 |
|
 |
||
|
||||
 |
לימודים מגיל 4 עד גיל 19, לימודי אנגלית מכיתה א', יצירת ארבע "חטיבות" (קדם-יסודית: 4-8, יסודית: 8-12, תיכונית: 12-16, על-תיכונית: 16-19), החזרת סמכות הענישה לצוות ההוראה, הגדלת השכר, פיטורים של מורים שאינן עומדים בסטנדרטיים מינימליים, ומחשב נייד לכל ילד. ועדת שמשון שושני העלתה סדרה של רעיונות שכרגיל איש לא יישם: אגב, עניין המחשב הנייד לכל ילד (ולכל מורה) הוא משהו שאני מתנגד לו, לפחות בגילאים הצעירים. ילדים צריכים לתרגל כתיבה בכתב יד, בלי בודקי-איות ממוחשבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה צריך מורים שיודעים לבדוק איות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להצחיק באייל צריך מגיבים שיודעים קצת יותר מלאיית נכון את תגובתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין המחשב הוא שטות אחת גדולה לדעתי. מה לדעתך יקרה כאשר תלמידי שכונות המצוקה או סתם מטומטמים יקבלו מחשב נייד יקר? 1. צניחה דרסטית במחירי מחשבים ניידים משומשים יום לאחר החלוקה כתוצאה ממכירה המונית של המחשבים (מה תעשה להם? תחתים אותם על טופס 1008?) 2. ריסוק המוני של המחשב על ידי תלמידים עצבניים סתם או עצבניים כי "המחזיק קפה" של המחשב כל הזמן נסגר פנימה ושופך את הכוס. באמת נראה לכם סביר לתת כזה רכוש יקר לילדים במתנה? הרי על שולחן בכיתה הם לא מסוגלים לשמור! חוץ מזה, קודם כל שכולם ידעו לקרוא. אחר כך נדבר על מחשבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב יש תיכון אחד(אולי יותר, אבל אני יודע על אחד) שבו כל התלמידים לומדים בעזרת מחשבים ניידים ומקבלים את כל החומר דרך רשת אלחוטית שמותקנת בכל כיתה. במיוחד למטרה זו פותח מחשב נייד עמיד במיוחד למכות מכל סוג שהוא, בשביל להרוס אותו צריך מאמצץ לא קטן בכלל (רצוי בעזרת אש)... חוץ מזה הם גם עשו שהוא לא יוכל להריץ משחקים או להיכנס לאתרים פרונוגרפיים או אלימים באינטרנט אבל אני בטוח שאת זה התלמידים למדו לעקוף תוך מספר שעות בלבד :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, התלמידים בשכונות המצוקה מקבלים אישית כוס קפה לשולחן? איפה נרשמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מפריע לך בהקלדה במקום כתיבה? ובבודקי איות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני חושב שילדים צריכים לדעת לכתוב בצורה קריאה גם אם אין להם מחשב זמין באותו רגע. גם מבוגרים, למעשה. למרות שאני לא עומד בתנאי הזה מי יודע מה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר כתב היד עצמו הוא מה שחשוב לך? זה באמת כל כך חשוב? כך לדוגמא רופאים. באופן מסורתי הכתב שלהם היה מחורבן עד שעברו לשימוש במחשבים לכתיבת מרשמים ופורגנוזות ואין יותר כל בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה אמור להיות: "קח לדוגמא...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי היתה תמיד שרופאים כותבים בצורה בלתי קריאה כדי לשמור על עצמם מפני החולים ומפני בית המשפט. משהו לא קריא אפשר תמיד לפרש בדרכים שונות... ובנוגע לכתיבה ביד, יש בזה משהו חשוב בפני עצמו, ביכולת הבסיסית של אדם לכתוב. לא נכון לשלול את היכולת הזו מהילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לשלול, בהז אני מסכים. אך אסור גם לשלול את היכולת להקליד בצורה עיוורת שהיא לדעתי הרבה יותר רלוונטית בימינו. לפטופ לכל ילד יעשה הרבה יותר טוב מאשר רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני זה יגרום יותר רע. יש ללמוד הקלדה עיוורת אבל לא פחות חשוב - לכתוב ביד. אבל מעבר לזה, אם צריך לבחור איפה להשקיע כסף במערכת החינוך, יש דברים דחופים בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל להגיד שלפטופ לכל ילד זה משהו שיפגע בחינוך של הילדים זה פשוט לא נכון. אמנם חשוב יותר לשפר את איכות ההוראה וכו' אבל לימוד בעזרת מחשב ואניטרנט פותח עולם שלם של אפשרויות, זהו לימוד יעיל יותר מהרבה בחינות. הילדים בעלי המחשבים נחשפים להרבה יותר סוגים ופורמטים של אינפורמציה, ניתן להדגים להם מושגים מורכבים בעזרת אילוסטרציות מתוחכמות, את החומר הנלמד ניתן לחלק בצורה של טקסט כך שאת השיעורים ניתן יהיה לקדיש להבהרות, להעשרה ולדיון. מחשבים פותחים דלת למגוון רב של מקורות מידע, עם כל הכבוד לאינציקפלודיה אביב... הייתי פעם בהרצאה של רייכמן (בצבא) בה הוא דיבר על המשמעות של שימוש בטכנולוגיות מסמכמים בעלי עומק (כמו HTML) בחינוך. התלמיד יכול לקבל רמות הולכות וגדלות של מידע עברו הנושאים אשר מעניינים אותו, ולא פחות חשוב: התלמיד יכול לקבל הסברים אלטרנטיביים לכל מידע שקשה לו להבין. אבל הדבר שאולי הכי חשוב הוא שלימודים בעזרת מחשב, אם מעוצבים כהלכה, הם כל כך הרבה יותר מהנים ומעניינים מאשר שעות על גבי שעות של הכתבה איטית (זו בעצם תמצות כל החוויה התיכונית שלי - הכתבה איטית אחת ארוכה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, קשה מאוד לקבוע סיבה ותוצאה. ילדים שיש להם מחשב הם ילדים אחרים (מבחינות סוציואקונומיות) מאשר אלה שאין להם מחשב. הגורם המסביר להישגים שונים קשור קרוב לוודאי לא למחשב אלא למכלול גורמים. בנוגע לכל היתר, יש פער גדול בין התיאוריה לבין חיי המעשה. מחשב *יכול להיות* כלי נהדר. בפועל, ברוב בתי הספר שיש בהם מחשב (ככל שאני מכיר, כמובן) הוא רחוק מלשמש באופן המופלא שאתה מתאר. השימוש במחשב היפה כל כך בתיאוריה הוא בזבוז זמן בפועל, והעיסוק באפקטים ובטכנולוגיה בא על חשבון הקניית ידע פשוט. המחשב הוא טוב אולי כתוספת אבל הוא רחוק מלהחליף הוראה פרונטלית טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ''הילדים שיש להם מחשב'' התכוונתי באמת לילדים תיאורתטיים תחת מעכרת חינוך ששמה דגש על לימוד בעזרת מחשב. מחשב ''יכול להיות'' עזר נפלא ללימוד אבל המרחק בין תיאוריה ומימוש הוא לא כשלון התיאוריה אלא אלו שאמורים למממש אותה. זה יהיה יום קר בגיהנום כאשר מערכת החינוך הישראלית תציב דרישה ליכולת לימוד בעזרת מחשב למוריה וכשיהיה תקציב למחשב איכותי לכל ילד. כל זאת, כאמור, לא אומר דבר על היות ''לפטופ לכל ילד'' נקודת מוצא חינוכית הרבה יותר טובה מהלימוד הידני של ימינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב הנוכחי נראה לי שמחשב לכל ילד הוא נקודת מוצא גרועה יותר. העיסוק במחשב יסיח את הדעת מן העיסוק בחומר הלימודים, וגם ייתכן אשלייה של ''אנחנו מתקדמים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי לומד בכתה ה'. בכתה שלהם יש מחשב (הוא לא יודע למה; בכלל, היה קשה להוציא ממנו מידע על המחשב, כי הוא התחיל לצחוק בכל פעם שהעלתי את הנושא). כמו כל דבר אחר, למחשב הזה יש יתרונות וחסרונות. יתרונות: מי שיושב בנקודה מסויימת מאחוריו, מוסתר מעיני המורות. חסרונות: לא משתמשים במחשב באף שעור (בשעור מחשבים הולכים למעבדת מחשבים); המורות לא יודעות להפעיל את המחשב (כלומר, להדליק רובן יודעות, אבל לא ברור להן לשם מה (ולדעתי - בצדק)); המחשב מיושן (Windows 95, הוא מעקם את האף); חלק מהמקשים עקורים ורק מי שיודע מה צריך להיות בהם יכול להשתמש במקלדת; אין חיבור לאינטרנט; "אפילו משחקים אין במחשב הזה". אצל הבת (כתה ג') יש כמה הבדלים: המחשב בפינה ולכן אי-אפשר להסתתר מאחוריו; מותקנים עליו כמה משחקים (היא לא יודעת איזה, המחשב שלנו "יותר שווה"); לא צריך להדליק אותו לקראת השעור (כי הוא דולק מההפסקה - משחקים, כאמור). הצד השווה שבהם, גם אצלה לא משתמשים במחשב באף שעור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו התקדמות! לנו היה עמוד בכיתה כדי להסתתר מאחוריו. והיום הם מסתפקים במחשב. עוד יגיע דור שיוכל להסתתר מאחורי מטרונום או קלמר או חפיסת סיגריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיתה שלנו (כיתה ו') המחשב מהווה חלק מהנוף בכיתה. אבל הוא חסר קלידים, ואף אחד לא הצליח להדליק אותו (ניסינו פעם אחת כשעברנו לכיתה החדשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתם עם קצת נפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילדותי הרחוקה רחוקה, לא היה מחשב. כן, היו גם זמנים כאלה. אם רצינו להסתתר מהמורה לא היתה דרך אלא לריב על מקום ישיבה בסוף הכתה. אולם השנים שמצאו אותי עוזב את הפנקס לטובת המחשב, נתנו לי את השימוש באפשרות זו בעבודה, להסתתר מפני הבוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אמצעי לימוד שיכול להפוך למשחק, יהפוך לכזה. ברירת המחדל של ילדים היא להנות - ורובם נהנים לשחק יותר מאשר ללמוד. כמות ההשקעה שנידרשת ממורה כדי ללמד באמצעות מחשב היא מוגזמת, ודורשת מקצועיות רבה. לדעתי חבל שהמורים יבזבזו זמן על ההתמקצעות וההתעסקות הזאת. ''התלמיד יכול לקבל הסברים אלטרנטיביים לכל מידע שקשה לו להבין'' תחליף 'הסברים אלטרנטיביים' ב-'אלטרנטיבה' וזה לדעתי מה שהתלמיד יידע בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מחשב יכול להפוך למשחק ומחשבים יכולים לאפשר רמה גבוהה יותר של שו''ב אחרי תהליך הלימוד (והתלמידים בכלל). הטענה האמיתית שלך היא בעצם שהלימוד האפקטיבי ביותר שיכול להיות הוא רק ע''י ספר מחברת ומורה, לדעתי זו סתם פסימיות לא מבוססת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווי נט יוצאים בפרויקט אנציקלופדיה ברשת, חודשיים ראשונים ללא תשלום, שחר סמוכה על הפרויקט: האנציקלופדיה:http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1361,00.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האנציקלופדיה העברית הראשונה"? ומה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לויקיפדיה, אולי תקרא על ממדי הפרויקט והעבודה המקצועית תגלוש ותשווה? אבל ראשית דבר תגלוש לתגובה שלי ותבדוק אם כתבתי האנציקלופדיה *הראשונה*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, תקפת את שחר סמוכה. זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנציקלופדיה של ווי-נט בכלל אינה אנציקלופדיה - היא לקסיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין השניים? (ושאורי לא יקפוץ! אני יודע לחפש במילון, רק מתעצל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Main Entry: en·cy·clo·pe·dia כך במילון וובסטר. אני חושבת שההבחנה העממית בין השניים נוגעת לעניין ההרחבה - לקסיקון פחות מורחב בתיאור הערכים מאנציקלופדיה.
Etymology: Medieval Latin encyclopaedia course of general education, from Greek enkyklios + paideia education, child rearing, from paid-, pais child – more at FEW Date: 1644 : a work that contains information on all branches of knowledge or treats comprehensively a particular branch of knowledge usually in articles arranged alphabetically often by subject Main Entry: lex·i·con Inflected Form(s): plural lex·i·ca /-k&/; or lexicons Etymology: Late Greek lexikon, from neuter of lexikos of words, from Greek lexis word, speech, from legein to say – more at LEGEND Date: 1603 1 : a book containing an alphabetical arrangement of the words in a language and their definitions : DICTIONARY 2 a : the vocabulary of a language, an individual speaker or group of speakers, or a subject b : the total stock of morphemes in a language 3 : REPERTOIRE, INVENTORY |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך במלוא מאת האחוזים. גם אחרי שנות מחשב רבות, שהפכו אותי לאלוף בעל שם בהקלדה עיוורת, אני עדיין לא מוותר על פנקסי ורואה בו נקודת מוצא לכל. ברם, נראה לי כי אנו משתייכים לדור ישן, הולך ונעלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באופן מסורתי" - tradionally. תחליפים עבריים - מימים ימימה, עד ימינו אנו, בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתיבה אינה המיומנות היחידה הנמצאת בסכנת הכחדה. כך למשל הדוגמאות הפשוטות והיומיומיות של קריאת שעון מחוגים 1 או קשירת שרוכי נעליים. כיום, לכל ילד יש שעון דיגיטלי ונעליים עם וולקרו. 1 ופעם ידעו לקרוא שעון שמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקוץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על קשירת שרוכים והתפתחות ילדים : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה נוספת מעלה את הבעיתיות הנובעת מהדרדרות יכולת חישול החרבות, בקרב תלמידי תיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון שחישול חרבות הייתה בעבר מלאכה יומיומית נפוצה כמו צחצוח שיניים נניח, וכל ילד וילדה עסקו בה באופן יומיומי מגיל 6 ומעלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא. בתקופה בה היה נהוג חישול חרבות, צחצוח השיניים לא רק שלא היה מלאכה יומיומית נפוצה, הוא אפילו לא היה משימה ביאנלית נדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופסוף אחד שמבין בימי ביניים. ומה דעתך שלך על כך שילדים פטורים יותר ויותר מכל התעסקות מוטורית שאיננה קשורה בלחיצה על מקש או מתג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילדים פטורים יותר ויותר מכל התעסקות מוטורית שאיננה קשורה בלחיצה על מקש או מתג"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים מוצקים או תחושת בטן? _______ דיסכלייזמר: אין בשאלה תמימה זו כל אמירה ולו ברמז כנגד תחושות בטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא חישול חרבות (חרב מוצלחת נשמרת ליותר מיום אחד), אבל הכנת נשק מתכלה (כמו חצים רעילים1 למשל) נראה לי כמו משהו שדי צריך לעסוק בו שוב ושוב. גם נראה לי שלימדו את המלאכה כבר מהגילים הצעירים. (אבל מה הקשר של היומיומיות לכל העניין? למי שאין שרוכים בנעליים, אין צרות יומיומיות עם שרוכים). ________ 1 פינת מצוקות התרגום של אביב: איך אומרים blowgun בעברית? אני מכיר מהילדות את המילה "פופו". יש מילה אחרת? (מורפיקס אומר לי "רובה נשיפה". אם הוא לא יודע, עדיף כבר שהוא לא יענה, כמו שהוא עשה עם ה-SPIRE). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ בבילון מציע בנוסף את "מרסס" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
blowgun זהו הכלי המשמש ל blowjob? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ''טוטו'' (בשורוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוּטוּ (מקורו Two Two) - זהו רובה (או אקדח) זעיר קוטר ("0.22), אבל נשק חם לכל דבר. רובה היורה קליעים בעזרת לחץ אויר נקרא "רובה אויר". אין לי מושג אם זה מה שנקרא באנגלית blow gun |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל טוּטוּ הוא גם גליל קשיח וחלול בקוטר של כסנטימטר שלתוכו אפשר להכניס מיני כלי משחית כמו נייר (מוטב לעוס קצת), ולשגר את אותם גופים בעזרת נשיפה לעבר המטרה המיועדת. איפה היית כשהיית ילד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו גליל קשיח (צינור מרירון בפי החשמלאים) שימש אותנו הן לירי פירות האיזדרכת, והן לירי חיצי ניר. אצלנו זה נקרא פופו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והתחמושת נקראה טילים (במלעיל) במקרה של חיצי הניר, וגולגלך זהו השם היחיד המוכר לי לפרי האיזדרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו זה נקרא טפואינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 186239 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אז אצלכם דיברו בשפה מעוותת. אצלכם בטח גם לסִיחִים באופניים קראו "שפיצים", ולבלורות קראו "ג'ולות"(1). (ואתם גם לא יודעים איזה צד של המטבע הוא טוּר ואיזה יָאס). __ (1) או יותר גרוע - גוּלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיחים באופניים?! מה זה, רכבתם על מנגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<מביט סביב> מישהו פה מבין את השפה שלו? אוח... מה הייתי נותן עכשיו בשביל איזה דג באוזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דג באוזן? זה מזכיר לי את הקיבוצניקים שאומרים "דובונים באף". אצלנו זה היה פשוט "מוכתה". קִראו לדברים בשמם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה ששמים באוזן ומתרגם את כל מה שאומרים לשפתו של בעל האוזן. (הדג הזה משמש גם כהוכחה שאין אלוהים) מהמדריך לטרפיסט בגלקסיה של דאגלס אדמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה. עוד יצירה מוערכת-ביתר שהפסקתי לקרוא באמצע. (נכנסת לבונקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, שלא יהיה לך משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או סמיחטה או סמארק או גולגלכים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמארק לנוזל, דובים למוצק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמארק הוא סתם יריקה מעלה קצף, ואין מקורו במערות האף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... אלו אבחנות קצת מעודנות מדי. אצלנו זה היה הרבה יותר נזיל (תרתי משמע) ובכל זאת, אם אני זוכר נכון, החלוקה הייתה כדלקמן: א. חנונה – לעתים רכה, לעתים קשה, אך תמיד צהבהבה ירוקה. ב. טפו – יריקה, רוק (כן, גם רוק). ג. מוחטה – יריקה עסיסית ביותר, אבל גם נזלת (במצבה הנוזלי). ד. סמיחטה – אותה הבוגרת והעסיסית של המוחטה. ממגדנות גרונם של מעשנים כבדים לעת בוקר. ה. נוזלת – נזלת במצבה הנוזלי. ו. גושים – גושים מוצקים. ז. גולגלכים – גושים מוצקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אני מבין! אפילו לא ידעתי שיש שפה אחרת (טוטו?! טפואינג?! לירות פיסות נייר לעוסות ולא חצים מנייר עשויים היטב1? מזה זה?). ______ 1 אני נהגתי אפילו להוסיף סיכות בקצה של החצים ולירות אותם על מטרות ועצים, אבל אל תנסו את זה בבית וגם נא לדאוג להרחיק ילדים מהתגובות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושלמי סיפר לי שהוא קיבל סטירה ממוכר בקיוסק כשהוא ביקש מציצה 1. 1 סוכריה על מקל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומתו מוכר הפלאפל בקניון אלונים נעזר בשרותי התרגום של הח''מ, כאשר חייזרית שאלה אם יש לו מנה באש תנור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 186330 אם יש לך דג, תביא גם לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלורות -> גולות עג'ואים -> גוגואים אש תנור -> לאפה מציצה -> סוכריה על מקל אבי-יויו -> שק קמח שאשא1 -> פולה בטח יש עוד ששכחתי. 1 נהוג גם במקומות אחרים, אני שמעתי גם על חיפה ונתניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלורות זה בחיפאית, בירושלמית זה בנדורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידת טריוויה: איפה נקרא המשחק Class בשם המצויין "מַחְלֵק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה קונים ליקריץ ? ומי מעדיף במבליק ? והאם שוש הוא גם סוס ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פולה = ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פולה - Fo-La (ש"ע) כשיש לך הרבה ממשהו, ואתה זורק את זה באוויר וכל מי שסביבך יכול לקחת. "אתמול ישעיהו עשה פולה על כל הקלפים שלו של 'חבורת הזבל'. תפסתי את 'מתי פלגמטי' ואת 'יואל סובל'." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קולולושה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, גם על זה שמעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתלמודי התורה של בני-ברק קוראים לזה ''הפקר פטרושקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו קראו לזה גולולולוש... אצלנו = אשדודית. כמו כן, מעניין אם גם אחרים כינו את: משחקי הגוגואים הנפוצים ביותר: בור יהודי ובור ערבי (בור יהודי זה הפושט, בור ערבי זה הקשה). משחקי ג'ולות: גצ', מור. סוגי ג'ולות: קובואית, אינדיאנית, פרפרית, חלבית, נחשית, בומבילית, קטנה (במילעיל), צלפית, חרסינית, ברזלית וכמובן (עיקר מניינו ובניינו של האוסף שלי) פושטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שרוב המילים כאן הן גם חלק מן הדיאלקט האשקלוני. נעים להזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? אני מכיר את המילה - ששה (SHA-SHA). זה היה מצחיק במיוחד ליד זירות גוגואים (ששה בגוגו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתקטנן איתי על איות? תגובה 186351 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה! סתם פספסתי את התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאשא של גוגים תפס גם בקריות בשנות השיבעים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקום (והזמן) בו אני שמעתי את זה, היה בקריות בשנות השמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בהרצליה, בי''ס ברנר וחט''ב הנגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמילים אחרות - ביטוי גנרי חסר ייחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עוּפי עוּפי", גורסים ילידי שכונות הכרמל של חיפה הגרים איתי בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזבזת עלי דוגמה. אצלנו היו עושים קולולוש (=פולה) במפיות נייר (או בזהבים 1 ). 1 עטיפות של ממתקי בונבוניירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אני זוכר שקראו לזה ''קולולולו'' (ע''ש הסוכריות שזורקים בברמצוות וכאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאשר: בנתניה, "שאשא". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיחים? אולי סילקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילקים? למה מה, אני ירושלמי? סיחים, בהחלט - שיפודים. אגב, ובלי קשר, סבתא שלי כינתה מסרגות בשם "שיפודים". בשבילי שיפודים היו מה שמשתמשים בו על מנת ליצור עיניים, בדרך לסוודר, וסיחים, כאמור, מה שמחבר את החישוק של גלגל האופניים לציר. הרעיון להשחיל בשר (על אלו או על אלו) בא בשלב הרבה יותר מאוחר (בצבא היינו משפדים בשר על החוטר של העוזי - נסו ותהנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את עניין המחשב הנייד. עד היום הבנתי את סלוגן ה "מחשב לכל ילד" כ "חדר מחשבים מושקע ומעודכן יחסית, בכל ביה"ס ביחס סביר של 10-20 תלמידים למחשב, עם סביבת עבודה שזוכרת את התלמיד (כלומר roaming users)". בערך. משהו סטייל easy everything, רק בלי לכלוך של מקדונלדס על המקלדת. מחשב *נייד* לכל תלמיד לא נשמע לי כמו משהו שמעבירים מתלמיד לתלמיד... זה נשמע כמו ניסיון כן ואמיתי להחליף באופן סופי את הילקוט במחברת אלקטרונית. מעבר לעובדה שזה שטויות, כי אני היום כסטודנט עם הרבה רקע וניסיון במחשבים לא מסוגל להיפטר מהנייר, זה יעלה למערכת בערך פי כמה מאות מאשר חדרי מחשבים בית-ספריים מוכרים... אפילו אם ירצו להציב מחשב על כל שולחן לימודים, שזה עדיין נותן יחס של פחות מ1 ל 1 בין תלמידים למחשבים, עדיין הסכום יצא מטורף, ולא נשמע לי כמו משהו שהמערכת תעמוד בו. אז למה בדיוק התכוונו עם המחשב הנייד לכל ילד ? כי אם זו הכוונה אז רק אידיוט יחשוב שהיא ברת-מימוש, מה שלפי דעתי רומז לסתם סלוגן פופוליסטי (כי לא נראה לי שמי שהגה את זה עד כדי כך אידיוט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה לו כשאתה קם? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |