בתשובה לעופר, 13/07/04 10:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא טענתי שאין קשר בין מה שהיה למה שקורה היום טענתי שאין לייחס לתופעה (כביכול) הנוכחית של "איפריאליזם תרבותי" את ההשפעות של "האימפריאליזם האמיתי". ההסבר לגבי סין הוא מאוד פשוט, היא מעולם לא הייתה קולוניה בריטית (חוץ מהונג קונג, ושם, מדברים אנגלית ועוד איך). זה קצת מצחיק שאני צריך "להוכיח" את זה. בדוק את מדינות אפריקה, למשל, ותגלה שבאופן מפתיע ביותר, במדינות שהיו קולוניות אנגליות, מדברים אנגלית, ובקולוניות צרפתיות/בלגיות, מדברים צרפתית. "הטיעון שבעיסקה שני הצדדים נהנים, לא רלוונטי לטענה שלי, אני לא טוען לכפייה תרבותית, אני מסתכל על כיוון הכסף, כן שני הצדדים נהנים אבל רק צד אחד משלם" טענה תמוהה ביותר. הכסף ניתן ב*תמורה* למשהו. באותה מידה ניתן לטעון שהסחורה נעה רק בכיוון אחד. שני הצדדים נהנים משום שכסף הוא משהו ש*מייצג* סחורה. כאשר אתה הולך לקנות חלב במכולת אתה נמצא במצב בו היית מעדיף שיהיה לך חלב במקרר על פני 5 שקלים בארנק. המכולתניק שלך נמצא במצב בו הוא מעדיף שיהיו לו עוד 5 שקלים בקופה על פני עוד קרטון חלב במקרר. בסיום העסקה *שניכם* "עשירים" יותר. "הPajama, אגב היא דוגמא מצוינת להזרה של תרבות אחרת, לבוש מכובד בהודו, משמש כבגד לשינה בלבד במערב, כמה אנשים ראית הולכים בפיגמה ברחוב?, זה דומה מאד למה שקרה אצלנו עם השרוואל." אני חושב שהמשפט הזה הוא דוגמה מצויינת למידת הגיחוך שניתן להגיע אליה עם גישות "פוליטיקלי קורקט". עם השרוואלים, דרך אגב, רבים הסתובבו ברחוב, לפני כמה שנים... (עכשיו רק צריך לברר אולי זה בעצם לבוש שינה ערבי ואז יהיה ניתן לטעון ל"הזרה" משום שאנחנו הולכים עם זה ביום). "לגבי יוגה ומדיטציה זו בהחלט שאלה מענינת, במזרח שתי התורות אומנויות הללו קשורות לדת אבל במערב הן הוצאו מההקשר הזה והן משמשות כסוג של התעמלות כמכשיר לרדיפה אחרי האושר." והרדיפה אחר האושר היא כמובן דבר בזוי ונאלח... האם צריך לחרוש את הרחובות שלנו לבוץ ולהתחיל להזרים את הביוב באמצע כדי שההשפעה ההודית הזו תהיה "אותנטית"? "[סרטים הודיים] אבל הסרטים הללו ... מופצים רק בתת היבשת ההודית ובמקומות במערב שיש בהם אוכלוסיה ממוצא הודי ולא נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה בניגוד לסרטים ההוליודיים שכן נצרכים ע"י חלקים גדולים של האוכלוסיה." א. חלק מהסרטים הודיים מופצים גם ברחבי העולם. רובם, מן הסתם, מכוונים באופן מובהק לאוכלוסיה המקומית ונוטים לא להתאים לתושבי מדינות/תרבויות אחרות. ב. לפחות בהודו, הסרטים ההודיים יותר פופלאריים מסרטים אמריקאיים. זה כשלעצמו מקהה את העוקץ מטענות ה"אימפריאליזם התרבותי" העובדה הפשוטה היא שההודים פשוט מעדיפים את התרבות "שלהם" על פני תרבות זרה (למרות שזו מיוצגת על ידי מוצר מלוטש ועתיר מזומנים) ג. כפי שציינתי, אין ספק שהקולנוע האמריקאי מספק הרבה מאוד סרטים לשוק הבינלאומי, בדיוק כפי שתעשיית התוכנה האמריקאית מספקת הרבה מאוד תוכנה לשוק הבינלאומי. האם עלה על דעתך שאולי יש לכך קשר לעובדה שהסרטים האמריקאים נוטים להיות מופקים ברמה גבוהה הרבה יותר? "המעגל של דן שילון והכספת הן פורמטים בודדים שיוצאו לעומת עשרות?, מאות? שיובאו" המעגל לא יוצא, זה פורמט מקורי. גם הטלוויזיה והרדיו לא הומצאו פה. האם זה אומר שאסור לנו להשתמש בהם מחמת החשש להשפעות זרות? העובדה שאנחנו מהווים חלקיקו של פסיק באוכלוסית (ושטח) העולם יכולה להיות הסבר סביר לעובדה שהעולם משפיע עלינו יותר משאנו משפיעים עליו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |