 |
233 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חינוך והשכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
הכל טוב ויפה, אבל להגיד בקול גדול "צריך לבחון ידע ולא זכרון!" לא ממש עוזר לנו. איך, למשל, תוכל לבדוק "ידע ולא זכרון" בהיסטוריה? מה המשמעות של ידע בנפרד מזכרון בהקשר הזה? אנגלית ומתמטיקה, למשל, בודקים ידע ויכולת התמודדות, ולא זכרון, כי שם יש ידע ישים שניתן לבחון. אבל מקצועות מסויימים אחרים, זה יותר קשה. לחלופין, ישנם מקצועות, כמו אזרחות, בהם המטרה היא שהתלמיד יזכור מה שמלמדים אותו. המטרה היא לא שיוכל לבחון טקסטים במדע המדינה, אלא שידע איך מתפקדת הדמוקרטיה בישראל - כלומר, יזכור. דבר שני שמציק מאוד במאמרך נאמר בפסקאות האחרונות - ציוניו של התלמיד צריכים להנתן ביחס ליכולותיו שלו, במקום ביחס ליכולות שקובעי המדיניות מצפים להן מהתלמידים. מצב כפי שאתה מתאר יגרום לכך שתלמיד מבריק שאינו משקיע בלימודים, ועל כן אינו מגיע לשיא יכולתו, יקבל ציון נמוך, בעוד שתלמיד חלש שאינו מסוגל לקלוט את הנושא הנלמד, אבל מאוד משתדל, יקבל ציון גבוה. זה מאוד נחמד, שוב, אבל מה הלאה? אז קיבלת עשר בהשקעה - אבל המטרה של הבגרות היא להראות ידע אבסולוטי, לא ידע יחסי. חלק גדול מהאוכלוסיה רוצה בגרות טובה כדי להתקבל למוסדות ההשכלה הגבוהה. מה המוסדות הללו אמורים לעשות עם הציונים שאתה מציע? במה הם יעזרו להם לקבוע את כישוריו של המועמד? הרעיון שלך יביא לכך שהמוסדות הללו יתעלמו לחלוטין מהבגרויות, ויצרו שיטה של בחינות פנימיות, או שפשוט יסתפקו בבחינה הפסיכומטרית, שאת מגרעותיה אתה ודאי מכיר. אם המטרה היחידה שלנו הייתה שיותר אנשים יקבלו תעודות בגרות, בלי קשר למה שהן מייצגות, הרי שהיינו יכולים פשוט להנמיך את הסטנדרטים, להקל בבחינות, או אפילו לחלק אותן לכל מי שהצליח לסיים 12 שנות לימוד רצופות, בלי קשר לציוניו. האין זה נפלא? 80 אחוזים בעלי תעודת בגרות! נפלא! אבל התעודה הזאת אינה מייצגת שום הישג משמעותי של התלמיד, ואינה יכולה לשמש אותו בהמשך דרכו. יש מקום לשפר את תנאי הלימוד, נכון. יש מקום לשפר את רמת המורים ואת רמת עזרי הלימוד, נכון. יש לבצע רוויזיה כללית בתוכניות הלימוד, ללא ספק. אבל כל השינויים הללו צריכים לבוא כדי לקדם את התלמידים למעלה, לכיוון התעודה המיוחלת, ולא כדי להוריד את התעודה להישג ידם של התלמידים. אם הכוכבים לא היו רחוקים כל-כך, אף אחד לא היה מתעניין בהם. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנושאים כמו היסטוריה, אזרחות, ספרות (בה, למרבה האירוניה, לא מעודדים חשיבה יצירתית אלא דחיסה והקאה של חומר), בהם צריך לשפוך חומר של שתיים-שלוש שנות לימוד אינטנסיביות בזמן קצוב של שעתיים, אכן אין טעם לילל "ידע! ידע!" ולתת לתלמידים המסכנים לנתח לבד את "מדינת היהודים" או את המגנא כרטא. מה שכן צריך לעשות, הוא לפזר את הבחינה הענקית על פני כל השנה - ציון הבגרות של תלמיד יקבע על פי הממוצע המשוקלל של המבחנים, בחנים, מבדקים שעבר במהלך השנה. בכלל, יכולת הלמידה של אדם נמדדת על פי מה שהוא השקיע במהלך השנה השוטפת, ולא בשבוע לפני הבגרות. עובדה היא, שניתן לעבור את הבגרות בציון לא רע בכלל (80) אם אתה לומד רק למתכונת ולבגרות. אם רוצים לבדוק השקעה לטווח ארוך, למידה 'אמיתית' ומימוש פוטנציאל, צריך לבדוק מדגמים במהלך השנה. מטרת הבגרות, לפחות לפי מיטב הבנתי הלוקה, היא לא להראות ידע אבסולוטי, אלא לוודא שלא בזבזת את 12 שנות הלימוד שלך בשינה עריבה על ספר התנ"ך (מי כמוני יודע). אם מטרת חוק חינוך חובה היא להעביר את כל הזאטוטים סדרת חינוך שבסופה ידעו, בין השאר, למצוא נושא ונשוא ולחפוף משולשים (ולסבן מורים), הרי שבחינת הבגרות היא האמצעי היחידי דרכו המדינה יכולה לוודא שבאמת זה מה שהם עשו. דה פקטו, הבגרות מעודדת את התופעה ההפוכה - אנשים לומדים את כל החומר רבע שעה לפני הבגרות, עוברים אותה, ושוכחים אותו אפילו מהר יותר. אם הציון היה נקבע לאורך השנה, אני הייתי נכשל, אבל הרבה תלמידים אחרים היו עוברים בציון מכובד. ושלום על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כאילו אתה לא יודע, אבל יש פרוייקט של משרד-החינוך, בשם "בגרות 2000" או "פרוייקט 22". את הפרוייקט הזה הם מריצים ב-22 בתי-ספר ברחבי הארץ (אחד מהם הוא הישיבה בה סיימתי את לימודיי לא מכבר), ובמסגרת הפרוייקט ציון הבגרות נקבע בדיוק לפי מה שייחלת לו. לפי כל המבחנים, בחנים, השתתפות ועבודה או שתיים. בכל בתי-הספר המשתתפים בפרוייקט המקצועות בהם הוא מיושם הם אנגלית והסטוריה (מגמה), ואצלי בישיבה יש לנו גם בגמרא, אבל כנראה ששנה הבאה יבטלו להם בגמרא, בגלל חוסר שיתוף-פעולה מצד המורים המבוגרים יותר. באנגלית זה אחל'ה! יש לנו קצת יותר עבודות כתיבה, ויש עבודה בכיתה י"א ובכיתה י"ב, אבל זה שווה את זה! הרבה חבר'ה לא היו מגיעים בחיים בבגרות רגילה לציון אליו הגיעו במסגרת הפרוייקט. בהסטוריה אני לא יכול להגיד לך, כי אני לא לומד במגמה הזאת. בגמרא היה בסדר (לא עשיתי בגרות, אז אני לא יכול להשוות בכל המקרים, אבל אני חושב שיצא לי יותר טוב עם הפרוייקט מאשר היה יוצא לי בבגרות. לפחות בגמרא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי, במדינות הסקנדינביות ציון הבגרות במקצועות ההומנים נקבע על פי ממוצע הבחינות של שלוש השנים האחרונות בתיכון. אם הממוצע נמוך מ80, יש לתלמיד אפשרות לגשת לבחינה הכוללת את החומר שנלמד באותן שלוש השנים. לפי דעתי זהו הפתרון האידיאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה רעיון, אבל האוניברסיטאות לא יקבלו אותו. כל פתרון שלא יציג מבחן אחיד לכל התלמידים, יהפוך את שיטת הדירוג של האוניברסיטאות לחסרת תועלת. סתם דוגמא - המורה שלי לערבית סירב להכשיל תלמידים. תלמידים שהסתפקו בלהגיע לשיעורים שלו, קיבלו אוטומאטית ציון עובר. אני גמרתי את השנה עם 60 בערבית, כשלא ידעתי אפילו לקרוא את כל האותיות. (שפות זה לא הקטע שלי...) נו, אז זה הוגן להשוות תלמיד אצל מורה כזה לתלמיד אצל מורה שנותן ציונים לפי מה שמגיע באמת לתלמיד? ומה עם המקרה ההפוך? חסרים מורים שמורידים ציונים על התנהגות, למשל, או סתם התנכלויות לתלמידים "מתחכמים"? המדד הזה הוא לא אמין, ולכן לא יתפוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את העיוות הזה צריך יהיה לתקן מתישהו. האוניברסיטאות מסתמכות לצורך סינון מועמדים על א. פסיכומטרי שהוא מבחן הבודק בעיקר את היכולת הפיננסית של המועמד וכושר והנכונות שלו להתפשר על החוג אליו הוא נרשם, ב. בגרויות שהביקורת שנשפכה עליהן בדיון היא רבה. בנוסף ציון הבגרות משכלל בתוכו את ציון המגן (מדד של יכולת ונכונות ליקוק ישבנים של התלמיד) ובמקרים מסוימים הרלוונטיות שלהן מועטה ביות מכיוון שאדם נרשם לאוניברסיטה שנים אחרי שסיים את פרק הבגרויות בחייו. בנוסף נוצרה הקבלה מלאכותית בין הביקוש למסלול מסוים לדרישות הקבלה אליו. לצורך קבלה לתואר ראשון במדע כללי ומדעי המחשב למשל המועמד צריך להגיע לציון התאמה של 700 כדי להתקבל למסלולים קשים יותר מבחינת רמת הלימודים כמו החוג המשולב במתמטיקה ופיזיקה (610). הסינון צריך להתבצע על סמך הישגים בשנת הלימודים הראשונה. תוצאות הבגרויות והפסיכומטרי צריכים להוות רק יעוץ. אין מניעה לדרוש רף מעבר לשנה השניה שיהיה גבוהה יותר לחוגים המבוקשים כדי לצמצם את מספר התלמידים אבל יש לתת לכולם הזדמנות שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הגיע הזמן לנפץ את המיתוס לפיו הצלחה בפסיכומטרי היא פונקציה של יכולת פיננסית - או של הקורס שאליו נרשמת. אינני טוען כי לא קיים כל קשר בין עשיית קורס לציון גבוה יותר, אך נתן להשיג ציונים נאים גם ללא קורס, תוך שימוש במעט שכל ישר. הפסיכומטרי, לדעתי, הוא כלי מיון יעיל למדי - מבחן יחיד ואחיד שעל פיו יכול אדם להתקבל להיכן שירצה. נראה לי כי הפתרון הוא להגדיל משמעותית את משקלו של הפסיכומטרי בשקלול הקבלה לאוניברסיטאות. באשר לרעיון המיון ע"פ שנת הלמודים הראשונה - אני נחרד למחשבה כי מישהו ינסה לישמו הלכה למעשה. לימוד שנה א' באוניברסיטה ידמה אז, יותר מכל דבר אחר, לשהות במיכל מלא דגי פיראנה. הסטודנטים, שבימים אלה משתפים פעולה ביניהם בדרך כלל, ידרכו איש על רעהו במטרה להיות בין הנבחרים לשנה ב'. שוויון? לא נראה לי. דוקא המבחן הפסיכומטרי הוא הכלי השוויוני האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי האישית והבלתי רלוונטית, מה שצריך לעשות הוא לאסור על קיומם של קורסים לפסיכומטרי, ובכך נעשה את המבחן הזה שיוויוני באמת. אל תשאל אותי *איך* יאסרו על קיומם. לא יודע. אבל צריך לאסור. כך יגיע כל אדם אל המבחן בלי הכנה מראש, וכולם יקבלו ציונים בהתאם ליכולת האמיתית שלהם. המצב היום הוא שכדי להגיע לנקודת פתיחה שווה עם כולם - אתה צריך קורס. מי שקיבל 750 בלי קורס היום, היה מקבל 798 אם אף אחד אחר לא היה עושה קורס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה למעשה טוען שהמבחן הפסיכומטרי הינו מדד מוצלח לאינטליגנציה, ואילו הקורסים הורסים את אמינותו? המבחן אינו בודק אלא מספר מסויים כישורים, שהאונברסיטאות החליטו כי אלו הן היכולות החשובות ביותר לסטודנטים - ואם אדם מסויים רוחש את אותם כישורים בשבועיים של לימודים במקום במשך 12 שנות לימוד, הדבר אינו משנה את התוצאה הסופית: אותו אדם מחזיק בידיו את הכלים להפוך לסטודנט מוצלח ומצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקורסים לפסיכומטרי לא מלמדים אותך את הכישורים הנדרשים כדי ללמוד (חשיבה לוגית, ידיעת אנגלית) אלא טריקים כדי לעבור את המבחן. או, אם לצטט את המדריך שלי בקורס - מי שיודע אנגלית, לא צריך להקשיב לי עכשיו. מי שלא יודע אנגלית, אני עכשיו אספר לו איך לעבור את הבחינה בלי להתחיל ללמוד את השפה. טריקים זה לא מה שהאוניברסיטה מחפשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שמעצם היותך הצד השני בוויכוח איתי, אתה טועה. אם אדם הצליח לרכוש את הכלים המאפשרים לו לקרוא ולהבין ברמה הנבחנת (ולכן: הדרושה) בעת המבחן הפסיכומטרי - הוא יוכל לעשות זאת גם בעת לימודיו. חשיבה לוגית היא עניין טכני לחלוטין, כמו אנגלית ומתמטיקה פשוטה ואם הוא מסוגל להם בזמן המבחן, אין סיבה שלא יוכל להשתמש בהם גם בעת לימודיו (כל זאת בהנחה הברורה שהמבחן בסדר, הקורסים לא). זה מקביל לטענה שהבגרות במתמטיקה לא מייצגת דבר, מאחר ולמדת אליה במשך 12 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם אנשים שמצליחים להוציא ציון פסיכומטרי גבוה מספיק לצורך קבלה לחוג בו הם מעונינים, במכה הראשונה (גם אני ביניהם). אבל עבור רוב האנשים, הצלחה במבחן פסיכומטרי היא תוצאה של 2 עד 3 ניסיונות + קורס. עבור מקצועות כמו מדעי המחשב (שהוא אחד התארים היותר קלים בפקולטה למדעים מדויקים) לא מספיק ציון פסיכומטרי נאה, צריך ציון שימקם אותך בין 4 האחוזים העליונים באכלוסיה, וגם הוא צריך להיתמך ע"י ממוצע בגרויות שניתן להשיג אותו רק אם אתה גאון אמיתי או שהחלטת לוותר על כל חוויות ההתבגרות ולהתמקד בלימודים (אם ממוצע הבגרות המשוכלל שלך הוא 100 אתה צריך פסיכמטרי של 791 כדי להגיע לציון התאמה 700 הדרוש לקבלה למדעי המחשב אם הציון שלך הוא 105 תסתפק ב 740). אם יוצג רף הישגים כלומר, כל התלמידים שמסיימים את שנה א בממוצע 85 ומעלה וישיגו השג ספציפי מסוים בקורסים מסוימים יזכו להמשיך לשנה ב, לא תהיה תחרות הורסת בין הסטודנטים מכיוון שלא יהיה טעם בתחרות כזו. לא הישגים ירודים של המתחרים אלא רק הישגים טובים שלך יעלו אותך לשנה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי כי המצב הקיים כיום אידאלי - נראה לי כי מהנתונים שהצגת עולה מסקנה דומה לטענתי כי יש להפחית (להעלים?) את משקל הבגרויות בשקלול רף הקבלה. באשר לרף ההישגים המוצע - אולי אני טועה, אך זכור לי משהו מעומעם בדבר היות מערכת הציונים האקדמית מבוססת פקטור באופן שהופך את ציון הסטודנט ללא בלתי-תלוי בציוני חבריו לספסל. פרט לכך, שנת לימודים עולה הרבה זמן וכסף, ואם בהגינות עסקינן, נראה לי לא הגון והגיוני לתת ביד המערכת כלים נוספים להוצאת סטודנטים משורותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על כך שבטכניון השיטה היא כזו שנותנים מבחנים שבהם נכשלים רוב התלמידים, ואז נותנים פקטור שניצר התפלגות נורמאלית יפה של ציונים. בת"א לעומת זאת אין לאף אחד בעיה עם להכשיל 70% מהניגשים למבחן. ניתן להעביר את דירוג הקושי בקבלה לחוגים לשנה השניה ללימודים בצורה כזו אדם שרוצה ללמוד פסיכולוגיה, ירשם לשנה הראשונה במדעי ההתנהגות, אם יעמוד בדרישות המעבר, ימשיך לשנה שניה. אם לא יוכל להמשיך בלימודים בתחום קרוב בעל דרישות קבלה נמוכות יותר כמו סוציולוגיה (הסיבה שבחרתי דווקא את הפסיכולוגיה כדוגמא היא משום שאדם הרוצה לעסוק בפסיכולוגיה עובר את הסינון האמיתי בעת ההרשמה לתואר השני) תוך ניצול הקרדיט האקדמי על הקורסים שבהם הצליח. רוצה ללמוד מדעי המחשב? התחל ללמוד שנה ראשונה מדעים מדויקים, בסוף השנה אם הצלחת לעמוד בדרישות תוכל להמשיך ולהוציא תואר במדעי המחשב. לא הצלחת לך תלמד מתמטיקה, או פיזיקה או הנדסה בלי להפסיד שנה. בצורה כזו הסינון נעשה ע"י בדיקת יכולת הסטודנט להצליח בלימודים אקדמיים בתחום שבו הוא רוצה ללמוד. לא עי בדיקת יכולתו להתרכז במהלך מבחן פסיכומטרי ולא מידת שקדנותו כתלמיד תיכון 7 שנים מוקדם יותר. בנוסף הקרדיט על הלימודים לא הולך לאיבוד אלא במקרה שבו אדם בחר בתחום שבו אין לו שום סיכוי להצליח או שהוא מתעקש ללמוד מקצוע שהוא מעבר ליכולתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה קטנה עם ההצעה הזו. אני לומד תואר שני בירושלים במתימטיקה, וכבר היום אנחנו כורעים תחת העומס של תרגול מתימטי לשאר הפקולטה - בעיקר למדעי המחשב. תלמידי שנה ג' כבר משמשים כבודקי תרגילים. תוספת משמעותית של תלמידי שנה א' שלא תביא לגידול פרופורציונאלי בתלמידים מתקדמים יכולה להביא לקריסה של יכולתנו לתת שירות מינימאלי לתלמידים. לא ברור לי איך מתמודדים עם הבעיה בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הזו היא טכנית וניתן יהיה לפתור אותה אם ע"י העברת חלק מהנטל לסטודנטים לתואר ראשון (אין שום סיבה שסטודנט שנה ג לא יוכל לבדוק תרגילים של סטודנט שנה א, שהם מקור העומס העיקרי) או לסטודנטים מפקולטות אחרות (סטודנט לתואר שני במדעי המחשב יכול לבדוק תרגילי אינפי של סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב) או בודקים בשכר שאינם סטודנטים. בנוסף, ההנחה שמספר התלמידים יגדל באופן דרמטי היא לא בהכרח נכונה. חלק מהעומס על קורסי המתמטיקה של שנה א' נובע מכך שסטודנטים שנכשלים בקורסים חוזרים עליהם שוב ושוב כשהם יוצאים מתוך הנחה שאם הם הצליחו להתקבל למדעי המחשב, אז מגיע להם ללמוד מדעי המחשב אפילו אם הם לא מצליחים לקבל יותר מ 60 בבדידה אחרי 3 פעמים. בצורה הזו, סטודנט לא יתקבל לאף חוג לפני שיסיים את השנה הראשונה בסוף השנה הראשונה הסטודנט ידע אם הוא התקבל או לא ולאילו מסלולים. על סמך הידע הזה ועל סמך ההיכרות שלו עם הממסד האקדמי ותחומי הלימוד השונים, בחינה של היכולת וסיכויי ההצלחה שלו, הוא יוכל להחליט לאיזה כיוון להמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא החינוך בכלל ובחינות הבגרות בפרט ראויים לדיון רציני ומעמיק יותר ולנקודת התייחסות רחבה יותר מכפי שהובעה במאמר המקורי (אולי על כך בהמשך) אך כרגע הייתי רוצה להציע אלטרנטיבה לשיטת בחינות הבגרות: - המרה של הלימודים המובנים בצורת היררכיה ובאופן של שינון ידע במבנה דינמי יותר של לימוד עצמי, עם התכנסות תכופה לדיון קבוצתי בנוגע לנושא הנלמד עם הדרכה של בר-סמכא (הווה אומר - אדם המכיר את כלל ההקשרים של החומר, ולא רק יודע להכתיב לתלמידיו את מה שכתוב בספר למורה...), אדם אשר תלמידיו יכבדו אותו ואת דבריו, אך גם ידעו לבקרו ולהציג נקודת ראות שונה, באם נראה להם. - המרה של אופי כימות הישגי התלמיד ממבחני סוף שנה ובגרויות למבנה של הגשת עבודות תקופתיות על מגוון רחב של נושאים. הערה חשובה: ניקוד על עבודות כאלו צריך להיות בהתייחס ליכולתו של המגיש להשתמש בידע קיים ולהסיק בעזרתו לגבי תחומים שונים, כלומר לא ע"י העתקה (בין אם הלכה למעשה או רק רעיונית) של ספרים, אלא שימוש ברעיונות שמובאים בהם ליצירת "יש מאין" והבעתו. - מעבר מלימוד שבלוני ומוחלט של מקצועות אשר בעליל אינם מתאימים לדרך כזו של לימוד, ללימוד השואף להציג מגוון רחב ככל האפשר של דעות וערכים תוך דגש על קבלתן של דרכי ראייה שונות של אותו הנושא. - פנייה ללימוד מושגי יסוד בכל מקצוע כלשהוא לפני פנייה לרמות גבוהות יותר של לימוד; לעיתים אלו הן מוקדמות כרונולוגית, רעיונית, סגנונית ועוד - אך בכל מקרה יש לנטוש את הדרך של תחילת לימוד נושא כלשהוא ממעין מצב של "ריחוף" בו משתמשים במונחי היסוד לפי הגדרתן הפופולארית, ועל-פי רוב, השגויה. אלו הם עיקרי התורה בנוגע למקצועות ההומניים, על רגל אחת, כפי שאני תופס אותם. בנוגע לאנגלית ולמתמטיקה, אני מתייחס לשני מקצועות אלו בתור "שפות זרות", כלומר הדרך היחידה ללמוד את הבסיס הנחוץ להן הוא ע"י שינון, אך בנוגע לרמות גבוהות יותר של לימוד ישנן אסכולות שונות, וזהו ויכוח אחר. דרך נוספת ששמעתי עליה לאחרונה במהלך דיון על נושא זה היא להתמקד ביצירת אומנות כלשהיא, ובאמצעותה להשליך על תחומים שכנים הקשורים אליה, בצורת אדוות ההולכות ומתרחבות מהמרכז - פילוסופיה, הסטוריה, ספרות, אומנות, אזרחות, לשון וכו'. שיטה מעניינת ביותר, שככל שאני חושב עליה נשמעת לי כמתאימה ביותר לאוסף הנקודות שהבאתי למעלה. השתדלתי להשאיר את התגובה שלי ברמה כללית ככל האפשר, אך דוגמאות לכל אחת מהנקודות או לשיטה הארטו-סנטרית יש לרוב, ואשמח לספק אותן לכל המעוניין... גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לימוד עצמי" וגו'. לימוד עצמי הוא רק לאנשים שמעוניינים ללמוד. אתה לא יכול לומר לכל בני הנוער במערכת החינוך "קחו את הספר ותלמדו לשיעור הבא את פרקים 2-3". זה פשוט לא פועל ככה - הרוב המוחלט לא יזרוק חית בכוון, מנסיון. אולי בקבוצות מצומצמות, של מתקדמים..? באופן כללי, בלי לבקר את השיטה שלך יותר מדי (וכדי לא להאריך את ההודעה), אתה מתאר שיטות שמתאימות לתאווים לחשוב. לאנשים שרוצים לדעת, לקשר, להבין. למרבה הצער, רוב התלמידים הם לא ככה. הרבה גם לא מסוגלים לכזו רמה של הפשטה. כשאתה קובע על דרך לימוד מסוימת, אתה צריך להתאים אותה לכלל התלמידים. כמובן שיש יוצאים מן הכלל (בית הספר הדמוקרטי, החקלאי, לאמנויות וכו'), אבל אנחנו מדברים על המקרה הכללי, ה"גרוע" ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת הבסיס שלך שרוב בני הנוער אינם שואפים לצבור ידע והשכלה אינה נכונה בעיני מיסודה, ושוב נכנס כאן עניין הסיבה-מסובב: האם חוסר הרצון ללמוד הוא בסיסי בטבע האדם ולכן מערכת החינוך נכשלת או שמא בגלל כשלונה של מערכת החינוך איבד חלק ניכר מהתלמידים את רצונו להשקיע בלימודיו? אני מאמין גדול בטבע האנושי, ואינני חושב שהשיטה שהעליתי לעיל מתאימה רק "לתאווים לחשוב", אלא לכל אדם אשר אין לו בעיות אובייקטיביות בלימוד. הםסקנה האחרונה שלך היא בעייתית במיוחד מבחינתי, משום שלמעשה אתה אומר שמערכת החינוך צריכה לשאוף למכנה המשותף הנמוך ביותר מבחינה לימודית (שהרי רק במצב כזה היא תתאים לכלל התלמידים), דבר אשר מוכיח את עצמו שוב ושוב בתחומי החיים השונים כהרה-אסון וכמעקר כל בסיס להתפתחות אמיתית; בהתבונני על הדוגמאות שהצגת אני אומר כי יש לאפשר לכלל התלמידים את סוג החופש שניתן בבתי-הספר האלו, ולא להגביל את אותו רק למסגרות מיוחדות, מסגרות של "מתקדמים". גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני כלל וכלל לא תומך נלהב בטבע האדם (אבל זה בינתיים לא נושא הדיון), אני מסכים איתך בנושא הרצון ללמוד - האדם אכן בעל יצר סקרנות. מה שגורם לבני נוער להפסיק להתעניין בחומר ובלימוד עצמו אלא להכנע לעומס הוא לא שיטת הלימודים כמו הרפטיציה. אפילו תיישם את שיטת התמונות החביבה, אחרי התמונה הרביעית חצי מהתלמידים יפרשו ויעתיקו אחר כך מהחצי השני (או יסתכלו על כל התמונות בקדחתנות ובייאוש רבע שעה לפני המבחן, כמו שאני מדמיין את עצמי עושה). אחרי התמונה השמינית כל התלמידים מלבד איציק הגידם יעברו ל"מצב תוכי", ויכתבו במחברת מילה במילה את כל ההרהורים הנוגים הפילוסופיים של המורה. אחרי התמונה העשירית המורה המתלהב ישים לב שאף אחד לא ממש *מקשיב* למה שהוא אומר, ויגיד שאם התלמידים זורקים כף סופית אז למה שלא אני, ויקרא את החומר סתם. שוב אנחנו מגיעים למודל של ספר - מורה - תלמיד - מחברת. כל שיטות הלימוד נדונות לכשלון ברגע שהן מפסיקות להיות חדשניות והופכות להיות יום יומיות (כמו המהפכה הבולשביקית). כל שיטות הלימוד נדונות לכשלון עוד יותר חרוץ אם הן נתקלות באדישות של תלמידים. מורה לספורט בבית הספר שלי סיפר לי פעם בתוגה על נסיון כושל שלו להפוך את שיעורי הספורט למשהו יותר ממכונת זיעה. הוא התחיל להסביר לתלמידים המופתעים על מבנה השרירים, חילוף חומרים וזוטות כאלה. התלמידים, אין צורך לומר, קפצו על ההזדמנות והתעלמו ממנו בהפגנתיות. אחרי הכל, לא נבחנים על זה. ובנוגע לנתינת חופש לכל התלמידים - דווקא בנושא הזה יש לי נסיון אישי-משהו. בחטיבת הביניים שלי נערך ניסוי של משרד החינוך: נתנו לתלמידים הרבה מקצועות בחירה - מארכיאולוגיה דרך גרפיקה ממוחשבת ועוד כל מיני מקצועות משונים. התלמידים בנו את המערכת שלהם, באו מתי שנוח היה להם, לא היו ציונים מספריים וכו'. כולם דילגו והתחבקו ושרו שירים אל עבר הקשת. אני לא בקיא בשיטה באופן ספציפי (לחטיבה הזו הגעתי אחרי שהניסוי הסתיים), אבל הדבר היה דומה למה שהצעת, ברוחו לפחות. בעקרון, הניסוי הוגדר ככשלון חרוץ - גם על פי התלמידים, שבמבט-לאחור מודים כי השנתיים האלה היו מאוד מהנות, אבל לא מועילות. לתיכון הגיעו עם פערים גדולים. אז איך מסבירים את העובדה שזה כן פועל בבתי ספר דמוקרטיים ודומיהם? פשוט מאוד. לשם מגיעים אנשים שרוצים ללמוד, ולכן משתפים פעולה (אגב, גם שם המצב לא מושלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם הניסוי הנ"ל לא צריך להתחיל כבר ביסודי - תלמידים מגיעים לחטיבת הביניים ממורמרים ואינם מעוניינים ללמוד. להגיד להם בשלב הזה "הרי לכם הזדמנות לא ללמוד" יביא לתוצאות ידועות מראש. מה יקרה את החופש הזה יתנו כבר לילדים בכיתה ג'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתתי הטקס זה מאודד נכוןן ועקרוני ללילדים שעולים מיסודי לתיכון ולא מביניםם דבר מערביתת או מכולל מקצוועע אחר אבל גם לא מנסיםם לילמוווד ולהצליח.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודלים אלטרנטיווים של לימוד הם נושא שנוי במחלוקת וסבוך עד מאד. הדוגמאות שהבאת אינן מעידות על הבנה רבה בתחום או אפילו על פתיחות כלשהי אליו, וגם המסקנות שכביכול הסקת אינן מאד רלוונטיות לבחינת החינוך הפתוח כמודל אלטרנטיווי לשיטות החינוך המקובלות. חינוך פתוח לא יכול להימדד במהלך שנתיים ובוודאי לא במתכונת של ניסוי כפי שתיארת. חינוך פתוח צריך להתחיל בגן הילדים או מקסימום בכיתה א' ולהמשיך עד סוף מסלול הלימודים. כל קומבינה שבמסגרתה מצטרף תלמיד ממערכת החינוך הקונוונציונלית לתוך מערכת של חינוך פתוח, אם זה לניסוי מוגבל בזמן ואם כצעד חד-כיווני, לעולם תסבול ממכלול בעיות שמקורן במערכת החינוך הרגילה ואשר המסקנה היחידה מהן היא כאמור שחינוך פתוח צריך להימדד כמסלול אלטרנטיווי שלם ומקביל למערכות החינוך המסורתיות. בעולם היו מספר ניסויים כאלה (המפורסם שבהם הוא בית הספר ''סאמרהיל'' שפעל באנגליה) וחלק גדול מהם הוכתר כהצלחה חינוכית קולוסאלית. שינויים קוסמטיים של טכניקת הלימוד (סידור השולחנות במעגל, לימוד בעזרת תמונות, הורדת תמונת הנשיא מהקיר וכיו''ב צעדים) אינם בגדר שינויים בעלי משמעות וכמובן שאינם נחשבים לחינוך אלטרנטיווי. במסגרת של חינוך פתוח אין לתלמידים ''הרבה מקצועות בחירה'' אלא כל המקצועות, כמו גם עצם הנוכחות בבית הספר, נעשית מתוך בחירה מתמשכת של כל תלמיד ותלמיד. הבחירה הזאת יכולה להישען על רצונם של התלמידים ללמוד או על חוסר רצונם ללכת לעבוד, אבל היא לעולם לא תהיה תוצאה של כפיה מצד גורם כלשהו (ההורים למשל). גם מכשירים כמו ציונים ומבחנים אינם חלק אינטגרלי ממערכת חינוך כזאת, אלא הם משמשים את התלמיד לבקרה עצמית על הישגיו, ולעולם לא תהיה על תלמיד החובה לגשת למבחן כלשהו אלא אם ביקש זאת בעצמו. השיעורים עצמם הם הרבה יותר אינטראקטיביים ושיתופיים מאשר בכיתה רגילה, וגם זו מן הסתם תוצאה של העובדה שכל מי שיושב בכיתה בחר לעשות זאת מרצונו. גם דברים המובנים לנו מאליהם, כמו כיתות גיל, אינם דבר הכרחי במערכת חינוך פתוחה, ובמקרים רבים פועל בית ספר כזה כמו אוניברסיטה שבה התלמידים נודדים מכיתה לכיתה על פי המערכת שבנה כל תלמיד לעצמו וללא כל קשר לגילו הביולוגי. אלה היו רק כמה מאפיינים בסיסיים של מערכת חינוך פתוח טיפוסית. הבאתי אותם כדי להבהיר את ההבדל בין חינוך פתוח לצעדים של ''שחרור החבל'' הנעשים מדי פעם בבתי ספר רגילים, ושמהם רצוי שלא להסיק דבר וחצי דבר על האפקטיביות (או חוסר האפקטיביות) של חינוך פתוח. אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טוב יותר מדוגמא אישית שלי: היסטוריה ואזרחות אלה שני המקצועות האהובים עלי. במשך השנה, המקצועות נלמדים באופן די חפיף. המורים לוקחים את ספר הלימוד, וכמו גננת בגן ילדים מסבירים אותו לתלמידים. הרבה לא יוצא מזה. רוב התלמידים "חורשים" את הספר ביומיים שלפני הבחינה - מצליחים בבחינה יפה, אבל המטרה העיקרית - ידיעת החומר בחיים לא מושגת. נחשוב רגע - המטרה הראשית של הבגרויות היא שהתלמידים יהיו בעלי ידע כללי בסיסי וידעו את הדברים האלה בחייהם. שלא יהיו בורים. אם זאת הצורה בה לומדים את החומר, ולאחר מכן מיד שוכחים אותו אין טעם לשיטה הזאת. אינני איש חינוך ואינני פסיכולוג. מתפקידו של משרד החינוך להציע חלופות לשיטה הנוכחית ולא מתפקידי. אך בכל זאת כתלמיד, ישנם כמה רעיונות אותם אפשר ליישם: הרעיון הראשון הוא בחינת "אנסין" כפי שמתבצעת באנגלית - ואכן בודקת ידע ולא זיכרון בעל-פה. גם תלמיד שילמד ערב הבגרות רשימות מילים באנלית, לא יצליח במבחן אם רמת האנגלית שלו אינה טובה. כנ"ל גם בבתי ספר דתיים בגמרא - נבנחנים בחינת אנסין שמראה על יכולות התמודדות עם טקסט תלמודי שנרכשו במשך שנות הלימוד. שיטה נוספת, טובה יותר לדעתי, היא עבודות. עבודות בדיוק ממחישות את כוונתי. את העבודה עושים עם ספרים פתוחים, מקורות ידע בלתי מוגבלים - ואני חושב שעבודות מראות במאה אחוזים את רמת ההשקעה והידע במקצוע. כמובן שבעבודות אין לחץ זמן, לא צריך סופר זיכרון כדי להצליח, ואפשר לומר שהבדיקה היא אובייקטיבית לחלוטין. בימים אלו נודע לי לשמחתי, על פרוייקט בין-תחומי במשרד החינוך, שפועל כניסיון בכמה בתי ספר בארץ. התלמידים באותם בתי ספר אינם נבחנים במקצועות: אזרחות, הסטוריה, ספרות ומחשבת. במקום כל אלה, ציונם נקבע על-פי עבודות שעשו במשך כל שנות התיכון. הרשו לי להוריד את הכובע בפני משרד החינוך. אי אפשר אפילו להשוות את זה לרמת הבגרויות. בנוגע לדבר השני שדובי התייחס בדבריו, על כך שציוני התלמיד צריכים להינתן ביחס ליכולתו, דיברתי על מצב שלצערי אני לא רואה איך אפשר לתקן אותו, כל עוד אנחנו חיים בחברה תחרותית. כן, אני אכן חושב שגם תלמיד חלש שממצא מאה אחוזים מיכולתו, זכאי ללמוד באוניברסיטה לא פחות מתלמיד חזק בעל ציונים גבוהים שמקבל את הציונים בקולת רבה. זה לא כישלון של מערכת החינוך, אלא של החברה בה אנו חיים . אינני רוצה שיובן מדברי שאני בעד הנמכת רף הסטנדרטים. אחוז הזכאים צריך להעלות ע"י שינוי השיטה לשיטה מתאימה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לפני שנים לא רבות מאמר במעריב אם אני לא טועה שאמר שלאחר איזו שהיא בדיקה שהם ביצעו הם הגיעו למסקנה כי אדם לאחר שסיים את כל לימודיו כולל תואר ראשון זוכר בממוצא 15 אחוז מהחומר הנלמד. השאלה שלי היא בכלל למה אנחנו זקוקים לבחינות הבגרות. אני מסוג האנשים שצלח דרך בחינות הבגרות בקלות וכמעט ללא השקעה כל שהיא בהחלט בגלל זיכרון טוב. ולמרות בעיות דיסגרפיות קשות. אולם היום איני זוכר כמעט כלום ממה שלמדתי אז. בהתחלה זה הפריעה לי שאיני זוכר את שלמדתי מפרושי כסותו לתנ"ך ועד ההסטוריה של העולם. ומתמטיקה פשוטה. אולם היום כאשר אני משתמש אך ורק במה שאני צריך מתוך לימודי (למשל שפה נכונה- עיברית שפה יפה) ופחות ידע בהנדסת מכונות (5 יחדות משעממות לחלוטין) אין לי שום בעיה אם זה שאני לא זוכר את המידע הזה. השאלה שלי היא למה מי שקובע על מה יבחנו תלמידי ישראל בוחר במקצועות הקיימים היום ולא בוחר במקום שיטת בחינות מסוג זה שיתן לתלמיד ללמוד יותר נושאים שיענינו אותו וידחפו אותו לכיוון כל שהו בחיים. מי הוא שהחליט כי בהסטוריה עולמית דבר אחד יותר חשוב משני ולמה זה צריך להשפיע על אדם הלומד באונברסיטה מדעי המחשב (כדוגמה) שיטת בחינות הבגרות של היום היא אולי שיטה שבה ניתן לבחון השקעה של תלמיד אולם יכולת ??? בזה אני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בנושא בחירת חומר הלימוד והמקצועות אין לי (יחסית) הרבה טענות. בסך הכל אי אפשר ללמוד את כל החומר בכל המקצועות, ומה שכן נלמד נראה לי מתאים: היסטוריה - נלמדים תקופות המלכים באנגליה וצרפת. רקע בסיסי של אירופה שכנתנו והיבשת התיאורטית שלנו. גם נחמד ומשעשע. תע"י - החל באנטישמיות המודרנית וכלה במדינת ישראל והקמתה. אין ספק שזה חשוב במידה רבה. אזרחות - אין מקצוע שמלמד בצורה יותר ברורה את אופן החיים בישראל. אספקטים של דמוקרטיה, הכנסת, הממשלה, בתי המשפט... תנ"ך - דווקא כאן יש לי השגות. עדיף להחליף את תנ"ך למקצוע יותר כללי, שיתן לתלמיד (החילוני לרוב) מושג כללי על המסורת היהודית, והשורשים שלה - מה זו משנה, גמרא, וכו'. פחות להתעמק בתנ"ך ובפוסט מורטם שלו. אנגלית - לך תסתדר בלעדיה. מתמטיקה - במתמטיקה מלמדים הרבה, הרבה מדי מעבר למה שאדם ממוצע צריך. מתמטיקה של כיתה ט' מספקת, לעניות דעתי. ועוד לא נגעתי בספרות וחיבור. דווקא את גיאוגרפיה, שנראית לי מקצוע חשוב ואולי הכרחי, מפסיקים ללמוד בסיום החטיבה. מה עוד לדעתך כדאי ללמוד? (כשאני קורא מחדש את ההודעה שלי, אני מגלה שכל המקצועות בהם תמכתי הם באופן מחשיד אותם מקצועות שאני לא סובל. וההפך. מה זה אומר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומר הנלמד במסגרת מקצעות החובה בבתי הספר התיכונים, וזאת מלי להכנס לשאלה האם הנושאים אכן ראויים להכלל בקבוצה זו, רחוק מלהיות מתאים וממצה. אשיב לך במטבע שלך: היסטוריה - נלמדים אירועים הסטוריים תוך מתן דגש לאירועים הבדידים עצמם, ולא להשתלבותם במארג ההסטורי ומתן כלים לבחינה בפרספקטיבה היסטורית של אירועים אקטואליים. תע"י - כנ"ל, בבנוסף לכך, הנושא צריך להיות יותר באוריאנטציה לסיבות האידיאולגיות \ מעשיות שהביאו להקמת א"י. גם תולדות העם היהודי לאחר הקמתה לא זוכות לאזכור בנושא. אזרחות - היקף השעות רחוק מלהיות מתאים לנושא החשוב ביותר בתוכנית הלימודים. בוגר התיכון הממוצע עדיין בטוח שדמוקרטיה היא "הרוב קובע" ושהיא טובה רק כי "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות". תנ"ך - הרוע בהתגלמותו. אבל זה לא קשור לשיעור עצמו, שנוראי מסיבות לגמרי אחרות. דיני עבדות ושינון "שירת דבורה" הם מהכישורים המיותרים ביותר שביה"ס מעניק לבוגריו. אנגלית - בהחלט מקצוע שימושי. בששת השנים בהן הוא נלמד, ניתן היה לגיע לרמה גבוהה בהרבה אם הדבר היה נעשה באופן טיפה יותר מסודר. מתמטיקה - נכון. וזאת בכדי שהוא יוכל לטעון שיש אלוהים, בגלל הצופן התנכ"י. וברצינות, עדיף יהיה עם המקצוע ילמד כתת-נושא תחת לוגיקה, כישור שחסר ליותר מידי אנשים בעולמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר אבל זה בדיוק מה שטענתי אנחנו נותנים "למדינה" היום לקבוע מה ילמדו ילדינו במשך קרוב ל12 שנה ברציפות. אני שואל מי הם האנשים שקובעים מה ילמדו הילדים. איך ילמדו הילדים. ולמה לנו אין השפעה על הנושאים השונים. למי שטוען שההורים יכולים לשלוח את הילד לקורסים אז לא כל ההורים יכולים לעשות זאת. למה לא מלמדים יצירתיות למשל? למה לא מלמדים השרדות כחלק מתוכנית הלימודים. למה לא מלמדים יותר על עולם החי בכיתות הצעירות יותר. מי החליט שהמהפכה בצרפת יותר חשובה מגילוי העולם על ידי קולומבוס ואיך הנושא השפיע על האינדיאנים? למה לא מלמדים אהבת הארץ על ידי טיולים רבים יותר בה? שמירה על ניקיון הארץ מי החליט שזה פחות חשוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה עבר הרבה זמן מאז שלמדת, או שלא ממש למדת אז (או שניהם ביחד), כי זה לא המצב: היסטוריה - חלק נכבד מתכנית הלימודים מוקדש להבנת תהליכים, תנועות, זרמי מחשבה וכו'. *רוב* החומר מדבר על גורמים ומשמעויות, ולא על אירועים בדידים. תע"י - תולדות העם היהודי מאוזכרות אחרי הקמת המדינה בשיעורי "התישבות" או "ידיעת הארץ" בכיתות נמוכות יותר. מלבד זאת אני מחשיב אזרחות כהמשך כלשהו לתע"י. אזרחות - שטויות. חומר הלימודים *נפתח* באמירה שדמוקרטיה היא לא רק "הרוב קובע" (במילים אלו אני חושב). רוב החומר מסביר ומפרט מהי הדמוקרטיה. תנ"ך - הדוגמאות שהזכרת הם פסיק קטן בחומר הכולל. תנ"ך, בכיתות הגבוהות לפחות, דורש כושר ניתוח, הבנה, ולא שינון חסר פשר. כראיה ניתן להביא את העובדה שמקבלים "אנסינים" בבגרות (ואת העובדה שהוצאתי ציון מעל 90, שמהווה הוכחה חותכת לכך שהמקצוע אינו הומני. אחרת הציון שלי היה חד ספרתי). אנגלית - אני לא יודע מה המצב בהקבצות נמוכות, אבל הרמה ביחידה חמישית מספקת בהחלט. וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להעיד על עצמי שחוויותי ממערכת החינוך הישראלית הינן טריות ביותר, ע"מ למנוע הערות כגון משפטך הראשון, ולהתייחס לטענותייך - הסטוריה - חלק *אפסי* מתוכנית הלימודים מתייחס להבנת של תהליכים, לניתוח גורמים ולבחינת השפעות הדדיות. למעשה ניתן לתאר את החומר לבגרות בהיסטוריה כך: מלחמת העולם השנייה - גורמיה, תוצאותיה ושונות. הלימוד בהיסטוריה לוקה בחסר במגוון רחב של תחומים, וביניהם: חוסר יצירת בסיס מושגי-רעיוני מספיק בכיתות הנמוכות יותר של תהליכי יסוד והגדרת מונחים (מה שבהכרח גורם אחריו ניתוחים מפוקפקים ומנותקים מהסדר האירועים לאחר-מכן, והבנה שגויה של פרטים שונים); בהצגת אירועים כבדידים וכמנותקי הקשר הסטורי לחלוטין; חוסר סובלנות לכל פירוש אלטרנטיבי לאירועים, לגורמים להם או למשמעותם; והרשימה עוד ארוכה. תע"י (או תוע"י) - מכיוון שלא נכחתי מימי בשיעור "התיישבות" או "הכרת-הארץ" הרי שאינני יכול להתייחס אליהם. בבית ספרי היה ניסוי ללמד את עיקרי הסכסוך היהודי-פלסטינאי במסגרת לא-בגרותית בשכבת הביניים תחת הכותרת של מזה"ת - ניסוי שלדעתי היה יכול להצליח לו היה נעשה במסגרת שמוכנה לקבלו וע"י מורים בעלי השכלה רחבה וסובלנות גדולה יותר, אך אנו עוסקים כרגע בתוע"י - אוסף מטופש של חלקי דעות ועובדות זה בנוסף עם מנה אחת-אפיים של אינדוקטרינציה "ציונית" וקורט פשיזם בהחלט שמצליח למלא את מטרתו - בניית מסד רוחני ליצירת הדור הבא של חיילים עבור מדינת ישראל וארץ ישראל ועיקור בחינת ההסטוריה בעין בוחנת אובייקטיווית (ראה ערך: ההסטוריונים החדשים, תת ערך: תום שגב [תודה, יוסי ג])... אם בכך נמדדת חשיבותו החינוכית של שיעור זה - הרי שהוא מופת למערכת החינוך הישראלית. אזרחות - נושא כאוב כשלעצמו. שיעורים רבים, רבים מדי, מבוזבזים לריק על בחינת היבטים טכניים של מבנה הרפובליקה הישראלית, במקום שיופנו לשאלות עקרוניות יותר - מהי דמוקרטיה? מה היה הלך הרוח האזרחי-פילוסופי שהביא למקורות הדמוקרטיה? מהי ההדמוקרטיה האוטופית? מהם גבולות הדמוקרטיה? מהי לאומיות בהתגלמויותיה השונות? מדוע דווקא דמוקרטיה, ועוד. במקום לדון בנושאים אלו - ניגשת תוכנית הלימודים לבחינת האפשרויות השונות של שילוב יהדות עם דמוקרטיה במדינת ישראל, והיכן התלמיד הממוצע בתהליך זה? עם חוסר הבנה בסיסית של מהותם של כ - 90% מהמושגים אותם הוא שומע ובהם לבסוף גם משתמש, בהחלט קרקע בריאה לדיון. מה חשוב יותר לדיון ראשוני? כל תתי-סעיפיו של חוק יסוד: הממשלה, או המקור הרעיוני ממנו נבע הרעיון שקבוצת אנשים כלשהם ממנה אוסף מצומצם של נציגים נבחרים להחליט בעבורה על דרכי פעולתה? תנ"כ - אכן, מקצוע התנ"כ עבר רוויזיה חשובה ביותר במהלך השנים האחרונות וכיום ההתייחסות אליו היא כאל יצירה ספרותית עשירה, ולא כאל ספר-חוקים והוראות. אך האם אין מקום ללמוד גם על דתות אחרות, הנעז לומר - *חשובות* יותר? נסה להזכר מתי הוזכר השם ישו בכיתתך, מתי דובר על ספר הקוראן, אגדות בבליות, סיפור הבריאה היווני, מסכת סיפורי ההינודאיזם, כלום לכל אלו אין מקום בכותלי בית הספר? אנגלית - שיעור חביב, יכולתי לעשות את הבגרות בחמש יחידות בכיתה ט', גם מבלי לשנן את חוקי ה - Present Perfect... (לפחות פתח בפניי את שערי האינטרנט)מזל שלא הזכרת את שיעור לשון, שהרי אז הייתה תגובתי משולשת באורכה, ומרובעת בטרחנותה... *תלמידי ישראל, המהפכה בדרך!!!* וזהו, גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר פילוסופיה, ספרות תיאטרון, מוזיקה וקולנוע (או במילה אחת תרבות)? אם לאנשים במדינה היו כלים ביקורתיים יותר אולי היינו נמנעים מחרפת ערוץ 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה - ראה תגובותיי הקודמות על שילוב יצירות אומנות כבסיס ללימודים; מטרת התגובה הייתה לסתור על בסיס נקודתי את הטיעונים שהובאו בנוגע למקצועות ספציפיים, לא לפרט את שצריך להיות... גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעורי האזרחות אינם המשך ללימודי התע"י, ואכן לא מלמדים את תולדות *מדינת* ישראל, אלא מפסיקים בארבעים ושמונה. בוגר מערכת החינוך של היום לא מכיר את ההשתלשלות ההיסטורית של המדינה - למשל את רצף ראשי הממשלה (ובמיוחד את הקדנציות של בן-גוריון - המון אנשים חושבים שהוא היה ראש הממשלה הראשון, ואז פינה את מקומו בחיבה לממשיכיו, וזהו), או אירועים חשובים כגון מרד הימאים, הפנתרים השחורים, מלחמת יום-כיפור, עסק הביש ופרשת לבון, וכן הלאה. למה "אוטואמנציפציה" של פינסקר או הבשורה הציונית על-פי הרב קלישר (שני מונחים שנצרבו בזכרוני מלימודי התע"י המתועבים) יותר חשובים מהאירועים הנ"ל? (התשובה במהופך למתקשים בחשיבה) .םיאקיטילופל תמלתשמ תורובה יכ :הבושת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דבר - אני לא יודע מה מצב האנגלית שלך, אבל רמת האנגלית של אנשים שמוציאים ציונים טובים בחמש יחידות *מחפירה*. הנושא קרוב לליבי, ואני בוחן אותו מזה תשע שנים לפחות, ומסקנתי היא חד-משמעית: לאדם שהפקיר עצמו ללימודי האנגלית של מערכת החינוך גרידא (היינו, לא טרח לקרוא הרבה בעצמו, או לפתוח מילון שלא לצורך שיעורי בית, או למצוא שותפי שיח באנגלית) *לא תהיה* אנגלית ברמה סבירה הראויה לאדם שעבר מבחן ברמה הגבוהה ביותר שמאפשרת מערכת החינוך. את השפה הזו מלמדים *תשע* שנים, אם איני טועה (אותי התחילו ללמד בכיתה ד'), ובסופו של דבר בוגר מערכת החינוך *לא* מסוגל לקרוא רומן באנגלית מודרנית. רוב הבוגרים (בציונים סבירים) יוכלו לנהל שיחת תיירים בסיסית באנגלית, אבל לא, נאמר, שיחה על פוליטיקה, או על ספרות, או על אמנות, או על מדע. אין *שום* דגש על הנושאים הללו, אפילו ביכולת הדיבור, שלא לדבר על יכולת לקרוא טקסטים בתחומים הללו ברמת הבנה טובה. במילים אחרות, אותם אנשים לא יוכלו לעשות שום דבר פראקטי באנגלית (דוגמאות: לכתוב מכתב אישי חף משגיאות, לנסח מאמר או מסמך טכני, להעביר הרצאה או להנחות דיון, למצוא מידע הנחוץ להם בספרי עיון או אקדמיה, וכן הלאה) מבלי לגשת לקורס נוסח "אנגלית עסקית בזק" או "מבטא בריטי אינסטנט", או לחילופין פשוט להשקיע בעצמם את כל מה שלא קיבלו במהלך התיכון. אני רואה את האנשים הללו יום יום, ורובם מביעים פליאה על רמת האנגלית השגורה בפי כאשר מתברר להם שהיא אינה שפת אמי ושאינה נהוגה בביתי. הסיבה אינה שהאנגלית שלי פנומנאלית (היא לא), אלא שהאנגלית הסטנדרטית שרוכשים בביה"ס היא, כאמור, מחפירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהרבה הודעות זרמו כאן מאז ההודעה של אסף, אבל עדיין הרגשתי צורך להגיב. ובכן, אסף, אתה צודק לחלוטין! הבעיה העיקרית בלימודי האנגלית בבית הספר היא הדגש העצום שהם שמים על כל נושא הדקדוק. אני בטוחה שלכל תלמיד במערכת החינוך הישראלית יצא לשנן את כללי הpast progressive וכל הדברים האלו שלוש פעמים לפחות. נכון שדיקדוק זה מאוד נחמד ואפילו חשוב במידת מה, אבל הוא בהחלט לא דרך ללימוד שפה. מה שאני עברתי בכל הנוגע ללימודי אנגלית בבית הספר היה קיצוני למדי. החשיבה הלוגית שלי והזכרון שלי הם לא רעים, ולכן מבחני האנגלית שהתבססו רובם ככולם על הטיית פעלים לפי כל מיני כללים וצורות היו בשבילי שטויות. לעומת זאת את השפה עצמה אף פעם לא טרחו ללמד אותנו. התוצאה שהתקבלה היא כזו: עד כיתה ט' הייתי מבין הראשונים בכיתה באנגלית מבלי לדעת בעצם אנגלית. יותר מכך, במבחני האנגלית גברתי על תלמידים שהאנגלית היא שפת האם שלהם! אבסורדי, לא? באותה תקופה פחות או יותר פתחתי את הספר הראשון שלי באנגלית ומרבית המילים לא היו נהירות לי. סביר להניח שאם לא היתה לי את האמביציה להתיישב ובאמת ללמוד את השפה ע"י קריאת אותו ספר ואחרים, הייתי גוררת את חוסר הידע שלי עד למבחן הבגרות מבלי שאף אחד מהמורים לא היה מבחין בזה, כי אחרי הכל הציונים שלי היו גבוהים. אבל מה לעשות שהטיית פעלים זה דבר יותר קל ללימוד ובדיקה מאשר השפה עצמה ועד שלא ישנו את כל דרך הלימוד (לכל רמות הבגרות), אנשים ימשיכו ללמוד אנגלית מספרים ומאינטרנט ולא מבית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר קריאת המאמר "כמה פעמים" נוצרה אצלי הרגשה שהתלמידים הם האשמים ולא המערכת. המערכת קבעה ערכים (לא אידאולוגיים) לרף השכלה מסוים לאחר 12 שנות לימוד. אבל - המערכת לא קבעה בדיוק כיצד ניתן לכמת או לכייל את קניית הערכים האלו. ובנתיים אלו נקבעים על ידי מבחנים. התלמידים מצאו והבינו את רצון המערכת, לעמוד ברף הערכים. וכדי ל"עשות חיים" קלים, כדי לא להתאמץ בחיים, כדי לנצל את זמן ה-12 שנים, לאוו דווקא ללמוד אלא ל"כייף חיים", התלמידים המציאו את שיטת הזכרון. ללמוד לזמן קצר, אין צריך ללמוד או להפנים, מספיק לגרוס את החומר ואז להצליח לעבור את המבחנים בהצלחה. אז באמת אולי התלמידים אלו ששוגים שלוקחים את החיים בקלות?? אבל הם-התלמידים יאמרו אנו לומדים מהמבוגרים, גם הם מחפשים חיים קלים. כמו תמיד, הביצה והתרנגולת, או החיה שרצה אחר זנבה, דבר שאין לו סוף. אולם לעצם הדברים שכתבת.ראשית - "חינוך" הוא מצרך יקר, וקרוב ללב כולם תלמידים(נערים ונערות) וגם להורים. כאשר אתה אומר חינוך, למה אתה מתכוון? ללמידה או לחינוך זאת אומרת לשיפור החיים או בשמו האמיתי לשינוי ההרגלים. אז אחלק את הדיון ללמידה לבדה, ולא לעיון כלל בסוגית החינוך. אף על פי שסוגיית החינוך, היא יותר נכבדה עבור חיי עם ישראל מאשר הלמידה. עוד דבר שצריך להבין האם אתה מתכוון לדון רק על שיטת "הבגרות" או לשאול ולהטיל ספק בכל השיטה הקרויה בחינות ואולי גם בתעודות הנגזרות מן הבחינות?? מה באה בחינה לומר מה היא מראה, ידיעת החומר שליטה במה שנלמד מסכים?? מה שונה בחינת סוף שליש או סוף שנה מכל בחינה רגילה? ואם התשובה שאין הבדל, מה שונה בחינת סוף שנה מבחינת בגרות?? כמו שאמרתי כבר בהתחלה, המבחן הוא שיטת כיול או כימות לידע של הנבחן. האם יש לך מודד עדיף? האם עבודות שנעשות בבית, הם יותר טובות, הרי כמה התלמיד עושה את העבודה, וכמה עושה אחר את העבודה עבור התלמיד.(וידועה התעשיה הגדולה למכירת עבודת BA) אז מה השיטה הטובה שיש לך במקום מבחנים?? גם צריך לבחון, מהו לימוד חומר, לא דבר שמכניסים לאוגרים של המוח?יש כמה שיטות להפנים את הידע הנרכש בשיעורים יש כאלה המנצלים את השיטות ויש הרבה שלא. על מי צריכים לבוא בטענות שלא מנצלים את השיטה, לתמידים או למערכת עושה המבחנים?? וגם הדברים שלא תלויים בזכרון-כמו אנגלית ומתמטיקה, כמו מקצועות תנ"ך והיסטוריה, האם יש למערכת רצון להפוך תלמידים אלו למנתחי מערכות בתנ"ך או בהיסטוריה?? ודאי שלא, אם כן נשארה שוב שיטת הזכרון. מה המערכת רוצה להנחיל לתלמיד, את התשתית לפיתוח החיים שלו עצמו. והיה והתלמיד ינצל את הלימוד במלואו, יהיה לו כר יותר נרחב. הבעיה היותר קשה, שהתלמיד לא מצליח לעמוד בפיתויים שמציעים לו היום המדיה , וכל שאר הדברים שהוא כפרט נחשף אליהם, והם אלו אשר עוצרים את התקדמות הלמידה!! נכון דברים מאד שמרניים, אבל נכונים!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חבל שאני לא מצליח להעתיק&להדביק טקסט מתוך התגובות ב"אייל"... תמיד יוצא הפוך) "התלמידים המציאו את שיטת הזיכרון" - כיצד הם עשו זאת בדיוק? שינו את הקשרים הניורוניים במוחם ע"מ להקל את תהליך מעבר בחינות הבגרות? משפט זה מאפיין את ההתייחסות שלך לתלמידים כמי שרוצים רק "לכייף" ואין ברצונם ללמוד, הלוקה בעצמה בחוסר הבנת סיבה-מסובב - האין זה יותר סביר כי חוסר הרצון ללמוד נובע מכך שלמעשה אין שום הליך של למידה פר-אקסלנס בבתי הספר אלא הליך של הכתבה/שינון מתמיד? הליך שמנוגד בעיקרו למחשבה חופשית וללמידה אריסטוטלית קלאסית? "על מי צריכים לבוא בטענות שלא מנצלים את השיטה, לתלמידים או למערכת עושה-המבחנים?" - לאף אחד, צריך לשנות את השיטה כך שלא יהיה לאף צד אינטרס ל"נצל" אותה, משום שיהיה ברור שניצולה רק יפגום מסיכויו להתקדם מבחינה אינטלקטואלית (ולא, זאת לא מילה גסה)... "התלמיד לא מצליח לעמוד בפיתויים שמציעים לו היום המדיה" - חבל שלא נשארו לנו עדויות מעת המצאת הדפוס של גוטנברג, אני משוכנע שגם אז היה "חשש כבד מפני השחתת מידותיו של הנוער והתמוטטותה של התרבות האנושית"... לנקודתך, יש להשתמש במדיה החדשה (מחשבים, אינטרנט וכו') ע"מ להשיג את המטרות שאנו מציבים בפנינו - מדוע לא לנצל את הכלים החדשים והיעילים יותר (רובם, בעיקר לא אלה של מייקרוסופט..) ולהשתמש בהם למשוך את תשומת הלב של התלמיד? "...אבל נכונים!!" - וכבר אמרו חכמים לפני - אין הנחתום וגו'... גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שאתה לא מצליח להדביק טקסט זה מפני שהתצוגה באתר זו היא עברית ויזואלית כלומר הטקסט נשמר במחשב הפוך אע"פ שאתה רואה אותו לא כזה. וזה המקום להטריד את טל כהן בבקשה נמרצת: אנא הוסף אופציית הדפסה, זה לא אמור להיות מסובך פשוט צריך להציג את העמוד ללא קריאות לפונקציה hebrevc() הנ"ל גם יתרום לנושא ההעתקה שכן מהעמוד שלא עבר היפוך אין שום בעיה להעתיק ולהדביק.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמידים הם לא האשמים בשיטה כמו שהצגת את זה. בחינות הבגות בודקות זיכרון ובטבעיות רבה ככל שלומדים קרוב יותר למועד הבחינה זוכרים טוב יותר. לכן לא התלמידים המציאו את שיטת הלמידה לזמן קצר. במידה מסויימת, אני מטיל ספק בכל שיטת המבחנים, כל עוד הם בודקים ידע ולא זיכרון, ורעיונות אישיים שלי לתיקון המבחנים הצעתי בתגובתי לדובי למעלה. בקשר ל''מודד העדיף'' שציינת, העבודות - אכן לדעתי הן עדיפות. בעיית מכירת והעתקת העבודות אכן בעייתית וצריך להתמודד איתה - אבל היא דבר שולי. לא הבעייה הזאת תקבע אם זו שיטה טובה או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בעיית ההעתקה של עבודות ופרויקטים ניתן לפתור ע"י חניכה אישית (או של קבוצות קטנות). חונך כזה שיעקוב מקרוב אחר ביצוע המחקר (בכל תחום שהוא), יוכל גם לעזור לתלמיד במיקרים של בעיות, וגם יוכל לוודא שהתלמיד כן עושה את העבודה וגם לאפשר מתן ציון על הביצוע ולא רק על העבודה הסופית. אם יוכלל סעיף שמחייב את התלמיד לציין מהם מקורות המידע שלו, ומהם הקשיים בהם ניתקל במהלך הכנת העבודה, ניתן יהיה לאמת את המידע הזה עם חונך. בנוסף, הטירחה שכרוכה בלעבוד על חונך אישי + הטירחה הכרוכה בהעתקת עבודה (כולל שינוי למניעת זיהוי) גדולה יותר מהטירחה של הכנת עבודה מה שירתיע את רוב התלמידים מהעתקה של עבודות קיימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה חמורה התופעה? כסטודנט בטכניון לא נתקלתי בה כלל. מישהו ממוסד אקדמי אחר מוכן להרחיב על היקף התופעה? ודרך אגב, למיטב ידיעתי, אין דבר כזה שנקרא "עבודת BA" יש עבודות סמינריוניות, מטלות, או דברים אחרים. בישראל לא ניתן (שוב, למיטב ידיעתי) לקנות תואר אקדמי בכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העונשים על העתקת עבודות באוניברסיטאות הם נוראיים כך שדי מסוכן להגיש עבודות מועתקות אבל השימוש בעבודות משנים קודמות כמקור לא מדווח, הוא די נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על תשובה חפוזה.... היום מורים או מורות שסיימו את התואר למורה בכיר יכולים אחרי מספר השתלמויות וכתיבת שתי עבודות לקבל תואר BA חינוכי. על עבודות מסוג זה התכוונתי, אין לי מושג מה קורה בעבודות BA במוסדות אחרים, אך למה שיהיה הבדל. קצת שאלתי לא בירור יסודי ולא מכוון לגלות את היקף ההופעה, אך קיים דבר כזה. כן, כמובן בתשלום!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המסלולים האקדמאים, יש צורך במספר שנות לימוד שכוללות מבחנים ועבודות רבות. לרוב יש גם פרויקט מרכזי מסוים (אם זה פרויקט סיום תואר או פרויקט סיום בקורס מרכזי או סמינריון גדול במיוחד) שאי אפשר לקבל את התואר בלעדיו אבל יש צורך בהרבה יותר ממנו על מנת לקבל את התואר. גם המסלול שאתה הזכרת מתחיל בלימודי סמינר למורים. תמיד ניתן להעתיק עבודות ותמיד יהיו תלמידים שיעשו את זה. קשה לתפוס מעתיקים מכיוון שמקורות ההעתקה הם רבים מאוד. במסגרות האקדמיות, כדי להקטין את התופעה ככל האפשר נותנים עונשים חמורים מאוד על העתקות שנתפסות (הכוונה היא העתקות בעבודות גדולות ומבחנים ולא בשיעורי בית) העונשים נעים בין ביטול קרדיט על סמסטר שלם והשהית לימודים ועד סילוק התלמיד מהמוסד וביטול הקרדיט על כל הלימודים שנעשו עד לתפיסה או איסור על הרשמה מחדש ואפילו תלונה במשטרה. אני לא מכיר אף סטודנט שהגיש עבודה מועתקת אבל ראיתי המון עבירות קלות יותר של שימוש בעבודות משנים קודמות כמקור לעבודה (לרוב לא מדובר בשירות בתשלום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהמתכונת הנוכחית של בחינות הבגרות מבוססת על הנחה(שאינני יודע עד כמה היא נכונה) שהשונות ביכולת השינון והלימוד בעלפה בין תלמידים שונים (שונים ברקע האישי, במצב הכלכלי-חברתי, במוצא ובעיקר באיכות המורים שלהם) קטנה מהשונות ביכולות הקוגנטיביות הרלוונטיות האחרות שניתן להעלות על הדעת. תחת ההנחה הנ"ל, שימת הדגש בבחינות על זכרון מביאה לתוצאות המרככות את ההבדלים בין יכולות וכשרונות של אנשים שונים - תלמידים וגם מורים. אני מודה שה"ריכוך" הזה הוא רחוק-מאבסולוטי, אולם אני משער שבבחינות הנוטות לבחון הבנה או - רחמנא ליצלן- כשרון טבעי, היו נחשפים פערים גדולים בהרבה בין תלמידים שונים באותו בית ספר ובעיקר בין בתי ספר שונים, ובפרט - המערכת היתה צריכה לספק הסברים להרבה יותר תלמידים, ובעיקר הורים, להישגים נמוכים. אני מתרשם שהמערכת מעדיפה לא לומר לתלמיד (או להוריו) כי הוא אינו מסוגל או כי הוא חסר כישרון - שלפעמים אין כל דרך (כולל מורים פרטיים) לרכוש אותו. ההסתמכות על בחינת הזכרון לטווח הקצר (אמנם גם מיומנות זו איננה מנת חלקם של כל התלמידים¬ ובוודאי יש מי שנאלץ להתאמץ הרבה יותר כדי להשיגה) פוטרת את המערכת מכך. המוסדות להשכלה גבוהה הם הצרכנים העיקריים של תעודות הבגרות, וככאלה יש להם גם השפעה לא מבוטלת על בחינות הבגרות. כל שינוי במתכונתן ייצטרך, למעשה, להיעשות בהסכמתם. בטוחני שגם היום יש חוסר שביעות רצון בקרבם מהמצב הקיים, מסיבות רבות שביניהן גם הסיבה שהזכיר כותב המאמר המקורי. עם זאת, החיפוש אחר אלטרנטיבה נמשך כבר זמן רב, ובהצלחה אפסית בינתיים. אני מקווה שבדברי הראשונים הצבעתי על אחת הסיבות לכך. (אם יש צורך בכך, מטעמי גילוי נאות, אספר שאת תעודת הבגרות הטובה שלי השגתי די בקלות. מצאתי שהשינון בכל זאת קל יותר כאשר החומר כבר מוכר ומובן ממהלך הלימודים)® | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מורה, אבל אני מדבר בשם מורה... חושבני שהכותב והמגיבים עד עתה עשו זאת מנקודת מבטו של התלמיד בלבד. יש גם נקודת מבט נוספת, והיא נקודת המבט של מערכת החינוך. ראשית, מטרת בחינות הבגרות היא קביעת רף השוואה שווה לכל התלמידים במדינה. אחרת, תלמידי רמת אביב יקבלו יתרון נוסף על תלמידי ירוחם (למשל) מאחר והאוניברסיטה תשאל היכן למדת בנוסף למה הציון שלך... שנית, מטרת מערכת החינוך היא לא רק מתן ידע אלא גם מתן כלים ללמידה. מי שלמד היסטוריה, למשל, יוכל ללמוד את פס"ד האחרון בבג"ץ יותר טוב מאשר מי שלא קיבל הרגלי לימוד. שינון ? כן, שינון. אבל רובינו צריכים כל הזמן לשנן את מאגר הידע במקצוע שלנו ולא רק להבין. כולנו יודעים ששלוש כפול שש זה שמונה עשרה ולא בונים את החישוב בעומדנו מול דוכן הירקות בשוק... שלישית, באשר לשיעור בעלי הבגרות. נכון, כ- 40% מבני השמונה עשרה זכאים לבגרות. אבל !!! כ- 80% מהילדים בעלי 12 שנות לימוד וזה הרבה בהשוואה עולמית. מקורות ההפרש ? חלקם ילדים שלא השלימו וישלימו בעתיד באקסטרני כשיהיו בשלים יותר. חלקם בבתי ספר מקצועיים אבל קבוצה גדולה מאוד לומדת במערכת שמבחני הבגרות לא מעניינים אותה- בתי הספר החרדים. הם לומדים חומר אחר ואינם ניגשים לבגרות. להערכתנו, מדובר בכ- 25% מכלל הילדים בארץ. כעת הנתונים נראים פחות גרוע, נכון ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי לחלוק על דבריך, ולומר שמטרת קביעת רף ההשוואה זו מטרה שולית מאוד. המטרה העיקרית (שלא מושגת) היא פשוטה מאוד: ידיעת החומר. כדי שנהיה מדינה מתקדמת, ולא פרימיטיבית כמו שבטים נידחים באפריקה. בקשר לאחוז הזכאים לתעודת בגרות, צר לי לומר שהנתונים שלך לא נראים מעודדים יותר. האחוז הנמוך, 41 לא נובע מתלמידים חרדים אלא בעיקר מתלמידים שלא מצליחים לעבור את בחינת הבגרות. יכול להיות שזה משום שאין להם זיכרון טוב, רקע משפחתי-כלכלי טוב וסיבות נוספות שמשרד החינוך לא ראה לנכון, או לפחות לא הצליח לפתור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבין בוגרי 12 שנות לימוד בבתי הספר החילוניים הרגילים שיעור ההצלחה הממוצע עולה על 70% והדבר בדוק על מספר גדול של בתי ספר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום ללמד את התלמיד איך ללמוד נכון המוסד המכונה בית ספר: כולא את הילדים בצפיפות בלתי נסבלת בשעות הבוקר. מכריח לעשות שיעורי בית על חשבון זמנם הפנוי . מכריח את את התלמידים לשנן חומר שמשעמם אותם ולצטט את דעת הסוהרת המכונה מורה. מדכא את החשק ללמוד לדוגמה ילדים לפני בית הספר שואלים שאלות אחרי ההגעה לבית הספר רובם מפסיק לשאול. לא מתאים לתלמידים ששונים מהממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שאביתר אלעד עלה על אחת הבעיות של מערכת החינוך בארץ.לא שבעיה זו אינה ידעה למנהלי מערכת החינוך בישראל.היא ידועה , והיו ניסיונות להתמודד איתה, אבל ככל מערכת מסורבלת וביורו קרטית נכנסים אליה בשעטת ה"סלקציה השלילית" צי שמצליח כמורה טוה מקודם לכהן כמנהל גרוע. וכאשר הוא מתחיל להזיק לתפקיד בו הוא ניצב הוא נבעט כלפי מעלה וממונה להיות מפקח מאובן או יועץ אוילי. ואז בתפקיד אליו הוא בכלל לא מתאים הוא בעל הסמכות להורות ולתכנן. לרוכ, במצב זה הוא נוקט בשיטה""פלות נזקים" לץץ ךחיים להתנהל בצורה השגרתית ,כך אולי לא יבחינו שהוא אינו נוקט עצ=מדה בשל חוסר כישוריו. ונהנים מכך המורים הגרועים. יותאר קל להיכנס לכיתה ולתת שינון פרונטלי , מאשר לאמץ את המוח ולהכין שעור מגרה ומקדם.ממה עוד שהשעור היבש זוכה לגיהוי המנהל והמפקח. מורים המגלים יוסמה או נוקטים בשיטןת הוראה נבונות ,לרוב נזקים מהמערכת שומעים פה ושם על בחינות עם חומר פתול או על פרוייקט משימתי המחליף מבחן אבל לדרוש מהמערכת לחשוב,זה כאמור יותר מדי. טוס שעדיין תלמידי שמינית כמו אביתר עדיין חושבים ומתבטאים אני מניח שיש בין מוריו של אביתר כזה המכודדחשיסה עצמית,אבל אין עליה "ציון בבגרות" ואותו מורה צפוי למצוא עצמו באחד הימים מחפש עבודה כאמור יש עוד הרבה נקודות לורפה כמו ספרי לימוד נוראים.שיטות הוראה ארכאיות,ועוד.אבל כאן אני רק מנסה להגיב על מאמר לא בונה תחליף למערכת המסואבת המסורה בידי פוליטיקאים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תלמידים הם הרבה פעמים בעיה, ולא רק בגלל המורים. אם העגל לא רוצה לינוק, הפרה לא תצליח להניק. היינו, אם החבר'ה לא רוצים ללמוד (ואתם יודעים כמה זה IN להיות אהבל) אין למורה מה לעשות. חוץ מזה, יש לא מעט בחורים ובחורות שמגיעים לתיכון בציפיה לקבל תעודת בגרות בלי שטרחו אי פעם לפתוח ספר, לקרוא או לכתוב. מי שלא קורא, כותב, וחושב לפעמים, אין דרך לספק לו תעודת בגרות. 2. קריאה וכתיבה, כמו מקצועות מדעיים, הם שפות, בעצם. ושפה אתה לא יודע אם אתה לא משתמש בה. הדרך היחידה לדעת לקרוא היא לקרוא. הדרך היחידה להיות טוב במתימטיקה היא לפתור בעיות. נכון שאין טעם לפתור 220 תרגילים זהים (אספיס הוא ספר נוראי!!!). אבל, בסופו של דבר, אם אתה יושב בכיתה ומחכה שכל ההתפתחות השכלית שלך תתרחש בהוראת המורה, אתה תישאר בור, ושום דבר לא יעזור. 3. כולכם אומרים את הדבר, בלי לומר את זה עד הסוף: כסף, כסף, והרבה כסף. זה דרוש בשביל לספק חינוך טוב. זה לא הכרחי, כי אם תלמיד באמת רוצה, הוא יכול לנצל גם את הספריה העירונית ואת המוח שלו. אבל כסף עוזר, מאוד. כיתות קטנות יותר, מורים מתוגמלים, ספריות גדולות ונעימות, ספרים טובים - וזולים, מצגות, טיולים, הצגות, מוזיאונים... הדברים הללו קריטיים. בלעדיהם הרבה פחות נעים ללמוד, והרבה יותר קשה. זה נגמר בכסף. וכסף אף פעם אין מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר שפורסם בידיעות אחרונות מיום 30 במאי מערער את הנחות היסוד של עומר רמת הה'קעה הכספית בחינוך של ישראל מול מדינות אחרות היא : ישראל מוציאה יותר מול ארמ"ה ישראל מוציאה 4% יותר, ומול אירלנד 42% יותר לעומת זאת רמת ההשגים במתמתיקה ומדעים בהשוואה היא נמוכה יותר - עד 2% לעומת צ'כיה ועד 17%לעומת דרום קוריאה אולם- אוכלוסיית ישראל משכילמ יחסית בגילאי35-64 יש לרבע מהגברים בישראל תואר אקדמאי ב16% יותר מנמוצע במדינות המפותחות אין בכלל קשר הין ההוצאות לחינוך לבין רמת ההשגים הנמדדים בבחינות הבגרות במתמתיקה ומדעים שוויץ - המדינה המוציאה הכי הרבה כסף על חינוך מצויה במקום השמיני בחשבון,לעומתה - דרום קוריאה מתשיעית בדירוג ההוצאות מצויה במקום הראשון והשני בהשגים ההלאה בשכר המורים בישראל לא הביאה לשום תמורה בהשגים והקשר בין כמות הזמן המושקע בהכגת שעורי בית לבין ההשגים בכלל מצויה ביחס הפוך "ככל שמקדישים יותר זמן ומאמץ להכנת שעורים יורדת רמת הציון במבחבם" בסיכום כל המחקרים הגיעו להסכמה בוללת כי הגורם המכריע בהשגים אינו משאבים או לימודים אלא --אמת המוטיבציה של התלמידים והוריהם.כלומר צדק אביתר והגיע העת לחשיבה מחדש על כל מבנה מערכת ההוראה והבחינות בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, בכל מקצוע עובדים רק הטובים ביותר. הגרועים לא מתקבלים או נושרים מהמערת. ככה זה עם הנדסאים, עם רופאים וכו'. לא ייתכן שרופא גרוע שנכשל בניתוחיו ימשיך לנתח. כך בכל תחום, חוץ מהמורים בארצנו. המורים הקימו להם אירגונים אגרסיביים, וכך יוצא שרוב המורים הם בינוניים ומטה. האירגונים גורמים לכך שמורים מלמדים שנים רבות כיתות שנכנשלות בגללם בבגרות. אבל אין שום אפשרות לפטר אותם, וכרגיל, אנחנו התלמידים משלמים את המכיר. לעיתים המחיר כבר מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות הכי גדולות (לדעתי) של מערכת החינוך היא לימוד של חומר ריאלי (מתמטיקה\פיסיקה\כימיה וכו...) במקצועות אלו שיטת הלימוד פשוט לא מתאימה לחומר, מקצועות ריאליים בנויים על לוגיקה כלשהי ומה שאמור להיות בלימוד של מקצועות כאלו הוא הבנה של הלוגיקה שעומדת מאחורי המקצוע, *הבנה* של החומר ולא סתם ידע. ברוב המקרים לימוד של מקצוע ריאלי מתבסס על פיתרון של כמה אלפי תרגילים זהים עד שהתלמיד ידע בעל-פה איך לפתור תרגילים כאלו, זוהי שיטה מצוינת להצליח במבחנים (בהנחה שבמבחן יתנו רק שאלות זהות לשאלות שהתלמיד למד לפתור) אבל שיטה זאת לא נותנת כלום וכמו כל שאר הדברים שמשננים בבית-הספר ה"ידע" שנרכש נשכח במהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה ברעיון הכל-כך פשוט לכאורה של ''לימוד ההבנה '' פשוטה מאד. רוב התלמידםי שאינם מחוננים בתחום הראלי פשוט לא יבנו כלום. מאידך, תלמידים ממוצעים שיפתרו כמה אלפי תרגילים מאותו הדגם יוכלו בסופו של דבר לפרק את הדגם למרכיביו ולפתור בעיו בעזרת הקשה מחלקי דגמים. בקיצור ,נחמד לדבר על הבנה ולא שינון, אבל מדובר באפשרות שרומסת את החלשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון, וזו הטעות הכי גדולה שנעשית כאן. דווקא התלמידים החלשים שיפתרו ביליוני תרגילים לא יבינו כלום ואילו התלמידים החזקים אולי יצליחו באמת להבין את החומר. אבל אם ילמדו את המקצוע כמו שצריך תוך כדי הסבר של החומר עצמו ולא של דרך פתירת התרגילים אז גם לתלמידים החלשים לכאורה (בדרך כלל כאלו עם זכרון לא כל כך טוב) יהיה סיכוי מצויין להצליח במקצועות ריאליים. ואגב, אני לא זורק כאן דברים באוויר, אני לימדתי כמה אנשים למקצועות כמו פיסיקה, מתמתיקה ומחשבים ולקחתי תלמידים שהיו מקבלים 60 במקרה הטוב והם סיימו את הבגרות עם ציונים הרבה הרבה יותר טובים (90 באחד מהמקרים...), ברוב המקרים אלו פשוט היו אנשים שלא הצליחו להבין את החומר מתוך התירגול האינסופי (להלן תלמידים "חלשים") ואילו כשהחומר הוסבר להם עד שהבינו אותו הם הצליחו הרבה יותר ממקודם ואף יותר מאחרים. לצערי שיטת הלימוד שאני השתמשתי בה לא מתאימה לישום בכיתה גדולה אלא רק עם מספר מאוד מצומצם של תלמידים, אבל לדעתי אפשר להרחיב אותה לשימוש מול כיתות גדולות, ואם לא אז אולי צריך לנסות למצוא שיטה ללמד באופן פרטני יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אדם שחסר את הכישורים הריאליים צריך להתענות שנים בלימודי טריגונומטריה וגיאומטריה אוקלאידית? מעבר לאלגברה, קצת סטטיסטיקה ואולי רעיונות בסיסיים של חשבון דיפרנציאלי, אדם לא צריך לדעת מתמטיקה. אין שום קשר בין תפיסה מתמטית ליכולת של אדם לתפקד בתחומים שאינם מדעיים הנדסיים או כלכליים. נוצרה בחברה תפיסה שהמקצועות הריאלים עדיפים מאיזו סיבה על המקצועות ההומאניים. כתוצאה מכך יכול היום בוגר מגמה ריאלית שבורך בתפיסה מתמטית טובה להתקבל ללימודים אקדמיים בכל תחום שיבחר למרות שאין בין כישוריו לבין דרישות המקצוע שום קשר. בעוד שתלמיד תיכון בעל כישורים אחרים ותפיסה מתמטית מוגבלת פשוט נידפק. ציון הפסיכומטרי שלו יהיה נמוך יותר, הבונוס שהוא מקבל על לימודי 5 יחידות בספרות, תנך והיסטוריה, נמוך מזה שחברו מקבל על לימודי מתמטיקה ופיזיקה, גם אם הם נירשמים לפקולטה למשפטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק זאת, אלא שיכול אדם לעבוד גם במקצוע הנדסי ללא כל ידע מתמטי מיוחד - והריני דוגמא חיה ומהלכת לכך. אני עובד כתכנת מחשבים, ואין לי כל ידע שהוא בסטטיסטיקה, גיאומטריה, חשבון דיפרנציאלי, סטטיסטיקה ושאר ירקות. אני יודע מעט טריגונומטריה, אך לא יצא לי להשתמש בה כבר שנים, וזהו בערך. את הלוגיקה הדרושה לי לעבודתי לא למדתי בבית הספר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: כותב שורות אלו מחזיק בתעודת בגרות ריאלית, ונבחן בחמש יחידות מתמטיקה. אכן, מלמדים הרבה יותר מדי מתמטיקה בתיכון (ובצורה מכאנית מדי). לאדם ממוצע אין *כל* שימוש בחדו"א, בטריגו', ובלוגריתמים, למשל. למה שלא יועברו הנושאים הללו לשנה א' באוניברסיטה? אין בנושאים הללו ערך מוסף (כפי שיש, למשל, ללימודי הסטוריה, אזרחות, לשון, ותנ"ך) לתלמיד כאדם או כאזרח, ובאמת שאין סיבה (לדעתי) לכלול אותם בחומר החובה. כמובן שכדאי להשאיר אותם בחומר התיכוני *למעונינים*, אבל גם הבגרות המינימלית (של שלוש יחידות) כוללת הרבה מאוד נושאים *שלא* צריכים להיות בדרישות המינימום של החברה מהאזרח. לטעמי יש למצות את לימודי המתמטיקה אי-שם אחרי המשוואה הריבועית ובעיות תנועה והספק (היינו בחטה"ב, כולל בחינת הבגרות במקצוע זה), ולנצל את שפע הזמן אשר יתפנה לחיזוק אותם מקצועות אשר בוכו כאן בשאר התגובות, או להוסיף תכנים של תרבות. נקודה אחת *נגד* הטיעון שלי, שאעלה על-מנת להבטיחכם שאני מודע אליה, היא שאי-חשיפת התלמידים למתמטיקה מורכבת יותר יגרום לאובדן של אנשים בעלי פוטנציאל להיות מתמטיקאים מבריקים באקדמיה. מול טיעון זה אפשר לטעון: א. גם לזואולוגיה אין ממש עידוד מטעם ביה"ס. ב. מי שמתענין בשלבי הבסיס, יבחר ללמוד יותר מתמטיקה (היינו, את החומר של שלוש יחידות של היום ומעלה), וייחשף לכמה מתמטיקה שירצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: כותב שורות אלו מחזיק בתעודת בגרות ריאלית, נבחן בחמש יחידות במתמטיקה, ומרגיש שבאשמתו למד מעט מדי מתמטיקה בטכניון. אסף ידידי, איזה ערך מוסף יש ללימודי כימיה או פיסיקה. מה, אם לא נדע את חוקי הפיסיקה יש סכנה שנעבור עליהם בטעות ונתחיל לרחף? עכשיו ברצינות. לשיטתך, אין כלל ערך מוסף לכל מקצוע לימוד ריאלי. אני מסיק זאת מרשימת המקצועות שהבאת כדוגמא למקצועות שיש להם ערך מוסף. אני (ואני מקווה שגם אחרים, במיוחד במשרד החינוך) חולק עליך, לטעמי החינוך הריאלי, ובמיוחד המתמטיקה (ובה במיוחד שני ענפים - הגיאומטריה והחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי) תורמת לפיתוח החשיבה האבסטרקטית, יכולת הניתוח, הלוגיקה, החשיבה האנליטית, ואולי אפילו הנחישות והנימרצות. כמובן שלו יכולתי הייתי הייתי גם מצרף את הפילוסופיה כמקצוע חובה ומקים עלי את הממסד הדתי אבל נו, זה-מה-יש. אם חסר זמן (כפי שאתה טוען) אדרבא - הבה נעבור ליום לימודים ארוך (חוכמה קטנה לומר את זה עכשיו מול התיכוניסטים, הא?) ואם כבר לערב את טעמי האישי אזי יש מקום לשינוי דגשים דווקא בחינוך ההומני - קצת לצאת מהבועה היהודית-ישראלית וללמוד קצת יותר על מה שקרה וקורה בעולם הרחב (ואויש, שוב אותקף על מה שאמרתי על ידי נאמני העם והארץ). ואשר לנקודה שהעלת. המתמטיקה מהווה בסיס לכל מקצוע ממדעי הטבע וההנדסה באקדמייה ולכן חשיפה מוקדמת בתיכון רק עוזרת להטמיע את המושגים והטכניקות וכך להקל על הלימודים האקדמיים. לא רק לסטודנטים למתמטיקה אלא לסטודנטים לפיסיקה, כימיה, ביולוגיה, חשמל ואפילו מדעי המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לטעמי גם פיסיקה וכימיה תיכוניים לא תורמים ערך מוסף חשוב. עם זאת, שני המקצועות הללו אינם מקצועות חובה, ועל כן לא התייחסתי אליהם. אין לי כל ויכוח עם *מגמה ריאלית* כתכנית לימודית לגיטימית. מה שנראה לי מיותר הוא עודף החומר במתמטיקה, שהוא מקצוע *חובה* (וכך צריך להיות) לבגרות. אני מסכים איתך שהמתמטיקה *תורמת* ליכולת המנטאלית של התלמיד (ועל-כן אני חוזר בי מהקביעה שאין בה ערך מוסף, ומסייג אותה ברמת חשיבות הערך המוסף), אך בשיקולי בחירת המינימום הדרוש מטעם מערכת החינוך, דומני שאפשר וכדאי לוותר על מנעמי החדו"א והטריגו' (אני דווקא אוהב חדו"א, אישית), לטובת נושאים חיוניים יותר. כמו-כן, המתמטיקה היא מהמקצועות האימתניים ביותר מבחינה פסיכולוגית (כמסתבר ממחקרים רבים), וסינון של חומר החובה ישפר משמעותית, לדעתי, הן את מספר העוברים את בחינת הבגרות והן את היחס למקצוע בקרב התלמידים הפחות מוכשרים בתחום. ייאלצו האוניברסיטאות להקדיש סמסטר אחד להשלמת פערים *לכל* תלמידי ההנדסה ומדעי הטבע? בסדר, מקובל עלי. אני חושב שזה שווה את המחיר הזה. חלילה לך להסיק מתגובתי הקודמת שאני *מרוצה* (רחמנא ליצלן) ממצב הלימודים ההומאניים במערכת החינוך - אין דבר רחוק יותר מהאמת. אני בהחלט מעונין שיפחיתו מעט את החשיבות היחסית של פינסקר ודומיו, כפי שכתבתי בתגובה אחרת היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי בגרות 5 יחידות במתמטיקה, וסיימתי לימודים בטכניון, כולל כל הקורסים במתמטיקה שלומדים סטונדטים לפיזיקה והנדסת חשמל, וסטטיסטיקה גם. לימדתי חדו"א לסטודנטים בחונכות אישית, כך שיש לי מושג באשר לקשיים של הסטודנטים המתקשים בתחום. הביקורת שאני הולך למתוח כאן על המתמטיקה התיכונית נכונה למצב לפני כעשר שנים, ותקנו אותי אם משהו השתנה. לימודי החדו"א לבגרות הם פאתטיים. לחדו"א יש אספקט יסודי-עיוני (הגדרות הגבול, הנגזרת, האינטגרל וכו') שהוא בעל יופי רב, למי שמוצא יופי בדברים כאלו. בתיכון לא נוגעים בו (אני לא בטוח עד כמה אפשר, הוא דורש יכולת לוגית לא קטנה). יכול להיות שהמורה וספר הלימוד הסבירו קצת את ההגדרות, אבל במבחן לא נוגעים בזה, כלומר זה לא קיים. על זה נבנה מגדל של שיטות מעשיות-שימושיות, ברמות שונות של סיבוך טכני, מגזירה של פונקציות פשוטות ועד לפיתוח טור פורייה. בתיכון נותנים כמה מהנוסחאות הקלות, בלי לתת מושג רב מאיפה הן באות, ואותן טוחנים עד דק בבגרות. האם הידע הזה מקל על לימודי חדו"א באוניברסיטה? עלי הוא הקל - במידה זניחה לחלוטין. יש משהו מרגיע פסיכולוגית כשהולכים לקורס כזה ויודעים שלמדתי כבר משהו כזה פעם. אבל אז נדרשים לזרוק את הידע שיש (למי שעדיין יש) מהתיכון ולבנות אותו מחדש, על בסיס מוצק יותר. בגדול, אני עם אסף ברטוב: לימודי מתמטיקה ברמה שמעבר לשימושי-יומיומי צריכים להיות רשות. אבל אפילו בלימודי 5 יחידות הייתי מוותר על לימוד חדו"א. אפשר אולי לעשות זאת כנושא בחירה, שמפורסם מראש כקשה להחריד ומיועד למורעלים בלבד, ובו יתמקדו דווקא באספקט הבסיסי. חוץ מזה שזה יפה, ומפתח לוגיקה, הרי שדברים כאלה נוטים "לשקוע" ולהיות מובנים יותר (להפוך לחלק מהאינטואיציה, איכשהו) עם הזמן. כלומר, אולי לימוד כזה, יותר מהטכניקה, יקל על לימוד החדו"א האקדמי. הנושאים הגדולים האחרים בבגרות, טריגונומטריה והנדסה אנליטית, נדמה לי שנלמדים בצורה מכוערת לא פחות, ומועילה לא יותר לאקדמיה (למעשה, יותר ופחות, בהתאמה). מספיקה הכרות בסיסית עם הסינוס והקוסינוס לחינוכו של הנער המהנדס-לעתיד. הצעות במה אפשר להתמקד במקום? אלגברה לינארית, גם ברמה האקדמית, היא פחות קשה להבנה לוגית, נדמה לי, וגם הטכניקה שבה אינה איומה. מצד שני, התלמיד יתמרמר בשביל מה זה טוב, לא פחות בצדק מאשר על טריגו. אולי הסתברות וסטטיסטיקה, הרבה יותר מכפי שמלמדים היום? חוץ מתועלת לאקדמיה, הנושא כידוע רלוונטי לכל קורא עיתונים. בהמשך אומרים כאן שסטטיסטיקה נחוצה לכל מחקר במדעי החברה, ומצד שני שסטטיסטיקה מתבססת על חדו"א. נכון, אבל לא באופן מעשי. החדו"א שבאה לידי ביטוי בסטטיסטיקה היא כה מסובכת, שאפילו לסטודנטים בטכניון (פרט אולי למתמטיקה) נותנים את הנוסחאות והטבלאות בצירוף הסברים אינטואיטביים בלבד. את זה אפשר לעשות גם בתיכון. מעבר לזה, צריך מספיק אלגברה כדי לפתור שתי משוואות בשני נעלמים, וצריך הסתברות. הסתברות נלמדת אולי באקדמיה עם הרבה חדו"א, אבל זה כבר לא לצורכי סטטיסטיקה. בשביל סטטיסטיקה מספיקה הסתברות של "ספירות", שמצריכה רק קצת הגיון וקצת קומבינטוריקה (שכשלעצמה מצריכה לא יותר מהגיון, ואפשר להסתפק ברמה שלא תצריך גאונות). נראה לי שלימודים תיכוניים כאלה הם סבירים, ויש להם תוחלת (-: עוד תוהה מישהו בהמשך מה המצב בחו"ל. הרשו לי לומר כאן, לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה ילמדו היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתמטיקה, ידידי, לא תורמת כלום לאנשים שפשוט לא קולטים אותה. לא לחשיבה האבסטרקטית, לא ליכולת הניתוח, לא ללוגיקה, לא לחשיבה האנליטית, ובטח שלא לנחישות ולנימרצות. מקסימום היא תורמת ליאוש ולתסכול. לימודי המתמטיקה בתיכון לא תרמו לי דבר וחצי דבר. ואני בטח לא לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאני מבין למה את מתכוונת, אבל הטענה עצמה משונה קצת: שום דבר, נדמה לי, לא תורם כלום לאנשים שפשוט לא קולטים אותו, וכל דבר כזה מייאש ומתסכל. אני בטוח שאת לא לבדך בקהל האנשים שלימודי המתמטיקה בתיכון לא תרמו להם דבר וחצי דבר, השאלה היא למה זה קורה ומה עושים עם הנתון הזה. האם יש באמת "סוג של אנשים" שלא מסוגלים לקלוט חומר מתמטי ולקבל ממנו משהו מסוג הדברים שערן הזכיר? אולי. לא יודע. אבל לדעתי, מדובר בהרבה פחות אנשים מכפי שמקובל לחשוב, ובוודאי פחות ממספרם של אלה שזו היתה התנסותם בתיכון. במרבית המקרים, וזו לא ממש טענה מקורית, הבעייה היא במורים שאינם מבינים בעצמם את החומר או את מטרותיו, או לא מסוגלים להעבירו כראוי ולטעת בתלמידים את החשק ללומדו. זו בעייה אמיתית, ופתרונות פלא אין לה, אבל לדעתי לא כדאי להסיק מכך שכדאי לחסוך את לימודי המתמטיקה ממי שנראה לו שהוא לא בנוי לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חייבת להודות שמה שאתה אומר נשמע מאוד הגיוני (אבל למה כבר אפשר לצפות מד"ר למתמטיקה, אם לא לדברי הגיון וטעם?). אז איך אני אמורה לדעת אם אני לא מסוגלת לקלוט חומר מתמטי, או שהבעיה היא במורות המזעזעות למתמטיקה ש"לימדו" אותי בתיכון? (כן, ברור לי שאתה לא ממש יכול לענות על השאלה הזאת. אני סתם תוהה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי לפענח אם היית מבודחת או צינית בסוגריים... דוקטורים למתמטיקה אמרו, אומרים ויאמרו הרבה, הרבה שטויות מטופשות. בכל אופן, את צודקת: אין דרך לדעת במי האשם. אני פשוט נוטה להאמין שאין במתמטיקה משהו כל-כך יוצא דופן שהיא חסומה לאוכלוסיה שלמה, לעומת נגיד ספרות, היסטוריה ומוסיקה שאמורים להיות "נגישים לכל". גם מנסיוני האישי: נתקלתי כבר באנשים שטענו בפני בתוקף שהם "מקרה אבוד" ושיש להם "מוח הומאני, לא ריאלי"1, ועם קצת עידוד התגלה שזה לא בהכרח המצב. רק שיהיה ברור שאני משוכנע שאפשר להיות אדם שלם ומאושר בלי לדעת אפילו טיפהל'ה מתמטיקה. אני רק מאמין ששווה לנסות. 1 הביטוי המקובל באנגלית הוא "I'm a people person". עובדה שכבר צוינה בהרבה מקומות היא שיש משום-מה נטייה להתגאות באי-הסתדרות דווקא עם מתמטיקה. אולי בגלל שהמתמטיקאי הסטריאוטיפי הוא חסר-דמיון, בור ביחסי-אנוש, ונראה כמו ראסל קרואו ביום רע. וגם, כמובן, גבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מבודחת, מבודחת:-)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עודף החשיבות שמעניקה מערכת החינוך למקצועות הריאליים ובראשם מתמטיקה מתבטא גם בכך שבעת חישוב ממוצע הבגרות בהרשמה לאוניברסיטה, מתקבל בונוס מוגדל על 5 יחידות במתמטיקה ואנגלית. כלומר מועמד בעל 5 יחידות במתמטיקה יקבל יתרון על מועמד בעל 5 יחידות בהיסטוריה, בלי שום קשר לתחום הלימודים המבוקש. יש לי הסתייגות קטנה. בכל מסלול תחום מקצועי הקשור למדעי החברה או ניהול, יש צורך בידע סטטיסטי שלא יבול להיבנות על בסיס הידע של חטיבת ביניים. אם יבוטלו לימודי המתמטיקה מכיתה ט ואילך, ייווצר מצב שכל סטודנט לניהול או מדעי החברה יאלץ להשלים ידע מתמטי ניכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גם אני הפקרתי אותם (כמו אסף) אבל אין מחקר רציני במדעי החברה ובניהול שלא כולל סטטיסטיקה. וסטטיסטיקה, למי שלא יודע, יושבת על בסיס חזק של חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי (התפלגות ביתא, גמא וכו' to name a few) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי. ראה תגובתי לערן בילינסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, אתה טועה. הבונוס שנותנות האוניברסיטאות על מקצוע חובה שהורחב ל-5 יחידות הוא תמיד 25 נקודות, ולמקצוע שאינו חובה שנלמד ברמה של 5 יחידות - 20 נקודות בונוס. כלומר, גם הסטוריה, ספרות או תנ"ך מקבלים 25 נקודות בונוס, ודווקא פיזיקה או כימיה מקבלות רק 20. כל זה, כמובן, לא נכון לגבי הטכניון, שמחפש במיוחד כישורים ריאליים, ולכן מתגמל אותם יותר מאשר לימודים הומניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה חמורה עם הצעתך. בלא ידע קודם, הלם החדוו"א בטכניון ובאוניברסיטאות יהיה יותר קשה, ולטעמי עדיף להגיע לקורס כזה כאשר כבר יודעים מה זה אינטגרל... סטודנטים בהנדסת חשמל - לדוגמה - נדרשים לרקע מתמטי רחב כדי לחשב כל מיני התמרות וזרמים שונים ומשונים. ברגע שהמתמטיקה לא תהיה חובה, יהיו מן הסתם פחות אנשים שירצו לבוא להנדסת חשמל ולעשות המון השלמות - גם היום, עם רקע קודם, קורסי המתמטיקה הם אימתם של הסטודנטים בשנה הראשונה בטכניון. ולגבי זואולוגיה - לדעתי, נושא הביולוגיה ייאלץ לקבל יותר חשיבות בשנים הבאות, עקב ההתפתחות המדעית-טכנולוגית הרבה, ואז טיעון זה מתבטל. ועוד הערה: לפי מה שהבנתי מחבר שלומד מתמטיקה בטכניון, הם מתעסקים פחות בפתרון תרגילים בוריאציות שונות, ויותר בדפוסי חשיבה והתמודדות עם בעיות מורכבות. ואת זה לא ממש מלמדים כיום במתמטיקה תיכונית... שאלה למי שאולי יודע: מה המצב במדינות אחרות עם לימודי המתמטיקה (ובכלל)? דיון זה יהיה יעיל יותר אם נוכל להשוות עם מערכות חינוך אחרות (בריטניה, צרפת, ארה"ב, ועוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה (ולא רק במקצועות הריאלים) היא מחסור בהדרכה , כלומר מחסור בספרים טובים . לדוגמה אני לא מכיר ספר מתמטיקה ללימוד עצמי וזה פשוט לא הגיוני בגלל שיש ספרים טובים שלא קשורים למערכת החינוך שמצליחים להקנות ידע למעוניינים (לדוגמה ספרים של שפות תיכנות), אם יוצאים מתוך ההנחה שהרבה מורים נכשלים להעביר ידעה לתלמידים מאלף ואחת סיבות אז למה לא להוציא ספרים שלא יסתמכו על מורים , ספרים כמו הספרים של יואל גבע בתנ"ך שכמעט ומבטלים את הצורך ב"מורים טובים" מאחר והספר מסביר הכול ובהרחבה . לא מזמן הבן שלי התכונן לבגרות בהיסטוריה והוא למד מ 4 ספרים רק בשביל לקבל "כיסוי טוב של החומר" וזה בלי לכלול את המחברת . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בבסיסה של מערכת החינוך קיימת ההנחה שבית הספר נמצא שם בשביל לעשות קצת יותר מאשר רק להכין את התלמידים לבחינות הבגרות. יואל גבע עושה רק את זה: הוא נותן לך, באופן מרוכז ומנותק לחלוטין מכל דבר אחר בעולם, רק את מה שצריך כדי ללמוד לבגרות. שום דבר מעבר לזה, שום פיתוח של חשיבה עצמאית, שום כלום. בגרות נטו. עצם העובדה שיכול להתקיים ספר כזה, ושהוא עובד, היא הוכחה (נוספת) לבעיתיות של בחינות הבגרות בנוסחן הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבתי הספר שאתה למדת בהם היו דברים איזוטריים כל כך כמו פיתוח מחשבה עצמאית? אצלנו לא שמעו על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה המילה ''ההנחה''. זה לא אומר שזה קורה הלכה למעשה, אבל זו הכוונה המקורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על הכוונה הזאת, זה נכון, אבל רק מכיוונים מעטים ביותר. לצערי לא נראה לי שאפילו תמיר תשנה את זה באופן משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר שלמדתי וגם בבית הספר שלימדתי, דיברו על פיתוח המחשבה העצמית. לא הרבה מעבר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שדווקא אתה אומר את זה. בדיוק אחרי שסגרתי את התגובה הקודמת נזכרתי שבכל זאת היה לי מורה אחד - המורה להיסטוריה בכיתה ט' - שכן חשב מחשבות מוזרות כאלה. ואת החומר שלמדתי אצלו אני זוכרת הכי טוב מכל הפרקים האחרים שלמדתי בהיסטוריה. הוא באמת היה אחלה מורה, אבל הוא היה היחידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי המורה בכיתה הוא בסופו של דבר, הגורם החשוב ביותר. נכון שאם גודל הכתה הוא 40 תלמידים אז גם מורים טובים עוברים סירוס רציני. הבגרויות החל מכתה י' (כמו מחיר של מכונית-החל מ-130.000 ש"ח) תומכות בסרוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להבין את הטיעון שלך: בית הספר אמור לפתח חשיבה עצמאית, ולכן _לא_ צריך לעודד לימוד עצמאי מתוך ספרים שנכתבו למטרה זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית שאמרתי את זה? התלמידים צריכים לדעת ללמוד לבד מספרים אך אין תחליף למציאותו של מורה כריזמתטי במידה זו או אחרת. תלמידים זקוקים גם לדמות אנושית נוסף לספרים. הדמות הזאת היא קריטית; היא יכולה לעודד את הלימוד העצמי כחלק מהלימוד או להרוג אותו-בד"כ הריגה כזאת כרוכה גם בהריגת השעור עם המורה. אצל כל מורה מעולה להיסטוריה לומדים הרבה גם ללמוד לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימוד עצמי מתוך ספרים (או בכלל) - כן. אבל לא מהספרים הללו. אלו כלל לא ספרים, אלו תוכנות שפועלות על המוח של הנער, ומטרתן של התוכנות הללו היא אחת: לעבור את הבגרות. לשם כך, התלמיד לא נדרש ללמוד, אלא רק "להפעיל את התוכנה". זה בערך כמו ללמוד נהיגה על ידי נסיעה חוזרת ונשנית בתוואי דרך אחד שידוע שהבוחנים נוהגים לנסוע בו והכרת כל המכשולים *בתוואי הזה*, בלי שתוכל לתפקד כלל על אף כביש אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביתר היקר, האם האכפתיות הרבה שאתה מגלה תניע אותך לעבר העיסוק בחינוך? אנא, שאלתי היא רצינית ואין לי כל עניין להקניטך. העניין הוא שלצערי העיסוק בחינוך הוא חשוב ולא די אנשים שאיכפת להם בוחרים בו. אם בחרת בחינוך, הריני מאחלת לך הצלחה מכל הלב כי עם דעות כשלך נצא כולנו נשכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחל היקרה, האיכפתיות הרבה שלי נובעת מעצם היותי תלמיד שמנסה להשפיע ולא לקבל את הדברים כמו שהם בהנחה שאי אפשר לשנות. אם רק רוצים ומתאמצים - הכל ניתן לשינוי בחיים. אבל צריך להפריד בין שני דברים. בשלב זה העיסוק בחינוך לא מושך אותי במיוחד - גם אינני יודע מה כישורי, ואם יש לי כישורי הוראה. רק הדעות לא מספיקות כדי לעסוק בחינוך. לכן אני חושב שאפשר, אפילו צריך וחובה להתריע על הדברים אותם הזכרתי. גם אם לא אעסוק בחינוך, אנסה להשפיע בכל דרך אפשריתף גם על מקבלי ההחלטות במרד החינוך כדי שתהיה לנו מערכת חינוך טובה יותר. בינתיים, אני עוסק לעיתים קרובות בנושאים כאלה בתוכנית הרדיו שלי, ולא פעם ראיינתי בכירים במשרד החינוך, ובהם גם שר החינוך. אני משתדל כמה שיותר להעלות לדיון בכל מקום מתאים את דועתי בתקווה להזיז ולהשפיע. לצערי גם מורה עם כוונות טובות לא יכול לעשות כרצונו. הוא תלוי במערכת ובבחינות הבגרות. כולי תקווה שבקרוב נזכה למערכת חינוך מתוקנת, ולדור חדש של מורים טובים - מורים לחיים !! אביתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אליך אלעד היקר, בצער רב קראתי את תשובתך לי. צערי מובן והוא מופנה לא רק אליך. עם כל הכבוד לתקוות לדור חדש וכו' הן לא יניעו איש להצטרף למערכת הזו. מקריאת דבריהם של רוב הכותבים פה לא קשה להבין שכמעט איש מהם איננו שייך למערכת החינוך כמורה, מנהל,מדריך או מישהו אחר ולדעתי לרובם אין תכניות להצטרף. אני מניחה שלכל אחד יש סיבות טובות למדי כאשר הוא בוחר את מקצועו חיים. אך מערכת החינוך לא תיגדל ולא תמריא אם לא יקחו אותה לידיהם אנשים טובים שירצו לשנות אותה. והרשה נא לי וידוי אישי קטן: עסקתי בהוראה בתיכון וחט"ב במשך 18 שנה. יש לי המון מה לומר ביחס לדברים שנאמרו כאן, אך החשוב ביותר זה העשייה. חן חן שהשבת לי, והצלח במעשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שלא תערך רפורמה מקיפה במשרד האוצר, לא יהיו מורים ומחנכים ברמה מספקת. מעט המורים שנשארו הם ברובם אנשים צעירים שמנסים למרפק את דרכם לעולם ההיטק ובינתיים ''מחלטרים'' כמורים למדעים, או (וסילחו לי נא על השוביניזם, אך הסטטיסטיקה לצידי) נשים שיכולות להרשות לעצמן את העבודה בתחום הפדגוגי מאחר והן עובדות רק לצורך הכנסה משנית במשק הבית שלהן, ומה לעשות - זה מקצוע שקל למצוא בו עבודה. אני מכיר מספר קטן מאוד, אך עודנו קיים, של מורים מהדור הישן, שמלמדים מתוך אהבת המקצוע ולא מחוסר ברירה. אנשים אלה נאלצים לסבול תלמידים כפויי טובה, משכורות הגובלות במשכורות רעב, ונאלצים לעבוד בעבודות נוספות שונות ומשונות כדי לסגור את החודש. לא שווה להיות מורה. עם כל הרצון הטוב והאידאליזם, כל זמן שמאכילים את ציבור המורים במשכורות אפסיות שכאלה, כוח האדם שפונה להוראה יהיה נחות, בממוצע, מכוח האדם שהולך לתחומים אחרים. זה ענין פשוט של היצע ויאוש, כפי שאמר דני סנדרסון. כדי לפתור את המצב הרעוע של מע' החינוך לא צריכים לעשות בה רפורמה מקיפה - רק להגדיל את משכורות המורים במשהו כמו, נאמר, שלוש מאות אחוז. אם ננסה, תראו שתוך שנתיים יש מספר עצום של מבקשי עבודה בתחום, ומנהלי בתי הספר יכולים להתחיל לעשות סלקציה של מורים ולהעסיק רק את הטובים מבינהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחלי, שמי הפרטי הוא אביתר. אני מדגיש שוב, אני לא אעסוק בחינוך מכיוון שדעות נכונות ורצון לשינוי לא מספיקים, בנוסף אליהם צריך כושר הוראה - שאותו אין לי מושג אם יש לי. החשוב ביותר זה העשייה כמו שאמרת, ולכן היא צריכה להעשות ע''י האנשים המוכשרים לכך ביותר. אגב, רוב הדברים שעליהם דיברתי צריכים להיות מיושמים ע''י הדרגות הגבוהות במשרד החינוך ולא ע''י המורים הפשוטים, יהיו טובים ככל שיהיו. אביתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להצטרף לרועי (ועוד כמה כאן שהתקרבו לכך), ולשאול לשם מה בכלל אנו צריכים את בחינות הבגרות. שורש הרע בעיני הוא השימוש בבית הספר כמכשיר מיון וסינון האזרחים במשך שנותיהם כאנשים מבוגרים. האוניברסיטאות צריכות כלי מיון? יתכבדו ויערכו לעצמן בחינות קבלה (כולל, מצידי, עבודות מחקריות) המתאימות לצורכיהן. כנ"ל מקומות עבודה שונים (כולל השרות הציבורי) הדורשים כיום תעודת בגרות. אני מוכן אפילו למין בחינות ארציות שישמשו אוניברסיטאות ומעסיקים, שיהיו כמו בחינות הבגרות בכל מובן, פרט לכך שיהיו וולונטריות, מיועדות לאנשים מבוגרים, ומכל מקום ייאסר לערוך אותן וללמוד לקראתן במסגרת בית הספר. איך אפשר, ללא בחינות הבגרות, להבטיח שתלמידים ייצאו מבית הספר עם ידע מינימלי? שאלה קשה. הרבה מהתגובות כאן עוסקות בה, ואין לי בהכרח הרבה מה להוסיף. מכל מקום, ברור שבחינות הבגרות הן דרך גרועה ביותר ואף הרסנית לכך - וגם על זה דובר כאן. בכלל נדמה לי שלא ניתן (באמצעים הומניים) לכפות על מישהו *לדעת*, ומכאן שלא ניתן לכפות על מישהו *ללמוד* (באיזשהו מובן אמיתי של לימוד). לכן עדיף בעיני לוותר על הבגרויות אפילו אם אין בינתיים שיטה בדוקה להבטיח ידע ולימוד. מהו בכלל "ידע מינימלי"? האם יש משהו ש*חשוב* שידע בוגר בית-ספר (גם אם הוא לא כל כך רוצה)? קרוא וכתוב וחשבון של חיי יום-יום, כמובן. את אלו מנחילים כבר בכיתות הנמוכות יותר. אזרחות (במתכונת שונה קצת מכפי שמלמדים היום, כפי שנידון כבר כאן) - זה צריך להיות נושא הלימוד היחיד, לדעתי, שצריך להיות חובה בתיכון ובמידת הצורך בפיקוח של בחינה חיצונית (אם כי עדיף לא). טיעון די חזק בזכות הבגרות, שהפתיע אותי, הביא יוסי ("דעה של מורה"): הבגרות היא אמצעי להשוואה בין תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות שונות, ודרך למנוע מאוניברסיטאות להעדיף בוגר בי"ס מרמת אביב על רעהו מחצור הגלילית. אבל אני חושב שזה שימוש בנשק הלא-נכון. ממילא מדיניות הקבלה של האוניברסיטאות נתונה לביקורת ציבורית - גם ללא בגרויות אפשר לאכוף עליהן מדיניות שוויונית. אם יש איזושהי תקווה להפוך את התיכון למקום בעל משמעות, חייבים להתחיל מביטול המולך של הבגרויות. זו לא אוטופיה - אפשר להחליט ולבצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה עשרות שנים הועלו רעיונות לפהים יש לבטל כליל את מוסד בית הספר. בהנתן מערכת כמו האינטרנט, ובהנחה שניתן להפוך אותה לנגישה לכל (למשל, גישה חפשית בספריות ציבוריות), אולי הרעיון הזה ניתן לביצוע. אם נבטל את בית הספר, ונמצא חלופה ללימודים שיהיו עדיין חובה, אולי ימוזערו "נזקי הבגרות" בלי שנצטרך לבטל את המבחנים עצמם? נשמע מוגזם, אני יודע. אבל, בעצם, לימוד טוב הוא בד"כ לימוד עצמי. ביטול בית הספר יכול להפוך את הלימוד לחוויה אישית ומשמעותית יותר. השלכות חברתיות? זה פתיר. ובכל מקרה, ביה"ס הוא היום מקום מאוד לא בריא מבחינה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שביטול בית הפסר ולמידה עצמית, אלה דברים שיכולים להיות מתאימים לך ולי. אני גם לומד בבית ספר שמעודד ושם דגש גדול על למידה עצמית. אבל לצערי לרוב התלמידים השיטה לא כל כך תתאים. תלמידים צריכים ''פוש'' משהו שיתן להם תמריץ וידחוף אותם ללמוד, ואז הם מצליחים ומוציאים ציונים טובים. אני מסכים איתך שאם יבוטל בית הספר ימוזערו נקי הבגרות, אבל בכל זאת יש מקצועות רבים שבהם, עם או בלי קשר להצעתי במאמר, חייבים מורה שמלמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקרים שבהם אתה בהחלט צודק. ראית פעם את פרוייקט "קדמה"? לוקחים שם תלמידי שכונות חלשים ויושבים להם על הראש, ממש מילולית, כדי שילמדו. ניסיתי ללמד שם בהתנדבות, והילדים פשוט חיסלו אותי. המורים שם מאוד קשוחים איתם, וזה עובד. כמובן שזה היה נורא בבית ספר רגיל. אם עלי היו צועקים ככה בכיתה כשהייתי בבית הספר, הייתי בורח הביתה ולא חוזר יותר לבית הספר. לוחצים עליהם, והם באמת מקבלים ציונים טובים ומצליחים. אולי הפתרון הוא לפתוח את המערכת? הרבה בתי ספר, כל אחד פועל במתכונת אחרת, עם בתי ספר שאינם יותר ממרכזי לימוד עצמי עם תמיכה מקצועית. בכל אופן, אני עדיין חושב שהבעיה אינה הבגרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, אני אכן מכיר מקרוב את בית-ספר קדמה בירושלים. עשיתי עליהם תוכנית שלמה ברדיו ובאו הרבה חברה לאולפן. כל הכבוד להם ולמורים שלהם. אתה רואה תלמידים שהיו מגיעים למקומות שעדיף לא לציין אותם, והיום הם מצטיינים ואפילו חלקם לומדים תוך כדי התיכון לתואר ראשון באוניברסיטה. הבנתי שגם הקשר שלהם עם המורים הוא קשר חברי מאוד. אביתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם שוכחים יעוד אחד של מערכת החינוך (לפחות הכיתות הנמוכות) שהו שמירה על ילדים בשעות הבוקר בזמן שההורים בעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לדיכוי המתרחש במוסד המכונה בה''ס התיכון הממלכתי קימות בו בעיות של שימוש בסמים חוקיים כמו ניקוטין וגם לא חוקיים. במקום להסביר את הסכנות בשימוש בסמים ולסלק את המשתמשים, חלק מצות הסוהרות דוקא אומרות את המשפט הדבילי צריך לנסות כל דבר ובנוסף משמשות דוגמה להתנהגות רעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך בבית ספר מורות שאומרות על סמים בלתי חוקיים שצריך לנסות כל דבר? איפה הבית ספר הזה, ולמה אני לא למדתי שם?! באמת - אתה מדבר על דיכוי רגע אחד ורגע אחרי זה מתלונן שהן אומרות שצריך לנסות כל דבר? אל-סם בטח עשו עליך חתיכת פרוייקט של פרופגנדה אם אתה *עד כדי כך* מתנגד לסמים. וסיגריות זה אמנם דוחה אותי באופן אישי, אך לצערי זכותו של כל אדם לעשן במקומות שהוקצו לכך. מה שכן, תמיד הרגיז אותי לראות מורות מעשנות בראש חוצות כאשר התלמידים נאלצו להסתתר ב"מחששה". או כולם, או אף אחד, זה מה שאני חושב, עם העדפה לאופציה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעתי, צריך להבדיל בין לימודים בבית ספר יסודי או חטיבת ביניים, כאשר שמה החשיבות צריכה להיות יותר של הכשרת מורים להוראה, ואילו בכיתות י' עד י''ב השיטה צריכה להיות לעומק, דהיינו צריך לגייס מתמחים אקדמאיים בעלי תואר שני לפחות, אשר יוכלו להעמיק את המחשבה העצמאית היצירתית של התלמידים. כאן צריך לתת כל העדיפות לשיטה של יצירת דור של חוקרים ביקורתיים ויצירתיים. כך אפשר להעביר את הרמה של תואר ראשון לתיכון, מהבחינות השיטתיות וההגיוניות, בנוסף לידע האינסיקלובידי הפחות חשוב בהרבה, אשר דוחקים אותו לתודעת התלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל מה שנאמר על בחינות הבגרות ועל אחוזי ההצלחה "הגבוהים", נראה ששכחתם לבדוק האם השתנו בחינות הבגרות מאז המצאתם. התשובה היא כמובן כן- ויואמרו, מין הראוי שיש להתאים את התכנים לזמנים מודרנים וכו'. אכן כך, אלא שלא רק התכנים השתנו אלא אף הוראות הבדיקה לבחינה. כלאמר, ב13 השנים בהם אני מורה, יצאו 3 תוכניות חדשות לבחינת הבגרות באנגלית אשר שינו גם את הוראות הבדיקה (הקלות רבות) ואף את המילון בו משתמשים. כאשר הייתי מורה חדשה לפני 13 שנה, היה על תלמידי 5 יחידות באנגלית להשתמש במילון אנגלי אנגלי בלבד. לפני כ 10 שנים (אם אני לא טועה), בוטלה הוראה זו, והתלמידים יכולים מאז להשתמש במילון אנגלי אנגלי עברי. בנוסף, במתכונת החדשה שנכנסה לתוקף משנה זו באופן גורף, יש הקלות משמעותיות בנוגע לאופן בדיקת המבחנים. השאלונים התקצרו מאוד והשאלות נהיו כלליות יותר על מנת לאפשר למורה "לדוג" אינפוןרמציה קרובה ובכך למנוע את פסילת השאלה. כמו כן, אם בעבר היו מורידים מחצית מניקוד השאלה בשל שגיאת דקדוק, עתה מורידים רק שליש מניקוד השאלה. זאת ועוד, לפני עשר שנים, היו התלמידים צריכים לכתוב חיבור באורך של כ-250 מילים. זה כמובן שונה והתקצר ל-120 מילים. בקיצור אלו הן אך דוגמאות מעטות לשינויים הדרסטים שעשה משרד החינוך על מנת לנפק עוד תעודות בגרות. למותר לציין ששינויים אלו רק הולכים עם מגמת הרייטינג אשר פשטה במחוזותינו במקום באמת להתמודד עם חינוך וידע (שבלעדיו אין חשיבה, משום שפשוט אין על מה לחשוב אם אינך יודע דבר). כמו כן, בעבר, אם היה פער משמעותי בין ציוני המגן לציוני הבגרות, מישהו היה נזעק לכך. היום אין בודקים עוד פערים אלו. משמע, שיש בתי ספר המגישים עם ציונים מאוד גבוהים מתוך ידיעה שתלמידיהם לא יגיעו לעולם לציון זה. בנוסף, קיימת תכנית בשם "ברק", אשר נועדה לתת בזדמנות שניה לתלמידים שלא הצליחו בבגרות. הבעיה היא שהמבחנים בתכנית זו קלים ונועדו בעצם לגרום לכך שתלמיד שישב במשך 3 שבועות בקיץ במסגרת זו של "ברק", יעבור את הבחינה. משרד החינוך מעונין להנפיק תעודות בגרות נקודה. חינוך אין פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך האתר של ידיעות. ההצעה היא לשלם לתלמידים שעוברים בגרות, בהתאם לציון. סטארט פליימינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתעלם מהביקורת המתחסדת לגבי פשיטת הרגל החינוכית והרעיון שהלימודים צריכים להתבסס על "גירוי וסקרנות". כבר מזמן לא זאת המטרה של מערכת החינוך הישראלית, ובאמת טוב שהם התעוררו עם הביקורת הזאת. אתייחס להצעה עצמה: הסכומים המוצעים יכלו להיות מנוצלים בצורה יותר טובה אילו היו מופנים מלכתחילה למטרות "חינוכיות" - קורס פסיכומטרי, מלגה ללימודים באוניברסיטה (כאשר מוסיפים לזאת את מענק השחרור של צה"ל, מדובר על שנה וחצי של לימודים חינם, לפחות)... כך היה ניתן לוודא שאותם 15 תלמידים (אלוהים אדירים. זהו? רק 15? עד כדי כך?) גם ימשיכו וירכשו לעצמם השכלה גבוהה, וכמו שכתב כאן בעבר הרחוק שמעון מורמי - יוכלו לחזור אל כור מחצבתם ולהקים סביב הגרעין הקטן של עצמם קהילה הולכת וגדלה של אנשים עם שאיפות אקדמיות. תחשבו מה סטארט-אפ של חמישה-עשרה חברה משדרות יכול לעשות למען העיר והאזור, אם הוא ימכר בכמה מאות מיליוני דולרים... הרעיון כפי שהוא כעת - לתת "משכורת" לתלמידים שמצליחים לעבור בגרויות, הוא מטופש ומיותר. בשביל 15 תלמידים שלא ינותבו בהמשך דרכם, זה חסר משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מניע אותך לחשוב ש 15 חברה משדרות שהצליחו לעבור בגרות גם יבחרו ללמוד הנדסה, יתקבלו ללימודים ,יסיימו אותם בהצלחה, יעלו רעיון מבריק דיו כדי להרים חברה, יגייסו כסף, יפתחו מוצר או טכנולוגיה ויצליחו למכור את המוצר ולבסס חברה רצינית (או למכור את החברה) כל זה בגבולות העירה שדרות (אני עובד בלוד וקשה לחברה שלי לגייס מהנדסים מוכשרים ובעלי ניסיון, תאר לך כמה זה יהיה קשה בשדרות). ואחרי שימכרו את חברת הסטארט אפ שלהם, ויתעשרו בכמה עשרות מלינים כל אחד, מה מניע אותך לחשוב שמלבד הארנונה על בית בשטח 500 מ"ר העיירה תקבל מהם משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל החשיבות של תקציבים וכסף, תישאר החשיבות העליונה לשיטה שמאחוריה תעמוד בהכרח פילוסופיה וראיה אסטרטיגית. אם נלמד את התלמידים המתבגרים למחשבה ביקורתית לעומק, שהיא המחשבה האקדימאית העתידית האלטרנטיבית לכישלון המתמשך, אז נגיע לרמה של אנשים שיש להם הרבה לתת לשגשוג חברתי, קידמה, ושלום. והם יהיו מגוייסים יותר ויותר בשביל השלום והדו-קייום ותקוות החיים הבלתי-מתפשרת עם הרהורי הייאוש והמלחמה של מעגל הנקמות השבטי הפגאניסטי המתמשך, ונגד המלחמה. שיטה זאת של ראיה ועבודה מחקרית ביקורתית, היא מבוססת על מדע, טכנולוגיה, הגיון, ופילוסופיה שאינינה מאבדת אותם במחקרה וראיתה שחלה על התרבות האינושית כולל מדעי הרוח והחברה. הערבות שלנו לדור שכזה אינינה נקנית בכסף. אפשר לשעבד כמה אנשים אנטליגינטים בכסף, אך אי- אפשר לייצר איכות של דורות בכסף. תעזבו את הבריחה הכושלת הבירוקראטית שלכם מהשאלה הצורמת! תנו יד אמיתית למחקר עממי עמוק ולשלום אמיתי! אל תשאירו מחקר זה מצומצם ל-"עליתא", בכל מיני שיטות בירוקראטיות אידיולוגיות אשר בוחרות בצורה סליקטיבית את מטרותיה המעמדיות והאידיולוגיות! ועוד תגידו שזוהי פילוסופיה ואידיולוגיה! התשובה שלי: "כן, אך לא במנוגד לתוצאות השיטתיות ההגותיות של מדע, הגיון, וטכנולוגיה". תחזירו ליוצרי העתיד את הנשק העיקרי שלו לשלום, לשיוויון, לקידמה, ולדימוקראטיה! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |