בתשובה לאור, 27/12/03 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התפיסה על פיה "השכלה עיונית = פרנסה", אם בכלל, עלולה אולי להוביל אנשים לפקולטות להנדסה, אך לא ללימודי ספרות או מוזיקה - ובפקולטות אלה, ההכשרה האקדמאית היא אכן גם ההכשרה המקצועית. כך שלא נראה לי שכאן טמונה איזושהי בעיה. בבתי הספר התיכוניים יש כנראה מגמה של "עיוניזציה", ובצדק לדעתי. לא משיקולי פרנסה או הכנסה אלא משיקולים ערכיים. אם יש צורך בלימודי מקצוע כבר בגילאים אלה (ואולי זו החלטה שאדם צריך לבצע לאחר שהשלים את לימודיו הבסיסיים?) אז צריך להעבירה במקביל. ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה השיקול הערכי כאן? האם למידה איך בנוי גשר ערכית פחות מלמידת שירי ביאליק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תתפלאי, אבל כסטודנט למדעי הרוח אני יכול לספר לך שהקמפוס מלא באנשים שלומדים ספרות רק כדי לקבל תואר כי תואר אקדמי=פרנסה. אלה כמובן שטויות. העברת ערכים יכולה להתבצע גם כלומדים ספרות או אזרחות ברמה נמוכה יותר מזו של בגרות. אולי כך היא תתבצע אפילו טוב יותר. אין בחינה מפלצתית בסוף. לגבי הדרישות והיכולת לעמוד בהן - א. תתפלאי כמה לא יכולים לעמוד בהן ו/או כמה זקוקים למשאבים שפשוט חבל להשקיע כדי שיעמדו בהן. ב. טענתי הייתה כי מי שאינו יכול בשלב המעבר לתיכון עיוני לעמוד בדרישות אל לו לעבור לתיכון כזה.בתשע השנים עד שלב המעבר טענתי כי דווקא יש לחזק את ההשקעה. אולם מי שלא הוכיח עצמו עד אז - לא צריכה להינתן לו הזדמנות נוספת. שום דבר בשלוש השנים הבאות לא ישתנה ולכן אין סיבה להניח שגם התוצאה תשתנה. גם גורם ההרתעה הוא רב ערך: האיום להיזרק לרחוב יגרום לאנשים ללמוד. כיום אין איום כזה. טענתך שטענתי היא שגויה (אף שאין לך ביסוס) ומתנשאת ראויה גם היא לתגובה: ביסוס אינך חייבת להציג כי לאיש פה אין ביסוס ממש, נראה לי שדי בהתבססות על היגיון. בעניין המתנשאת - אולי ואולי לא. אבל זה לא עושה אותה שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל הרשה לי להביע את פליאתי. "מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים"? בשום מקום לא דיברתי על "הקניית ערכים", אלא ניסיתי לומר שלידע נרחב בפני עצמו יש ערך, ולפחות אחד מתפקידיה של מערכת החינוך, בעיני, היא להקנותו. מדוע? כדי שהחלטת בוגריה לגבי המשך דרכם תהיה מושכלת וכדי לבסס את השיח התרבותי והפוליטי, שאותם אנשים בהכרח יקחו בו חלק בעתידם, על יסודות מוצקים. מכאן שמעשה סימונם של רובם כ-"חסרי תקווה" והכשרתם בהתאם צורם לי מאד (ופתאום נזכרתי בהאקסלי). העלת שתי טענות: הראשונה כי רבים מאד לא יכולים לעמוד בדרישות מערכת החינוך הנוכחית, והשניה כי מי שאינו מסוגל לעמוד בכך - מן הראוי שלא ינסה. על טענתך השניה אין עוררין, אך הראשונה נראית לי מופרכת. הילד הישראלי נמצא במסגרת מערכת החינוך במשך כ-14 שנים מחייו, כאשר בין חמש לשמונה שעות מרוב ימיהן הוא מעביר במתקניה. זה הרבה זמן. אם בסוף תקופה זו אין הוא מסוגל לעמוד בבחינות הבגרות (המעליבות למדי, כפי שהן היום) - הערכתי היא שזו אשמת המערכת לא פחות משזו אשמתו. כיצד בדיוק (מנהלתית ושיטתית) צריכה להיראות מערכת החינוך? קטנותי מלקבוע1. אך ברור לי שמטרתה צריכה להיות הקניית ידע מירבי לכולם. 1 זו לא דעתי האמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. " כלומר, להנמיך את רף הדרישות של בחינות הבגרות? זה טוב ויפה – ובפועל, נעשה – אך דורש גם הנמכה של רף הדרישות המקביל באוניברסיטאות, שאחרת ככל שתנמיכי את רף הדרישות בבחינות בגרות תצטרכי להגביה את רף הדרישות הנוספות באוניברסיטאות. אם את מנמיכה את זה ואת זה, את מקבלת מצב מאוזן, אבל בוגרי האוניברסיטאות הללו לא יעמדו בקריטריונים מול עמיתיהם-מקביליהם באוניברסיטאות בחוץ לארץ. את הסטנדרטים של אלו את כבר לא תוכלי להנמיך ובפועל, תשחקי פשוט את ההערכה לתארים שמעניקה האוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ההפך הגמור מזה. יש להשאיר (ואף להעלות) את רף הדרישות של בחינות הבגרות, ולשנות את המערכת כך שתעניק לבוגריה את הכלים לעמוד בהן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |