|
לא הצלחתי לפענח אם היית מבודחת או צינית בסוגריים... דוקטורים למתמטיקה אמרו, אומרים ויאמרו הרבה, הרבה שטויות מטופשות.
בכל אופן, את צודקת: אין דרך לדעת במי האשם. אני פשוט נוטה להאמין שאין במתמטיקה משהו כל-כך יוצא דופן שהיא חסומה לאוכלוסיה שלמה, לעומת נגיד ספרות, היסטוריה ומוסיקה שאמורים להיות "נגישים לכל". גם מנסיוני האישי: נתקלתי כבר באנשים שטענו בפני בתוקף שהם "מקרה אבוד" ושיש להם "מוח הומאני, לא ריאלי"1, ועם קצת עידוד התגלה שזה לא בהכרח המצב.
רק שיהיה ברור שאני משוכנע שאפשר להיות אדם שלם ומאושר בלי לדעת אפילו טיפהל'ה מתמטיקה. אני רק מאמין ששווה לנסות.
1 הביטוי המקובל באנגלית הוא "I'm a people person". עובדה שכבר צוינה בהרבה מקומות היא שיש משום-מה נטייה להתגאות באי-הסתדרות דווקא עם מתמטיקה. אולי בגלל שהמתמטיקאי הסטריאוטיפי הוא חסר-דמיון, בור ביחסי-אנוש, ונראה כמו ראסל קרואו ביום רע. וגם, כמובן, גבר.
|
|