עם תום שבוע הספר - איזה חלק מהספרים שברשותך קראת? | 2865 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
עם תום שבוע הספר - איזה חלק מהספרים שברשותך קראת? | 2865 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עוד לפני שהיה שיתוף קבצים היה שיתוף ספרים, ולכן כשאני חושב על ספרים ש''ברשותי'' קשה לי להפריד בין המאגר של הספרים שקניתי ושייכים לי, ואלו שאני יכול ''רק'' להשיג בהשאלה. |
|
||||
|
||||
אז אתה הבחור שהצביע "כולם!"? |
|
||||
|
||||
חס ושלום. ההערכה האופטימית שלי שמה אותי בסביבות ה-70%. |
|
||||
|
||||
הצבעתי ל-20%, אבל אני חוזרת בי. הבנתי את השאלה כ"כמה מהספרים החדשים שלך" ולא כמה מהספרים בכלל, אחוז שגם הוא לא גדול אבל קצת פחות מביך.[50%-70%] |
|
||||
|
||||
אני עדיין מבין את השאלה ככמה מכולם קראת, ולא כמה מהחדשים. מה זה בכלל חדשים? |
|
||||
|
||||
ברמת היום-יום יש לכולנו תור קריאה כלשהו, שמתפקד גם בתור מחסנית: כשקונים ספר חדש, הוא מוכנס אוטומטית לראש התור (מייד אחרי הספר הנוכחי שאתה קורא) כברירת מחדל, עד שאתה מחליט לשנות את הסדר הפנימי. משהו מפסיק להיות "חדש" כשאתה משנה את הסדר עבורו. |
|
||||
|
||||
אבל זה פשוט כי הם נקנו ע"י אישתי והם לא מעניינים אותי, למשל ספרים של ריצ'רד בך או כאלו שעוסקים בניהול, יוגה, תקשור ושאר נושאים שאני לא מתעניין בהם. במין הספרים שאני קניתי (או שקנו לי) קראתי את רובם המכריע - סביב 90%. מבין כלל הספרים אני מניח שאולי 50%. (ותודה לדובי על מכירת החיסול) |
|
||||
|
||||
גם אני התחבטתי בסוגיה הזו, ואז החלטתי שהספרים של זוגי הם לא ''ברשותי'' אלא ''ברשותו''. |
|
||||
|
||||
נראה לי שצריך להפריד בין ספרי עיון וספרים עלילתיים. את רוב ספרי העיון שברשותי לא ''קראתי'' מההתחלה לסוף באופן מסודר. פרק פה, פרק שם, והרבה פעמים אני חוזר אליהם כשמעניינות אותי סוגיות מסוימות, או כשההשכלה שלי התרחבה מספיק כדי שהם יהפכו למעניינים עבורי. אבל נראה לי שזאת הדרך הנכונה לגשת לספרי עיון. קריאה מסודרת שלהם, בלי שאני מחפש תשובות לשאלות שמטרידות אותי, נראית לי כמו סתם בירוקרטיה. |
|
||||
|
||||
הייתי עושה הפרדה בין ספרי עיון כמו הגן האנוכי וכאלו כמו The C++ Programming Language. או שלשני היית קורא ספרות מקצועית? |
|
||||
|
||||
לא קראתי את הגן האנוכי. אבל אני מכניס פנימה ספרי פילוסופיה, פסיכולוגיה וכדומה. לקרוא את רורטי (עליו השלום) כדי לדעת ''מה הוא אמר'' נראה לי משעמם וחסר תוחלת. אני לא מעוניין להיות ביורוקרט של ידע, וגם יש לי מספיק ידע כדי לעשות ניימדרופינג כשאני נצרך לכך. לעומת זאת, לקרוא את רורטי (או חלקים ממנו) כדי לדעת מה יכולות להיות ההשלכות של ההשקפה שלו על התפיסה של דיאלוג רציונאלי (או כל שאלה אחרת שמעניינת אותי באותו זמן) נראה לי כמו פעילות מעניינת ומפרה. |
|
||||
|
||||
מתי אתה נצרך לעשות ניימדרופינג? |
|
||||
|
||||
מן הסתם, באייל הקורא. (ומה הוא עשה עכשיו אם לא ניימדרופינג? אגב, מי זה רורטי?). |
|
||||
|
||||
תגובה 446640. |
|
||||
|
||||
(אה, ושכחתי להוסיף גם שיהונתן, לא משנה מה יגיד על עצמו - לא עושה ניימדרופינג - אצלו זה אמיתי וכשהוא מזכיר שמות של פילוסופים וכד' - זה מפני שהם באמת מעניינים אותו. יש באייל, למעשה, ניימדרופר אחד די כבד, ולא נזכיר את שמו שלא יסולא) |
|
||||
|
||||
The C++ Programming Language הוא ספר אימה. (אגב, יצא לך להכיר את שפת התכנות Ruby?) |
|
||||
|
||||
שמעתי עליה. למה? |
|
||||
|
||||
היא הסיבה שבגללה אני מצטמרר בכל פעם שמישהו מזכיר ++C. |
|
||||
|
||||
מה מצמרר בשפה הזאת? (אני לא מכיר אותה ). |
|
||||
|
||||
הכתיבה בה הרבה יותר מסורבלת וחשופה לשגיאות מאשר ב-Ruby המוזכרת, ברמה של סדרי גודל. זו שפה שנותנת (לפחות לכאורה) כוח רב יותר למתכנת מאשר בשפות אחרות, ואמורה (נניח) להיות מהירה יותר, אבל המחיר הוא התעסקות מתמשכת בפרטים קטנים ששגיאה בהם עשויה להיות קריטית (בפרט, ניהול זיכרון) וקוד לא קריא. כדי להשתמש בשפה הזו כמו שצריך חייבים להתבסס על הרבה ספריות מוכנות מראש, אבל רובן בנויות בצורת תבניות כלליות, והשימוש בהן למקרים ספציפיים דורש תמיד עבודת הכנה מסויימת וסירבול קוד נוסף. |
|
||||
|
||||
פגעת בציפור נפשי ): |
|
||||
|
||||
אז הבעיה היא שצריך לדעת לתכנת, כדי לתכנת? |
|
||||
|
||||
לא. שכדאי שתהיה לך שפה נוחה לתכנת איתה. |
|
||||
|
||||
זה לא רק עניין של נוחות או של לדעת לתכנת. C++ היא שפת תכנות שימושית1 אבל עם design גרוע למדי (שנובע מההיסטוריה של התפתחות השפה). מהנסיון שלי, לרוב המאמינים ההדוקים ב-C++, שחייבים לתכנת דווקא בה באופן כפייתי, פשוט אין ניסיון עם שפות תכנות אחרות (ועם היתרונות והחסרונות שיש בכל שפה). את ruby עדיין לא ניסיתי. אתה מכיר את ההבדלים בינה לבין python? עם כל חיבתי ל-python יש בה יותר מידי דברים שאני חושב שהיה אפשר לעשות יותר טוב (ובקלות). __________ 1 לצרכים מאוד מסוימים. לרוב הדברים יש כלים מוצלחים יותר. |
|
||||
|
||||
אני לא בקיא בפייתון, אבל אתה יכול להגיד מה הרגיז אותך שם ואני אנסה לחשוב אם אני יודע איך זה ברובי. |
|
||||
|
||||
כדי לדעת לתכנת באמת, צריך להכיר לעומק יותר משפת תכנות אחת, לדעת מתי להשתמש בכלים שונים (ומתי לשלב ביניהם), לדעת מתי צריך להמציא את הגלגל ומתי לא צריך (בניגוד לאיך שמתנהגים יותר מידי מתכנתים העוסקים בתכנות לשמו - ברוב המוחלט של הבעיות לא צריך). |
|
||||
|
||||
אה, אז לזה מתכוונים ב-"אד הומינום". תהיתי איך זה מרגיש. נו, אם אין ברירה: אני מתכנת אי-אילו שנים לפרנסתי, והרבה לפני זה כתחביב. בזמן הזה הספקתי לתכנת פרוייקטים קצת רציניים יותר מ-"ממש עץ אדום-שחור" בלפחות 5 שפות תכנות שונות, ומן הסתם התנסיתי בעוד כמה שפות פה-שם. יייתכן שאני מסמפט מאד את סיפלוספלוס מכיוון שפשוט לא נתקלתי עדיין בשפה המושלמת באמת, אבל אני בכל זאת מאמין שההסבר להעדפתי אינו טמון כולו בפסיכולוגיסטיקה ובורות. ההארות שלך טריוויאליות למדי, וככאלה כמובן נכונות. אבל לא מאד קשורות למה שאמרתי. מבין הדברים אותם לא אמרתי, אפשר לכלול למשל את "תמיד, ובכל מצב, ובכל מקרה, צריך להשתמש רק בסיפלוספלוס!". |
|
||||
|
||||
ילדודס, חברהל'ך, אתם כולכם מבולבלים. טוב שסוף סוף הבנתי, לא סיפלוספלוס אלא פשוט סיפולוקס! סיפולוקס! אני לא יודע מה כל מה שאתם מקשקשים כאן, אבל אין שום בעיה - אם כל הצרה של המתכנתים זה שחסר כמה סיפולוקסים, יש לי במחסן עשרות! כשאני וסבתא התחתנו ב-1962 סיפולוקס היה השלאגר הכי גדול וכל הדודים והקרובים מכל הארץ הביאו לנו את הסיפולוקסים שלא זכו לגאולה עוד מהחתונות שלהם. רק תגידו מילה ואני יורד ומביא כמה שצריך, סוף סוף הם יקבלו את הכבוד המגיע להם! שהחיינו וקיימנו והגיענו, לעיניים שאת האושר הזה רואות! אומיין! |
|
||||
|
||||
זה לא אתגר אפילו לבלשים מתחילים מאד. |
|
||||
|
||||
זה לא נראה לי ברמתה של החשמנית. |
|
||||
|
||||
Wanna bet?
|
|
||||
|
||||
אני אוסף זה זמן רב סיפולוקסים שונים אשמח לדעת מה עלה בגורלם של הסיפולוקסים שברשותך והאם תסכים למסור אותם לידי למשמרת אשמח לדבר איתך ואף להיפגש דרור 0505457111 |
|
||||
|
||||
(נו, אפשר להתאפק?) |
|
||||
|
||||
את c++ אני מכיר (מלימודיי) ומתעב, אבל חשבתי שזה נובע מזה שיש לי פחות נסיון בה מאשר בjava. ושהלימוד שלה היה מהיר ושישר זרקו אותנו למים העמוקים בלי להשתכשך קצת בבריכה של הילדים, ולא מאיזה בעייה בשפה. את המשפט "היא (רובי) הסיבה שבגללה אני מצטמרר בכל פעם שמישהו מזכיר ++C" הבנתי לא נכון, משהו בסגנון "רובי (המבוססת על C++) היא הסיבה שבגללה אני מצטמרר רק מאזכורה של ++c". אבל מעיון קצר מתברר כנראה שרובי לא קשורה ל++c ואתה הבאת את רובי כדוגמה לשפה "טובה" בהשוואה ל++c. אז אחרי כל ההקדמה, מה כל כך מיוחד ברובי? |
|
||||
|
||||
אין בה שום דבר "מיוחד" במיוחד, היא דומה ללא מעט שפות טובות אחרות (למשל פייתון, המפורסמת הרבה יותר), היא פשוט הראשונה שממש הצליחה לגרום לי להתעניין בה, כך שהייחוד שלה הוא די אינדיבידואלי. לגבי מה שטוב בה - איסוף אשפה (כמו בג'אווה) שמוחק לגמרי את כל מימד בעיות ניהול הזיכרון, תכנות מונחה עצמים שלם יותר (אין פרימיטיבים, הכל אובייקטים), טיפוסי נתונים מורכבים (מערך, hash, ביטויים רגולריים) מובנים בשפה בצורה מאוד נוחה, מנגנון פשוט מאוד של איטרטורים והעברת פונקציות אנונימיות, שבא לידי ביטוי בקוד קריא ו"טבעי" מאוד. באופן כללי, כשאני כותב ב-++C או בג'אווה, אני מרגיש שחצי מהזמן אני בונה פיגומים כדי שאוכל להתמודד עם המטלה התכנותית שלי, וכשבסוף הם מוכנים ואני משתמש בהם, התוצאה מאוד לא קריאה בגלל רמת הסיבוך הנוספת שלהם. ברובי אני פשוט פותר את הבעיה, כשלרוב כל מה שאני צריך להוסיף לפיגומים זה פונקציות של שורה או שתיים שמתווספות אוטומטית לטיפוסי הנתונים הקיימים. |
|
||||
|
||||
יצא לך לכתוב משהו ב-smalltalk ? אם כן, איך Ruby בהשוואה אליה? |
|
||||
|
||||
לא יצא לי, אבל אולי כן אפשר לבצע השוואה כלשהי: התחלתי בעבר ללמוד smalltalk ונשברתי די מהר - עד כמה ש-if שהוא אובייקט הוא דבר מגניב, זה בעיקר מרגיש מסורבל - ואילו ברובי התאהבתי מהרגע הראשון. אני מניח שעכשיו אני כבר מוכן ל"סיבוב שני" עם smalltalk, ואנסה לדווח בעתיד על התוצאות. |
|
||||
|
||||
ב-smalltalk זה לא ש-if הוא אובייקט אלא שהוא מתודה (הודעה) של כל מחלקה. הבלוק שיש לבצע (שהוא בעצם פונקציה אנונימית), הוא האובייקט. כל המושג של בלוקים/פונקציות אנונימיות היה קשה לי להבנה בתחילה, כמו ב-Lisp. אחר כך התרגלתי. אולי הגיע הזמן שאקח את רובי לסיבוב (אולי אפילו On Rails!). |
|
||||
|
||||
איך קרה שדיון בשבוע הספר הפך לדיון ב-ruby? ערן - ממליץ בחום לקחת את רובי לסיבוב, אבל בזהירות. אני נדבקתי בחידק, מה שגרם לי בסופו של דבר לעזוב את העבודה כי לא יכולתי יותר לראות java מול העיניים, ולהקים סטארט-אפ בין היתר כדי שאוכל לקודד בכיף ב-ruby... אתה יכול לחשוב עליה כמשהו קרוב מספיק ל-lisp כדי להיות מוצלח, אבל עם סיכוי טוב להצלחה מסחרית. |
|
||||
|
||||
מה שיפה בדיונים באייל זו האסוציאטיביות הזו, שבה אתה יודע איפה דיון מתחיל, אבל לא יודע לאן הוא יכול להגיע :) |
|
||||
|
||||
You mentioned associations... Look for Topic Maps.
|
|
||||
|
||||
הממ, לא זכרתי טוב, ועכשיו בלבלת אותי עוד יותר - אתה בטוח שהאובייקט הוא לא ערך ה-true/false, והבלוק הוא הפרמטר לפונקציה? אגב, ככה גם רובי עובד - לכל פונקציה אפשר להעביר בלוק/פונקציה אנונימית, וכך גם מממשים איטרטורים. הסינטקס די דומה לזה של smalltalk אבל לדעתי קצת יותר קריא. הנה דוגמה שאני מחבב לקוד ברובי, במקרה הזה שמדפיסה את 1,000 מספרי פיבונאצ'י הראשונים: x=y=1 והנה דוגמה לאיטרטור שלוקח מערך של ערכי x, מפעיל פונקציה f עליהם ומחזיר מערך y של התוצאות:1000.times {x,y=y,x+y; puts x} y=x.collect {|x_value| f(x_value)} אין לי ספק שגם בשפות אחרות יש מבנים דומים, אבל אני תוהה בכמה מהשפות שהן לא ב-Cluster של רובי (כדוגמת פייתון וסמולטוק) זה קריא ואלגנטי בצורה דומה.
|
|
||||
|
||||
הלכתי לבדוק. אם אני מבין נכון את מה שמצאתי כאן: אז האובייקט הוא מופע (יחיד) של תת-מחלקה של Boolean - או True או False. כל אחת מהן מממשת את ההודעות ifTrue ו-IfFalse ושילובים של השתיים (אשר מוצהרות כבר ב-Boolean), כשכל הודעה מקבלת כפרמטר בלוק (או שניים). הנה דוגמה לתחביר (מתוך הערך בוויקיפדיה): result := a > b
ifTrue:[ 'greater' ] ifFalse:[ 'less' ] |
|
||||
|
||||
טוב, עשית לי חשק, ועוד לא גמרתי ללמוד פייתון. תתבייש לך. |
|
||||
|
||||
נו, ואני אפילו עוד לא התחלתי ללמוד פייתון. בוש והיכלם. |
|
||||
|
||||
כשאני למדתי לתכנת לימדו ב-pascal ואז עברו ל-C (או ל-fortran). אח"כ, במהלך הקריירה שלי, למדתי שפות קצת יותר "מתקדמות" כמו C++ Java ושפות סקריפטים (ksh, visual basic, list וכו'). רוב הקריירה שלי עסקתי ב-C++ ובגלל ש"שפת האם" שלי היא עדיין C (למרות שלמדתי אותה שניה, pascal זה ממש איכס), אני ממש נהנה לתכנת ב-C++. כל פעם שאני כותב משהו ב-Java (שזה, בסיכום כולל, 30% מהקוד שכתבתי בקריירה) , אני חייב להכנס לקוד המקור שלהם ולבדוק מה באמת עושה המתודה הזאת, ואם זו באמת הדרך הטובה ביותר לצרכים שלי... רק המחשה על לכתוב בשפה יותר "גבוהה" מצמררת. |
|
||||
|
||||
כמוני כמוך - הן בכך ששפת "אימי" היא C, לימוד ++C בעבודה והבעייה עם ג'אווה. אחת הבעיות שלי כמנהל בחברה מסחרית היא שאלו המתכנתים בג'אווה אינם תמיד מודעים ואף לא איכפת להם מה בדיוק עושה המחשב עם הקוד. לעיתים תכופות אני נדרש לאזן את הגישה של: "קוד נועד בעיקר לבני אדם (מהירות פיתוח, תחזוקה) ולא למחשבים". זו בעייה כאשר הביצועים הנדרשים הם תובעניים במיוחד והינם חלק מן היתרון התחרותי של החברה. זה הרבה יותר מאשר הבדלי הביצועים בין השפות, זה אופן החשיבה עימו ניגשים לפתור בעיות. |
|
||||
|
||||
תוכל להדגים מדוע זה אופן חשיבה שונה, ולמה זה בהכרח טוב? אי הידיעה של איך הפונקציה ממומשת היא מה שמכונה בעגה המחשבית "זה לא באג, זה פיצ'ר" - הפרדה בין רמות אבסטרקציה שונות עוזרת לטפל במטלה התכנותית הנוכחית. כמובן, לא חייבים להסתמך על ספריה סטנדרטית - אם ממש רוצים, אפשר לכתוב את הספריה שלך בעצמך ולדאוג לאופטימיזציות שמתאימות לך. העניין הוא שלעתים קרובות (לא יודע איך זה אצלכם ובמה בדיוק אתם עוסקים) אין בכך צורך, לפחות לא בהתחלה, וכמעט תמיד יש בעיות במימוש שדורשות מספר איטרציות כדי לתקן. |
|
||||
|
||||
זה לא בהכרח טוב, אלא רק לחלקים מסויימים של תוכנה, וגם זה לא בכל תחום. אבל זה חלק מן ההתמחות והעיסוק שלי: אלגוריתמים למחשב לא מופשט. הבעייה במעבר מסודר מרמות הפשטה גבוהות ומטה, הוא שבמקרים מסויימים מסיימים עם מוצר חסר כושר תחרות. דוגמא אחת בה אני נתקל לא פעם היא פירוק טקסט (אני עוסק בעיקר בטקסט). הנטייה של המתכנן הממוצע היא בניית מודול להפרדה בין מילים, מודול להפרדה למשפטים ומודול לפסקאות. לאחר מכן ישנם מודולים לניתוחי עומק. בפועל, כל אלו תלויים הדוקות זה בזה - יש מילים המכילות נקודות, יש סופי שורה שאינם חותכים משפט ויש שהם מבטאים אף פסקה חדשה - לפי ההקשר וסגנון הכתיבה וגם בניתוחי העומק (למשל תחביר, סגנון כתיבה) התלות בין הפירוקים השונים אינה תמיד פשוטה. לפעמים לא ניתן להגיע לזה באיטרציות ומה שקורה הוא שכדי לחלק את המשימה, כופים הפרדות שלא עובדות, מה שבא לידי ביטוי באיטיות בריצה ובתחזוקה כאחד. הבעייה היא כללית, כאשר מנסים לעשות דברים בהם גם המוח מערב דרגות הפשטה שונות, כמו למשל ניתוח מידע ויזואלי ולינגוויסטי. עדיין, כמעט בכל המקרים, שיטות העבודה המקובלות ובראשן פירוק מירבי למודולים ומעבר מסודר בין רמות הפשטה, הן המומלצות. נקודה אחרת היא התאמה מראש של אלגוריתם למשאבים, ובראשם כמות הזיכרון, מהירות הגישה וקצב הכתיבה והקריאה מן הדיסק וכן גודל זכרון המטמון של המעבד. התברר לנו למשל שגישה אקראית לזיכרון האקראי היא איטית באופן דטרמיניסטי. תוצאה: החלפת אלגוריתם ושינוי מערכתי משמעותי שהפך את המערכת לתחרותית. לפעמים, כאלו שהתרגלו לחיים הטובים עם שפות שכבר עושות הכל בשבילם, מעסיקים את עצמם רק ברעיונות נעלים, מבלי תן-דעת על הטראומה אותה הם גורמים למחשב באצבע כה קלה על המקלדת. התוצר אינו סקיילבילי – עקב התעלמות מטבעו הלא מופשט של הדיסק וכן צריכת זיכרון גבוהה, או צריכה נמוכה, המסתמכת על איסוף אשפה – אך מסתיימת בפרגמנטציה של הזיכרון. התוצאה – צריך לבנות הכל מחדש, אם רוצים לעבור למערכת מסחרית, שעובדת על pc פשוט, על כמויות גדולות של מידע, ולא על מחשב עם ארבעה מעבדים ומערך יקר של דיסקים מסוג scsi. אגב, אכן, כפי שניחשת, במקום הספריות הטובות לרוב המקרים יש לעיתים צורך בספריות ומחלקות לטיפול באבני הבניין של המערכות עליהן אני מדבר: מחרוזות, קבצים וטיפול בזיכרון. רציתי לכתוב תגובה יותר משכנעת ורהוטה - אבל איני מוצא לכך את הזמן. אני מקווה שעיקר הטענות מובן. |
|
||||
|
||||
תודה, מעניין מאוד. כעת השאלה היא האם שפה רב תכליתית כמו ++C היא אכן הפתרון הטוב ביותר, ולא עדיף להשתמש בשפות תכנות שמותאמות במיוחד לבעיות שאתם מתמודדים איתן... (אם יש כאלו) |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר "לתכנת ב-++C", הכוונה לתכנות ב-++C (כלומר, הסתמכות רחבה על ספריות בכלל ועל ה-STL בפרט) או לתכנות ב-C עם עוד כמה תוספות ואולי שמץ של תכנות מונחה עצמים? בכל אופן, אם אתה צריך להיכנס לקוד המקור כדי לדעת מה *עושה* המתודה, יש בעיה חמורה בדוקומנטציה של הספריה שאתה עובד איתה. אגב, Visual Basic זו שפת סקריפטינג? באיזה מובן? |
|
||||
|
||||
הסתמכות על STL ודומות כשאפשר. יש ב-STL דברים שלא עובדים כל כך טוב (למשל STRING בהרבה מערכות הפעלה מקצה זיכרון בצורה בעייתית), אבל הכוונה בעיקר לתכנות מונחה עצמים ככל הניתן (בכל זאת, זה מיעל את הפיתוח והתחזוקה). הדוקומנטציה לא תמיד עוזרת, לפעמים, בעיקר בשביל יעילות, חשוב לך לדעת מה בדיוק "הם" עושים שם, בשביל שתוכל לספק להם תשתית שתהיה יעילה בשבילם. התכוונתי ל-VBA |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי במקום אחר כאן, אם רוצים יעילות סופר-דופר, צריך לרוב כתוב את הקוד בעצמך, בצורה שמתאימה הכי טוב לאפליקציה. לא תמיד חייבים יעילות סופר-דופר, ולעתים קרובות אין צורך לייעל עד שלב מתקדם יחסית (כלומר, עד שהתוכנה כבר רצה, ואפשר לבדוק מה בדיוק צווארי הבקבוק). אני לא מכיר את VBA, אבל באיזה מובן היא שפת סקריפטינג? כי היא מפורשת ולא מקומפלת? |
|
||||
|
||||
לשפות גבוהות יש הרבה פעמים גג להתיעילות האפשרית, ובחירה בשפה מתקדמת בתחית הפרוייקת עלולה להגביל את ההתיעלות שלך בעתיד, דבר שהוא לפעמים בלתי סביר מבחינת ניהול פרוייקט. היא מפורשת, קלה לכתיבה, קלה ללימוד ראשוני ("hello world"), קשה ללימוד כולל (לך תבנה בה עץ בינארי...), לא אלגנטית, מאד קשה לעשות בה מה שהתכננים שלה לא חשבו שתרצה לעשות, ומאד פשוט לעשות בה מה שהמתכננים שלה חשבו שתרצה לעשות. |
|
||||
|
||||
כאן נכנס היתרון של שפות שמאפשרות שילוב קוד בשפות "נמוכות" כמו C. לא יודע איך זה הולך בג'אווה, אמנם, אבל אני לא חסיד גדול של ג'אווה (וממילא המטרה שלה אינה להיות סופר-דופר יעילה). אני לא חושב שהמאפיינים מ"לא אלגנטי" והלאה תואמים שפות סקריפטינג (כשאתה אומר "שפות סקריפטינג" מה שיש לי בראש הוא רובי ופייתון, למשל). |
|
||||
|
||||
בג'אווה אתה יכול להשתמש ב-Java Native Interface כדי לקרוא לפונקציות ב-C. זה לא המנגנון הכי נוח בעולם, אבל זה עובד. |
|
||||
|
||||
אולי אנחנו מגדירים "אלגנטי" בצורה שונה, ג'אווה, למשל, היא שפה מאד אלגנטית לדעתי, שפה שכמעט מאלצת מתכנתים לא אלגנטים לכתוב בצורה אלגנטית. למעשה, יש הרבה מאד מתכנתים שהייתי מעביר לעבוד בג'אווה לתקופה מסויימת, רק בשביל שידעו לעבוד בצורה אלגנטית. במובן הזה שפות סקריפט (כולל, עד כמה שאני מכיר, פיתון ורובי) הן מאד לא אלגנטיות. C++ יכולה להיות אלגנטית מאד או לא אלגנטית מאד בתלות במתכנת בלבד. זה מה שיפה בה, וזה מה שעושה אותה לבעייתית. |
|
||||
|
||||
מה זה אלגנטי? לדעתי אלגנטי פירושו "לכתוב את מה שרוצים לעשות, עם מינימום כתיבה של מה שצריך לעשות כדי שמה שרוצים לעשות יתבצע". במילים אחרות, ככל שמשהו יותר קרוב לפסאודו-קוד, הוא יותר אלגנטי. אתן דוגמה פשוטה: הצורך לכתוב for (i=0; i<n; i++){ כדי לעשות משהו על מערך בן n איברים הוא לא אלגנטי כמו, לדוגמה, לכתובdoSomething(array[i]); } array.each{|item| doSomething(item)} ה-Vector שב-STL של ++C מותיר את אי האלגנטיות במקומה, כשה-i מתחלף באובייקט של איטרטור שעושה בערך את אותו הדבר. במקרה הראשון אנחנו צריכים לגלוש לפרטים - קח איטרטור, אתחל אותו לתחילת המערך, הגדל אותו כל עוד לא הגענו לסוף. במקרה השני הכל מתמצה בכתיבת array.each.עוד דרך נחמדה להמחיש את ההבדל היא לנסות לקרוא בקול (או סתם להקריא בראש) את שני קטעי הקוד. הראשון פחות נוח להקראה, ויוצא מבולבל יותר. השני נשמע כמעט כמו שפה טבעית. |
|
||||
|
||||
אמנם חלפו בערך שש שנים מאז הפעם האחרנה שכתבתי קוד ב-C++ ובערך שבע מאז שכתבתי עם שימוש כבד ב-STL, אבל עד כמה שאני זוכר, יש בה for_each שמקבל איטרטור ו-function object. אולי זה מה שאתה מחפש? |
|
||||
|
||||
אכן, אבל אתה חייב להודות שהקוד שם נראה מסורבל למדי... ולא ברור לי מה קורה כשעושים משהו מורכב יותר - למשל, כשרוצים לעשות משהו דמוי collect, שמחזיר את המערך שמתקבל אחרי שמפעילים פונקציה על כל אברי המקור, או find שמחזיר תת מערך של אברי המקור שמקיימים קריטריון מסויים, וכשמשלבים אותם יחד באותה שורה. |
|
||||
|
||||
כפי שכבר נאמר כאן, סיפלוספלוס היא מולטי-פאראדיגמטית וגם קצת מסובכת (יחסית לשפות תיכנות אחרות). יש לזה חסרונות ברורים: זמן הפיתוח קצת ארוך יותר, למתכנתים ולמעצבים פחות מנוסים קל יותר לשגות והקוד לפעמים עלול להיות קצת קשה יותר להבנה. אבל יש לזה גם יתרונות ברורים, בעיקר בפרוייקטים עם דיזיין מורכב ודרישות לביצועים גבוהים. לא ערכתי מחקר השוואתי, ורפרטואר שפות התכנות שלי כנראה טעון-שיפור, אבל אני לא מכיר אלטרנטיבה שיכולה להתחרות עם השפה, כמעט מכל בחינה (כולל אלגנטיות, תיעוד-עצמי, ויעילות). האמת היא שרוב יתרונותיה מצויים בפיצ'רים שלעיתים נזנחים (ואפילו מוקצים מחמת ה-"פחד שמישהו יעשה שטות"), כמו ייחוד (חלקי ומלא) של תבניות, העמסת-יתר של אופרטורים, ירושה מרובה, ואריתמטיקת מצביעים. במקרה כזה, אם אופטימיזציה אינה קריטית ותכנות "רמה-נמוכה" אינו נדרש, אולי באמת עדיף לבחור באפשרות אחרת. לשאלותך, עד כמה שהבנתי אותן, ב-STL נכללים לא-מעט אלגוריתמים שימושיים, וביניהם כאלה שעונים עליהן. יש פונקציות רבות לחיפוש מותנה כמו למשל find_if, search_n או search, ויש גם כמה אפשרויות להפעיל פונקציה על כל אברי קונטיינר, כמו for_each שכבר הוזכר קודם, ו-transform. אפשר לשלב את שתי הפעולות בשורה יחידה, אם כי לטעמי לא באופן יפה. במקרה כזה, כמובן, אפשר לעשות זאת בשתי שורות. בסופו של דבר, כשמדובר בפרוייקט בינוני עם כמה עשרות תבניות ומחלקות-קונקרטיות, אני באמת מתקשה לראות בזה חיסרון ממשי. הגישה הכללית של ה-stl היא אכן להשתמש ב-functors, וזה לא תמיד נוח או אלגנטי. אבל יש אינסוף אלטרנטיביות, החל ממימוש אד-הוק (אין-ליין) של הפעולה הדרושה, דרך כתיבה של פונקציות, פונקציות-תבנתיות או מאקרו-יים לצורך הענייין וכלה בשימוש בספריות חיצוניות, שחלקן סטדנדרטיות מאד, כמו למשל ספריות ה-boost. לדוגמא: |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך כמעט לגבי הכל, פרט ל-Operator overloading. המנגון הזה בדרך כלל אינו אינטואיטיבי (בניגוד לאחרים, טוב, גם חישובי קיצין ומצביעים לא היו כוס התה שלי) ויש לו תועלת לדעתי רק במקרים מאוד ספציפיים - מחלקות מתמטיות, מצביעים חכמים ו-function objects. ספרטניות בשימוש במנגנון זה דווקא עדיפה בעיני. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. לא היית רוצה שתהיה לך, לדוגמה, אפשרות של חיסור מערכים? יש שתי משמעויות מוסכמות בלבד שאני יכול לחשוב עליהן לדבר הזה, ולא קשה לבחור אחת ולדבוק בה. |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר "חיסור מערכים" אתה מתכוון לפעולות על מטריצות באופן כללי? אם כן, זה נופל אצלי תחת "מחלקות מתמטיות". |
|
||||
|
||||
לא, הכוונה היא ''תוציא מהמערך שבאגף שמאל את האיברים שיש במערך שבצד ימין''. |
|
||||
|
||||
אני מוכן להתפשר איתך גם על זה למערכים ו-collections (אבל מעדיף שמות משמעותיים כמו union, intersect וכו'). אבל לא הרבה מעבר לזה. לא רוצה ש-Employee יתווסף ל-Department על ידי האופרטור +, ויגרע ממנה על ידי האופרטור -. |
|
||||
|
||||
כן, זה כבר באמת נראה כמו הורדה לזנות. |
|
||||
|
||||
גם new ו-delete הם אופרטורים. |
|
||||
|
||||
אולי כדאי להעיר שוב שהדוגמה (הפשוטה) של for_each שהבאתי קודם באה בעיקר להציג עד כמה התחביר של רובי אלגנטי לעומת מה שקורה במקומות אחרים. שימוש ב-STL, לפחות השימוש שיצא לי לעשות, דורש קצת עבודת הכנה והוא אף פעם לא אלגנטי באותה המידה. זו לא תחרות של "מה השפה שלי יודעת לעשות ששלך לא" (אבל מה שכן, האם ב-++C יש יכולות אינטרוספקטיביות?) |
|
||||
|
||||
(למיטב זכרוני, רק בהרחבות שפה של Visual C++ של מייקרוסופט. בשפה עצמה אין אינטרוספקציה, ואין טעינה דינאמית כמו ב-Java). |
|
||||
|
||||
מה הן יכולות אינטרוספקטיביות? |
|
||||
|
||||
גישה לעצם המתאר את המחלקה. בדרך כללל זה נותן גישה לשם המחלקה, לעצמים המחזיקים את המתודות שלה וכו'. זה גם מאפשר לטעון באופן דינמי מחלקות בזמן ריצה (למשל, לקרוא שם של מחלקה מקובץ קונפיגורציה, למשל שימוש ב-Factory שונה לכל מערכת הפעלה, עבור מחלקות המימוש של הספריה הגרפית. ברגע שיש לנו את שם המחלקה, נשתמש בטוען מחלקות: ב-Java זהו ה-ClassLoader, כדי ליצור מופע חדש של עצם מהמחלקה הנ"ל), ואפילו להפעיל מתודות לא דרך הממשק הרגיל של object.someMethod(arg1, arg2) אלא על ידי שימוש במחלקה ש"מפעילה" את המתודה. למשלinvoker.invoke(object, methodName, argsArray) ובטח יש עוד דברים שלא הזכרתי כאן.
|
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
קוד אלגנטי הוא קוד שקל להבין מה קורה בו (מה תעשה המכונה, ומה חשב המתכנת כשהוא כתב את הקוד), קל לשנות אותו, קל לפרק אותו, קל להגדיל אותו וקל לתקן אותו, במינימום עבודה, וכל זה ללא צורך בהערות, או בשיחה עם מי שכתב את הקוד. (כצפוי, לג'אווה יש פתרון אלגנטי לבעיה שלך, for each, http://java.sun.com/j2se/1.5.0/docs/guide/language/f...) עכשיו, תקח קוד פשוט בruby, למשל ה-MegaGreeter מתוך http://www.ruby-lang.org/en/documentation/quickstart... ותנסה לקרוא אותה. איכס. |
|
||||
|
||||
אז שוב, לא ברור לי במה ++C יותר אלגנטי. הפתרון של ג'אווה נחמד. מענין איך הם מתמודדים עם דברים יותר מורכבים. מה שכן, הוא שקול למשהו שקיים גם ברובי (תחביר ה-for item in collection). לא הבנתי מה הבעיה עם הדוגמה שנתת. אולי יותר כדאי להשוות אותה למשהו בעל אותה פונקציונליות בשפות אחרות. אני גם לא בטוח שכדאי לקחת קוד שמיועד ל-tutorial ולכן מפורט יתר על המידה בתור דוגמה. |
|
||||
|
||||
C++ הוא פלסטלינה, הוא יכול להיות אלגנטי יותר מכל שפה אחרת, ויכול להיות מאד לא אלגנטי. זה היתרון שלו, וזה החסרון שלו. הפתרון של java לקוח משפות סקריפטים. אני אוהב את זה שהם חסכו במילה מיותרת (each או in) בלי להרוס את הקריאות. לדברים מורכבים יש את האיטראטורים. קשה לי להסביר. מילים השמורות במקום סימני פיסוק, גישה ישירה לחברים, ומה זה ה"puts "Hello #{name}!"" המכוער הזה? |
|
||||
|
||||
ב(http://www.dmh2000.com/cjpr/index.shtml) יש מאמר ארוך יחסית שמנסה לתאר את היתרונות והחסרונות בכל שפה, ומכיל את אותו קוד (עץ אדום שחור http://www.dmh2000.com/cjpr/cmpframe.html) בכמה שפות. |
|
||||
|
||||
כן, ראיתי את המאמר הזה, אם כי לא את השוואת הקוד. נראה לי שהשורה התחתונה שלו היא "רובי/פייתון נוחים יותר לתכנות", לא? |
|
||||
|
||||
הדיונים על איזה שפה יותר טובה, מזכירים לי במשהו את הדיונים בצבא על מה יותר טוב, גליל או m-16. מה גם, שבמקרים רבים, אותם אנשים שהתווכחו בדיון הראשון, התווכחו לאחר שנה שנתיים בדיון השני. אני לא אומר שאין טעם לדיונים האלו; אני בעצמי חטאתי בדיונים ארוכים כמו האם צריך לקרוא למתודה Processor.process או אולי דווקא Processor.act (ברור שהשני עדיף, כאילו דה). אני רק רוצה להציב את הדיון בפרופורציה. יש כלי נשק עתיקים כמו קרבין, שלא ניתן אותם ליחידה מבוחרת; מצד שני, היחידה המובחרת שלנו כנראה תבצע את המשימה שלה בהצלחה גם עם גליל וגם עם m-16 . מצד שלישי ייתכן שהייתרונות הקטנים של כל כלי (למשל, עמידות למים) הם מאד רלוונטיים. אבל זה נדיר. הרבה פעמים היתרונות הם לא פונקציונאליים - למשל נשק מסויים הוא יותר זול, יותר לוחמים מכירים אותו, יותר כיף לירות בו, או פשוט למפקד היחידה יש חיבה אישית לכיוון מסויים. גם זה חשוב, מפקד מרוצה הוא מפקד טוב. אחרי התובנות הלא ממש עמוקות האלו, אפשר לחזור לדיון המקורי. קודם כל, ברור ש m-16 יותר טוב. שנית, לי יש חיבה אישית ל #C . כנראה בגלל שיצא לי לעבוד איתה לא מעט. יש לה כמה תכונות נחמדות שאין ב Java (יצא לי לעבוד גם ב Java. שתי השפות די קרובות) - למשל Properties , Attributes ו Events-delegates (לא שאין לתכונות האלו תחליף, פשוט התחליף הוא פחות נוח). אבל הייתרון העיקרי של #C ושל NET. הוא הספריות המוצלחות מאד שמגיעות עם החבילה, והתעוד המצויין. חסרון רציני מאד גם של #C וגם של NET. הוא שממש קשה לכתוב את השם שלהם בעברית. הוא מתהפך. אין ספק שהיו לא מעט מנהלי פיתוח שהתחילו לכתוב מייל בסגנון "החלטתי שנכתוב את הפרוייקט ב C#" ואז ניסו לתקן את המייל במשך חצי שעה, ובסוף התייאשו ואמרו לעצמם, לעזאזל הכל, נכתוב אותו ב Java וזהו. |
|
||||
|
||||
לסי-שארפ יש יתרון גדול אחד על ג'אווה - אתה יכול לסנן בעזרתה אידיוטים בראיון עבודה. "אז אתה אומר שיש לך עשר שנות ניסיון עם סי-סולמית? אנחנו מצטערים, אתה overqualified. אל תיתן לדלת להסביר לך שהשפה לא קיימת עשר שנים בדרכך החוצה." |
|
||||
|
||||
הנה קטעים מראיון עבודה שנערך היום במקום עבודתי. משתתפים: אני, מראיין מתלמד (שותק רוב הזמן), מרואיין - ד"ר למדעי המחשב בתחום האלגוריתמים, בעל ניסיון מקצועי עשיר בתעשייה (לפי קוה"ח), אך עם טון דיבור ושפת גוף מלאי זילזול. אתה אולי רוצה לתאר משהו שעשית? מה למשל? משהו... יש הרבה דברים. תבחר אחד... אין משהו מיוחד. איך פותרים את הבעייה? יש את זה בספר של קנות'. מה הסיבוכיות של הכנסה לעץ? זה יוצא די הרבה. כמה הרבה? נו, אם הייתי יושב עם דף וחושב אז בטח הייתי אומר לך. (לפניו היה מונחים דף ועט) יש לך רעיון איך לגשת לזה? גם את זה אתה יכול למצוא בספר של קנות'. אני מנסה לכוון אותו ושואל לבסוף: נו, אז איך עושים את זה? נו, זה שורה שתיים. בכ"ז...? יש שם And לוגי. יפה! של מה עם מה? בטח יש את זה בגוגל- אין טעם להמציא שוב את הגלגל. (המערכה המסכמת כללה כתיבת קוד - שגוי לחלוטין) ככה שלושת רבעי שעה, כדי שלפחות ירגיש שקיבל הזדמנות. |
|
||||
|
||||
כמו שאתה מתאר אותו, אולי כדאי שתראיין אותי. |
|
||||
|
||||
אני מכיר עוד ספרים מלבד זה של קנות' להגיד שהפתרון נמצא בוודאי בהם. |
|
||||
|
||||
אתה בהחלט בכיוון! אם בנוסף אתה גם טוב בשיחות מסדרון, שיטוטים באינטרנט, פלירטוטים עם המזכירה ולקיחת קרדיט על עבודה של אחרים - אנו זקוקים גם ליכולותיך הניהוליות. |
|
||||
|
||||
כמה אתם משלמים? כדאי שתמהר, יש לי הצעה מתחרה ממקדונלד'ס. |
|
||||
|
||||
משלמים? מי דיבר בכלל על כסף? כל הרעיון שמאחרי הקמת החברה היה מה שנקרא בבתי הספר למנהל עסקים "ראיונות מוכווני רווח": המערכות המפותחות בחברה מאופיינות, מתוכננות, ממומשות, נבדקות ומופעלות ע"י מרואיינים, כחלק ממבחני הקבלה לעבודה. המראיינים הם מועמדים לתפקיד "מנהל כ"א" וגם עלויות בניין אין, מאחר והראיונות מתבצעים בבתי קפה עם לפטופים. אז למתי קבענו? |
|
||||
|
||||
כמו כן, אין צורך במזכירה וטלפון. הראיונות מתואמים דרך תגובות באייל. |
|
||||
|
||||
שמע, רק עכשיו עליתי על הפתיל הזה והחברה שלך נשמעת לי יוצאת מן הכלל. אם תתנו לי לפטופ, אשמח להיות מראיינת. |
|
||||
|
||||
ייתנו לך להביא אחד מהבית, אבל תצטרכי להשיב אותו לחברה אחרי הראיון. |
|
||||
|
||||
מראיינות אינן אמורות להשיב, אלא לשאול בלבד. |
|
||||
|
||||
אכן, כמעט ועברתי ל-#C, אבל אז גיליתי את רובי. לא ציינתי שהדיון כאן הוא על העדפות אישיות ואני לא באמת מנסה לשכנע איש בעליונות אובייקטיבית, מה? |
|
||||
|
||||
לדעתי הדיון לגיטימי ומעניין, למרות שנבצר ממני לקחת בו חלק פעיל. |
|
||||
|
||||
הנה לינק משעשע שקשור בעקיפין לנושא. טיזר: אין לנו מושג, אבל יש לנו כמה גרפים מאד מעניינים כמו: כמות ההיטים בגוגל פר שפה, כמות הצעות העבודה, כמות הצעות העבודה חלקי כמות ההיטים וכו' וכו'. ואגב, נזכרתי במשפט של סטואי מהפרק האחרון של family guy שראיתי (נא לקרוא במבטא בריטי). How can you say you don't like it, if you haven't really given it a chance? לתשומת ליבו של הקורא אח של אייל.
|
|
||||
|
||||
כשאני הייתי בצבא זה היה ברור, M-16 היה "מטאטא" של ג'ובניקים, וגליל זה נשק של הקרביים הקולים. כג'ובניק חזרתי הביתה בכל יום, והצלב שנאלצתי לשאת על גבי בכל ערב במשא המפרך היה הנשק הארוך, המסורבל והלא אטרקטיבי (לחיילות שלא מסתכלות עליך, ולנהגים שלא עוצרים לך). גם כשהתחלתי לתכנת זה היה ברור. היה פסקל בשביל ללמוד, C בשביל לעשות טריקים ובשביל לתחזק קוד שנכתב לפני שלוש שנים ויותר, C++ בשביל לעבוד על קוד חדש, וקובול בשביל בנקים ועורק. היום ג'ובניקים מסתובבים בלי נשק, צנחנים מסתובבים עם M-16, וכל מתכנת יודע 5 שפות. C# זאת שפה שעובדת במערכת הפעלה אחת, של החברה שהמציאה אותה, לא? |
|
||||
|
||||
לפחות בתיאוריה לא (לא ברור לי מה קורה בפרקטיקה): |
|
||||
|
||||
(אבל M16 מקוצר) |
|
||||
|
||||
(אחרי יותר משנתיים עם M-16 ארוך באמת קיבלתי M-16 קצר. פתאום חיילות שלא ירקו לכיוון שלי ניסו להתחיל איתי. אבל אני כבר הייתי לפני שחרור וממש לא הייתי בקטע של ילדות מפגרות ששופטות אותך לפי סוג הנשק שלך) |
|
||||
|
||||
אני מקווה שאחרי כמעט 8 שנות נסיון אני ראוי להקרא מתכנת, אבל חוץ מהכרות לצורך קורסי חובה באוניברסיטה ובתיכון עם בייסיק, אסמבלר (8086), פסקל, ג'אווה ו++C, אני יודע למעשה רק שפה אחת. |
|
||||
|
||||
C# עובדת טוב במערכ(ו)ת הפעלה של החברה שהמציאה אותה. ובנוסף, עובדת, בערך, על מע"ה אחרות: |
|
||||
|
||||
אם אתה רוצה משהו אלגנטי, אני חושב שאתה צריך לחוש ולמצוא את לוח המקשים עם כל הסימנים מיוחדים ולבדוק את שפת APL. |
|
||||
|
||||
עד כמה ש-APL היא שפה נהדרת, אני חושב ש-Malbolge [Wikipedia] מנצחת אותה בנוק-אאוט. |
|
||||
|
||||
(חרמפף, רק עכשיו ראיתי את תגובה 447123) |
|
||||
|
||||
מה אתה מדבר? ספר נפלא, מרתק ביותר. רק שמעתי עליו וכבר רותקתי למיטה לכמה שעות טובות. בהחלט C השיאים. |
|
||||
|
||||
לאילו מטרות את משתמש בה? |
|
||||
|
||||
לכל מה שאני מתכנת... גם הדברים שאני עושה במחקר וגם משחקים. |
|
||||
|
||||
האם המשימות בהן אתה עוסק תובעניות מבחינת ביצועים (מהירות, זיכרון)? אם כן, כיצד עומדת בכך Ruby? |
|
||||
|
||||
לא ברמה שבה אני עוסק כרגע (לבדוק אם האלגוריתם בכלל עובד כמו שרוצים ממנו). באופן כללי הביצועים *אמורים* להיות פחות טובים מאשר ב-C ו-++C. יש לי תוכנה אחת שמומשה כבר ב-++C ומימשתי שוב ברובי (הרבה יותר בקלות) וכן דורשת רמת ביצועים גבוהה - אני אבצע השוואה ואחזור אלייך. מצד שני, אפשר (בתיאוריה - טרם ניסיתי) לשלב בתוכניות רובי קטעי קוד ב-C, כך שאם כתבת תוכנית ברובי והביצועים לא משהו, והתוכנית שלך מתנהגת בהתאם לכלל ה-80-20, אפשר לבצע אופטימיזציה בלי יותר מדי קושי. |
|
||||
|
||||
תודה ואחכה גם להשוואה. |
|
||||
|
||||
טוב, בבדיקה שעשיתי יש עדיפות ברורה ל-++C - רובי רץ על אותה מטלה פי עשרות מונים יותר לאט. מצד שני, לא ביצעתי שום אופטימיזציה לקוד הרובי. אבל כמו שאמרתי קודם, לדעתי לא זו הנישה שאליה רובי ושפות מסוגה מכוונות. |
|
||||
|
||||
Ruby היא מהודרת או מפורשת? אם היא נשארת ברמת המפרש (אלא אם כן יש מנגנון של הידור JIT) הרי שצפוי שהיא תהיה איטית יותר מ-C++ המהודרת. |
|
||||
|
||||
מפורשת. לא אמרתי שלא צפוי - זה צפוי לגמרי, ולכן ההשוואה באספקט הזה לא נראית לי רלוונטית. זה ש-++C היא מהירה לא אומר שנעים לתכנת בה. |
|
||||
|
||||
תודה. נראה אם כך שרובי אכן אינה ברובריקה שלי (: |
|
||||
|
||||
אפרופו הנוחות והאלגנטיות של רובי, ניסית כבר brainfuck? אני ממליץ בחום. לוקח קצת זמן להתרגל, אבל זה שווה את זה. |
|
||||
|
||||
לא מצחיק. (אין על Ook!) |
|
||||
|
||||
צר לי. Ook! מנופחת מעבר לכל פרופורציה. בשביל מה צריך שלושה סימנים בשפה? שניים הם די והותר. חותך את זמן הלמידה בשליש. |
|
||||
|
||||
דוגמאות מעניינות - שניים מעשרת הספרים שהשפיעו ביותר על החשיבה שלי הם "the c programming language" (http://www.amazon.com/C-Programming-Language-2nd/dp/... ) ו"הגן האנוכי". אבל אולי זה לא הם, אלא אני - אנשים אחרים שקראו אותם ועימם יצא לי לשוחח על כך, חוו אותם באופן שונה לגמרי. |
|
||||
|
||||
K&R השפיע על צורת החשיבה שלך? אני מאוד סקרן לדעת איך (אלא אם קראת אותו לפני שידעת מהו תכנות ומהי שפת תכנות, ואז אפשר להבין). |
|
||||
|
||||
לפני כן למדתי פסקל. הכתיבה המינימליסטית (מהדורה I הדקה) היא שעוררה את התפעלותי ע"י כך שהצליחה במינימום מילים, לפתוח בפני עולם עשיר של עשייה. היחס בין העושר שנפתח בפניי לבין כמות המילים שנדרשה לכך הרשים אותי גם שנים לאחר מכן. אבל זו גם השפה עצמה והפתרונות הפשוטים להפתיע, אך גם היעילים והנהירים (לפחות לי) שהם נתנו בספר, שהשאירו עלי רישום עמוק. גם השקיפות – כלומר, העובדה שמלשון הקוד כבר ברור (עם כמה הסתייגויות) מה הולך המחשב לעשות עם זה - מאוד דיברה אלי. במידה רבה, דגשים אלו, שלא היו חביבים על בודקי התרגילים באונ', מה שהשפיע על החלטתי לעזוב את החוג, איפיינו לאחר שנים חלק גדול מהתמחותי המקצועית - אלגוריתמים לעיבוד מהיר של כמויות גדולות של מידע, המותאמים לאופן בו עובדים "הברזלים" במחשב. |
|
||||
|
||||
אה, אם אתה מתעניין בעיקר בתכנות "low level" שקרוב ברוחו למכונה עצמה, אז C היא אכן שפה מתאימה לכך, אולי *ה*שפה מכל אלו שלמדתי. |
|
||||
|
||||
באיזו שפה אתם מדברים ולאן הגעתי? חשבתי שהגעתי לקהילה של אוהבי ספר ומסתבר שזו קהילה של אוהבי ספרות ושפות ממוחשבות. גוועלד! |
|
||||
|
||||
למרבה השעשוע, ראשית הדיון בכך שהבעתי *אי אהבה* לספר מחשבים מסויים. |
|
||||
|
||||
געוואלד! |
|
||||
|
||||
אין לי ממש רשימה כזו, אבל אם הייתי מקדיש לכך זיכרון, שני אלו היו בוודאי בעשיריה הפותחת. עוד שלושה מובילים: "סיפור על אהבה וחושך", "רקוויאם גרמני", "אנוכי הרובוט". |
|
||||
|
||||
תגובה 438353 תרמה אצלי ל-10% או 20% שלא קראתי. רכשתי את "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד, קראתי כ-20 עמודים והנחתי אותו. אני מניח שבעתיד הקרוב אנסה שוב. בכ"ז מעניין לקרוא עמדה אינטלקטואלית מן הצד השני. הבעיה שלי היא גודש ה"איזמים" והמונחים המקצועיים המתיחסים לפרשנות טקסטואלית. אני לא יודע אם א. סעיד קשור לפוסט-מודרניזם אבל כתיבתו בהחלט נראית כטקסט כזה. יש הרגשה שיש כאן נסיון להמריא מן העוני המנוול, הרצחנות, נקמת הדם והשלכת האבנים של האוריינט אל ספירה פרינסטונית מטאפיזית וסטרילית יותר. בהזדמנות זו אני רוצה להזהיר את הציבור מפני הספר לטובתו הנחתי את סעיד והאוריינטליזם שלו. הספר מוסקבה 1941/ר. ברייתוויט (העיר, האנשים והקרב הגדול בהיסטוריה), הוא ספר המנסה להיבנות מהצלחתו המסחרית של סטלינגרד/א. ביוור. בניגוד לספר על סטלינגרד שממש מקים לתחייה את ריח שדה הקרב, הספר של ברייתוויט הוא עיתונות מן הזן הנחות. הספר מתאר ברובו ארועים מחיי היום-יום בעיר שאינם קשורים ללחימה עצמה. אני מנחש שרוב החומר נאסף מראיונות עיתונאיים ממוחזרים ואין בספר ניתוח עומק של ארועים מכריעים או ראיונות עומק עם אנשים שנכחו ברגעים ובמקומות קריטיים. אם אתה כותב על אנשי פנפילוב ועל הקרב בדרך וולוקולמסק 60 שנה אחרי הארוע, לא די בציטוט שמועות כאלו ואחרות על מה שקרה שם באמת. אם אתה כותב ספר על מוסקבה 1941 מן הראוי שלפחות תנסה להציג גרסה אחת שלמה ונתמכת של האירועים. במקום תמונה של סיפור קרב יש כאן אוסף של מובאות ארכיוניות. מומלץ לחסוך את הכסף והזמן לטובת ספר מעניין וחשוב יותר (כמו למשל לנצח את היטלר/אברהם בורג. באמת ספר מרתק מעניין וחשוב. אל תשעו למבול הגינויים הנוחת על בורג הצעיר. חלקם גם אולי בעידוד המחבר וההוצאה כדי לעודד את המכירות. הספר הרבה יותר מעניין מאשר קונטרוברסלי). |
|
||||
|
||||
מסכים איתך לגבי הספר של בורג. הויכוח הציבורי וההתנפלות על בורג שייכת גם לנושא אחר- האם יש קשר בין אופיו והתנהלותו האישית של אדם לבין יצירתו. מנימת דברי אתה יכול להבין שלדעתי לא צריך להיות קשר. היו הרבה אמנים, פוליטיקאים והוגי דעות, שהיו סוציומטים וטיפוסים מגעילים ואפילו מושחתים. |
|
||||
|
||||
מעניין יהיה לקרוא את התרשמותך מסעיד אחרי שתקרא חלקים גדולים יותר מהספר. אני לא קראתי את סעיד במקור. יש לי ויכוח מתמשך עם אנשי מדעי הרוח. הם טוענים שעד כמה שאפשר צריך לקרוא את "המקור" לפני שאני קורא פרשנויות והתייחסויות לטקסט. כך, לדעתם, גדל הסיכוי לקריאה מקורית שלי את הטקסט, בלי להיות משוחד ע"י דיווחים קודמים ממקורות משניים. אולי אני לא מספיק מוכשר, ואולי הם אלו הרומנטיקנים 1, אבל אני מוצא את הדרך הזאת כדרך שאינה מתאימה עבורי. כדי להבין את משמעותו של טקסט אני צריך לדעת עם אילו בעיות הכותב מנסה להתמודד, עם אילו טקסטים אחרים הוא מתעמת, מה הם המקורות האינטלקטואלים שהוא נסמך עליהם (במובלע) וכדומה. מקריאה ישירה בטקסט המקור, קודם שאני יודע את הדברים האלו, אני בדרך כלל מפיק מעט מאוד. 1 בגרמניה של המאה ה-18 היה מין אידאל כזה של עיצוב האישיות דרך "מגע ישיר" עם טקסטים שכתבו גדולי-רוח. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם גם לפרשנויות וההתייחסויות צריך לקרוא פרשנויות והתייחסויות קודם קריאתן. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
לפני שאני קורא את ניטשה אני קורא את ''כשניטשה בכה'' כדי להבין את ניטשה, אבל כדי להבין את ''כשניטשה בכה'' אני צריך קודם לקרוא את ''האלכימאי'' (נניח), וכדי להבין את האלכימאי אני צריך קודם לקרוא את ''חכמת הבייגלה'', וכו' וכו' (טוב, כאן אין סיכוי שיווצר מעגל, אבל אולי בעולם האמיתי יש סיכוי שכזה). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שלא. |
|
||||
|
||||
אז זהו, ששאלתי (ואני לא בטוח שהשאלה טריוויאלית כשמדובר בספרות עיונית רצינית). |
|
||||
|
||||
אני מסכים. וזה מעורר שאלות פילוסופיות מאוד מעניינות לגבי המעגל ההרמנויטי (במסורת הקונטיננטלית) או ההוליזם של הידע שלנו ואפילו תודעה קולקטיבית (במסורת האנליטית). (אבל לא משנה, זה גדול עליי). |
|
||||
|
||||
גדול עלייך? גדול עליי לקרוא את ההודעה הזו שלך. |
|
||||
|
||||
זאת רק הערה שאומרת ''נגעת לדעתי בנקודה חשובה מאוד''. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מסכים. יש הבדל בין ספרי ''הגות ישירה'' ובין ספרי ''סקירת הגות''. לקרוא את דרידה יכול להיות סבוך מאוד בלי שאתה קורא מישהו שפשוט מנסה לפשט את דרידה ולשים אותו בקונטקסט מסוים (ואז מישהו אחר ששם אותו בקונטקסט אחר). בקצרה - לאו דווקא ליצירה המפרשת וליצירה המפורשת יש את אותה דרגת ''סיבוכיות'' ודרישה לרקע. |
|
||||
|
||||
אני התייחסתי לטענה של גדי באופן עקרוני. היא מזכירה את הפרדוקס של מנון אצל אפלטון: אם ידיעה כרוכה בלמידה תוך חיפוש של מה שעדיין אינו ידוע, לעולם לא נוכל ללמוד דבר, כי כדי ללמוד את מה שאינו ידוע בתור הדבר שאותו אנחנו מחפשים אנחנו צריכים לזהות אותו ככזה כשהוא מופיע בפנינו, ואנחנו לא יכולים לזהות אותו בלי שאנחנו יודעים מראש שזה מה שאנחנו מחפשים. ואם אנחנו כבר מזהים אותו בתור מה שאנחנו מחפשים הרי שידענו אותו בלי ללמוד. תשובות אינטואיטיביות מובילות לרגרסיה, וכאן הפילוסופיה צריכה להתערב ע"מ להציע תשובות לפרדוקס. באופן מעשי יותר, קשה לי להסכים אתך. דרידה הוא מקרה קיצוני. חלק גדול מההוגים כותב בבהירות יותר מפרשניהם. ועדיין, כדי "להבין" טקסט צריך לקרוא פרשנויות או להיות בעל ידע רחב מאוד. אין כל בעיה לקרוא את ניטשה במקור ולחשוב שהבנתי. כולם עושים זאת בגיל ההתבגרות. אבל כדי להבין באמת מה הוא אומר, אם הוא ממען את הפרגמנט מול פוזיטיביסטים, ניאו-הגליאנים, ניאו-קאנטיאנים, רומנטיקנים לסוגיהם (שלא לדבר על העולם הפילולוגי האדיר שנמצא ברקע), אני צריך את הפרשנות. אני עשוי לוותר על הרעיון של "להתחיל מהמקור" לא בגלל שהמקור לא מובן לי לחלוטין ברמה של קריאה פשוטה, אלא בגלל שמקריאה כזאת אני יכול להפיק מעט מאוד בגלל מגבלות הידע (והכישרון) שלי. |
|
||||
|
||||
אני מצטער. לא הבנתי למה אתה לא מסכים איתי. נראה לי שאני מסכים איתך. |
|
||||
|
||||
טוב. |
|
||||
|
||||
''ועדיין, כדי ''להבין'' טקסט צריך לקרוא פרשנויות או להיות בעל ידע רחב מאוד''. אה, זה כבר סיפור אחר. ודאי שכדי להגיע לרמת ההבנה שאתה חותר אליה צריך לקרוא פרשנויות או, כפי שאמרת, להיות רחב ידע ביותר. השאלה היא אם, במידה שמדובר באפשרות הראשונה, יש לקרוא את הפרשנויות לפני או אחרי קריאת המקור. לי נראה שהקריאה ''לפני'' לא תורמת הרבה. למען האמת, אני בד''כ לא מסוגלת לה פשוט. |
|
||||
|
||||
אותו כנ''ל, זה יהיה כמו לקרוא ניתוח של רומאן או סרט בלי לראות אותם. יותר מדי חלקים חסרים. מעבר לכך, בעניין פרשנויות, הייתי כבר בסמינר שבו לאחר שקראנו טקסט של הנרי ברגסון, הגענו לטקסט של ג'יל דלוז שהציג עצמו כפרשנות של ברגסון, אבל אנחנו התייחסנו אליו כמשנתו העצמאית של דלוז. (ונדמה לי שלקחנו את ההסבר של דוד נ. רודוויק למשנתו של דלוז כמשנה בפני עצמה, אבל הזיכרון שלי בשלב הזה קצת עמום.) גם בתוך המעגל הפסיכואנליטי מציגים הכותבים פעמים רבות את משנתם העצמאית בתור הסבר לדבריו של פרויד. |
|
||||
|
||||
בעיניי, זה די הפוך לבעיית ה''חלקים חסרים'' למי שלא קרא את המקור. פרשנות מבצעת עבורי אינטגרציה של המקור שאני איני מסוגל לעשות. וכל פרשנות היא כבר טקסט בפני עצמו. זאת שוב אותה בעיה שהעלה גדי. |
|
||||
|
||||
כן, טוב, זה ודאי נכון - גם לאקאן הציג את עצמו כפרשנו האמתי של פרויד, אבל משנתו בהחלט נחשבת עצמאית מאוד (משנתו וגם משנת חלק מםרשניו - דרידה, למשל). (ואגב, כותבים *דלז*):) |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם זאת שאלה של רמת הבנה. השאלה הכללית היא למה אנחנו קוראים ''הבנה'' של טקסט שיצר אדם אחר (בניגוד להבנה של חוקי טבע). |
|
||||
|
||||
זו באמת שאלה. אבל לגבי ''הבנה'' שכוללת התייחסויות דיאלוגיות להוגים אחרים, יש לקחת בחשבון שגם הפרשנים לא בהכרח ''גילו'' אותן מפיו של ''המפורש'' עצמו (בהרבה מקרים זה ודאי היה קצת קשה...) והם פשוט מניחים שהפילוסוף המדובר כתב מאוחר יותר מ''בני שיחו'', כתביהם היו נגישים לו וסביר שקרא אותם וכך הלאה. ולא תמיד ההוכחות לכך בטקסט כה ברורות. וגם ייתכן כמובן שהוא התייחס להוגים אחרים שהפרשנים לא הכירו או לא זכרו... |
|
||||
|
||||
זה נכון, אבל אני לא בטוח שזה משנה. נדמה לי שהשאלה אינה ''מה הוא חשב'' אלא כיצד אנחנו יכולים להבין ולהעריך את מה שהוא כתב בהתייחס למכלול הידע שלנו, והמכלול הזה משתנה כל הזמן (בניגוד, למשל, לחוקי הטבע שאמורים להישאר קבועים). |
|
||||
|
||||
אבל אם זה העניין, עוד הרבה פחות ברור מדוע סדר הקריאה המועדף עליך הוא מהפרשנות אל המקור ולא להיפך. |
|
||||
|
||||
כי מכלול הידע הפרטי שלי הוא מצומצם, ולכן אני מפיק מהקריאה של המקור מעט מאוד. אני חושב על זה כעל ''מכין לי תבניות בראש'' להבנת הטקסט. קשה לי לקרוא טקסט (שאין לי מראש ידע רציני בתחום) ללא תבניות כאלה. מצד שני, במהלך קריאת הטקסט, כל סטייה מהתבניות שהכנתי מעוררת אצלי דיסוננס שמחייב אותי להעמיק לחקור (ואולי אף לחלוק על הפרשנות). |
|
||||
|
||||
ההוגים הנ"ל לא יכלו פשוט לציין בקצרה עם אילו טענות הם מתמודדים בכל אחד מכתביהם, ולספק אולי הפניות? |
|
||||
|
||||
לפעמים כן. פעמים רבות לא. הם בד''כ כותבים בתוך מסורת מסוימת והנחות שנראות מקובלות לאנשי התרבות בזמנם או לבני השיח האינטלקטואלים שלהם. חוץ מזה, כמו שמישהו שאני מכיר אוהב לומר, ''בתוך מחזיק המפתחות של המכונית שלי טמונה כבר המצאת הגלגל'', אבל אנחנו לא מתחילים לספר את תולדות האנושות כל פעם שאנחנו רוצים להגיד משהו. |
|
||||
|
||||
התכוונתי ל"אפרופו פוזיטיביזם:" בתחילת המאמר, או "בתגובה לנאו-הגליאנים בכלל, ומר אקס בפרט:". צעד קטן שימנע הרבה אי-הבנות גדולות מהסוג שתיארת. |
|
||||
|
||||
לפעמים זה יעזור. פעמים רבות זה יוציא את העוקץ מהכתיבה. אחד האתגרים בכתיבה במדעי הרוח הוא להציג את הבעיה (שאלת המחקר) ותולדותיה באופן שונה מכפי שהיא הוצגה עד היום. התייחסות ישירה להוגים או אסכולות אחרות מכניסה אותך לסד שמקשה עליך לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
לפי סטנדרט הכתיבה של ה APA מאמרים פסיכולוגיים (ונדמה לי שגם בסוציולוגיה) נכתבים קרוב יותר להצעה של דורפל. אבל בקשר לענין נגישות הטקסט המקורי - אחת הבעיות היא ההתמודדות עם השפה עצמה של הטקסט הכתוב, בעיקר מבחינת הסגנון. הרי יש אנשים שקראו והבינו טקסט מקורי (קאנט התעורר מקריאה ב, זה היה יום?) ו"בעל המפתחות" כן קרא בלקאן (אולי בעזרת מפרשים, אולי לא). אולי איבדנו את היכולת (והסבלנות) להתמודד עם סגנונות כאלה, או אולי כמות החומר הרלוונטית פשוט גדולה מדי כך שהטקסט המקורי כבר לא מכסה את הנושא בצורה מספקת. |
|
||||
|
||||
יש הבדל של שמיים וארץ בין מדעי החברה לבין מדעי הרוח בקטע הזה. אם אתה כבר מעלה את זה, מעניין שהיום סבורים שקאנט לא קרא את יום במקור, אלא שמע על דעותיו מכלי שני ושלישי באמצעות פרשנים (מט במהלך אחד! תודה). |
|
||||
|
||||
לא מכריזים ''מט באיקס מהלכים'' בדיעבד. |
|
||||
|
||||
זה די מזכיר לי מאמרים (ואפילו ספרים מתקדמים) במתמטיקה ובמדעי המחשב: לפעמים הם אומרים "כך וכך מתקיים" בלי שום נימוק - והנימוק, כשמנסים להגיע אליו, הוא בכלל לא טריוויאלי ולפעמים דורש ידע מוקדם די רחב ושימוש במשפט כבד, שהוא כנראה הלחם והחמאה של העוסקים בתחום. |
|
||||
|
||||
הצעתי להגיד ''אפרופו איקס'' בספרי הפילוסופיה, כמו בספרי המתמטיקה. לא הצעתי להביא את כל הנימוק לא כאן ולא כאן. למעשה, התלוננתי פעם באייל על החזרה המטרידה על הנימוקים בספרי מתמטיקה למתחילים. |
|
||||
|
||||
פספסת את מה שאני אומר: הם משתמשים *במובלע* במשפטים כבדים. כלומר, הם אפילו לא מציינים על מה הם מתבססים, ובטח שלא מביאים נימוקים רחבים יותר. |
|
||||
|
||||
באמת תמיד תהיתי איך "גילו" את פאי ואת E... |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את כוונתך, או איך זה קשור. |
|
||||
|
||||
תראה, לי לפחות אמרו מהם המספרים פאי ו-E (כמה מהספרות הראשונות, כמובן. לא המספר ממש). האם גילוים לא דרש משפטים כבדים כלשהם? למען האמת, אין לי מושג ירוק. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה הכוונה ב"גילוי". את פאי לפחות קל *להגדיר* בתור היחס בין היקף המעגל וקוטרו - ואז יש לנו מספר בשם פאי, גם אם אין לנו מושג מה הייצוג העשרוני שלו (ואת הייצוג הזה נראה לי שיותר נכון לומר ש*מחשבים* מאשר מגלים). כמובן שגם זה לא פשוט - צריך להראות שהיחס הזה קבוע לכל מעגל - את זה עשה ארכימדס, אם איני טועה, והוא גם הציע שיטה לחישוב פאי באיזו רמת דיוק שרוצים (אם יש לך מספיק סבלנות, כמובן). אז "כלים כבדים" ממש לא צריך כאן, אבל אתה בהחלט צודק בקשר לכך שלא אומרים על זה מילה וחצי מילה בתיכון, ואפילו באוניברסיטה לא ממש. אגב, שני המספרים הללו הם רק סימפטום - מה שקורה בבית הספר התיכון הוא שהתלמידים לומדים חשבון במספרים ממשיים ("כל מה שנמצא על ציר המספרים") מבלי שיהיה להם מושג מהם בעצם מספרים ממשיים, איך בונים אותם ומה הקושי בבנייה. הם מקבלים כמובן מאליו את זה שקיים שורש לכל מספר שלם, למשל, למרות שזו תוצאה מאוד לא טריוויאלית כשמנסים להראות אותה פורמלית. |
|
||||
|
||||
הבעיה אינה סתם ''להראות פורמלית''. הבעיה היא קונספטואלית, ודווקא סביר שהצגה שלה לא תהיה חלק מההשכלה הבסיסית במתמטיקה. (בניגוד, למשל, למשפט ערך הביניים - שהוא מובן מאליו קונספטואלית, אבל לא-טריוויאלי (נניח) להראות אותו פורמלית). |
|
||||
|
||||
נא הרחב? (אני דיברתי רק על מספרים ממשיים, אפילו אם זה לא היה ברור) |
|
||||
|
||||
אני דווקא חושב שבתיכון, מוסד שבימינו לא אמור להכשיר אנשים מקצועית, צריך להיות מקום לדיון במהותם של המספרים הממשיים, ההיסטוריה של הפונקציות הטריגונומטריות (כמדומני, חישוב של טבלאות בעזרת מעט ערכים ידועים ובאמצעות נוסחת חצי-הזווית), וכו', ולא דווקא לנושאים משעממים כמו שיטת החילוץ של גאוס (שדווקא יכולה להיות שימושית אפילו לתלמיד תיכון, אבל זה לא התכלס בדוגמה). |
|
||||
|
||||
ב"גילוי פאי" התכוונתי כמובן להוכחה שיש *קבוע* כזה. כל השאר ודאי שהוא חישוב. לגבי E תהיתי פשוט איך "עלו" על זה, בפרט שמדובר במספר עם כל כך הרבה שימושים. מה פירוש "זו תוצאה מאוד לא טריוויאלית" להראות שלכל מספר שלם קיים שורש? זו יותר שאלה של מהו "קיום". הרי לצורך זה הגדירו את המספרים המרוכבים. |
|
||||
|
||||
בקשר ל-e ענית בעצמך - יש לו כל כך הרבה שימושים, ולכן הוא צץ והופיע (בצורות שונות) בהקשרים רבים... בהודעה הקודמת שלי נפלה טעות. התכוונתי "להראות שלכל מספר שלם *חיובי* קיים שורש". המרוכבים לא צריכים להיכנס לעניין כדי שנראה את הבעייתיות שקיימת כבר בשורש שתיים - ונכון, זו בדיוק השאלה של "מה זה קיום", אבל קיום לא של מרוכבים, אלא של המספרים על "הישר הממשי", שבתיכון התלמידים מקבלים בלי לפקפק. |
|
||||
|
||||
קיום שורש נובע ישירות מרציפות של x^2, לא? |
|
||||
|
||||
לא שאני יודע. אפשר להגדיר את x^2 כפונקציה על הרציונליים בלבד ולהוכיח שהיא רציפה עליהם, ועדיין לא ינבע מכך שיש שורש למספרים חיוביים שאינם ריבועים. אולי התכוונת לפונקציה x^1/2? אבל במקרה הזה, הרציפות שלה נובעת מקיום שורש, לא ההפך. |
|
||||
|
||||
''עדיין לא ינבע מכך שיש שורש למספרים חיוביים שאינם ריבועים'' - ינבע ממשפט ערך הביניים, ומכך שכל מספר חיובי שאיננו ריבוע של שלם נמצא בין שני חיוביים שהינם ריבועים של שלמים. |
|
||||
|
||||
במקרה של הרציונליים, אם כך, משפט ערך הביניים לא מתקיים. לא כך? |
|
||||
|
||||
תלוי. ''תכונת ערך הביניים'', שהיא תכונה טופולוגית כללית, אומרת שתמונת כל פונקציה רציפה מתת-קבוצה אל הממשיים, היא קטע, ואפשר להראות שהיא מתקיימת אם רק אם תת-הקבוצה קשירה. אז אם מסתכלים על הרציונליים כעל תת-מרחב (טופולוגי) של הממשיים - אז לא, משפט ערך הביניים לא מתקיים (כי היא אינה קבוצה קשירה). אבל עבור אותה טופולוגיה, ההכללה ה-''טבעית'' ''התמונה הרציפה של כל קבוצה פתוחה של מספרים רציונליים, כוללת את כל המספרים הרציונליים בין החסם העליון שלה, לחסם התחתון שלה'' כן נכונה (לפחות לפי סקיצת ההוכחה שיש לי בראש, לא ניסיתי ממש לכתוב אותה). |
|
||||
|
||||
ואיך בדיוק יכולה להיות תמונה רציפה של מספרים רציונליים? |
|
||||
|
||||
הרציונליים הם מרחב מטרי לכל דבר. אין בעיה להגדיר עליהם פונקציות רציפות ביחס למטריקה שלהם. רק כשאתה מכניס את הממשיים לעניין כל הטופולוגיה מתחרבשת. למשל - כשהיינו רק ברציונליים, אז אוסף כל הרציונליים היה קבוצה פתוחה וסגורה, מן הסתם. כשאתה מביט עליו כעל תת קבוצה של הממשיים, הוא לא קבוצה פתוחה (כי בכל סביבה של רציונלי יש אי רציונלי), והוא לא קבוצה סגורה (כי יש סדרות רציונליים שמתכנסות לאי רציונלי). |
|
||||
|
||||
זה נשמע חביב - "כשהיינו רק ברציונליים"... הו הימים היפים! |
|
||||
|
||||
עוצמת הרציונליים כולם אלף-אפס, עוצמת כל תת-קטע של הישר הממשי כעוצמת הממשיים כולם - טריוויאלי לגמרי לכן שאף פונקציה מהרציונליים לממשיים לא יכולה להיות על, ולא לכך התכוונתי. חוץ מזה, לא הבנתי אותך, ונדמה לי שלא הבנת אותי. |
|
||||
|
||||
העניין הוא שלא ברור על מה אתה מדבר ב"משפט ערך הביניים" ומהו "המקרה של הרציונליים" (פונקציות מ-Q ל-Q?) בהכללה שהוא דיבר עליה הוא ניסה להציע מקבילה של משפט ערך הביניים למקרה של הרציונליים - ההכללה הכי טבעית שאפשר לדמיין במקרה הזה, לדעתי. |
|
||||
|
||||
אני חושב על פונקציות מהרציונלים לרציונלים. משפט ערך הביניים לא מתקיים שם, לפי הדוגמה הנגדית שמספקת הפונקציה x^2, שעדיין רציפה, אבל כמובן איננה על (החלק האי-שלילי של הישר). |
|
||||
|
||||
הממ, צודק. אין מקור ל-2. |
|
||||
|
||||
עזוב רציפות, כדי לדבר עליה כעל פונקציה מעל הממשיים, צריכים, ובכן, מספרים ממשיים ואם יש לך אותם (אקסיומטית: שדה \סגור ארכימדי וגו'), שאלת הקיום טריוויאלית. לכן היא (שאלת הקיום של האי-רציונליים) דווקא מעניינת יותר (היסטורית, אנקדוטלית, פילוסופית - לא דווקא מתמטית) בהקשר גיאומטרי מאשר אנליטי. ואם את קיומם של מספרים אי-רציונליים אלגבריים קל יחסית לקבל (כי קל לבנות קטועים שאורכם אי-רציונלי, בעזרת מספרים שלמים, וגם כי עוצמתם בת-מניה ואיך צורך ב-"אינסוף אקטואלי"), קיומם של מספרים אי-רציונליים טרנסצדנטיים הוא כבר בעייתי הרבה יותר. אתה מציע לעלות גם את הנושא הזה בתיכון? |
|
||||
|
||||
מישהו אמר משהו על להראות את זה בתיכון? זו בורות מבורכת. לטעמי החלק הכי מעניין בשאלת הקיום של האי רציונליים היא בבנייה הפורמלית של הממשיים, למרות שלכאורה זה overkill אם רוצים לטפל רק באי רציונליים אלגבריים. |
|
||||
|
||||
אז עדיף לא לבנות ממשיים ולהשאר רק עם רציוליים וכ'ו? |
|
||||
|
||||
ממש לא. למה? |
|
||||
|
||||
ויש? שורש למיספרים שהם לא ריבועיים? |
|
||||
|
||||
כן. (כלומר, אין שורש רציונלי, אבל אפשר להראות בניות פורמליות של שדות שמכילים את הרציונליים כתת שדה, ובהם יש שורש לכל מספר חיובי). |
|
||||
|
||||
אצלי בתיכון כן אמרו (אבל אני לא זוכר). שמעתי על ובסוף גם נתקלתי בספר "100 דרכים לפאי", או שם דומה, ונראה לי שגם את "100 דרכים ל-e" ראיתי. אתה יכול להתעניין. |
|
||||
|
||||
"100 דרכים לפאי" זה לא ספר בישול? |
|
||||
|
||||
אהה. נו, אז זה לא בסדר. |
|
||||
|
||||
לכן אולי ישנם מרצים שמארגנים לעצמם סמנריון של קריאה מודרכת. |
|
||||
|
||||
לעצמם? |
|
||||
|
||||
במקום להכין מערך שעור הם מרעננים את הידע שלהם בטקסטים (או שאולי הם לומדים אותם בפעם הראשונה?) ממצגות שהתלמידים מכינים בכיתה. |
|
||||
|
||||
''כולם עושים זאת בגיל ההתבגרות'' הוא אחת הבדיחות הטובות ששמעתי בזמן האחרון. |
|
||||
|
||||
תמיד לשירותך. |
|
||||
|
||||
טענה משונה. אני, למשל, מתקשה להבין פרשנויות אם אינני קוראת קודם את המקור. (למען האמת, לא תמיד אני מבינה אותן גם *אחרי* קריאתו, אבל זה כבר סיפור אחר...) |
|
||||
|
||||
זאת לא היתה טענה אלא דיווח עובדתי. YMMV אבל אני לא מכיר אף אחד שקרא את שפינוזה, קאנט או אפילו ניטשה בלי שהם עברו "ריכוך" מוקדם ע"י פרשנים ומבארים. |
|
||||
|
||||
עכשיו אתה מכיר. |
|
||||
|
||||
נעים מאד. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלפחות את ניטשה ניתן לקרוא גם ללא ''פרשנות מקדימה''. יחד עם זאת כנראה מאבדים די הרבה בקריאה כזאת. את שפינוזה אי אפשר לקרוא ללא ''הכנה'' בעיקר בגלל הסגנון ה''גאומטרי'' הקצת מיושן שלו (נדמה לי שכך גם קאנט). דרך אגב, אני מאוד נהנה לקרוא את הספרים (ולראות את סדרות הטלביזיה כמו הסדרה על חרדת הסטטוס) של פילוסוף יהודי-בריטי הרבה יותר מודרני בשם אלן דה בוטון (אאל''ט). הכתיבה שלו מאד פשוטה ויש שיאמרו פשטנית ופופוליסטית. לדעתי בגלל טענת הפופוליזם הוא לא מוערך מספיק. נדמה לי שהוא מחזיר את הפילוסופיה אל העידן הסוקרטי, כאשר הפילוסוף הוא מורה ופרשן לחיים ולא סופיסט המתמחה ברעיונות שהם בלתי נגישים ובלתי רלאבנטיים לאדם הלא פילוסופי. |
|
||||
|
||||
אלו סדרות של ה-BBC. רואים אותם גם בערוץ 8. |
|
||||
|
||||
דה בוטון הוא לא סופר שטובל בוהניו בפילוסופיה להמונים? (לא קראתי אותו) |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. אניח למבינים גדולים ממני בתחום לשפוט. לטעמי, פילוסוף הרבה יותר מעניין מרבים הנחשבים יותר ממנו. |
|
||||
|
||||
למה אתה מתכוון "במקור"? בשפה בה נכתב ולא בתרגום? |
|
||||
|
||||
לא. כתיבתו של ההוגה עצמו מול סיכומים ופרשנויות. |
|
||||
|
||||
אז ברור שצריך לקרוא את הספר. לפרשנויות ולסיכומים אין שום ערך בעיני ללא קריאת המקור. |
|
||||
|
||||
למה לא? |
|
||||
|
||||
אמשול לך משל למה הדבר דומה. לחברי הורידו במבחן בספרות נקודות על פרשנות שהוא נתן לשיר של יהודה עמיחי (טרם עלייתו לישיבה של מעלה), שבמקרה היה ידיד של המשפחה. מנעוריו היה ידידי עז באופיו ובלי היסוס הוא התקשר לסופר המפורסם שלא רק קיבל את הפירוש, אלא טען שזו היתה כוונת המשורר, להבדיל מההבלים שניסתה ה''מחנכת'' לכפות. זה לא עזר, הציון נשאר בעינו. (סיפור אמיתי) |
|
||||
|
||||
אם אתה מנמק את דבריך היטב על סמך הטקסט, בד"כ לא ירדו לך נקודות אלא אם המורה טמבל/ית או בבחינות בגרות אם נפלת על בוחן שבודק כמו מכונה. זה מזכיר לי שנתנו לאיזה מורה לבדוק חיבור ולתת לו ציון והוא נתן לו אא"ט 60 או פחות. את החיבור כתב סופר ידוע. |
|
||||
|
||||
כן, זאת דוגמא נגדית טובה. ההתרשמות שלי היא שברוב הטקסטים במדעי הרוח המצב די שונה: לרוב יש לנו הרגשה של הבנה, שמבוססת על כך שהטקסט מורכב ממשפטים בשפה מדוברת, בשעה שלמעשה ההבנה האמיתית חומקת מאיתנו. |
|
||||
|
||||
בעצם, אתן לך דוגמא עכשווית משלי: בשנה שעברה קראתי טקסט של ג'ון סירל על רציונאליות וחברה. סירל הוא הוגה שכותב בצורה פשוטה עד-פשטנית, ולרגע לא עלה בדעתי שאני לא מבין או מחמיץ משהו חשוב. בינתיים השכלתי קצת יותר, ויצא לי לקרוא עוד הוגים שכותבים על הקשר בין תפיסות רציונאליות לבין חברה. עכשיו, כשאני יכול להעמיד את ההצעה של סירל ביניהם, אני פתאום מבין שכל מיני פסקאות שקראתי אצל סירל היו בעצם תשובותיו לתיאוריות אחרות של רציונאליות. אני יכול גם להצביע על קשר בין המתודה שסירל בוחר בה להוכחת טענותיו לבין התוכן של טענותיו (שוב, מתוך השוואה עם מתודות שמשמשות הוגים אחרים). בקיצור, אני רואה את הספר באופן שונה לחלוטין. אני מתאר לעצמי שאם הייתה לי הכשרה מתאימה בפילוסופיה של השפה, היה מתווסף להבנה שלי רובד נוסף (כי סירל הוא פילוסוף אנליטי) וחוזר חלילה לתחומים נוספים. כשאני קורא פרשנים או סיכומים אני מניח שהם כבר עשו חלק מהעבודה הזאת - שאין לי את הכלים לעשות ואני אפילו לא יודע שאני צריך לעשות - בשבילי. |
|
||||
|
||||
נשמע כמו סצינה מסרט של וודי אלן. |
|
||||
|
||||
אפשר הרחבה? (מה השיר, ומה הפרשנויות) |
|
||||
|
||||
לפני שנים בערוץ אחד שודרה תוכנית עם משפחתו של עגנון. נכדתו סיפרה שם שהיא קיבלה פעם שיעורי בית בספרות על יצירה של עגנון. היא ביקשה את עזרתו ואחרי שעיין בדף וקבע ש"אלו שאלות קשות מאוד" הוא הסכים לעזור לה. היא קיבלה ציון 80 על העבודה. |
|
||||
|
||||
התגובה הזאת, יחד עם תגובה 448313 מתחילות להשמע כמו אגדה אורבנית. |
|
||||
|
||||
עבורך היא אכן אגדה אורבנית. עבורי היא עובדה (העובדה היא שהנכדה סיפרה את זה, כי ראיתי את התוכנית. זה לא אומר שהסיפור עצמו נכון). |
|
||||
|
||||
פעם קראתי על איזשהו ויכוח היסטורי, האם צ'ארלי צ'פלין האמיתי הגיע למקום ה-3 או למקום ה-33 בתחרות צ'ארלי צ'פלינים. |
|
||||
|
||||
גם קורט וונגוד לא עזר לרודני דנג'רפילד. |
|
||||
|
||||
זה לא וונגוט? ד' בסוף עשויה להפוף ל-ט' בגרמנית, אבל למיטב ידיעתי, זה לא הולך בכיוון ההפוך אף פעם. תקן אותי? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי אתה צודק בקשר לשם. בגרמנית ד' נהיית אילמת כאשר אחריה מוצבת ט', כמו למשל במילה Stadt. |
|
||||
|
||||
כדי להבין על מה הוא מדבר ושאפשר יהיה להתמודד עם דבריו. |
|
||||
|
||||
זה נשמע כמו דעה של תלמידה בתיכון שמקצרת תהליכים וקוראת ברגע האחרון סיכומים במקום את הספרים |
|
||||
|
||||
האספקט הכי מעניין בעלבון שלך הוא שבחרת לומר ''תלמידה'' ולא ''תלמיד''. |
|
||||
|
||||
אולי הכיר מישהי כזאת, והאסוציאציה שלו לכן הייתה לבחורה. אולי הוא בכלל פמיניסטית מיליטנטית שמתעקשת להשתמש בלשון נקבה כאחת הנייטרלית. (אופס, הייתי צריך לכתוב "פמיניסט מיליטנטי"?) |
|
||||
|
||||
אה, אז אולי בגלל זה העיפו אותי מהתיכון. |
|
||||
|
||||
העיפו אותך ישר לאוניברסיטה? |
|
||||
|
||||
ממש ממש לא. (זה לקח עוד בערך 16 שנים). |
|
||||
|
||||
קראתי את התרגום העברי לספרו של א. סעיד "אוריינטליזם" ואכן חייבים להודות שמדובר בספר חשוב ומעניין. ברצוני לחלוק איתך כמה התרשמויות מן הספר הנוגעות לשני עניינים שהעלית בתגובותיך. א. בנוגע לסוגיית סדר הקריאה מפרשים/מקור או להיפך, אני משער שאפשר לנסח עמדה סבירה בשני אופנים: אפשר להציע לקרוא את המקור ואם הוא מעניין מספיק לקרוא את פרשניו ואז שוב את המקור. דרך אחרת לומר זאת היא להגיד שהסדר הנכון תלוי בספר עצמו. ב. ספרו של סעיד הוא דוגמה מובהקת להצגה השנייה. במקרה של "אוריינטליזם" אין שום סיבה שלא תקרא את המקור תחילה. הסיבה לכך פשוטה: הספר של סעיד הוא עצמו פרשנות של עבודתם של חוקרי המזרח (שסעיד מכנה אותם "אוריינטליסטים"). אם תדבוק בגישתך, תמצא שאתה בוחר בקריאת פרשנות על פרשנות על פרשנותם של חוקרי המזרח את המזרח. אתה מוצא עצמך ב"ראשיתו" של מעגל ללא סוף וללא תכלית. ג. ספרו של סעיד הוא ללא כל הסתייגות, תוצר מובהק של האסכולה הפרשנית מבית המדרש הפוסט-מודרניסטי (פוקו ואחרים). ספרו הוא כל כולו פרשנות "אוריינטליסטית" קונסיסטנטית וכוללת-כל של כל חקר האוריינט. עיקר וגוף הספר הוא התעמתות עם טקסטים ומקורות אינטלקטואליים אחרים. סעיד עצמו בספרו יספר לך "עם אילו בעיות [הוא] מנסה להתמודד, עם אילו טקסטים אחרים הוא מתעמת, מה הם המקורות האינטלקטואלים שהוא נסמך עליהם" (באופן ישיר ולא מוסתר או מובלע). ד. בתגובה אחרת כתבת "הייחוד של סעיד הוא הטענה בדבר היחס של המערב למזרח כ"אחר" שלו: היקסמות והשתוקקות מצד אחד, דחייה והגדרה-עצמית דרך היחס לאחר מצד שני". הצד של "היקסמות והשתוקקות" הוא קונבנציה פרה-סעידית. יחודו של סעיד בכך שגם אצל כותבים שהם "דוגמאות מתודולוגיות" של "היקסמות והשתוקקות" (כמו פלובר ושאטו-בריאן) הוא רואה את הצד האימפריאליסטי האוקסידנטלי המאיין את האוריינט האמיתי כדי ליצור אוריינטליזם אקדמי המגלם את מהות ה"אחר" של האוקסידנט (או "הגדרה-עצמית דרך היחס לאחר" כדבריך). ה. יש אצל סעיד עמדות רב-משמעיות בכמה עניינים אך לא בעניין האוריינטליזם שלו. הוא מיישם את ה"אוריינטליזם" שלו על מחקר האוריינט המערבי בצורה כל כך קונסיסטנטית וחסרת יוצאים מן הכלל עד כדי כך שלעיתים הוא מצטט דברים בשם אומרם (בלפור, רינאן) ואח"כ מפרש אותם באופן ההופך את משמעותם על פיה (אני מניח שלעיתים בצדק ולעיתים לא). ו. אם לסכם בצורה פשטנית להחריד את התרשמותי, אומר שסעיד המשליך אבנים על ה"גדר הטובה" הוא מייצג מהימן של האיש לא פחות מדמותו של סעיד כמלומד הרווארדי. |
|
||||
|
||||
תודה על שחלקת את התרשמויותך המעניינות. אנסה בהזדמנות לקרוא את סעיד (למרות שהוא לא ממש נכנס לתחומי העניין הרגילים שלי). אני מניח שבינתיים אתה צריך להמשיך לליוטר. |
|
||||
|
||||
למעט מקרים יוצאי דופן, כמו הוגים שכותבים באפוריזמים, או באופן אסוציאטיבי או פיוטי, עדיף לקרוא ספר עיון מתחילתו ועד לסופו. בעיני האידיאל של כתיבה הגותית הוא בניה שיטתית של תיזה, שלב אחר שלב, כך שיש קשר הגיוני בין השלבים, ויחד הם מהווים חטיבה אחת מורכבת. אני משער שרוב ההגות נכתבת בצורה דומה (גם אם לא זהה), ושרוב הוגים היו מעוניינים שהקורא יחשף למהלך המחשבתי במלואו. מאד יתכן שתשובה שנמצאה בעקבות קריאה מחוץ להקשר, היא למעשה תשובה לא נכונה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפשר לראות את שתי השיטות שהצגנו כיישום של סוגים שונים של רציונאליות: אתה מציג רכישת ידע "מלמטה למעלה", בדרך של בניה שיטתית של הידע מהטקסט (נניח, כמו האמפיריציסטים), ואילו אני חושב על העלאת בעיה, חיפוש התשובה בטקסט, שמעורר בעיות חדשות וחוזר חלילה (כמו הפופריאנים). |
|
||||
|
||||
מבחינה פרקטית, בדרך כלל כותב הפרשנות מניח שהקורא שלו כבר מכיר את המקור ומכוון את ספרו לקורא כזה. אם אינך קורא כזה, סביר שתתקשה בקריאה ואולי גם תטעה בהבנת הפרשנות. |
|
||||
|
||||
נהוג שפרשנים מסכמים בקצרה את מה שהם מבינים מהטקסט לפני שהם עוברים לפרשנות שלהם (בין השאר, כי במדעי הרוח טקסטים פתוחים לפירושים שונים). מניסיוני, מאחר שכותב ''המקור'' בד''כ לא כיוון את כתיבתו אליי אישית, הסיכוי שאתקשה בקריאה ואטעה בהבנה קיימת בכל מקרה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהשיטות מוציאות זו את זו, אבל לרוב, כדי לשאול את השאלה *הנכונה*, רצוי שהשאלה תשאל במסגרת התייחסות מגובשת, בתוך הקשר מוגדר. הפרדוקסליות פה היא שכדי לשאול שאלה טובה, חשוב מאד להכיר מראש את המערכת שבתוכה תמצא התשובה. לדוגמא: אם אני אשאל שאלה ג'נרית כמו מהו x? ואפתח ספר מסויים שמתיימר לענות על השאלה, אני אמצא תשובה בסגנון: x הוא y z וw, אבל רק כשמתקיימות הנחות א' ב' וג', וכו.., כך יוצא שהתשובה שתינתן מצוייה אך ורק בתוך המסגרת הטקסטואלית שנבחרה *כמכלול* של טענות והסתייגויות, וכל הפרטים השונים של המכלול הזה תלויים זה בזה. זה לא עובד בשיטת פינג-פונג: שאלה-תשובה שאלה-תשובה וכן הלאה. [מעניין שבתחשיב פרדיקאטים, טענה היא בעלת משמעות רק בתוך "דגם" שמורכב מתחום דיון מוגבל, ותתי קבוצות, ודגמים שונים מקנים לטענות ערכי אמת שונים.] |
|
||||
|
||||
אם אכן התשובה הייתה מצויה אך ורק בתוך המסגרת הטקסטואלית שנבחרה כמכלול, אזי שיטות פילוסופיות שונות היו אינקומנסורביליות זו לזו, ולא היינו יכולים להציג אותן כסדרה של תשובות לבעיה. אבל אנחנו עושים זאת: אנחנו יכולים להציג תשובות של הוגים שונים כסדרה של פתרונות לבעיות כמו הרציונאליות, האמת, טבע האדם, נטורליזם וכדומה. כמובן שאני לא מציע לעצור כאן ולדעת מה פילוסוף X אמר בנושא Y. אנחנו צריכים לדעת מדוע הוא חשב כך ולא אחרת. והדרך שאני מוצא אותה כיעילה ביותר (בשבילי) היא בשיטת הפינג-פונג ולא בקריאה פסיבית. אני פשוט עצלן: אם בעיה כלשהי (כמו: "למה לעזאזל הוא כותב את זה") לא מטרידה אותי, רוב הסיכויים שאזנח את הספר לטובת פעילויות שדורשות ממני פחות השקעה (או פידבקים מהירים יותר). |
|
||||
|
||||
אני לא רואה את הקשר ההכרחי בין "לא היינו יכולים להציג אותן כסדרה של תשובות לבעיה" ל "שיטות פילוסופיות שונות היו אינקומנסורביליות זו לזו".מלבד זאת, קשה להתעלם *ממידה מסויימת* של אינקומנסורביליות בין משנות שונות, ואפילו בקונטקסט היסטורי והגותי קרוב מאד. |
|
||||
|
||||
אם אפשר להציג אותן כסדרה של תשובות לבעיה, הרי יש להן אמת-מידה משותפת, ואז הן אינן אינקומנסורביליות זו לזו. |
|
||||
|
||||
מה זה אינקומנסורביליות? |
|
||||
|
||||
in·com·men·su·ra·ble (nk-mnsr--bl, -shr-)
1. a. Impossible to measure or compare. b. Lacking a common quality on which to make a comparison. 2. Mathematics a. Having no common measure or number of which all the given lengths or measures are integral multiples. b. Having an irrational ratio. Adj. 1. incommensurable - impossible to measure or compare in value or size or excellence incomparable, uncomparable - such that comparison is impossible; unsuitable for comparison or lacking features that can be compared; "an incomparable week of rest and pleasure"; "the computer proceeds with its incomparable logic and efficiency"; "this report is incomparable with the earlier ones because of different breakdowns of the data" 2. incommensurable - not having a common factor incommensurate - (often followed by `with') not corresponding in size or degree or extent; "a reward incommensurate with his effort" http://www.thefreedictionary.com/incommensurable |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
לא הייתי מעברת את זה עם ''סו''. |
|
||||
|
||||
אז איך? בזין? זין עם גרש? שים לב שזו מילה לטינית ולא אנגלית, ולכן הס' מוצדקת, כמו שאר התעתיק (כמו "פסיכולוגיה", ולא "סייקולוג'י"). |
|
||||
|
||||
תשכח שניה מהסיפא של ההודעה שעליה הגבת. אני לא טוען שמשנות שונות הן אינקומנסורביליות זו לזו. זו טענה חזקה בהרבה ממה שטענתי. אני טענתי שהצגת משנות פילוסופיות כמספקות סדרה של פתרונות לאותה בעיה, זו גישה בעייתית במקרה הטוב. קיבלתי את הרושם שאתה טוען שאם אני פוסל את טכניקת הפינג-פונג אני טוען לאינקומנסורביליות, וזה לא נכון. אפשר להשוות בין שיטות שונות, אבל השוואה בעלת ערך נעשית כאשר מעמתים קבוצות של טיעונים, או מכלולי טיעונים, ולשם כך רצוי להיוודע למכלולי הטיעונים קודם. יקפצו לי שניה משמרת הניימדרופינג, ואני אתן דוגמא: אם ננסה לענות על השאלה "מהו אלוהים בשביל שפינוזה", ונתסמך רק על הפרק הראשון ב"תורת המידות" ובו שפינוזה מגדיר את העצם האחד, לא נקבל תשובה טובה. אחרי שנראה כיצד שפינוזה מתייחס לבעיה הפסיכו-פיזית, חופש הרצון, מעמד האופנים והתארים ביחס לעצם וכו וכו, רק אז תהיה הבנה אמיתית של המושג "אלוהים" אצל שפינוזה. הבנה מהסוג הזה ניתן להשוות לתפיסות של המושג "אלוהים" בתורות אחרות, רק בתנאי שנראה כיצד המושג הזה קשור בחלקים האחרים של המשנה, ועומד בעקביות ביחס אליהם. העובדה שמרצים לפילוסופיה, ומסכמי תולדות הפילוסופיה השונים, חושבים שניתן להציג סדרה של פתרונות מנותקים מהקשר לבעיה אחת, לא אומרת שזו שיטה טובה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאולי אי ההסכמה קשורה בכך שאני חושב על המטאפיזקות הגדולות, שניסו להתחיל הכל מאפס, ואתה חושב על הגות בת זמננו פחות או יותר, שמסתמכת הרבה על שיח קיים, ספציאליזציה של הענפים השונים של הפילוסופיה, ואוצר מונחים פחות או יותר מוסכם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאלו שיטות משלימות. נכון שאי אפשר להבין את שפינוזה ללא המכלול, אבל אי אפשר גם להבין את שפינוזה ללא יצירת השוואות שונות. הטקסט של שפינוזה אינו מכלול סגור, וההבנה של הטקסט לא קודמת להשוואתו להוגים אחרים. העובדה היא שיוסף בן-שלמה וירמיהו יובל מבצעים קריאות שונות בתכלית של אותו טקסט באמצעות העמדת שפינוזה כחלק מתנועת הנאורות או לחלופין העמדתו בתוך המסורת של הוגים יהודיים. |
|
||||
|
||||
האפשרות "אין לי ספרים" היא אפשרות מעניינת. היא מזכירה לי את זהירותם של מתימטיקאים המוודאים בחשש של חבלן משטרתי שאף אחד לא יחלק ב -0 (או כמו במקרה הזה, אפילו חמור יותר - לא יבצע את הפעולה 0/0). |
|
||||
|
||||
אבל זו אכן הבעיה. אם אין לך ספרים, אז התשובה לשאלה "כמה מתוכם לא קראת" לא מוגדרת היטב - בין אם תגיד 100% ובין אם תגיד 0% זה יהיה "נכון". |
|
||||
|
||||
בסדר, רק חשבתי שיהיה נחמד לציין את זה. |
|
||||
|
||||
כל בני האדם הלא-אוטיסטים מדברים ככה. בדקתי לפני פרסום ההודעה, וכל האנשים שהצביעו לי בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית נוהגים כך - אם שואלים אותם "אהבת את המרק?", והם לא אכלו ממנו, הם לא עונים "לא", למרות שזה יהיה נכון; הם עונים "לא אכלתי ממנו." |
|
||||
|
||||
מה שישיב חלקית על השאלה המתבקשת - למה לא 100%. אגב, סימנתי 50-70%. יש כמה כאלו ולמעט השלישי, כולם ברשותי. ישנו "החיים הוראות שימוש" של ז'ורז' פרק, בו אחרי 50 עמודים הבנתי שפרטי פרטים הקשרורים לתרבות הצרפתית, כולל חפציה, רכילויותיה וכו', לא מעניינים אותי עד כדי כך (אם כי אתן לו - בעצם לעצמי, הזדמנות שניה). יש את Diaspora 2 של גרג איגן, שפעמיים ניסיתי ואישזהו גודש שבספר התיש אותי + סיגנון כתיבה מצ'ואיסטי הבלתי חביב עלי באופן כללי. יש את "זכרון דברים" של יעקב שבתאי 3 שאולי ניסיתי בגיל צעיר מדי ואולי הצורך הכפייתי שלי בפסקאות מנע ממני להמשיכו. וכן"פוסטמודרניזם" של פרדריק ג'יימסון 4 בו שישה עמודים לפני הסוף הגעתי למסקנה שזהו בזבוז זמן. ואולי עוד כמה. 1 http://readingmachine.co.il/home/books/1132819377) 4 דיון 1173
2 http://www.amazon.com/Diaspora-Novel-Greg-Egan/dp/00... 3 http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=4349 |
|
||||
|
||||
התחלתי פעמיים את ''יוליסס''. בפעם הראשונה, אחרי שסיימתי את הפרק הראשון אמרתי לעצמי ''אה, כדאי קודם שאקרא את האודיסיאה''. ולכן גם ''האודיסיאה'' ברשימה. בפעם השנייה שקראתי את ''יוליסס'' סיימתי את הפרק הראשון, אמרתי ''אה, זה לא היה כל כך נורא'', ומאז לא המשכתי. אסונות כבדים יותר נרשמו בתחום המדע הפופולרי, כשהזוכים הגדולים הם ''קיצור תולדות הזמן'' ו''כאוס'', שאפילו לאמצע שלהם לא הגעתי. |
|
||||
|
||||
על ''כאוס'' שווה לעשות מאמץ, לדעתי. |
|
||||
|
||||
כאוס הוא הספר היחידי ש(כמעט) וזרקתי אותו בשאט נפש, ורק ברגע האחרון הצילה אותו אחותי מתהום הנשייה ולקחה אותו אליה. |
|
||||
|
||||
את "כאוס" לא קראתי, אבל כן קראתי את "אייזק ניוטון"1 של אותו מחבר, עד לסוף, לצורך מאמר שכתבתי, והתרשמתי ממנו לרעה (לא מגדול המדענים, שכבר ידוע שהיה מקטני האנשים, אלא מהבנתו וכתיבתו של גליק). |
|
||||
|
||||
אבל מצאתי ספר בצד הכביש במצב טוב, וגם הספר טוב וקראתי אותו במהלך שבוע הספר- "אחד מתוך מאה" ותודה למי שאיבד... חוץ מזה אני משאיל ספרים מההורים שבעצמם לוקחים מהספרייה כך שאצלי אין ספרים- וזאת אומרת שקראתי את כולם! |
|
||||
|
||||
תגובה 447108 |
|
||||
|
||||
קבל תיקון - אצלך יש ספר אחד. סליחה. |
|
||||
|
||||
מעניין אם יש במהלך שבוע הספר עליה במספר ההשאלות בספריה שקרובה לעליה במספר רכישות הספרים. ניחוש שלי - לא. |
|
||||
|
||||
שבוע הספר כפי שהוא נצפה מזוית בן אדם לא עירוני שכמוני הוא הזמנות לחנויות הספרים להוציא מרכולתם הדוהה לאויר הפתוח ולנסות למכור ספרים בהנחה, או ספרים כמעט טובים, והכל על מדרכות אה, וזה למשך שבוע כך שהקשר בין שבוע הספר למכירת ספרים נראה הגיוני אבל קשר בין שבוע הספר לקריאה של ספרים לא בהנחה או ספרים טובים טעון הוכחה |
|
||||
|
||||
"הזדמנות... למכור ספרים בהנחה" - את ההזדמנות הזאת יש להם במשך כל השנה. בשבוע הספר דווקא יותר יקר (או כך העיתון מספר לי). הפרסומות לספרות ישראלית ולקריאה בכלל מעצבנות אותי כמעט כמו "מתחברים לישראל, כי ישראל זה אנחנו". אני אטעם מכתבי ביאליק אם תהיה לי הרגשה שיש סיכוי שאהנה, לא בגלל שנולדתי ברמת-גן. לפי הפרסומות האלו, אני צריך להרגיש רגשות אשם על כך שאני נהנה יותר מסופרים זרים. לכו לה^%$# מרגול וגורי אלפי, אני אקרא מה שמתחשק לי, ואתם תעמידו פנים לקרוא מה שמתחשק לכם, ותרגישו שמגיעה לכם מדליה. |
|
||||
|
||||
לא ממש מצאתי תשובה מתאימה אין לי ספרים התאים מצד אחד אבל אני כל הזמן קורא טוב עדיין אין מספיק ספרים מוקלטים בארץ שאפשר ליקנות |
|
||||
|
||||
קנה מחו''ל. |
|
||||
|
||||
חלק (מהותי) מהישראליות היא שהחיים שלך, הן חיי המעשה והן חיי הרוח, מתנהלים, בחלקם הגדול, בעברית. |
|
||||
|
||||
מי רוצה להיות ישראלי? מה שאני לא אהיה, אני אהיה בדיעבד. אם אני אנגלופיל, זה בגלל שאני נהנה מקולנוע, טלוויזיה וספרות אמריקאים ואנגליים. לא בחרתי להנות מהנ"ל באנגלית בגלל שהחלטתי שאני אנגלופיל. אם זה מה שהייתי עושה, הייתם לועגים לי, בצדק. למה עם ישראליות זה פתאום לא רק בסדר, אלא אפילו רצוי? |
|
||||
|
||||
אני דווקא מכיר שניים שלושה שרוצים להיות ישראלים, אבל לא זה העניין. לא שאלתי את גידי האם הוא רוצה להיות ישראלי. גם לא שאלתי אותו האם הוא רוצה להיות עוור. עובדתית הוא גם זה וגם זה. |
|
||||
|
||||
הוא לא יכול לבחור לראות. הוא יכול לבחור לקרוא באנגלית. הוא עיוור, זה מקובל. אם הוא ישראלי סטייל יאיר לפיד, כלומר אחד שלהיות ישראלי (ואפילו יותר טוב - גבר ישראלי) זה הדבר המרכזי בחייו, את זה אנחנו עוד לא יודעים. אני מקווה שהוא לא, כי זה דבר טיפשי להיות. |
|
||||
|
||||
הנה, אני מודיעה לך, למען מנע ספק וכתוצאת התרשמות ממושכת מדמותו של גידי, כאן באתר: הוא רחוק מטווסיותו המגוחכת של מר לפיד כרחוק מזרח ממערב. ככל שהתרשמתי, חשוב לו שיראו אותו כפי שהוא, על אישיותו השלמה - על האינטליגנציה שלו, הכישורים החברתיים שלו, ההומור שלו, ההבנה שלו (גם מקצועית) במוסיקה - וכולי, ולא שיראו רק את "העיוור". דיון 1033 |
|
||||
|
||||
זה מתחיל בלבחור לקרוא באנגלית, ונגמר בכתיבת משפט כמו ''כי זה דבר טיפשי להיות'' (שזה משפט מאוד אנגליסטי לכתוב). |
|
||||
|
||||
עכשיו *זה* באמת אינגלוז מופרך. |
|
||||
|
||||
ומה עם ה"עכשיו"?:) |
|
||||
|
||||
אני רואה שאתה לא העפרון החד ביותר בחבילה. |
|
||||
|
||||
את זה אני לא מזהה. |
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי. |
|
||||
|
||||
וכך סברתי. |
|
||||
|
||||
אם כך אולי טעיתי. |
|
||||
|
||||
תגובה 448060 היא אכן טעות. |
|
||||
|
||||
שכחתי להוסיף בסוף את הסמיילי שהתכוונתי להוסיף (לאמור, מצידי אתה מוזמן לאנגלז חופשי). |
|
||||
|
||||
כמה ממדפי הספרים בביתי הן ירושה ישירה מבית סבי וסבתי. מדי פעם בחיפוש לצורך קריאה אקדמית נמצאים הספרים הדרושים (אוי תיראו הנה אדמונד בורק) וספרים שממש בא לי לקרוא לכשאתפנה (אה נכון, יש כאן את טריסטם שאנדי\רוב רוי\כל כתבי קיפלינג). כל מה שנמצא במדפים מעבר לכך הם תוצאה של לקטנות לשמה, שמורכבת מסקרנות ודחפי רכישה אימפולסיביים. באותה מידה יש לי כמות נכבדת של סרטים שהוקלטו והועתקו בצורה זו או אחרת ועדיין מחכים לגאולה. סביר להניח שאם לא היו לי מכשיר טלוויזיה וחיבור לאינטרנט (ומספר כרטיסי ספריה), השימוש באוספים הפרטיים היה גובר. במצב הנוכחי הם יאלצו להמתין עד לזמן שבו אני והם ניסחף יחדיו לאי בודד. |
|
||||
|
||||
רוב המכרים שלי מתלוננים על הספרים הנפלאים שהושאלו ולא חזרו, ואף אחד (חוץ ממני) לא מספר על הספרים הנהדרים שמקורם לא ידוע. אז כדי שלא ארגיש המנוול היחיד, אני מתכבד להגיש הצעה לסקר: איזה חלק מהספרים שברשותך לא קנית ולא קיבלת במתנה? |
|
||||
|
||||
יש גם ספרים שמוצאים ברחוב. אני יודעת שבשכונה שלי זה מאד מקובל לשים ספרים על ספסלים על מנת שעוברים ושבים שימצאו אותם מעניינים יוכלו פשוט לקחת. |
|
||||
|
||||
יש הרבה ספרים שלי שנמצצאים אצל אנשים שאני כבר לא בקשר איתם, או ספרים שאבדו (חלקם דיי יקרי ערך). לכן אני מרשה לעצמי לפעמים ''לשכוח'' להחזיר ספרים ששאלתי מחבר אבל לרוב אני מחזיר לאחר שאני מסיים לקרוא את הספר. |
|
||||
|
||||
אתה פוקד על ב' את עונשו של א'? מנוול. |
|
||||
|
||||
כולנו מנוולים. מכל הספרים החורגים שלי, ראוי לציין ספר על מבנה המח שהשאלתי לפני חמש עשרה שנים מהקיבוץ השכן. הספרנית החביבה נאלצה להודות שאין סיכוי שמישהו יקרא את זה חוץ ממני, ומחקה אותו מהקטלוג. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי כולם, יודע רק לגביך (אבל אני חושד שאתה צודק). |
|
||||
|
||||
נו שויין, גם אני יודע רק לגבי. לגבי כולם אני מכליל. |
|
||||
|
||||
לי היה קטע מעניין ביותר כשאחרי חיפושים נרחבים של ספר שהשאלתי ולא חזר אליי, הציעה חברה ''להשאיל'' לי את העותק ''שלה'', שהיה כמובן זה ששאלה ממני... |
|
||||
|
||||
יש לי כמה ספרים (דווקא לא רעים), שאני בטוח שאינם שלי, אבל הבעלים המקורים מכחישים את בעלותם. למרות זאת המצפון קצת הציק בהתחלה, כשהם נשארו אצלי, אבל התרגלתי. |
|
||||
|
||||
מרכז ת"א. [לא בדיוק שכונה, אבל אני מתייחסת לרחובות ספציפיים שליד הבית שלי.] |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל stalkees חדשות בעת זו, אז את יכולה למסור בשקט את שמה של אותה שכונה קסומה שבה אמנם הכסף לא מתגלגל ברחובות, אבל ספרים נחים על ספסלים. |
|
||||
|
||||
מן הסתם בלב העיר. רק בשבוע האחרון מצאתי אוסף שלם של ספרי כיס בצרפתית, כמה ספרי עיון ישנים, אנציקלופדיה "אביב" בשלמותה (כחדשה!), ספרי לימוד היסטוריה של כיתה ז', ספר הילדים הקלאסי "כיצד פועל גופך" ו... זהו בערך. אם פוקחים עין בימים הרלוונטיים (שבתות בדרך כלל, והראשון לכל חודש, אז אנשים עוברים דירה), יש סיכוי לבנות ספרייה שלמה ומכובדת. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא ראיתי ספרים זרוקים ככה ברחובות, בטח שלא בכמויות האלה, ועיניי פקוחות תמיד - אתה אף פעם לא יודע מי ישכח להגיף את התריסים כשהפילגש קופצת לביקור. |
|
||||
|
||||
למי יש כסף להחזיק פילגש בימים טרופים אלה? אני נתקלתי בערימת ספרים נטושה ליד סוזאן דלל לפני שנה. אלו היו בעיקר ספרי היסטוריה שנכתבו אי שם בראשית המאה הקודמת. |
|
||||
|
||||
ברמת גן, בצד השמאלי של רחוב הרוא"ה היו מדי פעם צצות ערמות ספרים. תמיד חשבתי שזו הסיבה שספרים יד שניה היו כל כך זולים. לי יש בגלל זה את "אקסודוס" של יוריס, Day of the Jackal וזכרונותיו של וינסטון צ'רצ'יל ממלחה"ע השניה בשישה כרכים. אבל העניין הוא לא כל כך מפליא, נסה פעם לתרום את אוסף הספרים שלך לסיפריה ציבורית כלשהי, ותבין למה ערמות של ספרים בוחרות להתיישב על ספסלים. |
|
||||
|
||||
יש חנויות ספרים יד שניה. |
|
||||
|
||||
אלה ספרי היסטוריה היסטוריים! |
|
||||
|
||||
לא מזמן דווקא צצה ערימה ענקית של ספרים חדשים לחלוטין על המדרכה ליד פח הזבל שלנו, ונראתה מאוד מלבבת, עד שהתברר שכמעט כולה ספרי ניו-אייג' כבדים על ריפוי הוליסטי באמצעות הקבלה ופוריות באמצעות קברי קדושים. השארתי אותם לקוראים אחרים. |
|
||||
|
||||
הפסדת בגדול. אני אספתי את הספרים האלו, ואני נושא עתה ברחמי תאומים. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל כבר ילדתי, בעזרת השיטות שלמדתי מהספר "חוכמת הקבלה: נישואין מוצלחים, הריון קל ומהיר" - הם לא התלוצצו! |
|
||||
|
||||
זה באמת משמח. באמת יילך נפלא באמריקה, כמו כל דבר שחוסך זמן. ניסית גם את "מכניקת הקוונטים במעמד הר סיני"? |
|
||||
|
||||
לא, אבל ניסיתי את ''ואהבת לרעך כמוך - סקס טנטרי ביהדות''. כמובן שקראתי גם את ההמשך, ''המתחיל במצווה.'' נתתי גם הזדמנות ל''איש תחת גפנו ותאנתו יחיה - מדריך הטיולים לחובב היין'', אבל כנראה שזה מאבד מעט מקסמו אם אתה לא באמת מוכן לצאת מהבית. הכי אהבתי את ''בראשית ברא אלוהים ושאר אגדות.'' |
|
||||
|
||||
נפלא. באמת משמח אותי לדעת שהשארתי לך את הספרים. הייתה לי הרגשה שייקח אותם מישהו שיעשה אתם יותר צדק ממני.:) |
|
||||
|
||||
ליד הבית שלי יש שטח בור ענק המשמש מזבלה לקיבוץ הסמוך, לניר צבי. פעם אבא שלי ואני מצאנו שם את "היד החזקה" לרמב"ם, תנ"ך מפורש, את "כיסופים" של יהודה בורלא, ספר כל שהוא של דבורה ברון, מספר ספרים אחרים שאינני מצליח לזכור כרגע מהם שמותיהם או מי כתב אותם, אבל הכי חשוב: "אלע ווערק פון שלום עליכם", מהדורת 1944, בשישה כרכים ענקמוניים, באידיש. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לצערי, עוד לא הזדמן לי לעיין באף אחד מהם, פרט להקדמות המשעממות להחריד ל"היד החזקה: ספר המדע". ייתכן מאד שאפילו במהלך חופשת הקיץ לא אוכל לקרוא אותם, כי כעת, משהגעתי לרמת שליטה נדרשת בשפה הרוסית, אני נאלץ לקרוא את כל מאות ספרי הקלאסיקה שההורים שלי צברו כמו שעורבים צוברים חפצים מנצנצים. |
|
||||
|
||||
הם נוטשים גם ילדים בימים הרלוונטיים ההם, כשעוברים דירה? |
|
||||
|
||||
לא. רק ספרים וקופסאות שימורים. |
|
||||
|
||||
וחתולים, כבר הפסיקו לנטוש? |
|
||||
|
||||
היא אמרה - קופסאות שימורים. |
|
||||
|
||||
... ואיזה שכן אוויל במיוחד נטש השבוע את כל כרכי האנציקלופדיה "תרבות" (שאני מחפשת על אש קטנה כבר שנים), בתוך פח הזבל הפתוח של הבית המשותף. בתוכו ממש, ובתפזורת! לידם בתוך הפח שכבו עוד כמה וכמה ספרים עבים בכריכה קשה. לא יכולתי להביא את עצמי לדלות אותם משם, ושם הם נשארו. כואב הלב. |
|
||||
|
||||
במקום בו זורקים ספרים לפח האשפה. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שלא הרסת את המיצג הסביבתי ''תרבות הזבל'' שבניתי בעמל כפי. |
|
||||
|
||||
חבל שאת לא גרה ביהוד. |
|
||||
|
||||
אויויוי! הרי כבר אמר היינריך היינה, איפה שזורקים ספרי *תנ"ך* לפח, שם גם יהודים יגורשו מבתיהם על ידי יהודים! |
|
||||
|
||||
אצלנו שמים ספלים על ספסרים. |
|
||||
|
||||
יש לי אחד כזה, אבל הוא בן ערובה עד שיקנה לי המאבד עותק חדש. היות ואנחנו כבר לא בקשר, כנראה שזה לא יקרה. משעשע אותי להזכר איך המנוול, חוזר ותיק בתשובה, אמר לי שלפי ההלכה, הוא חייב לקנות לי רק ספר משומש, היות וקראתי כבר את האחד שהשאלתי לו, והוא לא היה חדש. הלכה או לא הלכה, איזה מן בן אדם מתנהג ככה? |
|
||||
|
||||
חוץ מספרים שהחרמתי להורים שלי (למשל, ספרי שירה של לאה גולדברג אחרי שאמא שלי ביקשה וקיבלה ליום הולדת את האוסף המלא) אין לי ספרים שהושאלו ולא הוחזרו. לתשומת לב הזוג ו., נזכרתי בתגובה 401361 וזה עדיין רלוונטי. |
|
||||
|
||||
כידוע, השאלת ספר לחבר היא דרך בדוקה להבטיח שזאת הפעם האחרונה שאתה רואה מי מהם. |
|
||||
|
||||
אז חבריך טובים משלי, שרק באים לבקש עוד. |
|
||||
|
||||
זהו, שכבר לא נשארו לי. |
|
||||
|
||||
חברים? |
|
||||
|
||||
גם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |