לבנת: לפטר אלפי מורים; לעבור ל-5 ימי לימודים | 1731 | ||||||||
|
לבנת: לפטר אלפי מורים; לעבור ל-5 ימי לימודים | 1731 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נא לא לשכוח לקחת גרגר של מלח בצד: דיון 671 |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הביטוי שכתבת למעלה - לקחת עם גרגר מלח, מאנגלית. יש למישהו מושג מה מקור הביטוי האנגלי? |
|
||||
|
||||
תודה! על ההסבר וגם על הטיפ איפה לחפש (גוגל) |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין מספר ימי הלימודים לרמת המורים? או איך יוביל הקיצוץ בימי הלימודים להעלאת רמת הלימודים? שלא לומר לתוספת שעות? איך ייבחרו המורים שיוצאו מהמערכת? או בקיצור - לא הצלחתי להבין את המהלך כולו, או את הקשר בין התוכניות הקונקרטיות לבין המטרה המוצהרת. (גם את תגובות וועדי המורים לא ממש הבנתי, אבל לפחות הן היו צפויות...) |
|
||||
|
||||
תגובה אחת של המורים אני מבין - יש הורים שעובדים 6 ימים בשבוע, והם יאלצו, במקרה של מעבר לשבוע לימודים של 5 ימין, למצוא סידור לילדים בימי שישי. |
|
||||
|
||||
או במלים אחרות - הטיעון היחיד שמובן מנציח את מעמדו של בית הספר כבייבי סיטר. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני חשבתי כששמעתי את הטיעון הזה :) |
|
||||
|
||||
There is a Hebrew word that I miss a great deal in my foreign speech. This word is 'stam'. As much as I tried to find an equivalent that is as sharp, concise and effective as your own I so far failed to do so.
Does anybody know or can suppliy an advice on finding an English word (one word, please) for stam. |
|
||||
|
||||
יש סתם במובן של Just kidding. כלומר "סתאאם!" יש סתם במובן של Pointless. "זו הייתה פגישה סתם." יש סתם במובן של ordinarily,plainly. "הוא סתם סופר, לא סופר סת"מ." יש סתם במובן של for no particular reason "בשביל מה? סתם." ובטח יש עוד ניואנסים. אבל מה שבטוח שזה שאין מילה מקבילה באנגלית. מישהו מכיר אולי תרגום שלה לשפה אחרת? |
|
||||
|
||||
just
(just like that) because (why? - because) |
|
||||
|
||||
"because" זה לא "ככה?" |
|
||||
|
||||
- למה עשית את זה? - סתם. - why did you do that?
- because. |
|
||||
|
||||
סתם משמש פה סתם לככה. זה לא שימוש מובהק בסתם. |
|
||||
|
||||
because משמש כמו "ככה". לא כמו "סתם". |
|
||||
|
||||
גם ''דווקא'' אין באנגלית. |
|
||||
|
||||
תגובה 41932 |
|
||||
|
||||
כמה שעות עובדים(1) המורים היום, שהם נדרשים לעבוד יותר שעות? ___ (1) כמה שעות הם עובדים, ולא כמה הם עומדים מול הכתה. כולל הכנת שעור, בדיקת מבחנים ועבודות, ישיבות, ימי הורים, מענה טלפוני להורים וכו'. |
|
||||
|
||||
ואם כבר, אז אני אוסיף לשאלה שלך: ועל כמה שעות מתוך זה משלמים להם? |
|
||||
|
||||
על כולן, כי ההתיחסות אל משרת ההוראה היא כאל משרה גלובלית, הכוללת את כל המטלות הכרוכות בה, והתשלום הוא לפי משרה (מלאה או חלקית). לעומת זאת כמה, זאת כבר שאלה אחרת. |
|
||||
|
||||
בוא נחשוב על מישהו שבא להוראה מאהבת המקצוע, יש כמה חיות נדירות כאלה, ואפילו לבנת מודה בכך. אם אתה גבר, נניח בן 40, ואין לך הטבות מסוימות שיש למורה שהיא אם לילדים, אתה מורה מוסמך, 15 שנה במקצוע, באחריותך 35 תלמידים ותלמידות, כלומר אתה מחנך כיתה (388 ש"ח ברוטו על מאמץ ספציפי זה), תסתכם משכורתך על 100 אחוז משרה (כ-30 שעות שבועיות) ב-4,600 ש"ח ברוטו. הסכום הנ"ל כבר כולל מרכיבי תוספת שונים שיש למורים עקב הסכמי שכר עתיקים, וכמה גמולים על השתלמויות. הנטו עוקף במעט את שכר המינימום. ל-30 השעות השבועיות יש להוסיף פגישות צוות קבועות, ואם אתה מחנך שעושה עבודתו נאמנה, תרצה בסבב שנתי לפגוש הורים של כל תלמיד, ביקור בית וכו', בממוצע פגישה בשבוע. הוסף שיחות טלפון ארוכות וכבדות שנכנסות אליך בערב הביתה מהורים. הוסף שעה יומית להכנת החומר למחר, שעה נוספת לבדיקת עבודות ובחינות,(אני מכיר גם כאלה שיושבים עד השעות הקטנות). חשבת פעם כמה זמן היה לוקח לך לבדוק ולהעריך נאמנה מבחן בן כמה עמודים של תלמיד? הכפל ב-35. אה כן. מתי שהוא אתה יוצא ללמוד לתואר ראשון, המערכת מעודדת את המקצוע לעבור אקדמיזציה. הברוטו שלך יזנק ב-550 ש"ח, סוף סוף תחצה את קו ה-4,000 ש"ח נטו. כמובן שאתה יכול גם להמשיך לתואר שני, ללא ספק תלמידיך יעריכו זאת, וגם המערכת, עוד 300 ש"ח לברוטו. אגב, כמה בעלי תואר שני מסתובבים בשטח כמחנכים? זהירות הכללה! אם יש לך תואר שני אתה נוטה לכיוונים ניהוליים/פיקוחיים והשטח/תלמידים ישכחו ממך. |
|
||||
|
||||
דיברתי השבוע עם מורה מעכו, והוא דווקא טען שמשרה מלאה של מורה (בתיכון) היא 25 שעות שבועיות. העניין הוא זה: בכל רחבי המשק, 25 שעות בשבוע הן חצי משרה, במקרה הטוב. עם שניים וחצי ימי עבודה שלי אני מגיע ליותר מ-20 שעות עבודה בשבוע. אז איזה מין "משרה מלאה" זה 25-30 שעות? והחוצפה הגדולה - מורה שאין לו אפילו תואר ראשון?! על סמך מה הוא מלמד, בדיוק? על סמך איזה סמינר למורים? פלא גדול שלא מגיעה לו משכורת יותר גבוהה. עם השכלה של מזכירה זוטרה, אין מקום להתפלא שזוכים למשכורת של מזכירה זוטרה. שלב ראשון: להוציא מהמערכת כל מורה שאינו לפחות בעל תואר ראשון, וברמה על-יסודית: במקצוע אותו הוא מלמד. את השלב הזה יש ליישם תוך שלוש שנים, וכך לתת למורים במערכת כיום לעמוד בדרישות. אגב, תואר ראשון סתם לא יספיק. צריך לעמוד גם בדרישות מינימום של ממוצע. 80 נראה לי כמו מספר סביר. שלב שני: להעלות באופן משמעותי את שכר המורים שנותרו, בתמורה לעוד שעות עבודה (אבל לא באופן פרופורציונלי להן - השכר לשעה צריך גם הוא לעשות באופן משמעותי). כולל עידוד מצוינות בקרב מורים על-פי שקלול של ציוני התלמידים במבחנים ארציים, שאלוני הערכה וביקורות פתע של מפקחים מטעם משרד החינוך. שלב שלישי (למעשה, זה לא שלב, זה צריך להתרחש כל הזמן): להחזיר את הסמכות החינוכית לצוות המורים. למורה יש זכות להעניש תלמידים ענישה שאינה פיזית. כל אלימות מצד תלמיד כלפי מורה תזכה לענישה חמורה מצד המערכת. מנהל שלא יתן גיבוי למורה שהותקף פיזית ע"י תלמיד, אינו ראוי לכהן כמנהל של מוסד חינוכי. הברזות שלא באישור ההורים (כולל בדיקה מדגמית של אישורים כאלו, ע"י טלפונים להורים) תגרורנה ענישה - החל מפגיעה בציון וכלה בהרחקה מבית הספר. שלב רביעי: שקילה מחדש של שיטות לימוד "חדשניות" שהונהגו בעשורים האחרונים במערכת החינוך, ביטול רעיונות כגון ה"מיקוד" והעלאת רף הדרישות מתלמידים בישראל. (דובי, עצבני) |
|
||||
|
||||
אם אתה עצבני מתגובה וירטואלית לא נראה שתהיה מורה, כך שאין חשש שתרוויח סכומים כאלה. חוץ מזה שאתה לומד לתואר שני ותגלה די מהר שזה לא שווה הרבה, לא מול תלמיד כיתה ה' וצרכיו, ולא מול חשבי השכר. כמו שציינת, מורה בתיכון. ביסודי זה 30 שעות. והתעלמת בקלילות מכך שזו משרה גלובלית כפי שתואר. קח מחנך בכיתה ה' שמלמד על סמך תעודת הוראה ממכללת לוינסקי או סמינר וותיק ומוכר אחר, דוד ילין נניח, שם למד 3 שנים. מקץ 15 שנה וניסיון ויכולת מוכחים לעשות עבודה טובה, כלומר יצאו תחת ידיו תלמידים שלמדו אצלו קרוא וכתוב וחשבון, קצת היסטוריה וקצת תנ"ך, משלי איזופוס וסיפורי חז"ל, טיולים שנתיים ועוד ועוד... ועה שמא נקצץ בשכרו, מזכירה זוטרה כבר אמרנו? אין ספק, גם היקף אחריותם דומה. רגע, בעיה, קיצוץ מעט לא זהיר ואנו עוברים על חוק שכר מינימום. חוץ מזה היו לך גם כמה רעיונות טובים, אבל לא אתיחס אליהם כדי שתשאר עצבני. |
|
||||
|
||||
גם לי לא נראה שאני אהיה מורה. אבל זה לא קשור לשום דבר. כאמור, צריך להעלות את שכר המורים, וגם את רמתם. תואר ראשון צריך להיות דרישה מינימלית ממורה - כן, גם ברמת בי"ס יסודי. מורה שמלמד חשבון בכיתה ב', לדעתי, אין זה מספיק שהוא עצמו ידע חשבון. אם זה היה המצב, היינו נותנים לילדים בכיתה ה' ללמד ילדים בכיתה ב', וחסל סדר מקצוע ההוראה. תואר ראשון - בחינוך, למשל, יתרום לתפיסה יותר רחבה של המקצוע, ויהפוך מורים סתם למודל אמיתי לחיקוי. איך מחנך יכול להיות אדם חסר השכלה? לא ברור לי. ולא זכור לי שהצעתי לקצץ למישהו בשכר. |
|
||||
|
||||
במה שונים לימודי תואר ראשון בחינוך מלימודי סמינר? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה ההבדל בתוכנית ואיכות הלימודים עצמם, אני יכול רק לדבר על ההתרשמות האישית שלי מאיכותם של אותן מורות שהכרתי שהיו בעלות תעודת הוראה לעומת אלו שהיו בעלות תואר ראשון. נחש מהי. |
|
||||
|
||||
ממקור שני: חברות שלמדו/לימדו בסמינר טוענות שהרמה בסמינרים היא מתחת לכל ביקורת, ולא ניתן להשוות אותה לרמת לימודי תואר ראשון בחינוך באוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
"רמה" היא דבר לא מוגדר. יש משהו ספציפי יותר? |
|
||||
|
||||
רמה אקדמית של המורים ושל התלמידים. |
|
||||
|
||||
אני דיברתי עם מורה בתיכון שטען כי משרה מלאה היא 24 שעות (אבל גם הזכיר כי ביסודי עובדים יותר ומרוויחים יותר). הוא טען כי יש להוסיף כעשר שעות שבועיות עבודה בבית. עדיין 34 זה פחות מן המקובל. הבעיה היא שגם אם מורה ירצה לעבוד יותר, לא בהכרח יש לו איפה. עוד נוסיף כי עבודה בבית משתנה: אין דין עבודה בבית של מורה לספרות כדין זו של מורה למתמטיקה. לבדוק מבחן במתמטיקה לוקח לא יותר מעשר דקות. מבחן בספרות או בהיסטוריה - יכול לקחת פי כמה וכמה. לגבי הכשרת המורים: הרשה לי לפקפק בטענה כי תואר אוניברסיטאי הוא הוכחה למשהו, גם אם הוא מעל 80. כפי שכבר אמרתי פה לא פעם, סורו נא למחלקות לספרות או לשון עברית, לפחות בתל אביב, ותתרשמו נא מן הרמה האקדמית של התלמידים. תואר אוניברסיטאי אינו ערובה לרמה בעיקר כשרמת הלימודים במוסד הזה צונחת משנה לשנה. גם ציון אינו ערובה, בטח לא במדעי הרוח שבהם הציונים נזילים מאוד. הצעתי כבר רעיון אחר: מבחן ארצי מקיף להסמכת מורים כדוגמת המבחן לעורכי דין או רואי חשבון. תואר ראשון תלמד איפה שבא לך. את המבחן אתה חייב לעבור. הציון שלך יגיע לידי המנהל שיראיין אותך לעבודה והוא יחליט אם אתה מתאים לו. באופן טבעי המכללות והמחלקות המתאימות באוניברסיטה יתיישרו בהתאם ואז גם יווצר דירוג רמות, כפי שקיים במשפטים. לא יזיק גם לחייב במעבר המבחן הזה גם מורים וותיקים כל כמה שנים. המבחן יכלול את החומר הנלמד (כך שאנשים יהיו חייבים להשלים לבד את שמלמדים אבל לא לומדים בתואר - וזה הרבה, ראה מורים בוגרי ספרות עברית שבקושי יודעים לאיית בלזאק אבל מלמדים אותו), קצת שאלות ברמת בגרות ומעלה, שאלות מתודולוגיות ועוד. לדעתי זה פתרון פנטסטי. אפרופו עידוד מצוינות. היה לפני כמה שנים פרויקט פרס החינוך המעניק גמול כספי למורים לפי הישגי תלמידיהם. המבצע הופסק כי מן השאלונים עלה שהמורים עושים כמיטב יכולתם גם כך, או לפחות טוענים שכך. אני במקרה יודע כי חבר שלי זכה בפרס הזה. הבעיה, לטענתו ולטענת אחרים, היא שהמערכת נלחמת במורים ומגבילה אותם. בעניין המיקוד: אכן זהו רעיון מטומטם ומבזה. אך מטומטם ממנו הוא אופן יישומו. הרי הרעיון הוא שתלמידים ילמדו הכול וייבחנו על חלק. אבל המיקוד מגיע באפריל עוד לפני שלמדו הכול, אז מה הטעם פה? מילא היו נותנים אותו שבוע לפני הבגרות. נניח שאחרי המגן ולפני הבגרות. זה סביר עוד איכשהו.אבל בפסח?? אני יכול גם לומר לך כמי שלימד עשרות תלמידים לבגרות בדקדוק שהמיקוד לא מסייע במיוחד: חסרי היכולת עדיין מתקשים ובעלי היכולת מצליחים בכל מקרה. עולם כמנהגו נוהג. הדבר מוכיח שהבעיה היא בתלמיד ולא בכמות החומר. הפתרון הוא פשוט: לחזור 30 שנה אחורה בשיטות החינוך. פשוט וקל. |
|
||||
|
||||
העצבנות מונעת ממך לקרוא את התגובות בדיון אליו אתה מגיב? נסה שוב: תגובה 185364 |
|
||||
|
||||
כלומר, אם לחשב את העבודה של מורה, מדובר ב-40 שעות עבודה ברוטו (עם בדיקת בחינות, טלפונים ושאר ירקות) לאורך 36 שבועות בשנה ובסך הכל 1440 שעות בשנה. זה בערך אלף שעות פחות בשנה מסתם עובד שנותן בערך 200 שעות עבודה בחודש לאורך 12 חודשים. אם המורה נותן שישים אחוז תפוקה של עובד אחר, לא מפליא שהשכר שלו גם הוא לא חולף על פני שישים אחוז מהשכר הממוצע. |
|
||||
|
||||
שכיר ממוצע עובד בערך 180 שעות בחודש, ולא 200 (גם לאלה שאינם מורים יש חופשות, פה ושם). |
|
||||
|
||||
שעות העבודה השבועיות בממוצע הן 40. (http://194.90.153.197/shnaton54/st12_17.pdf) סה"כ 52 שבועות בשנה. עם חופשה בת שבועיים לפחות. לפיכך מורה עובד 72% משרה ולא 60%. מעבר לזה שכר המורים מאוד נמוך יחסית. לצורך השוואה: http://194.90.153.197/shnaton54/st12_38.pdf |
|
||||
|
||||
מורה לוקח עבודה הביתה גם מחוסר ברירה. שעות עבודה בבית, כמו הכנה, בדיקה, וטלפונים צריכות להחשב עם פרמיה. בעצם אתה מעניק למשרד החינוך שירותי משרד. הרי אף בית ספר לא נותן למחנך יותר מכסא בחדר מורים רועש. |
|
||||
|
||||
אז כמה שעות, בממוצע, בפועל, עובד מורה בחודש? אורי טוען משהו כאן: תגובה 185584 |
|
||||
|
||||
משרה מלאה של מורה היא לא 40 שעות. החישוב שלי התייחס לזה שמורה *כן* עובד 40 שעות - שזה מקביל לממוצע שעות העבודה השבועיות במשק. אבל למורה יש יחסית הרבה מאד ימי חופשה. למעשה מורה עובד 100% משרה בשבוע עבודה (בהתחשב בזה שהוא לוקח עבודה הביתה). אבל עובד רק 72% משבועות העבודה ביחס לעובדים אחרים במשק. וזה בלי להתחשב בשנת שבתון. |
|
||||
|
||||
למה בלי להתחשב בשנת שבתון? מורה, כמו כל עובד(1) אחר במשק, מפריש חלק משכרו לקרן השתלמות. גם המעביד שלו מפריש את חלקו. אלא שמורה, בניגוד לעובדים (ושאר מקבלי משכורות) אחרים, אינו רשאי להשתמש בכספים אלו על מנת להחליף את רכבו, לשפץ את ביתו, או לצאת לטיול בחו"ל. מורה חייב להשתמש בכספים אלו לצורך השתלמות(2). הוא רשאי ללמוד מערכת מלאה שנה אחת או חצי מערכת במשך שנתיים. התשלום, הן עבור שכר הלימוד והן "מילגת הקיום" (קרי: משכורת המורה באותה שנה) באים מקרן ההשתלמות של המורה. ____ (1) מאורגן, וגם רוב אלו שאינם מאורגנים (2) מעניין מאיפה הרעיון המעוות להשתמש בכספי קרן השתלמות לצורך השתלמות. |
|
||||
|
||||
החישוב שלי *לא* כלל את שנת השבתון. אני חוזר בי מהנימה לפיה ניתן היה לכלול את שנת השבתון בחישוב. אורי העלה טענה בתגובה 185584 לפיה מורה עובד 60% מזמן העבודה של עובד אחר. אני תיקנתי אותו בתגובה 185649 כיוון שהחישוב הנכון לפי ההנחות שלו הוא 72%. אתה מעלה כאן עוד נקודה - למורים היה יתרון מסויים, ניתנה להם האופציה לצבור כספים פטורים ממס למטרות השתלמות. שאר עובדי המשק הצליחו לקבל את אותה עיסקה בתנאים מועדפים - מה שבעצם מקטין את הכדאיות להיות מורה. כמו שכבר כתבתי שכר המורים נמוך יחסית. |
|
||||
|
||||
Forgive me for writing in English but there are no hebrew letters on the keyboard and it takes me twice the time to write a text when I am trying to figure out the right keys in Hebrew.
As a son to a Math teacher I remember my monther working a lot in the afternoons and evenings preparing lessons and checking exams. She was also complaining about her fellow teacher who teached gymnastics - that teacher had hardly any work to do once she finished her lessons in schools. I think that teachers should be compensated in a way that is somewhat proportional to the time they spend working, whether it is at home or in school. I am not sure I have a suggestion of a good way to do that, but the way my mother was (not) compensated for the time she was working at home is really not a good one. As for the calculation of "how much time a teacher really works in a week", I would say two things. One is that I thing you can not compare office hours to the hours of a teacher that stands in a class and has to handle 30-40 kids who do not necessarily want to study. It is difficult, unless you have a really cooperative class, which is not the common case. The second thing is that a teacher indeed works less days per year, but that is not a reason to justify a low salary. If you thing about it - he/she has no other choice. Meaning, a teacher who wants to work all year around like anyone else, does not have a way to do it as a part of his teaching job, or in any other way within the education system. The only way is to find a temporary job during the summer, but that job would probably have very little to do with his job thoughout the rest of the year. |
|
||||
|
||||
אתם גם לא לוקחים בחשבון ישיבות סיכום והכנה לשנת הלימודים, המתרחשות פעמים רבות בחופשות השונות, וכן שיעורי השלמה למיניהם המתרחשים בחופשות, וכן הלאה. כשמתחשבים בהכל יוצא שמורה עובד כ- 80% משרה. אלא ששכרו הוא פחות מ- 80% משכרו של עובד במשרה מלאה בעל ותק ותואר אקדמי מקבילים. |
|
||||
|
||||
כך לפחות לדברי מורה חבר. יש לו כמה זוויות מעניינות. הוא טוען כי שכר המורים הנמוך אינו הסיבה לכישלון הנוכחי של מערכת החינוך כי אנשים בכל מקרה לא באים למקצוע בשביל הכסף והבעיה אינה משיכת אנשים טובים. הבעיה לטענתו היא שהאנשים הטובים האלה לא יכולים לעבוד כי לא נותנים להם. יש צדק בטענתו. נניח שהמצב הנוכחי במערכת החינוך היה ממשיך: כרסום מתמיד בסמכויותיו של המורה, נוער שמגיע חסר חינוך כבר מהבית, הורים שמוסתים ומסיתים נגד המורים וכמובן מדיניות של התנוותנות במערכת: האם עוד חמשת אלפים שקלים למורה היו משנים משהו? האם מורה עשיר יותר היה יכול ללמד במערכת אשר נמנעת מלסנן את תלמידיה? במערכת שלא מאפשרת סילוק תלמידים בעייתיים? מערכת שלא ממיינת ומסננת את הלומדים? אני בטוח שלא. הבעיה היא ההתנוונות הכלית של המערכת, הפופולריזציה של המדיניות שלה, העובדה שהיא מנוהלת בידי פוליטיקאים בעלי מטרות אישיות ומפלגתיות. הפתרונות הם פשוטים מאוד וכבר הסברתי אותם כאן שוב ושוב: תנו למי שרוצה ויכול ללמוד - שילמד, ומי שלא - שלא ילמד. סננו החוצה תלמידי תיכון שבקושי מנסחים פסקה, תלמידים בעלי בעיות התנהגות קשות, בטלו את תפקידו של בית הספר כבייביסיטר, החזירו את המשמעת ואת הסמכות למורים ואני בטוח שהשיפורים יהיו מידיים. החזירו חינוך מקצועי ואת בחינות הגמר הקלות יותר, בנו מוסדות מתאימים לאוכלוסיה מתאימה: מי שצריך בייביסיטר שלא ישב בכיתה אחת או במבנה אחד עם מי שבא ללמוד. ותבינו אחת ולתמיד: 1. סינון יוצר רמה 2. לא כולם צריכים להגיע לאוניברסיטה, לא כולם צריכים אפילו לסיים בגרות. כולם צריכים לדעת לקרוא ולכתוב וקצת אנגלית וחשבון ועוד קצת. כששמים את מי שבקושי מסוגל להבין פרק בתנך ללמוד לבגרות בתנך, הוא גם נכשל וגם לא לומד דבר, שלא להזכיר בזבוז כספי מערכת. תנו לו ללמוד ברמה קלה יותר - והוא אולי יתפוס גם משהו. |
|
||||
|
||||
אנשי חינוך בכירים מסכימים איתך, ומאשימים את מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, במלחמה לא מאוזנת ששללה מהמורים את יכולתם לשמש כמחנכים, והתירה כל רסן בקרב הילדים: |
|
||||
|
||||
לימודים מגיל 4 עד גיל 19, לימודי אנגלית מכיתה א', יצירת ארבע "חטיבות" (קדם-יסודית: 4-8, יסודית: 8-12, תיכונית: 12-16, על-תיכונית: 16-19), החזרת סמכות הענישה לצוות ההוראה, הגדלת השכר, פיטורים של מורים שאינן עומדים בסטנדרטיים מינימליים, ומחשב נייד לכל ילד. ועדת שמשון שושני העלתה סדרה של רעיונות שכרגיל איש לא יישם: אגב, עניין המחשב הנייד לכל ילד (ולכל מורה) הוא משהו שאני מתנגד לו, לפחות בגילאים הצעירים. ילדים צריכים לתרגל כתיבה בכתב יד, בלי בודקי-איות ממוחשבים. |
|
||||
|
||||
בשביל זה צריך מורים שיודעים לבדוק איות. |
|
||||
|
||||
בשביל להצחיק באייל צריך מגיבים שיודעים קצת יותר מלאיית נכון את תגובתם. |
|
||||
|
||||
עניין המחשב הוא שטות אחת גדולה לדעתי. מה לדעתך יקרה כאשר תלמידי שכונות המצוקה או סתם מטומטמים יקבלו מחשב נייד יקר? 1. צניחה דרסטית במחירי מחשבים ניידים משומשים יום לאחר החלוקה כתוצאה ממכירה המונית של המחשבים (מה תעשה להם? תחתים אותם על טופס 1008?) 2. ריסוק המוני של המחשב על ידי תלמידים עצבניים סתם או עצבניים כי "המחזיק קפה" של המחשב כל הזמן נסגר פנימה ושופך את הכוס. באמת נראה לכם סביר לתת כזה רכוש יקר לילדים במתנה? הרי על שולחן בכיתה הם לא מסוגלים לשמור! חוץ מזה, קודם כל שכולם ידעו לקרוא. אחר כך נדבר על מחשבים. |
|
||||
|
||||
בארה"ב יש תיכון אחד(אולי יותר, אבל אני יודע על אחד) שבו כל התלמידים לומדים בעזרת מחשבים ניידים ומקבלים את כל החומר דרך רשת אלחוטית שמותקנת בכל כיתה. במיוחד למטרה זו פותח מחשב נייד עמיד במיוחד למכות מכל סוג שהוא, בשביל להרוס אותו צריך מאמצץ לא קטן בכלל (רצוי בעזרת אש)... חוץ מזה הם גם עשו שהוא לא יוכל להריץ משחקים או להיכנס לאתרים פרונוגרפיים או אלימים באינטרנט אבל אני בטוח שאת זה התלמידים למדו לעקוף תוך מספר שעות בלבד :) |
|
||||
|
||||
רגע, התלמידים בשכונות המצוקה מקבלים אישית כוס קפה לשולחן? איפה נרשמים? |
|
||||
|
||||
מה מפריע לך בהקלדה במקום כתיבה? ובבודקי איות? |
|
||||
|
||||
שאני חושב שילדים צריכים לדעת לכתוב בצורה קריאה גם אם אין להם מחשב זמין באותו רגע. גם מבוגרים, למעשה. למרות שאני לא עומד בתנאי הזה מי יודע מה... |
|
||||
|
||||
כלומר כתב היד עצמו הוא מה שחשוב לך? זה באמת כל כך חשוב? כך לדוגמא רופאים. באופן מסורתי הכתב שלהם היה מחורבן עד שעברו לשימוש במחשבים לכתיבת מרשמים ופורגנוזות ואין יותר כל בעיה. |
|
||||
|
||||
היה אמור להיות: "קח לדוגמא...". |
|
||||
|
||||
התחושה שלי היתה תמיד שרופאים כותבים בצורה בלתי קריאה כדי לשמור על עצמם מפני החולים ומפני בית המשפט. משהו לא קריא אפשר תמיד לפרש בדרכים שונות... ובנוגע לכתיבה ביד, יש בזה משהו חשוב בפני עצמו, ביכולת הבסיסית של אדם לכתוב. לא נכון לשלול את היכולת הזו מהילדים. |
|
||||
|
||||
לא לשלול, בהז אני מסכים. אך אסור גם לשלול את היכולת להקליד בצורה עיוורת שהיא לדעתי הרבה יותר רלוונטית בימינו. לפטופ לכל ילד יעשה הרבה יותר טוב מאשר רע. |
|
||||
|
||||
בעיני זה יגרום יותר רע. יש ללמוד הקלדה עיוורת אבל לא פחות חשוב - לכתוב ביד. אבל מעבר לזה, אם צריך לבחור איפה להשקיע כסף במערכת החינוך, יש דברים דחופים בהרבה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים, אבל להגיד שלפטופ לכל ילד זה משהו שיפגע בחינוך של הילדים זה פשוט לא נכון. אמנם חשוב יותר לשפר את איכות ההוראה וכו' אבל לימוד בעזרת מחשב ואניטרנט פותח עולם שלם של אפשרויות, זהו לימוד יעיל יותר מהרבה בחינות. הילדים בעלי המחשבים נחשפים להרבה יותר סוגים ופורמטים של אינפורמציה, ניתן להדגים להם מושגים מורכבים בעזרת אילוסטרציות מתוחכמות, את החומר הנלמד ניתן לחלק בצורה של טקסט כך שאת השיעורים ניתן יהיה לקדיש להבהרות, להעשרה ולדיון. מחשבים פותחים דלת למגוון רב של מקורות מידע, עם כל הכבוד לאינציקפלודיה אביב... הייתי פעם בהרצאה של רייכמן (בצבא) בה הוא דיבר על המשמעות של שימוש בטכנולוגיות מסמכמים בעלי עומק (כמו HTML) בחינוך. התלמיד יכול לקבל רמות הולכות וגדלות של מידע עברו הנושאים אשר מעניינים אותו, ולא פחות חשוב: התלמיד יכול לקבל הסברים אלטרנטיביים לכל מידע שקשה לו להבין. אבל הדבר שאולי הכי חשוב הוא שלימודים בעזרת מחשב, אם מעוצבים כהלכה, הם כל כך הרבה יותר מהנים ומעניינים מאשר שעות על גבי שעות של הכתבה איטית (זו בעצם תמצות כל החוויה התיכונית שלי - הכתבה איטית אחת ארוכה.) |
|
||||
|
||||
ראשית, קשה מאוד לקבוע סיבה ותוצאה. ילדים שיש להם מחשב הם ילדים אחרים (מבחינות סוציואקונומיות) מאשר אלה שאין להם מחשב. הגורם המסביר להישגים שונים קשור קרוב לוודאי לא למחשב אלא למכלול גורמים. בנוגע לכל היתר, יש פער גדול בין התיאוריה לבין חיי המעשה. מחשב *יכול להיות* כלי נהדר. בפועל, ברוב בתי הספר שיש בהם מחשב (ככל שאני מכיר, כמובן) הוא רחוק מלשמש באופן המופלא שאתה מתאר. השימוש במחשב היפה כל כך בתיאוריה הוא בזבוז זמן בפועל, והעיסוק באפקטים ובטכנולוגיה בא על חשבון הקניית ידע פשוט. המחשב הוא טוב אולי כתוספת אבל הוא רחוק מלהחליף הוראה פרונטלית טובה. |
|
||||
|
||||
כשכתבתי ''הילדים שיש להם מחשב'' התכוונתי באמת לילדים תיאורתטיים תחת מעכרת חינוך ששמה דגש על לימוד בעזרת מחשב. מחשב ''יכול להיות'' עזר נפלא ללימוד אבל המרחק בין תיאוריה ומימוש הוא לא כשלון התיאוריה אלא אלו שאמורים למממש אותה. זה יהיה יום קר בגיהנום כאשר מערכת החינוך הישראלית תציב דרישה ליכולת לימוד בעזרת מחשב למוריה וכשיהיה תקציב למחשב איכותי לכל ילד. כל זאת, כאמור, לא אומר דבר על היות ''לפטופ לכל ילד'' נקודת מוצא חינוכית הרבה יותר טובה מהלימוד הידני של ימינו. |
|
||||
|
||||
במצב הנוכחי נראה לי שמחשב לכל ילד הוא נקודת מוצא גרועה יותר. העיסוק במחשב יסיח את הדעת מן העיסוק בחומר הלימודים, וגם ייתכן אשלייה של ''אנחנו מתקדמים''. |
|
||||
|
||||
הבן שלי לומד בכתה ה'. בכתה שלהם יש מחשב (הוא לא יודע למה; בכלל, היה קשה להוציא ממנו מידע על המחשב, כי הוא התחיל לצחוק בכל פעם שהעלתי את הנושא). כמו כל דבר אחר, למחשב הזה יש יתרונות וחסרונות. יתרונות: מי שיושב בנקודה מסויימת מאחוריו, מוסתר מעיני המורות. חסרונות: לא משתמשים במחשב באף שעור (בשעור מחשבים הולכים למעבדת מחשבים); המורות לא יודעות להפעיל את המחשב (כלומר, להדליק רובן יודעות, אבל לא ברור להן לשם מה (ולדעתי - בצדק)); המחשב מיושן (Windows 95, הוא מעקם את האף); חלק מהמקשים עקורים ורק מי שיודע מה צריך להיות בהם יכול להשתמש במקלדת; אין חיבור לאינטרנט; "אפילו משחקים אין במחשב הזה". אצל הבת (כתה ג') יש כמה הבדלים: המחשב בפינה ולכן אי-אפשר להסתתר מאחוריו; מותקנים עליו כמה משחקים (היא לא יודעת איזה, המחשב שלנו "יותר שווה"); לא צריך להדליק אותו לקראת השעור (כי הוא דולק מההפסקה - משחקים, כאמור). הצד השווה שבהם, גם אצלה לא משתמשים במחשב באף שעור. |
|
||||
|
||||
איזו התקדמות! לנו היה עמוד בכיתה כדי להסתתר מאחוריו. והיום הם מסתפקים במחשב. עוד יגיע דור שיוכל להסתתר מאחורי מטרונום או קלמר או חפיסת סיגריות. |
|
||||
|
||||
בכיתה שלנו (כיתה ו') המחשב מהווה חלק מהנוף בכיתה. אבל הוא חסר קלידים, ואף אחד לא הצליח להדליק אותו (ניסינו פעם אחת כשעברנו לכיתה החדשה). |
|
||||
|
||||
ניסיתם עם קצת נפט? |
|
||||
|
||||
בילדותי הרחוקה רחוקה, לא היה מחשב. כן, היו גם זמנים כאלה. אם רצינו להסתתר מהמורה לא היתה דרך אלא לריב על מקום ישיבה בסוף הכתה. אולם השנים שמצאו אותי עוזב את הפנקס לטובת המחשב, נתנו לי את השימוש באפשרות זו בעבודה, להסתתר מפני הבוס. |
|
||||
|
||||
כל אמצעי לימוד שיכול להפוך למשחק, יהפוך לכזה. ברירת המחדל של ילדים היא להנות - ורובם נהנים לשחק יותר מאשר ללמוד. כמות ההשקעה שנידרשת ממורה כדי ללמד באמצעות מחשב היא מוגזמת, ודורשת מקצועיות רבה. לדעתי חבל שהמורים יבזבזו זמן על ההתמקצעות וההתעסקות הזאת. ''התלמיד יכול לקבל הסברים אלטרנטיביים לכל מידע שקשה לו להבין'' תחליף 'הסברים אלטרנטיביים' ב-'אלטרנטיבה' וזה לדעתי מה שהתלמיד יידע בסוף. |
|
||||
|
||||
לא כל מחשב יכול להפוך למשחק ומחשבים יכולים לאפשר רמה גבוהה יותר של שו''ב אחרי תהליך הלימוד (והתלמידים בכלל). הטענה האמיתית שלך היא בעצם שהלימוד האפקטיבי ביותר שיכול להיות הוא רק ע''י ספר מחברת ומורה, לדעתי זו סתם פסימיות לא מבוססת. |
|
||||
|
||||
ווי נט יוצאים בפרויקט אנציקלופדיה ברשת, חודשיים ראשונים ללא תשלום, שחר סמוכה על הפרויקט: האנציקלופדיה:http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1361,00.html |
|
||||
|
||||
"האנציקלופדיה העברית הראשונה"? ומה זה? |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לויקיפדיה, אולי תקרא על ממדי הפרויקט והעבודה המקצועית תגלוש ותשווה? אבל ראשית דבר תגלוש לתגובה שלי ותבדוק אם כתבתי האנציקלופדיה *הראשונה*? |
|
||||
|
||||
סליחה, תקפת את שחר סמוכה. זה בסדר. |
|
||||
|
||||
האנציקלופדיה של ווי-נט בכלל אינה אנציקלופדיה - היא לקסיקון. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין השניים? (ושאורי לא יקפוץ! אני יודע לחפש במילון, רק מתעצל) |
|
||||
|
||||
Main Entry: en·cy·clo·pe·dia כך במילון וובסטר. אני חושבת שההבחנה העממית בין השניים נוגעת לעניין ההרחבה - לקסיקון פחות מורחב בתיאור הערכים מאנציקלופדיה.
Etymology: Medieval Latin encyclopaedia course of general education, from Greek enkyklios + paideia education, child rearing, from paid-, pais child – more at FEW Date: 1644 : a work that contains information on all branches of knowledge or treats comprehensively a particular branch of knowledge usually in articles arranged alphabetically often by subject Main Entry: lex·i·con Inflected Form(s): plural lex·i·ca /-k&/; or lexicons Etymology: Late Greek lexikon, from neuter of lexikos of words, from Greek lexis word, speech, from legein to say – more at LEGEND Date: 1603 1 : a book containing an alphabetical arrangement of the words in a language and their definitions : DICTIONARY 2 a : the vocabulary of a language, an individual speaker or group of speakers, or a subject b : the total stock of morphemes in a language 3 : REPERTOIRE, INVENTORY |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך במלוא מאת האחוזים. גם אחרי שנות מחשב רבות, שהפכו אותי לאלוף בעל שם בהקלדה עיוורת, אני עדיין לא מוותר על פנקסי ורואה בו נקודת מוצא לכל. ברם, נראה לי כי אנו משתייכים לדור ישן, הולך ונעלם. |
|
||||
|
||||
"באופן מסורתי" - tradionally. תחליפים עבריים - מימים ימימה, עד ימינו אנו, בעבר. |
|
||||
|
||||
הכתיבה אינה המיומנות היחידה הנמצאת בסכנת הכחדה. כך למשל הדוגמאות הפשוטות והיומיומיות של קריאת שעון מחוגים 1 או קשירת שרוכי נעליים. כיום, לכל ילד יש שעון דיגיטלי ונעליים עם וולקרו. 1 ופעם ידעו לקרוא שעון שמש. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
סקוץ'. |
|
||||
|
||||
צמדן. |
|
||||
|
||||
על קשירת שרוכים והתפתחות ילדים : |
|
||||
|
||||
כתבה נוספת מעלה את הבעיתיות הנובעת מהדרדרות יכולת חישול החרבות, בקרב תלמידי תיכון. |
|
||||
|
||||
האם אתה מתכוון שחישול חרבות הייתה בעבר מלאכה יומיומית נפוצה כמו צחצוח שיניים נניח, וכל ילד וילדה עסקו בה באופן יומיומי מגיל 6 ומעלה? |
|
||||
|
||||
ברור שלא. בתקופה בה היה נהוג חישול חרבות, צחצוח השיניים לא רק שלא היה מלאכה יומיומית נפוצה, הוא אפילו לא היה משימה ביאנלית נדירה. |
|
||||
|
||||
סופסוף אחד שמבין בימי ביניים. ומה דעתך שלך על כך שילדים פטורים יותר ויותר מכל התעסקות מוטורית שאיננה קשורה בלחיצה על מקש או מתג. |
|
||||
|
||||
"ילדים פטורים יותר ויותר מכל התעסקות מוטורית שאיננה קשורה בלחיצה על מקש או מתג"? |
|
||||
|
||||
נתונים מוצקים או תחושת בטן? _______ דיסכלייזמר: אין בשאלה תמימה זו כל אמירה ולו ברמז כנגד תחושות בטן. |
|
||||
|
||||
לאו דווקא חישול חרבות (חרב מוצלחת נשמרת ליותר מיום אחד), אבל הכנת נשק מתכלה (כמו חצים רעילים1 למשל) נראה לי כמו משהו שדי צריך לעסוק בו שוב ושוב. גם נראה לי שלימדו את המלאכה כבר מהגילים הצעירים. (אבל מה הקשר של היומיומיות לכל העניין? למי שאין שרוכים בנעליים, אין צרות יומיומיות עם שרוכים). ________ 1 פינת מצוקות התרגום של אביב: איך אומרים blowgun בעברית? אני מכיר מהילדות את המילה "פופו". יש מילה אחרת? (מורפיקס אומר לי "רובה נשיפה". אם הוא לא יודע, עדיף כבר שהוא לא יענה, כמו שהוא עשה עם ה-SPIRE). |
|
||||
|
||||
___________ בבילון מציע בנוסף את "מרסס" |
|
||||
|
||||
blowgun זהו הכלי המשמש ל blowjob? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או ''טוטו'' (בשורוק). |
|
||||
|
||||
טוּטוּ (מקורו Two Two) - זהו רובה (או אקדח) זעיר קוטר ("0.22), אבל נשק חם לכל דבר. רובה היורה קליעים בעזרת לחץ אויר נקרא "רובה אויר". אין לי מושג אם זה מה שנקרא באנגלית blow gun |
|
||||
|
||||
אולי, אבל טוּטוּ הוא גם גליל קשיח וחלול בקוטר של כסנטימטר שלתוכו אפשר להכניס מיני כלי משחית כמו נייר (מוטב לעוס קצת), ולשגר את אותם גופים בעזרת נשיפה לעבר המטרה המיועדת. איפה היית כשהיית ילד? |
|
||||
|
||||
אותו גליל קשיח (צינור מרירון בפי החשמלאים) שימש אותנו הן לירי פירות האיזדרכת, והן לירי חיצי ניר. אצלנו זה נקרא פופו. |
|
||||
|
||||
כן, והתחמושת נקראה טילים (במלעיל) במקרה של חיצי הניר, וגולגלך זהו השם היחיד המוכר לי לפרי האיזדרכת. |
|
||||
|
||||
אצלנו זה נקרא טפואינג. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 186239 |
|
||||
|
||||
בסדר, אז אצלכם דיברו בשפה מעוותת. אצלכם בטח גם לסִיחִים באופניים קראו "שפיצים", ולבלורות קראו "ג'ולות"(1). (ואתם גם לא יודעים איזה צד של המטבע הוא טוּר ואיזה יָאס). __ (1) או יותר גרוע - גוּלים |
|
||||
|
||||
סיחים באופניים?! מה זה, רכבתם על מנגל? |
|
||||
|
||||
<מביט סביב> מישהו פה מבין את השפה שלו? אוח... מה הייתי נותן עכשיו בשביל איזה דג באוזן. |
|
||||
|
||||
דג באוזן? זה מזכיר לי את הקיבוצניקים שאומרים "דובונים באף". אצלנו זה היה פשוט "מוכתה". קִראו לדברים בשמם! |
|
||||
|
||||
כזה ששמים באוזן ומתרגם את כל מה שאומרים לשפתו של בעל האוזן. (הדג הזה משמש גם כהוכחה שאין אלוהים) מהמדריך לטרפיסט בגלקסיה של דאגלס אדמס. |
|
||||
|
||||
אה, תודה. עוד יצירה מוערכת-ביתר שהפסקתי לקרוא באמצע. (נכנסת לבונקר). |
|
||||
|
||||
אני ממליץ על המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, שלא יהיה לך משעמם. |
|
||||
|
||||
או סמיחטה או סמארק או גולגלכים |
|
||||
|
||||
סמארק לנוזל, דובים למוצק. |
|
||||
|
||||
סמארק הוא סתם יריקה מעלה קצף, ואין מקורו במערות האף. |
|
||||
|
||||
הממ... אלו אבחנות קצת מעודנות מדי. אצלנו זה היה הרבה יותר נזיל (תרתי משמע) ובכל זאת, אם אני זוכר נכון, החלוקה הייתה כדלקמן: א. חנונה – לעתים רכה, לעתים קשה, אך תמיד צהבהבה ירוקה. ב. טפו – יריקה, רוק (כן, גם רוק). ג. מוחטה – יריקה עסיסית ביותר, אבל גם נזלת (במצבה הנוזלי). ד. סמיחטה – אותה הבוגרת והעסיסית של המוחטה. ממגדנות גרונם של מעשנים כבדים לעת בוקר. ה. נוזלת – נזלת במצבה הנוזלי. ו. גושים – גושים מוצקים. ז. גולגלכים – גושים מוצקים. |
|
||||
|
||||
אני אני מבין! אפילו לא ידעתי שיש שפה אחרת (טוטו?! טפואינג?! לירות פיסות נייר לעוסות ולא חצים מנייר עשויים היטב1? מזה זה?). ______ 1 אני נהגתי אפילו להוסיף סיכות בקצה של החצים ולירות אותם על מטרות ועצים, אבל אל תנסו את זה בבית וגם נא לדאוג להרחיק ילדים מהתגובות שלי. |
|
||||
|
||||
ירושלמי סיפר לי שהוא קיבל סטירה ממוכר בקיוסק כשהוא ביקש מציצה 1. 1 סוכריה על מקל |
|
||||
|
||||
לעומתו מוכר הפלאפל בקניון אלונים נעזר בשרותי התרגום של הח''מ, כאשר חייזרית שאלה אם יש לו מנה באש תנור. |
|
||||
|
||||
תגובה 186330 אם יש לך דג, תביא גם לי. |
|
||||
|
||||
בלורות -> גולות עג'ואים -> גוגואים אש תנור -> לאפה מציצה -> סוכריה על מקל אבי-יויו -> שק קמח שאשא1 -> פולה בטח יש עוד ששכחתי. 1 נהוג גם במקומות אחרים, אני שמעתי גם על חיפה ונתניה. |
|
||||
|
||||
בלורות זה בחיפאית, בירושלמית זה בנדורות. |
|
||||
|
||||
חידת טריוויה: איפה נקרא המשחק Class בשם המצויין "מַחְלֵק"? |
|
||||
|
||||
ואיפה קונים ליקריץ ? ומי מעדיף במבליק ? והאם שוש הוא גם סוס ? |
|
||||
|
||||
פולה = ? |
|
||||
|
||||
פולה - Fo-La (ש"ע) כשיש לך הרבה ממשהו, ואתה זורק את זה באוויר וכל מי שסביבך יכול לקחת. "אתמול ישעיהו עשה פולה על כל הקלפים שלו של 'חבורת הזבל'. תפסתי את 'מתי פלגמטי' ואת 'יואל סובל'." |
|
||||
|
||||
"קולולושה"? |
|
||||
|
||||
וואלה, גם על זה שמעתי. |
|
||||
|
||||
בתלמודי התורה של בני-ברק קוראים לזה ''הפקר פטרושקה''. |
|
||||
|
||||
אצלנו קראו לזה גולולולוש... אצלנו = אשדודית. כמו כן, מעניין אם גם אחרים כינו את: משחקי הגוגואים הנפוצים ביותר: בור יהודי ובור ערבי (בור יהודי זה הפושט, בור ערבי זה הקשה). משחקי ג'ולות: גצ', מור. סוגי ג'ולות: קובואית, אינדיאנית, פרפרית, חלבית, נחשית, בומבילית, קטנה (במילעיל), צלפית, חרסינית, ברזלית וכמובן (עיקר מניינו ובניינו של האוסף שלי) פושטית. |
|
||||
|
||||
מעניין שרוב המילים כאן הן גם חלק מן הדיאלקט האשקלוני. נעים להזכר. |
|
||||
|
||||
? אני מכיר את המילה - ששה (SHA-SHA). זה היה מצחיק במיוחד ליד זירות גוגואים (ששה בגוגו). |
|
||||
|
||||
אתה מתקטנן איתי על איות? תגובה 186351 |
|
||||
|
||||
חלילה! סתם פספסתי את התגובה. |
|
||||
|
||||
שאשא של גוגים תפס גם בקריות בשנות השיבעים |
|
||||
|
||||
המקום (והזמן) בו אני שמעתי את זה, היה בקריות בשנות השמונים. |
|
||||
|
||||
וגם בהרצליה, בי''ס ברנר וחט''ב הנגיד. |
|
||||
|
||||
ובמילים אחרות - ביטוי גנרי חסר ייחוד. |
|
||||
|
||||
"עוּפי עוּפי", גורסים ילידי שכונות הכרמל של חיפה הגרים איתי בבית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בזבזת עלי דוגמה. אצלנו היו עושים קולולוש (=פולה) במפיות נייר (או בזהבים 1 ). 1 עטיפות של ממתקי בונבוניירות. |
|
||||
|
||||
כי אני זוכר שקראו לזה ''קולולולו'' (ע''ש הסוכריות שזורקים בברמצוות וכאלה). |
|
||||
|
||||
מאשר: בנתניה, "שאשא". |
|
||||
|
||||
סיחים? אולי סילקים? |
|
||||
|
||||
סילקים? למה מה, אני ירושלמי? סיחים, בהחלט - שיפודים. אגב, ובלי קשר, סבתא שלי כינתה מסרגות בשם "שיפודים". בשבילי שיפודים היו מה שמשתמשים בו על מנת ליצור עיניים, בדרך לסוודר, וסיחים, כאמור, מה שמחבר את החישוק של גלגל האופניים לציר. הרעיון להשחיל בשר (על אלו או על אלו) בא בשלב הרבה יותר מאוחר (בצבא היינו משפדים בשר על החוטר של העוזי - נסו ותהנו). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את עניין המחשב הנייד. עד היום הבנתי את סלוגן ה "מחשב לכל ילד" כ "חדר מחשבים מושקע ומעודכן יחסית, בכל ביה"ס ביחס סביר של 10-20 תלמידים למחשב, עם סביבת עבודה שזוכרת את התלמיד (כלומר roaming users)". בערך. משהו סטייל easy everything, רק בלי לכלוך של מקדונלדס על המקלדת. מחשב *נייד* לכל תלמיד לא נשמע לי כמו משהו שמעבירים מתלמיד לתלמיד... זה נשמע כמו ניסיון כן ואמיתי להחליף באופן סופי את הילקוט במחברת אלקטרונית. מעבר לעובדה שזה שטויות, כי אני היום כסטודנט עם הרבה רקע וניסיון במחשבים לא מסוגל להיפטר מהנייר, זה יעלה למערכת בערך פי כמה מאות מאשר חדרי מחשבים בית-ספריים מוכרים... אפילו אם ירצו להציב מחשב על כל שולחן לימודים, שזה עדיין נותן יחס של פחות מ1 ל 1 בין תלמידים למחשבים, עדיין הסכום יצא מטורף, ולא נשמע לי כמו משהו שהמערכת תעמוד בו. אז למה בדיוק התכוונו עם המחשב הנייד לכל ילד ? כי אם זו הכוונה אז רק אידיוט יחשוב שהיא ברת-מימוש, מה שלפי דעתי רומז לסתם סלוגן פופוליסטי (כי לא נראה לי שמי שהגה את זה עד כדי כך אידיוט). |
|
||||
|
||||
מה קורה לו כשאתה קם? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אחד הדברים המעניינים בוויכוחים על הצניחה מ"אחד המקומות הראשונים בשנות השישים לאחר האחרונים היום" הוא העובדה שאיש לא טרח לעיין באמת בתוצאות המבחנים בשנות השישים או ברקע החינוכי להם. אפילו אנשי החינוך שכתבו בעניין לא טרחו לציין איזה שהוא פרט, פרט כלשהו, שמצוי בדוחות של שנות השישים. אני פשוט לא מצליח להבין את זה. איך זה שנשפכו טונות של דיו בעניין ה"התדרדרות" אבל לא כתבו על מה שהיה פעם יותר ממשפט אחד: "ירדנו מאחד המקומות הראשונים לאחד האחרונים". אני לא ראיתי את הדוחות של שנות השישים וגם אין לי מושג איפה משיגים אותם, אבל נראה לי סביר שכל דיון בהשוואה הזאת חייב להשתמש גם בנתונים של אז. לי אין הנתונים אבל ישנן כמה הנחות שנראות לי הגיוניות ואולי יתרמו לדיון בעניין הצניחה החופשית הזאת. 1. בשנות השישים חלק ניכר מן התלמידים היו תלמידים ש: התחנכו קצת באירופה, התחנכו בבית של הורים שהתחנכו באירופה. 2. בשנות השישים חלק ניכר מן המורים רכשו השכלתם הנמוכה ו/או הגבוהה באירופה או בארץ אצל מי שהתחנכו באירופה. 3. בשנות השישים קובעי המדיניות במשרד החינוך היו מי שהתחנכו באירופה. 4. בשנות השישים רוב ההורים התחנכו באירופה או אצל מי שהתחנך באירופה. כיום: הרוב הכמעט מוחלט של התלמידים, השרים, ההורים והמורים התחנכו בארץ אצל מי שהתחנך בארץ. אכן כיום ישנה עלייה רבה מרוסיה ואז הייתה עלייה רבה מצפון אפריקה, אך עדיין הרוב המכריע של התלמידים והמורים היום הם ישראלים שלמדו אצל ישראלים ואז החלק המכריע של המורים היו מי שהתחנכו באירופה או אצל מי שהתחנך באירופה. המסקנה היא פשוטה: מאז שנות השישים עברה מערכת החינוך, התלמידים, המורים, ההורים וקובעי המדיניות במשרד החינוך תהליך מלא (וטבעי) של ישראליזציה. כיום המערכת כמעט כולה ישראלית ובוודאי הגורמים המשפיעים בה. התוצאות: ישנו יחס הפוך והדוק בין תהליך הישראליזציה לבין הצלחת המערכת: ככל שהיא יותר ישראלית ויש בה יותר ישראלים טהורים כך הולכים השגיה וצונחים. כיום היא ישראלית לגמרי ונכשלת לגמרי. האם ישנו יחס של סיבה ותוצאה בין "כיום היא ישראלית לגמרי" לבין "כיום היא נכשלת לגמרי"? נראה לי שכן. |
|
||||
|
||||
בימים אלה פועלת ועדת דברת שהוקמה לחקור את הישגיה הירודים של מערכת החינוך ולהציע דרכי פעולה. אני מציע פה אתגר לכל האיילים\ות : לחבר מסמך ולהגיש אותו לועדה כמעשה של שירות לציבור. בבקשה פרטו: - מהם הליקויים ונקודות החולשה של מערכת החינוך. - הצעות מעשיות להבראת המערכת. - דוגמאות חינוכיות מוצלחות בארץ ובעולם. - התייחסות לפרקי הזמן והמשאבים הדרושים ליישום ההצעות השונות. אני מוכן לרכז את הביקורת וההצעות. |
|
||||
|
||||
ספרי הלימוד היום מתחלקים לשני סוגים, ספרים וחוברות: - חוברות משמשות לצמצום השימוש במחברות ונועדו להבנתי להוריד מהילדים את עומס הכתיבה. השלמת משפטים זו דרך טובה למנוע מהילד לדעת לכתוב משפט שלם בעצמו. בחוברות ישנן הוראות כמו: "צבע", "גזור והדבק" (להבנתי רוב ההוראות נועדו למנוע מצב של העברת החוברת לשימוש נוסף) - ספרים הם חוברות עבות שעולות *קצת* יותר כסף ומכילות פחות הוראות השחתה עצמית - אבל לא אפס הוראות כאלו. * סיכום הצעה ראשונה: אין לצייר בספרים או לגזור אותם - בשביל זה יש חוברות. יש להמנע משימוש מופרז בחוברות. (בערך מחצית מההוצאות על ספרי לימוד) * הצעה שניה - להפחתת עלויות ספרי הלימוד: אין לאשר ספרי לימוד לשימוש בבתי ספר, אלא לאשר תוכן של ספר. אחרי אישור כזה כל הוצאה לאור המעוניינת בכך יכולה להדפיס את הספר תוך תשלום תמלוגים (בגובה שיקבע ע"י משרד החינוך) למחבר. לדוגמא - אטלס - לא יתכן שיאושר אטלס שלם כספר לימוד כאשר רק 5 מפות מתוכו יהיו בשימוש במהלך כל שנת הלימודים. אם יאשרו רק את תוכן החומר הרלוונטי - מיד יצאו לאור חוברות דקות שמכילות רק את המפות הרלוונטיות. * הצעה שלישית - להקלת העומס מגב הילדים: את כל ספרי הלימוד יש לעצב בגודל מסויים קבוע (או מספר גדלים מסויימים) ולהגביל אותם במשקל. כאשר יש במקצוע מסויים דרישה להרבה חומר - יש להדפיס את ספר הלימוד במספר חלקים. * הצעה רביעית - בחירה מאוזנת של חומר הלימוד: כיום מי שמקבל אישור לספרי לימוד הוא בדרך כלל מפקח עם הרבה וותק - כנראה שזה לא קשור לקשרים שלו במשרד החינוך אלא למקצועיות שלו, אבל בכל זאת: יש להכריז על קריטריונים ברורים ולתת לוועדה אקדמית כלשהי להחליט האם ספר מתאים או לא. |
|
||||
|
||||
מדוע פשוט לא לעבור להשאלת ספרי לימוד על ידי בית הספר לתלמידים, תמורת דמי פיקדון מצד ההורים? גם יותר זול, גם מעודד את ההורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם על ידי כך שיקפידו שהילדים לא ישחיתו את הספרים. |
|
||||
|
||||
כי כשבדקתי את האופציה הזאת, גיליתי שיוצא לי יותר זול לקנות את הספרים. כל הספרים ביחד עולים 520 ש"ח, מתוכם 260 עבור חוברות שאי אפשר לשאול. ודמי הפקדון הם 240. רוב הספרים כוללים גם הוראות כמו: "צבע בכחול את החפצים הקשורים למים" - כך שההמנעות מהשחתת הספר די קשה. |
|
||||
|
||||
כאב לשני ילדים בגילאי בית ספר, אני מחזק את דבריו של גדי. מתקבל הרושם שכל שיטת הלימוד נגזרת (תרתי משמע) מהצורך לתכנן חוברות שאינן ניתנות לשימוש חוזר. ניסיתי לשכנע את בני לכתוב את התשובות במחברת דפרון רגילה, כדי לשמור על שלמות החוברות, אבל הנסיון נכשל בינתיים ( לחץ חברתי וגם הסתכלות מעט עקומה מצד המורה). בכלל בבית הספר של בני יש נטיה להתרכז בצורה ולא בתוכן. הם צריכים לבוא עם "קלסרי חלון" או איך שזה נקרא, כדי לתייק דפי פוליו שהם מייצרים. מה רע בסתם מחברות? |
|
||||
|
||||
זה גם הרושם שאני קיבלתי מתגובותיכם. כנראה שיש לא מעט כסף בתחום הציוד לבית הספר ומישהו בהחלט גוזר כמה קופונים. ואני אוסיף: חבל. נראה לי שמוכרים את ההשכלה של הדור הצעיר תמורת נזיד עדשים. כנראה שנשאר לי רק להציע להפעיל גם את מפעל ההזנה כדי להיות מסומן כאויב הציבור מספר אחד. אני אנחש שבחינוך העצמאי זה לא כך וההורים לא נדרשים להוציא סכומי עתק על ציוד לימוד מתכלה. |
|
||||
|
||||
סתם עוד דוגמא לריקבון. לביה"ס של הבת שלי הועבר תקציב עירוני של 40 אלף ש"ח לקניית ציוד מחשבים. יחד עם הודעת התקציב הועברה הצעה "מוזלת" לקניית מחשבים דרך חנות מסויימת כמובן עם איזכור שזו קנייה מרוכזת ודרך הנחה של העירייה וכו' וכו'. שכן שלי שהוא רואה החשבון של בית הספר עצר את ההזמנה ופנה אליי לבירור קצר. את אותם המחשבים יכולנו לקנות ב-30 אלף שקל במקום 40. |
|
||||
|
||||
כשבאתי להעביר סדנת כתיבה יוצרת לתלמידי כתות ג'-ו' גיליתי לתדהמתי שהדברים שנשאלו שוב ושוב זה "האם צריך לכתוב כותר לסיפור"? "צריך לעשות שער"? "אישה מחברת צריך להביא"? וכד'. מישהו מטרטר לילדים האלה במוח עם צורה במקום עם תוכן. |
|
||||
|
||||
מה זה "אישה מחברת צריך להביא"? ואתה בטוח שהם אמרו "כותר" ולא "כותרת"? אני, אגב, מאוד בעד לכתוב כותרות לדברים. אני לא יכול להתחיל לכתוב עבודה (או מאמר לאייל) לפני שיש לי כותרת טובה. בוז לי. |
|
||||
|
||||
כמובן צ"ל "איזה מחברת צריך להביא" ו "כותרת" ולא "כותר". ולגבי חשיבות הכותרת: ראשית, אני מזכיר לך שמדובר בסדנא לכתיבה יוצרת, וכשכותבים סיפור הרבה יותר חשוב לכתוב אותו ולא את הכותרת. שנית, בעיני גם בכתיבת מאמר או עבודה אקדמית, הכותרת מתנסחת יחסית מאוחר, והיא בעיני יותר בבחינת "צורה" מ"תוכן" (ויעידו על כך מאמרים באייל שסופר כי כותרתם השתנתה ממש ברגע האחרון). |
|
||||
|
||||
כן, אני הוא זה שבד"כ משנה את הכותרת, כי כותרת זה דבר מאוד חשוב, לטעמי. גם סיפור אני לא כותב לפני שיש לי כותרת טובה עבורו. למעשה, בד"כ תהליך כתיבת הסיפור שלי מתחיל ב"המממ... XXX נשמע כמו שם מצויין לסיפור", ואז אני ממציא סיפור שיתאים לכותרת. למעשה, אני יכול למלא מגירה שלמה בשמות מצויינים לסיפורים שלא כתבתי. בימינו אני מנסה לתקן את זה לגבי שם אחד שלא יסולא בפז: "אי-האפשרויות הן בלתי מוגבלות". אפילו יש רעיון לסיפור, אבל אני לא יודע לכתוב אותו בינתיים. אגב, באנגלית השם נשמע יותר טוב. לא חשוב. סליחה. |
|
||||
|
||||
ואני כותבת את הסיפורים בד''כ מאיזשהו מקום באמצע. והשם - ממש ממש בסוף. |
|
||||
|
||||
ב"מבדק1" על נושא "המים" אצל כיתות ד, נתבקשו הילדים לבחור מושגים ולהסבירם במילים שלהם. אחד הילדים בחר את המושג "נקודת רתיחה" והרי הסברו: "הטמפרטורה שמעליה החומר נהפך לגז" המורה הורידה לו נקודה ו"תיקנה" ל: נקודת רתיחה-בטמפרטורה של 100 מעלות צלסיוס החומר נהפך לגז. אגב, הגדרה של נקודת קיפאון כ" הטמפרטורה שמתחת לה החומר נמצא במצב מוצק" זכה לתיקון דומה. הייתכן שמורה למדעים אינה מבחינה בין נוזל למים? 1 כמו מבחן, רק יותר מודרני. |
|
||||
|
||||
בכיתה ביסודי, המורה (לא למדעים) התווכחה עם תלמיד שטען שכדה''א סובב את השמש, כי ידוע שההיפך הוא הנכון. |
|
||||
|
||||
ובכיתה ג לימדו את אותו הילד שהסיבה שבקיץ הימים יותר ארוכים היא שהשמש זורחת יותר מוקדם ושוקעת יותר מאוחר. |
|
||||
|
||||
מה, זה לא נכון? |
|
||||
|
||||
אברהם לינקולן נחשב לאדם גבוה באופן יוצא דופן. פעם הוא נשאל בקינטור : " מהו אורך טוב לאדם" והוא אמר "כל עוד הרגליים מצליחות להגיע לריצפה, זה בסדר". |
|
||||
|
||||
ובכיתה ד לימדו את אותו הילד שבצפון הטמפרטורות קרות יותר כי הצפון נמצא קרוב לקרחונים. |
|
||||
|
||||
ושכחתם לספר שיש רוח כי העצים מתנועעים כמו מניפה. |
|
||||
|
||||
ולמה העצים מתנועעים? בגלל המגע הבלתי פוסק של כנפי הציפורים בענפי העצים. |
|
||||
|
||||
אגב, זאת שאלה טריקית, הרוח היא קבועה פחות או יותר, אז למה העצים מתנועעים ולא עומדים בשיפוע קבוע? שמעתי על שתי הצעות להסבר: האחד- שינויים קלים במהירות הרוח מתאימים לקצב ההתנדנדות הטבעי של העץ ( כמו החיילים שצועדים על גשר). הסבר שני: התנתקות מחזורית של מערבולות (וורטקסים) מגזע העץ. אני מאמין שההסבר השני הוא הנכון, למרות שלא עשיתי את החשבון. |
|
||||
|
||||
כשיש רוח חזקה ואחידה בכיוון מסויים העצים אכן כפופים ולא מתנועעים כלל. ההתנועעות מתרחשת כאשר הרוח אינה קבועה ואחידה במהירותה וכאשר נוצרת דעיכה קלה בעוצמת הרוח גזע העץ (הנאבק לשוב לתנוחתו הראשונית) זע בכיוון ההפוך. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח? שמעת על גשר טאקומה? |
|
||||
|
||||
והגשר קשור לעצים... איך בדיוק? |
|
||||
|
||||
it was discovered that winds through the Tacoma Narrows caused vortex shedding on the bridge, which then induced resonance in the bridge, causing it to sway and buckle dangerously in windy conditions.
|
|
||||
|
||||
ובכל זאת, מה הקשר בין גשר תלוי לעץ? |
|
||||
|
||||
בהנחה ואתה לא סתם צוחק: היו שתי השערות בתגובה 202737 ללמה עצים מתנדנדים ברוח חזקה: האחת- הרוח מלכתחילה אינה קבועה ואנחנו רואים את תגובת העץ לשינויים במהירות הרוח. זה גם ההסבר שאתה נתת ( או לפחות *רוח* הדברים1). השניה- (שאותה נתתי רק בקיצור) רוח קבועה וחזקה הנתקלת במיכשול יוצרת מערבולות מאחורי המיכשול. המערבולות האלה ניתקות מהמיכשול, ונסחפות במורד הרוח, ואז נבנות מחדש מאחורי המיכשול וחוזר חלילה. כל מחזור כזה של התנתקות ובניה מחדש יוצר כוח שפועל על המיכשול. אם המיכשול הוא גמיש, כמו עץ או גשר תלוי, נוצרות תנודות. לסיום נתתי קישור למקרה מ*החיים* שם אירועים כאלו קרו ותועדו היטב. מכיוון שבתשובתך תגובה 204007 היית נחרץ לגמרי בהקשר להשערה הראשונה, חשדתי שאינך מכיר את ההסבר השני, ושאולי, לאחר שתשתכנע בהיתכנות שלו, תרצה או לשקול שוב את תשובתך, או לגבות אותה מעט יותר ( ז"א, בחישוב). 1 אני כזה נרד שלא יכולתי להתאפק. |
|
||||
|
||||
עתה הבנתי. מן הסתם ייתכנו שני הדברים, משום שהגמישות (היינו, התנגדות ויכולת חזרה למצב מקורי) משחקים תפקיד בשני התסריטים. לאור ידיעותי במדעים, ייתכן וזה המקום להכניס בסוד הדברים אדם המבין בנושא. |
|
||||
|
||||
גם מטוטלת מתנדנדת תחת כוח קבוע. |
|
||||
|
||||
הסבר ופרט? |
|
||||
|
||||
על מטוטלת פועל כוח המשיכה כלפי מטה. אם נזיז את המטוטלת מנקודת שיווי המשקל שלה (נניח ימינה) הכוח הנורמאלי לכוח המשיכה יכיל רכיב אופקי שימשוך את המטוטלת לחזור לנקודת שיווי המשקל. העניין הוא שהרכיב האופקי הזה מאיץ את המטוטלת (לכיוון שמאל) כשהמטוטלת תגיע לנקודת שיווי המשקל תהיה לה מהירות מסויימת (שמאלה) ולכן היא לא תעצר בה אלא תחלוף על פניה. ברגע שהמטוטלת תעבור על פני נקודת שיווי המשקל הכוח יתהפך (ויתחיל לפעול ימינה) ויאיט אותה עד לעצירה בנקודה כלשהי (משמאל לנקודת שיווי המשקל). ברגע העצירה, פועל על המטוטלת הכוח המחזיר (הפעם לכיוון ימין) וגורם לה שוב להאיץ לכיוון נקודת שיווי המשקל, לחלוף על פניה ולהעצר איפשהו מצידה השני. אם נבטל את החיכוך המטוטלת לעולם לא תעצר. אם נסתכל על הרוח כעל כוח קבוע שפועל על נקודה מסויימת בעץ ועל האלסטיות שלו ככוח מחזיר יכול להיות שזה יהיה שקול למצב שבו נקודת שיווי המשקל היא מצב שבו העץ נוטה בזוית מסויימת (ואז הכוח שהרוח מפעילה מתאזן עם הכוח שהאלסטיות של העץ מפעילה) אבל בגלל שכשהרוח התחילה העץ היה זקוף (כלומר לא בנקודת שיווי המשקל החדשה) הוא יתחיל להתנודד סביבה.2 ההצעה הזו בעייתית מכמה סיבות: 1. היא דורשת שנראה גם שהכוח המחזיר (שילוב של הכוח שהרוח מפעילה והכוח שהאלסטיות של העץ מפעילה כדי להחזיר אותו למצב הזקוף) מתנהג בהתאם לדרישות (כלומר הכוח המחזיר גדל ביחס ישר למרחק מנקודת שיווי המשקל). 2. חיכוך עם האויר הוא תנאי הכרחי לכך שהרוח תפעיל כוח על העץ ותזיז את נקודת שיווי המשקל. מצד שני כוח חיכוך כזה אמור היה לדכא את כל התהליך (חיכוך יהיה תמיד מנוגד לכיוון התנועה וישאף להקטין כל מהירות של המערכת לקראת סטטיות מלאה). אנחנו לא יכולים מצד אחד לטעון שהחיכוך הוא זניח ומצד שני לטעון שהוא המניע של התהליך. 3. על פי המודל הזה העצים היו צריכים להתנדנד סביב נקודת שיווי משקל שאינה מצב של עץ זקוף ולא ניראה לי שזה המצב בפועל. 1 זה נכון רק אם נבטל את החיכוך. |
|
||||
|
||||
הניתוח שלך לא טוב בעיני משתי סיבות: האחת- הרי לא ביטלנו את החיכוך. השניה- בסופו של דבר, הניתוח שלך מתבסס על כך שהרוח שינתה מהירות מ 0 למהירות סופית. והרי נגד זה ניסית למחות, לא ? רצית להראות שגם רוח במהירות *קבועה* גורמת לתנודות. דווקא ההנחה שכוח מחזיר קיים והוא פונקציה כלשהיא של המרחק נראית לי סבירה מאוד. |
|
||||
|
||||
דיברתי על רוח במהירות קבועה אלא שהנחתי שהרוח התחילה בנקודת זמן מסויימת. לגבי החיכוך, נידמה לי שניתן, אם מתיחסים לרוח חלשה למצוא איזשהו מודל שבו זה בכל זאת יעבוד. |
|
||||
|
||||
אז אציע לך מודל חליפי: היתה רוח קבועה והיא *הפסיקה*. גם עכשיו, לשיטתך יהיו תנודות, אבל *ללא רוח*. אז מה למדנו? שמטוטלת מתנדנדת בכוח חיצוני קבוע, גם שהכוח הוא אפס. זה בוודאי נכון ( עד שהטרזיאנט ידעך בשל חיכוך), אבל לא בדיוק קשור לשאלה. השאלה המדויקת צריכה אולי להיות- מה גורם לעצים *להתחיל*, ואחר כך *להמשיך* להתנדנד ברוח. |
|
||||
|
||||
אם הרוח עוצרת, החיכוך יעצור את התנדנדות העץ כעבור זמן מה. למה החיכוך לא עוצר את התנדנדות העצים גם כשיש רוח? שני ניחושים: 1. הרוח לא באמת קבועה (בכיוון ובכוח, מערבולות) ולכן נקודת שיווי המשקל משתנה. 2. העלים שעל העץ משנים את הזויות שלהם ולכן את "כמות הרוח" שהם תופסים ולכן גם אם השינויים ברוח הם קטנים הרוח שהעץ רואה משתנה ללא הפסק. את הניחושים ששלו מחזקת העובדה שכשהרוח חזקה ואחידה אתה יכול לראות את העצים נוטים ולא מתנדנדים. |
|
||||
|
||||
לי ולך יש ניסיון אחר לגבי התנהגות של עצים ברוחות חזקות. בכל אופן, ניחוש 1 שלך מחזיר אותנו לתחילת הפתיל תגובה 202732. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לותר על 1 ולהישאר עם 2 לגבי רוח לא חזקה. |
|
||||
|
||||
פחדתי שתגיד את זה. ולמה העלים משנים את כיוונם ולא נשארים באותו כיוון (זכור-הרוח קבועה)? |
|
||||
|
||||
בנקודה הזו מידת ההתענייניות שלי בתופעה מגיעה לקיצה אז אני אאשים את המיבנה האוירודינאמי הקלוקל של העלים, בעיקר בגלל שאין לי מושג באוירודינאמיקה. מזכיר קצת את אלוהים לא? |
|
||||
|
||||
תאשים את המבנה האירודינמי הקלוקל של העץ כולו, ותחסוך שלב אחד. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין באוירודינאמיקה וכבר הרבה זמן לא יצא לי לבחון בפירוט את צורת ההתנדנדות של העצים ברוח אבל ניראה לי שמערבולת אחת גדולה (שמיצר גוף אחד גדול כמו עץ) תגרום לו להתנדנד בצורה הרבה פחות כאוטית. |
|
||||
|
||||
גם אני כבר שכחתי כמה ספרות היו בשנה כשלקחתי את הקורס באווירודינמיקה, אני רק זוכר בדיוק את הצבע של הסוודר של המרצה (מין סגול כל כך עז שהיה נשאר קצת ממנו באוויר כשהוא היה הולך). אבל אני די בטוח שעץ ברוח מייצר המוני מערבולות, בכל מיני גדלים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני אף פעם לא למדתי אוירודינאמיקה אבל יש הרבה דברים אחרים שכן למדתי ואני לא זוכר. לגבי מספר הספרות בשנה, באזרחי זה בדרך כלל 4. בעברי המספר אמנם משתנה מפעם לפעם (למשל עכשיו זה התשסד אבל לפני כמה שנים היה התשס, וגם יש אנשים שמותרים על הה' שבהתחלה) אבל אילו אינן ספרות אלא אותיות. לגבי המערבולות, זה כנראה בגלל שיש לו הרבה עלים וענפים. |
|
||||
|
||||
אז אם יש מערבולות הרוח לא קבועה, מש''ל. חוץ מזה, אתמול ראיתי רמזור מתנדנד ברוח. |
|
||||
|
||||
גם בקומות הגבוהות של גורדי שחקים אפשר להרגיש את התנודות. די מפחיד. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שגם גופים פשוטים למדי מייצרים שלל מערבולות סבוכות בתנאים הנכונים (מספר ריילי או משהו), והתנאים בדרך כלל נכונים אם לא מתאמצים במיוחד. |
|
||||
|
||||
ריינולדס (ריילי זה לקונבקציה). |
|
||||
|
||||
כל מי שמדד אי פעם זרימה (של גז או נוזל) באמצעות מכשיר מדף מטיפוס ''וורטקס'' יודע על מה אתה מדבר. |
|
||||
|
||||
בטח, וכל מי שהשתמש במדחום כספית יודע על מקדמי התפשטות, וכל מי שהכין פודינג (או ביצה קשה) מבין בפולימרים. |
|
||||
|
||||
מה, הוא לא? |
|
||||
|
||||
אני יכול להעיד שאני לא. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר כנראה על ילד אחר. |
|
||||
|
||||
כולנו ילדים של החיים. או של אמא אדמה. |
|
||||
|
||||
אפילו אם אתה צודק, אנחנו לא *אותו* ילד של החיים. |
|
||||
|
||||
הילד הזה הוא אני (והילד ההוא הוא עני). |
|
||||
|
||||
אי לך, בדלן. |
|
||||
|
||||
אבל הסבירו לך איך זה שכשמתקרבים לשמש ע"י טיפוס על הר גבוה דווקא נעשה יותר קר? (תשובה: כי בלילה המקום הזה יותר רחוק מהשמש, ולכן הוא מתקרר יותר ולא מספיק להתחמם ביום. אה.) |
|
||||
|
||||
חשבתי שזה קורה כי השמש נמצאת יותר נמוך מהפסגה של ההר. |
|
||||
|
||||
העמקים מתחממים גם מהשמש הישירה וגם מהקרניים המוחזרות ממורדות ההר. הפסגה לעומת זאת מתחממת רק מהקרניים הישירות, ולכן היא קרה יותר. |
|
||||
|
||||
ולאטמוספירה אין תפקיד בהבדל הזה (בפסגות האויר דליל יותר, בעוד בעמקים יש יותר "חממה" אטמוספירית המסייעת לחום להצטבר?). ומה קורה בירח או במרקורי, שם החשיפה לקרניים היא הרבה יותר ישירה (האחרון גם קרוב יותר לשמש)? מה עשויים להיות שם ההבדלים בחום בין ההרים לעמקים? |
|
||||
|
||||
כתבתי עמוד שלם של שטויות, אבל נמחק לי ואין לי כוח לשחזר. נא לחייך כאילו יש כאן הסבר מנומק היטב על אי נכונותה של תיאורית האטמוספירה. תודה. |
|
||||
|
||||
מישורים שהם לא עמקים לא ליד הרים ולא מקבלים קרינה חוזרת מהרים הם עדין חמים יותר מפסגות הרים. מה ההסבר? |
|
||||
|
||||
נחזור לזה שהאטמוספירה זה הסבר מגוחך - בקטבים למשל יש שכבת אטמוספירה עבה אבל קצת קריר שם למיטב ידיעתי, וזה גם די מסתדר עם ההסבר של המרחק מהשמש. הרי לא יתכן שאויר ישמש כשמיכה ויוסיף חום, עובדה שאנחנו משתמשים בחומרים אחרים בתור שמיכות. כדי להשוות בין מישור להר יש להפריד אותם משאר הגורמים המשפיעים, כמו המיקום הגאוגרפי. כדי שההשוואה תהיה בעלת משמעות יש למדוד טמפרטורה בפסגת הר, להזיז אותו ולמדוד שוב באותו מיקום כאשר יש שם מישור. או לחילופין למדוד במישור, לבנות שם הר ולמדוד שוב. |
|
||||
|
||||
המדידה הזאת נעשתה, והערך המקובל הוא 1°C/150m. פיסגת הקילימנג'רו כידוע מושלגת, למרות שהיא די קרובה לשמש (בכל אופן, יותר קרובה מסדום). |
|
||||
|
||||
המדידה לא נעשתה - אף אחד לא הזיז או בנה הר כדי למדוד באותה נקודה גאוגרפית. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח? אותי לימדו שכן. |
|
||||
|
||||
(טוב היתה שם גבעה לפני שהקימו הר ) |
|
||||
|
||||
כמו באייל, גם אצל ססיל כבר דיברו על הכל: |
|
||||
|
||||
אבל המבחן (סליחה, מבדק) היה על נושא המים, ולכן אפשר להניח שהמושגים שנבחרו מתייחסים לנושא הבחינה - כלומר, למים. כך, כאשר אתה מתבקש להסביר את המושג "נקודת רתיחה" בהקשר של מים, הביטוי "100 מעלות" צריך להופיע איפשהו בהסבר. התשובה המיטבית, כמובן, צריכה להיות "הטמפרטורה שמעליה החומר הופך לגז. במים נקודת הרתיחה היא 100 מעלות צלסיוס". |
|
||||
|
||||
אולי. אם לא זרקתי את הטופס אסתכל בשאלות בדיוק. הפרשנות שלי היא שכאשר לומדים את "נושא" , גם לומדים להכליל. המים הם נוזל ותכונה מסוימת של נוזל זה קיום נקודת רתיחה. על התלמיד ( והמורה) להבדיל בין הכלל לפרט והשאלה הזאת בודקת את ההבנה הזאת. שים לב לתיקון האומנותי של המורה- "נקודת רתיחה-בטמפרטורה של 100 מעלות צלסיוס *החומר* נהפך לגז." ( הדגשה שלי). משל למה הדבר דומה? נניח שלומדים סיפור על איש שנולד ב1978 ובמבדק מופיעה השאלה "הגדר את המונח תאריך לידה" והתלמיד כותב " יום ושנת הלידה הלידה של האדם" והמורה מתקנת ל " האדם נולד ב11978". התשובה ה"מיטבית" שאתה היצעת היא מיטבית במובן זה שהיא עוזרת למורה להבין את הטעות שלה, אבל תוספת האינפורמציה לא בהכרח מראה על דיוק או הבנה רבים יותר. 1 שכחתי את התאריך המדויק שלך, ליד אוקטובר? |
|
||||
|
||||
(דצמבר, דצבמר) התשובה שהצעתי מגלמת גם הבנה של המושג (מה זאת אומרת המים רותחים? הם הופכים לגז), וגם ידע על התחום (הם עושים זאת בטמפרטורה של 100 מעלות). נניח שאתה לומד על אריאל שרון, ומקבל סדרה של מושגים להגדיר בהקשר זה. אחד מהם יהיה "ראש ממשלה", והתשובה הטובה ביותר צריכה להיות "העומד בראש הרשות המבצעת במדינת ישראל. אריאל שרון מכהן בתפקיד זה מאז 2001". למעשה, אם המבחן הוא על מים, ושואלים אותך "מהי נקודת הרתיחה?", אפשר להסתפק פשוט בתשובה "100 מעלות", בלי שתטעה, כי אני עונה על השאלה (המשתמעת) "מהי נקודת הרתיחה של מים?". ההסבר על משמעות הביטוי "נקודת רתיחה" עשוי להיות מיותר. מצד שני, כמובן שההתנסחות של המורה היא בעייתית למדי. |
|
||||
|
||||
ב"בוחן במדעים" נשאלה הבת שלי (כיתה ה') את השאלה הבאה: "יוסי רוצה לבקר חבר חולה ולהביא לו מרק חם. הוא פתח את ארון הכלים של אמו ומצא בו שני כלים: אחד עשוי קלקר ואחד עשוי מתכת. יוסי אינו יודע באיזה כלי לבחור. מה הייתם מציעים לו? הסבירו ונמקו את תשובתכם." הילדה כתבה שהיא מציעה קלקר כי כך החום של המרק יישמר, אבל התשובה שלה נפסלה ללא הסבר. אמא (דוקטור לכימיה) של ילד אחר בכיתה, שזכה לאותה התייחסות, לא התעצלה וביררה את העניין עם המורה למדעים. תשובת המורה: מתכת מוליכה חום, יוסי רצה להוליך את המרק לחבר, ולכן הוא היה צריך לבחור בכלי המתכת. אני מתלבט מה לעשות. |
|
||||
|
||||
רבות חשבתי ופסלתי. אולי למרוט את השערות? |
|
||||
|
||||
ממתי מרק הולך? לדעתי הדילמה היחידה שנותרה היא האם לחבוט בראשה של המורה במחבת מתכת או במחבט עץ (של טניס למשל). (ניטפוק: קלקר הוא כנראה חומר לא מומלץ לנוזלים רותחים, הוא מפריש חומרים לא בריאים בטמפרטורות כאלה - מה שגרם להחלפתן של כוסות הקלקר המיתולוגיות לקפה בכוסות נייר בשנים האחרונות.) |
|
||||
|
||||
אני הייתי מגיש תלונה חריפה למפקח ותובע את פיטורי המורה לאלתר1. ________________ 1- על כך שהמורה כתבה "ארון הכלים של אמו" ובכך תרמה להנצחת סטריאוטיפים מגדריים. לעניין הולכת החום אני הייתי שואל את המורה איך התשובה משתנה אם יוסי לא הולך לחבר אלא נוסע אליו באופניים, כי מתכת אולי מוליכה חום אבל ידוע שהיא אינה מרכיבה חום (כידוע לכל, חום, שהוא אחד מארבעת היסודות, אינו מורכב משום דבר אחר) ובכלל אסור להרכיב על אופניים. |
|
||||
|
||||
מדוע הנחת שהמורה למדעים היא אישה (ובכך תרמת להנצחת סטריאוטיפים מגדריים)? |
|
||||
|
||||
חידת טריויה: מה משותף לדודו ולמורים גברים בבי"ס יסודי? (אבל האמת היא שאכן תפסת אותי!) |
|
||||
|
||||
שהם זן נכחד?1 1 לא באמת משהו שצריך להתגאות בפתרונו, אבל בכל זאת קצת הוקל לי אחרי שניות ארוכות של נסיון להבין אם טופז או דותן או אלהרר רלבנטיים כאן. |
|
||||
|
||||
זאת היתה שאלה רטורית, אבל כידוע גם טופז ודותן כבר נכחדו. |
|
||||
|
||||
וגבע גם. |
|
||||
|
||||
וגם אין עוד פלמחניק כמו (מה שבקריאה ראשונה התאים לנוסח החידה). |
|
||||
|
||||
אם יוסי לא הולך לחבר אלא נוסע אליו באופניים, יכול להיות שהוא היה מציל בכך את כבוד המורה, כי יוסי העביר את חום המרק לחברו לא בהולכה ולא בהקרנה אלא בהסעה. |
|
||||
|
||||
דרך נוספת להציל את כבוד המורה, היא לו יוסי היה מעביר לחברו מרק אלומיניום, שאז סיר ברזל יכול היה להכיל אותו מבלי להינתך, בעוד סיר קלקר לא. האמת, אולי אפשר אפילו לחשוב על נוזל יותר אכיל, אולי שמן רותח, שטמפרטורת הרתיחה שלו גבוהה מטמפרטורת ההתכה של קלקר, שדומני שאיננה גבוהה כל כך. |
|
||||
|
||||
אריק, תראה מי האנשים שאיתך במחנה המרק לחולים! |
|
||||
|
||||
הרסת לי את היום. |
|
||||
|
||||
מעבר לכל הצחוקים, אני באמת חושב שאסור לתת למורה כזה/כזאת ללמד וכדאי לערב את המפקח. |
|
||||
|
||||
אוי, זה בדיוק כמו בבדיחה ההיא (מה שמראה שהלצות בהומור ופקפוקים ברצינות באיכות המורים היו כבר כשהייתי בכיתה ד'). |
|
||||
|
||||
אמנם המורים שלימדו אותי בבי"ס יסודי לא היו מתקבלים למנזה1 אבל אני מתקשה להאמין שהם הגיעו לשפל הזה. _____________ 1- המורה שלי ל"טבע" (אני חושב שזה פחות או יותר המקביל ל"מדעים") לא ידע להשיב על שאלות פשוטות למדי והיה מוצא לו מפלט ב"זה לא בחומר" כשמישהו - נחש מי - היה מטריד אותו בשאלות שאכן לא היו "בחומר", אבל אני בטוח שהוא היה קצת פחות מטומטם מאותו/ה מורה. מאחר וזה היה באמת מזמן ייתכן שאני צובע את העבר בצבעים קצת יותר מלבבים ממה שהיו בו. מכל מקום, באותם ימים עוד לא היה שימוש ביתי בקלקר כך שהבעיה הספציפית הזאת היתה "לא בחומר", כפשוטו. |
|
||||
|
||||
לי היה ויכוח בכיתה ה' או ו' עם המורה לאנגלית, שטענה שהאמפייר סטייט בילדינג הוא בניין האו"ם. מעבר לזה היא היתה מורה לא רעה לאנגלית. _________ אז נחסכה ממך החוויה המלבבת של התכת קלקר על ידי זכוכית מגדלת (ושמש). |
|
||||
|
||||
נכון, אבל נמלים כבר היו בזמני... (כן, אני קצת מתבייש) |
|
||||
|
||||
המורה שלי לכימיה התלונן ביום הורים בפני הורי שאני ''מפגין ידע מיותר''. |
|
||||
|
||||
בשנה שנטשתי את בית הספר, המורה שלי למתימטיקה, שהיה גם המחנך, לא הבין את החומר של כיתה י'. זה פשוט היה גדול עליו בכמה מספרים. הוא היה מקריא בכבדות את החומר מתוך הספר, וכשתלמידים ניסו לשאול אותו משהו התשובה הקבועה הייתה ''תשאלו את יוסי בהפסקה''. זה לא הפריע לו להעניק לי ציון ארבעים בסוף השליש הבודד שהייתי שם. |
|
||||
|
||||
אולי להתרשמותו לא ענית מספיק טוב לתלמידים האחרים. אבל מה אתה רוצה, אילו היית נשאר שנה היית מגיע עד מאה ועשרים! |
|
||||
|
||||
אולי :) בדיעבד, כך מסתבר, הרווח היה כולו שלי - אז בעצם אני חייב לו תודה. אבל זה כבר נושא לדיון אחר. |
|
||||
|
||||
היום יש יום מדעים בבית הספר של שניים מילדיי. בין נושאי היום: רפלקסולוגיה. |
|
||||
|
||||
מדעים ומאמם. |
|
||||
|
||||
בתעודת המחצית שהילד הקטן שלי הביא השבוע, בסעיף "כישורי שפה - כתיבה", הוא קיבל את המשוב הבא: "אתה כותב באופן מעניין ומקורי הקפד להשתמש בכללי הפיסוק". |
|
||||
|
||||
אומרים שלימוד דרך דוגמה אישית הוא מהיעילים ביותר. |
|
||||
|
||||
עוד מאותו בית ספר, הפעם דף לכיתה ה' על חנוכה (כל שגיאות ההקלדה במקור): "כשמתתיהו הרגיש שהוא עומד למות, הוא אסף את ,כולם והעביר את השרביט לבנו, יהודה המכבי (מכבי היה הכינוי של יהודה), כמו בוב הבנאי למשל .וביקש שכולם ישמעו בקולו, ושהוא ינהיג אותם במלחמה נגד היוונים." |
|
||||
|
||||
מה שמעלה אצלי את השאלה אם עושים גם מבחני פיזה למ̲ו̲ר̲ו̲ת̲, ואם לא, למה; ייתכן שהרבה נסיונות פדגוגיים משונים, כמו למשל רעיון הבדידים זצ"ל1, היו נחסכים אם היה מתגלה מתאם טוב בין הישגי המורות לאלה של תלמידיהן, כפי שהאינטואיציה שלי אומרת, ואמור להיות קל יותר לטפל בציבור המורים הקטן יחסית מאשר בתלמידים כולם. במחשבה שניה זאת אמירה מטומטמת. לתלמידים אין איגוד מקצועי. ובכל זאת, אולי יתגלה שכדאי להפחית את מספר השעות בהן המורה מלמדת לטובת שעות בהן היא לומדת. לא שטויות כמו "העשרה" ושאר בלבולי המוח, אלא ממש לומדת את החומר אותו היא אמורה ללמד, בשתיים או שלוש רמות מעל מה שנדרש מתלמידיה, וגם נבחנת עליו, כך שמי שאינה שולטת בחומר תרד כיתה, ומי שאינה מתגברת גם על הנדרש מתלמידי כיתה א' תתכבד לעשות את מה שמצופה ממדריכי תיירים. אינני מתכוון לשום דבר שידרוש תוספת תקציב לגיוס עוד מורות בשל הקטנת היקף משרת הלימוד, הרעיון הוא שמורה טובה תוכל ללמד יותר חומר בפחות שעות, וכך כולם, כולל התלמידים, ייצאו מורווחים. נראה לי שזה לכל הפחות שווה בדיקה. _____________ 1- צרה, לא צדיק. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים ביקרתי בכתה בבי"ס יסודי, ונדהמתי לגלות כי השולחנות מסודרים ב"גושים" קטנים, וכמה תלמידים יושבים סביב כל "שולחן גדול" כזה. ישיבה סביב השולחן פירושה, כמובן, שחלק מהתלמידים יושבים עם *הגב* למורה. הבנתי כי בזמן שהמורה מלמד, התלמידים כולם פונים אליה; ובשאר הזמן, השולחן משמש לעבודה קבוצתית. עוד מישהו נתקל בזה? עד כמה השיטה המוזרה הזאת נפוצה? |
|
||||
|
||||
למה זה כל כך מוזר? בשנתיים הראשונות בבית ספר גם אני למדתי ככה. למרות שאני לא זוכרת אם אמנם ישבנו סביב _כל_ השולחן, או במעין ח' בשביל לא לשבת עם הגב למורה. _______ העלמה עפרונית, לא רוצה לישון |
|
||||
|
||||
ככה גם אני למדתי. בכיתה ו' בוודאות, ואולי אפילו גם יותר מאוחר. |
|
||||
|
||||
קוראים לזה ישיבה בקבוצות. זה היה קיים גם בזמן שאני הייתי בבית ספר יסודי, אבל (לדאבוני) הפך שכיח מאוד מזמן שהוכנסו שיטות הלמידה הייחודיות והחדשניות למיניהן. |
|
||||
|
||||
אה, עבודה בקבוצות. כפי שחשדתי באותו זמן, נועד לפתח את המיומנות החברתית של התלמיד ויכולת שיתוף הפעולה שלו. יש אפילו חוברות עבודה שמיועדות לעבודה בקבוצות, במיוחד במקצועות ההומניים, עם שאלות כמו "ערכו סיעור מוחות בקבוצה. כיצד יכלו אנשי העלייה השנייה לעשות בלה בלה בלה בלה קצת יותר טוב?". יתרון גדול של השיטה הזו היא שהיא מאפשרת לכל התלמידים פרט לאחד או שניים (קרי: אני, ולפעמים גם עינת) להעביר את הזמן בנעימים ולקשקש ביניהם על אלילי ספורט וזמר בזמן שהם אמורים לעבוד, מכיוון שאותם אחד או שניים ממילא יודעים את החומר והתשובות הן קבוצתיות. עוד יתרון חשוב הוא שהשיטה מאפשרת לתלמיד להכיר את עינת. |
|
||||
|
||||
עוד לפני 25-30 שנה למדנו כך, בבית הספר היסודי בגבעתיים. אגב, כילד (וגם לאור התוצאות) הייתי (ועודני) מאוד מרוצה משיטה זו. במקרים רבים היא עדיפה על פני הלימוד הפרונטלי (כפי שהיה בתיכון). הישיבה בקבוצות היא לא הדבר שהפך את מערכת החינוך לכה לא-מוצלחת |
|
||||
|
||||
סביר להניח שאתה היית מאלה שנתנו את התשובות לכולם ולכן לא נפגעה השכלתם. ייתכן גם כי היית מאלה שקיבלו את התשובות בלי ללמוד כלל ואז אתה מרוצה כי לא ממש אכפת לך מה מצב השכלתך. כך או כך, כולם מרוצים. זה מה שטוב בשיטה הזאת. בתור זה שהיה מכתיב את התשובות בקבוצה שלו, תמיד חשבתי שהשיטה היא גרועה וגם טרחתי להגיד את זה לאותה מנחה מיוחדת להוראת שיטת הקבוצות שבאה לכיתתנו (טוב, למען האמת היא תפסה אותי אומר את זה לחבר). מעניין שלאחר שאותה מנחה הסתלקה מן הכיתה מורתי מצאה שיטה מיוחדת להוראת בקבוצות: יושבים כרגיל בטורים ועובדים עבודה עצמית על דפי העבודה של עבודה בקבוצות. מאותן שאלות המחייבות עבודה בקבוצה פשוט מתעלמים. שתי ציפורים במכה אחת. מה שכן, אז כל אחד באמת היה חייב לעבוד, אפילו קצת. |
|
||||
|
||||
ממני נחסכה השיטה הזו עד לחטיבת הביניים, שם, כחלק משיטת האינטגרציה (אותה שיטה מופלאה שכבר פשטה את הרגל שנים רבות לפני כן בכל מקום אחר בעולם), הושבתי עם שלושה תלמידים ותלמידות חביבים אחרים, עם הישגים פחותים משלי, כדי לעבוד ביחד. הבעיה עם הסידור הזה היא, בעיקר, שבימים אלה, הכבוד לידע ולהשכלה הוא אפסי, הרי שכאשר הוא אפילו לא מגובה ביכולת ענישה ובהפרש גיל, אין כל דבר הדוחף את המשכיל פחות להשכיל מן המשכיל יותר. הבה נאמר, בקצרה, שאף אחד מאיתנו לא הרויח מן הסידור המגוחך הזה. אגב, היה נחמד לו היו מתייחסים להישגים חברתיים — בזה היה לי הרבה מה ללמוד מחברי לכיתה, וחבל שלקח לי זמן רב להבין זאת, ויותר חבל שהמורים לא שמו דגש על כך. שימו לב שדווקא להישגים חברתיים יש ערך בין התלמידים, והם כן נותנים לכך משמעות סמכותית, ומכאן דווקא אולי היה מושג משהו מחלוקה אינטגרטיבית לגושים. לאחר כיתה ז' (ו\\או המעבר מרשת "אורט" לניהול מקומי, אל תקחו אותי במילה) עברנו סוף-סוף להקבצות ולשיעורים פרונטליים, והשטויות האלה נעלמו להן. בפועל, כמובן, בשיעורים רבים ישבו התלמידים ופטפטו לריק, אך לפחות הם עשו זאת עם בחירי לבם. |
|
||||
|
||||
אצלנו עשו כמה ניסויים כאלה בימי היסודי - ישבנו כך בחלק מהשיעורים, למשל בחשבון, כדי לעבוד עם בדידים 1. אבל זו לא היתה רק צורת הישיבה בקבוצות. היו גם *הקבצות* לפי רמות הלימוד, א', ב' וג'. וזה עוד בכיתה הטובה ביותר מבין 3 הכיתות במחזור, שגם הן דורגו לפי רמות. הדירוג לא היה רשמי, אבל כולם ראו והרגישו (מה גם שלפני הכניסה לכיתה א' ערכו לנו מבחן אינטליגנציה קצר). 1 מכה בפני עצמה. |
|
||||
|
||||
הבדידים זכורים לי כאחד הסיוטים של כיתה א'. קיבלתי את קופסת הבדידים מאחי הגדול אבל משום מה שינו את צבעי הבדידים במהלך השנים (עוד דרך להכריח הורים לקנות ציוד חדש), כך שבדידים באותו אורך היו בעלי צבעים שונים בקופסה שלי לעומת קופסאות הבדידים של יתר הילדים. כאשר המורה שאלה שאלות כמו ''ורוד ועוד ורוד'' אני נדרשתי לבצע את ההמרה לצבעים שלי, לפתור את התרגיל, ולבצע שוב המרה לצבעים של הכיתה. הייתי שמחה בהרבה כאשר המורה שאלה שאלות כמו שש ועוד שבע, שאלה שיכולתי לענות עליה בלי לזכור טבלאות המרה. גם הילדים שלי לומדים באמצעות בדידים, וגם הם שונאים את השיטה, שלדעתם מבלבלת ולא ברורה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא זוכר לטובה את הבדידים. אין ספק, ללמידת חשבון פשוט הם איומים ונוראים, אבל עם קצת דבק היה אפשר לעשות איתם יופי של צורות תלת מימדיות נחמדות וצבעוניות (המורות, משום מה, לא אהבו את זה). |
|
||||
|
||||
אני למדתי עם חשבוניה1. החרוזים שימשו בהפסקות לכדורגל לעת מצוא כשלא עלה ברגלינו להשיג כדור אמיתי. 1 לדעתי הרבה יותר נוח ואינטואטיבי מבדידים (מונע מצבים של "ורוד ועוד ורוד") |
|
||||
|
||||
אני פשוט לא מבין את זה. אני עבדתי עם בדידים כשהייתי ילד, ועד לתיכון, כשאיכשהו הגענו לדבר על זה בכיתה, אני בכלל לא זכרתי שהיו להם צבעים שונים. וכשילדים בכיתה שלי (בתיכון, כאמור) התחילו לדקלם תרגילי חשבון בצבעים במקום במספרים - טוב, כבר לא היה לי מושג. אני לא זוכר שאי פעם דיברו איתי על "ורוד ועוד ורוד". אני פשוט ספרתי את החריצים על הבדידים שלי1, וחישבתי. מזל שאני עיוור צבעים. 1 ראיתי לפני כמה שנים בדידים בלי חריצים, מה שנראה לי כדבר המטומטם ביותר בעולם. איך הם אמורים לדעת כמה שווה הבדיד אם אין עליו חריצים? |
|
||||
|
||||
אם הילד יכול לספור, זה מאפשר לו ללמוד בדרך אחרת ולא בשיטת הצבעים. הטעות היתה בבדידים הראשונים שאיפשרו לספור. |
|
||||
|
||||
אתה אומר את זה בהומור, נכון? |
|
||||
|
||||
למרבה הצער, אני חושב שזו באמת היתה הכוונה במעבר לבדידים חלקים. |
|
||||
|
||||
שנות האלפיים, התקדמנו. כבר לא משתמשים בבדידים, אלא ב"זנבגופים" - שמורכבים ממלבן עשרות ברוחב עשר (הגוף) ומלבן אחדות ברוחב אחד (הזנב). כל ילד צריך ללמוד שעשר אחדות שוות לעשרת אחת; הטריק הוא שמלבני העשרות *לא* מחולקים בחוברות העבודה ליחידות בודדות, כדי שהמעבר מיחידות לעשרות יהיה וירטואלי: "עשר" אינו מתקבל יותר בספירה פשוטה של כך-וכך אחדות, אלא שווה למספר נתון של אחדות לפי-ההגדרה. לו היתה המורה קובעת שעשרת (ברוחב 10, כזכור) שווה דווקא לשבע יחידות, זה היה הגיוני באותה מידה. בכנס ה- IMU שסיפרתי עליו כאן פעם, שלפה המדענית הראשית של משרד החינוך, בתרועת ניצחון, חוברת עבודה סינגפורית שגם בה משתמשים בתרשימים דומים (יש פער של ארבעים שנה בינינו לבין סינגפור: ילדי סינגפור נמצאים היום במבחנים המשווים באותו מקום שאנחנו היינו בו בשנות השישים). ההבדל הדק הוא שבחוברת הסינגפורית העשרת עשויה עשר משבצות, ואצלנו - סתם מלבן. |
|
||||
|
||||
אולי הם מנסים להעביר את הרעיון של ספרת העשרות וספרת היחידות. אפשר באמת לעשות "גופים" באורכים שונים, וללמד אותם לספור בבסיסים חדשים! |
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא להבין שהרבה בדידים (או לוחיות כמו שקראו לזה בילדותי) קטנים יכולים לתת מעט בדידים קטנים. זה קל וילד בן שש קולט זאת היטב. חיבור של מספרים עד עשר-עשרים אפשר לעשות גם על האצבעות, ומעבר לכך ממילא שיטת הבדידים לא תצלח. אולי אני חוטא באליטיזם, אבל מהתבוננות בסביבתי הקרובה, הבעיה האמיתית היא לתרגם את מושגי הספרות והמספרים (חמש, עשר) לכתיבה, וללמוד שהמניפולציה הכתובה 5+2 היא אותו דבר כמו חמש ועוד שתיים (או בדיד של חמש ועוד בדיד של שתיים). |
|
||||
|
||||
5+2 זה חמש יחידות ועוד שתי יחידות שווה שבע יחידות. בבדידים 5+2 זה הצהוב הבינוני ועוד הירוק הקצר שווה חום1. לדעתי זה רק מוסיף בלבול, ובפרט כשאין סימוני יחידות על הבדידים. 1 אני מתנצל בפני כל מי שהצבעים בזמנו היו אחרים. |
|
||||
|
||||
ומה ההבדל בין זה לבין חשבוניה? (שים לב שאני מגיש להנחתה...) |
|
||||
|
||||
בדידים עם חריצים?! |
|
||||
|
||||
יש להבחין בין כמה סוגים של בדידים כאלה שנמדד ספרם על פי צבעם וכאלה שהיו עם חריצים וכיום יש דסקיות שהכל אותו רעיון |
|
||||
|
||||
למדנו עוד קודם לספור על האצבעות, וגם לעשות תרגילי חיבור וחיסור פשוטים. אחרי שיודעים את זה, הבדידים נראים כסיבוך מיותר - אמצעי המחשה למשהו שכבר תפסת מראש שהוא מופשט. |
|
||||
|
||||
''קבוצות עבודה'' -- די מקובל מזה שנים רבות כאכסניה מאירת פנים לכל סוגי החרטא שבאים מכיוון הסמינרים למורים. |
|
||||
|
||||
על-סמך מה החלטת שמכיוון הסמינרים למורים באים "סוגי חארטה"? |
|
||||
|
||||
על סמך עבודה של כשמונה שנים באחד מהמוסדות הללו והיכרות אישית עם מיטב חרטטניו. ברשותך, לא אפרט מעבר לכך בדיון עם מישהו שלא מזדהה בשמו. |
|
||||
|
||||
שרת החינוך החינוך צודקת גם באבחנה וגם בדרך הריפוי שהיא מציעה. הבעייה העיקרית של מערכת החינוך אינה של כמות אלא של איכות. כלומר, היעדרה. השכר העלוב שמקבלים מורים וההתקדמות על פי וותק ולא על פי יכולת קובעים את אופיה של מערכת החינוך. בתנאים הקיימים, זורמים למקצוע כמעט אך ורק אנשים המוכנים להסתפק במשרת לבלר נרצע: אנשים שאינם מסוגלים לעמוד בדרישות אקדמיות ממשיות, ספקי משכורת משנה במשק הבית, כאלו המוכנים להשתכר אל פת לחם תמורת תנאי עבודה נוחים, וקומץ אידאליסטים (בישראל: פראיירים). פשטות הגורם העיקרי לרמת ההוראה הנמוכה מאפשר גם לפתור את הבעייה באמצעים פשוטים יחסית (אם כי לא בהכרח קלים ליישום): העלה את השכר, דרוש מספר שעות עבודה גדול יותר וצמצם את מספר המועסקים והבעיה תתחיל אט-אט לבוא על פתרונה. אנסה להציג את הרעיון שלי באופן מעשי. נתוני בסיס: כיום יש במערכת החינוך כ-150 אלף מורים המלמדים מליון תלמידים (יסודי ועל-יסודי, לא כולל גנים). מספרים אלו, תלמידים ומורים, נותרו בעינם, פחות או יותר, משנת 1990. ההוצאה הכוללת על בתי הספר היסודיים והתיכוניים בישראל מסתכמת בכ-23 מיליארד שקל כל שנה, שחלק הארי מהם (כ-80 אחוז, כמדומני) זורמים לתשלום משכורות מורים. משמעות נתוני הבסיס: אם בוחנים את מספר הכיתות במערכת החינוך (כ-38.5 אלף) ואת מספר שעות הלימוד בשנה (חמש שעות בממוצע ליום, 6 ימים בשבוע, 36 שבועות בשנה) הרי שמספר שעות הלימוד הניתנות בשנה מגיע לכ-41.5 מליון. כלומר, כל מורה מבין 150 אלף המורים מלמד כ-280 שעות בשנה או כ-8 שעות בשבוע. זהו נתון מדהים, המצביע על כך שחלק גדול מהמורים עובד בשברי משרות קטנטנים, מילוי מקום לפרקים, וכן הלאה. ואכן, לפי נתוני הלמ"ס (משם שאובים כל נתוני) מספר שווה ערך משרות מלאות בהוראה הוא רק 95.7. מניפולצית בסיס: בוא נניח כי ניתן לצמצם את מספר המורים בכ-10 אחוז ולייעל את המערכת בעשרה אחוז נוספים. היינו, נקבל כ-135 אלף מורים, שיקבלו כ-2.5 מיליארד שקל נוספים בשנה, תוספת של כאלף חמש מאות שקל לחודש לברוטו של כל מורה. מניפולציה מתקדמת יותר: אם נגדיל את מספר השעות היומיות לממוצע על 6.5 ליום (שמפצה ויותר על הורדת יום לימוד) ונקטין את גודל הכיתה הממוצעת ל-22 תלמידים יהיו המורים צריכים ללמד כ-53 מליון שעות לימוד מדי שנה (בהנחה שיחס חופש/עבודה יוותר בעינו) ועל כל אלו נקטין את היקף כוח ההוראה למחצית, ניוותר עם היקף עבודה ממוצע של כ-706 שעות לשנה או כ-20 שעות הוראה בשבוע לכל אחד מהמורים הללו. היקף כזה של משרה נראה הוגן וסביר, במיוחד כאשר מורה טוב נדרש לשעות הכנה, בדיקת מבחנים, אסיפות הורים ומורים, וכדומה, המאמירים את היקף עבודתו בפועל. שכרם של אותם מורים, בהתחשב בכך שרובם יעבדו במשרה מלאה (כלומר, עם הרבה פחות שברי משרות, עובדים רשומים אך לא עובדים בפועל) וההיקף הביורוקרטי הנדרש לטפל בהם יהיה מצומצם יותר יכול לעלות הרבה למעלה ממאה אחוז ולהפוך את מקצוע ההוראה מיעד ברירת-מחדל לפסודת האקדמית למקצוע שיש לו ביקוש סביר. אם נוסיף לזה גם מפתח העסקה נכון, המבוסס על איכות המורה ולא על הוותק שלו בלבד (אם כי גם לוותק יש לתת תפקיד מסויים), תהיה קבוצת המורים האיכותיים מסוגלת להגיע לרמות שכר סבירות ואף למעלה מכך. שינוי מבני חשוב נוסף צריך להיות הפיכת בתי הספר ליחידות כמעט-עצמאיות מבחינה כלכלית. השכר, בשלב הראשון, יגיע ב"חבילה" אחת לידי המנהל (שלעניין זה אכן יהיה המנהל הכספי והאדמיניסטרטיבי של הארגון) בהתאם למספר התלמידים וצורכיהם (התשלום יהיה גבוה יותר במקומות "קשים" יותר) והוא יחלקו למורים השונים בהתאם לאיכות ההוראה שלהם והביקוש שלהם אצל התלמידים וההורים. לדוגמה, מורה "כוכבת" של כיתה א’ תזכה לשכר גבוה במידה ניכרת ממורה מוצלח פחות למתמטיקה בכיתה ו’ משום שהמורה הכוכבת מהווה מקור משיכה לתלמידים חדשים והיא נכס משמעותי יותר לבית הספר. התוצאה: האמרה משמעותית בשכר המורים, לצד צמצום מספר העוסקים במקצוע, יגרמו לכמה שינויים כמעט אוטומטיים: א. הביקוש למשרת הוראה יגדל מאוד. כך קורה בכל מקצוע בו יש פוטנציאל השתכרות סביר. האפשרות של מורים "כוכבים" במספר סביר (כעשרה אחוז מכלל המורים) להגיע להכנסה גבוהה הרבה יותר תמשוך כוחות איכותיים עוד יותר (ממש כפי שקורה בתחום עריכת הדין, שלמרות שרק מיעוט מבין העוסקים במקצוע משתכר היטב, התקווה להמנות עם האליטה עתירת ההכנסות מפרנסת את תקוותיהם של כל המבקשים להתקבל לגילדה). ב. המוסדות להכשרת מורים יהפכו בררניים יותר, מה שיעזור בסינון ראשוני טוב של המוכשרים יותר להוראה. ג. בהדרגה, תשנה המערכת את אופייה כאשר המורים הטובים פחות ואלו שאינם מוכנים לעסוק בהוראה במשרה מלאה נפלטים ממנה החוצה ועל מקומם באים מורים טובים ושאפתניים יותר. התוכנית של שרת החינוך טובה. עדיין נותרת פתוחה, עם זאת, השאלה אם התוכנית תצלח ואם לא תתברר כמעט מדי ומאוחר מדי. |
|
||||
|
||||
שאלה קטנונית: האמנם 5 שעות בממוצע ביום לימודים? אני הייתי בטוח ש-5 שעות זה פחות או יותר המינימום של יום לימודים - אפילו ביסודי - בעוד הממוצע דווקא נע סביב 6-6.5. הלא כן? |
|
||||
|
||||
זה לא המינימום. בכיתות הנמוכות יותר, ארבע שעות לימוד הוא המקובל. בכיתות הגבוהות יותר יש יותר שעות לימוד. צריך לזכור כי גם עם ממוצע של שש שעות ביום וארבע ביום ו' הממוצע עולה ל-5.5 שעות לשבוע. |
|
||||
|
||||
חמש ושני שליש, אבל מי סופר. |
|
||||
|
||||
באמת חבל לספור כשהטרמינולוגיה לג'ולות כנראה יותר מעניינת. |
|
||||
|
||||
ואיך תמדוד איכות של מורה? אחוז הצלחה בבחינות? בכך תעקר לגמרי את מערכת החינוך מן החינוך ותהפוך אותה רק לבית חרושת לציונים, אם היא לא כבר כזאת. אני סבור שפחות משקל יש לאיכות המורה ויותר משקל יש לגורמים אחרים: תלמידים שבאים לבית הספר כשהתנהגותם בהמית וכהת חושים, הורים שמבזים את המערכת בפני ילדיהם, היד הרכה והפשרנית של המערכת, חוסר היכולת של המערכת לסנן מתוכה תלמידים בעייתיים, תכניות לימודים מבזות ואידיוטיות, מינויים פוליטיים וגורם אחד נוסף: האלם שנכפה על המורים. לפי מה ששמעתי, למורים אסור להתראיין. לכן לא שומעים את קולם בכל העניין הזה. כלומר, אנשי השטח, היחידים שבאמת יודעים מה קורה במערכת לא יכולים לפצות פיהם. תן להם לדבר, וכולנו נטבע בחרא שהם יחשפו. |
|
||||
|
||||
זהו, שלא אני ולא מישהו אחר מבחוץ ימדוד. מדידה המגיעה "מלמעלה" (ממשרד החינוך או קובעי תקנים אחרים) דינה תמיד להיות שטחית ובעלת משמעות ממשית דלה מבחינת אבחנת-האיכות שבה. הפתרון שאני מציע (והוא מותווה בצורה מרופרפת בהודעתי הראשונה לעיל) הוא להעניק יתר אוטונומיה ליחידה הבית-ספרית, על חשבון כוחם של משרד החינוך ויוצרי התוכניות למיניהם. דמות המפתח כאן היא המנהל (או איך שלא נקרא לאינסטנציה הזו): המנהלת קרובה מספיק לשטח (מאחר והיא נמצאת במגע רצוף ויומיומי עם המורים, ההורים והתלמידים), עוסקת ב"אינסטלציה" השוטפת של בית הספר (מערכת שעות, ארגון פעילויות, פיקוח על עבודה, וכדומה) אך גם מודעת לשיקולים הרחבים יותר כמו תוכניות לימודים שכדאי לאמץ או לזנוח, התקציבים העומדים באופן כללי לרשות בית הספר, וכדומה. אם תנתן למנהל סמכות ממשית של ניהול, בלי לעקר את יכולתו לנהל באמצעות משכורות מוכתבות מלמעלה, תוכניות לימודים מוכתבות מלמעלה, מפקחים אידיוטים, וכן הלאה, יכולות הניהול שלו או שלה יוכלו לבנות בתי ספר איכותיים יותר. מנהל שתעמוד לרשותו יכולת אוטונומית ורחבה יותר יוכל גם להתוות תוכניות עם יותר אורך נשימה, שאינן ממוקדות רק בהשגת ציונים טובים ב"סקר" (או איך שלא קוראים לזה עכשיו) או בביצועים מיידיים. אני חולק על איבחון המצב שלך ביחס לשורשי המצב בבית הספר. תלמידים המתנהגים בבהמיות ובקהות חושים, הורים המרגישים עצמם על הגובה, וכדומה הם תוצאה של מעמדו הירוד של המורה, לא הגורם לה. בעיני כל הגורמים הקיימים במערכת נתפש המורה כחלש משום שהוא באמת חלש: אדם שמשכורתו והשכלתו עלובים, שאפילו השטח האוטונומי הדל שלו (הכיתה) נפלש תדירות על ידי גדודי תוכניות לימוד ודרישות ל"כסות חומר" מתקשה בדרך כלל לחלוק על הדיעה הכללית שהוא כשלון מעצם היותו והיוותרותו מורה. אדם כזה אינו יכול לזכות ביחס של כבוד והערכה מצד הורים ותלמידים, שלא לדבר על מערכת החינוך בכללה. התוכנית שאני מציע כוללת נסיון לתקון לשני החלאים העיקריים: א. העלאה ניכרת בשכרם של המורים: לצורך שיקום מעמדם בעיני עצמם ואחרים. ב. הגברת האוטונומיה של בית-הספר: כדי למנוע הנחתה לא מבוקרת חדשות לבקרים של תוכניות לימודים וכדי לאפשר חלוקת השכר למורים לפי מפתח הצטיינות ולא מפתח וותק (שגם הוא, כאחרים, עניין של הנחתה מלמעלה). סעיפים א' ו-ב' גם יאפשרו במידת מה למנוע את התופעה של הפיכת ההורים ל"שותפי ניהול" בבית ספר והשבתם למעמד של "לקוחות". השינוי הזה במעמד ההורים נובע מכך שנטל התשלום עליהם גבר מאוד, דבר שהפך אותם חיוניים יותר מבחינה כלכלית לבית הספר. ככלל, זו תופעה חיובית מאוד. אבל כאשר כוחו של בית הספר, המורים והמנהל כה דל, מתרחשת באופן טבעי תופעה של הורים הנוטלים סמכויות ניהוליות. הדברים שכתבת מעלים, עם זאת, תהיה אחת: מה אתה מציע כאמצעי לסינון "תלמידים בעייתיים"? לזרוק אותם? לאן בדיוק? |
|
||||
|
||||
התכנית להגברת כוחו של המנהל תהיה טובה רק בהתממשותו של אותו תנאי ההופך כל תכנית לטובה: אנשים מתאימים.לפי התכנית שלך המנהל מקבל כוח רב. ואם המנהל מחורבן? מה תעשה אז? אם הוא ממנה מורים גרועים ומקורבים, מתעלם מצורכי התלמידים או סתם מחזיק בתפיסות חינוכיות דביליות כמו למשל שערכים (שאותם לא ניתן לכמת) חשובים מציון, מה תעשה אז? תסתכל על דוגמות שכבר קיימות: חברי מועצת עיר או או חברי כנסת וממשלה: כמה מינויים מחורבנים והרי אסון קיימים במערכת השלטון? אותו דבר בדיוק יקרה בבתי הספר כשהמנהל גרוע ואני לא בטוח שלא יחסרו כאלה ולא חסרים כאלה כבר. אתה מציע להפקיד כוח רב בידי אדם אחד. הרי דווקא גדודי המפקחים הם שמונעים מצבים כאלה כיום, דווקא תכניות הלימודים המוכתבות הן שמונעות מצבים כאלה כיום (טוב, הם היו מונעים אם היו קצת יותר אינטליגנטיים). הפקדת כוח רב בידיו של מנהל אחד עלולה להיות הרת אסון. מובן שיהיה פיקוח, כפי שכעת יש פיקוח וכך הוא גם יהיה שווה בסוף. הענקת כוח רב יותר למנהל היא רעיון מצוין - כשהמנהל מצוין. אבל אולי היא בכל זאת טובה מאשר המצב כרגע, שבו גם מנהל מצוין כבול אם מוריו גרועים. מאידך כיום, מורים טובים יכולים לאזן מנהל גרוע. בהצעה שלך, כולם יפוטרו. רק כדי להמשיך את העניין, אספק לך כי חבר מורה סיפר לי על חטיבת ביניים שבה מקפיד המנהל לשכור רק בוגרות "חינוך" בשלוחות מפוקפקות של אוניברסיטאות. כלומר, כאלה שלא למדו מעולם מקצוע ספציפי. הוא גם מקפיד שתהיינה מטומטמות למדי. כך הוא מוודא שיש לו שליטה על הצוות שלו. עוד אוסיף שגם כיום למנהל כוח רב: בשכירת מורים ובפיטורים, בקביעת מערכת שעות ומספר שעות עבודה ובמינויים שונים. כיום מנהל יכול לתפור למורה משכורת גבוהה יותר עם מעט מאוד עבודה. מסתבר, כך גיליתי, שכל תפקיד במערכת נמדד בשעות הוראה. נניח אם אתה מחנך, זה נחשב לך ליותר שעות. כך יכול להיווצר מצב שמורה יהיה מחנך, רכז שכבה, מורה לבגרות ורכז פרוייקט קישוט חדר הזבל של בית הספר וזה ייחשב לו כאילו לימד איזה עשר שעות. מידת ההשקעה היא כמובן הרבה פחות. לגבי הסייגותך מאבחנתי את שורשי המצב בבית הספר - זה די עניין של ביצה ותרנגולת.החלאים באים במידה רבה מן החוץ אבל גם נגרמים או לפחות פורחים במצב הקיים בבתי הספר פנימה. בעניין המשכורות - אני מייחס לזה חשיבות מעטה יותר ממך. לא חסרים מורים טובים במערכת גם במשכורות העלובות שהם מקבלים. האשמה היא במערכת עצמה ששוכרת מורים גרועים. העלאת המשכורות תקבל חשיבות מכרעת אם לא היו מספיק מורים והיה הכרח לגייסם מן החוץ, אבל כיום יש עשרות מורים על כל משרה חרף השכר הנמוך. אני בטוח שביניהם תמצא לפחות מורה אחד טוב גם עבור גרושים. מובן שהעלאת השכר תשפר בכל מקרה אז מעמד המורה ואת המרץ שלו, ולכל הפחות תפחית את מספר השביתות. סינון תלמידים מוגבלי יכולת היא ספינת הדגל שלי בעניין החינוך. משרד החינוך החליט שכולם ייגשו לבגרות עיונית, אבל במקום להשקיע בשיפור יכולתם של התלמידים לעבור את המיונים שהיו מקובלים בעבר - תיכון מקצועי או עיוני - בחר בפתרון המטומטם האופייני לו: ביטול מבחני המיונים כליל. כתוצאה מכך, אוכלוסיות שכבר הוכחו בעבר כחסרות יכולת לעמוד בבגרות עיונית מופנות כעת לבגרות מלאה.מובן שהן לא מגיעות לבגרות המלאה וגם לא לחלקית, אלא סתם ממלאות את הכיתות לשלוש שנים באופן שלא מועיל לא להן ולא למערכת. הפתרון שלי הוא השבה של בתי הספר המקצועיים ושל מערכת המיונים. מי שאחרי תשע שנות לימוד בקושי פותר משוואה או מבין כתבה בעיתון אין לו מה לחפש בתיכון עיוני. אשמתו, אשמת המערכת, אשמת הגנים - זה לא ממש משנה. זה המצב. יש להחזיר את בתי הספר המקצועיים ככה שמי שלא תהיה בגרות שלפחות יהיה לו מקצוע, ותאמין לי, זה שווה לא פחות אם לא יותר מתעודת בגרות או אפילו תואר ראשון. ואם גם בבית ספר מקצועי הוא לא ישרוד - שייפלט מהמערכת לגמרי. אין טעם להשקיע במי שלא רוצה או מסוגל ללמוד. הוא קיבל את הצ'אנס שלו. הנה היום יש צורך באנשי בנייה. מה מונע הקמת בתי ספר מתאימים ותגמול הולם? הרי המדינה עצמה יכולה להעסיק אלפים בבנייה, באופן ישיר או עקיף. תכשיר לבנייה, תתגמל בצורה נדיבה ויש לך כמה אלפי בנאים במקום רומנים וסינים. תראה לי הורה מובטל אחד שימנע מבנו ללמוד מקצוע מכניס ולהתחיל לעבוד בו שנה אחרי תחילת לימודיו. |
|
||||
|
||||
מובן מאליו, מאחר ובאנשים עסקינן, כי ישנם היום מנהלים טובים יותר וטובים פחות. מדבר זה אין להמנע. עם זאת, השינוי שאני מציע במנגנון נועד לעודד צמיחתם של מנהלים ומורים מוצלחים יותר – משום שאלו שאינם כאלו ייפלטו מאליהם ממערכת הבנויה על יסודות של איכות ומצוינות (שעליהן מתגמלים בשכר). אנסה לפרט מעט יותר לגבי התוכנית, כדי להבהיר איך יפעל המנגנון למיטוב כוחות ההוראה בו. בתוכנית שלי המנהל הוא מעין מנכ"ל נבחר לתקופה קצובה (לא קצרה מדי, נאמר של שש שנים), שהמשך כהונתו (לכהונה נוספת אחת בלבד) מותנה בעמידה בציפיות – היינו, הבטחות תפקוד ואפשרויות שהביאו לבחירתו. הגוף הבוחר בבית הספר מורכב משני גורמים: מורים וצוותי הוראה בבית הספר, שכל קול שלהם שווה חמישה קולות (מעין מנייה בכירה) ומגוף הורי התלמידים בבית הספר באותה עת. הבחירה מתבצעת פעם בשש שנים באסיפת בית-ספר מיוחדת (מעין אסיפת בעלי המניות). תיקצובו של בית הספר לאורך כל השנים מיוסד על שני מקורות: א. העברת כספים "עיוורת" (כלומר, לא מותנית) ממשרד החינוך לפי מספר התלמידים במוסד. ב. כספים הנגבים מההורים, לפי החלטה המאושרת באסיפת בית-ספר שנתית. תקציב בית הספר מוקצה על-ידי מנהל בית הספר למורים השונים בו ולצרכים אחרים, לפי שיקול דעתו (במגבלות מינימום מסוימות). למנהל בית הספר גם סמכות לשכור ולפטר מורים כטעמו. למנגנון זה כמה מטרות עיקריות: א. לאפשר למנהל תקופת כהונה נאותה, שבה ניתן ליזום יוזמות וגם לראות תוצאות, כך שהוא או היא לא יפעלו בסגנון "מבחירות לבחירות". ב. לנטרל במידת מה את לחצי ההורים והמורים, אך לשמר אותם ברמה מספקת כדי לגרום למנהל לפעול כשפניו ומאמציו מופנים למורים ולהורים, לא למשרד החינוך (הנדרש לשלם את הכסף בכל מקרה, לפי מפתח התלמידים). ג. למקד את מאמציו של המנהל בהשקעה בכוח אדם איכותי ולא בהצגות ובעבודה בעיניים, כמקובל היום (היום: עיקר מאמצי המנהל ממוקד בריצוי עריצי משרד החינוך והמפקחים). ד. למנוע מצב בו בית הספר הופך מעין נחלה פרטית של מנהל, שאי אפשר להזיזו. כהונה מרבית תהיה 12 שנים – זמן מספיק כדי לכונן, לבצע ולהינות מתוצאות של תוכניות, אך בלי להפוך לרהיט קבוע. ה. לאפשר למנהל חופש מספיק לשנות את כוח ההוראה במקום העבודה בהתאם לדרישותיו ולטעמו, בלי שתבוא "נקמה" בסוף השנה. השינויים יתחוללו מן הסתם בתחילת כהונתו ועד תומה הוא יעבוד עם צוות לרוחו (ולהיפך). ו. לפלוט מן המערכת מנהלים שאינם מסוגלים לעמוד בדרישות אלו. ===== התוכנית שלך היא למעשה המשך המצב הקיים, תוך הרעה מהותית בו. לטענתך, מאחר ו*כיום* יש גם מנהלים מחורבנים רבים, המשך המצב הקיים הוא מעין גזירה משמים, ודווקא "גדודי המפקחים" ו"תוכניות לימוד מוכתבות" הן הבקרה שלא יהיה גרוע יותר. לצערי, ההיפך הוא הנכון. המפקחים אינם אינסטנציה המבקרת את איכות הניהול במקום אלא רביזורים העומדים על ציות מרבי לצווי משרד החינוך. זה האחרון מעוניין במנהלים רעים וחלשים, משום שאלו אינם עומדים בדרכו. גם המשימה הבסיסית של הפיקוח – בקרת איכות ההוראה והתנאים במוסד חינוכי – אינה מתבצעת בפועל. ביקורו של מפקח או בכיר במשרד החינוך מביא לכל היותר להקמת כפרי פוטיומקין בבית-הספר. המפקחים יודעים שהכל עבודה בעיניים, שכן רובם היו מורים בעצמם בעבר, אך אין זה משנה להם, משום שכפרי הפוטיומקין הם עדות לציות הנמשך ולעובדה שהמנהל משחק את המשחק כרצונם. תוכניות הלימודים המוכתבות מטעם משרד החינוך הן צרה גדולה אפילו יותר. ראשית, רובן נוצרו ופותחו על ידי אנשים שלא ראו כיתת לימוד מבפנים בחייהם ולכן, לא עובדות בשום רמה. בפועל, לא רק שהתוכניות אינן מבטיחות רף מינימלי של איכות לימוד – הן למעשה מונעות את הלימוד ומהוות הפרעה ללימוד. נוסף על כך, ואולי חמור מזה, העובדה שהן אינן עובדות אינה מפריעה לתוכניות הכושלות הללו להפוך פופולריות או אפילו לתקן לימוד, כיוון שנפיצותה של תוכנית לימוד אינה קשורה להצלחתה אלא להשפעה של יוצרי התוכנית במשרד החינוך, מספר המשרות שהיא מבטיחה להם, גודל העוואנטה שכרוך בתוכנית, גובה השוחד המשולם על ידי יצרני ספרי הלימוד וערכות הלימוד לבכירים במשרד החינוך, וכדומה. שום קשר למה שקורה בכיתה. כפי שתוכל להבין מהתוכנית שלי, אני סבור שאין טעם בפיקוח מלמעלה והפיקוח הממשי והאפקטיבי יכול לבוא רק מגוף בוחרים וגוף מפקח *מלמטה* – מורים, הורים ותלמידים. רק אנשים החשים גם את התוצאות של הלימוד ובאים במגע עם השטח (למעשה, הם השטח) ושהאינטרסים שלהם הם במובהק לימוד טוב, יעיל ונעים, יכולים להעריך את הדברים פחות או יותר כערכם. לא באופן מושלם, אך פחות או יותר כערכם. אני חושב שהמנהל אותו הזכרת (זה השוכר רק בוגרות חינוך בשלוחות מפוקפקות של אוניברסיטאות – עניין מעט תמוה, כיוון ששלוחות אלו אינן מעניקות תואר הוראה) הוא תוצר של המצב הקיים ואנשים כמותו יתנדפו במהרה בשיטה שאני מציע. הביטול שבו אתה מתייחס לעניין משכורות המורים גם הוא אינו מוצדק. אתה סבור כי ישנם "עשרות מורים על כל משרה חרף השכר הנמוך" ומפנטז ש"ביניהם תמצא לפחות מורה אחד טוב גם עבור גרושים." ייתכן שאתה צודק ובמערכת החינוך מתקיים נס מתמיד בו מקצוע עם תנאי שכר של ממיין עגבניות ובטחון בעבודה של מאלף נחשים הוא במקביל גם מבוקש להפליא. אני מעדיף שלא להאמין בניסים. הביקוש, כביכול, למשרות הוראה קיים רק ביציאה מהסמינרים למורים. בשלוש השנים הראשונות, כ-70 עד 80 אחוז מהבוגרים נוטשים את המקצוע בגלל תנאי העבודה המחפירים והשכר המעליב. כל השאר – לרוב, הגרועים יותר שבאמת אין להם ברירה אחרת – ממשיכים לשוט עם חמישיות ורבעי המשרה שלהם , משלמים 300 שקל על הקפה בחדר המורים, מתחנפים למנהל וחוגגים כל הלילה עם המשכורת בגובה 3100 שקל שהם מקבלים, אד אינפיניטום. לגבי ספינת הדגל שלך לסינון תלמידים "מוגבלי יכולת" – צר לי לבשר לך זאת, אך ספינת הדגל שלך שקעה מזמן. בתי הספר המקצועיים שאתה מפנטז עליהם אמורים לשמש יעד לרוב התלמידים ולתת להם הכשרה בנוסח הישן: נגרות, עיבוד שבבי, מכונאות, וכדומה. הבעיה היא שהביקוש למקצועות הללו הוא אפסי. רק כעשירית מכלל המועסקים במשק עובדים בתחומי התעשייה ועבודת הכפיים מהסגנון שתיארת ובפועל אתה תמצא מכשיר אנשים למקצועות שבהם אין להם ביקוש כלל. אני מסכים עמך כי יש צורך בהכשרה במקצועות מעשיים, אך הכשרה זו צריכה לשאת אופי אחר מבעבר ולא להיות, כפי שנרמז מדבריך, אגן ניקוז של המטומטמים. להיפך, אם כבר המסלולים המעשיים (מחשבים, תעשיה, הנדסה) צריכים להיות מוקד המשיכה של הטובים יותר. |
|
||||
|
||||
טענותיך בעניין המהנהל מקובלות עליי עקרונית וכל השאר הוא באמת כבר פרטים קטנים. עם זאת, שתים עשרה שנה הן מספיק זמן כדי לגרום נזק רב מאוד למוסד ולתלמידיו. לא נראה לי שאורך התקופה הזו יגביל במשהו. אבל כן, הבחירה לפי מפתח משולב היא רעיון טוב. בעניין הפיקוח - אתה טוען כי הפיקוח מלמעלה אינו פועל. אתה צודק, אבל זה כיוון שאינו נעשה כראוי. יש להבדיל בין מה שאינו עובד בשל הפעלה גרועה לבין מה שאינו יכול לעבוד בשום אופן. אני סבור שמפקח מלמעלה הפועל כראוי יכול להיות יעיל פי כמה יותר ממורים החייבים לשמור על מקום העבודה שלהם, מתלמידים שאינם מבינים דבר או מהורים שגם לא מבינים יותר מדי. תראה לי מורה שיבקר את המנהל שלו, בעיקר כשלזה יש אותו כוח אדיר שאותו אתה מציע - הם צריכים לשמור על מקום עבודה. מפקח אינו מקבל משכורת משום מנהל ואינו חייב לו דין וחשבון. אבל שוב, אני סבור כי אלו כבר דקדוקי עניות. כל תכנית פיקוח תעבוד היטב אם יש בה האנשים הראויים. תשים בה אנשים גרועים והיא לעולם לא תעבוד, גם לא השיטה שלך. אפשר גם למנות מפקחים חיצוניים או מכוני פיקוח כמו שכיום שוכרים משרד רואי חשבון לבצע פיקוח או תקני איזו למיניהם. בעניין השכר - איני מתייחס בביטול אבל אני מסתייג. בכל מקרה, גם אם תמשוך לתחום את מיטב המוחות, אם לא תיתן להם חופש פעולה ותכניות לימודים ראויות, הם לא יוכלו לעשות הרבה. תאפשר את אלה - וגם המורים הקיימים יצליחו הרבה יותר. תשלב את השניים - ותגיע להצלחה טובה יותר. בעניין בתי הספר המקצועיים - אכן הספינה שקעה כבר מזמן בשל חוסר היכולת של המערכת להתגמש לפי תנאי השטח. כיום נדרשים בנאים וחקלאים אבל אין בתי ספר מקצועיים בתחום. ענף הבנייה כולל מקצועות רבים ביותר ולכולם יש דרישה גדולה כיום אבל אין מי שילמד. זכור גם כי בניגוד למקצועות אחרים - הממשלה תמיד בונה ולכן תמיד תוכל לספק עבודה בתחום.תחליף את העובדים הזרים וכבר יש לך מאות אלפי מקומות עבודה. אלה יקלטו עשרות אלפי תלמידים בשנים הקרובות. אחר כך נחשוב שוב. משרד החינוך מצא פתרון קל יותר ויקר יותר - אם אין ביקוש למקצועות נשלח את כולם לבגרות מלאה. אך לבגרות אין דרישה וגם לא למקצועות אקדמיים רבים ולכן גם הכיוון הזה כושל. עדיף כבר שיסתובבו ברחובות. לטפל בפשע יהיה זול יותר מאשר להחזיק אותם במוסדות חינוך. מקצועות רבים לא דורשים לא בגרות ולא תואר ראשון ואין צורך לשלוח את כולם ללמוד בתיכון עיוני כדי ללמוד אותם. לדעתי יש לפתח מסלולי הכשרה מקצועיים עד רמת הנדסאי שאינם דורשים בגרות מלאה. גם תכנות ובניית אתרי אינטרנט אפשר ללמוד בלי להכיר את ישעיהו. בכל מקרה, טענתי היא גם כי אין להחזיק את מי שאינו יכול בבית ספר רגיל. להפך, זה נותן מוטיבציה לא ללמוד: תאיים שמי שלא יעמוד בציונים המתאימים פשוט ייזרק לרחוב ותגרום לרבים יותר ללמוד. דבר נוסף שנדרש הוא שינוי תרבות העבודה בארץ והקניית ערך גבוה יותר לעבודת כפיים. זה אפשרי. תתגמל כראוי תלמידי בתי ספר מקצועיים ותעודד רבים יותר לבחור במקצועות אלה. התפיסה כיום היא שעבודה נקייה היא טובה יותר והכי טוב ללמוד באוניברסיטה. המספר האדיר של אקדמאים מובטלים לא מרתיע איש. צריך לשנות את כל התפיסה, לחנך לעבודה ולא ללימודים, ליצור בתי ספר מעולים להכשרה מקצועית שצריך יהיה לעמוד בתנאים כדי להתקבל אליהם, וכל התמונה תשתנה. צריך למוטט את התפיסה שהשכלה עיונית=פרנסה ולהחליפה בתפיסה של הכשרה מקצועית=פרנסה. וזה לא כל כך קשה. האבטלה הגבוהה כיום רק תשחק לידי הממשלה אם תבחר בדרך זו. שלב תלמידים בעבודה כבר בשנתם הראשונה, שלם להם היטב, נצל את העובדה שהמס עליהם נמוך, הפוך את לסוג של שירות לאומי במקום צבאי (שהרי יש עודף בחיילים עם בעיות ת"ש), סדר להם מקומות עבודה והכשרה מתאימה בחינם ועוד ועוד ועוד. יש אין-סוף דרכים לתגמל ולמשוך תלמידים לחינוך המקצועי. לא רק בערכים אלא פשוט בכסף. כולם מבינים מה חשיבותו של כסף, גם מי שלא מסוגל לפתור משוואה ריבועית. אם יתחילו בפרויקט השנה, תוך כמה שנים אתה מעמיד כמה אלפי בנאים. עדיף לממשלה לשלם לאנשים אלה שכר גבוה מהרגיל ושלא לשלם להם דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. תוסיף אלפיים שקל לכל מי שעובד במקצוע בשוק הפרטי וזה כבר פחות מקצבת אבטלה. שווה לממשלה לסבסד את מי שעובד ולא את מי שיושב בבית. |
|
||||
|
||||
התפיסה על פיה "השכלה עיונית = פרנסה", אם בכלל, עלולה אולי להוביל אנשים לפקולטות להנדסה, אך לא ללימודי ספרות או מוזיקה - ובפקולטות אלה, ההכשרה האקדמאית היא אכן גם ההכשרה המקצועית. כך שלא נראה לי שכאן טמונה איזושהי בעיה. בבתי הספר התיכוניים יש כנראה מגמה של "עיוניזציה", ובצדק לדעתי. לא משיקולי פרנסה או הכנסה אלא משיקולים ערכיים. אם יש צורך בלימודי מקצוע כבר בגילאים אלה (ואולי זו החלטה שאדם צריך לבצע לאחר שהשלים את לימודיו הבסיסיים?) אז צריך להעבירה במקביל. ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. |
|
||||
|
||||
מה השיקול הערכי כאן? האם למידה איך בנוי גשר ערכית פחות מלמידת שירי ביאליק? |
|
||||
|
||||
קודם כל, תתפלאי, אבל כסטודנט למדעי הרוח אני יכול לספר לך שהקמפוס מלא באנשים שלומדים ספרות רק כדי לקבל תואר כי תואר אקדמי=פרנסה. אלה כמובן שטויות. העברת ערכים יכולה להתבצע גם כלומדים ספרות או אזרחות ברמה נמוכה יותר מזו של בגרות. אולי כך היא תתבצע אפילו טוב יותר. אין בחינה מפלצתית בסוף. לגבי הדרישות והיכולת לעמוד בהן - א. תתפלאי כמה לא יכולים לעמוד בהן ו/או כמה זקוקים למשאבים שפשוט חבל להשקיע כדי שיעמדו בהן. ב. טענתי הייתה כי מי שאינו יכול בשלב המעבר לתיכון עיוני לעמוד בדרישות אל לו לעבור לתיכון כזה.בתשע השנים עד שלב המעבר טענתי כי דווקא יש לחזק את ההשקעה. אולם מי שלא הוכיח עצמו עד אז - לא צריכה להינתן לו הזדמנות נוספת. שום דבר בשלוש השנים הבאות לא ישתנה ולכן אין סיבה להניח שגם התוצאה תשתנה. גם גורם ההרתעה הוא רב ערך: האיום להיזרק לרחוב יגרום לאנשים ללמוד. כיום אין איום כזה. טענתך שטענתי היא שגויה (אף שאין לך ביסוס) ומתנשאת ראויה גם היא לתגובה: ביסוס אינך חייבת להציג כי לאיש פה אין ביסוס ממש, נראה לי שדי בהתבססות על היגיון. בעניין המתנשאת - אולי ואולי לא. אבל זה לא עושה אותה שגויה. |
|
||||
|
||||
קודם כל הרשה לי להביע את פליאתי. "מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים"? בשום מקום לא דיברתי על "הקניית ערכים", אלא ניסיתי לומר שלידע נרחב בפני עצמו יש ערך, ולפחות אחד מתפקידיה של מערכת החינוך, בעיני, היא להקנותו. מדוע? כדי שהחלטת בוגריה לגבי המשך דרכם תהיה מושכלת וכדי לבסס את השיח התרבותי והפוליטי, שאותם אנשים בהכרח יקחו בו חלק בעתידם, על יסודות מוצקים. מכאן שמעשה סימונם של רובם כ-"חסרי תקווה" והכשרתם בהתאם צורם לי מאד (ופתאום נזכרתי בהאקסלי). העלת שתי טענות: הראשונה כי רבים מאד לא יכולים לעמוד בדרישות מערכת החינוך הנוכחית, והשניה כי מי שאינו מסוגל לעמוד בכך - מן הראוי שלא ינסה. על טענתך השניה אין עוררין, אך הראשונה נראית לי מופרכת. הילד הישראלי נמצא במסגרת מערכת החינוך במשך כ-14 שנים מחייו, כאשר בין חמש לשמונה שעות מרוב ימיהן הוא מעביר במתקניה. זה הרבה זמן. אם בסוף תקופה זו אין הוא מסוגל לעמוד בבחינות הבגרות (המעליבות למדי, כפי שהן היום) - הערכתי היא שזו אשמת המערכת לא פחות משזו אשמתו. כיצד בדיוק (מנהלתית ושיטתית) צריכה להיראות מערכת החינוך? קטנותי מלקבוע1. אך ברור לי שמטרתה צריכה להיות הקניית ידע מירבי לכולם. 1 זו לא דעתי האמיתית. |
|
||||
|
||||
"ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. " כלומר, להנמיך את רף הדרישות של בחינות הבגרות? זה טוב ויפה – ובפועל, נעשה – אך דורש גם הנמכה של רף הדרישות המקביל באוניברסיטאות, שאחרת ככל שתנמיכי את רף הדרישות בבחינות בגרות תצטרכי להגביה את רף הדרישות הנוספות באוניברסיטאות. אם את מנמיכה את זה ואת זה, את מקבלת מצב מאוזן, אבל בוגרי האוניברסיטאות הללו לא יעמדו בקריטריונים מול עמיתיהם-מקביליהם באוניברסיטאות בחוץ לארץ. את הסטנדרטים של אלו את כבר לא תוכלי להנמיך ובפועל, תשחקי פשוט את ההערכה לתארים שמעניקה האוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
לא, ההפך הגמור מזה. יש להשאיר (ואף להעלות) את רף הדרישות של בחינות הבגרות, ולשנות את המערכת כך שתעניק לבוגריה את הכלים לעמוד בהן. |
|
||||
|
||||
אני חושב ששנינו מודעים לכך שמידה מסויימת של "פחד וחשבון" תתקיים תמיד בין ממונה למי שתחתיו. כך הווה וכך יהיה ביחסים בין מנהל ומורים. שאיפתי בתוכנית שהצעתי לא הייתה לבטל את המצב הזה אלא להטמיע מספר אמצעי בקרה שירסנו את כוחו של המנהל. המנהל בתוכניתי הוא (או היא) אדם בעל סמכות רבה: הוא יכול לשכור ולפטר, לקבוע גובה משכורת, להחליט על כיוון בתוכניות לימודים, וכדומה. אך לכוחו יש מגבלות. ראשית, כוחם המוגבר של המורים (לפי בסיס כפול 5, כוחם יהיה כשליש מכלל המצביעים באסיפה) ירסן את ששונו של מנהל בהפעלת סמכותו לשכור, לפטר ולשנות משכורות באופן שרירותי. הוא, הרי, ירצה להבחר מחדש, להביא לאישור תוכניותיו לשנה הבאה (תיקצוב פעילות במימון הורים) וכן הלאה. שנית, זו הצעה ראשונית וניתן להוסיף אמצעי בקרה נוספים. לדוגמה, מורים יהיו רשאים לקרוא לאסיפה מיוחדת, אם פוטרו, כדי להעלות את עניינם בפני האסיפה וזו תהיה רשאית לבטל את הפיטורין אם התברר שאינם מוצדקים. אפשר יהיה גם לקבוע קריטריונים ברורים לפיטורין או שינוי בתנאי העבודה. כידוע, לא צריך להפעיל כל הזמן את כל האמצעים – קיומם מספיק ברוב המקרים כדי לרסן שימוש פרוע בסמכות. לגבי פיקוח: הבעיה שלי עם מפקח מלמעלה היא "מוקד הנאמנויות" שלו. כלומר, מי משלם את לחמו ואיזה קו פעולה משתלם יותר מבחינת האינטרסים שלו. אם אפשר יהיה לקשור את האינטרסים של הפיקוח לאיזה מדד הצלחה ברור (שאינו "ציונים בבגרות" – שזהו מדד השחתה), כי אז הפיקוח עשוי להועיל במידת מה. אם האינטרסים של המפקח ימשיכו להיות כפי שהם היום – נשיאת חן בעיני פקידי משרד החינוך לצורך קידומו וקידום ענייני משרד החינוך על חשבון בתי הספר – כי אז קיומו דינו להזיק, ולא משנה כמה תשתדל לפקח על המפקחים. היום, המצב הוא שלמשרד החינוך יש אינטרס מובהק בהחרבת האוטונומיה של בתי הספר, משום שהדבר מגביר את עוצמתו ומרבה את מספר פקידיו. אין לו ולא יכול להיות לו עניין בפעולה תקינה וחלקה בבתי הספר, משום שאז אין במנגנון זה צורך. לכן, מפתח התשלומים שלו (לפי כיתות, יחידות, מספר תלמידים בכיתה וכדומה) מעודד רמיה והונאה (ואלו אכן נפוצים מאוד), מסרבל את הבירוקרטיה הקשורה להעסקה עד כדי אבסורד (רוב המורים לא מבינים מה בדיוק קורה בתלוש שלהם, למה וכמה; מורה חדש נדרש להתרוצצות של חודשים עד הסדרת ענייניו), הוא מפיץ ומשנה את תוכניות הלימוד חדשות לבקרים (גם להאדרת עוצמתו וגם כדי להגביר את פרנסתם של יצרני תוכניות הלימודים – שבמקרים לא מעטים הם בו-זמנית אנשי משרד החינוך!). הפיקוח משקף אינטרסים אלו במינונים כאלו ואחרים. במלים פשוטות, המפקח אינו מקבל משכורת ממנהל בית ספר, אבל הוא כפוף למנהלי משרד החינוך ומנחיל הלאה את סדרי העדיפויות שלהם. וכפי שאמרתי קודם – אין שום חשיבות לקיום "אנשים ראויים" במערכת הפיקוח, משום שזרימתם של אנשים ראויים למערכת או מחוצה לה היא *תוצר* של תנאים ראויים – כלומר, מערכת אינטרסים הממוקדת בדברים הנכונים. את מערכת האינטרסים הזו צריך לשנות. אני חושב שדוגמה טובה לכך יכולים לשמש כלל אזרחי מדינת ישראל ביחס למיסים. כשהמסים נמוכים, אזרחים נוטים לשלם מס אמת, משום שהרווח שנודע להם מהונאת אגף המיסוי אינו מספיק. כשהמיסים גבוהים, הבירוקרטיה ענפה ושרירות הפקידים שלטת, כל אזרח יהפוך לפתע "רע" וירמה את מס הכנסה. ועובדה היא, כמעט כל מי שמיסיו אינם מנוכים במקור על ידי המעסיק מרמה, ואלו שמיסיהם מנוכים במקור מרמים דרך התלוש. לעניין בתי הספר המקצועיים: אני חולק על טענתך כי נדרשים היום בנאים וחקלאים. לא נדרשים היום בנאים וחקלאים – נדרשים עבדים. מאחר ואזרחי ישראל התרגלו לחיות בלי שלשלאות לרגליהם, הם אינם מוכנים להפוך עבדים כל עוד אינם סובלים מרעב פיסי. שינוי מצב זה – היינו, שינוי אופיה של החקלאות והבנייה בישראל משוק עתיר עבודה לשוק עתיר טכנולוגיה – שהרי רק כך ניתן יהיה להרוויח בענפים אלו בלי להעסיק עבדים מחו"ל – יוביל לשינויים שתוצאתם הסופית תהיה שהמועסקים בענף אכן יקבלו שכר גבוה יותר, אך מספרם יקטן בהרבה, מה ששוב מחזיר אותך לנקודת המוצא. אם ההצעה שלך היא להותיר את השוק כמות שהוא – כלומר, שוק שרווחיותו מבוססת על תשלום של אלפיים שקל לחודש לעובד – אתה חולם בהקיץ או שאתה מציע לשעבד כשלושים אחוז מכוח העבודה באמצעי כפייה. הדרך השלישית, זו שבה כדי לבנות בניין אפשר לפתע לעבוד עם אותו מספר של אנשים ולתת להם שכר כפול ומשולש, נראית לי כחלום באספמיא ואין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם. הפתרון של משרד החינוך לבעית העדר הביקוש לבנאים וחקלאים הגיוני, לפי תפישתו. מאחר והוא רואה (ובצדק) בבחינת הבגרות את מעוז כוחו העיקרי – שהרי בלעדיה אין שום משמעות ללימוד מעבר לכיתה ט' – הוא מתמקד בה כחזות הכל, למרות שאין לבחינה זו כמעט שום משמעות. נוסף על כך, נראה לי שכל התוכנית שלך להגברת המוטיבציה ולשינוי תרבות העבודה מאחרת את הרכבת בכשלושים שנה. כבר כיום רוב המועסקים במשק עובדים ב"עבודות נקיות" – שירותים למיניהם. קצת בזבוז להשקיע כל-כך הרבה מאמץ בלימוד עיבוד שבבי הכיצד למי שבסופו של דבר ישמשו פקידי בנק. איני יודע באיזו עבודה בדיוק אתה חולם לשלב ילדים בני 13 ואיך בדיוק אתה מתכוון להפוך אותה לרווחית. לדעתי, אין עבודה ותעסוקה כזו. |
|
||||
|
||||
מאוד משכנע. יש לי רק תהיות נקודתיות על אורך הקדנציה. שש שנים זה לא מסוכן? הסיבה היא לאפשר למנהל יוזמות לטווח ארוך. אבל מה, בעצם, הסכנה בבחירה מחדש כל שנה? האם אי אפשר לצפות מהמנהל שידע גם להסביר את החזון שלו לציבור הבוחר (והרי אפשר לצפות שכל הגוף הבוחר הוא בעל כוונות טובות, מבחינת המטרה שהיא טובת התלמידים)? יש לי חשש, למשל, ממנהלים בעלי עודף כוונות טובות: נניח כאלו שפיתחו אמונה עיוורת בשיטת לימוד מסוג אלו המודרניות שאוהבים להשמיץ. מנהל כזה עלול לשכנע פעם אחת שזה כדאי לנסות, ואז - גם אם מתברר אחרי שנה שזה לא טוב - במשך חמש שנים הנזק ממשיך להיעשות. לכל הפחות הייתי מאפשר "שסתום בטחון", אפשרות של הגוף הבוחר להדיח את המנהל ברוב מיוחס, אבל האמת היא שאני לא רואה למה שש שנים עדיף מאשר כל שנה. צריך לזכור שבבית-ספר, להבדיל מרוב הגופים (חברה מסחרית, צבא), הטווח הרחוק הוא לאו דווקא חשוב יותר. נניח שיש למנהל חזון שיביא תוצאות טובות בעוד שלוש שנים, אבל בטווח של שנה הוא בעייתי. ונניח שמדובר בבית-ספר יסודי. תלמידי כיתה ו' יסבלו מהטווח הקרוב, ועד שיגיע הטווח הרחוק הם כבר לא יהיו בבית הספר. גם מסיבה זו נדמה לי שטווח של שנה אחת הוא הטווח הנכון לבית-ספר. גם הצד השני - מקסימום 12 שנה - נראה לי שיכול לעורר בעיות, אם כי פחות קשות. יהיו מדי פעם, יש להניח, מנהלים באמת נפלאים שכל המערכת אוהבת ומעריכה; ולא תמיד יהיה בשטח יורש שיסמכו עליו. תחום החינוך נראה לי "מועד" לכאלה. הלב של כולם ייחמץ שהוא צריך לעזוב. אני לא מכיר הרבה תפקידים שהקדנציה בהם מוגבלת - שתי דוגמאות שקופצות לראש הן נשיא ארה"ב ורמטכ"לים. קל להבין את ההבדל הרלוונטי לענייננו בין תפקידים אלו לבין מנהל בית-ספר: במערכות גדולות יש מקום לצפות שתמיד יהיה לפחות מועמד אחד ראוי. כאן הפתרון של שסתום בטחון הפוך הוא יותר מספק: אפשרות לגוף הבוחר להאריך את הכהונה מעבר למכסה, ברוב מיוחס. ועדיין, אני אשמח אם תסביר מה, בעצם, הסכנה בריבוי קדנציות. |
|
||||
|
||||
גם אם לוקחים להורים את הקול, כלומר את האפשרות להשפיע במיידית על זהות המנהל, לא לוקחים להם את היציאה: האפשרות להעביר את ילדיהם לבי"ס אחר. מנהל סביר מינוס, שיראה איך הלקוחות שלו בורחים למתחרים, יבין שמשהו לא בסדר בצורת הניהול הנוכחית. זה פותר גם את בעיית המנהל הגרוע, וגם את בעיית הטווח הקרוב הבעייתי. |
|
||||
|
||||
סליחה על התגובה המאוד מאוחרת: הזמן בין נקודת בחירה אחת למשנה קובע את הכוח היחסי של הנבחר מול הבוחרים, כאשר פרקי זמן קצרים מדי בין בחירה לבחירה הופכת את הנבחר לנטול סמכות למעשה, משום שכל מעשיו מוקדשים לריצוי השאיפות קצרות-הטווח של הבוחרים. הנחתך כי ניתן לצפות שהגוף הבוחר הוא בעל כוונות טובות עשויה להיות נכונה, אך הבעייה אינה בטיב הכוונות אלא ביכולת לראות לטווח ארוך. הורים, לדוגמה, עשויים להתמרמר קשות על צעדים שנראים להם כפגיעה בתלמידים ולהדיח מנהל הנוקט אמצעים כאלו, למרות שבטווח ארוך מעט יותר הצעדים היו נושאים פרי ומפיקים רצון מלפניהם. כנ"ל המורים. אלו עשויים להתקומם נגד שינויים שעורך המנהל בסדרי ההוראה ולמרות שבטווח של שלוש או ארבע שנים הם היו צומחים לראות את היתרון שבשינויים, בטווח של שנה קרוב לוודאי שהיו מחמיצים אותם. לגבי מנהל "בעל עודף כוונות טובות" – ישנו אמצעי בקרה חשוב אחד לכוחו של המנהל באמצעות האסיפה השנתית לאישור תקציב הפעילות וההקצאות השונות בתוכו. ייתכן ואפשר להוסיף אמצעי בקרה מיוחד של אסיפה היכולה להחליט ברוב מיוחס של 80 אחוז על הדחת מנהל שסרח. לדעתי, צריך לקבוע הגבלות חמורות כאן, כדי שלא לגרום למערכת להמצא באופן תמידי במצב של "רעידה." אני סבור שגישתך לגבי טווח שגויה, גם כאשר נוגעים הדברים לבית ספר. כמעט ואין הישגים משמעותיים שניתן להשיג בעבודה של שנה אחת בלבד. חינוך, כמו לימוד, הוא תהליך איטי והדרגתי. מסלולים של שנה הם מתכון לחאפ-לאפ. לרוב, מורה טוב אינו נהנה מתוצאות מלאכתו באופן מיידי והליך הבנייה בחינוך – רכישת אמונם של תלמידים והורים – ארוך הרבה יותר. מאוד ייתכן כי כאשר ימונה מנהל במצב הרקוב הנוכחי תלמידי כיתה ו' לא יזכו להנות מן התוצאות, אך תלמידי כיתה ה' כבר יהנו מהן חלקית ותלמידי א'-ד' יהנו מהן באופן מלא. לגבי המשך המרבי של 12 שנים – נכון הדבר שישנם מנהלים נפלאים שעצם שהותם במקום היא פלא וקסם, אך השיטה צריכה להיות מכוונת למניעת רעה נפוצה יותר מלקידום טובה נדירה. כאשר מנהל מכהן במקום כלשהו משך זמן רב מאוד (ו-12 שנים הן זמן רב מאוד) הוא עלול ליצור ברית הדוקה מדי עם צוות המורים, שאחרי תריסר שנים יהיה מן הסתם מורכב כולו מאנשים ששכר, ובזכות הכוח הגדול של המורים באסיפות הבחירה (שליש, ובפועל קרוב יותר למחצית) יהיה צורך בעוולות גדולים במיוחד מצידו ובמאבק בית-ספרי עיקש וחריף כדי לסלקו. אם מצרפים את זה ליכולת המתוגברת, מן הסתם, של המנהל "לתמרן" את האסיפה לצרכיו, ניתן בהחלט להגיע למסקנה כי למועמד שיציב עצמו נגדו יהיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להבחר במקומו. נוסף על כך, מאחר ובחירה נוספת היא יעד של המנהל, אפשר להניח מראש כי שנה או שנתיים לקראת סוף כהונתו יוקדשו יותר ליוזמות המכוונות להביא אותו לבחירה מחדש מאשר ליוזמות שאינן תלויות בדבר. בבחירה לשתי כהונות אנו יכולים לצפות ל"פחת בחירות" כזה בהיקף של כ-10 אחוז מזמן הכהונה הכולל. בבחירה לשלוש או ארבע כהונות "פחת הבחירות" עשוי לצמוח ל-15 אחוז עד 20 אחוז, וההפסד יהיה כולו של התלמידים ובית הספר. |
|
||||
|
||||
נפיצות = נטייה להתפוצץ או להתנפץ. תפוצה = עד כמה דבר מסוים נפוץ. |
|
||||
|
||||
לפי מילון מורפיקס "נפיצות" יכולה לשמש גם במשמעות prevalence - שכיחות. "תפוצה" משמעותה פיזור, חלוקה, וכדומה. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון את הצעתך, אתה רוצה לצמצם את מספר המורים ולדרוש ממורים לעבוד משרה מלאה. בכך תעלה את משכורתם. לדעתי זה רק יזיק: 1) הסיבה שמצאת ממוצע נמוך כזה של שעות למורה היא שיש שעות אויר רבות - גמול על חינוך כיתה - גמול הגשה לבגרות ועוד. ביטולם של שעות אלו כדי להעלות למורים את השכר לא ישנה את שכר המורים - כידוע. 2) מורים רבים באים ללמד כמות מזערית של שעות כתחביב או כטובה למוסד לימודים. מורים אלו הורסים לך את הסטטיסטיקות כי המערכת רוצה אותם ואינה חייבת להעסיק אותם (אין קביעות בהיקפי משרה כאלו). לקיחת השעות מהם לא תועיל אלא תזיק. 3) מורות רבות רוצות חצי משרה כדי להקדיש לילדים שלהן. הכרח אותן למשרה מלאה וייתכן והפסדת אותן. זה מקטין את כמות העובדים שמתוכם תוכל לבחור. 4) למה שלא תתן למורה לעבוד באיזה גודל משרה שהוא רוצה. מורה במשרה וחצי יכול היום להרוויח 8000 ברוטו ויותר. 5) בא נגדיל את השכר ב 50% ונתן למורה 12000 ש"ח, כיצד זה יתחרה במשכורת שאנשים אלו יוכלו לקבל כעורכי דין, רו"ח, תכנתים וכו'? 6) כמובן שבשנים הראשונות איש לא יתן למורה משרה וחצי עד שיוכיח את עצמו. כלומר הבעייה היא אולי משכורת כניסה נמוכה, בעייה בכל מקצוע הדורש מיומנות גבוהה. 7) אם נותנים למנהל לבחור את המורים, הרי שכבר היום יש לו מגוון רחב לבחור ממנו. התוספת של מורים פוטנציאליים שתצטבר בגלל העלאת המשכורת היא שולית. היא לא תמשוך הרבה אנשים שיכולים להרוויח הרבה יותר בחוץ. 8) איני מבין איך הקטנת את הכיתות ואיך זה נכנס לעניין? הקטנת הכיתות תעלה הון עתק. היא צריכה להעשות על ידי קיצוץ שעות הלימוד או שכר המורים או שניהם. 9) משרת המורה כפי שהיא מוגדרת היום הינה בלתי אפשרית בעליל גם למנהלי הבנקים למרות מוצלחותם. איני חושב שיש יותר מ 1% - מקסימום 5% מהאוכלוסיה אשר מסוגלים להיות דמויות משמעותיות לתלמידים, למשוך אותם אל הלמידה, ללמדם ולחנכם ולהביאם לאהבת דעת בכיתה של 35 ילדים. מכיוון שצריך 100000 מורים שזה 5% מכח העבודה בישראל אין לך מנוס אלא לשנות את מערכת החינוך כדי שהמורים יוכלו להצליח. 10) אין מנוס מתחרות כשכל הורה בוחר את בית הספר של ילדו ואין חסמים על פתיחת בתי ספר. בלי זה הכל קשקוש שנועד לאפשר לכבוד השרה להגיע למשרד החוץ כמושיעת החינוך בישראל. ברגע שהיא תגיע לשם יהיה שר אחר שיספוג את הבוץ ויעשה תעלול אחר כדי להביא את הציבור לתמוך בו כי אוטוטו מגיע המהפכה המיוחלת. |
|
||||
|
||||
במאי התפרסמה התוכנית הלאומית לחינוך, נדמה שזה עבר כאן בלי התייחסות. עיקרי התוכנית לטעמך? |
|
||||
|
||||
תודה על הקישור. מכיוון שמעורבב פה המון אמירות, שוליות, חיוביות ושליליות, קשה לראות מה יקרה. אנסה לתת מספר התייחסויות: א) העברת תקציב בכסף למנהלים ומתן אוטונומיה רחבה לשימוש בו (כולל פיטורי מורים). זה צעד חיובי מאוד חשוב. לא כתוב במפורש שתהיה תחרות בין בתי הספר הממלכתיים ואם זה לא יהיה הרי שצעד זה יהיה בעל משמעות קטנה אבל עדיין יש בזה ערך. אם יהיה תחרות זה חשוב מאוד. ב) החמרת האפשרות לפתוח בתי ספר פרטיים. זה רע. אם תהיה תחרות בין בתי ספר אזי קבוצות הורים יוכלו להתחבר לבתי ספר כקבוצת צרכנים וכך לדאוג למסלולי לימודים דמוקרטיים ואחרים. אני רק מפחד שגם לזה המדינה תפריע על ידי הגבלת תשלומי הורים, דרישת תוכניות ליבה וכו'. ידוע לי שבאטלנטה היה בי"ס כושל שעל מנת להתחרות הפך לבי"ס מנטסיורי וכך הצלח למצב את עצמו. דבר דומה קרה בארץ עם בי"ס שבח ועם בתי"ס יסודיים דתיים בחיפה באיזורים של נדידת אוכלוסין. למערכת היה אינטרס מאוד חזק לתגבר בתי"ס אלו ולכן נתנו להורים את מה שרצו כדי שיבואו לשם. ג) השינויים בהכשרת המורים זה שטויות. זה יצמצם את מאגר המורים ויצמצם את מאגר המורים המעולים המדודל גם כך. מכיון שהכשרת מורה זה דבר קשה מאוד תוספת של תואר לא תשנה כמעט דבר 1. ד) מעבר ל 5 ימים זה טוב. זה יפתח שוק אמיתי לפעילויות בימי שישי. שוק בלתי תלוי במפלצת הנקראת משרד החינוך. ה) לימודים עד 4. אולי זה חיובי אבל לא משמעותי. ו) לגבי משכורות מורים כתבתי למעלה. ז) שינוי מבנה השליטה. אשרי המאמין. מעבר לזה, יש בזה יתרונות בעיקר תקציבים. 1 בסדר. אז זה יצמצם את מספר המורות שחושבות שרחל המשוררת קבורה בקבר רחל על הר הבית. אבל בשאר האספקטים (חביבות לילדים, יכולת הקשבה לכל ילד, שליטה בכיתה, דינאמיות) זה לא ישנה. |
|
||||
|
||||
לימודים עד 4 כוללים את כל המערכת המסורבלת של ארוחות צהריים ממוסדות. המון כסף הולך להשפך שם לפחי האשפה. |
|
||||
|
||||
אגב, לא מדובר בלימודים עד 4. מדובר בשהיה של המורים בביה"ס למשך יום עבודה נורמלי, במסגרתו הם ישלימו את כל המטלות שהם עושים כיום "אחרי העבודה" (הכנת שיעורים, בדיקת עבודות, ישיבות צוות, שיחות עם הורים וכו' וכו'). מבחינת המורים (ובעיקר בני משפחותיהם(1)) - חלום רטוב. __ (1) מפי הסוס |
|
||||
|
||||
נו באמת? הם ימשיכו לעשות הכל בבית. בנוסף לשהות בבית הספר. |
|
||||
|
||||
Tell me about it
|
|
||||
|
||||
אתה טוען שעד עכשיו הם לא עשו את המטלות אז תגיד. אתה טוען שהם לא עשו עד עכשיו אז תגיד. אם אתה טוען שב 10 השעות הפנויות בבית הספר הם יספיקו לדבר עם ההורים (בייחוד אלו שהם מורים באותו בי"ס), לבדוק מבחנים, להכין שיעורים וכו'. לדעתי הגזמת. |
|
||||
|
||||
מעולם לא טענתי שהמורים לא עשו את המטלות שלהם, להיפך, טענתי שהם עשו אותן בבית. אם, לפי המלצות ועדת דברת, יגדילו את היקף המשרה של מורה מ24 שעות בביה"ס, מתוכן 21 בכתה, ל40 שעות בביה"ס, מתוכן 24 בכתה, הם יעשו חלק קטן יותר מעבודתם בבית. יתרה מכך, תהיה להם כל הלגיטימציה שלא לבצע אף חלק מהמטלות שלהם בבית. |
|
||||
|
||||
הכוונה היא כמדומני 28 שעות בכיתה. נוכחותם בבית הספר תאפשר להם להיות ביותר קשר עם התלמידים וזה בהחלט טוב. ספק בעיני אם יספיקו באופן משמעותי לעשות את כל הנדרש בביה"ס. אבל סה"כ אני מקבל שיש פה כיוון חיובי. השאלה היא אם זה שווה את הכסף. |
|
||||
|
||||
נהדר לימור לבנת המשיכי כך כמה שיותר חופש יותר כייף אהה וגם תעשי שמותר רק 2 מבחנים גדולים בשבוע בבקשה!!! ו-5 ימים זה באמת טוב צריך בחיים קצת חופש |
|
||||
|
||||
אני גם מסכימה איתך הילדים צריכים קצת חופש הם עובדים מאוד קשה |
|
||||
|
||||
עשרות מורים ומנהלים קנו תארים אקדמיים מזוייפים של אוניברסיטה במולדובה. בחקירתם הודו המורים ברכישת התארים ולא הבינו מה פסול בזה, משום שהתארים נקנו "לצרכי שכר" בלבד. לפטר אותם, לכתוש אותם ולדרוש מהם להחזיר כל אגורה שחוקה שהם קיבלו עבור הרמאות הזאת. והם אמורים לחנך את הילדים?! |
|
||||
|
||||
הם כבר חינכו את הילדים: |
|
||||
|
||||
כן, המורים האלה ראויים לכל מה שאמרת. אבל גרועים מהם החכמולוגים שפורצים פרצות בגודל כזה בפני הגנבים בפוטנציה. מי שהחליט להכיר לצרכי שכר בתארים שאינם מוכרים ע''י המל''ג הוא אולי לא גנב, אבל הוא אידיוט. |
|
||||
|
||||
אתה לא יכול ככה סתם לקרוא לו אידיוט. אולי הוא קנה כבר איזה תואר או שניים.. בעצם אתה כן יכול. |
|
||||
|
||||
כאם לילדים בגיל היסודי אין לילידי שום ידע כללי וכן הידע הנלמד בכיתה אך ןרק על מנת להעביר את השיעור ולא משונן כלל אני יודעת מכיון זאת שילדי לקראת המבחנים אינם יודעים כלום ואני צריכה לשבת וללמדם מא ועד ת. |
|
||||
|
||||
ולמה את חושבת שהרפורמה הזאת תשנה במשהו את בית הספר בו ילדייך לומדים? מהו המנגנון בו את תולה תקוות? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
1) הדרמטיזציה של התקשורת מתאימה למערבונים עם טובים ורעים. במציאות זה לא בדיוק כך. הבעיות אינן רק בגלל שיטת ההוראה. ספק בעיני אם זה בעיקר כך. יש בעיות של משמעת, של מבנה הכיתה, פסיביות התלמיד ועוד ועוד. 2) היוזמות הפרטיות של פרופסור באוניברסיטה אולי מצליחות לעשות משהו. ברוב המקרים, יוזמות פרטיות נחנקות על ידי המערכת השונאת שינויים ויותר מכך שונאת שמישהו מבחוץ ינסה לשנות. כל עוד יש בידי המערכת את הכח למנוע מאנשים לחדש יוזמות כל הדיבורים על התנדבות של אנשים לעזור אינם שווים הרבה. |
|
||||
|
||||
מכיוון שנושא זה עולה מידי פעם בדיונים על מערכת החינוך הישראלית, הנה כמה מדינות להשוואה. ימי לימודים בשנה: סין 251 יפאן 243 דרום-קוריאה 220 ישראל 215 רוסיה 210 גרמניה 210 שווייץ 207 תאילנד 200 סקוטלנד 200 הולנד 200 ארה"ב 180 --------- ממוצע של הנ"ל: 212 אז הכמות בסדר. עכשיו רק צריך לעבוד קצת על התוכן ואנחנו מסודרים. |
|
||||
|
||||
ומה אם אורך יום הלימודים? בישראל ימי הלימודים הם קצרים למדי, במיוחד בכיתות הנמוכות. צריך לספור שעות לימודים (או שעות שהות בבית הספר, או מה שלא יהיה), ולא "ימים" באופן כללי. |
|
||||
|
||||
צודק, אם כי איני יודע כמה יעילות שעות הלימודים המאוחרות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהשעות המאוחרות מוקדשות לעשיית שיעורים ושאר עבודה אישית. למה זה יותר טוב מאשר לעשות שיעורים בבית? א. כי ממש עושים שיעורים. ב. כי עושים אותם בסביבה שהיא קצת יותר מותאמת לעניין, ולא כשהחבר'ה קוראים לך למטה לשחק כדורגל. |
|
||||
|
||||
אני למדתי במקום שסיפק שעות כאלה (לא בדיוק כאלה, אבל בערך), ואני יכול להעיד שזה לא יותר מבזבוז זמן. אותם אלה שבמילא למדו בשעותיהם הפנויות, עשו זאת גם בשעות האלה. האחרים סתם התבטלו, רק עם שמירה של המורים. |
|
||||
|
||||
לתלמידים האמריקאים יש חופשה של חצי שנה? לא פלא שהם כל כך טיפשים. |
|
||||
|
||||
בטח התכוונת ''בממוצע''. |
|
||||
|
||||
לא במדגם שלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |