בתשובה לדורון הגלילי, 25/12/03 11:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
<מביט סביב> מישהו פה מבין את השפה שלו? אוח... מה הייתי נותן עכשיו בשביל איזה דג באוזן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דג באוזן? זה מזכיר לי את הקיבוצניקים שאומרים "דובונים באף". אצלנו זה היה פשוט "מוכתה". קִראו לדברים בשמם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה ששמים באוזן ומתרגם את כל מה שאומרים לשפתו של בעל האוזן. (הדג הזה משמש גם כהוכחה שאין אלוהים) מהמדריך לטרפיסט בגלקסיה של דאגלס אדמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה. עוד יצירה מוערכת-ביתר שהפסקתי לקרוא באמצע. (נכנסת לבונקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, שלא יהיה לך משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או סמיחטה או סמארק או גולגלכים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמארק לנוזל, דובים למוצק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמארק הוא סתם יריקה מעלה קצף, ואין מקורו במערות האף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... אלו אבחנות קצת מעודנות מדי. אצלנו זה היה הרבה יותר נזיל (תרתי משמע) ובכל זאת, אם אני זוכר נכון, החלוקה הייתה כדלקמן: א. חנונה – לעתים רכה, לעתים קשה, אך תמיד צהבהבה ירוקה. ב. טפו – יריקה, רוק (כן, גם רוק). ג. מוחטה – יריקה עסיסית ביותר, אבל גם נזלת (במצבה הנוזלי). ד. סמיחטה – אותה הבוגרת והעסיסית של המוחטה. ממגדנות גרונם של מעשנים כבדים לעת בוקר. ה. נוזלת – נזלת במצבה הנוזלי. ו. גושים – גושים מוצקים. ז. גולגלכים – גושים מוצקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אני מבין! אפילו לא ידעתי שיש שפה אחרת (טוטו?! טפואינג?! לירות פיסות נייר לעוסות ולא חצים מנייר עשויים היטב1? מזה זה?). ______ 1 אני נהגתי אפילו להוסיף סיכות בקצה של החצים ולירות אותם על מטרות ועצים, אבל אל תנסו את זה בבית וגם נא לדאוג להרחיק ילדים מהתגובות שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |