 |
תשובות קטנוניות לא פחות:
א. אני לא חושב שיש בעיה בתרבות אכילת הפיצה או בפיצה (מת על פיצה), רק שהאהבה לה אינה תוצר של "אימפריאליזם תרבותי" אמריקני. זה הכל.
ב. לא חושב שכל הרשתות נכשלו מאותה סיבה. הכשל היה שונה בכל פעם אבל היה טמון – כפי שאפשר ללמוד גם ממה שכתבת – באחת מפינות המשולש טעם-שיווק-מחיר.
הדוגמה שנתת למקדונלד, למשל, מייצגת זאת בצורה מעולה: אחרי כשנתיים של פעולה בארץ, הם נוכחו לדעת כי הישראלים מעדיפים על גחלים, כמו אצל מתחריהם, אבל באמצעות שיווק חכם הם הפכו את החריגה מהשיטה המקובלת במקדונלד ואת הכשלון הקונספטואלי הראשוני שלהם להצלחה גדולה ("אני במקדונלד הולך רק על גחלים").
את צודקת גם בהערה ביחס למבחני הטעם המקדימים שנעדרו בדנקן-דונטס. ההנחה הייתה שם כי המותג לבדו יעשה את העבודה, ואין צורך בהתאמה לטעם הישראלי או במערכת שיווק אגרסיבית כדי לערוך לקהל היכרות עם המוצר שאינו מוכר כלל בארץ. בפועל, רק למקדונלד הייתה היכרות ברמה שתאפשר הסתמכות על שם המותג כמזניק ראשוני משמעותי. אני חושב שהכשלון של סטארבקס – מעבר לכך שהמוצר שלהם פשוט נחות – נבע גם הוא מההנחה האווילית שהמותג יעשה את העבודה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש