בתשובה לדובי קננגיסר, 07/06/00 11:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם את העיוות הזה צריך יהיה לתקן מתישהו. האוניברסיטאות מסתמכות לצורך סינון מועמדים על א. פסיכומטרי שהוא מבחן הבודק בעיקר את היכולת הפיננסית של המועמד וכושר והנכונות שלו להתפשר על החוג אליו הוא נרשם, ב. בגרויות שהביקורת שנשפכה עליהן בדיון היא רבה. בנוסף ציון הבגרות משכלל בתוכו את ציון המגן (מדד של יכולת ונכונות ליקוק ישבנים של התלמיד) ובמקרים מסוימים הרלוונטיות שלהן מועטה ביות מכיוון שאדם נרשם לאוניברסיטה שנים אחרי שסיים את פרק הבגרויות בחייו. בנוסף נוצרה הקבלה מלאכותית בין הביקוש למסלול מסוים לדרישות הקבלה אליו. לצורך קבלה לתואר ראשון במדע כללי ומדעי המחשב למשל המועמד צריך להגיע לציון התאמה של 700 כדי להתקבל למסלולים קשים יותר מבחינת רמת הלימודים כמו החוג המשולב במתמטיקה ופיזיקה (610). הסינון צריך להתבצע על סמך הישגים בשנת הלימודים הראשונה. תוצאות הבגרויות והפסיכומטרי צריכים להוות רק יעוץ. אין מניעה לדרוש רף מעבר לשנה השניה שיהיה גבוהה יותר לחוגים המבוקשים כדי לצמצם את מספר התלמידים אבל יש לתת לכולם הזדמנות שווה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הגיע הזמן לנפץ את המיתוס לפיו הצלחה בפסיכומטרי היא פונקציה של יכולת פיננסית - או של הקורס שאליו נרשמת. אינני טוען כי לא קיים כל קשר בין עשיית קורס לציון גבוה יותר, אך נתן להשיג ציונים נאים גם ללא קורס, תוך שימוש במעט שכל ישר. הפסיכומטרי, לדעתי, הוא כלי מיון יעיל למדי - מבחן יחיד ואחיד שעל פיו יכול אדם להתקבל להיכן שירצה. נראה לי כי הפתרון הוא להגדיל משמעותית את משקלו של הפסיכומטרי בשקלול הקבלה לאוניברסיטאות. באשר לרעיון המיון ע"פ שנת הלמודים הראשונה - אני נחרד למחשבה כי מישהו ינסה לישמו הלכה למעשה. לימוד שנה א' באוניברסיטה ידמה אז, יותר מכל דבר אחר, לשהות במיכל מלא דגי פיראנה. הסטודנטים, שבימים אלה משתפים פעולה ביניהם בדרך כלל, ידרכו איש על רעהו במטרה להיות בין הנבחרים לשנה ב'. שוויון? לא נראה לי. דוקא המבחן הפסיכומטרי הוא הכלי השוויוני האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי האישית והבלתי רלוונטית, מה שצריך לעשות הוא לאסור על קיומם של קורסים לפסיכומטרי, ובכך נעשה את המבחן הזה שיוויוני באמת. אל תשאל אותי *איך* יאסרו על קיומם. לא יודע. אבל צריך לאסור. כך יגיע כל אדם אל המבחן בלי הכנה מראש, וכולם יקבלו ציונים בהתאם ליכולת האמיתית שלהם. המצב היום הוא שכדי להגיע לנקודת פתיחה שווה עם כולם - אתה צריך קורס. מי שקיבל 750 בלי קורס היום, היה מקבל 798 אם אף אחד אחר לא היה עושה קורס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה למעשה טוען שהמבחן הפסיכומטרי הינו מדד מוצלח לאינטליגנציה, ואילו הקורסים הורסים את אמינותו? המבחן אינו בודק אלא מספר מסויים כישורים, שהאונברסיטאות החליטו כי אלו הן היכולות החשובות ביותר לסטודנטים - ואם אדם מסויים רוחש את אותם כישורים בשבועיים של לימודים במקום במשך 12 שנות לימוד, הדבר אינו משנה את התוצאה הסופית: אותו אדם מחזיק בידיו את הכלים להפוך לסטודנט מוצלח ומצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקורסים לפסיכומטרי לא מלמדים אותך את הכישורים הנדרשים כדי ללמוד (חשיבה לוגית, ידיעת אנגלית) אלא טריקים כדי לעבור את המבחן. או, אם לצטט את המדריך שלי בקורס - מי שיודע אנגלית, לא צריך להקשיב לי עכשיו. מי שלא יודע אנגלית, אני עכשיו אספר לו איך לעבור את הבחינה בלי להתחיל ללמוד את השפה. טריקים זה לא מה שהאוניברסיטה מחפשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שמעצם היותך הצד השני בוויכוח איתי, אתה טועה. אם אדם הצליח לרכוש את הכלים המאפשרים לו לקרוא ולהבין ברמה הנבחנת (ולכן: הדרושה) בעת המבחן הפסיכומטרי - הוא יוכל לעשות זאת גם בעת לימודיו. חשיבה לוגית היא עניין טכני לחלוטין, כמו אנגלית ומתמטיקה פשוטה ואם הוא מסוגל להם בזמן המבחן, אין סיבה שלא יוכל להשתמש בהם גם בעת לימודיו (כל זאת בהנחה הברורה שהמבחן בסדר, הקורסים לא). זה מקביל לטענה שהבגרות במתמטיקה לא מייצגת דבר, מאחר ולמדת אליה במשך 12 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם אנשים שמצליחים להוציא ציון פסיכומטרי גבוה מספיק לצורך קבלה לחוג בו הם מעונינים, במכה הראשונה (גם אני ביניהם). אבל עבור רוב האנשים, הצלחה במבחן פסיכומטרי היא תוצאה של 2 עד 3 ניסיונות + קורס. עבור מקצועות כמו מדעי המחשב (שהוא אחד התארים היותר קלים בפקולטה למדעים מדויקים) לא מספיק ציון פסיכומטרי נאה, צריך ציון שימקם אותך בין 4 האחוזים העליונים באכלוסיה, וגם הוא צריך להיתמך ע"י ממוצע בגרויות שניתן להשיג אותו רק אם אתה גאון אמיתי או שהחלטת לוותר על כל חוויות ההתבגרות ולהתמקד בלימודים (אם ממוצע הבגרות המשוכלל שלך הוא 100 אתה צריך פסיכמטרי של 791 כדי להגיע לציון התאמה 700 הדרוש לקבלה למדעי המחשב אם הציון שלך הוא 105 תסתפק ב 740). אם יוצג רף הישגים כלומר, כל התלמידים שמסיימים את שנה א בממוצע 85 ומעלה וישיגו השג ספציפי מסוים בקורסים מסוימים יזכו להמשיך לשנה ב, לא תהיה תחרות הורסת בין הסטודנטים מכיוון שלא יהיה טעם בתחרות כזו. לא הישגים ירודים של המתחרים אלא רק הישגים טובים שלך יעלו אותך לשנה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי כי המצב הקיים כיום אידאלי - נראה לי כי מהנתונים שהצגת עולה מסקנה דומה לטענתי כי יש להפחית (להעלים?) את משקל הבגרויות בשקלול רף הקבלה. באשר לרף ההישגים המוצע - אולי אני טועה, אך זכור לי משהו מעומעם בדבר היות מערכת הציונים האקדמית מבוססת פקטור באופן שהופך את ציון הסטודנט ללא בלתי-תלוי בציוני חבריו לספסל. פרט לכך, שנת לימודים עולה הרבה זמן וכסף, ואם בהגינות עסקינן, נראה לי לא הגון והגיוני לתת ביד המערכת כלים נוספים להוצאת סטודנטים משורותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על כך שבטכניון השיטה היא כזו שנותנים מבחנים שבהם נכשלים רוב התלמידים, ואז נותנים פקטור שניצר התפלגות נורמאלית יפה של ציונים. בת"א לעומת זאת אין לאף אחד בעיה עם להכשיל 70% מהניגשים למבחן. ניתן להעביר את דירוג הקושי בקבלה לחוגים לשנה השניה ללימודים בצורה כזו אדם שרוצה ללמוד פסיכולוגיה, ירשם לשנה הראשונה במדעי ההתנהגות, אם יעמוד בדרישות המעבר, ימשיך לשנה שניה. אם לא יוכל להמשיך בלימודים בתחום קרוב בעל דרישות קבלה נמוכות יותר כמו סוציולוגיה (הסיבה שבחרתי דווקא את הפסיכולוגיה כדוגמא היא משום שאדם הרוצה לעסוק בפסיכולוגיה עובר את הסינון האמיתי בעת ההרשמה לתואר השני) תוך ניצול הקרדיט האקדמי על הקורסים שבהם הצליח. רוצה ללמוד מדעי המחשב? התחל ללמוד שנה ראשונה מדעים מדויקים, בסוף השנה אם הצלחת לעמוד בדרישות תוכל להמשיך ולהוציא תואר במדעי המחשב. לא הצלחת לך תלמד מתמטיקה, או פיזיקה או הנדסה בלי להפסיד שנה. בצורה כזו הסינון נעשה ע"י בדיקת יכולת הסטודנט להצליח בלימודים אקדמיים בתחום שבו הוא רוצה ללמוד. לא עי בדיקת יכולתו להתרכז במהלך מבחן פסיכומטרי ולא מידת שקדנותו כתלמיד תיכון 7 שנים מוקדם יותר. בנוסף הקרדיט על הלימודים לא הולך לאיבוד אלא במקרה שבו אדם בחר בתחום שבו אין לו שום סיכוי להצליח או שהוא מתעקש ללמוד מקצוע שהוא מעבר ליכולתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה קטנה עם ההצעה הזו. אני לומד תואר שני בירושלים במתימטיקה, וכבר היום אנחנו כורעים תחת העומס של תרגול מתימטי לשאר הפקולטה - בעיקר למדעי המחשב. תלמידי שנה ג' כבר משמשים כבודקי תרגילים. תוספת משמעותית של תלמידי שנה א' שלא תביא לגידול פרופורציונאלי בתלמידים מתקדמים יכולה להביא לקריסה של יכולתנו לתת שירות מינימאלי לתלמידים. לא ברור לי איך מתמודדים עם הבעיה בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הזו היא טכנית וניתן יהיה לפתור אותה אם ע"י העברת חלק מהנטל לסטודנטים לתואר ראשון (אין שום סיבה שסטודנט שנה ג לא יוכל לבדוק תרגילים של סטודנט שנה א, שהם מקור העומס העיקרי) או לסטודנטים מפקולטות אחרות (סטודנט לתואר שני במדעי המחשב יכול לבדוק תרגילי אינפי של סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב) או בודקים בשכר שאינם סטודנטים. בנוסף, ההנחה שמספר התלמידים יגדל באופן דרמטי היא לא בהכרח נכונה. חלק מהעומס על קורסי המתמטיקה של שנה א' נובע מכך שסטודנטים שנכשלים בקורסים חוזרים עליהם שוב ושוב כשהם יוצאים מתוך הנחה שאם הם הצליחו להתקבל למדעי המחשב, אז מגיע להם ללמוד מדעי המחשב אפילו אם הם לא מצליחים לקבל יותר מ 60 בבדידה אחרי 3 פעמים. בצורה הזו, סטודנט לא יתקבל לאף חוג לפני שיסיים את השנה הראשונה בסוף השנה הראשונה הסטודנט ידע אם הוא התקבל או לא ולאילו מסלולים. על סמך הידע הזה ועל סמך ההיכרות שלו עם הממסד האקדמי ותחומי הלימוד השונים, בחינה של היכולת וסיכויי ההצלחה שלו, הוא יוכל להחליט לאיזה כיוון להמשיך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |