![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
או סמיחטה או סמארק או גולגלכים | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סמארק לנוזל, דובים למוצק. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סמארק הוא סתם יריקה מעלה קצף, ואין מקורו במערות האף. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הממ... אלו אבחנות קצת מעודנות מדי. אצלנו זה היה הרבה יותר נזיל (תרתי משמע) ובכל זאת, אם אני זוכר נכון, החלוקה הייתה כדלקמן: א. חנונה – לעתים רכה, לעתים קשה, אך תמיד צהבהבה ירוקה. ב. טפו – יריקה, רוק (כן, גם רוק). ג. מוחטה – יריקה עסיסית ביותר, אבל גם נזלת (במצבה הנוזלי). ד. סמיחטה – אותה הבוגרת והעסיסית של המוחטה. ממגדנות גרונם של מעשנים כבדים לעת בוקר. ה. נוזלת – נזלת במצבה הנוזלי. ו. גושים – גושים מוצקים. ז. גולגלכים – גושים מוצקים. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |