בתשובה לשוקי שמאל, 23/06/07 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין יהיה לקרוא את התרשמותך מסעיד אחרי שתקרא חלקים גדולים יותר מהספר. אני לא קראתי את סעיד במקור. יש לי ויכוח מתמשך עם אנשי מדעי הרוח. הם טוענים שעד כמה שאפשר צריך לקרוא את "המקור" לפני שאני קורא פרשנויות והתייחסויות לטקסט. כך, לדעתם, גדל הסיכוי לקריאה מקורית שלי את הטקסט, בלי להיות משוחד ע"י דיווחים קודמים ממקורות משניים. אולי אני לא מספיק מוכשר, ואולי הם אלו הרומנטיקנים 1, אבל אני מוצא את הדרך הזאת כדרך שאינה מתאימה עבורי. כדי להבין את משמעותו של טקסט אני צריך לדעת עם אילו בעיות הכותב מנסה להתמודד, עם אילו טקסטים אחרים הוא מתעמת, מה הם המקורות האינטלקטואלים שהוא נסמך עליהם (במובלע) וכדומה. מקריאה ישירה בטקסט המקור, קודם שאני יודע את הדברים האלו, אני בדרך כלל מפיק מעט מאוד. 1 בגרמניה של המאה ה-18 היה מין אידאל כזה של עיצוב האישיות דרך "מגע ישיר" עם טקסטים שכתבו גדולי-רוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם גם לפרשנויות וההתייחסויות צריך לקרוא פרשנויות והתייחסויות קודם קריאתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני קורא את ניטשה אני קורא את ''כשניטשה בכה'' כדי להבין את ניטשה, אבל כדי להבין את ''כשניטשה בכה'' אני צריך קודם לקרוא את ''האלכימאי'' (נניח), וכדי להבין את האלכימאי אני צריך קודם לקרוא את ''חכמת הבייגלה'', וכו' וכו' (טוב, כאן אין סיכוי שיווצר מעגל, אבל אולי בעולם האמיתי יש סיכוי שכזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, ששאלתי (ואני לא בטוח שהשאלה טריוויאלית כשמדובר בספרות עיונית רצינית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. וזה מעורר שאלות פילוסופיות מאוד מעניינות לגבי המעגל ההרמנויטי (במסורת הקונטיננטלית) או ההוליזם של הידע שלנו ואפילו תודעה קולקטיבית (במסורת האנליטית). (אבל לא משנה, זה גדול עליי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול עלייך? גדול עליי לקרוא את ההודעה הזו שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת רק הערה שאומרת ''נגעת לדעתי בנקודה חשובה מאוד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים. יש הבדל בין ספרי ''הגות ישירה'' ובין ספרי ''סקירת הגות''. לקרוא את דרידה יכול להיות סבוך מאוד בלי שאתה קורא מישהו שפשוט מנסה לפשט את דרידה ולשים אותו בקונטקסט מסוים (ואז מישהו אחר ששם אותו בקונטקסט אחר). בקצרה - לאו דווקא ליצירה המפרשת וליצירה המפורשת יש את אותה דרגת ''סיבוכיות'' ודרישה לרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לטענה של גדי באופן עקרוני. היא מזכירה את הפרדוקס של מנון אצל אפלטון: אם ידיעה כרוכה בלמידה תוך חיפוש של מה שעדיין אינו ידוע, לעולם לא נוכל ללמוד דבר, כי כדי ללמוד את מה שאינו ידוע בתור הדבר שאותו אנחנו מחפשים אנחנו צריכים לזהות אותו ככזה כשהוא מופיע בפנינו, ואנחנו לא יכולים לזהות אותו בלי שאנחנו יודעים מראש שזה מה שאנחנו מחפשים. ואם אנחנו כבר מזהים אותו בתור מה שאנחנו מחפשים הרי שידענו אותו בלי ללמוד. תשובות אינטואיטיביות מובילות לרגרסיה, וכאן הפילוסופיה צריכה להתערב ע"מ להציע תשובות לפרדוקס. באופן מעשי יותר, קשה לי להסכים אתך. דרידה הוא מקרה קיצוני. חלק גדול מההוגים כותב בבהירות יותר מפרשניהם. ועדיין, כדי "להבין" טקסט צריך לקרוא פרשנויות או להיות בעל ידע רחב מאוד. אין כל בעיה לקרוא את ניטשה במקור ולחשוב שהבנתי. כולם עושים זאת בגיל ההתבגרות. אבל כדי להבין באמת מה הוא אומר, אם הוא ממען את הפרגמנט מול פוזיטיביסטים, ניאו-הגליאנים, ניאו-קאנטיאנים, רומנטיקנים לסוגיהם (שלא לדבר על העולם הפילולוגי האדיר שנמצא ברקע), אני צריך את הפרשנות. אני עשוי לוותר על הרעיון של "להתחיל מהמקור" לא בגלל שהמקור לא מובן לי לחלוטין ברמה של קריאה פשוטה, אלא בגלל שמקריאה כזאת אני יכול להפיק מעט מאוד בגלל מגבלות הידע (והכישרון) שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער. לא הבנתי למה אתה לא מסכים איתי. נראה לי שאני מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ועדיין, כדי ''להבין'' טקסט צריך לקרוא פרשנויות או להיות בעל ידע רחב מאוד''. אה, זה כבר סיפור אחר. ודאי שכדי להגיע לרמת ההבנה שאתה חותר אליה צריך לקרוא פרשנויות או, כפי שאמרת, להיות רחב ידע ביותר. השאלה היא אם, במידה שמדובר באפשרות הראשונה, יש לקרוא את הפרשנויות לפני או אחרי קריאת המקור. לי נראה שהקריאה ''לפני'' לא תורמת הרבה. למען האמת, אני בד''כ לא מסוגלת לה פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו כנ''ל, זה יהיה כמו לקרוא ניתוח של רומאן או סרט בלי לראות אותם. יותר מדי חלקים חסרים. מעבר לכך, בעניין פרשנויות, הייתי כבר בסמינר שבו לאחר שקראנו טקסט של הנרי ברגסון, הגענו לטקסט של ג'יל דלוז שהציג עצמו כפרשנות של ברגסון, אבל אנחנו התייחסנו אליו כמשנתו העצמאית של דלוז. (ונדמה לי שלקחנו את ההסבר של דוד נ. רודוויק למשנתו של דלוז כמשנה בפני עצמה, אבל הזיכרון שלי בשלב הזה קצת עמום.) גם בתוך המעגל הפסיכואנליטי מציגים הכותבים פעמים רבות את משנתם העצמאית בתור הסבר לדבריו של פרויד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, זה די הפוך לבעיית ה''חלקים חסרים'' למי שלא קרא את המקור. פרשנות מבצעת עבורי אינטגרציה של המקור שאני איני מסוגל לעשות. וכל פרשנות היא כבר טקסט בפני עצמו. זאת שוב אותה בעיה שהעלה גדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, זה ודאי נכון - גם לאקאן הציג את עצמו כפרשנו האמתי של פרויד, אבל משנתו בהחלט נחשבת עצמאית מאוד (משנתו וגם משנת חלק מםרשניו - דרידה, למשל). (ואגב, כותבים *דלז*):) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זאת שאלה של רמת הבנה. השאלה הכללית היא למה אנחנו קוראים ''הבנה'' של טקסט שיצר אדם אחר (בניגוד להבנה של חוקי טבע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו באמת שאלה. אבל לגבי ''הבנה'' שכוללת התייחסויות דיאלוגיות להוגים אחרים, יש לקחת בחשבון שגם הפרשנים לא בהכרח ''גילו'' אותן מפיו של ''המפורש'' עצמו (בהרבה מקרים זה ודאי היה קצת קשה...) והם פשוט מניחים שהפילוסוף המדובר כתב מאוחר יותר מ''בני שיחו'', כתביהם היו נגישים לו וסביר שקרא אותם וכך הלאה. ולא תמיד ההוכחות לכך בטקסט כה ברורות. וגם ייתכן כמובן שהוא התייחס להוגים אחרים שהפרשנים לא הכירו או לא זכרו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אבל אני לא בטוח שזה משנה. נדמה לי שהשאלה אינה ''מה הוא חשב'' אלא כיצד אנחנו יכולים להבין ולהעריך את מה שהוא כתב בהתייחס למכלול הידע שלנו, והמכלול הזה משתנה כל הזמן (בניגוד, למשל, לחוקי הטבע שאמורים להישאר קבועים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם זה העניין, עוד הרבה פחות ברור מדוע סדר הקריאה המועדף עליך הוא מהפרשנות אל המקור ולא להיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מכלול הידע הפרטי שלי הוא מצומצם, ולכן אני מפיק מהקריאה של המקור מעט מאוד. אני חושב על זה כעל ''מכין לי תבניות בראש'' להבנת הטקסט. קשה לי לקרוא טקסט (שאין לי מראש ידע רציני בתחום) ללא תבניות כאלה. מצד שני, במהלך קריאת הטקסט, כל סטייה מהתבניות שהכנתי מעוררת אצלי דיסוננס שמחייב אותי להעמיק לחקור (ואולי אף לחלוק על הפרשנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוגים הנ"ל לא יכלו פשוט לציין בקצרה עם אילו טענות הם מתמודדים בכל אחד מכתביהם, ולספק אולי הפניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים כן. פעמים רבות לא. הם בד''כ כותבים בתוך מסורת מסוימת והנחות שנראות מקובלות לאנשי התרבות בזמנם או לבני השיח האינטלקטואלים שלהם. חוץ מזה, כמו שמישהו שאני מכיר אוהב לומר, ''בתוך מחזיק המפתחות של המכונית שלי טמונה כבר המצאת הגלגל'', אבל אנחנו לא מתחילים לספר את תולדות האנושות כל פעם שאנחנו רוצים להגיד משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי ל"אפרופו פוזיטיביזם:" בתחילת המאמר, או "בתגובה לנאו-הגליאנים בכלל, ומר אקס בפרט:". צעד קטן שימנע הרבה אי-הבנות גדולות מהסוג שתיארת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים זה יעזור. פעמים רבות זה יוציא את העוקץ מהכתיבה. אחד האתגרים בכתיבה במדעי הרוח הוא להציג את הבעיה (שאלת המחקר) ותולדותיה באופן שונה מכפי שהיא הוצגה עד היום. התייחסות ישירה להוגים או אסכולות אחרות מכניסה אותך לסד שמקשה עליך לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי סטנדרט הכתיבה של ה APA מאמרים פסיכולוגיים (ונדמה לי שגם בסוציולוגיה) נכתבים קרוב יותר להצעה של דורפל. אבל בקשר לענין נגישות הטקסט המקורי - אחת הבעיות היא ההתמודדות עם השפה עצמה של הטקסט הכתוב, בעיקר מבחינת הסגנון. הרי יש אנשים שקראו והבינו טקסט מקורי (קאנט התעורר מקריאה ב, זה היה יום?) ו"בעל המפתחות" כן קרא בלקאן (אולי בעזרת מפרשים, אולי לא). אולי איבדנו את היכולת (והסבלנות) להתמודד עם סגנונות כאלה, או אולי כמות החומר הרלוונטית פשוט גדולה מדי כך שהטקסט המקורי כבר לא מכסה את הנושא בצורה מספקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל של שמיים וארץ בין מדעי החברה לבין מדעי הרוח בקטע הזה. אם אתה כבר מעלה את זה, מעניין שהיום סבורים שקאנט לא קרא את יום במקור, אלא שמע על דעותיו מכלי שני ושלישי באמצעות פרשנים (מט במהלך אחד! תודה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכריזים ''מט באיקס מהלכים'' בדיעבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה די מזכיר לי מאמרים (ואפילו ספרים מתקדמים) במתמטיקה ובמדעי המחשב: לפעמים הם אומרים "כך וכך מתקיים" בלי שום נימוק - והנימוק, כשמנסים להגיע אליו, הוא בכלל לא טריוויאלי ולפעמים דורש ידע מוקדם די רחב ושימוש במשפט כבד, שהוא כנראה הלחם והחמאה של העוסקים בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי להגיד ''אפרופו איקס'' בספרי הפילוסופיה, כמו בספרי המתמטיקה. לא הצעתי להביא את כל הנימוק לא כאן ולא כאן. למעשה, התלוננתי פעם באייל על החזרה המטרידה על הנימוקים בספרי מתמטיקה למתחילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת את מה שאני אומר: הם משתמשים *במובלע* במשפטים כבדים. כלומר, הם אפילו לא מציינים על מה הם מתבססים, ובטח שלא מביאים נימוקים רחבים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת תמיד תהיתי איך "גילו" את פאי ואת E... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את כוונתך, או איך זה קשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, לי לפחות אמרו מהם המספרים פאי ו-E (כמה מהספרות הראשונות, כמובן. לא המספר ממש). האם גילוים לא דרש משפטים כבדים כלשהם? למען האמת, אין לי מושג ירוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה הכוונה ב"גילוי". את פאי לפחות קל *להגדיר* בתור היחס בין היקף המעגל וקוטרו - ואז יש לנו מספר בשם פאי, גם אם אין לנו מושג מה הייצוג העשרוני שלו (ואת הייצוג הזה נראה לי שיותר נכון לומר ש*מחשבים* מאשר מגלים). כמובן שגם זה לא פשוט - צריך להראות שהיחס הזה קבוע לכל מעגל - את זה עשה ארכימדס, אם איני טועה, והוא גם הציע שיטה לחישוב פאי באיזו רמת דיוק שרוצים (אם יש לך מספיק סבלנות, כמובן). אז "כלים כבדים" ממש לא צריך כאן, אבל אתה בהחלט צודק בקשר לכך שלא אומרים על זה מילה וחצי מילה בתיכון, ואפילו באוניברסיטה לא ממש. אגב, שני המספרים הללו הם רק סימפטום - מה שקורה בבית הספר התיכון הוא שהתלמידים לומדים חשבון במספרים ממשיים ("כל מה שנמצא על ציר המספרים") מבלי שיהיה להם מושג מהם בעצם מספרים ממשיים, איך בונים אותם ומה הקושי בבנייה. הם מקבלים כמובן מאליו את זה שקיים שורש לכל מספר שלם, למשל, למרות שזו תוצאה מאוד לא טריוויאלית כשמנסים להראות אותה פורמלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה סתם ''להראות פורמלית''. הבעיה היא קונספטואלית, ודווקא סביר שהצגה שלה לא תהיה חלק מההשכלה הבסיסית במתמטיקה. (בניגוד, למשל, למשפט ערך הביניים - שהוא מובן מאליו קונספטואלית, אבל לא-טריוויאלי (נניח) להראות אותו פורמלית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא הרחב? (אני דיברתי רק על מספרים ממשיים, אפילו אם זה לא היה ברור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שבתיכון, מוסד שבימינו לא אמור להכשיר אנשים מקצועית, צריך להיות מקום לדיון במהותם של המספרים הממשיים, ההיסטוריה של הפונקציות הטריגונומטריות (כמדומני, חישוב של טבלאות בעזרת מעט ערכים ידועים ובאמצעות נוסחת חצי-הזווית), וכו', ולא דווקא לנושאים משעממים כמו שיטת החילוץ של גאוס (שדווקא יכולה להיות שימושית אפילו לתלמיד תיכון, אבל זה לא התכלס בדוגמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"גילוי פאי" התכוונתי כמובן להוכחה שיש *קבוע* כזה. כל השאר ודאי שהוא חישוב. לגבי E תהיתי פשוט איך "עלו" על זה, בפרט שמדובר במספר עם כל כך הרבה שימושים. מה פירוש "זו תוצאה מאוד לא טריוויאלית" להראות שלכל מספר שלם קיים שורש? זו יותר שאלה של מהו "קיום". הרי לצורך זה הגדירו את המספרים המרוכבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל-e ענית בעצמך - יש לו כל כך הרבה שימושים, ולכן הוא צץ והופיע (בצורות שונות) בהקשרים רבים... בהודעה הקודמת שלי נפלה טעות. התכוונתי "להראות שלכל מספר שלם *חיובי* קיים שורש". המרוכבים לא צריכים להיכנס לעניין כדי שנראה את הבעייתיות שקיימת כבר בשורש שתיים - ונכון, זו בדיוק השאלה של "מה זה קיום", אבל קיום לא של מרוכבים, אלא של המספרים על "הישר הממשי", שבתיכון התלמידים מקבלים בלי לפקפק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיום שורש נובע ישירות מרציפות של x^2, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני יודע. אפשר להגדיר את x^2 כפונקציה על הרציונליים בלבד ולהוכיח שהיא רציפה עליהם, ועדיין לא ינבע מכך שיש שורש למספרים חיוביים שאינם ריבועים. אולי התכוונת לפונקציה x^1/2? אבל במקרה הזה, הרציפות שלה נובעת מקיום שורש, לא ההפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עדיין לא ינבע מכך שיש שורש למספרים חיוביים שאינם ריבועים'' - ינבע ממשפט ערך הביניים, ומכך שכל מספר חיובי שאיננו ריבוע של שלם נמצא בין שני חיוביים שהינם ריבועים של שלמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של הרציונליים, אם כך, משפט ערך הביניים לא מתקיים. לא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. ''תכונת ערך הביניים'', שהיא תכונה טופולוגית כללית, אומרת שתמונת כל פונקציה רציפה מתת-קבוצה אל הממשיים, היא קטע, ואפשר להראות שהיא מתקיימת אם רק אם תת-הקבוצה קשירה. אז אם מסתכלים על הרציונליים כעל תת-מרחב (טופולוגי) של הממשיים - אז לא, משפט ערך הביניים לא מתקיים (כי היא אינה קבוצה קשירה). אבל עבור אותה טופולוגיה, ההכללה ה-''טבעית'' ''התמונה הרציפה של כל קבוצה פתוחה של מספרים רציונליים, כוללת את כל המספרים הרציונליים בין החסם העליון שלה, לחסם התחתון שלה'' כן נכונה (לפחות לפי סקיצת ההוכחה שיש לי בראש, לא ניסיתי ממש לכתוב אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך בדיוק יכולה להיות תמונה רציפה של מספרים רציונליים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרציונליים הם מרחב מטרי לכל דבר. אין בעיה להגדיר עליהם פונקציות רציפות ביחס למטריקה שלהם. רק כשאתה מכניס את הממשיים לעניין כל הטופולוגיה מתחרבשת. למשל - כשהיינו רק ברציונליים, אז אוסף כל הרציונליים היה קבוצה פתוחה וסגורה, מן הסתם. כשאתה מביט עליו כעל תת קבוצה של הממשיים, הוא לא קבוצה פתוחה (כי בכל סביבה של רציונלי יש אי רציונלי), והוא לא קבוצה סגורה (כי יש סדרות רציונליים שמתכנסות לאי רציונלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע חביב - "כשהיינו רק ברציונליים"... הו הימים היפים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוצמת הרציונליים כולם אלף-אפס, עוצמת כל תת-קטע של הישר הממשי כעוצמת הממשיים כולם - טריוויאלי לגמרי לכן שאף פונקציה מהרציונליים לממשיים לא יכולה להיות על, ולא לכך התכוונתי. חוץ מזה, לא הבנתי אותך, ונדמה לי שלא הבנת אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שלא ברור על מה אתה מדבר ב"משפט ערך הביניים" ומהו "המקרה של הרציונליים" (פונקציות מ-Q ל-Q?) בהכללה שהוא דיבר עליה הוא ניסה להציע מקבילה של משפט ערך הביניים למקרה של הרציונליים - ההכללה הכי טבעית שאפשר לדמיין במקרה הזה, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב על פונקציות מהרציונלים לרציונלים. משפט ערך הביניים לא מתקיים שם, לפי הדוגמה הנגדית שמספקת הפונקציה x^2, שעדיין רציפה, אבל כמובן איננה על (החלק האי-שלילי של הישר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, צודק. אין מקור ל-2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב רציפות, כדי לדבר עליה כעל פונקציה מעל הממשיים, צריכים, ובכן, מספרים ממשיים ואם יש לך אותם (אקסיומטית: שדה \סגור ארכימדי וגו'), שאלת הקיום טריוויאלית. לכן היא (שאלת הקיום של האי-רציונליים) דווקא מעניינת יותר (היסטורית, אנקדוטלית, פילוסופית - לא דווקא מתמטית) בהקשר גיאומטרי מאשר אנליטי. ואם את קיומם של מספרים אי-רציונליים אלגבריים קל יחסית לקבל (כי קל לבנות קטועים שאורכם אי-רציונלי, בעזרת מספרים שלמים, וגם כי עוצמתם בת-מניה ואיך צורך ב-"אינסוף אקטואלי"), קיומם של מספרים אי-רציונליים טרנסצדנטיים הוא כבר בעייתי הרבה יותר. אתה מציע לעלות גם את הנושא הזה בתיכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר משהו על להראות את זה בתיכון? זו בורות מבורכת. לטעמי החלק הכי מעניין בשאלת הקיום של האי רציונליים היא בבנייה הפורמלית של הממשיים, למרות שלכאורה זה overkill אם רוצים לטפל רק באי רציונליים אלגבריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עדיף לא לבנות ממשיים ולהשאר רק עם רציוליים וכ'ו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש? שורש למיספרים שהם לא ריבועיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. (כלומר, אין שורש רציונלי, אבל אפשר להראות בניות פורמליות של שדות שמכילים את הרציונליים כתת שדה, ובהם יש שורש לכל מספר חיובי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי בתיכון כן אמרו (אבל אני לא זוכר). שמעתי על ובסוף גם נתקלתי בספר "100 דרכים לפאי", או שם דומה, ונראה לי שגם את "100 דרכים ל-e" ראיתי. אתה יכול להתעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"100 דרכים לפאי" זה לא ספר בישול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. נו, אז זה לא בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אולי ישנם מרצים שמארגנים לעצמם סמנריון של קריאה מודרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעצמם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להכין מערך שעור הם מרעננים את הידע שלהם בטקסטים (או שאולי הם לומדים אותם בפעם הראשונה?) ממצגות שהתלמידים מכינים בכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כולם עושים זאת בגיל ההתבגרות'' הוא אחת הבדיחות הטובות ששמעתי בזמן האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד לשירותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה משונה. אני, למשל, מתקשה להבין פרשנויות אם אינני קוראת קודם את המקור. (למען האמת, לא תמיד אני מבינה אותן גם *אחרי* קריאתו, אבל זה כבר סיפור אחר...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא היתה טענה אלא דיווח עובדתי. YMMV אבל אני לא מכיר אף אחד שקרא את שפינוזה, קאנט או אפילו ניטשה בלי שהם עברו "ריכוך" מוקדם ע"י פרשנים ומבארים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעים מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלפחות את ניטשה ניתן לקרוא גם ללא ''פרשנות מקדימה''. יחד עם זאת כנראה מאבדים די הרבה בקריאה כזאת. את שפינוזה אי אפשר לקרוא ללא ''הכנה'' בעיקר בגלל הסגנון ה''גאומטרי'' הקצת מיושן שלו (נדמה לי שכך גם קאנט). דרך אגב, אני מאוד נהנה לקרוא את הספרים (ולראות את סדרות הטלביזיה כמו הסדרה על חרדת הסטטוס) של פילוסוף יהודי-בריטי הרבה יותר מודרני בשם אלן דה בוטון (אאל''ט). הכתיבה שלו מאד פשוטה ויש שיאמרו פשטנית ופופוליסטית. לדעתי בגלל טענת הפופוליזם הוא לא מוערך מספיק. נדמה לי שהוא מחזיר את הפילוסופיה אל העידן הסוקרטי, כאשר הפילוסוף הוא מורה ופרשן לחיים ולא סופיסט המתמחה ברעיונות שהם בלתי נגישים ובלתי רלאבנטיים לאדם הלא פילוסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו סדרות של ה-BBC. רואים אותם גם בערוץ 8. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה בוטון הוא לא סופר שטובל בוהניו בפילוסופיה להמונים? (לא קראתי אותו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אניח למבינים גדולים ממני בתחום לשפוט. לטעמי, פילוסוף הרבה יותר מעניין מרבים הנחשבים יותר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון "במקור"? בשפה בה נכתב ולא בתרגום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כתיבתו של ההוגה עצמו מול סיכומים ופרשנויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ברור שצריך לקרוא את הספר. לפרשנויות ולסיכומים אין שום ערך בעיני ללא קריאת המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמשול לך משל למה הדבר דומה. לחברי הורידו במבחן בספרות נקודות על פרשנות שהוא נתן לשיר של יהודה עמיחי (טרם עלייתו לישיבה של מעלה), שבמקרה היה ידיד של המשפחה. מנעוריו היה ידידי עז באופיו ובלי היסוס הוא התקשר לסופר המפורסם שלא רק קיבל את הפירוש, אלא טען שזו היתה כוונת המשורר, להבדיל מההבלים שניסתה ה''מחנכת'' לכפות. זה לא עזר, הציון נשאר בעינו. (סיפור אמיתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מנמק את דבריך היטב על סמך הטקסט, בד"כ לא ירדו לך נקודות אלא אם המורה טמבל/ית או בבחינות בגרות אם נפלת על בוחן שבודק כמו מכונה. זה מזכיר לי שנתנו לאיזה מורה לבדוק חיבור ולתת לו ציון והוא נתן לו אא"ט 60 או פחות. את החיבור כתב סופר ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זאת דוגמא נגדית טובה. ההתרשמות שלי היא שברוב הטקסטים במדעי הרוח המצב די שונה: לרוב יש לנו הרגשה של הבנה, שמבוססת על כך שהטקסט מורכב ממשפטים בשפה מדוברת, בשעה שלמעשה ההבנה האמיתית חומקת מאיתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, אתן לך דוגמא עכשווית משלי: בשנה שעברה קראתי טקסט של ג'ון סירל על רציונאליות וחברה. סירל הוא הוגה שכותב בצורה פשוטה עד-פשטנית, ולרגע לא עלה בדעתי שאני לא מבין או מחמיץ משהו חשוב. בינתיים השכלתי קצת יותר, ויצא לי לקרוא עוד הוגים שכותבים על הקשר בין תפיסות רציונאליות לבין חברה. עכשיו, כשאני יכול להעמיד את ההצעה של סירל ביניהם, אני פתאום מבין שכל מיני פסקאות שקראתי אצל סירל היו בעצם תשובותיו לתיאוריות אחרות של רציונאליות. אני יכול גם להצביע על קשר בין המתודה שסירל בוחר בה להוכחת טענותיו לבין התוכן של טענותיו (שוב, מתוך השוואה עם מתודות שמשמשות הוגים אחרים). בקיצור, אני רואה את הספר באופן שונה לחלוטין. אני מתאר לעצמי שאם הייתה לי הכשרה מתאימה בפילוסופיה של השפה, היה מתווסף להבנה שלי רובד נוסף (כי סירל הוא פילוסוף אנליטי) וחוזר חלילה לתחומים נוספים. כשאני קורא פרשנים או סיכומים אני מניח שהם כבר עשו חלק מהעבודה הזאת - שאין לי את הכלים לעשות ואני אפילו לא יודע שאני צריך לעשות - בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כמו סצינה מסרט של וודי אלן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הרחבה? (מה השיר, ומה הפרשנויות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים בערוץ אחד שודרה תוכנית עם משפחתו של עגנון. נכדתו סיפרה שם שהיא קיבלה פעם שיעורי בית בספרות על יצירה של עגנון. היא ביקשה את עזרתו ואחרי שעיין בדף וקבע ש"אלו שאלות קשות מאוד" הוא הסכים לעזור לה. היא קיבלה ציון 80 על העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הזאת, יחד עם תגובה 448313 מתחילות להשמע כמו אגדה אורבנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבורך היא אכן אגדה אורבנית. עבורי היא עובדה (העובדה היא שהנכדה סיפרה את זה, כי ראיתי את התוכנית. זה לא אומר שהסיפור עצמו נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם קראתי על איזשהו ויכוח היסטורי, האם צ'ארלי צ'פלין האמיתי הגיע למקום ה-3 או למקום ה-33 בתחרות צ'ארלי צ'פלינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קורט וונגוד לא עזר לרודני דנג'רפילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא וונגוט? ד' בסוף עשויה להפוף ל-ט' בגרמנית, אבל למיטב ידיעתי, זה לא הולך בכיוון ההפוך אף פעם. תקן אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי אתה צודק בקשר לשם. בגרמנית ד' נהיית אילמת כאשר אחריה מוצבת ט', כמו למשל במילה Stadt. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להבין על מה הוא מדבר ושאפשר יהיה להתמודד עם דבריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו דעה של תלמידה בתיכון שמקצרת תהליכים וקוראת ברגע האחרון סיכומים במקום את הספרים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האספקט הכי מעניין בעלבון שלך הוא שבחרת לומר ''תלמידה'' ולא ''תלמיד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הכיר מישהי כזאת, והאסוציאציה שלו לכן הייתה לבחורה. אולי הוא בכלל פמיניסטית מיליטנטית שמתעקשת להשתמש בלשון נקבה כאחת הנייטרלית. (אופס, הייתי צריך לכתוב "פמיניסט מיליטנטי"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז אולי בגלל זה העיפו אותי מהתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיפו אותך ישר לאוניברסיטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש ממש לא. (זה לקח עוד בערך 16 שנים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |