בתשובה לגיל לדרמן, 23/07/04 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאשר אני מדבר על "היצע וביקוש" בניגוד לאותן תיאוריות נאות אשר מלמדים באוניברסיטה אני כולל בתוך זה גם את הבנתי את האופי של אנשים ואת אופי העבודות. "נקודת המוצא הניסתרת שלך. עירבוב טיח זו עבודה נחותה מהנדסת תוכנה, ולכן "מגיע" למערבבי טיח פחות" ערבוב טיח איננו דורש מוטיבציה, כשרון או הכשרה. הנדסת תוכנה כן. כמעט כל מהנדס תוכנה יכול לערבב טיח אבל מעטים מבין מערבבי הטיח יכולים להיות מהנדסי תוכנה. מה זה בעצם אומר? זה אומר שההיצע של של מערבבי הטיח הוא, לכל צורך מעשי, אינסופי. ההיצע של מהנדסי התוכנה ובוודאי הטובים שבהם הוא קשיח למדי (כאחוז מהאוכלוסיה). מכאן ששכרם של מערבבי הטיח יהיה *תמיד* נמוך משום שההיצע תמיד יוכל להדביק את הגידולים בביקוש (וגם ההיפך - הקיטון בביקוש יקטין את ההיצע - כאשר העובדים פשוט עוברים לעבודה אחרת). שכרם של מהנדסי התוכנה או כל עבודה בעלת דרישות כשרון מובהקות יהיה תמיד גבוה יותר משום שהיכולת של ההיצע להדביק את הביקוש מוגבלת הרבה יותר. (וגם אם זה היה עניין של הכשרה, וזה לא, זאת דורשת הרבה מאוד זמן) "אבל אתה ידידי, אתה טוען (אתה לא לבד יש לציין להגנתך, שר האוצר שלנו טוען אותו הדבר בדיוק) שישראלים "אינם מוכנים" לעבוד בשטיפת כלים." האמירה הזאת (לפחות מבחינתי) מכוונת להגיד שלאור העובדה שניתן להשתכר בצורה דומה (ואפילו אם פחות) גם בלי לעבוד, אף אחד לא מוכן לעבוד בעבודה מעין זאת. ועכשיו לסתירה כביכול. הביקוש למערבבי הטיח עדיין קיים, ואם אף אחד לא מוכן לעבוד בשכר הנמוך, זה יעלה ואיתו ההיצע. (אני מקווה שהצלחתי לאתר את כוונתך פה). דבר זה *עשוי* לקרות אבל ישנן עוד אפשרויות. אם יש מחסור במערבבי טיח, יתכן שעדיף, כלכלית, לבנות פחות בתים או לא לטייח אותם או לבנות אותם לאט יותר וכו. אם יש מחסור בקוטפי חסה, אולי עדיף לנסות להתפרנס ממשהו אחר ולא מחקלאות. "... ברור לי שכל מי שמקבל את התאוריה הנאו-קלאסית כלל אינו מוטרד מ"צדק חלוקתי", משום שעל פי הגדרה אין לכזה ביטוי משמעות. פונקצית הפריון השולית מוכיחה לנו מתמטית ... אבל ברור לי מה נובע מכך שאתה מקבל אותה, ואינני מעוניין להיכנס לדיון על תקפותה של התאוריה." בוודאי תשמח לשמוע שאינני מבין כלל על מה אתה מדבר. לא זכור לי שהמושג "פריון שולי" הופיע אי פעם בדברי ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שהוא גם לא יופיע בעתיד. אינני דוגל (או לא דוגל בעקרון) ב"תיאוריות" מעין אלו משום שכלכלה איננה מדע והגישה שלי היא, בראש ובראשונה, מוסרית ו"הגיון פשוט". הנוסחאות מעין אלו מעניינות אותי כשלג כאשתקד... אנא, במטותה, אל תחליט בשבילי במה אני מאמין. "אתה טוען שהצפת המשק בעבודה זולה משפרת את מצבו החומרי של אזרח ישראלי שהינו מובטל וחי על דמי אבטלה במקום לשטוף כלים במשכורת מכובדת, ואני טוען שהיא פוגעת." אני טוען משהו אחר: המובטל הישראלי היה מובטל גם אם לא היו עובדים זרים משום שהוא, מעשית, "עובד באבטלה". ללא עובדים זרים התוצאה הייתה האטת מהלך הפיתוח של הכלכלה. היו מיצרים פחות, בונים פחות וקוטפים הרבה פחות חסה. עם העובדים הזרים, יותר עבודה נעשית ו"עובדי האבטלה" נהנים מפירותיה. "באופן מוזר אתה מחשיב את האבטלה כ"עבודה". גישה שגויה לחלוטין בהקשר הדיון שלנו, משום שעבודה זו איננה תורמת לתוצר מאומה" המונח "עובדים באבטלה" מכוון להגיד שפרנסתם של אותם "עובדים" היא דמי אבטלה או קצבה. מנקודת מבטו של האזרח המצוי, עבודה היא אמצעי להשגת פרנסה. ואם ניתן להשיג פרנסה ללא עבודה אזי ברור שיהיו לא מעט קופצים על המציאה. זה כמובן לא תהליך מודע. אבל זה המסר הברור שהשוק המעוות משדר לו. "אולם אנו דנים בהשפעה שיש לעבודה הזרה על ישראל ישראלי, לא על התוצר של מדינת ישראל. ישראל ישראלי לא ימצא עבודה טובה ומכניסה יותר, מסיבה פשוטה. אם היתה כזו, הוא כבר מזמן היה עובר לעבוד בה" כפי שהסברתי, ישראל ישראלי לא עבד גם לפני שבאו העובדים הזרים. כל התיאוריה שלך בנויה על ההנחה השגויה שקודם באו העובדים הזרים ורק אח"כ איבדו הישראלים את עבודתם. וזה בדיוק ההיפך. "הרי גם לו ייעלמו מחר כל העובדים הזרים כוחות הפריון של החברה הישראלית ויכולת הייצור שלה לא היו נפגעים במאומה. התוצר של עובד זר מתקזז כנגד התוצר האבוד של ישראל ישראלי." זה היה נכון אילו בואם של העובדים הזרים אכן היה גורם לסילוקם של הישראלים מן העבודות הללו. "העבודה הסינית זולה משום הבדלי יוקר המחיה האדירים בין סין לישראל" אבל העובד הסיני הזר חי בישראל בתקופת עבודתו. הוא בהחלט חי בתנאים צנועים בהרבה מהתנאים של הישראלים אבל הוא גם שולח כסף הבייתה. זה גם ההבדל בין זה לבין אאוטסורסינג או פתיחת מפעלים בארצות בהם עלות העבודה זולה. לעלות המחיה בסין אין קשר עם עלות המחיה הממשית של העובד, בארץ. "שכר הוא איננו "גבוה מדי" או "נמוך מדי". הוא נקבע על פי היצע וביקוש, ואין משמעות לדיבורים על "העלאה מלאכותית"" ומה בדבר "שכר מינימום"? האם זה לא נסיון להעלות באופן מלאכותי את השכר? אתה צודק לחלוטין בדבר הייתכנות של הדבר, שכר המינימום איננו קונספט אפשרי, הוא מתקזז על ידי האבטלה שהוא גורם והירידה בפרודוקטיביות. אבל זהו בהחלט נסיון להעלאה מלאכותית של השכר. "ההיתר להביא מערבבי טיח מוריד את שכר מערבבי הטיח, והאיסור להביא מהנדסי תוכנה תורם לעליית השכר של מהנדסי תוכנה." שוב. ההנחה שלך היא שיש בעובדים הזרים משהו אינהרנטי שהופך אותם לזולים יותר. הסר את עניין המסים (שרחוק מאוד מלהיות שולי), שכר המינימום, ואת הטענה המגוחכת שיש לעלות המחיה בארץ מוצאם משמעות כאשר הם גרים בארץ אחרת ותשאר עם עובדים שעלות העסקתם דומה מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ערבוב טיח איננו דורש מוטיבציה, כשרון או הכשרה. הנדסת תוכנה כן. כמעט כל מהנדס תוכנה יכול לערבב טיח אבל מעטים מבין מערבבי הטיח יכולים להיות מהנדסי תוכנה. ... מכאן ששכרם של מערבבי הטיח יהיה *תמיד* נמוך משום שההיצע תמיד יוכל להדביק את הגידולים בביקוש." ועכשיו נציב "עובד סוציאלי" במקום "מהנדס תוכנה", ונראה מה יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח בין ד"ר בר ביצוע לבין גיל לדרמן הוא מקרה טיפוסי כאשר בני פלוגתה אומרים דברי טעם אבל נוטים להתעלם מטענות נכונות של זולתם. צודק ד"ר בר ביצוע שחלוקת קיצבאות לאנשים בגיל העבודה ובכושר עבודה מונעים את הנכונות לעבוד תמורת שכר הדומה לגובה הקיצבה. (בחור ישיבה שלו הרבה ילדים נהנה מקצבאות ומהטבות כלכליות המסתכמות בסכום העולה במידה משמעותית על שכר המינימום). בנסיבות אלה, אנשים חסרי השכלה המתאימה לשוק העבודה, לא יציעו עצמם לעבודות פשוטות ששכרן נמוך. אבל כל זה נכון בתנאים הקיימים בשוק העבודה בישראל כאשר יש יבוא של כח עבודה זר. הצע של עובדים זרים ממדינות העולם השלישי, ששם שכר העבודה הוא עשרות דולרים בחודש, מוריד במידה ניכרת את מחיר העבודה (שכר עבודה). העובדים הזרים אינם מגיעים, בד"כ, עם משפחותיהם. הם חיים פה בגפם ברמת הוצאה לדיור מזון ובריאות נמוכה במידה ניכרת מעמיתיהם הישראלים. את מרבית שכרם הם שולחים לבני משפחותיהם, שם לכסף זה יש כח קניה גבוה כמה מונים ממה שיש לו בארץ. אין בזה כל חידוש, כך נוהגים עובדים זרים גם בארצות מפותחות אחרות כשלא מתירים להם להביא את משפחותיהם. הצרוף הקטלני של היצע גדול של עבודה זרה פשוטה עם מתן קצבאות הקובעות רף גבוה לכניסתם של ישראלים לשוק העבודה, הוא המייצר שעור השתתפות נמוך בכח העבודה עם שעור אבטלה גבוה בישראל. אולם זהו רק חלקו של הסיפור. יש הבדל תהומי בין ליברליזציה (סחר חופשי) בשוק הסחורות והשרותים (פרט לעבודה) לבין זרימה חופשית של עובדים זרים. אציין תחילה את הדומה ביניהם. בשני המקרים יש יבוא של עבודה פשוטה, במקרה האחד היא מגולמת במוצרי יבוא עתירי עבודה פשוטה ובמקרה השני העבודה מתבצעת כאן (במקרה זה היא חלק של התוצר המקומי). אבל ישנם הבדלים, כלכליים וחברתיים, רבי חשיבות. מהשיקולים שהזכרתי קודם, ההיצע הבין לאומי מארצות עולם שלישי של עובדים פשוטים לישראל הוא אין סופי. אם נתיר זרימה חופשית ישתנה באורח קיצוני, תוך זמן קצר, המבנה הדמוגרפי של המדינה. מי שסבור שכששעור העובדים הזרים באוכלוסיה יגיע לעשרות אחוזים הם לא יתארגנו ויתבעו תביעות אזרחיות, אינו רואה את הנולד ואת הנעשה במדינות אחרות. ייתכן שעל רקע הסכסוך הישראלי פלשתינאי והאיום הדמוגרפי הקיים יש שיקבלו אפשרות כזו בברכה. אבל צריך לזכור שאז לא תתקיים כאן מדינה יהודית (אחת היא איך נגדיר מדינה יהודית, על פי דת או לאום או תרבות). כללו של דבר - נחשול של עובדים זרים אינו דומה בתוצאותיו החברתיות לנחשול של מוצרים ולפחות צריך להרהר בכך. יש גם הבדל כלכלי משמעותי בין השניים (יבוא מוצרים ויבוא עובדים). בארץ ישנם ענפים לא סחירים בין לאומית (שתוצרתם כמעט ואינה נסחרת בין לאומית בשל הוצאות הובלה מאד גבוהות, למעשה פרוהיביטיביות), החשוב ביניהם, שגם מעסיק עבודה פשוטה הוא ענף הבניה. ענף הבניה העסיק בעבר בעיקר פלשתינאים מן השטחים וערבים ישראלים. אם לא יהיה יבוא של עובדים (סינים ופלשתינים), יעלה קודם כל השכר בענף הבניה בשעור ניכר מאד. שינוי זה ברמת השכר יוליד שתי תוצאות: שינויים טכנולוגיים בענף חוסכי עבודה והעסקה של עובדים ישראלים בשכר גבוה בהרבה מן הקיצבאות. בשלבים הראשונים (הטווח הקצר), היו הדירות והמבנים מתייקרים. אולם במרוצת הזמן, עם הנהגת השיפורים הטכנולוגיים, מחירי הדירות היו יורדים שוב. צריך לזכור שבהתקדמות טכנולוגית אין שום קדושה, היא קודם כל תוצאה של מחיר האלטרנטיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל כל זה נכון בתנאים הקיימים בשוק העבודה בישראל כאשר יש יבוא של כח עבודה זר. הצע של עובדים זרים ממדינות העולם השלישי, ששם שכר העבודה הוא עשרות דולרים בחודש, מוריד במידה ניכרת את מחיר העבודה'' קרא שוב. התייחסתי לכך. עלות המחיה בארץ המוצא איננה משנה משום שהעובד גר בארץ. ההבדל המהותי הוא שעל עובדים זרים לא משלמים מיסים ואפשר לשלם גם פחות משכר מינימום. הסר את ההבדל הזה ועלות ההעסקה תהיה דומה. ''הצרוף הקטלני של היצע גדול של עבודה זרה פשוטה עם מתן קצבאות הקובעות רף גבוה לכניסתם של ישראלים לשוק העבודה, הוא המייצר שעור השתתפות נמוך בכח העבודה עם שעור אבטלה גבוה בישראל.'' הטענה שלי הייתה שהאבטלה הגבוהה קדמה להבאת הזרים. הקצבאות הם מחסום גבוה מספיק בשביל למנוע מהישראלים לעבוד, העובדים הזרים הובאו לכן משום שלא ניתן היה למצוא עובדים ישראלים. באשר להבדל בין עובדים זרים ובין יבוא סחורות. אין לי שום וויכוח איתך, ברור שיש הבדל בין הבאת קופסאות באוניה לבני אדם. זה לא ממש קשור להיבטים של אבטלה. באשר לטכנולוגיה. גם כאן יש הסכמה באופן כללי. טכנולוגיית הבניין בישראל מפגרת למדי, העבודה הזולה (הפלשתינאים ואחריהם הרומנים) בהחלט תורמת לכך אבל אני מאמין שיש עוד סיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עלות המחיה בארץ המוצא אינה משנה משום שהעובד גר בארץ". לענין זה התייחסתי בתגובתי אבל אנסה לומר זאת ביתר בהירות. מנקודת ראות העובד נמדד השכר על פי כח הקניה שלו. מרביתם הגדול של העובדים הזרים הינם בעלי משפחות הנמצאים כאן בגפם כשהמשפחה נשארה במולדת, או רווקים הרוצים לחסוך לקראת הקמת משפחה או לתמוך בהורים ואחים שאינם גרים כאן. עובדים אלה חיים כאן בצמצום רב בסטנדרטים של דיור בריאות ותזונה הנחשבים בישראל לעוני משווע. את מרבית שכרם הם שולחים הביתה, לחו"ל. איך נעריך, אם כן, את כח הקניה של שכרם? כממוצע של כח הקניה של החלק הנצרך בישראל וכח הקניה של חלק השכר הנצרך בחו"ל. הואיל והחלק הנצרך בחו"ל גבוה יותר, יש משקל מכריע לנתח השכר הנצרך שם בחישוב הממוצע. אין צורך לומר שכח הקניה של דולר הנשלח למדינה בעולם השלישי, גבוה הרבה יותר מכח הקניה של דולר בארץ (בעיקר במונחים של מזון דיור ושרותים מקומיים) . צא וחשב עתה את ממוצע כח הקניה של שכרו של אותו עובד זר ותמצא שהוא גבוה בהרבה מזה של עובד פשוט בארץ. מה ניתו ללמוד מכאן? שגם אם תשווה את תנאי העלות למעסיק של עובד זר ועובד ישראלי (למשל ע"י ביטול שכר המינימום), יהיה כדאי לעובד הזר להציע עצמו בשכר יותר נמוך מזה שמקבל הישראלי. כך יוכל לגבור עליו בתחרות על מקום העבודה. ועדיין לא אמרנו כלום על כך שלא ניתן למעשה לכפות הענקת תנאים סוציאליים שווים לעובדים זרים בדרך אדמיניסטרטיבית, בוודאי שלא ניתן יהיה לכפות על מעסיקיהם להעניק להם שכר מינמום כי העובדים הזרים לא ישתפו פעולה עם השלטונות. קיצורו של דבר, יבוא בהיקף נרחב של עובדים זרים פרושו דחיקת ישראלים מעבודות פשוטות. "הטענה שלי היתה שהאבטלה קדמה להבאת העובדים הזרים". אין חשיבות לשאלה מה קדם למה: האבטלה או יבוא העובדים הזרים. העובדה שאחד קדם לשני, למשל שהקיצבאות קדמו לאבטלה, אינה מלמדת בהכרח על קשר סיבתי. אסתפק רק בהערה היסטורית קצרה. האבטלה הגדולה והקשה של שנות הששים (1965, 1966 וחלק משנת 1967), קדמה לעובדים הזרים הראשונים - הפלשתינאים מן השטחים, וקדמה בהרבה למדיניות הקיצבאות חסרת הרסן. ללמדנו שלאבטלה יש גם סיבות אחרות. הערה נוספת, חלק נכבד מן הקצבאות משפיעות יותר על שעור ההשתתפות בכח העבודה ופחות על שעור האבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך נעריך, אם כן, את כח הקניה של שכרם? כממוצע של כח הקניה של החלק הנצרך בישראל וכח הקניה של חלק השכר הנצרך בחו"ל. הואיל והחלק הנצרך בחו"ל גבוה יותר, יש משקל מכריע לנתח השכר הנצרך שם בחישוב הממוצע." ממש לא. העובד הזר חי כאן בצמצום רב ביחס לישראלים אבל יוקר המחייה הרלוונטי הוא עדיין ישראלי משום שהוא עדיין צריך מגורים אוכל ושירותים אחרים הנקנים בישראל וזה ממש לא משנה כמה אלו עולים בארץ מוצאו. הסיבה בשלה הוא חי בצמצום רב איננה קשורה לכך שהוא מרוויח הרבה פחות אלא לכך שהוא לוקח נתח נכבד ביותר משכרו ושולח אותו הביתה. "ועדיין לא אמרנו כלום על כך שלא ניתן למעשה לכפות הענקת תנאים סוציאליים שווים לעובדים זרים בדרך אדמיניסטרטיבית, בוודאי שלא ניתן יהיה לכפות על מעסיקיהם להעניק להם שכר מינמום כי העובדים הזרים לא ישתפו פעולה עם השלטונות." אתה כנראה לא קראת את מה שכתבתי מכיוון שאני חושב שיש צורך בביטול ה"תנאים הסוציאלים" ושכר המינימום, לא באכיפתן (הבלתי אפשרית) על מעסיקי הזרים. "קיצורו של דבר, יבוא בהיקף נרחב של עובדים זרים פרושו דחיקת ישראלים מעבודות פשוטות" המסקנה הזאת נותרת לא נכונה משום שהביסוס שלה (השכר הנמוך לעובדים הזרים) נותר שגוי כשהיה. "אין חשיבות לשאלה מה קדם למה: האבטלה או יבוא העובדים הזרים." יש לזה חשיבות רבה אם הטענה שאתה דן בה היא "העובדים הזרים הם הגורם לאבטלה". "העובדה שאחד קדם לשני, למשל שהקיצבאות קדמו לאבטלה, אינה מלמדת בהכרח על קשר" לא *בהכרח* אבל בוודאי שאיננה שוללת קשר סיבתי. היא בוודאי שוללת את הטענה ההפוכה. "חלק נכבד מן הקצבאות משפיעות יותר על שעור ההשתתפות בכח העבודה ופחות על שעור האבטלה." וזה לא אבטלה? הייתי אומר שזה הרבה יותר גרוע. המובטלים ה"אמיתיים", קרויים "דורשי עבודה" ונתן להניח שרבים מהם אכן מחפשים ולא מוצאים עבודה. ה"בלתי נתנים להשמה" ושאר מקבלי הקצבאות ה"מקצועיים" הם בעיה הרבה יותר חמורה. הם כבר *לא* מחפשים עבודה. אתה יכול להחליף כל התיחסות ל"מובטלים" ב"שאינם עובדים", המינוחים השונים בהם משתמשים שירותי הרווחה באמת לא משנים הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתרכז בעיקר ולא בענינים משניים וטכניים, היינו רק בטענתי אותה אתה דוחה שהעובדים הזרים אמנם דוחקים את הישראלים משוק העבודה הפשוטה. המענין בדבריך הוא שאתה מאמץ את טענתי העובדתית שמרבית שכרם של העובדים הזרים נשלח לבני משפחותיהם בארצות המוצא, עם זאת אתה מתעלם מן המסקנה המתבקשת מעובדה זו. אומר זאת כך: הורים (בעלי משפחות), עמלים בדרך כלל לא למענם בלבד ואפילו לא למענם בעיקר, אלא למען בני זוגם וילדיהם. לכן, כשהם מחשבים את כח הקניה של השכר כשהם שוקלים להציע בשוק את עבודתם, הם מביאים בחשבון במדה מכרעת איזו רווחה כלכלית יביא השכר לבני משפחתם שלמענם הרחיקו לנסוע ולמענם הם מוכנים לחיות בתנאים קשים ביותר. המסקנה ממצב עובדתי זה היא, איפוא, שכח הקניה של שכר העובדים הזרים הוא צרוף של כח הקניה על פי רמת המחירים בישראל של אותו חלק מן השכר אותו מוציא העובד כאן למחייתו, ושל כח הקניה של חלקו הנותר של השכר הנשלח למשפחה להוצאות מחייתם שם, ועל פי רמת המחירים שם. כח קניה מיצרפי (או ממוצע) זה גבוה בהרבה מכח הקניה של שכר זהה שיקבל העובד הישראלי, המוציא את כל שכרו בישראל למחייתו ולמחיית משפחתו, על פי רמת מחירים ישראלית. מי שכח הקניה של שכרו יותר גבוה יכול בהצלחה להתחרות בשוק העבודה ע"י הנכונות לעבוד בשכר נמוך משכרו של הישראלי (אפילו אם נשווה את התנאים הסוציאליים). להדגמה ניתן לחשוב על עובד זר שמשתכר כאן 1500 דולר לחודש. נניח שהוא מוציא כאן לצרכיו 500 דולר ו 1000 דולר הוא שולח למשפחתו בסין. עבור משפחה סינית סכום של 1000 דולר לחודש הוא סכום עתק. נניח שהעובד הסיני מוכן יהיה לרדת עד שכר של 800 דולר לחודש כדי לשמור על מקום עבודתו או לזכות במקום עבודה של ישראלי (בשכר זה יוכל לשלוח 300 דולר למשפחתו במקום 1000 דולר, עדיין סכום מכובד בסין), עובד ישראלי, שהשתכר גם הוא 1500 דולר לחודש והתחרות תאלץ אותו להסתפק ב 800 דולר, לא ימשיך, כנראה, לעבוד בשכר של 800 דולר לחודש ובמקום עבודתו יזכה עובד זר. הוא יעדיף בתנאים אלה דמי אבטלה. נניח שתצליח לבטל את דמי האבטלה, אז תדון את משפחת העובד הישראלי לעוני ולחרפת רעב. טענתך החוזרת כי רק רמת המחירים בארץ היא הקובעת לצורך חישוב כח הקניה של שכר העובד הזר מתעלמת בעקביות מן השאלה איפה מוצא מרבית שכרו של העובד הזר. שמא תאמר לי מה שגוי בטיעון שהובא כאן ולא תסתפק באמירה שטענתי נשארה ללא ביסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי וויכוח עם הטענה שהעובדה שיוקר המחיה בסין נמוך בהרבה מאפשר לעובד הסיני בישראל לפרנס יותר נפשות מאשר עובד ישראלי בישראל אבל העובדים הזרים אינם מתחרים בבעלי משפחות. ההנחה שלי היא שהעובדים הישראלים בעבודות דומות אינם בעלי משפחות. אם וכאשר יהיו עובדים ישראלים בענפי הבניין והחקלאות יהיו אלו רווקים או רווקות צעירים שחוסכים ללימודים, טיול וכו (וגם אם מדובר בזוג צעיר הרי שגם בן/בת זוגם יעבדו). ואיך בדיוק אני מרשה לעצמי להניח כזאת הנחה? פשוט מאוד: בעל המשפחה הישראלי, גם בלי סינים, צריך להתחרות בכל אותם בחורים או בחורות רווקים ואין לו שום סיכוי ממילא. התחרות של הסינים (ויהיה מצבם המשפחתי אשר יהיה) היא עם אותם צעירים ומכאן שגם השכר יהיה דומה (שלא לדבר על היתרון המסויים שבמגורים בבית המשפחה המאפיין חלק ניכר מאותם צעירים)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לעמוד מאחרי הטענה שעובדים זרים אינם דוחקים ישראלים בעבודות פשוטות נאלצת להרחיק לכת בהנחות שאין להן שום ביסוס עובדתי אלא הן בגדר השערות לא מבוססות שמשקלן כקליפת השום. לא הייתי מייעץ לאף איש כלכלה או לקובע מדיניות להשקיע את כספו, ואפילו לא את כספי הציבור, על בסיס ההנחה שבענף הבנייה והחקלאות יעבדו רק (או כמעט רק) רווקים החוסכים ללימודים. הבדקת כמה רווקים כאלה יש לעומת מספר העובדים כיום בבנין וחקלאות? דומני שמרבית הסטודנטים אינם דוחים את לימודיהם עד שיחסכו די ללימודים, אלא עובדים במהלך הלימודים (העלות הכלכלית של דחיית התואר בשנה לפחות היא גבוהה מאד במונחי תוחלת הכנסה). מתי בפעם האחרונה נסית ללמוד לימודים אקדמיים או אחרים, ולעבוד במקביל תשע שעות ביום בבנין או בשדה? ומה עם הצעירים שהחליטו למרות מה שאמרתי להקדים עבודה ללימודים אבל על פי כישוריהם (ידיעת השפה והשכלה) יעדיפו עיסוק יותר קל ומענין מעבודת בנין כשהשכר בבנין או חקלאות הוא 800 דולר לחודש (על פי הדוגמא שהבאתי בתגובתי הקודמת) וכאשר בעיסוקים אלטרנטיביים ניתן להשתכר יותר מסכום זה? לפעמים, כשהנימוקים אוזלים, כדאי להרפות, אין זה מפחית מערכם של דברי טעם רבים שאמרת בזכותה של הכלכלה החופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא הייתי מייעץ לאף איש כלכלה או לקובע מדיניות להשקיע את כספו, ואפילו לא את כספי הציבור, על בסיס ההנחה שבענף הבנייה והחקלאות יעבדו רק (או כמעט רק) רווקים החוסכים ללימודים." מדוע נדבקת דווקא לעניין החיסכון ללימודים? זאת רק דוגמה. צא ובדוק כמה בעלי משפחות הופכים המבורגרים במקדונלדס. כמה עובדים במלצרות? וכמה בתור שליחים? לא נראה לי שתמצא הרבה, למרות שאין עובדים זרים בענפים הללו. עבודות כאלו, בדומה לערבוב הטיח אינן דורשות הכשרה או נסיון ומכאן שמתאימות לאנשים צעירים שאינם, בדר"כ בעלי נסיון או הכשרה, גרים אצל ההורים או עם שותפים ומכאן שמוכנים להסתפק בשכר נמוך. העובדים הזרים מתחרים בראש ובראשונה עם המגזרים הנמוכים (מבחינת דרישות השכר) יותר של שוק העבודה. העובדה שחלקם (הקטן לדעתי) נשואים איננה מעלה או מורידה דבר. "ומה עם הצעירים שהחליטו למרות מה שאמרתי להקדים עבודה ללימודים אבל על פי כישוריהם (ידיעת השפה והשכלה) יעדיפו עיסוק יותר קל ומענין מעבודת בנין כשהשכר בבנין או חקלאות הוא 800 דולר לחודש (על פי הדוגמא שהבאתי בתגובתי הקודמת) וכאשר בעיסוקים אלטרנטיביים ניתן להשתכר יותר מסכום זה?" ומה עם בעלי המשפחות? להם לא מגיע עיסוק אלטרנטיבי קל יותר? האם גם שם לא יוכלו הרווקים והזוגות הצעירים להביס אותם בקלות בתחרות על המשרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעלית פה על הבעיה שמונעת מהישראלי להכנס מלכתחילה לענפים הללו. רווק ישראלי צעיר שמוצא עבודה בענף הבניה לא יוכל להבטיח לעצמו שום עתיד כלכלי סביר. מצד אחד השכר נמוך מכדי לאפשר לו לחסוך לעתיד (מה ששונה במקרה של הסיני. הסיני יעבוד 5 שנים בבניה בישראל, יחיה במכולה ויאכל זבל אבל אחרי הזמן הזה יהיה לו הון במושגים סיניים), לא מאפשר התקדמות מקצועית (כיון שאין התמקצעות של ממש, אחרי שבועיים של עבודה בערבוב טיח, תדע לערבב אותו באותה רמה כמו אחרי שנתיים), העבודה קשה מכדי לאפשר לעובד ללמוד ולהעין לעצמו אפיק תעסוקתי עתידי, כיוון שמדובר בעבודה פיזית העובד הופך ללא משתלם אחרי כמה שנים עם השחקות הגוף והירידה בתפוקה. התוצאה היא שעובד ישראלי צעיר שאין לו גב כלכלי (הורים לגור אצלם עד אחרי הלימודים, או עד שיחסוך מספיק כסף להתקדם הלאה) שנכנס לעיסוק בבניין ימצא את עצמו אחרי 10 שנים בלי שום תשתית כלכלית שתאפשר לו להמשיך להתקיים בכבוד (ובנוסף, צ'ופר בדמות בעיות גב/מפרקים). במצב של חופש אמיתי היה יכול אולי להתקיים איזה אירגון גג של פועלי הבניין שהיה מבטיח לעובדים שהתמידו מעל פרק זמן מסויים בעבודה, תנאים סוציאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד, אלא שהקמת אירגון עובדים כזה לא אפשרי בימנו (במקרים של עבודות שדורשות רמת מיומנות נמוכה אבל העובדים בהן מאוגדים וזוכים לתנאים טובים ולבטחון כלכלי לאורך זמן, לא קשה למצוא עובדים, למשל כוחות עזר בבתי חולים, סבלים בנמלי הים, או עובדי תברואה בחלק מהרשויות המקומיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום ייתרון בכך שנצליח למצוא איזה ''פטנט'' בכדי שאפשר יהיה לישראלים לעסוק בערבוב טיח או קטיף עגבניות. עדיף שנמצא פטנט שיאפשר לנו לעשות את העבודה הזאת ללא עובדים (או לפחות עם פחות עובדים) ולאפשר לכל אלו לעסוק במלאכות מעט יותר מעניינות ופרודוקטיביות. דומה שאתה מניח בטעות שהמשאב המוגבל כאן הוא המשרה ולא העובד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הפטנטים האפשריים היה להביא את הקבלנים למכן את שיטות העבודה כך שהצורך בעבודות פשוטות שאינן דורשות כישורים יקטן למינימום ומקצועות הבניה יהיו מקצועות שדורשים התמחות ומיומנויות משמעותיות, בצורה כזו השחיקה הגופנית לא תגרום לכך שפועל יפלט מהעבודה בגיל 30 כי הגב שלו כבר הרוס והוא לא יכול להמשיך לעבוד וגם תיתן ערך מוסף לאדם שעובד במקצוע כבר 20 שנה על פני אדם שהתחיל בשבוע שעבר. בדרך לעשות את זה היא לגרום לכך שלקבלנים ישתלם יותר להשקיע בציוד היקר מאשר להמשיך ולהסתמך על עובדים זולים. יבוא עבדים נותן את התוצאה ההפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מחפש פטנטים, אני רק דואג שהישראלי שלא יכול לעשות שום דבר חוץ מזה מסיבות של חוסר יכולת או חוסר מוטיבציה, לא ימות מרעב ולא יחיה במכולה באתר בניה עד גיל שלושים שבו הוא יפלט מהעבודה ויעבור לגור ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשתדל לסכם ולאו דווקא לענות נקודה אחר נקודה, משום שכמו כל הדיונים בנושא הזה, גם הדיון הנוכחי הופך להיות מעגלי ולא מעניין במיוחד. כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים. למרבה האירוניה, חוסר ההסכמה שלך עם התאוריות של השוק החופשי (דעותיך על היצע וביקוש בשוק העבודה היו גורמות למילטון פרידמן התקף לב מינורי) איננו נוטה לכיוון הביקורת המודרנית המתבססת על הכרות עם הקפיטליזם "המבוגר", אלא דווקא לכיוון התאוריות הנאיביות של המאה ה-19, וספציפית תאוריית הערך של ריקרדו. למה הכוונה? אפשר להבין את זה אפילו מהמשפט הראשון שלך: אתה לא מקבל את חוקי ההיצע והביקוש כפשוטם (כמו ש"מלמדים באוניברסיטה"), אלא משתמש בהבנתך את אופיים של האנשים, ואופי העבודות. שים לב, -הבנתך-. לו מילטון פרידמן היה משתתף בדיון שלנו, הוא היה מרעים בקולו (או לפחות מנסה לכתוב את זה בצורה דרמטית) - ומאיפה לך הבנה טובה כל כך של כל שלל המקצועות והאומנויות של בני האדם? הכיצד אתה מתיימר לדעת יותר טוב מהאנשים עצמם מה הוא ה"אופי" של השרותים להם הם נזקקים? התאוריה הנאו-קלאסית (אשר ההיצע והביקוש בשוק העבודה הינם חלק ממנה) לא החלה עם פרידמן, אלא עם "המהפכה השולית" של סוף המאה ה 19 וראשית המאה העשרים. היא החלה עם זניחת הנסיונות של הכלכלנים הקלאסיים (ובראשם ריקרדו) למצוא את הערך "האמיתי" של דברים. בראשית המאה העשרים הבינו הכלכלנים ש"מחיר" זו איננה יישות פיזיקלית, ולא ניתן למצוא אותה במעבדה. אין שום ערך "אמיתי" או "פנימי" לשום דבר, לא לסחורה ולא לעבודה (באופן מסורתי זה היה הפוך - דווקא את מחירן "האמיתי" של סחורות ניסו לקבוע לפי עלותה ה"אמיתית" של העבודה). "מחיר" זו לא תכונה כימית. זה לא משקל או מספר אטומים, זה לא משהו שחייזר מעולם אחר יוכל לנתח במעבדה ולהבין את משמעותו במנותק מכלל החברה האנושית. לענייננו (שהרי אנחנו עוסקים בעבודה אנושית), עבודה שווה בדיוק כמה שאנשים מוכנים לשלם בשבילה. לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי. מעטים ביותר האנשים שיכולים לגרד לעצמם את הגב עם כפות הרגליים, אבל אני בספק אם יכולת ההשתכרות שלהם גבוהה. כל אפס שגדל ברחוב יכול למכור כליה, אפילו אם הוא לא יודע לקרוא. ועדיין ישלמו לו על זה עשרות אלפי דולרים. מדוע? לחזור אחרי - משום שקיים -ביקוש- לכליות להשתלה, ו-ההיצע- הינו קטן. ההיצע קטן לא בגלל שצריך כישורים יוצאי דופן על מנת לתרום כליה, אלא משום שה"נכונות לעבודה" במקצוע הזה היא אפסית. אנשים יכולים, אבל הם לא רוצים. התאוריה של השוק החופשי לא מתייחסת ל"כישורים", "רצונות", "שאיפות מקצועיות" או "שורשים מוסריים". לשוק לא איכפת -מדוע- ההיצע נמוך. השוק זה לא פסיכולוג. מבחינת השוק, יכול להיות שאין מערבבי טיח בגלל שצריך ללמוד תשעים שנה על מנת לעשות את זה, משום שצריך להיות יפה כמו דוגמן על, משום שחייבים ללבוש אחת משתי חליפות של וורסאצ'ה בעת העבודה ולכן ההיצע מוגבל לשני אנשים, משום שתשעים ותשעה אחוזים מהאוכלוסיה חולים במחלה נפוצה אשר גורמת להם להפוך לדלעת אם הם נוגעים בטיח, או, האל ישמור, משום שאנשים לא רוצים לעבוד בתור מערבבי טיח. בגלל שיש דמי אבטלה, בגלל הריח, בגלל הקושי הפיזי, הבושה מהחותנת, הפחד מגבהים, בטלנות, או אפילו סתם. פשוט סתם, סתם כך ללא סיבה. מקרה. לשוק לא איכפת. מה שהשוק רואה זה את פונקצית ההיצע של מערבבי טיח מול פונקצית הביקוש. אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול", ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים. הדעות הפרטיות שלך לגבי מה ערכו של שרות מסוים לחברה הישראלית פשוט לא משנות כלום. בשביל להעריך את זה יש לנו את השוק החופשי, אשר מסכם את דעתם של האנשים כולם (יותר נכון את אלו של הצרכנים, אבל בסיפור הזה כבר היינו) על חשיבותו של עירבוב הטיח. אני מסכים שהגישה הזו נראית חשודה במקצת. הרי "ברור" שמהנדס תוכנה "צריך" להרוויח יותר ממערבב טיח. הבעיה היא שהנסיון שלך לדרג עבודות לפי הערך שאתה מקנה להן על פי הבנתך את אופיין ואת האופי האנושי הוא לא דבר של מה בכך. למה להיצמד לכישורים בלבד? מה לגבי הקרבה, למשל? כל אדיוט שמדבר רוסית יכול להחזיק ביד מכשיר שעושה ביפ ולבדוק מהנדסי תוכנה מוכשרים כשהם באים עם בנות זוגם לאכול במסעדה על חשבון התוצרת של כשרונם הנדיר. אם חס וחלילה מחבל מתאבד ינסה לפגוע ביושבי המסעדה, המאבטח הזה יגן בגופו חסר הכישורים על עשרות מיושבי המסעדה. הוא יקריב את חייו בשביל שאני או אתה או איזה מהנדס תוכנה מוכשר נחיה. סתם ככה, במקרה זה יצא הוא, היה יכול להיות כל אחד אחר - שהרי לא צריך שום כישורים מיוחדים בשביל להתפוצץ. כמה זה היה שווה לך באותו רגע? כמה נראה לך שהחברה חייבת לאדם שמסכן את החיים שלו יום יום על מנת לשמור על מאות אנשים אחרים, למרות שכל אחד יכול לעשות את זה? מרגע שאנו מקבלים את חוקי ההיצע והביקוש ואיננו סומכים על הבנתך הפרטית באשר לאופיים של בני אדם ושל כל העבודות והאומנויות אשר נדרשות להם, הכל נעשה פשוט יותר. עירבוב טיח מבחינת השוק החופשי לא שונה מהנדסת תוכנה. אולי החברה הישראלית יכולה להסתדר ללא טיח, ואולי היא יכולה להסתדר ללא משחקי ג'אווה לדור השלישי של הסלולר. את האמת, אין לי מושג. והמושג שלך יש טוב בדיוק כמו זה שלי, וחשוב בדיוק כמותו. כלכלת השוק החופשי קובעת שאם אחרי ככלות הכל החברה הישראלית כן זקוקה לטיח, שכר מערבבי הטיח יעלה. שכר מינימום לא קשור לעניין בכלל, בדיוק כשם שהוא לא קשור לכמות מהנדסי התוכנה שיכול המשק הישראלי לייצר. למה יש לנו מהנדסים למרות שיש דמי אבטלה? כי כנראה שהחברה הישראלית צריכה אותם מספיק. אם החברה הישראלית צריכה מספיק גם מערבבי טיח ופועלי נקיון וקופאיות בסופרמרקט ומאבטחים וסוורים ופועלי מתכת ומורים ואחים סיעודיים, גם כאלו יהיו. או שהחברה הישראלית תחליט להסתדר בלעדיהם. כעת, אין ספק שדמי אבטלה או שכר מינימום משפיעים גם הם על היצע העבודה. כל מי שמקבל את חוקי ההיצע והביקוש מבין זאת. אולם אתה חוזר ומבלבל שני גורמים שלחלוטין אינם קשורים: היצע אינסופי של עובדים בתחום מסוים מוריד את השכר. אם היו בארץ עשרות אלפי מהנדסים הודים שהיו עובדים עבור אלף דולר לחודש, השכר בתחום התוכנה היה יורד לממוצע הזה. ואז, כן, אפשר בהחלט היה לדון בהשפעת דמי האבטלה או שכר המינימום על תחום התוכנה בישראל. אולם שים לב שאין קשר בין הדברים. היצע גדול של עובדים אשר יעבדו בשכר נמוך תמיד מקטין את השכר הממוצע, אלא אם כן מלכתחילה השכר הממוצע היה נמוך יותר. אולם לטענתך, ישראל "נאלצה" לייבא עובדים בתחומים כמו עירבוב טיח משום שהיא איננה מסוגלת לספק את צרכיה בתחום הטיח לבדה. מכאן בהכרח נסיק שההיצע בתחום זה איננו מאיים להציף את השוק לעומת הביקוש. אתה פשוט כושל כאן בהגיון מעגלי. אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. כל הסיפורים על סטודנטים או חיילים שחוסכים לטיול הם אבסורדיים. הם מתבססים על אקסיומה מהמאה ה 19. הביקוש יכול להיות בשמיים וההיצע יכול להיות של ארבעה אנשים וחצי, אבל מבחינתך השכר עדיין "צריך" להיות נמוך, ולכן רק תיכוניסטים או סטודנטים יכולים בכלל לשקול לעבוד בו. הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. לא צריך להניח הנחות מוזרות על ה"אופי" האמיתי של עבודות, לא להפוך תחומי עיסוק שלמים לכאלו המתאימים באופן אינהרנטי לחיילים משוחררים, ולא להסתבך בהנחות על תרומת העובדים הזרים לתל"ג הישראלי. השכר נקבע עפ"י מפגש עקומת ההיצע עם עקומת הביקוש. היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך. מעבר לכך יש כמה דברים מעניינים במה שאתה אומר (או לפחות כשלים מעניינים אם שואלים אותי, בניגוד לכשל המשעמם למדי בקשר לחוקי ההיצע והביקוש). גם בהודעה אלי וגם בהודעות אחרות אתה שופט את הכלכלה לפי "כוחות הייצור" שלה בעוד שבקפיטליזם מבוגר זה כבר שנים ארוכות לא האלמנט העיקרי. קפיטליזם מונע ע"י רווח, לא ע"י הנסיון לייצר בצורה יעילה מבחינה תעשייתית. ההערה כבדרך אגב על הקשר הישיר בין שכר מינימום והאבטלה, כמו רבות מההערות באשר ל"הוכחות בשטח" לכלכלת שוק חופשי' היא שנויה במחלוקת במקרה הטוב (חפש למשל מידע על מחקרם של קארד וקרוגר מהפקולטה לכלכלה בפרינסטון), ועל יוקר המחיה ומשמעותו כבר ענו לך אחרים באופן טוב בהרבה ממה שאני יכול אף לקוות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים." אתה מתכוון שאני לא מתאים בצורה נוחה לסטראוטיפ המוטעה שיש לך לגבי תיאוריות "כלכלת שוק חופשי" ומרשה לעצמך לפטור את העניין בנימוק המרקסיסטי ש"ההויה קובעת את התודעה". עדיף בהרבה אילו היית מתמודד עם מה שיש *לי* להגיד ומתמודד עם הסתירות (אם ישנן) בין זה לבין המציאות במקום להטפל לסתירות שאתה מוצא בין מה שנדמה לך שהם דעותי ובין מה שאני אומר. לעצם העניין - אתה מבלבל (בצורה אופיינית) בין מה שלומדים באוניברסיטה בתור "כלכלה" ובין הפילוסופיה של ליברליזם/קפיטליזם. זה רחוק מלהיות אותו דבר. היומרה להבין את אופי האדם או את הגורמים השונים להתנהגותו היא הבסיס לכל פילוסופיה כלכלית - גם רעיון פשוט כמו "היצע וביקוש" מניח הנחות מסויימות לגבי בני אדם וכיצד הם נוהגים. "לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה( אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי." הטיעון שלי היה הפוך. העובדה שהיא פשוטה ואיננה דורשת כישורים תאפשר, תמיד, היצע גדול יותר של עובדים. "אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול"" שטויות במיץ. הביקוש לתוצרת של פעולת ערבוב הטיח יכול לגרום, באותה מידה, גם לפיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו לעשות זאת על ידי מכונות. היצע נמוך של מערבבי טיח יכול לגרום ללחץ בכיוון כזה (טכנולוגי) ויכול גם לגרום להאטה בקצב הבניה. הוא יכול גם, בהחלט, לגרום להעלאה בשכרם של מערבבי הטיח אבל זו בוודאי לא האפשרות היחידה. אתה עדיין תקוע במחשבה שאני מדבר על התוצאות של "היצע וביקוש" בעוד שאני מדבר על הגורמים המגבילים את ההיצע (או הביקוש). אם למדינת ישראל היה צורך דחוף בקורבנות אדם (רצוי בתולות צעירות) שיקשרו לסלע בים ליד יפו סביר להניח שהשכר המוצע עבור עבודה זאת היה עולה אבל לא סביר להניח שהיו רבים במיוחד קופצים על המציאה. מה קרה פה? כשל שוק? לא רוצה דוגמה קיצונית? קח למשל מוסיקאים: מדוע כל כך הרבה אנשים טורחים לשלם הרבה כסף למורים פרטיים או בתי ספר (ואני מדבר על אנשים מבוגרים, לא ילדים), להתאמן אינסוף שעות, לקנות ציוד יקר בשביל עבודה שהביקוש לה שואף לאפס? מדוע חוקי ההיצע והביקוש לא דוחפים את כל אלו למקצוע מעט יותר מכניס? מדוע כל כך הרבה מחברי המוסיקאים מוכנים לחיות כמו כלבים רק כדי להמשיך ולנגן? "ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים." איך אני אוהב את זה שאתה כל כך מוסרי וצודק ואני כל כך גזעני ורשע. אז אמנם לא אמרתי שום דבר באשר ל*אנשים* אבל מה זה משנה... השכר הנמוך אותו יקבלו לדעתי, בכל מקרה, מערבבי הטיח קשור באופן הדוק למדת פיזור הכשרון בתחום על פני האוכלוסיה. באותה מידה היינו יכולים להחליף את הנדסת התוכנה בהשמעת קולות שירה מהתחת (כשרון נדיר ביותר). אם היה ביקוש לזה, השכר היה עולה. "אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. " שוב פעם, כנראה שלא קראת. הטענה שלי דיברה על סדר הדברים. קודם כל הייתה אבטלה ומחסור בעובדי בניין וחקלאות ואחר"כ באו העובדים הזרים - לא להיפך. זה מבטל לחלוטין את הטענה הבסיסית שלך לגבי העובדים הזרים כגורם לאבטלה. "הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. ... היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך." זאת לא הגישה של כלכלת שוק אלו הם אותם דברים שלומדים באוניברסיטה תחת ההגדרה "כלכלה". הגישה של מרבית חסידי השוק החופשי שאני קראתי ושמעתי עליהם מדברת על "מעבר חופשי של סחורות ואנשים". אתה כמובן מתחמק באלגנטיות מהטיעונים שהבאתי בדבר זולותם של העובדים הזרים. העובדים הזרים אינם זולים יותר, באופן אינהרנטי, מהעובדים הישראלים, עלות העסקתם של העובדים הישראלים מוגבהת באופן מלאכותי על ידי הקצבאות ושכר המינימום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל - לא ממש קשור, אבל הזכרת סוורים, אז אני מרשה לעצמי לשאול: מה דעתך על שביתת עובדי הנמלים? איך לדעתך כדאי/צריך/ראוי/אפשר לפתור את הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לתת להם את הערבויות שהם דורשים לאי פגיעה בשכרם. קצת לא ריאלי כשמדובר בשר אוצר שהגדיר את אחת ממטרותיו כריסוק הועדים הגדול ואת עובדי הנמלים ראשון. 2. לפטר את כולם, לגייס פועלים חדשים (מבין המפוטרים והמובטלים) בתנאים ראויים וסבירים (כלומר דרך חברת כח אדם ובשכר מינימום) ולהפעיל את הנמלים (בהגנה משטרתית). זה מה ששר האוצר שלנו היה מת לעשות אבל לא מעז. 3. לשבת איתם למו"מ של 48 שעות רצופות עד שיגיעו להסכם. אחרי 24 שעות של חוסר שינה הפערים לא ניראים כל כך גדולים ואפשר למצוא נוסחת פשרה שתאפשר לכל אחד מהצדדים להכריז על נצחון. זה כנראה מה שיקרה אבל רק בעוד חודש. כשנזקי השביתה יגיעו ל 400% ממה שהמשק והממשלה ביחד אמורים להרויח מהרפורמה בעשר השנים הקרובות שעד הרפורמה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שלקח לי להגיב עושה רושם שהבעיה כבר נפתרה... השביתה עצמה היא כמובן מצערת - היא גרמה נזקים לא מחויבי המציאות (למרות שדבריו של טירה למשל על "נזק של 4.8 מליארד שקלים ומניעת יצירה של 25,000 מקומות עבודה" הם סתם דיבורים. ניחושי הנזקים הללו טובים בערך כמו הפרסומים של האוצר על 5000 השקלים שתחסוך כל משפחה בישראל בעקבות הרפורמה), ואולי ניתן היה למנוע אותה ע"י התנהלות חכמה יותר. אולם הדיון המעניין הוא לא באשר לדרכי ניהול המשא ומתן של הממשלה וההסתדרות, אלא על הסוגיה המקורית עצמה - הרפורמה. אני אינני יודע פרטים מדויקים על עבודת הנמלים כיום, ועל הרפורמות המתוכננות - אני רק יודע לדבר על הערכות שקראתי ושמעתי. למרבה הפלא לא הצלחתי להבין מה היא בדיוק פגיעתו הנוראה של מונופול הנמלים. לפי מה שקראתי גם נציגי התעשיינים מודים שמבחינה טכנית, נמלי ישראל אינם גרועים כלל וכלל. הם נותנים תפוקה שאיננה נופלת מתפוקתם של נמלים אחרים באירופה, העבודה מקצועית ויעילה, וגם המחירים אינם נוראים כל כך. מונופולים לא תמיד נותנים שרות גרוע, ותחרות לא תמיד מוזילה מחירים ומשפרת את השרות. אלו תוצאות שמתבססות על מודלים נאו-קלאסיים, שמתבססים בעצמם על הנחות יסוד רעועות. במציאות הדברים נוטים לפעמים להראות אחרת. בהרצאה שנתן גדעון עשת (כתב כלכלי ב'ידיעות') לפני מספר חודשים בתל-אביב, הוא נתן למשל דוגמא מפליאה ביותר בקשר לחשמל. מסתבר שאזרחי ישראל מקבלים שרות מצוין מהמונופול של חברת החשמל. התפוקה טובה, והמחירים זולים יחסית. עד כדי כך זולים, שעשת ידע לספר את הדבר הבא. כאשר החליטו האחים עופר לקחת על עצמם להקים את תחנת הכוח ברמת חובב, הם ערכו חישובים, וגילו שלמעשה הם אינם מסוגלים לייצר חשמל במחיר שיתחרה במונופול של חברת החשמל. הם כיתתו רגליהם אל שר התשתיות (נדמה לי שבאותו זמן היה זה פריצקי?), והפעילו עליו לחץ על מנת שיכריח את חברת החשמל -להעלות- את מחירי החשמל, על מנת "לפתוח את שוק החשמל לתחרות". מדהים, לא? לפי מה שעשת מספר, שוק החשמל היום פתוח לחלוטין לתחרות. מי שרוצה לפתוח תחנת כוח יכול לעשות זאת, וחברת החשמל מחויבת על פי חוק להוליך את החשמל שלו בתשתית שלה. זה פשוט לא משתלם לאף אחד. היו טענות של נתניהו על "אליפות העולם בשביתות", אולם אלו שקרים. בשנה שעברה היו שביתות ארוכות בנמלים של מדינות רבות באירופה (מה גם שלשביתה יש תמיד שני צדדים). הטענות העיקריות כנגד מונופולים כגון חברת החשמל או הנמלים הינן אם כך המשכורות המנופחות והתנאים המפליגים. אלו טענות נכונות רק בחלקן - בחברת החשמל יותר מבנמלים, ולעובדים אחדים יותר מלאחרים. עובדים רבים בנמלים משתכרים מעט יותר מהשכר הממוצע במשק, ואם לומר את האמת זה לא מפריע לי כהוא זה. אין לי שום בעיה שמפעיל ציוד כבד ומקצועי עם וותק של שנים, אשר עושה עבודה קשה, מקצועית, ובעיקר -מסוכנת- (מסתבר שהעבודה בנמלים הינה עבודה עם שעור פציעות מטורף), ירוויח גם חמש עשרה אלף שקל לחודש. עיני אינה צרה בו, ולא המשכורת שלו תמוטט את המשק הישראלי. מן הסתם ראוי לפקח יותר על מינויים פוליטיים, לפרסם משכורות חריגות, וכל אותם דברים שמוסכמים על כולנו. אני אינני תמים מספיק על מנת להאמין שתופעות מעין אלו יעלמו, אולם אני חושב שהן מחיר נסבל למדי. נשאר אם כך לבחון את האלטרנטיבה. מוסכם על רוב מי שבוחן את הנושא שהרפורמות המבניות בנמלים מטרתם להביא להפרטתם. ההפרטה תיצור קרטל של שתי חברות בידיים פרטיות. האם באופן כללי אני "בעד הפרטה"? אין לי לזה תשובה חד-משמעית. לגבי מונופולים יעילים למדי, אני חושב שלא. אני מעדיף מונופול ממשלתי בפיקוח על פני מונופול פרטי. בראשון, נהנים מהתוצרת לא רק מספר משפחות ספורות אלא אלפי משפחות של עובדים. כמו כן, הממשלה מקבלת את הרווחים - כחצי מליארד שקל במקרה של הנמלים. יאמרו שחלק מזה הולך על שחיתות, בירוקרטיה, חוקי פרקינסון וכל זה, ומן הסתם הם צודקים. אבל עד שלא נמצא תחליף מושלם לבירוקרטיה, זה עדיין עדיף לדעתי על כך שהכסף ימצא את דרכו ישירות לכיסי העופרים והדנקנרים. אם מדובר במונופול שנותן שרות גרוע ופוגע, אולי אכן כדאי להפריט אותו. כאמור, זה תלוי בנסיבות. כיום, עם אנשים באוצר כמו ירון זליכה שמסבירים לי ש"לא משנה המחיר, העיקר שנפריט", אני נוטה להתנגד לרוב ההפרטות. זה הרכוש שאבא שלי וסבא שלי ובני דורם עמלו קשה על מנת לבנות, ואני לא מתלהב ממכירה שלו במחירי סוף העונה למספר מצומצם של בעלי עניין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |