרות בישראל נבע בעיקר מכך שהשיווק, המזון עצמו או המחיר לא הלמו את כיסו וטעמו של הצרכן הישראלי. 4. בחזרה למוסיקה: אפשר לראות כי כל מנגנוני השיווק המשוכללים של האימפריאליזם התרבותי האמריקני לא צלחו בידו להשגת מקום משמעותי במפת המוסיקה הישראלית. אפשר לומר די בבטחה שההשפעה של מוסיקה רוסית, יוונית, צרפתית, טורקית, ערבית ואפילו בריטית משמעותית יותר. |
|
||||
|
||||
3. כמה הערות קטנוניות על מזון מהיר: אין מכנה משותף אחד לכל הרשתות שאתה מונה, ולא כולן נכשלו באותה מידה ומאותן סיבות. וונדיז ניסתה לחדור לישראל בסוף שנות השמונים, כשעדיין לא התפתחה כאן תרבות אכילת המבורגרים (לבד מבורגר ראנץ', שלא נחשב...). אותה בעיה היתה לווימפי, ולעוד רשת אחת ששכחתי את שמה, שהציעה נתחי בשר חם בלחמניות מוארכות. דווקא אהבתי לאכול שם. לעומת כל אלה, מק'דונלדס נתפסה כ"דבר האמיתי", כמעט שם מותג נרדף למוצר, וגם הגיעה כעשר שנים אחר כך, לישראל שהיתה מוכנה ומזומנה לקראתה. קנטקי פרייד צ'יקן מתרכז בארוחה מפוצצת חלבונים, עוף ותירס, בעוד שהישראלים כנראה רגילים לשילוב (או מה שנראה להם כשילוב בריא) של פחמימות ולפחות מראית עין של ירקות בצד. דנקן דונאטס - פשוט מתוק מדי לטעם הישראלי, ואני מניחה שלא היתה אפשרות לשנות את הטעם בלי להפוך את הדונאטס לסופגניות לכל דבר. לפני השקות של כל מוצר בינלאומי בארץ מסוימת עושים מבחני טעם קהל למטרת התאמות נקודתיות, וכנראה שמישהו החליט לפסוח על השלב הזה. אגב, במק'דונלדס יישמו את הלקח והכניסו המבורגר על גחלים, כמו אצל המתחרים, וכמו שהישראלים אוהבים (מנגל, מנגל!) ולגבי פיצה - הרשתות שמנית, שאומנם קצת מקרטעות (האם פיצה האט אכן בבעיות? לא שמעתי על זה), אינן עומדות בפני העובדה שהישראלים מתים על פיצה. במשלוחים הביתה, באכילה בקניון (או בפסאז' של פעם), מתים על זה ורגילים לזה כבר כשלושים שנה. הכשלון של רשת ספציפית אינו מעיד על בעיה בתרבות אכילת הפיצה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נכון... |
|
||||
|
||||
Corn? a protein? Isn't it a carb?
|
|
||||
|
||||
Checked. There's a high protein value, but it's mostly a carb:
http://www.cdc.gov/nccdphp/dnpa/5ADay/month/corn.htm Sorry for the interruption, which can only be accounted to my excessive nutritional consciousness :). |
|
||||
|
||||
טוב, את בדקת וזה כבר יותר ממה שאני עשיתי. בכל אופן, כוונתי היתה שהישראלים מצפים בדרך כלל לשילוש הקדוש: לחמניה (או פיתה), בשר וירקות. |
|
||||
|
||||
נכון,אם כי לא בהכרח בשר, יכול להיות גם קיטניות (חומוס, פול, פלאפל). העיקר שיהיה פחמימות, חלבון וויטמינים. |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
ורק עכשיו שמתי לב לכותרת: לא תרבות נכבשת כי אם כבושה (שקוראין חמוצים) |
|
||||
|
||||
תשובות קטנוניות לא פחות: א. אני לא חושב שיש בעיה בתרבות אכילת הפיצה או בפיצה (מת על פיצה), רק שהאהבה לה אינה תוצר של "אימפריאליזם תרבותי" אמריקני. זה הכל. ב. לא חושב שכל הרשתות נכשלו מאותה סיבה. הכשל היה שונה בכל פעם אבל היה טמון – כפי שאפשר ללמוד גם ממה שכתבת – באחת מפינות המשולש טעם-שיווק-מחיר. הדוגמה שנתת למקדונלד, למשל, מייצגת זאת בצורה מעולה: אחרי כשנתיים של פעולה בארץ, הם נוכחו לדעת כי הישראלים מעדיפים על גחלים, כמו אצל מתחריהם, אבל באמצעות שיווק חכם הם הפכו את החריגה מהשיטה המקובלת במקדונלד ואת הכשלון הקונספטואלי הראשוני שלהם להצלחה גדולה ("אני במקדונלד הולך רק על גחלים"). את צודקת גם בהערה ביחס למבחני הטעם המקדימים שנעדרו בדנקן-דונטס. ההנחה הייתה שם כי המותג לבדו יעשה את העבודה, ואין צורך בהתאמה לטעם הישראלי או במערכת שיווק אגרסיבית כדי לערוך לקהל היכרות עם המוצר שאינו מוכר כלל בארץ. בפועל, רק למקדונלד הייתה היכרות ברמה שתאפשר הסתמכות על שם המותג כמזניק ראשוני משמעותי. אני חושב שהכשלון של סטארבקס – מעבר לכך שהמוצר שלהם פשוט נחות – נבע גם הוא מההנחה האווילית שהמותג יעשה את העבודה. |
|
||||
|
||||
הנסיבות הספציפיות שונות, אך הסיבה העיקרית היא זו שאורי ציין - ה value proposition של הרשתות האלו לא הולם את השוק הישראלי. אם בגלל איכות המוצר ואם בגלל המחיר - מה שנתפס כאן כאוכל לעניים (וונדיז, KFC וכו') נמכר בארץ במחירים כפולים מאלו של פלאפל/שווארמה; המוצר "כוס קפוצ'ינו באיכות ככה-ככה במחיר של 4 דולר" לא יכול להתחרות בשוק הישראלי (לפחות בינתיים) ולכן היה ברור (לי לפחות) שסטארבאקס לא תצליח שם. (בניגוד למשל לשוק הצרפתי, בו יש מוצר כזה) זכור לי גם שכשוונדיז פתחו סניף בעיר מגורי הלכתי לשם פעם אחת עם אחי, קבענו ש"זה ממש מגעיל וגם יקר" ולא חזרנו, למרות שהיינו אוכלים בקביעות בבורגר ראנץ'. רציתי להתייחס לנושא הפיצה - ההצלחה הראשונית של הפיצה בישראל נבעה מסיבות כלכליות טהורות - סובסידיה עצומה על גבינה וקמח. בתור ילדה קטנה, אני זוכרת שמחיר פרוסת פיצה היה פשוט אפסי ואיך הוא הלך והאמיר עד שהפיצה הגיע לשלב בו חיילת עושה את השיקול "לא אקנה פיצה ב X שקלים, כי פרוסה אחת לא תשביע אותי, אוכל פלאפל במקום באותו המחיר.". אין בישראל תרבות אכילת פיצה, יש תרבות אכילת מנה משביעה (כולל שתייה) בפחות מ 4 דולר. |
|
||||
|
||||
מישהו סיפר לי שבגרמניה מוכרים את הבירה קורונה1 עם כיתוב בסגנון משקה דמוי בירה כיוון שעל פי ההגדרות שם לקרוא למשקה הזה בירה יהיה הונאת הצרכן. אני לא יודע אם יש סטארבקס באיטליה אבל לקרוא למה שהם מכרו שם קפוצ'ינו זה בטוח הונאה. 1 האם אפשר להגיד שהרום כרמל היא המכונית הישראלית הטובה בעולם? האם זו סיבה לרכוש לעצמי אחת כזו? |
|
||||
|
||||
לא רק לקורונה ולא משיקולי איכות. עוד קצת על חוקי טוהר הבירה בגרמניה כאן: אם היית מכיר את תרבות הקפה האמריקאית (מחוץ לכמה מובלעות) היית מבין עד כמה מה שהם מוכרים יותר קרוב לקפוצ'ינו ממה שאפשר היה לקבל כאן. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שקורונה אינה איכותית, אלא שזו לא ממש בירה על פי הסטנדרטים של העמים שעושים לבירה כבוד כמו שצריך לעשות לבירה. יש בארץ מספיק אנשים שלא אוהבים קפה (אפשר לזהות אותם כשהם מזמינים הפוך חלש עם הרבה קצף בבתי קפה), האנשים האלו היו יכולים למצוא בסטארבקס מקום מושלם שבו אפשר לחוות את חווית בית הקפה (מקום מפגש חברתי שבו גם שותים ואוכלים משהו) ולשתות משקאות שונים על בסיס חלב, קפה ותמציות טעם סנטטיות. הבעיה שסטארבקס ניסו למצב את עצמם כבית קפה איכותי. הם אפילו חילקו עלוני הסברה שמנסים ללמד את הישראלי, בוגר ארקפה ואילנ'ס איך צריך לעשות קפה. לדעתי זה מה שהפיל אותם. לא היה איכפת לי לשבת שם מפעם לפעם ולשתות תה (למרות שאם הם היו קונים מכונת אספרסו לסניף זה יכול היה לעזור), ואני חייב להודות אישתי די אהבה את הקפה שלהם, אבל הדאווין שלהם ממש הרגיז אותי. בשנים האחרונות יצא לי לשתות קפה בכמה מדינות אירופאיות בעלות תרבות קפה מפותחת מאוד ומה ששתיתי שם די דומה למה שאני מכיר מהארץ. אני לא טוען שתרבות הקפה בישראל דומה לזו שבאיטליה או גרמניה אבל בהחלט ניתן למצוא בארץ קפה שיחשב לא רע גם בסטנדרטים אירופאיים. |
|
||||
|
||||
אולי הניסוח שלי היה מטעה (כאן = ארה"ב). אני מסכימה שאיכות הקפה בישראל טובה מאד, ניסיתי להסביר שיחסית למקובל ברוב ארה"ב, סטארבאקס היא אכן רשת איכותית. מה שהפיל אותם בישראל היה הזמינות של קפה באיכות טובה, המוגש בסביבה נעימה ובמחיר נמוך משלהם. חוץ מזה, אני לא רואה ישראלי נכנס לבית קפה ומזמין: Venti soy decaf, no-classic vanilla-strawberry iced latte כן כבוד או לא כבוד, הבירה הגרמנית, ברוב המקרים היא לא טובה כלל בדיוק בגלל ההתעקשות על השיטות המסורתיות.
|
|
||||
|
||||
אני מאוד מצטער בשבילך. אם סטארבקס זה טוב ביחס למה שמקובל בארה"ב אז המצב שם חמור ממה שחשבתי. coffee bean and tea leaf זו רשת אמריקאית לא? יש להם דוקא קפה לא רע בכלל1. עד לפני 10 שנים לא הייתי יכול לדמיין את עצמי נכנס לבית קפה ומזמין אספרסו כפול עם חלב חם בצד וכוס סודה על יד. אני בטוח שכמו שהצליחו ללמד אותי לפתח טעם והעדפה למוצר 2 ניתן יהיה ללמד את בני ישראל (טוב, בנות ישראל, גבר ישראלי טיפוסי הוא יותר מידי מאצ'ו בשביל לשתות כאלו דברים) שישמחו לשתות קפה קר בטעמים שונים. לגבי הבירה, אני שותה קארלסברג כברירת מחדל (חוץ לפאבים המכנים את עצמם איריים שבהם אני שותה גיניס)3 ככה שאני לא יכול לחוות דיעה על איכות הבירות הגרמניות, אבל בקטע של הכבוד לבירה אני מאוד תופס מהם במיוחד מאז שראיתי איך הם סוגרים על כוסות של ליטר בעמידה בזמן שהם מחכים שיתפנה להם מקום בתוך הפאב. 1 קצת שרוף לטעמי אבל בואי לא נתקטנן 2 האמת שאותי קל יחסית ללמד דברים כאלו בגלל נטיה טבעית לפלצנות. 3 את הפלצנות בקטע של בירות אני אנסה לפתח מאוחר יותר, אחרי שיגמרו תחומי הפלצנות עליהם אני שוקד בימים אילו. |
|
||||
|
||||
חשבתי לכתוב מאמר ל Gastronomica על מעבר הפאזה של תרבות בתי הקפה בישראל מתרבות וינאית לתרבות איטלקית, תודה שהזכרת לי. שים לב שגם אם לא היית חושב להזמין אספרסו, כמעט בטוח שישבת עם הוריך בבית קפה ו/או גלידריה בה לא מצפים ממך להזמין אוכל חוץ מעוגות וגם לא אלכוהול. במידה רבה, זה מה שהאיץ את חדירת/החלפת התרבות הזו בישראל, לעומת השינוי האיטי בארה"ב, למשל. בניו יורק יש אלטרנטיבות, אבל כשעסקי (עוד לפני ימי המטריצות הגדולות ולפני ימי היתום) גררו אותי לטקסס, לאינדיאנה ולשאר חורים נידחים, שמחתי מאד למצוא שם סטארבאקס. לרשת שציינת יש סניפים רק במערב (קליפורניה, אריזונה). הכבוד הגרמני הוא לאלכוהול, לא לבירה (וישנם אזורים בהם הם שותים יין תפוחים דוחה למדי, הכל כדי להשתכר). כשתהיה מוכן לפלצנות בירה, מומלץ להתחיל מהענף הקל יותר להערכה - בירות בלגיות ובירות של מבשלות אמריקאיות קטנות בסגנון בלגי ואחריו להרחיב את האופקים לכוון אנגליה - נגיש פחות, אבל מאוזן יותר. |
|
||||
|
||||
את התרבות האיטלקית בהבט של בתי הקפה כבר חוויתי. תוכלי להגיד כמה מלים על זו הווינאית? |
|
||||
|
||||
קרלסברג?! אתה חובב שתן? נסה את ווינס(ש)טאפן - בירה גרמנית (since 1080!) מצוינת. אם לא, אז עדיף כבר ללכת על מקומי, גולדסטאר לטעמי היא לאגר מהטובים בעולם. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על קורונה עם פלח לימון? |
|
||||
|
||||
פיוז'ן אמיתי. מומלץ להגיש ביחד עם טחינה על בסיס מיץ ליים. |
|
||||
|
||||
קורונה מגישים עם פלח ליים, לא לימון. אבל, הבירה הזו היא מופת של תכסיס שיווקי - למכור בירה נשר מקסיקנית כאילו היתה לף בלגי. |
|
||||
|
||||
דעתי צוננת. |
|
||||
|
||||
אני מומחה קטן למדי בנושאי בירה, אבל קרלסברג היא באמת בחירה גרועה למדי. מאחר ואני לא מת על בירות גרמניות או אוסטריות (כל אלו שניסיתי היו די סתמיות) אמליץ כאחרים על בלגיות (אישית אני מחבב, משתי קצוות הקשת, את וייה קובה (המכונה בארץ ''לף וניל'') ודוב(ל)). |
|
||||
|
||||
אני אנסה לזכור את זה עבור הפעם הבאה שאגיע לפאב שאינו אירי. |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שגם אם תגיע לפאב של קניבלים תפגין טעם טוב. |
|
||||
|
||||
אינני נוהג להסתובב בפאבים של קניבלים כיון שאני חושש שישתו שם את דמי. הסיבה שהגבלתי את עצותיך לפאבים שאינם איריים היא שאני נוהג על פי הכלל ''בפאב אירי התנהג כישראלי שמבקר בפאב אירי'' ולכן אני שותה בהם גיניס (עם צ'יסר של ג'מסון. אם אפשר היה להחליף את הכמויות, צ'יסר של בירה וכוס גדושה בוויסקי היה יותר טוב לדעתי, אני מעדיף את הבירה שלי מזוקקת ומיושנת בחביות עץ אלון). למרבה הצער אפנת הפאבים האיריים פשתה בארצנו ורבים מהפאבים החדשים מדופנים בעץ, משמיעים את פסקול הסרט להעיר את נד בלופ אינסופי ומכנים את עצמם משהו - בלום. אף על פי כן אני בטוח שיזדמן לי לשתות דובל בשבועות הקרובים. תודה על ההמלצה. |
|
||||
|
||||
אפרופו בירה גרמנית: אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל בצ'כיה שמעתי שהבירה הגרמנית מבושלת מלתת צ'כי. את הלתת (סוג של תבואה, מעין שעורה) הגרמני הנחות מייצאים לצ'כיה ומבשלים ממנו בירה צ'כית. אני לא כל כך שותה בירה, ולכן איני יודע מה איכות הבירה הצ'כית אבל המבחר והמגוון ענק. |
|
||||
|
||||
לפני כמה חודשים שתיתי בירה בשם סטראופמן או משהו כזה, לא רעה לדעתי אבל הדעה שלי בענייני בירה, כבר הסכמנו שהיא לא ממש נחשבת. |
|
||||
|
||||
יש ויש, באופן כללי האסכולות הצ'כית והגרמנית דומות, עם דגש חזק יותר בצ'כיה על פילזנר (עברית?) זול. קשה להמליץ על בירה מסויימת בצ'כיה - במקרים רבים מדובר על יצור מקומי, שיכול להשתנות משבוע לשבוע, אבל כמו ברוב גרמניה העניין העיקרי הוא לשתות הרבה ומהר. וכמובן, הם המציאו את הבאדוויזר, כמו שיטרחו לספר לכם שוב ושוב (ושוב). |
|
||||
|
||||
כשאני חושב על זה אולי בגלל זה הם קוראים לה בארץ בירה מקסיקנית. אולי זה פשוט סוג אחר של משקה, משהו כמו whiskey ו tennessee whisky שהם שני משקאות שונים לא רק בזה שאחד מיוצר באים הבריטיים והשני במדינת טנסי אלא גם במרכיבים ואופן ההכנה. |
|
||||
|
||||
אפשר לקנות 2 פרוסות פיצה משביעות בהחלט בפחות מ-4 דולר. |
|
||||
|
||||
אחת מהסיבות שKFC נכשלה בארץ היא שהוריאציה הכשרה פשט לא היתה טעימה במיוחד. שלב מהותי בהכנתו של עוף מטוגן דרומי הוא השריתו בחומר הדומה מאד לרוויון, שלב התורם לריכוכו, לתוספת טעם ועסיסיות גדולה מאד. בלי ההשריה זה סתם שניצל מגודל עם עצמות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מוצר חלב ניתן לשתייה 1 בטעם חמצמץ, ששווק בעבר בארץ. 1 "מוצר חלב ניגר", בלשון המשווקים. |
|
||||
|
||||
מה עבר? אחד כזה נקנה הבוקר והוא מונח במקרר שלי. |
|
||||
|
||||
באמת? כמה מביך. אני עצמי לא שותה רוויון, אז לא שמתי לב אליו בשלושים השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
מעניין אם תצליח הפעם. המלחת העוף הכשר טרם טיגונו היתה גם היא בעוכרי הטעם, לטענת הזכיין החדש. |
|
||||
|
||||
כל המתכונים של KFC הם בעוכרי הטעם. |
|
||||
|
||||
שימו לב לפואנטה: "במחיר של 150 שקל לארוחה של שלושה אנשים, היינו מצפים לקצת יותר" וזה מה שאמרתי מלכתחילה - יותר מ 4 דולר לאדם על אוכל כזה - לא הולך בישראל. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה הם אכלו שם אבל בשבת שעברה, ב KFC שבטיילת בת"א, שתי ארוחות רגילות וארוחת ילדים עלו בסביבות ה 80 שקלים. פחות או יותר כמו מקדונלדס. |
|
||||
|
||||
קראתי. שלושת האנשים שבכתבה אכלו 15 חתיכות של עוף. במקום שממנו אני מגיע קוראים לזה תאבון לא כל כך בריא. התלונה היא על היעדר רוטב מלבד הרטבים הסטנדרטיים. סביר שבמהירות רבה העניין יתוקן. הישראלי מוכן להיות פראייר רק עם עושים לו כבוד. 10 שקלים לפולקע? רק אם תיתנו לי גם שקיק של רוטב חרדל! |
|
||||
|
||||
ויש מדינות שעוצרים על אחזקת kfc. |
|
||||
|
||||
יש כאן בילבול בין שני דברים שונים - השפעה מול שילוב. ברצף הלוגי שתיארת, הדגש המרכזי שרציתי להתייחס אליו היא נקודה מספר 8 ("לתהליך תועלת צידית משמעותית בדמות שילוב ואף קנוניזציה של הנציגים האותנטיים") - לכן גם צריך אולי לנסח מחדש את נקודה מספר 4 שציינת ("רב-תרבותיות היא השפעה דו-צדדית"). במאמר הזה אני לא מנסה לעסוק בהשפעה תרבותית, השפעה בוודאי קיימת היכן שיש מפגש בין בני אדם. טבעי גם שבאופן זה או אחר ההשפעה תהיה דו צדדית (לעניין זה ראה את ההתייחסות של הדר והמאמר שקישרה על appreciation מול appropriation). רוב הבעיות שהעלית נובעות מכך שהתייחסת ל'השפעה' בניגוד ל'שילוב', למעט הקישור בין הכרה וקנוניזציה להתקדמות מצב זכויות האזרח. אני לא משוכנע שהקישור הזה הוא גורם מסביר מספיק. זכויות אזרח מקבלים בבית המשפט ובגוף המחוקק, שילוב תרבותי הוא בין השאר ענין של טעמים. על טעמים לא ניתן להשפיע בבית המשפט, לעומת זאת בהחלט כן ניתן להשפיע עליהם באמצעים שיווקיים. אין מחלוקת על כך שבני תורתי ודודו בוסי הם נציגים אותנטיים לגמרי, אבל דווקא השימוש בשיטות שיווק קפיטליסטיות הוא זה שהביא אותם לקדמת הבמה. אם בני תורתי היה מפיץ את הסרטים שלו על גבי קלטות כמו ימין מסיקה ולא עומד על במת האוסקר הישראלי, או אם דודו בוסי היה מוציא את ספרו האחרון ב"בימת קדם" ולא ב"כתר" עם הנגישות שלה למקום בולט על מדפי חנויות הספרים ולובינג לפרס ספיר, אזי הקול האותנטי שלהם - לא היה זוכה לאותה רמה של חשיפה, ולא לקנוניזציה. מה שהמאמר מנסה לומר הוא שהגעתם לקדמת הבמה לא נובעת רק בגלל איכות (למרות שזה על פי רוב תנאי מקדים) אלא גם בגלל מנגנון השיווק שפועל סביבם. המנגנון הזה פועל קודם כל לשם המטרה העיקרית של רווח כספי, אבל כאמור "לתהליך תועלת צידית משמעותית בדמות שילוב ואף קנוניזציה של הנציגים האותנטיים". המנגנון הזה עשוי להיות חזק יותר מתהליכים של "פתיחות" תרבותית. (למשל, יכול להיות שהכח השיווקי שמפעילה הוצאת "כתר" כדי להרוויח כסף - משפיע על שילובו של דודו בוסי בקנון יותר ממבקרי ספרות שיכתבו בעיתון ביקורת ענינית אוהדת). |
|
||||
|
||||
לתומי חשבתי ששילוב הוא השלב הבא אחרי השפעה. כלומר, קודם ישנה השפעה (בדרך כלל בצורתה הגולמית (כלומר, ללא עיבוד בתוך התרבות הקולטת)) ואחר כך מתבצע שילוב, כשההשפעה הופכת לחלק מזרם הדם של התרבות הקולטת – משהו בנוסח אנשים המתייחסים ל"אילת אהבים" או "רותי" כחלק מהתרבות הישראלית (ואפילו "ארץ ישראל הישנה והטובה"). במלים אחרות: אני רואה השפעה ושילוב כשלבים על רצף המתקיים אצל התרבות הקולטת, לא כשני דברים שונים באיזה מובן מהותי. לגבי הגעתם לקדמת הבמה של תורתי ובוסי: קשה לי לראות גיבוי מהותי לטענתך כי אופן השיווק הוא שקידם אותם. בעיני, זו בעיקר שאלה של איכות. ימין מסיקה אינו עומד על במת האוסקר הישראלי כי הוא עושה סרטים גרועים. כלומר, שיטת השיווק שלו היא תוצר של איכות (אף בית קולנוע נורמלי לא היה מציג סרטים עם תסריטים וערכי הפקה כה עלובים). אני יכול להזכיר בהקשר זה את סרטיו של ג'ורג' עובדיה וסרטיו של זאב רווח – שנהנו רוב השנים ממנגנוני השיווק הקפיטליסטיים ולמרות זאת לא הביאו את יוצריהם לעלות על בימת אוסקר כלשהו. כלומר, לא השיווק עבד נגדם, האיכות הירודה שלהם עבדה נגדם. נ.ב. כנראה שהשיווק של מר בוסי אינו כה יעיל, כיוון שזו הפעם הראשונה בה שמעתי את שמו. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהשפעה היא שלב בדרך לשילוב. כל עוד יהיה ציבור גדול מספיק שמרגיש דחוי על ידי הזרם המרכזי (בתחומים שאינם מוזיקה), הוא יקיים תרבות מוזיקלית מתבדלת שתבטא מבחינתו את הדחיה הזו. ככל שמוזיקאים מזרחיים נכנסים יותר לזרם המרכזי של המוזיקה מופיעים ז'אנרים קיצוניים יותר של מוזיקה טורקית, יונית וערבית שהקבוצות שרואות את עצמן דחויות ממשיכים לשמוע. |
|
||||
|
||||
ז'אנרים קיצוניים חדשים כמו טריפונאס ואריס-סאן שהיו הזמרים הכי מצליחים בישראל לפני שלושים שנה? או חאג'ידקיס ותיאודורקיס שהצליחו כאן לפני שלושים וחמש שנים? או חיקויי מוסיקה תורכית המהווים את עיקר ז'אנר הבכיינים המצליח בעשור האחרון? |
|
||||
|
||||
יוצא לך לשמוע אותם הרבה ברדיו? בערוצי המוזיקה? בערוץ הממלכתי? אפילו הטברנה שהתחילה עם מוזיקה יונית (קלה) הפכה להיות תוכנית זמר ישראלי. מה שאתה מכנה ז'אנר הבכיינים זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו. פופ עם השפעות של מוזיקת השוליים. |
|
||||
|
||||
באשר להיסטוריה של בלוז ורוק'נרול, אני נאלץ להסתמך על סרטים, ספרים ומאמרים, מפאת גילי המצומצם. אבל באשר לראפ, אני מוכן להישבע שכבר בתחילת שנות התשעים היתה פופולריותו עצומה, גם בקרב לבנים, וסופ"שים רבים ב-MTV הוקדשו לראפרים שחורים כגון טופאק, אייס קיוב, פאף דאדי וחבריהם, וזאת הרבה לפני אמינם. בכלל, האם רלוונטי בימינו לדבר על "אוהבי מוסיקה לבנים שמהססים לקנות מוסיקה שנתפסת כשחורה"? אחרי עשרות שנים של יחסים מורכבים בין שחורים ללבנים, אשר עברו כבר את כל השלבים האפשריים, אחרי ההצלחה הגדולה של אומנים שחורים שהוזכרו במאמר, כמו בוב מארלי וריי צ'ארלז, איך זה שפתאום חלה "נסיגה" ושוב פעם הלבנים מהססים לקנות מוסיקה שחורה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש שני סוגי ראפ, ברוב המקרים המבצעים הם שחורים אבל יש ראפשפונה ללבנים ויש ראפ שפונה לשחורים. השני הרבה יותר פוליטי, הרבה יותר מחאתי, השפה שלו יותר בוטה ויותר משובשת (שפת רחוב) והמצתעים שלו נוהגים להרוג אחד את השני מפעם לפעם. כמו בכל ז'אנר, יש השפעות וזליגה של הזרם המרכזי לעבר השוליים אבל בהחלט יש ל"ראפ הלבן" הרבה לאיפה לזלוג. זה רומה לרוקנרול מול הרית'ם אנד בלוז. לא מזמן גיליתי שג'ימי הנדריקס בזמנו היה תמוסכל מאוד מכך שהמוזיקה לו נתפסה כרונקרול ולכן הקהל השחור לא הגיע להופעות שלו. אחרי שהוא עזב את ה experience (הלהקה שליותה אותו בתחילת הקריירה שלו בארה"ב) הוא ניסה לחבור למוזיקאי ריתם אנד בלוז ולפנות אל הקהל השחור, הוא אפילו הוציא אלבום של ביצועים מחודשים של גדולי הבלוז (אני לא בטוח שהאלבום יצא בזמנו בשנות השבעים, נידמה לי שהוא הצליח להרוג את עצמו לפני כן והאלבות התעכב באיזה 20 שנה) אבל למרות ההשפעות והחיבורים, של המוזיקה השחורה על המוזיקה שפונה ללבנים, תמיד היו שני זרמים נפרדים והייתה לפחות מבחינה חברתית (לא תמיד מבחינה מוזיקלית) הפרדה בין מוזיקה לשחורים ומוזיקה ללבנים. |
|
||||
|
||||
קודם כל - מאמר מעניין ומעורר מחשבה בהמון אספקטים. אולי דווקא ישראל, כמדינת הגירה כיום (בעיקר הגירה יהודית, אבל זה משנה פחות בקונטקסט הזה) יכולה להיות מודל טוב לבדוק עליה את התיזות המוצגות במאמר. רציתי בהקשר הזה לספר חוויה/מחשבה שעברה בי לא מזמן, כאשר עברה ליידי ברחוב נערה יפת מראה, לבושה במיטב האופנה, מצויידת במיטב הפריטים, ובמוצאה (לא קשה להבחין..) אתיופית. שאלתי את עצמי אז, מדוע אותה בחורה מתלבשת דווקא באופן הזה (שלא תואם דוקא את התרבות ממנה הגיעו הוריה)? האם ניתן יהיה לספר את אותו סיפור, כאשר מוצא הבחורה הוא רוסיה? פלשתין?? גרמניה?מרוקו? תימן? האם ניתן יהיה לספר סיפור דומה כאשר הגיבור הנצפה הוא בחור? ** האם ניתן לספר את אותו סיפור כאשר גיבור הסיפור הוא אני**? (שאלה למתקדמים:-) מהם הקריטריונים, על פיהם מתלבש האדם? לפי מה נקבע איזה סגנון מוסיקה הוא אוהב? האם אנחנו תוצר של 'אימפריאליזם תרבותי' או של 'רב-תרבותיות' או שילוב של השניים? יש לי עוד מלאי עצום של שאלות שעולות תוך כדי כתיבה, אבל מספיק בינתיים. מה דעתכם? |
|
||||
|
||||
לדעתי, עד עכשיו כל גל הגירה נדרש להפוך לישראלי, כלומר לאמץ אליו את מאפייני התרבות הדומיננטים שהוא פגש בבואו לארץ. עכשיו המצב הוא שונה: בנוסף ל"תרבות הישראלית", יש גם "תרבות גלובלית". איך שתי התרבויות מגיבות ויגיבו - זה נתון במחלוקת. האם התרבות הישראלית מפנה את מקומה לתרבות הגלובלית? האם היא מגיבה אליה בצורה יחודית ויוצרת תרבות חדשה? לא יודע. כל ההקדמה הזו כדי לומר שאני חושב שהיחס לאותה נערה אתיופית נגזר מאיך יגיבו התרבות הישראלית והתרבות הגלובלית. בתרבות הישראלית, האתיופי תמיד יבלוט, לא כמו המרוקאי, למשל, שיכול "להטמע בנוף" או "להשתאכנז". מצד שני, אני חושב ששחור יכול להתחבר יותר בקלות לתרבות הגלובלית, ובמיוחד לביטויים החיצוניים שלה (מוזיקה, הופעה, סגנון דיבור וכו'). אני משער שאותה נערה אתיופית לא לבשה כובע טמבל וגם לא היה לה קוקו וסרפן. אני מנחש שהיא התלבשה יותר בסגנון של MTV. אולי בישראל אנחנו עדיין רגילים לראות רק נערות בהירות מתלבשות בסגנון של MTV ומנערות אתיופיות אנחנו מצפים שילבשו שמלות לבנות וציעדו יחפות עם כד על הראש..? אולי אנחנו בשלב מעבר תודעתי בין התרבות הישראלית לתרבות גלובלית? לא יודע |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |