בתשובה לרגב שוייגר, 01/06/00 18:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד דבר - אני לא יודע מה מצב האנגלית שלך, אבל רמת האנגלית של אנשים שמוציאים ציונים טובים בחמש יחידות *מחפירה*. הנושא קרוב לליבי, ואני בוחן אותו מזה תשע שנים לפחות, ומסקנתי היא חד-משמעית: לאדם שהפקיר עצמו ללימודי האנגלית של מערכת החינוך גרידא (היינו, לא טרח לקרוא הרבה בעצמו, או לפתוח מילון שלא לצורך שיעורי בית, או למצוא שותפי שיח באנגלית) *לא תהיה* אנגלית ברמה סבירה הראויה לאדם שעבר מבחן ברמה הגבוהה ביותר שמאפשרת מערכת החינוך. את השפה הזו מלמדים *תשע* שנים, אם איני טועה (אותי התחילו ללמד בכיתה ד'), ובסופו של דבר בוגר מערכת החינוך *לא* מסוגל לקרוא רומן באנגלית מודרנית. רוב הבוגרים (בציונים סבירים) יוכלו לנהל שיחת תיירים בסיסית באנגלית, אבל לא, נאמר, שיחה על פוליטיקה, או על ספרות, או על אמנות, או על מדע. אין *שום* דגש על הנושאים הללו, אפילו ביכולת הדיבור, שלא לדבר על יכולת לקרוא טקסטים בתחומים הללו ברמת הבנה טובה. במילים אחרות, אותם אנשים לא יוכלו לעשות שום דבר פראקטי באנגלית (דוגמאות: לכתוב מכתב אישי חף משגיאות, לנסח מאמר או מסמך טכני, להעביר הרצאה או להנחות דיון, למצוא מידע הנחוץ להם בספרי עיון או אקדמיה, וכן הלאה) מבלי לגשת לקורס נוסח "אנגלית עסקית בזק" או "מבטא בריטי אינסטנט", או לחילופין פשוט להשקיע בעצמם את כל מה שלא קיבלו במהלך התיכון. אני רואה את האנשים הללו יום יום, ורובם מביעים פליאה על רמת האנגלית השגורה בפי כאשר מתברר להם שהיא אינה שפת אמי ושאינה נהוגה בביתי. הסיבה אינה שהאנגלית שלי פנומנאלית (היא לא), אלא שהאנגלית הסטנדרטית שרוכשים בביה"ס היא, כאמור, מחפירה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהרבה הודעות זרמו כאן מאז ההודעה של אסף, אבל עדיין הרגשתי צורך להגיב. ובכן, אסף, אתה צודק לחלוטין! הבעיה העיקרית בלימודי האנגלית בבית הספר היא הדגש העצום שהם שמים על כל נושא הדקדוק. אני בטוחה שלכל תלמיד במערכת החינוך הישראלית יצא לשנן את כללי הpast progressive וכל הדברים האלו שלוש פעמים לפחות. נכון שדיקדוק זה מאוד נחמד ואפילו חשוב במידת מה, אבל הוא בהחלט לא דרך ללימוד שפה. מה שאני עברתי בכל הנוגע ללימודי אנגלית בבית הספר היה קיצוני למדי. החשיבה הלוגית שלי והזכרון שלי הם לא רעים, ולכן מבחני האנגלית שהתבססו רובם ככולם על הטיית פעלים לפי כל מיני כללים וצורות היו בשבילי שטויות. לעומת זאת את השפה עצמה אף פעם לא טרחו ללמד אותנו. התוצאה שהתקבלה היא כזו: עד כיתה ט' הייתי מבין הראשונים בכיתה באנגלית מבלי לדעת בעצם אנגלית. יותר מכך, במבחני האנגלית גברתי על תלמידים שהאנגלית היא שפת האם שלהם! אבסורדי, לא? באותה תקופה פחות או יותר פתחתי את הספר הראשון שלי באנגלית ומרבית המילים לא היו נהירות לי. סביר להניח שאם לא היתה לי את האמביציה להתיישב ובאמת ללמוד את השפה ע"י קריאת אותו ספר ואחרים, הייתי גוררת את חוסר הידע שלי עד למבחן הבגרות מבלי שאף אחד מהמורים לא היה מבחין בזה, כי אחרי הכל הציונים שלי היו גבוהים. אבל מה לעשות שהטיית פעלים זה דבר יותר קל ללימוד ובדיקה מאשר השפה עצמה ועד שלא ישנו את כל דרך הלימוד (לכל רמות הבגרות), אנשים ימשיכו ללמוד אנגלית מספרים ומאינטרנט ולא מבית הספר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |