בתשובה לד''ר בר ביצוע, 24/07/04 1:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אשתדל לסכם ולאו דווקא לענות נקודה אחר נקודה, משום שכמו כל הדיונים בנושא הזה, גם הדיון הנוכחי הופך להיות מעגלי ולא מעניין במיוחד. כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים. למרבה האירוניה, חוסר ההסכמה שלך עם התאוריות של השוק החופשי (דעותיך על היצע וביקוש בשוק העבודה היו גורמות למילטון פרידמן התקף לב מינורי) איננו נוטה לכיוון הביקורת המודרנית המתבססת על הכרות עם הקפיטליזם "המבוגר", אלא דווקא לכיוון התאוריות הנאיביות של המאה ה-19, וספציפית תאוריית הערך של ריקרדו. למה הכוונה? אפשר להבין את זה אפילו מהמשפט הראשון שלך: אתה לא מקבל את חוקי ההיצע והביקוש כפשוטם (כמו ש"מלמדים באוניברסיטה"), אלא משתמש בהבנתך את אופיים של האנשים, ואופי העבודות. שים לב, -הבנתך-. לו מילטון פרידמן היה משתתף בדיון שלנו, הוא היה מרעים בקולו (או לפחות מנסה לכתוב את זה בצורה דרמטית) - ומאיפה לך הבנה טובה כל כך של כל שלל המקצועות והאומנויות של בני האדם? הכיצד אתה מתיימר לדעת יותר טוב מהאנשים עצמם מה הוא ה"אופי" של השרותים להם הם נזקקים? התאוריה הנאו-קלאסית (אשר ההיצע והביקוש בשוק העבודה הינם חלק ממנה) לא החלה עם פרידמן, אלא עם "המהפכה השולית" של סוף המאה ה 19 וראשית המאה העשרים. היא החלה עם זניחת הנסיונות של הכלכלנים הקלאסיים (ובראשם ריקרדו) למצוא את הערך "האמיתי" של דברים. בראשית המאה העשרים הבינו הכלכלנים ש"מחיר" זו איננה יישות פיזיקלית, ולא ניתן למצוא אותה במעבדה. אין שום ערך "אמיתי" או "פנימי" לשום דבר, לא לסחורה ולא לעבודה (באופן מסורתי זה היה הפוך - דווקא את מחירן "האמיתי" של סחורות ניסו לקבוע לפי עלותה ה"אמיתית" של העבודה). "מחיר" זו לא תכונה כימית. זה לא משקל או מספר אטומים, זה לא משהו שחייזר מעולם אחר יוכל לנתח במעבדה ולהבין את משמעותו במנותק מכלל החברה האנושית. לענייננו (שהרי אנחנו עוסקים בעבודה אנושית), עבודה שווה בדיוק כמה שאנשים מוכנים לשלם בשבילה. לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי. מעטים ביותר האנשים שיכולים לגרד לעצמם את הגב עם כפות הרגליים, אבל אני בספק אם יכולת ההשתכרות שלהם גבוהה. כל אפס שגדל ברחוב יכול למכור כליה, אפילו אם הוא לא יודע לקרוא. ועדיין ישלמו לו על זה עשרות אלפי דולרים. מדוע? לחזור אחרי - משום שקיים -ביקוש- לכליות להשתלה, ו-ההיצע- הינו קטן. ההיצע קטן לא בגלל שצריך כישורים יוצאי דופן על מנת לתרום כליה, אלא משום שה"נכונות לעבודה" במקצוע הזה היא אפסית. אנשים יכולים, אבל הם לא רוצים. התאוריה של השוק החופשי לא מתייחסת ל"כישורים", "רצונות", "שאיפות מקצועיות" או "שורשים מוסריים". לשוק לא איכפת -מדוע- ההיצע נמוך. השוק זה לא פסיכולוג. מבחינת השוק, יכול להיות שאין מערבבי טיח בגלל שצריך ללמוד תשעים שנה על מנת לעשות את זה, משום שצריך להיות יפה כמו דוגמן על, משום שחייבים ללבוש אחת משתי חליפות של וורסאצ'ה בעת העבודה ולכן ההיצע מוגבל לשני אנשים, משום שתשעים ותשעה אחוזים מהאוכלוסיה חולים במחלה נפוצה אשר גורמת להם להפוך לדלעת אם הם נוגעים בטיח, או, האל ישמור, משום שאנשים לא רוצים לעבוד בתור מערבבי טיח. בגלל שיש דמי אבטלה, בגלל הריח, בגלל הקושי הפיזי, הבושה מהחותנת, הפחד מגבהים, בטלנות, או אפילו סתם. פשוט סתם, סתם כך ללא סיבה. מקרה. לשוק לא איכפת. מה שהשוק רואה זה את פונקצית ההיצע של מערבבי טיח מול פונקצית הביקוש. אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול", ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים. הדעות הפרטיות שלך לגבי מה ערכו של שרות מסוים לחברה הישראלית פשוט לא משנות כלום. בשביל להעריך את זה יש לנו את השוק החופשי, אשר מסכם את דעתם של האנשים כולם (יותר נכון את אלו של הצרכנים, אבל בסיפור הזה כבר היינו) על חשיבותו של עירבוב הטיח. אני מסכים שהגישה הזו נראית חשודה במקצת. הרי "ברור" שמהנדס תוכנה "צריך" להרוויח יותר ממערבב טיח. הבעיה היא שהנסיון שלך לדרג עבודות לפי הערך שאתה מקנה להן על פי הבנתך את אופיין ואת האופי האנושי הוא לא דבר של מה בכך. למה להיצמד לכישורים בלבד? מה לגבי הקרבה, למשל? כל אדיוט שמדבר רוסית יכול להחזיק ביד מכשיר שעושה ביפ ולבדוק מהנדסי תוכנה מוכשרים כשהם באים עם בנות זוגם לאכול במסעדה על חשבון התוצרת של כשרונם הנדיר. אם חס וחלילה מחבל מתאבד ינסה לפגוע ביושבי המסעדה, המאבטח הזה יגן בגופו חסר הכישורים על עשרות מיושבי המסעדה. הוא יקריב את חייו בשביל שאני או אתה או איזה מהנדס תוכנה מוכשר נחיה. סתם ככה, במקרה זה יצא הוא, היה יכול להיות כל אחד אחר - שהרי לא צריך שום כישורים מיוחדים בשביל להתפוצץ. כמה זה היה שווה לך באותו רגע? כמה נראה לך שהחברה חייבת לאדם שמסכן את החיים שלו יום יום על מנת לשמור על מאות אנשים אחרים, למרות שכל אחד יכול לעשות את זה? מרגע שאנו מקבלים את חוקי ההיצע והביקוש ואיננו סומכים על הבנתך הפרטית באשר לאופיים של בני אדם ושל כל העבודות והאומנויות אשר נדרשות להם, הכל נעשה פשוט יותר. עירבוב טיח מבחינת השוק החופשי לא שונה מהנדסת תוכנה. אולי החברה הישראלית יכולה להסתדר ללא טיח, ואולי היא יכולה להסתדר ללא משחקי ג'אווה לדור השלישי של הסלולר. את האמת, אין לי מושג. והמושג שלך יש טוב בדיוק כמו זה שלי, וחשוב בדיוק כמותו. כלכלת השוק החופשי קובעת שאם אחרי ככלות הכל החברה הישראלית כן זקוקה לטיח, שכר מערבבי הטיח יעלה. שכר מינימום לא קשור לעניין בכלל, בדיוק כשם שהוא לא קשור לכמות מהנדסי התוכנה שיכול המשק הישראלי לייצר. למה יש לנו מהנדסים למרות שיש דמי אבטלה? כי כנראה שהחברה הישראלית צריכה אותם מספיק. אם החברה הישראלית צריכה מספיק גם מערבבי טיח ופועלי נקיון וקופאיות בסופרמרקט ומאבטחים וסוורים ופועלי מתכת ומורים ואחים סיעודיים, גם כאלו יהיו. או שהחברה הישראלית תחליט להסתדר בלעדיהם. כעת, אין ספק שדמי אבטלה או שכר מינימום משפיעים גם הם על היצע העבודה. כל מי שמקבל את חוקי ההיצע והביקוש מבין זאת. אולם אתה חוזר ומבלבל שני גורמים שלחלוטין אינם קשורים: היצע אינסופי של עובדים בתחום מסוים מוריד את השכר. אם היו בארץ עשרות אלפי מהנדסים הודים שהיו עובדים עבור אלף דולר לחודש, השכר בתחום התוכנה היה יורד לממוצע הזה. ואז, כן, אפשר בהחלט היה לדון בהשפעת דמי האבטלה או שכר המינימום על תחום התוכנה בישראל. אולם שים לב שאין קשר בין הדברים. היצע גדול של עובדים אשר יעבדו בשכר נמוך תמיד מקטין את השכר הממוצע, אלא אם כן מלכתחילה השכר הממוצע היה נמוך יותר. אולם לטענתך, ישראל "נאלצה" לייבא עובדים בתחומים כמו עירבוב טיח משום שהיא איננה מסוגלת לספק את צרכיה בתחום הטיח לבדה. מכאן בהכרח נסיק שההיצע בתחום זה איננו מאיים להציף את השוק לעומת הביקוש. אתה פשוט כושל כאן בהגיון מעגלי. אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. כל הסיפורים על סטודנטים או חיילים שחוסכים לטיול הם אבסורדיים. הם מתבססים על אקסיומה מהמאה ה 19. הביקוש יכול להיות בשמיים וההיצע יכול להיות של ארבעה אנשים וחצי, אבל מבחינתך השכר עדיין "צריך" להיות נמוך, ולכן רק תיכוניסטים או סטודנטים יכולים בכלל לשקול לעבוד בו. הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. לא צריך להניח הנחות מוזרות על ה"אופי" האמיתי של עבודות, לא להפוך תחומי עיסוק שלמים לכאלו המתאימים באופן אינהרנטי לחיילים משוחררים, ולא להסתבך בהנחות על תרומת העובדים הזרים לתל"ג הישראלי. השכר נקבע עפ"י מפגש עקומת ההיצע עם עקומת הביקוש. היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך. מעבר לכך יש כמה דברים מעניינים במה שאתה אומר (או לפחות כשלים מעניינים אם שואלים אותי, בניגוד לכשל המשעמם למדי בקשר לחוקי ההיצע והביקוש). גם בהודעה אלי וגם בהודעות אחרות אתה שופט את הכלכלה לפי "כוחות הייצור" שלה בעוד שבקפיטליזם מבוגר זה כבר שנים ארוכות לא האלמנט העיקרי. קפיטליזם מונע ע"י רווח, לא ע"י הנסיון לייצר בצורה יעילה מבחינה תעשייתית. ההערה כבדרך אגב על הקשר הישיר בין שכר מינימום והאבטלה, כמו רבות מההערות באשר ל"הוכחות בשטח" לכלכלת שוק חופשי' היא שנויה במחלוקת במקרה הטוב (חפש למשל מידע על מחקרם של קארד וקרוגר מהפקולטה לכלכלה בפרינסטון), ועל יוקר המחיה ומשמעותו כבר ענו לך אחרים באופן טוב בהרבה ממה שאני יכול אף לקוות לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כמו שתארתי לעצמי, אתה לא באמת מייצג כאן דעות של מה שמקובל לכנות "כלכלת שוק חופשי", אלא דעות של מעמד חברתי מסוים." אתה מתכוון שאני לא מתאים בצורה נוחה לסטראוטיפ המוטעה שיש לך לגבי תיאוריות "כלכלת שוק חופשי" ומרשה לעצמך לפטור את העניין בנימוק המרקסיסטי ש"ההויה קובעת את התודעה". עדיף בהרבה אילו היית מתמודד עם מה שיש *לי* להגיד ומתמודד עם הסתירות (אם ישנן) בין זה לבין המציאות במקום להטפל לסתירות שאתה מוצא בין מה שנדמה לך שהם דעותי ובין מה שאני אומר. לעצם העניין - אתה מבלבל (בצורה אופיינית) בין מה שלומדים באוניברסיטה בתור "כלכלה" ובין הפילוסופיה של ליברליזם/קפיטליזם. זה רחוק מלהיות אותו דבר. היומרה להבין את אופי האדם או את הגורמים השונים להתנהגותו היא הבסיס לכל פילוסופיה כלכלית - גם רעיון פשוט כמו "היצע וביקוש" מניח הנחות מסויימות לגבי בני אדם וכיצד הם נוהגים. "לטעון שאנשים לא ישלמו בשבילה משום שהיא פשוטה או איננה דורשת כישורים זה( אבסורדי לאור מה שאנחנו יודעים על השוק החופשי." הטיעון שלי היה הפוך. העובדה שהיא פשוטה ואיננה דורשת כישורים תאפשר, תמיד, היצע גדול יותר של עובדים. "אם אנשים לא רוצים לערבב טיח ואנשים אחרים רוצים את התוצרת של פעולת עירבוב הטיח, אז שכר מערבבי הטיח יהיה גבוה. נקודה. בלי "אבל", בלי "כביכול"" שטויות במיץ. הביקוש לתוצרת של פעולת ערבוב הטיח יכול לגרום, באותה מידה, גם לפיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו לעשות זאת על ידי מכונות. היצע נמוך של מערבבי טיח יכול לגרום ללחץ בכיוון כזה (טכנולוגי) ויכול גם לגרום להאטה בקצב הבניה. הוא יכול גם, בהחלט, לגרום להעלאה בשכרם של מערבבי הטיח אבל זו בוודאי לא האפשרות היחידה. אתה עדיין תקוע במחשבה שאני מדבר על התוצאות של "היצע וביקוש" בעוד שאני מדבר על הגורמים המגבילים את ההיצע (או הביקוש). אם למדינת ישראל היה צורך דחוף בקורבנות אדם (רצוי בתולות צעירות) שיקשרו לסלע בים ליד יפו סביר להניח שהשכר המוצע עבור עבודה זאת היה עולה אבל לא סביר להניח שהיו רבים במיוחד קופצים על המציאה. מה קרה פה? כשל שוק? לא רוצה דוגמה קיצונית? קח למשל מוסיקאים: מדוע כל כך הרבה אנשים טורחים לשלם הרבה כסף למורים פרטיים או בתי ספר (ואני מדבר על אנשים מבוגרים, לא ילדים), להתאמן אינסוף שעות, לקנות ציוד יקר בשביל עבודה שהביקוש לה שואף לאפס? מדוע חוקי ההיצע והביקוש לא דוחפים את כל אלו למקצוע מעט יותר מכניס? מדוע כל כך הרבה מחברי המוסיקאים מוכנים לחיות כמו כלבים רק כדי להמשיך ולנגן? "ולא משנה לחלוטין עד כמה אתה חושב שמערבבי טיח הם בזויים יותר מאנשים אחרים." איך אני אוהב את זה שאתה כל כך מוסרי וצודק ואני כל כך גזעני ורשע. אז אמנם לא אמרתי שום דבר באשר ל*אנשים* אבל מה זה משנה... השכר הנמוך אותו יקבלו לדעתי, בכל מקרה, מערבבי הטיח קשור באופן הדוק למדת פיזור הכשרון בתחום על פני האוכלוסיה. באותה מידה היינו יכולים להחליף את הנדסת התוכנה בהשמעת קולות שירה מהתחת (כשרון נדיר ביותר). אם היה ביקוש לזה, השכר היה עולה. "אתה מתפתל (באופן מעורר הערכה אני חייב לציין) על מנת להסביר לעצמך ולנו מדוע למרות שהביקוש קיים וההיצע אפסי ("ישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו"), השכר "צריך" להיות נמוך (וכאן אתה מייד ממשיך לבלבל את העניינים עם השפעת שכר המינימום ודמי האבטלה, אשר באופן טבעי משפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות), ומכאן כמובן שעובדים זרים אינם יכולים להשפיע במאומה - שהרי השכר ממילא נמוך. " שוב פעם, כנראה שלא קראת. הטענה שלי דיברה על סדר הדברים. קודם כל הייתה אבטלה ומחסור בעובדי בניין וחקלאות ואחר"כ באו העובדים הזרים - לא להיפך. זה מבטל לחלוטין את הטענה הבסיסית שלך לגבי העובדים הזרים כגורם לאבטלה. "הגישה של כלכלת שוק מפשטת מאוד את כל העניין. ... היצע אינסופי של עובדים זולים מוריד אותו. זה לא מסובך." זאת לא הגישה של כלכלת שוק אלו הם אותם דברים שלומדים באוניברסיטה תחת ההגדרה "כלכלה". הגישה של מרבית חסידי השוק החופשי שאני קראתי ושמעתי עליהם מדברת על "מעבר חופשי של סחורות ואנשים". אתה כמובן מתחמק באלגנטיות מהטיעונים שהבאתי בדבר זולותם של העובדים הזרים. העובדים הזרים אינם זולים יותר, באופן אינהרנטי, מהעובדים הישראלים, עלות העסקתם של העובדים הישראלים מוגבהת באופן מלאכותי על ידי הקצבאות ושכר המינימום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל - לא ממש קשור, אבל הזכרת סוורים, אז אני מרשה לעצמי לשאול: מה דעתך על שביתת עובדי הנמלים? איך לדעתך כדאי/צריך/ראוי/אפשר לפתור את הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לתת להם את הערבויות שהם דורשים לאי פגיעה בשכרם. קצת לא ריאלי כשמדובר בשר אוצר שהגדיר את אחת ממטרותיו כריסוק הועדים הגדול ואת עובדי הנמלים ראשון. 2. לפטר את כולם, לגייס פועלים חדשים (מבין המפוטרים והמובטלים) בתנאים ראויים וסבירים (כלומר דרך חברת כח אדם ובשכר מינימום) ולהפעיל את הנמלים (בהגנה משטרתית). זה מה ששר האוצר שלנו היה מת לעשות אבל לא מעז. 3. לשבת איתם למו"מ של 48 שעות רצופות עד שיגיעו להסכם. אחרי 24 שעות של חוסר שינה הפערים לא ניראים כל כך גדולים ואפשר למצוא נוסחת פשרה שתאפשר לכל אחד מהצדדים להכריז על נצחון. זה כנראה מה שיקרה אבל רק בעוד חודש. כשנזקי השביתה יגיעו ל 400% ממה שהמשק והממשלה ביחד אמורים להרויח מהרפורמה בעשר השנים הקרובות שעד הרפורמה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שלקח לי להגיב עושה רושם שהבעיה כבר נפתרה... השביתה עצמה היא כמובן מצערת - היא גרמה נזקים לא מחויבי המציאות (למרות שדבריו של טירה למשל על "נזק של 4.8 מליארד שקלים ומניעת יצירה של 25,000 מקומות עבודה" הם סתם דיבורים. ניחושי הנזקים הללו טובים בערך כמו הפרסומים של האוצר על 5000 השקלים שתחסוך כל משפחה בישראל בעקבות הרפורמה), ואולי ניתן היה למנוע אותה ע"י התנהלות חכמה יותר. אולם הדיון המעניין הוא לא באשר לדרכי ניהול המשא ומתן של הממשלה וההסתדרות, אלא על הסוגיה המקורית עצמה - הרפורמה. אני אינני יודע פרטים מדויקים על עבודת הנמלים כיום, ועל הרפורמות המתוכננות - אני רק יודע לדבר על הערכות שקראתי ושמעתי. למרבה הפלא לא הצלחתי להבין מה היא בדיוק פגיעתו הנוראה של מונופול הנמלים. לפי מה שקראתי גם נציגי התעשיינים מודים שמבחינה טכנית, נמלי ישראל אינם גרועים כלל וכלל. הם נותנים תפוקה שאיננה נופלת מתפוקתם של נמלים אחרים באירופה, העבודה מקצועית ויעילה, וגם המחירים אינם נוראים כל כך. מונופולים לא תמיד נותנים שרות גרוע, ותחרות לא תמיד מוזילה מחירים ומשפרת את השרות. אלו תוצאות שמתבססות על מודלים נאו-קלאסיים, שמתבססים בעצמם על הנחות יסוד רעועות. במציאות הדברים נוטים לפעמים להראות אחרת. בהרצאה שנתן גדעון עשת (כתב כלכלי ב'ידיעות') לפני מספר חודשים בתל-אביב, הוא נתן למשל דוגמא מפליאה ביותר בקשר לחשמל. מסתבר שאזרחי ישראל מקבלים שרות מצוין מהמונופול של חברת החשמל. התפוקה טובה, והמחירים זולים יחסית. עד כדי כך זולים, שעשת ידע לספר את הדבר הבא. כאשר החליטו האחים עופר לקחת על עצמם להקים את תחנת הכוח ברמת חובב, הם ערכו חישובים, וגילו שלמעשה הם אינם מסוגלים לייצר חשמל במחיר שיתחרה במונופול של חברת החשמל. הם כיתתו רגליהם אל שר התשתיות (נדמה לי שבאותו זמן היה זה פריצקי?), והפעילו עליו לחץ על מנת שיכריח את חברת החשמל -להעלות- את מחירי החשמל, על מנת "לפתוח את שוק החשמל לתחרות". מדהים, לא? לפי מה שעשת מספר, שוק החשמל היום פתוח לחלוטין לתחרות. מי שרוצה לפתוח תחנת כוח יכול לעשות זאת, וחברת החשמל מחויבת על פי חוק להוליך את החשמל שלו בתשתית שלה. זה פשוט לא משתלם לאף אחד. היו טענות של נתניהו על "אליפות העולם בשביתות", אולם אלו שקרים. בשנה שעברה היו שביתות ארוכות בנמלים של מדינות רבות באירופה (מה גם שלשביתה יש תמיד שני צדדים). הטענות העיקריות כנגד מונופולים כגון חברת החשמל או הנמלים הינן אם כך המשכורות המנופחות והתנאים המפליגים. אלו טענות נכונות רק בחלקן - בחברת החשמל יותר מבנמלים, ולעובדים אחדים יותר מלאחרים. עובדים רבים בנמלים משתכרים מעט יותר מהשכר הממוצע במשק, ואם לומר את האמת זה לא מפריע לי כהוא זה. אין לי שום בעיה שמפעיל ציוד כבד ומקצועי עם וותק של שנים, אשר עושה עבודה קשה, מקצועית, ובעיקר -מסוכנת- (מסתבר שהעבודה בנמלים הינה עבודה עם שעור פציעות מטורף), ירוויח גם חמש עשרה אלף שקל לחודש. עיני אינה צרה בו, ולא המשכורת שלו תמוטט את המשק הישראלי. מן הסתם ראוי לפקח יותר על מינויים פוליטיים, לפרסם משכורות חריגות, וכל אותם דברים שמוסכמים על כולנו. אני אינני תמים מספיק על מנת להאמין שתופעות מעין אלו יעלמו, אולם אני חושב שהן מחיר נסבל למדי. נשאר אם כך לבחון את האלטרנטיבה. מוסכם על רוב מי שבוחן את הנושא שהרפורמות המבניות בנמלים מטרתם להביא להפרטתם. ההפרטה תיצור קרטל של שתי חברות בידיים פרטיות. האם באופן כללי אני "בעד הפרטה"? אין לי לזה תשובה חד-משמעית. לגבי מונופולים יעילים למדי, אני חושב שלא. אני מעדיף מונופול ממשלתי בפיקוח על פני מונופול פרטי. בראשון, נהנים מהתוצרת לא רק מספר משפחות ספורות אלא אלפי משפחות של עובדים. כמו כן, הממשלה מקבלת את הרווחים - כחצי מליארד שקל במקרה של הנמלים. יאמרו שחלק מזה הולך על שחיתות, בירוקרטיה, חוקי פרקינסון וכל זה, ומן הסתם הם צודקים. אבל עד שלא נמצא תחליף מושלם לבירוקרטיה, זה עדיין עדיף לדעתי על כך שהכסף ימצא את דרכו ישירות לכיסי העופרים והדנקנרים. אם מדובר במונופול שנותן שרות גרוע ופוגע, אולי אכן כדאי להפריט אותו. כאמור, זה תלוי בנסיבות. כיום, עם אנשים באוצר כמו ירון זליכה שמסבירים לי ש"לא משנה המחיר, העיקר שנפריט", אני נוטה להתנגד לרוב ההפרטות. זה הרכוש שאבא שלי וסבא שלי ובני דורם עמלו קשה על מנת לבנות, ואני לא מתלהב ממכירה שלו במחירי סוף העונה למספר מצומצם של בעלי עניין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |